הדפסה

מאור ואח' נ' ZYTCER TRANS SRL ואח'

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

המבקשים

  1. מנחם מאור
  2. אלחנן מאור
  3. ענת פלג

כולם ע"י ב"כ עו"ד רון אביב

נגד

המשיבים

  1. ZYTCER TRANS SRL
  2. דב זיצר
  3. שלום זיצר
  4. אברהם זיצר

כולם ע"י ב"כ עו"ד שי פינקלשטיין

החלטה

1. מחלוקת עסקית בין המבקשים לבין המשיבים הנוגעת למקרקעין ברומניה שנרכש בשעתו על-ידי שני הצדדים נדונה במסגרת הליך בוררות. בישיבת בוררות ביום 15.2.2006 אישר הבורר, עורך-דין אלבר נחאס (להלן: הבורר) את הסכמת הצדדים, שבאה לביטוי בפרוטוקול הישיבה באופן הבא (ההדגשות הוספו - א"ג) :

"בשלב זה, הבוררות מופסקת ומוסכם כי הנכס נשוא הבוררות, היינו המגרש, כולל המבנים, לרבות המלון והמסעדה המצויים בו, יימכרו במסגרת הזמן של עד שישה חודשים, במחיר מינימאלי של שני מיליון יורו ובאם במשך ששת החודשים לא תתקבל הצעה לפי המינימום, כי אז מוסכם מראש כי ההצעה הגבוהה ביותר תתקבל ולפיה יימכר הנכס.

לאחר מכירת הנכס, מוסכם כי 75% מהתמורה, לאחר ניכוי ההוצאות ולאחר תשלום מיסים החלים על המכירה או בקשר אליה, וכל מס אחר, כמובן, או היטל, שיחול בקשר למכירה, אז 25% מהסכום של המכירה, ברוטו, לא ישולם לצדדים, ויופקד בחשבון נאמנות על-שם הבורר או על-שם ב"כ הצדדים, כפי שיוסכם, ויידון החלוקה של אותו סכום, תידון בהמשך הבוררות בהליך מקוצר שיוסכם בין הצדדים. לגבי ה-75% של התמורה שתתקבל, ממנה כאמור יופחתו המיסים והתשלומים כפי שנאמר לעיל, והיתרה תחולק ותשולם לצדדים - 50% לקבוצת מאור, 50% לקבוצת זיצר וללא כל תנאי.

לעניין כספי הנאמנות, מוסכם בין הצדדים כי למקרה ויתעורר צורך משיקולים פיסקאליים או אחרים, של טובת הצדדים, יישקל ויהיה אפשר לבצע את הנאמנות באופן שהיא תושקע ברומניה או במקום אחר או באופן אחר, באמצעות הבורר או בדרך של נאמנות אחרת בתוכה, על-מנת לקדם את האפשרות של חיסכון במס וכמובן לאחר עצה שתתקבל על-פי דין.

באשר לבוררות, הבוררות תימשך לאחר חתימת הסכם המכירה וכל צד יגיש טיעוניו בכתב ללא צורך בשמיעת עדויות ויטען את טענותיו. הבורר יפסוק בנדון באשר לחלוקת אותם 25% לפי הסכום שיהיה בנאמנות כאמור.

למען הבהרה, נוסיף להסכמה את הנקודות כדלקמן:

הפסק של הבורר יינתן תוך 21 ימים מיום שיוגשו הסיכומים האחרונים של הצדדים ובנוסף מובהר כי ההסכם כאמור גורם ומביא לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל התביעות מכל מין וסוג, בקשר לנכס ו/או בקשר לכל קשר אחר שבין הצדדים ולאחר או כפוף לביצוע המכירה וביצוע המכירה, אין ולא תהיה לכל צד כל טענה או תביעה או דרישה כנגד האחר, בארץ ובחו"ל.

נקודה שלישית מוסכמת - כי הנכס יפונה ויימכר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ כשקשור למי מהצדדים .....

עוד מוסכם כי הסיכומים יוגשו כמובן לאחר שהמכירה תתבצע והתשלום ייעשה, כלומר זה מובן שעצם הפקדת הכספים בנאמנות, היא תנאי לתחילת הבוררות ולהמשך הבוררות ולחיתוך שייעשה בפסק.

עוד מוסכם בין הצדדים .... כי הבורר יהיה מוסמך מתוך הכספים שיופקדו אצלו, לצוות על מתן תרומה בסכום צנוע ...

לכן הבוררות מופסקת כעת והסכם מסודר ייערך ויסודר בין ב"כ הצדדים, יובא לבורר לאישור ולחתימה תוך 21 יום והבוררות תתחדש לפי איזה פניה שתיעשה לאחר המכירה כמוסכם. היה והצדדים יסכימו כי גם החלוקה של אותם 25% תסתיים ביניהם בהסכמה, הרי הבוררות אז תהיה מיותרת".

2. ביום 13.7.2006 חתמו המבקשים, מצד אחד, והמשיבה מס' 1 (להלן: החברה) והמשיב מס' 4, מצד שני, על הסכם, בו נקבע, בין השאר, כי התמורה שתתקבל ממכירת הנכס לאחר ניכוי כל ההוצאות והמיסים שבהתאם לחוק הרומני ולאחר בדיקת שלטונות המס כולל תשלומי כל המסים למדינה, כולל תשלומי הדיבידנד שהחברה תעביר למחזיקים במניותיה, תחולק באופן שווה בין המבקשים והמשיבים. עוד נקבע כי 25% מהתמורה שתתקבל ממכירת הנכס יופקדו בחשבון ברומניה על שם החברה, אשר הבורר והמבקש מס' 1 יהיו בו מיופי הכוח, ושחרור כספים מתוכו לטובת מי מהצדדים יותנה בחתימת הבורר ואחד הנציגים של המבקשים או החברה. ביום 20.8.2006 נתן הבורר להסכם תוקף של פסק דין חלקי.

לימים, לאחר שהבורר לא הסכים להיות נאמן על החשבון ברומניה, נקבע יעקב פוניה (להלן: פוניה) כנאמן על חשבון בו יופקדו 25% מתמורת המכירה.

3. לאחר שהנכס נמכר, חודשה הבוררות. ביום 17.10.2006 אישר הבורר בפסק חלקי את הסכמת הצדדים, לפיה, בין השאר, מתוך הסך של 75% מתמורת המכירה יופקדו בחשבון הנאמנות על-שם פוניה 550,000 יורו לשם הבטחת תשלום מיסים. במועד מאוחר יותר הושגה הסכמה כי החברה תבצע ישירות את תשלום המסים, שלא דרך חשבון נאמנות.

4. ביום 20.6.2007 ניתן פסק הבורר. נקבע בו כי הסכום שהושקע בחשבון הנאמנות, בשיעור 25% מתמורת המכירה - בסך 652,850 יורו, על תשואתו ופירותיו - יחולק בין הצדדים באופן ש"קבוצת מאור" (המבקשים ויעקב פלג ז"ל) תקבל מתוכו 70%, ואילו "קבוצת זיצר" (החברה, המשיבים מס' 4-3 ומיחאי פרודאני) תקבל מתוכו 30%. ביום 31.1.2008 אושר פסק הבורר על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

5. ביום 30.8.2010 ניתנה בבית המשפט המחוזי החלטה בבקשה שהגישו המבקשים נגד המשיבים לפי פקודת ביזיון בית משפט, בנוגע לסך 550,000 יורו שאמורים היו להיות מופקדים בחשבון הנאמנות, כפי שנקבע בפסק החלקי שניתן על-ידי הבורר ביום 17.10.2006. בהחלטה נקבע כי המשיבים לא מילאו את התחייבותם להעביר סכום זה להבטחת תשלום המיסים, וכי במחדלם זה יש משום ביזוי בית המשפט. בשל כך הם חויבו בקנס יומי עד להעברת הסכום לידי פוניה ובהוצאות משפט.

6. במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.8.2010, ניתן בבית המשפט העליון ביום 15.12.2010 תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים. מפאת חשיבותו, נביא את תוכן ההסכם כמעט במלואו:

"1. באי כוח הצדדים יפתחו חשבון נאמנות יעודי לצורך קיום הסכם זה (עו"ד פינקלשטיין שי ועו"ד אפרים גלסברג במשותף).

2. בתוך 30 יום מהיום יפקידו זיצר טרנס ואח' (ו/או מי מטעמם) סך של 200,000 יורו בחשבון הנאמנות הנ"ל, ובתוך 30 ימים נוספים יפקידו סך נוסף של 75,000 יורו בחשבון הנאמנות הנ"ל.

3. בתוך 60 יום מהיום ימציאו זיצר טרנס ואח' לידי ב"כ מאור ואח' כל ראיה בדבר תשלום מיסים ו/או כל סכום אחר שלטענתם צריך להיות מופחת מהפיקדון טרם חלוקתו, לרבות סכומים שטרם הגיע מועד פירעונם, והכול על פי ההסכם מיום 13.7.06 ופס"ד הבורר שניתן אחריו.

4. בתוך 60 ימים נוספים ישוחררו הכספים שבחשבון הפיקדון הנ"ל לידי ב"כ מאור ואח' וזאת בניכוי מחצית מכל סכום שהתקבל על דעת ב"כ מאור כראוי לניכוי על פי ההסכם (מיום 13.7.16) (צ"ל "13.7.06" - א"ג).

5. ב"כ זיצר טרנס ואח' יהיו רשאים לנקוט בהליך לעצירת שחרור הפיקדון בפני הבורר המוסכם עו"ד אלבר נחאס, שהביע הסכמתו להוסיף ולשמש בורר בשלב זה. הבורר יהיה רשאי להיעזר בחשבונאי מטעמו במידת הצורך. עצם הגשת בקשה לבורר תעכב את ההליכים עד לדיון הראשון בפני הבורר, שיתקיים תוך 21 ימים ממועד הבקשה, ואזי יקבע הבורר על עיכוב נוסף של ההליכים לשחרור הכספים או חלקם, למעט אם יתרשם שהמדובר בבקשת סרק.

6. ככל שלא יופקדו הסכומים האמורים בסעיף 2 לעיל במועדים הקבועים שם, תעמוד החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, וכן ישלמו המבקשים סך של 20,000 ₪ הוצאות משפט בדיון בפני בית משפט זה.

7. למען הסר ספק יובהר כי הסכם זה בא לשנות מהוראות והחלטות בית המשפט קמא וכבוד הבורר, אך ורק במקומות בהם נעשה כן במפורש".

7. סך 275,000 יורו, נשוא ההסכם שקיבל תוקף של פסק הדין של בית המשפט העליון (להלן: הפיקדון), הופקד על-ידי המשיבים בחשבון נאמנות על-שם עורכי הדין פינקלשטיין וגלסברג (להלן: חשבון הנאמנות), אולם למעט 52,424 יורו מתוכם אשר הועברו למבקשים, לא הועברו סכומים נוספים וטרם הושלם ביצוע ההסכם נשוא פסק הדין.

8. ביום 17.2.2011 שיגר בא-כוח המשיבים מכתב אל עורך-דין גלסברג, שהיה אז בא-כוח המבקשים, בו ציין כי טרם קיבל התייחסותו לאסמכתאות על תשלומי המסים אותם הוא העביר לו עוד ביום 18.1.2011. בתשובת עורך-דין גלסברג מאותו יום (נספח 25 לתשובת המשיבים) הוא הביע תקווה כי עם שובו של המבקש מס' 1 מרומניה הוא יביא עימו "מכתב מסודר מרואה-החשבון עם פירוט המסמכים הנדרשים כדי לאשש את סכום המסים ששולם", וציין - "אדאג להעביר אליך את הדרישה למסמכים מיד לכשאקבלם". במכתב נוסף אל בא-כוח המשיבים, הנושא תאריך 27.2.2011 (נספח 26 לתשובת המשיבים), העביר עורך-דין גלסברג העתק מכתב בקשה לקבלת מסמכים, וביקש כי "המסמכים יועברו אלינו בעתיד הקרוב כדי שנוכל לסיים את ההתחשבנות". ביום 11.4.2011 הוא שיגר מכתב נוסף (נספח 29 לתשובת המשיבים), בו חזר על בקשתו מבא-כוח המשיבים לספק לרואה-החשבון הרומני את המסמכים המבוקשים על-ידו, "כדי שנוכל לנהוג בכספי הנאמנות על פי המתווה שהותווה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון". עוד הוסיף - "על מרשך לספק את הראיות המתאימות לגבי תשלום המס לגבי עסקת מכירת המגרש".

9. חילופי המכתבים לא עזרו, ובין הצדדים לא הושגה הסכמה על סכום הניכויים, שאת מחציתם, כך נקבע, יש להפחית מסך הכספים בחשבון הנאמנות אשר מגיעים למבקשים . בעוד שהמשיבים טענו כי שילמו למבקשים את מלוא חלקם בתמורת המכר, וכי יתרת הפיקדון מגיעה להם (למשיבים) ולא למבקשים, סברו המבקשים כי המשיבים מתעתעים בהם וכפרו בנכונות האסמכתאות שהמציאו המשיבים כהוכחה לתשלומי מסים שהוצאו על-ידיהם ושהינם ברי-ניכוי.

ביום 13.4.2011 הגישו המשיבים לבורר בקשה למתן הוראות ולעיכוב שחרור הכספים מחשבון הנאמנות לידי המבקשים (נספח 30 לתשובת המשיבים) . בתשובת המבקשים, באמצעות עורך-דין גלסברג, לבקשה זו (נספח 31 לתשובת המשיבים), הובעה הסכמה לעיכוב שחרור הכספים על להחלטת הבורר, והוא התבקש לדחות את טענות המשיבים ולדרוש מהם להוכיח את תשלום המסים בגין עסקת המכר בהתאם למסמכים שפורטו במכתבו האמור מיום 27.2.2011, את תשלום המס.

10. ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה ביום 12.5.2011. במסגרת הליך הבוררות, החליט הבורר ביום 11.9.2012 למנות רואה-חשבון מומחה מטעמו, בטרם תישמע בפניו עדותו של רואה-חשבון אורנשטיין, מטעם החברה, אשר פעל ברומניה בכל הקשור להליכי מכירת הנכס והמיסוי הכרוך בה.

11. משלא ניתן פסק בורר במחלוקת החדשה, הגישו המבקשים ביום 6.11.2013 את המרצת הפתיחה בתיק הנוכחי , במסגרתה עתרו להורות למשיבים לשחרר לידיהם את יתרת כספי הפיקדון בחשבון הנאמנות.

ביום 19.11.2013 הודיע עורך-דין גלסברג (שחדל מלייצג את המבקשים) כי אינו מתנגד לסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה. ביום 23.6.2014 החליטה השופטת פריאל למחוק על הסף את המרצת הפתיחה, אולם במסגרת הערעור על פסק דין זה (ע"א 64261-09-14) , ניתן ביום 13.1.2015 פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים להחזיר את התיק לשולחנו של בית משפט זה, על מנת שידון בתובענה לגופה.

12. ביני לביני, הגישו המשיבים ביום 15.6.2014 המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בחיפה (הפ"ב 25699-06-14), בה עתרו להורות על העברת הבורר מתפקידו, ומינוי בורר חדש תחתיו. בפסק דין מיום 11.9.2014 נקבע כי הסכם הבוררות פקע ואין עוד מקום והצדקה למינוי בורר חדש. בפסקה ד' לפסק הדין נקבע:
"עיון בהסכם הפשרה ובנסיבות שנוצרו לאחר הסכם הפשרה, מלמד כי נוצר מצב שבו בידי הנאמנים מצוי סכום כסף והליך הבוררות שננקט על ידם כדי שיוכרע למי יימסר הכסף לא השתכלל ולא הגיע לכך שהבורר יפסוק ויכריע. המצב הוא על כן שאין בפני הצדדים הכרעה כלשהיא, לא של הבורר ולא של ערכאה שיפוטית מוסכמת באשר למה שייעשה בכספים שנותרו בידי הנאמנים. במצב דברים זה, פשיטא שהכספים לא צריכים להיות מועברים למשיבים (המבקשים כאן - א"ג) כפי שסברה באת כוח המבקשים אלא ש על הנאמנים או מי מן הצדדים לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת בהליך מתאים כדי שהשאלה האמורה תוכרע".

13. ביום 1.3.2015 הגישו המשיבים תשובתם להמרצת הפתיחה הנוכחית . בתשובה נטען כי החברה נשאה בתשלום המסים בגין עסקת המכר, ובתשלומים נוספים שהייתה זכאית לנכותם. עוד נטען כי הוכח בתחשיב סופי שביצע רואה-חשבון אורנשטיין ואשר הוגש במסגרת הליך הבוררות, שהמבקשים קיבלו את מלוא חלקם מתמורת המכירה (1,402,121 יורו) , וכי את יתרת הפיקדון בחשבון הנאמנות יש להשיב למשיבים. לבקשה צורפה חוות דעת בשפה הצרפתית של רואת-חשבון בעלת מומחיות בדין הרומני, אשר, לטענת המשיבים, אישרה את נכונות התחשיב שנערך על-ידי רואה-חשבון אורנשטיין.

14. בפתח הדיון בהמרצת הפתיחה, ביום 17.6.2015, טען בא-כוח המבקשים כי בהתאם לפסק דינו מיום 15.12.2010 של בית המשפט העליון, אין המשיבים רשאים להציג ראיות בדבר תשלומי המסים וסכומים אחרים שלדעתם יש להפחית מהפיקדון בחשבון הנאמנות, במידה והן לא הוגשו עובר ליום 15.2.2011. עוד טען כי בית המשפט העליון, בפסק דינו, נתן תוקף להסדר דיוני מיוחד, אשר קובע כי את כל ראיות המשיבים היה עליהם לפרוס מיד בתחילת הליך הבוררות שנקבע באותו הסדר, וכי לאחר שכשל הליך הבוררות, הם מנועים מלבצע "מקצה שיפורים" ולהציג ראיות נוספות.

בא-כוח המשיבים חלק על גישת המבקשים וטען כי היא אינה תואמת את הפרשנות שיש ליתן לפסק דינו של בית המשפט העליון, והיא אף נגועה בחוסר תום-לב, מאחר ובמהלך הליכי הבוררות פנה עורך-דין גלסברג, כבא-כוח המבקשים, אל הבורר בבקשה להורות למשיבים להמציא מסמכים נוספים.

החלטתי, איפוא, כי תחילה אפסוק בשאלה - האם ההכרעה במחלוקת אודות כספי הנאמנות צריכה להיעשות על-פי ראיות/מסמכים שהוגשו עד ליום 15.2.2011, כפי שסבורים המבקשים, או שניתן להסתמך על ראיות/ומסמכים שהוגשו אף לאחר מועד זה, כפי שסבורים המשיבים. איפשרתי באותה ישיבה לבאי-כוח הצדדים לחקור בשאלה זו את המצהירים מטעמם, והוריתי להם להגיש סיכומי טיעוניהם בכתב בשאלה זו .

15. בחקירתו הנגדית אמר המבקש מס' 1 -

"... כל הזמן ציינתי וכתבתי מכתבים לאורנשטיין שאני מבקש שיעביר לי בדיוק את מה שהוא אמור היה להעביר לשלטונות המס, לשלם, ולא העביר לי פעם אחת ..." (עמ' 10-9 לפרוטוקול).

כשנשאל בחקירתו הנגדית המשיב מס' 4 אם הבין כי בהסכם נשוא פסק דינו של בית המשפט העליון נקצב מועד להמצאת מסמכים על-ידי המשיבים, השיב -
"... אני לא יכול להגיד שאני הבנתי את זה שיש זמן מוגבל. הצגתי את המסמכים מספר רב של פעמים, לא רק פעם אחת".

16. לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובכתב התשובה, על נספחיהם הרבים, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הטענות שהגישו באי-כוח הצדדים (לרבות תשובת המבקשים לתשובת המשיבים), הגעתי למסקנה כי דין בקשת המבקשים בשאלה שהועמדה להכרעה הינו להידחות, וזאת ממספר טעמים:

(1) פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים, ואשר קיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט העליון, אינה מובילה למסקנה כי לאחר חלוף 60 ימים, קרי - לאחר יום 15.2.2011 - חסומה הדרך בפני המשיבים להגיש ראיות בדבר תשלום מסים וסכומים נוספים ברי-ניכוי מהפיקדון בחשבון הנאמנות. מקריאת כל סעיפי ההסכם עולה כי ניכוי סכומים כלשהם מ כספי חשבון הנאמנות שאמורים לעבור למבקשים הינו כפוף לאישורם של המבקשים, וכי נקבע מנגנון בוררות להכרעה במקרה בו המבקשים יתנגדו לניכוי כלשהו ויעמדו על העברת הכספים ללא אותו ניכוי. דעת לנבון נקל כי התנגדות כזו עשויה להתעורר בעקבות אי הסכמת המבקשים לתוכנן ומשמעותן של הראיות אודות ניכויים אותן הציגו המשיבים בתקופת 60 הימים . בנסיבות כאלו אין מקום לכבול את המשיבים מלהוכיח את טענותיהם לניכוי ואת אמיתות ראיותיהם , בדרכים מקובלות, לרבות באמצעות הצגת ראיות נוספות וחוות דעת של אנשי מקצוע. שלילת האפשרות מהמשיבים להציג ראיות נוספות במקרה של מחלוקת כאמור הייתה כובלת אף ידיו של הבורר. הפרשנות לפיה המשיבים רשאים להגיש ראיות נוספות הינה פרשנות תכליתית של ההסכם ופסק הדין , העולה בקנה אחד עם לשון כל סעיפי ההסכם, ואינה מסתפקת רק במשמעות המילולית הצרה של המלים "כל ראיה", הנזכרות בסעיף 3 להסכם נשוא פסק הדין.

(2) כמפורט בפסקאות 9-8 לעיל, היו אלה המבקשים, באמצעות בא-כוחם הקודם, אשר לאחר חלוף 60 יום ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון , שבו ודרשו מהמשיבים להמציא מסמכים נוספים, לשם בדיקת דרישות המשיבים לביצוע ניכויים. אף לו הייתה ניתנת לסעיפי ההסכם נשוא פסק הדין הפרשנות לה טוענים כיום המבקשים, הרי משהם בעצמם סטו ממנה - הם מנועים מלהסב פניהם לנוכח הראיות החדשות שהגישו המשיבים.

(3) המבקשים לא הצביעו על נזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מהגשת ראיות נוספות על-ידי המשיבים. בהסכם מיום 15.12.2010 הם הסכימו כי המשיבים יגישו ראיות שלא עמדו לנגד עיניהם (של המבקשים) באותו מועד. קציבת התקופה של 60 יום נועדה למנוע סחבת, אולם תרופתו של צד כנגד צד אחר שיוצר סחבת אינה בשלילת זכות מהותית אלא, לכל היותר, במישור הדיוני - כמו, למשל, בדרך של חיוב כספי נוסף בגין הוצאות. יוער, כי אינני קובע כי המשיבים יצרו סחבת כלשהי. כאמור, בגוף ההסכם הביאו הצדדים בחשבון את האפשרות של מחלוקת, וקבעו מנגנון לשם כך. מנגנון הבוררות לא הסתייע, ולכן הוגשה המרצת פתיחה זו. כישלון מסלול הבוררות הוביל, איפוא, את הצדדים לפנות פעם נוספת לבית המשפט. אעשה שימוש במטבע לשון שגור, שהפעם מתאים לנסיבות, ואציין כי ב היעדר הסכמה, אין זה מן הדין ו מן הצדק לחסום כל צד מהוכחת טיעוניו לעניין הניכויים באמצעות הבאת ראיות נוספות.

17. אשר על כן, הנני דוחה את בקשת המבקשים להגביל את המשיבים בהגשת ראיותיהם רק לראיות אותן הגישו עובר ליום 15.2.2011.

כן הנני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ₪.

18. הנני מורה לבאי-כוח הצדדים להודיע לבית המשפט עד ליום 17.11.2015 האם יסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט להכרעה בשאלת הניכויים, ובמידה ותשובותיהם תהיינה חיוביות - להודיע על זהות מומחה המוצע על-ידיהם.

19. לעיוני - 22.11.2015.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.