הדפסה

מדינת ישראל נ' ירוק מ.ל.ה בע"מ ואח'

בפני כב' השופט מרדכי לוי

המערערת:
מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה

נ ג ד
המשיבים:

  1. ירוק מ.ל.ה בע"מ
  2. אילון מכלוף

<#2#>
נוכחים:

ב"כ המערערים עו"ד יוני שמיר

המשיב 2 וב"כ עו"ד סער רשף

פרוטוקול

עו"ד שמיר:
מפנה להודעת הערעור ומבקש להגיב לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבים.
הודעת הערעור נותנת מענה לעיקרי הטיעון של ב"כ המשיבים כאשר זה תוקף בגדול את הפסיקה שאנו הצגנו. לעולם לא ניתן למצוא שני מקרים אותו דבר, כל מקרה לגופו. אך כן ניתן למצוא חוט מקשר בין כל הפסיקה שהגשתי לבין המקרה של הערעור הזה. העבירות בהן הורשעו המשיבים רובם אותן עבירות שבפסיקה שאליה הפנינו, עבירות על פי חוק רישוי עסקים, על פי חוק שמירת ניקיון, חוק מניעת מפגעים ותקנותיו.
לא ידוע לי האמור בפסקה 16 לעיקרי הטיעון של ב"כ המשיבים, האם נכון להיום פועלת התחנה בהיתר תקף מעיריית אשקלון.

עו"ד רשף:
מציג היתר מתאריך 16.1.13 ולפני כן היה לנו היתר זמני. מציג את נ/1. ההיתר חודש מפעם לפעם .

עו"ד שמיר:
אני מעיין במסמך מיום 16.1.13 שחברי הציג לביהמ"ש, זה אומר שיש למשיבים איזה שהוא רישיון. אנו לא יודעים אם הוא רלוונטי לנשוא הערעור. חברי מציג מסמך ואני לא יודע מה זה אומר.

עו"ד רשף:
כדי לקבל את ההיתר, אני צריך לקבל מספר רישיונות ממספר גופים. איכות הסביבה נמצא מכח גוף שחתם לי על קבלת היתר אז איך הוא טוען את זה היום בפני ביהמ"ש.

עו"ד שמיר:
למשיבים היה רישיון זמני מעת לעת וגם זה התייחס אך ורק לתחנת מעבר לגריסה של פסולת בניין ולא מעבר לכך. כתב האישום בו הודו המשיבים מייחס גם עבירה של ניהול עסק של אתר לסילוק פסולת שזה רישוי אחר לגמרי. יש צו רישוי עסקים שקובע מה הם עסקים טעוני רישוי כאשר כתב האישום בו הודו והורשעו המשיבים מייחס שתי עבירות שונות. בהוראות החיקוק סעיף 1, ניהול עסק ללא רישיון, מפנים לשני פריטים, פריט 5.1א שזה לעניין תחנת מעבר ופריט 5.1ג שעניינו אתר לסילוק פסולת. על שני עסקים חלות הוראות חיקוק שונות. על אחד חל חוק רישוי עסקים ועל השני חל חוק למניעת מפגעים ותקנותיו כאשר בכל חוק ישנן דרישות, חלקן דומות וחלקן שונות שנועדו למנוע מפגעים סביבתיים בעיקרם וגם ציבוריים אשר לא קוימו על פי עובדות כתב האישום שעל פיו הורשעו המשיבים.
רישיון עסק ניתן מעת לעת בצורה זמנית בלבד. אך יחד עם זאת, גם כשהיה רישיון עסק זמני, עדיין לא היה להם תשתיות שזה מה שחשוב, התשתיות הן אלה שיש בכוחם למנוע פוטנציאל הנזק הסביבתי שגלום בפעילות בפסולת זו. לא בכדי המחוקק אומר שהוא רוצה גדר בגובה של 2 מטר.
לגופו של עניין, טענת המערערת היא שהקנסות שהושתו על המשיבים נמוכים לאין שיעור מהרף המקובל. ואף עם הפסיקה שאנו הצגנו בחלקה גבוהה מאוד ורק בשביל להמחיש לביהמ"ש כי בתי משפט אחרים גם השלום וגם המחוזי וגם העליון, ביד אחת נוקטים ביד קשה כנגד מי שמפר הוראות אלה. אלה לא עבירות טכניות אלא עבירות מאוד מהותיות. כפי שציינתי, כל תיק הוא שונה במהותו ובנסיבותיו אך מזה ולהגיע לרף מאוד נמוך, זה חוטא למטרות שהחוקים נועדו למנוע פגיעה ולפעמים גם אנושה.
כשמסתכלים בכתב האישום, רואים כי מדובר בתקופה לא קצרה של 18 חודשים אשר המשיבים אמנם קיבלו רישיון עסק לתחנת מעבר שעיקרה ומטרתה מסוימות ובעצם הפכו אותו לאתר לסילוק פסולת שיש לו תכלית אחרת לגמרי עם נורמות אחרות לגמרי וזאת על אף שנציגי המשרד להגנת הסביבה התריעו בפני המשיבים, עשו להם שימוע.
אני מסתכל בטיעונים לעונש מ- 18.4.13, מעיד מר אמסלם מנהל יחידת רישוי עסקים בעיריית אשקלון ואומר שנכון להיום אין לנאשם רישיון עסק. לכן אני חוזר לאותו מסמך שהציג חברי שזה פלט שאומר שיש למשיבים איזה שהוא רישיון. אנו יודעים שיש למשיבים עוד רישיונות עסק גם לשינוע פסולת וזה לא אומר שום דבר.
נ/1 שהוגש במסגרת הטיעונים לעונש, מתייחס לתקופה מסוימת מאוד קצרה של 4 חודשים בשנת 2010 ואומר מפעל למחזור וגריסה של פסולת בניין ופסולת גזם. המשיבים הודו בכך שניהלו עסק לסילוק פסולת.
מוסיף מר אילן אמסלם ואומר שהמשיבים קיבלו רישיון זמני לתקופות קצרות כדי לראות האם באמת מתקדמים ועומדים בדרישות שהוצבו להם. היו להם חריגות בנייה. בסופו של דבר, המערכת מסתכלת על מטה לחמו של אדם ולא רוצים לבוא ולגדוע אותו ולהשאיר אותו בלא כלום. במאזן האיזונים, לעתים נותנים לאנשים לאפשר פעילות מסוימת כאשר מתנים אותה ומתריעים מה עליו לעשות. לכן זה שהוא קיבל רישיונות עסק זמניים לא סותר את זה שהוא פעל בצורה לא חוקית.
אם מסתכלים על מכלול הנסיבות, נבקש לקבל את הערעור כמפורט בהודעת הערעור.

עו"ד רשף:
נראה לי שחברי אומר בלשון המעטה דברים לא מדויקים.
מדובר בבית עסק שקיבל את כל המסמכים וההיתרים להפעלת העסק. מדובר בעסק שמנהל ומקיים את כל מה שדרוש מאיכות הסביבה. אנו עסק שקם לבקשת עיריית אשקלון ולטובת איכות הסביבה. זה עסק שמנוהל ביחד ובפיקוח המשרד לאיכות הסביבה. לגבי רישיון העסק, ניתן לנו רישיון זמני עד להפקת רישיון קבוע. העבירות שמדובר בכתב האישום, מדברות על אותה תקופה שבגינן לא היה לנו רישיון ונציג עיריית אשקלון מר אמסלם העיד בביהמ"ש שרישיון עסק קבוע לא הונפק בשל נסיבות אובייקטיביות שהעירייה מבקשת להעביר את אותה תחנה זמנית באזור תעשייה הצפוני באשקלון לאתר קבע באזור התעשייה הדרומי באשקלון. מעתיקים עכשיו את העסק.
עיריית אשקלון מאשרת את העסק אך כל פעם לתקופה קצובה על מנת לגרום למשיב לזרז אותו להעתיק את העסק לאזור התעשייה הדרומי ולכן ההיתרים ניתנים מתקופה לתקופה. בכל הפעמים כדי לקבל את רישיון העסק, צריך את אישור המשרד לאיכות הסביבה המגיע ובודק את העסק שעומד בכל הדרישות. המשרד שמערער פה, חותם מפעם לפעם שהעסק הזה עובד לפי כל הכללים. העבירות בהן הודו המשיבים הן עבירות שברמה העובדתית האם יש רישיון בתקופה הרלוונטית.
חברי טען שצירף פסיקה של ביהמ"ש העליון. פס"ד אחד היחידי של ביהמ"ש העליון, ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע שחומרת העונש כשלעצמה אינה מקיימת עילה למתן רשות ערעור בעפ"ג 49491-05-01 של ביהמ"ש המחוזי בעניין אלבז שם דובר בעבירות דומות, בלב שכונת מגורים, כאשר חומרים רעילים מצויים בבית העסק וכאשר העסק הזה לא היה לו עבר, הווה ועתיד. שם הוטל עונש של 30,000 ₪ בבימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי החמיר את העונש ל- 100,000 ₪. התיק שהזכרתי של ביהמ"ש העליון הוא רע"פ 9934/08.

בפס"ד אלבז ביהמ"ש החמיר בענישה וזאת לנוכח העובדה כי מדובר היה בעסק שנמצא בלב ליבה של שכונת מגורים ולא כך במקרה שלנו. אנו מרוחקים משכונות מגורים ונמצאים באזור תעשייה. שם לא היה להם סיכוי לקבל רישיון וביקשו את הסגירה. במקרה שלנו לא מבקשים שנסגור את התחנה, אנו פועלים תחת הפיקוח של המשרד לאיכות הסביבה ובהסכמתם. המשרד בודק אותנו מפעם לפעם ומסכים שאנו עומדים בכל התקנות המחמירים ביותר ואנו עושים שרות נפלא למשרד לאיכות הסביבה, אז על מה הערעור?
לשאלת ביהמ"ש אם יש לב"כ המשיבים פסיקה של ביהמ"ש העליון או של בימ"ש מחוזי בעניין קנסות בסכום דומה לקנסות שהוטלו ע"י בימ"ש קמא, אני משיב כי אין דוגמא לכתב אישום של תחנה שאושרה כמו במקרה שלנו.
מפנה לת"פ 232/09 נ' נחום מגידיש, שם דובר בפעילות ארוכת שנים, עסק שלא היו לו תשתיות, שלא אושר והמדינה ביקשה את הסגירה שלו וגם שם עם מפגעים קשים מאוד, הוטל קנס של 40,000 ₪. איך אפשר לטעון שהקנס שקיבלנו לא מידתי. אנו בכלל לא דומים לנסיבות של יתר פסה"ד.
השופט בפסק הדין הזה קבע... (מצטט מתוך גזה"ד).
המקרה שלנו מאוד ייחודי. הנסיבות הייחודיות בתיק זה אומרות באופן חד משמעי שלא צריך להחמיר עם הנאשמים. על קבעיה זו חברי לא ערער. הנסיבות פה כקביעה משפטית, בנסיבות הספציפיות, הן מאוד מיוחדות.
אנו עסק שהוקם לבקשת עיריית אשקלון כיוון שכל הקבלנים היו שופכים את הזבל ברחוב. עיריית אשקלון כדי לתת היתר בנייה, חייבה את הקבלנים לשפוך את הפסולת אצלנו. אנו כל הזמן היינו תחת הפיקוח של המשרד לאיכות הסביבה.

<#3#>
פסק דין

לפניי ערעור של המדינה על קולת העונשים שהוטלו על המשיבים.
המשיבים הורשעו בבימ"ש קמא, על פי הודאתם, בעבירות הבאות: ניהול עסק ללא רישיון; הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין; הפעלת אתר לסילוק פסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין; וכן עבירה של לכלוך והשלכת פסולת.
על כל אחד מהמשיבים, הן החברה והן מנהלה, הוטל קנס כספי בסך 7,500 ₪ וכן הוטלה על המשיב 2 התחייבות כספית ע"ס 10,000 ₪.
ביהמ"ש קמא ציין בגזר דינו, בין היתר, כי מתחם הענישה הראוי בעבירות הנדונות הוא קנס כספי הנע בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים. בימ"ש קמא סבר כי אין להחמיר עם המשיבים, בין היתר, לאור ההיתרים הזמניים שהוצאו מטעם העירייה דוגמת נ/1, לאור התרשמותו מכנות דבריו של המשיב 2 וכן התרשמותו כי בטווח הקרוב יחסית יחזיקו המשיבים בכל ההיתרים הנדרשים וימשיכו במלאכת מחזור הפסולת לטובת הכלל וכן לאור זאת שהמשיבים השקיעו למעלה מעשרה מליון ₪ בפרויקט הנדון.
ב"כ המערערת סבור כי בימ"ש קמא שגה עת חרג לקולה ממתחם הענישה הראוי, אשר על פי הפסיקה שעליה הסתמך נע לדעתו בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים כקנס כספי. לדעת ב"כ המערערת, ככל שמדובר במי שביצע עבירות הקשורות בפגיעה באיכות הסביבה, גובר משקלו של השיקול ההר תעתי על פני הנסיבות האישיות של הנאשמים. על כן, עתר ב"כ המערערת להטיל על המשיבים קנסות העולים פי כמה על אלה שהוטלו עליהם ע"י בימ"ש קמא וכן עתר להטיל על המשיבים מאסרים מותנים והתחייבויות מרתיעות.
מנגד, עתר ב"כ המשיבים לדחות את הערעור. ב"כ המשיבים ביקש להדגיש, בין היתר, כי מדובר בתחנת מעבר לטיפול בפסולת שהוקמה בסיועה של עיריית אשקלון ולבקשתה; כי תחנת המעבר תורמת לשמירה על סביבה נקייה; כי התחנה הופעלה מתוקף היתרים זמניים מזמן לזמן; כי המשיבים פעלו רבות לצורך קבלת ההיתרים והשקיעו ממיטב כספם בהקמת התחנה, סכומים העומדים על כ- 10 מיליון ₪; כי רישיון עסק קבוע לא הונפק בזמנו בשל נסיבות אוביי קטיביות, לאור הנחיות עיריית אשקלון כי יש צורך בהעתקת פעילותה של תחנת המעבר למקום אחר; ולטענת ב"כ המשיבים בינתיים הסירו המשיבים את כל המחדלים ונכון להיום התחנה פועלת בהיתר תקף מעיריית אשקלון. על כן, לדעת ב"כ המשיבים, היתה הצדקה להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה הראוי, כפי שהחליט בימ"ש קמא.
לאחר בחינת מכלול השיקולים ועמדות ב"כ שני הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור.
חרף הנסיבות המקלות שנמנו ע"י ב"כ המשיבים ושפורטו ע"י בימ"ש קמא, העונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא חורגים לקולה מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם, שהינו בן עשרות אלפי שקלים.
צודק ב"כ המערערת כי יש לנקוט ענישה מרתיעה כלפי הפוגעים באיכות הסביבה וכי אין די בעונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא כדי להרתיע את המשיבים ואת הרבים.
עם זאת, לא ימוצה הדין עם המשיבים לאור הנסיבות המקלות והמיוחדות של המקרה דנא ושל המשיבים ובשים לב לכלל הידוע שלפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין בקבלה ערעור מוצדק על קולת העונש.
סוף דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שחלף העונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא, יושתו על המשיבים העונשים הבאים:
על המשיבה 1 – קנס בסך 30,000 ₪.
על המשיב 2 – קנס בסך 12,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמור תם וכן התחייבות כספית ע"ס 50,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה מהעבירות שבהן הורשע.
הקנסות ישולמו ב- 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.7.13 ואילך. אי תשלום של אחד משיעורי הקנס, יעמיד את כל יתרת הקנס לתשלום מידי.
הקנסות יועברו לטובת הקרן לשמירת ניקיון.
בנסיבות הכוללות דנא, אין מקום להשתת מאסר מותנה, בניגוד לעתירת המערערת.

<#4#>

ניתן והודע היום א' אב תשע"ג, 08/07/2013 במעמד הנוכחים.

מרדכי לוי, שופט

הוקלד על ידי ציונה נסירי