הדפסה

מדינת ישראל נ' גורשומוב(עציר)

בפני כב' השופטת רונית בש
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
בן ציון גורשומוב (עציר)

גזר דין

מבוא
1. הנאשם הורשע בתיק זה, עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. כתב האישום תוקן, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, אשר לא כלל בחובו הסדר לעניין העונש.

3. כעת, לאחר שהוגש בעניינו של הנאשם תסקיר של שירות המבחן והועלו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, כמו גם הראיות לעונש, כל שנותר הוא לגזור את דינו של הנאשם.

כתב האישום המתוקן
4. בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כדלקמן:
ביום 9.2.15 בשעה 22:00, לערך, צעדה ש.ב.ד, ילידת 1949 (להלן: "המתלוננת") ברח' קרן היסוד לכיוון ביתה ברח' הארזים בקריית ביאליק, כשהיא נושאת על כתפה השמאלית תיק בצבע שחור, שהכיל סכום כסף בסך 120 ₪ לערך, כרטיסים מגנטיים וחפצים אישיים. בהגיעה, בסמוך לפתח הבניין, ניגש הנאשם אל המתלוננת מאחור, תפס את התיק שנשאה על כתפה השמאלית ומשך אות ו בחוזקה, דחף אותה וכתוצאה מכך נפלה ארצה, וכל זאת על מנת לגנוב את התיק מהמתלוננת, ללא הסכמתה ובל י תביעת זכות בתום לב, כשהנאשם מתכוון בשעת הנטילה לשלול את התיק ממנה שלילת קבע. לאחר מכן, נמלט הנאשם מהמקום כשהתיק בידו. עובר אורח, אשר שמע את צעקות המתלוננת, רדף אחר הנאשם והשתלט עליו בעזרת אזרחים נוספים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת כאבים, רגישות והגבלה בתנועות בכתף ימין.

תסקיר שירות המבחן
5. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן 48.5, גרוש ואב לילד בן 18. הנאשם עלה ארצה בשנת 1976 יחד עם בני משפחתו והינו נשא של מחלת ה הפיטיטיס C וכן סובל מלקות שמיעה. מחודש פברואר שוהה הנאשם בבית המעצר "קישון" וקודם לכן היה דר רחוב וניהל אורח חיים עברייני הכולל ביצוע עבירות, שימוש אינטנסיבי בסמים וריצוי עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

6. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם החל להשתמש בחומרים ממכרים מסוגים שונים עוד בהיותו נער בן 15 ולדבריו, לאחר שחרורו מצה"ל, חלה החרפה בדפוסיו ההתמכרותיים, כמו גם בדפוסי התנהגותו על רקע השימוש בסמים. עוד עולה מדברי הנאשם, כי לאורך השנים עבר שלושה ניסיונות גמילה במקומות פרטיים, כאשר האחרון בוצע בשנת 2008, לאחריו שמר על ניקיון מסמים במשך שנה וחצי. בתום תקופה זו שב הנאשם להשתמש בסמים, זאת עד למעצרו הנוכחי. במסגרת מעצרו הנוכחי החל הנאשם ליטול תחליף סם, כשלב ביניים בדרך לניקיונו מסמים.

7. הנאשם סיפר לשירות המבחן, כי בחודש ינואר השנה הסדיר את הפרוצדורה הכרוכה בהשתלבותו במחלקת הא שפוזית בבית החולים "קריית שלמה". בשיחה טלפונית שקיים שירות המבחן ביום 2.6.15 עם גורמי הטיפול במחלקה לשירותים חברתיים בקריית מוצקין, עולה, כי הנאשם פנה, עם שחרורו ממאסרו האחרון, בבקשה לשל בו בהוסטל, כמענה למצוקת הדיור עמה הוא מתמודד, שאז הוצע לו להשתלב בהליך שיקומי טיפולי, ממוקד בתחום ההתמכרויות. עוד עולה מהשיחה הנ"ל, כי גובשה לנאשם תכנית טיפולית, אולם כעבור ימים ספורים נעצר הנאשם בגין חשד למעורבותו בעבירה שבפנינו והקשר עם המחלקה לשירותים חברתיים, נותק.

8. שירות המבחן ציין, כי מאינפורמציה שהתקבלה ביום 2.6.15, מעו"ס בית המעצר "קישון", עולה, כי הנאשם סובל מירידה משמעותית בכושר השמיעה. הנאשם נפצע באזנו והחל לאבד את כושר השמיעה שלו על רקע עימות אלים בינו לבין אחר. הנאשם מטופל בתחליף סם ונמצא בחדר פיקוח בחזקת אסיר בסטאטוס השגחה. בנוסף, מחומר שאסף שירות המבחן אודות הנאשם, עולה כי , בתקופות בהן ריצה מאסר, נטה הנאשם להצליח להתייצב באמצעות תחליף סם, אולם מיד עם שחרורו מהכלא, שב להשתמש בסמי רחוב ולנהל את אורח החיים הנגזר מהתמכרותו להם.

9. עוד עולה מדברי הנאשם בפני שירות המבחן, כי בשנת 1997 נישא לאישה, אולם השניים התגרשו כעבור מספר חודשים עקב אורח החיים העברייני שניהל הנאשם. נמסר עוד, כי כתוצאה ממערכת יחסים זו, נולד בנו, עמו הוא מקיים קשר רופף, המאופיין בתחושת אשמה ובושה מצדו של הנאשם עקב כישלונו לתפקד כנדרש.

10. בהתייחסותו לעבירה שבפנינו, התרשם שירות המבחן, כי הנאשם לוקח אחריות פורמאלית לביצועה, אולם אינו מחובר רגשית לחומרת התנהגותו ולהשלכותיה על המתלוננת. שירות המבחן התרשם עוד, כי לנאשם נטייה לייחס את האחריות להתנהגותו לגורמים חיצוניים, כגון השפעתם של חומרים ממכרים, שנטל טרם האירוע, וכן לנאשם נטייה להתמקם בעמדה קורבנית. שירות המבחן הוסיף, כי לא התרשם מגילויי אמפטיה כנים ואותנטיים של הנאשם כלפי המתלוננת. הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי טרם האירוע, השתמש לרעה בכדורים פסיכיאטריים, מה ששיבש את שיקול דעתו וגרם לו "לאי שפיות זמנית", כלשונו. עוד עולה מדברי הנאשם, כי ביצע את העבירה במטרה למכור דברי ערך שהיו בתיקה של המתלוננת או להשתמש בכסף שהיה בארנקה, כאמצעי למימון הסם.

11. שירות המבחן ציין בתסקיר, כי עיון בגיליון המרשם הפלילי של הנאשם מלמד על 28 הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות, שעיקרן סמים, רכוש ואלימות רחוב. כמו כן, ריצה הנאשם בעברו 15 עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. שירות המבחן הוסיף וציין, כי הנאשם הופנה אליו לראשונה ע"י בית משפט בחודש פברואר 2011 ובהמשך הופנה מספר פעמים לצורך עריכת תסקירים בעניינו. בתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של הנאשם בחודש נובמבר 2013, ציין שירות המבחן, כי תחילה התרשם מקשייו של הנאשם לגייס את הכוחות הנדרשים לטיפול גמילה, ולפיכך לא המליץ שרות המבחן על גמילה מחוץ לכותלי הכלא. בהמשך, ובסופו של הליך האבחון, התרשם שירות המבחן, כי חל שינוי ראשוני בעמדתו הפנימית של הנאשם ביחס להשתלבותו בהליך טיפולי – שיקומי בתחום הגמילה מסמים. אי לכך, המליץ אז שירות המבחן בדבר ענישה מקלה והעמדת הנאשם במבחן, במשך 18 חודשים. בסופו של יום, הושת על הנאשם בתיק הנ"ל עונש מאסר לתקופה של 28 חודשים, לצד רכיבי ענישה נוספים.

12. באשר לסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, התרשם שירות המבחן , כי ברקע להתנהלותו הפסולה של הנאשם, עמדו התמכרותו לסמים ואורח החיים הנגזר ממנה, לרבות ביצוע עבירות כאמצעי להשגת מימון לסם, וכן הזדהותו של הנאשם עם נורמות וערכים עברייניים, כמו גם מעורבות אינטנסיבית וממושכת בתת-תרבות עבריינית. שירות המבחן התרשם מקשייו של הנאשם לתפקד באופן יציב וסתגלני במסגרות, דבר שבא לידי ביטוי לאורך השנים, וכן התרשם שרות המבחן מקווי אישיות מניפולטיביים ואנטי סוציאליים של הנאשם, מקשייו לחוש רגשות ממשיים של חרטה, אשמה או בושה בגין התנהלותו ומקשייו לקבל אחריות אמיתית למעשיו. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מנכונותו של הנאשם לחולל שינוי בדפוסי התנהגותו הבעייתיים, אולם בהעדר כוחות יתקשה הנאשם לעמוד בתהליך אינטנסיבי על מנת לחולל שינוי משמעותי וארוך טווח במצבו ההתמכרותי.

13. שירות המבחן התרשם מנזקקות טיפולית גבוהה של הנאשם לצד רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות עבירות דומות בעתיד. לפיכך, בבואו ליתן המלצתו, עמדו לנגד עיני שירות המבחן, מחד, התרשמותו מנזקקותו הטיפולית של הנאשם העולה מנכונו תו להשתלב בהליך גמילה אינטנסיבי, תחת פיקוח שירות המבחן, אולם, מאידך, שירות המבחן התרשם, כאמור , מקיומ ם של יסודות התמכרותיים לסמים, מהזדהותו של הנאשם עם ערכים ונורמות עברייניים, מרמת סיכון גבוהה מאד להישנות עבירות דומות בעתיד, מנטייתו לייחס אחריות להתנהגותו לגורמים חיצוניים, מקווים אנטי סוציאליים מושרשים וכן מהעדרם של כוחות אגו לעמוד בתהליכי שינוי וכן לשמר את הישגיו הטיפוליים בתחום הגמילה מסמי רחוב, לאורך זמן, כל זאת כפרמטרים העשויים להעיד על פרוגנוזה שלילית לשיקום.

14. לפיכך, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית אודות הנאשם. יחד עם זאת, הטעים שירות המבחן, כי שילובו של הנאשם מחדש בטיפול ייעודי בין כותלי הכלא עשוי לחזק ולהשלים את ההליך הטיפולי בו החל הנאשם בתקופת מעצרו הנוכחי ולסייע לו ביישום תכניו, לאחר שחרורו ממאסר.

ראיות המאשימה וטיעוניה לעונש
15. במסגרת ראיות המאשימה לעונש, הוגש גיליון המרשם הפלילי של הנאשם (ת/1), וכן הוגשו כתב האישום וגזר הדין בו הוטל על הנאשם, בין היתר, עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש, אשר הינו בר הפעלה בהליך זה (ת/2). עוד הוגש ע"י המאשימה פלט מאסרים קודמים של הנאשם ממנו עולה, כי הנאשם השתחרר ממאסרו הקודם כחודש ימים לפני ביצוע עבירת השוד מושא תיק זה (ת/3) ובנוסף הוגשה הצהרת נפגעת עבירה ( הצהרת המתלוננת), לרבות תעודות רפואיות בעניינה (ת/4). בנקודה זו יצוין, כי מהצהרת המתלוננת הנתמכת, כאמור, בתיעוד רפואי, עולה כי במהלך האירוע, היא הופלה בחוזקה על הרצפה וכתוצאה מכך נפגעו נפגעה בכתפה ובידה. לדבריה, היא סובלת מכאבים חזקים ונוטלת כדורים לשיכוכם וכן סובלת מטראומה ומחרדות, אינה מסוגלת לישון בלילות ומפחדת לשהות לבדה. לטענת המתלוננת, היא לא הצליחה לשוב לעבודתה וכעת אינה עובדת. לדבריה, היא נוטלת כדורים גם לטיפול בחרדות מהן היא סובלת. המתלוננת מבקשת בת/4 למצות את הדין עם הנאשם ולהחמיר בעונשו.

16. ב"כ המאשימה הגיש את טיעוני המאשימה לעונש בכתב (ת/6) וכן הוסיף וטען לעונש בעל - פה, זאת בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.6.15 . כמו כן , הגיש ב"כ המאשימה אסופת פסיקה להמחשת עמדתה העונשית של המאשימה (ת/6).

17. במסגרת טיעוניו לעונש בדיון בפניי ביום 7.6.15, ציין ב"כ המאשימה את עברו הפלילי העשיר של הנאשם, לפיו לחובת הנאשם 28 הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות, החל מעבירות רכוש ועבירות אלימות וכלה בעבירות סמים וכן בעבירות רבות נוספות. ב"כ המאשימה הדגיש, כי העבירה בה הורשע הנאשם בתיק שבפנינו בוצעה על ידו כחודש בלבד לאחר שחרורו ממאסרו הקודם ובעוד מאסר על תנאי בן 12 חודשים מרחף מעל ראשו, דבר שלא הרתיע את הנאשם מלחזור לסורו. ב"כ המאשימה הפנה לאמור בפסה"ד של ערכאת הערעור, שניתן בתיק הקודם הנ"ל נגד הנאשם, במסגרתו ניסה בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות נוספת וקיצר את תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם על ידי הערכאה הדיונית, אולם, לטענת ב"כ המאשימה, לא ניצל הנאשם את ההזדמנות שניתנה לו וחזר לבצע עבירות במדרג הגבוה מבחינת החומרה, שוד כלפי אישה קשישה תוך הפעלת אלימות. ב"כ המאשימה הפנה גם לאמור בהצהרת קורבן העבירה, ממנה ניתן ללמוד על הנזקים שנגרמו למתלוננת לרבות על העובדה שכיום היא סובלת מטראומה ומחרדות, אינה ישנה בלילות, חוששת לשהות לבדה ואינה עובדת. באשר לתסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינו של הנאשם, ציין ב"כ המאשימה כי, מדובר בתסקיר ארוך ומפורט המפרט את כל ניסיונות השיקום שעבר הנאשם, ניסיונות שלא צלחו עד כה. ב"כ המאשימה הדגיש, כי שירות המבחן מ עריך, כי נשקפת מן הנאשם רמת סיכון גבוהה מאוד, וכן כי בסופו של יום שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית אודות הנאשם שלא במסגרת כותלי בית הסוהר.

18. ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש בכתב, ביקש לראות בחומרה מרובה את נסיבות ביצוע עבירת השוד במקרה שבפנינו בהדגישו את גילה של המתלוננת (66) , אשר את חולשתה הפיזית ניצל הנאשם וכן את העובדה שמדובר בקשישה, אשר אינה מסוגלת להגן על עצמה. ב"כ המאשימה ציין בת/5 את מגמת הפסיקה הברורה בכל הנוגע לביצוע עבירות השוד, בייחוד עבירות שוד , אשר מבוצעות כלפי נשים וקשישים, והטעים כי, לגישת המאשימה, על בית המשפט לבטא בגזר הדין את החומרה היתרה הטמונה במעשיו של הנאשם כלפי המתלוננת.

19. ב"כ המאשימה טען, כי הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה הוא כבודה ורכושה של המתלוננת וסבר, כי לאור חשיבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, לאור כך שהפגיעה בערך החברתי הינה משמעותית ולאור מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, מתחם העונש ההולם במקרה שבפנינו נע בין עונש של 3 שנות מאסר עד 6 שנות מאסר, זאת תוך הפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, במצטבר לעונש המאסר שיוטל.

20. ב"כ המאשימה ציין, במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כי הנאשם היה המבצע היחיד וכי, כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת כאבים, רגישות והגבלה בתנועות כתף ימין. ב"כ המאשימה הוסיף כי, לגישת המאשימה, מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננת נזק נפשי כבד, תוך שהדגיש כי אדם מבוגר מתקשה יותר מאדם צעיר להתגבר על טראומה. ב"כ המאשימה הוסיף וציין כי, אומנם לא נגרם למתלוננת נזק גופני, אך הטעים, כי די בעצם ביצוע עבירת השוד בשעת ערב, כדי להותיר צלקות נפשיות על כל קורבן עבירה.

21. ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי הנאשם הבין את המעשים שעמד לבצע, וכי יכול היה להימנע ממעשיו, אך בחר במודע להמשיך ולבצע את העבירה. ב"כ המאשימה הטעים, כי הנאשם לא עשה כל מאמץ לתקן את תוצאות העבירה ולפצות את המתלוננת על נזקיה וכי מאז ביצוע העבירה חלפו רק 4 חודשים.

22. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הדגיש ב"כ המאשימה את עברו הפלילי העשיר של הנאשם, אשר ריצה בעברו מאסרים רבים בפועל, כאשר ממאסרו האחרון השתחרר ביום 4.1.15. ב"כ המאשימה שב וציין בנקודה זו, כי הנאשם ביצע את העבירה, כאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר על תנאי בן 12 חודש, אשר לא היה בו כדי להרתיעו, וכן כי רצידיביזם זה מלמד, כי מדובר בעבריין סדרתי, שאינו חדל מהתנהגותו העבריינית, על אף אינספור הזדמנויות שניתנו לו בעבר להשתקם.

23. ב"כ המאשימה ביקש, כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ברף העליון של מתחם הענישה לו עתרה המאשימה, וכן יפעיל במצטבר את עונש המאסר התלוי ועומד נגד הנאשם, ו בד בבד יטיל על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע וצופה פני עתיד ופיצוי למתלוננת.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש
24. בדיון בפניי ביום 12.7.15 העלה הסנגור את טיעוני ההגנה לעונש. הסנגור שב והדגיש, במסגרת טיעוניו לעונש, את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם המכור לסמים. לטענת הסנגור, הפתרון לחזרת הנאשם למעגל העבריינות נעוץ בצורך לגמול את הנאשם מהשימוש בסמים, שאם לא כן – תוכשר הקרקע לפגיעת הנאשם בקרבן הבא. הסנגור תיאר בטיעוניו לעונש בפניי את שובו של הנאשם, כל פעם מחדש, לעולם הפשע, לאחר שחרורו ממאסר, במסגרתו עבר הליך טיפולי. הסנגור הטעים, כי הנאשם כדייר רחוב, החולה במחלות קשות וכמעט חירש, אינו יכול להמשיך את תהליך השיקום מחוץ לכותלי בית הסוהר ושב לבצע עבירות, לצורך מימון רכישת הסמים.

25. הסנגור ציין, כי אף הפעם ממליץ שירות המבחן, כפי שנעשה בתיקים קודמים, בדבר שילוב הנאשם בהליך של גמילה בין כתלי בית הסוהר. הסנגור ביקש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של כשנה עד שנה וחצי ולא מעבר לכך. לטענתו, במהלך התקופה הנ"ל יוכל הנאשם להיגמל מסמים, בין כתלי בית הסוהר, ולא לשוב לשימוש בסמים במסגרת מאסרו. עוד טען הסנגור, כי מן הראוי לקבוע במקרה דנן את מתחם העונש ההולם, בהינתן הנסיבות הגורמות לנאשם לבצע עבירות, פעם אחר פעם, היינו, בהינתן התמכרותו של הנאשם לסמים ונסיבותיו האישיות הקשות.

26. עוד טען הסנגור, כי הנאשם הודה במשטרה כבר בהזדמנות הראשונה וחסך את זימון המתלוננת למתן עדות בפני בית המשפט. לדברי הסנגור, בהודאת הנאשם יש כדי ללמד על חרטתו. בנקודה זו יצוין, כי הנאשם בדבריו בפניי ציין, כי הוא מביע חרטה כנה וכי ביצע את העבירה, בהיותו תחת השפעת אדולן. הנאשם ביקש מבית המשפט לסייע לו להשתלב בהליך של גמילה.

27. לפיכך, ביקש הסנגור להשית על הנאשם עונש מתון של מאסר בפועל, תוך התאמתו לנסיבות העניין, וכן ביקש הסנגור להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, בחופף לעונש המאסר בפועל שיושת עליו.

דיון והכרעה

28. תיקון מס' 113 לחוק העונשין מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40 ב לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18/4/12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע כי, על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

29. הערך החברתי, שנפגע כתוצאה מביצוע עבירת השוד על ידי הנאשם , הינו בטחונה של המתלוננת, זאת בצד הפגיעה ב גופה וברכושה. ודוק, בנידון דידן נפגעה זכותה של המתלוננת להלך, ללא תחושת מורא ופחד, ברחובות העיר.

להמחשת האמור לעיל יפים דבריה הבאים של כב' השופטת דפנה ברק-ארז, אשר נאמרו בע"פ 6862/13 חג'אזי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] פסקה 9 (7.7.2014)):

"עבירות של שוד על דרך תקיפה ברחוב פוגעות לא רק בקורבן, אלא בתחושת הביטחון האזרחית הכללית. אחת הציפיות הראשונות של אנשים היוצאים מביתם לרחובות העיר היא היכולת להתנהל בביטחון וללא אימה, ולא כל שכן בסביבה היומיומית והמוכרת. על כן, אין מקום לראות את העבירה שבה נכשל המערער כעבירה קלה, גם אם קיימים מעשי שוד הנעברים בנסיבות מחמירות יותר".

30. כך גם במקרה דנן, מן הראוי לראות בחומרה את התנהלותו של הנאשם, אשר תפס מאחור את תיקה של המתלוננת, בעודה פוסעת לתומה ברחוב, משך אותו בחוזקה וכן דחף את המתלוננת וכתוצאה מכך היא נפלה ארצה, כל זאת במטרה לגנוב את התיק מהמתלוננת.
אין צורך להכביר במילים באשר לחומרה הנעוצה בביצוע עבירת שוד כלפי אישה מבוגרת, בת כ- 66 שנה, כל שכן כאשר עסקינן במקרה כדוגמת המקרה שבפנינו, במהלכו נגרם למתלוננת נזק גופני, בצד הנזק הרכושי. לכל האמור לעיל יש להוסיף את הפגיעה הרגשית במתלוננת, פגיעה המלווה אותה עד עצם היום הזה, כפי שעולה ממקרא הצהרת המתלוננת ת/4. ההצהרה הנ"ל, הנתמכת בתיעוד רפואי, ממחישה כאלף עדים את היקף הפגיעה במתלוננת. ודוק, המתלוננת סובלת, מעבר למיחושים הפיזיים, גם מחרדות והיא לא שבה עד כה למעגל העבודה.

31. בענייננו יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 5213/08 יצחק וינדמו נ' מ"י (ניתן ביום 9.5.07), כפי שנאמרו מפי כב' השופטת עדנה ארבל:

"עבירת השוד בפני עצמה חמורה היא, וכאשר היא מופנית אל החלש והקשיש בחברה שהסיכוי להתנגדותו הוא קטן, היא חמורה שבעתיים. הפגיעה במתלונן חסר הישע אינה אך פגיעה פיזית, אלא יש בה פגיעה בביטחונו של המתלונן להסתובב כרצונו ברחובות העיר ולצאת מביתו כאשר הוא חפץ בכך. פגיעה זו קשה לרפא".

32. במסגרת בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט' לחוק העונשין, אציין, בנוסף לנזקים שנגרמו, כאמור, למתלוננת כתוצאה ממעשה העבירה שביצע הנאשם, כי יכול היה להיגרם למתלוננת נזק גופני חמור יותר כתוצאה מנפילתה, זאת בהינתן גילה המבוגר של המתלוננת, אשר הי יתה בת 66 בעת ביצוע העבירה. אשוב ואציין בנקודה זו את ניצולו של הנאשם לרעה את כוחו ביחס לכוחה של המתלוננת, שהינה כאמור אשה מבוגרת. כמו כן אציין, לחובת הנאשם, את חלקו המלא בביצוע העבירה. מנגד, יש לציין, לטובת הנאשם, כי אין עסקינן בעבירה, אשר קדם לה תכנון של ממש, זאת כפי שעולה ממקרא כתב האישום המתוקן. הנאשם, באופן די ספונטני, ניגש אל המתלוננת, אשר הגיעה באותה עת לפתח הבניין בו התגוררה, שאז ביצע הנאשם את עבירת השוד, זאת באופן המתואר לעיל. בנקודה זו יצוין, כי הסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה נעוצה בעיקרה בהתמכרותו לסמים, כפי שעולה הן ממקרא תסקיר שירות המבחן והן מטיעוני הסנגור לעונש. ודוק, הסנגור הטעים בטיעוניו לעונש בפניי, כי הנאשם ביצע את העבירה כדי לממן רכישה של סמים, זאת על רקע התמכרותו הקשה לסמים.

33. במסגרת בחינת מדיניות הענישה הנהוגה בגין עבירת שוד, בנסיבות הדומות לנסיבות ביצוע העבירה שבפנינו תובא הפסיקה הבאה:

* בת"פ (מחוזי חיפה) 37385-04-13 מ"י נ' פלוני ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 3.9.13) הושת על נאשם שהורשע, עפ"י הודאתו, בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין (שוד של מכשיר טלפון נייד) עונש של 21 חודשי מאסר בפועל, תוך קביעת מתחם ענישה הולם בין שנת מאסר ל- 3 שנות מאסר. ערעור על גזר הדין הנ"ל נדחה (ראה ע"פ 7684/13 פלוני נ' מ"י, פורסם בנבו, 16.3.14).

* בת"פ (מחוזי חיפה) 9343-07-14 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 23/12/14) דובר בנאשם שעקב ברחוב אחר המתלוננת, ילידת 1950, במטרה לשדוד אותה. בהמשך לכך, ניגש הנאשם אל המתלוננת ומשך בחוזקה ברצועת התיק שלה, במטרה לגנוב אותו, אולם המתלוננת אחזה בו בחוזקה. הנאשם לא הירפה והמשיך למשוך את תיקה של המתלוננת, אשר נבהלה ממעשהו והחלה לצעוק ומשגבר חששה, כי הנאשם יפגע בה, הרפתה מהתיק. הנאשם משך את התיק מידי המתלוננת ובו סכום כסף קטן במזומן, כרטיס אשראי ופריטים אישיים נוספים ונמלט מהמקום. הנאשם הנ"ל הורשע בביצוע עבירת שוד, מכוח סעיף 402(א) לחוק העונשין, אשר בוצעה כאמור בנסיבות הדומות לנסיבות המקרה דנן. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט משה גלעד) קבע, כי המדובר בשוד של אישה מבוגרת בת 64 (המתלוננת שבפנינו הי יתה בעת האירוע בת 66) וקבע מתחם ענישה הולם שנע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל- 30 חודשי מאסר בפועל, בציינו כי בנסיבות חריגות ומיוחדות יכול הרף הנמוך של מתחם הענישה לרדת לרף של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות. על הנאשם הנ"ל, אשר הודה בהזדמנות הראשונה ואשר בעברו הפלילי הרשעות קודמות, אם כי ישנות, הושת עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בצד רכיבי ענישה של מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלוננת.

* בת"פ 29491-08-14 (מחוזי חיפה) מ"י נ' אבו זיד הושת על ידי על נאשם, שהורשע מכוח הודאתו בביצוע עבירה דומה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונש של מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלוננת. במקרה הנ"ל דובר בנאשם בעל עבר פלילי, לרבות בעבירות רכוש, אולם במקרה הנ"ל לא נגרם למתלוננת נזק גופני, זאת בניגוד לנסיבות המקרה שבפנינו. יובהר, כי מהמתלוננת בתיק הנ"ל נגנב מכשיר הטלפון הסלולארי ונשברו משקפיה אשר נפלו כתוצאה ממשיכת מכשיר הטלפון מידה על ידי הנאשם.

* בע"פ 7655/12 פיסל נ' מ"י דובר במערער, בעל עבר פל ילי נקי, עליו הושת בגזר הדין בבית המשפט המחוזי, לאחר שהורשע בביצוע עבירת שוד, לפי סעיף 402 (א) לחוק העונשין, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש, בצירוף עונשים נלווים. בית המשפט העליון קבע, כי לא ניתן במקרה הנ"ל די משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו הצעיר, להודאתו ולהיעדר עבר פלילי, ומשכך הקל בעונשו של המערער והעמידו על 20 חודשי מאסר בפועל. עוד יצוין בנקודה זו, כי בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ג'ובראן, ציין בפסק הדין הנ"ל כי, בהינתן עבירת שוד המבוצעת שלא על בסיס תכנון מוקדם, באופן ספונטני וללא שימוש בנשק, תוך שלנפגע העבירה נגרמו נזקים שאינם חמורים, ניתן לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין שנתיים מאסר בפועל.

34. בהינתן הערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע עבירת השוד במקרה שבפנינו ולאחר שסקרתי, כאמור לעיל, את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, וכן בחנתי את מדיניות הענישה הנהוגה, ונתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

35. במסגרת בחינת הנסיבות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, אציין ראשית, לטובת הנאשם, את הודאתו בהזדמנות הראשונה, אשר חסכה את העדת המתלוננת, בנוסף לחסכון בזמן השיפוטי היקר. עוד אציין בנקודה זו את החרטה שהביע הנאשם בפניי, אם כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם מגלה קשיים לחוש רגשות ממשיים של חרטה, אשמה או בושה בגין התנהלותו במקרה שבפנינו, וכן מתקשה הנאשם לקחת אחריות מלאה ובוגרת למעשים שביצע. לאמור לעיל אוסיף את התרשמות שירות המבחן מנזקקות טיפולית גבוהה של הנאשם, בצד רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות עבירות דומות בעתיד, זאת נוכח ביצוע העבירות על רקע נסיבות חייו הקשות של הנאשם והתמכרותו לסמים. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם והמליץ אך בדבר שילוב הנאשם בתהליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר.

36. מן הראוי לציין בנקודה זו את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, זאת נוכח מצבו הסוציו-אקונומי הקשה, כמו גם מצבו הרפואי. ודוק, הנאשם סובל ממחלת הפטיטיס C וכן סובל הנאשם מלקות שמיעה. מצבו הכלכלי של הנאשם, שהינו בן 48, הוא בכי רע, שכן הנאשם הוא דר רחוב וחסר כל רכוש, מה גם שהנאשם כאמור מכור לסמים קשים. עוד אציין, לחובת הנאשם , את עברו הפלילי הכולל בחובו הרשעות קודמות בעבירות רבות, לרבות עבירות רכוש מסוג פשע. יוטעם בנקודה זו, כי הנאשם ביצע את העבירה שבפנינו כחודש ימים בלבד לאחר שחרורו ממאסר ובעוד תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 12 חודשים, דבר שלא הרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע עבירת רכוש חמורה. בנקודה זו אציין, כי מן הראוי במקרה שבפנינו להשית על הנאשם עונש משמעותי, זאת בתקוה כי יהא בכך כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירה נוספת, כאמור בסעיף 40ו ' לחוק העונשין. כמו כן, אציין, לחובת הנאשם, כי הנאשם לא פיצה עד כה את המתלוננת בגין הנזקים שנגרמו לה בעטיו.

37. לפיכך ולאחר ששקללתי את הנסיבות הנ"ל , אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, הנני בדעה כי מן הראוי להשית על הנאשם בתיק זה עונש של מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש, זאת תוך הפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, במצטבר לתקו פת המאסר הנ"ל, שכן לא קיימים בנידון דידן טעמים המצדיקים את הפעלת המאסר על תנאי בחופף לתקופת המאסר בפועל. לעונש המאסר בפועל יצטרפו רכיבי ענישה נוספים של מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלוננת.

38. סיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש, מיום מעצרו (9.2.15).
הנני מורה בדבר הפעלת המאסר על תנאי בן ה-12 חודש התלוי ועומד נגד הנאשם בת"פ 28374-10-12 בבית משפט השלום בקריות, זאת במצטבר לתקופת המאסר הנ"ל.
סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 42 חודש, מיום מעצרו (9.2.15).

מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש למשך 3 שנים והתנאי הוא, כי לא יעבור הנאשם עבירת רכוש מסוג פשע, לפי חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ויורשע בגינה.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא, כי לא יעבור הנאשם עבירת רכוש מסוג עוון, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ויורשע בגינה.

הנני מורה לנאשם לפצות את המתלוננת ש.ב.ד. (עדת התביעה מס' 2, לפי כתב האישום) פיצוי בסכום של 5,000 ₪, אשר יופקד על ידי הנאשם עבור המתלוננת בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.16. בנקודה זו יצוין, כי החלטתי כאמור, להשית על הנאשם פיצוי כספי לטובת המתלוננת, חרף מצבו הכלכלי הקשה, ובהינתן הנזקים שנגרמו למתלוננת, שהרי הפיצוי, מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, תכליתו ומהותו אזרחית ואין לקשור את ההחלטה לחיוב הנאשם בפיצוי ביכולתו הכלכלית של הנאשם (ראו בעניין זה: ע"פ 5761-05 מג'דלאוי נ' מ"י , 24.7.06, פורסם בנבו).

מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק מגזר הדין לשירות המבחן וכן למתלוננת, אשר פרטיה יומצאו תוך 7 ימים למזכירות בית המשפט על ידי המאשימה. בד בבד תמציא המאשימה העתק מגזר הדין למתלוננת.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום י"ב באב תשע"ה, 28 ביולי 2015, במעמד ב"כ המאשימה הנאשם וסנגורו.

רונית בש , שופטת