הדפסה

מדינת ישראל נ' ירדאי(עציר)

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה
נ ג ד

עמיחי ירדאי (עציר) ת.ז. XXXXXX494

הנאשם

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד –אביעד כ"ץ
הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – גרובס
<#1#>

פרוטוקול

התובע
ראיתי את הבקשה לצרף שני עדים טכניים לגבי הפקת דיסק ממצלמות האבטחה שנועדו לבחון טענת אליבי של הנאשם, אני מסכים. יתכן שגם לא יהיה צורך בהגשת הדיסק.

<#2#>
החלטה
בהסכמת הסניגור, אני מתירה תיקון כתב האישום בהוספת עדי התביעה יום טוב בן אדרת ומישל פורצ'נקו .
כתב האישום יתוקן מחדש ויסרק. <#3#>
ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"ה, 18/01/2015 במעמד הנוכחים.

רובין לביא , שופטת בכירה
ע.ת. 1 – טלי אוחנה
מוזהר כחוק לומר אמת
אני גרה באשדוד. אני לא נעים לי להיות פה ולהעיד.
אני גרה ברבי עקיבא 4, דירה 14, באשדוד.
אני מכירה את הנאשם, הוא והמשפחה שלו שכנים שלי, גרים שתי קומות מעלי. אני גרה בקומה רביעית והם בקומה שישית, כשבבניין יש 6 קומות.
אני מכירה אותו כבר 4 שנים.
לשאלתך מה קרה ביום 17.5.14, אני משיבה זה היה ערב שבת, הילדים שלי בדרך יוצאים לשיעור תורה וחוזרים מאוחר, אחרי 1:30 . מדובר בשיעור תורה שמתחיל בחצות וחוזרים בשעה 01:30. מדובר בשיעור אצל הרב מויאל, ואנו משפחה שומרת מצוות. זו הסיבה שאני משאירה את דלת הדירה פתוחה.
יש לי 6 ילדים ואני בכוונה לא רוצה שיפתחו עם מפתח, כדי לראות אם מגיעים. לכן הדלת סגורה, אך לא נעולה. אני כל הזמן קמה וראיתי שלא הגיעו, וכך גם קמתי בשעה 02:10 והם עדיין לא חזרו. חזרתי לנמנם בחדר שינה, סגרתי את הדלת על חצי כי היו לנו אורחים לשבת ולא היה לי נעים שבדרך לשירותים יראו את חדר השינה שלי. אני נמנמתי, ולפתע פתחתי את העיניים , ראיתי בפתח הדלת בנאדם, חשבתי שאולי זה הבן שלי. הנאשם היה מכופף (מדגימה משתופף). אחר כך חשבתי שזה הבן של הבן שמציץ ולכן התמקדתי, וקלטתי שמדובר בנאשם, וצרחתי לבעלי גנב, ובעלי לא הגיב, אולי חשב שאני חולמת. ואז רצתי לחדר של הבית, ורק אז ששמע שהדלת נטרקת, אז רץ . כנראה בשלב זה הבין שאני צועקת באמת. יצאתי לחדר המדרגות, הסתכלתי, לא ראיתי את הנאשם, אבל ראיתי בן שכנה עומד עם חולצה ורודה, קוראים לו עומרי, ולא אמרתי לו כלום כי הייתי עדיין בהלם. אני ובעלי חזרנו לדירה, ובשלב הזה הבן שלי אסף ששכב על הספה בסלון, שרצתי לחדר המדרגות אז הערתי אותו, וכאשר חזרנו לבית. כשחזרתי לדירה, אמרתי לעצמי בבוקר אשאל עומרי אם ראה את הנאשם בחדר המדרגות, שכן השעה היתה מאוחרת ואולי מההלם. כאשר חזרתי הביתה, דיברנו אני , בעלי והבן שלי , ואז נלחצתי כי יש לי שתי בנות ישנות בחדר, רצתי לחדר והתיק שלי היה בתוך הארון, פתחתי את התיק, ובכניסת השבת הבן שלי הביא לי 800 ₪ והכנסתי לתיק, וזה לא נמצא.
לשאלת בית משפט, בכניסת השבת הבן שלי הביא לי את הכסף, כי הייתי לשלם משהו עבורו ביון ראשון, הכנסתי לתיק ושמתי את התיק בארון של הבנות.
לשאלת בית משפט האם האורחים של הבן לא היו בחדר של בתי, אני משיבה אין מצב, אנו חרדים, שומרי שבת, והם לא ינסו לחדר, אין מצב.
לשאלתך באיזה שעה זה היה אני משיבה זה אירע בין 02:20 ל- 03:30, ב- 03:50 הכל הסתיים.
לשאלתך מה מאפיין ראית אני משיבה אני ראייתי בוודאות כי העיניים של הנאשם היו אדומות, היה לבוש בבגדים שחורים. בבוקר הלכתי לשכנה וסיפרתי מה שקרה, אמא של עומרי, סיפרתי מה קרה והיא אמרה כאשר הבן שלה יתעורר, היא תשאל אותו.
לשאלת בית משפט, אני לא חושדת בעומרי שהוא היה שותף, הוא בסה"כ לא קשור, אלא עמד במקום עם חבר והם דיברו ביניהם. שאלתי את עומרי אם הוא זוכר אותי מהלילה ושאלתי אם עמיחי ירד, והוא אמר לי כן. אז הפאזל שלי הושלם, הבנתי שאני לא טעיתי. אחרי כן עומרי שלו ואמא שלו אמרו לא. הוא טען שבכלל לא ראה אותו, אלא יום לפני כן בשעה 9:30. כנראה לא נעים להם, לא יודעת.
בגוף העליון ראיתי שלבש בגד שחור או כחול, אני לא בטוחה לגבי המכנסיים, אולי גם מכנס כחלו, אבל אני לא יודעת, אני לא ראיתי אותו שרץ, אלא ראיתו שהיה מכופף. הוא היה שפוף והסתכל עלי עם העיניים (מדגימה).
לשאלתך אם מאז נפגשתי עם הנאשם אני משיבה כן, במשטרה.
לשאלתך אם פעם נוספת אני משיב אחרי האירוע אני עליתי אליו יחד עם בעלי, וזאת לאחר שדיברתי עם עומרי, דיברתי עם אמו ואמרתי לו כך וכך קרה, אמרה אין בעיה אני אעיר אותו ונקשה בדלת. הוא יצא ואמרתי לו תסיים יפה, תחזיר לי את הכסף, לא אעשה סיפור.
לשאלת בית משפט האם התכוונתי שאם ישלם לי 800 ₪ לא אלך למשטרה אני משיבה לא, רציתי לראות אם הוא היה או לא.
לשאלת בית משפט האם זה מעיד שאני לא בטוחה, אני משיבה לא, אני רציתי לקבל את התגובה שלו, ואני גם שכנה וזה לא נעים. הוא אמור מי שחושד בהכשרים ילקה בגופו ולכן אמרתי אין בעיה, והלכתי למשטרה.
לשאלת בית המשפט אם יש אפשרות שיש מישהו שדומה לו אני משיבה אין אפשרות שזה מישהו אחר שדומה, אני אומרת בוודאות כי ממש התמקדתי בו.

חקירה נגדית
אם אתה אומר שאני לא משקרת אבל אני טועה אני משיבה אני אומרת לך שאני לא טועה. אחיו התקשר אלי מחו"ל ביום שישי והציע לי את הכסף, הוא אמר לי בואי, נסגור את זה , אמרתי שאני לא יכולה כי הגשתי תלונה. אני לא הכרתי את אחיו מחו"ל, אך הוא אמר שהוא מתקשר מחו"ל. אחיו התקשר אלי ביום שישי שבוע לאחר מכן בשעת צהריים.
אמא של הנאשם ירדה אלי לפני כן ביקשה את הטלפון כדי שהבן שלה ידבר איתי, אני לא ידעתי, נתתי לה את הטלפון, הוא התקשר אמרתי שלא נעים לי ומציע לשלם את הכסף. אמרתי שאסור לי להמשיך לדבר, כי החוקר אמר לי לא לשתף פעולה ולא לדבר עם אף אחד.
אמא שלו אמרה שהבן של המתקשר מחו"ל וגם ראיתי על הצג של הטלפון שזה מחו"ל.
לשאלתך מתי הלכתי למשטרה אני משיבה אני לא הלכתי למשטרה בשבת, אלא רק ביום ראשון.
אם אתה אומר שהלכתי למשטרה ביום שלישי, אני משיבה יכול להיות, עברו מאז 4 חודשים. צריך לשאול את בעלי שגם הוא זומן להעיד, אני חושבת שהוא הלך ביום ראשון, בעלי הלך לפניו אז בעלי קרא לי להגיע.
אם אתה אומר כי המתנו 4 ימים עד שהלכנו למשטרה אני משיבה אין לי מושג, יכול להיות שבעלי הלך כבר ביום ראשון.

התובע
לשאלת בית משפט, זה נכון מה שהסניגור אומר, הן היא והן בעלה מסרו את ההודעות במשטרה רק ביום שלישי. הוא מוסר שהגיע ביום שני ואמרו לו תבוא מחר.

המשך חקירה
לשאלתך האם נכון שלא פניתי לנאשם בביתו אלא קודם דיברתי עם עומרי אני משיבה רק לאחר שביררתי מול עומרי , עליתי. לא אציק לאישה סתם על הבן שלה.
העדתי לפני כן שלאחר שדיברתי עם עומרי הפאזל הושלם.
לשאלתך האם הלכתי לעומרי כדי לברר מה היה אני משיבה לא, ראיתי את עומרי, שאלתי אם הוא זוכר מה היה, סיפרתי מה קרה, הוא אמר נכון, הוא ירד.
לשאלתך למה שלא אלך אליו אני משיבה כדי שיהיה לי יותר כח.
אני אומרת שברור שהנאשם היה, וזאת כי גם ראיתי אותו בעיניים שלי ובמיוחד שעומרי אמר לי שראה אותי יורדת, הנאשם ירד. הוא ירד לפני, אין הרבה מה להתווכח.
לשאלתך האם במיוחד לאחר שדיברתי עם עומרי, ידעתי שהנאשם הוא הפורץ אני משיבה כאשר ששאלתי את עומרי אם ראה אותי עומדת והאם ראית את עמיחי יורד באותו רגע אמר לי כן.
לשאלתך גם בלי הדברים הייתי יודעת שזה הוא. תמיד נחמד להבין יותר טוב כשיש עוד הוכחה.
נכון שהנאשם הכחיש . הנאשם אמר לי תלכי למשטרה.
לשאלתך למה לא הלכתי אני משיבה כי אנו דתיים, ועוד ישבנו ודיברנו עם עוד שכנים, כדי שיהיה יותר נוח ללכת, כי זה לא נעים.
בעקבות הערת בית משפט, אני לא בטוחה שאם היה משלם לי 800 ₪, לא הייתי הולכת למשטרה. אכפת לי שאנו רוצים לחיות בבנין, וזה לא פריצה ראשונה, ויכול להיות שהייתי מתלוננת. לא אלי פרצו, אלא לשכנים אחרים.
לשאלתך האם עוד שכנים חושדים בעמיחי אני משיבה עוד שכן הגיע להתלונן שקרה לו לפני שנה. אנו גרים בבנין ואי אפשר לגור בבנין ולפחד שיפרצו לו.
לשאלתך מי השכן הנוסף אני משיבה לא יודעת אם מותר לי לחשוף זאת, הוא גם בא להגיש תלונה. אני אומרת את האמת, אני על עצמי מפחדת, לא רוצה להגיד את השם.

העדה מתבקשת להמתין בחוץ על מנת שבית משפט יברר מדוע שם המתלונן הנוסף חשוב.

הסניגור
אני רוצה להוכיח שהם חשדו בו בלי שום קשר לאירוע הזה. לכן כשראתה חשוד בדירה, היא סברה שזה הוא בשל הטעיה ודעה קדומה.

התובע
אני מתנגד לחשוף את השם של השכן. השכן לא רצה להתלונן למרות שראה אותו בתוך הדירה שלו, כי הוא איים עליו אם יתלונן יפגע בו.
לשאלת בית משפט האם ההודעה הזאת נמצאת בתיק, אבל שרעננתי את זכרונה של המתלוננת זה עלה ולכן עדכנתי את הסניגור. לכן, הם אמרו לו להתלונן בנפרד כי האירוע שלו היה ישן והוא לא הלך להתלונן. אמרתי לו בעצמי שהוא כן יכול להתלונן ולפתוח בחקירה. מתברר שעכשיו הכל עלה.

הסניגור
אני רוצה את השם. באופן היפותטי אני יכול להתקשר אליו לברר במה מדובר. התיק הזה חי ומת על הזיהוי הזה.

התובע
אני כבר מהצהיר כי בעקבות הדברים שמסרו לי אני מתכוון להורות לפתוח חקירה בענין הזה, ולכן הסניגור לא יכול לפנות אליו. אני רציתי לכן למנוע שזה יעלה פה.
אני כקצין משטרה נחשפתי לדבר עבירה, אני חייב לפתוח בחקירה.

הסניגור
לאור דברי בית המשפט כי יתכן ומדובר בחרב פיפיות ולאור דברי התובע שבכוונתו לגבות הודעה מאותו אדם, אני חוזר בי מנוסח השאלה באשר לזהות אותו שכן.

הערה – בשלב זה העדה חוזרת ושומעת את דברי הסניגור ואומרת אין בעיה, אני מוכנה לומר את שם השכן, כי ממילא הם הלכו להתלונן במשטרה.

בית המשפט הציע לסניגור כי תגבה תחילה הודעה מאותו שכן ולאחר שיעיין מהעתק מן הודעה, יחליט אם מעונין לזמן שוב את העדים להמשך חקירה נגדית.

הסניגור
אני מבקש בכל זאת להמשיך ולשאול גם על עדויות שמיעה, יתכן ולא יהיה צורך בקבלת החמר.

המשך חקירה
לשאלתך באשר לעימות שהיה לי עם הנאשם, האם אמרתי לשוטר כי הגיע הזמן לעשות לזה סוף אני משיבה שכן. כלומר, להתפרצויות שהוא עושה . כאשר אני הגעתי לגור השכנים אמרו לי תשתדלי שהדלת תהיה סגורה כל הזמן וציינו את שמו של הנאשם ואמרו שצריך להיזהר ממנו.
אין מישהו אחר שיקח לי את ה- 800 ₪ .
לשאלתך אם אמרתי זאת בגלל ששמעתי מן השכנים אני משיבה אני מכירה את הבית שלי, ואלה חברים שבאים כל שבת וכסף מונח כל הזמן במגרות בבית.
כאשר נכנסתי אליו לבית בשעה 10:00 הוא לבש בגד כשהוא נכנס לבית, אבל אל תתפוס אותי במילה, וזה היה שחור או כחול ולא צבע אחר. לא ראיתי את החלק התחתון של בגדיו, אלא רק את החלק העליון. הוא רץ וטרק את הדלת.
לשאלתך האם התגובה שלו שהחושד בכשרים ילקה בגופו התסיסה אותי אני משיבה שלא, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.
לשאלתך למה הלכתי אליו אני משיבה כי בעלי אמר בואי נעלה אליו. מלכתחילה, לא הייתי הולכת למשטרה. לא הסגנון שלנו לפנות למשטרה.
בעלי אמר שבמוצאי שבת אין חקירות, אין חוקרים במשטרה.
אם אתה אומר שבעלי במשטרה מסר שאנו יורדים לעומרי לדבר איתו כדי לתחקר אותי את מי ראה רץ במדרגות בלילה בשעה 03:45 ולשאלתך אם זה אומר כשירדנו לדבר עם עומרי לא הייתי בטוחה בזיהוי שלו אני משיבה למה אתה חושב. אני ישר ידעתי שזה הוא, באותו רגע שראיתי את הבן שלי, כשהתבוננתי שזה לא הבן או החברים, צרחתי. אני לא הייתי צועקת אם היה מישהו אחר.
לשאלתך למה אני אומרת הפאזל הושלם אני משיבה כנראה באותו רגע שראיתי את עומרי, כי בלילה לא אמרתי לו דבר, וירדתי בבוקר ושאלתי אותו אתה זוכר שראיתי אותך והאם עמיחי ירד בחדר המדרגות והוא השיב שכן, ו אז סיפרתי לו מה היה, ואז אמר ברור שזה
הוא.
אם בעלי לא היה עושה את זה, אני לא הייתי הולכת. צריך כוחות נפשים. השכנים ישבו על בעלי וביקשו שפעם אחת שמישהו יתלונן.
לשאלתך אם אני לא התלוננתי כי לא הייתי בטוחה בזיהוי אני משיבה שאני כן הייתי בטוחה. אם לא הייתי בטוחה, לא הייתי הולכת למשטרה.
לא נכון שתיחקרתי ב- 4 ימים אלה את עומרי. אני לא תיחקרתי אותו אלא שאלתי אותו אם היה או לא היה.
יכולתי גם אחרי חודש להתלונן, מה הקשר.
לשאלתך אם תיחקרתי את עומרי ולא הלכתי למשטרה אני משיבה לא תיחקרתי, שאלתי בטבעיות אם ראה או לא ראה.
עומרי אמר לי שהיה שתוי , שתה המון. באותה מידה יכול היה לדמיין.
אני אומרת שגם אם עומרי לא היה אומר את זה, אני הייתי אומרת ב- 200 אחוז שאני ראיתי את הנאשם.
אני בשבת לא הולכת למשטרה! בדקתי שהבנות שלי בסדר, לא נגע בהן וזה מה שהיה חשוב לי.
הלכתי אליו (לנאשם) הביתה בשבת. למשטרה אני לא אלך בשבת.
אני לא יודעת מה בעלי מסר במשטרה.
אם אתה אומר שבעלי אמר שנפגש עם עמיחי 3 ימים אני משיבה תשאל אותו.
אם אתה אומר שבעלי פגש בעמיחי, אני משיבה יכול להיות שסיפר לי שראה אותו במעלית, אל תתפוס אותי.
יכול להיות שזכור לי שאולי ראה את עמיחי במעלית, אבל לא זוכרת.
אם בעלי מסר שפגש בעמיחי והוא חושש ממנו אני משיבה ברור! עד היום אנו חוששים ממנו.
אם אתה אומר שרק בגלל זה הייתי בטוחה בזיהוי אני משיבה ממש לא.
אם אתה אומר שהמפגש במעלית היה ביום שני ולכן התלוננתי ביום שלישי אני משיבה אין לי מושג, בעלי תיאם את כל העניינים במשטרה. הוא דיבר עם החוקר והם קבעו.
כאשר אני צעקתי גנב, הוא רץ וזה היה ריצה שלו. אני ראיתי אותו כשהוא קם, כאשר רץ. את הריצה לא ראיתי, מדובר בשניה. ריצה של שניה ואז נטרקה הדלת.
איך אהיה בהלם, צעקתי גנב. הייתי בהלם, שבחנתי אותו, בחנתי אם זה חבר שלי, עוד חבר ועוד חבר, שקלטתי לא הם, וקלטתי שזה הוא, צ עקתי גנב.
לשאלתך האם בזמן הזיהוי הייתי בהלם אני משיבה הייתי בהלם, כי בהתחלה חשבתי שזה הבן שלי שמציץ לי לחדר או חברים שלו שמציצים. אחר כך קלטתי את העניים שלו וראיתי שזה הוא וצעקתי גנב.
לשאלתך למה במשטרה לא ציינתי את העניין של העיניים אני משיבה אולי לא שאלו. איך זיהיתי שזה הוא, דרך העיניים.

התובע
אני מאשר שבהודעה במשטרה לא הזכירה את העיניים שלו, אך שדיברתי איתה בטלפון סיפרה לי מיוזמתה על כך ולכן עדכנתי את הסניגור על זה ובחוץ אמרתי לה שאני מתכוון לשאול אותה לגבי המאפיינים שבאמצעותם זיהתה אותו.

העדה מיוזמתה אומרת: במשטרה לא שאלו אותי הרבה, הם אמרו לי בסדר, מכירים אותו ולא חקרו אותי כמעט.

המשך חקירה
לשאלתך אם יצא לי לדבר עם החשדות שלי עם אמא של הנאשם אני משיבה היא לא פנתה אלי מאז יום שישי. רק אמרה לי יום אחד במעלית שזה לא בסדר מה שעשית, ואני לא עניתי לה. היא התנפלה, הילדים שלך שרפו את המעלית. החלה להאשים את הילדים שלי בדברים שלא היו, אבל שתקתי כי היא אמא.
לשאלתך האם בעימות אמרתי לו שחבל שהוא עושה זאת לכל השכנים אני משיבה נכון.

התובע
אני מתכוון להגיש את דוח העימות באמצעות אנה שפירא.

המשך חקירה
לשאלתך האם נכון שאני פניתי למשטרה על פי בקשת השכנים אני משיבה נכון שאמרו לי שהגיע הזמן שמישהו יעשה זאת וזה חיזק אותי.

חקירה חוזרת
אין.
<#4#>
החלטה
אני פוסקת שכר בטלת העדה טלי אוחנה והוצאות נסיעה. הכסף יופקד בחשבון הבנק שלה על פי פרטים שתמציא במזכירות. <#5#>
ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"ה, 18/01/2015 במעמד הנוכחים.

רובין לביא , שופטת בכירה

ע.ת. 2 – שלמה יצחק אוחנונה
מוזהר כחוק לומר אמת
אני בעלה של עד תביעה 1.
אנו גרים בבנין בן 6 קומות. אנו גרים בקומה רביעית והנאשם בקומה שישית.
מדובר בערב שבת, בשעה 03:45, שזה יוצא 17.5.14. אני ואשתי בחדר הורים, בחדר שינה, כמובן ישנו. אשתי היתה רק בשלב של נמנומים, וזאת מכיון שהבן שלי הלך לשיעור בליל שבת וחזר מאוחר רק בשעה 2:30 או 2:45 ואשתי לפני שהילדים חוזרים בליל שבת, לא נרדמת טוב. כאשר הבן חזר, אשתי קמה לראות שהוא נמצא, והיא חשבה שהוא נעל את הבית, אך למעשה, הוא שכח לנעול את הבית עם המפתח. אשתי חזרה ואז השינה שלה השינה עדיין לא היתה עמוקה, אני הייתי בשינה עמוק. אותי העירו "שלמה, גנב!". בזמן הזה היה 5 שניות, אשתי קמה לפני כי היתה יותר עירנית יותר ממני ואז קפצה לפני לעבר הכניסה לבית, ואני קפצתי אחריה 3 – 4 שניות אחריה. אני בוודאות, זה אני בא להזים כל נושא. היה ניסיון לומר שמדובר בהזיה, ולא היה הזיה, כי שמעתי באוזניים שלי את טריקת הדלת החזקה שהיתה 5 שניות לאחר שאשתי צעקה גנב. לא מדובר בהזיות. טריקת דלת לא נעשית ב- 3:45.
ואז אחרי שהיתה בריחה מהבית, לא היה לנו אפילו קו מחשבה לרדוף אחריו כי הבנו שלא יעזור מרדף. ניסינו להתעשת ולהעיר את הילדים כדי להסביר להם מה היה, מדובר בילדים בני 18, 19, 20. אחרי 5 דקות פתחנו את הדלת של הבית ואז ראינו בקומה מתחתינו שכן שדיבר עם החבר שלו בשעה 3:50 וקוראים לשכן עומרי דהן, הוא בחור חייל בן 19 – 20. עומרי דיבר עם חבר. אני ל אמכיר את החבר.

התובע
ניסינו לאתר את החבר, לא הצלחנו.

המשך חקירה
בשעה 3:50 לא רצינו לשאול את עומרי את עומרי מי היה האדם שנמלט מהבית, אלא רק הסתכלנו עליו. אשתי אורמת חד משמעית שראתה את הגנב ומכירה אותו בשמו המלא, היא נקבה בשמו עמיחי ירדעי. אשתי טענה שהצליחה לראותו בעין אחת כמה שניות, היא אמרה שהוא השתופף, שכן הדלת לחדר שינה היתה חצי סגורה, ואז הלך על 4 כדי לנסות להיכנס בשקט לחדר.

הסניגור
מדובר בעדות שמיעה.

המשך חקירה
אני כמעט בהכל מעדות שמיעה.
אחרי 3:50 כשראינו את עומרי ולא דיברנו איתו מילה, עשינו סיבוב בבית. לא נכנס אדם לחדר של הבנים כי היו שם מכשירי טלפון, היה שם הכל. לחדר הורים הוא עוד לא הספיק להיכנס. ואז נכנסנו לחדר הבנות, פתחנו את הארון וידענו שהתיק האדום של אשתי מונח שם. היה בתוך התיק האדום 800 ₪ שקיבלה אותו ולי יש ידיעה אישית על כך ששעה לפני כניסת השבת הביאה את 800 ₪ מחברה שעבדה אצלה והיתה חייבת לה את הכסף. אני ראיתי זאת והכניסה לתיק האדום , והתיק האדום היה בתוך הארון בחדר של הבנות.
לשאלת בית משפט מדובר בילדות בנות 6 ו- 15 והן ישנו.
לשאלתך מה שלום הבנות היום אני משיב הילדה הגדולה בסדר, והילדה הקטנה מסויטת , הרבה פעמים עוברת לחדר ההורים לישון.

הסניגור
זה לא רלבנטי לאישום.

התובע
זה לא מופיע בהודעה, אבל כשסיפר לי את זה עדכנתי את הסניגור והודעתי שאני הולך לשאול על זה ואני סבור שזה רלבנטי.

הסניגור
לגבי מיקום התיק עם הכסף, זה רלבנטי. לגבי הסיוט של הילדה, לא רלבנטי.

העד
אנו בכלל לא מתכוונים לתבוע נזיקית.

המשך חקירה
למחרת בשעה 9:30 , בשבת בבוקר, החלטנו לרדת לעומרי, דפקנו בדלת אמו פתחה את הדלת, ביקשנו את עומרי ואז אשתי שאלה אותו, ויכול להיות שלא שאלה בחוכמה, לא שאלה מי היה, אלא שאלה אם בזמן הזה שראינו אותנו כשפתחנו את הדלת ב- 3:50, האם כמה דקות לפני כן עומרי ירד במדרגות, והוא השיב שכן. יכול להיות שהייתה צריכה לשאול מי זה שירד, ולא האם ראית את עומרי ירד. בעקבות הערת בית משפט, אני מתקן: היא שאלה את עומרי האם לפני 5 דקות ראה את עמיחי יורד ולא את עומרי. כשאני אומר 5 דקות לפני כן, הכוונה בשעה 0:2:45, ועומרי השיב שכן. אבל יכול להיות שיחזור בו מעדותו, אנו לא יודעים. אנו מעידים מה שהיה. אנו לא נתעמת עם עומרי. אני גם לא יודע מה העיד עומרי במשטרה. מאז לא שוחחתי עם עומרי מילה בנושא הזה, כי אין לנו קשר יום יומי, אני מבוגר ממנו בהרבה שנים.
החלטנו שאנו רק ביום ראשון בבוקר נגיש תלונה במשטרה, כי במוצאי שבת ברור מאליו אין חוקרים כמעט. אבל נוצר לי בעיה ביום ראשון שזה ביום 18.5, זה היה חג לג בעומר ואני קניתי כרטיסים מראש לנסיעה למירון והחלטתי לדחות את התלונה ליום שני 19.5. ביום שני בשעה 13:00 – 14:00 אשתי ניגשה להגיש תלונה כתובעת הראשית וקבעו לה תאריך להגשת תלונה למחרת ב- 11:00 בבוקר. ב- 19.5 אשתי דיברה עם שוטר נראה לי ששמו שושן, והוא הזמין אותה למחרת למסור עדות בפני החוקר פבל, וזאת נראה לי. אז שנינו באנו למחרת למסור עדות. כך שביום ראשון לא יכולנו להגיש תלונה כי לא הייתי.
לשאלתך האם בין לבין פגשתי את עמיחי אני משיב לפני שאשתי הלכה למשטרה, בשעה 13:00 פגשתי את הנאשם בלובי של הכניסה לבנין ואמרתי לו שיש לו חשבון ארוך איתנו והחשבון רק מתחיל ואז הוא ניסה לקרוא לי לצד, אולי לשוחח שיחה, לא יודע מה הסבר, אמרתי לו שאני לא מעונין לשוחח איתך וחצי שעה אחרי כן היינו בתחנה.
לשאלתך האם פגשתי את עמיחי שוב אחרי האירוע אני משיב בשבת בבוקר, אחרי שקיבלנו חיזוק מעומרי, עלינו אליו בשעה 10:30, אמו פתחה את הדלת. שאלנו את אמו של הנאשם האם עמיחי בבית והשיבה שכן. שאלנו מתי ידוע לך שיצא ומתי חזר, היא השיבה שיצא בסביבות חצות וחזר בשעות הבוקר. אז ביקשנו ממנה להעיר אותו ולקח כמה דקות עד שקם. הוא קם והיה ממש עייף, עם עיניים אדומות. אמרנו לו חד משמעית שאנו יודעים שאתה פרצת, תחזיר את הכסף. הוא הכחיש, העמיד פני תם ואמר שהחושד בכשרים ילקה בגופו. אמרנו לו , חבל לך, רק נסבך אותך, אנו עומדים ללכת למשטרה, עדיף להודות והוא הכחיש לגמרי, ואמר תעשו מה שאתם רוצים וזהו. בזה הסתיים.
אני הייתי עד ישיר רק לגבי טריקת הדלת.

חקירה נגדית
לשאלתך אם הייתי עד ישיר שירדנו לדבר בבית של עומרי אני משיב אפילו את זה לא. אני אישית לא שמעתי את דברי עומרי, אלא אשתי שמעה. אני אפילו לא ירדתי, נתתי לאשתי לרדת לבד. אני הייתי בתפילה.
אשתי ירדה לעומרי, אני הייתי בתפילה.
לשאלתך מדוע במשטר האמרתי אנו יורדים אני משיב אם במשטרה הודעתי שאנו יורדים, אני מתקן את זה, ואומר שאשתי ירדה.
אם במשטרה אמרתי שירדנו כדי לתחקר את מי ראה רץ במדרגות אני משיב אמרתי בעדות שלי שאם אשתי היתה חכמה, היתה שואלת את מי ראית, במקום זאת שאלה אם ראה את עמיחי.
לשאלתך מדוע אמרתי לפני כן שזה חיזוק אני משיב כי מבחינתי זו שאלת חיזוק. עומרי לא קישר שעמיחי עשה מעשה פריצה. אני לא שמעתי, אבל כך הבנתי .
לשאלתך מדוע במשטרה כתבתי שהוא ביקש שאבוא הצידה ואני חששתי אני משיב אני לא חששתי, ולא הסכמתי לבוא איתו לצד. חששתי אפשר להסביר את זה, לא רציתי למצב שינסה לשכנע אותי לגמור עניינים בצד, החלטתי ללכת לתביעה. ברגע שלא הודה בשבת, החלטתי להתלונן. היה לו א שראי להודות 48 שעות ולא ניצל, הוא אפילו טען שאני הוזה. אני אמרתי במצב כזה לא רוצה להגיע איתו לדין ודברים. עובדה במהלך סוף השבוע היה לנו אפשרות ובאנו בדין ודברים עם קרוב משפחה, זה היה ביום שישי לאחר מכן היה לנו שיחת טלפון מאחד מאחיו כדי לברר מה אנו יודעים ובניסיון ברמז אם מוכנים לסיים הפרשה בצורה יפה, ואמרנו שכבר אסור לדבר.
אני רציתי ללכת למשטרה, זה לא חיזק לי את הרצון. למחרת בבוקר התכוונתי ללכת ואז פגשתי אותו. ב- 13:30 היינו במשטרה וקבעו לנו למחרת.
אם אתה אומר שאשתי אמרה שנתנה לי להחליט אם ללכת למשטרה והיא לא היתה הולכת למשטרה אם לא הייתי מבקש ממנה.
לשאלתך אם בשיחות שלי רציתי שאשתי תתלונן אני משיבה שכן.
היא חששה שיהיה לנו עניין עם הילדים ואמרתי חד משמעית שצריך לסיים את הפרשה. אמרתי מכיון שידוע לנו שהיה בהליכי שחרור מפעם קודמת שישב ולכן אמרתי לה , אני לא מוכן יותר לתהליך הזה, כי זה יחזור על עצמו.
בשבת אין אפשרות לגשת. במוצאי שבת החוקרים כנראה מסתבר שלא אמורים לקבל עדויות. יום ראשון לא היתה לי אפשרות להגיע, היה לי נסיעה למרון ולכן הגענו ביום שני.
אם אתה אומר שבגלל השיהוי לא ניתן היה לקחת ט.א אני משיב במהלך השבת כבר נמחק. אם אנו 5 נפשות נוגעים בדלת, אז לא יעזור.
אם אתה אומר שאם הייתי מגיע במוצאי שבת היו גובים תלונה אני משיב אני חושב שלא, היו אומרים לו לבוא למחרת.
אני אומר המתנו מיום שבת עד ליום שני.
לשאלתך האם זה לא נראה מוזר להמתין 4 ימים אני משיב לא יכולתי לשלוח את אשתי להגיש לבד, אין לאשתי רכב והיא לא תלך ברגל. אני נאלצתי לדחות כי רכשתי כרטיסים מוקדמים לנסיעה למרון.
אם אתה אומר שיש בזה להשליך על הוודאות של הזיהוי אני משיב כל הבניין ידע במהלך השבת שאנו בטוחים חד משמעית שזה הוא, מדיירי הקומה התחתונה ועד הקומה השישית, וכולם ידעו שאנו הולכים להתלונן נגדו.
לשאלתך מה חשבו השכנים על זה אני משיב שהם יודעים שעברו לא נקי ולא הכי כשר.
היחסים בינינו לבינו ובני משפחתו היו מאוד תקינים, היינו אומרים שלום במעלית. כמה חודשים לפני כן אביו ביקש שנשתתף בזיפות הגג, כי הגג היה צריך שיפוץ ושילמנו חלקנו של 600 ₪ בזיפות הגג. אין לנו מטרה להתנקם והיחסים היו תקינים עם בני המשפחה, חס וחלילה.

חקירה חוזרת
אין.
<#6#>
החלטה
אני פוסקת שכר בטלת העד שלמה יצחק והוצאות נסיעה. הכסף יופקד בחשבון הבנק עלפי פרטים שימציא במזכירות. <#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"ה, 18/01/2015 במעמד הנוכחים.

רובין לביא , שופטת בכירה

התובע
אבקש לזמן את עדי תבעיה 3 ו- 4 לדיון הבא.

הסניגור
לא אוכל ב- 25.1.15, לא מתאים 9.2.15.
אני חוזר בי מהתנגדותי, אבקש שיקבע ליום 25.1.15.

<#8#>
החלטה

יקבע להמשך שמיעת פרשת הראיות ליום 25.1.15 שעה 13:00 – 16:00.
יוזמנו עדי תביעה 3, 4, 5, 6 , 7, 9. מפאת קוצר הזמן העדים יוזמנו על ידי המשטרה.
הנאשם יובא באמצעות יחידת נחשון.
אם ישוחרר , בית משפט מזהירו שעליו להתייצב לכל הדיונים שיקבעו בתיק זה, ואם לא יתייצב העדים ישמעו בהעדרו ויהיה בכך הפרה של תנאי שחרור, על המשתמע ויוצא צו להבאתו.
<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"ה, 18/01/2015 במעמד הנוכחים.

רובין לביא , שופטת בכירה