הדפסה

מדינת ישראל נ' בן-סימון ואח'

בפני
כב' השופט ארז יקואל

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.שמעון אלי בן-סימון

2.דניאל פרץ (אסיר)

3.אליעזר אביגדור

הנאשמים

גזר דין (לנאשם 2)

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 449 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499 (א) (2) לחוק; זיוף ושימוש במסמך מזויף בריבוי מופעים, לפי סעיפים 29, 418 סיפא ו- 420 לחוק; עיסוק בסימון לשם מסחר ללא רשות בריבוי מופעים, לפי סעיף 60 (א) (1) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב 1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר") בצירוף לסעיף 29 לחוק; עיסוק במכירה או בהפצה של טובין שסומנו בלא רשות בריבוי מופעים, לפי סעיף 60 (א) (3) לפקודת סימני מסחר בצירוף לסעיף 29 לחוק; החזקת טובין שסומנו בלא רשות בריבוי מופעים, לפי סעיף 60 (א) (4) לפקודת סימני מסחר בצירוף לסעיף 29 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בריבוי מופעים, לפי סעיפים 415 ו- 29 לחוק; ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשני מופעים, לפי סעיפים 25 ו- 415 רישא לחוק ומעשה פזיזות ורשלנות, בשני מופעים, לפי סעי פים 338 (א) ו- (9) לחוק.

עובדות כתב האישום

2. כתב האישום מתאר כיצד פעל הנאשם כחלק ממערכת מסועפת של עבריינים, ששמו להם כמטרה לייצר ולשווק בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים, הנחזים להיות בקבוקי משקה אלכוהולי מקוריים של מותגים שונים , כג'וני ווקר גרין לייבל, ג'וני ווקר רד לייבל, ג'וני ווקר גולד לייבל, גרייגוס, פינלנדיה, סמירנוף, אבסלוט, J&B, ואן גוך, ג'ימסון, שיבס, גלן פידיך, גרנטס, ג'ק דניאלס, רוסקי סטנדרט וסלוט (להלן: "המותגים"), תוך שהם מזייפים את סימני המסחר של המותגים ושל אריזותיהם ללא היתר.

הנאשמים ואחרים השתמשו בחומרי גלם כתוויות, מדבקות, פקקים, חבקים, צווארונים ואריזות קרטון הנושאי ם סימן מסחר רשום של המותגים לצורך הייצור המפר (להלן: "חומרי הגלם").

בין השנים 2011-2012, קשר הנאשם קשר עם ה"ה שטרית ועוזרי במטרה לייצר משקאות אלכוהוליים מפרים של המותגים בהיקף מסחרי.

שניים אלו מכרו לנאשם ולאחרים בקבוקי משקה מפרים וחומרי גלם מזויפים לצורך הצלחת הליך ייצור בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים של המותגים.

הנאשם, ביחד עם הנאשמים הנוספים וה"ה עוזרי ושטרית, ייצר, שיווק, הפיץ ומכר בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים של המותגים בהיקף מסחרי.

את בקבוקי המשקה המפרים מכר הנאשם ואחרים לגורמים שונים שזהות חלקם אינה ידועה באזורי תל-אביב, ראשון-לציון, לוד, בת-ים, חיפה ופרדס חנה. הנסיבות המחמירות המיוחסות לנאשם באות לידי ביטוי בתכנון המרמה, בהיקף העיסוק בייצור ובזיוף סימני מסחר של המותגים ולנוכח העובדה כי המדובר בייצור ושיווק מסחרי של משקאות אלכוהוליים המיועדים לשימוש הציבור בכללותו, תוך יצירת מצג שווא כי המדובר במשקאות אמיתים שעברו זיקוק ראוי תחת בקרה נאותה.

מעובדות האישום השביעי עולה כי עובר ליום 20.2.12, השתמש הנאשם במחסן בעיר חיפה לצורך הקמת מעבדה לייצור, אחסנה, מכירה והפצה של משקאות אלכוהוליים מפרים. הנאשם הפעיל מעבדה זו וביום 22.2.12 במהלך חיפוש שנערך בה, נתפסו עמדת עבודה, כלי עבודה, חומרי גלם, כ- 200 בקבוקי משקה אלכוהולי ריקים של שלושה מבין המותגים וכ- 33 בקבוקי משקה אלכוהולי מלאים ומוכנים לשיווק.

מעובדות האישום השמיני עולה כי במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, הפיץ הנאשם, שיווק ומכר כמות שאינה ידועה במדויק של בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים מסוגים שונים לבית עסק בפרדס חנה, תוך שהוא מציג מצג שווא לפיו הוא סיטונאי משקאות. עסקינן בכ- 200 בקבוקי משקה מזויפים של ארבעה מהמותגים.

מעובדות האישום התשיעי עולה כי במהלך שנת 2011, ניסה הנאשם לשווק בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים לבית עסק בעיר תל-אביב.

מעובדות האישום העשירי עולה כי במהלך שנת 2008, הציע הנאשם לבית עסק בעיר תל- אביב לרכוש ממנו בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים של המותגים ומכר לבית עסק זה עשרות בקבוקי משקה מפרים לכל הפחות ב- 4 מופעים שונים וביחס לשני מותגים מפרים.

מעובדות האישום האחד-עשר עולה כי במועד שאינו ידוע למאשימה, ניסה הנאשם לשווק בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים לבית עסק בעיר תל-אביב באמצעות מצג שווא לפיו הוא משמש כסיטונאי משקאות.

מעובדות האישום השניים-עשר עולה כי במהלך שנת 2008, פנה הנאשם לבית עסק בעיר תל- אביב וה ציע למכור בקבוקי משקה אלכוהולי מפרים של המותגים ואכן מכר לבית עסק זה עשרות בקבוקי משקה מפרים של שניים מהמותגים במספר מועדים.

3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים, מאסר מותנה וקנס.

טיעוני הצדדים

4. ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת מעשי הנאשם, את היקפם, את עברו הפלילי ואת האיזון בין כלל הנסיבות אותו מייצג הסדר הטיעון.

5. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות המעשים מהן ביקש לגזור כי הנאשם ביצע את פעולת בקבוק המשקאות המפרים ואין המדובר בכמויות גדולות.

עוד הפנה כי זהו לו מאסרו הראשון של הנאשם והדגיש את סכומי הקנסות שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה שהיו "בראש הפירמידה" להבדיל מהנאשם.

בנוסף, ציין הסנגור כי הנאשם נשוי ואב ל- 4 ילדים, עבר תאונת עבודה קשה שבעקבותיה נקבעו לו 50 אחוזי נכות לצמיתות ומצבו הכלכלי קשה ביותר, כשהוא נתמך קצבת מל"ל שהופסקה מחמת מעצרו באופן הפוגע במשפחתו.

עוד הפנה הסנגור כי הנאשם סובל מאסטמה קשה ועבר ניתוח להסרת גידול בפניו.

הסנגור סיכם בהדגשת הודיית הנאשם והחרטה הכנה שהוא מביע בגין מעשיו, כי למד את הלקח הנדרש והוגשו נ/1-נ/4 – מסמכי בנק, אישורי לימודים, מל"ל ושב"ס ומסמכים רפואיים.

6. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע חרטה על מעשיו והדגיש כי נקלע לחובות ברקע ביצוע מעשיו.

דיון וגזירת דין
7. כידוע, ככלל, יאשר בית המשפט הסדר טיעון אם עומד הוא בדרישות "גישת האיזון" כפי שנפסק ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י תק-על 2002, 820, בזו הלשון: 
"בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד ביהמ"ש את הסדר הטיעון. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון".
  לחובת הנאשם יש להתייחס קודם לכל לחומרת מעשיו.
הנאשם דרס ברגל גסה הן את זכותו היסודית של הציבור למוגנות מפני חומרים מסוכנים, שלא עברו בקרה ופיקוח והן את זכותם של בעלי הזכויות במותגים.
הנאשם יצר תשתית נרחבת למעשיו ובכלל זה מעבדה בחיפה, כשמעשיו הכוללים מגיעים כדי שילובו ברשת רחבה של הפצת בקבוקי משקאות אלכוהול יים מזויפים, שתכנם מי ישורנו בכל הנוגע לבריאותו של הציבור.
הנאשם חבר לאחרים לשם ייצור בקבוקי משקה אלכוהולי מזויפים של המותגים. לא ניתן לנאשם כל היתר לייצר את חומר הגלם האסור בו עשה שימוש ואותו הפי ץ, שבלעדי מעשיו, לא ניתן היה להשלים את ביצוע העבירות השונות.
הנאשם יליד 1956 ובעברו שבע הרשעות קודמות בעבירות אלימות, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי והחזקת טובין מפרים ומכירתם. עבירות אחרונות אלו הינן משלהי 2005.
יוצא כי לנאשם עבר פלילי רלוונטי והליכת כברת דרך לקראתו בגזירת דינ ו בעבר, לא הועילה לו לשם הימנעות מעליית מדרגה משמעותית בבחינת חזרתו לסורו.
הנאשם יצר עיסוק רחב היקף על חשבון שלומו של הציבור, תוך שסייע במעשיו לפגיעה באינטרסים מוגנים הקשורים בז כויות בקניין רוחני, שברורה החשיבות באכיפתן בתחומי המדינה.
8. בית-המשפט העליון התייחס לחומרה ולנפיצות תופעת הזיופים והפגיעה בזכויות יוצרים ובקניין רוחני וכן למדיניות הענישה הראויה, בזו הלשון:
"העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו לממדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה" (דברי כב' השופטת דורנר ברע"פ 1519/03 - סויסה נ' מ"י, לא פורסם, פ"ד 179 (3) 03 (2003)).
ועוד:
"אכן, מימדיה של תופעת הזיופים בישראל אינם מאפשרים עוד להתייחס אליה כאל תופעה חדשה ושולית, או להמעיט בחומרתה. תופעה הזיופים היא תופעה הפוגעת בצורה קשה ביותר באמנות היצירה המקורית...משהחמיר המחוקק את העונשים הקבועים בחוק, חשוב כי גם בתי-המשפט יתאימו את העונשים המוטלים לרף החדש שנקבע ולחומרתן של העבירות" (דברי כב' השופטת נאור ברע"פ 1091/05 - עיסאווי נ' מ"י, לא פורסם, מיום 6.2.205).
באשר לסיכון הכרוך בעבירות שביצע הנאשם לבריאות הציבור, כבר נקבע כי:
"...עוד יש לראות במקרה זה את טיב העבירה שבוצעה במובן זה שמדובר בהפצת חומרי מזון מזוייפים שמשמעותן לסיכון בריאות הציבור מחייבת ענישה מרתיעה ומחמירה בפני עצמה" (ר' עפ"ג (חי') 23115-04-10 - אביגדור נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 8.7.10).
וכן:
"הן עבירות שפגיעתן היא בציבור. ביטול ההרשעות אינו מתיישב עם הצורך בניהול מאבק תקיף, מתמשך וסזיפי בתופעת הזיופים בכלל, הפוגעת במדינה גם במישור הבין-לאומי, ובזיופי תרופות בפרט" (ר' ע"פ 70032/08 - מ"י נ' מרן (לא פורסם), ניתן ביום 30.11.08).
9. לזכות הנאשם, יש להתייחס להודייתו המשקפת קבלת אחריות והפנמת פסול מעשי ו, כמו גם חיסכון לא מבוטל בזמן שיפוטי יקר, נוכח ההיקף הנרחב של כתב האישום.
בנוסף, יש להתחשב בתיקון שהוכנס בכתב האישום, שנבע מקושי ראייתי ובתפיסת מרבית הסחורה המזויפת שהפיץ הנאשם על ידי חוקרי המשטרה, מבלי שתגיע למעשה לידי הציבור.
עוד הבאתי בחשבון שיקוליי לזכות הנאשם את מצבו הכלכלי הקשה ו כן את מצבו הרפואי והמשפחתי.
10. שקלתי את טיעוני הצדדים, את מכלול נסיבות העניין ואת האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי, המבקש לחזות בענישת הנאשם שתשקף את הסלידה שחשה החברה נוכח מעשיו ואת הוקעתם הנדרשת, אל מול נסיבותיו הספציפיות של המקרה, על נסיבותיו האישיות של הנאשם.
אימצתי את הסדר הטיעון, לאחר שנחה דעתי כי הוא מציג יחס הולם בין חומרת מעשי הנאשם בנסיבותיהם ומידת אשמו ובין סוג ומידת העונש שיושת עלי ו, כלשון סעיף 40 ב' לחוק ושוכנעתי כי ההסדר אינו חורג ממתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון מנחה זה.
11. חזקה על המאשימה כי שקלה את כל הנדרש טרם הגעתה להסדר עם הנאשם, לרבות קשיי הראיה ומכל המקובץ, אני משית על הנאשם את העונשים, כדלקמן –
מאסר בפועל – למשך 20 חודשים. החל מיום מעצרו - 20.2.12.
מאסר על תנאי - לתקופה של 8 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על העבירות בהן הורשע.
קנס - בסכום של 5,000 ש"ח או מאסר הנאשם למשך 35 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 30 ימים ויתרת התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.
ככל שהופקדו כספים בתיק 11987-08-11, הרי שהם ייזקפו על חשבון הקנס והיתרה תושב למפקיד.
זכות ערעור בתוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012 , במעמד הצדדים.