הדפסה

מדינת ישראל נ' אל קאק(עציר) ואח'

בפני
כב' השופט ד"ר עמי קובו

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

מופיד אל קאק (עציר)

הנאשם

ב"כ המאשימה: עו"ד נדב רייכמן
ב"ה נאשם: עו"ד צופיה אונגר

גזר דין
רקע
נאשם 1 ( להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:
א. הסגת גבול, עבירה לפי סעיפים 447 ( א) ו- 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב. כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.
על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 9.4.13 נהג מהדי אבו חמיד ( להלן: "מהדי") ברכב, אשר נמצא בבעלותו של זהור אלטורי. במועד זה, סמוך לשעה 22:30 ולאחר שהתגלתה תקלה ברכב, הותיר מהדי את הרכב סגור, אך לא נעול בפתח תקווה. בנסיבות אלו, בין המועדים 9.4.13 בשעה 22:30 לבין יום 10.4.13 בשעה 09:00, נכנס הנאשם לרכב בצוותא חדא עם נאשמים 2 ו-3, על-ידי כך שפתח את דלתות הרכב, נכנס לרכב והלך לישון. בהמשך נתפס הנאשם כאשר הוא ישן ברכב.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יסמין נוי, מתחם העונש הראוי לעבירת השב"ח ולעבירה נלווית נוספת, הוא בין 4 חודשי מאסר לשנת מאסר בפועל. לטענת המאשימה, מדובר בנאשם בעל עבר פלילי ביטחוני לא מבוטל. מדובר באדם שיש לו 7 הרשעות קודמות בין השנים 1979-1984 בעבירות של הנחת מטעני חבלה. הנאשם ריצה תקופות מאסר ממושכות. בשנת 2006 נשפט הנאשם בבית דין צבאי בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. המאשימה טענה כי היא ערה לעובדה שמאז שנת 1984 ועד שנת 2006 לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים, אך לאור עברו הפלילי של הנאשם, אין לתת לעובדה זו שיקול משמעותי לקולא. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד צופיה אונגר, מדובר בעבירות של השגת גבול וכניסה לישראל שלא כדין. הנאשם אמנם נכנס לרכב, אך הדלת הייתה לא נעולה, לא נגרם נזק לרכב, לא נגנב דבר מהרכב. ב"כ הנאשם טענה כי ההרשעה הקודמת של הנאשם בעבירות ביטחוניות הייתה לפני כ- 30 שנים, וכי בשנת 2006 הורשע הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, שבגינה ריצה 45 ימי מאסר. ב"כ הנאשם טענה כי מאז ההרשעה האחרונה של הנאשם בעבירה הביטחונית, נולדו לנאשם 6 ילדים. לטענתה, אשתו של הנאשם אינה עובדת וסובלת מבעיות לב, ילדתו הקטנה בת שנתיים וחצי סובלת אף היא מבעיות לב, והנאשם עצמו עיוור בעין אחת. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם ניסה להשיג אישור כניסה לישראל. ב"כ הנאשם טענה כי אין לקבל את המתחם אותה הציעה המאשימה, בשל העובדה שהעבירה הנלווית היא מינורית, ועתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר קצר.
הנאשם עצמו טען כי נכנס לישראל לצרכי פרנסה וביקש שיתחשבו בו.
דיון וגזירת הדין
בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה. עבירת הסגת הגבול פוגעת אף בזכות הקניין.
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה הינה ברף הנמוך לאור התיקון המשמעותי בכתב האישום, ובשים לב לכך שעבירת הסגת הגבול הינה ברף הנמוך של העבירה.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר לתקופות שבין חודש עד שישה חודשים, כמפורט להלן:
א. בעפ"ג (מח' ת"א) 18471-01-10 מדינת ישראל נ' פדה (15.2.10), התקבל ערעורה של המדינה והוחמר עונשו של נאשם שהורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. בית משפט השלום גזר על הנאשם חודש מאסר בפועל, וכן הפעיל מאסר על תנאי של 6 חודשים בחופף. בית המשפט המחוזי החמיר את העונש וגזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל, וכן הפעיל את המאסר על תנאי במצטבר, כך שסך הכול ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל.
ב. בעפ"ג (מח' מרכז) 48260-05-10 רדואן נ' מדינת ישראל (15.7.10), נדחה ערעורו של הנאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והותיר את העונש על כנו.
ג. בעפ"ג (מח' מרכז) 6303-12-09 קנאזע נ' מדינת ישראל ( 23.2.10), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 6 חודשים, הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים, וכן קנס. בית המשפט המחוזי ביטל את עונש הקנס, אך הותיר את עונש המאסר על כנו.
ד. בעפ"ג (מרכז) 37240-07-11 מדינת ישראל נ' אקרע (21.7.13), התקבל ערעורה של המדינה על קלות העונש של הנאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. בית משפט השלום האריך את עונש המאסר המותנה של הנאשם והפעיל את התחייבותו מתיר אחר. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה וגזר על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל.
ה. בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 46768-04-13 מדינת ישראל נ' אלהרוש (28.4.13) קיבל בית-המשפט את הערעור המדינה וגזר על נאשם שהורשע בשלושה אישומים של כניסה לישראל שלא כחוק, חודשיים מאסר בפועל.
ו. בעפ"ג (מרכז) 57019-07-12 מדינת ישראל נ' גבור (31.7.12), התקבל ערעורה של המדינה על קלות העונש של הנאשמים, שהורשעו על-פי הודאתם, בבית משפט השלום ב-3 עבירות של שהייה בלתי חוקית. בית משפט השלום גזר על הנאשמים 7 ימי מאסר בפועל, חופפים לימי המעצר. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, החמיר את עונשם של הנאשמים וגזר עליהם חודשיים מאסר בפועל.
ז. בתיק זה, נגזר על נאשמים 2-3 עונש מאסר בפועל למשך חודש ויום.
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הנאשם נכנס לישראל למטרות עבודה.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין ( סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו בין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל, וזאת בהתאם להנחיית בית-המשפט המחוזי מרכז ( ר' למשל, עפ"ג ( מח' מרכז-לוד) 46768-04-13 מדינת ישראל נ' אלהרוש (28.4.13)).
במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור מצדיק החמרה בעונשו של הנאשם בשים לב לעברו הבטחוני, כפי שיפורט להלן, אך אינו מצדיק חריגה מהמתחם. השיקול השיקומי גם הוא אינו ממין העניין.
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ( סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; מובן הדבר כי עונש מאסר בפועל ממושך יפגע בנאשם, שהינו יליד 1961.
הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; ניכר כי מאסרו של הנאשם יפגע במשפחתו, וזאת בשים לב לנסיבות המשפחתיות כפי שהוצגו על-ידי בא-כוח הנאשם, ולאור העובדה שהנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסה.
נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו; הנאשם הודה באשמה בהזדמנות הראשונה ונטל אחריות מלאה למעשיו.
נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; לנאשם 6 ילדים, אשתו אינה עובדת וסובלת מבעיות לב, ילדתו הקטנה של הנאשם בת שנתיים וחצי סובלת אף היא מבעיות לב, הנאשם עצמו עיוור בעין אחת.
עברו הפלילי של הנאשם. לנאשם 7 הרשעות קודמות בין השנים 1979-1984 בעבירות ביטחוניות. בשנת 1984 נדון הנאשם, פעמיים, ל- 25 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום מוות, חברות בהתאגדות בלתי חוקית ועוד במספר אישומים. קודם לכן, בשנת 1980 הורשע הנאשם בעבירה של החזקת נשק, וכן הורשע בעבירות נוספות. לטענת ב"כ הנאשם, אשר לא נסתרה, כשנה וחצי לאחר תחילת מאסרו, שוחרר הנאשם בעסקה. מאז שנת 1984 ועד שנת 2006, לא הורשע הנאשם. בשנת 2006 הורשע הנאשם בכניסה לישראל שלא כחוק והפרת הכרזת שטח סגור. כל הרשעותיו הקודמות הינן מבתי משפט צבאיים.
בנוגע לעברו הפלילי של הנאשם, מחד גיסא, מדובר בעבר מכביד מאוד, אשר כולל הרשעות בעבירות בטחון חמורות, שבגינן נדון לעונש חמור של 25 שנות מאסר בפועל. מאידך גיסא, מדובר בעבירות ישנות, משנת 1984, כאשר מאז, למעט מקרה בודד שאינו חמור, לא הסתבך הנאשם בביצוע עבירות.
עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם.
סוף דבר
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך שלושה חודשים וחצי, שמניינו החל מיום מעצרו 9.4.13.
חמישה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל או עבירה של הסגת גבול.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, במעמד הצדדים.