הדפסה

מדינת ישראל נ' ג'היים

בפני
שופטת נאוה בכור

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אוסאמה ג'היים

הנאשם

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אריאל אודרברג
הנאשם –הובא – וע"י ב"כ עו"ד אוהד מגורי

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-19 77 (להלן: "החוק"); נהיגה בקלות ראש וברשלנות לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה; סטייה מנתיב לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); גרימת תאונת דרכים לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיפים 25+ 273 לחוק; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק.

על פי המפורט בכתב האישום, ביום 3.6.09 נפסל הנאשם במסגרת ת 1039/09 (תעבורה אילת) מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים.
ביום 17.12.10 בשעה 23:40 בכביש 40 לכיוון דרום, בצומת עתיר ידע בכפר סבא, נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר. 73-298-51 מסוג מאזדה (להלן: "הרכב").
הנאשם נכנס לצומת וחצה אותו בנסיעה רציפה כאשר ברמזור המוצב בו דולק אור אדום בכיוון נסיעתו. השוטרים שעמדו בסמוך החלו בנסיעה מבצעית אחרי הנאשם, תוך שהם כורזים לו לעצור את הרכב.
חרף קריאות השוטרים, המשיך הנאשם בנסיעה, פנה לכביש 531 תוך שהוא חותך רכבים בדרך, והשוטרים דולקים אחריו.
הנאשם פנה למחלף המוביל להוד השרון, עלה על המחלף, פגע באבן שהייתה על המדרכה, ורכבו הועף לעבר מעקה הבטיחות במקום. כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לחזית הרכב ובצדו הימני וכן ניזוק מעקה הבטיחות בדרך.
השוטר המתנדב, סער גרידי, התקרב לעבר מושב הנהג של הרכב, ה נאשם עבר למושב הנוסע וירד מהרכב, השוטר ביקש לעכבו ורץ לעברו, ובתגובה- השליך עליו הנאשם בקבוק בירה -שלא פגע בשוטר.
הנאשם נעצר, וכשהתבקש לעלות לניידת המשטרה- סירב , תוך שהוא אוחז בדלת הניידת בניסיון שלא יוכנס אליה , ומפיו נודף ריח חריף של אלכוהול.
בהמשך בתחנת משטרת כפר סבא, התבקש הנאשם על ידי הבוחן רענן בן יהודה להיבדק בבדיקת נשיפה. בתחילה סרב הנאשם , ולאחר מכן הסכים, הכשיל את הבדיקה כשנשף מחוץ לפיה, וכן ששאף ונשף למכשיר.
לאחר שנתן הסכמתו לבדיקת דם לבדיקת רמת האלכוהול בגופו- נלקח הנאשם לבית חולים "מאיר", אולם בהגיעו למקום סרב להיכנס ולערוך את הבדיקה.
בהמשך, בעת שהיה במשרדו של הבוחן, החל הנאשם להשתולל, הניף את ידיו ורגליו לכל עבר, תוך שהשוטרים מנסים להשתלט עליו , ואמר לבוחן: "חכה אתה תראה מה אני אעשה, אני אחכה לך בחוץ, אנחנו ניפגש". מיד ובסמוך בעת שהשוטר אלון כהן הוביל את הנאשם לחדר הסיור, תקף אותו הנאשם, בעט ברגלו השמאלית, ירק עליו ואמר לו "יא יהודי מסריח, אני אזיין אותך".

2. בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. הנאשם הודה בפסילה שבחלק הכללי לכתב האישום, אולם טען כי החזיק ברישיון זמני בתוקף עד ליום 26.2.11.
הנאשם הודה כי היה ברכב נשוא כתב האישום, אך טען כי לא נהג בו, וכן הודה כי שתה משקאות אלכוהוליים ונדף ממנו ריח אלכוהול.

3. על עדי התביעה נמנו:
(1) ע"ת/1-רפ"ק מאיר נווה (עמ' 10-14 לפרוטוקול)
(2) ע"ת/2-מר יבגני רזניק (עמ' 14- 17 לפרוטוקול)
(3) ע"ת/3- מר סער גרידי (עמ' 11-18 לפרוטוקול מיום 8.5.13)
(4) ע"ת/4-יהלומית שרוטר (עמ' 19-21 לפרוטוקול)
(5) ע"ת/5- רוני צבר ( עמ' 21-25 לפרוטוקול)
(6) ע"ת/6-רענן בן יהודה (עמ' 25-33 לפרוטוקול)
(7) ע"ת/7-אלון כהן (עמ' 33-39 לפרוטוקול)
(8) ע"ת/8- יוסף קטש (עמ' 39-43 לפרוטוקול)

(1) ע"ת/1-רפ"ק מאיר נווה-בעת האירוע היה קצין תורן בתחנת כ"ס, וכיום ראש משרד שיטור מודיעין. מאשר כי מסמכים ת/1-ת/4 נערכו על ידו ותוכנם אמת (פרו' עמ' 10 ש' 14-22).
בחקירה נגדית העיד כי הוא הודיע על המע צר כשהגיע למקום. זה לקח בין 30 שניות לדקה מהרגע שהרכב התהפך ונעצר, והיו שני שוטרים ליד הנאשם- אז הוא הודיע לו על המעצר.
הוא הגיע למקום כל כך מהר, כי היה דיווח מוקדם על כך שיש רכב שנוסע באופן שמסכן את התנועה ולא נשמע להוראות השוטר. בגל המשטרתי זה נקרא 921. הוא היה קצין תורן, היה על כביש 531 סמוך למקום האירוע, וניסה לקדם את הנקודה שהרכב היה אמור להגיע אליה - אבל פספס את הכניסה לכיוון תל חי שזו היציאה מכביש 531 לכיוון מרכז כפר סבא .
הרכב פנה מכביש 531 לכיוון תל חי. ישנה יציאה בעליה וכיוון שעשו שם שינויים בהסדרי התנועה- יש פניה מאוד חדה שמאלה, ומי שלא מכיר אותה, בנוסף למהירות בה הרכב הזה פנה, הסיכוי שיפנה קלושה. המהירות המותרת ביציאה היא 50 קמ"ש, והפניה היא לכיוון צפון ימינה.
כשהנאשם עלה את העלייה הגיע לפנייה שמאלה, מתחבר להוד השרון, ומיד לאחר הסיבוב הוא התהפך ועלה על המדרכה ( נ/1).
הוא ידע לאן הרכב אמור היה לפנות , והעיד כי פספס את יציאה בה "היה אמור הרכב לפנות", כי האפשרות של רכב שנוסע על כביש 531 ובורח מניידות משטרה היא לבחור באחת היציאות.
הוא (העד) פספס את יציאה של תל חי כי לא ידע היכן הנקודה המדו יקת שיצא ממנה והמתין על אי תנועה על כביש 531. לפני הגשר (פרו' עמ' 11 ש' 1-32).
לאחר מכן הוא ראה במראה את הרכב שנוסע לפי הדיווחים במהירות, וניידת אחריו, וראה אותו עולה לכיוון היציאה- אז נסע ברברס והצטרף למרדף.
כקצין תורן הוא צריך להכיר את הגזרה. עמד על אי תנועה כי היו לו 2 אפשרויות-או להמשיך ישר לכיוון מערב, שם המתין, או לעלות על היציאה לכיוון תל חי- וכשהבחין שזה קורה הצטרף למעקב.
המהירות בה נסע רכבו של הנאשם הייתה גבוהה. הרכב נסע מעל ל-90 קמ"ש ומתחת ל-140 קמ"ש. לא ראה את פנים הרכב מהמקום בו עמד.
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת ולכן הכביש לא היה סואן, הייתה תנועה אולם ביחד עם מערכת כריזה של הניידות ואור כחול מהבהב- הוא יכול היה לנסוע רברס. הסכנה הייתה קטנה בנסיבות אלה.
לאחר שהגיע למקום ראה שהרכב עומד על הצד, כלומר התהפך, דלת אחת פתוחה, ולידו עומדים 2 שוטרים ומצביעים על הנאשם כעל הנהג. הוא הודיע לנאשם כי הוא עצור, ואת סיבת המעצר. בנוסף, נאמר לו ע"י השוטרים במקום כי ייתכן שיש אדם נוסף ונעשו סריקות במקום (פרו' עמ' 12 ש' 1-32).
כשהגיע למקום, וממה שנאמר לו ע"י שוטרים, היה ברור כי הנאשם נהג ברכב וכי ניסה לברוח. הודיע לו שסיבת מעצרו היא כי סיכן אנשים ולא נשמע להוראות שוטר.
הוא ידע כי הנאשם שיכור, כי הריח ריח חריף מהנאשם ומהרכב - כי הדלת הייתה פתוחה. הריחו ריח חריף וברור של אלכוהול, ולמיטב זכרונו הנאשם גם אמר ששתה.
ההיגיון הבריא שלו אומר שלא יתכן שהיה אדם נוסף . סמיכות הזמנים בה הגיעו למקום, והמרחק של השוטרים מהרכב בזמן שנעצר- מזערו את האפשרות שיהיה אדם נוסף ברכב, כמעט לאפס.
מהדיווחים שקיבל מהשוטרים נוצר רושם שייתכן ויש אדם נוסף, כי הם אמרו שיכול להיות שהיה עוד מישהו שברח מהרכב. חושב שצברי אמר לו את זה. הוא לא אמר שראה אדם נוסף אלא שיכול להיות שהיה. מעריך כי זה נבע ממה שאמר להם הנאשם.
למיטב זכרונו, דלת הנהג לא נפתחה (פרו' עמ' 13 ש' 1-32).
לשאלה כמה זמן לוקח לאדם צעיר להימלט מרכב שנעצר והמשטרה במרדף אחריו, ענה כי מדובר בשניות –אדם פתוח את הדלת ויוצא (פרו' עמ' 14 ש' 1).

(2)ע"ת/2-מר יבגני רזניק- מתנדב במשטרת התנועה משנת 2001. באירוע שמע שיש מרדף. לא זוכר את האירוע, אבל קרא את הדו"ח שלו . מאשר כי ת/5-ת/8 נערכו על ידו ותוכנם אמת (שם, ש' 5-14).

בחקירה נגדית העיד כי הגיע לזירה לאחר שהנאשם נעצר והיה אזוק עם ידיים מאחורה. לא השתתף בסריקות אחר אדם נוסף, הגיעו וטיפל בנאשם האזוק. לא יודע על איזה סריקות מדובר. הוא הגיע למקום ולקח את הנאשם לתחנה. לא יודע באיזו שעה. מאשר כי הנאשם טען בפניו שלא הוא נהג ברכב. הוא לא אמר לו מי כן נהג (שם, ש' 16-32).
לא זוכר אם שאל אותו מי נהג. הנאשם היה שיכור מאוד לפי ריח, התנהגות, השתוללות. אדם נורמטיבי לא מתנהג ככה. מניסיונו ראה כל מיני סוגי שיכורים, והנאשם היה שיכור מאוד. הוא היה זקוק לתמיכה פיזית, הוא עצמו החזיק את הנאשם מספר פעמים שלא ייפול, הנאשם "לא היה איתם".
לשאלה כיצד מסביר כי חרף שכרותו אמר לו הנאשם שלא הוא נהג ברכב, ענה כי כל אחד אומר את זה על מנת לחמוק ממצבים כאלה, זו לא פעם ראשונה. הוא רושם מה שהם אומרים ולא נכנס איתם לוויכוחים.
הביא את הנאשם לתחנה והוריד לו את האזיקים כדי שיעלה את מכנסיו ויסדר את בגדיו. הנאשם התנגד להיכנס לאוטו , ולכן השתמש כלפיו בכוח ודחף אותו בכוח לאוטו.
הוא (העד) היה לבוש מדים, והניידת הייתה כחול לבן. התייצב ביומן המשמרת כדין (פרו' עמ' 15 ש' 1-32).
כתב בדו"ח שהוריד לו את האזיקים לשם סידור הבגדים. לא זוכר איך ירדו מכנסיו או עד איפה. אם ציין שהנאשם הרים את מכנסיו –העריך זאת, מעריך שזה מכנסיים, כתוב בדו"ח שהנאשם סידר את מכנסיו וחולצתו.
אם מכנס נופל- אז מסדרים אותו. בדו"ח כתבו שהנאשם אמר שלא נהג, וששילם 200 ₪ למישהו שינהג בשבילו ושילך לחפש אותו.
מאשר כי בדו"ח כתוב שניסה לשכנע אותו לערוך בדיקת ינשוף. הוא חייב לשאול, מאשר כי לאחר מכן ליווה את הנאשם לבית חולים, ביחד עם רענן בן יהודה. לא זוכר מי נהג מהשטח לתחנה- הוא (העד) ישב עם הנאשם ברכב מאחורה. לא יודע להסביר את החבלות על גופו של הנאשם, לא יודע על איזה חבלות מדובר. לא זוכר חבלות (פרו' עמ' 16 ש' 1-32).
מעבר לאמור בדו"ח הפעולה- לא זוכר את האירוע. הוא השתמש בכוח נגד הנאשם כדי להכניסו לניידת. דחף אותו פנימה מהדלת האחורית. הנאשם החזיק עם הרגך כדי שלא יכניס אותו לאוטו והוא נאלץ להשתמש בעוד כוח. תפס את הנאשם ביד שלא ייפול.
הנאשם נפל על המושב האחורי. שולל כי הנאשם נפל על רצפת הניידת.
לא זוכר איזו ניידת זו הייתה, רכב מסחרי צריך לבדוק ביומן לא זוכר איזו (פרו' עמ' 17 ש' 1-20).

(3) ע"ת/3- מר סער גרידי- ביום 17.12.10 פעל במסגר ת יחידת פע"ר במשטרה, שעוסקת בעבירות רכוש, עובדים בדרך כלל באופן סמוי בלבוש אזרחי. זו יחידת התנדבות של המשטרה.
מאשר כי ת/9-ת/11 שנערכו על ידו ותוכנים אמת (פרו' מיום 8.5.13 עמ' 11 ש' 10-22).

בחקירה נגדית העיד כי במשמרת בה ארע האירוע לבש אזרחי והרכב היה אזרחי (שם, ש' 24-28). הוא התייצב למשמרת ברישום בתחנה. היא בדרך כלל מתחילה בשעה 21:15. ביום האירו ע גם החל את המשמרת בשעה האמורה, ועברו תדריך בתחנת כ"ס שמתחילה בשעה 21:30.
כיום עובד במשרד חקירות. בעת האירוע עבד בסקיילופ כקצין מודיעין לאיתור רכבים גנובים, אבל זוכר בוודאות שלא עבד ביום האירוע.
רוני צבר נהג ברכב. הם היו רכב ראשון ברמזור אדום בצומת. הוא ישב מקדימה. הם עמדו ומאזדה 6 הגיעה מאחוריהם וחלפה אותם כשהם עומדים מכיוון צפון לדרום.
הרכב חלף אותם והמשיך ישר, שמע שהייתה לחיצה חזקה על דוושת הגז כך שהאיץ מהר וחלף. הייתה ניידת תנועה שעמדה מאחוריהם ועצרה נהגים לביקורת (פרו' עמ' 12 ש' 1-32).
בכביש 40, יש צומת פקר פלדה- שם ניידות תנועה עומדות בצד ימין של הכביש ועורכות ביקורת לנהגים.
הוא ורוני עמדו ברמזור אדום, הוא ישב ליד הנהג ורוני נהג, הרכב היה של רוני, ושמעו לחיצה חזקה על הגז. הוא הסתובב כי הבין שהרכב הזה לא הולך לעצור וקלטו שעבר באור אדום מלא, כשבתוך הרכב יש נהג אחד.
הרכב עבר לידו באיטיות. לשאלה כיצד הספיק לראות מי יושב ברכב שחלף אותו במהירות, ענה כי יש חושים בעבודה הזו ומתרגלים אליהם, זה דבר שהוא יוכל לעשות. הרכב נסע מעל 30 קמ"ש, לא יודע להעריך מהירות מעל זה.
הם החלו בנסיעה אחריו לאחר שהרכב עבר אותם, במלוא 4 גלגלים את הרמזור האדום ופס עצירה, עם מערכת כריזה ואור כחול מהבהב. הוא הוציא את האור הכחול.
לא הצליחו לעצור את הרכב של הנאשם בצד, הוא הגביר מהירות, פנה בצומת אלישמע לכביש 531 לכיוון הוד השרון, היו כל הזמן בקשר עין עם הרכב. דיווחו לניידות אחריות בקשר. לא היה רכב לפניו או מאחוריו, וראו אותו בברור.
נסעו אחריו ושמעו בום, סוג של התנגשות, הגיעו אחרי שניה או שתיים אחריו וראו שהרכב נכנס באבן ומרוח על ברזל פלדה שהציל אותו (פרו' עמ' 13 ש' 1-32).
פרט לשברירי שניה בו היה את ה"בום"- היה קשר עין עם הרכב, והם החנו מאחוריו. הוא (העד) יצא מהדלת של הנהג, רץ לכיוון תא הנהג וראה שהנאשם יושב במושב הנהג ומקפץ למושב ליד הנהג. הוא (העד) רץ למושב שליד הנהג בצד ימין, הנאשם פתח את הדלת והחזיק בקבוק בירה ביד. הנאשם זרק את בקבוק הבירה לרגליו וניסה לפגוע בו.
לאחר מכן הגיע אליו אזרח שטען שכנראה ראה מישהו רץ- אך הוא לא ייחס לכך חשיבות.
זה לא חשוב, כי הוא התמקד במה שראה- נהג אחד, ראה אותו קופץ מהכיסא של הנהג לכיסא שליד כשעדיין הרגליים שלו בתא של הנהג.

בזמן שהרכב של הנאשם חלף בכביש 40 - הוא ראה בחור בודד ברכב. כשהרכב התנגש- ראה את אותו בחור בודד באוטו קופץ מהתא של הנהג לתא שליד הנהג. מול מקום התאונה –בי"ח שלוותה לחולי נפש, והרבה מסתובבים שם. מה שראה זה ב-100%. לכן כשבא אדם ואמר לו שחושב שראה מישהו בורח- לא התייחס. הדרך היחידה לברוח משם זה לקפוץ מהגשר בכביש, אך מי שהיה קופץ למטה - היה מת מגובה של 10 מטרים. אין אפשרות לרוץ מכיוון הוד השרון כי כבר הייתה שם ניידת שסגרה את הכביש ולא ראתה אף אחד בורח.

לא בוצעו סריקות, היה שוטר אחד שלא הבין את הדיווח ולא שמע אותם והחליט לעשות סריקה בכל זאת, כדי לראות אם אין אנשים שברחו, לא זוכר את שמו של השוטר או את מראהו (פרו' עמ' 14 ש' 1-32).
זוכר את האירוע היטב, את השוטר שהחליט לסרוק- לא זוכר.
לגבי דלת הנהג ברכב המזדה- אפשר היה לפתוח אותה. הרכב נכנס באזור הכנף הקדמית לכיוון הגדר, דלת הנהג הייתה ניתנת לפתיחה, אך הוא לא פתח אותה. אם לא טועה- הגרר שהגיע והיה צריך להעמיס את הרכב היה צריך לפתוח דלת בשביל זה.
מכיוון שראה את הנאשם קופץ למושב ליד הנהג- רץ לכיוון השני שם כבר פתח הנאשם את הדלת וזרק בקבוק חצי מלא של בירה קרלסברג בצבע ירוק.
אם לא טועה- הבקבוק נתפס - היינקן וקרלסברג שינהם בצבע יר ק.

קודם היה צריך להרגיע את הנאשם שהיה נסער ושתוי, היה שוטר שתפס את הבקבוק. היו שם הרבה שוטרים וניידות כמו באירוע מרדף, מניידת אחת עד 10 ניידות.
לגבי מצב התאורה בגשר, ענה כי התאורה תקינה. הצילומים מהתאונה הוא צילם במכשיר סמסונג ישן שהיה לו אז, ולכן יש פלאש רגיל. ניתן לראות בתמונות שהכנף הרכב נפגעה ולא הדלת (פרו' עמ' 15 ש' 1-30).
אם רכב מקבל מכה בכנף שמאלית - ייתכן כי הכנף נדחף אחורה ונועל את הצירים של הדלת, אך זה רק מחזק את עדותו לפיה הנאשם לא יכול היה לברוח מתא הנהג ועבר לצד השני.

אם לטענתו היה שניה או מאית שניה מאחורי רכב הנאשם ולמרות זאת לא ראה את ההתנגשות- יש פניה של 90 מעלות, ואם הנהג שלו היה נכנס לפניה זו כפי שנכנס הנאשם- היו מתהפכים גם הם. לכן כשהגיעו ל פניה נאלצו לבלום ופנו, ואז שמעו את הבום. רכבו של הנאשם היה על המדרכה, כמעט צמוד לגדר.
הנאשם פתח את הדלת ליד הנהג למצב שאפשר לצאת ממנה (פרו' עמ' 16 ש' 1-30).
אם מהתמונות עולה שהמרווח לפתיחת הדלת קצר מידי, ענה כי הוא לא כל כך קצר, הוא (העד) בגובה 1.93 מטר יכול היה לצאת ממנה. לא צריך להתאמץ הרבה כדי לצאת.
לשאלה האם לא סבור כי יותר הגיוני שלאחר תאונה בה הרכב כולו על המדרכה ומצד אחד דלת הנהג שנפתחת חופשי , ודלת שניה ממנה צריך להתאמץ לצאת כי הגדר מצד ימין חוסמת אותה- יעדיף הנאשם לו נהג לצאת מדלת הנהג, ענה כי זה לא הגיוני, אם לאדם יש מה להסתיר והוא נמצא שניות מתפיסה הוא יצא גם מהדלת האחורית. הוא ראה במו עיניו את הנאשם קופץ מהמושב של הנהג למושב ליד הנהג כי יש לו מה להסתיר.
חושב כי הנאשם יוכל היה לצאת מדלת הנהג, לא בדק את זה.
שולל אפשרות שמישהו ברח מהרכב (פרו' עמ' 17 ש' 1-26).

בחקירה חוזרת העיד כי בתמונות רואים את תחילת הגשר לכביש שממנו יצא הנאשם 531, ממזרח למערב (שם, ש' 29-32). הוא הבחין באדם שבא ואמר לו שראה מישהו בורח לאחר מעצרו של הנאשם, כשלוש דקות. כשהוא הגיע לרכב לא היו עוד אנשים בו מלבד הנאשם (פרו' עמ' 18 ש' 1-18).

(4) ע"ת/4- גב' יהלומית שרוטר-מאשרת כי היא ערכה את מזכר ת/12 וכי תוכנו אמת (פרו' עמ' 19 ש' 1-5) .

בחקירה נגדית העידה כי היא לא זוכרת את האירוע, ולא יכולה לענות על ששאלות שלא מופיעות בדו"ח. מדובר באירוע ישן והזיכרון שלה מעורפל, ולכן לא רוצה לענות על מה שלא כתוב. הדיווח על האירוע הגיעה אליה, לא זוכרת איך.
היא הגיעה לתחנת המרחב, לחלקה האחורי, והיה שלב בו ביקשו מהנאשם לקום וללכת והוא בכוונה לא קם וגרר עצמו על הרצפה. אף אחד לא הכה אותו. לא יודעת כמה שוטרים היו במקום, היה צריך לאחוז בו כדי שיתקדם איתם לכיוון התחנה. היא ראתה שהנאשם דפק את הראש שלו בדלת הכניסה למרחב (פרו' עמ' 19 ש' 7-31).
לא זוכרת אם הייתה לבדה. מן הסתם היו עוד אנשים. לא זוכרת מה עשתה כדי לעצור את ההשתוללות שלו. לא הרימה עליו ידיים. הנאשם העיף ידיים באוויר כשהוא כבול באזיקים.
לא זוכרת אם היה אזוק ברגליים.
לא יודעת ממה נגרמו לו החבלות על הגוף. היא יכולה להעיד באופן אישי על מה שהיא עשתה והיא לא הרימה עליו ידיים.
אם השוטר אלון כהן היה מכה את הנאשם- הייתה מציינת זאת בדו"ח, לפי חוק. לא ראתה אותו מכה את הנאשם.
הנאשם לא הלך איתם אלא הקשה עליהם כפי שציינה בדו"ח, ואמר להם "אתם תסחבו אותי שבע שעות", במפורש, הקשה בכוונה כדי שירימו אותו (פרו' עמ' 20 ש' 1-29).

(5) ע"ת/5-רוני צבר- מאשר כי הוא ערך את דו"ח פעולה ת/13 וכי תוכנו אמת.

בחקירה נגדית העיד כי ביום האירוע שימש כשוטר מתנדב. המשמרת שלו החלה בשעה 22:00. באותה תקופה עבד בהיי טק והחל לעבוד בשבע בבוקר. לא דיבר עם העד סער גרידי.
לפני האירוע הרכב שלהם עמד בכביש 40 פינת עתיר ידע, כשהפנים של הרכב לכיוון דרום. עמדו בצומת, רכב ראשון ברמזור אדום.
הוא עמד בנתיב שמאלי לכיוון ישר, ולפתע בעודו ממתין ברמזור אדום, חולפת מזדה 6 ברמזור אדום. לפני שהגיע לרמזור בתחילת כביש 40 פינת ויצמן היו ניידות שעשו ביקורות באופן קבוע. לכן כשראה את המזדה חולפת באדום- הסיק כי היא ברחה מניידות הביקורת, הסתכל לצדדים , וראה שהצומת פנוי- הפעיל אמצעים , ונסע אחרי רכבו של הנאשם.
מימינו היה נתיב אחד, שלא עמד בו רכב.
הוא שם אור כחול על הגג, הפעיל מערכת כריזה, והתחיל לנסוע כשהצומת פנוי. קשה לו להעריך את מהירות נסיעת המזדה כי הוא עמד, גם מהירות של 50 קמ"ש יכולה להיות מהירה.
הוא מתנדב ביחידת יח"מ משנת 2000, לפעמים מתעסק בעבירות תנועה, לא הרבה. מהירותו של הנאשם יכולה להיות יותר מ-50 קמ"ש- אבל לא פחות. הוא וסער ראו אותו דבר- רכב נוסע באדום, הסתכלו אחד על השני ואמרו זה ל זה "ראית?". התגובה הראשונית במצבים כאלה זה להפעיל אמצעים, לבדוק שהשטח פנוי ולנסוע. הם דיווחו בקשר תוך כדי שרכב נסע באדום ולא עוצר למכרזה ולסימנים (פרו' עמ' 22 ש' 1-32).
ברגע שרכב הנאשם חלף אותו, הפעיל אמצעים והחל לנסוע אחריו, ולצמצם מרחק בין הרכבים עד ל-50 מטרים בערך. הנאשם פנה ימינה בכביש 531 לכיוון הוד השרון. זה חיתוך פניה. הם נסעו אחריו ושם הוא איבד שליטה ונכנס בחומת בטון, סלע העיף אותו והוא נעצר עם הרכב בגדר עם ברזל שיש שחוסמת הולכי רגל שלא יפלו מהגשר.
כשהוא פגע בחומה הם נזהרו שלא יקרה להם משהו, ולכן כשנעצר בגדר והעיף את הסלע- הם נעצרו כחמשה מטרים ממנו, והוא קפץ לדלת של הנהג והשותף שלו קפץ לדלת שליד הנהג.
סער יצא ראשון מהניידת שלהם, ורץ ישר לכיוון הדלת שליד הנהג, כי הוא הבחין בנהג בתנועה שהוא מנסה לצאת מהדלת מכיוון דלת הנהג. ראו את הנהג מתכופף (פרו' עמ' 23 ש' 1-31).
תוך כדי שסער קפץ לכיוון הדלת שליד הנהג, הוא (העד) בא לכיוון דלת הנהג –כך סגרו על הרכב שהנאשם לא יברח. תוך כדי שהנאשם התכופף, סער פתח את הדלת והנאשם זרק לכיוונו בקבוק בירה מתוך האוטו. בשלב זה השתלטו על הנאשם, הגיעו ניידות ששמעו את כל רעש בקשר, והביאו אותו לתחנה. לא זוכר שבא אדם שאמר שראה מישהו בורח. יכול להיות שאותו אדם אמר לסער, הוא עצמו לא זוכר דבר כזה. היו הרבה אנשים במקום, מהרעש של התאונה. זה צמוד לרחוב תל חי.
סער יצא לפניו, כי הוא נהג ולכן לוקח לו לפעמים יותר זמן, צריך לעצור, לשלב להילוך חניה, למשוך מעצור יד.
בזמן הזה רואה מה סער עושה, אבל יש נקודה שחורה אחת כשסער הלך לכיוון הדלת של הנוסע בה לא ראה בדיוק מה קורה איתו. ראה דרך החלון של רכב הנאשם שבקבוק בירה נזרק (פרו' עמ' 24 ש' 1-25).

בחקירה חוזרת העיד כי סער יוצא מהרכב ורץ מיד לדלת של הנוסע ברכב הנאשם. משרטט את מיקום הרכב שלהם ושל הנאשם לאחר התאונה (ת/14) (פרו' עמ' 24 ש' 26-32).
קשה לו להעריך כמה זמן לאחר שהוא הגיע למקום החלו אנשים להגיע, בגלל האדרנלין באירוע לקח לו זמן להבחין שיש מסביב עוד אנשים. יכול להיות דקות.
כשהגיע למקום התאונה –ראה את רכב הנאשם בתוך הגדר. חוץ מהרכב לא ראה כלום היו רק הם והוא על הכביש (פרו' עמ' 25 ש' 1-9).

(6) ע"ת/6- רענן בן יהודה- ביום 18.12.10 שימש כבוחן תאונות דרכים והיה במשמרת. הוא ערך את ת/15-ת/17 ותוכנם אמת (פרו' עמ' 25 ש' 23-32).
לפני בדיקת הינשוף, הסביר לנאשם מה הפעולות שהוא צריך לעשות. במקרה הזה הנאשם שאף ונשף יחד , ולכן הבדיקה נכשלה. צריך לנשוף פרק זמן מסוים לתוך המכשיר כדי שתינתן תוצאה. מהמסכים רואים שהיו 3 בדיקות פסולות, ב-00:43, 00:45 ו- 00:49. בדרך כלל צריך לעשות שני ניסיונות והוא ערך 4 ניסיונות- שלוש נפסלו , ובאחת לא היה נפח נשי פה מספיק.
הוא גבה שתי עדויות מהנאשם- אחת בשעה 1:33 והשנייה בשעה 04:21. בראשונה לא הצליח לגבות ממנו הודעה , רשם כי הנאשם משתולל ומסרב לשתף פעולה, ואז לקחו אותו לתחנה. בהמשך הל ילה הנאשם היה יותר רגוע והצליח לגבות הודעה שניה.
אביו זומן והיה נוכח יכול להיות שזה מה שהרגיע אותו.
מבחינת סדר כרונולוגי לאחר שבדיקת הנשיפה נכשלה ולא היה שיתוף פעולה מצדו שא ל את הנאשם אם מוכן ללכת לבדיקת דם בבית חולים , והוא הסכים.
הם הגיעו למיון ואז הנאשם סירב להיכנס לחדר מיון.
גבה ממנו הודעה ראשונה (ת/18) לאחר מכן כתב מזכר (ת/20) ולאחר מכן גבה הודעה שניה (ת/19).

בחקירה נגדית העיד כי היה במשמרת בליל האירוע. את הנאשם הביאו בפניו בשעה 00:50 לחדר ינשוף. לא זוכר אם חיכה לו בחדר. יכול להיות שבדיקת הינשוף החלה בשעה 00:43. לא יכול להגיד אם זה היה המפגש הראשון שלו עם הנאשם, לא זוכר. רשם בדו"ח הפעלת הינשוף שהיה עם הנאשם קודם לכן, לא זוכר זמנים. ההסבר לגבי הבדיקה לוקח כמה דקות. יכול להיות שישב עם הנאשם משעה 00:25, לא ערך בדיקת ינשוף למישהו אחר או שהיה במקום אחר 15 דקות לפני הבדיקה של הנאשם. צריך גם לעשות בדיקת כיול לפני הבדיקה (פרו' עמ' 27 ש' 1-32).
בדיקת הכיול לוקחת כמה דקות בממוצע. תוך כדי ההסברים, אולי לפני, לא יכול להגיד.
מכחיש שפגש את הנאשם 3 דקות לפני תחילת הבדיקה. מי שמובא לבדיקת ינשוף- קיימת חובה עליו כבודק להימצא איתו 15 דקות לפני התחלת הבדיקה כדי לוודא שהוא לא שותה, מקיא או מכניס משהו לפה.
כשקיבל את הנאשם ידע שהיה מעורב בתאונת דרכים. לא ראה חבלות על גופו. לא בדק אותו. אם היה פצוע ראש- הוא היה רואה. הנאשם לא טען שנפגע.
יכול להגיד בוודאות מתוך 30 שנות ניסיון שלו שיכול לזהות אדם שיכור. לא לקח אותו לבי"ח כי הנאשם לא התלונן שכואב לו. ביום מתרחשות 300 תאונות נזק ואנשים לא מפונים לבי"ח ולא הולכים להיבדק. מי שכואב לו- מבקש והולך.
אם רצה ללכת לבי"ח- זו חובה של המשטרה לקחת אותו. הלכו איתו לבי"ח למשימות אחרות , והוא יכול היה להגיד שכואב לו והיו בודקים אותו (פרו' עמ' 28 ש' 1-32).

לא הגיע למקום התאונה כי הנסיבות לא הצריכו זאת. הביאו לו את הנאשם ולכן אין צורך. הבין כי הנאשם ברח ואז עשה תאונה. כל החומר היה לפניו כשהנאשם הובא בפניו. לא מכיר את השוטר שליווה את הנאשם. לא זוכר כמה שוטרים היו איתו. היה אחד ג'ינג'י שגם ראה בבימ"ש.
בהתחלה הנאשם השתולל, אבל בבדיקת ינשוף הוא היה בסדר (פרו' עמ' 29 ש' 1-32). יכול להיות שנרגע בגלל שהבין שהם עומדים להתקשר לאביו.
לאחר בדיקת הינשוף שנכשלה- הם נסעו למיון, הוא ביחד עם השוטרים שהביאו את הנאשם. הוא עצמו נסע עם הניידת שלו. לא זוכר מי נסע איתו. כשהגיעו לחדר מיון- הנאשם סירב להיכנס ולעשות בדיקה. הוא ביקש כיסא גלגלים בשביל הצחוקים. הוא רץ לכיסא גלגלים. הנאשם לא היה פצוע מבחינתו.
לאחר מכן חוזרים לתחנה, והוא נחקר שוב בשעה 04:21 (פרו' עמ' 30 ש' 1-32).
מעריך שהדרך הלוך וחזור לבי"ח לקחה 20 דקות. בחדר הבוחנים הנאשם השתולל, קפץ, קם. לא ידוע אם הוא הכה את עצמו, השתולל לא הרביץ לעצמו או לאחרים, הנאשם בא אליו בתנועה מאיימת ותפסו אותו, לקחו אותו.
הנאשם אמר להם שהם הרסו לו את החיים. לא זוכר אם השוטר יבגני רזניק הזעיק מישהו במצוקה. לא זוכר את יהלומית. הגיעו שוטרים אבל לא יודע מי.
הוא ציין את השתוללות הנאשם בת/20 (פרו' עמ' 31 ש' 1-32).
כשחקר אותו בשעה 1:33 הנאשם הבין מה שאמר לו. הוא דובר עברית. היה שיכור אבל הוא דיבר. לא יודע אם הנאשם הבין. אם ניסה לחקור אותו אז חשב שהוא מבין. עוד לפני גביית ההודעה הראשונה הוא דיבר עם הנאשם בחדר הינשוף, והוא הבין אותו. מהריח וההתנהגו ת הבין שהנאשם שיכור. התנהגות לא נורמאלית. במהלך הודעותיו מסר הנאשם בש' 13-14 שהותקף ע"י שוטר, והפנה זאת לתחנה. הוא לא מטפל בדברים כאלה.
הנאשם סיפר לו שמי שנהג ברכב היה מוחמד מסארווה מטייבה, בשורה 34 להודעתו. הנאשם לא הציע לקחת אותם לביתו של אותו נהג. עד היום- עברו 3 שנים והנאשם לא הביא אותו, או אמר היכן הוא גר (פרו' עמ' 32 ש' 1-32).
באותו יום תפקידו לא היה לנסות לאתר את הנהג, זה לא תיק שלו. ניסה להיעזר במודיעין טייבה. אם הוא (העד) היה חושד- היה מביא את הנהג מהאוזניים (פרו' עמ' 33 ש' 1-10).

(7) ע"ת/7- אלון כהן- מאשר כי ערך את ת/21-ת/22 ותוכנם אמת (פרו' עמ' 33 ש' 14-19).

בחקירה נגדית העיד כי לא מכיר את השם יוסי כרמלי. לא יודע אם הוא המודיע, לא פגש בו לא שוחח איתו ולא חיפש אותו.
הגיע למקום התאונה בשעה 00:09 וראה רכב בבטונדות, את הנזק וחלק מהמתנדבים, וזימן גרר (פרו' עמ' 33 ש' 22-31).
זוכר שדיבר עם רוני אבל לא זוכר אם הוא היה שם בשלב זה, סטס היה לאחר מכן. לא זוכר מה הנאשם עשה בזמן הזה.
לא זוכר מי לקח את הנאשם לתחנה. לפי מה שרשם במזכר- היו אלה יהלומית ורוני. לא זוכר מה היה מצבו של הנאשם, אם רגוע או השתולל. לא הביאו לו במקום בקבוק בירה, אחרת היה רושם. פרטי המקרה נכתבו ע"י משל"ט שמקבלים את הקריאה ורושמים פרטי אירוע ומודיע. לא היה לו קשר עם הנאשם במקום.
לא זוכר אם היו עוד אנשים במקום. זוכר שהזמינו גרר למקום (פרו' עמ' 34 ש' 1-32).
ממה שרשום- פגש בנאשם שוב בשעה 02:00 לאחר שקראו להם בקשר שהוא משתולל. נכנס לתחנה והבין שהנאשם נמצא אצל רענן הבוחן. הגיעו לשם, שמעו צעקות וראה את יהלומית והנאשם כחפצים על הרצפה. יבגני היה צמוד לנאשם וסיפר שברגע שהבוחן דיבר עם אביו של הנאשם- הנאשם החל להשתולל, תפס צד של המחשב , ויבגני ניסה להשתלט עליו. ראה שהנאשם כבול בידיים וברגליים וצעק על הבוחן "חכה את תראה מה אני אעשה" " אני אחכה לך בחוץ"- את זה הוא כבר ראה ושמע בעצמו.
שאל את רענן אם סיים עם הנאשם ואם אפשר לקחת אותו. הנאשם סירב ללכת איתם אז לקחו אותו בכוח. במסדרון של המרחב הוא ביקש ללכת לבדו שלא יעזרו לו ואז החל לרוץ לדלת זכוכית עם הראש לתוכה והם תפסו אותו. הוא אמר "עזבו אותי" גלש במדרגות ונשכב על הרצפה. הם אמרו לו שאם לא יבוא- הם יגררו אותו. הוא התקרב לנאשם והנאשם ירק עליו. משם לקחו אותו למעצר. הנאשם פגע בדלת זכוכית. היה ביחד עם שוטר בשם יאיר ידידיה.
הם גררו את הנאשם ביד אחד הוא וביד שני השוטר השני, וכך הרימו את הנאשם (פרו' עמ' 35 ש' 1-32).
מכחיש שהכה את הנאשם. הוא לא ראה שהנאשם היה חבול. הוא לא רופא ולא עושה בדיקות רפואיות. בנוסף, הנאשם לבש חולצה. הנאשם לא התפנה עם מד"א שהיו במקום התאונה. ראה שהנאשם שכב על הרצפה ובעט לכל הכיוונים (פרו' עמ' 36 ש' 1-32).
אין לו (לעד) עבר פלילי.
לא זוכר מי שמר על הנאשם ולמי העביר אותו. חושב שזו כבר הייתה משמרת בוקר. האירוע נמשך עד לשעה 06:30. לא נסע איתו לבית חולים. אחרי שהנאשם היה על הרצפה ובעט בו (בעד) הנאשם חייך אליהם ואמר "אני עוד אתלונן עליכם שהרבצתם לי אני אעשה לכם תנאים קשים ותצטרכו לסחוב אותי כל הדרך" (פרו' עמ' 37 ש' 1-32) .
מה שכתב בדו"ח הפעולה –זו האמת. עבר מאז זמן.
היריקה של הנאשם פגעה במדים שלו. לא זוכר אם הנאשם ביקש ממנו ללכת לב ית חולים.
אם היו סריקות במקום התאונה- היה צריך להיות דיווח (פרו' עמ' 38 ש' 1-32).

(8) ע"ת/8-יוסף קטש- מאשר כי הוא גבה א ת ת/23 מיום 18.12.10.

בחקירה נגדית העיד כי הוא לא סיכם את התיק. יש מקרים בהם תיק מתגלגל מחוקר שביצע פעולות כי היה קצין תורן, ולאחר מכן עבר לחוקר אחר. אין רציפות טיפול בתיק. חוקר בתיק הוא בדרך כלל מי שמסכם את התיק.
הוא חקר את הנאשם וגם עשה את הארכת המעצר (פרו' עמ' 39 ש' 12-32). לא יודע מי פיקח על החקירה. טענות בדבר מכות משוטרים אינן בתחום טיפולו בתיק. לא יודע מי העביר למח"ש. בגלל שיש קומץ שוטרים- כל אחד עושה פעולה מסוימת בתיק. לא י ודע אם הועבר דיווח למח"ש. מגביית העדות של הנאשם על ידו הוא רו אה שאין שיתוף פעולה (פרו' עמ' 40 ש' 1-32).
באשר לתגובתו לכך שהנאשם כלל לא נחקר על ידו, ענה שאין דבר כזה, הוא לא ירשום חקירה של אדם שלא בפניו, ולא ימציא חקירה.
בכל חקירה יש טופס זיהוי –הוא הפיק את הטופס בעניינו של הנאשם, וממנו עולה שהוא סירב למסור ט"א למ רות שהסביר לו את משמעות הטופס ( נ/2).
הטופס הונפק בשעה 9:58 (פרו' עמ' 41 ש' 1-31).
בית המעצר לא מקבל עצור בלי טופס זיהוי בו הוא מצולם . מבחינה בירוקרטית פעמים רבות קודם מפיקים את הטופס, ולאחר מכן חוקרים את העצור, יש סיכום בינם לבין השב"ס לפיו אם לא מפיקים את הטופס עד שעה 03:00-לא יקבלו את העצור בבית המעצר. הוא מסיים עם הטפסים , ואז זה לא מפריע לו בעבודה המהותית (פרו' עמ' 42 ש' 1-32).

4. כן הוגשו:

דו"ח פעולה אירוע 182- מאת רפ"ק מאיר נווה מיום 17.12.10 שעה 23:44 (ת/1)
במהלך משמרת לילה כקצין תורן התקבל אירוע על רכב שביצע פרסה ונוהג בצורה מסוכנת יותר במענה לקריאות ניידת לעצור , ומתחיל לבורח במהירות גבוהה תוך שהוא מסכן את המשתמשים בדרך. הרכב היה על כביש 531 ובזמן זה היה ביחד עם השוטר שגב כשחלפו את היציאה לכביש זה לכיוון הוד השרון. לכן ביצע נ עה לאחור תוך שהוא מזהה רכב בעל פנס אחד המגיע במהירות גבוהה, וחותך רכבים ופונה לכיוון היציאה מ-531 להוד השרון. הניידת השתלבה אחרי הניידת ששלחה את הקריאה, שדיווחה כי הרכב ביצע תאונה ועלה על המדרכה.
יש חשוד ברכב וייתכן שיש חשוד שנמלט מהרכב. צוות הניידת ששלחה קריאה היה עד למעצר הרכב. הוא רץ לצד שליד הנהג ושם היה הנאשם. הודיע לו שהוא עצור על נסיעה שמסכנת את המשתמשים בדרך, אי ציות להוראות שוטר וחשד לנסיעה בשכרות כי ברכב היה ריח של אלכוהול חזק.
כמו כן הנאשם דיבר באופן לא רהוט כאדם בגילופין ואף הודה ששתה קצת אך לא שיכור. לטענתו- לא נהג ברכב.

זכ"ד מיום 18.12.10 מאת רפ"ק מאיר נווה (ת/2)
בהיותו קצין תורן הגיע אזרח שהזדהה כאביו של הנאשם ובעליו של הרכב. לשאלתו כיצד הרכב הגיע לנאשם, ענה כי הנאשם לקח את הרכב מהבית, הוא לוקח מידי פעם. הסביר לאב כי הנאשם עצור כרגע בגין נהיגה בגילופין וכי הרכב נגרר לאחר התאונה. האב אמר כי הוא לא יכול למנוע מהנאשם לקחת את הרכב.

דו"ח מעצר מאת רפ"ק מאיר נווה מיום 18.12.10 שעה 00:01 (ת/3)
סיבת המעצר: נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
תגובת העצור: "אני לא נהגתי".

טופס העברת רכב גרר אסולין מיום 17.12.10 (ת/4)

זכ"ד מאת יבגני רזניק מיום 18.12.10 שעה 04:25 (ת/5)
בהמשך לזכ"ד קודם, אביו של הנאשם הגיע לתחנה, לאחר שהנאשם ישן בחדר הסיור הביא אותו שוב לחדרו של הבוחן כשאביו במקום ונוכח בחקירה על מנת שהנאשם יהיה רגוע יותר. אלעד שהיה שותף שלו אבטח אותו ועזר לו בהשתלטות על הנאשם כאשר הוא התפרע, ולא התערב בטיפול.

מזכר אירוע 182 מיום 20.12.10 שעה 15:20 מאת יבגני רזניק (ת/6)
בהמשך לאירוע 182 ביום 17.12.10 מוסיף על דו"ח הפעולה כי בזמן שהוצא הנאשם מחדר הבוחן רענן, ע"י אלון ויהלומית, צעק "אני אזיין אותך ואני יודע איפה אתה נמצא".
הוא לא ענה לנאשם ולא התייחס לדבריו.

דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות מיום 18.12.10 מאת סמ"ש יבגני רזניק (ת/7)
בשיחה ראשונית עם הנאשם טען שלא נהג.
התנהגות- מתעצבן, צועק, דופק בשולחנות, התקפי זעם, לא מקשיב, רק מדבר ושומע מה שרוצה לשמוע. לא הייתה אפשרות לבצע בדיקת ינשוף –כל פעם היו התקפי זעם.
כמה פעמים הנאשם התיישב על הניידת כי לא יכול היה לעמוד.
לא בוצעו בדיקות מאפיינים עקב התנהגותו האגרסיבית של הנהג לכן לא הוריד לו את האזיקים שלא יפגע באחד השוטרים. ההתנגדות לא אפשרה הורדת האזיקים.
סרב לבדיקת דם. לא הצליח לסיים בדיקת ינשוף.

דו"ח פעולה מאת יבגני רזניק מיום 17.12.10 שעה 23:58 (ת/8)
במהלך סיור שגרתי התקבל דיווח על רכב שבורח לניידת 921, נסע לכיוון לפי הדיווחים ואז דיווח 921 שהרכב ביצע תאונה והנהג נעצר. הגיע למקום והבחין בנהג עצור ביחד עם מאיר אוחנה. לקח את הנהג לניידת של 342-יהלומית, כשהוא אזוק ידיים אחורה, תפס בידו השמאלית והוביל אותו לניידת.
פתח את הדלת השמאלית אחורית של הניידת וביקש מהנאשם להיכנס, אך הוא סירב. ביקש ממנו שוב ושוב והנאשם עמד כמו בול עץ ולא הסכים להיכנס לניידת.
נדף מהנאשם ריח חזק מאוד של אלכוהול. לאחר ששוב סירב-נאלץ להכניסו בכוח לניידת וגם אז הנאשם נאחז בדלת הניידת עם רגלו ומנע ממנו להכניס אותו. לבסוף השתמש בכוח כלפי הנאשם והכניסו לניידת כשהוא בצורת שכיבה במושב האחורי והוא יושב איתו מאחור ומחזיק אותו שלא יתחיל להתפרע.
כשהגיעו לתחנה, עמדו בצד והוריד לנאשם את האזיקים על מנת שיסדר את מכנסיו וחולצתו, וכבל אותו בחזרה –בידיים וברגליים.
אזיקי רגל הולבשו עליו רק בתחנה (כאן הופסקה כתיבת הדו"ח והנאשם נלקח לבדיקת ינשוף).
הגיעו לבוחן רענן בן יהודה כשהנאשם אזוק, כל הדרך הנאשם התנדנד, ויבגני נאלץ להחזיק אותו שלא ייפול. כל הזמן הנאשם צעק והרים ידיים.
הוא ניסה להרגיע את הנאשם שוב ושוב אך הוא היה בשלו ואמר "מה אתה רוצה אני לא נהגתי שילמתי למישהו 200 שקל שינהג לי ולך תחפש אותו". כשהבוחן רענן התחיל לבדוק אותו בינשוף הנאשם אמר לו שהוא לא מסיים את הבדיקה. הסביר לנאשם את משמעות הסירוב 5 פעמים. בפעמיים הראשונות הוא סירב , אך הצליח לשכנע אותו. לאחר שלא צלח את הינשוף - הסביר לו 3 פעמים לפחות את משמעות הסירוב. לאחר כמה בקשות – הנאשם הסכים, והם נסעו ביחד עם הבוחן רענן בן יהודה לבי"ח . כשהגיעו לכניסה של חדר מיון – הנאשם התיישב בכיסא גלגלים ואמר "קח אותי אני לא הולך". בדרך למיון אמר לו הנאשם בניידת "אתה תראה מה אני אעשה לרופא בי"ח".
בכניסה לבי"ח שאל את הנאשם שוב האם מוכן לעשות בדיקת דם והנאשם התחיל לצעוק ולקלל ולהרים ידיים כשהוא אזוק, אך לא פגע ביבגני פיזית. הרגיע את הנאשם, הוא סירב לעשות את בדיקת הדם , וצעק "קח אותי למעצר". חזרו לתחנה , וכשהלכו לחדר של רענן - הנאשם נע צר ואמר "אתה תלך לפניי ואני מאחוריך". הסביר לנאשם שלא ילך מאחוריו, אך הוא המשיך להכתיב ליבגני מה לעשות , תפס את הנאשם ביד, התחיל ללכת והנאשם נשכב על הרצפה ולא זז.
הוא עמד ליד הנאשם כ-15 דקות ודיווח לבוחן רענן שאמר לו לדבר עם קצין תורן ולקחת את הנאשם למעצר כי הוא לא במצב שאפשר לדבר איתו.
פתאום הנאשם קם והתחיל לצעוק עליו "אתה שקרן, רמאי", פתאום נרגע והסכים לרדת לחדר של הבוחן. לפני שירד במדרגות שטף פנים ושתה מים. הציע שיחזיק לנאשם את היד בזמן שירדו במדרגות, והוא סירב. ביקש שיחזיק במעקה , והוא סירב. כשירד במדרגות –מעד ונתקע בקיר עם הראש, קם והמשיך ללכת.
כשנכנסו לבוחן הנאשם התחיל לדבר עם הבוחן, הרים את קולו, והחל לצעוק.
כשהבוחן התקשר לאביו של הנאשם- הנאשם קם והתחיל להשתולל למרות האזיקים שהיו קדימה ולא אחורה. הוא קפץ על הנאשם על מנת לנטרל אותו, ההתנגדות מצד הנאשם הייתה חזקה בזמן שהשכיב אותו על הרצפה. קרא לעזרה בקשר.
למרות שכבר השתלט על הנאשם והוא היה מקובע לרצפה כשהוא מחזיק אותו בכוח וממש יושב עליו –הנאשם המשיך לנסות להשתחרר ולקלל. במשרד הבוחן נגרם נזק לשקע, ועפו דפים מהשולחן.
למקום הגיעו שני שוטרים שעזרו לו להשתלט עליו ולקחו את הנאשם. מצבו של הנאשם היה שכרות כבדה, לא שלט בעצמו, וגם כאשר היה כבול באזיקים - היה צריך להשגיח עליו ב-20 עיניים בשל התפרצויות זעם מסוכנות שלו.
לפי דברי הבוחן- הנאשם פסול נהיגה.

דו"ח פעולה מאת סער גרידי מיום 17.12.10 שעה 23:55 (ת/9)
במהלך פעילות יחד עם רוני צברי עמדו ברמזור אדום בצומת כביש 40 פינת עתיר ידע מצפון לדרום, כאשר הבחינו ברכב מזדה 6 בצבע כסף, נוסע מצפון לדרום ועובר אותם ברמזור אדום מלא וממשיך בנסיעה מהירה לכיוון צומת אלישמע. שמו כחול מהבהב והפעילו כריזה והתחילו לנסוע אחריו כאשר יש כל הזמן קשר עין רצוף ותאורה תקינה וחזקה בחוץ.
כשהרכב הגיע לצומת אלישמע- פנה ימינה לכיוון כביש 531 ממזרח למערב והמשיך בנסיעה מהירה כאשר הוא חותך מכונית. הרכב עלה למחלף לכיוון הוד השרון ,איבד שליטה על הרכב, נכנס באבן גדולה שהייתה מונחת על המדרכה, ועף לכיוון גדר מברזל.
סער פרק מהרכב לכיוון תא הנהג והבחין בנאשם עם חולצה כחולה עם פסים לבנים, קפץ לתא שליד הנהג ופתח את הדלת. סער רץ מסביב לרכב וכשהבחין בו הנאשם בשנית- זרק לכיוונו בקבוק בירה הייניקן.
הגיע למקום אזרח שאמר שחושב שראה בחור בורח.
סער מציין כי בוודאות ראה בחור אחד ברכב שזוהה על ידו בוודאות.

זכ"ד מאת סער גרידי מיום 20.12.10 (ת/10)
מזהה את התמונות שצילם בעזרת הפלאפון מסוג סמסונג השייך לו. יש לו מצלמה 8 מגה פיקסל. צילם את האירוע ביום 18.12.10 בשעה 00:00 כשהגיע גרר אסולין. את התמונות מסר למתנדב יבגני בדואר האלקטרוני.
תמונה 1- צילם את הנזק של הגדר בעקבות התנגשות הרכב
תמונה 2- צילם את החלק הקדמי של הרכב שמצד הנהג
תמונה 3- צילם את החלק האחורי של הרכב
תמונה 4-צילם את החלק הקדמי של הרכב בו קיבל את המכה
תמונה 5- החלק האחורי של הרכב.
צילם את כל התמונות במצלמה של הפלאפון וזיהה את כולם.

תמונות הרכב לאחר התאונה במקום האירוע שצילם סער גרידי (ת/11)

מזכר אירוע 30 מאת רס"ל יהלומית שרוטר מיום 18.12.10 (ת/12)
ביום 18.12.10 בשעה 02:00 התקבל דיווח מצוקה של המתנדב יבגני רזניק שדיווח שהנאשם משתולל בחדר בוחנים. בהגיעה למקום הנאשם צעק והשתולל, והבחינה כי המתנדב מנסה להשתלט עליו , הנאשם מתנגד, מקלל ומעיף את ידיו עם האזיקים בא וויר.
למקום הגיע השוטר אלון כהן שניסה להרגיעו אבל הנאשם דחף את אלון, ירק עליו, שכב על הרצפה ובעט לכל עבר, בסופו של דבר- החל לדפוק בכוונה את ראשו בדלת הכניסה לתחנה, הפיל עצמו בכוונה על הרצפה ואמר "אתם תסחבו אותי 7 שעות יא זונות".

דו"ח פעולה מאת רוני צברי מיום 17.12.10 שעה 23:55 (ת/13)
בכביש 40 פינת עתיר ידע, עמדו ברמזור אדום מכיוון צפון לדרום. לפתע עברה אותם במהירות מופרזת מזדה 6 בצבע כסוף באור אדום ופנתה בצורה חדה לכיוון כביש 531 למערב. הוא הפעיל אמצעים והתחיל לצמצמם מרחק לכיוון המזדה ולפתע רכב המזדה פנה למחלף שז"ר לכיוון הוד השרון –עדיין במהירות מטורפת. במהלך כל אותו זמן דיווח בקשר על הרכב ושומר על קשר עין.
הרכב והנהג איבדו שליטה והרכב פגע בסלע גדול והעיף אותו למרחק של 3 מטרים כשהרכב ממשיך בנסיעה ונכנס בגדר בטיחות על הגשר. הנהג ניסה לצאת מהדלת השנייה שליד הנהג, פתח את הדלת וזרק בקבוק בירה מסוג הייניקן, שפגע בשותפו- סער גרידי.
הנהג נתפס והועבר להמשך חקירה.
ברכב היה רק הנהג- הנאשם שלבש חולצת קפוצ'ון בצבע כחול עם כובע ועליו כיתוב באנגלית ופסים לבנים בצדדים.

שרטוט מיקום הרכבים בזירת התאונה (ת/14

דו"ח פעולה מאת רס"ב רענן בן יהודה מיום 18.12.10 שעה 00:45 (ת/15)
הנאשם הובא אזוק באזיקי ידיים ורגליים ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול והתנהגותו הייתה אלימה. התבקש למסור בדיקת נשיפה וסירב. הנאשם אמר "אני לא נהגתי, מה אתם רוצים ממני?" הסביר לנאשם בעל פה שהסירוב שלו יכול לגרום לכך שיואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול והעונש הוא שנתיים פסילה.
הנאשם הסכים לבדיקה וביצעו עוד 2 בדיקות אך הוא הכשיל את הבדיקות, נשף ושאף, החזיק מחוץ לפה את הפיה למרות שהוסבר לו כיצד לבצע את הבדיקה.
הוא ביקש מהנאשם בדיקת דם והוא ענה שאין בעיה. נסע איתו ביחד עם שוטר ומתנדב מהתחנה לבית החולים "מאיר" והנאשם התיישב בפתח בי"ח וסירב להיכנס למיון וסרב לבדיקת דם. הם חזרו למטה המרחב וכאן החל להשתולל במסדרון וסירב לרדת לחקירה. זומן קצין משמרת להמשך טיפול.
לאחר שיחות ושכנועים- ירד הנאשם למשרדי החקירה.

דו"ח הפעלת ינשוף מאת רס"ב רענן בן יהודה מיום 18.12.10 שעה 00:50 (ת/16)

תיעוד ניסיונות ביצוע בדיקת נשיפה מאת רס"ב רענן בן יהודה מיום 18.12.10 (ת/17)

חקירת הנאשם במשטרה מיום 18.12.10 שעה 04:21 (ת/18)
הבין על מה נחקר, רוצה את השמות של כל השוטרים שהיו- שם, שם משפחה ומספר שוטר- כי הוא רואה בטלוויזיה שכל השוטרים שקרנים. השוטרים ראו את הנהג ורדפו אחריו לא תפסו אותו , ובאו אליו. הוא מו כן להיבדק במכונת אמת, טביעות אצבע ועדי ראיה- אם יש. הוא קיבל מכות מאלון כהן, קצין של התחנה, הוא משך אותו.
מותר לו לשתות מתי שהוא רוצה אם הוא לא נוהג.
הרכב שייך לאביו. יש לו רישיון נהיגה, וגמר את הפסילה מאילת- אפשר לשאול את עו"ד מוחמד ג'בארין מאום אל פחם.
לשאלה איפה שתה היום אלכוהול, ענה כי שתה לגימה , בקבוק אחד או שניים.
מי שנהג ברכב המאזדה הוא מוחמד מסארווה מטייבה, הוא אישר לו לנהוג ברכב, ומכיר אותו בפנים. מוחמד גר למעלה, למטה, למעלה עליון מזרחית בשכונה העליונה בצד ימין ליד אבו דיב. ראה אותו במקרה, ככה פתאום. פעם אחרונה ראה אותו לפני 10 שנים. מוחמד נהג באוטו ויש עדים- השוטרים שעצרו אותם.
הוא ביקש ממנו לנהוג כי הוא היה שתוי ולא יכול היה לנהוג ותמורת כסף הוא נהג בשבילו, שילם לו 200 ₪. אין לו את הטלפון שלו ולא מספר ת"ז.
לשאלה מה תגובתו לכך שהשוטרים שנסעו אחריו אמרו שנסע לבד ברכב, ענה כי מוכן להיבדק במכונת אמת, ביחד עם השוטרים. הוא ישב ליד הנהג מקדימה וכל צוות השוטרים ראו את זה. הם ראו את הדלת פתוחה, ואת מוחמד בורח מהרכב.
הוא עצמו לא ברח מהמשטרה- מוחמד ברח. אין לו מושג למה לא עצר למשטרה. לשאלה למה לא אמר לנהג לעצור, ענה כי אמר לו לעצור, צעק עליו, והוא לא עצר.
לשאלה האם יש לו דרך להשיג את הנהג, ענה כי אולי כן, כשיצא - יראה אותו ויביא אותו לתחנה להעיד (מסרב לחתום על ההודעה).

חקירת הנאשם במשטרה מיום 18.12.10 שעה 01:33 (ת/19)
הנאשם משתולל ומסרב לשתף פעולה. השוטר המלווה נאלץ לאחוז בו כדי שהנאשם לא ישתולל. הגיעו שוטרים נוספים מהתחנה לתגבורת, ולקחו אותו להמשך טיפול.

זכ"ד מאת רס"ב רענן מיום 18.12.10 (ת/20)
התקשר לבעל הרכב- אביו של הנאשם- להודיע לו על התאונה, וכן בכדי שידאג לרכב הנ"ל. ביקש לשוחח עם בנו הנאשם, וא פשר לו. הנאשם החל להשתולל והשוטר המלווה נאלץ לאחוז אותו בכוח כידי שלא יפגע בו (ברענן-נ.ב). הנאשם אמר לו שהוא הורס לו את החיים, השתולל, סרב לשתף פעולה, ונילקח לתחנה.

דו"ח פעולה מיום 18.12.10 מאת רס"מ אלון כהן (ת/21)
בהמשך לאירוע, לאחר שרכב הנאשם נכנס במדרכה ובגדר ונעצר על הגשר של תל חי לכיוון מתחם 200, הנהג נעצר ע"י רוני ו-342 ונלקח לתחנה להמשך טיפול. מדובר בנהג בגילופין, בנו של בעל הרכב, שהוא גם בפס ילה. למקום הוזמן גרר.
לרכב המזדה יש נזק בחלק הקדמי שמאלי בעיקר, ולא ניתן להזיזו. הוא נגרר למגרש באישור קצין תורן, ברכב יש רדיו דיסק ורמקולים, יש גלגל ספייר וכלי נהג. בחיפוש ברכב לא נמצא דבר.
הודעה 1: בדיווח של 345 סיפרה על השתלשלות האירועים. החל מרדף אחרי רכב מזדה 6 –שסירב לעצור, עבר אדומים ונסע נסיעה המסכנת את הסביבה. בחיבור עם כביש 531 והוד השרון- הרכב איבד שליטה ונכנס במעקה. בעל הרכב פרק דרך דלת שליד הנהג.

דו"ח פעולה מיום 18.12.10 מאת רס"מ אלון כהן (ת/22)
בעת סיור שגרתי יחד עם השוטר ידידיה שמעו בקשר צעקות "341! תכנס דחוף! הוא משתולל!". נכנסו לתחנה כי חשדו שמדובר בעצור משתולל בתחנה, כנראה השיכור מאירוע 182. הגיעו למשרד הבוחן רענן משמה נשמעו הצעקות, ראה את השוטרת יהלומית במקום והנאשם צורח על השוטרים, וכן שיש דפים וחפצים על הרצפה.
המתנדב יבגני רזניק שהיה צמוד לנאשם סיפר כי ברגע שהבוחן דיבר עם אביו של הנאשם- הנאשם החל להשתולל ותפס צג מחשב. המתנדב השתלט עליו והנאשם היה כבול ידיים ורגליים וצעק על הבוחן רענן: "חכה, חכה, תראה מה אני יעשה, אני אחכה לך בחוץ אנחנו ניפגש".
שאל את רענן אם סיים עם הנאשם ואפשר לקחת אותו, ורענן ענה שכן. אמר לנאשם לבוא איתו והוא לא רצה לקום, לכן הוביל אותו בידיו ביחד עם השוטר ידידיה. ביציאה מהמרחב הנאשם אמר שרוצה ללכת לבד , ואז ניגש לדלת זכוכית בכניסה ודפק עם ראשו בדלת. הזיז אותו מהדלת והנאשם דחף אותו ואז התכופף ודחף עצמו במדרגות כמי שמתגלש, ואז חייך אליו ואמר לו "אני אתלונן עליך שהרבצת לי, אני אעשה לכם חיים קשים אתם תצטרכו להרים אותי כל הדרך".
הוא הזהיר את הנאשם שאם לא יבוא איתם- יסחבו אותו, ויחד עם השוטר ידידיה סחבו אותו לחדר הסיור. בדרך בעט הנאשם ברגלו השמאלית וניסה לבעוט שוב, ירק עליו וקילל אותו "יא יהודי מסריח, אני אזיין אותך!". לא נגרם לו נזק ואין צורך בטיפול רפואי. עדכן קצין תורן. הנאשם בחדר סיור תחת השגחה. טען כי גנבו לו כסף שהיה לו מלא כסף בתעודת זהות שלו. ראה כי יש שטר של 50 ₪ בתעודה. הנאשם זוהה על פי תעודת הזהות.

הודעת הנאשם במשטרה מיום 18.12.10 שעה 9:58 (ת/23)
מבין על מה נחקר, עכשיו פחות שיכור ויכול לדבר.
לשאלה האם מוכן לספר מה קרה, ענה כי מסר עדות ושומר על זכות השתיקה. מכאן ואילך לא עונה אלא שומר על זכות השתיקה.
בסוף העדות הערת החוקר: הנאשם סוגר את עיניו ולא מתייחס אליו כלל כאילו הוא אוויר. הנאשם אומר "אני אגיד הכול בבית המשפט וטביעות אצבע מהאוטו".

הכרעת דין וגזר דין בת 1039/09 של הנאשם מבימ"ש לתעבורה באילת מיום 3.6.09 ( ת/24)
הנאשם לא התייצב למשפטו ועל כן מוחזק כמי שמודה ומורשע. נדון לקנס ע"ס 1000 ₪, פסילת רישיון נהיגה לתקופה בת 30 חודשים, ופסילה על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים.

הודעה מאת מח"ש בדבר גניזת התיק בעניינו של הנאשם מיום 7.2.11 (ת/25)
התיק נגנז ללא טיפול נוסף בשל חוסר שיתוף פעולה.

5. מטעם ההגנה העיד הנאשם (עמ' 44-59 לפ רוטוקול).

ביום האירוע יצא מטייבה, וביציאה לכביש 24 ראה את מוחמד מסארווה, שאל אותו אם יש לו רישיון נהיגה , ומוחמד ענה בחיוב. שאל אותו אם בא לו לצאת לבלות על חשבונו ומוחמד אמר שאין בעיה. הם יצאו מטייבה, ועצר בצד ונתן למוחמד לנהוג.
בצומת כפר סבא, ליד G, בכביש 40 עמדו ברמזור וראו ניידת עומדת. הוא לא חשש כי הכול היה בסדר איתו. הם פנו שמאלה, ומוחמד שנהג ברכב, התרגש או פחד ורעד לא ידע מה קרה איתו ולכן צעק למוחמד שיעצור. הם עברו את המשטרה ופנו שמאלה- לא היה מרדף.
המשטרה לא קראה להם לעצור. ברגע הזה הפעילה המשטרה צ'קלקה, ומוחמד נכנס ללחץ והוא (העד) החל לצעוק עליו.
לאחר כמה מאות מטרים מוחמד נכנס בקיר. מוחמד ברח מהאוטו ושוטר רדף אחריו. הוא ראה אזרח שבא לשוטר סער ושמע אותו אומר לו שיש עוד בן אדם. סער לא התייחס לכך. בשנייה שמוחמד ברח-באו כמה השוטרים, הוציאו אותו מהאוטו, החלו לתת לו מכות ואזקו אותו מאחורה. הם גררו אותו לתחנה והרביצו לו מכות (פרו' עמ' 44 ש' 11-26).
היו לו סימני חבלה מהמכות, והיה בתחנה 12-13 שעות, לא ידעו מה לעשות איתו כי לא היו להם ראיות, הוא חף מפשע.
לקחו אותו לכלא הדרים ובשב"ס לא קיבלו אותו עם הסימנים שהיו עליו והחזירו אותו ל4-5 שעות לתחנה והמתין בשמש. לאחר מכן לקחו אותו לבית חולים כדי שהשב"ס יקבל אותו.
בבית חולים רשמו את סימני החבלות על גופו, והוחזר לתחנה.
לטענה כי הכשיל בדיקת שכרות, ענה כי ביקש לעשות בדיקת דם, לקחו אותו לבית חולים , ולא יודע למה לא עשו לו. התחנן שיעשו לו בדיקת דם.
מוחמד מסארווה הוא שנהג ברכבו ואין לו בעיה ללכת עם שני שוטרים אליו הביתה. הוא לא הביא אותו עד עכשיו למשטרה, כי מאז האירוע לא ראה אותו. אין לו בעיה לכוון את המשטרה , הוא גר באותה כתובת ויודע לזהות את הבית (פרו' עמ' 45 ש' 1-31).
מכחיש כי תקף את השוטרים ,הם נתנו לו מכות. הוא היה מול עשרה שוטרים.
הוא ישב בכיסא ליד הנה ג עם חגורת בטיחות, הם משכו אותו מהאוטו- היה קיר , והוציאו אותו מהחלון (פרו' עמ' 46 ש' 1-7).

בחקירה נגדית העיד שהרכב של אביו, ולפני 6 חודשים בית המשפט החזיר לו את הרכב. כיום הרכב מושבת בגלל התאונה.
הוא רוצה להגיש תביעה נגד מוחמד על התאונה.
לא עשה זאת עד היום כי היה שנה וחצי במעצר בית (שם, ש' 10-32).
הוא במעצר בית 8 שעות ביום.
לא הלך בשעות בהן הוא לא במעצר בית לביתו של מוחמד כי הוא לא מוצא אותו. יודע איפה הוא גר אבל לא הלך אליו אחרת מו חמד יתלונן נגדו שהוא אומר לו להביא לו את הכסף על התאונה.
במגזר הערבי אי אפשר ללכת לאדם. הוא שלח א נשים, ולא מוצאים אותו. לא היה בבית של מוחמד בעצמו אלא שלח אנשים כל הזמן שיגידו לו שנעצר.
לא שתה היום בירה, זה לא אסור. שתה כוס בירה היום, זו לא בעיה.
כשיצא מהבית במועד האירוע היה חושך. הוא לקח את הרכב של אביו כי היו לו כמה סידורים.
זה מתיישב עם העובדה שהאירוע היה ב-22:30 בלילה, כי היו לו סידורים, ויכול להיות שהלך להגיד שלום למישהו או לראות את חברה שלו או מישהו שהוא חייב לו כסף. לא זוכר.
באותו יום קנה כוסית וודקה עםXL אצל זאהר בטייבה על הכביש הראשי (פרו' עמ' 47 ש' 1-32).
הוא לא שתה אלא שם את הכוסית בין הכיסאות ברכב, ואחרי שעבר את כוכב יאיר, שם דלק ברכב, התחלף עם הנהג , והחל לשתות. הוא רצה לשתות לאחר שקנה אבל הבן אדם שם אמר לו להתחיל לנסוע. אולי לא היה לו בא לשתות.
הוא קנה כש לא בא לו לשתות, כי בגלל שנהג - לא שתה. אם נוהג- לא שותה. לשאלה למה קנה, ענה בשביל לשתות.
הוא לא תכנן לנסוע הביתה אלא לצאת להרצליה, תל אביב או נתניה. כשנסע - הכוס לא נשפכה, הוא החזיק אותה. רצה לנסוע עם הוודקה לחוף. מוחמד היה איתו כשקנה את הוודקה (פרו' עמ' 48 ש' 1-32).
הוא אסף את מוחמד בכניסה הצפונית של כביש 24, בכיכר. שם הוא גר ומשם נכנס ויוצא. אמר למוחמד שיסעו לטייל ויזמין אותו. כשאסף את מוחמד עדיין הוא נהג - לא היה שיכור.
מוחמד היה איתו כשקנה את השתייה. זה היה 5-6 מטרים לפני תחנת המשטרה.
בהודעתו במשטרה (ת/19) מסר כי שתה לגימה, בקבוק אחד או שניים ובבימ"ש מעיד כי שתה כוס, כי יש להם בעיה בשפה- אי אפשר להעריך מה זו כוס ומה זה בקבוק. יכול להיות שהחוקר לא רשם נכון, או שהוא (העד) התבלבל בשפה.
החוקר רענן העיד בבימ"ש שהוא (הנאשם) מסר לו כי שתה לגימה מבקבוק אחד או שניים, אך לא כוס אחת.
הוא שאל את מוחמד אם רוצה לשתות והוא אמר שלא.
הוא שאל את מוחמד אם היה אמור לנהוג מטעמי כבוד. אם מוחמד היה שותה- הם לא היו נוסעים אלא יושבים אצל האדם ממנו קנו. מכחיש שאמר שלא ישבו אצלו כי הוא אמר להם ללכת (פרו' עמ' 49 ש' 1-32).
למרות שיש לו את מוחמד שינהג מיד כשקנה את השתייה, שם את הכוס בין המושבים, כי המרחק ממקום הקניה לכוכב יאיר הוא שניה. הם עצרו והתחלפו אחרי שעבר את כוכב יאיר, 300-400 מטרים בשוליים. הוא שתה לגימה שתיים, אולי 4 לגימות.
רצו לנסוע להרצליה, תל אביב, בת ים, לא היה להם יעד מסוים בראש. למוחמד לא הייתה שתיה באוטו, לא היה בקבוק בירה (פרו' עמ' 50 ש' 1-32).
השוטרים משקרים אם אומרים שהיה בקבוק בירה ש הוא זרק לעברם.
הוא שותה אלכוהול כשיש מסיבה עם אנשים מכובדים, אין לו בעיה לקחת בירה או שתיים, כוסית.
לשאלה כל כמה זמן יוצא לו לשתות, ענה שהרבה זמן.
לא שתה עוד משהו חוץ מהכוסית באותו ערב. לא היה שיכור, הוא עצמו ביקש שיערכו לו בדיקת דם.
לפי גרסתו במשטרה היה שתוי ולא יכול היה לנהוג - כי אסור לו לנהוג לאחר ששתה כוסית. לא יכול להעריך אם הוא שיכור , אין לו את המכשיר לבדוק.
הציע למוחמד 200 ₪ ושייקח אותו וישלם עליו, הוא לא יצטרך להוציא אגורה (פרו' עמ' 51 ש' 1-32). ראה אותו בכיכר ורצה שינהג בשבילו, אם לא היה מוצא אותו, היה מוצא מישהו אחר –ככה נהוג אצלם. היה למוחמד רישיון מעריך שמבוגר ממנו ב3-4 שנים.
לא יודע במה מוחמד עובד, באיזו חברה ישראלית, נוהג בטנדר בכבישים, זו הסיבה ששכנע אותו שיש לו רישיון.
ראה את הרישיון שלו- אבל לא הספיק להתעמק בפרטים. אמר למוחמד שיצאו והוא ישלם עליו- זה יעלה בערך 200 ₪.
לא יודע אם מוחמד עבר באור אדום. לשאלה מה תגובתו לכך שבחקירה מסר כי עמדו באדום בצומת, ענה שאולי יש טעות (פרו' עמ' 52 ש' 1-32).
מוחמד עבר את הצומת, ואז משהו השתבש והוא נכנס בקיר. בטוח שהוא לא עבר באדום. הוא הרגיש שמוחמד מפחד, הרגיש לחץ, ופתאום ראה שהם נכנסים בקיר. לא היה מרדף עם הניידת. צעק עליו לעצור כי ראה שהוא לחוץ. הוא ראה שמשהו ל א בסדר בראש של מוחמד ולכן צעק עליו לעצור.
לא זוכר אם נפתחו כריות אויר. מוחמד פתח את הדלת של הנהג וראה שוטר מתחיל לרדוף אחריו (פרו' עמ' 53 ש' 1-32).
לא יודע להעריך את המרחק בין מוחמד לשוטר, היה מרחק והשוטר ראה אותו מתחיל לברוח. הפנים שלו (של העד) כבר היו באדמה עם אזיקים. היו 2-3 שוטרים עליו. בא אזרח מכפר סבא, ואמר שמוחמד ברח לשם.
לא זוכר אם הוציאו אותו עצמו מהדלת או מהחלון. לא יודע כמה זמן עד שהגיעו השוטרים לאחר שנכנסו בקיר. כמה דקות. לא יודע אם פחות מדקה. היה להם זמן לראות את מוחמד. הוא לא עבר בין הכיסאות ברכב, והיה חגור עם חגורת בטיחות. מכחיש שרצה לצאת מהאוטו ועבר לכיסא הנהג כי הדלת שלו לא נפתחה.
לא היה לו זמן לעבור, השוטרים הוציאו אותו עם מכות וקיבל מכה לעין.
מכחיש כי התלונה במח"ש נסגרה כי לא שיתף פעולה (פרו' עמ' 54 ש' 1-32).
מוכן ללכת למכונת אמת שלא עבר למושב הנוסע, ושלא זרק לעברם בקבוק.
לשאלה האם החל להשתולל לאחר שנעצר, ענה כי היו 40 שוטרים על בן אדם אחד, אז הם יגידו שהוא השתולל. רואים את זה גם בטלוויזיה.
לשאלה למה שהשוטרים יגידו את זה עליו, ענה כי הם הרביצו לו.

לשאלה למה שהשוטרים יתנהגו אליו כמו לנאשם אם ישב במושב הנוסע, חגור, וראו בחור בורח וששוטר רודף אחריו, ענה כי הם חשבו אירוע חבלני, גניבת רכב חשבו שיש להם נשק. אבל לא היה להם כלום, והם הרביצו לו מכות.
יצא להדרים בשעה 22:00 והגיע לבי"ח בשעה שלוש וחצי (פרו' עמ' 55 ש' 1-32).
לשאלה אם איים על אלון, ענה כי אלון גרר אותו לתחנה.
מכחיש שאיים על הבוחן, הוא לא אדם פרימיטיבי. מכחיש שבעט ברגל של אלון וקילל אותו. לשאלה למה היה צריך לגרור אותו, ענה כי היה אזוק.
לשאלה האם הבין שמבקשים ממנו לתת דגימה לבדיקת אלכוהול, ענה כי ביקש בדיקת דם. לא הסכים לבדיקת נשיפה, כי ביקש בבית חולים, הסכים לבדיקת נשיפה. היה מוכן לכול. לשאלה מה תגובתו לכך שהבוחן טוען שהכשיל את בדיקת הנשיפה, ענה כי אולי הבוחן לא חימם את המכשיר.
שני שוטרים לקחו אותו לבית חולים, לא הבוחן (פרו' עמ' 56 ש' 1-32).

לשאלה האם ישב על כיסא גלגלים בבית החולים, ענה כי הם לא נכנסו לשער של בית החולים. אם רענן מעיד כי ראה אותו עושה צחוקים עם כיסא גלגלים- רענן לא היה, וגם אומר בעדות שלו שלא היה איתם בבי"ח. לקחו אותו לבי"ח כי שב"ס לא קיבל אותו.
לשאלה מה קרה אחרי שעתיים מהחקירה הראשונה שמוסר גרסה בחקירה השנייה, ענה כי אולי נתנו לו לשתות מים. אולי רענן אמר לו שישב רוצה לחקור אותו ומי שיגע בו הוא אחראי עליו.
לשאלה אם זה מה שהיה או אולי, ענה שככה וככה. עברו 3 שנים ולא יכול לזכור.
זוכר שלא הייתה לו חקירה. לא נחקר בת/23. לא ראה את החוקר יוסי קטש (פרו' עמ' 57 ש' 1-32). מכחיש ששמר על זכות השתיקה, למה שלא יגיד מי זה מסארווה- זה היה מוציא אותו. החקירה לא קיימת, ורענן לא חקר אותו בכלל. הוא רצה לדבר עם רענן.
לשאלה האם ביום האירוע, כשנהג , ידע שבימ"ש באילת פסל לו את רישיון הנ היגה, ענה כי הוא מוציא רישיון ממשרד הרישוי. לא ידע שיש לו פסילה, היו לו הרבה עו"ד. עו"ד ג'בארין טיפל לו בפסילה באילת. היה לו רישיון ביד- לא ידע שיש לו פסילה. היה קנס ותנאי, לא אמר לו על פסילה.
הלך באוגוסט 2010 למשרד הרישוי להוציא רישיון (פרו' עמ' 58 ש' 1-32).
הוא לא היה בדיון באילת, העו"ד היה. הוא עבד באילת.

בחקירה חוזרת הגיש צילום של הרישיון בתוקף שלו ( נ/5).

6. כן הוגשו:
שרטוט של הנאשם את מקום התאונה ביום האירוע מיום 10.9.13 ( נ/1)

טופס פרטים על הנאשם מיום 18.12.10. (נ/2)
הערת רמ"ח: החשוד מסרב למסור טביעות אצבעות למרות שהוסברה לו משמעות הטופס.

בקשה לקליטת אסיר של הנאשם מיום 18.12.10 שעה 10:55 (נ/3)

תעודות רפואיות של הנאשם מיום 18.12.10 (נ/4)
בן 31, לדבריו הותקף ונחבט במקומות שונים בגוף בעת מעצר. שפשופים בצוואר, גב תחתון ומותן.

צילום רישיון רכב של הנאשם בתוקף בין תאריכים 23.8.10- 23.2.11 ( נ/5)

7. דיון ומסקנות
לאחר שנדרשתי למכלול העדויות והראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום, מעל לכל ספק סביר.

אין חולק כי הנאשם שהה ברכב נשוא כתב האישום בעת האירוע, ו כי בעת שהותו בו- שתה משקה אלכוהולי (עמ' 47 ש' 31-32 ועמ' 48 ש' 1-9), אלא שלטענתו- אדם אחר, בשם מוחמד מסארווה, הוא שנהג ברכב כביכול, בתמורה לסכום כסף ששילם לו הנאשם, בעוד הוא עצמו ישב במושב שליד הנהג, והחל לשתות רק לאחר ש התחלף עם אותו "מוחמד".

למול עדותו של הנאשם, קיימות עדויותיהם של השוטרים שביצעו את המרדף אחרי רכבו, כמו גם את מעצרו במקום, לפיהם ברכב שהה הנאשם בלבד, במצב שיכרות מוחלטת, וכי מיד לאחר התאונה- עבר ממושב הנהג למושב ליד הנהג.
-
זהותו של הנאשם כנהג הרכב
ע"ת/1, רפ"ק מאיר נווה, קצין תורן בתחנת כ"ס ביום האירוע ועצר את הנאשם, מעיד כי הגיע למקום בו ארעה התאונה מיד לאחר התרחשותה, כחצי דקה עד דקה מרגע שרכב ו של הנאשם התהפך, הואיל ובעת קבלת הדיווח אודות נהיגתו המסוכנת של רכב זה - כבר היה העד עם רכבו בקרבת מקום ( פרו' עמ' 11 ש' 1-2).

העד נווה מסר במפורש כי לא היה לו כל ספק בדבר היותו של הנאשם נהג הרכב בעת מעצרו. וכך העיד-
"במצב שאני הגעתי וממה שאני ראיתי ומה שנמסר לי מהשוטרים, היה ברור שהוא (הנאשם-נ.ב) נהג ברכב ובא ופן שהוא נסע ובאופן שהוא ניסה לברוח אני הודעתי לו שהוא עצור והסיבה לכך זה קודם כל שהוא סיכן אנשים, שנית- לא נ שמע להוראות שוטר והמסוכנות"
(פרו' עמ' 13 ש' 3-5)

את ראשית המרדף אחרי הנאשם, מתארים המתנדבים רוני צבר (ע"ת/5) וסער גרידי (ע"ת/3), שעה שעמדו בצומת ברמזור אדום, במהלך משמרת, כשראו את הנאשם חולף עם רכבו בצומת באור אדום, תוך שהוא מאיץ וחולף על פני רכבם.

העד סער גרידי מעיד כי בתוך הרכב ראה אדם אחד- שנהג, וכי הרכב עבר את הצומת באור אדום מלא (עמ' 13 ש' 5).
עד זה מדגיש כי לאורך כל המרדף, היה בקשר עין רציף עם רכב הנאשם, פרט לשבריר שניה טרם התנגשותו של הרכב במעקה הגשר (עמ' 14 ש' 3-4; עמ' 16 ש' 17-18).
העד מעיד במפורש כי מיד לאחר התאונה ראה את הנאשם כשהוא יושב במושב הנהג ו"מקפץ" למושב ליד הנהג ( ת/9; פרו' עמ' 14 ש' 4-5; עמ' 14 ש' 18-21; עמ' 16 ש' 27-28).
העד גרידי אף מוסיף כי בעקבות מעברו של הנאשם בין המושבים- רץ בתחילה לצד מושב הנהג, וכשראה את מעשיו של הנאשם- שינה כיוון ורץ לכיוון הדלת שליד מושב הנהג.
בנוסף, העד גרידי מוסר כי זיהה את הנאשם כנהג בוודאות (ת/9).

ייאמר, כי מדובר בתיאור אותנטי של התנהגותו של העד, בהיותו בתוך סערת המרדף אחר הנאשם, באופן שמחזק אמינותו, ואף מתיישב עם עדותו של המתנדב רוני צבר (ראה להלן), לפיה רץ גרידי לעבר רכב הנאשם, בתחילה לעבר דלת תא הנהג, ולאחר שראו את הנאשם מתכופף ברכב פנה גרידי לכיוון הדלת שליד הנהג, ובעת שפתח את הדלת- זרק לעברו הנאשם בקבוק בירה מתוך הרכב ( ת/13; פרו' עמ' 23 ש' 29- עמ' 24 ש' 3).

חשוב לציין כי עד זה הותיר רושם מהימן שעה שהקפיד לא להגזים בעדותו והתעקש כי אינו יכול להעריך את מהירות רכבו של הנאשם מעבר ל-30 קמ"ש, הואיל והרכב בו ישב- עמד במקום (עמ' 12 ש' 29-31; עמ' 13 ש' 12-15). כמו כן הקפיד לדייק כי קשר העין עם רכב הנאשם הופר לשבריר שניה טרם ההתנגשות עצמה בשל עיקול הכביש.

המתנדב רוני צבר, שניהל את המרדף ביחד עם סער גרידי אחר הנאשם ביום האירוע, מחזק בעדותו את גרסתו של גרידי, ומעיד כי בהיותם עומדים עם רכבם בצומת עתיר ידע, באור אדום, חלף אותם רכבו של הנאשם מסוג מזדה 6.
העד צבר מעיד אודות קשר עין רציף עם רכב הנאשם במהלך המרדף (עמ' 23 ש' 7-19).

בדומה לעדותו של גרידי, גם צבר מתקשה בהערכת מהירות רכבו של הנאשם, בשל העובדה כי עמדו במקום (עמ' 22 ש' 14) ומעריכה בלפחות 50 קמ"ש (ש' 23), אולם העד מאיר נווה, שניהל אף הוא כאמור מרדף אחרי הנאשם, העיד כי מדובר במהירות הנעה בין 90- 140 קמ"ש (פרו' עמ' 12 ש' 14-15).

לאור האמור, מצאתי את עדויותיהם של השוטרים שניהלו את המרדף אחר הנאשם- מהימנה ואמינה. הם מקפידים שלא להגזים בתיאוריהם, עדותו של כל אחד מהם מתיישבת זו עם זו, וממנה עולה כי נשמר קשר עין רציף עם הנאשם לאורך האירוע כולו, במהלכו נצפה אדם אחד ויחיד נוהג ברכב.

מצב שכרות של הנאשם
מעדויות השוטרים שטיפלו באירוע נשוא כתב האישום עולה בברור, כי הנאשם היה שרוי במצב של שכרות בשעת הנהיגה , ו אף שעות רבות לאחריה, שאף הביאה אותו לנהוג באגרסיביות רבה .
עם זאת, לא הונחה "תשתית עובדתית לקביעה כי היה במצב של שכרות" כמשמעותו בס' 34 ט' (ד) לחוק – דהיינו, כי היה תחת השפעת חומר אלכוהולי, היה חסר יכולת של ממש בשעת מעשה להבין את אשר עשה או את הפסול במעשהו או להימנע מעשיית המעשה וכי קיים קשר סיבתי בין שני תנאים אלה.

מעדותו של העד מאיר נווה עולה כי מהנאשם ו רכבו נדף ריח חריף וברור של אלכוהול, ולמיטב זכרונו -הנאשם אף הודה כי שתה (פרו' עמ' 13 ש' 7-8).

חיזוק לכך עולה גם מעדותו של העד יבגני רזניק (ע"ת/2) שהגיע למקום האירוע לאחר מעצרו של הנאשם - על הריח שנדף מהנאשם, השתוללותו במקום, והעובדה כי נאלץ לתמוך בו פיזית כדי שלא ייפול- והסיק כי הנאשם היה "שיכור מאוד" ( ת/8; עמ' 15 ש' 6-13).
גם בדו"ח הפעולה שערך העד תיאר כי הנאשם התעצבן, צעק ודפק על השולחנות בהתקף זעם, וסירב להקשיב (ת/7), עד כי במסגרת התנהגותו הפרועה נאלץ העד להשתמש כלפיו בכוח ולדחפו לתוך הניידת לאחר שסרב להיכנס (עמ' 15 ש' 19-21; עמ' 17 ש' 11), ואף נאלץ להיעזר בשוטר נוסף על מנת להשתלט על הנאשם בתחנה (ת/5).

העד סער גרידי מחזק בעדותו את עובדת היות הנאשם שיכור בעת האירוע, ומעיד כי בעת שפתח את דלת רכבו- זרק לעברו הנאשם בקבוק בירה אותו החזיק בידו, והשליכו לרגליו (עמ' 14 ש' 5-7), וכי הנאשם היה "נסער ושתוי" (עמ' 15 ש' 22).

השוטרת יהלומית שרוטר (ע"ת/4)- העידה כי בהגיעו לתחנה נתמך הנאשם בשוטרים שאחזו בו כדי שיתקדם, כי הנאשם דפק את ראשו בדלת בכניסה למרחב, וכי הוא סרב לקום וגרר עצמו על הרצפה (פרו' עמ' 19 ש' 16-28). כמו כן העידה כי חרף היותו אזוק- הנאשם השתולל, הניף ידיים באוויר ובעט לכל עבר (עמ' 20 ש' 10-11). ראה ת/12.

הבוחן רענן בן יהודה (ע"ת/6) העיד כי הנאשם היה שיכור, לפי התנהגותו הפרועה וריחו (פרו' עמ' 29 ש' 7-8; עמ' 30 ש' 1; עמ' 32 ש' 15-17), וכי נאלץ להזעיק שוטרים נוספים לחדר לאור השתוללותו של הנאשם ( ת/20; עמ' 31 ש' 27-28), ובעשותו תנועה מאיימת לעברו (עמ' 31 ש' 11-14) .

השוטר אלון כהן (ע"ת/7) - תיאר כי שמע צעקות, הגיע לחדר הבוחן בן יהודה, וראה חפצים מפוזרים על רצפת החדר, כאשר הנאשם השתולל, תפס צג של מחשב, והשוטר יבגני צמוד אליו ומנסה להשתלט עליו ( ת/22; פרו' עמ' 35 ש' 10-13).
בעדותו בבימ"ש ובדו"ח הפעולה שערך, העיד כהן כי הנאשם פיזר איומים לעבר הבוחן באומרו כי 'יחכה לו בחוץ', וש'יחכה שיראה מה יעשה', וכי הנאשם סרב להתפנות עמם מהמקום והם נאלצו לקחתו בכוח.
במסדרון של התחנה הנאשם ביקש ללכת בכוחות עצמו- או אז רץ עם הראש לתוך חלון זכוכית במקום, גלש במדרגות, נשכב על הרצפה, ו לבסוף ירק על השוטר (ת/22; פרו' עמ' 35 ש' 13-19).

חיזוק לאיומים שהשמיע הנאשם בתחנה ניתן למצאו בעדותו של העד רזניק ששמע גם הוא את הנאשם מאיים כי 'יזיין אותו' וכי 'יודע היכן הוא נמצא' בעת שהוצא מחדרו של הבוחן ( ת/6).

גם לעניין זה, עדויות השוטרים שלעיל מהימנות עליי.
מעדויותיהם עולה תמונה אחידה, אמינה, קוהרנטית וסדורה של המאורעות, כמו גם מעצרו של הנאשם, כאשר הם אינם מהססים להעיד כי אינם זוכרים חלק מהפרטים.
לא מצאתי כי יש בעדותם ניסיון להשחיר את פני הנאשם, מעבר לתיאור האירועים כפי שאלו זוכרים אותם, ואף לא השתכנעתי כי פגעו בנאשם באופן כלשהו כפי שנטען על ידו - כי אם ההפך הוא הנכון .
די לה בעובדה לפיה נדרשו ארבעה שוטרים על מנת לרסן את הנאשם, כדי להעיד על שכרותו. עדויות אלה נתמכות בעובדה כי לא ניתן היה לגבות מהנאשם הודעה בסמוך לאחר האירוע (ת/19), אלא רק כעבור חלוף מספר שעות ( ת/18).

הכשלת בדיקות לגילוי אלכוהול
בהכשלתו של הנאשם את בדיקות הינשוף בסמוך לאחר האירוע, כמו גם סירובו לבצע בדיקת דם בבית החולים- יש כדי לחזק את טענת השכרות במידת ההוכחה הנדרשת.

לעניין הכשלתו של הנאשם את בדיקות הינשוף העיד הבוחן רענן בן יהודה, לפיו ערך 4 ניסיונות בדיקה לנאשם, חרף העובדה כי בבדיקה יש לבצע שתי בדיקות בלבד, כאשר שלוש מהן נפסלו, ובאחת היה נפח נשיפה לא מספיק ( ת/15, ת/17; פרו' עמ' 26 ש' 6-9) , וכן ממסמכים שהגיש עולה כי לא נפל פגם בבדיקה, מבחינת אופן ביצועה הטכני (ת/16).
כמו כן עד זה העיד כי הנאשם סירב להיכנס לחדר מיון ולערוך בדיקת דם לגילוי כמות אלכוהול בדם, חרף העובדה כי הסכים לבצעה קודם לכן (פרו' עמ' 16 ש' 19-21).

סירובו של נאשם לבצע בדיקה לגילוי מידת אלכוהול בגופו- כמוהו כאילו בוצעה באופן שבתוצאותיה יש כדי להיזקף לחובתו.
הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנובעת מניסיון החיים השכל הישר וההיגיון, לפיה "דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פעולת לחובת הנמנע" (י' קדמי "על הראיות", חלק רביעי תש"ע-2009, עמ' 1891).
באופן זה, נבחנת התנהגותו של הנאשם כהתנהגות מפלילה וניתן משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (שם, שם).

יתרה מכך, בעוד שלגבי בדיקת הינשוף יכולות להישמע טענות בדבר אופן ביצועה מן הפן הטכני, הרי שסירובו המפורש של הנאשם לבצע בדיקת דם בבית החולים- מעלה עליו כאלף עדים כי ביקש להסתיר את תוצאותיה.
בנקודה זו יובהר כי גרסת הנאשם לפיה כביכול הגיע עם השוטרים עד לפתח בית החולים אולם הם החליטו שלא לבצע את הבדיקה, למרות שהתחנן כי יעשו לו בדיקת דם (עמ' 45 ש' 10-13) – אינה סבירה, ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

לעניין זה קבע בימ"ש העליון ברע"פ 4388/12 אשר וקנין נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 5.6.12), כדלקמן-
"ככל שהדבר נוגע לסירוב להיבדק, נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 8624/11 עזרא אליסי נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 11.12.2011):
"... מקום שהשוטר דרש שתיערך בדיקת 'ינשוף' והנהג בחר שלא להיעתר לדרישתו, כמוהו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור. הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות כגון בדיקת דם... השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא למגבלות שבסעיפים עצמם, ובוודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק".
מובן, אפוא, כי רצונו של המבקש כי תיערך לו בדיקת דם, חרף בדיקת הנשיפה, אינו מעלה ואינו מוריד, ויש לראותו כמי שסירב לבצע את בדיקת הנשיפה. "

דברים אלה נכונים מכוח קל וחומר בענייננו- לפיו סירב הנאשם כאמור אף לבצע בדיקת דם בבי"ח , וממילא הכשלת בדיקת הינשוף מספר פעמים רב ( ת/17), חרף העובדה כי בוצעה כהלכתה (ת/16)- כמוה כסירוב לעשותה.
זאת ועוד, בנוסף להכשלת בדיקות הינשוף ולסירוב לבצע בדיקת דם, לא בוצעו בנאשם בדיקות המאפיינים ( ת/7), לאור התנהגותו האגרסיבית, באופן המשמש ראיה נסיבתית למצב השכרות בו היה נתון בעת האירוע (ראה רע"פ 4388/12 שלעיל, עמ' 4).

קיימת תחולה לסעיפים: 64ב(א1) ו – 64ב(ב) לפקודת התעבורה העוסקים בסמכויות שוטר להורות, בין השאר, על מתן בדיקת דם ובדיקת נשיפה וכן ל סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, היוצר חזקה חלוטה של נהיגה בשכרות בהתקיים סירוב למתן דגימה לפי דרישת שוטר כאמור.

לאור האמור, סירובו של הנאשם והכשלתו החוזרת ונשנית את בדיקת הינשוף, התנהגותו הפרועה בתחנת המשטרה, בד בבד עם נהיגתו הפרועה של הרכב ( ת/1), ובין היתר- מעבר בצומת באור אדום, נהיגה במהירות מופרזת ואיבוד השליטה ברכב , ניסיונו של הנאשם לעבור למושב שליד הנהג עובר למעצרו , קשר העין הרציף עמו וסמיכות הזמנים מרגע התאונה ועד למעצרו של הנאשם- אינם מותירים כל ספק כי הנאשם הוא שנהג ברכב , בהיותו בגילופין.

גרסת הנאשם
הנאשם מכחיש כי נהג ברכב ( ת/3), מכחיש כי היה שיכור, ומכחיש כי התנהל מרדף משטרתי אחרי רכבו.

מגרסתו של הנאשם בבית המשפט ובמשטרה (ת/18) עולה כי ביום האירוע פגש באדם אותו הכיר היכרות מוקדמת, בשם "מוחמד מסארווה", ושאלו אם "בא לו" לצאת לבלות על חשבונו של הנאשם , ובתמורה לכך -ינהג ברכב.
לטענת הנאשם הסכים "מוחמד", והם התחלפו במקומותיהם- כך שהנאשם ישב במושב ליד הנהג, ואילו מוחמד נהג ברכב.
על פי הנטען, בהגיעם לצומת נשואת כתב האישום, עמדו ברמזור ליד הניידת, ולאחר שעברו את הניידת- הנהג "מוחמד" התרגש, רעד ופחד, והנאשם צעק לו שיעצור. בשלב זה עדיין לא היה מרדף, אולם משהפעילה הניידת את האורות המהבהבים- מוחמד נלחץ , ונכנס בקיר לאחר כמה מאות מטרים (פרו' עמ' 44 ש' 12-21).
לאחר קרות התאונה- טוען הנאשם כי מוחמד יצא מהרכב וברח מהמקום, כששוטר רודף אחריו, ואחד האזרחים שהתקהלו במקום אמר ל שוטרים שיש עוד אדם שברח מהרכב (שם, ש' 23-24).
לאחר מכן טוען הנאשם כי השוטרים הוציאו אותו מהרכב, היכו אותו, ואזקו אותו.

סתירות בגרסת הנאשם
בעדותו הותיר הנאשם רושם בלתי מהימן בעליל, הוא סתר עצמו בעדותו פעמים רבות, וגרסתו אף סתרה את עדותם של השוטרים שהעידו בפניי:

-הנאשם מכחיש בבימ"ש את היותו שיכור בעת האירוע (עמ' 57 ש' 14), אם כי בראשית הודעתו במשטרה טוען כי הוא "פחות שיכור" ויכול לדבר ( ת/23 ש' 1).
למעשה שולל הנאשם לחלוטין כי נחקר(!) ע"י החוקר יוסי קטש, וטוען כי כלל לא נפגש עם החוקר קטש, וכי הודעתו (ת/23) לא נגבתה מעולם (פרו' עמ' 57 ש' 26-32).

-בעדותו מכחיש הנאשם כי שתה בירה עובר להגעתו לאולם בית המשפט, ובעת שנשאל על כך, אולם לאחר מכן- מודה כי שתה כוס בירה טרם עדותו, והדבר "אינו אסור" (עמ' 47 ש' 15-18).

-מחד גיסא, טוען הנאשם כי יודע היכן "מוחמד" גר, וכי יודע לזהות את ביתו, ומאידך-לא מצא את אותו מוחמד, חרף הזמן הרב שחלף למן האירוע, למרות ששלח אליו אנשים שיאמרו לו שהנאשם נעצר (עמ' 47 ש' 5-14).

-אחד משקריו המהותיים של הנאשם נוגע לסוגיית שתיית אלכוהול על ידו באירוע.
הנאשם הסתבך בחקירתו הנגדית לאחר שטען כי קנה אלכוהול כדי לשתות למרות שנהג ברכב, אולם הוא אינו שותה ונוהג (עמ' 48 ש' 14-26).
כך טוען הנאשם מחד -כי קנה כוס וודקה עם אקסל בעוברו על הכביש הראשי בטייבה (עמ' 47 ש' 31-32 ועמ' 48 ש' 1-9), לא שתה ממנה כי נהג, ושם את הכוס בין המושבים ברכב, מאידך- משנשאל מדוע קנה שתיה אם לא התכוון לשתות אותה, ענה כי "אולי לא היה בא לי לשתות" (עמ' 48 ש' 15).
כמו כן סותר עצמו הנאשם בגרסתו במשטרה לעניין הכמות אותה שתה, שעה ש נשאל אם שתה וענה "שתיתי לגימה בקבוק אחד או שתיים (כך במקור-נ.ב) " ( ת/18 ש' 25).
בבימ"ש מנסה הנאשם ליישב זאת בשל בעיות בשפה, אולם מאשר שיודע את ההבדל בין כוס- לבקבוק (עמ' 49 ש' 16-17).
בעוד שמעדותו בבימ"ש עולה כי הנאשם קנה שתייה, שם אותה בצד ולא שתה ממנה עד שנכנס "מוחמד" לרכב והחל לנהוג במקומו, הרי שמהודעתו במשטרה עולה תמונה שונה לחלוטין, לפיה מסר כי ביקש ממוחמד לנהוג "כי אני הייתי שתוי ולא יכול לנהוג" ( ת/18 ש' 45).

-זאת ועוד: במקום אחד העיד כי קנה כוסית וודקה ולא שתה אותה כי המוכר אמר לו לנסוע מהמקום (עמ' 48 ש' 11) ולאחר מכן מכחיש כי כך אמר בעדותו (עמ' 49 ש' 31-32), כל זאת כשמנסה להסביר כיצד זה הציע למוחמד בתור הנהג- לשתות, וענה כי אם מוחמד הנהג היה רוצה לשתות גם הוא אלכוהול- היו נשארים לשבת אצל האדם שמכר להם את השתייה (שם, ש' 28).

-בניגוד לעדויות המתנדבים סער גרידי ורוני צבר, מכחיש הנאשם כי היה לו בקבוק בירה ברכב, וכי זרק אותו לעברם בעת מעצרו (עמ' 51 ש' 1-3 ; עמ' 55 ש' 10-11), מכחיש כי עבר את הצומת ברכבו כשהיה אור אדום ברמזור (עמ' 53 ש' 5) ו מכחיש כי עבר ממושב הנהג למושב שלידו ברכב (עמ' 54 ש' 20-23) .
בתחילה טוען הנאשם כי הוא "לא יודע" אם מוחמד עבר את הצומת באור אדום (עמ' 52 ש' 28), ולאחר מכן "בטוח שהוא לא עבר באדום" (עמ' 53 ש' 5).

-הנאשם "מגדיל לעשות" ומכחיש את המרדף המשטרתי אחריו (עמ' 53 ש' 12-20), באופן הסותר לחלוטין לא רק את עדויות השוטרים, אלא אף את גרסתו שלו במשטרה , לפיה כשנשאל מדוע ברחו מהמשטרה ענה כי "אני לא ברחתי, הנהג ברח" ( ת/18 ש' 61-62), ולשאלה למה לא עצר למשטרה - ענה "אין לי מושג" (שם, ש' 64).

-סתירה נוספת מתגלעת נוכח עדותו במשטרה לפיה שילם ל"מוחמד" 200 ₪ על מנת שינהג ברכבו (ת/18 ש' 46-47) ואילו בבימ"ש מעיד כי לא שילם לו 200 ₪ אלא הציע ל"מוחמד" שיצאו על חשבונו של הנאשם, שלפי החישוב יוצא לטענתו ממילא סכום הנע בין 150-180 ₪ (עמ' 52 ש' 23-6).

-עדותו של הנאשם נסתרת גם בכל הנוגע לסוגיית בדיקת האלכוהול- לטענתו הוא ביקש לבצע בדיקת דם בבי"ח (עמ' 56 ש' 18), אולם זאת לא בוצעה לבסוף, ולטענתו- בשל סירובם של השוטרים שהביאו אותו לטענתו עד לפתח בית החולים (!) (עמ' 56 ש' 4-5).
גרסתו לפיה כביכול לא הכניסו אותו השוטרים לבי"ח בשל כך שהיה חבול ממכות שהיכוהו השוטרים (עמ' 57 ש' 4-5)- לא רק שאינה סבירה, אלא גם אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, שכי אז- לא היו טורחים השוטרים להביא אותו לבית החולים מלכתחילה.
בעניין זה יוער כי חבלותיו של הנאשם על גופו, כפי שעולה מהתעודות הרפואיות שהגיש (נ/4), ובכלל זה שפשופים בגבו ובצווארו, מתיישבים עם תיאוריהם של השוטרים את התנהגותו הפרועה בעת המעצר, ואינם מתיישבים בהכרח עם הכאתו על ידם.
יתרה מכך, תלונתו של הנאשם במח"ש נגנזה בשל העדר שיתוף פעולה על ידו (ת/25) – ולמרות הכחשת הנאשם את העובדה הזו .

-בנוסף, בעדותו בבימ"ש טוען הנאשם כי כלל לא ידע כי רישיונו נפסל ע"י בימ"ש באילת (עמ' 58 ש' 23-32) בעוד שבהודעתו במשטרה מוסר כי תקופת הפסילה מבימ"ש מאילת שהחוקר שואל לגביה - כבר נגמרה ( ת/18 ש' 21-22).

נוכח המפורט לעיל, הרי שגרסתו של הנאשם מופרכת מכל וכל, אינה נת מכת בכל ראיה ו/או עדות חיצוניים, רצופה סתירות פנימיות, ואף אינה מתיישבת עם ההיגיון, הסבירות, ניסיון החיים , והשכל הישר.
גרסתו אף שומטת כל טענת הגנה בדבר שכרות, כנ"ל (ע"פ 6331/11 יאסר אשתיי נ' מ"י).

קיומו של אדם נוסף ברכב -האמנם?
יצוין כי סוגיית נוכחותו של אדם נוסף שנהג ברכבו של הנאשם, כנטען בקו הגנתו העיקרי, לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים.

אמנם, רפ"ק מאיר נווה אישר כי מהדיווחים שקיבל מהשוטרים נותר רושם כי ייתכן שיש אדם נוסף, וכי יכול להיות שהיה ברכב אדם נוסף שברח מהמקום (פרו' עמ' 13 ש' 14-15), אולם מאידך שולל אפשרות זו מטעמי היגיון סבירות שכל ישר וניסיון החיים-
"ש:...היו חיפושים אחרי אדם נוסף-האם ייתכן והיה אדם נוסף?
ת: ההיגיון הבריא שלי אומר שלא. הסיטואציה של הזמן שהגענו, המרחק שהשוטרים היו מהרכב בזמן שהוא נעצר, תנאי השטח- הם מזערו את האפשרות לכמעט אפס שהיה אדם נוסף ברכב"
(פרו' עמ' 13 ש' 9-12)

יוער כי גם בדו"ח הפעולה שערך העד סער גרידי מציין האחרון כי הגיע אזרח ואמר שחושב שראה בחור בורח ( ת/9), אולם בעדותו בבימ"ש שלל העד כל אפשרות לקיומו של אדם נוסף ברכב, ואף שלל כל אפשרות של בריחה מהרכב, הואיל ומקום התאונה הינה על גשר כשניידת נוספת כבר חסמה את נתיב הבריחה לכיוון הוד השרון (עמ' 14 ש' 17-25).
גם העד רוני צבר, שנסע ברכב ביחד עם סער גרידי, שלל ששמע מישהו אומר במקום האירוע כי ראה אדם בורח (פרו' עמ' 24 ש' 7-12).

בכל הנוגע לטענותיו של הנאשם בדבר אחר שנהג ברכבו, יפים הטעמים לעניין הימנעותו של צד מהבאת ראיה, ובכלל זה-הבאת עד, מהותיים.
יתרה מכך, הפסיקה הכירה בחזקה שבעובדה לפיה כשצד נמנע מהבאת עד שעשוי לתמוך בג רסתו- יש בכך כדי לכרסם במשקל ראיותיו (י' קדמי על הראיות (תש"ע-2009), חלק רביעי עמ' 1697). וכך מובא בפסיקתו של בימ"ש המחוזי -
"הפסיקה הכירה בקיומה של חזקה שבעובדה ולפיה מקום בו נמנע צד מהבאת עד שעשוי לתמוך בגירסה העובדתית המועלית על ידו - יש בכך כדי לכרסם במשקל הראיות שהובאו. ההיגיון מאחורי הכלל הראיתי דלעיל אינו צריך הסבר. הדעת נותנת כי צד " החפץ ביקרה" של גירסה מסוימת, יעשה אכן ניסיון מירבי להביא את הראיות הטובות ביותר להוכחת גירסתו"
(ע"פ ( ת"א) 70134/08 אלירן בן שלמה אברהם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 11.12.08 )

בנסיבות אלה, מלבד דבריו בעלמא של הנאשם לפיהם לכאורה פגש ב"מוחמד מסארווה ", והציע לו לנהוג ברכבו תמורת כסף- לא הובאה כל ראיה או עדות שיהיה בהן כדי לאשש או לחזק גרסתו זו, ובכלל זה- עדותו של אותו "מוחמד" בעצמו.
הנאשם אף לא עשה כל מאמץ או ניסיון לאתר את אותו "מוחמד", לסייע באיתורו, או להביאו לעדות.
הנאשם גם לא הביא ראיות חיצוניות שיהיה בהן כדי לאשש את קיומו של אותו "מוחמד", דוגמת מוכר השתייה בטייבה, תביעת הנזקים ברכבו , וכיו"ב.

טענת הנאשם, לפיה לא הביא את מוחמד לתחנת המשטרה כי לא ראה אותו מאז האירוע (עמ' 45 ש' 26), חרף טענתו לפיה אין לו בעיה לקחת שני שוטרים וללכת לביתו של מו חמד וכי יכול לזהות את ביתו (עמ' 45 ש' 23, ש' 29-30), כמו גם העובדה כי מעולם לא תבע את "מוחמד" על הנזקים שנגרמו לרכבו (עמ' 46 ש' 25-31)- רק מחדדות את המחדל שבאי הבאתו של העד, שלדבריו יש בו כדי לנקות מכל אשמה.

בנסיבות אלה, איני יכולה לייחס כל משקל לגרסתו של הנאשם בעניין זה.
אדרבא- היא סותרת מניה וביה את יתר עדויותיהם של השוטרים והמתנדבים שהיו עדים לאירוע (למעט האזכור בעלמא כאמור בדו"ח הפעולה של השוטר סער גרידי) , ואף אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונו לשבש הליכים ולעבור למושב שליד הנהג מיד לאחר קרות התאונה, ועובר למעצרו.

נהיגה בזמן פסילה
בכל הנוגע לסוגיית שלילת רישיונו של הנאשם- הרי שביום 3.6.09 נשלל רישיונו של הנאשם בבימ"ש לתעבורה באילת, בת.פ. 1039/09 , לתקופה של 30 חודשים, בפסק דין חלוט (ת/24), וכי האירוע נשוא כתב האישום התרחש בהיותו של הנאשם מצוי בתקופת השלילה האמורה.
עם זאת, מעדותו של הנאשם עולה כי בחודש אוגוסט 2010 הוציא רישיון נהיגה ממשרד הרישוי (נ/5; עמ' 58 ש' 32, עמ' 59 ש' 25-27).

משהציג הנאשם רישיון הנחזה להיות בר תוקף, שהונפק ע"י משרד ממשלתי, מן הראוי היה כי המאשימה תברר סוגיה זו, תפנה בשאילתה לגורם הרלוונטי תוך הפניית תשומת ליבו לפסק הדין בעניינו של הנ אשם, ותציג לבית המשפט את תשובתו של אותו גורם, או לחילופין- תוכיח את מסירת ההודעה לנאשם בדבר הפסילה במסירה בהתאם לסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, או תבקש את גרסתו של עורך הדין ג'בארין.

דברים אלה וודאי נכונים מקום בו מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הנאשם, ומבלי שנשמעו טיעוניו בסוגיה זו, הניתנים לבחינה בתיק דנן .

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי עבירת הנהיגה בזמן פסילה אינה עבירה מסוג "אחריות קפידה" כרוב רובן של תקנות התעבורה, אלא עבירה הדורשת מחשבה פלילית לאור ניסוחה של תקנה 67 לפקודת התעבורה -
"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברישיון שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו ... או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברישיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו..."

רוצה לומר- כי אין די בעצם נהיגה בזמן פסילה כדי לחייב את הנאשם בדין כי אם על התביעה להוכיח את היסוד הנפשי בעבירה זו על מנת להרשיעו בדין ( רע"פ 729/92 שיטרית נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 873 (1992).

יצוין כי בעדותו בבימ"ש טוען כי כלל לא היה מודע לפסילה-
"ש:יש לך עו"ד שטיפל לך בפסילה באילת?
ת:לא ידעתי שיש לי פסילה. היו לי הרבה עו"ד היה לי עו"ד ג'בארין שטיפל לי בזה, בפסילה באילת.
ש:ידעת שיש פסילה מאילת?
ת:הלכתי ויש לי רישיון ביד. לא ידעתי שיש לי פסילה
ש:מה הייתה התוצאה של הטיפול
ת:לא יודע. היה קנס ותנאי
ש:פסילה לא אמר לך?
ת:לא אמר לי כלום, הלכתי למשרד הרישוי להוציא את הרישיון, הלכתי בחודש שמיני 2010"
(עמ' 58 ש' 21-32)

"ת:לא הייתה לי פסילה. נתנו לי תנאי וקנס"
(עמ' 59 ש' 7)

יובהר כי אלמלא הודעתו של הנאשם במשטרה ממנה עולה כי אכן היה מודע לפסק הדין שניתן בעניינו בבית משפט לתעבורה באילת, הפוסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה, היה נותר ספק בדבר התגבשותו של היסוד הנפשי בעבירה זו.
וכך מסר בהודעתו-
"יש לי רישיון נהיגה וגמרתי את הפסילה שאתה מדבר עליה מאילת ואתה יכול לשאול עורך דין מוחמד ג'בראין מאום אל פחם"
(ת/18 ש' 21-23)

אין חולק כי לא עלתה טענה ע"י מי מהצדדים כי פסק הדין שניתן בבימ"ש באילת אינו חלוט, וטענותיו של ב"כ הנאשם נסובו סביב מודעותו של הנאשם לפס"ד זה.

לאור האמור, נראה כי הוצאת רישיונו של הנאשם ע"י משרד הרישוי בנסיבות אלה- בטעות יסוד ה, בשל כשל תקשורת בין הגופים השונים, אולם לאור האמור, ובעיקר בשל המחדל החקירתי לברר סוגיה זו –וללא הודאתו של הנאשם במשטרה כי הוא מודע לפסילה, ייתכן והיה נותר ספק לעניין הרשעתו של הנאשם בעבירה זו.

8. אשר על כן ולאור האמור לעיל, לאחר שמצאתי כי התביעה עמדה בנטל הוכחת עובדות כתב האישום, מעל לכל ספק סביר, הריני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

9. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב תשע"ד , 30 מרץ 2014, במעמד הצדדים