הדפסה

מדינת ישראל נ' בן דוד

בפני
כב' השופט רועי פרי

בעניין:

המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות תעבורה תל אביב

נגד

הנאשם: שלמה בן דוד
באמצעות ב"כ עו"ד ניר כלפה ועו"ד ערן כהן

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

1. הנאשם עומד לדין בגין עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.

למקרא כתב האישום, עולה כי בתאריך 12.5.14, בשעה 11:00 לערך , נהג הנאשם רכב ברחוב גבעת כח בתל אביב, בסמוך לבית מס' 4, כשהוא נוסע ברחוב צר במה ירות שאינה מתאימה לתנאי המקום.
אותה שעה נמצאו במקום שוטרי בילוש, בעקבות מידע מודיעיני.
השוטר יוגב אלימלך יצא לכביש וסימן לנאשם לעצור, אך זה הגביר מהירות נסיעתו בהיותו קרוב לשוטר, וגרם בתוך כך לשוטר לסגת על מנת שלא להפגע.
הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת סם, כשבגופו מצויים תוצרי ח ילוף חומרים של סם מסוג קנביס.

2. הנאשם כפר במיוחס לו. טען כי בעקבות תאונת דרכים הינו בעל נכות צמיתה של 100% ואוחז ברישיון לשימוש בקנביס רפואי, כחלק מהטיפול.
הודה בנהיגה, אולם הכחיש כי נהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך. ציין כי במקום קיימים פסי האטה שאינם מאפשרים לנהוג במהירות.
ציין כי לא הכיר את השוטרים ולא הגביר מהירותו.
עישן סיגריה, ג'וינט, המכילה קנביס רפואי במסגרת הרישיון בשעה 02:00.
הכחיש כי היה נתון תחת השפעת הסם. ציין כי עפ"י הרישיון הרפואי - הנהיגה מותרת בחלוף 6 שעות.
ציין כי עישן סיגריה, ג'וינט, במהלך החיפוש בביתו – דהיינו העישון התרחש לאחר הנהיגה. טען כי העישון במהלך החיפוש היה בידיעתם ובאישורם של השוטרים.

משכך נקבע תיק זה לשמיעת הוכחות.

יריעת המחלוקת

3. יריעת המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה צרה למדי.
אין כאמור מחלוקת בין הצדדים שהנאשם מחזיק ברישיון לשימוש בקנביס רפואי, בשל מצבו.
המחלוקת הינה מתי התקיים העישון האחרון של הקנביס, האם עובר לנהיגה המתוארת, אליבא דֶתביעה, או במהלך החיפוש בביתו של הנאשם, לאחר הנהיגה, אליבא דֶהגנה.

פרשת התביעה

4. רס"ב יוגב אלימלך, משמש כרכז מודיעין ביחידת יפתח.
ציין כי ביום האירוע הגיע לכתובתו של הנאשם ביחד עם בלשים. ציין כי לא הכיר את הנאשם, אך ידע שמדובר ברכב השייך לו. המדובר ברחוב ללא מוצא, ציין כי הרכב חלף על פניו ועשה פרסה, סימן לו לעצור. הרכב החל להאט, ניגש לחלון הקדמי של הנהג ואמר משטרה ואז הרכב פתח בנסי עה מהירה מהמקום. (העד ערך דוח פעולה - ת/1).
השוטר ציין כי הנאשם נראה מבוהל, וברגע שפתח בנסיעה נאלץ העד לסגת לאחור על מנת שלא להפגע.
בחקירתו הנגדית ציין השוטר כי לבש לבוש אזרחי ואמר לנאשם "משטרה", ולפני שהספיק להוציא תעודת מינוי הנאשם החל בנסיעה.
אישר כי עמד במקביל לרכב.
כשנשאל אם עמד במקביל לרכב כיצד קפץ הצדה, ציין כי במידה ולא היה זז לאחור מראת הרכב היתה פוגעת בו.
בהמשך ציין השוטר: "גם המראה היתה פוגעת בי, וגם באופן אינסטינקטיבי שאדם מאיץ אני הולך אחורה" – ע' 8, ש' 18.
השוטר ציין כי המדובר ברכב מסחרי לבן. הסנגור הטיח בעד כיצד אפשר להאי ץ עם רכב מסחרי ידני ועוד בתחילת נסיעה, והשוטר השיב כי שמע את המנוע.
אומנם אין לו תשובה מקצועית לעניין, אולם מניסיונו בשטח ניתן ל הבחין בין לחיצת דוושה בנסיעה רגילה לבי ן האצה תחת לחץ.
בהמשך קשר העין עם הרכב נותק, עד שהשוטרים הנוספים דיווחו על מציאת הרכב.
הסנגור הטיח בעד כי האזור המדובר מוצף בשוהים בלתי חוקיים וחדשות לבקרים נפרצים בתים באזור, והעד ציין כי אין לו תשובה לעניין זה.
העד לא זכר אם נכח במעמד החיפוש בבית הנאשם.

5. פקד יניב לחמי ערך דוח פעולה - ת/2.
העד עמד על כך שהבחין בתאוצת המנוע של רכב הנאשם. נכח בחיפוש. באשר לטענת הנאשם כי עישן ג'וינט במהלך החיפוש השיב העד כי הדבר אינו זכור לו. "אבל אני לא נותן לאנשים שגם ברישיון לעשן לידי, זה בטוח, אחרת זה נכנס לי לדם. אני מריח את זה, זה אותו דבר כאלו עישנתי" – ע' 11, ש' 10-12.
העד הכחיש כי נתן אישור לנאשם לעשן ג'וינט.
העד ציין כי בעת הסגירה של הצוות על הבית עלה על גדר ברזל בחלק החיצוני של המבנה ומשם הבחין בשוטר יוגב ניגש לרכב האמור. העד מציין כי יוגב סימן ל רכב ואז הוא האיץ. "לאחר מכן לא היה לי שדה ראיה..." - ע' 13, ש' 5.
באשר להגעת השוטר יוגב לרכבו של הנאשם, ציין העד כי: "ראיתי אותו ניגש לרכב, אמר לו עצור עם היד אם אינני טועה. את המילה עצמה אני לא זוכר. לא רשמתי, ולכן אני לא זוכר" – ע' 13 , ש' 8-9.
הרכב נסע בצורה רגילה ולאחר שיוגב סימן לו לעצור, הוא האיץ.
כשנשאל היכן עמד יוגב כשסימן לנאשם לעצור, השיב העד: "לא זוכר, אני יודע שזה לא היה בקטע הקרוב אלי".
טוען כי ראה את הקפיצה של השוטר אך אינו יודע איך הוא היה ביחס לרכב משום שראה את הדברים מהצד.
מאשר שאביו של הנאשם מהרגע שנכנס לבית שהה עד לסוף החיפוש.
העד ציין כי ככל הידוע לו הנאשם לא התנגד למעצר. אם היתה התנגדות שכזו, בתור מפקד הכוח, בהמשך הדבר היה מובא לידיעתו.
הסנגור הטיח בעד כי הנאשם היה לחוץ וביקש מאחד השוטרים בשם מיכאל לעשן קנביס רפואי שהיה מונח במאפרה על השיש – העד השיב: "לא זוכר" – ע' 14, ש' 13.
הסנגור שאל את העד אם היה מופעל כח מעבר לאיזוק עצמו כגון בעיטה/אגרוף ע"י השוטרים האם היה יודע מזה, והעד השיב: "רוב הסיכויים שכן", ע' 14, ש' 17.
כשנשאל אם אמר לשוטר מיכאל קח מהנאשם את הסיגריה כי אסור לו לעשן, שכן זה יהרוס את הבדיקה, השיב העד: "לא זכור לי" – ע' 14, ש' 22.
כשנשאל אם הבחין בנאשם מעשן משהו במהלך הבדיקה, השיב העד: "לא זכור לי" – ע' 14, ש' 24.
בחקירה החוזרת של העד הסביר הלה לשאלת התובעת, באשר לפעולות שהינו דורש משוטר במהלך חיפוש בבית כשחשוד מבקש לעשן: "זה נדיר שיש אנשים עם רישיון רפואי לעשן קנביס רפואי. אין לזה משהו סדור בעניין זה ואמורים לשאול אותי" – ע' 16, ש' 17-18.

לאור נדירות העניין הקשה הסנגור ושאל את העד האם חשוד שכזה שהיה מבקש לעשן, האם היה זוכר דבר כזה, והעד השיב: "קשה לי להגיד לך אם הייתי זוכר. זה עניין של זכרון" – ע' 16, ש' 23.

יש לציין כי עפ"י ת/2, הסמים שנתפסו בבית הנאשם עמדו על פחות מ- 50 גרם מריחואנה, ועל כן עמדו בתנאי הרישיון והוחזרו לנאשם ע"י השוטרים .

6. רס"ר עידן בן שמחון שימש כאחד הבלשים אשר ערכו חיפוש בבית הנאשם.
בהתאם לדו"ח החיפוש (ת/3) נתפס אך רובה אוויר עם קופסת כדוריות.
התובעת ציינה בפני העד את טענת הנאשם כי במהלך החיפוש עישן סיגריית ג'וינט. העד השיב כי אינו זוכר. אולם ציין כי הדבר לא נשמע לו הגיוני. "במהלך חיפוש אנחנו לא נותנים לאנשים לעשן, כי סיגריה יכולה לשמש ככלי תקיפה נגד שוטרים" – ע' 17, ש' 5-7.
הסנגור הטיח בעד כי כשהגיעו לבית הנאשם ראו השוטרים על השיש, כלי עישון, והעד ציין כי בדוח החיפוש הדבר לא מצוין.
עם זאת, שציין הסנגור כי שוטרים אחרים שהשתתפו בחיפוש כותבים בדוחות שראו על גבי השיש סמים וכלי עישון לסמים, ושאל את העד אם ראה את הדברים, השיב העד:
"כן. אני מאשר" – ע' 17, ש' 17.
לשאלת הסנגור האם הזדמן לו ולחבריו לבקר בבת ים של אנשים עם אישור לקנביס רפואי, השיב העד: "לא הרבה" – ע' 17, ש' 21.
כשנשאל אם ראה את הנאשם מעשן ג'וינט שנטל מהמאפרה, השיב העד: "לא זוכר" –
ע' 17, ש' 32.
לאחר חקירתו החוזרת של העד, לשאלה נוספת מצד ההגנה, השיב העד באשר לסוגיית העישון כי: "אני לא זוכר אם הוא עישן או לא" – ע' 18, ש' 19.

7. רס"ר מאור אוחנה, שימש כאחד הבלשים ביום האירוע.
ערך דוח פעולה ותפס את הרישיון הרפואי של הנאשם לקנביס (ת/4).
העד לא השתתף במעצרו של הנאשם.
בדוח מציין העד כי בתחילת החיפוש ציין הנאשם כי יש לו רישיון לשימוש בקנביס והצביע לעד על הרישיון.
הבחין שבמטבח על השיש היו מספר קופסאות שונות ובתוכן פרחים של מריחואנה. בארון הבגדים נמצאו שתי שקיות ס גורות של קנביס רפואי, כששאל את הנאשם לפשר הדבר הסביר הנאשם כי כך הוא מקבל את הדברים מביה"ח אברבנל.
כלל הקנביס שנתפס בבית נשקל במרחב יפתח ונמצא במשקל של 49.8 גרם ברוטו. בהתייעצות עם קצין הבילוש הוחלט שלא לתפוס את הקנביס, מכיוון שהוא ברישיון ובסיום החקירה הוחזר לנאשם.
התובעת הציגה בפני העד את טענת הנאשם כי במהלך החיפוש בביתו עישן ג'וינט, והעד השיב כי אינו מכיר דבר כזה, ואם היה רואה או שומע היה רושם זאת בדוח.
העד ציין בחקירתו הנגדית כי השוטר מיכאל הוא אשר ביצע את המעצר בפועל.
כשנשאל אם יכול לומר בוודאות שהנאשם לא עישן, השיב העד: "לא הייתי איתו כל החיפוש. אבא שלו היה נוכח בחיפוש, חלק מהזמן הייתי עם אבא של הנאשם בתוך הבית, לא ערכתי חיפוש ללא עדים" – ע' 20, ש' 30-31.
כשנשאל שוב אם יוכל לומר בוודאות שהנאשם לא עישן, השיב: "לא יודע" – ע' 21, ש' 1.

8. רס"ר מיכאל קלינין, שימש כאחד הבלשים ביום האירוע.
העד מציין במסגרת דוח הפעולה (ת/5) כי הגיע לכתובת הנאשם על מנת לבצע סגירה מאחורי הבית. לאחר מספר דקות נכנס לרחוב גבעת כח, מצפון לדרום, רכב מסוג רנו קנגו לבן עם נהג יחיד. הלה נעצר ושאל את העד: "מה אתה עושה פה?". העד חשד שמדובר בחשוד, אותו אינו מכיר, ושאלו אם הוא גר בכתובת. ב רגע זה הנאשם לחץ על דוושת הגז והמשיך בנסיעה. לאחר כ- 30 מטרים ביצע פניית פרסה והחל בנסיעה חזרה. בשלב זה יצא השוטר יוגב לכביש כדי לעצור את הרכב המדובר בכביש צר, הרכב נסע מהר, השוטר סימן בידו לרכב לעצור אך הנהג הגביר נסיעתו והשוטר נאלץ לזוז במהירות לצד ימין על מנת שלא להפגע. בהמשך פנה הרכב ברחוב גבעת כח דרומה ולאחר 50 מטרים החנה את רכבו. עצר את ה נאשם. הנאשם נפל על הארץ וצעק כי הוא נכה 100%.
מציין כי הנאשם משך את ידיו ולא אפשר לו לכבול אותו על כן היכה בנאשם בידו הימנית מכת נטרול לעבר צלעותיו. הלה הפסיק התנגדותו ועל כן אזקו. הזדהה עם תעודת מינוי והודיע לו כי הוא עצור בגין נסיון לדריסת שוטר, שאל את הנאשם מדוע ניסה לדרוס את השוטר, וזה השיב: "לא ידעתי שהוא שוטר, פחדתי בגלל הבלאגן שיש בשכונה".
הנאשם ציין בפני השוטר כי יש לו אישור לעשן מריחואנה.
נערך חיפוש ברכב. ברכב מצא מכונת גלגול סיגריות ובתוכה קססה המכילה טבק ועשבים ירוקים החשודים כסם.
העד מציין כי אביו של הנאשם נכח לאורך כל החיפוש "וראה את כל הצוות בכל זמן נתון".
בדירה נתפסו כמויות של מריחואנה במקומות שונים.
בסיום החיפוש הנאשם הסכים לעריכת בדיקת שתן.
הנאשם ציין בפני השוטר כי עישן בפעם האחרונה מריחואנה בשעה 02:00.
לאחר שהסם נשקל הוברר כי משקלו לא הגיע לערך המותר (ברשיון) 60 גרם - על כן הוחזר לנאשם.
דוח מעצר – הנאשם נעצר בשעה 11:10.
נטילת דגימת השתן ע"י השוטר מהנאשם נערכה בשעה 13:20 (לא ברור מהטופס האם המדובר ב- 13:20 או 13:00) - ביום האירוע (ת/7).
(ראו והשוו זכרון דברים לנטילת דגימת שתן – ת/8, והשעות שם , בסעיף 1 לחלק העליון ובסעיף 1 לחלק התחתון).
השוטר ערך לנאשם אף בדיקת מאפיינים, בשעה 15:00 – ת/ 10.
במבחן העמידה מציין השוטר כי הנאשם התנדנד תוך שציין "החשוד עם פלטינות ברגל בעקבות תאונת דרכים קשה והוא הולך לא יציב".
כנ"ל בהליכה על קו – "הוא לא יציב בגלל הפלטינות".
הנאשם עבר את מבחן הבאת אצבע לאף בהצלחה והתרשמות השוטר הכללית שהנאשם לא נראה שיכור.
במסגרת סעיף 8 לטופס אכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/10) דרש השוטר מהנאשם למסור דגימת שתן לצורך איתור סמים או תוצרי חילוף סמי ם והנאשם הסכים.
בפעולות הנלוות מציין השוטר בסעיף 9 כי הנאשם עישן שתי סיגריות במהלך החיפוש בביתו מתוך קופסת מלברו סגורה, שאותה פתח לידו ושתה מים לצורך בדיקת השתן.
השוטר מסיים את הדוח בשעה 15:00.

במסגרת ת/9 – זכ"ד שנערך יומיים לאחר האירוע, ביום 14.5.15, מציין השוטר כי ביצע לנאשם בדיקת מאפיינים מספר דקות לפני השעה 13:00 שבו חתם הנאשם על זכ"ד ההסכמה למסירת בדיקת שתן ונתן את הדגימה, זכור לעד שהבדיקה נערכה בשעה 12:50 ובדו"ח המאפיינים טעה בשעות ורשם 15:00.

העד הכחיש, לשאלת התובעת , כי אישר לנאשם לעשן ג'וינט במהלך החיפוש. טען כי הנאשם עישן שתי סיגריות מתו ך קופסת מלברו חדשה שפתח והעד בדק אותה – ע' 22, ש' 17-22.
לשאלות הסנגור השיב העד כי חיפוש סמים בבית של אדם עם אישור לקנביס רפואי "זה לא משהו שהוא נדיר".
העד לא יכול היה להעריך את אורך הרחוב.
העד ציין כי, עת הנאשם יצא מהרכב לא הבחין "בניסיון ריצה מטור ף. הוא יצא מהרכב. לא ראיתי נסיון בריחה" – ע' 24, ש' 16.
הסנגור שאל את העד כיצד הוא והשוטר יוגב הצמידו את הנאשם ובכל זאת הנאשם נפל, העד השיב: "התשובה בגוף השאלה, מדובר באדם נכה".
העד אישר כי נתן לנאשם מכת נטרול הצלעות, שכן הנאשם משך את ידיו וזו נחשבת התנגדות.
כששאל העד את השוטר אם דיווח למפקד הכוח שהיתה התנגדות למעצר ונתן לנאשם מכת נטרול השיב העד: "(העד גיחך) זה לא רשום, אז כנראה שלא. אין שום נוהל שאומר שאני צריך לדווח למפקד שלי" – ע' 27, ש' 1-2.
העד אישר שאביו של הנאשם נכח לאורך כל החיפוש.
העד הכחיש כי בנוכחותו הנאשם נטל סיגריית ג'וינט מהמאפרה ועישן.
העד עמד על כך שהנאשם עישן 2 סיגריות מקופסת מלברו חדשה.
כשנשאל אם בדר"כ נותנים לחשוד לעשן במהלך חיפוש ולפני בדיקת שתן, ציין העד כי בדר"כ לא נותנים לחשודים לעשן במהלך חיפוש ולא במ שרדי הבילוש, "כנראה שמישהו אישר לו לעשן אז הוא עישן" – ע' 27, ש' 19-20.

9. רס"ב אנט משפתי ערכה מזכר ת/11.
עדה זו מצויה בקונצנזוס הצדדים.
ההגנה לא ביקשה לחקור את העדה ולו בשאלה אחת בחקירה נגדית.
עפ"י המזכר הנאשם הגיע למשרדה לצורך קבלת זימון לשימועים. עת נכנס לחדרה אמר לה הנאשם כי אינו מוכן שבדיקת השתן שלו תבדק מאחר שבזמן שנערך החיפוש בביתו הוא עישן "שני ג'וינטים" וכי מה שרשם החוקר בהודעה אינו נכון.
פנתה לשוטר וביררה אם הנאשם עישן לפני מסירת השתן, וזה השיב: "הוא עישן גם 16 סיגריות" והפנה אותה לדוח הפעולה. בדקה בדוח הפעולה לאכיפת איסור נהיגה בשכרות ושם צוין שעישן שתי סיגריות מקופסה חדשה שפתח. שאלה את הנאשם לעניין ההודעה מדוע לא אמר דבריו בחקירה, והשיב כי רצה "רק ללכת ולגמור את הסיפור, אמרתי לו שהוא היה צריך לומר את מה שיש לו בחקירה לפני שהוא חותם ומאשר את ההודעה. כמו כן אמר שעישן לפני שמסר שתן".

בחקירתה הראשית ציינה העדה כי המקרה זכור לה הייטב.
פנה אליה החוקר מוטי בוזגלו לאחר שחקר את הנאשם להשלים את הטיפול. בזמן שזה המתין במשרדה אמר לה הנאשם, את הדברים כפי שציינה במזכר.
מציינת כי פנתה לאחד הבלשים ושאלה האם הנאשם עישן, וגם את החוקר, וזה השיב לה "בטח הוא עישן 16 סיגריות".
"כאלו אני מפ קפקת בעבודה שלו, במן זלזול כזה" – ע' 28.
"באמת ניגשתי לדוחות הפעולה לבדוק אם זה מצוין כי יש לזה משמעות...".

10. מטעם התביעה הוגשה תעודת חסיון (ת/12), וחוות דעתו של דר' אשר גופר (ת/15) בדבר מציאת ng/ml 271 תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס, בבדיקת השתן ש נטלה מהנאשם.

פרשת ההגנה

11. באמרתו הראשונה (ת/13) מציין הנאשם כי נסע ביום האירוע בשעה 11:00 לערך ברחוב מבקיעים בתל אביב והבחין באנשים "על אזרחי". ראה אדם שעומד ליד שער החצר של סבתו. הנאשם שאל את אותו אדם מה הוא צריך וזה דיבר אליו באופן תקיף "כמו עבריין", ואז אני עשיתי פרסה כדי להחנות את הרכב בגבעת כח. הבחין בחמישה אנשים "על אזרחי" שהחלו לטפס על השער. טוען שנתנו לו אגרוף ונפל, כששאל מי אתם הציגו תעודות שוטרים. ערכו לו חיפוש ברכב ביקשו שימסור דגימת שתן, הסכים ומסר.
מציין כי הינו נכה 100%. אינו עובד .
משתמש במריחואנה רפואית מזה 4 שנים, ברישיון.
עישן בפעם האחרונה בשעה 02:00 לפנות בוקר.
עבר תאונה בינואר 2011, במהלך ארבעה חודשים היה מונשם. נשאל מדוע לא ציית לשוטר לעצור כאשר הורה לו לעצור את הרכב ומשיב: "לא ידעתי שהוא שוטר הוא לא הציג תעודת שוטר" – ש' 29.

12. באמרתו השנייה (ת/14) נשאל לגבי הסמים שנמצאו ברכב, ומשיב כי יש לו רישיון למריחואנה, הסמים שנמצאו במתקן לגלגול סיגריות שברכב.
נשאל מדוע מחזיקם ברכב אם הרישיון הינו אך להחזקה בבית, ומשיב: "לא היה סמים היה טבק רגיל בנוסף לשרידים שהיו שם ואז תפסו אותי".
מודע לכך שמותר לו להחזיק בסמים אך בביתו ברחוב הקשת 25 ולא בשום מקום אחר. לגבי רובה האוויר הוא אינו שלו, אלא של הוריו.

13. בעדותו של הנאשם, בבית המשפט, הוצגה תעודה מהמל"ל בדבר נכותו הצמיתה בשיעור של 100% (נ/1) .
סיפר על תאונת הדרכים שעבר בדרך איילון ועל נכותו. קיבל אישור לקנביס.
מציין כי בבוקר יום האירוע חזר מטיפול שיניים באיכילוב בסביבות השעה 10:50 נסע ברחוב מבקיעים, ראה אנשים "שמתעסקים" עם השער, הדבר נראה לו חש וד (צייר תרשים נ/2).
על כן האט את הרכב. לביתו שתי כניסות, החליט שלא להכנס לרחוב אלא לפנות שמאלה ולבוא מאחור. הבחין בשוטר אחד, שלא ידע שהוא שוטר כאשר ראה אותו, אינו זוכר מה היה התרחיש שהוא דיבר, המשי ך עד לאמצע הרחוב וביצע פניית פרסה, וכשחזר לתחילת הרחוב הבחין באנשים שמטפסים על השער "ואז לא רציתי להסתבך עם העבריינים כדי לא לקבל מכות, אז יצאתי לרחוב 'ללא שם', לרחוב מבקיעים ופניתי לרחוב גבעת כוח. התחלתי לנסוע עם הרכב ועברתי שני פסי האטה, עברתי את הבית שאני גר בו אצל סבתי. החנתי את הרכב...מול המכולת" – ע' 31.
טען שירד מהרכב עם כוס קפה ושני אנשים רצו אליו וצעקו לו לעצור ולא לזוז. הקביים נשארו ברכב.
טען כי הוכה ונפל ארצה.
מתאר את המעצר והתקהלות השכנים.
נאזק מאחורי גבו והוכנס לרכב.
בהמשך, אביו הגיע והלכו לביתו ונערך חיפוש, כאשר אביו מסייע לשוטרים "ואפילו הביא להם סולם לארונות".
כמה שוטרים חיפשו בחצר וכמה שוטרים חיפשו בבית.
מציין כי הקנביס משמש לו גם לכאבים וגם מוריד לו את הלחץ.
ביקש לעשן, "הם לא מאשרים לי לצרוך את התרופה אומרים חכה שנסיים את החיפוש בבית, אתה תקבל, ככה פשוט וקל. יניב לחמי הבטיח לאבא שאם אסיים את הכול כמו שצריך הוא ייתן לי לעשן. הסברתי לו שפעם אחרונה שעישנתי זה היה בשתיים בלילה וממש כואב לי ואני ממש צריך את זה. הוא אמר כבר אני אתן לך לעשן. נהיה השלב שנגמר החיפוש בבית ואין פה שום דבר, יש לי על השולחן בבית מאפרה שתמיד יש שם קנביס רפואי, זה נקרא ג'וינט, מוכן לעישון, אני יכול לחזור מהליכה וכואב לי וכבר מוכנה לי הג'וינט.
כשגמרו לחפש אני בא לשולחן למאפרה, אני תפסתי את המאפרה, שמתי את הסיגריה בפה, הדלקתי, כאשר הידיים שלי קשורות (מדגים). מהתאונה אין לי טעם ואין לי ריח...אני שמתי את הג'וינט בפה ועישנתי להערכתי לקח להם כמה שניות טובות להבין שאני מעשן, ואז אמרו למה אתה מעשן, אמרתי שזה התרופה שלי. אז מיכאל אמר אתה לא יכול לעשן, אמרתי לו מיכאל כואב לי, ממש ממש. אז הוא יצא לדבר עם יניב בחוץ, בחצר של הבית, אז שמעתי את יניב אומר אבל איך נעשה לו את הבדיקה עכשיו, מאותו רגע הבנתי שכל מה שקורה קדימה אני מרגיש איתו לא בנוח הם לא שומרים עלי השוטרים האלה" – ע' 32-33.

14. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם באשר לקיומן של מצלמות אבטחה בביתו ובמכולת, הדברים שסיפר ולא קיבלו ביטוי בחקירותיו, העובדה שלא עשה דבר עם תלונותיו.
התובעת הטיחה בנאשם כי השוטרים עשו חיפוש בבית בעקבות מידע מודיעני בנושא סמים ותפסו את הסמים, לכן אין זה הגיוני שישאירו ג'וינטים במאפרה, והנאשם השיב: "הגיוני זה דבר אינדיבידואלי, אני הייתי עובד ומרוויח וחי טוב, ופתאום אני נהפכתי לשבר כלי"
– ע' 37, ש' 29-30.
נשאל מי השוטר שלטענתו אפשר לו לעשן את הג'וינט ומשיב: מיכאל – ע' 38, ש' 5.
אישר שעישן קנביס בשעה 02:00 לפנות בוקר. אישר שנהג ברכב ונעצר ע"י השוטרים סמוך לשעה 11:00 בבוקר.
התובעת הטיחה בנאשם שהוא חורג מתנאי הרישיון של הקנביס הרפואי. הנאשם אישר כי אכן עליו לעשן רק בביתו אולם לעיתים הוא מעשן גם בפינות שאיש לא יראה אותו מחוץ לבית "אתה הולך למקום מסוים ופתאום כואב לך, אז מה אני אעשה? אני מצניע והולך למקומות פינתיים שלא יראו אותי אנשים" – ע' 39, ש' 18-20.
התובעת הטיחה בנאשם כי הכתובת של הרישיון הינה הקשת 25 בתל אביב ולא בגבעת כוח.
הנאשם ציין כי בשעה 02:00 לפנות בוקר שאף שאיפה אחת של אידוי.
כשנשאל מדוע לא סיפר אודות הג'וינט לחוקר בוזגלו, השיב הנאשם כי סיפר והחוקר לא רשם את מה שאמר "רק רציתי להגיע הביתה".
כשנשאל מדוע סיפר זאת רק לחוקרת אנט משפתי, השיב: "לאנט, כל היום הזה אני רק מקבל מכות וסוגרים לי את הדלת, כשאני יושב ככה בחדר המתנה, הייתי בלחץ, אנט בחורה חביבה, קרן שמש אחת בכל היום השחור הזה, שאכפת לה ממני, והיא התחילה לשאול אותי שאלות..." – ע' 40, החל משורה 29 ואילך.

15. אביו של הנאשם, אהוד בן דוד, העיד כי הוא מתגורר ברחוב הקשת 25, בעקבות שיחת טלפון משכן מגבעת כוח, רץ לראות מה קורה. הבחין בבנו ברכב אזוק.
אמר לשוטר "אתה לא מתבייש, הוא בנאדם נכה 100%".
שאל מה המטרה שלהם ואמרו שמחפשים סמים, אמר לשוטרים שהכל לרשותם וכי לבנו יש רישיון לסמים "זה התרופה שלו".
הסביר לשוטר שהיה בחצר כי בנו זקוק לתרופה כדי להרגע. "פה שם פה שם, הוא הסכים שהוא יעשן. שלומי שם את היד ולקח את הסיגריה שהוא מגלגל לו, זה התרופה שלו. השוטר הציע לי סיגריה, היניב הזה, אמרתי לו אני לא מעשן מלברו, אני מעשן את הסיגריות שלי, את הזבל שלי, אני מעשן טיים. הבאתי לשוטרים סולם, הלכתי איתם לכל מקום שרצו, כל מה שצריך, באהבה פתחתי בחפץ לב. לקח את הרישיון, לקח את הסמים..." – ע' 42.
"כל השוטרים היו שם. כל מי שהיה שם, אחרי זה יניב אמר לצוות שלו למה אתם נותנים לו לעשן? כשזה היה בהסכמה שלו שהוא יעשן" – ע' 42, ש' 11-12.
בחקירתו הנגדית אישר העד כי לא כל העת היה צמוד לבנו.
העד אישר שאינו יודע להבחין בין ג'וינט לסיגריה, עם זאת ציין את המינוח 'סיגריה מגולגלת'.

דיון והכרעה

16. לאחר ששמעתי מלוא הראיות בתיק זה, האזנתי ברב קשב לכל העדים, לנאשם ואביו, עיינתי שוב בכל המוצגים שהוגשו וקראתי דפי פרוטוקול – נותר בליבי ספק באשר להו כחת האשמה המיוחסת לנאשם, בשים לב למידת הנטל הנדרש בפלילים, מצד התביעה.

17. אין כאמור מחלוקת בין הצדדים, שהנאשם נכה 100% כתוצאה מתאונת דרכים שעבר.
אין מחלוקת בין הצדדים שלנאשם רישיון מטעם משרד הבריאות להחזקה ושימוש בקנביס רפואי בצורת תפרחות במשקל של 60 גרם.
אין מחלוקת כי השוטרים הגיעו ביום האירוע לביתו של הנאשם, לחיפוש אחר סמים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי החיפוש היה כדין וכך גם באשר לנטילת דגימת השתן.
המדובר בבלשים ולא בשוטרי תנועה, וכי כמות הסם שנתפסה עמדה על כ- 50 גרם, דהיינו במסגרת הכמות המותרת ברישיון, כך שהסם הוחזר לידי הנאשם.
אין מחלוקת שהנאשם נהג ברכב ביום האירוע, סמוך לשעה 11:00 בבוקר.
לא הוצג לעיוני כמוצג מה שנתפס ברכבו של הנאשם, לרבות לא הוצגה בפני חוו"ד לעניין פריטים אלה – ומכאן איני יכול לקבוע כל ממצא באשר לחיפוש ברכב.

התביעה הרחיבה טיעוניה, וכך גם בחקירתה הנגדית את הנאשם, באשר להיקף הרישיון שניתן לנאשם ובתוך כך הפרתו ע"י הנאשם.
לא נעלמו מעיני טיעונים אלה (ראו סיכומי התביעה) עם זאת וחשוב לזכור – המחל וקת העיקרית בתיק זה הינה האם הנאשם עישן סיגריה המכילה קנביס (ג'וינט) עובר לנהיגתו או אחריה.
מבלי לקבוע בדבר מסמרות, אעיר כי הפרת הרישיון וטיעונים ברוח זו קש ורים באפיקים מנהליים, לרבות טיפול מצד משרד הבריאות, ואינם יכולים להשלים את הראיות, במקום בו הן חסרות או למצער לא מספיקות במידת ההוכחה המוטל ת על כתפי התביעה בפלילים.

18. ההלכה המרכזית, בסוגיית שימוש בקנביס רפואי שניתן ברישיון ונהיגה ברכב, מצויה במסגרת רע"פ 3174/12 רן שריג נ' מדינת ישראל, מיום 8.8.12.

שם נדון מקרה בו נהג, עשה שימוש בקנביס רפואי ברישיון, שנצרך כ- 20 דקות עובר לנהיגה. בדיקת המאפיינים יצאה תקינה.
עלתה השאלה האם התקיימו יסודות העבירה, מקום בו נצרך הסם ברישיון.

הערכאה הדיונית קבעה באותו מקרה, כי: "אף שלשר הבריאות נתונה הסמכות להחריג סמים מסוימים מעבירת הנהיגה בשכרות, משלא עשה כן, יש לראות בנהיגה תחת השפעתו של כל סם אסור כנהיגה בשכרות" ואין מקום ליצירת הבחנה משפטית בין נהיגה תחת השפעת סם שנצרך כדין לבין סם שנצרך שלא כדין.

בית המשפט לתעבורה בתל אביב גזר, באותו מקרה , על הנאשם את פסילת המ ינימום הקבועה עלי פקודת התעבורה (סעיף 39א) לתקופה של שנתיים לצד ענישה נלווית.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר את הכרעת הדין והקביעות המשפטיות, ובתוך כך נקבע שאין בפקודה לאקונה, בהעדר התייחסות מפורשת למי שצרך את הסם ברישיון.
עם זאת, נקבע שיש לראות בנסיבות אלה משום נסיבות חריגות המצדיקות ענישה הפחותה מפסילת המנימום הקבועה בפקודה, ובתוך כך הופחת עונשו של הנהג , במקרה זה , לשנ ת פסילה אחת.

בבית המשפט העליון אוזכרה עדותו של דר' י. ברוך, מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנל, אשר הסביר כי קיימת מחלוקת באשר לפרק הזמן שיש להמתין בין צריכת הסם לבין הנהיגה, וכי המלצתו, כפי שמופיעה בפסק הדין היא המתנה לפרק זמן של שש שעות.

בתשובת המדינה לבית המשפט העליון, צוין כי ישנם סמים המסופקים ברישיון אשר יש לאפשר לנהוג בהשפעתם בתנאים מסוימים. "בהקשר זה ציינה המשיבה כי תקנות להסדרת הנושא נמצאות בשלבי התקנה, וכי בינתיים מוסדר הנושא באמצעות הפעלת שיקול הדעת של התביעה ואי העמדה לדין במקרים גבוליים. כך, בהקשר של קנביס, מפעילה המשיבה את שיקול דעתה בהעמדה לדין, ובמקרה שבו חלפו שש שעות, כקבוע בהנחיות הקליניות, אפשר שתבחר שלא להעמיד לדין חרף ביצועה של עבירה".

בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור, וקבע כי במקרה הקונקרטי "אין מחלוקת כי המבקש צרך את הסם זמן קצר ביותר לפני הנהיגה. צריכה זו עומדת בניגוד להמלצות הקליניות, ובוודאי שאינה מותרת על פי חוק ".

בשולי פסק הדין, מציין כב' השו' ג'ובראן: "סביר להניח שישנם סמים רבים שבהשפעתם אין לנהוג כלל, אף אם הם ניתנו ברישיון, ולא יהיה בכך כל פסול. השאלה השנייה אותה מנסה המבקש לעורר בהליך זה היא מהו פרק הזמן הנדרש עד להתפוגגות ההשפעה של הסם, וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה. שאלה זו מורכבת ומסובכת, וטוב יעשה משרד הבריאות אם יקדם את התקנת התקנות בנושא".

19. באחרונה, שב בית המשפט העליון על קריאתו, כאמור לעיל, במסגרת רע"פ 6661/14 איתן קוליה נ' מדינת ישראל, מיום 19.1.15.
"שאלה זו מתחדדת, כאשר עסקינן במי שניתן לו רישיון לשימוש בקנביס לצורך רפואי, והדבר ממחיש הצורך בהבהרת המצב החוקי, בהתאם לתכליותיה של פקודת התעבורה. מקרים מעין אלה, הגיעו בעבר לפתחו של בית משפט זה. ברע"פ 3174/12 שריג נ' מדינת ישראל...(על דברים אלה, חזר השופט ג'ובראן ברע"פ 51/13 פרחי נ' מדינת ישראל, 12.8.13...רע"פ8585/13 אזולאי נ' מדינת ישראל, 4.2.14). המשיבה לא התייחסה לעניין זה בתגובתה. נראה, כי למרות חלוף הזמן, המצב המשפטי טרם הובהר לאשורו, ויש לקוות כי הדבר ייעשה בהקדם (ראו, בהקשר זה, גם, עפ"ת (מרכז) 17569-07-12 פרחי נ' מדינת ישראל, 17.12.12, פ"ל(תל אביב) 4764-03-13 מדינת ישראל נ' וויס, 11.12.14; והשוו לעפ"ת (נ צרת) 33450-05-12 מדינת ישראל נ' סתיו, 21.10.12)".

יש לציין כי בעניינו של וויס המוזכר, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב במסגרת עפ"ת 24446-01-15 וויס נ' מדינת ישראל, מיום 22.1.15.
שם נדונה עבירה של נהיגה בשכרות, עת הנהג צרך קנביס רפואי ברישיון בשעה 13:30 ובשעה 19:30 רכב על אופנועו כדי להחזיר את בנו מלימודיו.
הערכאה הדיונית לא העניקה אמון בגרסה זו, באשר למועד השימוש בסם. יודגש כי באותו מקרה דר' גופר העיד בבית המשפט, וקבע כי כמות חומצת החשיש שנמצאה מעידה כי המערער השתמש בסם עובר לנהיגתו .

בעניין זה מציין כב' השו' רענן בן-יוסף: "במישור האחר, במישור של הענישה העובדה שאף בית המשפט העליון מתריע על זה זמן ניכר ואפנה לפסקה 16 בפסק הדין של בית המשפט העליון שצוין לעיל – על הצורך בהבהרת המצב החוק י באשר לנהגים הנוהגים בעת או בתקופה שהם משתמשים בסמים באופן חוקי נראה שאי התייחסות המדינה לתיקון הנדרש במשך זמן כה רב מצדיק צלצול בפעמוני אזעקה בכלים העומדים לרשותו של בית המשפט" .
בית המשפט המחוזי הותיר את הכרעת הדין על כנה, אך לאור העובדה שהמצב החוקי דרוש הבהרה, וכדי לעורר את הרשויות לפעול "סוף סוף ולעשות את חובתן", כדבריו, מחליט בית המשפט להפחית את הפסילה מתחת לפסילת המנימום ומעמידה על 14 חודשים בלבד.

20. מושכלות יסוד כי לאור המצב המשפטי הקיים דֶהיום, אין כל הבדל בין מי שצרך סם ברישיון לבין מי שצרך סם שלא כדין ונהג. אם בדגימת שתן או דם מגופו של זה וזה ימצא סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן, ותהא בנמצא ראיה לנהיגה – יואשם זה וגם זה בנהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.
אין ולא צריכה להיות הבחנה בין מי שצרך סם כדין לבין מי שצרך סם שלא כדין, והעז לעלות עלי כביש ולנהוג ברכב. הציבור לא צריך לשאת בתוצאות מעשיו של זה וגם זה, ובתוך כך אין להעמיד את הציבור בסיכון הנובע מנהג שצרך סם עובר לנהיגתו , גם אם עסקינן בצריכה 'מוקדמת', כך שהותירה תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו.

סעיף 64ב לפקודת התעבורה מונה מספר חלופות להגדרת 'שיכור', ובין היתר: "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן".

לעניין חלופות להגדרת שיכור – ראו והשוו: תת"ע 3095-06-14 מדינת ישראל נ' דעאס אחמד, מיום 16.3.15; עפ"ת (תל אביב) 1062-05-15 דעאס נ' מדינת ישראל, מיום 14.5.15.

21. במקרה שלפני, בדיקת המאפיינים יצאה תקינה (ת/10) במובן זה שהסיבה לעמידתו והתנדנדותו של הנאשם, נ בעה מתאונת הדרכים שעבר והפלטינות המצויות ברגליו.
במבחן הבאת אצבע לאף הנאשם צלח והשוטר התרשם כי הלה "לא נראה שיכור".
הנאשם טען כי צרך קנביס רפואי בשעה 02:00 לפנות בוקר, ביום האירוע, ונצפה נוהג ע"י השוטרים בסמוך לשעה 11:00 בבוקר, דהיינו עברו חלפו מעל לאותן שש שעות, כמצוין בהלכת רן שריג לעיל.
עם זאת, כפי שנקבע בפסיקה המצוטטת לעיל, הדברים לא קבלו עדיין עיגון חקיקתי, כל שכן שלא הוברר דיו תנאי הרישיון הספציפי, מבחינת ההנחיות שנ יתנו לנאשם, באשר לנהיגה, אם לאו – ולא נעלמה מעיני ההגבלה שבסעיף 3 לת/4 – " בעת השימוש בסם המסוכן חל איסור מוחלט על ביצוע פעולות הדורשות ריכוז לרבות נהיגה...".
כמובן עולה השאלה המתבקשת, כפי שעלתה בפסיקה מהלכת רן שריג ואילך, לעניין משמעות זו, לרבות מקומן של ההנחיות הקליניות, בהעדר עיגון בחקיקה.

בדיקת השתן מגופו של הנאשם , שאין מחלוקת שנטלה כדין ובהסכמה, וההגנה אינה חולקת על כך – מעידה על תוצרי חילוף חומרים של סם מסוג קנביס.

בתיק שלפני דר' גופר לא העיד (בניגוד ל מצב בפסק דין וויס לעיל, שם העיד המומחה).
לא הוכח בפני, האם הכמות האמורה יכולה להתיישב עם צריכת סם עובר לנהיגה, או שמא מתיישבת המה עם טענת הנאשם שצרך את הסם לאחר נהיגתו, בעת החיפוש בביתו.

ברי הדבר, כי בניגוד לשכרות אלכוהול, שם על התביעה להוכיח כי הנהג צרך את האלכוהול בעת נהיגה או עובר לנהיגתו, כך שצריכת אלכוהול לאחר נהיגה איננה מהווה עבירה של נהיגה בשכרות, הרי ששכרות סמים, איננה תלויה בעיתוי, אלא בקיומו של סם או תוצרי חילוף חומרים של סם, בגופו של הנהג, לאחר שנצפה ה אחרון נוהג ונבדק.
(לעניין המינוח 'נהיגה' והמבחן לנהיגה בהקשר לשכרות – ראו מהעת האחרונה
רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל, מיום 5.5.15).

השאלה העולה בתיק שלפני, מה דינו של נהג, שטוען כי השתמש בסם לאחר נהיגתו.
צריכת סמים כשלעצמה אסורה היא, ומהווה עבירה פלילית אליבא דֶפקודת הסמים.
עם זאת, מה דינו של נהג, שצרך סם מסוכן, ברישיון מאת מדינת ישראל - משרד הבריאות, ובשל כך, פטור הוא מעבירה פלילית של החזקה ושימוש בסם מסוכן, אך עומדת לחובתו עבירה של נהיגה בשכרות?

האם כלל ניתן לשייך את הכמות שצרך הנאשם עובר לנהיגתו, בשעה 02:00 לפנות בוקר, כגרסתו, שלא נסתרה, מתוך כלל תוצרי החילוף, שנמצאו בגופו, שחלקם לבטח משויכים אף לשימוש לאחר הנהיגה?

בהעדר חוות דעת מומחה לעניין זה , אין בידי להכריע בכך.
אין הדבר בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ואין בית המשפט יכול להקיש מקביעותיו של מומחה נכבד ככל שיהיה, שניתנו בתיקים אחרים כמפורט עלי פסיקה – תיקים בהם העיד המומחה.

22. בתיק שלפני התעורר בליבי ספק, שמא צריכת הסם מצד הנאשם נעשתה, גם במהלך החיפוש בביתו, ולאחר נהיגתו, ובתוך כך בהעדר העדת מומחה מצד התביעה, אינני יכול לדעת או לקבוע איזו כמות, אם בכלל, של תוצרי חילוף חומרים של סם הקנביס משויכת לצרי כת הסם עובר לנהיגה ואיזו כמות משויכת לאחריה (ת/15).

לאחר שמיעת מלוא הראיות, התרשמתי, שאף שוטר מבין השוטרים, שנכחו בעת החיפוש, לא נתן לנאשם אישור מפורש לעשות שימוש בקנביס הרפואי, בעת החיפוש.
השוטרים פעלו כדין – עת ערכו חיפוש שאין עליו מחלוקת בין הצדדים שנעשה כדין, ולא התרשמתי שמי מביניהם נתן אישור מפורש לנאשם כאמור.

עם זאת, אין מחלוקת כי הנאשם עישן במהלך החיפוש, והשאלה כמובן הינה מה עישן הנאשם.
מפקד הכח, פקד לחמי, מציין כי: "זה נדיר שיש אנשים עם רישיון רפואי לעשן קנביס רפואי. אין משהו סדור בעניין זה ואמורים לשאול אותי" – ע' 16, ש' 17-18.

השוטרים מציינים כי הבחינו בסמים וכלי עישון לסמים ע"ג השיש – ראו למשל ע' 17, ש' 17.
רוב השוטרים למעט השוטר מיכאל, אינם זוכרים באם הנאשם עישן במהלך החיפוש.
השוטר מיכאל מציין כי הבחין בנאשם מעשן, שתי סיגריות מקופסת מלברו חדשה, ואינו יודע מי אישר לו לעשן. "כנראה שמישהו אישר לו לעשן אז הוא עישן" – ע' 27, ש' 19-20.

על הסיכון שבעישון בזמן חיפוש, עמד השוטר רס"ר עידן בן שמחון, תוך שציין: "במהלך חיפוש אנחנו לא נותנים לאנשים לעשן, כי סיגריה יכולה לשמש ככלי תקיפה נגד שוטרים" – ע' 17, ש' 5-7.

אם כך, מי נתן לנאשם לעשן?

ברי כי עישון בזמן חיפוש טעון אישור, איש מהשוטרים לא אישר וכך גם מפקד הכוח, ורוב רובם של השוטרים אינם זוכרים אם הנאשם עישן, אם לאו.
השוטר מיכאל הבחין בנאשם מעשן 2 סיגריות מתוך קופסת מלברו סגורה , אך אינו יודע מי אישר לו לעשן.
בנסיבות אלה, בשים לב למכלול הראייתי ששמעתי, התרשמתי כי במהלך החיפוש, נוצר מעין אי סדר, כאשר חלק מהשוטרים נמצאים בחצר וחלק בבית, או-אז נטל הנאשם על דעת עצמו, סיגריה שהכילה קנביס רפואי, שהיתה בנמצא במאפרה על גבי השיש ועישן ממנה.

אינני מקבל את גרסת הנאשם כי מי מבין השוטרים אישר לו לעשן סיגריה שכזו במהלך החיפוש, עם זאת התרשמתי כי לאור התפתחות הדברים במהלך החיפוש, מתוך מצוקת הנאשם וכאביו, נטל הוא ס יגריה שכזו ושאף ממנה, על דעת עצמו.

הדברים מתחזקים עם מכלול עדויות השוטרים כי אינם זוכרים נתון זה, ומאידך אינם יכולים לשלול אותו, ומנגד עדותו של השוטר מיכאל שהבחין בעישון של סיגריות רגילות ואף ציין הדברים בסעיף 9 לת/10 (בנוסף רא ו והשוו בין השעות שבת/ 7, ת/8, ת/9).
עפ"י מה ששמעתי, עישון (כל עישון) כשלעצמו, הינו חריג במהלך חיפוש, נוכח הסיכון לשוטרים כפי ששמענו, אולם השוטר מיכאל לא ידע לספר מי אישר לנאשם לעשות כן.
הדברים מתחזקים בעדותה של אנט משפתי, ת/11 וכן בעדותו של אביו של הנאשם.

לאחר ששמעתי את עדותו של אביו של הנאשם, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי עסקינן בעדות קרוב מדרגה ראשונה, בשים לב לאינטרסים הידועים בעדות שכזו, אציין כי אביו של הנאשם הותיר בי רושם חיובי. התרשמתי מאב שחייו פסקו לאחר תאונת הדרכים שארעה לבנו, חיים הסובבים אחר הטיפול בבנו ובשיקומו, אציין כי חלק מהדברים שאמר האב, גרמו לו לבכ י במהלך עדותו.
אינני מקבל את מלוא העדות. עם זאת, לאחר פלגינן דיבורא, בהחלט אני מאמץ חלק מהעדות, בה הבחין האב בבנו מעשן כאמור : "שלומי שם את היד ולקח את הסיגריה שהוא מגלגל לו, זה התרופה שלו" – ע' 42, ש' 1-2.
הנני דוחה את גרסת עד זה, כפי שדחיתי את גרסת הנאשם, לפיה הנאשם קיבל אישור או רשות לעשות כן מצד מי מבין השוטרים שנכחו בחיפוש.
התרשמתי מהראיות, כמכלול, שאישור שכזה לא ניתן ע"י מי מבין השוטרים, עם זאת התרשמתי, שהנאשם, נטל חירות לעצמו, בנסיבות שנוצרו, ועשה שימוש בסי גריה כאמור, שהמתינה לעת מצוא.

23. באשר לנהיגה בקלות ראש, התרשמתי כי גם ביחס לעבירה זו, לא הורם הנטל, במידה הנדרשת בפלילים, ונותר בליבי ספק גם באשר לעבירה זו המיוחסת לנאשם.
התביעה, ולא בכדי, לא ייחסה לנאשם עבירה של אי ציות לשוטר.
הוכח כי יוגב אלימלך לבוש היה בבגדים אזרחיים, התרשמתי כי הנאשם לא זיהה עד זה כשוטר.
הנאשם בגרסתו הראשונית, אמר לשוטרים בשטח: "לא ידעתי שהוא שוטר, פחדתי בגלל הבלאגן שיש בשכונה" – ראו ת/5.
על רקע זה ניתן להבין את נסיעתו של הנאשם מהמקום.
מעבר לסימון לעצירה, והאמירה, לא ברור אם הנאשם כלל קלט אמירה זו, ובהעדר סממנים לזיהוי כשוטר או הצגת תעודת מנוי – הספק שנוצר פועל לטובת הנאשם בנקודה זו. העד אישר בחקירתו הנגדית כי עמד במקביל לרכב, וציין כי גם באופן אינסטינקטיבי שאדם מאיץ "אני הולך אחורה".
הדברים מתחדדים, עת עובר לכך , הנאשם נעצר ושאל את השוטר מיכאל 'מה מעשיו פה', וזה שחשד כי מדובר בחשוד, שאלו אם הוא מתגורר בכתובת האמורה. ברגע זה הנאשם האיץ ונסע מהמקום.
הנאשם הסביר באמרתו (ת/13) כי הבחין באנשים "על אזרחי" שאחד מהם עומד לי השער של בית סבתו, ועל כן ביצע פרסה כדי להחנות את הרכב בגבעת כוח (הכניסה הנוספת לביתו).
בעדותו בבית המשפט ציין כי: "ואז לא רציתי להסתבך עם העבריינים כדי לא לקבל מכות...".
ראו בהקשר זה סעיפים 24 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 וסעיף 5א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א – 1971.
לא הוכח בפני מהו אופן הנהיגה הנמהרת, מבנה הרחוב ולו בתרשים, בשים לב שהנאשם החנה רכבו בהמשך ברחוב המקביל.

סוף דבר
24. מכלל הטעמים דלעיל אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ה , 25 מאי 2015, במעמד הצדדים.

כל המוצגים נסרקו למערכת הנט, עפ"י ההנחיות. המוצגים מוחזרים כולם למשמורת התביעה – עד יהפוך פסק הדין לחלוט.

רועי פרי, שופט