הדפסה

מדינת ישראל נ' דזלדטי ואח'

לפני כבוד השופטת יהודית אמסטרדם

המאשימה:
מדינת ישראל

על-ידי באות-כוחה - עורכות-הדין גב' שירי פרל וּגב' מוריה גרין

נ ג ד

הנאשמים:
1. ניסים בן משה דז'לדטי-דגלדטי
על-ידי בא-כוחו – עו"ד משה ישראל

2. רון בן אורי זהבי
על-ידי באי-כוחו - עורכי-הדין גב' מיכל רוזן-עוזר ורועי רותם

3. אלינה בת יוסף מלר
על-ידי בא-כוחה – עו"ד משה ישראל

הכרעת-דין (נאשמים 1 ו-3)
פסק-דין (נאשם 2)

תוכן העניינים

עמ'
א. פתח דבר
4-5
ב. גדר המחלוקת
5-6
ג. מבט-על על הראיות

6-7
ד. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

7-12
ה. האישום הראשון

ייפוי-הכוח ת/1

13

עדותו של רפ"ק ניב ניצן - מומחה מז"פ
13-30

עדותו של עו"ד יונתן נפתלי - מומחה מטעם נאשם 2
31-39

גירסאות הנאשמים בדבר החתימה על ייפוי-הכוח ת/1
40-44

השימוש בייפוי-הכוח ת/1
44-46

מערכת-היחסים בין נאשמים 1 ו-3 לבין זכרנקו
46-52

מידת ידיעתו של זכרנקו את השפות העברית והאנגלית
52-54

עסקיו של אלכסיי זכרנקו בישראל

54-58

עדותו של עו"ד ברמי
58-60

עדויות פקידי סניף הגלים של בנק הפועלים בהרצליה
61-62
ו. האישום השני

63

הקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות
64-65

חלקו של נאשם 1 בחברת פושקין ובחברות זכרנקו
65-78

העברות כספים לחשבונה של נאשמת 3
79-82

עדותו של רו"ח שוקי מיניבצקי
82-83

עדותו של עו"ד דוד גוטליב
83-89

עדותו של עו"ד יואב שניצר
89-90

חלקו של נאשם 2
90-100
ז. האישום השלישי

100-101

הטרדת עד
101

הפן המשפטי
101-103

קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
103-105

דיווח כוזב - עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון
105-107

קשירת קשר לביצוע פשע
107-108

רישום כוזב במסמכי תאגיד
108-112
ח. טיעוני באי-כוח הנאשמים בדבר התנהלות המשטרה

113

"תרגיל חקירה" לנאשמת 3
113-114
ט. סוף דבר

115

הכרעת-דין (נאשמים 1 ו-3)
פסק-דין (נאשם 2)
אני מורה על זיכויו של נאשם 2 מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

א. פתח דבר

1) כתב-האישום המתוקן בשלישית (מתאריך 1.1.2013), מייחס לנאשמים את האישומים כדלקמן:

באישום הראשון מואשמים שלושת הנאשמים בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וזיוף בצוותא חדא מסמך בנסיבות מחמירות: זיוף ייפוי-כוח הנחזה להיות מסמך שנחתם על-ידי אלכסיי זכרנקו – (להלן: " זכרנקו או "אלכסיי") - עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו 418 סיפא, ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

באישום השני מואשמים נאשמים 1 ו-2 בכך שקשרו קשר לביצוע פשע ורישום כוזב במסמכי תאגיד, בכך שיצרו מצג שווא לפיו זכרנקו הינו הבעלים היחיד בחברת זכרנקו השקעות בע"מ (להלן: " זכרנקו השקעות") וזכרנקו תעשיות בע"מ (להלן: "זכרנקו תעשיות") והסתירו את היות נאשם 1 בעל השליטה במחצית מניות זכרנקו השקעות וכן בחברת הבת - זכרנקו תעשיות, ובחברת פושקין ניהול מסעדות בע"מ (להלן: "חברת פושקין").
נאשם 1 מואשם בכך שהסתיר מבנק הפועלים בעת פתיחת חשבון זכרנקו השקעות כי הוא בעל השליטה במחצית מניות חברה זו.

נאשם 1 מואשם גם בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, בכך שיצר מצג שווא במו"מ עם חב' ב. גאון נכסים בע"מ (להלן: "חברת ב. גאון"), לפיו זכרנקו הינו הבעלים והמחזיק הבלעדי של חב' זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות, ובכך הביא לחתימת הסכם מכירה בין חב' גאון אחזקות בע"מ לחב' זכרנקו השקעות תעשיות.
עוד נטען, כי נאשם 1 קיבל במרמה את חתימת הסכם המכירה מחב' גאון אחזקות לשם הפקת רווח כלכלי, ונאשם 2 סייע לו לעשות כן.

נאשם 1 מואשם גם בביצוע עבירה של דיווח כוזב בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: " חוק איסור הלבנת הון"), בכך שהשתמש במסמך המזויף בנסיבות מחמירות, והסתיר מהרשות לאיסור הלבנת הון את דבר היותו נהנה בהתייחס לחשבונות זכרנקו השקעות, זכרנקו תעשיות וחברת פושקין - עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו- 423, ביחד עם סעיף 415 סיפא ו סעיף 420, ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
נאשם 2 מואשם בכך שסייע לנאשם 1 לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו- 423, ביחד עם סעיף 29; וכן סעיף 415 סיפא, ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

באישום השלישי מיוחס לנאשם ביצוע עבירה של הטרדת העדים: ישראל לייב, כפיר ענבר, ודוד זילברשטיין - שלושתם עובדי סניף הגלים של בנק הפועלים בהרצליה פיתוח אשר נחקרו במשטרה ונרשמו כעדים בכתב-האישום כדין - עבירה לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

ב. גדר המחלוקת

2) גדר המחלוקת באישום הראשון
האם קשרו הנאשמים קשר לזייף את ייפוי-הכוח – המסמך ת/1.

גדר המחלוקת באישום השני
האם הסתירו נאשמים 1 ו-2 את חלקו של נאשם 1 בחברות זכרנקו ובחברת פושקין?
האם היו נאשמים 1 ו-2 חייבים לדווח על חלקו של נאשם 1 בחברות זכרנקו השקעות ותעשיות וחברת פושקין, ואם כן – מתי קמה החובה לדווח?
האם אכן יצרו נאשמים 1 ו-2 מצג שווא במהלך המו"מ לרכישת חב' ב. גאון נכסים והאם נאשם 1 קיבל במירמה את האפשרות לנהל מו"מ להתקשר עם חב' גאון לרכוש חברה זו?
האם הסתמך נאשם 1 על ייעוץ משפטי, מכוחו נשללת הכוונה הפלילית?

גדר המחלוקת באישום השלישי
האם ביצע נאשם 1 עבירה של הטרדת עדים כלפי עובדי בנק הפועלים סניף הגלים?
לטענת ב"כ נאשם 1, לא התקיימו רכיבי היסודות העובדתי והנפשי של עבירת הטרדת עד.

ג. מבט-על על הראיות

3) מטעם המאשימה העידו:
רפ"ק ניב ניצן – מומחה מז"פ לכתב-יד – עת/1 עמ' 29-174.
יורם בן חיים – סמנכ"ל כספים בחב' גאון אחזקות - עת/2, עמ' 191-238.
דני צור – עוזר בכיר במחלקה העסקית בסניף הגלים
של בנק הפועלים – עת/3, עמ' 243-247.
כפיר ענבר – מנהל מחלקת בנקאות עסקית
בבנק הפועלים סניף הגלים - עת/4 , עמ' 247-267.
ישראל לייב – פקיד בנק סניף הגלים - עת/5, עמ' 267-283.
פקד אנטולי ליבשיץ – קצין חקירות יחידה ארצית
לחקירת פשיעה בינלאומית - עת/6, עמ' 288-345.
רפ"ק אביעד צור-חי – עת/7, עמ' 345-371.
עו"ד רונן וייסמן – שותפו למשרד עו"ד של נאשם 2 - עת/8, עמ' 372-405.
עו"ד דוד גוטליב – ב"כ חב' זכרנקו השקעות ותעשיות - עת/9, עמ' 426-508.
רפ"ק ברנרד רוזנטל – ראש צוות מפלג הפשיעה יחב"ל - עת/10, עמ' 517-578.

4) מטעם ההגנה העידו:
נאשם 1 – ניסים דז'לדטי – עה/1, עמ' 799-581.
נאשם 2 – רון זהבי – עה/2, עמ' 803-935.
נאשמת 3 – אלינה מלר - עה/3, עמ' 936-1021.
רו"ח שוקי מיניביצקי – עה/2 מטעם נאשם 1, עמ' 1024-1039.
עו"ד אבי שטוקהולם – עה/3 מטעם נאשם 1, עמ' 1040-1045.
עו"ד יואב שניצר – עה/4 מטעם נאשם 1, עמ' 1047-1094.
רו"ח אורי לזר – עה/5 מטעם נאשם 1, עמ' 1095-1101.
עו"ד יהודה ברמי - עה/6 מטעם נאשם 1, עמ' 1102-1130.
עו"ד יונתן נפתלי – עה/2 מטעם נאשם 2, עמ' 1135-1180.
בנוסף הגישו ב"כ הצדדים מסמכים מוסכמים.

ד. העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5) אלכסיי זכרנקו (להלן: "זכרנקו" או "אלכסיי") יליד 1963 הינו אזרח רוסי בעל דרכון מס' 3423443 שעקבותיו נעלמו בתאריך 4.8.2009 עת נמצאה מכוניתו נטושה בפרבר העיר סנט פטרסבורג שברוסיה.
המשטרה הרוסית פתחה בחקירה בעניין נסיבות היעלמותו וחשד כי נרצח, ובין השאר אף שלחה חוקרים ממשטרת רוסיה לישראל, ואלו נכחו בחקירות נאשמים 1 ו-2.

אין מחלוקת כי עובר להיעלמותו, הגיע זכרנקו מספר פעמים לישראל בשנים 2008-2009, ובאמצעות נאשמת 3 נוצר קשר בינו לבין נאשם 1.

6) נאשם 1 הינו אזרח ישראלי נשוי ואב לשני בנים שהוכרז כפושט רגל בין השנים 1996-2004 (הוכרז כפושט רגל בתאריך 10.1.96 והופטר בתאריך 15.6.2004).

7) נאשם 2 הינו עורך-דין שטיפל בענייניו המשפטיים של נאשם 1 מאז שנת 2008 באופן אינטנסיבי, ולו ייעד נאשם 1 תפקיד של יועץ משפטי או מזכיר החברה הנרכשת מחב' ב. גאון אחזקות.
נאשם 1 היה אחד מחמשת לקוחותיו הגדולים של משרד נאשם 2.

8) נאשמת 3 הכירה את זכרנקו בחודש אפריל 2008 עת שימשה לו כמתורגמנית לשפה הרוסית.
נאשמת 3 הכירה את נאשם 1 בחודש יולי - אוגוסט 2008, ובהמשך נוצרה ביניהם מערכת יחסים מיוחדת (החסויה על-פי החלטת בית-המשפט מתאריך 17.7.2013 עמ' 1002, ש' 2).
בחודש אוקטובר 2008 ערכה נאשמת 3 היכרות בין זכרנקו לנאשם 1, והמליצה בפני זכרנקו שנאשם 1 יסייע לו בבעיותיו עם שותפו למסעדה – רונן דוברת בלוך (להלן: "רונן").

נאשם 1 פנה לרונן, ולאחר שעיין בספרי החשבונות של המסעדה ורכש את אמונו של זכרנקו, שהשתכנע כי הוא מטפל כראוי בענייניו עם השף רונן, הציע לו זכרנקו שותפות במסעדה במקומו של רונן.

הקמת חברת פושקין
9) בתאריך 18.11.08 הוקמה חברת פושקין באמצעות עו"ד יהודה ברמי שהחזיק בנאמנות את כל מניות החברה עבור זכרנקו. שם המסעדה שונה מ- RDB ל"מסעדת פושקין".

בתאריך 11.12.08 חתם זכרנקו על שטר העברת מחצית ממניות חב' פושקין לנאשם 1 כמנהל החברה, והמחצית האחרת נותרה בנאמנות בידי עו"ד ברמי.

בתאריך 25.12.08 פתח נאשם 1 חשבון בנק (חשבון מס' 79516) עבור חברת פושקין בסניף הגלים של בנק הפועלים בהרצליה פיתוח.
בהצהרת הנהנה של חשבון זה רשם נאשם 1 כי זכרנקו הינו בעל השליטה היחיד בחברת פושקין. לא נרשם ולא נאמר לאיש מפקידי הבנק כי זכרנקו חתם על שטר העברת מחצית ממניות חברת פושקין לטובת הנאשם 1.
10) בחודש פברואר 2009 החליטה חב' ב. גאון אחזקות בע"מ (להלן: "חב' ב. גאון אחזקות"), למכור את חב' ב. גאון נכסים בע"מ (להלן: "חברת גאון נכסים") – חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, ו-71.8% ממניותיה הוחזקו על-ידי חב' ב. גאון אחזקות.

עו"ד דוד גוטליב הציע לזכרנקו ולנאשם 1 לרכוש את השלד הבורסאי.
בעיסקה דלעיל שבין ב. גאון אחזקות לבין זכרנקו השקעות שימש כאמור, עו"ד דוד גוטליב כב"כ זכרנקו תעשיות ונאמן למניותיה, והוא שניהל את המו"מ עם אנשי חברת ב. גאון אחזקות.

11) בתאריך 25.4.2009 חתם זכרנקו במטבח ביתו בסנט פטרבורג על מסמכים להקמת חב' זכרנקו השקעות וכן הקמת חב' זכרנקו תעשיות. כמו-כן הוא חתם על שטר העברת 50% ממניות חב' זכרנקו השקעות לנאשם 1, וכן חתם על שטר העברת מניות שני לפיו בנסיבות של "נבצרות" תועבר לנאשם 1 יתרת 50% ממניות זכרנקו השקעות.

הקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות
12) במסמכי הקמת חברת זכרנקו השקעות, נרשם כי היא הוקמה בתאריך 3.5.2009, וכי אלכסיי זכרנקו הינו הבעלים היחיד, ונאשם 1 הוא המנהל היחיד בחברה, ומשרדי החברה שוכנים במשרדו של נאשם 2.

נאשם 2 אישר בחתימתו כי בתאריך 22.4.2009 חתם זכרנקו על מסמכי החברה בפניו במשרדה של חברת זכרנקו השקעות, השוכנים אצל הנאשם 2 (בפועל כאמור, מסמכי החברה נחתמו בתאריך 25.4.09 בסנט פטרסבורג).

במסמכי חברת זכרנקו תעשיות - חברת בת של זכרנקו השקעות נרשם כי היא הוקמה בתאריך 4.5.2009, במסמכי הקמת חברה זו באמצעות נאשם 2 נרשם כי זכרנקו הינו בעלים יחיד, ונאשם 1 הינו מנהל יחיד בחברה, ומשרדה של זכרנקו תעשיות שוכן במשרדו של נאשם 2.

13) בתאריך 12.5.09 פתח נאשם 1 חשבון בנק עבור זכרנקו השקעות בסניף הגלים של בנק הפועלים (חשבון מס' 82010).

בתאריך 12.5.09 פתח נאשם 1 חשבון בנק עבור זכרנקו תעשיות בסניף הגלים של בנק הפועלים (חשבון מס' 82002). בהצהרת הנהנה של חשבונות אלה רשם נאשם 1 כי זכרנקו הינו בעל השליטה בזכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות, והוא הנהנה היחיד בה.

14) בתאריך 7.6.2009 העביר עו"ד דוד גוטליב – נציג חב' זכרנקו השקעות תעשיות מכתב לעו"ד שמעונוב - נציג חב' גאון, ולפיו, אלכסיי זכרנקו הינו בעל מניות יחיד בחב' זכרנקו השקעות בע"מ .

בתאריך 8.6.09 הועברו מניות חברת פושקין לחברת זכרנקו השקעות על-ידי נאשם 2 (לאחר שהטיפול בחב' פושקין נלקח מעו"ד יהודה ברמי).

15) בתאריך 9.6.09 נחתם הסכם בין זכרנקו תעשיות לבין חב' גאון אחזקות לפיו, חברת ב. גאון אחזקות תמכור לזכרנקו תעשיות "שלד בורסאי", תמורת סך של 34 מיליון ₪ ופרמיית שליטה בסך 3.1 מיליון ₪ בכפוף לתנאים מתלים שיתקיימו עד להשלמת העיסקה, תאריך הCLOSING נקבע לתאריך 9.9.09.

ההסכם הנ"ל נחתם בנוכחות שלושת הנאשמים וזכרנקו ונציגי חב' גאון.
נאשם 1 חתם על ההסכם כדירקטור, וזכרנקו חתם כערב אישית לקיום ההסכם, כשהוא מציין שהוא הבעלים והמחזיק הבלעדי של מלוא הון המניות המונפק והנפרע של חב' זכרנקו השקעות המחזיקה במלוא הון המניות המונפק והנפרע של חב' זכרנקו תעשיות (ת/123, מסמך 72, עמוד אחרון).

במועד הנ"ל (9.6.09) העביר זכרנקו מחשבונו בשוויץ לחשבון זכרנקו השקעות סך של 38.8 מיליון ₪ לצורך מימון העיסקה עם חברת ב. גאון אחזקות.

חב' גאון הגישה בתאריך 9.6.09 דו"ח מיידי לבורסה לני"ע בו כתבה כי על-פי הצהרת החברה הרוכשת היא נמצאת "בבעלות ובשליטה מלאה (בשירשור סופי) של מר אלכסיי זכרנקו מרוסיה".

16) לאחר היעלמותו של זכרנקו בתאריך 4.8.2009 ביררו נציגי ב. גאון עם עו"ד גוטליב באשר לגורל העיסקה המצוינת לעיל, ונאשם 1 הודיע באמצעות עו"ד גוטליב כי בכוונתו להמשיך בקיום העיסקה, כלשון הדוא"ל שנשלח לחב' גאון:
"זכרנקו תעשיות תשלים את עיסקת גאון נכסים כפי שחתמה עליה ביום 9.6.09."

17) בתאריך 27.8.09 התקבל אישור האסיפה הכללית של חב' ב. גאון לביצוע ההסכם.
אשר על-כן הודיעה חב' גאון בדו"ח מיידי לבורסה לני"ע כי בכוונתה להשלים את העיסקה, ובתאריך 3.9.09 הגישה חב' ב. גאון דו"ח מיידי לבורסה לני"ע לפיו, כל התנאים המתלים אושרו על-ידי האסיפה הכללית של ב. גאון.

18) בתאריך 7.9.09 פנו נציגי רשות ני"ע לעו"ד גוטליב וביקשו הבהרה לאופן העברת השליטה לנאשם 1, וזאת בשל היותו בעבר פושט רגל, כמו-כן דרשה לקבל פרטים בעניין עברו הפלילי - אם קיים.

במועד הנ"ל (7.9.2000) חתם נאשם 1 על הצהרה לפיה לא ידוע לו כי מתנהלת נגדו חקירת משטרתית. בשלב זה הוא הציג לראשונה בפני עו"ד גוטליב את שטרי העברת המניות.

בעצת עו"ד גוטליב פנה נאשם 2 לרשם החברות בבקשה לביצוע העברת מניות מיידית לפיה, השליטה בזכרנקו השקעות עברה מזכרנקו לנאשם 1 בהתבסס על שטרי העברת מניות.
בעקבות הנחיית עו"ד דוד גוטליב ערך נאשם 2 "הודעה על העברת מניות בחברה פרטית".
נאשם 2 מילא תאריך העברת המניות – 25.4.09. מאוחר יותר ביקש נאשם 2 לתקן את מועד העברת המניות לתאריך 7.9.2009
נאשם 1 נרשם ברשם החברות כבעלים יחיד של זכרנקו השקעות החל מתאריך 7.9.2000.

19) נאשם 2 טען בפני עו"ד גוטליב כי מחצית ממניות זכרנקו השקעות היו בידי נאשם 1 מכוח שטר העברת המניות שנחתם על-ידי זכרנקו, וכן ניתנה לנאשם 2 הוראה בעל-פה על-ידי זכרנקו להעביר לנאשם 1 את השליטה במחצית השניה של המניות בהתקיים תנאי "נבצרות" שטיבם לא פורש.

בתאריך 8.9.09 הגישה חב' גאון דו"ח מיידי לבורסה לני"ע לפיו נמסר לה באותו יום כי זכרנקו הפקיד בתאריך 25.4.09 בידי נאשם 1 כנאמן שטרי העברת מניות חתומים בחב' זכרנקו לפיהם, כל מניותיו יועברו באירועים מיוחדים לידי נציגו – נאשם 1

בתאריך 14.9.09 נרשם נאשם 1 כנהנה בעל חשבון הבנק של זכרנקו השקעות לאחר שהציג בפני הבנק מסמכי רשם החברות.

20) חב' ב. גאון אחזקות פנתה לעו"ד רמי כספי בשאלה כיצד לפעול, שכן באסיפה הכללית הם קיבלו אישור לעיסקה בהתבסס על מידע שאינו נכון ולפיו, זכרנקו הוא המחזיק במלוא המניות של החברה הרוכשת. עו"ד כספי יעץ להם לפנות לבית-המשפט, ומשרד עו"ד גוטליב הכין טיוטת המרצת פתיחה, אשר בסופו של דבר לא הוגשה לבית-המשפט, שכן הוסכם בין הצדדים על ביטול ההסכם.

21) בתאריך 13.10.09 הציג נאשם 1 בפני עו"ד גוטליב את הסכם הנאמנות.

22) בתאריך 18.10.09 בוטל הסכם רכישת ב. גאון נכסים כשנרשם בנסיבות ביטול העיסקה כי זאת מתבטלת לאור היעלמותו של זכרנקו ואי הוודאות בעניין גורלו, ונוכח הפיכתו של נאשם 1 לבעל השליטה, ואי ידיעת קיומו של הסכם הנאמנות עד לתאריך 13.10.09.
חב' גאון אחזקות הגישה דו"ח מיידי לבורסה לני"ע בו ציינה, כי החליטה לבטל את הסכם המכירה לנוכח אירועים שהתרחשו לאחר חתימת ההסכם.

ה. האישום הראשון
ייפוי-הכוח ת/1

23) ת/1 הינו ייפוי-כוח בלתי חוזר בשפה האנגלית מתאריך 20.3.2009, החתום לכאורה על-ידי זכרנקו לטובת נאשם 1.
נאשם 2 חתום על ייפוי-כוח זה כבא-כוחו של זכרנקו, המאשר את חתימתו, ונאשמת 3 חתומה על ייפוי-כוח זה כעדה לחתימת זכרנקו בפניה.
ייפוי-הכוח ת/1 מקנה לנאשם 1 אפשרות לפעול בשמו של זכרנקו בכל מקום בעולם ולחתום על כל מסמך, ולבצע כל פעולה לרבות ייצוג בפני רשויות מוסמכות ובתי משפט. לפתוח בשמו חשבונות בנק ולפעול בהם כהבנתו ולבצע כל פעולה קניינית בסכומי כסף בנכסי מיטלטלין ונכסי דלא ניידי, לאחר תאגידים, להקימם ולבצע בהם כל פעולה.

לטענת התביעה, ייפוי-הכוח ת/1 – זוייף, והוא לא נחתם על-ידי זכרנקו.

24) לעומת זאת, אין התביעה שוללת את חתימתו של זכרנקו על ת/14 שהינו ייפוי-כוח שנחתם על-ידי זכרנקו לצורך הגשת תביעה אזרחית נגד בנק דיסקונט. ייפוי-הכוח ת/14 זה נחתם בתאריך 20.3.09.

עדותו של רפ"ק ניב ניצן - מומחה מז"פ
25) רפ"ק ניב ניצן עוסק בתחום זיהוי כתב-יד מזה 13 שנים.
לצורך הכנת חוות-דעתו, הועברו לידיו המסמכים הבאים:
ייפוי-הכוח המזויף נושא החתימה שבמחלוקת (ת/1).
מסמכי בנק מקוריים בחתימת זכרנקו (ת/2א'-י"ג).
פרוטוקולים מקוריים מישיבות חברת פושקין הנושאים חתימת זכרנקו (ת/3א'-י').
שני שטרי העברת מניות מקוריים הנושאים חתימת זכרנקו (ת/12א'-ב').
שני הסכמי נאמנות מקוריים נושאים חתימת זכרנקו (ת/13א'-ב').
ייפוי-כוח בחתימת זכרנקו מתאריך 20.03.09, במסגרת תיק בימ"ש [באר-שבע] ת"א 4537/08 (ת/14).
26) רפ"'ק ניצן קבע בחוות-דעתו ת/4:
"לא מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין כתב-היד בחתימה המסומנת א' שבטיעון לבין דוגמאות כתב-היד בשם אלכסיי זכרנקו שהיו ברשותי."

כמו-כן נרשם בחוות-הדעת כי:
"קיימת אפשרות שהחתימה שלעיל נכתבה כחיקוי על מודל חתימות בשם אלכסיי זכרנקו".

בחוות הדעת ת/4א' (עמ' 2) נרשם כי "תוצאות הבדיקה" זהות לכתוב ב-ת/4, אלא שנרשם שם "דוגמאות כתב-יד בשם אלכסיי זכרנקו ..." ולא "כתב-היד".

27) על-פי נוסח חוות-דעת מומחי בדיקת כתבי יד (ת/7) מדובר ברמה 5 מתוך 7 דרגות, אלא שלא צוינה סיפרה 5, אלא הנוסח "לא מצאתי זהות בתכונות כתיבה בין הטיעון לבין הדוגמאות".

דוגמאות כתבי-יד של זכרנקו נלקחו מתוך חתימה ב-Power of Attorney שסומנה "ח" בפרוטוקולים וישיבת מנהלים ובעלי מניות – – מסמכים עם דוגמאות אקראיות של חתימות אותנטיות של זכרנקו –.

28) בטרם הועברה חוות-הדעת ת/4 למשטרה, ערך מומחה מז"פ מסמך ראשוני "דוח בדיקת מסמכים" בו ציין כי "החתימה הנזכרת בסעיף 1 לעיל שבטיעון הינה אחת, מצומצמת בכמות ובאיכות תכונות הכתיבה שבה".

עוד הוסיף:
"יחד עם זאת, בבדיקה ראשונית מצאתי מספר אי התאמות בינה לבין דוגמאות כתב-יד אקראיות בשם אלכסיי זכרנקו שקיבלתי לבדיקה. קיימת אפשרות שהחתימה הנזכרת לעיל נכתבה כחיקוי על-פי מודל חתימה בשמו."

29) בהסבירו את ההבדל בין חוות-דעת והמסמך הראשוני – דו"ח הפקת מסמכים ציין רפ"ק ניב כי:
"דוח בדיקת מסמכים כולל ממצאים ראשוניים שמעידים על כיוון מסויים שמוגשים לצוות החקירה בבדיקה ראשונית בלבד."

דו"ח בדיקה ראשונית הוא דוח פנימי, ומטרתו – "לנסות וללחוץ על החוקרים לבצע מאמץ נוסף ולהגיש עוד דוגמאות". לעומת זאת "חוות-דעת יותר מפורטת ומנומקת לאחר התייעצות נוספת ובדיקה נוספת".

30) רפ"ק ניב בחר להשתמש בחוות-דעתו במושג "אי התאמה" ולא "אי זהות" כי הייתה מוגבלות של אי ראיית דוגמאות מוכתבות מול חוקרים , כלשונו:
"הסבירות שאלכסיי זכרנקו יצא מעורו בניגוד לכל הרגלי הכתיבה המוטבעים בו ועם כל הניגודים כתב את החתימה הזאת, האפשרות הזאת קלושה מאוד בעיני, ולא עולה עם השכל שעושים הממצאים."

רפ"ק ניב הסביר כי העדיף להשתמש במילים "אי התאמה" על-פני "אי זהות" כי הוא משקף נכונה יותר את מאזן הסבירויות בתיק דנן:
"קרוב לוודאי שהחתימות לא נחתמו על-ידי זכרנקו. קרוב לוודאי שהן נחתמו על-ידי אחר על בסיס של חיקוי. זה כתוצאה מכך שעל כף המאזניים מצד אחד נמצאות מגבלות הבדיקה, ומצד שני הממצאים החזקים בבדיקה."

לפי נוהלי המעבדה שבהם משתמשים בביטוי "לא מצאתי זהות" או שהם משתמשים בביטוי "לא מצאתי התאמה", זו שאלה של התאמת חוות-הדעת לממצאים.
"אי התאמה זה קרוב מאוד לאי וודאות במקרה הזה".

בנוסף, הנוסח "לא מצאתי זהות" מידת וודאות בדרגה לא היה כמעט בשימוש במעבדת מז"פ.
"דרגה 5 היא שלילת האפשרות שזכרנקו כתב, בסבירות גבוהה מאוד".
דף הנוסחים מצוי בתיק העבודה, אין הם מצרפים דף נוסחים לחוות-הדעת.

31) בבדיקה של המסמכים:
שטרי העברת מניות ו-ב' ; שני הסכמי נאמנות ו- . ייפוי-כוח לבית-משפט שלום בבארשבע; חוות-דעת, הגיע המומחה ניב למסקנה הבאה: "סביר מאוד שהדוגמאות הנ"ל נכתבו על-ידו, זאת דרגת התאמה חיובית".
בגלל מוגבלות הבדיקה – בהעדר הכתבות הוא ציין כי הדרגה היא "סביר מאוד".
ניתוח הכתב היה על-פי הפרמטרים: היחס לשורת הדפוס, שטף החתימה, המיקום היחסי והפרופורציות הפנימיות בתוך החתימה; האלמנטים בתוך החתימה והחתימה כמיקשה אחת.
לגבי החתימות שבמחלוקת A-Z, ראשי תיבות מסומנים ב' ו-ד' הוא קבע כי "דרגת התאמה חיובית ברמה נמוכה שהביטוי שלה שקיימת אפשרות שזה נכתב על-ידו" וזאת בגלל דלות החומר, שכן מדובר בסך הכל בשתי אותיות.

32) רפ"ק ניצן בדק, כאמור, דוגמאות כתב-יד אקראיות של אלכסיי זכרנקו והגיע למסקנה כי "כתב-יד בחתימות המסומנות ג' ו-ה' מתאים לכותב הדוגמאות אלכסיי זכרנקו". וכן:
"האותיות A Z המופיעות במסמכים ב', ד' אמנם מצומצמות מבחינת תכונות כתיבה, אך קיימות מספר התאמות ולא יוכל לשלול האפשרות שהן נכתבו על-ידי כותב הדוגמאות – זכרנקו."

באותו שלב ראשוני של הבדיקה ביקש המומחה ניב מהחוקרים דוגמאות נוספות של ראשי תיבות A Z, וכן דוגמאות חתימה אקראיות מקוריות נוספות.

לעומת זאת, בתכונות כתב-היד בחתימות המסומנות ט' ו-י' שבטיעון, הוא לא מצא התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב-היד לבין דוגמאות כתב-היד, וקבע "שקיימת אפשרות שהחתימות נכתבו כחיקוי על-פי מודל חתימות בשם זכרנקו".

בחתימות א' ט ו-י' היחס לשורת הדפוס "עיקבי". רגל שמאל באות A בחתימה א' נוגעת בשורת הדפוס. ב-י' היא חוצה חצייה קלה את השורה, ורגל ימין בחתימה י' נוגעת בשורה, חלקים נכתבו מ-י' מתחת לשורת הדפוס וזה נכנס לקטגורית "צמידות לשורה" וכן: "החתימה מצומצמת, פשוטה אבל מכילה מספיק דוגמאות"; וכן "בחתימות ט' ו-י' הוא עושה את ה-A עם הפרפר, ואחר-כך יש את הזיג זג, יש הפסקה חתימה. י' אותו דבר. בחתימה א' הוא עושה את הזיג זג, ואז את הקו החוצה עושה בסוף" .
חתימות ט' ו-י' מתאפיינות בהפסקה אחרי ה-A', ורק אחר-כך הזיג זג.

33) ממצאי בדיקת כתב-היד של רפ"ק ניב הושתתו על שלושה יסודות:

א. חתימה בעלת בסיס להשוואה – (סומנה א' בטיעון).
לדברי המומחה, חתימה פשוטה, אך "מכילה הרבה מאוד אינפורמציה"; "מכילה די תכונות כתיבה על-מנת לבסס השוואת כתיבה".
קו הכתיבה לא רועד, אלא מתקדם בצורה איטית ומחושבת "יד שולטת, יד מכוונת, אני לא רואה פה רעד, החתימה היא בשליטה".

ב. שורת הכתב
לדבריו, אדם חותם את חתימותיו, והוא ממקם את העט "באופן אינסטינקטיבי, אינטואיטיבי, ספונטני" ביחס לנייר.
במקרה דנן החותם חתם בחתימה שבמחלוקת צמוד לשורת הדפוס.
עוד הוסיף ויש הכותבים צמוד לשורה, יש שחוצים את השורה, ויש שמרחפים ולא נוגעים בשורה. בעשרים הדוגמאות האקראיות – "רובן עם שורת דפוס" החתימות צפופות, והחתימה שוטפת ומהירה.

ג. ניגודים בתכונות הכתיבה
קיימים ניגודים בתכונות הכתיבה של החתימה שבמחלוקת לבין דוגמאות כתב-היד של זכרנקו.
"הניגודים הם בחתימה, במיכלול, בפרופורציות היחסיות, במיקום היחסי בין כל האלמנטים וגם בחלקים".
משמע, הניגודים הם גם בשלם וגם בחלקיו.
הרגל השמאלית של הצורה הנראית כמו האות A נוגעת בצורה יציבה בשורת הדפוס.
לדברי מומחה מז"פ, 25 החתימות מתקופות שונות של זכרנקו – אף אחת אינה מתקרבת לשורת הדפוס.

ד. בחתימה א' שבמחלוקת וגם בחתימות זכרנקו יש שלושה אלמנטים:
תנועה ראשונה דמויית האות A
תנועה שנייה – זיג זג או גלים
תנועה שלישית – קו אופקי הלוך וחזור

בחתימה שבמחלוקת, הרגל השמאלית והרגל הימנית יוצרות אליפסה פתוחה בחלק התחתון ונסגרת כלפי מעלה.
בדוגמאות כתב-ידו של זכרנקו הרגל השמאלית של ה- A ארוכה ומשופעת ורגל ימין מנותקת וקטנה ממנה. שתיהן בשיפוע שמאל "כאילו רוכבות אחת על השנייה". הקו השמאלי של החתימה הוא מלמעלה כלפי מטה.
החותם הרים את ידו ועשה את הקו, בחתימה A הקו עולה מלמטה למעלה בתנועה אחת.

לטענתו, לזכרנקו יש שתי וריאציות של חתימה:
א) הווריאציה המוארכת ז'2, ז'6 ו-ז'7 - דמוי S או Z בשני חלקים.
ב) גירסה מקוצרת וצפופה – ז'1, החותם מוותר על ה- Z עושה A ונכנס מיד לזיג זג.
או: ז'35 וז'30 – הרגל השמאלית של A יורדת, היא כבר לא חוזרת לרגל הימנית, החותם מקצר את התהליך, מתחברת ומתחילה בזיג זג "עושה [ ורץ לזיג זג" .

אלמנט הזיג זג - הקו האופקי החוצה את החתימה
34) אחרי האות A ולפעמים האות Z מגיעים קווים עולים ויורדים. אצל זכרנקו הקווים שווים באורכם לאות A. לפחות הרגל הימנית או שני שליש מגודל האותA ; וכן: "זיג זג צפוף מאוד, קווים ארוכים וצפופים, דחוסים".
בחתימה A אפשר לראות גלים. בחתימה שבמחלוקת רואים גלים הרבה יותר קטנים האות A ענקית והגלים ארוכים ממש קערות.

בחתימות זכרנקו הזיג זג נמשך עד הסוף, ורק בסוף מתחיל קו שיוצא ממשולש "הזיג זג ארוך אחורה חוצה את החתימה, וחותך בחזרה". הקו נועל את החתימה; וכן:
"הקו האחרון והסופי של החתימה הוא קו אופקי שחוצה את החתימה מהסוף להתחלה, ומההתחלה עד הסוף."

בחתימה שבמחלוקת הזיג זג לא מתחיל בסוף, הוא מסיים את הזיג זג וחוזר להתחלה". הקו בקושי נוגע בזיג זג.
בחתימה של זכרנקו הקו חותך את החתימה.
לעומת זאת, בחתימה שבטיעון "נוגע בשפיצים בקודקודים, נגיעה קלה".
בחתימה של זכרנקו שיפוע ימינה והיא צפופה. "החתימה שבמחלוקת היא הרבה יותר בזווית של 90 מעלות".

הפרופורציות הפנימיות של החתימה שונות
35) הגודל היחסי של הזיג זג לעומת ה-A

הדמיון החיצוני שאינו מקרי
36) יש דמיון חיצוני ושטחי בשלושה אלמנטים של האות A: הזיג זג, והקו החוצה ימינה ושמאלה.
"החקיין מצייר או מנסה לצייר את האלמנטים שנמצאים בחתימות של זכרנקו, הוא פשוט לא עובד באותו סדר, בחתימה A הוא עושה את ה-א' עם הזיג זג ואז את הקו החוצה הלוך וחזור, ובחתימה ט' ו-י' הוא עושה את ה-א' עם הקו הלוך וחזור, ועושה את הזיג זג."

מהלך החתימה בחתימה שבמחלוקת
37) האות A משורת הדפוס מהרגל עולה למעלה יורדת וממשיכה לזיג זג, ואז חוזרת להתחלה ומבצעת קו חוצה, קצת שמאלה והרבה מאוד ימינה.

מהלך החתימה אצל זכרנקו (בולט ב-ז'6 ו-ז'7)
38) מוריד אנך שמאלי של האות A ואחר-כך אנך ימני של האות A, עושה Z ויוצר קווים עולים ויורדים לזיג זג ומסיים בקו אופקי בסוף הפינה הימנית התחתונה. מימין אחור ושמאלה, וקדימה ימינה.

אופן החתימה בחתימה שבמחלוקת
39) האות A משמאל עולה מהבסיס למעלה, יורדת וממשיכה לזיג זג. מסתיים הזיג זג וחוזרים להתחלה ומבצעים קו חוצה קצת שמאלה והרבה ימינה.

דמיון חיצוני
40) יש דמיון חיצוני ושטחי בין הדוגמאות של זכרנקו לבין החתימה הנטענת: באות A; בזיג זג; ובקו החוצה מימין לשמאל. על-כן, המומחה מציין:
"האפשרות שהוא כן כתב בעיני היא אפשרות קלושה מאוד, לא מתיישבת עם ההיגיון של הממצאים. לא מתיישבת עם מה שאני רואה מול העיניים. זאת אפשרות תיאורטית עם סבירות נמוכה מאוד. היא, בעיניי, כמעט אפסית."

עוד הוסיף:
"בתיק הזה סבירות גבוהה שהחתימה נכתבה על-ידי אחר, והיא נעשתה כחיקוי על-פי מודל החתימה."

לדבריו, יש כאן "יד מכוונת מאחורי כל החתימות" , ואותם אלמנטים ותכונות כתיבה חוזרות על עצמן:
רגל שמאל נוגעת ואפילו חוצה; ה-A בתנועה אחת גדולה ; הזיג-זג קטן לעומת ה- A המיקום היחסי והפרופורציות בחתימה - A גדולה לעומת רגליים שהן הקעריות הקטנות והקו האופקי מתחיל ברגל- אחורה וקדימה.

41) ההגנה (בא-כוח נאשמים 1 ו-3), אינה מזלזלת במומחיות מומחה מז"פ, וזאת נוכח הערכתה של המומחית איה שוחט עימה התייעצו - המגדירה את רפ"ק ניב כ"מקצועי".

האחרון העיד על עצמו שהוא משתמש בדרך כלל באמירה "מצאתי התאמה בתכונות".
והוא לא מייחס חשיבות לכך שנרשם בחוות-הדעת תכונות הכתיבה "ולא תכונות כתיבה"
בהסבירו זאת הוא מעלה אפשרות שייתכן ואחד הבודקים הדפיס את הכתוב, והוא לא תיקן.

לדבריו, הסיגנון בדרך כלל מותאם לנתונים, וברוב הפעמים הוא אינו עושה שימוש ב-ה' הידיעה, אם כי לפעמים הוא מציין אותה.
יחד עם זאת, הוא מסכם כי "המסקנה לא שונה בגלל ה' הידיעה".

42) המומחה רפ"ק ניב הסביר כי חוות-הדעת הראשונית ניתנה בלחץ של זמן כלשונו:
"התהליך הוא שבדוח בדיקה ראשונית נותנים ממצא מסויים ועם הזמן ככול שנכנסים לעומק הניתוח – אפשרות לתת ממצא יותר חזק."

וכן:
"לתת חוות-דעת מלאה ורצינית אחרי שביצעו בדיקה לאורך זמן יסודית ולתת ממצא ראשוני מסויג בדוח הבדיקה הראשונה. זה התהליך הנכון האחראי והרציני לעשות."

ב"כ נאשמים 1 ו-3 ייחס חשיבות רבה לכך שנעשה שימוש בהא הידיעה "התאמה לתכונות הכתיבה" בעוד שהעד ניב ניצן ציין שאינו רואה כל חשיבות בכך שכן ייתכן שאחד העדים הדפיס את המסמך. "השימוש בהא הידיעה נובע משיקול דעתו של הבודק וסגנון הכתיבה שאימץ לעצמו". "דרגה של סביר מאוד – שיש כיסוי כמעט מוחלט לתוכניות".
העד הוסיף והסביר כי כאשר רשם בחוות-דעתו "קיימת אפשרות שהחתימה נכתבה כחיקוי" התכוון למידת וודאות המגלמת "אפשרות ריאלית סבירה והגיונית ומתיישבת עם ההיגיון של הממצאים".

43) ההגנה גורסת כי מסקנתו של המומחה ניב איננה מוחלטת, וזאת בהתבסס על שלושה נדבכים:

א. הגדרת החתימה שבמחלוקת כחתימה אחת מצומצמת ברמות ובאיכות תכונות הכתיבה שלה.

ב. העדפת המינוח "התאמה" על-פני המינוח "זהות".

ג. השמטת ה' הידיעה מתכונות הכתב.

על כך השיב רפ"ק ניב:
"אני אחזור שוב. חוות-הדעת קרובה להחלטיות במאזן הסבירויות שבתיק, במגבלות שבתיק, הלא הוא לא מוחלט, אבל קרוב לוודאי שהחתימה א' לא נכתבה על-ידי הכותב זכרנקו. האפשרות שאתה מעלה שאולי כן, היא אפשרות תיאורטית, קלושה מאוד, לא מתיישבת עם ההיגיון של הממצאים.".

עוד ציין, כי בביטוי "אי התאמה" כבר מגולמות המגבלות של הבדיקה (עמ' 112, ש' 18,19).

44) בהתייחסו לחתימות ט' ו-י' ציין שהן קשורות לחתימה שבטיעון זה צויין בדף העבודה שזה בדיוק דומה, זה מתאים לצורה בטיעון א' - מהתיק הקודם ו "ניתן היה מיד לבחון לראות שהחתימות כולן על-ידי אותו כותב". לדבריו:
"זו בדיקה מוקדמת בעל לפה שעורכים אותה במהלך הבדיקה.";

"ציינתי שאני רואה שיש יד אחת מאחורי א'-ט' ו-י'." ;

וכן:
"בגיליון העבודה רושמים שרואים קשר בין ט'-י' וא'."

ב"כ הנאשם הפנה את בית-המשפט ואת העד לרישום במעבדה שם נכתב כי צורת ה-A ב-י' שונה מצורת ה- A שבטיעון.
בית-המשפט הגיב באופן ספונטני להערה בציינו, כי "דווקא לא נראה כל כך שונה".
העד הוסיף: "כתבו את זה במעבדה", ובהמשך התברר שזה נרשם על-ידי בודק בשם וסילי.
העד ניב ציין: "כתוב שזה שונה. אני לא רואה כל כך שוני". תגובה דומה לתגובת מותב זה.
לדברי רפ"ק ניב, יתכן שהבדלי הגודל פורשו כשינוי. "היא גדולה וצרה יותר, ו' קצת יותר נמוכה ורחבה", אבל העד גורס כי מדובר בווריאציה של הכותב אשר לפעמים כותב יותר גדול, ולפעמים יותר קטן. צורת האות ב'-י' דווקא דומה לצורה שבטיעון.

העד ניב הסביר כי הוא עצמו בודק כל מסמך בהגדלה של פי 150, והוא מצא דברים "שלא מסתדרים".
קיים דמיון חיצוני של חתימה א' לדוגמאות: יש דמיון ויזואלי, הזיג זג מופיע, והקו הלוך וחזור מופיע, אלא שלא בסדר הנכון. הגיע למסקנה שמפה "מדובר בעניין של העתקה".

45) אליבא דעד ניב, הכותב המבקש לחקות את חתימת זכרנקו צריך לקיים 3 תנאים:

א) לאמץ את הרגלי הכתיבה של המועתק;

ב) להתנתק מההרגלים של עצמו;

ג) להיות מצויד בכישרון גרפי כדי לחקות בהצלחה את דגם המקור.

במקרה דנן, בכל פעם שהמעתיק מנסה להידמות לזכרנקו הוא מבליט ומדגיש ומשתמש באותם אלמנטים פחות או יותר, ובאותה צורה כפי שהעד פירט בחקירה הראשית.

46) רפ"ק ניב שלל את האפשרות שהמסמך נחתם תחת השפעת אלכוהול. (ההגנה לא העלתה טענה זו, כנראה נוכח גירסתו של נאשם 1 בחקירתו, כי זכרנקו לא היה שתוי בעת שחתם על ייפוי-הכוח ת/1).

הקו פרפה
47) מדובר בתנועה בולטת אבל לא מורכבת. זה קו הלוך וקו חזור.
העד אף אישר שלחתימות א', ט' ו-י', יחס עיקבי לשורת הדפוס.
לדעת עו"ד עוזר, חתימה י' אינה נוגעת אלא חוצה את שורת הדפוס. ולחתימה ט' – אין קו. כמו-כן בחתימה א' שבטיעון אין הפסקה אחר ה-A, בעוד שחתימות ט' ו-י' מאופיינות בהפסקה אחר ה-A ואחר-כך זיג זג.
העד ניב מציין כי בחתימות ט' ו-י' הוא עושה את ה-A עם הפרפה ואחרי זה עושה את הזיג זג. בחתימה א' שבמחלוקת הוא עושה את הזיג זג ואז בסוף עושה את הקו החוצה. החקיין מנסה לצייר את האלמנטים בחתימות זכרנקו, והוא פשוט לא עובד באותו סדר, בחתימה A הוא עושה את הא' עם הזיג זג ואז את הקו החוצה הלוך חזור, ובחתימות ט' ו-י' הוא עושה את הא' עם הקו הלוך וחזור ועושה את הזיג זג.

48) ב"כ נאשם 2 הפנתה את העד לחתימה ו' ב-ת/6ג', כשלטענתו, הוא אינו מזהה הפסקה אחרי הA שנכתבה כנראה בתנועה אחת והעד הסביר כי אינו יכול לזהות הפסקה, אבל לפי תנועת הקו החוזר ברגל השמאלית של ה- A החוזרת חזרה אל החתימה, הוא מניח "שיש פה פשוט זיג זג צפוף".
העד אישר כי הוא אינו מזהה הפסקה בז' 29 וז' 3 אבל לדבריו יש "אותה תנועה. הרגל השמאלית של A יורדת ועובדת תנועת חזרה אל החתימה ויורדת בזיג זג" .
העד אף אישר כי בחתימה א' שבטיעון הנגיעה היא אמנם רק ברגל שמאל אבל לדבריו, הרגל הימנית צמודה במילימטרים – שתיהן צמודות בחתימה שבטיעון לשורת הדפוס, כשרגל שמאל נוגעת בשורה.

לטענת ב"כ נאשם 2, מתוך 20 דוגמאות, ל-6 מהן אין כל שורת דפוס, והמומחה ניב מאשר "מה שאני אומר אני מתכוון כמובן איפה שיש שורת דפוס".

ב"כ נאשם 2, עו"ד מיכל עוזר, אמנם אמרה לרפ"ק ניב במהלך עדותו כי היא אינה מבקרת את שיטת עבודתו, שכן לדבריה "היא נראית לי לפי מיטב הבנתי, היא מאוד נכונה מבחינה מקצועית", כשהמומחה מתבונן בתכונת כתב, ואם היא חוזרת באחת מדוגמאות החתימה הוא רואה בה "תכונה שלא יכולה להוות אי התאמה".
ברם, בסיכומיה היא טענה כי עבודתו של רפ"ק ניב לקויה ואיננה מקצועית כמפורט להלן.

49) לטענת ב"כ הנאשמים 1 ו-3 – עו"ד משה ישראל, תוכנה של חוות-דעתו של רפ"ק ניב איננו חדמשמעי ולא ניתן לבסס עליה מסקנה ודאית.
על-פי חוות-דעתו, כך לטענת ההגנה, לא ניתן לדחות האפשרות שנקבעה על-ידו שזכרנקו חתם על ייפוי-הכוח ת/1, כי לדעתו אפשרות זו "פחות סבירה", אך כאמור, לא ניתן לשלול אותה. במקביל, התעלמו חוקרי המשטרה מגרסאותיהם המפורטות של הנאשמים התואמות בנקודות מהותיות ומרכזיות, ולפיהן, בסיטואציה ובמסגרת הזמן בה נערך ייפוי-הכוח הוא נחתם עלידי זכרנקו.
ב"כ נאשמים 1 ו-3 הפנה את בית-המשפט לדו"ח הבדיקה הראשוני אותו הוא מגדיר כ "מסקנה חלקית וחלשה" שהתבסס על 25 חתימות שמתוכן רק 10 חתימות מלאות.
לטענתו, אף רפ"ק ניב הבין שהוא זקוק לדוגמאות נוספות.

עוד לטענת הסניגור המלומד, כדי שרפ"ק ניב יגיע למסקנה אחת הקרובה לוודאית, כפי שביקש, היה עליו להוכיח שהוא ערך בדיקה נוספת ורצינית, וזאת לא קיימת, שכן, אין בנמצא גיליון עבודה מתאריך הבדיקה הנטענת ב-3.4.2011.

טענת רפ"ק ניב כי קיבל 10 חתימות נוספות בסמוך לתאריך 3.4.2011 והוא בדק אותן בעלפה מבלי שהדבר קיבל ביטוי בגיליון עבודה – נשללה, לטענת ההגנה, ברישום המופיע ע"ג גיליון העבודה ת/6ג' – 31.3.2011, ואין לקבל טענת העד ניב כי נפלה שגגה והתאריך הנכון של עריכת הבדיקה הוא 3.4.2011 – מועד מתן חוות-הדעת ת/4.

50) טענת ב"כ נאשמים 1 ו-2 מסברת את האוזן, אלא שהעד ניב רשם בכתב-ידו על גבי כריכת התיק כי קיבל עשר דוגמאות נוספות בתאריך 3.4.2011 וסימן אותן.
בעומדו על דוכן העדים, הוא בחן את התיק וגילה את הרישום שעשה על כריכת התיק, וכך התברר לו שחוות-הדעת שערך לא התבססה רק על אותן דגימות ראשוניות שהגיעו לפני הבדיקה ב-31.3.2011, אלא שהבדיקה שערך ב-3.4.2011 כללה נתונים נוספים לבדיקה.
מאחר ולא נמצא בתיק גיליון עבודות כתוב, סבר רפ"ק ניב לתומו שהבדיקה שעשה ב-3.4.2011 נעשתה בעל-פה.

בהמשך חקירתו הנגדית על-ידי עו"ד משה ישראל הסתבר לרפ"ק ניב כי עשר הדוגמאות שהתקבלו ב-3.4.2011 אכן סומנו על-ידו בסימונים ז' 26 עד ז' 37, וגם שקיים גיליון עבודה כתוב - ת/6ג' המתייחס ל-35 חתימות (25+10) אלא שגיליון עבודה זה נושא תאריך שגוי 31.3.2011.
מאחר והעד ראה על גבי כריכת התיק את כתב-ידו המסמן את עשר הדוגמאות שהגיעו ב3.4.2011 הוא הבין כי נפלה שגגה ברישום התאריך על גיליון העבודה ת/6ג' שצריך היה לשאת את התאריך 3.4.2011, ומכאן שהסברה שהעלה שהבדיקה הייתה בעל-פה - אינה נכונה ומדובר בבדיקה בכתב שעקב לחץ הנאשם לא נרשם על גביה מספר התיק, ואף נרשם תאריך שגוי.

על-גבי גיליון ת/6ג' נרשם תאריך הבדיקה הקודם 31.3.2011, וכן נרשמה בו ההתייחסות לחתימות ו-ז', אך כאמור, לא נרשם כפי שצריך היה להיות: מספר התיק, התאריך 3.4.2011 והתייחסות לחתימה שבמחלוקת נשוא ייפוי-הכוח ת/1.
51) אקדים ואציין, כי לאחר ששמעתי עדותו של רפ"ק ניב ועיינתי במסמכים הרלוונטיים, ולאור התרשמותי מעדותו אני קובעת כי אני מאמינה לו שאכן ערך בדיקה נוספת בתאריך 3.4.2011, לרבות בדיקת החתימה על שבטיעון נשוא ייפוי-הכוח ת/1 פעם נוספת, וזאת לאחר דו"ח הבדיקה הראשונית, ויכול היה להגיע בבדיקה יסודית נוספת כפי שערך על-פי תיאורו לממצא שקבע בחוות-הדעת ת/4.

52) ההגנה מתבססת על קביעת מומחה מז"פ כי החתימה שבמחלוקת הינה מצומצמת, אם כי היא מכילה תכונות כתיבה רבות , ואלו מאפשרות לו כמומחה לקבוע ממצא כפי שהסביר לפרקליט אייל כהן ממצא קרוב לחד-משמעי, או כדברו בבית-המשפט "קרוב לוודאות".

רפ"ק ניב הסביר לבית-המשפט מהי משמעות של דו"ח בדיקה ראשונית הנערך בלחץ זמן לעומת חוות-דעת מלאה הנשלחת לאחר בדיקה יסודית, כשתכלית הבדיקה הראשונית היא בעצם לדרבן את החוקרים לעשות מאמץ נוסף ולהביא דוגמאות נוספות, כפי שגם אירע במקרה דנן.

לדבריו, חתימה קצרה ומצומצמת יכולה להיות בעלת תכונות כתיבה מועטות בכמות ובאיכות, מה שמוגדר כ"דלות חומר", אך יכולה ותכיל תכונות כתיבה שבאמצעותן ניתן להגיע למסקנה ממש ביחס לאותנטיות של חתימה.
במקרה דנן סבר מומחה מז"פ כי קיימות אי התאמות בין החתימה השנויה במחלוקת לבין דוגמאות כתב-יד של זכרנקו, והעלה אפשרות – שמדובר בחיקוי החתימה.
"הוא מנסה להידמות לזכרנקו, הוא מדגיש ומשתמש באותם אלמנטים פחות או יותר, באותה צורה. הבדל גודל וצורה כתוצאה מכשל בהליך ההעתקה."

גם השימוש בהא הידיעה במילים "תכונות כתיבה" או "תכונות הכתיבה" הן יכולות להיות בהחלט סיגנון של כתיבה על-ידי חלק מהבודקים או שימוש ב-ה' הידיעה כשיש נתונים מסוימים בתיק והחשיבות שייחסה לכך ב"כ נאשמים 1 ו-3 חרג מכל פרופורציה.

53) פירוט הליך הבדיקה
א. רפ"ק ניב הסביר כי בהסתכלות הראשונה התבצעה בדיקה ראשונית.
בתאריך 31.3.2011 בדקו את החתימה צוות של שלושה אנשים. מול עיניהם עמדו 25 מסמכים שסומנו ז'1 עד ז' 25 (כפי שכתוב בכריכה הפנימית). ת/6א' הוא גיליון עבודה יחיד המתייחס לחתימה א' שבטיעון לדבריו:
"גם אם אני רואה ממצא כלשהו, ויש לי את הביטחון שהוא קיים, עדיין באילוצים של זמן של דו"ח בדיקה ראשוני, אני לא אכתוב את זה מיד. אני אתן ממצא מסויג ועם הזמן אני אבדוק את עצמי."

ב. בתאריך 3.4.2011 התקבלו עשר דוגמאות כתבי יד נוספים שסומנו על-ידי רפ"ק ניב כז'26 עד ז'38. על-פי נוהלי העבודה, נרשם בכריכה הפנימית הסימון המדויק.
הבדיקה הייתה כפולה: תחילה בדק העוזר, ואחר-כך בדק רפ"ק ניב. לאחר מכן נערכה בדיקה שלו ושל עמיתיו במשך כשעתיים. לדבריו, כל מסמך שבמחלוקת נבדק על-ידו אישית, הוא מגדיל אותו במיקרוסקופ הגדלה של פי 150 אחר-כך הוא והעוזר מנתחים מחדש ומגיעים להסכמה.
אחרי שהתבקשו לתת חוות-דעת הם עשו בדיקה נוספת: בדיקה שלישית, חזרו שוב על הנתונים, עשו חשיבה מחדש והוציאו חוות-דעת המבוססת על שלושת יסודות הבדיקה (כפי שפורטו בהכרעת-הדין בעמ' 22).
לטענתו, בשלב זה "הכתובת הייתה כבר על הקיר מבחינת הממצאים".
או אז, יצאה חוות-דעת מלאה – ת/4.
העד חזר וציין כי הוא אומנם כתב שבחתימה שבטיעון יש מספר מצומצם של תכונות כתיבה, אבל לדבריו, "הן מספיקות כבסיס להשוואה", ואם היה סבור שאין מספיק בסיס להשוואה הוא לא היה כותב "אינו מכיל די תכונות כתיבה".

54) אי-העלאת טענת ההגנה
כי החתימה שבטיעון בוצעה על-ידי זכרנקו בהיותו בעמידה
רפ"ק ניב לא נשאל על-ידי התביעה וההגנה אם יש במצב של חתימה בעמידה כדי להשפיע על צורת החתימה שבטיעון.
התביעה כנראה לא שאלה אותו שאלה, מאחר והגירסה היחידה בעניין זה זו הועלתה רק עלידי נאשמת 3, נאשמים 1 ו-2, לא התייחסו לאופן החתימה, והיא ראתה בגירסה אחרת מפיהם "גירסה כבושה".
אף ההגנה לא הפנתה שאלה זו למומחה התביעה, האם מאחר וטרם גיבשה את עמדתה בסוגיה זו? שהרי רפ"ק ניב היה עד תביעה מס' 1 - להגנה פתרונים!
מומחה ההגנה – עו"ד יונתן נפתלי התייחס לכך – לבקשתה של ב"כ נאשם 2 – ולכך אדרש בהמשך.

חתימות ט' ו-י'
55) בחיפוש שנערך בבית נאשמת 3 נתפס מסמך בשפה הרוסית.
בבדיקת מז"פ לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב-היד בחתימות ט' ו-י' לבין דוגמת כתב-ידה של נאשמת 3.
לחתימה ט' אין שורת דפוס.
חתימה י' חוצה את שורת הדפוס.
בחתימות ט' ו-י' החותם עושה את A ולאחר מכן את הפרפה, ורק לאחר מכן את הזיג זג - סדר החתימה שונה מהחתימה על ייפוי-הכוח.
חתימות ט' ו-י' נחתמו בחלקים, בעוד שהחתימה שבטיעון על ייפוי-הכוח ת/1 נחתמה כחלק אחד.
הן רפ"ק ניב והן מומחה ההגנה סברו שחתימות ט' ו-י' לא נחתמו על-ידי החותם על ייפויהכוח.

אקדים ואציין כי התרשמתי מחתימות ט' ו-י' כי הן מהוות ניסיונות חיקוי של חתימת זכרנקו.

עדותו של עו"ד יונתן נפתלי - המומחה מטעם נאשם 2

56) המומחה עו"ד נפתלי מסכים בעצם עם ממצאי חוות-דעת מומחה מז"פ- רפ"ק ניב, כי החתימה שבמחלוקת שונה באופן בולט בתכונות הצורניות מדוגמאות החתימה.
אוסיף על כך, שגם אדם בלתי מקצועי לא יוכל להתעלם מכך.
החתימה שבטיעון אינה נוטה לימין כמו מרבית דוגמאות חתימותיו של זכרנקו. קווי החתימה מרווחים יותר ופחות ארוכים. קו הסיום גבוה יחסית לגוף החתימה.
תנועות הכתיבה (הקעריות) מעוגלות ומרווחות.

57) ברם, אינני מסכימה עם טענת בא-כוח נאשם 2 כי אם מאן דהוא היה מנסה לחקות את חתימת זכרנקו, כשהוא מתבונן בחתימה המקורית, קיימת סבירות נמוכה שייצר חתימה דומה לזו שבמחלוקת, שכן המעתיק ניסה כמיטב יכולתו לחקות את החתימה של זכרנקו ובחר במוטיבים העיקריים שבחתימה, אך התכונות הצורניות השונות מתגלות בבדיקה מיקרוסקופית מעמיקה.

מבדיקתו של עו"ד נפתלי עלה כי טווח הווריאציה הטבעי של כותב הדוגמאות רחב מאוד. השוואה בין דוגמאות ח', ז' 27 וז' 22 מעלה הבדלים רבים ברמת צפיפות החתימה , פריסתה, מידת נטיית הקווים, קווי הסיום ועיצוב חלק מהלולאות. גם בסיום הפריסה יש לזכרנקו וריאציות שונות.

אני מוכנה לקבל את עמדתו של המומחה נפתלי, כי ככל שטווח הווריאציה רחב יותר, יש אפשרות שאולי וריאציה שלא הגיעה לכלל הדוגמאות, אבל היא אפשרית מבחינת הכותב.
הדבר אינו שולל, כטענת ב"כ נאשם 2, אפשרות להסקת מסקנות, אלא שזהו נתון שאותו יש לשקלל בבחינת ההחלטות שבתיק זה.

58) המומחה נפתלי התייחס לעובי קו הכתיבה תוך שימוש בעט פיילוט, בציינו כי "הוא מתקשה לחקות תכונות כתב בלתי מודעות – שטף כתיבה, כמות הפסקות ומהירות כתיבה".

המומחה נפתלי ערך השוואה בין החתימה שבמחלוקת לדוגמאות כתב-היד שכן אלו נותנות לדעתו מידע על האופן בו האדם מתנהג על הנייר.
מומחה ההגנה בדק את דוגמאות החתימה מתוך דוגמאות כתב-היד, והגיע למסקנה שדוגמאות כתב-היד המסומנות ז'27 ו-ז'23 שייכות לכותב הדוגמאות.
מאחר ובדוגמאות כתב-היד האותיות כמעט ניצבות ואינן נוטות ימינה, והחתימה על ייפויהכוח גם היא כמעט בניצב, אזי לדעתו יש זהות בין החתימה לכתב-היד.

59) לאחר בחינת מכלול הדוגמאות שהיו בפניו הגיע נפתלי למסקנה (בהתעלם מדוגמאות הכתב שבדק), כי קיימת אפשרות שהחתימה שבמחלוקת נחתמה על-ידי חותם דוגמאות החתימה שבטיעון, וכי לא ניתן להגיע למסקנה שלא מדובר באותו חותם.

מסקנתו של נפתלי, אפוא, היא כי שונות בולטת בעיצוב, כשהיא משולבת בתכונות כתב בלתימודעות מובילה למסקנה שסביר יותר שזכרנקו הוא שחתם על ייפוי-הכוח מתאריך 20.3.2009.
עוד, לדעת נפתלי, שונות צורנית אינה צריכה להביא למסקנה בדבר היות החתימה מזויפת.
הנמקתו לכך ש"אנשים הם לא מכונות ויכול להיות שלא כל תכונות הכותב יבואו לידי ביטוי בכל הדוגמאות שלו".

במקרה דנן, הוא קבע כי השונות על ייפוי-כוח יכול ותנבע מנסיבות החתימה: היסוס או חתימה במצב של עמידה.
לטענת ב"כ נאשם 2 אין אנו יודעים מה היה הלך נפשו של זכרנקו במועד החתימה. בכך מתעלמת עו"ד עוזר מהתיאור "הליצני" של זכרנקו עוטה את גלימתו של נאשם 2 ומשחק בלצון תפקיד של שופט.

60) ב"כ המאשימה טוענת כי לנתונים של גובהו של זכרנקו וגובהו של השולחן יש חשיבות בעת החתימה, ואלו נתונים בלתי-ידועים. גם אם נצא מההנחה שמדובר בשולחן משרדי רגיל, ונברר גובהו של החותם, צריך להתייחס למיקום המסמך בעת החתימה – האם היה מונח על תיקים או מאחורי תיקים וכיו"ב. נתונים שאינם בפנינו.

נאשמת 3 טענה בחקירתה כי זכרנקו חתם על ייפוי-הכוח כשהוא עומד "מעליה", מצידה הימני. כלשונה: "אלכסיי חתם, הוא עמד מעליי הוא לא ישב, הוא עמד"; "אני חתמתי מאה אחוז, ואלכסיי עמד מעלי מהצד הזה (מדגימה מצידה מצד ימין שלה)" ; "הוא עמד פה והוא חותם פה" .

נאשמים 1 ו-2 לא תיארו בחקירתם במשטרה את האופן בו חתם זכרנקו על ייפוי-הכוח.
נאשם 2 טען כי אינו זוכר אם זכרנקו ישב או הסתובב.
בעדותו בבית-המשפט חזר וטען נאשם 2 שאינו זוכר מי עמד ומי ישב. כלשונו: "בנקודה הזו שאני יושב, אני אומר עוד פעם יושב, יכול להיות שעמדתי...".

מוסכם עליי, כי חתימה בעמידה יכולה להניב חתימה שונה צורנית מדוגמאות החתימה.
כפי שציינתי כבר, ב"כ המאשימה, לא חקרה את המומחה מטעמה בעניין זה, אבל אם אולי ניתן להשלים עם זאת, שהרי לא ידעה אם ההגנה תעלה טיעון זה שנעדר מפי נאשמים 1 ו-2, ועלה רק בחקירתה של נאשמת 3, מפתיעה יותר התעלמות הסניגורית מסוגיה זו בעת שחקרו את רפ"ק ניב.

יתרה מזאת, לא ברור לי מדוע התעלם מומחה ההגנה מהשוואת החתימה שבטיעון עם המסמך שנחתם לטענת הנאשמים באותו מועד (20.3.09)- יפוי-כח, שהתלווה לבקשה למתן רשות להגן שהוגשה לבית-משפט השלום בבאר-שבע, בתביעת דיסקונט נגד זכרנקו. אם זכרנקו חתם על שני המסמכים בעמידה: ייפוי-הכוח ת/1 וייפוי-הכוח ת/14, הכיצד שונה חתימתו שבטיעון באופן מהותי מהחתימה על גבי התצהיר, שסומנה על-ידי מומחה ההגנה כמסמך " ח".
61) בחקירה נגדית אישר מומחה ההגנה, כי קיימת שונות בין החתימה ח' לחתימה שבמחלוקת, וכן קיימת שונות בין חתימה ח' לדוגמאות החתימה (עמ' 1159 שורות 23-30).
ברם, עו"ד נפתלי לא נתן הסבר לשונות הבולטת בין חתימה ח' לחתימה שבמחלוקת, שנחתמו לכאורה באותו מועד ובאותה צורה (בעמידה).

נדבך חשוב במסקנות מומחה מז"פ רפ"ק ניב ביחס לחתימה על ייפוי-הכוח ת/1 הוא תכונת הכתיבה המתייחסת לשורת הדפוס.
רפ"ק ניב קבע כי "הניגוד הזה הוא מאוד משמעותי לממצאים בבדיקה".
בעשרות חתימות של זכרנקו הוא אינו מתקרב לשורת הדפוס וחתימתו מרחפת.
בייפוי-הכוח ת/1 הנטען כי הוא מזויף - הרגל השמאלית של ה-A נוגעת בצורה יציבה בשורת הדפוס .

62) ב"כ נאשם 2 הפנתה את ביהמ"ש לקלסר שקיבלה משטרת ישראל מהרשויות בשוויץ, ושם לטענתה, מצויים מסמכים שחתימת זכרנקו עליהם נוגעת ב-שורת הדפוס,. אלא שלטענתה, מסמכים אלה לא הועברו לבדיקת מז"פ.
ב"כ נאשם 2 ביקשה להגיש מסמך אחד מהקלסר שהגיע משוויץ- נ/33 שהינו צילום, אך נתקלה בהתנגדות ב"כ המאשימה, שכן אין לדעת כיצד הגיע מסמך זה לרשומות הבנקאיות השוויצריות, האם אכן על-ידי מי שחתם על המסמך - זכרנקו עצמו - או באמצעות מאן-דהוא מטעמו או בשמו שחיקו את חתימתו.
המסמך נ/33 התקבל בבית-המשפט כמסמך שנשלח לישראל, אך לא כראייה לאמיתות תוכנו, ולא ניתן היה להסיק ממנו על חתימת זכרנקו כביכול הנוגעת בשורת הדפוס.

עו"ד נפתלי, שבדק את צילום המסמך נ/33, קבע ש "קרוב לוודאי" שהחתימה המתנוססת על נ/33 היא חתימתו של זכרנקו, וזאת נוכח צפיפות חפיפת קווים, כיווני כתיבה, נטיית צד, מבנה זווית ומבנה לולאות, וזאת על-אף העובדה שמדובר בצילום והחתימה על מסמך משנת 1996 קרי: מסמך שנחתם לכאורה לפני כמעט 20 שנה.

בעקבות מסקנתו דלעיל של המומחה, נטען על ידי ההגנה כי במתחם האפשרויות של זכרנקו מצויה גם האפשרות שהוא חותם תוך נגיעה בשורת הדפוס. כלשונה:
"שהוא יודע להתנהג גם כך. אז נכון שזו לא דוגמא שקרובה בתקופה לחתימה שבמחלוקת, אבל עדיין הוא יודע לעשות גם חתימה שיושבת על הקו..."

כאשר מדובר בצילום, ורוצים לזייף חתימה – אין כל קושי לצרף מסמך עליו מצוייה חתימה אמיתית לצילום ולצלמו פעם נוספת. על כן, כה חשוב להוכיח את מקור המסמך.
מומחה ההגנה אישר בחקירתו הנגדית שיכול להיות שמישהו זייף את הצילום שהוא קיבל. הצילום אף לא נבדק בדיקה מיקרוסקופית על-ידי עו"ד נפתלי, אשר ציין שהוא בדק במיקרוסקופ רק מסמכים מקוריים.

63) למעט חוות-דעתו של עו"ד נפתלי המוגדרת כ"קרוב לוודאי", אין ראיה ש-נ/33 אכן נחתם עלידי זכרנקו, ומדובר כאמור, ברשומה מוסדית של בנק, ההגנה הייתה יכולה לזמן את האדם הרלוונטי מהבנק השוויצרי כדי להוכיח טענתה.

על כן אני קובעת, כי אין ערך להשוואה בין החתימה שבמחלוקת לחתימה על גבי הצילום נ/33, ואינני נותנת לכך כל משקל.

64) כאמור, כל חתימותיו של זכרנקו בדוגמאות החתימה (במקומות שיש שורת דפוס), הן חתימות מרחפות, ולא ניתן להתעלם ממאפיין זה בעת בחינת החתימה שבטיעון הנוגעת בשורת הדפוס בצורה מאסיבית. החתימה המרחפת היא פרמטר קריטי-משמעותי. אין דוגמאות חתימה אותנטיות הסותרות תכונה זו.

אי התאמה נוספת המיוחסת על-ידי ההגנה לחתימה בייפוי-הכוח ת/1 היא גודלה של האות הראשונה בחתימה באופן משמעותי להמשך החתימה, בעוד שבדוגמאות החתימה של זכרנקו כל אותיות החתימה זהות בגודלן. בנוסף, בדוגמאות החתימה של זכרנקו יש הפסקה אחר האות הראשונה, ואילו החתימה שבמחלוקת נכתבה ברצף אחד.
ב"כ הנאשם 2 הפנתה את רפ"ק ניב לחתימה ז' שבטיעון שבה האות A גדולה משאר האותיות, והוא הודה בכך.
זאת ועוד, אין הפסקה לאחר האות הראשונה בחתימות ו', ז'24 ו-35.
גם בסיום החתימה (הפרפה) קיימות לטענת מומחה ההגנה וריאציות שונות שנכתבו על-ידי זכרנקו.
ב-ת/6ד' המתייחס לחתימות ג' ו-כ' - תנועת הסיום אינה מתחילה מיד בסיום החתימה, באותו דף עבודה, יש הפסקה גם בחתימה ו' וחתימות ז'29 ו-ז'3 - לא ניתן לזהות הפסקה בין האות הראשונה להמשך החתימה.

65) רפ"ק ניב התייחס לשיחותיו עם הפרקליט אייל כהן, שייצג את המדינה בתחילת ההליך, וטען שהאחרון התקשה להבין את רוח הממצאים, ועל-כן הסביר לו שזה "קרוב לחד משמעי".

66) ב"כ נאשם 2 מתבססת על תרשומת שהכין רפ"ק ניב לקראת פגישתו עם הפרקליט שליווה את התיק (נ/3), ממנה עולה:

א. האפשרות שזכרנקו כתב את החתימה היא האפשרות הפחות סבירה, בעוד שבבית-המשפט ציין רפ"ק ניב ש"קרוב לוודאי" שזכרנקו לא עשה כן, לא ניתן לשלול בוודאות את האפשרות שהוא כן כתב, אבל זו אפשרות פחות סבירה – האפשרות שזכרנקו עשה זאת קלושה מאוד, "כמעט אפסית";

ב. מדובר בשירבוטים לא מורכבים, והאפשרות שנכתבו על-ידי זכרנקו – נמוכה ביותר – השירבוטים הלא מורכבים נעלמו.

עוד הדגישה ב"כ הנאשם 2 את היעדר התיעוד של הבדיקה שקדמה לחוות-הדעת ת/4 (בהתעלמה מהסברו של רפ"ק ניב על השגגה שנפלה בעת רישום התאריך 3.4.2011), בציינה:
"עובדתית אין התייחסות כתובה מבחינת דפי עבודה. יש התייחסות כתובה על קבלת המוצגים... על סימון המוצגים ומפאת לוח הזמנים הקצר אנחנו פשוט הסתכלנו , בדקנו, עברנו שוב על החומר, ראינו שאין שינוי בכיוון בממצאים."

מומחה אמור לשתף את בית-המשפט ככל הניתן בהליכי בדיקת ההשוואה שערך, תוך הצגת ניירות עבודה על-מנת שבית-המשפט יכול לעקוב אחר עבודתו, אך דבר זה נמנע לדעתה בתיק דנן.

ב"כ נאשם 2 הוסיפה וציינה, כי מאחר וגיליונות העבודה נערכו כנראה על-ידי חניכיו של רפ"ק ניב במעבדת המסמכים של מז"פ, ואלו כוללים מונח שהוא אינו משתמש בו, ואף עולה מסקנה ממנה הוא מסתייג, משמע , שעבודתו כמומחה לקתה בפגמים, ואלו יורדים לשורשה של חוותהדעת ושוללים את ערכה הראייתי, בייחוד נוכח היעדר תיעוד לבדיקה רצינית.

לעומת זאת, לטענתה, מומחה ההגנה עו"ד נפתלי הגיש חוות-דעת מסודרת, עם דפי עבודה צילומים מוגדלים של החתימות שבמחלוקת ודוגמאות שנבדקו, ויש להעדיף את חוות-דעתו ועדותו בבית-המשפט על-פני אלו של רפ"ק ניב.

67) התייחסתי בפירוט רב, אולי אף למעלה מן הנדרש ב הכרעת-הדין, לעדותו של רפ"ק ניב, המפרטת את הנימוקים למסקנה אליה הגיע, שאותה אני מאמצת, בשל הגיונה וסבירותה, נוכח דוגמאות החתימה שנבחנו מול החתימה שבטיעון- דוגמאות חתימה שאינן נוגעות בשורת הדפוס, ולאור הניגודים בתכונות הכתיבה, שאף מומחה ההגנה מצא כי קיימים.

על-אף שמקובל עליי כי חתימה בעמידה משפיעה על אופן החתימה, לא ניתן לקבל את מסקנתו של המומחה נפתלי כי קיימת אפשרות סבירה שזכרנקו חתם על ייפוי-הכוח ת/1. במועד בו נטען כי בוצעה החתימה על ייפוי-הכוח ת/1 - 20.3.09, חתם זכרנקו על מסמך נוסף – ת/14- ייפוי-כוח שהתלווה לבקשת רשות להתגונן. דוגמת החתימה סומנה על-ידי נפתלי כמסמך "ח".
אם שני המסמכים - יפויי הכח האלה נחתמו בעמידה, כטענת נאשמת 3, היה על החתימות המתנוססות עליהן להיות מושפעות באותו אופן מהעמידה.
התבוננות בחתימה ח' – חתימה בימין הדף במסמך נ/47ג', ולעומתה החתימה שבטיעון, מאיינת באופן מוחלט את מסקנתו של נפתלי.

68) על-פי כל הפרמטרים, חתימה ח' אכן נחתמה על-ידי זכרנקו, בעוד חתימה א' שבטיעון נחתמה על-ידי חקיין/זייפן שניסה לחקות את חתימתו האמיתית של זכרנקו.
על-פי ההלכה הפסוקה, שימוש בחוות-דעתו של גרפולוג, אין משמעותה העברת כוח ההכרעה לגרפולוג לעניין אמיתות החתימה בהכרעת-הדין, שכן, בית-המשפט הוא המכריע על-פי מכלול הראיות העומדות בפניו, לרבות מסקנת המומחה.

ב-ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פ', פ"ד נ'(1), 499, פיסקה 11, נקבע:
"במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות החתימה רצוי להיעזר בחוות-דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא פורק עצמו בית-המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן בית-המשפט רשאי במצב כזה לקבל עדות המומחה או לדחותה, כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו."

ב-ע"פ 1839/92 עאטף אשקר נ' מ"י (פורסם במאגרים 4.9.94) קבע בית-המשפט כי כאשר עליו להכריע בין שני מומחים - מלאכתו של בית-המשפט - אינה קלה. ברם, שיקול הדעת המופעל אינו מקצועי, אלא שיקול דעת שיפוטי:
"על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוט, והשכל הישר בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גירסאות סותרות."

על בית-המשפט לבחון מהימנות העדים, רמתם המקצועית, אופי הבדיקה שערכו והאופן שבו הגיעו למסקנתם - מסקנה וודאית, שאינה מותירה ספק של ממש.

ב-ע"פ 8752/07, בנק לאומי בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל ואח' (פורסם ב'נבו', 15.03.11), נקבע כי קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח חתימתו של אדם.
דרך אחת היא עדות ישירה למעמד החתימה:
"דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת ובין חתימתו של אותו אדם הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית-המשפט להסתמך הן על מראה עיניו, והן על חוות-דעת של גרפולוג מומחה."

וכן:
"מצאתי, כי קביעת בית-המשפט המחוזי שקלול מכלול הראיות משתנה לאחר שהוספתי לו את התרשמות בית-משפט קמא במו עיניו מחתימתו של המנוח על כתב הערבות, וקביעתו כי יש חוסר זהות מסוים בין החתימה על כתב הערבות לחתימתו האותנטית של המנוח. כאמור, בית-המשפט רשאי לסמוך על מראה עיניו במצבים מעין אלו, והסקת מסקנות על בסיס זה היא אפשרית, אך ניתנת להתערבות על-ידי ערכאת הערעור."

וכן:
"יודגש, כי אין בית-המשפט הולך לביות 'מומחה' לכתבי יד בהשתמשו במראה עיניו, אלא מוסיף הוא בין שיקוליו את מה שעיניו רואות."

ודברי כב' השופטת ארבל שם:
"על-פי מראה עיניים סבורה אני כי קיים ספק האם החתימה על גב כתב הערבות היא חתימתו של המנוח. ניתן לראות באופן ברור, כפי שאכן ציין בית-משפט קמא, כי קיימים הבדלים בולטים בין חתימות אותנטיות של המנוח המופיעות על מסמכים אחרים עם החתימות שלכאורה נעשו על-ידי המנוח על גבי כתב הערבות."

ודברי כב' השופט א. רובינשטיין, המצטרף לדעת כב' השופטת ארבל:
"אחר העיון מצטרף אני לדעתה של חברתי, השופטת ארבל. אף אני עיינתי בחתימות השונות של המנוח או המיוחסות לו כדי להתרשם מן הדברים כשם שעשתה חברתי ולפני השופט קמא, בלא יומרה מעבר אלא בעינו של אדם מן היישוב, שופט מן היישוב."

כב' השופט קדמי, בספרו "על הראיות", חלק שני, עמ' 878, קובע לאמור:
"הכלל הוא כי רשאי בית-המשפט גם לסמוך על מראה עיניו, כדי שיוכל להפעיל את השכל הישר. הכלל האמור אף אינו הופך את בית-המשפט ל'מומחה' ואין בו כדי לייתר עדות מומחה במקום שנדרשת כזאת. עיקרו של הכלל, שבית-המשפט רשאי להביא, בין שיקוליו, לא רק את מה שאוזניו שומעות מן העדים, אלא גם מה שעיניו קולטות מן החפצים המוצגים בפניו."

69) לאחר שעיינתי בחוות-הדעת ובעדויות המומחים, אני מעדיפה את חוות-דעתו של רפ"ק ניב על-פני חוות-דעתו של עו"ד נפתלי, וקובעת כי זכרנקו לא חתם על ייפוי-הכוח ת/1, והאפשרות המסתמנת היא, שהחתימה על ייפוי-הכוח ת/1 נכתבה כחיקוי על מודל חתימות בשם אלכסיי זכרנקו.

גירסאות הנאשמים בדבר החתימה על ייפוי-הכוח ת/1

70) מעדותו של נאשם 1 עולה כי בתאריך 20.3.2009 הוא הגיע עם נאשמת 3 וכרנקו למשרדו של נאשם 2 על-מנת שזכרנקו יחתום על ייפוי-כוח, לצורך הגשת בקשת רשות להתגונן לבית משפט השלום בבאר-שבע בתביעת בנק דיסקונט נגד זכרנקו.
בתביעה הנ"ל מדובר בחוב הקשור למסעדה של זכרנקו ורונן.

זכרנקו השתעשע במשרדו של נאשם 2 בגלימתו של האחרון, ואז אמר לנאשמים 1 ו-3, כך לטענת נאשם 1, כי הוא רוצה שיערכו עבורו צוואה מאחר וברצונו לתת לנאשם 1 "כלים כדי שאתה, אם יקרה לי משהו, שאתה תדאג ליקירים שלי", בציינו את שמו של אביו, מנהלת משק הבית שלו, נאשמת 3 ובן-דודה דניאל גוברמן המכונה "דימה".

71) מהאמור לעיל עולה אפוא, כי מי שביקש ליתן סמכויות לנאשם 1 היה זכרנקו, ביוזמתו שלו, ומטרת ייפוי-הכוח לדאוג ליקיריו של זכרנקו.
נאשם 1 הסביר כי הוא התנגד לעריכת צוואה, ואמר לזכרנקו שהוא צעיר ממנו ואין צורך בצוואה, אך הוסיף: "ואז אמרתי לו שהדבר היחיד שיכול להיות זה ייפוי-כוח" .
בעקבות דברי נאשם 1 אמר זכרנקו באמצעות נאשם 1 לנאשם 2, כך לטענת נאשם 1 (שהרי הוא לא תיקשר בעברית ונאשם 2 לא דיבר רוסית), "הוא אמר לרון אני רוצה ייפוי-כוח".
עוד הוסיף וטען נאשם 1 כי זכרנקו עמד על כך שייפוי-הכוח ייערך באותו יום.

נאשם 1 אף טען שזכרנקו ביקש לעשות שינויים בייפוי-הכוח שמסר לו נאשם 2, שכן רצה ייפויכוח גורף יותר.

עינינו הרואות כי על-פי גירסת נאשם 1, יוזם עריכת ייפוי-הכוח ת/1 היה זכרנקו שביקש שייפוי-הכוח ייערך באותו יום, ותכלית ייפוי-הכוח לדאוג ליקיריו של זכרנקו. לאחר עריכת ייפוי-הכוח נעשו בו שינויים לבקשת זכרנקו שרצה בייפוי-כוח "גורף", כל זאת לטענת נאשם 1. זכרנקו ביקש לטענתו שייפוי-הכוח יכלול גם נכסים.

72) בתארו את נסיבות חתימת ייפוי-הכוח ת/1 ציין נאשם 1 כי נאשם 2 ישב. מאחורי שולחנו, נאשמת 3 ישבה מצידו הימני, ואילו הוא ישב מצידו השמאלי.
זכרנקו עצמו רכן מעל תיקים שניצבו על שולחנו של נאשם 2, ובעת שייפוי-הכוח היה מונח מאחורי ערימת התיקים זכרנקו חתם עליו.

נאשם 1 ציין כי זה היה מוקדם בבוקר. זכרנקו לא היה שתוי. "זה היה ספונטני. זה נעשה באותו יום ונחתם באותו יום".
דרכונו של זכרנקו לא היה עימו, ועל-כן נרשם מספר ת.ז. שלו. המסמך עצמו תורגם "מילה במילה" על-ידי נאשמת 3.

הרציו להכנת ייפוי-הכוח, כך לדברי נאשם 1, היה רצונו של זכרנקו לדאוג ליקיריו: אביו, סוכנת הבית נדיה, דימה ונאשמת 3. דא עקא, שאיש מהם אינו מוזכר כלל בייפוי-הכוח ת/1, ועל כך נשאלת השאלה - הכיצד?!
בעניין זה ראה גם דברי נאשם 2 בחקירתו, עת ציין שאינו יודע לאיזה ארבעה אנשים אלכסיי ביקש לדאוג, ואף לא זוכר שבנוכחותו היו שיחות כאלה.

73) נאשם 1 ניסה ליצור מראית-עין לפיה הוא לא ביקש כלל לקבל ייפוי-כוח לנכסיו של זכרנקו ברוסיה, שכן עסקיו של זכרנקו ברוסיה "לא עניינו" אותו, ו "זה היה אך ורק כדי לרצות את אלכסיי".
והנה מתברר, היוזם לקבלת ייפוי-הכוח היה נאשם 1, שרצה בייפוי-כוח "גורף" שיכלול גם נכסים (ביחסו דרישות אלו לזכרנקו).
מסמך זה לא הוחזק בקלסר במשרדו או במשרד נאשם 2 כמסמכים אחרים, אלא נשמר בכספת ביתו של נאשם 1.

74) כאן יוער, שכאשר נשאל נאשם 1 אם יש ברשותו כספת בביתו, הוא שיקר, וטען שאין לו כספת בבית, אך זו אותרה במטבח ביתו, ובה נמצא בין השאר ייפוי-הכוח ת/1.

עוד קודם לכן אמר נאשם 1 לחוקריו שייפוי-הכוח ת/1 נמצא בכספת בבנק, אלא שהתגלה כי המסמך אינו נמצא בכספת הבנק, אלא, כאמור, בכספת הביתית שלו.

נאשם 1 ניסה להסביר את גירסתו השִׁקרִית זו בכך שהמסמך היה בתחילה בכספת של חבר, וכשנסגרו הכספות בסניף בנק לאומי כיכר המדינה, הוא נטל את המסמך והעבירו לביתו; אלא שמידע אישי של בית-המשפט, שאושר על-ידי נאשם 1, גילה שחדר הכספות נסגר בסניף בנק לאומי כיכר המדינה כבר בשנת 2007, ונאשם 1 סיפר לחוקריו כי המסמך נמצא בכספת הבנק יותר משנה לאחר מכן.

75) גירסתו של נאשם 1 בעדותו בבית-המשפט אינה מתיישבת עם דבריו בחקירותיו.
בחקירתו במשטרה טען נאשם 1 כי זכרנקו קרא את ייפוי-הכוח ת/1 לפני שחתם עליו ואז ביקש שיערוך בו שינויים. ברם, לאחר שהבין כי בית-המשפט התרשם שמדובר במסמך משפטי הכתוב באנגלית שאיננה בסיסית, ואזי לא הגיוני שזכרנקו הבין את אשר קרא, שינה נאשם 1 את עמדתו, בהסכימו כי "אנגלית משפטית כזאת סביר להניח שהוא לא ידע"

דברי נאשם 1 אלו אינם מתיישבים עם דברי נאשמת 3 שטענה כי זכרנקו לא ביקש לשנות מאומה בייפוי-הכוח, וכי ייפוי-הכוח לא נחתם באותו יום, אלא מס' ימים לאחר מכן, שכן נאשם 2 נדרש להכינו, ולא יכול היה להכינו במקום, כלשונה:
"הוא אמר, ככה אני זוכרת ולא אשכח. הוא ביקש מנאשם 2 שיכין ייפויכוח ליום ו', לפיו: כל מה שיש לו – יהיה של נסים."

ועל כך השיב נאשם 2 – "אני צריך להכין את זה. זה לא סתם מסמך. זה מאוד רציני".

וכן ראו דבריה:
"זה לא היה באותו היום, רון הכין ייפוי-כוח, ואנחנו הגענו ביום אחר. באותו ביקור של זכרנקו... נראה לי סביב שלושה, ארבעה ימים." (הדגשות לא במקור - י.א).

76) נאשם 2 טען בחקירתו, כי ייפוי-הכוח נערך יום קודם להגעת נאשמים 1 ו-3 למשרדו או באותו בוקר (20.3.2009), אך לא נחתם באותו יום.

בהודעתו ת/64 ציין נאשם 2:
"אני לא מתכחש שמסרתי לניסים את ייפוי-הכוח הזה. אני לא זוכר במדויק את המועד שנתתי לו את ייפוי-הכוח. מן הסתם זה היה לפי דרישתו. אני לא זוכר בדיוק מתי זה היה."

וכן:
"אני מנסה להיזכר בסיטואציה שנתתי לו את זה ואני לא זוכר מתי זה היה."

יתרה מזאת, נאשם 2 לא זכר אם בואם של נאשמים 1 ו-3 עם זכרנקו למשרדו בתאריך 20.3.2009 הייתה הפעם הראשונה שהוא פגש בזכרנקו, ואם לאו- כמה פעמים ראה אותו קודם לכן.

77) בעדותו בבית-המשפט "יישר" נאשם 2 קו עם גירסת נאשם 1 וטען שייפוי-הכוח (ת/1) נחתם ביום עריכתו.

נאשם 2 טען כי ייפוי-הכוח נערך לבקשת נאשם 1, וזאת "למטרה עסקית".
נאשם 2 טען כי אינו זוכר שזכרנקו ביקש ממנו עריכת ייפוי-כוח. וכן הכחיש כי הציע לערוך לזכרנקו צוואה. מחקירתו ת/64 עולה בבירור תדהמתו מטענת נאשם 1 שהיא דיבר על הכנסת צוואה לזכרנקו (שם עמ' 16).

בעקבות בקשת נאשם 1, הכין נאשם 2, כך לטענתו, ייפוי-כוח מתוך ה-TEMPLATE שהיה במחשב, ולדבריו, נאשמת 3 תירגמה לזכרנקו את שנכתב.
בשלב מאוחר יותר התבקש נאשם 2 על-ידי נאשם 1 לערוך אימות נוטריוני למסמך, השימוש בייפוי-הכוח ת/1 נדרש לטענת נאשם 1 לאחר שנודע לו, כך לטענתו, ששתי מסעדות של זכרנקו ברוסיה ניטלו לאחר היעלמו של אלכסיי, ושמן שונה.

78) ב"כ נאשמים 1 ו-3 גורס כי ההבדלים בגירסאות השונות של הנאשמים רק מחזקת את הטענה שמדובר בגירסא אותנטית המבוססת על זיכרון אנושי שבאופן טבעי מכיל גם טעויות.

לטענתו, תוך שיחזור האירוע זכרה נאשמת 3 כי מדובר באירוע שחל ביום שישי בבוקר, וכי המסמך היה מוכן באותו יום, ונאשם 2 הוציא אותו מהמחשב בכמה עותקים, וכי החתימה על ת/1 הייתה אגב טיפול בתביעה נגד בנק דיסקונט.

אינני תמימת דעים עם הסניגור המלומד. הנאשמים שיקרו בגירסתם בעניין החתימה על ייפוי הכוח ת/1, וכשִׁקרֵי נאשם, הם מחזקים את ראיות התביעה.

השימוש בייפוי-הכוח ת/1

79) נאשמים 1-3 טענו כי לא נעשה שימוש בייפוי-הכוח ת/1 למעט במסגרת המשפטים שהתנהלו ברוסיה על רכושו של זכרנקו (ראו: ת/24, עמ' 108, שורות 29-30; ת/30, עמ' 18, שורות 14-29 ועמ' 19 שורות 2).
דא עקא, שמסתבר כי כאשר נפגש נאשם 1 עם עו"ד יורי סולוביוב, הוא הציג בפניו את ייפויהכוח ת/1 ואף מסר לו העתק, הימנו, וכל זאת על-מנת להוכיח לו שהשליטה בנכסיו של זכרנקו עברה אליו (ת/24 עמ' 120 שורות 36-38)
בעדותו בבית-המשפט טען נאשם 1, כי לא מסר עותק ייפוי-הכוח ליורי סולוביוב (עמ' 597 שורות 10-14). גירסתו החדשה נסתרה ע"י נאשמת 3 שטענה בעדותה בבית-המשפט, כי ניתן לעו"ד סולוביוב עותק מיייפוי-הכוח (עמ' 1011 שורה 25 עד עמ' 1012 שורה 10).

עוד עלה מעדויות פקידי בנק סניף הגלים של בנק הפועלים, כי נאשם 1 הציג בפניהם את ייפויהכוח ת/1 במטרה לשנות את הבעלות בחשבונות הבנק (עדות כפיר ענבר, עמ' 252 שורות 14-20).
זאת ועוד, נאשם 2 השתמש בייפוי-כוח זה בעת שטיפל ברישום דירות לנאשם 1 ואשתו של חברת "Sealand Trading Limited". נאשם 2 התבקש על-ידי נאשם 1 לערוך אימות נוטריוני למסמך, וכשפנה נאשם 2 לעו"ד לידיה תמיר לצורך כך הוא הודה שידע שנאשם 1 רוצה לעשות שימוש בייפוי-הכוח "כדי להקפיא את כל נכסיו של אלכסיי" (עמ' 823 שורות 27-78).

לטענת ב"כ נאשמים 1 ו-3, מרשיו התייחסו לשאלה אם היה שימוש בייפוי-הכוח ת/1 לא כמשפטנים שהרי אין זה מקצועם, אלא הם בחנו השאלה על-פי הקריטריון: האם הפיקו כסף מכך, ולכן שללו כל שימוש בייפוי-הכוח.
ברם, כל השימושים בייפוי-הכוח המזויף נועדו להקנות להם זכויות/רכוש שהיו שייכים לזכרנקו.

80) נאשמים 1 ו-3 לא הואשמו בכתב-האישום בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, הגם שנטען בסיפא סעיף 1 לאישום הראשון כי השתמשו בייפוי-הכוח המזויף.

על-פי ההלכה, בית-המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו התגלתה מן העובדות שהונחו לפני בית-המשפט, אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב-האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.
במקרה דנן, ניתנה לנאשם 1 רשות לחקור עדים ולהביא ראיות גם בעניין השימוש בייפוי-הכוח המזויף.
הנסיבות המחמירות שבאישום הראשון עולות מהביצוע בצוותא חדא ע"י נאשמים 1 ו- 3, והפוטנציאל הכלכלי שהיה צפוי לנאשם 1 מהשימוש בייפוי הכח המזויף, כמו גם מניצולו של נאשם 2 כעו"ד על ידי נאשם 1.

81) אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמים 1 ו-3 בקשירת קשר לבצע פשע (זיוף בנסיבות מחמירות), וזיוף בנסיבות מחמירות - עביר ות לפי סעיף 499(א)(1) וסעיף 418 (חלופה ג'), ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; נאשם 1 מורשע גם בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין , מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

מערכת-היחסים בין הנאשמים 1 ו-3 לבין זכרנקו

82) נאשמת 3 הכירה את זכרנקו בחודש אפריל 2008 עת התבקשה לתרגם עבורו בסכסוך עם השף רונן דוברת.
נאשמת 3 הכירה לזכרנקו את נאשם 1, בחודש אוקטובר או נובמבר 2008.
לטענת נאשמת 3, היא הפגישה את זכרנקו ונאשם 3, ותירגמה את השיחה ביניהם, ו"איכשהו נוצרה איזושהי כימיה ביניהם".

על-אף ניסיונה של נאשמת 3 לתאר מערכת "משפחתית" ידידותית בין זכרנקו לבינה ולבין נאשם 1, כלשונה: "אלכסיי היה ידיד טוב של המשפחה", מערכת כה קרובה עד שהיא כיבסה לעיתים את בגדיו, והלה אהב לבשל בביתה, הסתבר כי זכרנקו היה אדם מופנם, שלא שיתף את הבריות בענייניו האישיים והעסקיים לרבות נאשמים 1 ו-3.
נאשמת 3 טענה כי היא מקורבת לזכרנקו, אך היא לא ידעה כמעט דבר על חייו האישיים, למעט העובדה שהיה לו אב קשיש.
היא הודתה בחקירתה, כי זכרנקו לא דיבר איתה על נושאים אישיים, ובענייני נשים, "הוא היה מאוד סגור בנושא הזה".

נאשמת 3 הדגישה כי לא היה ביניהם כל קשר רומנטי, ואף לא יחסים חבריים, כלשונה:
"היחסים שלנו היו כאלו שמעולם לא שאלנו אחד את השני השאלות האלו, אצלנו היחסים היו רק בנוגע לעסקים, אני לא שאלתי אותו מעולם שאלות מיותרות."

כמו-כן, היא ציינה כי "אלכסיי היה מחליט קשה מאוד. הוא לא האמין לאף אחד בחיים שלו". אפילו אביו לא ידע היכן הוא גר (עמ' 587, ש' 6). כך גם טען נאשם 1: "אלכסיי היה כמו כספת. מעט אנשים ידעו מה קורה לאלכסיי", (ת/37, עמ' 15 שורה 21) וכן: "גם לאביו לא היה מספר כלום" (הדגשות לא במקור – י.א).

83) זכרנקו לא סיפר לנאשם 1 או לנאשמת 3 על עסקיו ברוסיה. כלשונה של נאשמת 3: "אנחנו לא ידענו אף פעם על העסקים שלו ברוסיה, וגם לא שאלנו"; וכך ציין גם נאשם 1: "אני לא מכיר את העסקים שלו ברוסיה, וגם לא מעניין אותי" (עמ' 659, ש ' 6-7).
יחד עם זאת, על-פי התרשמות השניים, זכרנקו היה מאוד מאוד רחוק כהגדרתם "מלהיות אוליגרך".

בהשוותה אותו עם האוליגרך אברמוביץ', ציינה נאשמת 3 כי זכרנקו לא היה ממש "אוליגרך" . מסקנה זו התבססה, בין היתר, על כך שכאשר חיפש לרכוש דירה עבורו והוצעה לו וילה, אמר זכרנקו לנאשמים 1 ו-3 בעניין זה כי זה "יקר לו מאוד". עוד לדבריה, "הוא היה בן אדם מספיק קמצן". דבריה משתלבים בדברי נאשם 1, שאמר: "אני יכול להגיד שאלינה לא קיבלה תגמול מאלכסיי אפילו לא דולר אחד" (עמ' 627, ש' 17-18).
נאשמת 3 אף הודתה כי "אני מעולם לא ידעתי כמה כסף יש לו...".
לדבריה, כאמור, היא לא קיבלה מזכרנקו תשלום עבור התרגום עבורו לשפה הרוסית, וגם לא מתנות.

יחד עם זאת, בעקבות דבריה של נאשמת 3 לזכרנקו כי השף רונן דוברת מרמה אותו, ראה זכרנקו בנאשמת 3 אשת אמונו, כלשונה:
"הוא אמר לי שהוא מאמין לי ובוטח בי, הוא אמר שהוא יודע שאני לא אשקר לו בחיים. הוא ראה את ההתנהגות שלי, הוא ראה שאני יכולה להגיד, אני לא פחדתי."

בעקבות אמונו של זכרנקו בנאשמת 3 בה הוא סמך גם על המלצתה על נאשם 1 שהוא האיש שיפתור את המחלוקת עם רונן.

84) על התקשורת עם זכרנקו אמר נאשם 1 את המילים הבאות: "בטלפון לא יכולתי לדבר אתו, כי הוא לא ידע אנגלית טובה, ואני לא מדבר רוסית" (ת/22, עמ' 6, ש' 165-166); וכלשונה של נאשמת 3: "קודם כל הוא היה מגמגם בצורה קשה והיה קשה לו לתקשר איתו, הוא היה רוב הזמן שותק".

לדברי נאשם 1, הוא ראה את זכרנקו פעם בשבועיים, והלה היה תמיד לבד, הלה, כאמור, לא סיפר לו על עסקיו ברוסיה "לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה הוא עושה. מה השותפים שלו. כלום".
לאור האמור לעיל, הכיצד ניתן להאמין לנאשם 1 שזכרנקו חתם על ייפוי-הכוח ת/1 המתייחס לנכסיו ברוסיה ומאפשר לנאשם 1 שליטה בהם?!

כשנשאלה נאשמת 3 על-ידי חוקריה הכיצד זכרנקו נתן לנאשם 1 ייפוי-כוח לנהל רכוש בשווי של מאות מיליוני דולר – לא היה לה כל הסבר.

85) נאשם 1, טען כאמור, בפני חוקריו שלא ידע על עסקיו של זכרנקו ברוסיה, אך מאוחר יותר, סתר את עצמו בנושא היכרות עסקיו של זכרנקו, וכשרצה להמחיש לחוקרים הרוסיים כי מערכת היחסים שלו עם זכרנקו הייתה כה חמה וקרובה, עד כי לא ייפלא שהלה ייפה את כוחו לנהל את רכושו ברוסיה, וייעד לו את רכושו לאחר מותו, ציין נאשם 1 כי עוזרת הבית של זכרנקו בסנט פטרסבורג (נדיה), קראה לבנה על שמו של נאשם 1, ולאחר שזכרנקו נעלם, היא קראה לבנה השני על שמו של זכרנקו.

עוד ניסה נאשם 1 לתאר את זכרנקו כמקורב לו, כך שיהא זה הגיוני שייתן לו מרכושו: "זכרנקו נסע איתי לכל מקום בעולם, והוא היה כבן משפחה".
כמו-כן טען, כי "היה ביניהם אמון ללא סייג"; כלשונו : "מה שהבטחתי לו, מה שהוא הבטיח לי, זה היה כאילו נחקק בסלע" (עמ' 589 , ש ' 16-17).

וכן:
"האמון שלו בי היה מוחלט. הוא היה אמון עיוור, הוא החליט שכל מה שהוא רוצה זה רק איתי. רק באמצעותי. בערך אני מעריך 45 יום אחרי שהכרתי אותו." (עמ' 595, ש' 17-20).

86) את מערכת יחסיו עם זכרנקו תיאר נאשם 1 במלים בוטות:
"אני ניהלתי לו הכל. הוא לא חותם בבנקים. הוא לא זז מטר בלעדי. מילימטר. גם לשירותים כשהוא רצה ללכת הוא היה שואל את רשותי."

לטענתו:
"מיום שאלכסיי הכיר אותי הוא נתן לי לנהל הכל לבד. כל העסקים שלנו – רק אני חתמתי. רק אני סגרתי עסקאות."

לדבריו, הוא ניהל עבור זכרנקו את כל נכסיו בארץ ובחו"ל. למרות טענה זו שהוא ניהל את נכסי זכרנקו בחו"ל, הודה נאשם 1 כי הוא אינו יודע מהות עסקיו של זכרנקו בחו"ל, זאת מאחר וזכרנקו לא סיפר לו מאומה על עסקיו ברוסיה.

כמו-כן טען כאמור כי עד להיעלמו של זכרנקו הוא לא ידע מה הוא עושה, ומי הם שותפיו.
כל שהיה ידוע לנאשם 1 הוא שלזכרנקו יש חברת מכס ומסעדה.

87) בחקירתו ציין, כי לאחר היעלמו של זכרנקו, הוא שילם הרבה כסף כדי להתחקות אחרי נכסיו של זכרנקו ולקבל נתונים אודותיהם.
כשנשאל על כך בבית-המשפט לא זכר את דבריו בחקירה המשטרתית והטיח בפני התובעת ששאלה אותו אם שולם הרבה כסף כדי לקבל אינפורמציה על הנכסים של זכרנקו ברוסיה "מה שאת אומרת עכשיו, זה השערה שלך. לא שילמתי אפילו לא שקל אחד" (עמ' 658 , ש ' 31-32).

בחקירתו בתאריך 17.10.2010 אף הודה נאשם 1 שהוא לא ניהל את עסקיו של זכרנקו, אלא רק את "עסקי הנדל"ן שהיו לו בישראל".

ברם, בחקירתו מתאריך 6.12.2010, טען כי לזכרנקו "לא היו כלל נכסים בישראל".
בעדותו בבית-המשפט אמר: "בארץ לא ניהלתי לו כלום, כי עובדה לא היה לו כלום בארץ" (עמ' 661 , ש' 4).

88) לעומת דבריו בעניין חוסר ידיעתו את נכסיו של זכרנקו כמפורט לעיל, הוא טען בעדותו בבית-המשפט, שהוא ניהל את כל נכסיו של זכרנקו, ובבית-המשפט טען כי ניהל לו נכסים בשוויץ, שם היה לזכרנקו בניין דירות (עמ' 661, ש' 2).

אף עו"ד דוד גוטליב התרשם מהיחסים הטובים שבין זכרנקו לנאשם 1, וכך גם עו"ד יהודה ברמי.

נאשם 2 טען, כי בין נאשם 1 לזכרנקו היו יחסים "מיוחדים" מאוד חמים שכללן מחוות אישיות (עמ' 810, ש ' 22-25).

יחד עם זאת, הסתבר כי גם אם שררו יחסים טובים מאוד בין זכרנקו לנאשם 1 עדיין סופקה אינפורמציה מוגבלת לנאשם 1 על-ידי זכרנקו, בשל אופיו המסוגר של האחרון, ואולי גם בשל אי-יכולתו לתקשר בשפה העברית עם נאשם 1.

89) אישיותו של זכרנקו המצטיירת בפנינו מתיאוריהם של נאשמים 1 ו-3 בחקירותיהם הינה של אדם שאינו נהנתן אשר לא ביקש לרכוש לעצמו בית מידות בסכום עתק. אדם מופנם שאינו נפרד בנקל מכספו, ואינו נדיב במיוחד עד כי לא "פיצה" את נאשמת 3 ולא הרעיף עליה כספים למרות שכיבסה לעיתים את בגדיו, הכינה לו אוכל ונתנה לו שירותי תרגום. לדברי נאשמת 3, זכרנקו היה איש בודד עם בעיות תקשורת, ומכאן תמוה בעיני שהלה יסכים לוותר על רכושו לאחר חודשי היכרות ספורים ויעביר לבעלותו של נאשם 1 50% ממניותיו בזכרנקו השקעות, ששווים כ-20 מיליון ₪, ויתחייב להעניק לו בעתיד גם את 50% המניות הנותרים;
בנוסף לכך מאד לא סביר שזכרנקו יאפשר לנאשם 1 לנהל את רכושו ברוסיה כאשר בפועל הוא לא סיפר לו מאומה על עסקים אלו ועל שותפיו לעסקים.

90) נאשם 1 ניסה להציג עצמו בבית-המשפט כאיש עסקים מצליח בתחום הפיננסי, כשלטענתו, כל עסקיו צלחו.
בעדותו בבית-המשפט הוא ניסה להתחמק בתשובות מתפתלות מהודיה בעובדה שהוא הוכרז על-ידי בית-המשפט כפושט רגל.

מחקירתו במשטרה עלה כי נאשם 1 עסק בעבר במתן הלוואות בשוק האפור.

מחקירתו בתאריך 4.4.11 עלה שלא מעט אנשים "מחפשים אחריו", ועל-כן טען שפתח חברת off shore לצורך הסתרת בעלותו בדירות שרכש בהרצליה, ולצורך כך נסע לקפריסין. בהסבירו זאת בכך שלא רצה "שכל מיני קופים לא רצויים יתחילו לטייל אצלי".

עו"ד גוטליב תיאר בחקירתו במשטרה את נאשם 1 כ"איש מאוד מאוד חלקלק" וכן: "יודע מאוד מאוד לשכנע"; "יכול למכור קרח לאסקימוסים"; וכן: "איש מאוד מתוחכם"

91) אני חולקת על התרשמות זו של עו"ד גוטליב.

הרושם שעשה נאשם 1 במהלך עדותו בבית-המשפט ולאחר עיון בהודעותיו שבחקירה כי מדובר במניפולטור, בעל לשון חלקה, שאינו מהסס להתל ולשקר. בעזות מצח טען בפני חוקריו שעסקו בחיפוש בביתו כי אין כספת בדירתו, עד שזו נמצאה במטבח ביתו. או-אז נתן הסבר שאינו נכון לסיבת החזקת ייפוי-הכוח ת/1 בכספת הבית כשהוא טען קודם לכן בפני חוקריו שהמסמך נמצא בכספת בבנק.

מידת ידיעתו של זכרנקו את השפות העברית והאנגלית

92) זכרנקו לא ידע לדבר עברית, ואף ידיעתו את השפה האנגלית הייתה בסיסית ביותר.
בפועל, זכרנקו היה איש כבד-פה גם בשפה הרוסית.

נאשמת 3 תיארה את אי-רהיטות דיבורו של זכרנקו גם במילים הבאות: "הוא גמגם מאוד חזק. הוא יכול היה להגיד משפט אחד במשך 40 דקות"; וכן: "כשהוא היה בלחץ הוא לא יכול היה להגיד בכלל מלה"; וכן: "הוא היה עם ליקוי דיבור מאד מאוד כבד, וכשהוא התרגש הוא כמעט לא יכול היה לדבר" (עמ' 951 , ש ' 33-34).

93) אליבא דנאשם 1, ידיעתו של זכרנקו את השפה האנגלית לא איפשרה לו הבנה מספקת של הכתוב במסמכים משפטיים. "אנגלית משפטית כזאת סביר להניח שהוא לא ידע" (עמ' 708 , ש ' 25).

נאשם 1 אף הוסיף:
"אלכסיי מדבר אנגלית קצת, לא ברמה שאפשר לנהל איתו שיחה, ממש לא."

נאשם 1 ציין, כי הוא עצמו אינו דובר רוסית, ולכן הוא גם לא יכול היה לדבר עם זכרנקו בטלפון.

על דרכי התקשורת עם זכרנקו מסר נאשם 1 את הדברים הבאים:
"תמיד אלינה הייתה עושה שיחות עמו, היא גם הייתה מתרגמת כל פעם בפגישות."

וכן:
"ש. מה השפה בה דיברת עם זכרנקו?
ת. טיפה באנגלית, אבל לא ממש. אנגלית הייתה רעה מאוד אצלו, אז לרוב דרך תרגום.";

"ש. מי תרגם לך בשיחות עם זכרנקו?
ת. אלינה מלר. לפעמים גם אשתי - שוש דגלדטי."

בעדותו בבית-המשפט הקפיד נאשם 1 לציין שיכול היה לתקשר עם זכרנקו באנגלית, וכי הלה ידע אנגלית (עמ' 586, ש' 11).

94) תימוכין לאי-ידיעת השפות עברית ואנגלית על-ידי זכרנקו למד בית-המשפט גם מעדותו של יורם בן חיים שציין: "הועבר לנו שאלכסיי זכרנקו הוא לא דובר אנגלית, וגם שיש לו קשיי דיבור כאלה או אחרים".
וכן נאמר על-ידי סגן מנהל סעיף בנק הפועלים כי במפגש עם זכרנקו "ניסינו לתקשר ולא כל כך הצלחנו כי הוא לא דיבר עברית ואנגלית".
דני צור, עוזר בכיר בסניף הגלים של בנק הפועלים שפתח בפועל את חשבון חב' זכרנקו בהחליפו את ישראל לייב , ציין בהודעתו כי "עד כמה שהתרשמתי - הוא (זכרנקו י.א.) כלל לא ידע לדבר אנגלית".

אף עו"ד דוד גוטליב ציין:
"הוא בקושי דיבר אנגלית. הוא כמעט לא יודע חוץ מ–"good morning, good day" משהו כזה. וכשהוא דיבר גם ברוסית הוא די גימגם" (עמ' 427).

כך גם מסר בעדותו עו"ד אבי שטוקהולם שטיפל בענייני מסעדת פושקין.

בבקשה למתן רשות להגן מטעם זכרנקו, ובתצהיר זכרנקו שהתלווה לבקשה ציין נאשם 2 בסעיף 3 לבקשה, כדלקמן:
"בקליפת אגוז יובא כי המבקש אשר אינו מבין ולו מילה אחת בשפה העברית ובעל הבנה בסיסית ביותר בשפה האנגלית, בוודאי לא ברמה מספקת קריאה והבנת מסמכים, הוחתם על מסמכים בשפה אשר כאמור איננה מוכרת לו, וזאת מבלי שיוסבר לו על-ידי מי מטעם המשיב אודות המהות האמיתית של המסמך עליו התבקש לחתום. יתירה מזאת, נדמה כי המבקש הוטעה לחשוב כי הינו חותם על מסמכים אשר מהותם שונה בתכלית מהמסמכים עליהם סבר המבקש כי הינו חותם. המבקש לא ידע ולא סבר ולו לרגע אחד כי הינו חותם על מסמכי ערבות למבקשת ו/או בכלל."

בסעיף 7 לתצהירו אימץ זכרנקו את הטיעון דלעיל.

עסקיו של אלכסיי זכרנקו בישראל

95) במהלך שהותו בישראל פגש זכרנקו בשף רונן דוברת-בלוך (להלן: "רונן") במלון "הרודס" באילת, והשניים רקמו יחדיו תוכנית להקמת מסעדה.
המסעדה הוקמה על-ידי רונן במימונו של זכרנקו, אך כבר במהלך הקמתה נוצרה מחלוקת בין השניים כאשר זכרנקו חשד כי רונן מעל בכספים שהוא העביר להקמת המסעדה. מערכת היחסים ביניהם הידרדרה, עד כי בעת פתיחת המסעדה, במאי 2008, זכרנקו לא הוזמן כלל לטקס הפתיחה, והמסעדה נקראה על שמו של רונן בלבד: "RDB".
זכרנקו לא ידע את השפה העברית, וכפי שכבר צוין, אף ידיעתו את השפה האנגלית הייתה קלושה ביותר. בתחילה הוא הסתייע במתורגמן דניאל גוברמן - ברם, רונן סבר שדניאל מתרגם "לטובת זכרנקו", ועל-כן פנה באמצעות גיסתו לנאשמת 3 שהייתה אותה עת עוזרת של שרת הקליטה, וביקש ממנה לשמש מתורגמנית לשפה הרוסית בשיחות בינן לבין זכרנקו.

96) לטענת נאשמת 3, היא נתנה שירותי תרגום בהתנדבות, ולא קיבלה כל תשלום מזכרנקו עבור עבודת התרגום, למעט החזר הוצאות טלפוניות.

עוד לטענת נאשמת 3, היא התרשמה, כי רונן מרמה את זכרנקו, ואף מסרב להיענות לדרישתו של האחרון למסור לו דיווח אודות סכומי הכסף שהלה העביר אליו או להציג בפניו את ספרי החשבונות של המסעדה. כמו-כן לטענתה, רונן רכש פריטים משומשים, אך דיווח לזכרנקו על עלותם כעל פריטים חדשים.

רונן אף פנה לנאשמת 3 על-מנת שתתקשר לזכרנקו ותבקש עוד כסף לצורכי שיפוצים ותשלום שכר לעובדים, אך זו, לאחר שנודע לה שלא שולם שכר לעובדים, מסרה לזכרנקו כי רונן מרמה אותו, וכי הוא, זכרנקו, הכניס עצמו ל"מיטה חולה".

בהמשך התברר לנאשמת 3, כך לדבריה, כי רונן החתים את זכרנקו על ערבות בחשבונו בבנק דיסקונט סניף אילת, כלשונה: "רונן בשקט החתים את אלכסיי על החשבון שלו ועל כל החובות בחשבון הזה, הוא הסיע אותו לאילת".
עקב הסכסוך עם רונן, ביקש זכרנקו להיוועץ בעו"ד, והוא פנה לנאשמת 3 כדי שתמליץ בפניו על עו"ד, אך היא, לדבריה, לא הכירה עורכי-דין, ואף "לא רצתה להתערב בזה". במקום זאת בחודש אוקטובר או נובמבר 2008 היא הציגה את זכרנקו בפני נאשם 1.
נאשמת 3 נשאלה בחקירתה במשטרה כיצד עלה בדעתה שנאשם 1 יוכל לייעץ לזכרנקו, ועל כך השיבה: "כך יצא. עלה לי בראש".
עוד הוסיפה כי נאשם 1 שיכנע את זכרנקו ש"לא כל הישראלים גנבים", וניתן לפתור את בעייתו של זכרנקו עם השף רונן.

97) נאשם 1 מסר בהודעתו, ת/22 מתאריך 1.12.2010 (עת נחקר על-ידי משטרת ישראל במסגרת סיוע משפטי למדינה זרה – רשויות המשפט ברוסיה), ולדבריו, הוא התבקש על-ידי זכרנקו לשמש בורר בסכסוך בינו לבין רונן. בחודש באוקטובר 2008 בעת שבדק את ספרי מסעדת " RDB" הוא גילה שרונן השתמש בכספי המסעדה לצרכים אישיים, והעביר מידע זה לזכרנקו.
בהמשך הוא פנה ביחד עם זכרנקו לעו"ד יהודה ברמי (שפעל עבור נאשם 1 בעניינים אחרים) על-מנת שהלה יגיש תביעה נגד רונן.
בסופו של דבר, זכרנקו אכן הגיש לבית-משפט שלום ת"א תביעה בסך 1 מיליון דולר נגד רונן - באמצעות עו"ד ברמי.
לטענת נאשמת 3, זכרנקו התרשם מאוד מיכולתו של נאשם 1, וביקש בחודש דצמבר 2008 שנאשם 1 "יקח את מפתחות המסעדה".
על-אף זאת, כשנשאלה נאשמת 3 בחקירתה הכיצד היא מסבירה שזכרנקו, אשר הכיר את נאשם 1 רק בחודשים קודם לכן, החליט להציע לנאשם 1 - אדם זר לו לחלוטין שותפות במסעדת פושקין, ובהמשך לכאורה אף את מלוא מניותיו במסעדה. היא השיבה "זאת הייתה החלטה שלו אני לא הכרחתי אותו... בשום אופן לא השפעתי עליו".

לטענת נאשם 1, בעקבות בדיקתו את ספרי המסעדה, הוא נכנס, לדבריו, ל"שותפות במסעדה", וזאת ללא כל תשלום.

בחקירתו הראשונה טען נאשם 1 כי הוא אפילו לא התחייב לשלם סכום כלשהו עבור חלקו בשותפות במסעדת RDB שהפכה למסעדת "פושקין".

ברם, בהמשך נטען על-ידי נאשם 1, כי מאז שנפתח חשבון מסעדת פושקין בדצמבר 2008, הוא השקיע אלפי שקלים ממקורותיו, וגם זכרנקו השקיע כמה מאות אלפים. ראו גם דבריו: "במסעדה השקענו חצי חצי כסף". בעניין זה אדון בהרחבה בהמשך, שכן, נאשם 1 לא השקיע במסעדה סכום זהה לזה שהושקע על-ידי זכרנקו.

נאשמת 3 מסרה בחקירתה, כי רק בעת השיפוץ של המסעדה החל נאשם 1 להשקיע כספים.

98) יצויין כבר עתה, כי רו"ח שוקי מיניביצקי שסייע לנאשם 1 בהקמת חברת פושקין ובחירת מנהל חשבונות וטיפל בחברה מפברואר עד אוקטובר 2009 ציין בעדותו בבית המשפט כי נאשם 1 לא השקיע מכספו במסעדת פושקין, כלשונו:
"לפי הרישומים בספרים הגיע כסף מחשבונות בנק משוויץ העברות בכסף והעברות במזומן.

כששאלתי, היות ואנחנו חייבים לרשום רישום חשבונאי שאלתי אותו מה המקורות, והוא אמר שזה הלוואות כסף שהעביר אותו בחור-זכרנקו."

רו"ח מיניבצקי היה מודע להשקעות במסעדה עד שהוחלף בשלב מסוים על-ידי נאשם 1-רו"ח לזר, אשר מסר בעדותו בבית-המשפט כי גם נאשם 1 הכניס כספים למסעדה, וכי יתרת הזכות של חברת פושקין כלפי נאשם 1 היא בסך 1.4 מליון ד"ח.

99) עו"ד אבי שטוקהולם ייצג את חברת פושקין מול משכירי נכס המסעדה (משפחת פישמן). אף הוא טען בעדותו, שהוא לא ידע כלל שנאשם 1 קבל 50% ממניות חברת פושקין (עמ' 1042, ש' 23-24). בנוסף לכך, מסר כי על-פי ידיעתו, לא הייתה כל תרומה כספית מצידו של נאשם 1 למסעדה.

נאשם 1 נאלץ להודות כי השקעתו של זכרנקו הייתה גדולה משלו, ומתוך סכום בסך 6.7 מיליון ₪ שהושקע במסעדה, הוא השקיע, לטענתו, כמיליון וארבעה מאות אלף ₪. ברם, לדבריו, 50% ממניות חב' פושקין הגיעו לו, לטענתו, בשל פתרון הסכסוך בין זכרנקו לרונן וכן בשל ניהול המסעדה.

100) מכל האמור לעיל עולה, כי התערבותו של נאשם 1 בסכסוך בין זכרנקו לשף רונן דוברת גרמה לו "להכנס לנעליו" של רונן, וזכרנקו הפך אותו, כך לטענתו, לשותפו במסעדה. בהמשך נטען, כי זכרנקו נתן לנאשם 1 את מלוא מניותיו במסעדה.
לצורך הקמת חברת פושקין הופגש זכרנקו על-ידי נאשם 1 עם עו"ד יהודה ברמי (שפעל כאמור, עבור נאשם 1 בתביעות הקשורות לחברות אחרות של נאשם 1).

עדותו של עו"ד ברמי

101) מהודעת עו"ד ברמי (ת/179) ניתן ללמוד, כי בשלב הראשון היה זה נאשם 1 שמסר לו את כל הפרטים והנתונים הקשורים למסעדת פושקין, ולפיהם, הוא מייצג את זכרנקו במו"מ עם השף רונן שמעל בכספיו של זכרנקו. רק בהמשך, הגיעו למשרדו נאשמת 3 ביחד עם זכרנקו.
עו"ד ברמי הוסיף וציין בהודעתו ת/179, שנאשם 1 אמר לו בעת שבא אליו עם זכרנקו ונאשמת 3, כי הוא הבעלים של 50% בחברת פושקין "וזה מגיע לו בגלל כל הטיפול שהוא עשה", עו"ד ברמי הבהיר כי הוא עצמו אינו יודע מה היו פרטי ההסכם שבין נאשם 1 לזכרנקו (ת/179, עמ' 4, ש' 94-95).
עוד ציין עו"ד ברמי בהודעתו ת/179, כי אינו זוכר אם פגש את זכרנקו בארץ לפני שהגיש בקשה לפירוק נגד השף רונן וביקש סעדים לתפיסת המסעדה או שזכרנקו חתם על מסמכים מחו"ל.

עו"ד ברמי ניהל מו"מ עם השף רונן ועם עורך-דינו אבי שטוקהולם, ונציגו של זכרנקו במו"מ היה נאשם 1.

102) בתאריך 16.11.2008 הוא הקים את חב' פושקין, ולדבריו, לא זכור לו אם זכרנקו היה בישראל אותה עת או קודם לכן. לאחר הקמת החברה הגיע זכרנקו, ונאמר לו שזכרנקו ונאשם 1 שותפים והוא התבקש להכין שטר העברת 50% מניות מ-זכרנקו לנאשם 1 (ת/179, עמ' 3, ש' 56).
מהמסמך ת/3 עולה כי 50% ממניות חברת פושקין הועברו על-ידי זכרנקו לנאשם 1, והוחזקו בנאמנות על-ידי עו"ד ברמי. לדברי ברמי, הוכן גם מסמך שבו מבקש זכרנקו שימשיך להחזיק בנאמנות את המניות "כי רציתי להיות שקט".

במסמך אחר שנחתם באותו מועד (11.12.2008), שוחרר עו"ד ברמי מאחריות בקשר לפעולות חברת פושקין ובקשר לפעילותו של נאשם 1 בעניין החברה, וזכרנקו אישר במסמך זה שלא תהיינה לו טענות או תביעות כלפי עו"ד ברמי בעניין החזקת המניות בחברה לטובתו בנאמנות (ת/3ה').

במסמך הנ"ל הוסמך נאשם 1 "לכהן כמנהלה של החברה והמחליט הבלעדי בכל דבר ועניין בפעולות החברה".
מאחר ונאשם 1 הוא זה שמסר את כל הנתונים לעו"ד ברמי, ואף אמר לו שמגיע לו 50% מהבעלות על מניות חברת פושקין כי הוא טיפל בסיכסוך בין רונן לזכרנקו, יש תימוכין לדברי ברמי כי שטר העברת המניות, הוכן לבקשת נאשם 1.

יחד עם זאת עו"ד ברמי טען, כי הוא התרשם שזכרנקו מבין את הנעשה, והמתורגמן דניאל גוברמן, שנכח במשרד לצורך תרגום, הוחתם על כך שתירגם את המסמך ת/3ד').
ברם, מסתבר מהודעתו של דניאל גוברמן, ת/138 שהוא לא תירגם לזכרנקו את מלוא המסמך כפי שראוי היה להיעשות אלא תירגם את חלקו – על-פי הנחיית עו"ד ברמי. לדברי גוברמן, עו"ד ברמי הצביע בפניו על מספר שורות ואותן הוא תרגם. כלשונו: "שאלתי את יהודה ברמי מה בדיוק לתרגם לעו"ד ברמי הצביע לי על כמה שורות בעסקה".

עו"ד ברמי אינו דובר רוסית, ולדבריו, בשיחותיו עם זכרנקו הוא הסתייע בנאשמת 3 כמתורגמנית.

103) חברת פושקין הוקמה כאמור, על-ידי עו"ד ברמי בתאריך 18.11.2008 (כחודש ימים בלבד לאחר ההיכרות בין זכרנקו לנאשם 1).

בחקירתו במשטרה הוצג בפני עו"ד ברמי מסמך הצהרת נהנה בחשבון חברת פושקין, ובו מוצהר כי זכרנקו הוא בעל השליטה והנהנה בחשבון, והוא הכחיש כי מילא את פרטיו של המסמך, וציין שזה אינו כתב-ידו (ת/179, עמ' 3, ש' 79). על מסמך הצהרת נהנה נוסף מודפס עם אותה הצהרה, הוא זיהה חתימה הדומה לזו של נאשם 1, וטען כי הוא עצמו לא היה נוכח בבנק (ת/179, עמ' 4, ש' 24-27).
עו"ד ברמי טען בחקירתו, כי הוא לא דיווח לרשם החברות ש-50% ממניות החברה עברו לבעלות נאשם 1, כי נאשם 1 "לא רצה באותו שלב להעביר את זה על השם שלו. אני לא יודע כעת למה ולא זוכר למה" (ת/179, עמ' 4, ש' 88-91).

104) נאשם 1 ניסה לפתוח חשבון בנק עבור חברת פושקין בבנק הפועלים סניף גלים בהרצליה פיתוח. ברם, בסניף הבנק סירבו בתחילה לפתוח חשבון עבור החברה עד שזכרנקו עצמו יתייצב בבנק. בהמשך, אף לאחר שזכרנקו התייצב בבנק סירב מנהל הסניף לאפשר פתיחת חשבון לחב' פושקין.
עו"ד ברמי פנה אפוא לבנק הפועלים במכתב, והודיע כי אם לא יפתח חשבון לחב' פושקין, הם יעתרו למפקח על הבנקים כנגד בנק הפועלים. לאחר מכתבו של עו"ד ברמי הסכים מנהל סניף גלים של בנק הפועלים לפתוח חשבון לחברת פושקין, ולאפשר לה לנהל בחשבון זה פעולות בסיסיות בנקאיות, ללא מתן אשראי וללא כרטיסי אשראי.

105) בתאריך 8.6.09 הגיעו זכרנקו ונאשם 1 למשרדו של עו"ד ברמי, והתלוננו על כך שהתביעה נגד השף רונן דוברת מתעכבת, הם הוסיפו וציינו כי הם רוצים להעביר את הטיפול לעורך דין אחר (לנאשם 2).
עו"ד ברמי התבקש להעביר את המניות של חברת פושקין אותן החזיק בנאמנות לטובת זכרנקו השקעות בע"מ – חברה שלא הוקמה על-ידו, אלא הוקמה על-ידי נאשם 2.
עו"ד ברמי חתם על שטר העברת מניות לחברת זכרנקו השקעות בע"מ (בשגגה הוא רשם תאריך 8.9.09 במקום 8.6.09).
נאשם 2 הודיע לעו"ד ברמי שהוא יטפל בהעברת המניות מחברת פושקין לחברת זכרנקו השקעות.

106) בפועל עו"ד ברמי הפסיק לטפל בענייני חברת פושקין כשלושה שבועות אחרי הקמתה, ונאשם 2 תפס את מקומו. לעו"ד ברמי לא הייתה עוד נגיעה לחברת פושקין למעט טיפולו בתביעה נגד השף דוברת.
עדויות פקידי סניף הגלים של בנק הפועלים בהרצליה

107) העד כפיר ענבר - מנהל המחלקה העסקית סניף הגלים של בנק הפועלים בהרצליה פיתוח מסר בעדותו בבית-המשפט, כי נאשם 1 טען בפניו, שהוא מורשה חתימה בחברת פושקין, והבעלים היחיד בחברה הוא זכרנקו.
"נמסר שהמסעדה היא בבעלותו של אלכסיי זכרנקו כך זה גם אומת מול רשם החברות ופושקין. ניסים היה מורשה חתימה."

בכל המפגשים הנוספים עם אנשי הבנק הציג נאשם 1 את עצמו כנציגו של זכרנקו ומורשה חתימה בחברת פושקין.

מנהל הסניף - דב זילברשטיין מסר בהודעתו כי:
"בפתיחת החשבונות ניסים לא טען שהוא שותף או בעלים או משקיע. עובדה שבחשבונות ניסים הוא בעל ייפוי-כוח וזכרנקו הוא הבעלים."

נאשם 1 לא גילה לאנשי הבנק כי זכרנקו חתם על שטר העברת 50% ממניות חברת פושקין לטובתו, ואף לא עשה כן גם כשנחתם שטר העברת המניות השני, המקנה 100% מהמניות של חברת פושקין.

108) לאחר היעלמותו של זכרנקו הופיע הנאשם והציג בפני הבנק את ייפוי-הכוח ת/1 ראו דברי העד ענבר:
"אני זוכר שהוא אמר שהוא עשה בו שימוש לגבי חברות נוספות של אלכסיי בשוויץ אם אני לא טועה, והם אכן קיבלו ועל-פי זה הם כן עשו את העברות הבעלות או שינוי של ההרשאות." (בטעות נרשם במקור הרשעות).

נאשם 1 הבין כי מתעוררת תמיהה הכיצד הצליח לקבל מזכרנקו בתחילה 50% מעסק ששוויו הוגדר על-ידו כ-6.7 מיליון ₪, וזאת חודש אחד בלבד לאחר תחילת היכרותו עם זכרנקו, וללא תשלום כלשהו אלא רק כתמורה להליך בדיקה ו/או בוררות שקיים עבור זכרנקו מול השף רונן דוברת.
להזכירנו, שנאשמת 3 הודתה בחקירתה מפורשות שהיא הביאה לנאשם 1 את מסעדת פושקין על "מגש של כסף".

109) אם עוד ניתן היה לקבל, שזכרנקו היה מוכן ליתן 50% ממניות חב' פושקין לנאשם 1 שנכנס לנעליו של שותפו הקודם של זכרנקו – רונן - מתקשה הדעת לקבל על מה ולמה ירצה זכרנקו ליתן לו גם את ה-50% הנוספים בחב' פושקין, ויתרה מזאת ייתן לו גם 50% מכספי זכרנקו השקעות - סך של כ-20 מיליון ₪.
אם נוסיף ונציין שנאשמת 3 הגדירה את זכרנקו כ"קמצן", ונאשם 1 כינה אותו "כספת" משמע, איש שקשה להוציא ממנו את כספו, ונוסיף את סירובו של זכרנקו לרכוש בית מידות לעצמו בטענה שזה יקר מדי, ונכונותו להתגורר ביחידת דיור קטנה יחסית אצל נאשם 1 - עולה וצפה התמיהה ביתר שאת: הכיצד היה מוכן זכרנקו להעניק מיליונים מכספו לאדם "שזה מקרוב בא".

110) זאת ועוד, בבוחננו את סוגיית החתימה על ת/1 – עולות וצפות השאלות: אם מערכת היחסים בין נאשם 1 לזכרנקו הייתה כה טובה כמתואר על-ידי ההגנה, עד כי האחרון היה מוכן ליפות את כוחו של נאשם 1 לפעול בכל עסקיו ברוסיה, אזי מדוע לא סיפר לו על עסקיו והכניס אותו לרזי השקעותיו ברוסיה?

יש אפוא לבחון תחילה את דרך קבלת השליטה של נאשם 1 על חברות זכרנקו השקעות ותעשיות, וזאת בשים-לב לכך שכתב-האישום תוקן, והמאשימה חזרה בה מטענתה בכתבהאישום המקורי, כי הסכם הנאמנות ושטרי העברת המניות התקבלו במירמה.

ו. האישום השני
111) באישום השני מואשמים נאשמים 1 ו-2 כי קשרו קשר לבצע פשע ורישום כוזב במסמכי תאגיד.
לנאשם 1 מיוחסות גם עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ועבירה על איסור הלבנת הון (דיווח כוזב);
לנאשם 2 מיוחסת עבירה של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.
בסיכומי המאשימה הודיעה באת-כוחה התביעה כי לא תבקש להרשיע את נאשם 1 בעבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות באישום השני, אך תבקש להרשיעו בכך שעשה שימוש בייפוי-הכוח המזויף באישום הראשון, וזאת לפי סעיף 184 לחסד"פ.

על-פי הנטען באישום השני, נאשמים 1 ו-2 הסתירו את חלקו האמיתי של נאשם 1 בחברת פושקין ובחברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות, ובכך עברו עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.
עוד נטען, כי נאשם 1 הסתיר מפני פקידי הבנק את היותו בעל שליטה במחצית מחברות זכרנקו השקעות ותעשיות, בעת שפתח חשבונות הבנק של החברות, ובכך הוא מואשם בביצוע עבירה של דיווח כוזב.
בגין המידע הכוזב שמסר הנאשם 1 לפקידי הבנק, נמסר דיווח כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון בהתייחס לחברת זכרנקו השקעות, והעברת 38.8 מיליון ₪ מחשבון בנק בשוויץ לחשבונה.
עוד נטען, כי נאשמים 1ו -2 יצרו מצג שווא בפני חב' גאון, לפיו זכרנקו הוא בעל המניות היחיד בחברות זכרנקו השקעות ותעשיות, וכך נוהל עימם מו"מ ואף נחתם הסכם מכירה בין חב' גאון אחזקות לזכרנקו תעשיות (הסכם שבוטל מאוחר יותר).
נאשם 1 מואשם, כי קיבל במירמה, אפשרות לנהל מו"מ עם חב' גאון אחזקות, ואף חתימה על הסכם רכישה של חב' ב. גאון נכסים.

הקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות

112) כפי שכבר צויין, על-פי הרשום ברשם החברות, חברת זכרנקו השקעות הוקמה בתאריך 3.5.09, וחברת זכרנקו תעשיות הוקמה בתאריך 4.5.09.
לטענת שלושת הנאשמים, מסמכי הקמת חברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות נחתמו בפועל בתאריך אחר – 25.4.09. מדבריהם עולה, אפוא, כי המסמכים הנושאים תאריכים אחרים אינם משקפים את מועד החתימה האמיתי.
נאשם 2 – עורך המסמכים ניסה להסביר מדוע הוספו תאריכים אחרים מאוחר יותר תוך ציון תאריך בדיעבד. לדבריו, הוא נסע עם המסמכים לסנט פטרסבורג כשעל המסמכים צוין כבר תאריך. בפועל, המסמכים נחתמו בתאריך 25.4.09 במטבח ביתו של זכרנקו בסנט פטרסבורג, הגם שהם נושאים תאריך אחר.
נאשם 1 טען לעומת זאת כי המסמכים לא נשאו כל תאריך (בניגוד לדברי נאשם 2).

113) המסמכים שנחתמו בתאריך 25.4.2009 בסנט פטרסבורג כדלקמן:

א) תקנון חב' זכרנקו השקעות חתום על-ידי זכרנקו ונאשם 2 כמאמת חתימה נושא תאריך 22.4.2009;

ב) Trust agreement - 2 עותקים מקורים ת/13א' ות/13ב' חתומים על-ידי נאשם 1 וזכרנקו – לפיהם 50% ממניות זכרנקו השקעות מוחזקות על-ידי זכרנקו לטובת נאשם 1;

ג) שטרי העברת מניות ת/12א' ו- ת/12ב' נושאים תאריך 25.4.2009.

ד) מסמכי פתיחת חשבונות זכרנקו (ת/50) חתומים על-ידי הנאשמים ואלכסיי זכרנקו נושאים תאריך 25.4.09;

ה) בקשה לרישום חברת זכרנקו השקעות חתומה על-ידי זכרנקו ונאשם 2 כמאמת חתימה נושאת תאריך 22.4.09;

ו) הצהרת דירקטורים ראשונים בחב' זכרנקו השקעות חתומה על-ידי נאשם 1 כדירקטור יחיד נאשם 2 כמאמת חתימה, וזכרנקו כבעל המניות נושאת תאריך 22.4.2009;

ז) תקנון חב' זכרנקו תעשיות חתום על-ידי זכרנקו ונאשם 2 כמאמת חתימה נושא תאריך 3.5.09;

ח) בקשה לרישום חב' זכרנקו תעשיות חתומה על-ידי זכרנקו בשם חב' זכרנקו השקעות, ונאשם 2 כמאמת חתימה נושא תאריך 3.5.09;

ט) הצהרת דירקטורים ראשונים בחב' זכרנקו תעשיות חתומה על-ידי נאשם 1 כדירקטור יחיד, ונאשם 2 כמאמת חתימה נושא תאריך 3.5.09.

לטענת נאשמים 1-3 במעמד החתימה על המסמכים הנ"ל נכחו שלושת הנאשמים וזכרנקו, וכן האנשים הבאים: "דימה" – דניאל גוברמן, בן-דודה של נאשמת 3, ניקולאי שפובלוב וחברתו מריאנה שישבו בסלון.

חלקו של נאשם 1 בחברת פושקין ובחברות זכרנקו

113) נאשם 1 הבהיר לחוקריו בחקירתו במשטרה מתאריך 30.3.11, את המצב המשפטי לפי הבנתו לאחר חתימת מסמכי יסוד חברת זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות, וכן שני שטרי העברת מניות והסכם הנאמנות:

א. חברת זכרנקו השקעות מחזיקה במניות חברת זכרנקו תעשיות.

ב. חברת זכרנקו השקעות מחזיקה במניות חברת פושקין.

ג. שטר העברת המניות בחברת זכרנקו השקעות קובע כי 50% מהמניות של חב' זכרנקו השקעות הם "במיידית" של נאשם 1.

ד. הסכם הנאמנות קובע שזכרנקו מחזיק 100% ממניות חברת זכרנקו השקעות, אבל 50% ממניות אלה הוא מחזיק בנאמנות עבור נאשם 1.

הנאשם הוסיף:
"כאשר התחלתי עם הביזנס הראשון של זכרנקו שזה פושקין – אז היה לנו חצי-חצי. 50% מניות שלי, 50% מניות שלו, ואז כאשר העברנו את המסעדה לחברת האחזקות – אז אני הפכתי לבעלים של 100% של המניות."

משמע, כאשר החזיק עו"ד ברמי עבורו בנאמנות 50% ממניות חב' פושקין הוא וזכרנקו היו שותפים כל אחד 50%. לאחר שזכרנקו חתם בתאריך 25.4.2009 בסנט פטרסבורג על שטר העברת 50% ממניות זכרנקו השקעות לטובת נאשם 1 היה נאשם 1 – לפי הבנתו המשפטית דאז - לבעלים של מלוא המניות בחברת פושקין.

עוד לדברי נאשם 1, בהסכם הנאמנות עליו חתום זכרנקו נרשם שאסור לו לשעבד את המניות המוחזקות על-ידו או למכור אותן, או לעשות בהן מעשה, ונאשם 1 הסביר, כי "למעשה, זה לא רכושו האישי (של זכרנקו)". במילים אחרות: נאשם 1 גרס אז כי הבעלות על 50% ממניות זכרנקו השקעות עברה אליו, ואינה עוד בבעלות זכרנקו.
ראו גם דבריו כשהתבקש לציין בחקירה את נכסיו של זכרנקו בישראל, הוא אמר: "זה לא נכסים של זכרנקו, לזכרנקו אישית לא היו נכסים בישראל".

להזכירנו - כל זאת לאחר שזכרנקו העביר לחשבון הבנק של חברת זכרנקו השקעות סך 38.8 מיליון ₪ מחשבונו שבשווייץ.

עוד הדגיש נאשם 1 כי לנאשם 2 ולנאשמת 3 "אין שום מעמד בעניין הזה בין אלכסיי לביני".

114) שטרי העברת המניות בחב' זכרנקו השקעות לנאשם 1 לא נשאו תאריכים אלא רק חתימות של נאשם 1 וזכרנקו.
נאשם 1 הסביר זאת בכך, שהדבר נועד "למנוע תפוגה אחרי שלוש שנים".
על כך אמר נאשם 2 בחקירתו: "אני אומר שכל הנושא הזה של התפוגה זה 'קשקוש'", וכן ציין: "אני לא מכיר כזה מושג 'תפוגה' של שטר מניות".

בפועל, נאשם 2 הוסיף מאוחר יותר תאריך על שטרי העברת המניות, אך לטענתו הוא לא זכר מתי עשה כן.

115) הסכם הנאמנות הנ"ל לפיו זכרנקו מחזיק את מניות זכרנקו השקעות עבור נאשם 1 הינו המסמך היחיד שנחתם בתאריך 25.4.09 בסנט פטרסבורג הכתוב רק בשפה האנגלית.
על-ידיעתו הקלושה של זכרנקו את השפה האנגלית כבר ייוחד פרק נפרד.

נאשם 1 הודה כי קיבל את מניות זכרנקו השקעות ללא מתן תמורה.
אין מחלוקת כי תאריך החתימה 25.4.09 אירע כמחצית השנה בלבד לאחר שנאשם 1 הכיר את זכרנקו באמצעות נאשמת 3.

116) נאשם 1 לא חלק בחקירתו על כך שביום הקמת חברת פושקין הוא החזיק בשטר העברת 50% ממניות החברה לבעלותו. במהלך עדותו בבית-המשפט, טען נאשם 1 כי לא מדובר בבעלות אלא ב זכות חוזית לקבלת 50% מהמניות.
נאשם 1 שיקר בעדותו עת טען כי סיכם עם זכרנקו שהאחרון יחתום על שטר העברת המניות, ורק לאחר שנאשם 1 יבדוק אם הוא רוצה להיכנס לענייני המסעדה, ויודיע לו על החלטתו ובדיקתו- רק אז יהיה לשותף.

117) בחקירתו מתאריך 4.4.11 ציין נאשם 1:
"זה שאני לא הבאתי כסף לא אומר שלא היה לי חמישים אחוז אחרת מלכתחילה בשווי האמיתי של זכרנקו... חד משמעית... נכון שהכסף נכנס לזכרנקו כהשקעת בעלים... לא משנה כרגע מי הבעלים ששם את הכסף... זה נכנס. היו שתי בעלים. ביום שנכנס היו שתי בעלים."

נאשם 1 הודה בחקירתו כי בכוונה הוא לא הזכיר את חלקו בחברת פושקין במסמכי חשבון הבנק של חברת פושקין, "אף על-פי שהייתי שותף של 50%" .

וכן:
"ש: זאת אומרת החל מ-11.12.08 מיד שהועברו אליך 50% ממניות פושקין אתה בעצם 50% מהבעלים של החברה?
ת. כן.
ש: זאת אומרת שאתה טוען שבעצם מלכתחילה ולכל המאוחר החל מ-25.4.09 יש לך 50% מהבעלות של חברת זכרנקו?
ת: אני בעלים של 50% מזכרנקו השקעות ששולטת על המסעדה ועל זכרנקו תעשיות, וזאת החל מ-3.5.09, לגבי זכרנקו השקעות, והחל מ-10.5 לגבי זכרנקו תעשיות."

וכן טען בחקירתו שהבעלות במניות היא חצי- חצי כי המניות הועברו ללא תנאי.

118) נאשם 1 ראה עצמו, אפוא, בעלים, ולא בעל זכות חוזית להיות בעתיד בעל מניות כמו שטען בעדותו בבית-המשפט. למרות זאת הוא לא אמר דבר בעניין זה לעו"ד אבי שטוקהולם שציין בעדותו, כי לא ידע שנאשם 1 מקבל 50% ממניות המסעדה, ולא ראה שטר העברת מניות, ואף לא זוכר ששמע דבר בעניין זה.

119) מעדויות נאשמים 1-3 עולה כי בתאריך 25.4.09 במטבח ביתו של זכרנקו, הוקמו חברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות, וכן נחתמו שני שטרי העברת מניות והסכם נאמנות. בעת החתימה על המסמכים הנ"ל, נכחו, פרט לזכרנקו ושלושת הנאשמים, גם בן-דודה של נאשמת 3 – דימה, שישב במרפסת ושוחח עם סוכנת ביתו של זכרנקו – נדיה. וכן נכחו בדירת זכרנקו שותפו/חברו- עו"ד של זכרנקו- ניקולאי שפובלוב, וחברתו מרינה.

על-פי שטר אחד (הראשון) של העברת מניות, העביר זכרנקו לנאשם 1 מחצית ממניותיו בחברת זכרנקו השקעות, וממילא גם בזכרנקו תעשיות, שהינה חברת-בת.
שטר העברת מניות נוסף בו החזיק נאשם 2, שהינו זהה לשטר העברת המניות הראשון, נועד להקנות לנאשם 1 בעלות עתידית במחצית המניות שנותרה של חב' זכרנקו השקעות.
נאשם 2 היה אמור לשמור בנאמנות את השטר השני ולהעביר המחצית הנותרת של מניות זכרנקו השקעות לידי נאשם 1 בהתקיים תנאי "נבצרות" שטיבם עלומים, שכן הם לא הוגדרו ולא הועלו על הכתב, אלא נאמרו לו בעל-פה, כך אליבא דנאשם 2.

120) לטענת ב"כ המאשימה, הנאשמים קשרו קשר להסתיר את היות נאשם 1 בעל השליטה במחצית ממניות זכרנקו השקעות, ולהציג מצג-שווא לפיו אלכסיי זכרנקו הינו הבעלים היחיד בחברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות. מצג שווא זה, נטען באופן כוזב במסמכי ההקמה של חברות זכרנקו השקעות ותעשיות.

נאשם 1 נשאל בבית-המשפט אם הקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות נבעה מרצונם שלו ושל אלכסיי לרכוש את חב' ב. גאון נכסים, והלה השיב בשלילה כלשונו:
"ש: הצורך בהקמת החברות נבע מהרצון לרכוש את גאון אחזקות?
ת: ממש לא.
ש: בשלב הזה עוד לא ידעת על ה-
ת: ממש לא." (הדגשה לא במקור - י.א.)

נאשם 1 הסביר, כי הקמת החברות נועדה להקמת "תשתית לעסקים בישראל".

ברם, מתברר כי במעמד החתימה על מסמכי הקמת זכרנקו השקעות ותעשיות, והחתימה על שטרי העברת המניות בסנט פטרסבורג, הטעו נאשמים 1 ו-3 את אלכסיי זכרנקו אשר לא רצה בתרגום המסמכים, אם מתוך אמונה עיוורת בנאשם 1 ואם מתוך חשש שהנוכחים האחרים (ניקולאי שפובלוב וחברתו) ישמעו, ולכן שאל את נאשמת 3, כלשונה:
"אלכסיי אמר לי – 'אלינה אל תתרגמי לי. עזבי. מה ניסים אומר?'."

ונאשמת 3 מסבירה את תגובתו של נאשם 1:
"ואז ניסים אמר שהוא כבר חתם, כי זה מסמכים הקשורים לגאון נכסים."

121) בפועל, לא היה מדובר במסמכים הקשורים לגאון נכסים, ואף לא ניתן לומר שמסמכי הקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות, נועדו לעיסקת גאון, שהרי נאשם 1 הכחיש שהקמת החברות נועדה דווקא לרכישת חב' גאון נכסים כשנשאל על כך מפורשות במהלך עדותו בביתהמשפט, כמפורט בהכרעת-הדין לעיל, ואז אלכסיי שהאמין לנאשם 1 שמדובר במסמכים הקשורים במישרין לעיסקת גאון, וויתר על תרגומם על-ידי נאשמת 3 וחתם עליהם.

122) להזכירנו, שנאשם 2 אינו דובר רוסית, והסכם הנאמנות הוא מסמך שנרשם בשפה האנגלית בלבד. מדובר במסמך סבוך למי שאינו דובר היטב את השפה האנגלית, ולזכרנקו הייתה ידיעה בסיסית בלבד של מילים ספורות בשפה זו.
זכרנקו לא קרא את הסכם הנאמנות, ולא היה מסוגל לקרוא אותו. לטענת נאשמת 3 היא התבקשה על-ידי זכרנקו שלא לתרגם את המסמכים. לדבריה, זכרנקו לחש לה "אני מבקש אל תתרגמי כי אני לא רוצה שישמעו לא ניקולאי, לא מרינה, אף אחד. יש פה יותר מדי אוזניים".

לטענת נאשם 2, הוא כן דרש מנאשמת 3 לתרגם את המסמכים.

123) מדברי נאשמת 3 עולה כי היא תרגמה את המסמכים על אף סירובו של זכרנקו.

עוד עלה מחקירתה של נאשמת 3 כי לא היה זה אירוע יחיד שזכרנקו סמך מתוך אמון עיוור על נאשם 1, והא ראיה, שבעת החתימה על ההסכם עם חב' ב. גאון אמר זכרנקו שנאשם 1 יחתום במקומו בהסבירו: "אני סומך על ניסים יותר מאשר על עצמי. אני גם ככה לא מבין כלום" (הדגשה לא במקור - י.א.).

זכרנקו חתם על הסכמה להעברת 50% ממניות זכרנקו השקעות על שמו של נאשם 1, כאשר בידי המחזיק במניות זכרנקו השקעות גם נתונות מניות חברת זכרנקו תעשיות ומניות חברת פושקין.

124) לטענת נאשם 1, בהיותו בסנט פטרסבורג בחודש אפריל 2009, הוא קיבל מזכרנקו בהעברה ראשונית 50% מניות של חברת פושקין כ"מתנה", וכן קיבל "במתנה" 50% מניות חב' זכרנקו השקעות.
עוד לדבריו, זכרנקו אמר לו כבר אז כי אם יקרה לו משהו הוא רוצה שגם מניותיו הנותרות (50%) תועברנה אליו. כמו-כן הלה ביקש כי נאשם 1 ידאג לאביו, למנהלת משק ביתו - נדיה, לנאשמת 3 ולבן-דודה של נאשמת 3 - דימה.

במעמד החתימה בסנט פטרסבורג, הוחתם זכרנקו גם על שטר העברת המניות השני שהוכן עלידי נאשם 2 המעביר את 50% המניות הנותרות לנאשם 1.

נאשם 1 טען בחקירותיו, כי הוא לא רשם את מניותיו ברשם החברות רק משיקול עסקי, מאחר וביקש לבסס את הקונספציה שמסעדת פושקין וחברת זכרנקו השקעות הן בבעלות אוליגרך רוסי, כלשונו:
"אחרי גאידמק נוצרה איזו הילה של אוליגרכים רוסים בארץ ורציתי לנצל את המומנטום לצורך עשיית עסקים בישראל."

125) בעדותו בבית-המשפט מסר הסבר אחר, ולפיו, הוא הגיע להסכמה עם זכרנקו כי עד שתבוצע העיסקה עם חב' גאון הוא לא יהא זכאי לקבל כספים, ועל-כן לא אצה לו הדרך לרשום את מניותיו, והוא המתין לחתימה על ההסכם עם חב' גאון.

126) יוער, כי שטר העברת המניות אינו מנוסח כטענת נאשם 1, והוא איננו מותנה.

127) אלכסיי חתם אפוא על שטר העברת 50% ממניות זכרנקו השקעות לנאשם 1, וכן חתם גם על שטר העברת מניות שני המעביר לנאשם 1 יתרת המניות במצב של "נבצרות", שכאמור לעיל הוגדר ולא נרשם. וכך קיבל נאשם 1 שליטה על חברות פושקין, זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות.

אין מחלוקת כי זכרנקו חתם על המסמכים שהוצגו בפניו בתאריך 25.4.2009 בסנט פטרסבורג. המחלוקת היא אם אכן המסמכים תורגמו לו כדבעי, והוא הבין את תוצאתם המשפטית, שכן בנסיבות המתוארות על-ידי נאשמת 3 לפיהן סירב זכרנקו שהיא תתרגם לו את המסמכים אם מפאת שהאמין שהם קשורים לעסקת גאון ואם כדי שניקולאי שפובלוב לא ישמע, עדיין טענו נאשמים 2 ו-3 שהמסמכים תורגמו ורק לאחר תרגומם חתם עליהם זכרנקו.

128) בכתב-האישום המקורי נטען על-ידי המאשימה כי שטרי העברת המניות בחברת זכרנקו השקעות התקבלו במירמה בנסיבות מחמירות.
ההגנה דוחה את הטענה שלא מתקבל על הדעת שזכרנקו יפקיד בידי נאשם 1 את כל רכושו במסגרת מערכת היחסים הקצרה ביניהם.
באי-כוח הנאשמים גורסים כי מתיקון כתב-האישום עולה, שהמאשימה לא הגיעה למסקנה שאמנם אין זה מעשה שבשיגרה אך נאשם 1 זכה לאמונו של זכרנקו, עד כי האחרון היה מוכן להפקיד עשרות מיליוני ₪ על בסיס האמון שנוצר ביניהם.

ב"כ המאשימה אולי הגיעו למסקנה שקצרה ידן מלהוכיח ששטרי העברת המניות התקבלו שלא כדין, ועל-כן תיקנו את כתב-האישום, אך אין בכך כדי לאיין את המסקנה המתבססת לא רק על היגיון הדברים אלא גם נובעת מאמירות שונות של הנאשמים אודות אופיו של זכרנקו למערכת היחסים עם נאשמים 1 ו- 3 בחקירתם, מהן עולה חוסר סבירות שזכרנקו יעניק כך סתם מיליונים לנאשם 1.

129) עוד יש להדגיש, כי הבנתו המשפטית של נאשם 1 לפיה, שטר העברת מניות מקנה לו רק זכות חוזית בעתיד להיות בעל מניות, ללא בעלות מיידית במניות, הינה פרי ייעוץ משפטי שקיבל לאחר מעצרו, ולא בכדי רואה התביעה בעדותו בעניין זה בבית-המשפט "עדות כבושה".

בבית-המשפט נשאל נאשם 1 אודות הבנתו אז, בעת החתימה, של זכרנקו על העברת המניות, ותשובתו הייתה שִׁקרִית:
"אני אז הבנתי שזה נכון, שברגע שמישהו מקבל שטר העברת מניות הוא לא בעלים. חד משמעית. נקודה."

יוער, כי מנהגו של נאשם 1 במהלך עדותו, להוסיף את המילים "חד משמעית, נקודה.", על-מנת ליצור עמדה ברורה ונחרצת מצידו - אין בה בפועל מאומה כדי לחזק את דבריו, ולהפוך אותם ליותר בעלי משמעות.

וכך ציין נאשם 1:
"אני הבנתי שכל עוד אני לא רשום ברשם החברות אני לא בעלים של החברה הזאת. חד משמעית."

וכן:
"אני לא יכול להיות בעל שליטה אם אני לא רשום... בעל שליטה זה מישהו שרשום ברשם החברות חד משמעית, ולי הייתה רק זכות חוזית."

עוד לדבריו, הוא שאל את עו"ד ברמי אם הוא צריך לדווח על העברת המניות אליו ונענה בשלילה. נאמר לו: "יש לך זכות חוזית וזהו".

על אמירה זו שלו מבסס נאשם 1 הגנתו: הסתמכות על ייעוץ עורך-דינו, ובעניין זה ראה האמור בהכרעת הדין.

130) נאשם 1 ציין בעדותו בבית-המשפט כי הכסף המצוי בחשבון חב' זכרנקו השקעות "לא היה שייך לו עד 7.9", במילים אחרות, הוא לא היה אמור לקבל שום דבר עד שהבעלות תירשם ברשם החברות. לעומת זאת, מתאריך 9.6 הוא היה זכאי לטענתו לקבל כספים, כי נחתמה העיסקה עם חב' ב. גאון.

עוד טען נאשם 1 בעדותו בבית-המשפט:
"הוא נתן לי חמישים אחוז לקבל בחברה ברגע שתיעשה עיסקה, הוא השקיע את הכספים, הכספים שלו, ב-9.6 כשנחתמה העיסקה עמדה לי הזכות לקבל את זה".

131) כפי שציינתי, להבנה משפטית זו כאמור, הגיע נאשם 1 בעקבות קבלת ייעוץ משפטי לקראת משפטו, שכן בחקירותיו לעומת זאת, הוא טען לאורך כל הדרך כי הוא היה הבעלים של מחצית מהכספים עוד מהיום הראשון, שבו נחתם שטר העברת המניות.

לדברי נאשם 1, בחקירתו, חברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות הוקמו במאי 2008, כי הוא וזכרנקו כבר ידעו שהם עומדים לרכוש שלד בורסאי, והכסף לרכישת השלד הבורסאי (חב' ב. גאון נכסים) הועבר על-ידי זכרנקו משוויץ לישראל.

שוב יש להזכיר, כי נאשם 1 טען בחקירותיו שחברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות לא הוקמו לצורך רכישת השלד הבורסאי.

132) בעת שנאשם 1 נחקר (בתאריך 1.12.2010) במסגרת הסיוע המשפטי שנתנה משטרת ישראל לשלטונות הרוסיים הוא נשאל נאשם 1 על גובה השקעתו, קרי: כמה שילם עבור המניות שקיבל בחב' זכרנקו השקעות, ועל כך השיב בהתחמקות,-
"אלכסיי קיבל תמורה ואני קיבלתי תמורה... אני אומר לך – מה שהוא היה צריך לקבל – הוא קיבל. עובדה שהוא חתם על המסמך הזה. זה שטר העברת מניות"

נאשם 1 עוד הוסיף:
"ת: חד משמעית הוא ידע שהוא מעניק לי מתנה של 50 אחוז.
ש: שזה בערך 20 מיליון.
ת: היה 36 מיליון, שמונה עשרה מיליון.
ש: מתנה?
ת: נכון."

והסיבה: "אני מוכשר".
וכן: "כי הוא רצה את שירותי".

וכן: "אני זה שהייתי אמור להביא את החברות לעשות עסקים".
וכן: "הוא חשב שאני מספיק מוכשר לנהל לו אותם".

נאשם 1 עוד הוסיף בחקירותיו, כי לאחר החתימה על המסמכים שצויינו לעיל, הוא היה יכול לעשות מיד העברה של 50% ממניות זכרנקו השקעות על שמו – הכל על-פי החלטתו מבלי שתידרש החלטה מצד זכרנקו עצמו. כל שהיה עליו להוסיף היה רק את התאריך לשטר העברת המניות כלשונו:
"אני מציג את השטר לרשם החברות ומיד אני הופך להיות בעל מניות, כלומר המיידיות היא ברמה של החלטה שלי מתי אני מציג אותו." (הדגשות לא במקור – י.א.).

133) על-אף האמור לעיל, עינינו הרואות, כי עד להיעלמותו של זכרנקו נאשם 1 לא העביר את מניות זכרנקו השקעות על שמו, ולא העז ליטול כספים מחשבון הבנק שפתח לחב' זכרנקו השקעות למעט כספים לצורך רכישת 2 דירות, כשחלק מאחת מהן היה צריך לשמש יחידת דיור לזכרנקו.

נאשם 1 הודה בחקירתו כי אלמלא נעלם זכרנקו, הוא גם לא היה מעביר את יתרת מניות חברת זכרנקו השקעות על שמו.
הסיבה האמיתית שנאשם 1 לא העז להעביר את המניות על שמו וליטול כספים מחשבון חב' זכרנקו השקעות לא הייתה ההסכמה בינו לבין זכרנקו שעד שתיחתם עיסקת גאון הוא לא יקבל כספים, כטענתו בעדותו בביתהמשפט אלא חששו שמא יראה בו זכרנקו מועל בכספו כמו שראה בשף רונן דוברת, ואז יתבע אותו כפי שתבע את רונן, ולא מן הנמנע שאף היה מתלונן נגדו במשטרה בגין גזל כספו.

כל עוד לא נטל נאשם 1 כספים מחשבון זכרנקו השקעות (למעט עבור הדירות שכללו יחידות דיור לזכרנקו כאמור) וכל עוד לא ציין נאשם 1 בפני פקידי הבנק או עו"ד גוטליב או נציגי חב' גאון שבידיו שטרי העברת מניות של חבק זכרנקו השקעות, לא יכול היה זכרנקו להיות מודע לתוצאות המשפטיות של חתימתו על מסמכים שלא תורגמו לו כדבעי במטבח ביתו בסנט פטרסבורג.

134) לאור תיאור אופיו והתנהלותו של זכרנקו בענייני כספים: ידו הקפוצה וקמצנותו (כמתואר על-ידי נאשמים 1 ו-3 בחקירותיהם) ונוכח תיאור נסיבות החתימה על המסמכים על-פי דברי נאשמת 3 בחקירתה במשטרה ובעדותה בבית-המשפט- אין לי ספק שזכרנקו לא העניק לנאשם 1 עשרות מיליונים חודשים ספורים לאחר היכרותם. וכי הבין שהשליטה בחברות זכרנקו השקעות תעשיות ופושקין ניטלה מידיו. לא ניתן גם לקבל הסבר של נאשם 1 לחוקריו, כהסבר אפשרי לפיו, זכרנקו החליט ליתן לו מכספו כמו שיש מיליארדרים המשאירים לחתולה שלהם את כספם. מדובר בהסבר קלוש ובלתי סביר, ועל זה ייאמר: ואידך זיל גמור!

135) נאשם 1 ציין בחקירתו כי זכרנקו "לא חתם בבנקים" חששו של זכרנקו לחתום בחשבון הבנק, נולד מהסתבכותו עם שהשף רונן שהסיע אותו לבנק על-מנת שיחתום כערב, על ערבות שהניבה את תביעת בנק דיסקונט בבית-משפט השלום בבאר-שבע.
על רקע חשש זה, הפך נאשם 1 בנקל למורשה חתימה יחיד בחשבון זכרנקו השקעות, וכך נפתחה בפניו הדרך לשלוט בחשבון ולמשוך כספים – על-פי רצונו. ברם, עד להיעלמו של זכרנקו, הוא לא ניצל זאת כאמור את היותו מורשה יחיד, למעט רכישת שתי דירות בהרצליה, וזאת מהטעמים שצוינו לעיל.

136) על העדר תרגום ראוי של המסמכים שנחתמו בתאריך 25.4.2009 בסנט פטרסבורג, אנו למדים ממספר מקורות:

א) ראשית מדבריה של נאשמת 3, אשר מסרה בחקירתה כי זכרנקו לא רצה שהיא תתרגם את המסמכים, מאחר ואמר שיש לו אמון ללא סייג בנאשם 1.
הוא אף פנה אליו ושאל אותו אם לחתום, ועשה כן כי נאשם 1 אמר לו שאלו מסמכים הקשורים לעיסקת גאון, בעוד שהמסמכים נגעו להקמת חברות זכרנקו השקעות ותעשיות והעברת שטרי המניות.

ב) בעדותה בבית-המשפט לא חזרה הנאשמת 3 על דבריו המטעים של נאשם 1, אבל טענה כי זכרנקו לא רצה שהיא תתרגם לו את המסמכים מאחר ובמקום נכחו ניקולאי שפובלוב וחברתו מרינה, והוא לא רצה שהם ישמעו את דבריו.

ג) אפשר לומר ללא כחל וסרק, שהטענה שהעלה זכרנקו בבקשה שהוכנה על-ידי נאשם 2 למתן רשות להגן בבית-משפט השלום בבאר-שבע בתביעת בנק דיסקונט נגד זכרנקו, שהתבססה על אי-מתן הסבר והיעדר תרגום לזכרנקו בעת החתמתו על ערבות, כמפורט בהכרעת הדין. קרתה גם בסנט פטרסבורג, עת ויתר זכרנקו על תרגום המסמכים וחתם על הסכם הנאמנות ועל שטרי העברת המניות מבלי שהיה מודע לתוצאות המשפטיות של חתימתו.

להזכירנו, שנאשם 2 אינו דובר רוסית, והסכם הנאמנות הוא מסמך שנרשם בשפה האנגלית בלבד. מדובר במסמך סבוך למי שאינו דובר היטב את השפה האנגלית, ולזכרנקו הייתה ידיעה בסיסית בלבד של מילים ספורות בשפה זו.
זכרנקו לא קרא את הסכם הנאמנות, ולא היה מסוגל לקרוא אותו. לטענת נאשמת 3 היא התבקשה על-ידי זכרנקו שלא לתרגם את המסמכים. לדבריה, זכרנקו לחש לה: "אני מבקש אל תתרגמי כי אני לא רוצה שישמעו לא ניקולאי, לא מרינה, אף אחד. יש פה יותר מדי אוזניים".

לטענת נאשם 2, הוא כן דרש מנאשמת 3 לתרגם את המסמכים.
מדברי נאשמת 3 עולה כי היא תרגמה את המסמכים על אף סירובו של זכרנקו.

עוד עלה מחקירתה של נאשמת 3 כי לא היה זה אירוע יחיד שזכרנקו סמך מתוך אמון עיוור על נאשם 1, והא ראיה, שבעת החתימה על ההסכם עם חב' ב. גאון אמר זכרנקו שנאשם 1 יחתום במקומו בהסבירו: "אני סומך על ניסים יותר מאשר על עצמי. אני גם ככה לא מבין כלום" (הדגשה לא במקור - י.א.).

זכרנקו חתם על הסכמה להעברת 50% ממניות זכרנקו השקעות על שמו של נאשם 1, כאשר בידי המחזיק במניות זכרנקו השקעות גם נתונות מניות חברת זכרנקו תעשיות ומניות חברת פושקין.

137) לטענת נאשם 1, בהיותו בסנט פטרסבורג בחודש אפריל 2009, הוא קיבל מזכרנקו בהעברה ראשונית 50% מניות של חברת פושקין כ"מתנה", וכן קיבל "במתנה" 50% מניות חב' זכרנקו השקעות.
עוד לדבריו, זכרנקו אמר לו כבר אז כי אם יקרה לו משהו הוא רוצה שגם מניותיו הנותרות (50%) תועברנה אליו. כמו-כן הלה ביקש כי נאשם 1 ידאג לאביו, למנהלת משק ביתו - נדיה, לנאשמת 3 ולבן-דודה של נאשמת 3 - דימה.

במעמד החתימה בסנט פטרסבורג, הוחתם זכרנקו גם על שטר העברת המניות השני שהוכן עלידי נאשם 2 המעביר את 50% המניות הנותרות לנאשם 1.

נאשם 1 טען בחקירותיו, כי הוא לא רשם את מניותיו ברשם החברות רק משיקול עסקי, מאחר וביקש לבסס את הקונספציה שמסעדת פושקין וחברת זכרנקו השקעות הן בבעלות אוליגרך רוסי, כלשונו:
"אחרי גאידמק נוצרה איזו הילה של אוליגרכים רוסים בארץ ורציתי לנצל את המומנטום לצורך עשיית עסקים בישראל."

138) בעדותו בבית-המשפט מסר הסבר אחר, ולפיו, הוא הגיע להסכמה עם זכרנקו כי עד שתבוצע העיסקה עם חב' גאון הוא לא יהא זכאי לקבל כספים, ועל-כן לא אצה לו הדרך לרשום את מניותיו, והוא המתין לחתימה על ההסכם עם חב' גאון.

יוער, כי שטר העברת המניות אינו מנוסח כטענת נאשם 1, והוא איננו מותנה.
העברות כספים לחשבונה של נאשמת 3

139) לאחר שזכרנקו נעלם לבלי שוב, החלו העברות כספיות אדירות מחשבון זכרנקו השקעות לרכישת נכסים עבור נאשם 1 ועבור מקורביו, ביחוד עבור נאשמת 3, וזאת החל מ6 ימים לאחר היעלמו של זכרנקו (10.8.09) ועד לתאריך 25.11.2010, עת הועבר מחשבון זכרנקו השקעות סך של 702,000 ₪ לחשבונה של נאשמת 3. כל חודש למיצער סך של כ-50,000 ₪.
לאחר היעלמות זכרנקו החלה אפוא "חלוקת שלל" בין נאשמים 1 ו-3, כשנאשם 1 מפקח על המלאכה, ושומר גם בדרך זו על נאמנותה של נאשמת 3 כלפיו.

נאשמת 3 הייתה תלויה כלכלית בסיועו של נאשם 1 עובר להיעלמו של זכרנקו.
בחשבונה של נאשמת 3 שהייתה שקועה בחובות והשתכרה אל צרור נקוב (סך של 6,000-7,000), כעוזרת שרת הקליטה סופיה לנדבר החלו להופיע סכומי כסף גבוהים, ומצבה הכלכלי השתנה כליל לאחר היעלמות זכרנקו. בגין חלקה במעשים נשוא כתב-האישום זרמו כספים לחשבונה, וכן הועמד רכב מסוג הונדה לשימושה.

פעולת ההסתרה שביצע נאשם 1
140) בעת פתיחת חשבונות הבנק בסניף הגלים של בנק הפועלים, הסתיר נאשם 1 את היותו בעל שליטה במחצית מניות זכרנקו השקעות, וממילא בזכרנקו תעשיות ובחב' פושקין.
בטופס הצהרה על נהנה בזכויות הגלומות בחשבון בעל שליטה בתאגיד דווח על-ידי הבנק שנאשם 1 מוסר כי בעל השליטה היחיד בחב' זכרנקו השקעות ותעשיות הינו אלכסיי זכרנקו, והוא גם הנהנה היחיד בזכויות הגלומות בחשבון הבנק (ת/125ב' ו-ת/126א').

נאשם 1 מסר לפקיד הבנק כפיר ענבר כי בעל החשבון הוא אלכסיי זכרנקו, והוא עצמו מורשה חתימה של החברה (עמ' 249, ש' 32-34). כמו-כן טען נאשם 1 בפניו, כי בעל השליטה אלכסיי זכרנקו העביר את הכסף לחשבון (עמ' 251, ש' 21-24). נאשם 1 טען טענות בעלמא, לפיהן, הוא דיווח למי מהפקידים (שם לא נמסר) כי אם תהיה עיסקה עם חב' גאון הוא יהיה בעל 50% ממניות חברת זכרנקו השקעות.

נאשם 1 מכחיש כי הסתיר מפני פקידי הבנק את היותו בעל זכות חוזית ל-50% ממניות חב' זכרנקו השקעות, שכן לדבריו הוא עמד "בפרונט". כלשונו:
"הבנקאים ידעו שאני המוציא והנותן לכל דבר. אם הם רצו לפנות למישהו זה אליי. אם הם התקשרו למישהו, אם שלחו מיילים למישהו, שאלות, הכל אליי. לא דיברו עם אלכסיי...
אני הייתי המורשה היחיד. מורשה חתימה יחיד. אני הייתי הדירקטור היחידי, אני הייתי האורגן של החברה".

על כך אמר עו"ד גוטליב:
"יש הבדל בין מישהו שהוא אופיסר של החברה והוא זה שמפעיל אותה לבין בעלי המניות שלה ולצורך כל דבר ועניין חוק ניירות ערך אומר שאתה צריך לפרט מי הם בעלי השליטה בחברה לאורך כל הדרך. ידענו שמי שבעלי השליטה בחברה זה אלכסיי."

מאחר והמידע הנ"ל לא נמסר על-ידי נאשם 1 לפקידי הבנק, דיווח בנק הפועלים לרשות לאיסור הלבנת הון דיווח חסר בקשר להפקדת 38.8 מיליון ₪ משוויץ ומשיכת 140,000 ₪ מחשבון זכרנקו השקעות.

141) בתאריך 9.6.09 נחתם הסכם בנוכחות הנאשמים, זכרנקו ובין נציגי חב' ב. גאון, ולפיו חב' ב. גאון נכסים בע"מ - חברה ציבורית - תימכר לזכרנקו תעשיות.
זכרנקו חתם כערב אישית לקיום ההסכם והצהיר כי הוא הבעלים והמחזיק היחיד של הון המניות של חב' זכרנקו השקעות המחזיקה בהון המניות הנפרע של חב' זכרנקו תעשיות.

עוד לטענתו, היה ברור לאנשי חב' גאון כי אם תהיה עיסקה הוא עומד להיות בעלים.
לדבריו, הם היו אמורים להבין זאת מעמדתו של אלכסיי שאמר להם בעת החתימה על ההסכם:
"שרק ניסים יחתום על העיסקה', הוא רק הביא את העיסקה, הוא תיכנן את העיסקה."

בנוסף לחתימה על ההסכם, הציגו נאשמים 1 ו-2 מצג כוזב בפני עו"ד דוד גוטליב, שהיה באכוחה של זכרנקו תעשיות ונאמן מטעמה למניותיה, והיה האיש שניהל את המו"מ עם נציגי חב' גאון.
על-פי המצג הכוזב, הוצג נאשם 1 כנציגו של אלכסיי זכרנקו בלבד, מבלי לציין את שטרי העברת המניות לטובתו.

142) לטענת נאשם 1, עו"ד גוטליב היה מודע לכך שהוא עומד להיות בעלים בחב' זכרנקו השקעות. הוא אמנם לא יכול היה לציין את המינוח המדויק בו בחר לומר זאת לעו"ד גוטליב, אם בחר במילים שיש לו הבטחה מזכרנקו או שציין מפורשות את שטר העברת מניות שהוא עומד לקבל, אבל לטענתו:
"מה שבוודאות ידעו שאני אמור לקבל 50% מהמניות."

שכן לטענתו, הוא היה גלוי-לב עם משרד עו"ד גוטליב; וכן:
"עו"ד גוטליב ידע ואני אומר את זה באחריות מלאה, ידע במאת האחוזים שבמידה ותירקם עיסקה ותיחתם עיסקה אני אהיה חלק מבעלי השליטה."

כמו גם, מהודייתו לו כשותפו, במסיבה לאחר החתימה.

לתימוכין בטענה זו, מצביע נאשם 1 על כך שהוא לקח על עצמו את ההתחייבות לתשלום שכ"ט למשרד עו"ד גוטליב וכן מפנה לטיוטת הסכם הלוואה שנערכה במשרד גוטליב. כך ניתן ללמוד לדבריו, שעוה"ד גוטליב ושניצר ידעו שהוא עומד לקבל 50% מהמניות.

בעניין זה ראו עדות עוה"ד דוד גוטליב ויואב שניצר המכחישים את דברי נאשם 1.

עוד יש לציין, כי נאשם 1 לא הזכיר כלל את טיוטת הסכם ההלוואה בחקירותיו. אמנם גם עו"ד גוטליב לא הזכיר זאת, אך האחרון לא ראה בהסכם זה חשיבות כפי שייחס לה נאשם 1.

143) מוסכמת עליי טענת ההגנה כי חברת גאון אחזקות לא ביטלה את ההסכם עם זכרנקו תעשיות בשל היות נאשם 1 פשט רגל בעבר, וכי מה שעניין את חב' ב. גאון היה קבלת הכספים בלבד, ועל-כן היא לא טרחה לברר מראש מה טיבו של הרוכש אלכסיי זכרנקו, במה הוא עוסק ומה המוניטין שלו. אנשי חב' גאון הסתפקו בהודעתו של עו"ד גוטליב שמדובר במשקיע אירופאי, יהודי שאינו גאידמק (כשבפועל ברור שזכרנקו אינו יהודי).
נציגי חב' גאון אף היו מודעים לכך שנאשם 1 "מוביל" את העיסקה, אך הם גם ידעו כי הוא דירקטור ובעל זכות חתימה לחייב את חשבון זכרנקו השקעות, וכי הוא אינו הבעלים, של החברה, והם אף לא ידעו שהוא מחזיק בזכות חוזית כלשהי.

חב' גאון הייתה מעוניינת בביטול ההסכם רק כשראתה את "אור הזרקורים" שהופנה אליה לאחר היעלמו של אלכסיי, כשהחלו כתבות עיתונאיות שהתפרסמו בעניין זה, והתערבות הרשות לני"ע שחששה לגורל העיסקה, ודרשה מחב' גאון שתפרסם דו"ח מיידי אודות אופן העברת השליטה לנאשם 1, וכן דרשה שתצויין פשיטת הרגל בעברו. וכן כמו פרטים על עברו הפלילי - אם קיים.

עדותו של רו"ח שוקי מיניביצקי

144) רו"ח מיניביצקי שימש כרו"ח של נאשם 1 עם הקמת חברת פושקין ועד אוקטובר 2009. ברם, נוכח החלפת משרדו ברו"ח לזר הוא לא הגיש אפילו דו"ח ראשון של החברה לגבי שנת הפעילות הראשונה, אחרי שהוקמו חברות זכרנקו.
העד זומן כעד הגנה על-מנת לתמוך בטענת נאשם 1 כי הוא לא הסתיר את העברת המניות, והא ראייה ששיתף בכך את רואה החשבון שלו.

העד מיניבצקי לא זכר דברים בבירור, שכן לטענתו המצב המשפטי בין נאשם 1 לזכרנקו לא עניין אותו, ומה שעניין אותו היה רק המימון- מקור הכסף, לעסק. לדבריו, נאשם 1 אמר לו ש"יש לו שטר העברת מניות חתום בידו"; וכן "שהוא מחזיק בשטר מניות חתום בלנקו, אך הוא לא ראה את שטר המניות" . נאשם 1 גם אמר לו שהוא שותף של זכרנקו.

עוד לדבריו, הוא לא זכר אם מדובר בשטר מניות של מסעדת פושקין או של חברת זכרנקו.

מאחר והנתונים הנ"ל לא עניינו את רו"ח מיניביצקי, הוא לא נכנס לפרטי העניין עם נאשם 1, כלשונו: "אני חושב שהוא אמר לי משהו כללי" הוא גם לא אמר באיזה אחוזים מדובר.

145) בחקירה נגדית אישיר רו"ח מיניביצקי כי מבחינתו, נאשם 1 לא היה בעל המניות אלא זכרנקו. יחד עם זאת, הוא לא זוכר בדיוק את המבנה המשפטי של מסעדת פושקין. והוא לא ערך רישומים על השיחה שניהל איתו נאשם 1.
נוכח אופן מתן עדותו של רו"ח מיניביצקי, היסוסיו, הליקוי בזיכרונו ובהיעדר רישומים, קיים קושי לסמוך על דבריו, ולא ניתן לקבוע ממצא ודאי כי נאשם 1 אכן הביא לידיעתו של רו"ח מיניבצקי כי הוא קיבל חלק ממניות חב' פושקין או זכרנקו, שאם לא כן על מה ולמה טען כי בעיניו בעל המניות היה זכרנקו?!

עדותו של עו"ד דוד גוטליב

146) עו"ד דוד גוטליב עוסק בעריכת דין בתחום שוק ההון מזה 43 שנים.
במרץ 2009 פנה אליו רו"ח שוקי מיניביצקי וציין שלקוח שלו מעוניין לרכוש חברה ציבורית. בעקבות זאת נפגש עו"ד גוטליב עם נאשם 1 ואלכסיי בעניין זה.
בשלב מאוחר יותר (מאי 2009) נודע לו מאנשי חב' גאון שהם מעוניינים למכור את חב' ב. גאון נכסים, ועל-כן יצר קשר עם נאשם 1 והציע לו לרכוש חברה זו.
אמנם נאשם 1 טוען כי לא רצה חברה ציבורית, וזה היה רצונו של זכרנקו אך עולה מדברי עו"ד גוטליב שנאשם 1 רצה לרכוש שלד בורסאי של חברה ציבורית בישראל.

נאשם 1 סיכם עם עו"ד גוטליב כי האחרון יוביל את העיסקה והתחייב לשלם למשרד גוטליב שניצר את שכר-טרחתו.
יחד עם זאת, הוא הודיע לעו"ד גוטליב כי הוא רוצה שנאשם 2 (שטיפל בעניינים אחרים שלו) "ילווה את העיסקה" הגם שידע כי אין לנאשם 2 ידע בתחום שוק ההון וחברות ציבוריות.
נאשם 1 היה מעוניין במעורבות נאשם 2 בעיסקה, שכן על רקע טיפול בעניינים קודמים הוא היה מודע למה שהתגלה בפרשה זו: נכונותו של נאשם 2 לרצות את נאשם 1 ולהפיס את דעתו תוך מילוי בקשות משונות ואפילו בלתי סבירות.
עו"ד גוטליב היה מוכן להצטרפות נאשם 2, בתנאי שהוא עצמו ינהל את המו"מ, וזאת בעיקר על רקע חוסר-ניסיונו של נאשם 2 בתחום החברות הציבוריות.

לדרישת אנשי חב' גאון, המציא נאשם 1, באמצעות אלכסיי אישור מבנק שוויצרי, המאשר כי לאלכסיי 9 מיליון דולר בחשבון הבנק, ואף הופקדו אצל חב' גאון "דמי רצינות" בסך 750,000 דולר, אותם יוכלו לחלט אם תיכשל העיסקה.

עו"ד גוטליב הסביר לנאשם 1 וכן ציין בבית-המשפט את החשיבות המיוחסת לזהות בעל השליטה בחברה ציבורית. כלשונו:
"...כשעושים עיסקה עם חברה ציבורית חייבים לדווח מיהו בעל השליטה בחברה הציבורית. צריך לדעת מי בעלי המניות בחברה או בכדי שניתן יהיה להציג את זה לציבור, מי יהיו הבעלים של החברה הציבורית."

לצורך ציון פרטי בעל השליטה, קיבל עו"ד גוטליב מנאשם 2 את המסמך ת/168 – מכתב המציין שחברת זכרנקו תעשיות נשלטת על-ידי חברת זכרנקו השקעות, שנשלטת על-ידי אלכסיי זכרנקו. הטקסט שנשלח לעו"ד גוטליב על-ידי נאשם 2 ב-ת/168 הופיע במלואו בהסכם העיסקה עם חב' גאון.

עו"ד גוטליב מסר בעדותו, כי בשיחה אישית איתו ועם שותפו עו"ד יואב שניצר, סיפר להם נאשם 1:
"שיש לו איזה הבטחה כזו או אחרת מאלכסיי שיהיה לו חלק בכספים של אלכסיי, לרבות אם וכאשר הוא יקבל את השליטה בגאון נכסים."

עוה"ד גוטליב ושניצר הדגישו בפני נאשם 1 כי "כל מהלך שהוא רוצה לבצע עליו לעשותו לפני שיקבל את השליטה בחברה הציבורית".

147) יחד עם זאת, לאור דבריו של נאשם 1, הפנה אותו עו"ד שניצר לרו"ח בן-ארצי המתמחה בנושאי מיסוי בינלאומי, וזאת על-מנת "לנסות למצוא פתרון אם וכאשר תועבר השליטה או חלק מהשליטה לניסים. מהן ההשלכות המיסוייות שכרוכות בכך".

בהמשך, ביקש נאשם 1 מהם לערוך עבורו הסכם הלוואה לפיו זכרנקו ילווה לו - לנאשם 1 -סכום כסף מסוים, כדי שיוכל לכסות את התשלום בדיבידנדים שיתקבלו, אם וכאשר הוא יהיה בעל השליטה בחברה.
הוכנה עבור נאשם 1 טיוטת הסכם הלוואה, אך הטיוטה טרם כללה נתונים כמו סכומים וערבויות וכיו"ב, והיא הועברה לתרגום לשפה הרוסית.

עו"ד גוטליב הדגיש, כי לו ולשותפו היה ידוע מפי נאשם 1 רק על הבטחה בעל-פה שנתן לו זכרנקו, שכן לו ידעו על הבטחה בכתב היו דורשים לראות את המסמך.
כלשונו:
"אנחנו ידענו על הבטחה שניסים אמר שיש לו מאלכסיי. לא ידענו שההבטחה הזאת מתי ואיך היא תקרום עור וגידים אם היא תהיה."

עו"ד גוטליב הוסיף לציין, כי לא נכנס לעומקה של ההבטחה, אך הוסבר לנאשם 1: "אמרנו לו, שכל עיסקה שצריכה להיות בחברה ציבורית צריך להיות גלוי, צריך להיות ברור, מי בעלי המניות, ואנחנו אמרנו לו שכדאי שיעשה, אם הוא רוצה לעשות שינויים כאלה, שיעשה אותם לפני שהוא מקבל את השליטה בחברה הציבורית."

148) בתאריך 9.6.2009 נחתם הסכם הרכישה בין זכרנקו תעשיות לבין ב. גאון אחזקות, ובעמוד האחרון להסכם, אישר זכרנקו כי הוא "הבעלים והמחזיק הבלעדי של מלוא הון המניות המונפק והנפרע של חברת זכרנקו השקעות, המחזיקה במלוא ההון המונפק של זכרנקו תעשיות".

149) בעקבות היעלמות זכרנקו ופניית חב' גאון, כמו גם פניית רשות ני"ע אודות גורלה של העיסקה, הודיע נאשם 1 לעו"ד גוטליב, ובאמצעותו לחב' גאון, כי חב' זכרנקו תעשיות מתכוונת לעמוד בהתחייבויותיה.
בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 2009, קיבל עו"ד גוטליב פנייה טלפונית מרשות ני"ע בעניין המשך העיסקה, ובהיות נאשם 1 בעבר פושט-רגל, התבקש דיווח מיידי מחב' גאון לגבי מצבו ואם נפתחו נגדו חקירות פליליות.

עו"ד גוטליב יידע את נאשם 1 בדבר הפנייה, וזה מיהר למשרד של עו"ד גוטליב, ולאחר שנאשם 1 חתם על מסמך לפיו הוא אינו ידע על התנהלות חקירה פלילית נגדו, המשיך עו"ד גוטליב בפעולותיו להשלמת העיסקה.

150) רק בתאריך 8.9.2009 נודע לעו"ד גוטליב על שטרי העברת המניות, ואלו הוצגו בפניו על-ידי נאשם 1.
בתאריך 13.10.2009 הוצג בפני עו"ד גוטליב עותק מהסכם הנאמנות על-ידי נאשם 2.

תגובת עו"ד גוטליב הייתה זועמת, כלשונו:
"תראו זה לא יתכן. יש פה דבר מאוד מוזר שאם השטרות האלה נחתמו בסנט פטרסבורג ב-25.4.09 ולאורך כל הדרך אתם הצגתם שמי שבעל השליטה בחברה זה אלכסיי בלבד, אז עדיין צריך להוציא דיווח ברשם החברות שהמידע הזה הוא בעצם לא נכון."

וכן:
"לא יתכן שעושים עיסקה ולוקחים עו"ד משוק ההון, ומספרים לו סיפור א' כאשר יש ברקע שטרי העברת מניות שאני לא מודע אליהם, אז זה מאוד הרגיז אותי. קשה להרגיז אותי, אבל זה הרגיז אותי..."

אחרי שעו"ד גוטליב הינחה את נאשם 2, דיווח האחרון לרשם החברות על השינוי בשליטה רטרואקטיבית לתאריך 25.4.09:
עו"ד גוטליב אף נזף בנאשם 2, שלא החזיק ברישום בכתב לגבי שטר העברת המניות השני בגין "נבצרות" הסתפק בהנחיות בעל-פה, בייחוד כשדברי עו"ד גוטליב, מדובר בחברה שאותה הוא הביא, ויש לו קשר עימה.

151) נאשמים 1 ו-2 טענו כנגד עו"ד גוטליב שהוא ידע על חלקו של נאשם 1 בחברות זכרנקו, אך הלה ציין מפורשות:
"לא היה לי ידיעה על שום דבר אחר למעט האימרה הכוללנית שניסים אמר שיש לו הבטחה מאלכסיי שהוא עשוי לקבל חלק מכל מיני נכסים של אלכסיי."

וכן:
"עוד פעם זה היה מאוד מאוד מוזר, שיש הסכם נאמנות כזה שנחתם לכאורה ב-25.4.09 בסנט פטרסבורג ואנחנו בכלל, כמי שליווה את העיסקה הזאת, לא הייתי מודע. ראיתי את זה לראשונה באותו יום."

בכעסו הרב, כינה עו"ד גוטליב את דבריו של נאשם 1 כ"סיפורי פוגי", משמע, דברים בעלמא.

נאשם 2 הודה כי הוא לא מסר לעו"ד גוטליב על הסכם הנאמנות, ובכל-זאת, לדעתו, עו"ד גוטליב היה מודע ליחסים בין נאשם 1 לזכרנקו:
עו"ד גוטליב הכחיש זאת, חזר וטען כי הוא לא ידע, הוא אף הוסיף:
"אם הייתי יודע שהוא קיים או שקיימים מסמכים כאלה או שטרי העברת מניות או הסכם כזה או אחר, זה היה מקבל ביטוי, ובחוזה שהוכן יש הצהרה חד-משמעית של אלכסיי שאומר שהוא הבעלים היחיד. אם היו יודעים משהו אחר אני עם כל עיסוקיי בשוק ההון לא הייתי נותן ידי לתרגיל כזה."

וכן:
"ברור וחד וחלק שלא יתכן שאתה תקבל שליטה על חברה ציבורית ותגיד שא' הוא הבעלים ובעצם ב' הוא הבעלים."

וכן:
"אני מאוד התעצבנתי, אמרתי איך זה יכול להיות שיש עיסוק כזה שלא מדווחים לנו עליו, לא אומרים לנו: 'יש מסמך חתום כך וכך'. ניסים אמר: הבטחות, לא משהו קונקרטי, ופתאום מתבררOUT OF THE BLUE , יש מכתב, הסכם נאמנות שנחתם ב-25,4,09, לא יעלה על הדעת דבר כזה."

וכן:
"אם הייתי מודע לקיומו של אותו שטר העברת מניות הייתי מתייחס אחרת לכל העניין לכל העניין."

והוא מסביר גם מה היה עושה:
"הואיל והיו לי יחסים טובים מאוד עם משה גאון והייתי יודע שההתחייבות וההצהרה של זכרנקו אינה נכונה, אז הייתי דורש מניסים שיבוא ויגיד רבותי זה המצב אני מחזיק 50% ו-50%הנותרים מחזיק אלכסיי."

עוד ציין, כי לו ידע שנאשמים 1 ו-2 מחזיקים בשטרי העברת מניות, וכי קיים הסכם נאמנות "לא הייתי מוכן שתהיה ההצהרה הזאת שמופיעה בחוזה שבעל המניות היחיד הוא זכרנקו, בוודאי שהייתי מסדיר הדבר הטעון דיווח של מי שרכש את המניות".

152) אני מאמינה לעדותו של עו"ד דוד גוטליב הנתמכת בעדות שותפו – עו"ד שניצר וקובעת כי הוא אכן לא ידע על קיומם של שטרי העברת המניות והסכם הנאמנות. כל שהיה בידיעתו היה מידע כללי שמסר נאשם 1 לפיו, לאחר ביצוע העיסקה עם חב' גאון הבטיח לו ולא היה ברור לאיזו חברה התכוון נאשם 1, לא ייחסו עוה"ד גוטליב ושויצר חשיבות ממשית לכך. זכרנקו כי יקבל שותפות בעסקיו של זכרנקו. מאחר וההבטחה הייתה כוללנית ובעל-פה.
אין לי ספק כי לו ידעו ה"ה גוטליב-שניצר על קיום שטרי העברת המניות והסכם הנאמנות, הם היו דורשים לראותם, ומנסחים את ההסכם עם חברת גאון בצורה שונה.

עו"ד גוטליב אישר שידע שנאשם 1 היה שותף של זכרנקו במסעדת פושקין, ולדבריו, הוא למד על כך מכתבות אודות הסכסוך עם השף הקודם- רונן.

ברם, נאשם 1 לא בא אליו ואמר לו שהוא יהיה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר של חב' גאון.

153) עו"ד גוטליב נחקר על הבנתו המשפטית - אם העברת בעלות במניות בשטר העברת מניות שנעשית העברה בפועל ברשם החברות, האם היא מקנה זכות חוזית או זכות בעלות של המניות.
אליבא דעו"ד גוטליב, גם בטרם נעשית העברה בפועל ברשם החברות, קיימת לנעבר בעלות על המניות, שכן העברת הדיווח לרשם החברות היא פורמאלית בלבד.
וכלשונו:
"אם יש שטר העברת מניות שנושא תאריך 25.4, יש חתימה של מעביר ויש חתימה של נעבר, באותו יום העברת את המניות."

וכן:
"ברגע שאתה מעביר, חותם על שטר העברת מניות אתה הבעלים של המניות... שנה ב' בתואר ראשון משפטים, דיני תאגידים."

וכן:
"אני אומר לך שלהערכתי אני חוזר ואומר, ושיירשם בפרוטוקול, אם יש שטרי העברת מניות שנושאים תאריך מסוים, ההעברה היא אפקטיבית מאותו יום."

עוד לדבריו, לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק ני"ע"), אם נכרת הסכם שלפיו תועבר השליטה - גם על זה צריך לדווח.

זו הייתה עמדתו המשפטית של עו"ד גוטליב – איש מנוסה בתחום ההון, והוא הציע לעו"ד משה ישראל ליישב עימו לאחר המשפט על-מנת שישכנעו איש את רעהו בעניין זה.

עדותו של עו"ד יואב שניצר

154) עו"ד יואב שניצר הינו שותפו למשרד עוה"ד של עו"ד גוטליב, והוא היה האיש שטיפל בעריכת הסכם ההלוואה לנאשם 1.

לדבריו, נאשם 1 אמר לו ולשותפו "שיש לו הבטחה להיות שותף בהרבה מאוד עסקים של זכרנקו, שאין לו מושג מהם. בין היתר גם בזכרנקו השקעות".
העד שניצר הבהיר, כי נאשם 1 לא אמר מעולם "שהוא הבעלים של משהו", שאם היה אומר לו זאת, הוא לא היה מכין עבורו הסכם הלוואה, כי הדבר לא היה דרוש.
העד ציין מפורשות כי הוא לא ראה שטר העברת מניות, ולא ידע על קיומו.
הוא גם לא ידע מתי יש כוונה לממש את ההבטחה - .
יחד עם זאת, נוכח דברי נאשם 1 על הבטחה - ועל-מנת שידעו איך לממש את ההבטחה בצורה המיטבית, הפנה עו"ד שניצר את נאשם 1 לרו"ח, לברר "איך מבחינת מיסוי הכי טוב".
המלצתו שלו ושל עו"ד גוטליב לנאשם 1 הייתה לבצע את כל השינויים לפני החתימה על ההסכם עם חב' גאון.
מאחר ונאשם 1 אמר שמדובר בכסף האמור להגיע מחו"ל הם הפנו אותו לרו"ח רן ארצי שהוא מומחה למיסוי בינלאומי.
טיוטת חוזה ההלוואה נערכה לפי הנחיית נאשם 1.
עו"ד שניצר הבהיר כי לא היה מקום לדווח לחב' גאון על הסכם ההלוואה, שכן, ההסכם טרם מומש.
למיטב ידיעת עו"ד שניצר, מדובר היה בהבטחה בעל-פה ללא כתובים, ועל ההבטחה הוא שמע מפי נאשם 1 ולא מזכרנקו. הוא לא ערך תרשומות על שיחות עם נאשם 1.
עו"ד שניצר הדגיש כי הוא לא ידע על קיומם של שטרי העברת המניות החתומים מתאריך 25.4.2009, לו ידע על קיומם, הוא לא היה מנסח בכלל טיוטת הסכם הלוואה, שכן לא היה בו צורך כלל.

חלקו של נאשם 2

155) לאחר מספר שנות עבודה כשכיר הקים נאשם 2 בשנת 2005 שותפות עם עו"ד רונן וייסמן.
בשנת 2006 הכיר את נאשם 1 כלקוח, אך עיקר עבודתו עמו היה בסוף שנת 2008-תחילת 2009, עת הכיר את זכרנקו באמצעות נאשם 1.
נאשם 1 סיפר לו על קשריו, ונאשם 2 התרשם בעיקר מקרבתו לשרת הקליטה ושר התיירות ממפלגת "ישראל ביתנו" כלשונו, "הוא (נאשם 1 - י.א.) מי שמחובר ויכול לפתוח דלתות".

משהתבקש נאשם 2 על-ידי נאשם 1 להקים את חברת זכרנקו השקעות ותעשיות וללוות את עיסקת גאון, הוא ראה בכך הזדמנות עסקית, כלשונו:
"אנחנו בהחלט ראינו בקשר העיסקי עם אלכסיי זכרנקו כפוטנציאל טוב למשרד שלנו. דובר גם על עיסקאות בסדרי גודל גדולים, אני חושב גם למיטב זיכרוני שהכוונה הייתה לצקת לתוך השלד הבורסאי של גאון פעילות נדל"נית שזה תחום עיסוקי, הנחתי, לא הובטח לי, אבל יכולתי להניח שאני אטפל בזה, ברמת השיחה לגבי גאון נכסים –לא הייתה שום התחייבות כתובה, אבל דובר על זה שאני אהיה או מזכיר החברה או יועץ משפטי, אבל בהחלט ראיתי בקשר עם אלכסיי קשר שיכול להניב למשרד רווחים גדולים."

עיסוקו של נאשם 2 הוא בליטיגציה אזרחית ונדל"ן, ותחום החברות היה מופקד אצל שותפו – עו"ד וייסמן, אך, שניהם לא עסקו כלל בתחום שוק ההון והחברות הציבוריות.

נאשם 1 היה מודע לתחומי עיסוקו של נאשם 2, ועל אף ששכר את שירותיו של עו"ד דוד גוטליב, העוסק 43 שנים בשוק ההון, עמד על כך שנאשם 2 "ילווה" את עסקת גאון, שכן היה ברור לו מניסיונו הקודם עמו, שיוכל "לתמרן" את האחרון, ולבקש ממנו בקשות שלא יוכל להפנות לעו"ד גוטליב.

נאשם 2 אמר מפורשות לנאשם 1 שזה אינו תחום העיסוק שלו "אני אמרתי לניסים שאנחנו לא יודעים לטפל במשרד בחברות ציבוריות", וכן: "אין לי הבנה בתחום זה", "זה תחום שדורש מומחיות מיוחדת עם נוהלים, טפסים, תקנות, אני לחלוטין לא מכיר אותו".
ביחד עם זאת, הוא לא רצה לוותר על הזדמנות עסקית שנאשם 1 העמיד בפניו.

156) מבנה חברות זכרנקו השקעות ותעשיות הותווה על-ידי נאשם 1 שאמר לו להקים חברת אחזקות שתחזיק מניות של חברות בנות, כשלכל חברת בת הם יצקו תוכן אחר ופעולות אחרות.
על-פי הוראת נאשם 1 הוקמה חברת אם (חברת זכרנקו השקעות) המחזיקה מאה אחוז של מניות חברת הבת (זכרנקו תעשיות).
עוד על-פי הוראת נאשם 1 נקבע, שזכרנקו יחזיק מאז אחוז ממניות החברה, כש-50% מהן בנאמנות עבור נאשם 1.

מאחר וניסיונו של נאשם 2 בהקמת חברות היה דל, והוא הקים בסך הכל כ-5-10 חברות במהלך עבודתו, הוא הסתייע בשותפו עו"ד רונן וייסמן, והעתיק מסמכים מהמאגר שבמחשב המשרד לצורך הקמת החברות.

157) באשר "לליווי" עסקת גאון – נאשם 2 לא ניהל מו"מ עם נציגי חב' גאון, ותחום זה הופקד כאמור בידיו של עו"ד דוד גוטליב. הוא גם לא היה בקשר עם נציג חב' גאון – משרד עו"ד שמעונוב והוא לא זומן למרבית הפגישות בעניין העיסקה, והיה זה נאשם 1 שעדכן אותו בהתקדמות העיסקה נאשם 1 ועו"ד גוטליב לא הזכירו בפניו את הסכם ההלוואה שהתבקש על-ידי נאשם 1, ולא היה ידוע לו על פגישות עם רואי חשבון בעניין היבטי המס.

158) נאשם 2 הגדיר עצמו בעיסקת גאון כ"שחקן משנה"; וכן "אאוטסיידרים לעיסקה הזו" (עמ' 823 , ש ' 26) כמו גם "כינור שני, רביעי או עשירי בתזמורת" (עמ' 832 , ש ' 2-4).

לדבריו, הוא נכח רק בשתי פגישות עם נציגי חב' גאון.
גם כאשר נכח בפגישה במשרד גאון הוא לא היה מעורב, שכן, לדבריו "לא היה לי יותר מדי מה לתרום. עוד פעם אני לא ממעט בערכי, אבל בתחום הזה אני לא מבין יותר מדי..."

הועברו לו טיוטות של ההסכם, אך גם כאשר העיר הערות – הן לא הוטמעו בהסכם המתוקן.

נאשם 2 טען אפוא בצדק: "אני לא הובלתי את העסקה הציבורית. אני גם לא חשבתי שאני צריך להוציא דו"חות מיידים לבורסה, אני גם לא יודע לעשות את זה, אבל מי שנקט, הוביל את המהלכים וקבע את סדר הפעולות היה עו"ד דוד גוטליב".
עוד גוטליב העיד, כי לא נהג לדווח לנאשם 2 על תוכן הפגישות, וכן הוסיף: " אני יכול להגיד שברוב הפגישות רון לא היה, כי הוא היה מקבל רק את הטיוטות שכבר מה שנקרא, נערכו".

159) כשהתבקש נאשם 2 על-ידי עו"ד גוטליב לפרט את מצב האחזקות בחברת זכרנקו השקעות ותעשיות הוא ראה בזה, לטענתו "דרישה טכנית", ולדבריו, הוא מסר לעו"ד גוטליב את המצב לפי ספרי רשם החברות באותו מועד. מאחר והוא לא דיווח על החזקת המניות בנאמנות על-ידי זכרנקו עבור נאשם 1 כי לא חשב שצריך לדווח, אזי הוא גם לא שיתף את עו"ד גוטליב בכך שקיימים שטרי העברת מניות חתומים ע"י זכרנקו לטובת נאשם 1, ולא סיפר לו על קיומו של הסכם נאמנות. הגם שנאשם 2 הודה שלא הביא בפני עו"ד גוטליב את המידע הנ"ל. הוא בחר לטעון בבית-המשפט כי "לטעמי גוטליב ידע על קיומו של הסכם הנאמנות". הוא אמנם מציין את האמור לעיל "בזהירות" והוא "לא יכול לשים את האצבע", אבל מניתוח הדברים בדיעבד – כך עולה הדבר בדעתו.

טענה חדשה זו הופיעה בעדותו בביהמ"ש תוך "יישור" קו עם נאשם 1 שכל תכליתה לחלץ את נאשם 2 מהסבך של אי-מסירת המידע המלא לעו"ד גוטליב. הטענה נדחית על-ידי לאור העדפתי את עדותו של עו"ד גוטליב, שנתמכה בדברי שותפו, עו"ד שניצר.

מעדותו של נאשם 2 אף עלה, כי כאשר יצא מישראל עם מסמכי הקמת חברות זכרנקו השקעות וזכרנקו תעשיות נשאו המסמכים תאריכים שהוטבעו עליהם מראש, נאשם 2 החתים לטענתו את זכרנקו על המסמכים בתאריך 25.04.2009, אך לא שינה את התאריך הרשום עלגבי המסמכים שכאמור, נשאו תאריכים שונים ממועד ההחתמה האמיתי.

נאשם 2 גרס, כי אין משמעות למועד שבו אדם חותם על המסמך, שכן המסמכים מוגשים מאוחר יותר לרשם החברות. משמעות הדברים היא, שנאשם 2 כעו"ד אינו מייחס חשיבות לתאריכי החתמת מצהיר, והוא מאשר אימות חתימת אדם (זכרנקו) על מסמך בתאריך שאיננו התאריך האמיתי.

160) אין ספק, כי למועד חתימת הסכם נאמנות יש חשיבות שהרי הוא משליך על היחסים בין הצדדים, אך גם אימות של תאריך בלתי נכון על מסמכים אחרים יכול ליצור תקלות וטענות אפשריות להיעדר אותו אדם מהמקום בו נחתם המסמך בתאריך הרלוונטי.
בענייננו, למשל זכרנקו לא היה בישראל, במועד בו נחתם תקנון חב' זכרנקו השקעות ותעשיות - 22.3.2009, או מועד הקמת הברה- 3.5.09.

161) זאת ועוד, לטענת נאשם 2 בעת היותם במטבח ביתו של זכרנקו בסנט פטרסבורג התברר לנאשם 2, מדבריו של נאשם 1, שזכרנקו רוצה להעביר לנאשם 1 יתרת 50% ממניות חב' זכרנקו השקעות – אם יקרה לו משהו,
לטענתו, נאשם 2 שמע את הערת זכרנקו שנאמרה בעל-פה, אך לא ערך על כך רישום, ולא פירט את תנאי ה"נבצרות", ואף לא את משך תקופת "הנבצרות" יתרה מזאת, על-פי דרישתו של נאשם 1, מבלי שערך בירורים למשמעות המושג "נעלם" ברוסיה, ומתי אדם "נעלם" מוכרז כמת, ומהם חוקי הירושה ברוסיה, הוא החליט מבלי לפנות לבית-משפט לקבלת הוראות מנאשם 1, ולהעביר אליו מניות בשווי 20 מליון ₪. כלשונו: "אלכסיי נעלם, חודש אחרי זה בערך אין ידיעות ולא קורה שום דבר ניסים בא ומבקש את המניות האלה...לא סברתי שיש מניעה".

נאשם 2 העביר אפוא, מניות בשווי 20 מיליון ₪ לנאשם 1 על-סמך הוראות לא מוגדרות בעל-פה, מבלי שהלה העביר דרישה בכתב, מבלי שנאשם 2 ערך הבדיקות שצויינו לעיל, והכל במסגרת רצונו לרצות את נאשם 1, ולהפיס את דעתו.
למותר לציין, שהוא לא מסר על כך ולו מילה אחת לעו"ד גוטליב.

162) אם לא די בהתנהגות הרשלנית של עורך- דין שלא מייחס משמעות לתאריכים ומוכן לאמת חתימת אדם שלא בתאריך האמיתי בו חתם, בנוסף, לחוסר ידע שגילה נאשם 2 בפעולותיו, עולה גם תמיהה לגבי התנהלותו של נאשם 2 בעניין ייפוי-הכוח המזויף – ת/1.

לטענת נאשם 2 בערב שקדם למפגש במשרדו בתאריך 20.03.09 או באותו בוקר הוא התבקש על-ידי נאשם 1 להכין ייפוי-כוח בלתי חוזר לצורך פעילות עסקית של נאשם 1 וזכרנקו מחוץ לישראל.
נאשם 2 מציין כי הוציא את המסמך מהמאגר במחשב של המשרד וערך בו שינויים מינוריים שהתייחסו בעיקר לשמות.
לדבריו, הוא אמר לנאשם 1: "אני לא מומחה גדול לדין הזר ואני לא יודע אם אפשר יהיה לעשות איתו שימוש בחו"ל".

עוד טען נאשם 2, כי זכרנקו חתם בנוכחותו על ייפוי-הכוח ת/1 ופירוט גירסתו הובא בהכרעתהדין.

163) כפי שכבר ציינתי, לאור חוות-דעתו של רפ"ק ניצן ניב כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיב בין כתב-היד שבחתימה על ת/1 לבין דוגמאות כתב-ידו של זכרנקו –חוות-דעת הנתמכת ב"שִׁקרֵי נאשמים"- גירסאות סותרות של נאשמים 1-3 בעניין נסיבות עריכת ייפויכוח ת/1 ומעמד החתימה - אני קובעת כי נאשם 2 לא החתים את זכרנקו על ת/1.

עוד יש לבחון אם דברי נאשם 2 כי החתים את זכרנקו על ת/1, הינם דברי שקר במתכוון או שמא טעות בתום לב.

164) מחומר הראיות עולה כי נאשם 1 ביקש מנאשם 2 עריכת שלושה ייפויֵי-כוח:

הראשון - ת/14- ייפוי-כוח שנדרש לצורך ייצוגו של זכרנקו בתביעה שהגיש נגדו בנק דיסקונט בבית-משפט השלום בבאר- שבע בקשר לערבות שחתם לשף רונן.
ייפוי-כוח זה נחתם בתאריך 20.3.09, ולטענת נאשם 2 הוא הכין את הבקשה לרשות להתגונן וייפוי-הכוח כשבועיים לפני מועד חתימתו.
עוד עלה מחקירתו של נאשם 2 בעניין זה, שהוא איננו זוכר אם ראה את זכרנקו עובר למועד זה (20.3.09), אין במסמכים שברשות נאשם 2 כל מסמך הקודם למועד זה (20.3.2009), וייתכן כי הייתה זו פגישתם הראשונה, כלשונו של נאשם 2 לזכרנקו:
"ש: כמה פעמים לפני החתימה על ייפוי-הכוח אתה ראית את אלכסיי זכרנקו?
ת: אני לא יכול להגיד לך.

ש: כלומר אי-אפשר לשלול שזאת הייתה הפעם הראשונה שראית את שניהם?
ת: אני לא נוטה להניח, אבל לא יכול לשלול. אני לא יכול להגיד לך שאני זוכר."

ייפוי-הכוח השני - הינו ייפוי-כוח של זכרנקו מתאריך 21.5.09, כשנאשם 1 ביקש ממנו להכין ייפוי-כוח, ונאשם 2 מציין כי אינו זוכר מה היה רקע ההתרחשות לייפוי-כ וח זה.
לדבריו ייפוי-כוח זה לא נחתם בפניו, והוא הגיע לידיו מרוסיה עם חתימתו הסרוקה של זכרנקו.
נאשם 2 ציין כי היה על זכרנקו לחתום בפני קונסול ישראל ברוסיה, ומשהגיע עם חתימה סרוקה - "אין לנייר זה שום ערך מבחינתי, ולדעתי זה היה הסוף שלו".
עוד לדבריו, הוא אמנם הכין את ייפוי-הכוח, אך אינו זוכר אם העביר אותו לנאשם 1 ואם עשה כן במקור או במייל.
אמנם הוא פגש את זכרנקו בישראל לאחר הכנת ייפוי-הכוח, אבל הוא לא החתים אותו עליו, נשאלת שאלה: מדוע?

ייפוי-הכוח השלישי (לאו דווקא בסדר כרונולוגי) הוא ת/1.

165) בחקירתו טען נאשם 2, שהוא ערך את ייפוי-הכוח ומסר אותו לנאשם 1 , אך לא יכול היה לציין מתי עשה כן.
הוא גם לא זכר את ההתרחשות שהביאה למסירת ייפוי-הכוח, כלשונו:
"אני מנסה להיזכר בסיטואציה שנתתי לו את זה ואני לא זוכר."

וכן: "אני לא זוכר מתי מסרתי לו את זה" אך מוסיף שזה היה לאחרונה.

בתחילה טען נאשם 2 שייפוי-הכוח ת/1 היה בעותק אחד בהמשך ציין כי, "אינטואיטיבית" היה אומר שהיו שני עותקים, אבל לדבריו אצלו נשאר רק צילום.

166) בתאריך 2.11.2010 פנה אליו נאשם 1 מחו"ל וביקש שיעביר אליו מכתב המאשר שייפוי-הכוח ת/1 נחתם במשרדו.
לבקשתו, הכין נאשם 2 את המכתב ת/184. כשנשאל בחקירתו אודות מסמך זה טען שאינו זוכר את המסמך "אבל זה נראה כמו מסמך שאני כתבתי".
וכן: "אני אומר עוד פעם, זה מסמך טכני שאני לא יכול לזכור בדיוק למה... אני לא זוכר לאן העברתי אותו. נתתי אותו לניסים, העברתי אותו...".

וכן:
"אני באמת לא יכול להיזכר באיזשהו אירוע שעל הרקע שלו התעקשתי להכין את המסמך. אני שוב פעם אומר, אני מניח שניסים פנה אלי לבקש ממני להכין אישור כזה, אני לא יודע לצורך מה, ולמי הוא התכוון להציג אותו."

באותו מועד הכין מכתב נוסף לנאשם 1, לבקשת האחרון – ת/185 (נושא תאריך 2.11.2010) - לפיו נאשם 1 לא עשה שימוש בייפוי-הכוח ת/1. הסתבר לנאשם 2 במהלך חקירתו כי הוא אישר את חתימתו של נאשם 1 על מסמך שאינו אמת, שכן בפועל, הוא עצמו, נאשם 2 השתמש בייפוי-הכוח בקפריסין לצורך רישום הדירות בהרצליה ע"ש נאשם 1, וגם היה כבר ברור לו בעת שנאשם 1 ביקש ממנו לאמת את המסמך אצל נוטוריון (עו"ד לידיה תמיר) שהלה מתכוון להשתמש בייפוי-הכוח לצורך הקפאת נכסי זכרנקו ברוסיה.

167) אין ספק כי נאשם 2 לא התבלבל בין ייפויֵי-הכוח השונים בעת שרשם את המכתב המאשר, ת/184, כי זכרנקו חתם בפניו על ייפוי-הכוח במשרדו, שכן הוא מתייחס לתריך 20.3.2009. נוטה אני לחשוב כי הוא לא יכול היה לעמוד בפני דרישתו ולחצו של נאשם 1, וכדי לרצות אותו הוא נעתר לו, כשהוא סבור שלייפוי-הכוח ת/1 אין ממילא ערך משפטי בישראל, ואולי אף בחו"ל.

נאשם 2 אפילו לא בירר עם נאשם 1 מהי נחיצות המסמך, ולשם מה הוא נדרש. אך יחד עם זאת, אני מאמינה לנאשם 2 שהוא לא היה שותף לתכניתו של נאשם 1 לזייף על ייפוי-הכוח את חתימת זכרנקו.
נאשם 2 לא היה מעורב בהליכים המשפטיים ברוסיה, ואני מאמינה לו שלא היה מעורב במלאכת הזיוף.

עו"ד גוטליב ציין כי נאשם 1 הוא אדם מתוחכם המסוגל "למכור קרח לאסקימוסים", וככזה הוא יכול היה לנתב את נאשם 2 להיענות לדרישותיו.

168) אין כל ראיה שנאשם 2 היה מודע לתוכניותיו של נאשם 1- כמבצע העיקרי של מעשה זיוף ייפוי-הכוח. הוא היה מוכן לכתוב עבורו מכתבים, ולאחר שהסתבך בכתיבת המכתב ת/184, הוא לא יכול היה לסגת ולטעון שזכרנקו לא חתם בפניו, וכך הסתבך בשקרים אודות חתימת ת/1.

לאחר עריכת המכתב ת/184 מצא עצמו נאשם 2 אפוא במצוקה, שכן הוא לא יכול היה עוד שלא לדבוק בגירסה השיקרית לפיה החתים את זכרנקו על ת/1, שאם לא כן - מדוע הסכים לתת לנאשם 1 מכתב חריג כמו ת/184?

169) להבדיל מנאשמת 3 שהייתה תלויה כלכלית בנאשם 1, ויחסיה עימו היו יחסים "מיוחדים", נאשם 2 לא היה שותפו לעסקים של נאשם 1 והוא לא קיבל ממנו טובות-הנאה למעט שכר טרחה לשותפות.

170) כאמור, נאשם 2 לא קיבל נכסים או טובות הנאה מעבר לשכ"ט שאף הוא לא הסתכם בסכום של 720,000 ₪ כפי שסברה התביעה בתחילה, שכן בסכום הנ"ל נכללו גם פיקדונות והעברות. שכה"ט לשותפות הסתכם בסך של כ-200,000 ₪.

אי-הדיווח לרשם החברות על נאמנות זכרנקו במניות, כמו גם אי-מסירת הפרטים לעו"ד גוטליב וחב' גאון נבעו מתצריף של חוסר ידע, טעות ורשלנות, אך לא שוכנעתי שנאשם 2 פעל כך מתוך כוונה למסור דיווח שִׁקרִי כוזב.

רק לאחר הגשת כתב-האישום וקבלת ייעוץ משפטי מבאי-כוחו, ולאחר ש"נבר" בחומר המשפטי, למד נאשם 2 את אשר ציטט בבית-המשפט בעניין הזכות החוזית מול טענת הבעלות.

נאשם 2 היה מודע לאי-ידיעתו של זכרנקו את השפה העברית והאנגלית, אלא שהוא התרשם ממערכת יחסים טובה בין נאשם 1 לזכרנקו, וכשנאשם 1 הביא בפניו נתונים ועובדות שיש להכלילם בחוזה הוא יצא מההנחה שהדבר הוא גם על דעתו של זכרנקו, כלשונו: "לעיתים ניסים היה אומר לי שהוא הגיע לאיזשהו סיכום כזה או אחר עם אלכס, והיה מעביר לי את תוכן הדברים, אבל התקשורת עם אלכסיי ברוב האירועים באמצעות אלינה".

עוד לדבריו, מערכת הקשרים בין נאשמת 3 לזכרנקו הייתה אינטנסיבית ו"כל זה נטע בי ביטחון שאכן מדובר באשת אמונו ונציגתו".

החוקר אנטולי ליבשיץ הטיח בפניו: "אתה עורך מסמך שנותן לאדם צד ג' שליטה על מיליונים, וזאת מבלי שאתה מכיר לא את הלקוח השני שלך, אתה מייצג פה שני לקוחות..." על כך השיב נאשם 2: "לא היה לי כל יסוד לחשוב ולהאמין שהדברים אינם כשרים" וכן: "אני באותה תקופה לא ראיתי את התרגום, כתירגום מטעם ניסים"

אף אלינה לא הייתה מוחזקת בעיני נאשם 2 כמתורגמנית בלבד, אלא כ"נציגתו של אלכס" וזאת נוכח היחסים ההדוקים ביניהם.
נאשם 2 הסביר כי היא הוצגה בפניו כפקידת ציבור- ראש לשכה של שרת הקליטה, והדבר הותיר עליו רושם עז.
נאשם 2 ציין כי זכרנקו הבין מה שמדברים אליו: "אני בכלים שלי המקסימאליים עשיתי את המקסימום לוודא שהוא אכן עדיין ככל שזה כרוך במסמכים שאני אחראי להכנתם ולהחתמתם".

יחד עם זאת, הוא אינו מתעלם מכך שאינו יודע להגיד אם דבריו תורגמו בדקדקנות, כשהוא מדגיש: "אני שוב חוזר ומדגיש אלינה באותה תקופה נתפסת בעיניי לפחות כנציגתו".
וכן: "לא היה יסוד להניח שהדברים הם לא ככה".

171) לאחר שהשתכנעתי שבמעשיו של הנאשם 2 הייתה מידה של אי-ידע, רשלנות, ואי-הפעלת שיקול-דעת מקצועי נאות - אך לא ניתן לייחס לו כוונה פלילית - אני מזכּה אותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.

ז. האישום השלישי

172) במהלך פתיחת החשבון של חב' פושקין התבטא נאשם 1 כלפי כפיר ענבר - מנהל מחלקת בנקאות עסקית של בנק הפועלים בסניף הגלים בהרצליה באופן מאיים בציינו כי: "זה יעלה לו, ההתנהגות הזאת שהוא עושה קשיים בפתיחת חשבון".
מנהל סניף הבנק ראה בכך איום ממשי והתקשר למנהל האיזור. למחרת זומן נאשם 1 לבנק, או אז טען כי הייתה זו "פליטת פה" והוא לא התכוון לכלום.
לטענת נאשם 1, בעת שהייתו במעצר-בית הוא נתקל בקשיים להמשיך ולנהל את המסעדה, שכן ספקים אשר קראו על היעלמו של אלכסיי רצו לקבל את כספם.

אשר על-כן, הוא שלח את אשתו ואת בנו לבנק עם ייפוי-כוח שלו, על-מנת למשוך כספים עבור מקבלי המשכורות והספקים. ברם, הבנק סירב לכבד את ייפוי-הכוח שלו, ודרש שהוא עצמו יגיע.
לדבריו, הוא קיבל היתר פעמיים מבית-המשפט לצאת מביתו (שם שהה במעצר בית) על-מנת להסדיר עניינים בבנק, אך הבעיה לא נפתרה במלואה, ופקידי הבנק דרשו ממנו לסגור את חשבון הבנק.
לטענת נאשם 1 בשיחתו עם ישראל לייב, הוא אמר לו שהוא יתבע את אותם פקידים הגורמים לו נזק.
עוד לדבריו, טרונייתו לא הופנתה כלל כלפי ישראל לייב שכן, הלה היה לדבריו דווקא אדם הגון והוגן, אלא כלפי הפקידים האחרים.
נאשם 1 טען שהוא אינו זוכר שאמר לפקיד כפיר "זה עוד יעלה לך ההתנהלות הזאת שאתה עושה קשיים בפתיחת חשבון", ולטענתו, הוא לא אמר לפקידים שהוא יתבע אותם, אלא אמר שיתבע את בנק הפועלים, כלשונו: "שבנק הפועלים יקבל...".

הטרדת עד

173) סעיף 249 לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה עלפי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו - מאסר שלוש שנים."

תכליתה של הוראת החוק המתייחסת להטרדתו של עד - בין אם עסקינן בעד "בפועל" ובין אם מדובר במי שמסר הודעתו במסגרת הליכי חקירה או עתיד למוסרה, הינה לאסור "כל הטרדה בנוגע לעדות בהליך משפטי או בנוגע לחקירה על- פי דין, בלי שיהיה צורך להוכיח את הכוונה של הכשלת העדות או פגיעה במהימנותו של עד".

עיון בפסיקה מלמד כי כוונת המחוקק הייתה להרחיב את תחולתה של העבירה כך שיהיה בה כדי "להקיף ולתפוס את כל המעשים, אף החמורים פחות, שיש בהם כדי לגרום אי-נעימות או אי-רצון".

נוסחה הנוכחי של העבירה נועד לאפיינה כעבירת התנהגות שהשתכללותה אינה מותנית בכוונה להשפיע על תוכן העדות, הליך משפטי, או בגרימה בפועל של תחושת טרדה או איום. כפי שנקבע ב-ע"פ בלזר:
"די בהוכחת עשיית מעשה הטרדה, אשר נעשה מתוך מודעות למהות המעשה ולטיבו ולנסיבות הכרוכות בו, כדי לבסס הרשעה על סעיף זה."

אשר ליסוד ההתנהגותי באותו מקרה, מצא בית-המשפט לפרשו בהרחבה כדלקמן:
"מבלי לנסות ולמצות את משמעות דיבור זה ניתן לומר, כי הטרדה כוללת כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בהם כדי לטורדו ממנוחתו או מעיסוק באותם העניינים שהוא בוחר לו מרצונו... פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוויית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים, שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא... יש לראות כהטרדה דרישה מאדם - תוך לחץ סביבתי עקיף המתבטא בחקירות סביבו וסביב עברו, הצגתו בעיני רבים כולל מעבידו כשקרן והעלאת האשמות ורמיזות שיש תיק מלא עם חומר ראיות נגדו....".

אין כל ספק כי כל היסודות העובדתיים הנדרשים להרשעה בעבירת הטרדת עד מתקיימים במקרה דנן: הנאשם הגיע לסניף בנק הפועלים, פנה למר לייב באומרו כי הוא נחשף להודעות שמסרו במשטרה הוא ופקידי הבנק כפיר וזילברשטיין, בציינו כי הוא יודע "הרבה יותר דברים" משידע בעבר עליו ועל שני הפקידים הנוספים.
תוך כך הצהיר הנאשם בפני מר לייב, כי "בשבוע הבא" יקבלו פקידי הבנק מכתב מסודר שתכליתו "שאנשים צריכים לשלם באופן אישי, על-מנת לא לעשות טעויות כאלה בעתיד". בכך קיים את יסודות העבירה, ולדברים שמסר בבית-המשפט מר לייב מהם עולה כי בעת שנאמרו הדברים על-ידי הנאשם לא פרש אותם כאיום יש לייחס משמעות, לכל היותר, במישור החומרה. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שבחקירתו החוזרת אישר לייב שאמר במשטרה כי הוא חושש מהנאשם.

הפן המשפטי

174) לטענת נאשם 1, הוא פעל בנושא חב' פושקין על-פי ייעוץ משפטי שקיבל מעו"ד ברמי, בחברות זכרנקו השקעות ותעשיות בעניין אי-רישום זכויות – הוא קיבל ייעוץ משפטי מנאשם 2. בעניין חב' גאון הוא קיבל ייעוץ משפטי מעו"ד דוד גוטליב.

אקדים ואציין, כי נאשם 1 לא טען זאת בחקירותיו, והטענה צצה לראשונה בעדותו בביתהמשפט, ולא בכדי ב"כ המאשימה רואה בה טענה "כבושה" שערכה מועט.

בחינת טענה זו מגלה כי נאשם 1 כלל לא פנה לקבלת ייעוץ משפטי. כיצד לרשום את המניות שקיבל מזכרנקו במסמכי הקמת חברות פושקין, זכרנקו השקעות ותעשיות ובמסמכי הבנקים.

נאשם 1 אמנם טען כי שאל את עו"ד ברמי אם עליו לדווח על העברת המניות לטובתו בהעברת פושקין, ולדבריו, נענה בשלילה.
ברם, עו"ד ברמי לא תמך בטענתו של נאשם 1, אלא אמר שנאשם 1 "שאל משהו", אבל "ממש בעירפול" (עמ' 1110, ש' 30-33).

175) באשר לטענת נאשם 1 כי עו"ד ברמי מילא את ההצהרה על נהנה שנמסרה לבנק הכחיש עו"ד ברמי כי מדובר בכתב-ידו (עמ' 1126 שורות 13-16).

עוד יודגש, כי כאשר עו"ד ברמי החזיק מניות בנאמנות עבור זכרנקו הוא דיווח על הנאמנות הן במסמכי הקמת החברה (ת/150) והן בטופס הצהרת נהנה שהוגשה לבנק (צרופה ל-ת/179).

לטענת נאשם 1, הוא העתיק מהמסמכים של חב' פושקין או כלשונו "עשינו פשוט Copy Paste" מהמסמכים של חב' פושקין (עמ' 698 שורות 25-29).
לו היה נוהג נאשם 1 כך היה פועל כמו עו"ד ברמי בחברת פושקין ומדווח על הנאמנות.

176) באשר למילוי טפסי פתיחת חשבונות הבנק של חברות זכרנקו ומסמכיה הצהרה על נהנה (ת/190-ת/191) טען נאשם 2 כי סייע לנאשם 1 אך לא במסגרת ייעוץ משפטי, שכן הוא אינו מכיר את תחום הלבנת ההון.
יצוין, כי נאשם 2 הבהיר מיד לנאשם 1 שנושא החברות הציבוריות אינו התחום המקצועי שלו, ועל אף זאת האחרון ביקש ממנו ללוות את עיסקת גאון.

177) ב-ע"פ 1182/99, 1493/9, 2606/999 אלי הורוביץ נ' מדינת ישראל; מדינת ישראל נ' פרומדיקו בע"מ ואח', פ"ד נ(4), 1, קבע בית-המשפט העליון כי:
"יש להיזהר בקבלת טענת הסתמכות במקרים שבהם הפנייה לייעוץ היא מן השפה ולחוץ, בלי שהיא משקפת הסתמכות אמיתית בתום-לב מצידו של הנאשם."

וכן:
"הסתמכות אדם בתום-לב על עצה שקיבל בקשר לפעולה מסוימת שהוא מבקש מעורך-דין לשקול אותה, עורך-דין שעליו הוא יכול לסמוך כבעל הידע המשפטי הנדרש, ואשר ידועות לו כלל העובדות והנסיבות הדרושות לעניין עשוי לשלול את קיומה של כוונה פלילית מצידו לפעול שלא כדין. במקרה כזה תעמוד לו טענת ההסתמכות."

לטענת נאשם 1, עוה"ד גוטליב ושניצר ידעו על חלקו האמיתי בחברות זכרנקו, והם קבעו שאין חובה לעדכן את נציגי חב' גאון עד למועד ה-closing.

דא עקא, שנאשם 1 הודה בעצמו כי אינו יכול להגדיר את מינוח הדברים בפני עו"ד גוטליב - אם אמר לו שמדובר בהבטחה של זכרנקו או שיש לו כבר את שטר העברת המניות.

178) כבר קבעתי כי אני מאמינה לדברי עו"ד גוטליב הנתמכים בדברי שותפו עו"ד שניצר, כי הם לא ידעו על קיומם של שטרי העברת המניות והסכם הנאמנות והם התייחסו להבטחה בעל-פה כאל דבר שטרם קרם עור וגידים.

משנמנע נאשם 1 להביא לידיעת עורכי-דינו מידע אמיתי על חלקו בחברות זכרנקו השקעות ותעשיות – אין משמעות לעצה משפטית – אם קבל.

קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
179) עבירת המרמה מורכבת משלושה יסודות:
הצגת טענה כוזבת.
קבלת דבר.
קשר סיבתי בין המירמה לקבלת הדבר.

מוצג כוזב ניתן להציג בהעלמת עובדה או הצגה חלקית של עובדות ואף בשתיקה.

קבלת דבר איננה רק קבלת נכס. ההפסד של המרומה יכול להתבטא בפגיעה בחופש הפעולה והבחירה שלו.
האינטרס המוגן אפוא בעבירת המירמה הוא ההגנה על חופש הרצון וחופש הבחירה, שכן כאשר מוצג מצג עובדתי אמיתי יכול המקבל לשקול את הנתונים האמיתיים לחיוב ולשלילה, כשנפגע חופש הבחירה שלו, הוא מנוע משקילת העניין.
היסוד הנפשי בעבירות המירמה הוא מודעות לכך שהטענה הנטענת איננה נכונה ומודעות לתוצאה, גם אם המרמה נהג בחוסר אכפתיות.

לטענת ב"כ נאשמים 1 ו-3 לא התקיים כל מעשה מרמה, שכן עוה"ד גוטליב ושניצר היו מודעים לקיומם של שטרי העברת המניות, אך גם אם לא ידעו על כך, המירמה איננה רלוונטית שכן לא התקבל "דבר" בגינה.
ה"דבר" - חתימת הסכם עם חב' גאון והאפשרות להתקשר איתה מאחר וחברת גאון הייתה מוכנה להמשיך בעיסקה גם לאחר היעלמות זכרנקו, ולאחר שנאשם 1 היה לבעלים של 100% ממניות חב' זכרנקו.
רצונה החופשי של חב' גאון - לא נשלל. אותה עניֵין רק התשלום, מי יחתום על ההסכם, ומי יעביר את הכסף תמורת חב' גאון נכסים.

180) ב"כ הנאשמים חזרו וטענו, כי זהותו של נאשם 1 לא הייתה רלוונטית לקיום העיסקה לאחר שהאסיפה הכללית של חב' גאון אישרה את העיסקה, התנהלות אנשי חב' גאון כמו גם עדותו של הסמנכ"ל בן חיים מלמדת שלחב' גאון לא היה כל עניין במעמדו של נאשם 1 בחברת זכרנקו.

אף מעדותו של עו"ד גוטליב עלה כי שני הצדדים היו מעוניינים בהמשך העיסקה, אלא שהסתבר כי אור הזרקורים שהופנה לעיסקה גרם לחב' גאון לסגת ממנה, ואף נאשם 1 כבר לא רצה בה.

אכן אנשי חברת גאון רצו לקיים את העיסקה לאחר היעלמות זכרנקו, ומבחינתם בתחילה לא שינתה זהותו של נאשם 1, והעובדה שהיה פושט רגל בזמנו.
ברם, כשרשות ני"ע החלה לגלות עניין בגורל השלמת העיסקה, ורפרנטים שלה דרשו שחב' גאון תוציא דו"ח מיידי על כך שנאשם 1 היה פושט רגל בין השנים 1996-2004, וכן ידווחו להם אם תלויים ועומדים נגד נאשם 1 תיקים פליליים, הגיעו אנשי חב' גאון למסקנה שלא ראוי להם לקיים את העיסקה עם נאשם 1. משמע, בסופו של יום ה"דבר" לא התקבל עקב זהותו של נאשם 1.
נאשם 1 היה מודע לסיבה האמיתית הקשורה אליו, ועל כן טען בחיקור הדין כי אנשי חב' גאון לא רצו בו, וזו הייתה הסיבה לביטול העיסקה.

181) בתאריך 18.10.09 דיווחה חב' גאון בדו"ח מיידי לרשות לני"ע כי היא החליטה לבטל את הסכם המכירה נוכח האירועים שהתרחשו לאחר חתימת ההסכם, ובין היתר בגין הסכם נאמנות המנוגד להצהרה ולמידע שנמסר לחב' גאון אחזקות.

לולא בוטל ההסכם היה נאשם 1 מקבל את השליטה בחברת גאון נכסים על קופתה שהכילה כ- 15 מיליון ₪ שמקורם במימון הציבור, ויכול היה גם לבצע הנפקה עתידית.

דיווח כוזב - עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון
182) הנאשם הואשם במתן דיווח כוזב - עבירה לפי סעיפים 3(ב) + 7 לחוק איסור הלבנת הון.

תכליתו של חוק איסור הלבנת הון היא הקלה על זיהוי מעשי עבירה ואיתורו של רכוש שהושג באמצעותם, וזאת בדרך של קביעת מנגנוני דיווח, והטלת איסורים המגובים, בין השאר, בסנקציות פליליות, כנגד שיבוש אותם מנגנונים. מטרתם של מבצעי העבירות לפי סעיף 3 לחוק היא הסתרה או הסוואה של מקור הרכוש ובעלי הזכויות בו, ולצורך זה די בהוכחת עצימת עיניים, ואין חובה כי ידובר בתכלית העיקרית של הפעולה האסורה:
"3. (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) ( בחוק זה - רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61( א)(4) לחוק העונשין -  
רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
רכוש ששימש לביצוע עבירה;
רכוש שאיפשר ביצוע עבירה.
 
(ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו - העונש הקבוע בסעיף קטן ( א); לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח."

היסוד העובדתי בעבירת הדיווח הכוזב הוא מסירת מידע כוזב או הימנעות ממסירת מידע, מקום שמסירתו נדרשת.

היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות ורצון להשיג המטרה.

בהצעת חוק "איסור הלבנת הון" תשנ"ט-1999 (ה"ח תשנ"ט, 420), נקבע:
"הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית במטרה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טישטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש."

מטרת העבירה היא להסתיר או להסוות את מקור הרכוש וזהות בעלי הזכויות בו.
ב-ע"א 9796/03 חביב שם טוב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, נקבע:
"טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח, ונטלת ממנו את נשמתו."

פרשנות העבירה נשוא ההליך הנוכחי, נדונה בהרחבה בפסיקת בית-המשפט העליון בשנים שמאז חקיקתה, ואפנה לעיקרי הדברים ( ע"א 9796/03 הנ"ל) :
"העבירה שבסעיף 3( ב), ובה ענייננו, עוסקת בעשיית פעולה ברכוש או במסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח כנדרש בסעיפים 7 ו-9 לחוק. המונח 'רכוש' מוגדר בסעיף 1 לחוק כ'מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש הוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור'. 'פעולה ברכוש' מוגדרת, בין היתר, כ הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, פעולות בנקאיות שונות ברכוש וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם אין הוא רכוש אסור... ככלל, הדיווח הוא נשמת אפו של החוק ולכך נועדה הוראת סעיף 3( ב)."

לצורך מימוש אפקטיבי של האיסור החוקי, נוסח זה באופן מרחיב, ועל בית-המשפט לפרש את העבירה בהתאם, על-מנת להחילה בנסיבות ובמנגנונים חדשים ומגוונים בהם מתבצעת הסתרת הרכוש. כך, נפסק ב- בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר ואח', פ"ד נח(3) 613, 619-620:
"הוראת סעיף 3( ב) שלחוק מהווה, על-פי תכליתה, חגורת ביטחון הסובבת את ההוראה העיקרית שבסעיף 3( א). המבקש להלבין הון שהושג בעבירה - לרבות הון ששימש לביצוע עבירה או הון שאפשר ביצוע עבירה - יעשה כל אשר ביכולתו כדי להסתיר את מעשיו מפני הרשויות. דרכו זו של העבריין מבקשת הוראת סעיף 3( ב) לשבש. מכאן חובת הדיווח המוטלת על תאגידים בנקאיים כהוראת הסעיף 7 לחוק, ובקביעת עבירה למי שעושה פעולה ברכוש במטרה לסכל דיווח לפי סעיף 7 ( או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון)... חגורת הביטחון שהוראת סעיף 3( ב) קובעת סביב הוראת סעיף 3( א), לא נוכל לומר עליה כי חגורת ביטחון הזויה היא. הוראת סעיף 3( ב) הפכה את חובת הדיווח לחובה ראשונית, ולא ניתן לומר כי בפרשנו את החוק כלשונו יצרנו מפלצת שיש צורך להכריתה מארץ."

ובדומה לכך, במישור היישום, נאמר (ע"א 9796/03 הנ"ל) כי:
"...גם להלכה גם למעשה, הבניה היא עשיית פעולה ברכוש "במטרה שלא יהיה דיווח" ומכאן שיש בה עבירה על האיסור הקבוע בסעיף 3(ב). וכך עד להמצאה הבאה כיצד להשתמט מדיווח."

נאשם 1 מואשם שהסתיר את שטרי העברת המניות והסכם הנאמנות מפקידי בנק הפועלים, שם התנהלו חשבונות חברות פושקין וזכרנקו, ונמנע מלציין שהוא בבחינת "נהנה" בחברות המצוינות לעיל. נאשם 1 טען בפני פקיד הבנק כי זכרנקו הוא בעל השליטה היחיד והנהנה היחיד בחברות הנ"ל.
ב"כ נאשמים 1 ו-3 גורס כי על-פי הפרקטיקה הנוהגת, הבנק מדווח רק על בעלי שליטה בתאגיד ולא על "נהנה", והוא למד זאת מתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם הרשות לאיסור הלבנת הון שהזכירה את זכרנקו רק כבעל שליטה ולא כנהנה.

קשירת קשר לביצוע פשע
183) היסוד העובדתי של העבירה הוא התקשרות בין שניים או יותר, למטרת ביצוע עבירת פשע או עוון. רכיב ההתקשרות בעבירת הקשר איננו זהה במאפייניו להסכם במשפט האזרחי – התקשרות זו איננה טעונה אותה רמת מסוימות, והסכמה לפעול "בכל דרך שהיא" להשגת מטרת הקשר, עשויה להספיק לגיבושו של רכיב זה (ראו: ע"פ 3338/99 פקוביץ' נ' מדינת ישראל {פורסם במאגרים המשפטיים}, ב פיסקה 24, והמקורות המצוינים שם).

היסוד הנפשי של העבירה הוא כוונה להתקשר עם הצד השני, וכן כוונה להגשיםא ת מטרתו הפסולה שלה קשר (שם, שם).

בהתקיימם של יסודות אלה, עבירת הקשר מתגבשת כעבירה נפרדת ועצמאית, אף אם טרם נעשה דבר לקידום מטרתו הפסולה שלה קשר, כך שלצורך גיבוש העבירה לא נדרש ביצועו של מעשה גלוי שיהיה בו משום מימוש רצון הקושרים (שם, שם).

עובדת קיומו של הקשר ניתנת להוכחה, ככל עובדה אחרת, הן בראיות ישירות והן בראיות נסיבתיות, לרבות בדרך של הסקת מסקנות מהתרחשויות "מאוחרות" לאחר היווצרות הקשר.

רישום כוזב במסמכי תאגיד
184) לטענת ב"כ הנאשמים, אין כל חובת רישום של שטרי העברת מניות והסכם נאמנות במסמכי החברה ברשם החברות, משכך העדר רישום אינו רישום כוזב.

עוד נטען כי נאשם 1, התכוון להקים חברות תוך גילוי ורישום הפרטים הנדרשים עפ"י חוק, וכל שבוצע היה באמצעות עורכי- דין, והוא היה בטוח שהרישום משקף את המצב המשפטי הנכון בחברה.

זאת ועוד, גם אם היה נאשם 1 מדווח על מוסד הנאמנות עדיין היה זכרנקו רשום כבעל שליטה יחיד בחברה, שכן לנאשם 1 הייתה רק זכות חוזית במניות.

מוסכם על הכל, כי מחצית ממניות חב' זכרנקו השקעות הוחזקו על-ידי זכרנקו בנאמנות עבור נאשם 1, לנאשם 1 אפוא היו זכויות של נהנה במחצית ממניות החברה מכוח הסכם הנאמנות.
ברם, כל עוד לא נרשמו המניות על שמו של נאשם 1 הוא מחזיק בהן מכוח הזכויות שביושר. לשון אחר: עד שיעשה פעולה אקטיבית לרישום המניות הוא בעל זכות חוזית.

ההגנה גורסת כי אי-רישום הנאמנות במסמכי הקמת חברות זכרנקו הינה פרקטיקה נוהגת, ומכל מקום אין כאמור, הוראת חוק המחייבת אותו לעשות כן.
נאשם 2 טוען, כי "נבר" בחומר המשפטי ולא מצא לכך אסמכתא, כלשונו: "אני לא הכרתי, אבל היום אני לא מכיר חובה ורישום נאמנות ברשם החברות..." (עמ' 872, ש' 5-7).

נאשם 2 מסתתר בטענה של הפרקטיקה הנוהגת מאחורי עדות שותפו - עו"ד וייסמן כשבאתכוחו טוענת שעבור מרשה עו"ד וייסמן היווה סמכות מקצועית בענייני רישום חברות.

185) באת-כוח נאשם 2 הפנתה למאמרו של המלומד כרם ( שם, מהדורה 4, 2004, עמ' 311) בספרו "חוק הנאמנות - התשל"ט - 1979", שם ציין כי על-פי סעיף 4 לחוק הנאמנות מוקנית לנאמן רשות להודיע על קיום הנאמנות אך אין עליו חובה לעשות כן.

וכן ראה ב-ת"א 5958/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב (פורסם במאגרים, 19.7.2011), ולפיו, נאמן רשאי להודיע על קיום נאמנות אך איננו חייב לעשות כן.

עוד צויין כי סעיף 131 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, (להלן: "חוק החברות") איננו הוראה מנדטורית המחייבת להודיע בכל מקרה לחברה על נאמנותו, ואם הוסכם בתנאי הנאמנות שהיות מאן-דהוא נאמן לא תיחשף במרשם "סביר להניח שאי-הודעה על החזקתו במניה כנאמן – לא תיחשב כהפרת חובה".

סעיף 127 לחוק החברות קובע כי: "חברה תנהל מרשם בעלי מניות".

סעיף 131(א) לחוק האמור מורה כי "בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לעניין חוק זה כבעל מניה".

סעיף 299(1) לחוק מורה כי "חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות...", אם "נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו".

בציון הנאמנות במרשם בעלי המניות כאמור "יש... משום גילוי לציבור כי הנאמן אינו פועל עבור עצמו אלא עבור אחרים..."

חוק החברות יוצר גם מאגר מידע ציבורי אצל רשם החברות. כך, סעיף 38(א) לחוק האמור מורה כי "הרשם ינהל רישום לגבי כל חברה ויקבל מסמכים ודיווחים לרישום או לתיוק בתיקי החברה, הכל כפי שקבע השר"; וסעיף 140(6) לחוק (גם במועד האירועים נשוא כתב האישום), כי מלבד הדו"ח השנתי, נדרשת החברה לדווח לרשם על "העברת מניות... ארבעה עשר ימים ממועד ההעברה".

186) על-פי שטרי העברת מניות והסכם נאמנות מתאריך 25.4.09 זכרנקו העביר לנאשם 1 מחצית ממניות חברת "זכרנקו השקעות".

מסמכי הקמת החברה, כפי שנערכו, ציינו את זכרנקו בלבד כבעל מניות, ואת נאשם 1 כמנהל. מטבע הדברים, מסמכים אלו כללו, בין השאר, את טופס 1 לפי תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), תש"ס-1999, אליו נדרש לצרף "עותק תקנון חתום בידי בעל/י המניות הראשונים... שלו מצורפת הצהרה חתומה בידי כל אחד מבעלי המניות הראשונים", אלא ששמו של נאשם 1 נפקד מהם. גם לאחר מכן, לא שונה מרשם בעלי המניות של החברה, ולא צוינו בו נאשם 1 כבעל מניות או היותו של זכרנקו נאמן על מחצית ממניות החברה.
כמו-כן, לא נמסר דיווח לרשם החברות כנדרש באשר להעברת המניות על-פי השטר שבידי נאשם 1 אלא בתאריך 7.9.2009.
לאורך כל התקופה הרלוונטית היה נאשם 1 המוציא והמביא היחיד בהתייחס לחברות, בכל הנוגע לרישומן, ניהול מרשמיהן, ופעולה בשמן.
הנאשם אינו חולק על האירועים המפורטים לעיל, אך מעלה שלוש טענות הגנה: האחת, כי אין לראות בו בעל מניות בחברות, אלא בעל זכות חוזית בלבד לקבלת המניות. השנייה, כי הוראת סעיף 131 לחוק החברות אינה מתייחסת למסמכי ההקמה של חברה. השלישית, כי רישומה של נאמנות במרשם בעלי המניות אינה בגדר חובה.

187) אין ממש באף אחת מטענות אלו.

המבנה המשפטי שבא לידי ביטוי במסמכים שנמצאו בידי נאשם 1 הוא שמחצית ממניות החברות הועברו אליו מידי זכרנקו, ובידי האחרון נותר רק הרישום הפורמאלי לגביהן. בלא הסכם הנאמנות, נדרש היה שמרשמי בעלי המניות ישקפו את העברת המניות לידי נאשם 1, ויימסר לרשם החברות, תוך 14 יום, דיווח בדבר ההעברה. בהתחשב בהסכם הנאמנות, נדרש היה לרשום במרשמי בעלי המניות כי רישום הבעלות של זכרנקו הוא מכוח מעמדו כנאמן. רישומים מסוג זה לא נעשו, על אף שבתפקידו של נאשם 1 כמנהל, היה ממונה גם על עריכתם וניהולם התקין.
ב"כ נאשם 2 הפנתה לספרו של עו"ד שלמה כרם, "חוק הנאמנות, התשל"ט-1979", שם הובעה הדעה כי סעיף 131 אינו "...הוראה מנדטורית, המחייבת את הנאמן להודיע בכל מקרה לחברה על עובדת היותו נאמן". עמדתו של עו"ד כרם, שהוצגה ללא אסמכתא, אינה מתיישבת עם לשון הוראת סעיף 131(א), המנוסחת כציווי, או עם תכלית ההוראה שהיא מתן פומבי לקיומה של הנאמנות.

יוער, כי עו"ד כרם מסייג את האפשרות המוצגת על-ידו למקרה בו "...בתנאי הנאמנות הוסכם שעובדת היותו נאמן לא תיחשף במרשם", אז לניסוחו "סביר להניח" שלא תוחל החובה האמורה. ובענייננו, אין כל הוראה מעין זו בהסכם הנאמנות שנמצא בידי נאשם 1.

לעומתו, פרופ' יוסף גרוס סבור כי אין חובה לציין עבור מי הוא נאמן " עולה מלשון החוק כי אם אדם פועל כנאמן, הרי שעליו לציין את נאמנותו במרשם" (עמ' 301), בלא כל מגבלה על היקף החובה האמורה.

פקודת החברות מורה לרשום נאמנות הן בפנקסי החברה והן אצל רשם החברות, וזאת כדי שלא להכביד על חברות באיתור הנהנים בכל הקשור לחובות החברה כלפי בעלי מניותיה "עלפי הוראות החוק בעל מניה שהוא נאמן – יירשם במירשם בעלי המניות תוך ציון נאמנותו יש בכך משום גילוי לציבור כי הנאמן אינו פועל עבור עצמו, אלא עבור אחרים".

לא זו אף זו: ב-ע"פ 2910/94 ארנסט יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 229, נקבע כי גם רישום העומד בהוראות הדין יכול ויהיה בנסיבות מסויימות - רישום כוזב, וזאת אם איש מקצוע לא ימצא בו את אשר צריך היה להיכלל בו.

188) נאשם 1, במעשה של רישום החברה ובמחדל של הימנעות מלרשום את העברת המניות או את דבר הנאמנות, גרם לכך שיירשמו במסמכי החברות פרטים כוזבים באשר לזהות בעלי המניות, וזאת בכוונה להסתיר עובדה זו מעיני זכרנקו, והאפשרות שיזהה את החתמתו שלא מדעת על שטרי העברת המניות והסכם הנאמנות.

הטענות שהעלה נאשם 1, לפיהן נתונה לו זכות אובליגטורית בלבד במניות הועלו לראשונה לאחר שקיבל ייעוץ משפטי, שתכליתו מילוטו מאחריות פלילית. התזות המשפטיות המועלות מפי באי כוחו, נסמכות על ההנחה לפיה הדבר מבטא גם את אמונתו הכנה בזמן אמת. דא עקא, שהן בעת שנחקר במשטרה, והן בעת שניהל עסקים בשם החברות, נאשם 1 הציג עצמו כבעל מניותיהן, ונראה שהדברים מבטאים את האופן בו תפס את מעמדו באותו שלב.

ח. טיעוני באי-כוח הנאשמים בדבר התנהלות המשטרה

189) ב"כ נאשמים 1 ו-3 גורס כי כתב-האישום הוגש בחופזה וללא שיקול דעת ומבלי שנבדק המצב המשפטי, לרבות בשלב הסיכומים, שכן, בהתאם לחוק ולפסיקה, הבעלות על המניות משתכללת רק עם רישומה במרשם בעלי המניות בחברה, ואילו שטר העברת מניות, כשלעצמו מהווה רק התחייבות להעברת בעלות.
עוד הוסיף וציין ב"כ נאשמים 1 ו-3, כי טענת הנאשמים שעל-אף החתימה על שטרי העברת המניות נותרה הבעלות בידי זכרנקו, ועל-כן המירשם ברשם החברות היה אמיתי ונכון, וכך גם הדיווח על בעלי השליטה במסמכי פתיחת חשבונות הבנק.

190) עוד נטען, כי הנאשמים לא קיבלו במרמה את הסכמת אנשי חב' גאון על הסכם המכר, שעה שאין מחלוקת כי העיסקה אושרה באסיפה הכללית לאחר היעלמות זכרנקו, וכי חברת גאון הייתה מעוניינת בהשלמת העיסקה גם לאחר שנודע לה כי השליטה בחברת זכרנקו השקעות עברה לנאשם 1.

בנוסף לכך נטען כי הופעלו שיטות נפסדות כלפי נאשמים 1 ו-3 אשר נחקרו בלי שנאמר להם שהם נחקרים ומבלי שאיפשרו להם להיוועץ בעו"ד, ונאשמת 3 אף אויימה על-ידי חוקרים שהתחזו לעבריינים.

"תרגיל החקירה" לנאשמת 3

191) נאשמת 3 הלינה כנגד הפרקליטות והמשטרה אודות "תרגיל חקירה" שנעשה לה עת הגיעו למספרה בה שהתה, שני "בריונים" ממוצא רוסי שטענו כי אלכסיי חב להם מיליונים, והם רוצים שהיא תמסור להם 5 מיליונים, כשהם מזהירים אותה שהם לא מתכוונים לחזור על דרישתם בשנית.
לטענת נאשמת 3 ה"בריונים" איימו על חייה ועל חיי בתה. בפחדה הרב מפניהם, היא התקשרה מידית לנאשם 1, אשר שהה בחו"ל אותה עת, ועלפי הנחייתו הרחיקה את ילדיה מביתה, ופנתה בתלונה למשטרה.

רפ"ק ברנרד רוזנטל ציין בעדותו כי ההנחיה של פרקליטת המחוז הייתה שלא לאיים על נאשמת 3- וכך נעשה.

מאחר ו"תרגיל החקירה" נעשה זמן רב יחסית לאחר היעלמותו של זכרנקו, ראו בו החוקרים " מאיץ חקירה", אלא שהתרגיל בסופו של דבר מבחינה תוצאתית- נכשל.

יחד עם זאת, בחינת תמליל האירוע מגלה כי טענות נאשמת 3 שאיימו על חייה ועל חיי ילדיה - אינן נכונות.
האמירה "אנשים לא יבקשו פעם שנייה" היה בה אכן כדי להטיל אימה על נאשמת 3, וזאת גם אם לא היה איום מפורש על חייה מצד שני השוטרים שהתחזו לבריונים. ברם, הם לא טענו כי הם יודעים את דרכה של בתה של נאשמת 3 לבית-הספר וכיו"ב.
אנשי המשטרה בחרו בנאשמת 3 כמושא לתרגיל החקירה, בשל הערכתם כי היא חוליה חלשה מנאשם 1 אשר במסגרת פעילותו בשוק האפור כבר אוים בעבר, והוא פחות נוטה להיבהל.
לטענת נאשמת 3, תמליל האירוע אינו משקף את אמיתות השיחה בינה לבין השוטרים המתחזים לבריונים, ובלא תשתית ראייתית ממשית האשימה נאשמת 3 את המשטרה ש"מחקה" מהתמליל אמירות מאיימות.

192) לאחר עיון בתמליל אני קובעת כי אין בסיס לטענת נאשמת 3 בדבר איום על חיי ילדיה, ולא הוכח כי הקלטת "שופצה". לא מן הנמנע שהוספו על-ידה בחקירתה אמירות שאינן מופיעות בשיחה שהתנהלה באירוע. יתכן שהדבר נובע מפּחדהּ, ונאשמת 3 יצרה הקשרים להתנהגות של אנשי פשע המאיימים בסגנון הנטען על-ידה.
תימוכין לטענה שלא היה איום על ילדיה היא גם העובדה שנאשם לא הזכיר זאת בעת חקירתו במשטרה, שאם היה נאמר לו כן על-ידי נאשמת 3, ללא ספק היה טוען זאת בפני חוקריו.
יחד עם זאת, טוב הייתה עושה התביעה לוּ גילתה בחומר החקירה שמסרה להגנה את תרגיל החקירה, על-אף שלא נהוג לגלות תרגילי חקירה, ולוּ על-מנת להסיר את האֵימה שהטילו השוטרים על נאשמת 3.
בעניין זה יוער, כי נאשמים 1 ו-3 טענו שהם ידעו לאחר האירוע שמדובר בתרגיל משטרתי, וכי נאשם 1 בדק את מספר המכונית בחברה המשכירה.

ט. סוף דבר

193) נאשם 2 זכאי מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-3 בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע (זיוף בנסיבות מחמירות) וזיוף בנסיבות מחמירות (נשוא האישום הראשון) - עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו- 418, ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין .
נאשם 1 מורשע גם בשימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

נאשם 1 מורשע בביצוע עבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; וכן בביצוע עבירה של איסור הלבנת הון (דיווח כוזב), נשוא האישום השני) - עבירה לפי סעיף 3(ב) + 7 לחוק איסור הלבנת הון.

כמו-כן מורשע נאשם 1 בביצוע עבירה של הטרדת עד (נשוא האישום השלישי) - עבירה לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ו , 02 דצמבר 2015, במעמד הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת