הדפסה

מדינת ישראל נ' טישצנקו

בפני כב' השופט אהרן האוזרמן

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד פקד מיכל בן דויד
מדור תביעות את"ן ת"א

המאשימה

נגד

דניס טישצנקו

ע"י ב"כ עו"ד אילן מאוטנר

הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בכך שביום 19.11.11 נעצר ע"י שוטרים לביקורת עת נהג ברכבו, ובבדיקת "ינשוף" שביצע בהסכמה נמצא בגופו אלכוהול בריכוז 815 מק"ג. בנוסף הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות אותו כתב האישום, בכך שסירב לדרישת השוטרים למסור דגימת שתן לבדיקת המצאות סם אסור בגופו, לאחר שבחיפוש שנערך בכליו נמצא בכיסו חומר, אבקה לבנה, החשוד כסם.

הנאשם נעצר מיד ביום המקרה והובא למחרת (20.11.11) לביהמ"ש עם הגשת כתב אישום כנגדו , שהוגש יחד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. הנאשם נעצר עד תום ההליכים, בהחלטת כב' הש' צימרמן (מבימ"ש זה), ושהה במעצר עד ליום 07.02.12, אז שוחרר בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקיר מעצר, למסגרת חלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה - "מלכישוע".

ביום 24.05.12, עזב הנאשם את "מלכישוע" מיזמתו. לאחר בחינה של שירות המבחן ועריכת תסקירים משלימים הורה ביהמ"ש (כב' הש' צימרמן) על המשך חלופת מעצר וזאת במעצר בית מלא בביתו של הנאשם, בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני, תוך מתן ערבויות. ניתן צו לפיקוח שירות המבחן בתוך מעצר הבית למשך 6 חודשים, במסגרתו המשיך הנאשם בטיפול במסגרת עמותת "אפשר" ברמת גן, המטפלת בהתמכרות לאלכוהול.

בתאריך 19.09.12 הורשע הנאשם על ידי לאחר שנרשמה הודאתו בעובדות כתב האישום בפני, והנאשם נשלח לשרות המבחן לשם עריכת תסקיר קצין מבחן לעונש.

ביום 04.11.12 החליט ביהמ"ש בבקשה שהוגשה ל- "עיון חוזר" לאפשר לנאשם הקלה בתנאי מעצרו בכך שהתיר את יציאתו לעבודה בשעות היום.

בתאריך 23.01.13 נתקבל תסקיר שירות המבחן לעונש, הכולל המלצה עונשית.

ביום 26.02.13 טענו הצדדים בפני לעונש, הוגשה פסיקה ונקבע מועד (לאחר שבוע) למתן גזר הדין.
ראיות התביעה לעונש:
ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר בפועל שלא יפחת מ- 8 חודשים, פסילה ארוכה ומרתיעה שלא תפחת מ- 5 שנים, קנס וכן למאסר ופסילה מותנים נוספים. עמדתה נשענת על העובדה כי מדובר בכתב אישום חמור הכולל 2 מרכיבים נפרדים של "שכרות" הן על פי מדידה במכשיר "ינשוף" והן שכרות (סמים) לאור סירוב הנאשם למסור דגימת שתן לבדיקה והחזקה הקבועה בחוק. טוענת התובעת כי שכרות מאלכוהול ושכרות מסם חמורות כל אחת בפני עצמה ו בנפרד, וחומרתן במקרה זה אף כפולה וגוברת במצטבר.

לנאשם עבר תעבורתי מכביד ביותר . הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה ממנו עולה כי הנאשם מורשה לנהיגה משנת 1996 וצבר לחובתו 26 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן בעבירות בטיחותיות, שימוש בפלאפון, אי חגירת חגורת בטיחות ואי ציות לתמרורים, וכן 2 הרשעות קודמות בעבירות של נהיגה בשכרות מהשנים 1997 (הרשעה ב- 1998) ו- 2004 (הרשעה ב- 2008). בנוסף לנאשם 2 הרשעות קודמות בפלילים בעבירות איומים, הפרעה לשוטר ושימוש בסם לצריכה עצמית, ההרשעות התיישנו אולם לא נמחקו.

לגרסת התובעת מאחר ומדובר באירוע שלישי מסוגו, ולמרות המלצת שירות המבחן לשל"צ , הרי שמתחם הענישה הנוהג לטענתה במקרה זה כולל מאסר בפועל ואין מקום לחרוג ממתחם הענישה. אשר לטענת הנאשם כי "השתקם" טוענת התובעת כי הנאשם עזב על דעת עצמו את הקהילה הטיפולית "מלכישוע" לאחר 3 וחצי חודשים בלבד מתוך תכנית של 9 חודשים. משום כך לגרסתה פוטנציאל השיקום של הנאשם אינו גבוה, ואינו מצדיק חריגה ממתחם הענישה, וממאסר.

עוד טענה התובעת כלפי תסקיר קצין המבחן כי גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם בתעבורה, לא היה בפני קצין המבחן , כך גם העובדה כי לחובתו 2 הרשעות קודמות בעבירה של נהיג ה בשכרות. מסיבה זו טוענת התובעת כי המלצתו אינה מבוססת דייה.

התובעת מפנה לע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מ"י, [פורסם בנבו] (2011), שם אישר ביהמ"ש העליון את החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר הוסיף על גזר דינו של בימ"ש קמא 4 חודשי מאסר בפועל, לנהג שנתפס בפעם השנייה נוהג בשכרות. המאסר רוצה בפועל, למרות המלצת שרות המבחן (בביהמ"ש המחוזי) על ריצויו בעבודות שירות.

ראיות ההגנה לעונש:
מנגד מבקשים הנאשם וסנגורו כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והמיוחדות לטענתם של הנאשם, בכך שהנאשם בן 38, נשוי ואב ל- 2 ילדים קטנים, מבקש להשתקם משימוש מופרז בן שנים ארוכות באלכוהול. הנאשם הודה בעבירה בתיק העיקרי למעשה מיד ובהזדמנות הראשונה, ומהרגע הראשון ביקש להשתלב בטיפול.
הנאשם נגמל משימוש באלכוהול, השתלב בטיפול בקהילה סגורה במשך 3 וחצי חודשים שם עבר לדבריו שינוי פנימי עמוק. הנאשם מטופל מזה כ- 8 חודשים ועד היום במסגרת עמותת "אפשר" המטפלת בהתמכרות לאלכוהול, משתתף בטיפול בשיחות פרטניות, וכן כפי שמופיע בתסקיר הוצגו אישורים על עריכת בדיקות שתן, במהלך התקופה בה מטופל בעמותת "אפשר" שנמצאו נקיות.

הסנגור מפנה להתרשמות קצינת המבחן מהשינוי שעבר הנאשם, וכן מבקש להדגיש כי נסיבות עזיבתו של הנאשם את הקהילה הסגורה ב"מלכישוע" נבחנו ע"י קצינת המבחן ואף בביהמ"ש, ונמצאו אמיתיות וכנות זאת גם על סמך חוו"ד חיובית ביותר מ"מלכישוע".

לטענת הסנגור הוסכם על כלל הגורמים שטיפלו בנאשם, כי עזיבת "מלכישוע" הייתה נחוצה ונכונה מבחינת הנאשם ונבעה מההכרה של מצבו ש"טפחה" על פניו וכולם הסכימו לפתרון טיפולי מתאים יותר בנאשם במסגרת עמותת "אפשר" טיפול הכולל שיחות פרטניות עם פסיכולוג דבר שלא ניתן לנאשם ב"מלכישוע".

לעניין ההרשעות הקודמות מפנה הסנגור המכובד לעובדה כי 2 ההרשעות שעניינן נהיגה ואלכוהול, נגמרו בכתב אישום שתוקן לעבירה החמורה פחות לטענתו, נהיגה תחת השפעת משקאות אסורים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וכן מצביע על כך שמדובר באירועים ישנים יחסית.

טוען הסנגור כי הנאשם העומד בפני כיום אינו אותו אדם שהיה לפני הפרשה, בטרם מעצרו ולפני הטיפול הממושך שעבר . הנאשם למד את הלקח והפנים את חומרת מעשיו והוא מבין לדבריו כיום היטב את השפעת התמכרותו רבת השנים לאלכוהול על חייו, על משפחתו וילדיו, ואת תוצאותיה.

הסנגור המכובד נזקק בטיעוניו גם לתיקון האחרון בחוק העונשין [תיקון 113] שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי" אשר קובע כיום במפורש בסעיף 40(ד) לחוק, כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

בנוסף מבקש הנאשם כי אתחשב בכך שבחר להודות מיד בהזדמנות הראשונה, פנה לבקש עזרה באפיק הטיפולי, התמיד בטיפול למרות הקשיים, גמל עצמו מאלכוהול ואף הציג ראיות של ממש, כולל חוו"ד של קצינת המבחן המלווה אותו מזה 15 חודשים, וכי כל הגורמים המטפלים בו ב"מלכישוע" ובעמותת "אפשר" מציינים את מחויבותו לטיפול את התמדתו ואת כוח הרצון שגילה.

משום כל האמור בא בפני הנאשם באמצעות סנגורו המכובד בעתירה כי אתחשב בנאשם, בתקופת מעצרו ( 81 יום), בתקופה בה היה נתון בחלופת מעצר בטיפול בקהילה סגורה "מלכישוע" (כ- 3 וחצי חודשים), בעובדה כי מאז יציאתו מ"מלכישוע" ועד נובמבר 2012 (כ- 8 חודשים) היה במעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני ולא עבד, ואמנע משליחתו כיום למאסר בפועל או אף למאסר שירוצה בעבודות שירות.
דיון:

נהיגה בשכרות הינה מבין העבירות החמורות ביותר שבפקודת התעבורה, אשר המחוקק אף ראה להורות בצידה על עונש פסילת מינימום בת שנתיים (סעיף 39.א. לפקודת התעבורה).
לעניין זה, נקבע לא אחת בפסיקת בתי המשפט, כולל בערכאות עליונות, כי נהיגה תוך שימוש באלכוהול, היא עבירה חמורה אשר מסוכנות רבה טמונה בה. אין ספק כי שימוש באלכוהול ובסמים משפיע לרעה ובאופן קיצוני על כושר הנהיגה, באשר הוא מעוות את תחושת המציאות של הנהג ומשפיע לרעה על כושר קבלת ההחלטות ועל מהירות התגובה שלו.

בת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה [פורסם בנבו] (1995), מכנה כבוד השופט רובינשטיין את השכרות, במילים חריפות כ - " הפקרות גמורה המסכנת את הבריות".
בע"פ 3638/12 וקנין נ' מ"י [פורסם בנבו] (2012), שב וקבע כב' הש' רובינשטיין עמדה נחרצת כי:-
" נזכור כי נהיגה בשכרות הינה מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצידן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטיה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד ".

ועוד לאחרונה ברע"פ 4265/12 [פורסם בנבו] (2012), שב וכתב כב' השופט רובינשטיין:-
" אשוב ואטעים כי שכרות היא אם כל חטאת בכביש... ".

בע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מ"י [פורסם בנבו] (2011), אליו הפנתה אף התובעת בטיעוניה לעונש, אישר ביהמ"ש העליון את החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר הוסיף על גזר דינו של בימ"ש קמא 4 חודשי מאסר בפועל, לנהג שנתפס בפעם השנייה נוהג בשכרות. המאסר רוצה בפועל, למרות המלצת שרות המבחן (בביהמ"ש המחוזי) על ריצויו בעבודות שירות.
כב' הש' גובראן קבע כי :-
" נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה שביצע המבקש ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירה של נהיגה בשכרות. כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות. "

וכן נקבע כי–
" נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה. "

ברע"פ 444/08 משה יוסף נ' מ"י [פורסם בנבו] (2008), אישר ביהמ"ש העליון עונש מאסר בפועל בן 9 חודשים לנהג בשכרות בפעם השנייה, לאחר שביהמ"ש המחוזי הפחית מעונש המאסר של 12 חודשים שהטיל ביהמ"ש לתעבורה, וזאת למרות טענת הנאשם ל"נסיבות אישיות" מיוחדות.

הנה כי כן, על פי ההלכה הפסוקה, מי שמפר הפרה בוטה את הוראות החוק, שב ונוהג בשכרות תוך הפקרות מוחלטת – ראוי ללא ספק שיימצא מקומו מאחורי סורג ובריח, לתקופה ארוכה.
תסקיר שירות המבחן:
ביום 24.02.13 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר מתבסס על היכרות שירות המבחן עם הנאשם במסגרת תסקירי המעצר שנערכו בתיק המעצר נשוא אירוע זה, וכן משיחות שנערכו עם הנאשם וקבלת דיווח מעמותת "אפשר". למרות שהתובעת הפנתה את תשומת ליבי כי גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה לא הועבר לשירות המבחן, התרשמתי כי היכרות קצינת המבחן עם הנאשם מספקת, מה גם שנרשם בתסקיר כי הנאשם דיווח לקצינה כי מדובר בעבירה שנייה מסוגה.

על פי קצינת המבחן בולטת התרשמותה החיובית מהנאשם כמי שמגלה לאורך התקופה מאז האירוע (כ- 15 חודשים), מוטיבציה גבוהה לשינוי ולשיקום, תוך השתלבות מוצלחת במסגרת טיפולית תומכת, והתמדה במסגרת זו. לדעתה, ניכר כי הנאשם מגלה כיום אחריות במישורים השונים בחייו ומנסה לקיים אורח חיים תקין ונורמטיבי. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם עבר בהצלחה עד כה, תהליך ארוך של שינוי. קצינת המבחן ליוותה את הנאשם כאמור במהלך מעצרו דרך השתתפותו בטיפול במסגרת קהילה סגורה ב-"מלכישוע" כ- 3 וחצי חודשים, ועד לטיפול בעמותת "אפשר" בו החל לאחר עזיבתו את "מלכישוע" ובו הוא מתמיד עד היום משך כ-8 חודשים.

קצינת המבחן באה לכלל מסקנה כי נוכח ההתמדה שמראה הנאשם בקבלת טיפול, נוכח השינוי שניכר בו, בהתבסס על מידע שקיבלה מהמטפלים בנאשם בעמותת "אפשר" - יש מקום וטעם לשים את הנאשם תחת צו פיקוח של שרות המבחן למשך שנה, במסגרתו ימשיך את הטיפול בעמותת "אפשר". בנוסף שירות המבחן בא בפני בהמלצה עונשית למתן צו של"צ בהיקף של כ- 150 שעות. שירות המבחן גיבש תכנית של"צ לתעסוקה במסגרת עמותת "אתגרים" המסייעת לנוער במצוקה.

קביעת מתחם הענישה:
ביום 10.07.2012 נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו " הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר דין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של נאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של יום.
עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול עליו לבחון גם את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי ענישה במקרים אלה. סעיף 40ד, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
נוכח האמור ובטרם אגזור את העונש, אני קובע כי מתחם הענישה המקובל במקרים דומים, נע כמניפה בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל. בנוסף מתחם הענישה כולל את פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של בין 30 ל-60 חודשים, קנס גבוה וענישה מותנית נוספת (מאסר ופסילה).
שיקום הנאשם וחזרה למוטב:
במקרה דנן, יש להכריע האם יש להעדיף את עיקרון השיקום על פני עיקרון הגמול וההלימה בעניינו של הנאשם, שכן מחד, מעשיו חמורים ומאידך, אין להתעלם מתהליך השיקום והגמילה מאלכוהול שהנאשם מצוי בעיצומו.

בפסיקה ענפה של ביהמ"ש העליון, הדגיש ביהמ"ש את חשיבות ההיבט השיקומי. גם במקרים קשים ובעבירות חמורות, העדיף ביהמ"ש העליון לפסוק בעד שיקומו של הנאשם, חרף מעלליו הקשים.

בע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2004), ביטל בית המשפט העליון עונש מאסר של 40 חודשים, עקב שיקומו של הנאשם מסמים. בית המשפט עמד על חשיבות השיקום כשיקול חשוב בענישה.
ברע"פ 5066/09 ירון אוחיון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010), הורשע הנאשם בבימ"ש קמא בעבירות מרמה, ונשלח למאסר של 54 חודשים. ביהמ"ש המחוזי, בדעת רוב, הקל במידת מה בעונשו. בית המשפט העליון התיר ערעור בגלגול נוסף עמד בהרחבה על האינטרס הציבורי בשיקום העבריין ועל חשיבות שיקול זה בגזירת הדין ובסופו של יום הפחית באופן ניכר מעונש המאסר.
בע"פ 4075/12 כפיר בן חמו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2012), קיצר בית המשפט העליון עונש מאסר של 18 חודשים שהוטל במחוזי , ל- 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, עקב שיקומו של הנאשם, נסיבות חייו הקשות ובשל שיהוי בהגשת האישום.

הרציונל העומד ביסוד פסיקה זו, הוא רציונל פשוט, שהשכל הישר וטובת הציבור בבסיסו. נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי אשר מתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת טיפוליות מקצועיות, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים. אין ספק, אם יצליח שיקומו של העבריין במקרה כזה, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור.

כאמור אף המחוקק נדרש לאחרונה, בתיקון 113 לחוק העונשין, לחשיבות של ההיבט השיקומי, וציווה בסעיף 40ד לחוק העונשין, כי כאשר ביהמ"ש מוצא, כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי ביהמ"ש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקום כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן. עקרון השיקום, כשיקול בר חשיבות בעת גזירת הדין, זכה עם התיקון לחוק, למעמד חוקי, כעקרון בר משקל, המאפשר לבית המשפט, במצוות המחוקק, לסטות מהעונש ההולם במקרים המתאימים.

עיקרון זה, של מחילה מתוך ראיית הטוב שבאדם ועידוד השיבה אל דרך הישר, יסודותיו נטועים עמוק במורשתנו, שנאמר - "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירחם" (משלי כח, יג).
קביעת העונש:
עונשו של הנאשם ייגזר כמצוות המחוקק, תוך הקפדה על ההלימה בין העבירה לעונש, ובהתאם לחומרת העבירה ולמידת אשמו של הנאשם. ועוד בבואי לגזור את עונשו של הנאשם לקחתי בחשבון כי הענישה הנוהגת בשיטתנו הינה לעולם ענישה אינדיווידואלית ולא מכאנית, שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) דליה דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מ"י [פורסם בנבו] (1999):
"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

לעניין חומרת העבירה, כפי שהובא לעיל, הן המחוקק והן ביהמ"ש העליון רואים בחומרה רבה עבירה של נהיגה בשכרות, המבטאת סיכון ממשי לציבור. לעניין מידת "אשמו" של הנאשם, נקודת המוצא היא כי אכן זו היא הפעם השלישית בה מורשע הנאשם בנהיגה בשכרות, וזאת על אף ש- 2 המקרים הקודמים ישנים יחסית (מ- 1997 ומ- 2004).
האזנתי לנאשם אשר טען בפני לעונש. שמעתי ממנו הבעת צער וחרטה. שמעתי מפיו כי הוא תולה את הסתבכותו מלכתחילה בהתמכרות לאלכוהול אשר מצא בו גורם מרגיע ומנחם בעזרתו מצא הקלה לתלאות חייו. הנאשם "נשבע" בפני כי עבר שינוי אמיתי וביקש כי אאפשר לו להמשיך את תהליך השיקום הנמצא בעיצומו.

להערכתי, על בסיס התהליך המתואר, נוכח מסקנות קצינת המבחן בתסקיר שערכה לעונש, המבוססות אף על היכרותה עם הנאשם במשך 15 החודשים שחלפו מאז האירוע, אני נכון להעריך כי פוטנציאל השיקום של הנאשם הינו ניכר ורב. אשוב ואזכיר כי הנאשם שהה 81 ימים במעצר, 3 וחצי חודשים בקהילה טיפולית סגורה ("מלכישוע"), מטופל מזה כ-8 חודשים במסגרת עמותת "אפשר", וכי הוגש תסקיר קצינת מבחן "חיובי" ביותר, המתעד את מסלול שיקומו של הנאשם בממצאים אובייקטיביים, מהתבוננות של שירות המבחן בנאשם במהלך תקופה ממושכת (15 חוד ').

אמת, שליחתו של הנאשם למאסר (ולו בעבודות שירות) תיתן לנאשם את הגמול לו הוא ראוי בגין מעשיו. יחד עם זאת בטווח הארוך עלול הדבר לחזור "ולהכות" בחברה, אם הנאשם יחזור וידרדר לשימוש באלכוהול ויבצע עבירות נוספות. מכך החברה לא רק שלא תצא נשכרת אלא תיפגע. מכאן עולה כי ראוי לתת את הדעת במקרה דנן, לא על הטווח המ ידי של ענישת הנאשם, אלא על הטווח הארוך, על התועלת שתצמח לחברה מזה שנאשם שבעברו שנים של שימוש מופרז באלכוהול, ישוב ויעלה על דרך הישר.
הדבר מתיישב אף עם מדיניות שיפוטית עונשית ראויה, קרי: ראוי שבית המשפט יעודד עבריין שמביע נכונות מעשית, חדל מסורו, מיטב דרכיו, וגואל עצמו מהתמכרות הרסנית. ידעו נאשמים, כי מי שעושה מאמץ ויוצא ממעגל העבריינות, ופונה אל דרך הישר, יזכה לתמיכתו של בית המשפט.
סיכומו של דבר, נוכח המתואר, התרשמתי כי במקרה זה ראוי לשקול שיקולי שיקום וחזרה למוטב של הנאשם, וכי יש מקום לגזור את עונשו של הנאשם שבפני אף מחוץ למתחם הענישה המקובל. שמעתי את הצדדים וטיעוניהם לקולא ולחומרא, שקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, נתתי דעתי לכך שמדובר במקרה שלישי של נהיגה בשכרות, התרשמתי מעברו התעבורתי והפלילי המכביד של הנאשם כפי שהוצג בפני, ומנגד התחשבתי גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי ששמעתי מפיו של הנאשם עצמו ומסנגורו המלומד, עיינתי אף בפסיקה מנחה. נתתי משקל גם לעובדה כי הנאשם היה עצור בתיק זה לראשונה בחייו לתקופה ניכרת (81 ימים), יש להערכתי בתקופה זו, כדי להוות עבור הנאשם גורם מרסן וממתן, שימנע חזרה על העבירות.

לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעו ת אשר יבוצעו בתוך שנה, במסגרת עמותת "אתגרים" לפי תכנית שהכין שירות המבחן, ותחילתן בתוך 30 יום מהיום .
2. פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 60 חודשים.
מניין הפסילה מיום העבירה 19.11.11. הפסילה במצטבר לכל פסילה אחרת.
3. 8 חודשי פסילה וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
4. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא ינהג בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או תחת השפעת סם או יסרב לבדיקת אלכוהול או סם מכל סוג.
5. 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא ינהג בפסילה.
6. התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ למשך 3 שנים עליה יחתום הנאשם, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או סם, או ינהג בפסילה. ההתחייבות תחתם היום. לא יחתום ייאסר ל- 5 ימים.
7. קנס בסך 1000 ₪. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, התשלום הראשון לא יאוחר מיום 04.04.13 .
8. ניתן בזה צו פיקוח ע"י קצין מבחן לנאשם למשך 18 חודשים מהיום.
שרות המבחן יפקח על ביצוע עבודות השל"צ, וימשיך לפקח על שילוב הנאשם במסגרת עמותת "אפשר" בטיפול בגמילה מאלכוהול, וכן רשאי השירות לערוך לנאשם בדיקות שתן / דם אקראיות לבדיקת המצאות סמים, במהלך התקופה.
בית המשפט הסביר לנאשם כי אם יתברר כי אינו ממלא אחר צו השירות כראוי, או אם לא ימלא אחר צו הפיקוח מכל בחינה שהיא, או אם יעבור עבירה נוספת בתקופת צו המבחן – יבוטל צו השירות והנאשם יהיה צפוי לעונש נוסף על העבירות בהן הורשע.

זכות ערעור כחוק בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג , 05 מרץ 2013 , בנוכחות הצדדים.