הדפסה

מדינת ישראל נ' אבו רמילה

בפני
כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, ס. נשיא

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

מחמד אבו רמילה

הנאשם

הכרעת דין

  1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המונה שלושה אישומים. האישומים השונים מתייחסים לשנים 2003, 2004 ו-2005 בהתאמה. על פי כתב האישום, במועדים ה רלוונטיים היה הנאשם בעל עסק "הובלות אבו רמילה" ועסק בהובלת ירקות ופירות ברחבי ירושלים, יהודה ושומרון. במהלך עיסוקו עסק גם בהחזרת משטחים ריקים של ירקות ופירות המשמשים להובלת סחורה, וניתנים תמורת פיקדון המוחזר לאחר החזרת המשטחים. בכתב האישום נטען כי הנאשם נהג לאסוף ולהחזיר משטחים ריקים רבים והיה מקבל את הפיקדון תמורתם. את התמורה לא היה רושם בספרים בכוונה להעלים הכנסות, ולא דיווח על הכנסותיו לרשויות המס. במטרה למנוע את גילויו היה הנאשם מדווח על החזרת המשטחים בשמות אייד או אייד חאג', כך שהשיקים שהוצאו לא נרשמו על שמו.
  2. לנאשם יוחסו בכל אחד מהאישומים עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח – עבירה לפי סעיף 220(1) ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, אי קיום דרישות לפי סעיף 216 לפקודה, מרמה או תחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) ל חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), ואי הוצאת חשבונית לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ.

קבילות הודעות הנאשם
3. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא שאלת קבילות ההודעות ש מסר הנאשם בחקירתו במס הכנסה. אצויין כי לא התנהל משפט זוטא, אלא שטענות הקבילות הועלו כחלק מטענות ההגנה. הטענות בעניין קבילות ההודעות נובעות משני נימוקים, האחד נוגע לשפה שבה נגבו הודעות הנאשם והשני טענה לפגיעה בזכות ההיוועצות של הנאשם.
4. טענות בנוגע לשפת גביית ההודעה:
ב"כ הנאשם טען כי החקירה לא התנהלה בשפה שהנאשם מבין ודובר אותה, שכן הנאשם אינו דובר עברית.
שני גובי ההודעות, שלומי אבישר ויוסף נתנאל, העידו כי הם דוברים ערבית, האחד ברמה בינונית והשני ברמה טובה יותר. הם הוסיפו כי ביחידה חוקר אחר הבקיא בערבית, וכאשר יש צורך בכך הוא חוקר וגובה הודעות. שניהם העידו כי הנאשם לא ביקש לזמן חוקר בערבית, ואם היה מבקש זאת הדבר היה נרשם והיו מזמינים את החוקר דובר הערבית (פרוטוקול עמ' 7, 8, 10, 17, 18 , 19).
5. הנאשם בעדותו לא טען שלא הבין את החקירה. בשלב מסויים אמר באופן כללי שאמרו לו לחתום והוא חתם מבלי להבין על מה חתם (עמ' 33 שורה 23 ואילך) . הנאשם טען, איפוא, שלא הבין את שנכתב בשמו, אולם לא ניתן להסיק מכך בהכרח שלא הבין את החקירה עצמה, את הדיבור שבעל פה שנרשם על ידי החוקרים.
6. מתוכן ההודעות ניתן לראות שהנאשם השיב לעניין, כך שהבין את תוכן השיחה והשאלות שנשאל. ב"כ הנאשם הפנה לסתירות הקיימות בגירסתו של הנאשם, אולם אינני סבורה שיש להסיק מכך על פסילת ההודעות, שכן התשובה לכל שאלה ושאלה מצביעה על הבנה ועל מתן תשובה לעניין. העדר היגיון פנימי בגירסתו של הנאשם נובע מקשיים ענייניים ולאו דוקא מבעיית שפה.
לאור האמור אני דוחה את הטענה בדבר ניהול החקירה בשפה שהנאשם אינו דובר.
7. הטענה הנוספת לפסילת הודעות הנאשם מבוססת על אי מתן זכות היוועצות בעורך דין. יצויין כי החקירה התנהלה לפני מתן פסק הדין הידוע בעניין יששכרוב (עפ 5121/98, טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא (1) 461, להלן: פסק דין יששכרוב).
שני גובי ההודעות העידו כי לא זכור להם אם הנאשם נחקר לאחר שהודעה לו זכות ההיוועצות (פרוטוקול עמ' 9, 17), על כן אני קובעת כי לא הוכח שלנאשם הודעה זכות ההיוועצות או שניתנה לו אפשרות להיוועץ בעו"ד. עם ז את, לא נטען כי הנאשם ביקש להתייעץ עם עו"ד ומבוקשו לא ניתן לו.
8. בהלכת יששכרוב נקבע העיקרון שלפיו ניתן לפסול ראיות בשל פגיעה בזכויותיו של הנאשם, אולם לא נקבע כי יש לפסול את ההודעות בכל מקרה ומקרה. בית המשפט הבהיר כי "אין כדי לקבוע כי כל פגיעה בזכות מוגנת של הנחקר תוביל בהכרח לפסילת קבילותה של הודאתו לפי סעיף 12 לפקודת הראיות. פרשנות כזו תפגע יתר על המידה בערכים הנוגדים שעניינם גילוי האמת, לחימה בעבריינות והגנה על שלום הציבור, ולפיכך אין לקבלה...
על-פי לשונו ותכליתו של סעיף 12, נועד הוא להגן מפני פגיעה משמעותית באוטונומית הרצון החופשי של הנחקר. בהתאם לכך, פגיעה שלא כדין בזכות השתיקה או בזכות ההיוועצות בעורך-דין תוביל לפסילת קבילותה של הודאת נאשם במסגרת סעיף 12 הנ"ל, רק כאשר יש באותה פגיעה על-פי אופיה ועוצמתה בנסיבות העניין, כדי לפגוע באופן חמור בחופש הבחירה ובאוטונומית הרצון של הנחקר במסירת הודאתו" (עמ' 42 לפסק הדין).
9. פסק הדין בעניין יששכרוב הוחל " על כל נאשם שתיקו תלוי ועומד בפני בית-המשפט, ככל שיהא מקום ליישומה בנסיבות העניין" (עמ' 90 לפסק הדין). עם זאת, ביישומה של הלכה זו ניתן משקל של ממש למועד גביית ההודעה ביחס להלכת יששכרוב. בעניין בונר נקבע כי "חקירתו של המערער נעשתה כשנה טרם פורסמה הלכת יששכרוב, טרם הוצאו נהלים חדשים לגבי מימוש זכות ההיוועצות בחקירה, ועל כן אין לבחון את התנהגות החוקרים על פי אמות המידה הנוהגות כיום" (ע"פ 5417/07 ניקולאי בונר נ' מדינת ישראל , פיסקה 13). בע"פ 10715/08, ולס נ' מדינת ישראל, הובא בחשבון תום הלב שעמד בבסיס השגת ההודאה, וכן העובדה שקודם להלכת יששכרוב התפרשה חובת היידוע כחלה על עצורים בלבד.
10. בענייננו, הנאשם מסר שלוש אמרות – ת/1, ת/2, ת/3. האמרות ניתנו בפערי זמן ניכרים, בין חודש ספטמבר 2005 לבין מרץ 2003, כשהנאשם לא היה עצור בתקופה זו ויכול היה להיוועץ בעורך דין לגבי החקירה בכללה ולגבי גירסתו. בשתי החקירות המאוחרות, לכל הפחות, הגיע הנאשם כשהוא מודע לחקירה המתנהלת ולתכנה.
בנסיבות אלו אני דוחה גם את הטענות בנוגע להפרת זכות ההיוועצות. אני מקבלת כראיות את ההודעות שמסר הנאשם בחקירה במס הכנסה.
ראיות התביעה
11. העד המרכזי מטעם התביעה היה מר ניסים בראנס, מנהל חברת ט.ש. תנובה משטחים ואריזות. ברנס העיד כי בתקופה נשוא כתב האישום כאשר שימש כמנהל החברה, היה הנאשם יחד עם אדם נוסף בשם נעים אוסף ומחזיר משטחים, והיה מקבל תמורתם סכומים של 17 או 19 ₪ לכל משטח (עמ' 21). העד אישר כי בכרטסת הנהלת החשבונות נרשמו פעולות אלו על שמו של איאד חאג'. הוא הוסיף כי הנאשם בתיק, שנכח ב בית המשפט, הוא האדם המוכר לו כאיאד חאג' (עמ' 22) . בחקירה הנגדית בעמ' 24 אישר העד כי הכיר את הנאשם בתור איאד חאג' בלבד, ורק בחקירה התברר לו ששמו אבו רמילה. בנוסף העיד כי עד שנת 2003 עבד הנאשם יחד עם אדם בשם נעים חירבאווי, ולאחר מכן נפרדו דרכיהם (עמ' 25). הוגשה כרטסת הנהלת החשבונות של איאד חאג' – ת/7, ת/8, ת/9.
גירסת הנאשם
12. במהלך חקירתו במס הכנסה מסר הנאשם שלוש הודעות כמפורט לעיל .
בהודעה הראשונה, ת/1, מסר הנאשם בין היתר כי שוחח עם ניסים וסיכם איתו שיביאו אליו משטחים שעליהם מופיע שם החברה שלו (עמ' 4), וכי הוא ישלם סכום של 17 ₪ לכל משטח (עמ' 5 שורה 1). לדבריו הוא היה מוסר משטחים לניסים ברחובות, מקבל קבלה, ובסוף החודש קיבל שיק על פי החשבון החודשי (עמ' 5 שורות 22-24). הנאשם הוסיף כי היה מקבל סכום של 2 ₪ לכל משטח (שם, שורה 26). הוא מסר עוד כי ניסים שילם לו 17 ₪ לכל משטח, וכי הסכום הצטבר ל-600 משלוחים שהם 7,200 ₪ לחודש, ולעיתים יותר (עמ' 6). הוא אישר כי בשנת 2003 קיבל מניסים מרחובות 122,400 ₪ עבור המשטחים (שם, שורות 18, 19), וכי השיקים יצאו על שם איאד אל חאג', שהוא בנו (של הנאשם) – שורות 24-26). הנאשם ציין כי ניסים היה פונה אליו בכינוי "יא חאג', יש כאן שיק... בשבילך, קח אותו (עמ' 7 שורות 7, 8 ובהמשך), ואישר כי כאשר השיק יצא על שם איאד חאג' הכוונה אליו (שם, שורות 19-21).
13. הנאשם הודה כי לא הוציא חשבוניות בגין השיקים שקיבל (עמ' 7 שורה 23), והסביר זאת בכך שהשיק אינו שלו והוא הולך לרמאללה (שורה 25). בהמשך הודה שוב כי הוא מקבל את השיקים מניסים, מוסר אותם בשטחים לאדם הפורט את השיקים ונותן לו במזומן את המגיע לו, 2 ₪ למשטח. הנאשם אישר כי היה צריך להוציא קבלות, אך לא עשה זאת כי "יוצא לי מזה כמה שקלים" (עמ' 8 שורה 4 ואילך). החקירה נמשכה והלכה, ובמהלכה הודה הנאשם גם בכך שההכנסות מהמשטחים אינן כלולות בדו"חות לשנים 2003, 2004 , ונימק זאת פעם נוספת בכך שהכנסותיו הן 2 ₪ למשטח בלבד (עמ' 9, 10). הוא הבהיר כי הבין את טעותו והתחייב בעתיד להכניס סכומים אלו לדו"חות, כאשר מס הכנסה ומע"מ יביאו בחשבון רק את הרווח בסך 2 ש"ח למשטח (עמ' 11).
14. בהודעה השניה ת/2 הנאשם הכחיש שלקח מסמכים מניסים מט.ש וטען כי יתכן שאדם אחר פעל בשמו ויתכן שילדיו מחזירים את המשטחים. עם זאת הוא התחייב כי בעתיד כשיעבוד עם ניסים יבקש שיקים שיוצאו על שמו, מוחמד אבו רמילה, וכן יבקש שבחשבוניות יופיעו פרטי המשאית וחתימת הנהג. בהצהרת הכוונות של הנאשם לגבי העתיד ניתן לראות מעין הודאה בכך שבעבר פעל שלא כדין.
15. בהודעה השלישית ת/3 הוצגו לנאשם כל השיקים ששולמו לו על ידי ט.ש.. הנאשם טען כי יתכן שבנו רשם את השיקים ויתכן שהשיקים נרשמו על שם בנו איאד או על שם איאד מרמאללה. אולם בסמוך לאחר מכן הודה כי הכל "נפל על הראש שלי", כי הכוונה אליו או לבנו וכי הכל שלו (עמ' 1 שורות 16-23).
16. ניתן לסכם ולקבוע כי הנאשם שינה את גירסאותיו ומסר מספר הסברים בנוגע לחלקו במסירת המשטחים וקבלת התשלום עבורם. בהודעה הראשונה הודה הנאשם בכך שלא הוציא חשבוניות בגין עסקאות המשטחים וכי לא כלל הכנסות אלו בדו"חות שהגיש. עם זאת הוסיף כי הרווח מעסקאות החזרת המשטחים עמד על שני ₪ למשטח בלבד. בהודעה השניה הכחיש הנאשם את אחריותו לעיסוק במשטחים, אם כי גם בהודעה זו קיימים פרטים המצביעים על אחריותו. בהודעה השלישית חזר הנאשם באופן כללי והודה באחריותו למעשים.
17. בעדות בבית המשפט העלה הנאשם גירסה חדשה, שלפיה איאד אל חאג' הוא אדם מרמאללה שהנאשם היה מוביל עבורו משטחים, מקבל 2 ₪ לכל הובלה ונותן לו חשבונית עבור ההובלה (פרוטוקול עמ' 31). בכך ניסה להרחיק עצמו מהמיוחס לו בשני נושאים עקרוניים: ראשית, הוא טען כי איאד אל חאג' הוא אדם אחר, צד ג' מרמאללה, על אף שבחקירתו במס הכנסה הודה כי איאד חאג' הוא הנאשם עצמו או בנו. בנוסף טען הנאשם כי קיבל תשלום של שני ₪ למשטח עבור ההובלה בלבד ולא עבור החזרת המשטחים . גירסה זו שונה מהגירסה בהודעתו הראשונה של הנאשם, שבה הודה בקבלת סכום של 17 ₪ למשטח. גם כאשר טען כי הוא מעביר את חלקו לאדם אחר והרווח שנותר בידיו הוא שני ₪, הודה כי מדובר ברווח בגין החזרת המשטחים ולא בגין ההובלה.
18. הנאשם נשאל עוד בעדותו הראשית על כך שהעד ברנס הכיר אותו כאיאד חאג'. הוא טען כי שמו אבו רמילה וכך כתוב גם על המשאיות שלו, אך לא ידע להסביר מדוע זוהה על ידי העד בשם אחר (עמ' 31, 34). בהמשך הוצגו לנאשם חשבוניות שהוציא בהן נרשם שהוצאו עבור הובלות משטחים. הוא הכחיש שהפקיד או פרע אי פעם שיקים שנרשמו לזכות איאד אל חאג' (עמ' 32), והבהיר בחקירתו הנגדית כי היה מוסר את השיקים לבחור ברמאללה (עמ' 33).
19. לא ניתן לקבל את גירסתו המאוחרת של הנאשם. מדובר בגירסה חדשה, כבושה, שאינה עולה בקנה אחד עם גירסאותיו הקודמות שבהן הודה בקבלת תשלום עבור המשטחים . הגירסה אף עומדת בסתירה לעדותו של ניסים ברנס, שהעיד כי הכיר את הנאשם כאיאד חאג' ולו שילם את השיקים עבור המשטחים. עדותו של ברנס מהימנה בעיני. מדובר בעד נייטרלי שאין לו עניין בתוצאות המשפט, אשר עמד בקשרי עסקים עם הנאשם, ולא הוצג מניע כלשהו שיכול היה להיות לו לפגוע בנאשם.
20. אני מקבלת את גירסת הנאשם כפי שנמסרה על ידו בהודעתו בראשונה ואושררה בהודעה השלישית. על פי גירסה זו הנאשם הביא משטחים וקיבל תמורתם סכום של 17 ₪ למשטח. הנאשם טען כי היה מעביר 15 ₪ מתוך הסכום לאדם אחר ברמאללה, כך שרווחיו עמדו על 2 ₪ למשטח בלבד. טענה זו לא נסתרה, ואני נכונה לקבלה. אולם חובת הוצאת החשבונית והדיווח חלה לא רק על רווים אלא על הכנסותיו של הנאשם מעסקי המשטחים. כך שהעבירה נעברה גם אם רווחיו של הנאשם היו מצומצמים.
21. גירסתו הראשונה של הנאשם היא שהושמעה באופן ספונטאני, היא סבירה והגיונית, ומתיישבת עם עדותו של ניסים ברנס.
לאור האמור אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד , 09 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים