הדפסה

מדינת ישראל נ' שופי אמיר

מדינת ישראל

המאשימה
- נ ג ד -
אמיר שופי

הנאשם
<#2#>
נוכחים:
התובעת: עו"ד שני ברדה
הנאשם: בעצמו וע"י עו"ד זיאד אבו סאלח

פרוטוקול

התובעת טוענת לעונש: הנאשם נוהג משנת 96' לחובתו 17 הרשעות קודמות הוגש וסומן ת/1. הנאשם הורשע בגין עבירה של נהיגה בשכרות ובגופו נמצא ריכוז אלכוהול 805 מיקרוגרם העולה על המידה הקבועה בחוק. אין להתייחס בסלחנות לריכוז כזה אשר יש בו כדי לסכן את המשתמשים האחרים בדרך. בנס לא אירעה פגיעה למשתמשים בדרך, אולם יחד עם זאת ונוכח פסילת המינימום הקבועה בחוק, בית המשפט מתבקש להטיל פסילה ארוכה על הנאשם אשר תעלה על פסילה של 4 שנים, כמו כן התביעה תבקש להטיל על הנאשם עונשים נלווים, מאסר מותנה מרתיע, פסילה על תנאי וקנס. התביעה לא תעתור למאסר בשל העובדה כי מדובר בתיק ישן משנת 2010 וזאת למרות המדיניות הנהוגה בתיקים מסוג זה.

הסנגור טוען לעונש: הנאשם הינו בן 35, רווק עובד בחקלאות ועוזר לאביו, מנהל אורח חיים נורמטיבי. ביום 20.10.11 הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, חסך זמן יקר לבית המשפט, הנאשם סובל מתלות קשה באלכוהול, הוא הסכים לפסילה עד תום ההליכים, הנאשם הופנה על ידי בית המשפט לשירות המבחן ובתסקירו המשלים של שירות המבחן מיום 26.8.12 הנאשם הופנה לעמותת אפש"ר לאבחן מידת תלות באלכוהול וממידע שהתקבל מהעמותה אובחן כי הנאשם סובל מתלות קשה מאלכוהול והנאשם ביטא נזקקות לעזרה על מנת להפסיק לשתות. הנאשם שיתף פעולה, ביצע בדיקות ופונה לאישפוזית. בתסקירו המשלים של שירות המבחן, במהלך תקופה זו הנאשם שיתף פעולה בצורה טובה וברצון עם העמותה ועמד בכל התנאים. עד עכשיו הנאשם משתף פעולה עם העמותה ויש לו רצון להפסיק לשתות. אני מבקש להסתפק בפסילת המינימום ולא להטיל על הנאשם מאסר.

<#3#>
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

מעובדות כתב האישום אשר במסגרתן הורשע הנאשם, עולה כי ביום 18.4.10 נהג הנאשם רכב, בהיותו שיכור, כאשר ריכוז האלכוהול בגופו עמד על 805 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

העבירה שבה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה ומסכנת חיים ממש. הדברים אמורים במיוחד נוכח ריכוז האלכוהול הגבוה (פי שלושה מהמותר לפי החוק) שנמצא בגופו של הנאשם בעת הנהיגה. מכאן, צודקת התובעת כי העונש ההולם במקרה זה צריך לכלול פסילה ארוכה ומשמעותית, ואף עונש של מאסר, למען הגנה על שלום המשתמשים בדרך והרתעת הרבים והיחיד, והכל כחלק מהמאבק המתמשך בתופעת תאונות הדרכים אשר גובה מחיר יקר בפגיעות בגוף ובנפש, כעניין של יום יום.

ואולם, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין העונש, והונח לפניי תסקיר מבחן עדכני שבו הומלץ על העמדת הנאשם במבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי, בניגוד לעמדת התביעה, ועל אף חומרת העבירה שביצע , עניינו של הנאשם מצדיק הטלת עונש מתון מבחינת אורך תקופת הפסילה , בנוסף להעמדתו במבחן כאמור.

הנאשם סבל מבעיית אלכוהוליזם קשה, ותלות זו באלכוהול עמדה כרקע מא חורי העבירה שעבר. אך בעקבות התערבות הרשויות והעמדתו לדין, קיבל הנאשם אחריות על מעשיו, גייס את כל כוחותיו על מנת לערוך מפנה משמעותי בחייו, וכיום הוא עובר תהליך טיפולי אינטנסיבי תוך שיתוף פעולה עם שירות המבחן ו מנסה לשקם את חייו, והסיכויים לכך טובים. על כן, ו נוכח סיכויי השיקום של הנאשם, יש מקום לחרוג לקולא מהעונש שראוי היה להטיל עליו, ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, ולהעמידו במבחן לפי פקודת המבחן בצד עונש של פסילה בפועל לתקופה אשר תשאיר לו פתח של תקווה לעתיד (לעניין מעמדו המיוחד של האינטרס השיקומי ומשקלם של הליכי השיקום ראו סעיף 40ד ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 לאחר תיקון מס' 113).

ברי כי שיקומו של הנאשם הנו עניין של כלל החברה ואינו אינטרס אישי שלו בלבד. מן הראוי שהנאשם יקבל עידוד להמשיך בדרכו החיובית ו מוטיבציה להשלים את הטיפול ולהשתקם עד תום. עדיין, באיזון הכולל בין שיקולי הענישה, כאשר אין בהליך השיקום של הנאשם כדי לבטל כליל את חובתו לשאת בעונש, יש מקום להרחיקו מהכביש ולפסול את רישיונו לתקופה ממשית, הן כגמול על מעשיו והן ולמען הגנה על שלום ציבור המשתמשים בדרך. אין לקבל את עמדת ההגנה בהקשר זה להסתפק בתקופת המינימום של שנתיים הקבועה בחוק. הדברים אמורים במיוחד נוכח ריכוז האלכוהול הגבוה כאמור שנמצא בגופו של הנאשם בעת הנהיגה .

ולסיום אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה כי הנאשם טרם השתקם עד תום, אלא שמדובר בפוטנציאל שיקומי בלבד. מנקודת השקפה זו, ניתן לומר כי הקלה בעונשו של הנאשם יש בה משום נטילת סיכון מסויים. א ך מענה לקושי זה ניתן למצוא בהוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לפקודת המבחן, אשר מעניקות לבית המשפט סמכות לגזור את דינו של הנאשם מחדש אם יעבור עבירה בתקופת תוקפו של צו המבחן או אם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.       אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים.

          הפסילה תיחשב מיום תחילת הפסילה עד תום ההליכים, קרי מיום 24.10.2011 (קיים אישור הפקדה בתיק).

2.       8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעב ורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

3.       12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

4.       אני מצווה על העמדת הנאשם במבחן לתקופה של שנה מהיום.

          בית המשפט הסביר לנאשם את משמעות צו המבחן והזהירו שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא, או יעבור עבירה נוספת בתקופת תוקפו של צו המבחן, יהיה צפוי לעונש נוסף על העבירות שבהן הורשע בתיק זה, והנאשם הביע את נכונותו למלא אחר הוראות הצו ולשתף פעולה עם שירות המבחן בכל אשר יידרש.

5. הפיקדון על סך 1,500 ₪ שהפקיד הנאשם בתיק זה, יוחזר לחשבונו לפי הפרטים שימסור למזכירות בית המשפט.

המזכירות תעביר גזר דין זה לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תשע"ג, 11/03/2013 במעמד הנוכחים.

בסאם קנדלפת, שופט

הוקלד על ידי ענת פיתוסי