הדפסה

מדינת ישראל נ' ואזנה

מדינת ישראל
העוררת
נגד

שלומי ואזנה
המשיב

החלטה
ערר על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופטת ש. שיטרית) בה"ת 26454-12-11 מיום 1.1.13, אשר הורתה למשטרת ישראל (להלן – "המשטרה") להחזיר למשיב, לשלמה ואזנה (להלן – "המשיב") את החפצים שנתפסו בחיפוש בבית העסק בהחזקתו, תוך חיוב המשטרה בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.

ביום 30.10.11 בצעה המשטרה חיפוש בבית העסק של המשיב. במהלך החיפוש נתפסו בבית העסק 10 מכונות הימורים, קופסת בקרה ומסמכים שונים (להלן - " התפוסים"). ביום 1.11.11 הגישה המשטרה בקשה להשמדת התפוסים, אולם חזרה בה מבקשה זו לאחר שהתברר לה כי השמדת התפוסים תקשה על ניהול הליך פלילי נגד המשיב ואחרים, היה ויוחלט על הגשת כתב אישום נגדם.
ביום 14.12.11 הגיש המשיב בקשה להחזרת תפוס. הדיון בבקשה התעכב, בין היתר, בשל העדרו של המשיב מהדיון שנקבע, ולבסוף התקיים דיון בבקשה ביום 24.12.12 שם טען המשיב כי המשטרה מחזיקה בתפוסים, על אף שחלפו למעלה מ - 390 יום מהתפיסה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן – " הפקודה"). המשטרה עמדה על המשך ההחזקה בתפוסים וציינה כי כב' השופט טופף האריך את המשך החזקת התפוסים, ביום 29.11.12 עד ליום 30.12.12.

בית המשפט קמא קבע כי לא ניתן להביא בחשבון את הארכה שניתנה, מאחר והמשטרה בקשה ארכה ממותב אחר, שלא דן בבקשה, מבלי שהביאה לידיעתו את קיום ההליך הנוכחי ומבלי שנתנה למשיב זכות טיעון. עוד נקבע כי מאחר ולא הוגש כתב אישום נגד המשיב, ומאחר והתפוסים נמצאים בידי המשטרה כבר למעלה משנה מבלי לקבל ארכה להמשך החזקתם, הרי שהחזקת התפוסים היא בניגוד לסעיף 35 לפקודה ופוגעת בזכות הקניין של המשיב; על כן הורה על החזרת התפוסים, תוך חיוב המשטרה בהוצאות בסך 2,500 ש"ח לאור התנהלות המשטרה, אשר חזרה על עצמה בהליכים נוספים.
על החלטה זו הוגש הערר בפני.

המשטרה סבורה, כי המדובר במכונות שנועדו להימורים, אשר לא ניתן לעשות בהם כל שימוש , פרט לשימוש הבלתי חוקי, וכי הוצגו ראיות לפיהן הן שימשו בעבר לביצוע עבירות הימורים ובכוונת המשיב להמשיך ולהפעיל אותן במידה ויוחזרו לידיו. בנסיבות אלה, אין מקום להחזרת התפוס גם בנסיבות בהן טרם הוגש כתב אישום וגם משלא הוגשה בקשה להארכה במועד עקב טעות אנוש, שכן ניתן להאריך את תוקף החזקת התפוס גם לאחר חצי שנה. מה גם, שהמשיב לא טען כי התפוסים שייכים לו, אלא שכר המקום עם הציוד, ולכן טוענת המשטרה כי אין לו מעמד בבקשה.
המשטרה מבהירה כי לא הטעתה את המותב, אשר האריך באופן זמני את תוקף החזקת התפוסים, אלא ידעה אותו באופן מלא דבר הבקשה התלויה ועומדת להחזרת תפוס, בפני מותב אחר.
עוד נטען כי היקף התפוסים לא בורר כהלכה בבית המשפט קמא, ובשל כך נקבע כי על המשטרה להחזיר חפצים אשר אין חולק כי לא נתפסו על ידה. כמו כן, לא היה מקום לחייב בהוצאות מבלי לנמק הבסיס לכך ומבלי שנתנה למשטרה ההזדמנות לטעון כנגד חיוב זה.

המשיב סבור כי בהעדר כתב אישום, ומשברור כי הציוד אינו אסור בהחזקה, יש להורות על השבתו לידיו וקיומן של ראיות לשימוש אסור בחפצים אינו רלוונטי. החוק והפסיקה קובעים, באופן חד משמעי, כי ניתן להחזיק בתפוסים ללא הגשת כתב אישום למשך 180 יום, גם ארכה תינתן רק ל - 180 יום נוספים. באותם מקרים בהם המשטרה לא נהגה בהתאם, הוחזרו תפוסים גם אם כתוצאה מכך ישמשו תפוסים אלה לביצוע הימורים, אסורים. המשך החזקת התפוסים גם אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות המשטרה ביחס לתפוסים דומים שנתפסו באותו מבצע, אשר הושבו בהסכמה לידי בעליהם.
המשיב מוסיף כי יש לדחות על הסף את הבקשה להורות על השמדת הציוד משלא באה בקשה לכך בפני בית המשפט קמא.

בנסיבות העניין, אין מנוס מלדחות את הערר.
ההוראות הרלוונטיות לענייננו הן סעיפים 34 ו - 35 לפקודה, הקובעים -

34. על פי בקשת שוטר ... או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו.
המשטרה
המשטרה
35. אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע.
מכאן עולה, כי כאשר בדעת המשטרה להוסיף ולהחזיק בחפץ שנתפס, על אף שלא הוגש כתב אישום בו החפץ נדרש כראיה, עליה להגיש בקשה לבית משפט השלום להאריך את משך תקופת ההחזקה. לחילופין, יכולה המשטרה להגיש בקשה לנהוג בחפץ באופן אחר.
הפסיקה קבעה כי גם כאשר חלף המועד הקבוע בחוק, יכולה המשטרה לבקש להאריך את משך ההחזקה בתפוסים (בג"ץ 2393/91 פרידנברג נ' שופטת השלום בתל אביב, פד"י מה(4) 490, 495 (4.8.91)). עם זאת, בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464 (22.5.00) נקבע, כי במקום בו המשטרה תפסה ציוד המשמש להימורים והוסיפה להחזיק בו על אף שחלפו שמונה חודשים מיום התפיסה, אין המשטרה יכולה להימנע מהגשת בקשה להארכת החזקת התפוסים ולבקש צו להשמדתם רק כאשר בעליהם מבקש את החזרתם:
"המשטרה... לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה אורכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא נראה כי ניתן לעקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף ששה חודשים ומבלי שהתקופה הוארכה ובמסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים" (בש"פ עובדיה, עמ' 477).
אופן התנהלות זה של המשטרה, כך נקבע, יכול להוביל להחזרת התפוס לידי המבקש, גם במקרים בהם הגשת בקשה במועד היתה מותירה את התפוס בידי המשטרה:
"הימנעות המשטרה מלנקוט צעדים על-פי חוק מהווה אי-תקינות מובהקת שתוצאותיה בצדה. (...)
ערה אני לכך כי מדובר בפריטים המשמשים על פי טיבם למשחקי מזל, והמבקש אף לא טען כי אינם מיועדים לכך... חפצים כאלה מעלים את החשש שלא פג, כי הם ישמשו לדבר עבירה... מטעם זה מוצדקים היו תפיסתם ואף המשך החזקתם, ובלבד שהיו ננקטים על ידי המשטרה הצעדים הקבועים בחוק למטרה זו... גם אם אכן היה יסוד סביר להניח שהחפצים מיועדים לשמש למשחקי מזל אסורים, הרי משנסגר התיק הפלילי נגד המבקש, ומשהחפצים כשלעצמם אינם אסורים בהחזקה על פי חוק, ומשהמשטרה לא הגישה בקשה כלשהי במועד, לקבלת צו שיפוטי בדבר גורל החפצים ולא הגישה בקשה להארכת מועד זה ולו לאחר שחלף, אין מקום לצו המורה על השמדתם במסגרת בקשת המבקש להחזרתם... לא נותר אפוא אלא לקבוע, כי על המשיבה להחזירם למבקש" (שם, עמ' 478-479).

ומן הכלל אל הפרט:
בענייננו, המשטרה מחזיקה בתפוסים החל מיום 30.11.11. אמנם, הוגשה בזמנו בקשה להשמדת התפוסים, אולם המשטרה חזרה בה, ואף על פי כן הוסיפה להחזיק בתפוסים למעלה מששה חודשים, מבלי שהתבקשה ארכה כנדרש.
אמנם, ביום 29.11.12, בקשה המשטרה מכב' השופט טופף להאריך את החזקת התפוסים עד לדיון בבית המשפט קמא, וזה נעתר לבקשה והאריך את תוקף החזקת התפוסים עד ליום 30.12.12. עם זאת, אין בכך כדי להועיל בענייננו. משהתנהל הליך להחזרת תפוס בבית המשפט קמא, אין זה תקין כי המשטרה עקפה את אותו הליך ופנתה למותב אחר במעמד צד אחד להארכת משך התפוס, וזאת ללא ידיעת המשיב ומבלי שתינתן לו אפשרות להביע את עמדתו בעניין זה. העובדה שהמשטרה ידעה את כב' השופט טופף בדבר קיום ההליך המקביל אין בה די ואין בארכה שהושגה להחזקת התפוס כדי לשנות מהמסקנה כי המשטרה החזיקה בתפוס שלא כדין, מעבר ל -360 יום.
כאמור, להתנהלות מעין זו יש תוצאות. אמנם, המשטרה הוכיחה כי התפוסים שמשו למשחקי מזל אסורים, וזאת באמצעות דו"ח החיפוש וחוות הדעת שהוצגו בפני. סביר להניח כי לו היתה מוגשת בקשה במועד להאריך את משך החזקת התפוס, היה ניתן להיעתר לבקשה וניתן היה לעשות כן, ולו באופן זמני, גם במסגרת הבקשה להחזרת התפוס. המשטרה בחרה שלא לעשות כן. המשטרה גם לא הוכיחה כי התפוסים לכשעצמם אסורים להחזקה. בנסיבות אלה, אין מנוס מלהחזיר את התפוסים לידי המשיב.

המשטרה סבורה גם, כי אין להשיב התפוסים לידי המשיב, משטען כי המכונות אינן בבעלותו אלא הוא שכר את המקום יחד איתן. אכן, יש טעם לפגם בכך שהמשיב מגיש בקשה להחזרת תפוס שעה שבחקירתו מרחיק עצמו מהתפוסים ואינו אומר כי המכונות שייכות לו. עם זאת, סבורה אני כי הראיות לכאורה בתיק מצביעות על כך כי המכונות שייכות למשיב, אף על פי שהוא אינו טוען זאת במפורש, יש להשיבן לידיו. מה עוד, שסעיף 35 קובע במפורש כי במידת הצורך התפוס יושב "לאדם אשר מידיו נלקח", כך ששאלת הבעלות רלוונטית פחות כאשר מדובר בהחזרת תפוס בשל חלוף 6 חודשים להחזקתו.

המשיב טוען כי נפלה שגגה בפני בית המשפט קמא עת קבע את היקף התפוסים. טענה זו בדין יסודה. בית המשפט קמא סבר, וזאת על סמך הבקשה שהונחה בפניו, כי בחיפוש נתפסו "11 לוחות משחק אלקטרוניים, שלט בקרה, ארגזים, 2 מסכים, כרטיסי הגרלה וכ – 2000 ש"ח". עם זאת, מבקשת המשטרה לבית המשפט קמא מיום 24.12.12, לה הסכים המשיב, עולה כי לא נלקחו במסגרת החיפוש ארגזים, מסכים או 2000 ש"ח. מסקנה זו עולה אף מדו"ח החיפוש, ממנו ניתן ללמוד כי נלקחו מסמכים שונים ומחשבי הימורים בלבד. על כן, על המשטרה להשיב לידי המשיב רק את התפוסים שאכן נלקחו ממנו.

בית המשפט קמא חייב המשטרה לשלם למשיב את הוצאות ההליך בסך 2,500 ש"ח. איני סבורה כי היה מקום לקביעה זו, החורגת מגדר הכלל הרגיל בהליך הפלילי לפיו לא מוטלות הוצאות על הצדדים. אכן, היה על המשטרה לבקש את הארכת הצו במועד. פגם זה כבר הביא לתוצאה של השבת התפוסים למשיב, על אף שהמדובר בתפוסים ששימשו - ככל הנראה - לביצוע הימורים אסורים, ואין מקום לקביעת הוצאות משפט בנוסף על כך. יש ליתן משקל גם לכך שהוצאות אלה לא התבקשו על ידי המשיב, לא ניתנה למשטרה הזדמנות לטעון בעניין זה, והמשיב לא הגיב, במהלך ערר זה, לבקשה לבטל את ההוצאות שנפסקו. בית המשפט גם "העניש" המשטרה בחיוב בהוצאות גם בגין התנהלותה בתיקים אחרים ואין לעשות כן.

סוף דבר, הערר נדחה, בכפוף להיקפם של התפוסים וביטול ההוצאות שנפסקו, כאמור בסעיף 9 ו - 10 לעיל.
תיק החקירה יוחזר לפמ"ד.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא