הדפסה

מדינת ישראל נ' בן יששכר

לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו
המאשימה
מדינת ישראל
על ידי ב"כ עו"ד מיטל סטי
נגד
הנאשם
יעקב בן יששכר

החלטה

1. בדיון שנערך היום ביקש הנאשם, פעם נוספת, להתיר לו לזמן לעדות את אייל לידור, שהעיד זה מכבר כעד תביעה, הפעם - במסגרת פרשת ההגנה. הנאשם ציין שהוא מבקש לחקור את לידור במסגרת "עדות הזמה", מאחר שבמסגרת ישיבת 10.12.13 נחקר מר מיכאל גרינברג ובאמצעותו הוגש מסמך, שסומן נ/3. על אותו מסמך חתומים שניים: מיכאל גרינברג כיו"ר העמותה ואייל לידור כמנכ"ל העמותה ( עמוד 108, שורות 2 - 9). לטענת הנאשם, המסמך נחזה להיות פרוטוקול מישיבת הנהלה של עמותת "ילדים לשני הורים" מיום 25.7.05, ולטענתו - מעולם לא אושר לשני גורמים בלבד להוציא פרוטוקול ישיבה, פרוטוקול אסיפה כללית צריך להיות מפורסם, צריכים להיות מוזמנים כל חברי העמותה וחמור מכל, מתברר מהפרוטוקול שלמרות הדחתו של לידור, הוא עדיין התחזה לבעל תפקיד וכמנכ"ל העמותה. לטענת הנאשם, באותו דיון (10.12.13 ) התברר לו לראשונה שהפרוטוקול הזה זוייף על ידי גרינברג ולידור, והוא לא ידע עובדה זו שעה שהעיד לידור (8.7.13) ולכן לא יכול היה לחקור אותו על כך.

2. תחילה אציין, כי אין מדובר - כטענת הנאשם - ב"עדות הזמה". עדות הזמה (או בלשון החוק "ראיות נוספות מטעם התובע") נועדה לסתור טענות העולות מראיות ההגנה ואשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש (סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). הנאשם מבקש, למעשה, להחזיר אל דוכן העדים עד תביעה שהעיד, לאחר שהחלה פרשת ההגנה, ולפי תוכן טענותיו כלפי מר לידור - הנאשם מבקש לחקור אותו בחקירה נגדית, לגבי העובדה שחתם על הפרוטוקול נ/3 כמנכ"ל העמותה, אף שלא היה באותה עת מנכ"ל העמותה, ועל אי סדרים נוספים נטענים, הקשורים באותה ישיבה, כמפורט לעיל.

3. איני מכירה פרוצדורה המאפשרת את בקשת הנאשם, אך לא בשל כך סבורה אני שיש לדחותה, אלא לגופו של עניין.

4. אייל לידור העיד, כאמור, ביום 8.7.13. הוא פתח עדותו בכך שב-2005 היה מנכ"ל עמותת "הורים לשני ילדים" (עמוד 44, שורות 5 - 6). בחקירתו הנגדית הוא העיד שהיה מנכ"ל העמותה במשך קרוב לשנה (עמוד 49, שורות 23 - 24). הנאשם עימת את העד לידור עם טענתו שלידור הודח (עמוד 54, שורות 18 ואילך). כבר כאן ברור, שהיה בידי הנאשם המידע הנדרש לעמת את לידור עם טענתו שלידור המשיך להתייצג כמנכ"ל העמותה אף שהודח (לטענת הנאשם), והוא אכן עימת אותו עם טענה זו.

לא זו אף זו: הנאשם עימת את העד לידור עם טענתו לגבי הפרוטוקול של אותה ישיבה בה עסקינן , הוא הטיח בו שקיים ישיבה לבד, עם גרינברג, ולא זימן את כל הנוכחים הנדרשים, וכי לא היו מוסמכים להוציא את המסמך (עמוד 56, שורה 27 ואילך).

בכך מיצה, למעשה, שאלותיו לעד לידור בחקירתו הנגדית בנושא דנן, כך שלא מדובר כלל ועיקר בנושא חדש, או מפתיע, או שלא היה בידיעת הנאשם, או שלא יכול היה לחקור את לידור לגביו כבר אז.

5. המסמך נ/3 הוצג (כצילום) לעד גרינברג על ידי הנאשם. כלומר - אף שהמקור (שהוגש לבקשת הנאשם וסומן נ/3) היה בידי המאשימה, לנאשם היה עותק הימנו, אותו הציג לגרינברג (עמוד 107, החל בשורה 28 ואילך). איני יודעת מתי הגיע המסמך לידי הנאשם, אך לא הובהר שהמסמך לא היה בידיו עת נחקר לידור, ומכל מקום - הוא עימת את לידור עם תוכן המסמך, לגופו, אף בלי להציג לו אותו.

6. בשל כל הטעמים האמורים, אני דוחה את בקשת הנאשם לזמן את לידור לעדות פעם נוספת. למעלה מהצורך אציין, שהנאשם ניסה כבר מספר פעמים לבקש הזמנת אייל לידור ל"עדות הזמה" וכבר נתתי החלטות בענין זה (ראו למשל בקשה והחלטה מיום 25.2.14, במסגרת בקשה מס' 96; בקשה 78 וההחלטה בענינה - 3.12.13, ועוד).

המזכירות תודיע החלטתי זו לנאשם ולב"כ המאשימה בדחיפות.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.