הדפסה

מדינת ישראל נ' דוידוב(עציר)

בעניין:
מדינת ישראל

העוררת

נגד

מאיה דוידוב (עצירה)
המשיבה

<#1#>
מתייצבים:
בשם המדינה – פקד צפניה כרבי
המשיבה וב"כ עו"ד אלי אונגר
פרוטוקול
מר כרבי:
אני חוזר על האמור בהודעת הערר.
לדעתנו טעה בית משפט קמא שלא נתן את הימים המבוקשים בעקבות הגשת הצהרת התובע. בהחלטתו בית משפט קמא רוקן מתוכן את כל המשמעות של הצהרת התובע. בנוסף, לדעתנו לא נבחנו חלופות ראויות וכן זה אינו השלב שבו יש לבחון חלופות מעצר. כמו כן, אין מדובר בעבירה מקרית, לאור הרשעותיה של המשיבה. בנוסף, אצהיר בפני בית המשפט שבידיי עותק של כתב אישום. הוא אינו הוגש לבית המשפט, על מנת לא לזלזל בבית המשפט.

עו"ד אונגר:
אני קצת קשה לי ולא נותר לי אלא להצטער על עמדת המאשימה. מדובר באישה בת 50 שלה חמישה ילדים. דווקא בתקופה הזו, ראוי היה שהמאשימה תשקול בכובד ראש הגשת בקשה למעצר תום הליכים, בנסיבות של המשיבה שבפנינו.
אין מחלוקת שהיא הלינה את בן זוגה בארבע שנים האחרונות הלנה חד פעמית, בלילה שבין שישי לשבת. מצב דברים שהוא הגיע אליה במפתיע והם תכננו יחד, ביום ראשון, לנסות ולהתחיל להסדיר באופן משפטי את הישארותו של אותו איברהים בן זוגה בישראל, במיוחד נוכח העובדה שאיברהים הוא אביו של בנה של המשיבה, קטין בשם נתנאל שבחודש הבא יהיה בן 4.
אני מניח שהמדינה ביקשה את מעצרה או רוצה לבקש את מעצרה של המשיבה עד לתום המהלכים בשל שתי סיבות – הראשונה, עברה של המשיבה. למדתי שהמשיבה הורשעה בשנת 2009 ב-7 עבירות הלנה שבוצעו בשנת 2005 ו-2006. גזר הדין ניתן בשנת 2009 והיא ריצתה מאסר. עברה של המשיבה היום משמש לה לרועץ.
מדובר בעבירות שבוצעו לפני כמעט עשור ולגביהן נתנה את הדין לפני כחמש שנים. בנסיבות הללו, לא ניתן לראות בה רצידיוויסטית באופן שהמסוכנות ממנה היא כל כך גבוהה שמא תשוחרר ותלין שב"חים או תושבים זרים כדבר שבשגרה.
דבר שני, אני מניח שנפלה טעות בידי המאשימה או בידי עוה"ד שחתם על הצהרת התובע כשהוא מתייחס להלכת חטיב. הלכת חטיב שינתה את רף הענישה בעבירות של כניסה לישראל וקבעה שנוכח המצב הביטחוני שהיה דאז בשנת 2000, נוכח טרור המתאבדים ששרר אז, בהלכת חטיב נקבע שיש להחמיר את רף הענישה ולקבוע מאסר בפועל, בהתאם לנסיבות האישיות של כל נאשם. דא עקא, מאז "חומת מגן" ומשילותה של הרש"פ אנו רואים באופן אחיד בפסיקה שהעבירות נגזרות מסוג זה לא מביאות למעצר עד תום הליכים וגם רף הענישה, הוא רף ענישה של בדרך כלל מאסרים מותנים, עד כדי, ברף העליון מאסרים על דרך של עבודות שירות.
בשורה של פסקי דין, בתי המשפט השונים קבעו שנוכח שינוי המצב, אחרי הלכת חטיב, אין זה עוד נכון וצודק שנאשמים המואשמים בעבירות כגון זה, ירצו מאסרים בפועל, אלא אם כן באמת מדובר בהלנה או בהעסקה קבועה, לאורך תקופה ארוכה, לשם קבלת תגמול או סחר. או אז, יש לשקול מאסר בפועל.
שונה הדבר בענייננו. מדובר בשתי הלנות – לא מדובר בשב"ח שהגיע מעזה. אם היה חלילה איזה שהוא בדל בחומר החקירה שמצביע על כך שהיא מקבלת על כך תגמול או שכר, או לחילופין היה מתגלה שאברהים, שעצור כרגע, היה בעל עבר פלילי ומשתמש בה לביצוע עבירות פליליות על פי חוק העונשין, אז מצבנו היה אחר. מדובר בבני זוג.
הסכמנו לקיומן של ראיות לכאורה. צריך להגיש כתב אישום בדרך הרגילה. אין חולק שאם תוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים, היא לא תיעצר. זה עניין של מדיניות.
כשאני שם מצד אחד את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, כתב האישום שבית המשפט מסר לי שמתייחס לעבירה בודדת והעובדה שמדובר בבני זוג, או בערך בני זוג, את עברה הפלילי הישן בעבירות דנן, את העובדה שהיא אם לילדיי ויש לה קטין בן 3. ילד בגיל הזה צריך את אמו לידו. אני סבור שבמאזן הזה, מחד חירותה של המשיבה, לבין הצורך בשמירה על הציבור וקיום החוק, נדמה לי שהכף נוטה לטובת המשיבה. אני חושב שבית המשפט וגם חברי יסכים איתי שהסיכוי שהיא תיעצר עד תום ההליכים קלוש. לולא עברה הפלילי לא הייתה מוגשת הצהרת תובע.
אני מוכן להוסיף עוד תנאי לתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט שלום, להוסיף את בתה כערבה מפקחת ובהינתן שאברהים עצור, המסוכנות לחזרה על העבירות בזמן שמשפטה יתנהל, הוא נמוך מאוד. אני סבור שזו התוצאה הנכונה במאזן שבין הדברים.

<#2#>
החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, כב' השופטת אורית ליפשיץ בתיק מ"י 49556-07-14 מיום 27/07/2014, אשר הורתה על שחרורה של המשיבה בתנאים מגבילים.

נגד המשיבה הוגשה בקשה למעצר, כאשר בבקשה לא צוין מספר הימים המבוקש. אך, בהחלטת בית משפט קמא צוין כי הבקשה היא למעצרה של המשיבה ל-3 ימים. מכל מקום, למשיבה יוחסה חשד של הלנת תושב זר, עבירה לפי סעיף 12א.(א)(א) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

הבקשה למעצר באה על רקע הגשת הצהרת תובע להגשת כתב אישום יחד עם בקשה למעצר עד סיום ההליכים.

בית המשפט קמא, קבע כי קמה עילה למעצר לאור קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, בשל מסוכנותה של המשיבה, אולם ציין כי המסוכנות הנטענת קמה רק כלפי שוהה בלתי חוקי שהינו בן זוגה, אשר מעצרו הוארך ולא כלפי הלנה של שוהים בלתי חוקיים אחרים.

במכלול הנסיבות מצא בית המשפט קמא לשחרר את המשיבה לאחר ששקל את חומרת המעשים המיוחסים לה, היותה אם לילדים קטינים, מעצרו של בן זוגה אותו הלינה בביתה, מצא לנכון לשחררה בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בביתה, עד ליום 29/07/2014, אי יצירת קשר עם בן הזוג, התחייבות עצמית והפקדה במזומן בסך 750 ₪.

בערר שהוגש נטען כי המסוכנות הנשקפת מהמשיבה הינה כלפי כל אדם בישראל, שעה שהמשיבה ידעה שהיא מלינה אדם שלא עבר את הבדיקות הביטחוניות הדרושות שנכנס לארץ בתקופה רגישה זו, הרי המסוכנות הנשקפת ממעשיה גדולה שבעתיים. עוד נטען, כי אין מדובר בעבירה מקרית, כיוון שלמשיבה הרשעה קודמת ב-7 מקרים של הלנה תושב זר והיא אף ריצתה מאסר בשל כך. עוד נטען, כי היה על בית המשפט ליתן את הדעת שניתנה בתיק הצהרת תובע ולא היה מקום לדון בסוגיית המעצר, כבר בשלב זה, אלא לאפשר לעוררת להגיש כתב אישום ורק אז לבדוק אם קיימת חלופה למעצר ואין זה מקרה יוצא הדופן בו יש לחרוג מכלל זה.

ב"כ המשיבה טען שמדובר בהלנה של בן זוג, אשר לצדדים ילד משותף. כמו כן, ציין כי עברה של המשיבה עליו סומכת העוררת בבקשתה הוא מהעבר הרחוק, כיוון שהעבירות בוצעו בשנים 2005-2006, אך היא הורשעה רק ביום 10/09/2009 ולא היה טעם להאריך את המעצר, כיוון שממילא לא היה מקום למעצרה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

דין הערר לדחיה.

טענת העוררת שאין מקום לבחון חלופת מעצר בעת שקיימת הצהרת תובע אין לה בסיס. נכון הדבר שלא בכל מקרה ולא בכל מצב יש אפשרות והנתונים הדרושים כדי לבחון חלופת מעצר בעת בקשה להארכת מעצר ימים, על סמך הצהרת תובע, אך דווקא במקרה שבפני מחויב הדבר כפי שעשה בית המשפט קמא.

צודק גם ב"כ המשיבה שאלמלא עברה של המשיבה, לא הייתה מוגשת הבקשה שכאן. נכון הדבר שהמשיבה הורשעה בעבר בגין 7 עבירות של הלנת תושב זר, עבירות שבוצעו בין השנים 2005-2008 והורשעה בגין מעשה זה ביום 10/09/2009 ואף ריצתה מאסר, אך מאז בוצע מעשה העבירה האחרון לפני כ-6.5 שנים, לא הורשעה בעבירה נוספת ואף אין תלויים נגדה תיקי מב"ד בגין העבירה נשוא הערר שבפני.

מסכימה אני גם עם ב"כ המשיבה שבנסיבות של התיק שכאן, גם אם הייתה מוגשת בקשה למעצרה של המשיבה עד סיום ההליכים נגדה, הרי שבסופו של יום היה בית המשפט משחרר אותה בתנאים מגבילים, כפי שהקדים ועשה בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הערר בשני שינוים: האחד, תיחתם ערבות צד ג' של בתה הגב' מורן קוסייב בסך של 5,000 ₪ והפקדה במזומן תעמוד על 1,400 ₪.
<#3#>
ניתנה והודעה היום א' אב תשע"ד, 28/07/2014 במעמד הנוכחים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא