הדפסה

מדינת ישראל נ' סופר סטופר בע"מ ואח'

בפני כב' השופט איתי ברסלר-גונן, סגן נשיאה
המאשימה
מדינת ישראל-רשות המסים
ע"י ב"כ עו"ד מורן בנימין דמארי

נגד

הנאשמים
1. סופר סטופר בע"מ

2. מעין בן שושן-בהעדר
ע"י ב"כ עו"ד ירון אבני
<#1#>
נוכח: עו"ד גיא נגר מהסניגוריה הציבורית

פרוטוקול

ב"כ הנאשמת:
לבקשת ביהמ"ש, אני מסביר מדוע לא התייצבתי לדיון הקודם של הנאשמת, שהיה ביום 5.2.15 מאחר ולפי דבריה היא הגיעה לסוג של הבנה עם נציגת המאשימה לפיה הדיו ידחה מאחר והיא טרם הסירה את הליקויים נושא כתב האישום. מאחר ולא עלה בידי לברר את העובדות, האם אכן הגיעה לאותה הבנה עם נציגת המאשימה. זאת מכוון שערב הדיון חזרתי מחו"ל. סברתי שאכן כך הדברים, כך לפחות עולה מהודעות ששלחה הנאשמת. שבועיים קודם נסעתי לחו"ל.
לתומי סברתי שאכן כך. מסתבר שנציגת המאשימה לא תמכה בגרסה זו ולא עלה בידי לברר מדוע קרה מה שקרה. למיטב ידיעתי, הנאשמת כן התייצבה לדיון, היא התקשרה אליי לאחר יומיים ואמרה לי זאת. אחרי יומיים אני ידעתי את תוצאות הדיון. את פרוטוקול הדיון ראיתי יום אחרי הדיון.
לשאלת בית המשפט למה אני מניח שאם אני מגיש בקשה לדחיית הדיון ידחה, אני משיב כי לא הנחתי הנחה כזו. הבנתי ממרשתי כי הדיון נדחה בהסכמת ב"כ המדינה. בגלל זה הגשתי את אותה הבקשה, לא עקבתי אחר החלטת ביהמ"ש, אך לא באותו יום. הנחתי שהבקשה תתקבל ע"י ביהמ"ש ולכן לא התייצבתי לדיון. באותו יום של הדיון, כשניסו להתקשר אליי, למיטב ידעתי הייתי בפגישות מחוץ למשרד אבל אני לא זוכר שהיו לי טלפונים. הפגישות אקראיות.
לשאלת ביהמ"ש, אם ידעתי על הדיון כעבור שלושה ימים למה חיכיתי עד ה-17 לחודש להגיש בקשה חדשה לדחות את הדיון של היום, ולא הודעתי על כך ביום שידעתי שיש לי דיון מקביל, אני משיב כי כנראה בית המשפט לא הבין. על הדיון שביהמ"ש קבע להיום, ידעתי יומיים אחרי. הדיון הבא שקבוע ברגע זה בבית משפט אחר, אני הסתכלתי על היומן של השבוע הזה ואז נודע לי. אני לא כל דקה מסתכל על היומן שלי, אני לא בודק ביומן שלי כאשר ביהמ"ש קובע דיון.
הגשתי בקשה לכב' השופט נחמיאס בדיון המקביל, והוא נעתר לבקשתי. בבקשה כתבתי כי ביהמ"ש זה לא נעתר לבקשת הדחייה, כתבתי שאני מניח שבית המשפט עוסק בחינוך.
לשאלת ביהמ"ש מדוע לא אחויב בהוצאות בגין התנהלותי בהליך, אני משיב כי זו לא הפעם הראשונה שמגיעים להבנות עם התביעה. אני לא מופיע אצל בית משפט זה, זו פעם הראשונה, אני לא מכיר את נהלי העבודה של מותב זה. אצל הרכבים אחרים, כאשר מגיעים להבנה עם נציגי התביעה, לרוב ביהמ"ש נעתר, כך היה לי עד היום. יכול להיות שזו הסיבה, נראה לי שיש פה אי הבנה, אם בית משפט מרגיש שיש פה זלזול – לא כך הדבר ואני מצר ומתנצל בפני בית המשפט, ואני לא חושב שזה המקום או הזמן, בנסיבות שתיארתי, לפסוק הוצאות. מה גם שהנאשמת התייצבה, לעניות דעתי, היה אפשר לפחות את הבקשה לדחות את הדיון, מחמת אי הסרת הליקויים, לדחות. אבל אם ביהמ"ש סבור כי יש להטיל הוצאות, אכבד זאת.

ב"כ המאשימה:
בפרוטוקול הדיון הקודם ציינה ב"כ המאשימה שנותרה יתרת מס ע"ס 35,000 ₪. מדובר ב-40,000 ₪. אני נערכתי להגיש טיעונים לעונש, ולא נעשה דבר שקשור לפריסת התשלומים או התקדמות שמעידה על הגעה או כוונה להגיע לפריסה של החוב לתשלומים.

ב"כ הנאשמת:
ביום שישי שלחה לי הנאשמת אישור רפואי שהיא חולה, ולכן לא תגיע לדיון היום. אני מציג את האישור לבית המשפט.
אני אמרתי לנאשמת שהתעודה אינה בתוקף, ואמרתי לה שתעשה כל מאמץ להגיע. אני יכול לנסות להתקשר אליה לבקש ממנה שתגיע.
לשאלת ביהמ"ש מדוע לא ניתן לקבוע טיעונים לעונש להיום בשעה 14:00 ועד אז אני אדאג להתייצבות הנאשמת, אני משיב כי ביקשתי מכב' השופט נחמיאס לשנות את שעת הדיון. השופט נעתר ודחה את הדיון לשעה 13:00 בבית המשפט באשקלון כך שאני מתקשה לראות איך אני אוכל לחזור לב"ש בשעה 14:00. יש לי קשר טלפוני עם הנאשמת, אני אוכל להודיע לה באופן מיידי על הדיון מחר.

<#2#>
החלטה
עיינתי באישור המחלה, הוא אינו מספק כל הסבר למחלה כלשהי. אישור המחלה הוא מיום 20.2.2015 ורשום בו כי הנאשמת הגיעה במסגרת "ביקור רגיל" והיא קיבלה יום מחלה אחד, רק לתאריך של היום, אפילו לא ליום שישי האחרון, אין בו תיעוד למחלה כלשהי ואף רשום בו כי הוא לא בתוקף למוסדות משפטיים.
לפיכך, אישור המחלה אינו בתוקף והוא לא משמש הסבר כדין לאי התייצבותה של הנאשמת היום.

הבהרתי כבר בדיון הקודם שהטיפול מול שלטונות המס מחייב מוטיבציה ובראש ובראשונה מחייב מוטיבציה להתייצב לדיונים, וזאת הן של הנאשמת והן של בא כוחה.

אני קובע טיעונים לעונש למחר 23.2.2015 בשעה 08:30.

על סמך התחייבותו של הסניגור להודיע לנאשמת, אמנע מצו הבאה וממעצרה של הנאשמת לשם הבאתה לדיון.

אני מורה לסניגור להודיע לנאשמת על חובתה להתייצב בדקה המדויקת של הדיון, בתוך האולם.

באשר לסניגור עצמו, אינני מקבל הסבריו לאי התייצבותו לדיון הקודם. לא ניתן להניח ולבסס התייצבות לדיונים על הנחה שאם מגישים בקשה לדחיית הדיון, היא תתקבל מניה וביה.
יתרה מכך, העובדה שהסניגור הגיש בקשה לדחיית הדיון של היום רק ביום 17.2.15, כאשר הוא כותב בבקשה שנודע לו על הצורך בשינוי הדיון רק ביום 15.2.15, הצריכה התעסקות בבקשה זו כאשר ניתן היה להגישה עוד קודם לכן, לפני כשבועיים, מיד בסמוך לדיון הקודם. ועוד: הסניגור לא רק שלא התייצב לדיון, אלא הוא ניתק קשר ולא ניתן היה להשיגו לא בטלפון הנייד ולא במשרד, והתנהלות זו אינה מכבדת לא את בית המשפט, לא את הלקוח ואף לא את משרד עורכי הדין הגדול ביותר במדינה ששלח את הסניגור לייצג בהליך זה, היא הסניגוריה הציבורית עצמה. היום התברר שלא הייתה כל תועלת גם בדחיית הדיון, כך שאי התייצבותו של עורך הדין הביאה גם לצורך השווא לדחות את הדיון בפעם הקודמת.
יש להבין שכל דיון עולה כסף למדינה ואין מדובר רק בהוצאות שופט אלא בהוצאות קלדנית, תובע ואף בצורך לפנות מקום ביומן לצורך הדיון, לא פעם על חשבון תיקים אחרים שגם עניינם ראוי להתברר בקצב ההולם.

לאחר ששמעתי את דברי הסניגור ועל אף שברור כי מדובר בהליך חריג, אני מורה על חיובו של הסניגור בהוצאות אישיות בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ה, 22/02/2015 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן , סגן נשיאה