הדפסה

מדינת ישראל נ' בראל(עציר)

לפני כב' השופטת דבורה עטר

העוררת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
רועי בראל (עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ העוררת עו"ד מירית נוימן
ב"כ המשיב עו"ד אדי אבינועם
המשיב הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העוררת:
אנחנו חוזרים על האמור בהודעת הערר, אנו סבורים שבימ"ש קמא שגה בכמה היבטים, הראשון הוא בהבחנה שביצע בין המקרה של המשיב לבש"פ מאירוב 3064/15, החלטה שניתנה אך לפני 3 שבועות והיא העדכנית ביורת בנושא במקרים כאלו.
ששם דובר על עורר נטול עבר פלילי לחלוטין לא כמו במקרה שלנו שמדובר במשיב שיש לו עבירה קודמת לחובתו. ולמעשה ההבדל היחידי בין המקרים הוא הכמות, ונכון שבמקרה של מאירוב דובר על כמות משולשת מהכמות בה מואשם המשיב, אבל גם במקרה של המשיב מדובר בכמות שהינה פי 300 מהכמות בחוק לשימוש עצמי.
העובדה שבש"פ מאירוב היה שימוש ב-2 דירות באותו בניין, והייתה שם כמות גדולה יותר אינה רלוונטית למסוכנות.
עוד נקודה, זהה בין המקרה של מאירוב למקרה של המשיב כאן, זה תסקיר שירות המבחן.
למעשה בימ"ש קמא התעלם מההיבטים השליליים שעולים מהתסקיר שמזכירים את ההיבטים השליליים שעלו מבש"פ מאירוב.
מפנה לעמ' 2 בתסקיר שורה 10 ואילך. לגבי אורח החיים השולי שניהל המשיב בתיק שלנו, ומהעובדה שהוא משליך אחריות על גורמים חיצוניים ומטשטש את האחריות שלו לבחירות שהוא עושה. ונוקט בגישה קורבנית.
מפנה לאמצע העמוד, שירות המבחן מתרשם שהמוטיבציה של המשיב לטיפול היא חיצונית בלבד, ולא מדובר בנכונות אמיתית להירתם לטיפול, וגם החלופה המוצעת לא כוללת למעשה שום רכיב של טיפול קונקרטי.
העובדה שחברי הפנה כבר בהליך קמא, לפסיקה של בית משפט נכבד זה במ"ת 30306-05-12, ששם הכמויות קצת יותר דומות למקרה שלנו, שם דובר על משיב שנשלח לטיפול, ובמקרה הזה לא הוגש ערר על ההחלטה, ויש בכך שוני מהותי.

ב"כ המשיב:
אני מציג לבית המשפט את ההחלטה שחברתי מדברת עליה, השחרור הוא למרות מאסר על תנאי בר הפעלה עם עבר פלילי בסמים. חבתתי זרקה שלמשיב יש עבר פלילי, נכון הרשעה אחת על סיוע...

ב"כ העוררת:
לגבי החלופה שהציע שירות המבחן גם לכך בימ"ש קמא לא התייחס בהחלטת השחרור למרות התייחסות קודמת בהליך של כב' השופטת נווה, שכבר אז העלתה השגות לגבי חלופה מוצעת, בפיקוח אשתו ואמו של המשיב, אך בהחלטת השחרור לא ניתנה כל התייחסות לכך שהמשיב למעשה משוחרר למפקחות שגם את המעשים שבגינם הוא עומד לדין בתיק זה, הוא ביצע תחת עינם הפקוחה של המפקחות המוצעות, כאשר הוא שכר דירה במשך 7 חודשים, כל זאת בלא ידיעה של אשתו או של אמו לדבר.
לכן לא ברור כיצד בימ"ש קמא נותן אמון בחלופה הזו שתוכל לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמעשים האלו, ואני אפנה שוב לבש"פ מאירוב, ששם מתייחס בית המשפט העליון למסוכנות הגבוהה ומבצע עבירות כאלה. אשר בשל המסוכנות הרבה לשלום הציבור, וכן בשל כך שחלופת מעצר על פי רוב אין בכוחה למנוע את הישנותם, ולכן ההלכה היא שלא ניתן לשחררם לחלופת מעצר.
לכן אנו סבורים שיש לעצור את המשיב עד תום ההליכים ובוודאי שלא לשחררו לחלופה המוצעת.

ב"כ המשיב:
אבקש לדחות מכל וכל את ערר המדינה.
אנחנו נמצאים בשלב שאנחנו מגיעים מבית המשפט הנכבד עם החלטת שחרור, כאשר המדינה במסגרת הערר צריכה להצביע על טעות גלויה משפטית, בהחלטתו של בית משפט קמא שתצדיק את הפיכת ההחלטה.
אני שואל את עצמי בתמים מה לא בסדר או לא תקין בהחלטה המאוזנת של בימ"ש קמא, שפעל גם על פי מצוות המחוקק, וגם על פי הפסיקה הענפה. לפי אפשרות המעצר תמיד תהיה האפשרות האחרונה, בהעדר חלופה שעשויה להפחית סיכון.
הגשנו לבית המשפט את ההחלטה של השופטת ברנט, באותו עניין היה גידול של 228 שתילי מריחאונה כמות של 68.5 קילוגרם כמות העולה על יותר מ-20 קילוגרם ממה שמיוחס למשיב פה, ובית המשפט שחרר בסעיף 5 להחלטה, למרות תסקיר לא מחמיא, שקבע שהמשיב נטה לטשטש את המאפיינים הבעייתיים בתפקודו, כאשר בית המשפט כמובן מצטט מהלכות בית המשפט העליון ועל דברים ברורים וידועים לבית המשפט, והדברים חוזרים שוב ושוב.
חברתי אומרת שההחלטה בעניינו של מאירוב ניתנה רק לפני 3 שבועות, אני אציג לבית המשפט החלטה שניתנה בבית המשפט העליון לפני 4 חודשים. בית המשפט יוכל לתהרשם, מדובר על כמות אדירה של 300 קילוגרם, אומנם בשטחים חקלאיים. עבר פלילי עשיר לרבות עבירות סמים, עם מאסרים מצטברים בעברו של אותו אדם שמסתכמים לתקופות של 9 שנות מאסר, ובית המשפט העליון קבע שאפשר לשחרר שהוא חוזר ומציין את מצוות המחוקק, שמעצר היא אפשרות אחרונה.
המדינה בכתב האישום מדבר על מעבדת איידרו, מעבדה בדמיון שלנו עם חלוקים לבנים ואיזו חליפת חלל, אני לא מקל ראש, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על גידול שתילי מריחואנה.
המשיב לא גידל ולא הפיק לא קוקאין ולא הרואין ולא סמים סינטטים, שצריך לשים דגש שהכמות אותה כמות של 46.5 קילוגרם של שתילים, היא לא כמות של גראס או מריחאונה שמוכנה לשימוש, צריך לעשות את ההבחנה בעניין.
כי שוקלים את כל השתיל על הזרעים שלו, כשידוע שמי שעושה שימוש במריחאונה, הרי זו התפרחת שהתייבשה ולא הצמח בכללותו, לא בכדי לא מיוחסת למשיב עבירה שלהחזקה שלא לצריכה עצמית, כי לא היו מ וכנים לשימוש.
חבתרי מנסה לצייר שמדובר במישהו בעל עבר פלילי, אני רק מציג לבית המשפט את עברו הפלילי "המפואר" מדובר בהרשעה אחת לטובתו, בעבירה של סיוע לכניסה לישראל, עבירה שעליה נשפט על מאסר על תנאי בלבד, אין עבר רלוונטי שיכול לצייר את המשיב כמי שמעורה בעולם העברייני. מדובר במשיב בן 37, נשוי ואב ל-4 ילדים קטינים, אדם נורמטיבי שכל חייו התנהל בצורה נורמטיבית, שירת בצבא שירות חובה, גם בשירות מילואים, בתעסוקה מבצעית עד לפציעתו במסגרת פעילות בבקעת הירדן, לפני שנה וחצי. פרנס לכל אורך חייו את משפחתו בכבוד. מהרגע הראשון בחקירתו נטל אחריות למעשיו, לא בחר בזכות השתיקה, להבדיל מהמקרה של מאירוב, שמשם אפשר היה להסיק שאולי אותו מאירוב התאפיין בדפוסים עברייניים. יתרה מכך, הוא גם הסביר את הרקע לגידול המריחואנה בקשיים הרגשיים והפיזיים, הדברים מפורטים בתסקיר שירות המבחן. מאותה פציעה קשה במהלך שירותו, ציין ששבר את כתפו, סובל מכאבים איומים – מציג מסמך רפואי. ניתוח לא עזר, נזקק לזריקות אפידורל אחת לשלושה חודשים, נזקק לתרופות אופיטיות – נגזרות של מורפיום. כאשר אלו היו חלק מהדברים שהיו בבסיס ההחלטה לשחרור שלו. החלטת בית המשפט קמא לפיה הורה בית המשפט לשב"ס להעניק לו את הטיפול הרפואי ההולם אותו קיבל טרם מעצרו, ועד עצם היום הזה הוא לא מקבל תרופות אופיטויות, אינו מקבל זריקות אפידורל, היה מקבל טיפולים בהידרותרפיה, אך הסבל שלו הוא לא סבל רגיל, הוא הרבה מעבר לזה. גם שיקול זה עמד לנגד בית משפט קמא כשהחליט על שחרורו. עבירת גידול הסם בשונה מהעבירה של סחר בסמים או כל עבירה אחרת, מפנה לעניינו של שולי שמואל – גידול 257 שתילים ועוד החזקה של 600 גרם קנאביס, כב' השופטת מרוז חוזרת ומציינת שעבירת גידול הסם היא עבירה שלא בנקל ניתן לבצעה בתנאי חלופה בהינתן המפקחים והערבים אשר על פי התרשמות שירות המבחן יעשו כל אשר בידם למנוע מהמשיב לשוב ולבצע שוב. מדובר בעבירה שצריך מקום, זמן, תנאים, לרכוש דברים, אף אחד לא יכול להעלות על דעתו, אפילו לא חברתי שבמידה והמשיב ישוחרר לביתו ויתגורר יחד עם ארבעת ילדיו הקטינים בבית, יגדל שוב מריחואנה, כאשר גם אמו וחמתו מתגוררות בבית. דווקא מעצר בית בעבירות אלו יש בו כדי להפחית את זה, משום שאלה עבירות שמתבצעות מחוץ לבית, במקום מסוים, לכן גם לא ברורה טענת חברתי במהלך טיעוניה שהעבירות בוצעו תחת עיניהם הפקוחות של אשתו ואמו. הוא לא גידל את השתילים הללו בביתו, הוא שכר דירה אחרת עליה אשתו לא ידעה. שירות המבחן אומר שחלק מהפרמטרים שיש בהם כדי להפחית את הסיכון להישנות עבירות בצורה משמעותית, זה לא רק הרתיעה מהמעצר ולא רק דרך החיים ואורח החיים בניגוד גמור למה שמנסה חברתי להראות. תפקודו לאורך השנים היה יציב ונורמטיבי. הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לספר את הדברים לאשתו כי הוא יודע את תגובתה. מפנה להודעתו מיום 27.4 – ציין שהתחיל להשתמש בגראס בגלל הפציעה שלו "בשביל הפן וצורך עצמי שלי, ניסיתי לשים 4 זרעים ולא הצליח... ניסיתי עוד פעם עד שהצלחתי". הוא לא התנהל כעבריין מנוסה או אדם שמעורה בעולם העברייני. מפנה לעמ' 7 שורה 193, כל חומר החקירה היה בפני בית המשפט. "לא עשיתי שקל אחד של רווח". אין רסיס ראיה בחומר החקירה שהייתה התנהלות כמו שאנו מכירים בעבירות של סמים, קשרים כאלו ואחרים של המשיב עם אחרים כדי ליצור פלטפורמה למכור את הדברים לאחר מכן, אין כלום וגם בית המשפט ראה זאת. צריך לציין שיש סינתזה של דברי, מצוקה רגשית, פיזית, מצוקה כלכלית, אכזבה ותסכול ממשרד הביטחון שזנח אותו, שילם לו מספר חודשים ראשונים ולאחר מכן הפסיק, כרגע תלויה ועומד תביעה כנגד משרד הביטחון. לכן היום להציג את המשיב כמי שניהל אורח חיים שולי זה לא נכון, ואף שירות המבחן לא מציין זאת. לבוא ולהשליך אחורה, לזרוק לפח האשפה 37 שנים של התנהלות נורמטיבית, זה לא נכון. עם כל הכבוד למאשימה שהיא יכולה לצאת נגד המלצות שירות המבחן ולא בהכרח לקבלן, מעבר לעובדה שיש פסיקה של העליון שאנו יודעים שהמלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט, אך יש לה משקל רב ואי אפשר להתעלם ממנה. צריך עשות הבחנה בין המלצת שירות המבחן לבין נגד לצאת נגד האבחון שעשה שירות המבחן. שירות המבחן הוא הגוף המקצועי, האובייקטיבי, האמון על תפקודם של נאשמים, קובע שירות המבחן באופן מפורש שעוד לפני בדיקת החלופות, בדיקת אמו ואשתו , שהסיכון להישנות עבירות הצטמצם, מפנה לעמ' 2. כל זה עוד בטרם בדיקת המפקחים. שירות המבחן התרשם מאשתו ואמו נשים רציניות שיוכלו לפקח עליו. מה יותר מזה?
אנו שומעים טענה רק ביחס לחומרת העבירה. יש פסיקה ענפה ביחס לזה. זה שיקול אחד ביחס לשיקולים אחרים אם להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר כזו או אחרת. שום החלטה טרייה של בית המשפט העליון לא תשנה זאת, משום שזו ההלכה.
לעניין הגורמים החיצוניים שחברתי מנסה ללמוד מכך שהתסקיר שלילי. אם התסקיר היה שלילי שירות המבחן לא היה בא בהמלצה. צריך לראות שאותם גורמים חיצוניים הם לא פרסונות, בשר ודם, שהוא מאשים גורמים אחרים בהסתבכות הפלילית שלו. כשאני קורא את התסקיר אני מבין שהגורמים החיצוניים הם המצב הנפשי, חוסר התעסוקה, מצוקה כלכלית, תסכול ממשרד הביטחון. הוא גם לא מאשים אף אחד, הוא לקח אחריות מהתחלה, הוא נתפס בביתו יחד עם השתילים.
מציג פסיקה.
לגבי ההחלטות שחברתי מפנה אליהן, היא מנסה ליצור אנלוגיה שלא במקומה, למשל בהחלטה של מאירוב מפי כב' השופטת חיות, מדובר בעורר שלא הסתפק בשכירת דירה אחת, אלא שתיים, כאשר כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי, אי אפשר לדבר בשני קולות. מעבר לכך, מדובר בכמות אדירה של 142.5 ק"ג. חברתי אומרת פי 3, זה כמעט פי 4 מהכמות המיוחסת למשיב. שם הוא שמר על זכות השתיקה, ובית המשפט אמר כי הציג באופן מגמתי תפיסה עצמית פוגענית, גישה מניפולטיבית, איך אפשר להשוות אותו למשיב דנן? מעבר לכך, צריך לראות שבית המשפט חיווה דעתו מפורשות על כך שעצם נקיטת שמירה על זכות השתיקה, מדברת לכאורה על דפוסים עברייניים, איפה זה קיים אצלנו? מפנה לעמ' 4 להחלטה סעיף 6 "עבירות אלו בייחוד בהינתן ההיקף בו מדובר". אם אני מבין נכון כב' השופטת חיות בין יתר הדברים ראתה לעיניה את ההיקף, הדירות והיקף הסמים. בש"פ 425/09 – מדובר בסחר בסם קוקאין והחזקה שלא לצריכה עצמית של קוקאין 45.37 גרם, מדובר בכמות אדירה. לעורר היה עבר פלילי מכביד בתחום הסמים ואף ריצה מאסרים, לעורר היה מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו, בית המשפט בחן את החלופות וראה שהן לא הולמות.
בש"פ 4585/14 - הן קשירת קשר לביצוע פשע, גידול סמים והחזקה שלא לצריכה עצמית. 435 שתילים, המבקש 2 בעל עבר פלילי כולל הרשעה בעבירות סמים עם מאסר על תנאי בר הפעלה. המבקש 1 בעל הרשעות קודמות בתחום ההימורים ואנו מכירים את הקשר בין הימורים לסמים.
בש"פ 5309/05 – החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכמות העולה על 10 ק"ג, מחולקת ל-8 חבילות עם משקל דיגיטלי שנמצא ברכב. הדברים היו ברורים ונהירים לכב' השופטת ארבל שהחליטה בסופו של יום לעצור אותו.
מגיש החלטה של בית משפט שלום ששוחרר ללא תסקיר ולא הוגש ערר.
מגיש החלטה של כב' השופט שוהם מבית משפט פתח תקווה, שחרור ללא תסקיר, גם שם לא הוגש ערר.
מגיש החלטה של כב' השופט מזרחי, שם שוחרר.
אני לא רואה סטיה קיצונית בהחלטתו של בית המשפט, יש החלטות לכאן ולכאן, יש החלטות עם כמויות גדולות וקטנות יותר. בית המשפט מאזן ובסופו של דבר החליט מה שהחליט. הוא מוזמן על בסיס קבוע לקבל זריקות אפידורל, הוא מוזמן ב-16.6 לקבל זריקה, הוא סובל מכאבים.
מכיוון שהגידול אמור להיות בתוך בית אין משמעות להרחקה. אם יש סכנה שיגדל בבית, הוא יוכל לגדל בבית בכל מקום, להבדיל מגידול בחקלאיות. גם כאשר מפיקים את התפרחת, זה פרק זמן בין 7 – 8 חודשים. אשתו ואמו נמצאות כאן ובית המשפט יכול להתרשם מהן. התסקיר טוב ולא שלילי, בא וממליץ בכל לשון שזה המקום וזה המקרה לשחרור.

ב"כ העוררת:
איננו יודעים מדוע המשיב גידל את הסמים, הכמויות שנתפסו על פי פקודת הסמים, לא מדובר בכמויות לצריכה עצמית ולכן טענות חברי על החומרה הפחותה בשל מניעיו לכאורה של המשיב לגידול אינן רלוונטיות. מדובר במשיב ששכר את הדירה לשם גידול הסמים במשך שבעה חודשים ואיננו יודעים אם עשה איתם משהו או לא. לכן אי אפשר לטעון שזה משהו שמפחית את המסוכנות שלו.
עם כל הצער למכאובים של המשיב, שב"ס בעלי הידע והמקצועיות והם מסוגלים לטפל בכל בעיה רפואית. חברי גם לא הציג מסמך על כך שהמשיב לא מקבל טיפול לו הוא נדרש.
מבקשת שבית משפט יתרשם מהתמונות של הדירה.
המשיב מסר גרסה בניגוד לגרסת אשתו. מפנה לחקירת אשתו שורה 68 שמכלך ניתן ללמוד על השוני בין הגרסאות ועל כך שקשה לומר שאשתו תוכל לעמוד בפיקוח מתאים, כאשר נשקפת ממנו כזו מסוכנות.

גב' יסמין בראל, מוזהרת כחוק: (משיבה לשאלות בית משפט)
ש. את נשואה למשיב?
ת. כן, משנת 98'.
ש. אתם חיים יחד?
ת. כן, מתגוררים יחד בדירה. יש מריבות יש ויכוחים כמו כל בני זוג, אך אנחנו מתגוררים יחד באותה דירה.

משיבה לשאלות ב"כ העוררת:
ש. בעלך שכר דירה במשך 7 חודשים, מה את יכולה לספר על זה?
ת. אני לא יכולה לספר שום דבר כי לא ידעתי. החוסר ידיעה שלי היה בגלל שחשש מתגובתי, אני מחנכת את הבית, יש לי 4 ילדים ואני מחנכת אותם נגד סמים, נגד השימוש, נגד הקירוב לעולם הזה, אצלנו זה לא היה בבית ולא יהיה בבית. גם כשהוא לקח את זה נגד כאבים זה היה מתנהל מחוץ לבית כי אני לא מוכנה שהילדים שלי יבואו במגע עם החומרים הנ"ל. אמנם הייתי בבית אך הוא לא עשה את זה אצלי בבית, כי הוא ידע שאם אדע אני אכעס ופשוט מאוד לא היה מגיע למצב הזה.
ב"כ המשיב:
נמצא כאן גיסו של המשיב, האם אושרה על ידי שירות המבחן ונמצאה כמפקחת יעילה.
בהמשך להערכת בית המשפט נמצא כאן יובל גיסו של המשיב, שמתגורר בת"א, נשוי בן 30, נורמטיבי, עובד מהבית.
הוא הציג שהמשיב יתגורר אצלו בת"א בפיקוחו ובפיקוח אשתו. האם עובדת כל יום עד השעה 12:00 בצהריים כטבחית בבסיס פלמחים. יש כאן 3 מפקחים בת"א מעצר בית מלא. אני סבור שאם בית המשפט סבור שהאישה לא ראויה להיות מפקחת. אז יש לנו 3 אחרים, שאחד מהם אושר על ידי שירות המבחן. נמצא כאן מר יובל. אפשר יהיה לאשר את השניים הללו ולאחר מכן לראות מה יהיה.

<#3#>
החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 26/5/15, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאי שישהה במעצר בית מלא בביתו בפיקוחן של אשתו ואמו, ויוכל לצאת לטיפולים רפואיים נדרשים לאחר מתן הודעה של 24 שעות מראש לעוררת.

2. ב"כ העוררת טענה כי טעה בימ"ש קמא בעת שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בכלל, בשים לב להלכת בית המשפט העליון, בהחלטה שניתנה אך לאחרונה, ולחלופת המעצר הספציפית בפרט, תוך מתן משקל הולם לאמור בתסקיר המעצר, באשר למשיב עצמו ובאשר לאשתו המפקחת המוצעת, והכל כמפורט בטיעוניה דלעיל.

3. ב"כ המשיב מנגד הציג בפני בית המשפט פסיקה, וטען כי החלטת בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם העולה ממנה, ואף אבחן את הפסיקה עליה סמכה ידיה העוררת ועתר לבית המשפט לדחות את הערר.
כן טען ב"כ המשיב באשר לנסיבות הספציפיות של ביצוע העבירה המיוחסת למשיב, כמו גם היותו נעדר עבר פלילי למעט הרשעה יחידה בעבירה של סיוע לכניסה לישראל, בגינה נגזר עליו מאסר על תנאי בלבד, ואף באשר לאורח החיים הנורמטיבי שניהל ונסיבותיו המשפחתיות ומצבו הרפואי הבלתי שפיר, נסיבות שהיו גם הם לנגד עיניי בימ"ש קמא בבואו להורות על שחרורו של המשיב.

4. בית משפט קמא סמך ידיו בין היתר על המפורט בתסקיר המעצר, בעת שמצא את חלופת המעצר המוצעת, שהיית המשיב במעצר בית מלא בביתו, בפיקוחן של אמו ושל אשתו.
בהקשר לאשתו של המשיב, ציין בימ"ש קמא כי אינו מתעלם מהערתה של כב' השופטת דקל נווה, מהדיון הראשון בתיק זה, אולם נראה כי גם שירות המבחן אינו מתעלם מהנסיבות, בעת שנראה כי אשתו של המשיב לא הייתה מודעת למעשיו, וכי שירות המבחן ראה בכך כחלק מהאפשרות להפחתת הסיכון מפני המשיב, וזאת לנוכח ההרתעה כתוצאה מחשיפת מעשיו בפני בני משפחתו.

5. עיון בהחלטת כב' השופטת דקל נווה, העלה כי ציינה את הקשיים שעלו מחלופת המעצר המוצעת, נוכח העולה מחקירותיו של המשיב ואשתו במשטרה, בציינה את טענת המשיב כי שכר את הדירה מאחר והוא נמצא בשלבים של פרידה מאשתו, ועל מנת שיהיה לו מקום להתגורר בו מידי פעם בנסיבות אלה, זאת בעוד שאשתו של המשיב הגיבה בהלם מוחלט נוכח הדברים ואין מקום להוסיף ולפרט בעניין זה מטעמי צנעת הפרט, ואולם הדבר עולה גם מעיון בהודעות.

6. עניין זה לא קיבל ביטוי בתסקיר המעצר, וגם בית משפט קמא לא התייחס למפקחת המוצעת אשת המשיב בהיבט זה על כלל ההשלכות של הפיקוח.

7. לאור סך כל האמור לעיל, ברי כי חלופת המעצר שהוצעה ואשר נבחנה על ידי שירות המבחן, בלא שהיו בפניהם כלל הנתונים, קרי שהיית המשיב במעצר בית מלא בביתו בין היתר בפיקוח אשתו, אינה מהווה חלופה הולמת.

8. לאור קביעתי דלעיל, לא מצאתי להידרש לכלל היבטי הערר האחרים, אלא בנסיבות בהן נבחנה מלכתחילה חלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר, לאפשר לב"כ המשיב להציע חלופות מעצר נוספות אשר ייבחנו על ידי שירות המבחן, וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות באשר לסופו של ההליך בפני בית משפט קמא או באשר לכלל נימוקי הערר לגופם.

9. הדיון מוחזר לבית משפט קמא על מנת שייקבע מועד לדיון לאחר קבלת תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב, שיבחן חלופת מעצר אחרת.
אני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.
עותק מהחלטת בית המשפט יועבר לבית משפט קמא וכן לשירות המבחן.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ה, 28/05/2015 במעמד הנוכחים.

דבורה עטר , שופטת