הדפסה

מדינת ישראל נ' בלומנזון אורן

בפני
כב' השופט דן סעדון

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

בלומנזון אורן

הנאשם

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה בקלות ראש (סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה). ע"פ עובדות כתב האישום הסיע הנאשם באופנועו נוסע נוסף ("הנוסע") תוך שהוא גורר אדם נוסף, שלישי במספר, רכוב על רולרבליידס ("הנגרר").

הנאשם כפר במיוחס לו.

גרסת המאשימה נשענת על דוח [ת/1] שערך רס"ר וודוביץ אמיר ("השוטר"). מ-ת/1 עולה כי הנאשם נצפה כשהוא רוכב על אופנועו, מרכיב את הנוסע וגורר את הנגרר. בשלב מסוים נצפה הנוסע כשהוא מסתכל לאחור לעבר הנגרר. הנגרר ניתק מגע ונעלם. דברי הנאשם כפי שנרשמו בדוח היו, בתמצית, כי הנאשם לא ראה דבר.

מטעם הנאשם העידו הנאשם עצמו והנוסע, מר אשל אלמליח.

דיון והכרעה

גרסת השוטר כעולה מת/1 היא בהירה ומפורטת. הנאשם נמנע מלחקור את השוטר אודות הגרסה המפורטת בדוח ומכך אני סבור כי ניתן להעניק לגרסה משקל מלא.

גרסת הנאשם לאירוע מעוררת לטעמי תמיהות אולם לא במידה כזו המאיינת את משקלה, וודאי שלא כאשר היא מצטרפת לעדותו של מר אלמליח שהעיד דברים ברוח דומה.

כך, נמנע הנאשם מלחקור את השוטר על ת/1 לרבות הדברים שיוחסו שם לנאשם לפיהם הוא לא ראה את שאירע מאחוריו. בעדותו בבימ"ש הציג הנאשם גרסה עובדתית שונה לפיה האירוע כלל לא היה. במסגרת שמיעת הראיות הוסבר , והדעת נותנת, כי גרירתו של אדם נוסף באמצעות האופנוע היה יוצר עומס נוסף וסביר להניח כי הנאשם, נוהג האופנוע, היה חש בשינוי בכושר הסחיבה של האופנוע. אם יכול היה הנאשם לדעת על קיומו של אדם נוסף לא רק מהסתכלות בעין אלא גם משינוי כוח הסחיבה של האופנוע, מדוע לא ראה לציין עניין זה בדבריו לשוטר?

העד, מר אלמליח ציין, ברוח גרסת הנאשם בעדותו בבית המשפט, כי הנאשם לא הרכיב את הנגרר ("אני טוען שזה לא היה.."). גרסה זו לא נסתרה. נוכח הכחשת האירוע על ידי מר אלמליח היה מתבקש, לטעמי, לשאול את מר אלמליח לגבי המיוחס לו בת/1 ולפיו הוא הסתכל לאחור, לעבר הנגרר, והלה ניתק מגע ונעלם. הימנעות מלשאול שאלה מתבקשת ורלוונטית זו מקימה הנחה כי אילו הייתה השאלה נשאלת היה בתשובה כדי לפעול לחובת המאשימה.

סיכומם של דברים: חרף תמיהות מסוימות העולות מעדות הנאשם, דומה כי הגרעין העובדתי העומד ביסוד פרשת ההגנה – לפיו הנאשם לא גרר את הנגרר באמצעות אופנועו– לא נסתר. יש בגרעין זה כדי להקים ספק סביר בנוגע לאשמתו של הנאשם בביצוע העבירה. משכך, מן הדין הוא לזכות את הנאשם וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג , 12 דצמבר 2012, במעמד הצדדים