הדפסה

מדינת ישראל נ' אלג'באר

29814-08-14

בפני כב' השופטת ג'ני טנוס
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
ג'לאל אלג'באר

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד צביקה שרייר
ב"כ הנאשם: עו"ד הישאם פראג'
הנאשם: נוכח

פרוטוקול

הסניגור: כתב האישום הוקרא לנאשם, הוא מבין את תוכנו ומודה בעובדותיו.

הנאשם בשפה הערבית:
אני מודה בעובדות כתב האישום.

ב"כ המאשימה:
לאור הודאת הנאשם, אבקש להרשיעו בעבירה המפורטת בכתב האישום.

<#3#>

הכרעת - דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשע"ד, 21/08/2014 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס , שופטת
ב"כ המאשימה טוען לעונש:
לפי תיקון 113 מחויב ביהמ"ש לקבל החלטה תוך שהוא סוקר את הערך החברתי שנפגע ואת הערכים המפורטים באותו התיקון, לרבות נסיבות ביצוע העבירה, קביעת מתחם העולה מהעונש ובסיס נסיבותיו האישיות של הנאשם. ביהמ"ש שומע מספר רב של פעמים את אותו הטיעון בדבר הערך המוגן שנפגע בעבירות של כניסה ושהייה שלא כחוק לישראל. מחד, הפוטנציאל לסיכון הביטחוני, לרבות פוטנציאל שגובר בעיתות משבר מדיני, הפוטנציאל מופנה לא לסוגיה ספציפית לנאשם מסוים שהוא זה שאמון על פגיעה במדינת ישראל, אלא על העובדה שקיים אינטרס להיכנס לישראל על מנת לפגע ובשל כך מדינת ישראל מוציאה משאבים רבים על מנת למנוע כניסה של שוהים בלתי חוקיים, גם כאלו שלטענתם נכנסו רק לשם עבודה כטענתו של הנאשם. בגין עבירות כניסה ושהייה שלא כדין לישראל, נקבע מתחם שאושר במספר ערכאות בביהמ"ש המחוזי בנצרת כדוגמא, ובביהמ"ש בתל אביב, אני חושב שיש מקום לקבל את אותו המתחם על אף רעיון מסוים להגדיל את המתחם, היינו להגדיל את העונש בגין התקופה בה נמצאת מדינת ישראל. לכן, אני מבקש מביהמ"ש לקבוע מתחם של חודש עד 6 חודשים בגין עבירה זו. היינו, אדם שנסיבותיו האישיות של הנאשם מיוחדות ועברו הפלילי ריק מעבר קודם, ונסיבות כניסתו לישראל לא מקימות חומרה יתירה, "יזכה" בענישה בדמות חודש מאסר בפועל. אציין, על בסיס הערת חברי, כי ישנם מקרים בהם משתמש ביהמ"ש על בסיס סעיף 40 ט' לחוק העונשין שם ניתן להטיל עונש שחורג מהמתחם לקולא בגין שיקולים של שיקום, מה שלא מתקיים בעניינינו. אני טוען כי במקרה דנן יש צורך להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל ולא פחות מכך, שכן מדובר בעבריין סדרתי, שנכנס מספר רב של פעמים למדינת ישראל, שלא כדין, הורשע בגין כך, כמו גם עבירות נוספות של הפרעה לשוטר. אציין, כי כבר בגין כניסתו הראשונה לכאורה לישראל בשנת 2005 נידון לחודשיים מאסר בפועל, בכניסה השניה בשנת 2008 נדון ל-4 חודשי מאסר בפועל, בכניסה השלישית בשנת 2009 נידון ל-8 חודשי מאסר בפועל, ובשים לב כי העונש עולה ועולה והמשיב חוזר ומבצע את אותן עבירות. כאן המקום לציין כי הסיכון או הפוטנציאל לסיכון בטחוני מהמשיב גדול יותר מאחרים. שכן מדובר באדם שהורשע בשנת 2001 בעבירות בטחון בגינן נדון ל-3 שנות מאסר בפועל. אני מגיש לביהמ"ש ה"ק. על בסיס נתונים אלה ובגין המתחם, לגישתה של המאשימה אין מקום להטיל עונש שהינו פחות מ-6 חודשים כדי להפחית את חזרתו של הנאשם. אבקש עונש זה ועונשים נוספים, של מאסר מותנה, התחייבות וקנס.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:
כל פעם אני מופתע מחדש כשאני שומע תובעים מכובדים שמתאמצים להעלות את רף הענישה בעבירות של שהייה בלתי חוקית כאילו שהתיקון החדש של חוק העונשין נעשה רק לעבירה זו. בתיקי שוד אני לא שומע את היכולת האקרובטית הזו של כל מיני תובעים לנסות ולשכנע. אם כל כך חשוב לתביעה שרף הענישה בעבירות הללו יוחמר והרי זו מדינת ישראל, הרשות המבצעת, לשכת התביעות, היועמ"ש שיכינו הצעת חוק ויעלו את רף הענישה. המדובר בעבירה שהעונש המקסימלי בצידה הינו שנה וחברי מבקש להשית על הנאשם חצי שנה. לא נקבע מתחם ענישה ע"י בימ"ש מחוזי בנצרת וביהמ"ש המחוזי במרכז פתח תקווה, נקבע מתחם בבתי משפט הללו, אבל זה לא מחייב. חוק בתי המשפט אומר שרק פסיקה שנקבעה היא ע"י ביהמ"ש העליון. פסיקה של ביהמ"ש המחוזי הינו פסיקה מנחה. רואים בכל בתי המשפט בארץ, רמלה באר שבע, תל אביב, חיפה, גם כאן בעכו, שביהמ"ש קובע מתחם של אפס עד חודש וזה בזה הגיון רב. התיקון החדש בפסיקה לא באה במקומו של הסעיף שבא וקובע אפס עד 12 חודש. יש חוק והחוק הוא מעל הפסיקה שלא באה מביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון השאיר את הדלת פתוחה ולא התערב.
לעניין העבירה שביצע הנאשם וטען חברי טענות, אני אומר כי הענישה הינה אינדיבידואלית, אנו דנים בדיני נפשות, לא ניתן פעם אחר פעם לבוא ולטעון כל מיני טענות. המצב הפוליטי? מה הקשר? המצב יכול להרגע כבר מחר אם הצדדים ירצו. צריך להימצא לעובדות. העבירה שביצע הנאשם היא עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. ניתן לראות על פי לבושו שהאדם עובד בבניין ובעבודות עפר. בימ"ש השלום ברמלה קבע מתחמים של פגיעה בבטחון המדינה, אם נכנס כדי לפגוע בה והוכח זאת אז נקבע רף גבוה כי הינו חמור. אם מדובר בכניסה בודדת שהוכחה מעל לכל ספק סביר שמדובר בכניסה תמימה כדי לפרנס את ששת ילדיו ואשתו שלא עובדת אז הפגיעה בערך החברתי הינה דלה ביותר. העקרון המנחה בתיקון היא ההלימה. כלומר, העונש צריך להתאים לחומרת המעשה. נאמר לא אחת שצריך לאמוד כל נאשם על פי מידותיו. איש זה למרות עברו אך מאז עברו הרבה מים בירדן, משנת 2001 ועד היום האיש הזה התחתן ישלו 6 ילדים, הוא נכנס לישראל כדי לעבוד. ישנו נוהל במשטרת ישראל ובמקרה של נאשם זה, כאשר שוהה בלתי חוקי נעצר ומתעורר חשד כלשהי לבטחון, מעבירים אותו לשב"כ ושם נקבע אם יש עניין או לא. במקרה זה אין לשב"כ עניין היה צעיר וחטא ותיקן את דרכיו. כל הכניסות שהיו לאחר מכן הינן כניסות תמימות ולמד את הלקח בכלא, והעונשים שהושתו עליו שהם עונשים גבוהים בהדרגתיות היו פרי מאסרים מותנה. כאן אין לנו מאסר מותנה. נאשם זה צריך להענש אך על פי מידותיו, הוא לא התנגד למעצרו. אבקש מביהמ"ש כי יסתפק בימי מעצרו, או להשית עליו עונש מידתי וסביר.

<#5#>
גזר - דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. עפ"י עובדות כתב האישום, הנאשם הוא תושב ג'לקאמוס באזור יהודה ושומרון וביום 19.8.14 ובמשך 4 ימים עובר לכך, שהה הנאשם בישראל מבלי שיש בידיו היתר כאמור.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל במסגרת המתחם הראוי שעומד לדידו על 6 חודשים תוך שהוא הפנה לפגיעה באינטרס המוגן של בטחון הציבור ובטחון המדינה ובפרט נוכח המצב ששורר בתקופה האחרונה, זאת גם אם כוונותיו של הנאשם בביצוע העבירה היתה להתפרנס ותו לא.

בנוסף לכך, טען ב"כ המאשימה כי אין זו ההרשעה הראשונה של הנאשם בעבירה זו, שכן לחובתו שלוש הרשעות קודמות בעבירה זו בין השנים 2005 עד 2009, שבגינן ריצה הנאשם תקופות מאסר שונות.

לעומת זאת, טען הסניגור, כי יש להסתפק בימי המעצר בהם נתון הנאשם או לחילופין לקצר משמעותית את תקופת המעצר, שכן נסיבות ביצוע העבירה – כניסת הנאשם למטרות פרנסה בלבד – אינן פוגעות בערך המוגן שבבסיס העבירה שבנדון. כמו כן הפנה הסניגור לנסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו נשוי ואב לשישה ילדים, והמפרנס היחיד של משפחתו.

כמו כן טען הסניגור, כי רף מתחם הענישה בהתאם לעמדת המאשימה הוא שגוי ומחמיר באופן בלתי סביר וטען כי אין היא עומדת ברמת הענישה הנוהגת במקרים כגון אלה.

דומני, כי אין צורך להכביר במילים אודות הערך המוגן שעומד בבסיס העבירה שבנדון לגבי השמירה על בטחון הציבור ובטחון המדינה, תוך התחשבות במשאבים הרבים המושקעים ע"י המדינה למניעת כניסתם של שוהים בלתי חוקיים.

טענת הסניגור – שעליה לא ביקש ב"כ המאשימה לחלוק – כי הנאשם נכנס למטרות פרנסה בלבד, אין בה כדי להוביל למסקנה כי הערך המוגן לא נפגע, וטענה זו יכולה להיות טובה בבוא ביהמ"ש לגזור את העונש שהולם את נסיבות המקרה.

לאחר ששקלתי את דברי הצדדים, אני מוצאת כי מתחם הענישה בגין העבירה שבנדון, יכול לנוע בין מספר ימי מאסר בודדים כתקופת המעצר ועד לשישה חודשי מאסר בפועל, הכל בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו של הנאשם. לעניין זה אני מפנה לערעור אזרחי 41708-07-12 ולערעור פלילי 57019-07-12, אשר קבעו מתחם ענישה דומה, אם כי עם רף תחתון של חודש ימים. אגב כך אוסיף, כי בתיק ערעור פלילי 17586-01-13, מחוזי חיפה, ביהמ"ש המליץ על העמדת תקופת המאסר על חודש ויום והצדדים קיבלו את ההמלצה וזאת לגבי נאשם נטול הרשעות קודמות.

כפי שציינתי קודם, המאשימה לא ביקשה לחלוק על טענת הסניגור כי מטרת הכניסה היתה לשם פרנסה בלבד, לכן אני מוצאת כי יש בכך כדי להצדיק הטלת עונש במסגרת המתחם שנקבע לעיל.

בהתחשב בעובדה כי אין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בגין אותה עבירה ממש, אני מוצאת כי אין מקום להעמיד את העונש על הרף התחתון של המתחם הנ"ל. מנגד, אם אקח בחשבון את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, את נסיבותיו האישיות כפי שצוינו ע"י הסניגור והעובדה כי העבירה בוצעה ללא עבירה נלווית אחרת, אני מוצאת כי העונש המתאים נופל באמצע המתחם אשר צוין לעיל.

לפיכך, אני דנה את הנאשם, לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל של 3 חודש ים ויום מיום מעצרו ביום 19.8.14.

2. מאסר על תנאי של 3 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה דומה לעבירה בה הורשע, ויורשע בגינה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשע"ד, 21/08/2014 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס , שופטת

קלדנית: טננבאום חני