הדפסה

מ"ת 36120-07-12

בתי משפט
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני: כב' השופטת שרה דברת – ס. נשיא
מ"ת 36120-07-12
תאריך דיון: 24 יולי 2012

מדינת ישראל
המבקשת
נגד

  1. פואד אלחמאמדה
  2. ראעד אלחמאמאדה
  3. הימד אלחמאמדה

המשיבים
נוכחים: עו"ד חופית קנטרוביץ – בשם המבקשת
המשיבים 1-3 וב"כ עו"ד סמיר אבו עבד
<#1#>

פרוטוקול

עו"ד אבו עבד:
יש הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, אך אנו טוענים לחולשה וכרסום בראיות.

עו"ד קנטרוביץ:
בתיק הזה קיימות ראיות לכאורה אפרט את הראיות לכאורה.
קיימות מצלמות אבטחה של המכולת ששם ארע הארוע. המצלמות מתעדות את האירוע. הם מתעדות את חטיפת המתלוננת לרכב הנאשמים וכולל הצתת הרכב של המתלונן על ידי המשיב 1 וכוויה בפניו של המשיב 1.
אני מפנה את בית המשפט לצפות בדיסק.
בנוסף יש בתיק החקירה גם תצלומים של מצלמת האבטחה. החוקרים פלטו תמונות. מפנה למסמך 33 בנוסף לדיסק שהוגש לבית המשפט.
המתלונן נחקר מספר פעמים. הוא מתאר את הארוע. בחקירתו מיום 11.7.12 הוא מציין שהוא מכיר את משפחת הנאשמים ואת המשיבים עצמם. הוא מספר שהיתה אפילו סולחה בין המשפחות. מראים לו את הסרט מצלמת האבטחה הוא מצביע על כל משיב וחלקו בארוע.
המשיב 1 אושפז בבית חולים סורוקה עקב כויה. הוא טען שהכוויה היא כתוצאה מתנור בבית אימו. אולם בתיק חקירה קיימת עדות של ד"ר מנצור גאוי אליו הגיע המשיב 1 בסמוך לאחר הארוע שם אמר המשיב בפני הרופא שהוא נכווה ממים רותחים של רדיאטור.
אותו רופא מספר כי המשיב היה שרוף לגמרי בידיים ובפנים והוא הופנה על ידו לבית החולים. כששואלים את הרופא ממה יכולה להיגרם הכוויה להערכתו, הוא משיב שהכוויה יכול להיות מאש או ממים רותחים.
מאידך, כפי שאמרתי בראשית דברי, קיימת עדות של המשיב ושל קשת חבריו שאומרים שהכוויה התרחשה מתנור בבית האם.
גם מה שהוא מספר על בלון הגז בבית אימו אינה עולה בקנה אחד עם עדות האם.
בנוסף בחקירה מיום 3.7.12 המשיב טוען שהוא נשרף מתנור בבית אימו ואמר שזה היה בשעה 19:00 כאשר מאמתים אותו עם שעת ההגעה שלו בבית החולים שזה היה בשעה 17:11 אז אומר שהתבלבל, כשהארוע נשוא כתב האישום התרחש בשעה 16:40 .
עניין נוסף הוא שטכנאי מז"פ הגיע לבית בו טען המשיב שהיה פיצוץ של בלון של גז אך לא נמצא שום ממצא חריג.
בנוסף, נערכו שיחות מבוקרות בין המשיב ובינם לבין המתלונן. מהשיחות עולה תוכן מפליל. בין היתר הם אומרים: "המצב שלנו חרא, הדוד שלי גו'מע הוסיף בנזין למדורה. לא יודע מה לעשות" מפנה למסמך ס"ד.
קיימות גם עדויות בנוגע לסולחה עליו מדבר המתלונן. קיימת עדות של ג'ומעה אבו חאמד שמספר שביום ראשון המתלונן רב עם הבנים של אחיו ממשפחת המשיבים. הוא מספר שבוצעה סולחה ביניהם וסוכם שישולם סכום של 5,000 ₪ עבור שריפת הרכב וקנס.
יש עדות נוספת של עיד אבו צביח, זה הבורר ומשכין השלום. גם הוא מספר שגיומעה פנה אליו ומספר על הריב שבין הצדדים ונערכה סולחה.
בתיק החקירה יש עדות של בעלת המכולת המספרת על הקטטה ועל שריפת הרכב.
יש עדות של מוחמד אבו חאמד שהוא ממשפחת המתלונן שבא בסמוך לארוע למקום. הוא נסע אחרי הרכב החטוף, שבו חטפו את המתלונן. הוא פגש את המתלונן סמוך לבית הקברות איפה שהוא הורד.המתלונן שהיה עם שריטות אומר לו בזמן אמת שהיתה טעות בזהוי. במקום גם נמצא בקבוק שזוהה כבקבוק של בנזין עדות להצתה.
המשיבים מכחישים גם כשמראים להם את התמונות ממצלמת האבטחה. הם עומדים על הכחשתם. אם כי, משיב 3 בעדותו מיום 10.7.12, אחרי שמראים לו את הסרטון של מצלמת האבטחה אומר בתחילה: "אולי מישהוא עשה בכוונה, אולי מישהו לא רוצה אותי ועשה את זה בכוונה. לא עשיתי את הדברים האלה". לא ידע מאיפה בא הסרט.
הוא גם טוען שבמועד הארוע שהיה בביתו. טענות האליבי שהוא מעלה יחד עם המשיבים האחרים אינן עולות בקנה אחד עם הראיות. כך למשל משיב 2 טוען שביום הארוע הוא היה כל היום בביתו. אשתו נחקרת אף היא וגם היא טוענת שהוא היה בביתו, עד שנקרא לעזור למשיב 1 בעקבות הכוויה. אלא שהדבר לא עולה בקנה אחד עם פלטי התקשורת המצויים בתיק החקירה. אני מפנה למסמך ס"ב, כאשר המספר הסלולארי שהמשיב מסר שהוא נמצא ברשותו. הפלט מראה שהטענה שהוא היה בבית כל היום לא נכונה.
מעשיהם של המשיבים מקימים עילה למעצר.
לעניין החלופה, מעבר למסוכנות הנלמדת מהראיות בתיק והעובדה שהמשיבים ביצעו מעשיהם לאורו של יום בנוכחותם של אנשים נוספים שהיו במקום, מקום ציבורי, שמו לעצמם כמטרה לתקוף את המתלונן, ככל הנראה על רקע סכסוך משפחות, וזו היתה המטרה ואין בילתה. המסוכנות היא גבוהה.
עבירת ההצתה הינה עבירה מאוד חמורה. המשיבים התחילו בהצתה מבלי לדעת כיצד זה יסתיים. אין ספק כי עבירת ההצתה מקימה סכנה לחיי אדם. נוסיף לכך את העובדה שלגבי המשיב 2 יש לו עבר פלילי ומאסר על תנאי בר הפעלה. מפנה לת"פ 973-09 הרשעה מיום 9.11.09 בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שיבוש מהלכי משפט ואיומים.
יש לו הרשעה נוספת על אחזקת סכין ואחזקת סם לצריכה עצמית.
קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט כאשר הם המשיבים מכירים זה את זה וגם את המתלונן ואנו לא סבורים שיש חלופה שתאיין את מסוכנותם.

עו"ד אבו עבד:
אתחיל מהסוף, אני מגיש לבית המשפט את פסק הדין בת"פ 973-09 ממנו עולה שאין מאסר על תנאי תלוי ועומד נגד המשיב 2.
התיק הזה הוא תיק מוזר. יש עדות של מתלונן. אנחנו מדברים אל ארוע של חטיפה, הצתה ותקיפה על פי מה שמתואר בראיות שבתיק החקירה, שארוע היה ב-30.6.12. יש לנו עדות של מתלונן מה-30.6.12 באותה עדות נותן הסבר איך נכנס למכולת. הוא אמר שהוא לא יכול לזהות את מי שפגעו בו. אני מפנה להודעתו בשורה 13 ו-55. הוא אומר אני לא מכיר אותם. שואלים אותו אם יראו לו את התמונות יוכל לזהות אותם והוא עונה בשלילה.
בשלב מסויים המתלונן מגיש תלונה גם ביום 3.7.12 ומשטרת ישראל לא מאמינה לו. הוא מסר גירסה שגנבו לו את הרכב. זה דבר שלא הסתדר עם הראיות. ביום 3.7.12 חוקרים אותו לא כמתלונן אלא כחשוד בגין עבירה של מסירת הודעה כוזבת. בשורה 13 הוא אומר חד משמעית שהוא שיקר לחוקר כי אחרי המכות שקיבל לא ידע מה הוא אומר. נשאל אם הוא נהג ברכב, הוא אומר שכן אין לו רשיון נהיגה. שואלים אם הוא יודע שהוא בפסילה. אומר שיודע שהוא בפסילה. כך גם עונה לשאלה אם הוא יודע שלרכב אין טסט, הוא משיב שיודע שלרכב אין טסט.
אני אומר שגם עוברים כברת דרך ארוכה עם המתלונן. מזמנים אותו שוב ליום 5.7.12. באותו יום הוא גם נחקר והפעם נחקר לא כמתלונן אלא כחשוד תחת אזהרה בגין עבירה של הודעה כוזבת ושיבוש הליכי חקירה. למרות שמזהירים אותו שוב בשורה 8 לאותה הודעה אומר שלקחו אותו 4 אנשים שאין הוא מכיר אותם ומציין שאינו מסוכסך עם אף אדם.
העדות האחרונה היא מיום 11.7.12 זומן למתן עדות בגלל החשדות הפליליים נגדו ושוב הוא מודה שביצע את אותן העבירות. לא מוצאים לנכון להגיש נגדו כתב אישום כאשר מדובר באדם שיש לו הרשעות בכל התחומים יש נגדו 22 תיקי חקירה שתלויים ועומדים ושוב לא עושים איתו שום דבר.
היום לבוא ולהיבנות על גירסת המתלונן מבחינתי היא גירסה כבושה.
הגירסה שלו היא מאוד כבושה. המתלונן לאורך כל העדויות שלו שמסר במשטרה לא נותן הסבר משכנע ומתקבל על הדעת לכבישת הגירסה שלו. 11 יום.
תמוהה גם בעיני שהוא נחקר במספר הזדמנויות או כחשוד או כמתלונן. בשום צורה כלשהי לא נשאל מה המניע לביצוע העבירות של החטיפה, תקיפה והצתה. עברתי על התיק אין מנעי, אין לזה הסבר. למרות שבשלבים מסויימים אותו חוקר וליד אבו רביע מנסה בצורה זו או אחרת מתוך השאלות לרמוז את המניע.
בכל שלב מנסה המתלונן לבלבל את החוקר ואומר שעשו איתו טעות. מפנה להודעתו מיום 11.7.12 לעמוד 3 לשורות 53-61.
גם המתלונן שם כשהחוקר מחדד שאלה הוא אומר כי רכבו נשרף בטעות שורה 62.
בשורה 78-79 אומר שהיתה טעות ובשל כך הסכימו לשלם לו פיצוי.
בשורה 92 שואלים מי שרף את הרכב אומר לא יודע ולא ראה מי שרף את הרכב.
מציגים בפניו את סרט האבטחה ושואלים בשורה 107 מי זה עם החולצה הלבנה עם הגב למצלמה הוא אומר שזה המשיב 3. אני שואל – אדם שנמצא עם הגב למצלמה איך אפשר לזהות אותו? שואל אותו החוקר מה לבש. עונה לא ברור לו מה לבש. אם זה חולצה לבנה או שחורה.
החוקר שואל בשורה 36 מי זה עם המקל שאפשר לראותו עם הפנים למצלמה, אומר שאינו יודע.
אני שואל איך אפשר שעה שאדם עם הגב למצלמה מזהה וזה עם הפנים למצלמה לא מזהה.

בשורה 47 אומר לו תגיד לי מי זה. פעם אחת עונה שזה המשיב 1 , פעם שניה אומר שזה המשיב 2 ופעם נוספת המשיב 3.

הולכים לראייה אובייקטיבית של עד מומחה, דוח בדיקה עבודות בתחום ראייה דיגיטלית. מסמך מיום 08.07.12. זה בקשר להשוואת המשיבים לדמויות המצולמות במצלמות האבטחה. מסקנת המומחה היא עקב איכות ירודה של הסרטונים והמרחק מהמצולמים לא ניתן להשוות בין המצולמים לבין החשודים.

יש טופס בדיקה נוסף לגבי פענוח של לוחיות הזיהוי של הרכב. שם נטען כי עקב רזולציה נמוכה של איכות הצילום, לא ניתן להשוות.

לגבי המשיב מס' 2, הימד, הוא נעצר ביום 3.7.12 מיד עם מעצרו, ללא זכות היוועצות. בתיק זה לא הוגשה תלונה רשמית, אלא המשטרה התחילה לפעול על סמך ידיעה למשל"ט כאשר בחור בשם מחמוד שלוף מודיע על חטיפה והצתה והוא מציין כי יתכן והם ממשפחת אבו עמרה.

המשיב 2, הימד, מיד עם מעצרו, מפנה לשורה 7-20 נשאל איפה היה במועד הרלוונטי, והוא טען שהיה בבית. נצא מתוך נקודת הנחה שהוא שיקר. עוברים לראייה אובייקטיבית, מפנה לשורה 28 שם נשאל לגבי הנייד שלו והוא אומר שהנייד היה איתו כל הזמן והמספר הוא 052-XXXX563. הולכים לשעת ההודעה על הארוע שזה 16:20. אני עושה את הבדיקה של הטבלה למרות שאני בדקתי ואין עומס על אותה אנטנה ואין זו אנטנה זולגת והוא ממוקם החל מהשעה 15:50 עד השעה 17:01, הנייד שלו ממוקם בין הבתים ולאחר מכן בגבעת החבלנים, זאת אומרת שהוא לא היה במקום הארוע. הארוע היה בשכונה ב' בשגב שלום. הוא מתגורר בפזורה של שגב שלום – "ואדים נעם".

ביום 4.7.12 שוב חוקרים את אשתו. היא נותנת הסבר היכן היה ומציינת את סדר היום שלו, מציינת שהילדה היתה חולה שורות 13-25.

עושים האזנה מבוקרת בין המתלונן לבין המשיב 3, ראעד, ולא נשמע דבר. כך כתוב בתמלול.

לעניין ראעד, הוא מסר עדות ביום 4.7.12. מיד עם מסירת עדות טען שהיה בבית. חקרו את אימו. לא נשאלה דבר ספציפית ונקודתית לגבי ראעד. ביום 7.7.12 נשאלה אם היתה בבית עונה שכן.

בחקירה שלו מוסר מספר נייד. התחלתי לדפדף בתיק החקירה ויש צו לקבלת נתוני תקשורת. אין איתורי תקשורת לאיתורי הנייד שלו.

בהודעתו במשטרה נשאל אם מסכים לעימות אומר שכן, אך לא בוצע עימות.

הוא מסר הודעה נוספת ביום 10.7.12 והוא מכחיש הכל. בשורה 42 אומר שרוצים לסבך אותו. אומר להם שוב את האליבי שלו בשורה 55.

באשר למשיב 1 פואד, שנשרף מהתנור, הוא מוסר את הודעתו בבית החולים, מכחיש את הכל וטען כי נכווה מגז תנור. יש עדים לארוע. בעמוד 2 שורה 13 מוסר לחוקר את מספר הנייד שלו. אין איכונים למרות שיש צו.

ביום 4.7.12 חוקרים אותו שוב. נותן הסבר איך נשרף מספר שתבקש להדליק את הגז מבחוץ. זה תנור פרימיטיבי שיש בו צנרת בלי מפסק ומדליקים אותו באמצעות מצת. ואם יש דליפת גז הלהבה גדולה יותר. ההסבר שלו משכנע. אני מפנה לצילומים שערך החוקר אלפסי ותיעד את סוג התנור. גם הוא מוסר טענת אליבי ביחס לשעה ואימו מאשרת בהודעתה זו.

ממכתב השחרור מבית החולים עולה כי התקבל שעה שהיה פיצוץ בבלון הגז.

לגבי ההודעה של ד"ר מנסור גרגאוי, בתחילת הדרך אומר שאינו זוכר את הארוע. כשמתחילים לאמת אותו ולהציג לו דברים מוכמנים הוא אומר שהוא חושב שזה ממים חמים של רדיאטור שורה 14.

לעניין עילת המעצר, היא סטטוטורית. מתיק החקירה עולה כי נערכה סולחה כמקובל במסורת הבדואית. עקב הטעות בזיהויו של המתלונן.

המשיב 1 בן 22 טרם מעצרו עבד ברותם 3 שנים. אדם נורמטיבי. אין לו עבר פלילי ואף לא תיקי מב"ד. כתוצאה מארוע דליפת הגז, נכווה, קיבל טיפול רפואי ועדיין ממשיך בטיפול זה. אמור לקבל טיפול פלסטי עם שחרורו.

לגבי עמאד, בן 28. התחתן לפני כשנה וכמה חודשים, נולדה לו ילדה קטנה. יש לו הרשעה אחת. אין לו תנאי. עבר תאונה.

לגבי ראעד, בן 20 רווק אין לו עבר פלילי, אין לו מב"דים עובד ברמת חובב בעבודה מסודרת.

מדובר בתיק גדול עם 28 עדי תביעה. כאשר, ע"ת 28 זה תעודת חסיון. המבקשת לא התכבדה ולא הגישה לבית המשפט בקשה להאריך את המועד להגשת תעודת החסיון. אין פראפרזה של המידע בתיק החקירה ומי יודע מתי יתיחל הדיון ויהיה לנו את חומר הראיות.

לאור הכרסום בראיות אנחנו נציג חלופה בהתאם, כמצוות סעיף 21.

<#2#>
החלטה

נדחה למתן החלטה ליום 30.7.12 שעה 09:00.

המשיבים יובאו באמצעות השב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' אב תשע"ב, 24/07/2012 במעמד הנוכחים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

2

8