הדפסה

מדינת ישראל נ' דנינו(עציר)

בפני
כב' השופטת מיכל ברנט

העוררת

מדינת ישראל

נגד

המשיב
דורון דנינו (עציר)

נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד
ב"כ המשיב עו"ד אסנת מוליארסקי כדורי
המשיב הובא

החלטה

1. ביום 27.6.13 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות אותן ביצע כלפי אשתו (להלן: "המתלוננת") וכן ייחס לו עבירה של שיבוש הליכי משפט.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום האוחז שישה אישומים ביום 21.6.13 התגלע ויכוח בין המשיב למתלוננת על רקע סירובה לגדל כלב בביתם.

המשיב החל לקלל את המתלוננת, נטל סכין באמצעותה חתכה המתלוננת דגים ואיים עליה באמצעות הפניית הסכין לעברה בתנועת דקירה. המשיב אחז בשערה של המתלוננת, משך אותה לאחור והכה אותה בראשה. המתלוננת ברחה לחצר כשהיא אוחזת בבתם התינוקת בידיה ואז צעק המשיב לעברה כי תעזוב את הילדה וקילל אותה. המתלוננת נכנסה לבית, המשיב דחף אותה ובתגובה הדפה אותו המתלוננת. או אז היכה המשיב את המתלוננת בראשה, המתלוננת ברחה אל חצר הבית שם אחז המשיב במטאטא , השליכו לעבר המתלוננת ופגע ברגלה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת כאבים בשכמות ובשרירי הצוואר, רגישות במישוש שרירי הצוואר עם הגבלה חלקית בסיבוב הראש ורגישות במישוש שרירי גב עליון ומתחת לשכמות בגינם נזקקה לטיפול רפואי.

על פי עובדות האישום השני, בהמשך למתואר באישום הראשון, לא דיברה המתלוננת עם המשיב וביום 23.6.13 עת התעורר המשיב והתארגן לעבודתו אמר לה: "אני לא יודע אם אני קם לעבוד בשביל הזבל הזאת הזונה הזאת" ואיים על המתלוננת כי יחטוף את הילדה ויגרום לה להתחנן אליו.

על פי עובדות האישום השלישי חודשיים עובר ליום 23.6.13 אמרה המתלוננת למשיב כי היא מעוניינת להתגרש ממנו. בתגובה אמר לה המשיב כי רק הוא יחליט מתי הם יתגרשו והיכה את המתלוננת נמרצות בכך שהשליך על גופה אל עגלת התינוקת, קוביות משחק, סטר לה ובעט בה פעם אחר פעם. למתלוננת נגרמו חבלות בגופה.

על פי עובדות האישום הרביעי ביום 18.9.12 תקף המשיב את המתלונת בכך שמשך אותה בשערותיה ובעט ברגלה תוך שהוא מגדף אותה : "זונה, שרמוטה, מזדיינת". בתם התינוקת של המשיב והמתלוננת החלה לבכות , המשיב העביר את התינוקת לעגלה בסלון ודחף את המתלוננת לחדר בכדי להמשיך להכותה. המתלוננת הדפה אותו והלכה לכיוון הסלון להרגיע את התינוקת והמשיב הלך בעקבותיה, הכה בראשה ומשך בשערותיה. לאחר מכן איים המשיב על המתלוננת שאם לא תענה לו יהיה יום שחור ואם היא רוצה לפתוח במלחמה הוא יראה לה ולבני משפחתה "מה זה".
המשיב פנה למטבח, נטל סכין בשר, התקרב אל המתלוננת והניף את הסכין מעל ראשה תוך שאיים עליה כי ירצח אותה ואת כל משפחתה. המתלוננת ברחה והמשיב השיב את הסכין למקומו.
המשיב הסתובב בבית ואחז בחפצים בבית אותם רצה לשבור והמשיך לאיים על המתלוננת כי יהרוג אותה. המתלוננת יצאה עם התינוקת על מנת להגיש תלונה במשטרה, נעשו ניסיונות לאתר את המשיב והמתלוננת הופנתה למעון לנשים מוכות שם שהתה מיום 18.9.12 ועד ליום 30.9.12.

ביום 30.9.12 התקשר המשיב אל המתלוננת , שכנע אותה לחזור לחיות עמו ולבטל את התלונה תוך הבטחה כי לא יכה אותה עוד ויפנה לטיפול שיקומי. עוד ציין כי יש לו מאסר מותנה לשנתיים והנחה אותה לומר כי הגישה את התלונה בשל לחץ של הוריה וכי הוא כלל לא היכה אותה. המתלוננת שבה לבית הצדדים וביום 2.10.12 פנתה לתחנת המשטרה לבטל את התלונה.

על פי עובדות האישום החמישי ביום 15.6.12 , בביתם, היכה המשיב את המתלוננת ברגלה. למתלוננת נגרמו שטפי דם בשוק ובירך. המתלוננת הופנתה למעון לנשים מוכות שם שהתה מיום 18.6.12 ועד ליום 27.6.12.

במהלך שהותה במקלט יצר המשיב קשר עם המתלוננת , שכנע אותה לשוב לביתם והבטיח כי ילך לטיפול לשליטה בכעסים וגמילה מהימורים. המתלוננת יצרה קשר עם שירותי הרווחה ונקבעה פגישה משותפת ליום 4.7.12. המתלוננת והמשיב הגיעו לפגישה ובצאתם ממנה אמר למתלוננת כי אין לו כוונה לעבור שום טיפול וכי מצידו הם יכולים לפנות לרבנות. המתלוננת אמרה כי גם היא מעוניינת להתגרש ואז קילל אותה המשיב וכשנכנסו לביתם תקף אותה בכך שהיכה אותה בגופה.

על פי עובדות האישום השישי , בערב פסח, ביום 25.3.13, בערה חמתו של המשיב בשל העובדה כי המתלוננת ניקתה את תריסי הבית מבחוץ כשהיא לבושה במכנסיים קצרים ובתגובה לכך הכה המשיב את המתלוננת בראשה, בעט בה מספר פעמים ברגליה וריסס על גבה חומר ניקיון. המתלוננת המשיכה לנקות ועלתה על שרפרף, המשיב בעט בשרפרף והמתלוננת נפלה לרצפה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

3. ביום 7.7.13 התקיים דיון בבית משפט קמא במהלכו טענה ב"כ המשיב כנגד קיומן של ראיות לכאורה. בית משפט קמא סקר את חומר הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה למרות קיומם של פגמים שעיקרם מסירת הודעות כוזבות אשר תישקלנה על ידי המותב שידון בתיק העיקרי אך יש בהן להשליך על חלופת המעצר. עוד קבע בית משפט קמא כי קיימת עילת מעצר הנסמכת על חזקת המסוכנות ו עברו הפלילי של המשיב והורה על הזמנת תסקיר.

4. בעניינו של המשיב הוגשו חמישה תסקירים. על פי התסקיר הראשון, המשיב ניהל אורח חיים בלתי יציב, תיאר שימוש בסמים בעברו ושלל צורך טיפולי, מסר כי במסגרת מאסר קודם שריצה בגין עבירות דומות אותן ביצע כלפי בת זוג קודמת השתלב בטיפול קבוצתי לשליטה בכעסים, שלל שימוש באלימות פיזית והביע אמביוולנטיות להצעת שירות המבחן לשלבו במסגרת טיפולית סגורה.

המתלוננת תיארה מערכת זוגית רצופה השפלות ואיומים שלוותה לעיתים בשימוש בסכין אשר הסלימה, תיארה התמכרותו של המשיב להימורים וסמים כשאלה חייבו אותה לשהות במעון לנשים מוכות.

שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת (ההדגשה לי – מ.ב.) , כי המשיב אינו מתאים לחלופה ביתית ולמסגרת טיפולית.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא הורה כבוד השופט מזרחי על הגשת תסקיר נוסף אשר יבחן דרך טיפולית במסגרת סגורה לגברים אלימים.

בתסקיר השני תיאר המשיב (אף שקודם הכחיש זאת) אלימות פיזית שהפעיל כלפי המתלוננת, התפרצויות זעם וקושי בשליטה בכעסים, הביע נזקקות ומוטיבציה להשתלב במסגרת טיפולית סגורה ומשכך המליץ שירות המבחן על יציאתו לראיון ב"בית נועם".

בתסקיר השלישי אשר הוגש ביום 25.8.13 מסר שירות המבחן כי ניכר שהמשיב מאופיין בנורמות התנהגות ודפוסי חשיבה עברייניים מגובשים , טשטוש דפוסים בעיתיים ולפיכך המסקנה היתה כי יתקשה להשתלב במסגרת והפיק ממנה תועלת.

עוד התרשם שירות המבחן כי מצוקת המשיב נובעת ממעצרו ולא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

לאחר דיון נוסף בו עתרה ב"כ המשיב לקבלת תסקיר נוסף שיבחן חלופה טיפולית סגורה הוזמן תסקיר נוסף.

התסקיר מיום 2.9.13 חזר על הערכת המסוכנות הנובעת מן המשיב, דיווח כי המשיב לא נמצא מתאים לשילוב ב"בית נועם" נוכח דפוסיו העברייניים , הקושי להסתגל למסגרות ולהיענות לסמכות, הדגיש כי הטיפול ב"דיאלוג מחודש" הינו טיפול דומה לטיפול ב"בית נועם" ולפיכך נמנע מלהפנותו למסגרת נוספת.

למרות האמור, בדיון שהתקיים ביום 9.9.13 הורה בית משפט קמא לשירות המבחן לתאם למשיב ראיון ב"דיאלוג מחודש".

בתסקיר החמישי אשר הוגש ביום 6.10.13 דיווח שירות המבחן כי המשיב נמצא מתאים לשילובו במסגרת "דיאלוג מחודש" , חזר על הערכת המסוכנות הנובעת מן המשיב ולמרות ספקנות שירות המבחן באשר לבשלות המשיב לטיפול , לאור קבלתו למסגרת זו המליץ על שילובו של המשיב במסגרת זו.

בדיון שהתקיים ביום 8.10.13 הורה כבוד השופט מזרחי על שילובו של המשיב ל"דיאלוג מחודש" ביום 15.11.13 שם ישהה בהתאם לכללי המוסד לאחר חתימה על התחייבות עצמית.

מכאן הערר שבפני.

5. לטענת ב"כ העוררת שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל מספיק למסוכנותו של המשיב כעולה מחומר החקירה ומתסקירי שירות המבחן כמו גם מעברו הפלילי של המשיב, משהתעלם מהתנהגותו המניפולטיבית של המשיב בעבר אשר יש בה כדי להקים חשש להמלטות וחשש לשיבוש הליכי משפט, שעה שבחר לאמץ את המלצתו המסוייגת של שירות המבחן ובחר לשלב את המשיב בטיפול ב"דיאלוג מחודש", כשסטה מההלכה ולפיה מקומו של הליך טיפולי הינו במסגרת גזר הדין ולא במסגרת הליכי המעצר ומשקבע כי מדובר במוסד סגור המהווה חלופת מעצר טובה ומפחיתת סיכון.

6. ב"כ המשיב טענה כי מדובר במתלוננת שביטלה את התלונות. למשיב מודעות לבעייתו שיש בעיה, הוא לוקח אחריות ראשונית (ההדגשה שלי – מ.ב.) לאלימות הפיזית, אך אין להסיק שהוא מודה באי אילו מהעבירות שמיוחסות לו כמו איומים בסכין.

המשיב עצור חמישה חודשים והמתלוננת, לטענתו, מגיעה כל שבוע לבקר אותו, יחסי הם טובים ו אין לה שום עניין שהוא יהיה עצור. עוד טענה כי טרם נקבע מועד הוכחות בתיק חרף היותו עצור חמישה חודשים.

ב"כ המשיב עתרה לבחון חלופה נוספת באילת באם בית המשפט לא ימצא לנכון לשחרר את המשיב לקהילה הטיפולית.

7. דיון והכרעה:

בבש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופטת חיות בהאי לישנא:

"אופי העבירה המיוחסת לעורר, עברו הפלילי והתרשמות שירות המבחן מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהעורר ובנסיבות העניין בשלב זה אין מקום לשחררו לחלופת המעצר הטיפולית המוצעת. אף ששירות המבחן ביצע מהלך לבחינת התאמת העורר למסגרת טיפולית אשר נמשך פרק זמן לא מבוטל ובסופו אף המליץ השירות על שחרור העורר לקהילה טיפולית, בימ"ש המחוזי הדגיש כי דחיית הדיון, וקבלת תסקיר המעצר אין בהם כדי להביע עמדה באשר למסקנה הסופית לעניין שחרור העורר לחלופה. בימ"ש אינו כבול להמלצת שירות המבחן וההחלטה אם להורות על חלופת מעצר אם לאו לעולם נתונה להכרעתו. זאת ועוד, ככל שבחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים עסקינן, בימ"ש יורה על שחרור למרכז גמילה בשלב המעצר בנסיבות חריגות בלבד וככלל מן הראוי להשאיר את ההכרעה בעניין זה לשלב גזר הדין. נסיבות חריגות אלה מתקיימות למשל מקום שבו הנאשם נמצא בעיצומו של הליך גמילה, וכן כאשר בימ"ש משתכנע כי רצונו של הנאשם להיגמל הינו כן ואמיתי וסיכוייו להצליח בטיפול גבוהים. במקרה דנן יש להעדיף את ההגנה על שלום הציבור נוכח מסוכנותו של העורר ומאחר שאין מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר טיפולית".

ובבש"פ 6599/10 מדינת ישראל נ' שושני נפסק על ידי כבוד השופט פוגלמן:

"הלכה ידועה היא כי זולת בנסיבות חריגות, שלב בחינת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לבדיקת אפשרות שילובו במסגרות גמילה טיפוליות. נקודת הזמן ההולמת לבחינת אפשרות זו מצויה בשלב גזירת הדין, עת מובאים בחשבון שיקולי הענישה כולם (ראו: בש"פ 9381/08 ראובי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 21.11.08); בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.6.2008)). לכלל זה קיימים חריגים. החריג המרכזי מתקיים כשהנאשם מצוי בעיצומו של הליך גמילה, שאז עשוי בית המשפט לסבור כי מוטב לשחררו לחלופה שיקומית על מנת שלא לפגוע בהליך השיקומי (בש"פ 3701/95 ביטון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 3.7.1995); בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.6.09)). החריג השני מתקיים מקום שבו בית המשפט השתכנע כי רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול  הינו כן ואמיתי, ואינו נובע מחרב המעצר המרחפת מעל ראשו, וכי סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הינם גבוהים (בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו], 18.6.08))".

כך אף נפסק על ידי כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט ריבלין בבש"פ 7431/11 אדמוני נ' מדינת ישראל:

"לאחר שבחנתי את התסקירים שהוגשו בענייננו של המבקש, את מכלול ההחלטות של בתי המשפט דלמטה ואת הטענות השונות של הצדדים, שוכנעתי כי אין מקום – בשים לב למסוכנות הגבוהה של המשיב – לשחררו לחלופת מעצר טרם נתינת גזר הדין בענייננו. אמנם, לזכות המבקש עומדת המלצתו החיובית של שירות המבחן, אולם המלצה זו – יש לזכור – אינה חזות הכל. בבואו לשקול את אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, על בית המשפט לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים (ראו: בש"פ 1306/09 גרבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2009)); ובענייננו, סבורני כי מכלול השיקולים מוליך למסקנה כי על האינטרס השיקומי של המבקש לסגת מפני האינטרסים העומדים מנגד, ובראשם אינטרס ההגנה על שלום המתלוננת, לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב".

ובבש"פ 7604/12 אברגל נ' מדינת ישראל נפסק מפי כבוד השופט פוגלמן בהתייחסו לקהילה הטיפולית "דיאלוג מחודש" :

"בתי המשפט דלמטה עמדו בהרחבה על המלצת שירות המבחן, אך קבעו כי מן המבקש נשקפת מסוכנות המחייבת מציאתה של חלופת מעצר סגורה. אמנם תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש תמך בשחרורו לחלופת המעצר האמורה, אך יש לזכור כי המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד, המהווה רק שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לבחון. מכל מקום, בית המשפט אינו מחויב לאמצה ושיקול הדעת הסופי מסור לו (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (לא פורסם, 2.11.2010)). המעשים החמורים המיוחסים לנאשם, התמשכותם על פני מספר שעות – משעות הצהריים ועד לשעות הלילה האחרות – והעובדה כי כעולה מהחלטת בית משפט השלום למבקש עבר פלילי בעבירות אלימות ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה אשר לא היה בו כדי להרתיעו מביצוע המיוחס לו, מלמדים כולם על מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. חלופת המעצר שהוצעה משרתת אמנם את האינטרס השיקומי, אך לפי ממצאי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אין בה כדי להפיג בצורה אפקטיבית את המסוכנות האמורה".

לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את התסקירים שהוגשו לבית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן, והתבצעו לאורך זמן כלפי המתלוננת אשר נאלצה לעזוב את בית הצדדים ולעבור למקלט לנשים מוכות פעמיים.

המשיב שכנע את המתלוננת, לכאורה, לבטל את התלונות שהגישה כנגדו תוך הבטחות כי יפנה לטיפול, אלא שלטיפול לא פנה ותחת זו המשיך במסכת האלימות כלפי המתלוננת.

לחובתו של המשיב חמש הרשעות קודמות בעבירות של סמים לרבות סחר בסמים ועבירות אלימות הכוללות בחובן הרשעה בתקיפת בן זוג ואיומים, הרשעה בגינה ריצה מאסר בן שמונה חודשים.

שירות המבחן קבע בתסקיריו כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת.
עוד התרשם שירות המבחן כי למשיב קושי להסתגל למסגרות ולהענות לסמכות.

בתסקיר האחרון, החמישי במספר, נכתב כי "דורון הציג עצמו וקשייו באופן שונה מעת לעת, הן בפנינו והן בפני גורמי הטיפול – בחירה שככל הנראה משקפת אמביוולנטיות למידה בה מסוגל להכיר בעומק דפוסיו האלימים ובצורך בטיפול מתמשך לעניין זה. למרות ספקנותנו כמתואר באשר לבשלותו לטיפול....." קרי: שירות המבחן מטיל ספק בבשלות המשיב לטיפול.

סבורני כי לאור מסוכנותו הגבוהה של המשיב כלפי המתלוננת, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין המסוכנות כלפי המתלוננת ומאחר ושירות המבחן שלל האפשרות לשחרר המשיב לחלופה ביתית אשר אינה מתאימה למצבו, אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים וכך הנני מורה.

ניתנה והודעה היום, ט"ז כסלו תשע"ד , 19 נובמבר 2013 , בנוכחות הצדדים.

מיכל ברנט, שופטת