הדפסה

מדינת ישראל נ' צדוק

לפני כב' השופטת לימור מרגולין-יחידי

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
אלון צדוק

<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד לנא אבו עיסא
ב"כ הנאשם עו"ד סרגיי מורין
הנאשם – בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:
כל המחדלים בתיק הוסרו, הגענו להסכמה לעניין רכיב המאסר, מסתפק שענישה צופה פני עתיד. בעניין הקנס כל צד יטען באופן חופשי.

ב"כ הנאשם:
נבקש דחייה קצרה לשם הפנייה לשירות המבחן, על מנת שישקול הפשרות לבטל את ההרשעה.
בראש ובראשונה, המחדלים הוסרו במלואם, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לנאשם. עניין זה לא נפסל בזמנו לפני הכרעת הדין.
אבקש להסתכל על כתב האישום, מדובר כאן אומנם במספר עבירות שהוא כאורה רב, אבל רק 4 דוחות לא שולמו. 12 הוגשו באיחור ושולמו. מסתבר שהדוחות דווחו ביתר, הקרן הופחתה.
קודם כל, החומרה היחסית נמוכה של העבירות, אי התנגדות מלכתחילה להמרת הקנס. אגיש לביהמ"ש פסיקה למקרה הרבה יותר חמור, עפ"ג 44065-04-12. בנוסף לזה, אפנה לרע"פ 3515/12, שם נאמר שבכל הנוגע לשיקול השני של פגיעה בעיסוק, בעבירות שיש בהן הסדר אכיפה חלופי יש להגמיש את הקריטריונים של הלכת כתב. במקרה שבעבירות הרבה יותר חמורות בסופו של דבר בוטלה הרשעה.
הנאשם מתחיל את הדרך החדשה, הוא מעביר הרצאות נט וורקינג, בעיסוק הזה יכולת לקום מהקרשים כי בעצם עכשיו יש לו חובות של מיליונים, בהרצאות האלו שמאוד מבוקשות ברור שההזמנה לאדם כזה שהוא בעל הרשעה פלילית אין שום סיכוי.

ב"כ המאשימה:
אני מתנגדת לבקשה להפנות לתסקיר. ביטול הרשעה מהווה חריג לכלל ומתבצע במצבים קיצוניים ונסיבות יוצאות דופן, אין בענייננו נסיבות יוצאות דופן לרבות שיקולי פרנסה. ענייננו של הנאשם אינו שונה מעניינם של נאשמים בתיקים אחרים דומים. שיקולי השיקום לא רלוונטיים לאור סוג העבירה.
בקשר לפסק הדין שאפנה אליו חברי – ביהמ"ש כותב במפורט שההחלטה מסתמכת על טענת הגנה מן הצדק שאינה רלוונטית לענייננו. בעבר הוטלו על הנאשם 28 קנסות מנהליים בגין אי הגשת דוחות במועד, הדבר לא הרתיע את הנאשם מביצ וע עבירות נוספות, מפנה לכמות העבירות. יש סתירה בין הצהרת הנאשם שהוא רוצה לחדש את הפעילות העצמאית שלו, כאשר הצהיר בביהמ"ש על פשיטת רגל, שם בוטל ההליך עקב ניצול לרעה שהוא מתכוון לחדש את ההליך.

ב"כ הנאשם:
לגבי אינטרס שיקומי, תיקון 113 לא החריג עבירות מס משיקום. לא מזמן, בעפ"ג 24721-12-14, נחמני, צוין ששיקולי שיקום בהחלט לא זרים גם בעבירות מס. הנאשם היה בהליך פישטת רגל בשנת 2014, והייתה בעיה לשלם לרשויות המע"מ. מגיש אסופת מסמכים שמראה שגם כשהיו הסכמות ביהמ"ש החליט לא להכריע ולבטל את ההליך. מוגש ומסומן נ/1.
<#2#>
החלטה
לא ראיתי כל הצדקה לשלוח את הנאשם שהורשע ב-16 עבירות אי דיווח לשירות המבחן על מנת שלקול אפשרות לביטול הרשעתו, ולאחר ששמעתי בהרחבה את טיעוני ההגנה ותשובת המאשימה, לא מצאתי כי יש בסיס לטענה עתידית שמתקיימים התנאים שיצדיקו שבימה"ש ישקול מהלך חריג של ביטול הרשעה, ומשכך אין צורך ואין טעם בשליחת הנאשם לקבלת תסקיר בעניין זה.

היות שהצדדים פירטו טיעוניהם בהרחבה יתרה, מתבקשים הצדדים בעניינים אלה לא לחזור בפירוט על אותם נתונים במסגרת טיעוניהם לעונש.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"ו, 25/01/2016 במעמד הנוכחים.

לימור מרגולין-יחידי , שופטת

ב"כ המאשימה:
אבקש לכבד את ההסכמה, מדובר בהסדר סביר בנסיבות העניין, שתואם את מדיניות הענישה בתיקים בסכומים דומים. יש איזון בין חומרת העבירות והפגיעה בערכים המוגנים לבין הסרת המחדלים, הודית הנאשם והיעדר עבר פלילי.
לעניין הקנסות – אבקש לראות בכל עבירה אירוע נפרד, ומתחם הקנס לכל עבירה הוא בין 1,000 ₪ לבין 29,200 ₪. איננו רואים הצדקה להבחנה בין דוחות שהוגשו באיחור לבין דוחות שלא הוגשו כלל. אבקש שיוטל קנס משמעותי בדגש על שיקולי ההרתעה, מספר העבירות, העובדה שהוטלו קנסות ולעובדה שהתיק במע"מ פעיל.

ב"כ הנאשם:
בעניין ריבוי האירועים – אני מפנה את בימה"ש לע"פ 5643/14, שם נאמר שגם כאשר מדובר בריבוי עבירות שהתפרסו על פני זמן, התייחסו לקורבנות שונים. ניתן לראות בכל העבירות משום אירוע עונשי אחד. אפנה לפסק דין במחוזי חיפה 4013-09-15, תיקי התפרצויות, וגם שם מיושם עיקרון זה. אני חושב שבתיקים מהסוג שלנו, כשמדובר באי הגשת דוחות שאין ולו חשש מועט להסתרת נתונים, וכשרוב העבירות הן איחור בהגשת דוח לתשלום, לא מבחינת אי הצגת נתונים, אנחנו יכולים לראות באירוע רצוף שכל כולו קשור באירוע ענייני אחד של קשיים כלכליים אליהם נקלע הנאשם, ברובה של התקופה עוד הצליח אומנם באיחור לשלם את הדוחות, אך המצב הכלכלי בחודשים האחרונים הכריע אותו ולא יכול היה מבחינה כלכלית לשלם את הדוחות. המאמצים בסופו של דבר הצליחו בעזרת פנייה לאביו וצדדים שלישיים, הנאשם גייס את סכום כל הקרן וגם הצליח להגיע להסדר כולל עם רשויות המע"מ, כך שהיום לא חייב לקרן. כשאנחנו מסתכלים על המערך העובדתי והמשפטי הזה, לצד המצב הכלכלי המכפיש של הנאשם, והליך פשיטת הרגל שהמסמכים הוגשו, אומנם ההליך נסגר וזה כתוצאה מאותו מהלך שביקש ליזום משם כדי להסיר את המחדלים וביהימ"ש לא רצה להכריע בסוגיה היא, המטרה של ההליך הראשונה הוסדר, וביהמ"ש המחוזי המליץ לסגור את ההליך כדי.. החובות המוזכרים בפרוטוקול מיום 27/12/15 מעל 3 מיליון הם החובות האישיים של הנאשם.
כמו כן מציג דוח תיקים לחייב בהוצאה לפועל בסך 400,000 ₪ מוגש ומסומן נ/2.
כמו כן אבקש להציג מסמכים הנוגעים לגירושיו של הנאשם, למרות מצבו משלם מזונות כל חודש. מוגש ומסומן נ/3.
מגיש מסמכים רפואיים בנוגע למצבו הנפשי, מוגש ומסומן נ/4.
אבקש שהקנס יהיה סמלי, אין התנגדות להתחייבות להימנע מעבירה.
זה המקרה שעומד בתיקון 113 בו צריך להתחשב במצבו הנפשי של הנאשם ויש לאפשר לו להשתקם.

הנאשם:
החיים שלי נהרסו לגמרי בהתעסקות הזאת, אני כל החיים שלי הייתי בסך הכל 3 פעמים בביהמ"ש. לא הייתי במעמד של נאשם עד להליך הזה. כל השנים שמרתי על חוקים, השתדלתי להיות לפי החוק, ומה שבתקופה האחרונה של חיי, מה שהניע אותי לשמור על העסק זה היה העובדים, לא נשארתי עם אגורה בכיס ורציתי לשמור על העובדים והפרנסה שלי. אני גמור לגמרי, אני חי במחסן, כל המשפחה שלי קרסה בגלל ההתעסקות הכלכלית שלי. אין לי כסף לשלם חשמל, טלפון, מים. אבקש שבית המשפט יתחשב בי לעניין גובה הקנס. אני רוצה לעמוד על הרגליים מחדש ותיק פלילי יעצור אותי מלעשות את זה, היום כמעט אין מקום שמוכן להעסיק אדם עם תיק פלילי. יש אנשים שאני רוצה לשלם להם אבל אין לי כסף. תיק פלילי ימנע ממני לעשות זאת במהירות. הייתי גמור, נפרדתי מהאישה, מהילדים, מהבית. הרבה אנשים התנתקו מהחיים שלי. אני בודד לגמרי. עשיתי מאמצים אדירים להסיר את המחדלים במע"מ, אני רוצה לעמוד על הרגליים ולהתחיל עסק. יש לי הרבה חובות פרטיים בנוסף לחובות שהוצגו.

<#5#>
גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין .

טרם תחילת הטיעונים לעונש ביקש ב"כ הנאשם להפנות את הנאשם לשירת המבחן על מנת שזה יידרש לאפשרותך לביטול הרשעה. לאחר ששמעתי את טענותיי ותגובת המאשימה סברתי שאין מקום להפנות את הנאשם לשירות המבחן, ובהמשך גזר הדין אפרט מדוע אין לטעמי תיק זה עונה על הדרישות שנקבעו בהלכה הפסוקה לביטול הרשעה.

בתמצית יצוין כי מדובר במי שהפעיל בעת הרלוונטית, בשנים 2011-2013, עסק לשירותי ניקיון. הנאשם הורשע בכך שבמהלך אותה תקופה לא הגיש במועד 12 דוחות תקופתיים ,כשתקופות האיחור הגיעו עד קרוב ל-3 חודשים בחלק מהמקרים. כמו כן, לא הגיש הנאשם 4 דוחות תקופתיים במחצית השניה של שנת 2013 כלל.

הטיעונים לעונש נשמעו לאחר שהנאשם במאמץ רב הסיר את מלוא המחדל כשקרן המס עמדה על 74,000 ₪ והתשלומים הנוספים על אלפי שקלים בודדים.

בנסיבות אלה הודיעה המאשימה כי הסכימה עם ההגנה להסתפק בענישה צופה פני עתיד מבחינת עונש המאסר, והצדדים טענו באופן חופשי לעניין הקנס. כמו כן, כפי שצוין לעיל, עמדה על הפרק שאלת ביטול ההרשעה בהתאם לעתירת ההגנה.

ההלכות הנוגעות לביטול הרשעה ידועות, מדובר במהלך חריג באותם מקרים בהם משתכנע ביהמ"ש כי אין הלימה בין חומרת המעשים בנסיבותיהם ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי, לבין מידת הפגיעה באופק חייו ובשיקומו של הנאשם. בהליך שלפניי לא שוכנעתי כי מתקיים מי מן התנאים הנדרשים על מנת שביהמ"ש ישקול תוצאה יוצאת דופן זו.

לעניין חומרת המעשים בנסיבותיהם, מדובר בעבירות שהערכים המוגנים בהם הם בעלי חשיבות רבה והדיווח המלא והתקין במועד נועד לאפשר את הליך גביית המס, את תכנון התקציב, את השמירה על השיוויון בציבור בכלל ומול עסקים דומים בפרט, כשכל פעולה של אי דיווח במועד או בכלל פוגעת בעקרונות אלה. בכתב האישום שבפניי מדובר ב-16 עבירות שונות שהתפרשו על פני 3 שנות מס. אין מדובר במעידה חד פעמית או בהיקף תחום אלא בהתנהלות שחזרה על עצמה באופן כמעט שיטתי. הובהר במסגרת הטיעונים כי אין מדובר במחדלים ראשונים וכי קדמו להליך שלפניי 28 קנסות מנהליים שהוטלו על הנאשם. אציין עוד כי בתקופה שכתב האישום היה תלוי ועומד תוקן כתב האישום והתווספו לו עבירות. בנסיבות אלה אין מדובר במעידה חד פעמית קלת ערך, וזאת גם לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שבמרבית המקרים הוגש בסופו של דבר הדוח באיחור. יש לזכור בהקשר זה, כי לצד אי הגשת הדוחות נצמחה חבות מס בסכום של עשרות רבות של אלפי שקלי ובספו של דבר הוסר כל המחדל בסך 74,000 ש"ח, באיחור של שנים, כשהסכום אינו מבוטל, ולכך יש השלכה על הפגיעה הישירה באינטרס הציבורי.

לעניין הפגיעה באופק חיי הנאשם, לאחר ששמעתי את טיעוני ההגנה לא נוכחתי כי קיימת פגיעה קונקרטית כהגדרתה של פגיעה זו בהלכה הפסוקה. הנטל לבסס את הטענה מוטל על כתפי הטוען, ואין די בהצרה סתמית לפיה ברור שתהיה פגיעה, אלא יש להוכיח את אותה פג יעה. זאת לא נעשה.

כל השיקולים הנוגעים לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי וכל הנ תונים האישיים בין אלה הקשורים למצב הנפשי, בין אלה הקשורים למצבו הכלכלי ובין אלה הקשורים למצבו המשפחתי, נלקחו בחשבון על ידי המאשימה בעמדתה להסתפק בענישה צופה פני עתיד, וי ילקחו בחשבון על ידי ביהמ"ש במסגרת גזירת הדין, אך אין בהם כדי להצדיק מהלך חריג של ביטול הרשעה.

לעניין הענישה, על הערכים המוגנים עמדתי לעיל ואין צורך לחזור על הדברים. לאור העובדה שהמאשימה סיכמה עם ההגנה להסתפק בענישה צופה פני עתיד אין צורך לקבוע מתחם עונש מאסר, אלא רק מתחם קנס.

בבואי לקבוע את מתחם הקנס אני לוקחת בחשבון את ריבוי העבירות והסוגים השונים של העבירות, כשאני סבורה שיש מקום להבחין בין איחור לדיווח לבין אי הגשת דוחות כלל.

לעניין מספר האירועים, הנטייה בפסיקה היא לראות בכל אירוע של אי דיווח משום אירוע נפרד. בשעתו, טרם תיקון 113, נקבעה הלכה זו ברע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל. לאחר תיקון 113, אישרר ביהמ"ש עליון במספר פסקי דין את קביעותיהן של הערכאות הנמוכות, לפיהן מדובר באירועים נפרדים. לדוגמה רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל. עם זאת, ניתן למצוא פסקי דין בהם אישרר בית המשפט העליון התייחסות של הערכאות הנמוכות למספר עבירות כאל אירוע עונשי אחד, ואני מפנה בעניין זה לדוגמה ל-רע"פ 3120/14 נעים נ' מדינת ישראל.

בהתאם למבחן הקשר ההדוק שהותווה בפסיקה, ובהתחשב בהתפרשות העבירות, גם לאחר שלקחתי בחשבון שמדובר לפי הטענה בביצוע עבירות הנובע מקושי כלכלי ומקריסה כלכלית, כך שלכאורה הבסיס לכל העבירות הוא אחד, אני סבורה כי יש לראות בכל עבירה אירוע עונשי נפרד. עם זאת, יש מקום במקרה זה, בשל כל נתוני הזכות שפורטו ויפורטו, לעונש כולל בחפיפה שהיא כמעט מלאה בין הקנסות השונים.

לעניין מתחם הקנס, אוסיף עוד כי מצד אחד נדרש ביהמ"ש לקחת בחשבון את העובדה שהמעשים נעשים מטעמים של תועלת כלכלית, גם במצב של מצוקה כספית והעמדת האינטרס האישי לפני האינטרס של הציבור בכללותו, מצד שני נדרש ביהמ"ש כבר בשלב זה לשקול שיקולי חוסר יכולת ובתיק שלפניי נטענו טיעונים והובאו ראיות ואסמכתאות לחוסר יכולת של ממש. בנסיבות אלה, ולאחר שאני לוקחת בחשבון גם את המאמץ הרב שהיה כרוך בהסרת מחדל מלאה, אני סבורה כי מתחם הקנס ביחס לכל אחת מהעבירות של איחור בהגשת דוח נע ממאות שקלים בודדות ועד 7,500 ש"ח, וביחס לעבירות של אי הגשת דוחות כלל מ-1,000 ש"ח, כפי שטענה המאשימה, ועד 12,500 ש"ח. אני סבורה כי יש מקום כאמור לעונש כולל בחפיפה לא מבוטלת. בנוסף יש מקום להתחייבות ממשית להימנע מעבירה.

בעניינו של הנאשם לקחתי בחשבון את הנתונים הבאים: ראשית הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי, שנית הנאשם הביע חרטה במלל וחשוב מכך בהתנהגות בהסרת מלוא המחדל במאמץ ניכר, שלישית הנאשם נעדר עבר פלילי, רביעית לקחתי בחשבון את כל הנסיבות האישיות שפורטו בפניי, הן לעניין המצב הנפשי הן לעניין המצב הכלכלי והן לעניין המצב המשפחתי, נסיבות שנתמכו באסמכתאות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות מס מסוג עוון.

קנס כולל בסך 3,500 ₪, או 7 ימי מאסר תמו רתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 1.3.16 לא ישולם תשלום – תעמוד יתרת הקנס לפירעון.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪ , להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירות מס מסוג עוון. לא יחתום הנאשם, ייאסר לתקופה של 40 ימים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"ו, 25/01/2016 במעמד הנוכחים.

לימור מרגולין-יחידי , שופטת