הדפסה

מדינת ישראל נ' כהן

58947-10-13

בפני כב' השופט יואב עטר
המבקשים
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מוני בן מוחה

נגד

המשיב
בני כהן - בהעדר
ע"י ב"כ עו"ד אלמכאווי

<#1#>

פרוטוקול
ב"כ המשיב:
ביקשתי להקדים להיום את הדיון בשל טעמים שמפורטים בבקשתי בכתב, ושארחיב עתה בעל פה והדיון הוקדם להיום לבקשתי. בשל תקלה לא הוצא זימון למשיב משב"ס להיום. ערכתי בירור מול שב"ס על מנת לנסות ולהביאו לדיון אך הדבר לא התאפשר.
הייתי מבקש לקיים את הדיון מחר בנוכחותו, באם זה לא מתאפשר מטעמי בימ"ש לאור העובדה שמחר יום ו', אבקש לקיים את הדיון עתה, בהעדרו, על מנת שלא יוותר במעצר זמן מיותר רק בשל התקלה בהבאתו.

ב"כ המבקשת:
אנו לא מתנגדים לבקשת ב"כ המשיב.

ב"כ המשיב:
לגופם של הדברים לאחר הדיון ביום 28.10.2013, בו התבקשה דחיית הדיון לצורך העיון בחומר, והצגת חלופה, הסתבר לי כי ביום 15.10.2013, דהיינו 3 ימים לאחר האירוע נשוא כתב האישום, שוחרר המשיב במסגרת מ"י 32465-10-13 בגין אותו אירוע, נושא פ.א. 450254/13 של תחנת ערד.
אבהיר רק שגם כתב האישום עסקינן נושא את אותו פ.א. כך שאין חולק שמדובר באותו אירוע.
עכשיו בגין האירוע הזה קבע בימ"ש השלום שתי קביעות, האחת – כי מצב הראיות בעייתי והקביעה היא באשר לעילת המסוכנות ושם נקבע מפורשות בעמוד 4 שורות 8 עד 9. אצטט "ואילו עילת המסוכנות הינה ברמה נמוכה בהתחשב בעבירה המיוחסת לו ובעבר הפלילי שלו לפיו הרשעתו האחרונה משנת 2005".
כאשר משוחרר אדם על ידי בית המשפט, מעצרו בשנית, על ידי קצין משטרה, חובה שלא יעשה, ואם יעשה, יעשה בזהירות המיטבית. שגה קצין המשטרה כאשר עצר את המשיב ושנית, בגין אותו אירוע שבו שוחרר על ידי בית המשפט כאשר ישנה קביעה מפורשת של בית המשפט לגבי המסוכנות.
ניחא אם חל שינוי במצב הראיות, אבל בימ"ש דאז קבע קביעה מפורשת גם לגבי המסוכנות. בהקשר זה אפנה לעמ"י 26251-11-11 החלטה של בימ"ש המחוזי בירושלים, מתייחסת לנאשם שיחד עם האחר ניסו להימלט ובמנוסתם נגחו רכב משטרתי נסעו ברכב הגנוב ברמזור אדום ולבסוף התנגשו באוטובוס כאשר החשוד השני שבר את האגן באותו אירוע.
בימ"ש השלום קבע כי המסוכנות אינה מרובה משום שאין למשיב עבר פלילי, ומשחררו ב 10.11.11.
הוגש ערר על ידי המדינה שנדחה.
המשטרה שם המשיכה בחקירה, בעודנו משוחרר, וביום 13.11.11, החליט קצין משטרה לעצור אותו. בימ"ש השלום בשנית קובע כי לאחר ששוחרר, הגיע ראיה שזה איכון הטלפון, שמאשר שהיה במקום.

במקרה דנן – מדובר ב DNA של המשיב דנן שמצאו מאוחר יותר ולאחר השחרור. יחד עם זאת באותו מקרה, שציינתי לעיל, בימ"ש שלום קבע כי יש לקיים את החלטת בימ"ש המחוזי ואישר את החלטת השלום. הוגש ערר לבימ"ש המחוזי והמחוזי אישר את השחרור בקובעו כי החלטת הקצין למעשה כמוה כעיון החלטות בית המשפט וכזאת לא יעשה ודחה את הערר.
אני מגיש את החלטת בימ"ש.

אנו היום במצב שמעצרו של המשיב לוקה בשלושה פגמים. האחד – כפי שפירטתי לעיל נ עצר לאחר שבימ"ש שחרר אותו בגין אותו אירוע. השני – אין ראיות לכאורה ולחילופין לגבי הראיות הן כאלה שלא מצדיקות שחרור בתנאים אפילו אלא לכל היותר שחרור בקביעת תנאים התייצבות. כי במה מדובר, מדובר ב DNA שנמצא בחנות לחומרי בניין , כאשר המשיב מסביר בשני מקרים שבהם נפגש עם הרשות החוקרת את היתכנות הימצאות ה DNA שלו בזירה. אין ראיה נוספת. הוא אומר בהודעתו במשטרה בעמוד 2 שורה 29,30 "לפעמים אני עושה קניות בחנויות חומרי בניין".
לגבי החנות הספציפית הזו הוא אומר בעמוד 3 שורה 57, "הייתי, קניתי".

גם בהולכה וההצבעה הוא לא שולל את האפשרות שהוא היה בזירה. זה שהוא אומר שהוא לא זוכר במדוייק אם בחנות הזו או בחנות הזו, זה לא פוסל את ההסבר שלו, ודי לו בהסבר סביר להימצאות ה DNA בזירה. מניין לנו ממתי ה – DNA. " הלא זוכר שלו" אינו שולל את האפשרות שמדובר בהסבר סביר לצורך הראיות אפילו בשלב הזה.

טעם שלישי והוא החשוב לא פחות – בכל הכבוד הראוי, בית המשפט אמר את דברו באשר למסוכנות הן בשל האירוע והן בשל העדר עברו. אני הפניתי לקביעה של בימ"ש שקצין המשטרה התעלם ממנה לחלוטין שהיא עמדה בבסיס שחרורו במסגרת המ"י. לכך, אני מבקש להוסיף למען הזהירות בלבד, שלא מתקיימת עילת מעצר בכתב האישום הזה. מדובר בעבירת רכוש ברף הנמוך ביותר. לא מדובר בפריצה לבית. לא מדובר אם נפנה לפרנקל להלכה פרנקל לא מדובר בעבירה המבוצעת באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, דבר שעלול היה לסכן את ביטחון האדם וביטחון הציבור, מדובר בגניבה "עלובה" של 40 ₪ וכמה אגורות. אם זה מקים עילת מעצר! אני מציע לחבריי, על כל עבירה פשוטה להקים עוד בתי סוהר במדינת ישראל ...

לגבי עברו – למשיב הרשעה משנת 2005, העבירה בוצעה בשנת 2001. אנו מעל לתרייסר שנים שהמשיב לא מבצע עבירה. אז גנב לכאורה 40 ₪, האם הדבר מקים עילת מעצר.

אני לא חושב שקמה כאן עילת מעצר.

בהמשך להלכת רוסלן שהיא המנחה , אני מפנה לבש"פ 5572/12 יוסף שרלו נ' מדינת ישראל.

לאחר הפסקה

ב"כ המשיב:
מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ומסכים לקיומה של עילת מעצר, גם אם בעצימות נמוכה.

ב"כ הצדדים:
הגענו להסכמה, לפיה ישוחרר המשיב ממעצרו בתנאים הבאים:
א. המשיב ישוחרר למעצר בית לילי בכתובת אותה יציין המשיב על גבי כתב הערבות שיחתום וישהה בכתובת זו בין השעות 21:00 עד 06:00 למחרת.
ב. תחתם ערבות עצמית בסך 8,000 ₪.
ג. וכן ערבות צד ג' של אחיו שי כהן בסך 8,000 ₪.
ד. החתימה על ערבות צד ג' לא תהווה תנאי לשחרור, וערבות צד ג' יכול ותחתם עד יום ב'
4.11.2013.
ה. מובהר שהערבויות ישמשו גם להבטחת התייצבות.

<#2#>
החלטה

נותן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

לאור העובדה שהדיון התקיים בהעדרו של המשיב, ב"כ המשיב מתבקש עוד היום להגיע אל המשיב במקום מעצרו ולהסביר לו את תנאי השחרור, וכן להודיע לו מועד הדיון בתיק העיקרי שייקבע עתה בהמשך להחלטה זו, ויזהירו כי ככל שלא יתייצב לדיון בתיק העיקרי, יכול ויוצא כנגדו צו הבאה ויכול ויחולטו הערבויות.

אני מורה לשב"ס לאפשר למרות השעה המאוחרת, לב"כ המשיב לפגוש עוד היום את המשיב ולהסביר לו את האמור לעיל וזאת עוד טרם שחרור המשיב, ועל מנת לאפשר את שח רור המשיב.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"ד, 31/10/2013 במעמד הנוכחים.

יואב עטר, שופט

ב"כ המשיב:
לגבי התיק העיקרי – אבקש לנתבו.

<#4#>
החלטה

קובע לדיון בתיק העיקרי ת.פ. 58947-10-13 בפני כב ' השופט ברסלר גונן ליום 12.11.2013 שעה 12:30.

ב"כ המשיב יודיע למשיב על המועד שנקבע.

המזכירות תקבע את מועד הדיון ביומנו של כב' השופט ברסלר גונן.
<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"ד, 31/10/2013 במעמד הנוכחים.

יואב עטר, שופט