הדפסה

מדינת ישראל נ' בר עם

בפני
כב' השופט עופר נהרי

בענין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)

נגד

הנאשם
חיים אליהו ברעם
ע"י ב"כ עו"ד יגאל טמיר

הכרעת דין

תמצית הכרעת הדין :

הנאשם ביצע עם מכוניתו תימרון מיותר , מסוכן , בלתי צפוי לחלוטין ביחס לזולתו , ואף במגמה להגיע עם מכוניתו למקום האסור עפ"י דין לעצירה (אי התנועה המצוייר בלב הכביש).

לכשכבר בחר הנאשם לבצע את הסטיה ממצב של עמידה בשול הימני של הכביש – דרך חציית שני נתיבי נסיעה בכביש בינעירוני בו מותרת מהירות נסיעה של 90 קמ"ש (ואף צפויה בסבירות מהירות נסיעת כלי רכב במהירות גבוהה מזו) – גם עשה זאת הנאשם שלא בצורה הדרגתית המאפשרת צפיות של הזולת את מעשיו , המאפשרת תצפית מתמשכת מצד הנאשם, והמאפשרת בטחה ביחס לעוברי הדרך האחרים.

זאת עוד: הן עובר ליציאה עם רכבו מהשול הימני אל תוך הכביש והן במהלך התימרון שביצע , כשל הנאשם כשלון חרוץ בהבחנה בכלי רכב אשר יכול וצריך היה הנאשם להבחין בהם, והכוונה לא רק לאופנועו של המנוח (אשר אותו לא ראה הנאשם בשום שלב) אלא גם למכונית פרטית אשר בה נעו אותה שעה עדי הראיה מר מאיר פינטו וגב' אסתר פינטו באותו כיוון נסיעה בו נע רוכב האופנוע וזאת כאשר בני הזוג פינטו דווקא מבחינים (באותו קו ראיה) במכוניתו של הנאשם עוד בהיותה עומדת בשול הימני, דרך תנועת רכבו של הנאשם עם מכוניתו אגב חציית נתיבים ו עד קרות האימפקט אגב כך.

משהוברר שהנאשם לא ראה את רכבם של בני הזוג פינטו ואת האופנוע בשום שלב , אין זאת אלא שמתבקשת מסקנה ש הנאשם לא הביט או שלא הביט כראוי, ובכך (ולא רק בכך) רשל נותו.

ואם תמצא לומר כי הנאשם לא ראה ולא הבחין בשום שלב באופנוע וברכבם של הזוג פינטו מהטעם שהיו לו מגבלות בשדה הראיה במכוניתו , נמצא אתה אומר ממילא שבמצב דברים שכזה לא היה צריך אם כך הנאשם לבצע את אשר בחר לבצע בכביש זה.

האימפקט אירע על הכביש ,בנתיב הנסיעה השמאלי כיוון נסיעת האופנוע, ואירע בעת שמכוניתו של הנאשם היתה בתנועה ולא בעמידה .

כפי שעוד יוסבר, את טענת ההגנה אשר לפיה האימפקט אירע על אי התנועה המצוייר וכאשר מכוניתו של הנאשם במצב של עמידה יש לדחות , אלא שייאמר שאף אם היה מקום לקבל טענה זו עדיין היה גם אז מקום לומר שהנאשם כפה הרי בנסיבות נטענות שכאלה בהתנהלותו על רוכב האופנוע, בפרק זמן של כשניה אחת או שתיים לפני כן, מצב חירום בו נדרש רוכב האופנוע לנסות לעשות כדי לנסות לחמוק ולהציל את חייו ולפיכך אין להלין על רוכב האופנוע אם כך פעל וסטה שמאלה ( ואולי אף הגביר מהירותו) בשעת דחק ואסון מתממש, כדי לנסות למלט נפשו.

לא מצאתי כי את טענת ההגנה המרכזית הנוספת שבפי ההגנה – והכוונה לטענה בד בר נסיעה במהירות מופרזת מצד רוכב האופנוע – הצליחה ההגנה לבסס בשים לב למיכלול שהובא בפני , אלא שייאמר מעבר לכך כי אף אם ההגנה כן היתה עומדת בנטל לביסוס טענתה, הרי שלא מתבקשת במקרה דנן מסקנה בדבר ניתוק קשר סיבתי משפטי בין מעשהו של הנאשם לבין התוצאה.

לנוכח כל אלה (ועוד) יש לומר שהנאשם אכן גרם ברשלנות למותו של רוכב האופנוע המנוח מר טל שביט.

מבוא :

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961.
בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בתאריך 2.3.11, בשע ה 13:40 לערך, נהג הנאשם במכונית מסוג פ ולקסווגן דגם גולף בכביש מס' 5 ממערב למזרח ולכשבסמוך לאיצטדיון הטניס שמע הוא רעש מוזר מגלגל הרכב, עצר הוא את רכבו בשול הימני של הדרך על מנת לצאת לבדוק את מקו ר הרעש אולם לבסוף החליט הנאשם שלא לצאת מהרכב עקב הסכנה שבדבר.
עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך, ולאחר העצירה הראשונית הנ"ל, המשיך הנאשם בנסיעה במכוניתו ופנה ימינה לכיוון דרום ל"מחלף מורשה" מקום שהינו דרך בינעירונית אשר מהירות הנסיעה המותר ת בה היא 90 קמ"ש.
עוד מתואר בכתב האישום כי הנאשם פנה כאמור ימינה בעקומה וכי בסופה של העקומה, בחלק המשתלב עם כביש מס' 4, הגיע הנאשם עפ"י הטענה לישורת שאורכה מעל ל – 100 מטרים ובינה לבין כביש מס' 4 מפריד שטח הפרדה בנוי באמצעות גדר בטיחות.
בהמשכו של פרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי הנאשם שב ועצר את רכבו בשול ימין של הכביש ואת זאת עשה במרחק של כ- 8.4 מטרים לפני תום גדר הבטיחות אשר תוארה לעיל בשטח ההפרדה, אולם גם בעצירה זו לא יצא לבדוק את רכבו.
בהמשך נטען בכתב האישום כי לאחר עצירה שניה זו ובעוד הנאשם שוהה עם מכוניתו בשול ימין של הדרך במקום הנ"ל , החליט הנאשם לעבור עם מכוניתו אל אי התנועה המסומן על הכביש שהוא תמרור – ד 14 ( היום תמרור 815) המצוי מן העבר השני של הדרך בה היה הנאשם מצוי – דהיינו לעבור עם מכוניתו אל אי התנועה המצוייר על פני הכביש אשר מפריד בין הדרך הנ"ל לבין כביש מס' 4 אשר מצפון לדרום.
נטען בכתב האישום כי אותה עת רוכב אופנוע (המנוח מר טל שביט ז"ל) רכב על אופנוע מסוג קוואסקי דגם 10X Z בנתיב השמאלי של הדרך וכי הנאשם הסיט את מכוניתו בצורה חדה משול ימין של הדרך לכיוון אי התנועה ולא הבחין באופנוע וזאת על אף ששדה הראיה של הנאשם לאחור היה למעלה מ – 135 מטרים.
בהמשך נטען בכתב האישום כי כתוצאה מסטיית מכוניתו של הנאשם, ובסמוך מאד לאי התנועה, התנגשו מכונית הנאשם והאופנוע הנ"ל בחוזקה וכי רוכב האופנוע הועף מאופנועו על גבי שמשת המכונית ולאחר מכן הוטל על גבי אי התנועה ומותו נקבע במקום.
נטען עוד בכתב האישום כי התאונה ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מרשלנותו של הנאשם אשר באה לידי ביטוי : בכך שהנאשם ביצע סטיה מסוכנת עם רכבו תוך שהוא חוצה שני נתיבים, במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, בחוסר זהירות ושלא בבטחה, כאשר הדבר מהווה סיכון למשתמשים בדרך ; בכך שהנאשם לא הבחין כלל ברוכב האופנוע ולא הגיב בהתאם, וזאת על אף ששדה הראיה לאחור היה למעלה מ – 135 מטרים עד לרגע התאו נה; בכך שהנאשם לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים במצב זה ובין השאר לא הפעיל את ארבעת מחווני הכיוון; ובכך שהנאשם ביקש לעצור את רכבו על גבי אי התנועה וזאת בניגוד להוראת התמרור וכשהוא מבצע זאת בחוסר זהירות תוך סיכון המשתמשים בדרך, ובעיקר, כך נטען כאשר מדובר בדרך מהירה ובמחלף סואן במיוחד בשעת צהרים.
כמו כן נטען עוד בכתב האישום כי בעת האירוע היו במקום האירוע מזג אויר נאה, ראות טובה, כביש אספלט יבש ותקין ושדה ראיה פתוח לפני ם כ – 150 מטרים לפחות.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר באחריותו לקרות התאונה.
במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים העידו עדים והוגשו ראיות כמפורט להלן:
מטעם התביעה:
ע.ת. 1 מר קובי אליאשקוביץ - איש מכירות בחברת "מטרו" יבואנית כלי רכב דו- גלגלי ים. ע.ת. 2 מר מאיר פינטו – אזרח, עד ראיה. ע.ת. 3 הגב' אסתר פינטו – אזרחית, עדת ראיה. ע.ת. 4 מר ניסים פרחי – קצין בוחנים במשטרת ישראל מחוז ת"א. ע.ת. 5 מר ג'קי נמר – רכז בוחנים במשטרת ישראל, את"ן ת"א. ע.ת. 6 מר עדי אברג'יל – שוטר תנועה. ע.ת. 7 מר יניב שרון – בוחן תנועה משטרתי. ע.ת. 8 מר אמציה גזית – חוו"ד . ע.ת. 9 מר בני פרידמן – בוחן תנועה משטרתי. ע.ת. 10 מר כפיר ניסים – בוחן תנועה משטרתי. ע.ת. 11 מר דן אטר – חוו"ד. ע.ת. 12 מר ירון וינברג – קצין משטרה. ע.ת. 13 מר גידי פרדר – אזרח אשר בהסכמה תוקן כתב האישום ושמו התווסף כעד תביעה.

ראיות התביעה :
ת/1 רישיון רכב. ת/2 תעודת ביטוח. ת/3 שימוע פסילה מנהלית. ת/4 הודעת נאשם מיום 14.3.11. ת/5 דיסק וידאו מקום התאונה. ת/6 דיסק וידאו מ קום תאונה. ת/7 דיסק וידאו ניסוי שדה ראיה. ת/8 דיסק וידאו ניסוי שדה ראיה. ת/9 הודעת נאשם מיום 2.3.11. ת/10 מזכר. ת/11 חוו"ד רפואית (מנוח). ת/12 דו"ח ניידת טיפול נמרץ (מנוח). ת/13 דו"ח נט"ן רופא (מנוח). ת/14 הודעת פטירה (מנוח) . ת/15 חוו"ד (מר אמציה גזית). ת/16 השלמת חוו"ד (מר אמציה גזית). ת/17 דיסק תמונות (מר אמציה גזית). ת/18 הודעת נאשם מיום 3.3.11. ת/19 דו"ח פעולה. ת/20 עותק מסמכי מנוח (ת.ז, ר.נ, ר.ר, ביטוח רכב). ת/21 קבלת תדלוק . ת/22 סקיצה, דו"ח בוחן בזירה. ת/23 לוח תצלומים (הבוחן בני פרידמן) - 90 תצלומים . ת/24 זכרון דברים שדה ראיה. ת/25 זכרון דברים. ת/26 דו"ח ביצוע התאמת נזקים. ת/27 (הפניה לתמונות בת/23). ת/28 (הפניה לתמונות בת/23). ת/29 דו"ח חדר מיון (ע"ש הנאשם). ת/30 תמונות מנוח בזירה (אין לצלם ! לעיון מורשה בלבד !). ת/31 מזכר שיחה עם הנאשם. ת/32 זכרון דברים. ת/33 הודעת איסור שימוש ברכב נאשם. ת/34 זכרון דברים הצבעת נהג. ת/35 זכרון דברים בהמשך להצבעת נהג, עם סקיצה. ת/36 זכרון דברים שדה ראיה. ת/37 (הפניה לתמונות בת/23). ת/38 תרשים ניסוי שדה ראיה. ת/39 ביצוע שחזור נראות. ת/40 תרשים. ת/41 דו"ח בוחן. ת/42 דיסק תמונות. ת/43 (9 עמודים) המשך לדו"ח בוחן. ת/44 זכרון דברים לענין אפשרות קביעת מהירות. ת/45 חישוב מהירות וזמן (רכב גולף). ת/46 סיכום תיק. ת/47 מסמך אודות תקיפה ותנע (מר דן אטר). ת/48 תע"צ מכשיר הוריקום. ת/49 בדיקת זמני ומרחקי האצה (רכב גולף). ת/50 דיסק (מר גידי פרדר). ת/51 תכתובת )תמיכה טכנית פולקסווגן). ת/52 תכתובת (תמיכה טכנית פולקסווגן). ת/53 הודעת עד גבריאל רונן.

מטעם ההגנה:
ע.ה. 1 הנאשם, מר חיים ברעם. ע.ה 2 מר אבנר רוזנגרטן – חוו"ד מומחה. ע.ה. 3 מר כמאל קייס – ראש תחום תקינה באגף הרכב, משרד התחבורה. ע.ה. 4 מר רונן גביראל – עד ראיה. ע.ה.5 מר ניר קוסטיקה – חוו"ד מומחה.

ראיות ההגנה:
נ/1 טופס שמאות/ חוו"ד שמאי (אופנוע). נ/2 תרשים (מר מאיר פינטו). נ/3 דו"ח פעולה (רס"ר אברג'יל עדי). נ/4 דוח פעולה (רס"ר עגייב צחי). נ/5 דו"ח אינג' עוזי רז. נ/6 סקירה הנדסית של את"ן ת"א. נ/7 מזכר קבלת חפצים. נ/8 מכתב בענין השלמת חקירה. נ/9 מפרט לפי אתר יצחק לוי. נ/10 נוהל את"ן לשימוש במכשיר מדידה וריקום. נ/11 נ/12 סקיצה. נ/13 זכרון דברים (ירון וינרב). נ/14 חוו"ד מומחה (אבנר רוזנגרטן). נ/15 נתוני תאונה (בכתב יד). נ/16 מסמך מהירות אופנוע בפגיעה עפ"י חוק שימוע התנע. נ/17 הוראת משרד הרישוי לגבי רישום אופנוע. נ/18 תרשים (רונן גבריאל). נ/19 חוו"ד מומחה (ניר קוסט יקה).

בתום הבאת ראיות הצדדים זומנו,מטעם בית המשפט, לעדות בשנית עדי הראיה מר מאיר פינטו וגב' אסתר פינטו.

כאמור - מצאתי כי הוכחו עובדות כתב האישום , גובשו יסודות העבירה שיוחסה לנאשם, וכן שאין לראות כי לנאשם קמה הגנה ראויה מפני האישום בתיק זה.

נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין :

ראשית ייאמר כי משבחר הנאשם לנסות להגיע לאי התנועה המצוייר (התמרור ד-14) בחר הוא למעשה להפר את הוראת התמרור שהיא הוראה אשר לא בכדי מצויה ואשר לא בכדי מחייבת.

הוראת התמרור ד-14 (היום תמרור 815) הינה כדלקמן :
" איי תנועה ... מסומנים על הכביש בצבע לבן ; אסור לעבור, לעצור, או להחנות עליהם ".

על אף ברירה סבירה ומתבקשת שעמדה לרשות הנאשם ( הזמנת תיקון דרך למכוניתו העומדת על שול שהינו ברוחב של קרוב ל-3 מטרים והמתנה שלו עצמו עם אפוד זוהר בשטח הבטוח מעבר לגדר הבטיחות ומחוץ לכל סכנה) בחר הנאשם לנקוט בדרך מסוכנת ומסכנת של נסיון הגעה עם מכוניתו לאי התנועה המצוי בלב הכביש ואשר,כאמור, אסור למעבר,אסור לעצירה ואסור לחניה.
אגב : את התמרון הזה עם רכבו אף בחר הנאשם לבצע כאשר לדבריו הוא חש לפני כן ברעידות מתגברות ברכבו וכאשר לדבריו חושש הוא שיתכן שמערכות ההיגוי והבלימה ברכבו אינן תקינות.

אי התנועה המצוייר על פני הכביש במקרה דנן הוא אי תנועה אשר מפריד בין שני צירי תנועה – הציר האחד הוא בעל שני הנתיבים אשר בו נע רוכב האופנוע , והציר השני הוא בעל שלושה נתיבים (כביש 4 לדרום). (ראה נא התרשים ת/40 המציג את מחלף מורשה).

במקרה זה התכלית החקיקתית של האיסור בדבר הגעה לאי התנועה (ומטבע הדברים שנהג אשר מגיע אליו ונעמד עליו נדרש להשתלב גם לכשירצה לצאת ממנו) היא תכלית ברורה במישור התעבורתי.
בהגעה ובעזיבה של אי התנועה המצוייר , מתוך ואל תוך נתיבי נסיעת תנועה מהירה, נדרשת מטבעה נסיעה איטית יותר מצד מי אשר עובר על האיסור ומתקיימת במעשה שכזה הפרעה פוטנציאלית בסבירות גבוהה לכלי רכב הנעים בכבישים העוטפים את אי התנועה משני צדדיו לאורכו.

אין מנוס מלומר זאת במילים פשוטות : הנאשם ביקש למעשה לפעול בניגוד לאיסור המצוי בתמרור (התמרור ד-14) וזאת כאמור על אף שבהחלט היתה בידו ברירה שלא לעשות כן.

הסכנה שבהפרת הוראת הדין של התמרור הודגמה למרבה הצער במקרה זה בהתר חשות תאונת דרכים.

כפי שעוד יוסבר, תאונת הדרכים דנן נגרמה בשל מעשים ומחדלים נוספים ומצטברים בדרך נהיגת הנאשם. נסיון הפרת הוראת התמרור ד-14 ע"י הנאשם היתה רק חלק מאלה.

הנאשם גם הפר חובות אשר מוטלות על נהג המבקש להיכנס עם רכבו מהשול לכביש .

תקנה 66 לתקנות התעבורה מורה כדלקמן :
" לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי דרך ; הוא ייכנס במהירות שאין בה כדי סיכון או הפרעה, לאחר שנתן אות כאמור בסימן ח' " .

הנאשם חנה בשול ימין של הדרך במקרה דנן ובטרם הסעת רכבו למסלול התנועה היתה עליו אם כן חובה עפ"י הדין להבטיח שהדבר ייעשה ללא סיכון או הפרעה.

אלא שמוסכם על הכל שהנאשם גרם דרך משל ל"הפרעה" לבני הזוג פינטו (ע.ת. 2 ו-3) אשר נאלצו להאט את מהירות נסיעתם לאחר שהנאשם (שלא הבחין במכוניתם המתקרבת בשום שלב בעוד הם דווקא מבחינים במכוניתו עוד כשעמדה על השול הימני) נכנס לנתיב נסיעתם.

דומני כי גם איש לא יחלוק על התפיסה הבסיסית אשר לפיה לכלי רכב הנעים בכביש בינעירוני יש זכות קדימה על פני רכב שנהגו מבקש להיכנס מהשול לכביש .
נהג שכזה ,היוצא מן השול ונכנס לכביש, הוא אשר נדרש ראשון , ובצדק, ליתן הסברים לכשמתרחשת תאונה בינו לבין רכב שנע בכביש.

בני הזוג פינטו נסעו בנתיב הימני בכביש.
רוכב האופנוע נסע בנתיב השני מימין בכביש.
הוסכם במשפט זה, גם ע"י מומחה ההגנה, כי מידת הצפיות מצד רוכב האופנוע על כי רכב הנאשם לא רק ייכנס לכביש לנתיב הימני (אל מול רכבם של בני הזוג פינטו) אלא גם ינסה לעבור באלכסון על פני שני נתיבי נסיעה על מנת להגיע ללא תכלית נראית לעין לאי התנועה כאשר ממילא כל התנועה (הן זו אשר בשני נתיבי הנסיעה אשר מימין לאי התנועה והן זו שבשלושת נתיבי הנסיעה אשר משמאל לאי התנועה) מכוונת לאותו מקום דרומה, היא מידת צפיות נמוכה עד מאד אם בכלל, וכי זהו תסריט אשר היה רחוק מאד מלהימצא בתחום הסביר לדידו של נהג המתקרב למקום התימרון של הנאשם .
ובמילים אחרות : עצם המעשה שבחר הנאשם לעשות , וגם דרך עשייתו, היו מהווים הפתעה רבתי לכל נהג, לו שמים אנו עצמנו במקומו של רוכב האופנוע.

ובהמשכם של דברים – מסתבר שהנאשם גם הפר את חובותיו של נהג המבקש לסטות מנתיב לנתיב.

במקרה שבפנינו בוצעה הרי - אליבא דכל הדעות - לא רק כניסה של הנאשם עם מכוניתו מהשול לימין הכביש אלא בוצע גם מעבר של הנאשם עם מכוניתו מהנתיב הראשון מימין לנתיב השני מימין אשר בכביש, וזאת בדרכו של הנאשם עם מכוניתו אל עבר אי התנועה.

וכך הוא דבר המחוקק בתקנות 40 ו- 41 לתקנות התעבורה :

תקנה 40 קובעת :
" לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון ".

תקנה 41 מוסיפה וקובעת :
" נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש ".

במקרה דנן הנאשם סטה עם מכוניתו בחדות באלכסון מהנתיב הראשון לנתיב השני ולא עשה כן בהדרגה, בבטחה, ומבלי להפריע לתנועה ומבלי לסכן אדם ורכוש.

הודגם בפני כי לו היה הנאשם ,לאחר התבוננות, נכנס תחילה בהדרגה לנתיב הראשון מימין, ורק אח"כ, בחלוף כברת דרך שבה יכול היה הוא לשוב ולהביט טרם סטיה, סטיה מתונה לנתיב השני מימין, ואגב כך גם לא להפתיע את זולתו, ורק שוב, בהמשך, סטיה מתונה , שוב לאחר התבוננות , לעבר אי התנועה , אזי מצב הדברים היה שונה.
אלא שהוברר מפי ההגנה כי אם כך היה הנאשם נוהג אזי היה הוא מחמיץ את אי התנועה.
על כך ייאמר בנסיבות אלה שאם כך הם פני הדברים אזי הנאשם לא צריך היה לבצע כלל את התימרון הנ"ל מהשול הימני לאי התנועה, ולא צריך היה להעמיס על גבם של נהגים אחרים בכביש את הדאגה לנסות למנוע עמו תאונה ולא צריך היה להעמיס על גבם את המצוקה ואת ההפתעה אשר נוצרה במעשהו המיותר והאסור.

ובמילים אחרות : לא רק כניסתו של הנאשם עם רכבו לימין הכביש נעשתה אגב הפרת המתבקש מהדין, אלא גם הסטיה והמעבר של הנאשם מיד בה משך לכך באלכסון חד ומפתיע מהנתיב הימני לנתיב השמאלי נעשתה אגב הפרת המתבקש מהדין .

ועל כל אלה ייאמר כי הוראות המחוקק שצוטטו לעיל הרי אינן אות מתה ויש הרי הגיון תעבורתי בצידן והגיון זה מטרתו למנוע תאונות.
יש להצטער על כך שהנאשם הפר את הוראות הדין הללו ויש להצטער על התוצאה.

היבט מרכזי באירוע דנן בא לידי ביטוי בכך שבשלב שטרם כניסתו מהשול לכביש הנאשם בחר לדבריו לעשות "בדיקה פחות יסודית" של הכביש אשר אליו הוא עומד להיכנס.

עיון בעדותו של הנאשם עצמו (בעמ' 644 שורות 17 עד 26 לישיבת בית המשפט מיום 8/11/12) מלמד כי דווקא ברגע ה מכריע אשר עובר לתחילת תנועת רכבו מהשול לתוך הכביש בחר הנאשם ,לדבריו,לבצע "בדיקה פחות יסודית" כהגדרתו, ולצאת לדבריו מנקודת הנחה שאין סיכוי שיגיע רכב .

ובכן, מסתבר שהגיעו כלי רכב.
רכבם של בני הזוג פינטו שאולץ להאט והאופנוע שעמו אירעה התאונה.

הנאשם שב והעיד בהקשר זה כי "העריך" "הערכה אינטואיטיבית" כלשונו, שלא יגיע רכב ולפיכך ערך הוא לדבריו " בדיקה פחות יסודית" בטרם ממש יצא לדרך מהשול לכביש.

לטעמי מתבקש היה שהנאשם לא יסתפק בשלב קריטי שכזה רק ב"הערכה אינטואיטיבית" ולא יסתפק ב" בדיקה פחות יסודית" .
דווקא בטרם הכניסה לכביש שומה היה על הנאשם לעשות בדיקה יסודית .

בכל הכבוד, בהינתן שהנאשם לא הבחין כאמור בשום שלב אפילו במכוניתם המתקרבת של בני הזוג פינטו, בעוד שהם – כך מסתבר – ראו אותו אף עוד ב שלב שעמד עם מכוניתו על שול ולאורך כל ההתרחשות , מתקיים קושי להשתחרר מן הרושם שמה שהנאשם מכנה כ"בדיקה פחות יסודית" , לא היה אלא חוסר בדיקה.

הנאשם ניסה לטעון בעדותו להגנתו כי בשלב שיצא לכביש לא ראה הוא את מכוניתם של בני הזוג פינטו מאחר שעל פי חישוביו הם טרם נמצאו בשדה הראיה שלו.
על כך ייאמר כי לא זו בלבד שלא מצאתי כי נסתרה עדותם המפורטת של בני הזוג פינטו על כי הם ראו כאמור את מכוניתו של הנאשם עוד כשעמדה על השול, אלא שאף הרי לא טוענת ההגנה שגם בני הזוג פינטו נעו שם כביכול במהירות חריגה.
ובמילים אחרות : אם בני הזוג פינטו ראו את מכונית הנאשם אזי באותו קו ראיה פתוח צריך היה הנאשם לראות את מכוניתם. אך כאמור הנאשם הודה כי הוא לא ראה אותם בשום שלב.

למרבה הצער , את המחיר על רשלנות הנאשם בבדיקת מצב התנועה בכביש עובר לכניסתו עם מכוניתו לכביש ("בדיקה פחות יסודית"), כמו גם את המחיר על עצם ההחלטה השגויה והמיותרת של הנאשם מלכתחילה לחצות שם שני נתיבי נסיעה לעבר אי התנועה (ואף בצורת חצייה של אלכסון חד ומפתיע ) – שילם רוכב האופנוע.

יריעה ארוכה ביותר בדיונים בתיק זה הוקדשה למרחק אשר ממנו יכול היה הנאשם כנהג להבחין ברוכב האופנוע (ראה נא בהקשר זה ,בין היתר, את פרוטוקול הדיונים מיום 1/2/12).
אלא שמוסכם על הכל שרוכב האופנוע נסע בדרך המדוברת – כפי שנסעו גם בני הזוג פינטו במכוניתם הפרטית – אך הנאשם לא ראה בשום שלב לא את זה ולא את אלה.
האופנוע – וכך גם רכבם של בני הזוג פינטו – הרי לא צנחו משמיים לכביש זה, אם ניתן להתבטא כך.

אפילו ייאמר שכאשר יצא הנאשם לדרכו לא ניתן היה עדיין לראות את רוכב האופנוע (ואינני קובע כך) אזי עדיין לו היה הנאשם בוחר לבצע את המעבר בין הנתיבים באופן הדרגתי (המאפשר תצפית של הנאשם עצמו תוך כדי מהלכיו עובר לכל שלב בהם והמאפשר גם צפיות הזולת את מהלכיו) יכול היה הנאשם להבחין ברוכב האופנוע בשלב כלשהו.
ואף זאת לא נסתר כשעסקינו בשדה ראיה – הרי ככל שנוקפות חלקי השניות והשניות עת הנאשם מבצע את המהלך , כך גם הרי באותן שניות מתקדם האופנוע , ומתקדמים בני הזוג פינטו עם מכוניתם , לכיוון הנאשם.

אי ההבחנה של הנאשם ברוכב האופנוע, ואפילו ברכבם של ה"ה פינטו, בשום שלב אומרת דרשני בקשר עם תשומת ליבו של הנאשם באירוע זה.

ואם תמצא לומר שקשה היתה המשימה של הנאשם להבחין בנעשה בכביש תוך כדי התמרון המורכב שבחר לעשות , אזי על כך יש להשיב שאם כך הוא המצב אזי צריך היה הנאשם להתכבד מלכתחילה ולא לבצע את התמרון, או ,אם כבר לבצעו, אזי לבצעו בדרך הדרגתית.

הנאשם טען כאמור בעדותו שממקום עמידתו על השול , לו היה בוחר לבצע את התימרון בדרך הדרגתית אזי היה מגיע דרומה מידי ו"מפספס" כבר את אי התנועה.
על כך ייאמר שוב, שאם כך הם פני הדברים, אזי צריך היה הנאשם להימנע מלכתחילה מלנסות לעבור לאי התנועה.

אך יתרה מכך : הסתבר שאפילו בדרך החדה והשגויה שבה בחר הנאשם לבצע את התמרון , יכול היה הוא – לו רצה – להביט שמאלה במהלך התמרון שמא משהו השתנה בכביש. (ראה נא בהקשר זה את המצוי בעמ' 376 שורות 16 עד 23 לפרוטוקול ישיבת 22/2/12).

ועוד ייאמר : אם נדרש הנאשם לזמן תגובה לשם יציאה לדרך מהשול ו/או לזמן תגובה לבלימה ו/או לזמן תגובה לשינוי מסלול נסיעתו לאחר שיצא מהשול , וזמן תגובה שכזה יכתיב לו במשכו חוסר יכולת כלשהי (בין אם חוסר יכולת בתצפית בעיתוי חיוני או חוסר יכולת בנקיטת פעולה בעיתוי חיוני) אך ברקע תמרונו כולו ,במהות ו, הוא בלתי חיוני מלכתחילה , יתכבד נא וימנע כאמור מלכתחילה מביצוע התימרון וימצא דרך אחרת לתיקון רכבו.

עוד הסתבר אגב, כי הנאשם אף לא שמע כלל את האופנוע בשום שלב , וזאת על אף שלדברי הנאשם חלון מכוניתו (חלון הנהג) היה פתוח חלקית כדי שיהיה לו אויר.
ויוזכר – רוכב האופנו ע התנגש בדלת הנהג, והרי נטען ע"י ההגנה שרוכב האופנוע הגיע במהירות של 154 קמ"ש.
ועל כך תהה, ובצדק, בוחן התנועה המשטרתי ואמר : " הוא גם לא שומע רעש דרך אגב, כל מי שנוסע במאה שישים קמ"ש...." ( ראה התהייה כביטויה בעמ' 383 שורה 26 לפרוטוקול ישיבת 22/2/12).

לא קמה מחלוקת כי בשעת האירוע היה אור יום (שעה 13:40 בצהרים), מזג האויר היה טוב, והראות היתה טובה.
דברים אלה מוזכרים כאן בקצרה אך ורק על מנת להזכיר כי כל גורם לא צריך היה להפריע לנאשם להבחין ברכבם של בני הזוג פינטו ובאופנוע.
בני הזוג פינטו אף העידו כי כל רכב לא היה מצוי בדרך בינם לבין רכבו של הנאשם.

הנאשם עצמו העיד אודות תנאי מזג האויר והראות הטובה : " אור יום, ראות טובה, מזג אויר נאה, כביש יבש " (ת/9 עמ' 2 שורות 64 עד 65).

וכך גם העיד עד הראיה מר פינטו : "נסעתי בנתיב הימני, המזג אויר היה טוב וכן הראות טובה " . ( עמ' 24 שורה 2 לפרוטוקול יום 23/10/11).

לא נסתר כי האופנוע המדובר הוא אופנוע גדול יחסית .
לא נסתר כי רוכב האופנוע גם חבש קסדה בצבע לבן.

גם לא נטען כי האופנוע נע כביכול ללא אור חזית.

רכבם של בני הזוג פינטו בעת האירוע – מכונית פרטית שבוודאי גדולה מאופנוע – וא פילו בזו כשל כאמור הנאשם מלהבחין.

בני הזוג פינטו (ע.ת.2 ו-3) היו עדי ראיה להתרחשות מתחילתה ועד סופה.
שניהם תיארו באופן החלטי כי ראו תחילה את רכב הגולף של הנאשם עוד עומד פרק זמן קצר על שול ימין בכיוון נסיעתם.
באותו קו ראיה צריך היה אם כך הנאשם להבחין בהם, אך הנאשם לא הבחין בהם כלל – לא בשלב האמור ולא בכל שלב שבא לאחר מכן.

העיד מר פינטו : " ...איך שסיימתי את העקומה לכיוון פתח תקוה ראיתי רכב לבן חונה בצד ימין בשוליים". ( עמ' 24 שורות 3 עד 4 לפרוטוקול יום 23/10/11).
גם גב' פינטו העידה כי עוד ראתה תחילה את רכב הנאשם חונה בשול הימני. ( ראה עדותה בעמ' 34 שורה 20 לפרוטוקול יום 23/10/11).

ועל כך כבר נאמר כי באם יכולים היו בני הזוג פינטו לראות את רכב הנאשם טרם צאתו לדרך , אזי צריך היה הנאשם לראות את מכוניתם טרם צאתו לדרך.
ובאם תמצא לומר שדבר מה במכוניתו, במראותיו, בזווית עמידתו, או במבנה מכוניתו לא איפשר לו זאת, צריך היה כאמור הנאשם שלא לפעול כלל כפי שפעל.

כאמור – אי הבחנת הנאשם א פילו במכונית ם של בני הזוג פינטו (ואף בשום שלב) היא סמן מובהק למידת חוסר תשומת ליבו של הנאשם הנכבד לנעשה בכביש.

הוכח שהתמרון שבחר הנאשם לבצע עם מכוניתו היה תמרון מסובך ומורכב שצריך היה לכלול מעבר של מכונית הנאשם על פני שני נתיבי נסיעה במהירות האפשרית וזאת יחד עם הכנה לקראת עצירה מיד אח"כ על אי התנועה ומבלי לחרוג עם התנופה של הרכב לצד השני של אי התנועה שם שלושה נתיבי נסיעה נוספים.
לגירסת הנאשם אף היה על אי התנועה הנ"ל טנדר עומד אשר הותיר מירווח מסויים של שלושה מטרים אשר אליו – למירווח זה - הנאשם ביקש להגיע.
ואת כל התימרון המורכב הזה יוצא הנאשם לבצע כאשר לדבריו הוא חש לפני כן רעידות ברכבו ולדבריו יש לו חשש שרכבו אולי איננו כשיר לנסיעה במערכות חיוניות של היגוי ובלימה.

וכך העיד הבוחן המשטרתי (ע.ת.3) ועמדתו לא נסתרה :
"התמרון שנהג הגולף ביצע הוא תמרון מסובך. מדובר על חציית כביש מהיר לאחר עקומה משול ועד ד-14 כאשר על ה-ד- 14 מתחיל להופיע קונפליקט משני הצדדים. גם מההשתלבות של 5 למזרח 4 לדרום וגם מ-4 לדרום. כלומר , הוא חייב להאיץ, לנסוע ולבלום. וכל זה במרחק מאד קצר. תמרון מאד מסובך, לי היה מאד קשה לעשות אותו דרך אגב". (מתוך עדותו של הבוחן המשטרתי מר פרידמן בעמ' 162 שורות 39 עד 43 לישיבת יום 31/1/12 , וכן ראה נא את עדותו של מר פרידמן בעמ' 164 שורות 25 עד 33, שם ).

הוסף לכך את גירסתו של הנאשם על כי גם ביקש הוא להעמיד את רכבו במירווח מסויים , בדרך ובזווית מסויימת ליד טנדר אשר לטענת הנאשם עמד על אי התנועה, וקיבלת תמרון מסובך עוד יותר עבור הנאשם. (וגם לכך קיימת התייחסות בפרוטוקול).

והנה, הנאשם עצמו גם מדבר על רעידות שחש עובר לכך ברכבו , ומדבר על חששותיו כי מערכות חיוניות של היגוי ובלימה ניזוקו ברכבו , ובכל זאת בוחר הוא לבצע את התמרון המסובך הנ"ל עם רכבו הנ"ל , ולמעשה נוטל הימור באם יעלה הדבר בידו או לאו.

וזאת יש לשים גם לב : לא אחר מאשר מומחה ההגנה מר קוסטיקה (ע.ה.5) כתב בחוות דעתו כי כל נהג בנעליו של הנאשם היה נעצר מיד ולא ממשיך בנהיגת רכב שכזה שבו
לדברי מר קוסטיקה , חפץ שפגע ברכבו של הנאשם יכול היה " לפגוע במערכות הבלימה או במערכת היגוי של הרכב ולסכן את הנאשם ".
(ראה נא את סעיף 6.12 ואת סעיף 6.13 למסקנות מומחה ההגנה מר קוסטיקה בחוות דעתו נ/19 , וכן ראה נא גם את דברי מר קוסטיקה בדבר טענת רעידות בהגה שהנאשם חש לדבריו טרם נעצר בשול הרלבנטי , ראה נא בעמ' 773 לפרוטוקול ישיבת 5/3/13).

וברכב שכזה – אשר מומחה מטעם ההגנה סבור שאסור היה לנוע עמו עוד – בחר הנאשם ליטול הימור וסיכון ולהוסיף לנוע , ולא רק סתם לנוע , אלא לנסות לבצע תמרון מורכב ומסוכן אשר בוודאי ובוודאי נחוצות בו מערכות היגוי ובלימה תקינות.
ועל כך ייאמר שהלך רוח של נטילת הימור וסיכון ע"י נהג איננו יכול להתקבל בהבנה.

התמרון שהנאשם בחר לעשות היה גם תמרון חד ומפתיע.

סיפר הנאשם עצמו : "...חציתי את שני המסלולים באלכסון לכיוון אי התנועה..." (ת/9 שורות 26 -27).

העיד עד הראיה מר פינטו אודות דרך התימרון :
" ש. אתה יכול לתאר את תנועת הרכב הלבן באיזה אופן הוא נכנס לכביש ?
ת. מדובר שם בשני נתיבים. הוא עמד בצד הכביש ועשה פניה די חדה לכיוון מרכז הכביש , באיטיות " .
( עמ' 24 שורות 24 עד 26 לפרוטוקול ישיבת 23/10/11).

והוסיף והעיד מר פינטו :
" הוא התחיל בצורה משתלבת ואח"כ התיישר ".
העד הדגים כדלקמן : " תחילה היה מדובר בזווית שאיננה חדה, אך הפכה אח"כ לזווית בת כמעט 90 מעלות בהמשך, כלומר זויית של חציית הכביש בצורה חדה ".

עדת הראיה הגב' פינטו תיארה את מהלך רכב הנאשם : "חותך לכיוון שמאל ".

תימרון הנאשם מן המקום בו עמד על השול למקום אליו ביקש להגיע היצריך ללא ספק חציית שני נתיבי נסיעה בדרך קצרה.

לכשהוצגה בפני מומחה ההגנה מר קוסטיקה , במהלך חקירתו הנגדית, דרך תנועת הנאשם בכביש ומהות מעשהו של הנאשם במבחן צפיות הזולת , ציין מומחה ההגנה כי אי אפשר היה לצפות מהלך כזה.
למעשה , עולה מדברי מומחה ההגנה מר קוסטיקה כי מדובר היה במעשה הטעייה שנעשה מצד הנאשם באם נכון שכך ביצע הנאשם את התמרון בכביש. (ראה נא את עדותו של מר קוסטיקה בעמ' 789 שורה 32 ועמ' 790 שורות 1 עד 9 לפרוטוקול ישיבת יום 5/3/13).

מעדותו של מר פינטו (ע.ת.2) עולה כי רוכב האופנוע ניסה לסטות שמאלה לנוכח המצב שכפה עליו הנאשם, אך ללא הועיל.

העיד מר פינטו :
" לא שמענו סימני בלימה של האופנוע. ראינו את האופנוע כן מנסה לפנות קצת שמאלה לכיוון האי תנועה, מה שלא עזר בסופו של דבר ". (עמ' 24 שורות 11 -12 לפרוטוקול יום 23/10/11).

ניכר כי ההגנה הלינה על כך שרוכב האופנוע לא בחר לעבור לנתיב הימני לנוכח המיכשול הנע שהציב בפניו הנאשם כשהוא עושה דרכו עם מכוניתו באלכסון לעבר אי התנועה.
בהקשר זה יש לומר שאין להלין על רוכב האופנוע שכך פעל בשעת דחק אם במצב מפתיע ובלתי סביר תעבורתית שכזה ( מצב שבו ללא סיבה ותכלית סבירה יכנס רכב לנתיבי נסיעה בהם נעים כלי רכב אחרים ) ויבקש לא להשתלב בנסיעה דרומה לכיוון פ"ת אלא יבקש לעבור מהשול הימני לאי התנועה אשר בלב הכביש.

אך יתרה מכך : הסניגור בחר להפנות לגב' פינטו את השאלה הבאה וזכה לקבל תשובה אשר הגיונה לא נסתר :
" ש. יש לך רשיון נהיגה ?
ת. כן.
ש. לא היתה שום מניעה לרוכב האופנוע לאחר שהוא עקף אתכם לחזור לנתיב הרגיל ?
ת. לא היה רכב לפנינו.
ש. לא היתה שום בעיה לרוכב האופנוע מבחינת היותו של הנתיב הימני פנוי לחזור לנתיב הימני לאחר שעקף אתכם ?
ת. אני לא בטוחה שהוא יכל. היינו יחסית קרובים לרכב הלבן ואני לא יודעת אם הוא היה מספיק לקחת ימינה ולחזור לנתיב הימני".
(עמ' 37 סיפא ועמ' 38 רישא לפרוטוקול ישיבת יום 23/10/11).

וזאת יש לשים לב ולזכור : הרי תחילה יצא הנאשם עם רכבו לנתיב הימני טרם חדר לנתיב השמאלי ולכל היותר ניתן היה לשער בסבירות כי מגמת פניו לכיוון פתח תקוה.
בנסיבות אלה, ובשל חוסר הסבירות שבמהלכי הנאשם כנהג לאחר מכן , לא מן הנמנע , ואף ניכר כסביר, שרוכב האופנוע יכול היה לקלוט שמצב חירום מתממש עליו רק בשלב מתקדם יחסית של פעולות הנאשם עם רכבו, או אז ,במצב של דחק הנאמד בשניות או בחלקי שניות ,אין להלין על רוכב האופנוע באם בחר לאו דווקא לנסות לבלום או לסטות ימינה (שם אכן נע אותה עת בקירבה רכבם של ה"ה פינטו) , אלא לנסות "לברוח" שמאלה , ואולי אף להגביר מהירות באחת , כדי לנסות למלט נפשו .

כגודל מידת חוסר הצפיות שהכתיב הנאשם במעשהו וכגודל רשלנותו של הנאשם בדרך ביצוע המעשה כמו גם אי הכרחיותו של ה מעשה - כך גם רחוקה דרכו המשפטית של הנאשם להלין על האחר ולגלגל על האחר את האחריות לתאונה.

כאמור - גם מומחה ההגנה נאלץ להסכים שהתנהגותו של הנאשם עם רכבו היתה צעד ומעשה שמחוץ לגדר הצפיות הסבירה לדידו של רוכב האופנוע.

וכך הוסיף והעיד מומחה ההגנה מר קוסטיקה :
" אני השבתי על זה ואני אומר שבאמת מצד רוכב האופנוע , הוא לא יכול לצפות שרכב שכבר התמזג ונסע בנתיב הימני לכיוון דרום , לפתע פתאם מהנתיב הימני ישבור שמאלה ויחסום.... מרגע שהוא (הכוונה לרוכב האופנוע ע.נ.) כבר גילה שהרכב נכנס והשתלב דרומה, זה ברור שהוא לא יכול לצפות שהוא לפתע ישבור ב – 90 מעלות שמאלה ". (מתוך עדותו של מומחה ההגנה מר קוסטיקה בעמ' 850 שורות 14 עד 25 לישיבת יום 5/3/13).

על דבר חוסר הצפיות במעשהו של הנאשם עמד גם הבוחן המשטרתי מר בני פרידמן כדלקמן :
" ...אני מאמין שכאשר הוא (הכוונה לרוכב האופנוע ע.נ.) הבחין לראשונה ברכב הגולף מגיע מהשוליים , הוא לא תיאר לעצמו שרכב הגולף יסטה בצורה חדה עד ה- ד-14 . במקרה הגרוע ביותר הוא בטח דמיין שרכב הגולף ישתלב בצורה כזו או אחרת בנתיב הימני ". (מתוך עדותו של בוחן התנועה המשטרתי מר פרידמן בעמ' 444 שורות 18 עד 32 ובעמ' 445 שורות 1 עד 5 לישיבת ביהמ"ש מיום 22/2/12).
הבוחן המשטרתי מר פרידמן העריך את מידת הסבירות שכך יפעל נהג בכביש זה (כפי שפעל הנאשם עם מכוניתו) כשואפת לאפס. (ראה נא עמ' 171 שורה 7 לישיבת ביהמ"ש מיום 31/1/12).

משבחר הנאשם אם כך לעשות מעשה בלתי צפוי שכזה בכביש שכזה היה עליו לדעת שנדרש הוא לנקיטת זהירות מוגברת.

משבחר הנאשם לעשות מעשה בלתי צפוי שכזה אזי גם רחוקה יותר דרכו המשפטית להלין על האחר .

הנאשם נאלץ גם להודות כי הוא לא צפה את מגבלת שדה הראיה שתהיה לו.

הנאשם נשאל במהלך עדותו בבית המשפט והשיב כדלקמן :
" ש. מדוע אם כך בחרת ליטול את הסיכון ולבצע את התמרון הזה כאשר אתה יודע – כך מסתבר מעדותך היום ואולי בדיעבד – שתמרון שכזה יצריך אותך למצב דברים שבו במהלך ביצוע התמרון על הכביש אתה עיוור לדבריך שלך לתנועה שמגיעה ?
ת. התשובה לשאלה הזו טמונה במילה אחת והיא בדיעבד. לא צפיתי את זה קודם שיהיה לי שדה ראיה מוגבל ".
(מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 651 לפרוטוקול ישיבת יום 8/11/12). (ההדגשה איננה במקור).

ובאיזה מובן לא צפה זאת הנאשם ? לדבריו - במובן צורת מצב מראות רכבו בעת התמרון.

וכך הרי העיד הנאשם בהקשר זה :
" אמרתי גם שאחרי שיצאתי המראות שלי כבר לא היו בכוון, היכולת שלי להסתכל אחורה כבר לא היתה כי ראיתי 90 מעלות, ולכן גם אמרתי קודם שמרגע שהחלטתי לצאת והרכב שלי כבר בזווית הזו לא ניתן היה לעשות יותר כלום".
(מתוך עדות הנאשם בעמ' 636 שורות 10 עד 13 לפרוטוקול ישיבת 8/11/12).

ומדוע בעצם היו מראותיו בזווית שלא איפשרה שימוש בהן במהלך חציית נתיבי הנסיעה ?
כי היה זה הנאשם שבחר כזכור לבצע שם תמרון חד ולא תמרון הדרגתי.
הרי הנאשם הוא שהכתיב את אופן התמרון. הוא שאחז בהגה.

ומי מכיר את מראות רכבו טוב מהנאשם ?
הרי הנאשם בחר להעיד על עצמו כי רכב הגולף המדובר היה ברשותו כבר במשך שנתיים לפני התאונה וכן בחר הנאשם להוסיף ולהעיד כי הוא מכיר היטב את מיכלולי הרכב , למד הנדסה , ואף סיפר שהיה בעל רשיון לניהול מוסך. (ראה חקירתו הראשית בעמ' 604 לישיבת יום 8/11/12)

והנה , מעיד כאן הנאשם כי לא צפה שמראות מכוניתו לא יוכלו לסייע בידו בהיותו בזווית שבה בחר הוא לחצות את הכביש.

צר לי, אך לטעמי יכול היה הנאשם לצפות מראש מגבלת מראות רכבו עת בחר הוא לנוע עם רכבו באלכסון.
בכל הכבוד והערכה, ניכר בעיני שאין צורך בתואר בהנדסה כי להבין שכאשר נעים באלכסון ביחס לכביש אזי אך טבעי הוא שמראות הרכב לא יציגו את הכביש . (הן מציגות את השדות והפרדסים שלימין הכביש).

ומה לגבי אפשרות סיבוב הראש במקרה שכזה שמאלה כדי בכל זאת שלא לבצע כעיוור את התמרון החד שנבחר ?
תשובה רפה התקבלה בקשר לכך ולפיה יש מגבלת שדה ראיה גם אם כך היה פועל.
ובכן – אם כך הם פני הדברים – אזי לא צריך כלל לבצע את מעשה התמרון.
יש אם כך לשוב ולומר כי הנאשם הסתכן וסיכן.

מסתבר אף שמתקיימת סתירה מהותית בין גירסת הנאשם לבין חוות הדעת של המומחים מטעמו וסתירה זו לא יושבה ע"י ההגנה.

בעדותו של הנאשם (בעמ' 630 שורות 11 עד 13 לפרוטוקול יום 8/11/12) ניכר כי נשמעה לראשונה גירסה מפי הנאשם על כי בהגיעו ,לדבריו, לאי התנועה שבר הוא שמאלה עם מכוניתו ("הגעתי לאי התנועה ושברתי שמאלה") וזאת כשהנאשם נכנס לדבריו עם מכוניתו, בניצב , למירווח בן 3 מטרים שבין גדר הבטיחות שעל אי התנועה לבין טנדר שלגירסת הנאשם עמד על אי התנועה .
ויודגש : הנאשם אף העיד כי אכן ביצע זאת הלכה למעשה ונעמד לדבריו מאחורי הטנדר.
העיד הנאשם : "זה מה שעשיתי. עמדתי מאחוריו,לא לצידו" . (ראה נא את עדות הנאשם בעמ' 629 שורה 25 וגם את עמ' 630 שורה 4 לפרוטוקול 8/11/12)

אלא שזאת יש לשים לב : מומחה ההגנה מר קוסטיקה מציין מנגד (בעמ' 723 לפרוטוקול ישיבת 5/3/13) כי רכב הנאשם נעמד במרחק של קרוב ל- 11 מטרים מקצה מעקה הבטיחות שעל אי התנועה.

מומחה ההגנה הרי גם גרס (בעמ' 818 רישא לפרוטוקול יום 5/3/13) כי רכב הנאשם נדחף ע"י האופנוע 3 מטר ימינה.

בנסיבות אלה לא נמצאה בגירסת ההגנה תשובה הולמת אשר תסביר אם כך הכיצד לא פגע רכב הנאשם (שכאמור טוען מומחה ההגנה שנדחף 3 מטר ימינה) בטנדר אשר לגירסת הנאשם הוא (הנאשם) נעצר בניצב על אי התנועה במירווח של 3 מטרים אשר בין גדר הבטיחות שעל אי התנועה לבין הטנדר .
הכיצד כאמור בנסיבות אלה לא נפגע רכב הגולף ,שנטען כי נדחף 3 מטרים, מפגיעה מתבקשת בטנדר הנטען?
הכיצד בנסיבות אלה לא קיימת התייחסות ההגנה לפגיעת חלקים ושברים בטנדר הנטען ?

לכשנשאל על כך מומחה ההגנה מר קוסטיקה בחר הסניגור הנכבד לנסות לענות במקום העד , וחבל שכך.
לדברי הסניגור ההסבר הוא שהטנדר כבר נסע מהמקום.
אך הרי הנאשם עצמו העיד ברחל בתך הקטנה כי הוא נעמד מאחורי הטנדר הלכה למעשה, והרי הנאשם גם גרס כי ברגע שנעצר נפגע.
כלומר – על הטנדר היה להיות מעורב פיזית בתאונה באם מקבלים את הנתונים המצטברים אשר ההגנה מבקשת כי יינתן בהם אמון.
אין גם הסבר בפי ההגנה הכיצד מחד גיסא טוען הנאשם כי נכנס עם רכבו לאי התנועה הסמוך לגדר ההפרדה למירווח של 3 מטרים ואילו מומחה ההגנה מדבר על הימצאות רכב הנאשם במרחק של 11 מטרים מגדר ההפרדה.

לא מצאתי כי יושבה ע"י ההגנה סתירה בולטת זו אשר לה השלכות על מהימנות הגירסה ועל הגיון מסקנות ההגנה בדבר מיקום האימפקט, בדבר כך שהנאשם בכלל הספיק לטענתו להגיע לאי התנועה ואף כביכול לעמוד עליו בעת האימפקט, בדבר כך שבכלל היה טנדר , בדבר כך שהאופנוע כביכול דחף את רכב הנאשם 3 מטרים (ואגב לא נמצאו כל סימני דחיפה) ,ועוד.

אזמין את הקורא לעיין בעמ' 723 עד 730 לפרוטוקול ישיבת יום 5/3/13 ולהיווכח כי גירסת הנאשם לפיה הלכה למעשה הוא נכנס ועמד עם רכבו במירווח של 3 מטרים בין טנדר לבין גדר הבטיחות ובה בעת נפגע רכבו , פירושו כאמור שמתקיימת בעייתיות רבה ביסודות שעליהם נשענת עמדת מומחי ההגנה בתיק זה.

בעדותו של הנאשם מצאתי תהיות רבות לא רק בקשר עם שיקול דעתו ומהלכיו בעת האירוע , אלא גם ,בכל הכבוד, בקשר עם מהימנות גירסתו בפרשה זו בכללותה.

בניגוד לעדותו של הנאשם על כי אותת כאשר ביצע את התמרון , ניכר שעדי הראיה האחרים לא ראו איתות כזה.
למעשה, מעדותו של הנאשם עצמו (בעמ' 615 שורות 15 עד 17 לפרוטוקול ישיבת 8/11/12) עולה כי הנאשם עצמו לא זוכר שביצע פעולה של הדלקת אורות מהבהבים ברכבו.
ויוזכר : הנאשם הרי טען לתקלה ברכבו ובחר כאמור לחצות באלכסון שני נתיבי נסיעה בכביש בינעירוני.
כלום לא מגיע היה לנהגים האחרים הנעים בכביש כי יופעלו האורות המהבהבים ברכב שנחשד ע"י נהגו כרכב לא לא תקין ושנהגו אף בוחר לעשות עמו תמרון מפתיע שכזה מולם בכביש ?

בניגוד לעדותו של הנאשם , ניכר שעדי הראיה האחרים גם לא ראו בשום שלב טנדר או כל רכב אחר על אי התנועה.

בניגוד לעדותו של הנאשם לפיה לא היה בידו עת עמד עם רכבו על השול לפתוח את דלת מכוניתו על מנת לצאת ממכוניתו מבלי לחרוג לכביש, ניכר מסרט הוידאו ת/7 כי ניתן היה לעשות כן , והוא הדבר גם בהינתן נתוני מידות רוחב השול ורוחב רכב הגולף.

בניגוד לדבריו של הנאשם בת/9 שורות 44 עד 47 שם הודה הנאשם כי "יכול להיות" שהרכב שלו לא היה כולו על אי התנועה בעת האימפקט , טען כבר הנאשם בבית המשפט שרכבו כבר אפילו עמד על אי התנועה בעת האימפקט ואפילו במקום מסויים (מאחורי טנדר).

בעוד שבת/9 שורה 57 סיפר הנאשם כי איננו זוכר שבלם כלל את מכוניתו, כבר העיד מנגד הנאשם בבית המשפט (בעמ' 613 שורות 8 עד 10 לפרוטוקול 8/11/12) כי בלם את מכוניתו ונעצר כשכל רכבו על אי התנועה.

בעוד שהנאשם העיד על עצמו כי חשש שהמשך נסיעה ברכבו עלול להביא למצב של לא פחות מחוסר שליטה ברכבו ( עדותו בעמ' 607 שורה 9 לפרוטוקול ישיבת יום 8/11/12) , ובעוד שהנאשם גם לימד על עצמו כי הוא ער לנושאי בטיחות בשוליים ובכלל, לא הפריעו כל אלה לנאשם הנכבד לצאת מהשול לכיוון אי התנועה שבלב הכביש עם רכב שכך הנאשם חושש לגבי יכולת השליטה בו, ולבצע עם רכב שכך הוא חושש לגביו, את התמרון המורכב האמור המצריך מערכות היגוי ובלימה תקינות.

בעוד שהנאשם הנכבד בחר להעיד על עצמו כי הוא מהנדס בהשכלתו וכי גם עבד בעבר במוסך ומכיר היטב מיכלולי רכב, ואפילו כי היה בכוונתו להכניס את ראשו מתחת לאוטו שלו כדי לבדוק בעצמו ( עדותו בעמ' 604 ו- 607 לפרוטוקול ישיבת יום 8/11/12), העיד מאידך גיסא הנאשם כי בעצם מבחינתו, ועפ"י השקפתו, כאשר האיזור בו הוא יושב במושב הנהג ברכבו (וכלשונו של הנאשם-גופו שלו) עובר את הקו המפריד בין נתיב הנסיעה לאי התנועה אזי "הסכנה חולפת") וכי בכך התרכז הוא לדבריו בנהיגתו אל עבר אי התנועה. (עדותו בעמ' 612 שורה 26 ובעמ' 613 שורות 1 עד 2 לפרוטוקול 8/11/12).
אלא שעיון בדו"ח הבוחן ת/41 מלמד כי אורך רכב הגולף של הנאשם הוא 4.20 מטרים וגם עיון בתצלומי רכב הגולף של הנאשם בלוח התצלומים ת/23 (תמונות 22 ו – 25 למשל) מלמד כי המקום שבו יושב הנהג ברכב זה עדיין מרוחק כדי כמחצית המכונית מהקצה האחורי של המכונית.
ובמילים אחרות, תמוה בכל הכבוד, הכיצד סבר הנאשם כי אם קו גופו עובר את הקו של אי התנועה אז "הסכנה חולפת".
ויש לשאול : ומה עם חלקה הנותר של המכונית ?

בעוד שב-ת/9 שורה 72 סיפר הנאשם כי אם הוא היה בנסיעה בעת האימפקט אז היתה זו נסיעה במהירות אפסית וכי " הרגיש" שהוא על אי התנועה, בבית המשפט כבר היתה גירסתו ההחלטית של הנאשם כי רכבו היה בעמידה על אי התנועה בעת האימפקט.

מגירסתו של הנאשם עולה כי הוא תיכנן כאמור לדבריו לשכב על האספלט כאשר ראשו ליד הגלגל הימני ולהסתכל לראות אם נוזל שמן או אם תקוע משהו. (ראה עדות הנאשם בעמ' 626 שורות 14 – 15 לפרוטוקול 8/11/12).
יחד עם זאת , הנאשם התקשה להסביר כי אם כך הוא בכל הכבוד כושרו הגופני וגמישותו, אזי מדוע זה יתקשה לדבריו לצאת ממפתח דלת הגולף כאשר רכבו עמד על השול וכאשר למעלה ממטר עומד לרשותו לעשות כן כשרכבו עמד על שול ברוחב 2.85 מטר.
הנאשם היה נכון אם כך לבצע תמרון מורכב ברכב שלגביו הוא חושש כי אינו תקין במערכות חיוניות ובכביש בינעירוני , אך לא היה נכון לצאת מרכבו בעודו על השול.

והרי הנאשם גם העיד כי ישב וחשב במכוניתו במשך 30 – 40 שניות וגם מהמתנה להפוגה בתנועה.
כלום לא יכולה היתה אותה הפוגה בתנועה להיות מנוצלת ליציאה מהרכב ולמעבר של הנאשם עצמו אל מאחורי גדר הבטיחות שלצד השול ואז יצירת קשר עם גרר ?
כלום עדות הנאשם עצמו על המתנה להפוגה בתנועה איננה מלמדת על תנועה סואנת בכביש בינעירוני זה ועל כך שעל הנאשם היה לצפות שהתמרון שלו עלול לשים מחסום בפני התנועה ?
כלום כאשר הנאשם עצמו מעיד כי הוא לקח לעצמו את הזמן למחשבה (30 – 40 שניות) ניתן בכלל להשוות זאת להחלטה שצריך נהג להחליט תוך כדי תנועה במהלך של שניות בודדות או חלקי שניות לשם החלטה דחופה ? כלום ניתן להשוות בכלל בין מצוקת הזמן הקצרה ביותר שנכפתה על רוכב האופנוע כדי לנסות להציל חייו, לבין שפע הזמן שעמד לרשות הנאשם לברור דרכי פעולה טרם החליט לצאת לדרך מהשול לכביש ?

מעדותו של הנאשם אף שב ועולה כי הוא מבצע אבחנה בין העיתוי שבו קיבל את ההחלטה לצאת מהשול, לבין העיתוי שבו הוא מבצע פעולות הנדרשות להתחלת הנסיעה , ולבין העיתוי של הנסיעה שלו בפועל. (ראה נא לענין זה את עדות הנאשם בעמ' 635 שורות 12 עד 13 וכן בעמ' 644 שורות 16 עד 26 שם מתאר הנאשם כאמור גם מדוע עשה בדיקה "פחות יסודית" טרם ממש יצא לדרך מהשול).
בהקשר זה ובכל הכבוד, כשל הנאשם משלא היה מובן וברור לו במישור של שכל ישר שהפעולות שתיאר שעשה בתוך רכבו (כגון הורדת בלם היד, הפעלת איתות לדבריו, ועוד) אורכות מטבען זמן מסויים וכי בזמן הזה עשויים בסבירות לעשות כלי רכב את דרכם לעברו ולצמצם את המרחק אליו בכביש בינעירוני זה.
והוא שכבר נאמר – גם לאחר ביצוע פעולות אלה בתוך רכבו , צריך היה הנאשם לבדוק היטב את מצב הכביש , אלא שלמרבה הצער בחר הוא לדבריו לעשות " בדיקה פחות יסודית" בשלב חשוב זה ולהסתפק בהערכה אינטואיטיבית לדבריו שלא יגיע רכב.

כאמור, הנאשם לא ראה בשום שלב אפילו מכונית שהתקרבה . (את רכבם של בני הזוג פינטו).
הנאשם נימק כאמור מחדל זה בכך שמראותיו היו כבר מכוונות לכיוון הפרדסים לנוכח זויית תנועת מכוניתו.( עדות הנאשם בעמ' 632 לפרוטוקול 8/11/12).
ובכן, לא זו בלבד שלא נסתר כאמור שבני הזוג פינטו ראו את רכב הנאשם עוד כשעמד על השול הימני טרם יצא לדרך , אלא שעל כך גם ייאמר שאם כך הן מראות רכבך בזווית שבה בחרת לחצות כביש שכזה עם מכוניתך,וגם אינך מביט ישירות מבלי להעזר במראות , אזי כך גם עלולה להיות למרבה הצער התוצאה.

אני סומך ידי על עדויות שלושה עדי ראיה לפיהן האימפקט אירע בנתיב השמאלי ואירע אגב תנועת רכבו של הנאשם, ולא כגירסת ההגנה ומומחיה על כי האימפקט אירע כביכול על אי התנועה וכשרכב הנאשם במצב עמידה.
עדותם ההחלטית של שלושת עדי הראיה בענין זה מתיישבות עם מסקנות הבוחן המשטרתי אשר היה בשטח בסמוך לאחר התאונה ובחן את הסימנים שמצא על אתר.

הן מר פינטו (ע.ת.2), הן הגב' פינטו (ע.ת.3) , והן מר רונן גבריאל (ע.ה.3) , העידו כי האימפקט אירע עת רכבו של הנאשם היה עדיין בחלקו, ובנסיעה, על הנתיב השמאלי של הכביש.

העיד מר פינטו:
"...והאופנוע נכנס בדלת הקדמית של הרכב דלת הנהג, קרוב לפסי אי התנועה,ממש צמוד לאי התנועה. האופנוע הוא זה שנכנס לרכב. הרכב עדיין לא עלה על אי התנועה לפי מה שראיתי כשהיתה ההתנגשות". (עמ' 24 שורות 9 עד 11 לפרוטוקול יום 23/10/11).

והוסיף והעיד מר פינטו :
" ש. אתה למעשה אומר שהתאונה התרחשה בסמוך לאי התנועה ?
ת. כאשר אני ראיתי הוא לא היה על אי התנועה בזמן ההתנגשות. הרכב עוד לא הספיק לעלות על אי התנועה ". (עמ' 25 שורות 9 עד 10 לפרוטוקול 23/10/11).

העידה גב' פינטו:
" ש. באיזה חלק של הכביש התרחשה התאונה, המגע בין האופנוע לרכב ?
ת. בנתיב השמאלי. טיפה מהרכב עמד על התחלת אי התנועה,לדעתי הגלגלים הקדמיים של הרכב עמדו עדיין על הנתיב,אבל אני חושבת שההתחלה של הרכב ה תחילה כבר להגיע לאי התנועה, ושם היה המפגש של האופנוע." (ראה עדותה בעמ' 34 סיפא ועמ' 35 רישא לפרוטוקול יום 23/10/11 , שם גם הבהירה גב' פינטו שההתנגשות אירעה כשרכב הנאשם מצוי בתנועה).

ובחקירה נגדית הוסיפה והעידה גב' פינטו :
" אני לא ראיתי את האופנוע עובר את קו ההפרדה הלבן. אני ראיתי אותו נוסע בנתיב השמאלי ". (עדותה בעמ' 37 שורה 17 לפרטוקול 23/10/11).

גם ע.ה. 4 , מר גבריאל רונן, העיד בנושא מיקום האימפקט באופן החלטי (וזאת בניגוד יש לומר ,בכל הכבוד,לעדותו הבלתי החלטית והמבולבלת לענין מהירות האופנוע) וסימן במו ידיו על גבי תצלום – ובאופן החלטי מאד כאמור – כי האימפקט בין האופנוע לרכב הנאשם אירע בנתיב השמאלי ולא על אי התנועה. ( ראה נא עמ' 787 שורות 1 עד 11 וכן עמ' 788 שורות 12 עד 13 לפרוטוקול ישיבת יום 20/12/12).

עדויות שלושת עדי הראיה מתיישבות עם עמדתו של בוחן התנועה המשטרתי מר בני פרידמן בקשר עם המימצאים שמצא על אתר. (ראה נא את עדותו של מר פרידמן, ע.ת.9, בעמ' 145 שורות 1 עד 3 וכן בעמ' 167 שורות 38 עד 40 לפרוטוקול ישיבת יום 31/1/12 ).

מנגד, ובכל הכבוד, קבלת עמדת מומחה ההגנה מר רוזנגרטן ולפיה רוכב האופנוע עבר מעל בורות ניקוז ומעל מדרגה בדרכו למקום האימפקט הנטען ע"י ההגנה ( ראה עמ' 682 לפרוטוקול ישיבת 20/12/12) איננה מתיישבת כלל עם ניתוחי ההגנה עצמה את האירוע,ובכל הכבוד, וגם כן מנגד, אף קבלת עמדת מומחה ההגנה הנוסף מר קוסטיקה לפיה רכבו של הנאשם נדחף כביכול 3 מטרים מן המיקום בו הנאשם טען כי העמיד את רכבו (במירווח בין 3 מטרים בין גדר הבטיחות שעל אי התנועה לבין טנדר ) ובכל זאת מצוי היה רכב הנאשם במרחק של 11 מטר מגדר הבטיחות הנ"ל , גם היא איננה מתיישבת עם ניתוחי ההגנה עצמה את האירוע.

אגב , מאחר שהנאשם עצמו לא ראה בשום שלב את האופנוע אלא רק לאחר התאונה, לא ניתן היה למשטרה להעזר בנאשם כעד ראיה באשר לנתיב נסיעת האופנוע עובר לתאונה . (ראה נא לענין זה את דברי בוחן המשטרה בעמ' 163 שורות 28 עד 32 לפרוטוקול ישיבת 31/1/12).
הבוחן המשטרתי גם הצביע על כך שאי שיתוף הפעולה של הנאשם בחקירתו לא הקלה על חקירת המשטרה את האירוע .
ראה נא את עדותו של הבוחן המשטרתי בעמ' 162 שורות 1 עד 7 לישיבת בית המשפט מיום 31/1/12 .
וכן ראה נא את ת/18 מלמחרת יום האירוע, אשר מעיון בו , בכל הכבוד, ניכר לכאורה שהנאשם היה כשיר לענות על שאלות מסוימות אגב כך שהוא מספק פרטים רבים ומורכבים בתשובות לשאלות אשר ניכר שסבר שלא יזיקו לענינו, אך מנגד ניכר שהנאשם היה אולי פחות כשיר או פשוט שמר על זכות השתיקה – כזכותו כמובן – ביחס לשאלות אשר ככל הנראה סבר שיתכן שיזיקו לענינו.
עיון בת/18 הנ"ל מלמד אגב – וזאת לא נסתר – כי בהודעה זו ,שנגבתה תחת אזהרה באת"ן ת"א בשעה 13:00 למחרת יום האירוע, הוסבר לנאשם כי הימנעות מלהשיב על שאלות עשוי ה לחזק את הראיות נגדו.
יחד עם זאת אציין כי לא זקפתי לחובתו של הנאשם בכל דרך בהכרעת דין זו , ולא הוספתי כל משקל לדבר, את החלטתו של הנאשם לשמור על זכות השתיקה.

שדה הראיה שעמד לרשות הנאשם איפשר לו לראות את האופנוע ולו בשלב כלשהו (ולא כל שכן את רכבם של בני הזוג פינטו) אך הנאשם לא ראה כאמור בשום שלב לא את זה ולא את זה.

עולה מהמוסכם אפילו ע"י ההגנה כשדה הראיה במקום, שאפילו היתה נלקחת בחשבון מהירות של 154 קמ"ש מצד רוכב האופנוע (כגרסת ההגנה) , שהם כ- 42 מטרים לשניה, עדיין היו עומדות שם לרשות הנאשם בין 3 ל- 4 שניות להבחנה ברוכב האופנוע ולתגובה אשר היתה לכל הפחות מותירה את הנתיב השמאלי פנוי למעבר האופנוע.

ואם תמצא לומר שמרגע שיצא הנאשם לדרך אין לו עוד זמן לתגובה ולשינוי מסלול או לעצירה, נמצאת גם אומר שלא היה הנאשם צריך אם כך לצאת לדרך זו ובצורה זו מלכתחילה ולהטיל על כתפיהם של נהגים אחרים להתמודד עם הסכנה שיצר.

ואם תמצא לומר שלא נותר לנאשם זמן לתגובה לשינוי מסלול או לעצירה אזי נמצאת גם אומר שאת התימרון צריך היה הוא לעשות ,אם כבר, בדרך אחרת כאמור – הדרגתית באופיה – אשר כן תאפשר זמן לתגובה ונקיטת פעולה במידת הצורך.

ואם תמצא לומר שבדרך ביצוע הדרגתית היה הנאשם מחמיץ את אי התנועה אזי נמצאת אומר שהוא לא היה צריך כלל אם כך לנסות להגיע לאי התנועה האסור להגעה.

בכל דרך שלא תראה אם כך לנכון להביט על הדברים – ואפילו לקחת כאמור ללא סייג את גירסת ההגנה בדבר מהירות נסיעת האופנוע – עדיין נותרת אם מצב דברים שבו הורתו הברורה של האירוע התאונתי דנן היא במעשהו המיותר של הנאשם וגם בדרך הרשלנית והמסוכנת בה בוצע המעשה, וכי אלה מאפילים בעוצמתם ובמשקלם על הפרזה – ככל שבכלל היתה הפרזה - במהירות נסיעתו של רוכב האופנוע.

אין בידי לקבוע שמהירות נסיעת רוכב האופנוע היתה חריגה.
אף אין בידי לקבוע שאף אם מהירות האופנוע כן היתה חריגה כפי גירסת ההגנה, לא היתה היא בלתי ניתנת לצפיה ע"י הנאשם .

לא נסתרה עמדת בוחן התנועה המשטרתי על כי זירת האירוע במקרה דנן הינה זירה קטנה מאד.
הבוחן המשטרתי היפנה בהקשר זה לפיזור חלקים, למיקום כלי הרכב, ולנסיונו.
אפנה לעדותו של הבוחן המשטרתי (ע.ת.9) בעמ' 145 שורות 9 עד 25 לפרוטוקול ישיבת יום 31/1/12) וכן ראה נא את המצוי בעמ' 242 שורות 4 עד 10 לפרוטוקול ישיבת 22/2/13.
עוד אפנה לניתוחו של הבוחן המשטרתי בעמ' 147 שורות 25 עד 32 לפרוטוקול ישיבת יום 31/1/12, וכן לעמ' 154 שורות 21 עד 23 לפרוטוקול ישיבת יום 31/1/12
מצאתי כמי שלא נסתרה ע"י ההגנה גם את עמדתו של הבוחן המשטרתי בקשר למימצאי מד הסל"ד. (ראה נא את עדותו של ע.ת.9 מר פרידמן בעמ' 168 שורות 29 עד 31)).

אך יתרה מכל אלה :
הרי משהעידו עדי הראיה כי לא ניכרה פעולת בלימה ע"י רוכב האופנוע אלא דווקא שניכרה פעולה של נסיון התחמקות שמאלה, מי לידנו יתקע שרוכב האופנוע לא ניסה כאמור למלט נפשו דווקא ע"י נסיון האצה . קיימת אף סבירות לכך לנוכח עדות זו.

ועוד יתרה מכל אלה : במישור המשפטי – וכפי שעוד יודגם – אפילו תאמר שרוכב האופנוע נע במהירות ש ל 154 קמ"ש אזי עדיין אין בכך כדי ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי במקרה דנן, שכן על הנאשם היה לצפות גם הגעת כלי רכב הממהר כך בכביש זה, ובפרט כאשר ברקע מצויה מנגד חריגותה של התנהגות הנאשם עם מכוניתו בכביש והחלטתו גם לצאת לדרך לאחר "בדיקה פחות יסודית" .

אנשי המקצוע של משטרת ישראל לא מצאו שקיימת דרך לקבוע באירוע דנן את מהירות נסיעת האופנוע.
העיד הבוחן מר בני פרידמן: " כמו שהעדתי כבר, אני אחזור שוב. גם אני וגם קצין הבוחנים הארצי ושאר הגורמים המקצועיים שדיברנו איתם, לא הצלחנו לקבוע, אין, לא מצאנו שום שיטה לקבוע מהירות בתאונה הזאת". (עמ' 246 שורו ת 1 עד 3 לישיבת יום 22/2/12).

בכל הכבוד, הסתבר שגם המומחה מטעם ההגנה, בוחן התנועה וקצין הבוחנים לשעבר, מר ניר קוסטיקה, נמנע מלנסות לחשב בעצמו את מהירות רוכב האופנוע בתיק זה, אלא בחר להסתמך על חוות דעתו של אדם אחר והוא מר אבנר רוזנגרטן. (ראה נא בהקשר את עדות מר קוסטיקה בעמ' 694 לפרוטוקול ישיבת 5/3/13).

בכל הכבוד, אני שותף במידה רבה לביקורת התביעה ,כביטויה בסיכומיה, בקשר עם שאלת מידת נסיונו והכשרתו של מר רוזנגרטן בעבודת בוחנות תאונות דרכים ובקשר אם שאלת יכולת ההסתמכות אך על חישוביו של מר רוזנגרטן ,אשר במידה רבה, בכל הכבוד, ניכר שמצויים הם במישור תיאורתי , ואף מצויה בהם שונות פנימית רבה בתוך ערכי המסקנות. (ראה נא הערכים השונים בסעיף הסיכום בחווה"ד נ/14, שם בסעיף 15 לחווה"ד).

משבוחני תנועה משטרתיים ובהם קצין הבוחנים הארצי ושאר גורמים מקצועיים במשטרה סברו שלא ניתן לקבוע מהירות האופנוע, ומשמומחה ההגנה מר קוסטיקה, שהיה קצין בוחנים ראשי לשעבר של מחוז המרכז, בחר שלא לנסות לקבוע בעצמו את מהירות האופנוע בחוות דעתו החובקת כ-50 עמודים ובהם גם חישובים, מצויה בפני בהקשר זה אך חוות דעתו של מר אבנר רוזנגרטן אשר כאמור, ובכל הכבוד והערכה, אני סבור כי מתקיים קושי רב לאמץ את מסקנותיה.

נותרתי אם כן עם עדויות עדי הראיה לאירוע, ואלה תומכות בכך שמהירות האופנוע לא היתה אמנם איטית אך גם לא חריגה כלל.
אפנה בהקשר זה לעדויותיהם של בני הזוג פינטו – שניהם בעלי רשיון נהיגה – שניהם הבחינו באירוע בבירור ושניהם נעדר י כל היכרות קודמת עם מי מהמעורבים ב פרשה.

ואף זאת אחזור ואדגיש: לא נשללה האפשרות (והיא אף נתמכה בעדויות) כי רוכב האופנוע ביקש לחמוק שלא ע"י בלימת האופנוע אלא דווקא ע"י סטיה והאצה – ומכאן שממילא יתכן הסבר מה לניתוחיו הפורנזים של מר רוזנגרטן ככל שבכל זאת תמצא לנכון לקבלם , (אלא שאז אין עסקינן במהירות הנסיעה של האופנוע מלכתחילה אלא במהירות נסיעתו בנסיון לחמוק מרכב הנאשם ).

מחקירתו הנגדית של מר אבנר רוזנגרטן עולה כי, בכל הכבוד, מר רוזנגרטן הוא למעשה כימאי במקצועו והמומחיות שלו היא בתחום הסיבים הפולימרים. (ראה נא את דברי מר רוזנגרטן בעמ' 676 שורו ת 24 עד 27 לפרוטוקול ישיבת 15/11/12) . שימש כראש המעבדה לסיבים פולימרים והוא מומחה לבדיקת סמים ורעלים. (עמ' 678 לפרוטוקול) .

עוד עולה בכל הכבוד מעדותו של מר רוזנגרטן כי "קורס בשחזור תאונות דרכים" עשה מר רוזנגרטן לראשונה בקריירה שלו רק כחודשיים לפני יום מתן עדותו בבית המשפט בתיק שבפני. ( ראה עמ' 681 שורות 27-28 לפרוטוקול ישיבת 15/11/12), וכי למעשה אף אין לו עדיין תעודת גמר של הקורס הנ"ל . עשה אמנם פרוייקט גמר, אך לדבריו טרם הגיש אותו. (ראה עמ' 682 לפרוטוקול 15/11/12).

מעדותו של מר רוזנגרטן גם עולה, ושוב בכל הכבוד והערכה, כי חוות דעתו איננה כוללת כלל נסיון לבצע שחזור תאונת הדרכים נשוא התיק שבפני. ( ראה עמ' 685 סיפא לפרוטוקול 15/11/12).

בחקירתו הנגדית נאלץ מר רוזנגרטן גם להודות , בכל הכבוד, כי עד למועד מתן עדותו בתיק שבפני הוא נכח בסה"כ בשתי זירות של תאונות דרכים למיטב זכרונו.

עוד ציין מר רוזנגרטן בעדותו כי באשר לקביעת מהירות נסיעת כלי רכב – הרי שזה עניין אשר מושאר לבוחני תאונות דרכים. (ראה עדותו בעמ' 686 ו-687 לפרוטוקול 15/11/12 ).

עוד עולה בכל הכבוד מעדותו של מר רוזנגרטן כי הוא מעולם הוא לא הגיש בעבר חוו"ד שקובעת מקום אימפקט של תאונת דרכים. ( ראה עמ' 688 לפרוטוקול 15/11/12).

עוד בכל הכבוד והערכה יצויין כי מר רוזנגרטן גם פירט בעדותו כי הוא איננו מהנדס בהשכלתו וגם לא בוחן רכב. (עמ' 691 לפרוטוקול 15/11/12).

מר רוזנגרטן גם ציין כי לא הוא שחותם על מסמך בדבר מקום אימפקט אלא עושה זאת איש מעבדה ניידת, וכי הוא, מר רוזנגרטן, משמש לדבריו רק חלק מצוות אך מעולם הוא לא חתם על חוות דעת של מעבדה ניידת.

כמו כן הביע מר רזנגרטן את דעתו כי סבור הוא שבוחן תאונות דרכים בישראל איננו קובע מיקום אימפקט אלא מי שקובע לו את זה זו מעבדה ניידת. (ראה נא ,בכל הכבוד, עדותו של מר רוזנגרטן בעמ' 697 עד 698 לפרוטוקול ישיבת 15/11/12).

מר רוזנגרטן חזר והודה בהגינותו כי מעולם לא נדרש בעבר לתת חוות דעת על מקום אימפקט של תאונה. (דברי מר רוזנגרטן בעמ' 703 לפרטוקול 15/11/12).

מר רוזגרטן גם דבק בכך כי הוא עוסק אך ורק במימצאים פורנזים , אולם מנגד, לכשנשאל מר רוזנגרטן מדוע אם כך בחר לתת את הדעת רק לגירסת הנאשם כעד ולא לתת את הדעת גם לגירסת עדי ראיה אחרים, התקשה לטעמי ,ובכל הכבוד, מר רוזנגרטן להשיב על כך תשובה המניחה את הדעת. (ראה נא עמ' 758 לפרוטוקול 15/11/12).

עוד עולה בכל הכבוד מעדותו של מר רוזנגרטן כי חריץ שנמצא ע"י המשטרה בכביש לא נכלל כלל כמימצא פורנזי בחוות דעתו ואין לכך כל התייחסות.
התקשתי לקבל הסבר ממר רוזנגרטן מדוע לא יהווה חריץ בכביש ,עקרונית ,מימצא פורנזי, ואם לשיטתו חריץ בכביש איננו בגדר מימצא פורנזי בחקירת תאונת דרכים אזי איזה סוג מימצא הוא כן. ( ראה נא עמ' 763 , 764 לפרוטוקול 15/11/12 ).

ככלל אומר, ושוב בכל הכבוד והערכה, כי חישוביו של מר רוזנגרטן ומסקנותיו בעקבות כך, יותר משנשענות ה ן על עובדות מוצדקות, נשענ ות ה ן על השערות , ורב בהן כאמור הפן התיאורטי.

למעשה מגיע מר רוזנגרטן למסקנה שהאופנוע נסע בכלל על השול המזרחי (ראה עמ' 822 לעדותו מיום 15/11/12) וכי האופנוע גם עבר (לא פחות) דרך בורות ניקוז ומעל מדר גה בדרכו למקום האימפקט .(ראה נא עדותו של מר רוזנגרטן בעמ' 682 לפרוטוקול ישיבת יום 20/12/12).
הכיצד בכלל דילוג האופנוע על בורות ניקוז ומע ל מדרכה כביכול (כגירסת מומחה ההגנה מר רוזנגרטן) מתיישבת ומסתדרת עם השלכות של נסיע ת אופנוע על גבי בורות ומע ל מדרכה במהירות של 154 קמ"ש , כפי שגורס מר רוזנגרטן? על תהייה זו אין למצוא התייחסות מצד ההגנה.

צר לי, אך בכל הכבוד והערכה, לסיכום תת פרק זה, ובשים לב למיכלול המפורט לעיל, אני סבור שמתקיים קושי לאמץ את מסקנותיו של מר רוזנגרטן בתיק זה שבפני וזאת הן לנוכח תחומי מומחיותו ושאלת מידת נסיונו בקביעות מן הסוג אשר ביקש הוא לקבוע בפרשה זו , והן לנוכח התהיות העולות מניתוחיו, שהם ניתוחים אשר קשורים למעשה בטבורם למלאכה של בוחנות תאונות דרכים.

נותרתי אם כן עם עדויות עדי ראיה.

מעדויותהם של בני הזוג פינטו אין ללמוד שמהירות נסיעת האופנוע היתה יוצאת דופן. נהפוך הוא, לדבריהם, אולי חרגה מעט מ-90 קמ"ש.
גם בשלב עדותם הראשון לא דיברו עדי ראיה אלה על מהירות עצומה או יוצאת מן הכלל.
ובאשר לעדותו של עד הראיה מר גבריאל רונן לעניין מהירות נסיעת האופנוע הרי שזו היתה מבולבלת ביותר ובלתי עקבית לחלוטין במישור זה של סוגיית מהירות רוכב האופנוע. אזמין את הקורא להתרשם מעניין זה ע"י קריאת פרוטוקול ישיבת 20/12/13 עמ' 766 עד 821.

יוזכר כי הטענה בדבר נסיעה במהירות מופרזת חריגה בתיק זה היא טענת הגנה .
לא מצאתי כי בעוד שבידי בכירי בוחני משטרת ישראל לא עלה לקבוע מהירות האופנוע, וכאשר אף מומחה ההגנה מר קוסטיקה בחר כך ניכר למשוך ידו מלנסות לעשות כן, עלה מנגד בידי מר רוזנגרטן לעשות כן באופן המאפשר הסתמכות. (והדברים כבר נומקו לעיל).

בפני אם כך אלא עדויות עדי ראיה וכבר הבעתי את עמדתי אודות התרשמותי הישירה מעדויותיהם.

יצויין כי ,אולי מבלי משים, תאר מומחה ההגנה מר קוסטיקה בעמ' 44 סיפא לחוות דעתו נ/19) כי דרך מקרה נקלט לטענתו אופנוע אלמוני נוסע בצילום וידאו בביקור בזירה, ולגביו ידע מר קוסטיקה לקבוע (על פי התבוננות בצילום הוידאו ) כי רוכב האופנוע האלמוני נהג שם במהירות של 169 קמ"ש לשיטתו של מר קוסטיקה.
נסיעה במהירות העולה על המותר בכביש זה ניכר אם כך לכאורה כי איננה נדירה בהינתן דבר ראיה מקרי זה מידי ההגנה עצמה.
באמירת אגב ,ובכל הכבוד והערכה , אומר כי עיון בפרוטוקול הדיונים בו מתאר מר קוסטיקה כיצד הוא הגיע למסקנה החלטית שרוכב אופנוע אלמוני נע שם במקרה נתון במהירות של 169 קמ"ש (לא פחות ולא יותר) – כקביעה שלו על יסוד סרט וידאו, מעוררת ,בכל הכבוד והערכה , ולטעמי הצנוע, סימני שאלה , ואזמין את הקורא לעיין בעולה מהמצוי בהקשר זה בעמ' 713 עד 715 לפרוטוקול ישיבת יום 5/3/13.

מחוות דעתו של מר קוסטיקה (עמ' 43 לחווה"ד) ניכר כי עולה שמר קוסטיקה סבור שיתכן שהאופנוע של המנוח הוסתר מעיני הנאשם וזאת ע"י הרכב של בני הזוג פינטו. על כך ייאמר ראשית כי הנאשם הרי אפילו לא ראה בשוב שלב אפילו את רכבם של בני הזוג פינטו. שנית ייאמר, כי באם מתקיימת אפשרות שכזו בכביש (אפשרות שבה תיתכן הסתרה ) אזי לא צריך היה הנאשם לבצע שם תמרון שכזה אשר בו הוא יפתיע ויופתע.

בעמ' 48 לחווה"ד של מר קוסטיקה ניכר שהלה סבור שגם אם הנאשם היה מבחין בשלב כלשהו ברוכב האופנוע אזי לא היה בידי הנאשם דרך חזרה.
לטעמי אין למצוא לצד קביעה זו גם הסבר מניח את הדעת מדוע אם כך דרך משל לא יכול היה הנאשם להסיט את הגה מכוניתו ימינה ולהישאר בנתיב הימני במקום להמשיך את דרכו האלכסונית , וככלל גם אין למצוא הסבר מניח את הדעת מדוע מלכתחילה לא בחר אם כך הנאשם לבצע את התמרון בהדרגה.

אגב, מומחה ההגנה מר קוסטיקה מציין בעדותו כי יש ספרות מקצועית המלמדת שלעדי ראיה היושבים בתוך רכב יש נטיה להעריך מהירות של אופנוע בצורה מוגזמת. (ראה נא עדותו של מר קוסטיקה בהקשר זה בעמ' 746 שורות 20 עד 28 לפרוטוקול ישיבת יום 5/3/13).
נמצא אתה אומר כי בהינתן דבריו הנ"ל של מומחה ההגנה עצמו לגבי דבר הספרות המקצועית הנ"ל , אף ניכר שיש אם כך להפחית מהערכתם של בני הזוג פינטו בדבר מהירות נסיעת האופנוע (כביטויה בעדויותיהם בכלל ובעדותם בפני בית המשפט בשנית ביום 14/4/13 בפרט), ששם שניהם דיברו על מהירות של 90 קמ"ש או לכל היותר מעט גבוהה יותר, כ-100 קמ"ש.
כאמור, לנוכח עדות מומחה ההגנה בקשר עם הספרות המקצועית, יש אף אם כך להפחית מערכים אלה שציינו בני הזוג פינטו עפ"י התרשמותם.

אפילו אם היה מקום לקבוע שרוכב האופנוע נסע במהירות העולה על המותר, ואפילו אם היה מקום לאמץ ללא סייג את גירסת ההגנה כי רוכב האופנוע אף נסע במהירות של 154 קמ"ש, עדיין אין לקבוע בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה כי נותק כביכול הקשר הסיבתי המשפטי בין רשלנותו של הנאשם לבין התוצאה.

כזכור, היחיד מעדי ההגנה ומהעדים בכלל בתיק זה אשר סבר כי יש בידו לקבוע את מהירות נסיעת רוכב האופנוע היה מר אבנר רוזנגרטן, אשר בכל הכבוד והערכה, העיד כזכור על עצמו כי עשה "קורס משחזרי תאונות דרכים" רק כחודשיים לפני עדותו בבית המשפט , העיד על עצמו כי נכח עד כה רק בשתי זירות תאונות דרכים עד כה בקריירה שלו , וגם העיד שמלאכת קביעת מהירות מושארת לבוחני תאונות דרכים.
ויובהר היטב : מר רוזנגרטן בוודאי מוערך , ובוודאי בצדק , בתחומי מומחיותו (סיבים ופולימרים,עם מומחיות בסמים ורעלים) .
יחד עם זאת, ושוב בכל הכבוד והערכה, סקרתי כבר בהרחבה לעיל את הקושי המתקיים באימוץ קביעותיו של מר רוזנגרטן – אף ענינית בתיק זה – בתחום של בוחנות תאונות דרכים .
בנסיבות אלה, ושוב בכל הכבוד כאמור למר רוזנגרטן , אין בידי לקבל שההגנה ביססה טענתה בדבר מהירות חריגה מצד רוכב האופנוע, וזאת כאשר מנגד גם מונחות בפני עדויות בני הזוג פינטו .

אך זאת ועוד כאמור : לא נשללה האפשרות (גם ע"י מומחה ההגנה מר קוסטיקה) כי רוכב האופנוע הגביר מהירותו (כהחלטה שאין להלין עליה בשניות של דחק) ו לחץ על מצערת הגז ,תוך נסיון סטיה מעט שמאלה (כפי שתארו בני הזוג פינטו) ,וזאת על מנת לנסות להינצל.

אלא שכאמור, אף אם היה יסוד מספיק על מנת לקבוע שרוכב האופנוע הפריז כנטען ע"י ההגנה במהירות נסיעתו, עדיין באה הפסיקה – גם מן העת האחרונה – וקובעת כידוע את העקרון לפיו :

" גם רשלנות חמורה מצידו של הנפגע איננה מספיקה לנתק באופן אוטומטי את הקשר הסיבתי המשפטי בין המעשה לבין התוצאה, והשאלה היא לעולם שאלת גדריה של חובת הצפיות הראויה ". (ראה נא רע"פ 7468/07 מרים לוקשינסקי נ. מד"י).

" בנוגע לשאלת ניתוקו של הקשר הסיבתי נקבע מקדמת דנא כי רשלנות תורמת איננה משמשת, כידוע, טענת הגנה מפני אישום פלילי ". (ראה נא רע"פ 4892/12 אבנר לוי נ. מד"י).

ולהתפתחות הפסיקה בעבר :

"נזכיר בראשית הלכה שמכבר, ונדע כי התנהגות הנפגע – לרבות התאבדות – וכמותה התערבותו של גורם שלישי במערכת, גם זו גם זו אינן שוללות, באשר הן, קשר סיבתי משפטי בין מעשה או מחדל של הנפגע לבין תוצאה פוגעת, והוא שעה שהפוגע כאדם מן היישוב יכול היה - נורמטיבית - לצפות מראש את שאירע בפועל... הנה כי כן, רשלנות חמורה מצידו של הנפגע, ואפילו מעשה התאבדות - באשר הם – אין בהם כדי לנתק קשר סיבתי משפטי שבין מעשה לבין תוצאה. השאלה היא – לעולם – שאלת הצפיות הראויה, וביתר דיוק: קביעת גדריה של חובת הצפיות הראוייה " . (ראה נא ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מד"י).

"בית משפט זה הבהיר היטב בע"פ 402/75, כי מעשה רשלנות של אחר אין בו, כלשעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל
עשויים להזיק,ןכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן דהוא אחר, אין בו, כלשעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשון חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור". (ראה נא ע"פ 482/83 מד"י נ' סלים יסוף סעיד).

ועוד מן הפסיקה : ראה נא בהקשר האמור גם את המצוי ברע"פ 8816/08 ראני קשקוש נ' מד"י, אשר גם שם אגב לא הבחין הנהג ברוכב אופנוע מעורב עד לרגע הפגיעה, ושם ,אגב, להבדיל מהמקרה שבפנינו, ביקש הנהג לבצע שם דווקא פניה עקרונית לגיטימית בכביש.

יוזכר שבמקרה של הנאשם אשר בפני לא מדובר דרך משל בנהג שביקש לבצע פניה לגיטימית שמאלה בצומת כאשר טבעי הוא שאין לו ברירה אלא לבצעה לכשהגיע עם רכבו לצומת, וגם אין מדובר דרך משל בנהג שנסע אגב תנועת רכבו במסלול לגיטימי אגב התקרבות למעבר חציה במסלול נסיעתו.
במקרה שבפני מדובר מלכתחילה באירוע שבו בחר הנאשם לנקוט בדרך פעולה חריגה אשר מלכתחילה ברירה בצידה.
מעשהו של הנאשם נעשה בכביש בינעירוני אשר גם מומחה ההגנה מר קוסטיקה הסכים כי ניתן לצפות בו לנסיעת כלי רכב שמהירותם עולה על 90 קמ"ש ואף הדגים מקרית אף נסיעה במהירות של 169 קמ"ש שם לדבריו ע"י אופנוע אלמוני מקרי.

מבחינת צפיות הזולת את מעשי הנאשם כנהג – שהוא אולי צידו השני של המטבע של שאלת צפיות הנאשם את מעשי הם האפשריים של נהגים אחרים בכביש - יש גם לזכור שלרשלנותו של הנאשם היה יותר מרובד אחד.
לא רק שהנאשם בחר ללא הכרח לעשות את התמרון מסוכן,מפתיע ,בלתי סביר לזולת וליעד אסור; לא רק שהנאשם גם ביצע את התמרון שלא בדרך הדרגתית ; לא רק שהנאשם גם יצא לדרך לביצוע התמרון אגב מחדל חמור של אי התבוננות כנדרש ; אלא אף גם לא התבונן במהל כו של התמרון.
על הנאשם היה לצפות את שאירע בפועל.

עוצמתה של רשלנות הנאשם בכל רבדיה המצטברים מאפילה על הפרזת הנאשם במהירות נסיעתו ככל שהיתה בכלל הפרזה שכזו.

צר לי, אך לטעמי ובעקבות מיכלול הראיות והנסיבות שנתגלו בפני, אין אני סבור שהנאשם יכול, משפטית, לבקש לגלגל את האחריות לקרות התאונה לכתפי אחר.

יש לזכור : בפני הנאשם עמדה אופציה וגם עמד זמן למחשבה.

הוברר שהנאשם יכול היה לצאת מרכבו, לשים כמתבקש אפוד זוהר ומשולש אזהרה , לעבור רגלית את גדר הבטיחות ולהזמין ולהמתין לגרר.

וכך העיד הבוחן המשטרתי מר פרידמן:
"אני גם הראתי לנהג במקום ההצבעה שהשול שמה מספיק רחב כדי שהנהג יוכל לעמוד בצד. היתה דרך אחרת לעשות את אותו דבר במקום. יכול לצאת בהדרגה, לסטות מהשול שמאלה לנתיב הימני. ואם רצה כל כך להגיע ל ד-14 ולהתאבד זכותו המלאה, אני צר לי, לא יכול למנוע אנשים מלעשות זאת, יכל שוב בהדרגה, יכל להישאר על השול ויכל לעבור הגדר ולזמן גרר. יש כמה דברים לעשות. לצ ערי הרב הוא בחר בדרך שהוא בחר וזה הסתיים כמו שזה הסתיים". (עמ' 170 שורות 1 עד 7 לפרוטוקול ישיבת יום 31/1/12).

וזאת כאמור יש לשים לב: הנאשם העיד כי במשך קרוב לדקה הוא שקל כיצד לפעול בעת שישב במכוניתו על השול הימני.
להבדיל אם כך כאמור ממצב דברים של דחק מיידי שבו נהג צריך להחליט תוך כדי נהיגה במהלך של שניה או שתיים כיצד לפעול (כפי שנכפה על רוכב האופנוע) עמד לרשות הנאשם שפע של זמן לשקול כיצד לפעול באם סבר שברכבו אירעה תקלה.

הנאשם בחר באופציה מיותרת, מסוכנת , וא סורה (ד-14).
ולכשכבר בחר באופציה זו לא סטה באופן מדורג ובלתי מפתיע מנתיב לנתיב, ואף לא עשה את שעשה אגב התבוננות ראויה אל עבר כלי הרכב בכביש שאותו הוא עומד לחצות באלכסון.
וכך העיד, ובצדק לטעמי, ובאופן שלא נסתר, בוחן התנועה המשטרתי:
"דרך אגב היה ניתן לבצע את התמרון הזה בצורה אחרת ככה שהוא יהיה יותר בטוח. יכול להיות שהוא היה לוקח יותר זמן, אבל יותר בטוח. לדוגמא בהדרגה ". (עמ' 243 שורות 3 עד 5 לישיבת 22/2/12).
ואף לא נסתרו דבריו הבאים של בוחן התנועה המשטרתי בקשר עם רוחב השול ואופציות נוספות שעמדו לרשות הנאשם:
"כשהייתי עם הנאשם בזירה, דיברנו ושאלתי אותו למה עברת לד-14 ? הרי שם הקונפליקט הוא הרבה יותר רב כי הוא חשוף לסכנה מכמה צדדים. אנחנו מדברים על סטיות של רכב למיניהם, בכוונה או בלי כוונה, והראתי לו שהוא יכל להמשיך בנסיעה, השול שם מספיק רחב, לפחות עד צומת גהה... . כאשר לקחתי אותו לביתו ברמת גן, הוא היה בלי רכב כמובן, הראיתי לו שעדיין אפשר לנסוע שם על השול צמוד לזה או לעמוד במקום אחר ". (עמ' 258 סיפא ועמ' 259 רישא לפרוטוקול ישיבת 22/2/12).

אף לא נסתרה (ולמעשה אף אומתה) עמדתו של בוחן התנועה המשטרתי על כי על הנאשם היה תחילה להאיץ כדי לצאת לדרך לכיוון אי התנועה , ואז להאט כדי לעצור על אי התנועה , ולא לחרוג ממנו לצד השני לכביש 4.

רוצה לומר שעל הנאשם היה לקחת בחשבון שמהלך שכזה יב יא אם כך להאטת רכבו עוד בהיותו בכביש.
יצירת חסימה מפתיעה שכזו בכביש שכזה התגלתה כמעשה מסוכן עד מאד מצד הנאשם.
הוסף לכל אלה כאמור את הלחץ והסיכון שלקח הנאשם בהזזת רכבו אשר לגביו הוא חושד שיש תקלה בבלמים או בהיגוי, והוסף לכל אלה את גירסת הנאשם ולפיה בתמהיל זה יש גם טנדר שתופס חלק מאי התנועה והנאשם טוען כי חתר להשתלב מאחוריו ועשה כן ,וקיבלת החלטת שגויה ומעשה שגוי אשר לווה כאמור בהתרשלות גם בתצפית עובר לביצועו.
אף מצאתי צדק בדברי הבוחן המשטרתי על כי אין עניין של זמן תגובה לניתוח מבחינת הנאשם, שהרי הנאשם תיכנן ממילא לעצור על אי התנועה ולמעשה לא ראה בשום שלב את רוכב האופנוע ואת רכבם של בני הזוג פינטו.
אלא שגם אם תמצא לומר שאם במהלך דרכו של הנאשם עם מכוניתו (במהלך התמרון) היה הוא בוחר להסתכל שוב והיה רואה את רוכב האופנוע ומבקש להגיב אך זמנו היה קצר לכך , עדיין ראוייה האמירה שאם כך הם פני הדברים הרי ששוב חוזרים אנו לכך שאם את דרכו האלכסונית וה חדה של הנאשם עם מכוניתו לא ניתן היה לבצע ללא יכולת תגובה בלי להסתכן ובלי לסכן את הזולת, אז י צריך היה הנאשם להתכבד ולהימנע מלבצע אותה מלכתחילה.
ואם תמצא גם לומר שמרגע שיצא הנאשם לדרך מדובר במצב "אל חזור" כטענת ההגנה, הרי שממילא ראוי גם שתאמר שאם כך הם פני הדברים (ואם גם מדובר כאמור בפעולה לא הכרחית מלכתחילה שבמהלכה גם היה הנאשם עיוור כלפי תנועה מתקרבת ) אזי לא צריך היה הנאשם לבצעה מלכתחילה, ולא צריך היה הנאשם ליטול הימור וסיכון להותיר את נטל ההתמודדות עם המצב המסוכן שיצר לפתחם של נהגים אחרים.
בכל הכבוד, אזמין בצניעות בהקשר זה , ו גם בהקשרים מרכזיים אחרים , את הקורא לעי ין, בין היתר, בתשובותיו של מומחה ההגנה מר קוסטיקה לשאלות בית המשפט בעמ' 839 עד 858 לפרוטוקול יש יבת בית המשפט מיום 5/3/13).

את טענת ההגנה ולפיה על רוכב האופנוע היה לפעול בדיוק כפי שפעל מר מאיר פינטו ולהאט לנוכח רכב הנאשם הנכנס לכביש, יש בכל הכבוד לדחות בנסיבות.

ראשית ייאמר שאל לנו להחליף את היוצרות ולהקדים לחפש רק כיצד יכול היה רוכב האופנוע (כזכור - בעל זכות הקדימה הבסיסית בכביש) למנוע את התאונה, לפני שבוחנים אנו ראשית דבר כיצד יכול היה הנאשם הנכבד למנוע התאונה.

שנית – וזה עיקר – יש לזכור - כי בעוד שלרשות הנאשם היה כאמור שפע של זמן ושפע של אופציות טרם החלטה לבצע את התמרון , לא כך עמד לרשות רוכב האופנוע בשניה או שתיים לנוכח תנועת רכב הנאשם המפתיעה אף לעבר הנתיב השמאלי.
אין לשפוט את רוכב האופנוע באם בחר בנסיבות שנוצרו דווקא שלא להאט, ואולי אף להאיץ, כדי ל נסות לחמוק מרכב הנאשם המתמרן באלכסון מפתיע שמאלה.

שלישית – וגם זה עיקר – כבר הודגם והוסבר גם ע"י הבוחן המשטרתי כי לכל היותר - במישור הצפיות – יכול היה רוכב האופנוע אולי לצפות ולשער בנסיבות המקום והזמן כי הנאשם משתלב לנתיב הימני מהשול מתוך רצון לנוע דרומה (ככל הכבישים לכיוון זה דרומה) וזאת להבדיל מנסיעה אלכסונית של הנאשם לעבר אי תנועה .

רביעית – הרי לא אחר ממומחה ההגנה מר קוסטיקה העלה את האפשרות שרוכב האופנוע הוסתר לנאשם בידי רכבם של בני הזוג פינטו.
ומה אם ההסתרה הנטענת המשוערת הזו היתה גם מנגד בשלב נתון גם נחלתו של רוכב האופנוע ביחס לרכב הנאשם באותו קו ראיה שמר קוסטיקה מדבר עליו, אך בכיוון ההפוך ?

הנה כי כן, הציפיה של ההגנה ,כביטויה בסיכומי ההגנה, כי רוכב האופנוע יפעל בדיוק כמו מר פינטו שנסע בנתיב הימני, מצריכה אבחון.

לא נסתרה עדות על כי המנוח היה רוכב מיומן מאד אשר רמת הבטיחות והמקצועיות שלו ברכיבה היתה מן הטובות והמוקפדות ביותר.

ע.ת.1 העיד כדלקמן אודות דגשיו של המנוח על נהיגה בטוחה:
"אחד הרוכבים הכי טובים שאני מכיר, אם לא הטוב ביותר ואני מכיר הרבה אנשים בתחום. טובים ברמת המקצועיות וברמת הבטיחות, ברמת הראיה של איך צריך לרכב בצורה בטוחה והמהנה בישראל." (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 23/10/11).

ע.ת.1 גם העיד כיצד היה המנוח מצוייד טרם יצא המנוח לדרך ביום האירוע:
" ש. אתה זוכר איך היה לבוש?
ת. כמו תמיד מעיל, קסדה וכל אמצעי המיגון". (עמ' 12 שורות 3 עד 4 לפרוטוקול 23/10/11).

ובהמשך גם העיד ע.ת.1 אודות היבטי בטיחות שלימד אותו המנוח:
"טל לימד אותי לתפוס את זה (רשת מטען ע.נ.) שהמטען יישב בצורה בטוחה כדי שבכלל לא יזוז." (עמ' 14 שורו ת 12 עד 13 לפרוטוקול 23/10/11)

וייאמר : השערות ההגנה בסיכומה לפיהן לשיטתה של ההגנה יש לשער שרוכב האופנוע לא היה כביכול מיומן דיו באופנוע עליו רכב ,או כי ככל שלא היה הוא כביכול מיומן דיו היתה לכך כביכול השפעה על דבר מה בנהיגתו , או כי ביקש הוא כביכול לבדוק גבולות , אינן אלא השערות שלא זכו לראיה. ובהשערות ,בכל הכבוד, אין די לה להגנה כדי לבסס טענת ה גנה.

הערה טרם סיום
אציין כי בהכרעת דין זו מצאתי לנכון, בכל הכבוד והערכה , להימנע מלהסתמך בכל דרך , ו להימנע מליתן כל משקל , לראיות ועדויות מטעם המאשימה שעניינן דברים שמומחיות ככל ש דברים אלה לא באו מפי בוחני תנועה שבכך עיסוקם ובתיק שבפני.
כך בחרתי לנהוג , ראשית, על מנת להסיר כל חשש כי נפגעת בדרך כלשהי הגנת הנאשם בקשר עם היבטים פרוצדור לים (כהשתקפותם שוב ושוב בפרוטוקול הדיונים רחב ההיקף), ושנית ,כך בחרתי לנהוג לנוכח כך משמצויים בפני דברי קצין המשטרה פקד ירון ויינברג (ע"ת 12) , קצין החקירות באת"ן ת"א ,שהביע עמדתו בעדותו כדלקמן (ציטוט):
"ש.ת. אתה מפנה אותי לת/15, ו-ת/16, ות/47 ומבקש ממני לומר האם אני מכיר את חוות הדעת של מר אמציה גזית ושל נספח שעל חוות הדעת ת/47 של מר דן (אטר), לא זכור לי. אני זוכר שנתבקשנו ע"י הפרקליטות למצוא חוות דעת. יכול להיות ש אספנו אות ם אך לא אנ י.
ש.ת. גם בחקר התאונה הזו ובסיכומה, לא השתמשנו בחוות הדעת של גורמים חיצוניים, אני אומר שזה לא רציני. אנו משתמשים על פי הבוחן שלנו בשטח. גם אני לא זוכר את מסקנות חוות הדעת האלה". (ציטוט מתוך דברי פקד ציון ויינברג בעמ' 569 שורות 1 עד 5 ואח"כ בהמשך באותו עמוד גם בשורות 17 עד 22, לפרוטוקול ישיבת יום 15/7/12). ( ההדגשה איננה במקור .ע.נ.).
ואפנה עוד בהקשר זה לביקורת שהפנתי, בין היתר, בהחלטתי מיום 15/7/12 בעמ' 578 עד 579 לפרוטוקול במהלך עדותו ,בכל הכבוד, של מר גידי פרבר.

סיכום :

בתיק זה מצאתי כי הוכחו היבטים מצטברים של רשלנות רבה מצד הנאשם.
הרשלנות שהוכחה היא בדרגה גבוהה.
לא רק תמרון מיותר של יש ברירה אל עבר מקום אסור , אלא גם יציאה לתמרון זה מבלי להביט כנדרש, ואף אח"כ ביצועו של התמרון בדרך חדה ומפתיעה ללא תצפית הנאשם וללא הבטחת צפיות מצד הזולת.

הודגמה בתיק זה ,בכל הכבוד, גם גירסת נאשם הרוויה בסתירות ובתהיות, ואשר גם קיים קושי ל ישב בינה לבין עמדת מומחי ההגנה מטעמו של הנאשם.

מנגד אין במכלול שהובא בפני כדי להסיק נהיגה במהירות חריגה מצד רוכב האופנוע, אלא שאף אם תמצא לומר אחרת, אזי עדיין אין לשלול כי אין זאת אלא שהלה הגביר מהירותו ברגע האחרון בנסיון נואש להתחמק מרכב הנאשם ,ואפילו אינך קובע אף זאת, עדיין אתה נמצא אומר שאין זה המקרה של אי יכולת צפיות מצד הנאשם ואין זה המקרה של ניתוק קשר סיבתי בין מעשהו החריג של הנאשם לבין התוצאה.

הנאשם יצר בהתנהלותו מצב חריג עד מאד בכביש ולמעשה נע כעיוור באלכסון על פני שני נתיבים בכביש בינעירוני מהשול הימני של הכביש לעבר אי תנועה שבלב הכביש כאשר הוא מותיר כאמור לנהגים אחרים להתמודד עם הסכנה ועם המצוקה תוצר התנהלותו הנ"ל.
בנסיבות אלה – אין הנאשם יכול כאמור לצפות שהאחריות לתאונה שהתרחשה תעבור לפתחו של אחר.

לאור כל המפורט ומנומק לעיל אני סבור כי עלה בידי המאשימה להוכיח כדבעי את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום .

הנאשם מורשע לפיכך בעבירה שיוחסה לו – גרימת מוות ברשלנות , לפי סעיף 304 לחוק העונשין ביחד עם סעי ף 40 לפקודת התעבורה וסעיף 64 לפקודת התעבורה.

ניתנה היום, 01 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים