הדפסה

מאור נ' פלח ואח'

מספר בקשה:11
לפני :
השופט יעקב שפסר

המבקש:

יחיאל מאור
ע"י ב"כ עו"ד ח' בכר ועו"ד ר' גורלניק

נגד

המשיבים:
1.גדי ברק
2.יצחק זכריה
3.כלפו פלח
4.השוק הסיטונאי בפתח תקווה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ל' נגר-שניר ועו"ד נ' בסן

החלטה

בקשה לעיון חוזר בהחלטת עמיתי כב' סגן הנשיא השופט א' יעקב מיום 21.9.14, אשר דחתה את בקשת המבקש לחקור את המומחה המוסכם שמונה על ידי בית המשפט והשמאי שמונה מטעמו (ה"ה משה גרין ואלי כהן בהתאמה), בקשר עם חוות הדעת אשר ניתנה על ידו ביום 27.7.14. המשך הטיפול בתיק הונח על שולחני בהחלטת כב' השופט א' יעקב מיום 6.3.15.

רקע הבקשה הינו תביעה נגזרת שהגיש המבקש בשם החברה נגד המשיבים ולמתן צוים למניעת שינוי בחלוקת מניות אצל המשיבה 4, הקצאתם או שינוים.

במסגרת ישיבה שהתקיימה ביום 10.3.14, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט להערכת שווי החברה, וקביעת מנגנון לרכישת חלקו של המבקש בה על ידי המשיבים 1-3.

לטענת המבקש, חוות הדעת נגועה בחריגה מסמכות ופוגעת באופן קשה ובלתי סביר בזכויותיו ועל כן מבקש הוא לעשות שימוש בכלי הדיוני המוקנה לו - חקירת המומחה והשמאי. לטענת המבקש, מתעלמת החלטת בית המשפט מזכותו הדיונית בהתאם לתקנה 130(ד) לתקסד"א ובהתאם להסכמת הצדדים, לחקירת המומחה המוסכם, וזאת מבלי לפגוע בהלכות בית המשפט העליון בדבר מידת התערבות בית המשפט בהכרעת שמאי מוסכם שמונה על ידי בית המשפט. עוד טוען המבקש, כי אין משמעות לכותרת ההחלטה שניתנה ביום 10.3.14 והעובדה שהוכתרה כ"פסק דין" אינה משנה את סיווגה כהחלטה אחרת. מדובר בענייננו בהחלטה שאינה יכולה לסיים את ההליך מבחינה פורמלית, שכן חוו"ד מומחה מוסכם, נתונה לביקורת שיפוטית של בית המשפט שמינה את המומחה ולבעלי הדין ניתנו כלים דיוניים לתקוף את מסקנותיה בין בדרך של הפנית שאלות הבהרה ובין בדרך של חקירת המומחה.

תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגדים הם למבוקש. תמצית טיעוניהם היא, כי עם מתן פסק הדין השלים בית המשפט את מלאכתו ואין מקום לשוב ולעורר את ההליך שבא על סיומו. לטענתם, תכליתה של הבקשה ליצור בסיס דחוק לבקשה אחרת שהוגשה על ידי המבקש לצוים זמניים, בקשה שנדחתה אף היא על ידי בית המשפט. לפיכך טוענים הם, כי הליכי השגה כלשהם צריכים להיעשות בדרך ערעור (ואכן אף הוגשה לימים על ידי המבקש בר"ע (רע"א 7266/14)). מכל מקום, אין מקום לעיון מחדש על החלטת בית המשפט בהעדר טעמים מיוחדים ונוכח אי היותו של המקרה חריג. בתגובתם מפנים הם לפסיקת בית המשפט העליון אשר קבע שעם מינויו של שמאי מכריע לצורך שומת שווי זכויות בנכס ומשלא נקבע כי בית המשפט ימשיך ויפקח על ביצוע הפשרה, נסתיימה מלאכת בית המשפט (רע"א 5837/02 פרץ נ' הועדה המקומית לתו"ב ירושלים(4.12.02)). כן מפנים להלכת טייכמן (רע"א 6976/14 יהודה טייכמן נ' עמיהוד סובול (25.1.15)), שם קבע ביהמ"ש העליון עקרונות לבירור התנגדויות לחוו"ד המוגשת על ידי מומחה מכריע שמונה בפס"ד מסכם, ובו נשללה תחולת התקנות מקום בו מונה מומחה מוסכם ומכריע. בענייננו טוענים המשיבים, לא התכוונו הצדדים להקנות זכות לטעון כנגד חוות הדעת במסגרת הסדר הפשרה, אלא כבלו את עצמם לקביעת המומחה המכריע ביחס לשווי החברה. בכל מקרה, ואף אם היתה כוונה כזו, הרי שהיא מוצתה במשלוח שאלות הבהרה וקבלת תשובות המומחה.

הצדדים לא הסתפקו חלילה בבקשה ובתגובות לה, אלא מצאו לנכון להציף את התיק בבקשות ובתגובות רבות בכללן בקשות מחיקה ותגובות להן (לא פחות מ-24 פניות לביהמ"ש המשתרעות ע"פ עשרות עמודים ולהם צורפו נספחים רבים!), שלמעשה אך חזרו בדרכים שונות על טיעוניהם באופן מיותר. אמנע איפוא מלפרטן במסגרת זו פעם נוספת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה כלשהי באשר לתוצאה הסופית של פסק הדין או התערבות בחוות דעתו של המומחה, מצאתי לקבל את הבקשה. להלן נימוקי בקצרה:

תקנה 130 (ד) לתקסד"א קובעת כי אין בכוחה של התקנה כדי לגרוע מכוחם של בעלי הדין להסכים שלא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, בין אם מונה בהסכמה ובין אם לאו. עיון בפסק הדין של כב' השופט א' יעקב מיום 10.3.14 מלמד, כי למעשה ניתן בו תוקף להסכמת הצדדים למינוי מומחה להערכת שווי החברה. לא מצאתי כל הסכמה ולא נקבע בשום חלק מהסכמת הצדדים או בפסק הדין, כי המדובר ב"מומחה מכריע", במובן זה שהצדדים או מי מהם ויתר על זכותו הדיונית לבחינת ולתקיפת חוות דעתו. עיון מדוקדק בפרוטוקול לא מלמד על אינדיקציה כלשהי, ודאי לא ברורה ומוחלטת, על כוונת הצדדים לשלול ולמנוע השגות על מסקנות המומחה המוסכם. נוכח האמור, בענייננו, ומשלא לא קיימת אינדיקציה כי הצדדים הסכימו שלא לחקור את המומחה, ממילא נותרת ברירת המחדל עפ"י תקנה 130 בידם לעשות כן, ולא ניתן לחוסמם בעניין זה (ר' פרשת טייכמן הנ"ל פסקה 12 לפסה"ד).

בכל מקרה ובכל הכבוד לחוות הדעת, נותרת כידוע עדיין ההכרעה הסופית בידי בית המשפט שאינו כבול אליה, ולא בידי המומחה.

מקובלת עלי עמדת המבקש, לפיה אין בעובדה כי החלטתו של כב' השופט א' יעקב הוכתרה בכותרת "פסק דין" כדי לשלול מהמבקש את זכותו על פי דין ואין בניסוח הכותרת לכשעצמה כדי לקבוע את סיווגה.

אין המדובר במחלוקת חדשה, שונה באופיה, אלא ספיח לקודמתה, ועניינה קשור במישרין לאופן ישום ההסכמה בין הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. על כן יש להכריע בה תחילה ולצורך כך לאפשר חקירת המומחה (ר' גם פרשת טייכמן, פסקה 9 לפסה"ד; רע"א 5284/14 גולר סגנון בע"מ נ' ברוך (17.11.14); רע"א 3233/14 בראודה נ' פרבר (30.10.14).
ולבסוף, עיון בהחלטת ביהמ"ש העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש בתיק זה מלמד, כי נראה שאף הוא סבר לכאורה בנסיבות ענייננו, כי "יש לאפשר למבקש למצות את בחינת חוות הדעת השמאית ולהגיע להכרעה סופית בדבר שווי החברה וכיוצא מכך, שווי חלקו של המבקש בה. דומני שכך אמנם ראוי שיעשה". לפיכך מצא לנכון שלא להכריע בשלב זה בבר"ע ולהמתין להכרעה בבקשה זו (החלטות כב' השופט סולברג מיום 19.1.15 ומיום 29.3.15).

נוכח כל האמור מתקבלת הבקשה, וזאת כאמור, מבלי שתשתמע כל עמדה באשר לקבלת הסתייגויות כלשהן או שינוי במסקנות חוות הדעת.

המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 3,000 ₪ להבטחת הוצאות העדים המוזמנים על ידו - המומחה והשמאי וזאת בתוך 15 יום מהיום.

כ"כ מוזמנים ב"כ הצדדים להודיע בתוך 10 ימים על תאריכים מתואמים בינהם לקיום הדיון, ובהתאם תנתן החלטה משלימה. ככל שלא תתקבל הודעתם המשותפת של הצדדים תנתן החלטה משלימה בעניין זה על ידי.

המשיבים ישלמו הוצאות המבקש בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים, ולהביא התיק לפני עם קבלת הודעת הצדדים או בחלוף המועד לפי המוקדם.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.