הדפסה

מ"ת 8672-08-11 מדינת ישראל נ' שלמה(עציר)

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
מ"ת 8672-08-11 מדינת ישראל נ' שלמה(עציר)

22 אוגוסט 2011

בפני כב' השופטת יעל הניג

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
בנימין שלמה (עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד יצחק חנוך
ב"כ המשיב – עו"ד ירום הלוי ועו"ד שרון וקנין
המשיב בעצמו באמצעות שב"ס

פרוטוקול
ב"כ המשיב:
אני מבקש לטעון משום שהגשתי בקשה אתמול.

ב"כ המבקשת:
אני מתנגד, אין להפוך את סדר הדין.

ב"כ המשיב:
לא מדובר בהפיכת סדר הדין אלא בבקשה מקדמית על פגיעה בעקרונות הצדק, בעקבות התנהגות שערורייתית של המערכת.

<#3#>
החלטה
בית המשפט קובע את סדר הבאת הטיעונים.
נוחות בית המשפט מחייבת כרגע שמיעת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, כאשר בית המשפט ישמע במהלך הדיון גם את הבקשה המקדמית מבלי לפגוע באופייה המקדמי.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תשע"א, 22/08/2011 במעמד הנוכחים.

יעל הניג, שופטת

ב"כ המבקשת:
בית המשפט המחוזי קיבל את עדויות העוקבים לטענתנו. הדיון הוחזר לבית משפט זה: 1. שופטת נאור לא צפתה בסרט הוידיאו, 2. כב' השופטת נאור לא פירטה מדוע היא מעדיפה את עדויות הקורבן.
צריך לפרוש את כל החומר מחדש.

בתיק זה יש שני רבדים:
הגלוי – מדובר בזוג חברים, הקורבן והנאשם.
הרובד הסודי – חייו של הקורבן – הוא לא חבר שלו, הוא נתון לסחיטה יום-יומית. בטלפונים שהוא יודע שהוא מואזן הוא אומר דברים מהרובד הגלוי, ואילו בטלפונים שהוא לא מואזן הוא עובר לשיחות אחרות. לא יודעים מה מהותן.
הוא נשמע כשמבקש להתקשר אליו לטלפון אחר.

למעשה פלט ב-2-3 שיחות טלפון בגלוי תוכן של הסמוי.
הקורבן אומר שמותו טוב מחייו, בדו"חות התשאול (רובד סמוי) כשהוא חושב שהדברים לא נרשמים ולא נקלטים. אלו שיחות שלו עם החוקרת המשטרתית.

הסיפור של הרכב הוא בעצם כזה – הקורבן קונה רכב מ-א' שקנה את הרכב מ-ב' בתשלומים. מרצדס יקרה ביותר – 350,000 ₪. א' לא עומד בתשלומים ל-ב' והקורבן מציע לו לשלם את שאר התשלומים בתמורה לקניית הרכב.
בפועל הקורבן לא עמד בתשלומים ל-ב', המשיב היה ערב לתשלומים של הקורבן. הנאשם היה ערב של הקורבן לרכישה מ-א' ומ-ב'. הנאשם מרגיש לחוץ.
מחומר הראיות עולה שהקורבן לא הצליח לשלם ונותר גם הוא חייב כ-200,000 ₪, לכסף הזה ערב הנאשם. הסיפור הזוי. הרכב לא נמצא עד היום.
זה המניע.

האירוע הנעקב אירע ביום 12.7.2011.
אני מפנה לשיחה של רפ"ק לימור עם מוקד 154. עלתה טענה של העוקב שהמאבטח חוסם את סימוני. המוקד אומר במפורש שהקורבן (סימוני) עמד מול המאבטח ולא עשה תנועות עם הידיים.
אם היו רוצים לפברק אז דווקא היו כותבים שהוא כן עשה תנועות עם הידיים.
עדות עוקב 8620 שמתעד את מה שקרה בתוך הסמטא, שאת זה רק הוא ראה ושמע, שזה לא האישום. יש את האירוע אחר-כך שהמשיב תופס את הקורבן בחוזקה בעורפו. את זה לא רואים בסרט. אני מגיש את דו"חות העוקבים.

הקורבן בשלב זה הוא מכחיש את כל הסיפור. זה מובן מדוע הוא עושה כך.
אני מגיש את שיחה 32 ומבקש שבית המשפט יקרא אותה. זה שיחה שנועדה להראות שהקורבן מאויים. זה יום לפני האירוע. וזו שיחה עם מישהו אחר שאינו קשור לכתב האישום. אין רלוונטיות לזמן. אני רק רוצה להראות יחסים של קורבן-סוחט.
הקורבן אותו קורבן. הסוחט אחר לגמרי. הוא מגיב כלפי הסוחט האחר במילים: "כפרה" וכו', למרות האיומים באלימות.

המשיב בעצמו, אם מדובר ביחסים חבריים ושום דבר מיוחד לא קרה, למה הוא שומר על זכות השתיקה במשך כל הדיונים? הרי בסה"כ לא קרה כלום – פגישה חברית. כל מה שהוא היה צריך להגיד שמדובר בחבר שלי, לא היה כלום. אבל הוא בוחר לשמור על זכות השתיקה – דבר תמוה לכשעצמו.

אני מבקש להפנות לפרוטוקול הדיון שהיה בבית המשפט השלום במעצר ימים. גרסאות המשיב נטענות שם. הוא קושר עצמו באופן ישיר. הוא מודה בכך שהוא ערב לחובות של הקורבן. הכול נאמר מפי סנגורו בדיון ב-24.7. וזו ראייה למניע.

דבר נוסף – למעשה מעורבים באירועים 3 אנשים: הקורבן שהוא פחדן, ומת מפחד. המשיב שהוא הסחטן, והמאבטח שהיה נוכח באירוע שנתן תצהיר למשטרה, אני מגיש לבית המשפט. הוא הצהיר שנכח באירוע והיה בקשר עין עם המשיב והקורבן כל העת ואירוע כפי שמתואר לא יכל לקרות. מסרט הוידיאו רואים תמונה אחרת לגמרי. רואים שלא היה בקשר עין, מסתובב, הסתכל לשם ולפה. מכאן שתצהירו שקרי.
למשיב יש מאבטח צמוד שמסתובב איתו לכל מקום. כמובן שמדובר בעד מעוניין. בית המשפט יראה את סרט הוידיאו ויתרשם שדבריו לא יתכנו במציאות.
יש עוד מספר רב של שקרים שמחזקים את היותו עד מעוניין ושקרן... אין להם הסבר. הקורבן נחקר במשטרה ב-10.7. מיד בסיום חקירתו מתייצב המשיב בתחנת הדלק הסמוכה ליחידה בלוד, משוחח עם הקורבן ועוזב. בתחילה טען שבא לאסוף אותו, אבל מסתבר משיחה עם חברו של הקורבן, אדם אחר – שהוא דאג לו להסעה (חבר של הקורבן) ולא המשיב. רואים בפלאפון גם שהוא התקשר רק אליו, ועל פי האיכונים רואים שהאיכונים יחדיו בתחנת הדלק ומשם מתפצלות הדרכים.
אז למה המאבטח צריך להגיד שהוא חזר איתם אם זה לא נכון?
וגם אמר את זה המשיב...

עו"ד הלוי:
לא המאבטח ולא המשיב אמרו שסימוני חזר יחד איתם מתחנת הדלק.

ב"כ המבקשת:
המאבטח מוסר שבסיום אירוע התקיפה, הוא (המאבטח) והמשיב עזבו את המקום לבד. הדבר עומד בסתירה גמורה לסרט וידאו, לעדות הקורבן ולדו"חות העוקבים. איך אפשר לסמוך על עד כזה? עד מעוניין שנתפס בשקר בכל-כך הרבה נקודות?

אני מעוניין להפנות גם לשיחות הטלפון.

שיחת טלפון בין המתלונן – הקורבן, לאשתו 21.7:
(קול של אישה, ברגשנות, לחוצה) איציק, אני לא מסוגלת יותר, הרסת לי את החיים ברמות שאני לא יכולה לתאר... (הערה: לא ברור) אמרת שתלך בשישי ולא הלכת...

מגיש תמלול.

שיחה 123 שיחה בין הקורבן לחבר שלו:
המשיב נמצא בביתו של הקורבן, ואומר לחבר שלו ש"ההוא נמצא אצלו בבית". כשהוא שואל מי זה "ההוא"? נפלט לו בני, והוא מבין ומנתק את השיחה.

מגיש תמלול.

לחבריי יש טענת הגנה. הוא לא סחט אותו כי הוא חבר שלו. ואני מנסה להראות שהוא לא חבר שלו. אנחנו יודעים שהמשיב הזה נמצא אצלו בבית בשעה של השיחה 123, הוא מצולם במצלמות האבטחה. אין על זה מחלוקת.

ב"כ המשיב:
זה מוסכם.

ב"כ המבקשת:
יום אחרי החקירה, ב-11.7, הקורבן נעלם ולא ישן בבית. הוא ישן במקום שהוא מתאר את זה "מלא ג'וקים".

ב"כ המשיב:
מוסכם. הוא נעלם ליום שלם. ב-11.7 הוא הלך לישון במקום עבודה של חבר באיזה משרד של חניון שאין ספק שהוא התחבא שם. זה מקום שלא ישנים שם. אבל יש 700 סוחטים אחרים מלבד הנאשם...

ב"כ המבקשת:
הוא לא עונה לטלפונים ומסנן את המשיב ואשתו. לאחרים, חלקם הוא עונה.

ב"כ המשיב:
מוזר שלסוחט אחר הוא עונה, ולשלמה לא.

ב"כ המבקשת:
המשיב מחפש את הקורבן בלמעלה מ-100 שיחות טלפון, ממש דקה אחרי דקה. מתי הוא עונה לו? כשהמשיב שולח SMS לקורבן – הכול בסדר, תענה לי. כשהוא מאשר למשיב שהכול בסדר, הוא יוצר איתו קושר.

אני רוצה לראות את הסרט וידאו מה-12.7 בשעת צהריים 11:50. הוא אומר לקורבן שהכול בסדר, והם קובעים להיפגש, וזה בעצם מקום המפגש שלהם, והפגישה.

ב"כ המשיב:
הרבה אנשים מרחיקים פלאפונים כי פעם הפלאפונים נחשדו שמאזינים להם. אז כשאני מדבר, ואנחנו רוצים שקט שלא יקליטו אותנו, אנחנו מזיזים את הטלפונים.

ב"כ המבקשת:
ככה מאמין הקורבן. הוא מאמין שאפשר להאזין לו ושם את הפלאפון מתחת לאוטו.

(צופים בוידאו)

ב"כ המבקשת:
יש קטיעה של הסרט. הב.מ.וו. שינה את מיקומו, ונעמד הפוך בצד השני של הכביש. כולם עולים לרכב והם עוזבים את המקום. כלומר המאבטח שיקר.
הקורבן נוסע עם המאבטח ועם הנאשם ברכב.

אני רוצה להגיד כמה דברים על הסרט הזה:

  1. הסרט חושף את חוסר מהימנות העדות של המאבטח. לא היה לו שום קשר עין, הוא לא יכול היה לראות מה אירע בסימטה. רואים שהוא מתעסק בענייניו רוב הזמן. בשביל אירוע של הצמדה לקיר מספיקים כמה שניות. היו יותר מפעם אחת שהוא לא הסתכל יותר מכמה שניות. הטענה שהוא לא הסיט קשר עין שקרית. הטענה שהם עזבו את המקום ללא המתלונן גם היא שיקרית.
  2. העובדה שיש שם איזה עניין שהקורבן מגיע, הוא מחביא דברים מתחת לרכב, המאבטח לוקח את אותם דברים, שם אותם ברכב שלו, ולאחר מכן הקורבן שוב לוקח את הכובע. אנחנו לא יודעים אם הוא לקח את הדברים בתוך הכובע, מה היה שם – הכול רק מדברי המתלונן שאומר שהיו שם פלאפונים. ההסבר הזה מוזר. מי מגיע לפגישה של חבר ומחביא מתחת לאוטו שהוא לא מכיר פלאפונים?

גם אם יש לו בעייה של האזנות – למה הוא לא מסתיר באוטו של החבר שלו?
כל הסיפור הזה נראה קצת מוזר.
3. הסרט לא ערוך, כך הוא צולם במקור. אין קטעים שצולמו ולא הוכנסו. הוא קטוע, כי כך עבדו העוקבים. אין שם עניין שלא צילמו בכוונה. להיפך. הקפיצות הן מטבעו של הסרט.
4. אני רוצה להפנות לנקודה החשובה ביותר – בדו"ח 154 ס' 3. יש שני אירועים – בתוך הסמטה שרק אחד העוקבים ראה, ואירוע מחוץ לסמטה, שלכאורה בגלל מילה אחת צריך להיות בסרט. מה כותב עוקב 154? מצטט שהנאשם והקורבן נראו הולכים... פגשו בגבר (המאבטח) עמדו סמוך למכונית הב.מ.וו, הנידון נראה אוחז את עורפו של סימוני בחוזקה, ומיד נכנסו למכונית הב.מ.וו יחדיו ועזבו את המקום. זה אמור להיות מצולם, כי מיד נכנסו.
אין צילום של זה.
יש לזה הסבר.
כל האירוע הזה אין לו זכר בוידאו. שברתי את הראש איך זה מסתדר עם דו"ח העוקב? יש עוד עניין שלא מסתדר. הוא כותב שהם עמדו סמוך למכונית כשהמאבטח נראה חוסם את סימוני ולא נותן לו ללכת. בסרט רואים שהמאבטח והמשיב הם בכלל קוראים לקורבן מהצד השני של הכביש. איך אפשר לחסום אותו? אם הם מחזירים אותו אליהם מה יש למאבטח לחסום אותו? רואים בסרט שהוא משתף איתם פעולה.
אני דיברתי עם העוקב.
ב"כ המשיב:
אני מתנגד. לבקשת בית המשפט אני אשב כעת ושומר את מלוא טענותיי לרבות לעצם אפשרות הטענות של חברי בתור שלי.

ב"כ המבקשת:
אני מנסח מחדש. זה לא טענות של העוקב – זה טענות שלי. זו האפשרות שאני מוצא ליישב את הסתירה.
האירוע הזה זה אירוע שקורה כשהם יוצאים מהסימטה לכיוון הרכב – הב.מ.וו. אחרי האירוע הזה יש מספר שניות שהקורבן נפרד מהם, עובר את הכביש וחוזר אליהם, זה אירוע של מספר שניות. זמן של חציית כביש הלוך וחזור.
מהבחינה הזאת כשהעוקב אומר מייד נכנסו לרכב, יכול להיות שהיה צריך להגיד לא מייד, אלא חצה את הכביש וחזר. יכול להיות שלא מילא את הדו"ח בפירוט כמו שהיה צריך. זה המייד. זה לא מייד כמו במקום ללא חלוף זמן. זה אירוע שהיה לפני הסרט – שלא צולם כשהם יוצאים מהסימטה, החסימה של הקורבן היא ביציאה מהסימטה, שם נחסם על ידי המאבטח, ונאחז בעורפו על ידי המשיב, וזה לא מופיע בסרט, כי הסרט קטוע.

ב"כ המשיב:
בפני כב' השופטת הדסה נאור בדיון הקודם פתחתי ואמרתי שדו"חות העוקבים מפוברקים, ויש שפע ראיות שמלמדות שהן נכתבו בדיעבד ולא בזמן אמת, וגם אם נכתבו בזמן אמת = שקר הן.
בפני כב' השופטת נאור, פרשנו את אותן שפע ראיות ואני אומר אותן בקיצור נמרץ.

הדבר הראשון זה האזנות סתר עוד לפני הודעות של עדים הן כמעט תמיד אוטנטיות. תוך שאני מדגיש , גם בתיק זה. הראנו לבית המשפט לכב' השופטת נאור שהן יוצרות תמונה שונה כפי שכב' השופטת כתבה בהחלטתה. קודם כל זה האזנות סתר – לשם הדוגמה אני אקח 3 דוגמאות:

שיחה 68 – בשיחה הזאת זה ביום ההעלמות של הקורבן 11.7 – המשיב מתקשר לאשתו של הקורבן, קוראים לה לימור. זה הפוך, במציאות – היא עונה לו שאיציק לא עונה, ובסוף היא אומרת לו אם היא חוזרת אליך גם תגיד לו שיתקשר אלי גם. בתמצית – שיחה שמלמדת אוטנטית לא רק על חברות, אלא שהאישה רואה בו את הטוב.

אין כמו זה כדי להטיב ללמד על החברות.

שיחה 32 – פה יש לי הערה. בית המשפט רואה בגלוי איך הוא מדבר, וכשמישהו סוחט אותו הוא אומר לו: "מה אני צריך להיפגש איתך, כדי שתרביץ לי?" למה הוא לא מדבר ככה עם בני?

שיחה הבאה – SMS – הכול בסדר כרונולוגי כמובן – "תחזור אלי, אשתך דואגת לך" היא הייתה בטוחה שהוא הולך להתאבד. בני עשה 300 שיחות, לא 100. הוא דאג לו. זה לא אני צריך אותך תביא את הכסף – הוא דואג לו.

שיחה נוספת – כנ"ל בשיחה 119 (לפי הסימון של הסניגור). הוא מדבר עם צד ג' ואומר אשתו של הקורבן גם דואגת לו.

SMS 119א – אשתו של הקורבן שולחת לבני SMS – "בני, אתה ער?" היא מתקשרת אליו בשיחה 120 וכתוב שם שבני מתקשר אליה – וזה הפוך, היא מתקשרת אליו – היא אומרת לו "חשבתי שנרדמת. אתה שומע, עכשיו שלח לי SMS שלא חוזר הבייתה היום. בני אומר לה, זה בסדר, העיקר שהוא בסדר – הם דאגו שהוא התאבד. היא שואלת אם הוא התקשר אליו? הוא אמר לא, אבל העיקר שהוא דיבר איתך.

שיחה 125 לסימון הסניגור – שיחה בין השניים – הקורבן מתקשר למשיב. בני שואל אותו: "איפה נעלמת?" עונה לו : "אני קצת בדיכאון עם עצמי." ראה המילים של המשיב לקורבן "אל תתרגש" + "תרגע" וגם אומר לו : "סידרתי משהו בן-זונה" רואים שיתוף פעולה בין השניים הממתיקים איזה סוד ביניהם אולי.

שיחה 128 – מתי היא? 5 שעות אחרי הדו"חות של העוקבים, אחרי שבני תקף אותו לכאורה וסחט אותו לפי דו"חות העוקבים. אופי השיחה. הקורבן מתקשר למשיב, איציק מודיע לו איפה הוא – הוא מודיע לסוחט "כרגע אני יורד מהבית" ובני אומר "תבוא לכיוון שלי, אם אתה רוצה". מה יותר מזה? שכב' השופטת נאור ראתה וכל בר דעת רואה את אופי היחסים בין השניים. זה לא מתיישב עם הדו"חות המפוברקים של 5 שעות קודם.
"ביי כפרה".

שיחה 129 – פה הוא שח לתומו עם צד ג' -אסף, הקורבן – שני הצדדים לשיחה לא מבינים מה המשטרה לוחצת על הקורבן בקשר לבני. "מה הבעיה?" אסף שואל אותו. איציק: "לא יודע" אסף: "אולי יש משהו שהם יודעים?" זו לא שיחה אמיתית? זה 5 שעות אחרי הסחיטה. זה ב-17:30 אחרי הצהריים. וזה חבר שלו – אסף.

אני טוען , בלי הסרט טענו שזה מפוברק, אז עוד עם הסרט ?!

שיחה 135 – מתכננים באופן אוטנטי לנסוע ביחד לאילת שתי הזוגות. המשיב אומר שהוא נוסע לאילת והקורבן רוצה להצטרף אליו.

שיחה 141 – בזמן שהמשיב בחו"ל, גם זה רקע, הוא יצא בין ה-18.7 6 ימים לאחר הסחיטה והמכות הנטענות, המשטרה נותנת לו לצאת לחו"ל לחמישה ימים, והוא חוזר ב-22 ביום שישי. בזמן הזה הקורבן מתקשר, בשיחה 141, ואשתו של המשיב אומרת לו " בחו"ל ".

שיחה 142א – יום אחרי שהמשיב חוזר מחו"ל ומוצא שבת לילה לפני שהמשיב נעצר, כרעם ביום בהיר עבורו, הוא חזר מחו"ל, מתקשר אליו הקורבן. השיחה הזאת לא הייתה, ביום הדיון קיבלנו אותה. למה? כי בתוצרים אני רואה את זה, והתובעת אומרת לי שזה לא רלוונטי. כמו הסרט. זה חוד החנית של המשטרה?
איך לא רלוונטי?
התנהלות רגילה של חברים, ואין שום לחץ.

(הערה: כל המספרים של 100+ הם הסימונים של הסניגור)

נעבור לסרט.
אני מפנה לפרוטוקול אצל כב' השופטת נאור. הריני מפנה לעמ' 13-14 ו-16 לדיון ביום 9.8. בעמ' 13 החל משורה 16 – אני אומר שאני חושד מאד שמסתירים מאיתנו את הצילום. היה ברור לנו שהדו"חות הללו מפוברקים. אני עומד ודורש את הצילומים. התובעת אומרת כך – הצילום של אירוע בסימטה אין, כל החומר של העוקבים יוצא עליו תעודת חיסיון. אינני יכולה לענות לשאלת בית המשפט האם צולמו.
שאלתי שאלת תם – לפחות תגידו אם צילמתם או לא. היא לא רצתה לענות.

אני מפנה בלי לפרט להמשך דבריי בעמ' 14 ש' 1-6.

אני עובר לעמ' 16 ש' 7-20 – לדבר חמור.
בית המשפט בהמשך, כשאני המשכתי ללחוץ על עניין הנימוקים, כב' השופטת אמרה לה "תכתבי לי" והפרוטוקול מתעד שהתובעת כותבת מכתב לשופטת, וזה נספח א'. היא כותבת שם: "תוגש בקשה לטיוטת חיסיון לגבי עמדת הצילום. 2. בסרט לא מצולם דבר שקשור לאירוע בסימטה. + אין לדעתנו בסרט דבר להגנת הנאשם לפי הפסיקה."
כאן אני אומר – כשאני מדבר על שערורייה, וכשהגשנו טענה מקדמית וביקשנו לשחרר אותו בלי דיון, והתנהגות של שיבוש הליכי משפט כפי שאפרט להלן.
ההיסטוריה מלמדת, שהפלא ופלא לאחר הסתרת הסרט ולאחר הסתרת עצם העובדה שהוסרט בכלל סרט, ולאחר הגשת המכתב המטעה לבית המשפט הנכבד שהוא נספח א', בדיוק חמישה ימים אחר-כך ב-14.8.2011 חברנו הנכבד התקשר ואמר שיש צילום, ודיסק הצילום עומד לרשותינו.
כאן אני מנתח – קודם כל מה אנו למדים? שלא היה שום נימוק ענייני לחסות ולהסתיר בהגנה את הסרט. זה תובנה ראשונה. דבר נוסף – לא בכדי כב' השופטת קבעה בהחלטתה שלא נחה דעתה.

ב"כ המבקשת:
לא הראנו את הסרט בדיון הקודם – אני יודע שחברי מתלהם וזה מאד מציק לו – נכון למועד הדיון אצל כב' השופטת נאור היה בדעתנו להוציא תעודת חיסיון הן על הסרט והן על עצם זה שהסריטו. הדברים השתנו אחר-כך, עשינו ישיבת חיסיונות נוספת ואני ישבתי שוב עם העיקוב, והשתכנענו שאין מקום לחסות את הסרט. בית משפט קובע שתעודת החיסיון לא תקפה ומסיר חיסיון.
אז יגידו שתמיד התובע עשה מעשה של שיבוש? פה עשינו את זה בעצמנו.

ב"כ המשיב:
מסקנה שלישית – בשלב הזה כשגילו בסרט שלאמיתו של דבר לא היה בסרט כדי לחשוף משהו מעבודת העוקבים והדבר הזה היה ברור מלכתחילה כי כשמצלמים סרט.

אנו נסכם ונאמר שכל הנימוקים בתעודה שכתבה התובעת לשופטת הם שקריים.

לסרט עצמו.
אני מפנה לסעיף 16 לבקשה המקדמית. פירטנו כאן שיהיה קל. עד לקטע 00:08 אין מחלוקת שהקורבן והמשיב נפגשים ומתחבקים ומתנשקים.
אני מדגיש – בסעיף 16 א' – טענה ראשונה, למה העוקבים לא מציינים שהם מתנשקים כשהם נפגשים. זה רלוונטי לתיק. הסתרה.

טענה שנייה – לגבי הטענה כאילו התביעה לא יודעת מה היה בכובע – אני מפנה למונה שמצוין בסעיף 16ב' לבקשה, ואנחנו רואים, בכל המונים האלה חד משמעית שהקורבן הניח בכובע שלו פלאפונים בדיוק כמו שהוא מסר בהודעותיו, ובדיוק כמו שהמאבטח מסר במשטרה. שניהם נחקרו סימולטנית, ושניהם אמרו – כן הוא הכניס את הפלאפון שלו לכובע.

16ג – אני מדגיש, לגבי הסיום – אין מחלוקת שאחרי שהרכב שהמשיב הלבן עשה U-turn המשיב והקורבן יוצאים מהסימטה הנטענת. יש לי כמה הדגשות – חד משמעית יש הפרכה של דו"ח העוקב 154 ס' 3 שכבר צוטט על ידי התובע לבית המשפט. למה? כי הוא אומר הם יוצאים מהסימטה ניגשים לרכב – (מקריא מהדו"ח) – מופרך, לא נכון, שיקרי. לא זו אף זו – ההסבר של התובע מאד מתפתל ולדעתי אומר דרשני. וחושף את המבוכה הברורה שהוצב בפניה נוכח הסתירה בין הסרט לדו"ח.
עוד הדגשה יש לי – אנחנו בניגוד לדו"חות – בדו"חות בכלל לא כתוב שהמתלונן יוצא לצד השני של הכביש. אף אחד לא ראה אותו חוצה את הסימטה המשיב והקורבן, שהקורבן חוצה בחזור לצד השני של הכביש לבדו? הרי הוא בא משם – זה לא כתוב באף דו"ח. הרי לפי סעיף 3 הוא לא חצה את הכביש. לפי הסרט רואים שהוא כן חצה את הכביש. זה מופרך לחלוטין – ברור מהסרט הקטוע שהקורבן עובר לצד השני של הכביש.

מלבד העובדה שהסרט מפריך את הדו"חות – וגם בעקיפין לא רק הדו"ח של עוקב 154 מופרך (שהוא זה שצילם), אלא גם של 8260 (שהלך לסימטה) כי רואים את הקורבן רגוע, הולך לתומו, הולך חופשי, וגם ברור מהסרט שהוא הסתובב חופשי, ויכל גם לברוח, ולעבור לצד השני של הרחוב.

<#5#>
החלטה

אין צורך להעלות בפני בית המשפט את הטענות שהועלו בפני כב' השופטת נאור ואף לא את החלטתה של כב' השופטת נאור – בכל אלו אעיין בכובד ראש טרם מתן החלטתי.
<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תשע"א, 22/08/2011 במעמד הנוכחים.

יעל הניג, שופטת

ב"כ המשיב:
אבקש שבית משפט יסתכל גם על הודעות אשת הקורבן ועל הודעות הנאשם. הערות לסיום:

הערה ראשונה - הנאשם לא מילא פיו לחלוטין מים.
הוא מסר אימרתו בהודעה מיום 24.7 עמ' 4 ש' 132-134 הוא מסר בתמצית כך (מצטט) מוגש.

הערה שנייה – לגבי אשת הקורבן.
היא הסבירה את שיחת הטלפון. השמיעו לה את השיחה. והיא אומרת זה לא בני, זה לא קשור למשיב. אני יצאתי מדעתי מבעלי שבא לי כל פעם עם חברים למכללה. בני היה האחרון אז אני מדברת על האחרון. הודעה מ-29.7 עמ' 3.

אני מגיש פסיקה. החלטה מה-8.8 בש"פ עליון 5564/11 כב' השופט עמית, אני מפנה להדגשות. שם הוא אומר בין אם נקבע שאין או יש ראיות לכאורה, אבל יש בהן כרסומים רבים – לא ממהרים לתת מעצר בית מוחלט. ולא ימהר לתת מעצר בית. יש לו טווח שיקול דעת רחב. גם אם הוא יקבע שיש ראיות לכאורה. וכב' השופטת נאור נהגה נכון מאד בתיק עוד בלי הסרט. קל וחומר כשיש הסרט, והמשיב צריך להשתחרר באותם תנאים, ללא מעצר בית בכלל.
לחילופין – גם אם הנוסח של מאן דהוא יהיה יש ראיות לכאורה, אבל מכורסמות באופן ממשי – התוצאה צריכה להיות באותה תוצאה.

עו"ד וקנין:
ביום 10.7 מוזמן איציק סימוני ליחידה ומנסים במשך 7 שעות לדובב אותו כדי לבוא ולספר אודות המשיב. לכאורה מבוצע איזה אירוע ב-12.7 ומאז ועד ה-24.7 נפגשים עם סימוני ואשתו מספר פעמים. ופעם אחת – לא מוטח בפני סימוני להגיד לו: "אתה מספר שאין כלום, איך זה מתיישב עם זה שלפנינו יש דו"חות שמראים שאתה הותקפת?" זה לא בא לידי ביטוי בשום מקום.
כשאנחנו קיבלנו את הדיסק יום לפני הערר קיבלנו יחד איתו דו"ח עוקב 829, ואני מגיש את דו"ח העוקב לבית המשפט.

ב"כ המבקשת:
829 הוא זה שצילם את הסרט. הדו"ח נחשף יחד עם חשיפת הסרט.

עו"ד וקנין:
לכאורה בקלטת טוענים שהייתה איזו קטיעה. של משהו שלא נראה בקלטת. 829 ישב בזווית של קפלן שצופה על המפגש כשבאים מהסימטה. כלומר אם ראו העוקבים האחרים משהו, גם 829 היה צריך לראות את זה. בדו"ח העוקב אין נקטע – הוא מספר בדיוק מה שהוא רואה, והפלא ופלא הוא לא ראה את מה שאחרים כן ראו.

בהאזנות הסתר אני אפנה לשיחה נוספת – באותו יום לכאורה שמאשימים את המשיב בכך שתקף את הקורבן, הם מדברים מספר שעות בטלפון והקורבן אומר לו "אני היום לא אגיע לארוחת ערב במושב, אני אדבר עם לימור" כלומר – לא עולה שום חשד או חשש לכך שיש מרכיב שהקורבן מפחד, הקורבן נסחט, או אירע לו אירוע מפחיד או טראומטי עם המשיב.

המשיב:
אני מעדיף לא להתייצב לדיון עקב אי נוחות מעברים, ועו"ד שלי ישמעו את ההחלטה עבורי.

<#7#>
החלטה

לאור השעה המאוחרת והתארכות הדיון נדחה למתן החלטה ליום 24.8.2011 בשעה 11:30.
המשיב פטור מהתייצבות ושב"ס פטור מהבאתו לדיון.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תשע"א, 22/08/2011 במעמד הנוכחים.

יעל הניג, שופטת

27

39