הדפסה

מדינת ישראל נ' אלג'עאר(עציר)

בפני
כב' השופט נסר אבו טהה

המבקשת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד לימור הילל

נגד

המשיב

סמיר אלג'עאר (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד שי שורר ועו"ד פאיז אלשאמי

החלטה
1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין , הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 257, נהיגה ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח.

2. עובדות כתב האישום בתמצית:

א. למשיב אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה .

ב. נטען, כי בתאריך 27. 11.2012, בלשי תחנת רהט - אהרון נתכו ואלירן שוורץ, אשר היה בפעילות משטרתית יזומה (להלן: "הבלשים"), ונסעו בניידת משטרתית סמויה, המתינו להגעת רכב מסוג "מזדה לנטיס" (להלן: "הרכב"), סמוך לכיכר הכניסה לאזור התעשייה ברהט (להלן: "הכיכר") . משהגיע הרכב לכיכר, חצה המשיב את הכיכר והמשיך בנסיעה בכביש. הבלשים פתחו בנסיעה אחריו ואף קראו לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור, וסימנו לו באמצעות אורות הניידת לעצור בצד הדרך של הכיכר, אולם המשיב משהבחין בבלשים נוסעים אחריו, הגביר את מהירות הנסיעה, ביצע פניית פרסה מהירה, יצא מתחנת הדלק, פנה ימינה בחזרה לרחוב עומר אל מוחתר, תוך שהוא מתעלם מכלי רכב אשר נסעו באותה עת ברחוב כדי להימלט מהשוטרים. המשיך המשיב בנסיעתו, תוך סיכון משאית ומכונית נוספת, דבר שאילץ את נהגי המשאית והמכונית הנוספת להסיט את כלי רכבם אל שולי הדרך, וזאת על מנת להימנע מפגיעה ברכב המשיב. עוד נטען, כי המשיב המשיך בנסיעתו מבלי לשעות להוראות השוטרים, חצה כיכר סמי שווארמה עד שהגיע לצומת "זגינה", תוך שהוא מתעלם שוב מכלי הרכב אשר הגיעו בנתיב הנגדי. כתוצאה מנסיעתו גרם לשני כלי רכב נוספים אשר נסעו לפניו לסטות לשולי הדרך, שוב על מנת להימנע מפגיעה ברכב המשיב, עד שפנה ימינה לשכונה 26 ברהט במהירות רבה. כתוצאה מכך, איבד המשיב את השליטה ברכב, עלה עם הרכב על המדרכה שבצידה השני של הפנייה ימינה ונעצר סמוך מאוד לדלת הכניסה של חנות מכולת הממוקמת בצומת.

נטען, כי לאחר שהבחין המשיב בבלשים מתקרבים אל הרכב, שוב פתח המשיב בנסיעה מהירה בכביש הכניסה לשכונה 26 שהוא כביש דו כיווני צר. באותה עת שיחקה קבוצת ילדים בצומת בכביש סמוך לבית 67. כתוצאה מנסיעתו המהירה נמלטו הילדים במהירות מנתיב נסיעתו ומועדים על גבי המדרכה, זאת על מנת להימנע מפגיעה מהרכב. המשיב המשיך בנסיעתו עד שהגיע סמוך לבית 22 בשכונה 26, הממוקם ליד כתובת מגוריו, עצר את הרכב וניסה לצאת מדלת הנהג שברכב. הבלשים הגיעו סמוך אליו ומנעו ממנו לפתוח את הדלת באמצעות הניידת. המשיב הסתיר באמצעות ידו את פניו, יצא במהירות מהרכב, נכנס לתוך אחד הבתים שמימין לרכב, ונמלט מהמקום.

עוד נטען, כי הבלשים ניסו לרדוף אחרי המשיב כדי לבצע את מעצרו, אולם משהתקבצו אנשים רבים מהשכונה והשליכו חפצים לעבר הבלשים, איימו עליהם בפגיעה בגופם ודרשו מהם לעזוב את המקום, נאלצו הבלשים לחדול מלרדוף אחר המשיב שנמלט.

3. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, בכפוף לכך שתישמר לו הזכות לטעון באופן ממוקד לעניין הראיות היה וימצא לנכון לאחר שיצלם את חומר החקירה. יחד עם זאת, עתר לשחרר את המשיב באותם תנאי שחרור בערובה שנקבעו על ידי בית משפט השלום במסגרת מ"י 2700-12-12 (הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחסד"פ). לחילופין, עתר לקבלת תסקיר שיבחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

ב"כ המשיב עמד בטיעוניו, ראשית - על כך שהמשיב היה נתון במעצר בלתי חוקי (מספר דקות עד עשרות דקות, כקביעת בית המשפט המחוזי בערר שהוגש על ידי המבקשת כנגד החלטת השחרור על ידי בית משפט השלום במסגרת עמ"י 21055-12-12 – כבוד השופט אריאל ואגו ). שנית – נסיבותיו האישיות והמשפחתיות – המדובר במשיב צעיר, נשוי ואב לשני ילדים, מנהל אורח חיים נורמטיבי ועובד לפרנסתו. שלישית – בית משפט השלום בחן את החלופה ומצא אותה ראויה. רביעית – גם לגופם של המעשים המיוחסים למשיב, לא נגרם נזק למאן דהוא.

4. מנגד, ב"כ המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, שכן המשיב במעשיו המתוארים בכתב האישום, המעידים לכאורה על רמת מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש, כי אם ישוחרר המשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מן הדין. חשש זה נלמד מכך שהמשיב, כמיוחס לו בכתב האישום, ברח מהשוטרים שהורו לו לעצור. בנוסף נטען, כי לחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה אחת בעבירות של מעשה מגונה באדם, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור.

5. תסקיר שירות המבחן
בהמשך להחלטתי מיום 12.12.2012 הוריתי על קבלת תסקיר מעצר ליום 03.01.2013 שיבחן את רמת מסוכנותו של המשיב, וכן מסוגלות חלופה להציב גבולות להתנהגותו.

תסקיר כאמור התקבל וממנו עולה, כי המשיב בן 30, נשוי ואב לשני ילדים. טרם מעצרו התגורר עם אשתו וילדיו ברהט, נמנה למשפחה בת 10 נפשות, אביו נפטר לפני 6 שנים. המשיב סיים 12 שנות לימוד במסגרות חינוכיות ברהט. עובר למעצרו עבד בחברת "הקודחים גו'רי" כמסגר בקריית מלאכי.

עוד לדברי המשיב בפני קצינת המבחן עולה, כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, שלל שימוש בסמים או אלכוהול. המשיב הציע להשתחרר לחלופת מעצר בבית אחיו וכן בפיקוח אחיו ודודו ברהט.

התרשמות שירות המבחן מהמשיב – השירות מתרשם מאדם בעל יכולות מילוליות וקוגניטיביות תקינות, אשר הצליח לשמור על יציבות במישורי חייו השונים – במישור הלימודי והתעסוקתי. יחד עם זאת, סבור השירות, כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

חלופת המעצר שנבחנה – שירות המבחן נפגש עם אחיו של המשיב – אמיר ורדואן אלג'עאר, וכן עם דודו – לוטפי אלג'עאר, אשר הביעו את הסכמתם שהמשיב ישהה בביתו של אמיר והם יפקחו עליו לסירוגין.

אמיר – בן 33, נשוי, מתגורר בבית 26 בשכונה 26 ברהט, עובד בתחום הבניין. ציין, כי במידה והמשיב ישוחרר למעצר בית, יעזוב את עבודתו כדי לפקח עליו. רדואן – בן 36, נשוי ואב לילדים, מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה. לוטפי – בן 36, נשוי ואב לילדים, עובד כפסיכולוג בבית החולים הפסיכיאטרי, הביע את נכונותו לסייע בפיקוח על המשיב בשעות הערב.

התרשמות שירות המבחן מהחלופה – השירות סבור, כי שני הערבים העיקריים המוצעים, יתקשו להוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות עבור המשיב. מה גם, החלופה המוצעת ממוקמת באותו מגרש בו מתגורר המשיב. גם ביתו של הדוד לוטפי, המוצע גם הוא כחלופה, נמצא באותה שכונה.

לסיכום – שירות המבחן מציין, כי בשל רמת הסיכון המתוארת, והבעייתיות בחלופה המוצעת, אין הם באים בהמלצה לשחרורו של המשיב.

6. ב"כ המשיב חזר על הסכמתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת, ביקש לטעון, כי ראיות המבקשת טרם עברו את שלב החקירה הנגדית. עוד תהה כיצד רכב עם גלגל מפונצ'ר נוסע יותר מהר מניידת משטרה שרודפת אחריו. עוד תהה כיצד ניתן לייחס כוונה לסכן חיי אדם כאשר מרחק הנסיעה היה בין 150 ל-200 מטר.

באשר לתסקיר שירות המבחן, טען, כי מדובר בתסקיר שנערך באופן מגמתי, שלגישתו שולל כל אפשרות לחלופה שתוצע. חרף האמור בתסקיר, עתר לשחרר את המשיב לחלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן, הואיל ולגישתו מדובר בחלופה הולמת אשר מבטיחה את שלום הציבור בצורה סבירה. עוד הדגיש, כי אחד הערבים שהינו דודו של המשיב, הוא פסיכולוג קליני שניתן לסמוך עליו כערב וכמפקח עבור המשיב. כמו כן, יתר הערבים מסוגלים להציב גבולות להתנהגותו של המשיב.

7. ב"כ המבקשת מנגד, חזר על טיעוניו מהדיון הקודם בכל הנוגע לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיב ואשר נתמכת מהתרשמות שירות המבחן שציין, כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. עוד עמד ב"כ המבקשת, על כך שלמשיב מעולם לא היה רישיון נהיגה, והדגיש, כי אמירתו של בית המשפט העליון, כי הדבר שקול לאדם האוחז כלי נשק שאינו מוסמך לכך. עוד נטען, כי לא ניתן לתת במשיב אמון, על רקע המעשים המתוארים בכתב האישום. באשר לחלופה שהוצעה נטען, כי שירות המבחן התרשם שאינה הולמת ואינה מציבה גבולות להתנהגותו של המשיב. עוד נטען, כי מיקום החלופה המוצע אף הוא בפני עצמו אין בו לאיין את המסוכנות הנשקפת לכאורה מהמשיב, כל זאת לצד עברו הפלילי של המשיב. ב"כ המבקשת הפנה לאסופה של פסיקה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – בש"פ 412/07, בש"פ 1480/08, בש"פ 6357/08.

8. להשלמת התמונה יצוין, כי ב"כ המשיב הגיש בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אריאל ואגו מיום 12.12.2012 בעמ"י 21055-12-12), וכן ערר כנגד החלטתי מיום 12.12.2012 בה הוריתי על מעצרו של המשיב עד לקבלת תסקיר.

מעיון בבש"פ 9150/12 מיום 02.01.2013, נשוא העררים עולה, כי בקשת רשות הערר נדחתה. באשר לערר כנגד החלטתי – התייתר הדיון בו, נוכח התניית הדיון בערר על החלטתי בקבלת בקשת רשות הערר על החלטת כבוד השופט ואגו.

9. דיון והכרעה
חרף הסכמת ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, נטלתי את חומר החקירה לעיוני ולאחר שעיינתי בכלל חומר החקירה שהונח בפניי, הנני קובע, כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כנדרש. עיקר התשתית הראייתית נשענת על הודעות השוטרים – הבלש אהרון נתכו, אלירן שוורץ, שבפועל ניהלו את המרדף בניידת הסמויה אחר רכב המאזדה שהבחינו בו מגיע מכיוון רחוב עומר אלמוכתאר ברהט – לכיכר סמי שווארמה – לכיוון כיכר הכניסה לאזור התעשייה ברהט, וזאת לאחר שהיו בפעילות יזומה ובתצפית על תחנת סמים.

"בהמשך לדיווח של התצפיתן יקיר סויסה שתצפת על תחנת סמים בשכונה 2 רהט בשעות הערב סמוך לשעה 20:00 קיבלנו קריאה שהוא מבחין ברכב מסוג מאזדה 323 לאנטיס שמספר האמצעי בלוחיות הזיהוי הוא 058 – אשר חבר לתחנת הסמים, ובשלב מסוים עזבה את המקום אל מחוץ לשכונה 2 לכיוון כללי –"סמי שווארמה"... נסענו לכיוון היציאה – אזור התעשייה כאשר הגענו לכיכר "סמי שווארמה" זיהיתי את הרכב החשוד על פי התיאור שנתן כשהיא חונה בצד ימין... זיהיתי את הרכב מגיע לכיכר וממשיך ישר לכיוון כללי כביש 310 צומת להבים... כרזתי לרכב המערכת הכריזה לעצור ומפעיל סירנה. הרכב המשיך בנסיעה ופנה שמאלה לכיוון תחנת הדלק "אלאפיניש" אך הרכב לא נענה לקריאות וביצע פניית פרסה..."

הבלש מתאר את המרדף אחר רכב המאזדה, לרבות התנהלות הרכבים בנתיבי הנסיעה שנאלצו לסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע פגיעה וכן ילדים ששיחקו בצד הכביש עד שהרכב נעצר סמוך לבית מספר 22:

"הבלש נתכו שנהג בניידת נעצר משמאל לרכב החשוד במקביל אליו וחסם בעזרת הניידת את דלת הנהג שנפתחה על מנת שהנהג לא יימלט. בשלב זה זיהיתי שהנהג ברכב החשוד עובר לכיסא הנוסע ומנסה להימלט מהרכב. אני פרקתי בשלב זה מהניידת לכיוון החשוד והוא הספיק לצאת מהרכב ולברוח רגלית לכיוון אחד הבתים. בשלב זה התאספו במקום מספר רב של צעירים שמנעו ממני להגיע לנהג הרכב החשוד. קיללו אותי ודחפו אותי פיזית... ביצעו כלפיי תנועות מאיימות עם הידיים. אחד הצעירים אף הוסיף ואמר אם לא תלכו מפה עכשיו אני אשבור לך את העצמות."

תיאור דומה מצאתי בהודעתו של הבלש אלירן שוורץ מיום 27.11.2012 שעה 22:14.

בנוסף, בחומר הראיות נמצאת סקיצה, מפת מסלול המרדף ושחזור שבוצע על ידי הבלשים, פלט תקשורת המאכנים את מכשיר הטלפון הנייד של המשיב ברהט בעת האירוע.

בנוסף, קיימת הודעת המשיב בפני מדובב אשר הוקלטה והושמעה למשיב. המשיב מוסר פרטים מוכמנים בדבריו אלה, ואף מוסיף ומתרץ את בריחתו בכך שהחזיק באותה עת בסם מסוכן ובנשק, ועל כן ברח מהשוטרים. משהושמעה ההקלטה למשיב בחקירה, הכחיש שאמר את הדברים, גם בעימות שנערך בינו לבין המדובב חזר וטען, כי לא היה ברהט באותה עת, וזאת גם בניגוד להודעת מעסיקו של המשיב ובנו של המעסיק (שרון, ראמי ואומי הבן של גו'רי), השוללים את טענתו, כי עבד בשטח עד שעה מאוחרת באותו יום.

10. הודעות המשיב מיום 02.12.2012 שעה 12:03 וכן משעה 20:47 , הודעת המשיב מיום 04.12.2012 . 05.12.2012 , 09.12.2012 , 10.12.2012 . המשיב לאורך כל חקירותיו טען כי ביום האירוע 27.11.2012 היה במקום עבודתו בקרית מלאכי, וחזר לביתו ברהט בין השעות 20:00-23:00 , עוד מסר כי יחד אתו היו שני פועלים, אחד מביניהם הינו בנו של המעביד, בשם אומי , ועובד נוסף בשם שרון. המשיב מאשר כי רכב המאזדה שייך לרעייתו, אם כי הוא אין לו רישיון נהיגה ומעולם לא נהג ברכב המאזדה.

משעומת המשיב עם גרסאות המעביד וכן עם בנו של המעביד אומי, וכן הפועל הנוסף שרון, השיב :"זה לא נכון אני לא משקר.. אמרתי את האמת, משקרים לא משקרים , לא מעניין אותי."

גם משעומת המשיב עם פלטי תקשורת המאכנים את מכשיר טלפון הנייד שלו, כי החל משעה 17:25 היה ברהט – מסר תשובה מתפתלת : "גם בשש יצאתי מקסטינה ובשמונה הייתי בבית, הפלאפון שלי היה ברהט היה באוטו של העבודה, עם בחור שלוקח אותי, ראמי".

רעייתו של המשיב הגב' סיהאם אלג'עאר, נגבתה ממנה הודעה מיום 28.11.2012 שעה14:50 – בהודעתה אישרה כי רכב המאזדה נמצא בבעלותה, לדבריה ביום 27.11.2012 סמוך לשעה 14:15 , משסיימה את עבודתה כמורה בבית הספר , נסעה עם הרכב לבית גיסתה שמתגוררת באותו מגרש בשכונה 26, שהודיעה לה כי בנה הקטן לא חש בטוב, ויש לו חום גבוה... "הגעתי עם הרכב מול הבית של חמותי, כי הילדה הייתה שם, החניתי אותו מול הבית, בגלל שמיהרתי לבת שלי, שמתי את התיק שלי עם מפתחות הרכב על המקרר שנמצא בשיג בחצר הבית של חמותי, ונכנסתי לראות את הילדה ... השארתי את הרכב על הכביש מול הבית של חמותי, לא יצאתי בכלל מהבית, ובשעות הערב, בערך בשעה 19:30, שמעתי רעש בחוץ באותו מקום שהחניתי את הרכב, יצאתי החוצה וראיתי המון אנשים וש וטרים." בהמשך מסרה כי רק היא עושה שימוש ברכב. עוד מסרה כי לא שאלה אם מישהו מבני המשפחה נטל את הרכב, ועוד מסרה כי אם הייתה יודעת הייתה אומרת.

עד כאן תמצית חומר הראיות.

11. באשר להשגות הסנגור המלומד בדבר התהיות שהעלה כדוגמת אם סימון באורות מהבהבים או קריאה במערכת כריזה של ניידת משטרתית לעצור, מהווים סימנים ברורים לנהג וכן תהייתו אם רכב עם גלגל מפונשר מסוגל לנסוע במהירות גבוהה משל ניידת משטרתית. מקומן של השגות אלה להתלבן בהליך העיקרי, ולא בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה, כפי שנקבע במבחן של הלכת זאדה.

12. ככלל, נפסק כי כאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. התנהלותו של אדם המסכן חיי אחרים תוך ניסיון הימלטות מעידה על כך שנובע ממנו סיכון של ממש לשלום הציבור ולביטחונו, ולפיכך קיים אינטרס ציבורי להורות על מעצרו עד תום ההליכים. (ראה בש"פ 7711/2010, שתיוי נ' מדינת ישראל וכן ראה בש"פ 6433/06, מדינת ישראל נ' אבולקיעאן)

עוד נאמר, כי עבירות מסוג זה מונעים מבית המשפט מלתת במשיב אמון. "עצם התעלמות מאנשי משטרה שמנסים כברת דרך לעצור את המשיב בדרכים חוקיות, מצביעה בפני עצמה על מסוכנות. לא סתם מסוכנות אלא מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לעניין האפשרות לבטוח במשיב, כאשר על הפרק עומדת האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר. מי שאינו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור, וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים". (ראה בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' סלים אלסטד)

ועוד, נקבע בפסיקה, ששאלת מסוכנותו של המשיב תיבחן לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה. כך נפסק לא אחת: בדיקת המסוכנות מחייבת בחינת שני היבטים. האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו ונסיבותיו מעלה חשש, כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחדיו.

13. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, אבחן את עניינו של המשיב שבפניי.

באשר לנסיבות המעשה – מדובר בנסיבות חמורות, כפי שעולה מחומר הראיות, שכן המשיב אשר לא ציית להוראות השוטרים לעצור, נמלט מפניהם בנסיעה, במהלכה סיכן מספר פעמים נהגי כלי רכב אשר נסעו באותה עת בכביש, בטבורה של העיר רהט, גם מעיון בדוחות הבלשים שניהלו את המרדף מציינים כי המשיב כמטע פגע בקבוצת ילידם אשר שיחקו באותה עת ברחוב, משאית ומכונית אחרת, סטו ממסלול נסיעתם כדי למנוע פגיעה ברכב המשיב. הכל כחלק ממאמצו של המשיב במנוסתו מהשוטרים, כאשר מעולם לא היה בידו רישיון נהיגה, הדבר מלמד לכאורה על נחישותו של המשיב, ומסוכנותו כפועל יוצא מכך. לצד זאת להוסיף, כי הרקע להוראת השוטרים לעבר המשיב לעצור, הינה בעקבות חשד להחזקת סמים, דבר שניתן ללמוד עליו אף מדברי המשיב עצמו בפני המדובב כי היה ברשותו נשק וקילו חשיש, ראה עמ' 13, שורות 24-25 , לתמליל השיחה המוקלטת.

באשר לנסיבות העושה- המשיב בן 30, נשוי ואב לשני ילדים, לחובתו הרשעה אחת בעבירות של , מעשה מגונה באדם, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, משנת 2004 , עובר למעצרו עבד בחברת כמסגר בחברת" הקודחים ג'ורי" בקריית מלאכי .שירות המבחן מתרשם מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. בנוסף הימלטות המשיב מהשוטרים ועצם התעלמותו מצביעה בפני עצמה על מסוכנות המשליכה על השאלה אם ניתן לבטוח במשיב באמצעות חלופה. עוד מעיון בתמליל השיחה המוקלטת בין המשיב למדובב, בעמודים 10 , 11 , 12, 13 , 14 , ניתן ללמוד על כך שלא ניתן לתת אימון במשיב .

14. באשר לעבר הלא מכביד של המשיב - יפים לענייננו דברי כב' השופט אדמונד לוי, וכב' השופט א. גרוניס כתוארו אז בבש"פ 412/07 , וכן בבש"פ 1840/08 , מקרים שעניינם בחורים צעירים, ללא רבב בעברם, וחרף תסקירים חיוביים הממליצים על שחרור לחלופה, הותירם בית המשפט העליון במעצר, , וכך באו לביטוי דברי בית המשפט העליון :" התעלמותו של המשיב מגורמי אכיפת החוק וזלזולו הבוטה בהם, בפועלם, מעמידים בספק של ממש את יעילותה של החלופה אשר תוצע ובכוחה להציב למשיב גבולות. מי שאינו מציית לשוטרים שעומדים בפניו, ספק אם ניתן לתת בו אמון שיבצע את הוראות בית המשפט".

15. באשר לטענה כי המשיב היה נתון המעצר בלתי חוקי, פרק זמן קצר, (מספר דקות עד עשרות דקות, כקביעת בית המשפט המחוזי, כב' השופט ואגו ) קבעה ה פסיקה "כי הפגם שנפל במעצרו הבלתי חוקי של חשוד או נאשם יהווה אחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט על המשך מעצרו של אותו חשוד או נאשם, לצד יתר השיקולים העומדים בבסיס הבקשה למעצרו. מובן כי חומרת הפגם ועוצמתו יובאו בחשבון במסגרת האיזון בין השיקולים " ( ראו בש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל – מדובר במעצר בלתי חוקי לפרק זמן על פני שלושה שבועות ) . משבחנתי גם נתון זה אל מול מערך השיקולים הנוספים העומדים בפניי, דהיינו חומרת המעשים, נסיבות ביצוען לכאורה, רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת לכאורה ממעשיו של המשיב, אין בעוצמת הפגיעה כדי להעדיף שחרור על פני מעצר.

16. באשר לחלופת המעצר שנבחנה על ידי שירות המבחן ונפסלה- לא מצאתי דופי בערבים שנבחנו, יחד עם זאת מקובלת עלי התרשמות שירות המבחן, כי אין ביכולתם של ערבים אלה לרסן את התנהגותו של המשיב. לעניין זה צוין בפסיקה, "כי שחרור של נאשם לחלופת מעצר מבוססת על היכולת לתן אמון בנאשם. כל האמצעים הנוספים יהיו אלו מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של חוזה האימון בין המשוחרר לבין בית המשפט, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו". (ראה בש"פ 9854/06)

17. על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן שגובש בעניינו של המשיב, ונתתי את דעתי לכלל הנסיבות כמפורט לעיל, לא שוכנעתי שניתן לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, על רקע המעשים המתוארים בכתב האישום, באמצעות החלופה שהוצגה, כמו כן לא שוכנעתי שניתן לתת אמון במשיב בשים לב לאופן התנהלותו כמתואר לעיל . כמו כן, לא מצאתי שמתקיימות בעניינו של המשיב נסיבות מיוחדות וחריגות שתביאני לסטות מן הכלל שהתווה בית המשפט העליון, כי כאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. (ראה בש"פ 7718/12, בש"פ 6929/12, בש"פ 543/10, בש"פ 9701/06, בש"פ 278/09, בש"פ 412/07)

אשר על כן הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו .

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ג , 09 ינואר 2013, במעמד הצדדים.

חתימה