הדפסה

מדינת ישראל נ' זידאן

23000-08-11

בפני כב' השופט יעקב בכר
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
וליד זידאן

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד שגית בירמן חדש
הנאשם – נוכח
הסנגור – עו"ד זידאן טארק

<#3#>
גזר דין

  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום , בעבירות של דרישת נכס באיומים- עבירה לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק" ), ואיומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
  2.         על פי הנטען בכתב האישום, ביום5.08.2011, שעה 20:30 לערך, נהג עידו אמראל (להלן: "המתלונן") ברכב מסוג טויוטה (להלן: "הרכב" ) מהישוב מנוף לכיוון הישוב יעד, שניהם במשגב (להלן: "הדרך"). במהלך הנסיעה בדרך ובעת שעצר המתלונן בצומת הראשון וזאת על מנת לפנות בבטחה בהמשך הדרך, באופן פתאומי וללא הסכמת המתלונן, פתח הנאשם את דלת הרכב שליד הנהג ובעת שאחז בידו בסכין (להלן: "הסכין") הורה למתלונן "תקפיץ אותי חמש דקות", עת שהצביע באמצעות ידו לכיוון כפר כאוכב. המתלונן אמר לנאשם כי הוא ממהר ואינו יכול, ובתגובה קילל הנאשם וצעק על המתלונן בשפה בערבית וכן בעת שהחזיק בסכין איים על המתלונן "אתה מחפש בעיות" ובאותה העת, נכנס לתוך הרכב והתיישב לצד המתלונן, בעוד שהצטרף אליו מוחמד עבד אלחמיד (להלן: "האחר") שהתיישב במושב האחורי ברכב. המתלונן למרות רוחו, סטה מן הדרך ופנה בנסיעתו לכיוון כאוכב, ומשהגיע לכאוכב הורה הנאשם למתלונן להמשיך לכיוון כפר מנדה וכך עשה המתלונן. המתלונן ליד תחנת הדלק בכניסה לכפר מנדה, הורה הנאשם למתלונן לעצור את רכב, הנאשם הוציא מכיס מכנסיו סכין ובעת שאחז בה הורה למתלונן לתת לו חמישים שקל, ומסרב לכך המתלונן, הורה לו הנאשם שייתן לו עשרים שקל, ומששוב סירב המתלונן, פתח הנאשם את דלת הרכב, אחז את המתלונן בחולצתו וחטף את משקפי השמש שהיו על ראש המתלונן, אשר כעבור מספר שניות הצליח המתלונן לקחת אותם חזרה מהנאשם ודחף את הנאשם מחוץ לרכב, ובעת שהנאשם ואחר רצו לתוך כפר מנדא, ביצע המתלונן סיבוב פרסה ונסע.
  3.         ביום 28.03.2012, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם.

שירות המבחן המליץ כדלקמן:
"נוכח האמור, ובשל מצבו של וליד המצביע על קושי קוגניטיבי, כאשר אנו חסרים אבחון ממוקד ליכולות שלו, אין אנו יכולים לגבש את עמדתנו אודותיו ולהעריך את הסיכוי להישנות התנהגות דומה בעתיד.
במקביל, קשה לנו לספק מענה טיפולי שיהלום את יכולותיו, כוחותיו ומצבו הכלכלי. לפיכך, אנו פונים לכבוד בית המשפט ומבקשים להורות על הפנייתו של וליד לוועדת אבחון לאדם מפגר".
4. כבקשת שירות המבחן, הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת ועדת האבחון למפגר במשרד הרווחה. בסיכום החלטת הוועדה נטען כי הנאשם נמצא ללא פיגור שכלי, מבחין בין טוב לרע, מותר לאסור, ומבין את האישום כנגדו.
5. ביום 17.07.2012, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של הנאשם
שירות המבחן המליץ כדלקמן:
"בסיכום החלטת הוועדה צוין כי "וליד מתפקד ברמה שאנה פיגור שכלי", יחד עם זאת, מאפייניו הקוגניטיביים הדלים כפי שבאו לידי ביטוי בתיאורי הוועדה כמו גם על פני התרשמותנו מהשיחה עמו, אינם מאפשרים לוליד להפיק תועלת ממערך הטיפולי של שירותנו, מה שגם שאינו מביע מזקקת לכך. לפיכך, אין אנו באים לגביו בהמלצה טיפולית. נציין עוד, כי נתוניו כמתואר הקשו עלינו להציע חלופה עונשית אפקטיבית לגביו".
6. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, קנס וכן פיצוי למתלונן. לדברי ב"כ המאשימה על אף שהנאשם נטול עבר פלילי, בית המשפט העליון קבע כי העדרו של עבר פלילי אינו אמור לשמש כמטרית הגנה לנאשם.
ב"כ המאשימה ציין את הצורך למיגור תופעה של פגיעה של מי שהולך ברחוב לתומו ועל דרך ההיקש, ובמקרה שלפנינו, מי שנוסע ברכבו, והפנה לת"פ 4054/09 ת"א יפו, מדינת ישראל נ' דניס, אשר בה נקבע :
"דיבורים בעלמא, לא יובילו לביעור התופעה אלא רק יישומם בפועל. המאסר שעל בית המשפט לשדר חייב להיות תקיף וחד משמע, קרי, הנ"ל יתקבל ביד ברזל ובענישה קשה".
7.         ב"כ הנאשם ביקש להשית על הנאשם מאסר מותנה, ולאור מצבו הכלכלי, במידה ובית המשפט יחליט להשית סכום כספי שיהיה סכום שיוכל לעמוד בו הנאשם, וטוב פיצוי מאשר קנס. לדברי ב"כ הנאשם, מעשיו של הנאשם, והתנהלותו בעת ביצוע העבירה, מעידים כי כל המעשה הינו מעשה ילדותי. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם שילם את המחיר על מעשיו, ועוד ישלם במאסר מותנה שיושת. כמו כן, הנאשם שוהה במעצר בית מחודש אוגוסט 2011. ב"כ הנאשם עוד טען, כי הנאשם שהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך חודשיים, עד ששוחרר למעצר בית, לפני שנה שוחרר לתנאים מגבילים, ובמשך כל התקופה לא הפר את התנאים, דבר המחזק את הטענה כי אין עסקינן באדם המזלזל בחוק.
8. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות, ולא בכדי ביקשה המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
אני סבור, כי אכן התנהגות מעין זו של הנאשם מצדיקה השתת עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה. עם זאת, הענישה היא תמיד אינדיבידואלית וצריכה להתייחס לנאשם העומד בפני בית המשפט.
הנאשם שבפניי, אדם צעיר הנעדר עבר פלילי, אשר התרשמתי ממנו כי הוא דל יכולות, ועל סף הפיגור שכלי.
השתת עונש של מאסר בפועל ממושך על נאשם זה, לא תשרת את האינטרס הציבורי.
אשר על כן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

  1. מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים , למשך 3 שנים , והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה בה הורשע ויורשע בה.
  2. קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים, זאת החל מיום 2/12/12 ואילך.
3. פיצוי למתלונן, מר עידו אמראל בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 120 יום מהיום.
המזכירות תמציא העתק מגזר הדין למתלונן.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. <#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ב, 10/09/2012 במעמד הנוכחים.

יעקב בכר, שופט