הדפסה

מדינת ישראל נ' אבו כף(עציר) ואח'

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד נדב אוחנה, פמ"ד

המבקשת

נגד

1. חליל אבו כף
ע"י ב"כ עו"ד דיוויס
2. עייד אבו עסא
ע"י ב"כ עו"ד יונס אלקרינאוי
3. חאטם אבו עסא
ע"י ב"כ עו"ד אמיר נבון
4. האשם אבו רקייק
ע"י ב"כ עו"ד ותד אחמד
5. אמין אבו כף
ע"י ב"כ עו"ד מסלם אריאתה

המשיבים

ה ח ל ט ה
לגבי המשיבים 2 עד 5

1. בתאריך 06/07/14, בשעות הלילה, התקהלו מאות אנשים התקהלות אסורה בכניסה לישוב תל-שבע ונטען, כי המשיבים נטלו חלק בהתקהלות אסורה זו ובשל כך הוגש כנגדם כתב אישום .
בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים נטען, כי בסמוך לשעה 22:00, התקבלו תלונות במשטרת ישראל מאזרחים שנסעו בכביש הגישה בכניסה הדרומית לישוב עומר, בגין ידוי אבנים ויר י זיקוקים לעבר מכוניות שנסעו שם, ופגיעה במכוניות. כוח משטרה המונה עשרות שוטרים, הגיע לצומת הכניסה הדרומית לעומר, במטרה להשליט סדר ולשמור על בטחון התושבים, ועם הגיעם למקום, נסוגו המפגינים לעבר הכ ניסה ליישוב תל-שבע. השוטרים התקרבו לכיכר המרכזית בכניסה לתל-שבע, ואז החלו המפגינים לירות זיקוקים לעבר השוטרים, לגלגל סביבם צמיגים בוערים, וליידות לעברם אבנים, אשר פגעו במספר שוטרים וגרמו להם לנזק גופני , ואף גרמו נזק לכלי רכב משטרתיים בסכום הנאמד באלפי שקלים. המפגינים גם הבעירו מספר מוקדי אש על כביש הגישה לישוב תל-שבע , כאשר נטען שהמשיבים נטלו חלק בכל המעשים האמורים, כחלק מהמפגינים.
אשר למשיב 1 נטען, כי ביחד עם מספר רב של מפגינים שזהותם אינה ידועה, יידו מטחי אבנים, בגודל כף יד עד גודל בלוק , לעבר השוטרים, בכוונה לפגוע בהם ולהטיל בהם מום או נכו ת או חבלה חמורה, ולמנוע את מעצרם או מעצרם של אחרים , כאשר הם מזויינים באבנים.
אשר למשיבים 2 עד 5 נטען, כי היו מודעים לכך ששותפיהם להתפרעות מיידים אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים, בכוונה לגרום לשוטרים חבלה חמורה, נכות או מום.
כאשר השוטרים ניסו לעצור את המשיבים ואת יתר המפגינים, המשיבים והאחרים ברחו מהמקום. המשיבים אותרו בסמוך, ונעצרו.
נטען, כי במעשיהם אלה, השתתפו המשיבים בצוותא עם אחרים בהתפרעות שלא כדין, שבה נגרם נזק לכלי הרכב המשטרתיים והאזרחיים ולתשתית חשמל, עשו מעשים בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק או להכשילם בכך, ותקפו שוטרים שלא כדין בעת מילוי תפקידם. בנוסף, בכל הנוגע למשיב 1, נטען, כי יידה אבנים לעבר השוטרים בכוונה להטיל בהם מום או נכות או לגרום להם חבלה חמורה, או להתנגד למעצר שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, וכל זאת כשהוא מזויין בנשק פוגעני – אבן.
לפיכך, יוחסו למשיב 1 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (ניסיון), תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק.
אשר למשיבים 2 עד 5, להם יוחסו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (ניסיון), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק.
יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם, ובקשה זו הינה נשוא ההחלטה דלהלן.

יצויין, כי בכל הנוגע למשיב 1, אשר בחקירתו הודה במעשים המיוחסים לו, הייתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, והדיון בעניינו נדחה לשם קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, לתאריך 07/08/14.

2. המחלוקת נשוא החלטה זו נסובה הן כנגד עצם קיומן של ראיות לכאורה להשתתפותם של המשיבים 2 עד 5 בהתקהלות האסורה המכונה על ידי התביעה "התפרעות", והן כנגד האפשרות לייחס למשיבים, גם אם השתתפו באותה התפרעות, אחריות למעשי המתפרעים האחרים, וזאת לאחר שאין ראיה לכך שהשתתפו פיזית ביידוי האבנים או בפעילות הפוגענית האחרת.
ב"כ המבקשת פירט את הראיות הרלבנטיות הקושרות כל אחד מהמשיבים לאירועים נשוא ההתפרעות, ואף הניח את התשתית המשפטית לאחריותם של כל אחד ממשתתפי ההתפרעות למעשי המתפרעים כולם , וחזר על הבקשה לעצור אותם עד לסיום ההליכים.
ב"כ המשיב 2, עו"ד אלקרנאוי, סבר שאין בראיות התביעה כדי לקשור את המשיב 2 לנוכחות בהתפרעות עצמה. לעמדתו, מאחר והמקום היה חשוך והיו מאות אנשים, לא סביר שניתן היה לזהות אדם ספצי פי אחד מבין כולם, בוודאי שלא על סמך הלבוש שלבש (חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס) שאיננו ייחודי. הסנגור הדגיש, כי המשיב 2 נעצר בבית קפה , ולא היה קשר עין רציף עמו מהרגע שעזב את ההתקהלות, אם השתתף בה , ועד לרגע שנעצר , ודי בכך כדי להוות בסיס לשחרורו.
ב"כ המשיב 2 הוסיף וטען, כי מדובר באיש עבודה, שעובד באופן מסודר בחברת מחשבים, ואשר גרסתו הייתה, שישב בבית הקפה כדי לשתות יחד עם חבר. גרסתו זו לא נבדקה ולא נסתרה; ואין כל עילה שלא לקבלה.
אשר לקונסטרוקציה המשפטית הקושרת את המשיב למעשי המתפרעים האחרים, סבור ב"כ המשיב 2, כי פרשנות זו מרחיקה לכת. לעמדתו, בכלל לא מדובר בהתפרעות ו"לא כל מי שמגיע להפגנה ועומד ולא מבצע עבירה מלבד לעמוד שם, הוא באמת אחראי למה שקורה על ידי האחרים. זאת קונסטרוקציה קשה מאוד ואפילו פוגעת עד מאוד בחרויות הפרט...". ממילא, לעמדתו, לא הוכח כי נגרם נזק כלשהו וכי מישהו נפגע כתוצאה ממעשי המפגינים, ובוודאי שלא נגרם נזק מהסוג המפורט בסעיף 157 לחוק העונשין המיוחס למשיבים.
ב"כ המשיב 2 ביקש לקבוע שאין ראיות לכאורה; ואם יש ראיות – אזי הן חלשות; ובכל מקרה, העילה למעצר, גם אם קיימת, הינה חלשה ואינה מצדיקה הארכת המעצר עד לסיום ההליכים. לכן , ביקש הסנגור לשחרר את מרשו.

ב"כ המשיב 3, עו"ד נבון, הצטרף לטענות המשפטיות של עו"ד אלקרנאוי והוסיף, כי גם לגבי מרשו אין שום ראיה הקושרת אותו לאחת העבירות המצויינות בכתב האישום ; גם לעמדתו, ייחוס מעשי האחרים למשיבים, היא ק פיצה לוגית בלתי אפשרית; וגם הוא סבור שבכל מקרה, לא הוכח הנזק המפורט בסעיף 157 לחוק העונשין.
ב"כ המשיב 3 הוסיף, כי ממילא לא ניתן לקשור את מרשו להתקהלות, לאחר שנעצר ליד המכולת, עם לבוש לא ייחודי ומבלי שהשוטר הכיר אותו קודם לכן. לדבריו, המשיב תושב תל-שבע איננו לאומני בדעותיו, ולא קשור לאירועים של אותו ערב. יש לו הרשעה אחת קודמת שלא מן העניין , והראיות שכנגדו אינן מספיקות לקשור אותו לאירועים. ברור, לדברי הסנגור, כי המשיב 3 לא נטל חלק בכל מעשה אלים שהוא, ואין לייחס לו מעשים אלימים של אחרים שהוא לא היה שותף לביצועם וגם לא ידע ש האחרים עומדים לבצעם.

ב"כ המשיב 4, עו"ד ותד, הצטרף גם הוא לדברי חבריו והוסיף, ש לא ניתן לייחס למשיבים עבירה לפי סעיף 157, שם רשימת הנזקים שצריך להוכיח כדי לבסס את הסעיף, רשימה סגורה היא, ואין ראיה לכך שהתקיים ולו אחד מנזקים אלה במקרה שבפנינו. לעמדתו, נזק למכוניות לא יכול להיחשב כנזק ל"מכונות" (ר' פסה"ד שצירף בעניין). הוא הוסיף, כי לא ניתן לייחס למרשו, ואף לא למשיבים האחרים, ידיעה לגבי מעשיהם האפשריים של קומץ מהמפגינים; הוא לא היה פעיל בעצמו; לא הייתה לו מודעות למעשי האחרים; ולא יכו ל היה לצפות את מעשיהם.
אשר לעדויות השוטרים שעצרו את המשיב 4, סבור עו"ד ותד, כי אין די בעדויותיהם כדי לבסס את כתב האישום, שכן אף אחד לא ראה את המשיב 4 משתתף בהתקהלות האסורה. מדובר, לעמדתו, בנהג הסעות שעובד בחברה מסודרת ואשר אף המציא תצהיר ממעסיקו (מגובה בדו"ח מחברת שגריר המראה היכן נמצא הרכב בו נוהג המשיב 4 בכל זמן נתון), ממנו ניתן ללמוד, כי המשיב 4 היה עד השעה 21:30 בתל שבע, לאחר מכן נסע לבאר שבע, היה בעומר ב-22:17 ובתל-שבע בשעה 22:43.
ב"כ המשיב 4 הוסיף, כי המדובר היה באירוע נקודתי, במהלכו קומץ אזרחי מדינת ישראל הביעו מחאה ללא כל מניע לאומני, כאשר בכל מקרה, גם אזרחים ערבים היו יכולים להיפגע בהתפרעויות.

ב"כ המשיב 5, עו"ד אריאתה, הצטרף אף הוא לכל הטענות הנוגעות לקונסטרוקציה המשפטית המיוחסת למשיבים, וטען אף הוא, כי בכל מקרה אין ראיות מספיקות לקשור את מרשו להשתתפות בהפגנה שהייתה ביישוב תל-שבע ; בוודאי שלא להתקהלות שהייתה ביישוב עומר. גם עו"ד אריאתה התרעם על כך שנטען שיש לאירועים רקע לאומני , ואף הוא סבר, שללא ייחוס של עבירה של קשירת קשר, לא ניתן לייחס למרשו, שלא ראו אותו מבצע עבירה כלשהי, את מעשי המשתתפים האחרים בהפגנה. גם אם נזרקו אבנים, להבנתו, עדיין אין בכך להוכיח כוונה לניסיון לפצוע שוטרים עקב כך, וישנן פרשנויות נוספות שניתן ליתן למעשים אלה; ובכל מקרה, לא הוכח שנגרם נזק כלשהו.
אשר לעדות השוטר הקושר את המשיב 5 להשתתפות בהפגנה, טען עו"ד אריאתה, כי מרשו נעצר בתוך בית קפה, ולא ניתן הי ה לזהותו קודם לכן בין המתפרעים. השוטר שעצר אותו, לעמדתו, לא יכול היה לדעת אם עצר מישהו שהשתתף קודם לכן בהפגנה. ה משיב 5 טען, לטענתו, כי הגיע לתל-שבע לשתות קפה עם אדם נוסף ושני ילדיו, וגרסתו זו לא נסתרה. משמדובר באדם נורמטיבי, נשוי, שניתן למצוא לו חלופה מרוחקת מתל-שבע, במיוחד לאחר שהרוחות נרגעו, ביקש לשחררו בתנאים.

הראיות שבתיק החקירה

3. למוקד המשטרה הגיע דיווח ראשון על ההתקהלות בכניסה הדרומית לישוב עומר בשעה 22:15, כאשר מדובר בדיווח על "התפרעות, שריפת צמיגים ובלאגן". הדיווחים המשיכו לזרום, והמדווחים סיפרו על זריקת אבנים על כלי רכב (מודיע מס' 8); ריסוק רכב באבנים (מודיע מס' 6); התנפלות של 30 – 40 רעולי פנים, כול ל זריקת אבנים וניסיון לפתוח דלתות הרכב (מודיע מס' 9), ועוד. נוכח דיווחים אלה, ולאור מודיעין מוקדם, הגיעו שוטרים, בכוחות גדלים והולכים, לצומת הדרומית של עומר.

חומר החקירה כולל עדויות רבות של השוטרים שנטלו חלק בניסיון לפזר את הפרות הסדר. מתוך הראיות עולה, כי הפרות הסדר וההתפרעויות החלו, כאמור, בסמוך לישוב עומר, בצומת הכניסה הדרומית ליישוב. כאשר הגיעו השוטרים למקום, החלו המתפרעים לסגת לכיוון תל-שבע , ושם החלו בביצוע המעצרים. לא כל עדויות השוטרים באשר להתפרעויות , קושרות באופן ישיר את המשיבים להתפרעויות, אך חשוב להביא את דבריהם כדי להבין את שקרה באותו ערב.

עוד חשוב לציין, כי השוטר אליהו דוקרקר צילם חלק מהאירועים מגג תחנת משטרת תל-שבע (לשם הגיעו המתפרעים לאחר שבוצעו חלק מהמעצרים, כאשר אירועים אלה קרו לאחר מעצרם של המשיבים ועל כן אינם רלבנטיים ספציפית למשיבים), וכי צילומים נוספים הגיעו לתיק החקירה לאחר הדיון שהתקים בפניי, והצדדים לא ביקשו להוסיף על טיעוניהם לאחר הצפייה בדיסקים האמורים. בכל מקרה, מדו"ח הצפייה בסרטון המצלמות בכניסה לתל-שבע ניתן ללמוד , כי רואים שם זריקת בקבוקים; זריקת אבנים ללא פסקה, גם על ידי רעולי פנים; נער הזורק אבנים עם רוגטקה; זריקת זיקוקים; שריפת צמיגים; שריפת קרשים.

הראיות "הכלליות":
4. אחד ממפקד הכוח היה רפ"ק ניב אוחנה , קצין אמ"ן מרחב נגב, אשר אמור היה לשמש בלילה שבין 06/07/14 ל-07/07/14 מפקד חפ"ק המודיעין בתחנת העיירות, במסגרת היערכות המרחב להפרות סדר אפשריות במגזר הבדואי. לדבריו, "דבר כזה אי אפשר לשכוח. במהלך כל שירותי במשטרה לא ראיתי אירועים אלימים כאלה...".

לדברי רפ"ק אוחנה, הגיעו דיווחים בסביבות השעה 21:30 על קריאות במסגדים בתל-שבע לצאת ולהתעמת עם השוטרים ולפגוע ביהודים. רכז המודיעין בתחנה הודיע לו, "כי הוא מבחין בעשרות צעירים רעולי פנים שצועדים מכיוון תל שבע לכיוון הכניסה הדרומית של עומר, כאשר הם מיידים אבנים ומחזיקים מקלות וברזלים...". תוך זמן קצר ביותר הגיעו דיווחים על פגיעות במכוניות ובאזרחי עומר שנכנסים ויוצאים מהיישוב. אוחנה התקדם במהירות למקום, אך נאלץ לעצור רכבו כ-50 מטר לפני הכיכר של הכניסה הדרומית לעומר, "מכיוון שלא יכולתי לעבור ולהגיע לכיכר עקב מטחי אבנים שהושלכו לעברי...". והוסיף:

"אותם מתפרעים, כשראו אותי, אני הפכתי להיות המטרה העיקרית בעוד שאחרים מיידים אבנים ובלוקים מטווח אפס על כלי רכב שיוצאים מעומר... ראיתי רכב מסוג מרצדס בצבע כסף שספג בלוקים ואבנים ואחריו לבן שספג מכות של ברזלים ואבן שפה, שלהערכתי היא מעל 20 קילו. יצאתי מהרכב המשטרתי ביחד עם השוטר ניר, התקרבנו לעבר ההמון תוך שאני מסכן אותי ואת ניר על מנת לחלץ את אותם תושבי עומר המותקפים, כאשר בשלב הזה החלו לירות לעברנו מטחים של זיקוקים כמו ביום העצמאות, רק שאת הזיקוקים האלה העיפו בכינון ישיא לעברנו ולא לשמיים. חלק מהזיקוקים פגע במספר כלי רכב וגרמו למספר דליקות בכיכר וסביב לה. אני במקביל הזנקתי כוחות למקום...".

כשהגיעה תגבורת, השליכו לעבר ההמון מספר רימוני הלם "וההמון החל לסגת תוך שהוא ממשיך לירות זיקוקים לעברינו. ההמון גם בשלב זה לא התפזר ולא נשמע להוראות המשטרה...".
לאחר שהגיעו כוחות היס"מ וכוחות נוספים, הורה אוחנה לשוטרים להדוף את המתפרעים לעבר תל-שבע, ואכן, הכוח, "תוך כדי ירי של גז ורימוני הלם, הדף את המתפרעים חזרה לתל-שבע...". שם התרכזו המתפרעים ליד מועדון הסנוקר שנמצא מול הכניסה לתל-שבע, ואוחנה נתן הוראה לא לאפשר למתפרעים לחזור לעומר. בשלב כלשהו דיווח אייל גראמי (מפקד כוח היס"מ) "כי הוא מותקף על ידי ההמון באבנים וזיקוקים בסמוך לתחנת הדלק והוא זקוק במידי לכוח שיחלץ אותו. במקביל המסוק דיווח כל אותו זמן על צעירים שזורקים אבנים וזיקוקים מבתים סמוכים. המסוק אף דיווח כי הזיקוקים נורים לעברו ועל כן הוא נאלץ להגביה רום". אוחנה איחד את הכוחות והם נכנסו לתל-שבע "במטרה לחסום את ההמון ולעצור את המתפרעים. במשך כל התנועה שלנו בתוך תל-שבע חטפנו מטחים של מאות אבנים, סלעים, ברזלים, תמרורים וכל מה שאפשר לזרוק, זרקו עלינו, וברקע מעיפים עלינו זיקוקים. כוח היס"מ והשוטרים... החלו בריצה לתוך ההמון, תוך כדי סיכון חיים ממשי להם, והם ביצעו מספר מעצרים של מתפרעים...".

וכך הוסיף אוחנה:
"אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. בשיא המהומות, כאשר השעה הייתה כבר 23:00 לערך, הרחובות של תל-שבע היו ריקים למעט אותם מתפרעים. כל מי שנעצר בוודאות היה מעורב באותה התפרעות, ועובדה שהם נעצרו תוך כדי בריחה והתנגדות למעצר...".

האירוע לא הסתיים בכך, ולאחר שהובילו את העצורים לתחנת משטרת תל-שבע, חלק מהמתפרעים רצו לעבר נקודת המשטרה ויידו אבנים גם על נקודת המשטרה. ראש מועצת תל-שבע שהוזעק למקום, היה המום, במיוחד כאשר גם על רכבו הושלכו אבנים, וגם ניסיונותיו להרגיע את ההמון לא עלו יפה. רק בסביבות השעה 02:00 לערך, התעייפו המתפרעים והתפזרו לבתיהם.
אוחנה הוסיף, כי המתפרעים של הכניסה לעומר הם אותם המתפרעים שיידו אבנים גם בכניסה לתל-שבע. הוא זיהה חלק מהם ובכל מקרה, "המתפרעים נשארו כל הזמן בדבוקה של מספר עשרות שהחלו את האירועים בעומר, אותה קבוצה המשיכה את האירועים בסמוך לתחנת הדלק של תל-שבע ולאחר מכן אותה דבוקה המשיכה למרכז המסחרי מול נקודת המשטרה... להערכתי במהלך כל ההתפרעויות היו כמאתיים איש סה"כ שנעו בין המוקדים".

5. פקד יצחק בוזוקהשוילי היה מפקד כוח שיטור שהגיע למקום, ואף הוא מסר אמרה באשר לאירועים אותם כינה כ"התפרעות עוינת אלימה מצד מאות רעולי פנים, שהתארגנו בצורה מסודרת. הם המתינו לנו במקומות מרכזיים, כאשר הייתה להם כוונה ברורה להתעמת עם שוטרים שהגיעו להחזיר את הסדר על כנו בישובים במגזר". פקד בוזוקהשוילי הגיע יחד 19 שוטרים נוספים לצומת הכניסה הדרומית לעומר, לסייע לניב אוחנה, וכך מסר באמרתו:
"הבחנתי בנזק אדיר לכביש, לכיכר הכניסה של עומר, היו מוקדים של הצתה על הכביש וכן בשולי הכביש. כמו כן הבחנתי במספר רכבים של אזרחים פגועים כתוצאה מזריקת אבנים, ראיתי שמשות מנופצות ופח עקום. אותם אזרחים עומדים בצדי הכביש, כאשר הם מבוהלים... כמו כן ראיתי גם מספר ניידות שגם השמשות של הרכבים שלהם מנופצים ואף פגיעות פח. ראיתי מחזות שלא ראיתי בכל שנותיי במשטרה. היקף של נזקים ובהלה בציבור הנוכח, הן מצד האזרחים והן מצד השוטרים...".
מעומר, התקדם הכוח לכיוון תל-שבע, שם כבר המתינו להם מאות המתפרעים. לדבריו, "למעשה מה שקרה הוא, כאשר הגענו עשו לנו מארב מתוכנן, כאשר אותו המון ידע שאנחנו ניכנס לתוך הישוב ואותם מתפרעים היו רעולי פנים והם חיכו לנו בכניסה לישוב..". כשכוח המשטרה החל להתקדם לעבר המתפרעים, החלו לידות לעברם "אבנים, סלעים, מוטות ברזל, זיקוקים. הזיקוקים היו למעשה איום חדש שלא ראינו מעולם, ואין לנו ציוד הגנה לאותו איום". בלית ברירה, ומאחר והיה חשש ממשי לחיי השוטרים, התקבל אישור להשתמש באמצעים לפיזור המון, ולכן גם נעשה שימוש ברימוני הלם על ידי שוטרים המוכשרים לכך. ברגע שהחל השימוש ברימוני ההלם, המתפרעים החלו לברוח וחלק מהם רצו לכיוון הסנוקר שמול תחנת הדלק בכניסה לתל-שבע, כאשר גם תוך כדי מנוסה, המשיכו לידות אבנים על השוטרים. 8 מתוך האנשים שהיו בהמון וברחו לסנוקר – נעצרו. לדבריו, "אני לא יכול להגיד לך שאותם אנשים זרקו אבנים, יתכן וכן זרקו ויתכן ולא זרקו. בוודאות אני יכול להגיד לך שהם היו בין אותם מאות אנשים שזרקו עלינו אבנים והם אותם אנשים שהתפרעו... לא היה (בין העצורים – ר.י.כ.) אזרח בר דעת שבמקרה עבר שם...".
גם לאחר המעצרים, המשיך ההמון ליידות "גשם אבנים" לעבר השוטרים. המסוק שהגיע לסייע, הותקף אף הוא על ידי ירי של זיקוקים לעברו, דבר שחייב את הטייס להגביה טוס על מנת שלא ייפגע. השוטרים המשיכו להתקדם לתוך הישוב, וליד בית הקפה, המרוחק רק כ-300 מטר מנקודת המשטרה, שוב המתין להם מארב מאורגן של רעולי פנים שיידה בהם אבנים. שוב, בוצעו מעצרים של מתפרעים, והצוות ביצע מעצר של 4 מתפרעים. "ושוב אני לא יכול להגיד לך בוודאות אם אותם עצורים זרקו אבנים או לא, סביר להניח שכן. אך בוודאות אותם 4 מתפרעים הם מאותה קבוצה של מפרי הסדר שהתעמתו אתנו בצורה מכוונת וזרקו לעברנו כל מה שעולה על רוחם". יידוי האבנים המשיך גם כאשר השוטרים הגיעו לתחנת המשטרה. "כמו כן התחילו להבעיר משטחי עץ, היו מספר מוקדים של הבערות אש מסביב לנקודה".
מפקד הכוח הדגיש, שהאירוע "לא היה דומה למחאה או להפגנה כלל. היה שם קטסטרופה וניסיון של פגיעה בכל מה שנוסע על הכביש ולאחר מכן פגיעה בשוטרים... היו מאות מתפרעים... היו מספר מוקדים של הצתות, ככל הנראה היו צמיגים בוערים שרצו לעכב אותנו בתנועה לעברם...". וגם הוא, כאוחנה, ציין, שהמתפרעים בעומר הם אותם מתפרעים שהיו אח"כ בתל-שבע.
אשר לפגיעות בגוף, ציין בוזוקהשווילי ש"בנס לא היו פגיעות חמורות בנפש, היו רק פגיעות בגוף של מספר שוטרים, חלקם נזקק לטיפול רפואי בסורוקה... אותם שוטרים המשיכו להגן אחד על השני, למרות אותן פציעות ואומץ לב כמו שנדרש מהם".

6. חומר הראיות כולל גם אמרות של שוטרים נוספים, שלא היו קשורים ישירות למעצרם של המשיבים, אך השתתפו בכוח; חלקם אף נפגע פיזית מחפצים שהושלכו עליהם על ידי ההמון:

רס"ר רועי מלכה (דו"ח מיום 06/07/14, ככל הנראה הכוונה ל-07/07/14, שנכתב בשעה 03:40) , ציין, כי בשעה 22:30 לערך היה תדריך, ולאחר זמן, כשהגיע עם הכוח לכניסה לצומת עומר, באזור הכיכר, "הבחנתי בכמות אדירה של אבנים בכביש ושריפה של צמיגים בוערים...". הכוחות התקדמו לעבר הכניסה לתל שבע, ושם "הבחנתי בכמות אדירה של צעירים מפגינים וזורקים לעברינו אבנים... כל הכוח עם קסדות על הראשים ושחפצים (הטעות במקור, ר.י.כ.). התחלנו לצמצם ולציין שנזרקו לעברינו אבנים מהמפגינים בכמות אדירה. כמו כן קיבלתי אבן ברגל שמאל. המשכתי בצמצום טווח לעבר המפגינים עם המגן וכל הכוח...". כשהכוח המשטרתי החל לרוץ לעבר המתקהלים, "המפגינים החלו לרוץ, חלקם ימינה לאזור מועדון הסנוקר וחלקם המשיכו ישר לכיוון תל שבע". אז צוות המעצרים החל לבצע מעצרים ורועי הצטרף לצוות המגנים, מחשש להמשך התפרעות.

ערן אייצאן (דו"ח מיום 07/07/14 בשעה 01:00) ציין בדו"ח שרשם, כי כאשר הגיע עם הכוח לצומת הכניסה לתל שבע, הייתה שם הפרת סדר רצינית. "התקדמנו תוך כדי שזורקים עלינו אבנים ופוגעים... אני נפגעתי ביחד עם האנשים. המפגינים התחילו ללכת אחורה וכמה אנשים התחילו ללכת לכיוון בית קפה סנוקר שהיה בכניסה לתל שבע". כשהשוטרים נכנסו לתוך הסנוקר, ערן עמד בכניסה להגן עליהם מפני זריקת אבנים נוספת, ובכך איפשר לשוטרים לבצע מעצרים. כשהגיעו שוב לכביש הכניסה, התארגנו לאפשרות כניסה לתל-שבע "תוך כדי שאנשים מבצעים זריקת אבנים ויורים זיקוקים עלינו".

אלעד גל (דו"ח מיום 07/07/14 בשעה 03:05) ציין בדו"ח ש רשם, כי כשהגיע לצומת הכניסה לתל שבע "הבחנתי בהמון אשר מיידה אבנים לכיווננו", וכי כדי להשתלט על המתפרעים היה צורך לעשות שימוש במספר רימוני הלם.

שרון אדרי (דו"ח מיום 07/07/14 בשעה 02:46) , ציין כי נאלצו להתמודד "עם זריקות אבנים בקבוקי תבערה ירי זיקוקים, שסיכנו אותי ואת חבריי".

אלן שלומוב (אמרה שמסר ביום 07/07/14 בשעה 03:12) , שהוא שוטר ביחידת בילוש ערוער, ציין כי הגיע יחד עם שוטרים נוספים לצומת הכניסה לתל שבע. "כאשר אנחנו עצרנו ההמון החל ליידות אבנים על כלל הכוחות וכן ירו עלינו זיקוקים בכינון ישיר... הצלחתי לזהות המון אנשים אשר רצים לתוך מועדון הסנוקר". הוא סייע במעצרם של אלה שהתנגדו למעצר בתוך הסנוקר. להערכתו, היו מאות מפרי סדר, וההמון זרק אבנים "מגודל של כף יד ועד סלעים... חלקם פגעו במגינים של השוטרים שעמדו בשורה הראשונה וחלקם עפו מעלינו ולידינו... פגעו לי אבנים בראש וברגליים ובגוף ואם לא המיגון שהיה עליי אני הייתי נפצע מאוד קשה, גם עפו עלי גצים של זיקוקים... ראיתי אחרי האירוע כמה שוטרים שצלעו... זיהיתי אבנים שפגעו ברכבים ובניידות, אך לא ראיתי נזק... הרבה חשודים היו רעולי פנים.. מזל שהיינו ממוגנים, אם לא היינו ממוגנים שוטרים היו נפצעים קשה, הרגשתי שאני נמצא במלחמה".

הראל בוחניק (אמרה שמסר ביום 07/07/14 בשעה 03:46) , בלש בתחנת העיירות, השתתף במעצרים יחד עם פקד איציק. גם הוא, כמו השוטרים האחרים, תאר את ההמון הזועם, תוך שציין, כי "פעם ראשונה שאני נתקל בהמון זועם במצב כזה שרצה לפגוע בנו בכל כוחו וממש חששתי לחיינו".

יוסף חיים אגם (אמרה מיום 07/07/14 בשעה 04:20) , שוטר ביס"מ עיירות, סייע במעצרים ליד הסנוקר , ושמע את ההמון צועק, תוך כדי ההתפרעות, "אללה אכבר, צעקו לנו יא בני זונות וירו עלינו זיקוקים בכינון ישיר".

יוגב פרח (אמרה מיום 07/07/14 בשעה 03:42) , בלש בתחנת העיירות, סייע אף הוא במעצרים.

7. עדויות אזרחים, תושבי עומר, שנפגעו במהלך ההתפרעויות:
תמר קרלר, תושבת עומר, הגיעה בסביבות השעה 22:35 לצומת הכניסה לעומר עם אביה. הם הבחינו שיש בצומת אש, וכשהתקרבו, ניגש לרכבם בחור צעיר והסתכל לראות מי נמצא ברכב. "לפתע ראיתי מלא אנשים ממש בכיכר התחילו לזרוק אבני עלינו והתחילו לרוץ אחרינו. אני עשיתי פרסה... אני זוכרת את הבומים של האבנים על הרכב... ההמון שהיה בכיכר בדק את הרכבים האחרים והכניס חלק מהם ללא פגיעה בהם... עשו סלקציה ברכבים. בנוסף שפכו על האוטו שלנו נוזל כלשהו... לא נפגעתי פיזית. יש פגיעה ברכב... השמשה הקדמית נסדקה, יש פגיעות בפח של הרכב".

קרן מולאי (אמרה מיום 10/07/14 בשעה 07:30) , תושבת עומר, הגיעה בתאריך 06/07/14, בסביבות השעה 22:40, לכיכר שבכניסה הדרומית לעומר. בדרכה לכיכר הבחינה באש, "הכל היה אפוף עשן ולא היה אפשר לראות דבר. המשכתי בנסיעה לכיוון הכיכר, חשבתי שמדובר בשריפה, בכיכר היה אור, נכנסתי לכיכר אל תוך העשן. פתאום ראיתי בחור צעיר, רעול פנים ועוד כמה דומים לו, כולם רעולי פנים, והצעיר הזה זרק אבן לעבר שלי, אבן שפגעה ברכב, הם עמדו במרחק קצר מאוד מהרכב שלי, כולם, מכל הכיוונים, כמה עשרות התחילו לזרוק אבנים לעבר הרכב שלי... אני לא נפגעתי פיזית, הרכב ניזוק – מדובר במכות פח ותלישת מכסה של מיכל הדלק.. גם כאשר נסעתי חזרה לכיוון הכביש הרגשתי שהם ממשיכים לזרוק אבנים לעבר הרכב שלי ופגעו כמה מהם ברכב...".

דליה רונן (אמרה ביום 08/07/14 בשעה 12:30 ), היא תושבת עומר, מסרה, כי כאשר היא ובעלה נסעו בכביש, בדרכם לכניסה הדרומית לעומר, "תאורת הרחוב הייתה כבויה... כאשר התקרבנו לכיכר ראיתי עשן סמיך בצד שמאלי של הכיכר ובכיכר עצמה, הכביש היה מלא באבנים גדולות, עמדו כ-20 איש לפחות על הגבעה מתחת לעמוד החשמל, נכנסתי לתוך הכיכר, האנשים האלה שמו לב שאנחנו פונים לעומר ולא ממשיכים לתל 7, אז הם החלו לזרוק אבנים לעבר הרכב שלנו, התחילו לרדת לכיוון שלנו והמשיכו לזרוק אבנים. אני נתקלתי בלבנה גדולה שהייתה מונחת על הכביש, גררתי אותה וניסיתי לחלץ את עצמי אל תוך היישוב לכיוון השער של היישוב. ברגע זה אני ממשיכה לקבל אבנים לעברינו, הזכוכית בצד ימין שם ישב בעלי התנפצה ואותה האבן פגעה... בבית החזה של בעלי ופגעה בקוצב הלב שלו... אני לא נפגעתי פיזית, שריטות קלות באזור יד ימין... בעלי נפצע כתוצאה מפגיעת אבן ונבדק במקום על ידי רופא תושב היישוב. נגרם נזק לחלון קדמי ימני, לפח הרכב וחלק אגן השמן...".

שרון גל הגיע אף הוא לצומת הכניסה הדרומית לעומר והבחין, כי "המעבר היה חסום, היה בכיכר אש ורעולי פנים... נזרקו עלי אבנים ופגעו ברכב שלי... פגעו במכסה מנוע ובדופן ימין של הרכב...".

יהודית בטיטו התלוננה על כי שמשת חלון רכבה נסדקה, עקב זריקת אבנים בכניסה הדרומית לעומר.

תמיר מרום עבר ברכבו בצומת עומר בסביבות השעה 22:30, כאשר אחד מהאנשים שעמדו בצדי הכביש ירה זיקוק לכיוונו, שהתפוצץ על הכביש כמה מטרים לפניו. אנשים נוספים שהיו שם, החלו באותה עת לזרוק לכיוונו אבנים גדולות שפגעו ברכבו, תוך שצעקו בערבית. תמיר מיהר לברוח מהמקום, תוך שהרגיש חבטות נוספות של אבנים ברכב.

הראיות הקושרות את המשיבים הספציפיים:
8. עד כאן הראיות הכלליות, מתוכן אכן ניתן ללמוד, כפי שנטען על ידי המאשימה, כי לפחות לכאורה, לא מדובר בהפגנה "רגועה", אלא בהתפרעות המונית, אלימה, ככל הנראה מאורגנת, שהחלה ליד היישוב עומר והמשיכה עד ליישוב תל-שבע, לאחר שהמתפרעים נהדפו לשם על ידי השוטרים. ההתפרעויות גרמו לנזקים למכוניות ואף פצעו חלק מהשוטרים; כל מי שהיה באזור היה קשור להתפרעויות; ולא נעצרו אלא אותם אנשים שנראו בורחים מהדבוקה של כלל המתפרעים.

אשר למשיב 2, עיד בן צבאח אבו-עסא:
9. גרסת המשיב 2 , בחקירתו, הינה כי ישב עם חבר בסנוקר " גרין-בול" שבתל-שבע, לשם הגיע בשעה 22:45; אח"כ עברו לבית קפה במרכז היישוב; וכעבור כ-40 דקות, נעצר. לגרסתו, ישב בסנוקר עם בן-דודו עומר סאלם אבו-עסא. מכחיש שהשתתף בהתפרעויות; טוען שכלל אינו יודע מדוע היו התפרעויות; ואף מבקש שיבדקו במצלמות האבטחה שבמקום על מנת ל אמת גרסתו.
כבר כאן יצויין, כי צדק הסנגור כשטען שהאליבי שמסר, לא נבחן, ויש לקוות שייבחן לקראת שמיעת התיק. אולם, אינני סבורה שדי בכך כדי להצדיק שחרורו של המשיב, נוכח הראיות האחרות הנזקפות לחובתו, כפי שיתואר להלן.
ג'קי ברגל, הוא שוטר המשרת כשוטר סיור בתחנת תל-שבע. הוא השתתף בכניסת הכוחות לתל-שבע וגם במעצר המתפרעים. בין היתר הגיע לבית הקפה שבמרכז המסחרי בישוב:
"תוך כדי המשך זריקת אבנים על ידי מתפרעים שחסמו את הכביש והבעירו צמיגים. עד שהגענו לבית הקפה... נכנסתי עם הכוח של השוטרים והבחנתי בשוטר עידן גרביאן כאשר הוא מנסה לעצור חשוד והחשוד מתנגד למעצר וזאת לאחר שהודיעו לו שהוא עצור, מיד ניגשתי לסייע לו תוך כדי שימוש בכוח, תפסתי בידיו והובלתי אותו החוצה לכוח שהמתין בחוץ.. הוברר שפרטיו הם סבח אבו-עצא שלבש חולצה שחורה ומכנס ג'ינס... אני זיהיתי אותו בתוך ההמון המתפרע ונזרקו אבנים מכיוון ההמון והוא היה בין אלה שברחו מתוך ההמון אל בית הקפה" (ההדגשה אינה במקור – ר.י.כ.) .

עידן גרביאן משרת בבילוש בתל-שבע, והיה חלק מהכוח שיצא להגן מפני ההתפרעויות. בשלב מסוים הוא הגיע עם צוותו לאזור תחנת הדלק והסנוקר בישוב תל-שבע:

"עצרנו את הרכבים במרחק של כמה מאות מטרים מההמון כשאני מזהה מלפניי מספר רב של מתפרעים כאשר חלק רעולי פנים, כלומר אנשים שכיסו את הפנים שלהם עם כפיות או חולצות, כאשר מסביבם הבחנו בכל מיני חפצים שבוערים באש, יכול להיות שזה היה מדובר בצמיגים... להערכתי היו במקום מאות של מתפרעים, כאשר אני והכוח המשטרתי התחלנו מתקדמים לכיוונם...ההמון שהבחין בכוח המשטרתי החל נסוג לאחור תוך כדי זריקת אבנים וזיקוקים לעבר הכוח המשטרתי. בשלב מסוים חלק מההמון ברח לכיוון שכונה 3 בישוב לקיה וחלק, לפי הדיווח שהתקבל מהמסוק המשטרתי, נדחק לכיוון הסנוקר שנקרא " גרינבול". כאשר אני ביחד עם הכוח המשטרתי התחלנו להתקדם לעבר הסנוקר, המתפרעים החלו ליידות אבנים לעבר הכוח המשטרתי מאזור רחבת הסנוקר... קיבלנו הנחיה ממפקד הכוח... לבצע מעצרים על מידי האבנים. הכוח המשטרתי החל בריצה לכיוון המתפרעים. כשהמתפרעים הבחינו בכוח המשטרתי המתקרב אליהם, הם החלו בבריחה לתוך הסנוקר. אני נכנסתי לתוך הסנוקר יחד עם הכוח המשטרתי, זיהיתי בתוך הסנוקר בחור שלבש חולצה כתומה כאשר שני שוטרים מבקשים לעצור אותו והוא משתולל, נאבק עם השוטרים ומתנגד למעצר. מיד רצתי כדי לסייע לשני השוטרים...
כאשר סיימנו להשתלט על מיידי האבנים, יצאנו מהסנוקר... התקדמנו ... לכיוון כללי נקודת המשטרה. בשלב הזה התחילה זריקה מאסיבית של זיקוקים לכיוון הכוח המשטרתי, כאשר אנו מאחורי מחסה של מגן ממשיכים בהתקדמות רגלית, תוך כדי שזריקות האבנים ממשיכות להיזרק לעברנו. בשלב הזה, כאשר ההמון המתפרע נדחף לאחור, שוב קיבלנו הנחיה ממפקד הכוח איציק... לבצע מעצרים, כאשר התחלנו בריצה לכיוון ההמון, המתפרעים החלו מתפצלים למספר מוקדים, כאשר מספר של מתפרעים התנתקו מההמון ונמלטו לכיוון בית קפה. נכנסתי לתוך בית הקפה יחד עם עוד שוטרים, כאשר אחד המתפרעים רץ והתיישב על אחד הספות שהיו בתוך בית הקפה. אותו בחור לבש חולצה בצבע שחור. כאשר התקדמתי לכיוונו הוא החל לצעוק שהוא לא מאלה שזרקו אבנים ושהוא בא לשתות קפה. התקדמתי לעברו והודעתי לו שהוא עצור. לציין כי אישית לא ראיתי אותו זורק אבנים אלא ראיתי אותו בתוך ההמון אשר זרק אבנים, ולכן הודעתי לו שהוא עצור בגין הפרת סדר והתפרעויות. הבחור המשיך לצעוק שהוא לא קשור. כשניסיתי להקימו הוא התנגד להתלוות אלי. אחזתי בידו במטרה לאזוק אותו, אך הוא המשיך להתנגד וצעק שהוא רק שותה קפה. בשלב הזה הצטרף אלי השוטר ג'קי ברגל וסייע לי במעצר החשוד... בסיועו של ג'קי אזקתי את החשוד אשר המשיך להתפרע ומסרתי אותו לצוות אשר שומר על העצורים... בתחנה הבחור הזדהה כעיד סבח אבו-עצא..." (ההדגשה אינה במקור – ר.י.כ.).

נוכח שתי עדויות אלה, אכן ניתן לומר שישנן ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 2 להתפרעויות, לאחר ששני השוטרים שעצרו אותו, ראו אותו בורח מתוך ההמון אל בית הקפה.

אשר למשיב 3, חאטם אבו-עסא:
10. בגרסה שמסר במשטרה (אמרה מיום 07/07/14 בשעה 03:51) , הכחיש שהשתתף בהתפרעויות; לטענתו היה במכולת, יצא עם שתי שקיות חלב – ונעצר.

איגור בוגוסלבסקי הוא לוחם יס"מ, שהגיע עם הכוח לכיכר הדרומית בכניסה לעומר ("איפה שהתרחשה ההתפרעות שהתגלגלה לתל-שבע"). הוא עצר את המשיב 3, ובאמרה שמסר, אמר:
"חאתם היה מתפרע בתוך ההמון כחלק מההמון, כאשר קיבלנו פקודה לעצור את אותם מתפרעים שיידו אבנים לעבר השוטרים, אני מיד רצתי לעבר חאתם ועצרתי אותו. כשהוא ראה אותי מתקרב אליו, הוא מיד ניסה לברוח... אני לא יכול להגיד לך שהוא זרק אבנים ואני גם לא יכול להגיד לך שהוא לא זרק אבנים. אבל אני יכול כן להגיד לך שהוא היה בתוך ההמון המתלהם והוא לא במקרה עבר שם. כל אותם העצורים שהיו לנו באותו היום, כולם מתוך ההמון המתפרע...בזמן שאני מחשק את חאתם ומנסה לעצור אותו, ראיתי מולי ארבעה מתפרעים שמרחק של 10 מטר ממני והם זורקים עלי אבנים, למזלי היו עוד מספר שוטרים שהיו מאחורי והם אלה שחטפו את האבנים, אולי מרוב אדרנלין גם בי פגעו ואני לא הרגשתי" (ההדגשה אינה במקור – ר.י.כ.).
איגור גם רשם זכ"ד על מעצרו של המשיב 3 (מיום 07/07/14 בשעה 24:30) , וגם שם הוא חוזר על זיהויו של המשיב כמי שהיה חלק מההמון המתפרע ("לבוש חולצה שחורה וג'ינס כחול, מבנה גוף מלא"); שברח מיד כשהבחין בו מתקרב אליו בכוונה לעצור אותו; תפס אותו תוך כמה שניות, אך כששחרר אחיזתו – שוב ניסה לברוח; לכן, נאלץ להפילו שוב לקרקע, ולכן המשיב גם נחבל בפניו.
משכך, גם בכל הנוגע למשיב 3 יש ראיות לכאורה לכך שהיה חלק מההמון המתפרע בטרם נעצר.

לגבי המשיב 4, האשם אבו רקייק:
11. באמרה שמסר במשטרה (ביום 07/07/14 בשעה 02:20) הכחיש המשיב 4 כל קשר להתפרעויות וטען, כי לאחר שמילא דלק בנווה נוי, ישב בתל-שבע בבית הקפה ומשם נלקח על ידי המשטרה. הוא עובד בהסעות, והחל את איסוף האנשים בשעה 21:40 בנווה נוי, חזר לתל-שבע ב-22:10, אז הלך לסנוקר. כשנשאל למה הגיע לבית הקפה, השיב – " אני לא יודע".
אלון שריקי הוא שוטר, שהצטרף לכוחות שנכנסו עקב ההפרות לתל-שבע, וכך מסר באמרתו:
"נכנסנו לתוך תל-שבע וחברנו לצוות יס"מ נגב וזיהינו מתפרעים, המון שנע לכיווננו מאזור הכיכר הראשונה של תל-שבע לכיוון היציאה לאולם בראשית, בשלב זה ראינו שההמון זורק עלינו אבנים, זיקוקים, ברזלים וכל דבר שהיה... וראינו שהם שורפים צמיגים. בשלב מסוים... הנחה אותנו קצין תורן להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות. בשלב זה זיהינו שכמה מתפרעים רצים למועדון סנוקר גרין-בול, וברגע שהם נכנסו לגרין-בון נכנסנו אחריהם ובהנחיה של קצין תורן, זיהיתי אדם שנכנס במהירות לגרין בול, הוא לבש חולצה כתומה וגינס כחול, תפסתי אותו בחוזקה מהחולצה, אני רוצה לציין שהיה לי מגן ביד ימין, זרקתי את המגן על הרצפה והתחלתי להשתלט על הבחור... בשלב זה הגיעו שוטרים נוספים וסייעו לי להוציא את הבחור אל מחוץ לגרין בול... איני מכיר את הבחור ולא זיהיתי אותו אם הוא זה שזרק את האבנים, אבל זיהיתי שהוא רץ פנימה לתוך הסנוקר מתוך ההמון הזועם... בתחנה הוברר לי ששמו הישאם...
ש. האם ראית את הבחור שאמר לך שהוא נהג הסעות וזיהית אותו בתחנה, האם ראית אותו בהמון הזועם של המתפרעים?
ת. כן. הוא רץ לתוך הסנוקר".
הסנגור הגיש במהלך הדיון, כפי שציינתי גם לעיל, תצהיר מאת מעסיקו של המשיב 4 אודות רישומי המתקן לאיתור הרכב בו נהג המשיב 4 . מרישום זה עולה, כי הנ"ל עבד בבאר-שבע החל מהשעה 21:45 ועד השעה 22:00, אח"כ חזר לתל-שבע, כאשר אמור היה לחזור לעבודה בשעה 23:30. מדו"ח המיקומים של המכשיר הרלבנטי, שצורף לתצהיר, עולה כי בשעה 22:17 הרכב כבר היה בעומר, ובשעה 22:43 בתל-שבע. לכן, אין באמור כדי לסתור את ראיות התביעה בדבר נוכחותו של המשיב 4, ממילא את השתתפותו, בהתפרעויות, באותו זמן שהיה באזור עומר – תל-שבע.
ומתוך עדותו של שריקי, הרי שיש ראיות לכאורה גם בעניינו של המשיב 4, להיותו חלק מההמון שהתפרע.

לגבי המשיב 5, אמין אבו-כיף:
12. בגרסה שמסר במשטרה (אמרה מיום 07/07/14 בשעה 02:09) טען המשיב 5, שהיה בבית ויצא עם בן דודו, טארק סלמן אבו-כף ועם שני הילדים שלו קאיס ונביל, בסביבות השעה 22:00, לתל-שבע לקניות. הוא קנה לילדים סוכריות בתל-שבע, ואז ישב עם טארק בבית הקפה, בעוד הילדים נשארו לישון ברכב. ואז הגיעו השוטרים ועצרו אותו. מכחיש כל קשר להתפרעויות; ולא הלך להפגנה בכלל.

טארק אבו-כף, בן הדוד, נעצר אף הוא בבית הקפה ונגבתה ממנו אמרה (ביום 07/07/14 בשעה 03:21, נחקר על ידי אילייה מישייב) תחת אזהרה בחשד שהשתתף בהתקהלות האסורה. לגרסתו, נכנס לבית הקפה, בעוד בנו בן ה-6 ובן אחיו בן ה-8, המתינו לו באוטו, כדי לקחת קפה. כוונתו הייתה ללכת לאחר מכן לעשות קניות בתל-שבע. הוא לא ראה אף אחד שנכנס לבית הקפה בריצה; לא השתתף בזריקת האבנים; ולא הצית צמיגים. היינו, באמרה זו אין כל רמז לכך שניפגש עם מישהו; אינו מזכיר את המשיב 5 ; לא טוען ששתה קפה עם מישהו; וממילא, טוען שרק התכוון לקחת עמו קפה ולצאת לקניות. די בכך, לשלב זה של הדיון, כדי לדחות את האליבי שמסר המשיב .
יתרה מכך, הלכה היא כי ביהמ"ש הדן במעצרו של נאשם, אינו מכריע בשאלת מהימנות או משקל. משכך, עצם העובדה , כי מן העבר האחד ניצבות ראיות אשר תומכות באשמה, ומן העבר השני ראיות התומכות בחפות, איננה מחייבת את המסקנה לפיה לא הורם הנטל של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (ר' בש"פ 6346/12 עומר אטיאס נ' מדינת ישראל, החלטת כב' השופט מלצר מיום 13/09/12; בש"פ 4015/13 עזאדין נאשף נ' מדינת ישראל, החלטת כב' השופטת ארבל מיום 08/07/13).
איציק שיש הוא בלש בתחנת העיירות, והשתתף בכוחות המשטרה שפיזרו את התפרעויות. באמרה שמסר (מיום 07/07/14 בשעה 03:21) ציין, כי כאשר הגיע לצומת הכניסה הדרומית של עומר, "ראיתי שהכיכר בוערת והמון אבנים על הכביש". וכך מסר:
"המשכנו לכיוון תל-שבע. מרחוק, באזור תחנת הדלק, הבחנתי בהמון שחלקו רעול פנים, עומדים משני צדי הכביש, מצד אחד תחנת דלק ומצד שני הסנוקר גרין בול וההמון זרק לעברנו אבנים... כאשר ירדנו מהרכבים שמנו עלינו שכפ"צים משטרה וקסדות לראשנו והתקדמנו כקבוצה אחת לכיוון ההמון הזועם שכל הזמן יידה אבנים לעברנו, אבנים מכל הבא ליד, אבנים גדולות מאוד, אחת האבנים פגעה לי ברגל ימין, אני רוצה לציין שמעולם לא ראיתי המון זועם... כוונותיו היה לפגוע בנו וראיתי זעם גדול והייתה סכנה לפגיעה בנו וממש חששתי לחיי. בשלב מסוים מפקד הכוח, איציק בזוקה, אמר לבצע מעצרים על מיידי האבנים. אני רצתי לכיוון ההמון שהחל לברוח לכיוון הסנוקר ובית הקפה שנמצא בהמשך לסנוקר והייתי בקשר עין עם בחור שבתחנה הוברר לי ששמו אמין חליל אבו כף, שאותו ראיתי רץ מההמון לכיוון בית הקפה, תפסתי אותו בידיו, הודעתי לו כי הוא עצור בחשד לזריקת אבנים והעברתי אותו לשוטרים שהיו שם והמשכתי בפעולות שלנו... רוצה לציין כי אני ראיתי את אמין רץ מכיוון ההמון לבית הקפה אבל אני אישית לא ראיתי אותו מיידה אבנים, אבל כל ההמון שהיה שם יידה לעברנו אבנים והיו המון מוקדי שריפה ואני חושב שלאדם מן השורה לא היה מה לחפש שם. לציין, שבתחנה שאלתי את אמין מה הוא עשה בבית הקפה, מסר לי שבא לראות משחקי מונדיאל והיום אין משחקי מונדיאל" (ההדגשה אינה במקור – ר.י.כ.) .

מתוך האמור, גם בכל הנוגע למשיב 5 – יש ראיות לכאורה מספיקות לשלב זה של הדיון.

עילת המעצר ואחריות "מתפרע" אחד למעשי האחרים
13. שאלת קיומה של עילת המעצר בתיק זה נגזרת לא מעט מטענת המבקשת, כי הגם שאף אחד מהמשיבים 2 עד 5 לא נראה מיידה בעצמו אבנים, זיקוקים או בקבוקי תבערה על השוטרים, ואף לא נראה גורם בעצמו נזק לכלי הרכב של תושבי עומר, עדיין יש לייחס להם אחריות למעשי האחרים, נוכח השתתפותם בהתפרעויות. כאמור לעיל, באי כוח המשיבים סברו שמדובר בקונסטרוקציה משפטית לא ראויה, בין היתר כי לא ניתן להאשים את המשיבים בעבירה לפי סעיף 157 לחוק העונשין, אך גם כיוון שאין לייחס למשיבים אחריות למעשים שאף לא נטען שביצעו.

סעיף 157 לחוק העונשין, שעניינו "התפרעות שסופה נזק", קובע:
"מתפרעים שגרמו, שלא כדין, נזק לבנין, לאוניה, למסילת ברזל, למכונות, למבנה, לקו טלגרף, לקו חשמל, לקו צינורות או לצינור להספקת מים, דינו של כל אחד מהם – מאסר שבע שנים, ואם הרסו או השמידו, או התחילו להרוס או להשמיד, אחד הדברים האמורים, דינו – מאסר עשר שנים".

אכן, לכאורה, מדובר ברשימה סגורה של "נזקים" שיש להוכיח כדי לעמוד בתנאי הסעיף, אך באותה מידה טענת המאשימה, כי המונח "מכונות" שבסעיף יכול ויכלול גם מכוניות, אינה טענה משוללת כל יסוד, לפחות לא לשלב זה של הדיון. ויוער, כי בכל מקרה, המקום לבירור נקודה זו הוא בהליך העיקרי, כשם שביהמ"ש הדן בתיק העיקרי הוא האכסניה הראויה לדון בכל הטענות המקדמיות שבפי נאשמים.

אשר לאחריותם של המשיבים למעשי המתפרעים האחרים, הרי שהמלומד קדמי בספרו ("על הדין בפלילים", מהדורת 2006, בעמ' 2022) מציין במפורש, כי הגדרת העבירה מדברת בלשון רבים ("מתפרעים") ולא בלשון יחיד וזאת, לכאורה, בשל הגדרתה של התפרעות בסעיף 152 לחוק העונשין:
"כאשר במקום ש"מתפרעים" גרמו נזק – דינו של כל אחד מהם הוא מאסר, ואין נפקא מינה מי מהמתפרעים גרם בפועל לנזק... ההוראות המדברות ב"התקהלות" – לרמותיה ולגווניה – מתייחסת להתנהגותו של נאשם כ"חלק מן הקבוצה" המהווה את ה"התקהלות"; כשכל אחד מחבריה נושא באחריותלמעשי ה"התקהלות" כ"קבוצה"... המדובר בעבירה תוצאתית, המחייבת הוכחת קשר סיבתי בין מעשהו של אחד המתפרעים – או יותר – לבין הנזק ה "אסור"..." (ההדגשה במקור, ר.י.כ.).

דהיינו, לכאורה, כל אחד מהמתפרעים אחראי למעשי המתפרעים האחרים, גם אם לא ניתן להוכיח, כי אותו מתפרע ספציפי (היינו - המשיבים במקרה שבפנינו ), גרם לנזקים האסורים. הכלל הוא, כי באירוע המוני, כל יחיד מבין ההמו ן המשתתף, אחראי כמבצע בצוותא לפעולות ההמון (ר' גם ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל מיום 28/04/98) .

אשר לבחינת היסוד הנפשי, די לצורך שלב זה של הדיון, כי המשיבים היו לכאורה באותה קבוצה ("דבוקה" כלשון חלק מהשוטרים) שיידתה אבנים, ירתה זיקוקים בכינון ישיר, השליכ ה בקבוקי תבערה והצית ה אש; חסמ ה כבישים והפחיד ה עד אימה את תושבי עומר תוך גרימת נזקים לרכביהם, כדי לבסס את החשד שידעו, צפו או היו יכולים לצפות, שבמעשיהם יסכנו את השוטרים והאזרחים. די בכך, שוב – לצורך השלב בו אנו נמצאים, כדי לקבוע, כי קיים פוטנציאל להרשעתם בעבירות שיוחסו להם .

14. מתוך כל האמור לעיל, הרי שקמה עילת מעצר כנגד המשיבים, שכן לכאורה הוכיחו במעשיהם שהם מסכנים את שלום הציבור; סיכנו את שלומם ובטחונם של אזרחים ושוטרים, והכל בעת שנטלו חלק בהפגנה אלימה ביותר .
עוד יש ממש בטענת המבקשת, כי קמה עילת מעצר גם נוכח החשש כי מי שהפגין אלימות כה בוטה כלפי שוטרים, ינסה להתחמק מאימת הדין; לא יכבד החלטות שיפוטיות; ואף ינסה לשבש הליכי המשפט.
אין חולק, כי במדינה דמוקר טית יש לאפשר לאזרחים להביע דעתם; להפגין ולמחות. אולם , מכאן ועד להפרות סדר בוטות ואלימות, חסרות כל רסן, המרחק רב. מעשי העבירה המיוחסים למשיבים בוצעו, לכאורה, במסגרת אירועי אלימות רבי משתתפים, הטומנים בחובם סכנה ממשית וישירה לחיי אדם, ואף הביאו בפועל לפגיעות בגוף וברכוש. הם נעשו בידי המון גדול ומתפרע וכוונו כנגד אזרחים תמימים וכנגד כוחות משטרה שהוזעקו למקום כדי להחזי ר את הסדר על כנו ולהגן על אזרחים. לא מדובר בהשלכת אבן על ידי יחיד או בודדים, על מכונית חולפת, אלא במעשי אלימות המוניים כנגד כוחות משטרה גדולים, דבר העלול לסכן ולערער את יציבות החיים במקום.

15. חומרת העבירות המיוחסת למשיבים והמסוכנות הגדולה הטבועה בהן, מצדיקים במהותם את מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. יחד עם זאת, ומאחר ולמרבית המשיבים אין עבר פלילי (למעט עבר לא מכביד במיוחד למשיב 3 בגין עבירת גניבה), ומאחר ומדובר בצעירים, ועל מנת לבחון חלופות מעצר שיוצגו, אני סבורה, כי יש לדחות את הדיון על מנת שיוגשו תסקירים אודות המשיבים.

16. אשר על כן, הדיון נדחה להמשך לתאריך 07/08/14 בשעה 09:30 (כפי שנקבע גם לגבי המשיב 1), בפני שופט תורן, כאשר עד למועד זה יגיש שירות המבחן תסקירים על כל המשיבים.

המשיבים יובאו על ידי השב"ס.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ד , 21 יולי 2014 , במעמד הצדדים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס. נשיא