הדפסה

מדינת ישראל נ' זעאריר(עציר)

37462-07-13
בעניין:
מדינת ישראל

המבקשת
נ ג ד

ואסם זעאריר (עציר)

המשיב

נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד לנצט
המשיב - בעצמו וב"כ עו"ד – אוחנה
מתורגמן לערבית מוסא אבו אלהיג'א
<#1#>

פרוטוקול

עו"ד אוחנה
יש ראיות לכאורה, עילת מעצר, אך סבור שניתן לשחררו כבר עתה, התיצבו בבית משפט שני תושבי ישראל, ומבקש להתרשם מהם. אני מבקש שישוחרר לביתו ושהם יערבו לכך שיתיצב לדיונים, לפי סעיף 46 לחוק המעצרים, בית המשפט יתחשב במצבו הכלכלית, יכולתו לעמוד בתנאים.
מר בחיץ הוא צם והוא חלש והוא ממתין בבית משפט מהבוקר.

בית משפט מתיר למר בחיץ לשבת.

מר בחיץ איברהים – מ.ז. 313712986
מוזהר כחוק לומר אמת
אני חבר של המשיב. אני מוכן לערוב לזה שיתיצב בבית משפט.
אני סומך עליו שהוא יתיצב לדיונים. אני מודע לכך שאם לא יתיצב, הכסף שלי ילך. אני יודע שהוא יחזור. אני לא דואג.

משיב לשאלות התובעת
לשאלתך כמה זמן אנו חברים אני משיב 3 שנים. עבדנו יחד לפני 3 שנים.
לשאלתך אם זה היה בישראל שעבדנו ביחד אני משיב שכן.
לשאלת בית משפט איפה עבדתם אני משיב באזור הדרום, באזור באר שבע, בבניין. אני עבדתי כפועל בניין.
לשאלתך האם ידעתי שאין לו אישורי כניסה לארץ אני משיב מאיפה אני יודע? אפילו אם הוא חשב, אני חשבתי שיש לו אישור כניסה.

מר דגאמין ווליד מ.ז. 308110915
מוזהר כחוק לומר
אני יכול להבטיח שיתיצב לדיון. אני מכיר אותו מעבודה.אנחנו חברים , יש בינינו כבוד.
אני מודע לכך שילך לי הרבה כסף אם לא יופיע.
אני בן 22.
אני עובד.

משיב לשאלות התובע
לשאלתך לא ידעתי שאין לו אישור כניסה לישראל.
לשאלתך איך אני אומר שאני חבר ואין לי מושג אני משיב אנו חברים, ואני לא אמור לדעת.

עו"ד אוחנה
יש לי תושב רשות שהוא תושב סמוע, שבידו אישור כניסה לחודש ימים.

וליד חסן - מ.ז. 851592535
מוזהר כחוק לומר אמת
מציג אישור כניסה תקף עד 12.8.13. כל 3 חודשים מ אריכים לי.

משיב לשאלות התובעת
יש לי הרשעה קודמת בגין כניסה לישראל ומאז אפשרו לי להיכנס, משנת 99'.
לשאלתך למה אני אומר שמאריכים כל 3 חודשים אם האישור בידי הוא לחודש.

עו"ד אוחנה
אני טענתי בתחילת דברי שמדובר באישור לחודש.

הערב וליד חסן
אני יודע שאם לא אעמוד בתנאי הערבות, יקחו לי את אישור כניסה לישראל.
אני אדאג להביאו לבית משפט.

התובעת מסכמת
בדקתי את הרישום הפלילי, אין להם רישום פלילי.
מדובר במשיב שנכנס לישראל שלא כדין ואף רימה את רשויות המדינה, פעם אחת הציג עצמו בשם אחר ופעם אחרת בתעודת זהות מזויפת למעסיק. נכון למשיב נעדר הרשעות קודמות, הנכונות של המשיבים האלה לחזור לארץ נגזרת מעונש המאסר אותם צפוים לרצות, מאחר ומדובר במשיב עם עבירות נלוות, הרי צפוי לרצות עונש מאסר. לא התרשמתי כי הערבים מכירים את המשיב ומוכנים לערוב לו. נראה כי העדויות תואמו, מחד אמרו מכירים ומאידך לא ידעו שיש להם אישור כניסה. לאחד יש היתר כניסה זמני לצרכים מיוחדים.
לאור מבקשת לדחות החלופה ולהורותעל מעצרו.

הסניגור מסכם
מסיום דבריה של חברתי אומר, אני בעצמי לא יודע לגבי חבריי הכי טובים אם אני נוסע איתם ברכב, אני לא שואל אותם אם יש להם רישיון נהיגה וגם לא מתעניין אם יש להם עבר פלילי, כי זה נמצא ב – ד' אמותיו של אדם פרטי וזכותו לפרטיות, זה לא דבר שחברים , בטח מחוץ למעגל משפחה, אמורים לדעת.
אין חולק, שקיימות ראיות לכאורה שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו. חשוב לציין, שכל העבירות כולן באו לשכלל את העבירה עיקרית, של כניסה לישראל שלא כדין.
הוא עצור מ- 16.7.13.
ניתן לראות מאופי העבירה, זה נעשה לצורכי עבודה בלבד.
בתיק החקירה רואים נטל את תעודת הזהות כדי להתקבל לעבודה.
המשיב נעדר עבר פלילי. אין שום אינדיקציה לסכנה בטחונית.
מאחר ומדובר בעבירות שהן עבירות נלוות שבאות להשלים את העבירה העיקרית ולא מדובר בעבירות אלימות או כנגד אדם ורכוש, עבירות מין. מדובר בשימוש במסמך מזויף, חברתי יודעת מה מתחמי ענישה בעבירות מסוג זה, מאחר ואנו דנים בהם מידי יום. אוכל לומר, בוודאות מלאה, שלא צפוי למשיב ימי מאסר ארוכים בגין אותם עבירות, העבירות הנלוות האלו, ובהיותו נעדר עבר פלילי.
מדובר בשני ערבים נעדרי עבר פלילי, תושבי ישראל, מוכנים להפקיד כסף

<#2#>
החלטה

בפני בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בגין עבירה שלכ ניסה לישראל שלא כדין, הכשלת שוטר, התחזות לאחר ושימוש במסמך מזויףף הסניגור מסכים כי קיית תשתית ראייתית לכאורית לכך שביום 16.713 בשעת בוקר, נמצא בקרית גת, כשאין בידו אישור כניסה וכאשר נתבקש על ידי שוטר להזדהות, טען שאין בידו תעודת זהות אך הציג עצמו כתושב ישראל וזאת כדי להכשיל השוטר. כמו כן, מתברר כי בדצמבר 2012 התייצג בכזב בפני מעסיקו באמצעות תעודת זהות מזויפת כאחר תושב ירושלים.

המשיב יליד אפריל 92', תושב הרשות, סמוע, שעברו נקי לחלוטין. כתב אישום הוגש משום שמדובר בעבירות נלוות לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

טוען הסניגור, כי במקרה זה עילת המעצר הינה אך ורק החשש שלא יתיצב לדיון וכי ניתן להבטיח התיצבותו לדיון בתנאים של הפקדה וערבויות ולצורך זאת התיצבו בבית משפט שני תושבי ישראל ותושב הרשות.
לשניים מהם תושבי ישראל אין רישום פלילי כלשהו ולתושב הרשות יש הרשעה ישנה בגין כניסה לישראל שלא כדין, אך מאז מקבל ואף מחזיק היום באישור כניסה. לדבריו, אישור הכניסה מחודש מעת לעת על מנת לאפשר לו לבקר את בני משפחתו. מדובר באדם לא צעיר, בן 39, שעשה רושם חיובי על בית המשפט. שני תושבי ישראל טוענים להכרות קודמת כלשהי עם המשיב, אף שרקעו לא ברור, אך מודעים לכך שאם לא יתיצב לדיונים, לאחר שזימונים ימסרו לידיהם, תחולטנה על הערבויות עליהן יחתמו.

באשר למצב המשפטי:

בעמ"י -53872-01-12 מ.י. נ' סמי עקאבנה, מדובר בערר על החלטת בימ"ש שלום באר שבע שהורה על שחרור המשיב במסגרת בקשת מעצר ימים, וזאת בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין וניסיון גניבת רכב. בימ"ש שלום ציין כי עילת המעצר, חשש הימלטות מהדין, נוכח העובדה כי מדובר בעבירת רכוש יחידה ולאור עברו הנקי, הסתפק בהפקדה כספית וערבויות. בימ"ש מחוזי (כב' השופטת טלי חיימוביץ) קבעה כי אינו סבור שנפל פגם, אך ההפקדה במזומן נמוכה במקצת ולכן העמידה אותו על סכום של 8,000 ₪.

בעמ"י 5105-05-13, מ.י. נ' ניסים אבו עבד, שם שוחרר על ידי בימ"ש שלום באר שבע בתנאי מגביל של מעצר מעצר בית מלא בבית הדוד בבאר שבע, האב והדוד הם תושבי ישראל, במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר ימים, בגין עבירת כניסה לישראל, הסתננות והחזקת סם מסוכן. מתברר שקיבל היתר כניסה לשבעה ימים וההיתר פקע. בימ"ש שלום הורה על שחרורו בשל חשש הימלטות מהדין והסתפק בערבויות והפקדה במזומן. הערר נדחה (כבוד השופטת ברקאי) ובהחלטה צוין כי למרות שמדובר בשוהה בלתי חוקי, תושב רצועת עזה, הואיל ואביו ודודו אזרחי ישראל ומוכנים לפקח עליו, מדובר בחלופה מספיקה ולהבטיח חשש מהימלטות מהדין, אך עיבתה את התנאים והוסיפה הפקדה של 15,000 ₪ ערבויות 30,000 ₪ ואיזוק אלקטרוני בבית הדוד.

בעמ"ת 24847-07-13 פראש נגד מ.י., ערר על החלטת מעצר שהורה על מעצרו עד החלטה אחרת לקבלת תסקיר מעצר.
מדובר בשני אישומים שעניינם כניסה לישראל שלא כדין: האחד מ- 2/7/2013 בגינם נעצר והשניה מיום 20/12/2012, ונטען כי הואיל ולא מדובר בשלושה מקרים, על פי המדיניות לא היה מקום להגיש כתב אישום, אלא שבמקרה זה טענה התביעה כי לחובתו הרשעה קודמת בעבירה זהה , בגינה אף נדון לעונש מאסר בפועל ולכן זה תואם המדיניות.
צוין בהחלטה כי בימ"ש היה מודע לכך כי עילת המעצר חשש הימלטות מהדין, וחוסר יכולת להבטיח זאת בהיותו תושב הרשות.
בימ"ש מחוזי (כב' השופטת נצר) ציין כי אין מקום לקביעה גורפת כי בעניינם של שוהים בלתי חוקים דינם להעצר עד תום ההלכים ויש לבחון חלופות ובימ"ש שלום סבר כי המפקחים שהוצעו לא יכלו להציב גבולות להתנהגותו. בית המשפט ציין, שאם כקביעת בית משפט שלום, עילת המעצר נטועה בחשש הימלטות מהליכי שפיטה, אין צורך בהטלת גבולות ול כן יש לבחון מה מידת יכולת הערבים להבטיח התייצבותו לדיון ומכאן סברה, כי הנימוקים של בימ"ש לכך כי הערבים אינם מתאימים, אינם נימוקים מספקים וכי בכל מקרה ניתן לעבות החלופה שהוצעה. כמו כן צוין כי לא מצא ה הצדקה לקבלת תסקיר מעצר, שכן לשירות המבחן אין כלים ויכולת לבחון זאת שהרי קרוב ל וודאי שלא יפגשו עם בני משפחתו ואין לשירות המבחן יתרון על בימ"ש שמתרשם מהערבים המוצעים. משכך, מצא בימ"ש מחוזי להורות על שחרור לאחר שהוצע ערב נוסף.

כמו כן לעמ"ת באר שבע 40141-04-12 איאד אלרואשה, נ' מדינת ישראל, (כבוד השופט פרידלנדר), ערר על החלטת בית משפט שלום לעצרו בגין עביר ה של כניסה לישראל שלא כדין, עד תום ההליכים. בית משפט מחוזי ציין כי יש לבחון העניין בהיבט של חשש הימלטות מהדין וסבור כי יש מקום לא בחן בין מקרים אלה שלא פוגעים בפנומנולוגיה השב"חית, כלומר, תופעה של פלסטינים שנכנסים לצורכי עבודה, לבין מקרים הגולשים לפנומנולוגיה אחרת של עבירות רכוש ובטחוניות מבלי שיש בכך להמעיט את החשש של כניסה לישראל והמדינה לא יכולה להתייחס בסלחנות של הפגיעה בריבונותה. הוא התייחס לענישה מרתיעה נוכח הסיכון הבטחוני כפי שנקבע על ידי בימ"ש עליון. יש להימנע ממעצר במקום בו ניתן להפיג את עילת המעצר בתנאי שחרור .

עמ"ת מרכז 53900-06-13, מ.י. נ' עטאף כנען, ראג'ח, כנעאן, שם יוחסו להם שתי כניסות לישראל שלא כדין, שימוש במסמך מזויף והכשלת שוטר, ולשני כניסה לישראל שלא כדין, ובימ"ש שלום הורה על מעצרם עד תום ההליכים. צוין כי ככלל, דין זהה יהיה לתושב האזור ולתושב ישראל, ואין ל קבוע מערכת דינים שונה לתושבי האזור, ולכן כאשר מדובר בעבירות שאינן מן החמורות לא ייעצר אדם עד תום ההליכים בשל מקום מגוריו. כמו כן, ציין כי לא ניתן להסתפק באמירה סתמית כי לא ניתן לאיין חשש הימלטות מהדין ומסוכנות של עורר 2 בשל הרשעה קודמת ישנה, באמצעות חלופה. בשל המסוכנות התייחס לכך שהעבירה בגינה הורשע היה 22 שנה לפני כן וכי היום הוא בן 54 ואז היה בן 32 ו לכן בימ"ש מחוזי (כבוד השופט אברהם יעקב) הורה על שחרורם בערבויות צד ג' של תושבי ישראל והפקדה במזומן בסך 5,000 ₪ כל אחד.

לאור כל האמור, מצאתי כי לא קמה עילת מעצר למעט חשש המלטות מן הדין ולכן, ניתן להבטיח התיצבותו לדיון בערבויות מתאימות ולכן ישוחרר בתנאים כדלקמן:

1 הפקדה במזומן בסך של 5000 ₪.
2. ערבות עצמית בסך של 20,000 ₪.
3. ערבויות צד ג' וליד חסן מ.ז. 851592534 טל' : 052-XXXX248 , דגאמין ווליד מ.ז. 308110915 טל' 054-XXXX556 ובחיץ איברהים מ.ז. 313712986טל' 054-XXXX560 בסך של 20,000 ₪ כל אחד.
4. זימון למשיב באמצעות מי מה ערבים שהם תושבי ישראל, יהווה זימון כד ין ולכן אם אלו יקבלו ההזמנה, ולא יתיצב, ניתן לחלט הפיקדון והערבויות, ללא צורך בקיום דיון בנוכחות המשיב.
5. ערבותו של מר וליד חסן מ.ז. נועדה להבטיח כי ילווה על ידו למחסום, שם ימתין מי מהערבים תושבי ישראל, אשר ילווה אותו מהמחסום לדיון בבית המשפט ובחזרה למחסום.

מוסבר למשיב ולערבים כי הפרה של תנאים אלה תקים עילה לחילוט פקדון וערבויות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א אב תשע"ג, 28/07/2013 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת בכירה

התובעת
אבקש עיכוב ביצוע .

הסניגור
מבקש שלא להעתר לבקשה.

<#4#>
החלטה

אני מורה על עיכוב השחרור עד למחר 29.7.13 שעה 15:30. אולם אם עד לשעה 19:00 יוחלט שלא להגיש ערר, יש לדווח מיד לסניגור ושב"ס.
ניתן כבר עתה להחתימם על ערבויות ולהפקיד הכסף כדי למנוע הטרחה שלא לצורך בעתיד.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"א אב תשע"ג, 28/07/2013 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת בכירה