הדפסה

מדינת ישראל ואח' נ' אסעייד(עציר)

בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז י-ם (פלילי)
על-ידי ב"כ עו"ד ליזו וולפוס

נ ג ד

הנאשם:
מואייד אסעייד (עציר) ת.ז. XXXXXX040
על-ידי ב"כ עו"ד ווסים דכוור

גזר דין

כללי:

1. ביום 10.2.2013 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בגין עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות וזיוף לפי חוק העונשין התשל"ז– 1977 (להלן – חוק העונשין); איסור הלבנת הון, לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון) וכן עבירות מס לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – פקודת מס הכנסה) וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – חוק מס ערך מוסף). ביום 19.3.2013 תוקן כתב האישום לעניין אישום נוסף בגין עבירות מס. לאחר שהנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו, נקבע הדיון להוכחות ונשמעו מרבית עדי המאשימה. במהלך הדיון החליף הנאשם את ייצוגו המשפטי מספר פעמים. בעיצומה של ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים, בעקבות הליך גישור, להסדר טיעון, בעקבותיו הוגש כתב אישום מתוקן בשנית (להלן – כתב האישום המתוקן), לפיו נמחקו עבירות הזיוף ומרבית עבירות הלבנת ההון. ביום 29.1.2014 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

2. בתמצית, כולל כתב האישום המתוקן עשרה אישומים. שמונה מהם, עניינם באירועים אשר התרחשו במהלך שנת 2012 לפיהם פנה הנאשם לנציגי חברות מסחריות (להלן – המתלוננים), הציג עצמו, בזהות בדויה, ורכש מהם במִרמה טובין בשווי כולל של כ- 2,000,000 ₪. התמורה בגינן שולמה בהמחאות משוכות על-שם אחר ולרובן לא היה כיסוי. האישומים התשיעי והעשירי מפרטים עבירות מס של הנאשם, אשר ניכה חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ- 630,000 ₪ על-מנת להגדיל שלא כדין את רישום הוצאות העסק שניהל ולהקטין שלא כדין את תשלומיו למס הכנסה ולמס ערך מוסף. על-פי עובדות האישום העשירי, במהלך השנים 2012-2010 מכר הנאשם דירות מגורים בשני בנייני דירות שבנה בשכונת עיסאוויה (להלן – דירות המגורים ו הבתים המשותפים, בהתאמה). במסגרת עִסקאות המכירה בוצעו עבירות מס רבות שכללו אי דיווח על הכנסות, אי ניהול ספרים כחוק, אי הוצאת חשבוניות מס ועוד.

עובדות כתב האישום המתוקן:

3. במהלך חודש ינואר 2012 חבר הנאשם לאחד בשם מוסא אסמר (להלן – מוסא) לשם פתיחת עסק להובלות ומסחר (להלן – העסק). הנאשם ניהל בפועל את העסק והשתמש במוסא כאיש קש לשם הצגת מצג שווא לפיו, מוסא מנהל את העסק והִנו הבעלים היחיד. ביום 1.2.2012, בהנחיית הנאשם, נרשם מוסא כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ בשם "א. הובלות ומסחר כללי" (להלן – שם העסק) ופתח חשבון בנקאי על שם בית העסק בבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – החשבון). הנאשם משך מהחשבון, באמצעות מוסא, כעשרה פנקסי המחאות הנושאים את שמו של מוסא ופרטי שם העסק (להלן – המחאות של העסק ) כאשר מורשה החתימה היחיד בחשבון היה מוסא. לאחר מכן, שכר משרד והחל בפעילות עסקית מתוך המשרד, תחת שם העסק.

4. על-פי המפורט באישום הראשון, במהלך חודש מרץ 2012, פגש הנאשם בנציגי חברת "ג'נרלי – חברה מרכזית לציוד בע"מ". לאחר שהציג עצמו בשמות "מוניר" ו"מוסא" – ביקש לרכוש מלגזות לעסק. הנאשם רכש מהחברה מלגזות בשלוש עִסקאות שונות, במועדים שונים ובסכומים שפורטו בכתב האישום המתוקן המגיעים כדי סך כולל של 259,840 ₪. את התמורה שילם הנאשם בדרך של משיכת המחאות של העסק אשר את פרטיהם מילא וחתם באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה לכך. הנאשם פעל באופן בו היה סכום המספיק לפירעון ההמחאות הראשונות בכל עִסקה, ולאחר פירעונם המשיך וביצע הזמנות בכוונת מִרמה וביודעו שאין בחשבון יתרה אשר תאפשר כיסוי של המחאות העסק אשר נמשכו על-ידו. שאר ההמחאות המיוחסות לשלוש העִסקאות הראשונות בשווי כולל של 212,640 ₪ חוללו בהגיע מועד פירעונם, והוחזרו מסיבת "אין כיסוי מספיק". עִסקה רביעית לרכישת עגלות בשווי של 250,000 ₪ נעשתה בדרך דומה כאשר התמורה שולמה על-ידי מסירת המחאות של העסק במועד ביצוע ההזמנה, תוך שאלה נחתמו על-ידי הנאשם, באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה לכך. גם כאן העִסקה לא יצאה אל הפועל בשל העדר כיסוי להמחאות שמסר הנאשם ומשכך, לא סופקו לידיו הטובין. לאחר חזרת ההמחאות, ניסו נציגי החברה ליצור עם הנאשם קשר מספר רב של פעמים ואולם ניסיונות אלה עלו בתוהו. הנאשם ניתק כל קשר והתחמק מהם במכוון. בחודשים יולי-אוגוסט מכר הנאשם שתי מלגזות מתוך שלוש המלגזות שקיבל במִרמה, לחברה אחרת תמורת 127,600 ₪. התמורה לא הופקדה בחשבון ונפדתה במזומן. במעשיו המתוארים לעיל קיבל הנאשם דבר במִרמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתכנון מוקדם, בסכום כספי גבוה, במורכבות המעשים, מספרם הרב של מעשי פעולות ההסוואה והכיסוי בהם נקט ובכך שמדובר בפעולה שיטתית ומקיפה. בגין אלה הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

5. על-פי עובדות האישום השני, במהלך חודש פברואר 2012 פנה הנאשם אל נציגי חברת "פנגיאה-ליין" והציג עצמו כמואייד, בעל חברה לאספקת חלפים למשאיות ואוטובוסים, ובעל מפעל אספלט וחברה לעבודות תשתית וביקש לרכוש תוסף למנועי דיזל. הנאשם רכש, במהלך החודשים מאי-יולי, בשש עִסקאות נפרדות את התוסף האמור ושילם תמורתן בעזרת שש המחאות של העסק וחתם עליהן, באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה לכך. התמורה סופקה לנאשם לבקשתו והועברה אליו במשאיות. הנאשם פעל כך שבחשבון יהיה סכום המספיק לפירעון ההמחאה הראשונה, בסך 22,000 ₪. לאחר שזו נפרעה המשיך וביצע הזמנת ציוד כאמור, בכוונת מִרמה, ביודעו שאין בחשבון יתרה אשר תאפשר את כיסוי שאר ההמחאות. ואכן, אלה, בסך כולל של 107,347 ₪, חזרו לאחר שהושבו על-ידי הבנק מחמת "אין כיסוי מספיק" ו/או "ח-ן מוגבל". הנאשם ניתק כל קשר והתחמק במכוון מנציגי החברה ומניסיונותיהם ליצור עִמו קשר. במהלך שנת 2012 מכר הנאשם את תוסף הדלק שרכש במִרמה לחברה אחרת וקיבל תמורתן המחאות או בטון בשווי העִסקה שנועד לבניית הבתים המשותפים שאת דירות המגורים מכר לאחרים כמפורט באישום התשיעי, להלן. הנאשם לא הפקיד את ההמחאות שקיבל בגין מכירת התוסף בחשבון וכן לא הפקיד את תמורת הדירות שמכר, אלא פדה את תמורתן במזומן. במעשיו המתוארים קיבל דבר במִרמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתכנון המוקדם, בסכום הכספי הגבוה, במורכבות המעשים ובמספרם הרב של פעולות ההסוואה והכיסוי בהם נקט ובכך שמדובר בפעולה שיטתית ומקיפה כפי שתואר בכתב האישום המתוקן. בהתאם לכך, הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

6. אשר לאישום השלישי, במהלך החודשים מאי-יוני 2012 פגש הנאשם בנציגי מפעל "וולפמן תעשיות בע"מ" והציג עצמו כמוסא, וכבעלים של העסק. הנאשם ביקש לרכוש אבני ריצוף. הנאשם רכש בשתי עִסקאות נפרדות אבני ריצוף תמורתן שילם בעזרת שלוש המחאות של העסק בסך כולל של 64,156 ₪ (בכתב האישום המתוקן נטען, כנראה בטעות, כי השווי הכולל עמד על סכום של 61,393 ₪), שאת פרטיהן מילא וחתם, באופן הנחזה להיות חתום על-ידי מורשה לכך. הנאשם שילם עבור אבני הריצוף, בכוונת מִרמה ובידיעה כי ההמחאות לא ייפרעו. התמורה סופקה לנאשם והועברה אליו במשאיות. לאחר חלוף המועד שנקבע לפירעון ההמחאות, אלה חזרו לאחר שהושבו על-ידי הבנק מחמת "ח-ן מוגבל". נציגי החברה ניסו פעמים רבות, ליצור קשר עם הנאשם שהתחמק מהם וניתק במכוון כל קשר עִמם. במהלך שנת 2012 מכר הנאשם את אבני הריצוף תמורת 19,720 ₪, את התמורה קיבל בהמחאות אשר לא הופקדו בחשבון ונפדו במזומן בסוכנות להמרת כספים. במעשיו אלה קיבל הנאשם את אבני הריצוף במִרמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתכנון המוקדם, בסכום הכספי הגבוה, במורכבות המעשים ובמספרם הרב ופעולות ההסוואה והכיסוי בהם נקט הנאשם. לפיכך הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

7. בעניין האישום הרביעי, במהלך חודש פברואר 2012 פנה הנאשם אל נציג חברת "ב. דרור בע"מ", הציג עצמו כבעלים של העסק וביקש לרכוש חלקי משאבות בטון. ביום 3.4.2012 רכש הנאשם את חלקי משאבות הבטון כאשר תמורתן שולמה על דרך של משיכת המחאה אחת של העסק על-סך 46,243 ₪ לאחר שאת פרטיה מילא וחתם באופן הנחזה להיות חתום על-ידי מורשה לכך. התמורה סופקה לנאשם ולבקשתו הועברה אליו למחסן באזור התעשייה בעטרות. הנאשם שילם עבור חלקי משאבות הבטון בכוונת מִרמה ובידיעה כי ההמחאה לא תיפרע. ואכן, ההמחאה חזרה לאחר שהושבה על-ידי הבנק מחמת "אין כיסוי מספיק". ניסיונותיו של נציג החברה ליצור קשר עם הנאשם מספר רב של פעמים לא צלחו. הנאשם ניתק כל קשר והתחמק במכוון מכל הניסיונות ליצור עימו קשר. במעשיו אלה קיבל את הטובין במִרמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתכנון מוקדם, סכום כספי גבוה, מורכבות המעשים ומספרם הרב, כמו גם פעולות ההסוואה והשיטתיות המקיפה כמתואר. הנאשם הורשע בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

8. על-פי עובדות האישום החמישי, במהלך חודש אפריל 2012, הכיר הנאשם נציג חברת "כוכב השחר – תפעול בע"מ". לאחר שהציג עצמו כמוסא, בעל העסק, ביקש לרכוש חצץ ואספלט מסוגים שונים. הנאשם רכש מהמחצבה חצץ ואספלט בשבע עִסקאות שונות ובמועדים שונים, אשר את תמורתן שילם בשמונה המחאות של העסק בסך כולל של 797,407 ₪ וכפי שפורט בכתב האישום המתוקן. הנאשם שילם עבור הטובין בהמחאות בכוונת מִרמה ובידיעה כי ההמחאות לא תיפרענה. המחאה נוספת של העסק שניתנה על-ידי הנאשם, כעירבון, בסך 1,458,174 ₪ לא כובדה אף היא מחמת חשבון מוגבל. הטובין סופקו לנאשם לבקשתו וה ועברו אליו במשאיות אשר נשלחו על-ידו למחצבה. סך הכל קיבל הנאשם במִרמה מהמחצבה אספלט וחצץ בסכום כולל של כ- 1,500,000 ₪. בטרם נחשפו מעשיו, פעל הנאשם לרכוש את אמונם של בעלי המחצבה באופן שאפשר לו להגיע למחצבה מספר פעמים בשעות הלילה על-מנת לקחת אספלט. על האספלט שנלקח לא שילם הנאשם.

במהלך החודשים מאי-יולי 2012 מכר הנאשם את האספלט שקיבל במִרמה מהמחצבה בסך של 754,000 ₪ או בטון בו השתמש לבניית הבתים המשותפים שאת דירות המגורים מכר לאחרים כמפורט כאמור באישום התשיעי. חלק נוסף של האספלט והחצץ מכר בחודשים יוני-יולי 2012 בסך של 1,037,000 ₪ ששולמו בהמחאות. ההמחאות שקיבל הנאשם עבור מכירת האספלט והחצץ לא הופקדו בחשבון אלא נפדו במזומן. עם הודעת הבנק כי החשבון מוגבל בהיעדר כיסוי להמחאות של העסק שמשך הנאשם, ניסו נציגי החברה, מספר רב של פעמים, ללא הצלחה, ליצור קשר עם הנאשם. הנאשם, התחמק מניסיונותיהם. במעשיו המתוארים קיבל הנאשם דבר במִרמה בנסיבות מחמירות ועשה פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו, או עשיית פעולה בו. בנסיבות אלה הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ואיסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

9. כעולה מהאישום השישי, במהלך חודש אפריל 2012, יצר הנאשם קשר עם נציג חברת "אפק ארמע בע"מ", הציג עצמו כבעלים העסק וביקש לרכוש תוסף לבטון. הנאשם ציין כי העסק רשום של שם חמיו-מוסא. הנאשם רכש תוסף לבטון במספר עִסקאות שאת תמורתן שילם ב-11 המחאות של העסק, כמפורט בטבלה שבכתב האישום המתוקן, שאת פרטיהן מילא וחתם באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה לכך ובסך כולל של 284,000 ₪. תוסף הבטון סופק לנאשם והועבר אליו לבקשתו, במשאיות. הנאשם פעל כך שבחשבון יהיה סכום המספיק לפירעון שתי ההמחאות הראשונות בכל עִסקה ולאחר שאלה נפרעו המשיך וביצע הזמנת טובין כאמור, בכוונת מִרמה, ביודעו שאין בחשבון יתרה מספקת אשר תאפשר את כיסוי שאר ההמחאות של העסק שמשך ומסר לחברה. ניסיונותיהם של נציגי חברת אפק ליצור עם הנאשם קשר, עלו בתוהו והנאשם ניתק כל קשר עימם והתחמק בכוונה מנציגי החברה. במעשיו אלה קיבל הנאשם דבר במִרמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתכנון מוקדם, סכום כספי גבוה, מורכבות המעשים ומספרם הרב. נוכח האמור, הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

10. על-פי עובדות האישום השביעי במהלך חודש יוני 2012, פגש הנאשם נציג חברת "א.ע.מ. אספקה", הציג עצמו בכזב כמוניר אסמר, נציג חברת מוגרבי הידועה וביקש לרכוש גבס וכלי עבודה. הנאשם רכש כלי עבודה וחומרי בניין בשתי עִסקאות אשר תמורתן שילם בארבע המחאות של העסק, כמפורט בטבלה בכתב האישום המתוקן. את פרטי ההמחאות מילא וחתם באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה לכך. בנוסף, ביצע שתי רכישות מחנות חומרי הבניין עליהן שילם בשתי המחאות נוספות של העסק. כלל ההמחאות של העִסקאות הראשונות בשווי 243,000 ₪ וכן ההמחאות בגין העִסקאות של הרכישה בחנות המקום בשווי 16,954 ₪ חזרו לאחר שהושבו על-ידי הבנק מחמת "ח-ן מוגבל" ו"אין כיסוי מספיק". ניסיונותיהם של נציגי חברת א.ע.מ. ליצור עם הנאשם קשר לא צלחו והנאשם ניתק כל קשר עימם והתחמק במכוון מנציגי החברה. במהלך חודש יוני 2012, מכר הנאשם, את הגבס וחומרי הבניה אשר רכש במִרמה תמורת סכום של 96,380 ₪ ובמחירים הנמוכים ב- 15% ממחיר שווים בשוק בגבס. את התמורה קיבל הנאשם בהמחאות אשר לא הופקדו בחשבון ונפדו במזומן בסוכנות להמרת כספים. נוכח האמור, הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

11. אשר לאישום השמיני, במהלך חודש אפריל 2012 פגש הנאשם בנציג חברת "יוגב עבודות עפר לחומרי מחצבה" והציג עצמו בכזב כמוסא בעל העסק וביקש לרכוש חומרי מחצבה. הנאשם רכש חומרי מחצבה בארבע עִסקאות אשר את תמורתן שילם הנאשם בארבע המחאות של העסק כמפורט בטבלה בכתב האישום המתוקן ולאחר שאת פרטיהן מילא וחתם באופן הנחזה להיות כחתום על-ידי מורשה כדין. התמורה סופקה לנאשם והועברה אליו בעזרת משאיות של חברת מוגרבי. הנאשם פעל כך שבחשבון יהיה סכום מספיק לפירעון ההמחאה הראשונה ולאחר שזו נפרעה המשיך וביצע הזמנת ציוד, כאמור בכוונת מִרמה וביודעו שאין בחשבון יתרה שתאפשר את כיסוי שאר ההמחאות. כאמור בטבלה, 5 המחאות, בסך כולל של 70,000 ₪ חזרו לאחר שהושבו על-ידי הבנק מחמת "אין כיסוי מספיק". מיד לאחר שחזרו ההמחאות ללא כיסוי, ניסו נציגי חברת יוגב ליצור עם הנאשם קשר ללא הצלחה.

במהלך שנת 2012 מכר הנאשם את חומרי המחצבה לנציג חברת "אלבורק להובלות בע"מ". את התמורה קיבל הנאשם בבטון אשר שימש אותו לבניית בית דירות בשכונת עיסאוויה, אותם מכר לאחרים. נוכח האמור, הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

12. במסגרת האישום התשיעי ו על-פי חוק, הנאשם והעסק היו חייבים בהגשת דיווחים לרשויות המס על הכנסותיהם והוצאותיהם. במהלך ניהול הספרים כלל הנאשם חשבוניות בלא שבוצעה עבורן העבודה אשר בשלה לכאורה הוצאו חשבוניות אלה ובלא ששלמו את הכספים אותם לכאורה הוציאו עבור העבודה נשוא החשבוניות. (להלן – החשבוניות הפיקטיביות). הנאשם עשה כן ביחס לשתי חשבוניות בהיקף של 630,000 ₪ אשר הוצאו בכזב על שם חברת "עותמן כח-אדם". הנאשם עשה כן על-מנת להגדיל שלא כדין את רישום הוצאותיו העסקיות של העסק ובכך להקטין שלא כדין את תשלומיהן למס הכנסה ולמס ערך מוסף. נוכח מעשיו אלה, הורשע הנאשם בעבירות על-פי חוק מס ערך מוסף, כדלקמן: במסירת ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117 (ב)(1), בצירוף סעיף 117(ב2)(3); הוצאת חשבונית מבלי לבצע עִסקה, סעיף 117(ב)(3), בצירוף סעיף 117(ב2)(3); ניכוי מס תשומות שלא כדין, סעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(3); ניהול פנקסים כוזבים, סעיף 117(ב)(6) בצירוף סעיף 117(ב2)(3); מִרמה ערמה ותחבולה, סעיף 117(ב)(8), בצירוף סעיף 117(ב2)(3); התחמקות מתשלום מס, סעיף 117(ב1), בצירוף סעיף 117(ב2)(3).

13. על-פי עובדות האישום העשירי, במהלך השנים 2012-2010 בנה הנאשם את הבתים המשותפים ודירות המגורים. במהלך השנים מכר הנאשם את דירות המגורים תמורת מזומן או המחאות חודשיות לפקודתו בסכומים הנעים בין 100,000 ל- 300,000 ₪. הנאשם לא דיווח על עיסוקו בביצוע המכירה, לא ניהל ספרים כמתחייב על-פי פקודת מס הכנסה, לא דיווח לרשויות מס ערך מוסף על פעילותו, לא הוציא חשבוניות מס בגין קבלת התקבולים, לא דיווח למנהל מיסוי מקרקעין על העִסקאות שביצע ולא שילם את המסים הנובעים מהפעילות הנ"ל. כמו כן, לא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו ממכירת הדירות ולא הגיש דוחות לרשויות המס לגבי שנת המס 2012-2010. בשל זאת, הורשע הנאשם בעבירה של מִרמה ערמה ותחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8), בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, ובעבירה של מִרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. עד כאן, לעניין הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

הראיות לעונש וטענות הצדדים:

14. במסגרת ראיות המאשימה לעונש הוגשו שלוש הצהרות נפגע עבירה של שלושה מהמתלוננים. נוכח טענות הנאשם בדבר סיוע למדינת ישראל בתקופה שקדמה לביצוע העבירות שיוחסו לו, נערכה בדיקה מטעם המאשימה ונטען לאחריה כי לא נמצא בסיס לטענותיו. בנסיבות אלה ביקש הנאשם להעיד. בעדותו מסר כי התבקש לסייע לרשויות הביטחון למניעת ביצוע עבירות פליליות באזור וזאת במשך כשבע שנים, בין השנים 2007-2000. הנאשם הוסיף, כי הפסיק את פעילותו לאחר שנזרקו לעבר ביתו רימוני נפץ.

15. בטענותיה, הדגישה המאשימה כי מדובר במסכת עובדתית מתוכננת מראש לפיה, קשר הנאשם קשר עם איש קש לשם פתיחת עסק שעניינו הובלות ומסחר. העסק נרשם על שם איש הקש, אך בפועל כל הפעולות שבעסק בוצעו על-ידי הנאשם עצמו, אשר רקם מזימה ותחבולה לפיה, יצר קשרים עם המתלוננים באמצעות מצג שווא, על-מנת לקבל מהם טובין בשווי של כ- 3,000,000 ₪ אותם קיבל במִרמה, מבלי ששולמה התמורה במלואה. את הטובין מכר לאחרים באזור ובתוך מדינת ישראל. המאשימה הדגישה את שיטת הביצוע המתוחכמת. עוד נטען, כי הנאשם ביצע פעולה אסורה ברכוש בשווי מיליון וחצי ₪, פעולה של הלבנת הון, כפי שתואר באישום החמישי. בחלק אחר של הרכוש והתמורה שקיבל הנאשם, השתמש לבניית הבתים המשותפים. את דירות המגורים מכר הנאשם מבלי שדיווח כנדרש לרשויות המס, ובדרך זו ביצע שורה של עבירות מס כמפורט בכתב האישום המתוקן.

16. המאשימה הדגישה את הנזק הרב שנגרם למתלוננים מהם קיבל טובין במִרמה. בתסקירי נפגעי העבירה שהוגשו, כמו גם מקצת העדויות שנשמעו במהלך ישיבת ההוכחות, בטרם הושג הסדר הטיעון, עולים נזקים כספיים רבים לצד עגמת נפש מרובה, פגיעה קשה ביכולת גיוס האשראי של המתלוננים במוסדות בנקאיים, זאת לאחר שחלקם הפכו לחדלי פירעון שלא הצליחו להתאושש כלכלית ולעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות. עוד נטען, כי בחלק מהצהרות של נפגעי העבירה דווח על חרדות, נדודי שינה ועוד כהנה וכהנה נזקים נפשיים שנגרמו למתלוננים. המאשימה הדגישה את עבירות המס כמו גם עבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות שנועדו לגזול נתח נכבד מהכנסות המגיעות למדינה, תוך פגיעה בקופה הציבורית. בהקשר זה הדגישה המאשימה את הערך המוגן העומד בבסיס גזירת העונש, של השוויון בפני החוק ופגיעה בקופה הציבורית בשל אי תשלום המס. כנסיבה מחמירה ציינה המאשימה את מעשיו השיטתיים והממושכים של הנאשם, כמו גם את סכומי הגזילה הגבוהים בעבירות המס. בהקשר זה הדגישה כי הנאשם טרם החזיר ולו חלק מהכספים שהוציא במִרמה מהמתלוננים ולא שילם לרשויות המס את תשלומי המס הנדרשים בגין פעולותיו. בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, צוין כי מדובר בתכנון רב שקדם לביצוע העבירות, פתיחת עסק באמצעות איש קש, מצג שווא ומבנה התרמית המתוחכם. הנזק שנגרם עומד על כשלושה מיליון ₪ והלבנת הון בשווי של 1,750,000 ₪ ועבירות מס בשווי של כ - 2,000,000 ₪. המאשימה דחתה את טענות הנאשם לכישלון עסקי והדגישה כי מדובר במעשים שתוכננו באופן קפדני ומבלי שהנאשם עשה למזער את הנזק.

17. לעניין מתחם העונש ההולם טענה המאשימה כי יש לראות באישומים בגין עבירות המִרמה כשמונה אירועים שונים ונפרדים, לצורך סעיף 40יג לחוק העונשין ולא אירוע מתמשך, אף שמדובר בשיטה זהה, זאת נוכח פרקי הזמן השונים וכלפי מתלוננים רבים. לפיכך, ובהתאם לתיקון 113, להלן, טענה למתחם ענישה בנוגע לחלק מהאישומים בגין עבירות המִרמה, בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר וליתר עבירות המִרמה, בין שנה לשנתיים, כאשר ההבחנה בין קבוצות האישומים נעוצה בסכום המִרמה הגבוה יותר בקבוצה השנייה ומספר רב יותר של התקשרויות. בנוגע לאישום החמישי, טענה המאשימה לנסיבה מחמירה בגין עבירת הלבנת ההון ובשים לב לסכום המפורט שם טענה למתחם שבין ארבע לשש שנות מאסר. באשר לעבירות המס, כמפורט באישומים התשיעי והעשירי, טענה למתחם ענישה של בין שנה לשלוש שנות מאסר. בסך הכל, ביקשה להעמיד את המתחם בכלל העבירות בין שבע לעשר שנות מאסר. המאשימה לא ראתה מקום לשיקולים שיצדיקו סטייה מהמתחם. כמו כן, טענה כי ראוי להטיל על הנאשם מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי הולם למתלוננים.

18. לעניין נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציינה המאשימה את גילו של הנאשם, העדר עבר פלילי ומאסר שאין חולק שיפגע בו ובמשפחתו, אך לא במידה המצדיקה הקלה. המאשימה הוסיפה כי הנאשם לא נטל אחריות, אף שהודה בעבירות כתב האישום המתוקן. עם זאת, לא חסך זמן שיפוטי ונשמעו מספר רב של עדים ולאחר דחיות מרובות בעטיו של הנאשם שהחליף כארבע סניגורים במהלך ניהול התיק. עוד נטען, כי הנאשם לא עשה לתיקון תוצאות העבירות ולא פעל לפיצויי המתלוננים ולהסרת המחדלים מול רשויות המס. לסיכום, הדגישה כי יש להטיל עונש הולם המבטא את הרתעת היחיד והרבים, זאת בשים לב לקלות בה מבוצעות עבירות מסוג אלה בהם הורשע הנאשם וכן לעניין הקנס הכספי כי מדובר בעבירות המבוצעות עבור בצע כסף ומשכך ראוי שהענישה תכיל מרכיב כלכלי משמעותי. במצב דברים זה טענה, כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף העליון של מתחם העני שה. לתמיכה בטענותיה, הוגשו פסקי-דין המשקפים את רף הענישה הראוי לעבירות הדומות לענייננו.

19. מנגד, טען הנאשם, כי יש לראות בכל האישומים כאירוע אחד והדגיש לעניין הבתים המשותפים כי בנייתם החלה בטרם ביצע את העבירות בהם הודה. הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות, היותו יליד שנת 1976, נשוי 3 פעמים ולו שלושה ילדים קטינים כאשר אחד מילדיו חולה במחלה קשה. עוד הדגיש את עדותו בתחילת הטיעון לעונש, בדבר סיוע לרשויות הביטחון ועל המשמעות שיש ליתן לכך בגדרי גזירת הדין. הנאשם הדגיש את מעצרו הממושך מיום 21.1.2013 וטען בנסיבות אלה למתחם ענישה שבין שִשה חודשים לשנתיים מאסר והוסיף, כי נשא את העונש המגיע. לתמיכה בטענותיו הגיש הנאשם פסקי דין בגין עבירות חמורות מאלה שביצע. באשר לקנס ולפיצויי טען, כי זה אינו צריך לעלות על סך של 50,000 ₪ ובעניין השבת הגזילה טען, כי מוכן לשלם פיצויי בסך של כ- 1,500,000 ₪ תמורת המתקה משמעותית בעונשו וככל שיתאפשר לו לצאת לחופשה יתארגן בהתאם כדי להעמיד את הסכום המוצע לרשות המאשימה. בסיום טען, כי הודה וחסך זמן שיפוטי יקר וכי מצטער על העבירות שביצע.

המסגרת הנורמטיבית:

20. תיקון 113 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ספר חוקים 2330 (תשע"ב) 102), להלן – תיקון 113) נועד להבנות את שיקול הדעת של בית-המשפט במלאכת קביעת העונש, לפי העקרונות והקריטריונים שנקבעו בסימן א'1 בפרק ו' לחוק העונשין. בסעיף 40ב לחוק העונשין נקבע עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה.

תיקון 113 קובע כי בית-המשפט נדרש לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש: (לניתוח מקיף של תיקון 113 ראו: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013); עוד ראו: ע"פ 1127/13 עמאואל גברזגיי נ' מדינת ישראל (15.1.2014)).

21. בשלב הראשון על בית-המשפט לקבוע את מספר מתחמי הענישה הנדרשים בעבירות שביצע הנאשם. אם הורשע הנאשם במספר עבירות, יש לקבוע, האם עבירות אלו היוו אירוע אחד או כמה אירועים (סעיף 40יג לחוק העונשין). במידה והעבירות מהוות אירוע אחד, יקבע מתחם ענישה הולם לאירוע כולו, וייגזר עונש כולל לכל העבירות באותו האירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין). במידה ונקבע כי העבירות מהוות כמה אירועים, יש לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי בית-המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. במידה וייגזרו עונשים נפרדים, יש גם לקבוע את מידת החפיפה או ההצטברות ביניהם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין).

22. בשלב השני, על בית-המשפט לקבוע מתחם ענישה הולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך המוגן; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט לחוק (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין). שלב זה משקף אמת מידה נורמטיבית-אובייקטיבית (ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.2013); ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' מוחמד אלעוקבי (1.1.2014)).

23. בשלב השלישי, בית-המשפט יגזור את עונשו של הנאשם. במסגרת זו, רשאי בית-המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם המצדיקים לסטות מהמתחם שקבע בשלב השני – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין (סעיף 40ג(ב)). ככל שלא מצא בית-המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע. בשלב זה נדרש בית-המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם לקולה ולחומרה – אלו המפורטות בסעיף 40יא לחוק העונשין, כמו גם נסיבות אחרות ככל שמצא שהן רלוונטיות (סעיפים 40ג(ב) ו-40יב). השלבים האלה מביאים בחשבון את מאפייניו הסובייקטיביים-אישיים של הנאשם (ע"פ 8641/12, לעיל; ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל פִסקה 7 (14.7.2013); ע"פ 1127/13, לעיל; אורן גזל-אייל " מתחמים לא הולמים: על עקרון ההלימה בקביעת מתחם הענישה ההולם" משפטים על אתר ו 1, 4 (2013)).

24. ההפרדה בין השלבים חשובה ונועדה לאפשר התפתחות הדרגתית של מתחם ענישה הולם המתמקד בנסיבות העבירה, שניתן יהיה ליישמו באופן אחיד, עקיב ושוויוני בנסיבות עבירה דומות, באופן שעולה בקנה אחד עם עקרון אחידות הענישה (ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל פִסקה 8 (8.2.2012)). זאת, מבלי לגרוע מהמשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של העבריין, המשמשות שיקולים לקולה ולחומרה, בהתאם לעיקרון הענישה האינדיבידואלית (ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד 438, 443-442 (1981); ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177, 186-185 (1993)).

דיון והכרעה:

השלב הראשון – ריבוי עבירות – אירוע אחד או מספר אירועים

25. לאחר שבחנתי את העבירות בהם הורשע הנאשם לפי כתב האישום המתוקן ושקלתי את השיקולים הנוגעים בעניין, הנני סבור כי יש לחלק את העבירות בעניינו של הנאשם לשתי קבוצות (ראו והשוו: ע"פ 2636/12 עיזבון המנוח יהושוע שלוש נ' מדינת ישראל (5.3. 2013), להלן – עניין שלוש). הראשונה, מונה את שמונת האישומים הראשונים, בגין עבירות המִרמה, המהווים אירוע אחד לצורך קביעת מתחם של ענישה הולמת, לפי סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין. מדובר בסדרה של עבירות, אשר בוצעו בשיטה דומה, לאור הדמיון הרב הקיים ביניהם, הן מבחינת מידת האשם של הנאשם (התכנון שקדם לביצוע העבירה וחלקו של הנאשם בביצוע העבירה) והן מבחינת מידת הנזק שנגרם למתלוננים, כאשר השוני בין העבירות נעוץ בהיקף המִרמה והסכומים, בלבד. על כן, ניתן לקבוע מתחם עונש הולם אחיד לכל עבירות המִרמה נשוא שמונת האישומים שפורטו בכתב האישום המתוקן, לרבות האישום החמישי, שבעניינו נטען לביצוע עבירת המִרמה בנסיבות מחמירות של עבירת הלבנת הון, מקום בו העבירה הדומיננטית שם היא עבירת ה מִרמה ועבירת הלבנת ההון קשורה בה (ראה והשווה: ע"פ 1127/13, לעיל, פִסקה 23). אכן, הפרדה בין אישומי המִרמה והתייחסות לכל עבירה כאירוע נפרד, לצורך קביעת מתחם ענישה, יש בה משום חלוקה מלאכותית ומיותרת שאין בה להוסיף דבר. קביעת מתחם ענישה אחד, חוסך את הצורך בהתייחסות חוזרת לפרטים שונים הנדרשים לקביעת מתחם הענישה הראוי (תפ"ח (ת"א) 49290-05-12 מדינת ישראל נ' ג'אבר (6.6.2013); ת"פ (ת"א) 26495-06-12 מדינת ישראל נ' דימיטרי מלכיאל (1.12.2013)).
הקבוצה השנייה, מונה את האישומים התשיעי והעשירי בגין עבירות המס.

השלב השני - מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה:

26. אשר לשמונת האישומים הראשונים, הערך החברתי עליו באה עבירת המִרמה להגן הוא חופש ההחלטה, הפעולה והבחירה של המרומה, אשר נשלל ממנו עקב מעשה המִרמה. הפגיעה בחופש הרצון של המרומה פירושה, שאילו היו נפרשות בפניו כל העובדות לאשורן, הוא עשוי היה לפעול אחרת מכפי שפעל. אם כן, הערך המוגן בעבירת המִרמה הוא ההגנה על חופש הרצון ושמירה מפני פגיעה בו בהתקיים קשר סיבתי בין פגיעה כאמור לבין קבלת הדבר שהתקבל במִרמה. עבירת מִרמה בנסיבות מחמירות כורכת עִמה נסיבות מיוחדות מבחינת צורת המִרמה, השיטה, התכנון, התחכום והיקף מעשי העבירה (ע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010); ע"פ 8573/96 מרדכי מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481 (1997); ע"פ 752/90 שמואל ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539 (1992); דנ"פ 2334/09 ישראל פרי נ' מדינת ישראל (23.5.2011)).

27. אשר לאישום החמישי, כמפורט לעיל, בנוסף לעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, הורשע הנאשם גם בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, המהווה נסיבה מחמירה לעניין ביצוע עבירת המִרמה. חוק איסור הלבנת הון בא, בין היתר, להילחם בתופעה של עבריינות כלכלית ופיננסית שמבוצעת על-ידי נאשמים מתוחכמים, בין אם מתוך כוונה להסוות את המקור העברייני של הכסף ובין אם כדי לטשטש את העקבות של סכומי כסף נכבדים לבין אותם נאשמים. חוק זה נולד מתוך ניסיון להילחם בתופעה שהפכה יותר ויותר נפוצה על-ידי עבריינות במסווה של עסקים לגיטימיים (על מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה ראו: ע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397 (2005); על הערך המוגן בעבירות הלבנת הון, ראו: דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999 (2809) 420).

28. בעניין האישומים התשיעי והעשירי, בגין עבירות המס, אלה מתאפיינות בחומרה יתרה נוכח פגיעתן הישירה בקופה הציבורית ופגיעתן העקיפה בכיסו של האזרח ולאור חתירתן תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס (רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.13)). אין חולק כי כאשר נישום מתחמק מתשלום מס, משמעות הדבר היא שקופת המדינה חסרה. דבר זה מוביל להטלת מעמסה כספית נוספת על כלל הציבור, גריעה מהקופה הציבורית המיועדת לטובת הכלל ופגיעה בערכי השוויון. אם כן, הערכים החברתיים המוגנים, אשר נפגעים כתוצאה מביצוע עבירות מס הם השוויון בנשיאת נטל המס ומתן האפשרות למדינה לאכוף את דיני המס ולגבות מס אמת, ולקיים את השיטה הפיסקלית שאימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המיסוי המבטיחה חלוקת נטל שוויונית וצודקת.

29. למותר להכביר מילים על חומרתן של עבירות המס והנזק שהם מסבות למדינה ולחברה. עבירות המס הִנן חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211 (1981); רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 (2004); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (24.2.05); עניין שלוש, לעיל).

ב. מידת הפגיעה בערכים המוגנים:

30. בענייננו, העבירות בהן הורשע הנאשם מעידים על תחכום והעזה. מדובר בסדרת אירועים חמורים ביותר. הנאשם הציג עצמו בשם בדוי ורכש סחורה בהיקף רב במִרמה, תוך שהתמורה בגינה שולמה באמצעות המחאות – להן לא היה כיסוי. כשנתגלה דבר המִרמה התחמק הנאשם וניתק כל קשר עם המתלוננים. זאת ועוד, הנאשם מכר את הטובין לאחרים וקיבל בגינם המחאות אותן לא הפקיד בחשבון, אלא פדה את תמורתן. אכן, מדובר בעבירות "עוקץ" ותרמית ברכוש בהיקף נרחב. בחלק מהמקרים קיבל הנאשם תמורת הטובין שמכר חומרי בנייה, אשר שימשו אותו להקמת הבתים המשותפים ובהמשך פעל למכירת דירות המגורים, כאשר התמורה לא דווחה כמתחייב בדין לרשויות המס. הנאשם התנהג בצורה בוטה וגסה, פגע בערכים מוגנים במידה משמעותית. הנאשם ניצל את תמימותם של עוסקים בתחום המסחר, הפר את האמון שניתן בו וקיבל במִרמה טובין בערכים כספיים ניכרים, תוך שהתנהלותו השיטתית גרמה לפגיעה כלכלית של ממש במתלוננים עד כדי חדלות פירעון לחלקם. הנאשם עשה כן אגב העלמת מס, הוצאת חשבוניות פיקטיביות, ניכוי תשומות שלא כדין וניהול פנקסים כוזבים, ובנסיבות של ביצוע עבירת הלבנת הון. כעולה מכתב-האישום המתוקן, הפעולות שביצע הנאשם, הנחזות לפשוטות וקלות, נעשו בתחכום, תוך שהנאשם הרחיק עצמו מביצוע העבירה, באמצעות מצג שווא באשר לזהותו. חומרה מיוחדת ומשקל רב יש ליתן לנסיבות ביצוע העבירות, באופן שיטתי במשך חודשים רבים וכנגד מספר רב של מתלוננים, עד אשר נתפס. בעבירות אלה, שתכליתן הפקת רווח כלכלי, יש פגיעה של ממש בחיי מסחר תקינים ובכלכלת המדינה.

ג. מדיניות הענישה הנהוגה:

עבירות המִרמה

31. כללי - בטיעונים לעונש, הפנו הצדדים לפסיקה שכללה תמהיל כזה או אחר מהעבירות שביצע הנאשם. אמת, קיים קושי מסוים לאתר פסקי-דין התואמים במדויק ובאופן מלא את הנסיבות שלפנינו. עם זאת, יש בפסקי-הדין שנזכרו בטענות הצדדים ובאחרים שניתנו בנסיבות דומות כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים לעניין שלפנינו, מהם עולה כי הוטלו על נאשמים שביצעו עבירות מִרמה בהיקף רב בנסיבות מחמירות, עונשי מאסר לתקופות משמעותיות; זאת לצד עבירות מס שבגינן הוטלו עונשי מאסר לתקופות לא קצרות והכל, כמפורט להלן:

32. ע"פ 80/13 בנו זוסמן נ' מדינת ישראל (1.11.2013) – הורשע נאשם (ללא עבר פלילי) בעבירה של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, בקשר לעסקת מִרמה בשווי של 20,000,000 דולר. על הנאשם שם הושת עונש מאסר של חמש שנים ושִשה חודשים לריצוי בפועל, עשרה חודשים מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך 4,000,000 ₪ או שנתיים מאסר תמורתו. בנוסף חויב המערער בתשלום קנס כספי בסכום של 250,000 ₪. בית-המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בגזר-הדין.

33. עניין שלוש – בערכאה הדיונית הורשעו נאשמים בעבירות תרמית כלפי ספקים מחו"ל, עבירות מס, עבירות הקשורות בהונאת המכס ושימוש בחשבונית פיקטיביות במסגרת כתב אישום הכולל 18 אישומים. בית-המשפט השית על הנאשמים שם עונשים שונים בהתאם למידת מעורבותם בעבירות בהן הורשעו וגזר עליהם תקופות מאסר משמעותיות, בין 30 ל- 70 חודשים. כמו כן, הטיל עליהם קנסות בסכומים שנעו בין 250,000 ₪ ל- 750,000 ₪. ערעור על פסק-הדין נדחה ונקבע כי גזר- הדין שניתן לגבי כל אחד מהנאשמים מאוזן ואינו חורג ממתחם הענישה המקובל.

34. עפ"ג (מרכז) 54420-12-12 משה אמיר נ' מדינת ישראל (26.2.2013) – בערכאה הדיונית הורשע נאשם ב- 14 עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של ניסיון לקבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות. על הנאשם נגזר עונש מאסר בפועל של שבע שנים, בהפעלת מאסר מותנה בן שנה אחת והטלת מאסר מותנה של 18 חודשי מאסר וכן פיצוי כספי של נפגעי העבירה. הערעור נדחה.

35. ע"פ 5025/11 פלוני נ' מדינת ישראל ואח' (25.11.2012) – בערכאה הדיונית הורשע נאשם (שהודה) בשמונה אישומים, בביצוע עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת המחאה ללא כיסוי, זיוף שטר כסף, דרישת נכס באיומים, סחיטה באיומים והדחה בחקירה. המערער, כך נקבע, עשה שימוש שיטתי, מגוון ונרחב בהמחאות חסרות כיסוי על-מנת לצבור לעצמו ביודעין רכוש שלא כדין ואיים פעמים רבות על חייבים וסחט מהם באיומים סכומי כסף וטובות הנאה, שיעור הנזק הוערך בשיעור של 850,000 ₪. על הנאשם הוטל עונש מאסר של חמש שנים ופיצויים בסכום כולל 151,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. הערעור נדחה.

36. רע"פ 5333/12 רחמים מלול נ' מדינת ישראל (10.7.2012) – בערכאה הדיונית הורשע נאשם במספר עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב, הפרת הוראה חוקית והתחזות לאחר. בית-המשפט השית על הנאשם עונש מאסר של ארבע 4 שנים, הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים, וקנס כספי בסך 2,000 ₪. הערעור נדחה.

37. ע"פ 3475/11 אברהם זגורי נ' מדינת ישראל (9.2.2012) התקבל ערעור של המדינה ונדחה ערעור הנאשם. בית-המשפט העליון גזר על הנאשם מאסר לתקופה של 40 חודשים ופיצוי בסך 150,000 ₪ נוסף על 480,000 ₪ שהוחזרו במהלך המשפט, בגין ביצוע עבירות מִרמה והפרת אמונים, זיוף בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, הלבנת הון, גניבה בידי עובד ציבור וגניבה בידי מנהל, מִרמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות.

38. ע"פ 6495/08 אברהם גבאי נ' מדינת ישראל (8.5.2011) – אישר בית-המשפט העליון במסגרת הסדר טיעון למספר נא שמים, עונשי מאסר בפועל בין 63 ל- 57 חודשים בהתאמה, בגין עבירות קבלת דבר במִרמה, עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו עשיית פעולה בו ועבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור לחוק לאיסור הלבנת הון וכן עבירות לפי חוק מס ערך מוסף.

39. ע"פ 11738/05 פנחס מיכאלי נ' מדינת ישראל (10.9.2008) – בערכאה הדיונית הורשע נאשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, שיבוש מהלכי משפט, ומסירת ידיעה כוזבת וכן בעבירות של מִרמה ותחבולה לפי פקודת מס הכנסה. בית-המשפט גזר על המערער שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000,000 ש"ח. ערעור נדחה.

40. ת"פ (שלום רמלה) 8622-07-11 מדינת ישראל נ' אילן ראובן (28.43.2013) – הורשע נאשם (בעל עבר מכביד) ב- 12 אישומים בגין עבירות מִרמה והונאה בכרטיס חיוב והוטל עליו מאסר בפועל של ארבע שנים וכן מאסר מותנה של 18 חודשים, קנס ופיצוי למתלוננים. במסגרת גזר-הדין (סעיף 53) הובאה סקירה של מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים של עבירות מִרמה, ממנה עולה מתחם שנע בין 36 חודשי מאסר ועד ל- 7 שנות מאסר.

עבירות המס

41. כללי – סקירת הפסיקה הנוהגת בעבירות מס מלמדת על הטלת עונשי מאסר ממושכים, זאת נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהם מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן. בעבירות כלכליות – בכלל ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלו של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה. אכן, בית-המשפט הדגיש לא אחת את הדגש ההרתעתי בשיקולי ענישה הגוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010); רע"פ 5060/05 הגואל נ' מדינת ישראל (24.2.2005); רע"פ 281/05 ציון יעקב נ' מדינת ישראל (20.4.2005); רע"פ 254/06 רומן קעדאן נ' מדינת ישראל (20.6.2006)) וכי על העבריין הפוטנציאלי לדעת כי " ...הסיכון גדול מהסיכוי" וכי כנגד טובת ההנאה שהוא עשוי להפיק מפרי מעלליו עומדים "...גם לילות ארוכים של פחד מפני חשיפת האמת, עומדים הרס עצמי-משפחתי ועסקי, ועומדים ימים ארוכים של שלילת חופש" (ע"א 624/80 וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, 218 (1981)). לפיכך נקבע כי מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות בצד קנסות כבדים וזאת משיקולי גמול, הוקעת המעשים והרתעה אפקטיבית – אישית וכללית (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721 (2004); רע"פ 1546/05 שמחוני נ' מדינת ישראל (22.3. 2005); רע"פ 4563/11 חברת קוסטה קבלנות בע"מ נ' מדינת ישראל (19.6. 2011)); זאת אף אם מדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות ובמי שהתנהלו באופן נורמטיבי במהלך השנים (ע"פ 2919/02 אלוני נ' מדינת ישראל (1.10.2002)). ודוקו, "...בעבירות כלכליות ובעבירות מס – בוודאי בהצטרף אליהן עבירות התרמית והזיוף בהן הורשע רש – גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה" (עניין שלוש, לעיל, פִסקה 9 והאזכורים שם). לאחר שאמרנו דברים אלה, נעבור לסקירה קצרה בעניין מדיניות הענישה בעבירות מס, כעולה מהפסיקה וכמפורט להלן:

42. רע"פ 7964/13 יוחנן רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.2013) – בית-המשפט העליון אישר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אשר קיבל חלקית את ערעור המערער שהורשע בשורה ארוכה של עבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל; מאסרים על-תנאי וקנס כספי בשיעור 80,000 ₪.

43. ע"פ 8702/12 שמואל זאוי נ' מדינת ישראל (28.7.2013) - נדחה הערעור על הרשעה בגין הגשת דו"חות כוזבים למס הכנסה בהיקף ההכנסות. על הנאשם שם הושתו ארבעים וחמישה חודשי מאסר, מתוכם שלושים בפועל וחמישה עשר מותנים, וכן קנס בסך 200,000 ₪.

44. רע"פ 2638/13 אלי עובדיה נ' מדינת ישראל (28.4.2013) – נדחה ערעור על גזר-דין במסגרת הרשעה בעבירות גניבה ומִרמה ובעבירות מיסוי וכלכלה. עונש המאסר בפועל הועמד על 15 חודשים וקנס בסך 100,000 ₪.

45. רע"פ 4684/12 יוסף גחלי נ' מדינת ישראל (14.6.2012) – נדחה ערעור על גזר-דין לפיו הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 25,000 ₪ בגין עבירות מִרמה והצגת מסמך כוזב.

46. רע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010) – נדחה ערעור על גזר-דין בגין הרשעה במספר רב של עבירות מִרמה לפי. על הנאשם הוטל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל וקנס בשיעור 50,000 ₪.

47. רע"פ 5823/09 עיסאם בשיתי נ' מדינת ישראל (17.8.2009) – נדחה ערעור על גזר-דין בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף שעיקרן מכירת חשבוניות פיקטיביות. בית-המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של שמונה עשר חודשי מאסר בפועל ; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 80,000 ₪.

48. רע"פ 3385/13 חיים דימיטשטיין נ' מדינת ישראל (29.5.2013) – נדחה ערעור על גזר-דין בגין עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך ואי הגשת דוחות במועד לפי חוק מס ערך מוסף. על הנאשם שם הוטל מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים; 6 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.

49. רע"פ 4563/11 חברת קוסטה קבלנות בע"מ נ' מדינת ישראל (19.6.2011) – נדחה ערעור בגין עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס לפי חוק מס ערך מוסף. על הנאשם שם הוטלה שנת מאסר בפועל, שִשה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח.

50. רע"פ 1634/10 סופה שמירה בע"מ נ' מדינת ישראל (31.10.2010) – נדחה ערעור על פסק-דין בגין עבירה של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות . על הנאשמת הושת קנס בסך 1,000,000 ש"ח, ועל הנאשמים האחרים נגזרו עשרים חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪.

ד. נסיבות הקשורות לביצוע העבירה:

51. בשלב הקודם נבחנה חומרתה המושגית של מעשה העבירה. בשלב הנוכחי נדרש בית-המשפט לבחון את חומרת העבירה הקונקרטית באמצעות נסיבות שונות שאינן נמנות עם יסודות העבירה ומפורטות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין (יניב ואקי, יורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב 413, 437-432 (תשע"ג)). כמפורט בסעיף 40ט(ב), הנסיבות המתוארות בסעיף 40ט(א) תת סעיף 5-1 הן נסיבות שיכולות לשמש הן לקולה והן לחומרה. הנסיבות בתת סעיף 9-6 יכולות לשמש לקולה בלבד ואילו, הנסיבות בתת סעיף 11-10 יכולות לשמש לחומרה בלבד. להלן פירוט הנסיבות הרלוונטיות לענייננו.

52. התכנון שקדם לביצוע העבירה – לא דומה אדם שפוגע בערך חברתי מוגן בהתנהגות ספונטנית לאדם המתכנן את מעשיו בקפידה ובקור רוח. ככל שלמעשה העבירה קדם תכנון רב יותר, כבענייננו, מידת אשמו של הנאשם גדולה יותר. במקרה שלפנינו, הנאשם תכנן את מעשיו מראש בקפידה רבה ובקור רוח. הנאשם התנהל בעֹרמה. כפי שעולה מכתב-האישום המתוקן. הנאשם, באמצעות אחר – מוסא – פתח את החשבון, ממנו משך כעשרה פנקסי המחאות. במקביל פעל לרישום מוסא כעוסק מורשה. לאורך חודשים רבים יזם ופגש את נציגי המתלוננים ותוך שהציג עצמו בכזב בשם אחר, רכש במִרמה, במספר רב של מקרים, טובין בשווי רב, כשהתמורה בגינם שולמה על דרך של משיכת המחאות מהחשבון, אף שידע שלא היה להם כיסוי. את הטובין שרכש מכר לאחרים עבור כסף או חומרי בניין. הנאשם ניצל את האמון שניתן בו, שילם עבור הטובין לשיעורין ובתכנון קפדני – דאג כי תהיה בחשבון יתרה מספקת לפירעון ההמחאה הראשונה, בלבד, בכל עִסקה, ביודעו כי לא יהיה כיסוי מספיק לפירעון שאר ההמחאות. אין מדובר במעשים ספונטאניים אשר נעשו כלאחר יד , אשר הוחלט עליהן ביום בו הנאשם ביקש לרכוש טובין. מדובר בעבירות שהן תולדה של תכנון קר וחשיבה מראש, ולפני כל אירוע, על כל הפרטים הדרושים לביצוען.
53. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם – כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן הנאשם היה המבצע היחיד של העבירות. בעניין זה, לא נטען כי גורם אחר השפיע על הנאשם לבצע את העבירות.
54. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – פוטנציאל הנזק ממעשי הנאשם הִנו רב וכבד. הנאשם גרם למתלוננים הפסד כספי משמעותי והסב לכולם עוגמת נפש מרובה. לצד הנזקים הכספיים הממשיים והמיוחדים נגרמה לקורבנות העבירה פגיעה קשה ביכולת גיוס האשראי במוסדות בנקאיים, זאת לאחר שחלקם הגיעו לכדי חדלות פירעון ולא הצליחו להתאושש כלכלית ולעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות. כך לעניין המתלוננים וכך גם לעניין הנזק שנגרם לקופת המדינה בגין ביצוע עבירות המס ואין צורך להכביר מילים בנדון.
55. הנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם ביצע את העבירות עבור בצע כסף. מבחינתו, מדובר בדרך להשגת כסף קל.
56. יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו – אין חולק בדבר יכולתו של הנאשם להבין את הפסול שבביצוע העבירות ולא נמצא טעם שיש בו כדי להפחית ממידת האשם בשל נסיבות הקשורות בהבנת משמעות מעשיו.
עד כאן לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ומכאן לעניין קביעת מתחם העונש ההולם. כאמור, משקבעתי כי יש לחלק את האישומים בהם הורשע הנאשם לשתי קבוצות, קרי: עבירות המִרמה ועבירות המס ולראות בכל אחת מהן אירוע אחד, יש להידרש כעת לעניין מתחם הענישה ההולם לכל אחת מהם.
57. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים לגבי כל אחת מהקבוצות, נתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת והתחשבתי בעבירות ובנסיבות הקשורות בביצוען, כפי שפורט לעיל, הנני סבור כי יש להעמיד את מתחם הענישה ביחס לכל אחת מקבוצת עבירות, כדלקמן:
באשר לעבירות המִרמה, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם הִנו בין שנתיים לחמש וחצי שנות מאסר בפועל. באשר לעבירות המס, מתחם העונש ההולם הִנו בין שנת מאסר בפועל ועד שלוש שנות מאסר בפועל.

58. לא מצאתי כי בענייננו קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרא או לקולא. אכן, שיקול ההגנה על שלום הציבור הִנו בעל משקל ויובא בגדר השיקולים אשר ניתן לשקול בעת גזירת הדין ואולם אינו מצדיק בנסיבות העניין חריגה מהמתחם, שכן לא שוכנעתי כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין); ולעניין שיקולי השיקום, לא נטען וממילא לא הונחה לפניי תשתית מספקת לפיה קיים סיכוי של ממש כי הנאשם ישתקם (כקבוע בסעיף 40ד לחוק העונשין).

השלב השלישי – גזירת עונשו של הנאשם

59. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה וכמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין. בחינת הנסיבות הרלוונטיות לענייננו מעלה כי הנאשם יליד 1976, נעדר עבר פלילי; עונש מאסר ממושך יפגע בוודאי בנאשם ובמשפחתו. הנאשם היה נשוי שלוש פעמים ומנישואיו הנוכחיים הִנו אב לשלושה ילדים קטינים, אחד מילדיו חולה במחלה קשה וניכר, כי עונש מאסר, כמו גם קנס כספי מכביד, יפגע באופן קשה בו ובמשפחתו. הנני מוכן להניח לטובת הנאשם כי סייע באופן כללי ובמידה מסוימת לרשויות הביטחון, אף שלא נמצא לכך בסיס של ממש, כנטען על-ידי המאשימה. זאת ועוד, הגם שהנאשם לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, הנני מוכן לזקוף לטובתו את הסדר הטיעון, אף שזה הושג בשלב מתקדם של הליך ההוכחות, כמו גם את דבריו בסיום הדיון והצער שהביע על העבירות שביצע. מנגד, הנאשם לא פעל לתיקון תוצאות העבירות ולפיצוי המתלוננים וכן לא הסדיר את מחדליו מול רשויות המס ואין ליתן משקל של ממש להצהרתו בדבר נכונותו לעשות כן תמורת המתקה משמעותית בעונשו. בנסיבות אלה הנני סבור, בשים לב לחומרת מעשיו, אופן ביצוע העבירות והשיקולים הנוגעים בעניין, כי יש לגזור את עונשו הכולל של הנאשם בחלקו העליון של מתחם הענישה ההולם לעבירות המִרמה, בהתחשב במתחם העונש ההולם לעבירות המס. כמו כן, יש לגזור על הנאשם מאסר מותנה לתקופה ממושכת , קנס משמעותי ופיצוי מלא למתלוננים והכל, כמפורט להלן.

סוף דבר:

60. הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. ארבע וחצי שנות מאסר בפועל שמניינן מיום מעצרו (21.1.2013).

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום עבירות מִרמה, כאמור בסימן ו' לחוק העונשין וכן עבירות המס בהן הורשע.

ג. קנס כספי בסך של 250,000 ₪ או שִשה חודשי מאסר תמורתו (למדיניות הטלת קנסות במסגרת ענישה של עבירות מס ראו: עפ"ג (י-ם) 3544-01-13 מדינת ישראל נ' יוסף קניבי (29.4.2013)). הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.2014 ובכל ראשון לחודש עוקב. ככל שלא ישולם הקנס, כולו או חלקו, במועדים שנקבעו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

ד. הנני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננים בהתאם לקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין וכמפורט בכתב האישום המתוקן, ב סכום ההמחאות של העסק שלא נפרעו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פירעונם ולכל אחד מהם, בשיעור שלא יעלה על הקבוע בסעיף 77(א) לחוק העונשין.

הפיצוי יופקד בקופת בית-המשפט עד ליום 1.5.2014 ויועבר למתלוננים באופן יחסי לסכום ההמחאות הכולל , בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה למזכירות בית-המשפט. כל סכום שיופקד במזכירות בית-המשפט ייזקף תחילה לפירעון הפיצוי ולאחר פירעון מלוא הפיצוי, תיזקף היתרה לפירעון הקנס.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.