הדפסה

מ"ת 26083-04-12 מדינת ישראל נ' דהן(עציר) ואח'

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ"ת 26083-04-12 מדינת ישראל נ' דהן(עציר) ואח'

בפני
כב' השופט אלון אינפלד

המבקשת

מדינת ישראל
ע"י עו"ד צברי ועו"ד נאבלסי

נגד

המשיבים

1. אביאל דהן (עציר) – קבוע למועד אחר

2. ישראל אברמוב (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד אורי בן נתן

3. לוטן חלילי – שוחרר

החלטה
בעניין המשיב 2

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו, בקשר לכתב אישום אשר מייחס לו עבירות סמים ועבירות.
החלטה זו מתייחסת לשאלת הראיות בקשר למשיב 2 (הוא הנאשם 2 גם בכתב האישום המתוקן והמאוחד שהוגש ביחס לכל הפרשה, ישראל אברמוב). למשיב זה (להלן: "ישראל") מיוחסים שני אישומים, האישום השני והשלישי. האישום שני עניינו סחר בסם מסוכן בכמות עולה על 50 גרם קוקאין וזאת באמצעות שיחות טלפון, כאשר המסירה מתבצעת על ידי השותף, הנאשם 1 אביאל. האישום השלישי, עניינו ניסיון לסחר בכמות של כ- 50 גרם קוקאין בשליחת הסמים באמצעות שליח הנוסע באוטובוס לרוכש באילת, אשר נתפס בדרך.

על פי האישום השני, שוחח רוני בן אלי (הנאשם 6 בכתב האישום המתוקן) עם ישראל וביקש ממנו לקנות קוקאין. זה מסר שאין לו, אך הפנה אותו לאביאל דהן (הנאשם 1 בכתב האישום המאוחד). אז התקשר ישראל לאביאל וביקש ממנו למכור סם לרוני. זאת, בתמורה לקיזוז חוב בין ישראל לבין אביאל. ישראל גם העביר את מספרו של רוני לאביאל. אביאל התקשר לרוני וסיכם למכור לו 50 גרם קוקאין, בשעה 22:00 באותו יום (2.4.12). נטען כי בהמשך לאמור, אביאל הגיע ברכב מזדה הנהוג על ידי חברתו סיוון למקום המפגש בשעה היעודה, שם בוצעה עסקת סמים אשר בה הועברו לרוני ולנאשם 7 עפר טוביאנה סם קוקאין המחולק לשתי אריזות, במשקל כולל של 52.11 גרם. אז, עזבו שני הקונים הנ"ל את המקום במונית שלהם ונתפסו בהמשך הדרך עם הסמים.
החלטה שניתנה בפרשה זו, ביום 9.5.12 במסגרת מ"ת 17664-04-12 (כמספרו של תיק המעצר האחר שנפתח, בטרם הוגש כתב האישום המאוחד בפרשה), קבעה כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני הקונים לכאורה ביחס לעסקה זו. על מנת שלא להרבות בדברים יתרים, ונוכח התייחסות הסנגור לאותה החלטה בטיעונו המשלים, אסתפק בהפניית הצדדים לאותה החלטה לגבי מבנה הראיות וקישור האזנות הסתר שבתיק לסמים שנתפסו שם. יש לראות את פירוט הראיות שם כחלק בלתי נפרד מהחלטה זו.
למרות האמור באותה החלטה, סבור הסנגור כי הראיות לכאורה ביחס למשיב דנן, ישראל, הן בבחינת "מכורסמות" וזאת בשל כמה טעמים מצטברים, אליהם אתייחס.
ראשית, מפנה הסנגור את שימת הלב לכך שהמשיב, בניגוד ליתר המעורבים לכאורה בעסקה זו, לא שמר על זכות השתיקה. אכן, היו שיחות שהוא לא הצליח להסביר את תוכנן ובקשר לכך מפנה הסנגור לכך כי הוא נחקר 9 ימים לאחר כל האחרים. אין ממש בטענה זו. אין מדובר בשיחות קצרות טכניות אלא שיחות של ממש אשר צריכות להיות מובנות למי שהיה שותף בהן. הניסיון מלמד כי לא פעם מצליחים חשודים להבין שיחות אשר שמעו זמן רב קודם לכן ולהבהיר את התוכן, משהוצג להם. כאן, המדובר בשיחות אשר לכאורה עוסקות בעסקאות רחבות היקף מסוג כלשהו. אף בהנחה שמדובר בקודים, על פני הדברים אין מדובר בעסקאות יום יומיות, וקשה להניח כי בשיחות שכאלה ישראל הבין את דברי בר שיחו בעת השיחה, אך במשטרה לא הבין אפילו את דבריו שלו, אפילו כאשר שמע את השיחות במלואן וברצף הנכון.
הסנגור סבור כי אף בהנחה שעולה מתוך השיחות כי מדובר אכן בקודים לעבירה. אין מדובר בהכרח לעבירת סמים. הסנגור מזכיר בהקשר זה את הזכות להימנע מהפללה עצמית, וכך מסביר את הסבריו המגומגמים, או חוסר ההסבר של המשיב לחלק מהשיחות. אף בטענה זו אין ממש. בהחלטה הנ"ל, בדבר המעורבים האחרים, יש ניתוח של חלקי השיחות, המסביר היטב מדוע הקשר הדברים משתמע כשיחה על דברים שאינם חוקיים, היכולים לבוא בחבילות סגורות של "50", אבל אפשר גם לפתוח ולמכור חלק וכן כי חבילה שלמה נקראת "גולה" וממילא משתמע כי מדובר בנפח מועט. השיחות הובילו, לכאורה, לפגישה לילית לביצוע העסקה שנצפתה על ידי העיקוב, כאשר לאחריה נתפסו שני הקונים עם סמים, שתי חבילות אשר אחת מהן מתאימה לכאורה מאוד להיות "גולה" של "חמישים". נכון שהתפיסה אינה בהתאמה מושלמת לשיחות, אך היא מהווה את ההסבר היחיד העומד לפנינו לתוכנן. הכול כמפורט באותה החלטה.
צודק הסנגור כי המשיב ישראל לא נתפס עם הסם ברשותו ולא נצפה על ידי עוקבים במפגש לילי רגע לפני מכירת הסם. למעשה, כל הראיות נגדו אינן אלא שיחות הטלפון. הסנגור סבור כי, בנסיבות אלה, המשיב רחוק מדי מהסם. לפיכך, הראיות נגדו הן נסיבתיות לגמרי, וערכן פחות. בעניין זה יש לומר כי לו מדובר היה רק בשיחה אחת, אפשר היה לומר שיש מקריות בדבר. אולם, רצף השיחות המתואר בסעיפים 14-17 לאותה החלטה, בשילוב עם תפיסת הסם או עיקוב, בזמן שהוא כמעט זמן אמת עם השיחות של המשיב ישראל, פשוט אינו מאפשר לנתק את בעל שיחות מהעשייה הפיזית של המעורבים האחרים באותן שיחות. על כך יש להוסיף, כפי שצוין באותה החלטה, כי שתיקה של כל יתר המעורבים בפרשה, יחד עם "שיתוף פעולה בחקירה" של ישראל, אשר למרות "שיתוף הפעולה" אינו מצליח להסביר את השיחה, מקים תשתית משכנעת מאוד, אף לגבי אותו אחד, שכן ניסה להסביר ולא הצליח, ולמרות שהוא לא נצפה על ידי עוקבים בשטח (כאשר אין אינדיקציה בשיחות שהוא אמור להיות שם).
טענה אחת של הסנגור אכן צריכה תשובה. הסנגור העלה בדיון טענה כי בתיק אין צווים כדין בדבר האזנות הסתר שבוצעו. לאחר הדיון, הוצגו הצווים לעיון הסנגור (באיחור ניכר). לפיכך, רק בתשובתו בכתב, ושלא באשמת הסנגור, הועלתה הטענה כי למרות הצגת הצווים, עדיין אין צו המבסס את האזנת הסתר לטלפון הנייד המסתיים במספר 8282. מכאן מסיק הסנגור כי האזנה זו לא הייתה חוקית, ואם כן, הרי שהשיחה הקריטית נופלת ולא תבוא בחשבון הראיות. לעניין זה ניתנת למדינה ארכה בת 10 ימים להגיב תוך צירוף של הצו הרלוונטי עם הסבר כיצד הוא חל על אותה שיחת טלפון. אם לא תינתן תגובה כאמור, או שלא תניח את הדעת, תקום למשיב עילה לבקש עיון חוזר בשאלת מעצרו.
סיכומו של דבר, על יסוד הקביעות שנקבעו באותה החלטה מיום 9.5.12, יש לקבוע שיש ראיות לכאורה נגד המשיב ישראל, ביחס לאישום השני.

אף האישום השלישי מיוחס למשיב. על פי אישום זה, קשרו ישראל (המשיב דנן) ואביאל (הנאשם 1) עם תושב אילת, לוטן חלילי (הנאשם 8 בכתב האישום המתוקן והמאוחד להלן: "לוטן"), לפיו יספקו השניים וקוקאין לשלישי לאילת. נטען כי בפועל אכן נשלחו כ- 50 גרם קוקאין לאילת, באמצעות שליח שנתפס על ידי המשטרה בדרך. יש לציין כי אין החלטה מסודרת אודות הראיות ביחס לאישום זה. שכן השליח נתפס בנפרד, אביאל טרם טען לראיות ולוטן הסכים כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, ונקבעה לו חלופת מעצר.
נטען כי העסקה נרקמה ביום 12.3.12. בו ביום, בשעה 15:15 ביקש ישראל מאביאל, בטלפון, לדחות ליום אחר. אולם אביאל הפציר לקיים העסקה בו ביום וכך סוכם. אז פנה ישראל לאחד אלברט דוידוב (המואשם בנפרד להלן: "דוידוב") וסכים עמו שזהו ייקח את הסם למקום מפגש מסוים באילת, שם ימסור את הסם ללוטן או מי מטעמו. אולם, לאחר מספר שיחות בין אביאל לישראל ובין ישראל לבין לוטן, סוכם על דחיית העניין ליום המחרת. ישראל הודיע לדוידוב וכן מסר לו כי הוא עתיד לנסוע לאילת באוטובוס בשעות הצהריים.
עוד נטען כי ביום 13.3.12, בשעות הצהריים, שוחח ישראל עם דוידוב וסיכם לפגוש אותו או מי מטעמו בשעה 12:00 לקבל את הסם ואז עדכן את אביאל. הוא עדכן את לוטן בפרטי הנסיעה וסיכם עמו כי הדליח דוידוב יקבל תמורה של 1000 ₪ על פעולתו. סמוך לשעה 13:45 פגש ישראל או מי מטעמו את דוידוב ומסר לו את הסם והודיע במסרון ללוטן כי הסם בדרך. בהמשך, בעת היות דוידוב בדרך ובעת מעצרו שוחחו ישראל ולוטן על התקדמותו.
הסנגור לא חלק על כך שישראל מכיר את כל הנפשות הפועלות ושוחח עמן בזמנים הרלוונטיים. לשיטתו, למרות החשד הברור, לא ניתן להסיק כי מדובר בעסקת סמים. הוא הסכים כי מתוכן השיחות עולה אכן "התרגשות מסוימת", כלשונו, ממעצרו של דוידוב, אך אין בכך כדי ללמד על מעורבות הצדדים בעסקת סמים. הוא הצביע על כך שאף אחד מן המעורבים לא מפליל את האחרים.
עתה יש לבחון אם הנסיבות והשיחות קושרות באופן חד משמעי את ישראל והאחרים לביצוע עסקת הסמים. חשוב לציין כי דוידוב בחקירתו מודה בהיכרות עם ישראל, היכרות מילדות, אך טוען כי ישראל כלל לא ידע שהוא נוסע לאילת.
בשיחות אכן ישראל מדבר עם דוידוב על נסיעה לדרום, ומכיוון שזה נתפס בדרך לאילת, הדעת נותנת שלכך הכוונה. בשיחה מס' 100 מיום 12.3.12 שעה 18:18, עולה בשיחה "אוטובוס של 12:00", ישראל מעדכן את לוטן בבירור כי "היום לא מסתדר" ורק "מחר" בבוקר או בצהריים. ישראל אומר במפורש ללוטן שייתן 1000 ₪ ל"בחור". משיחה זו משמע כי אכן מדובר באיזה שהוא עניין שדורש תשלום לבחור, נסיעה לא תתבצע באוטובוס של 12:00 אלא למחרת . שיחה 124, משעה 19:58 ישראל מדבר עם דוידוב על שעות אוטובוסים בהקשר "לשם" ו"חזרה" וכן על כך שדוידוב צריך "לבוא" אל ישראל. עדיין לא חד משמעי שהדברים קשורים, אך שוב נשמע האוטובוס ונסיעה הלוך וחזור, בתיאום עם ישראל. שיחה 133 משעה 22:10 באותו יום, ניסיון לתיאום מפגש בין דוידוב לישראל, ממשיך למחרת, 13.3.12 בשיחה 149 משעה 11:33.
שיחה מרכזית היא בין ישראל ללוטן ביום 13.3.12, שעה 12:17 (מספר 159). אז ישראל אומר מפורשות "בשעה שתיים וחצי ה...איך קוראים לזה ...ה...מרכזי יוצא אליך". משמע אותו תיאום לגבי האוטובוס עם דוידוב, מתקשר באופן מובהק עתה ללוטן. לוטן מוודא "נתת לו את המספר שלי?". ישראל מזכיר כי הוא שלח את "החוזה" ויש לשלם לו 1000 ₪. מסכם איתו "חצי מקדמה" ולגבי השאר "נסתדר". לוטן שואל איך קוראים לו, וישראל לא עונה. במקום זה עונה רק "הוא היה אצלך.. אתה מכיר אותו.. עם משקפיים". מכאן נלמד כי מדובר בחוזה, או בעניין שעליו יש לדבר בקוד, כמו כן מדובר בעניין שלגביו לא ראוי להזכיר שמות בטלפון, ואין זו פעם ראשונה. יוזכר כי לא מצאו מסמך המתאים לחוזה אצל דוידוב והוא אף לא מסר גרסה שכזו.
בשעה 13:43 לכאורה מתועדת פגישה בין דוידוב לבין ישראל. שכן (לאחר כמה שיחות קודמות) אומר דוידוב לישראל שהוא "במדרגות" וישראל משיב שהוא "בא". בדיוק 7 דקות אחר כך מדווח ישראל ללוטן במסרון "יצה אליך אחי" (כך במקור). אני מסכים עם המדינה כי מתחיל להיות קשה מאוד לפרש סיטואציה זו אלא בהבנה שמיד לאחר המפגש של ישראל עם דוידוב, יוצא דוידוב אל לוטן בתיאום של כל המעורבים. הדבר משתמע בהחלט כשליחות, שליחות של דוידוב מישראל אל לוטן.
עתה, להשלמת התמונה, דוידוב נתפס עם הסמים. הסנגור מאשר שישנה "תכונה" טלפונית לאחר מעצרו של דוידוב. עיון מלמד כי מדובר בלחץ של ממש, כאשר קוראים השיחות ברצף. בין השאר בשעה 20:21 שואל במפורש לוטן את ישראל "יכול להיות שהוא נעצר?". מדוע זו אפשרות? הדבר מלמד כי כולם מודעים היטב כי דוידוב היה עסוק בדבר עבירה. יתירה מזו, בהמשך אותה שיחה הוא שואל את ישראל "אין מצב ידפוק לך שפשוף, אה?" ישראל משיב על תזה בוגדנית זו - ביחס לחבר ילדותו - בשלילה. למה שלוטן יחשוד בבגידה? אלא אם יש לאותו שליח אינטרס "לדפוק שפשוף". כאשר ידוע, אובייקטיבית, כי דוידוב היה בדרך לאילת כאשר הוא נושא עמו מטען יקר של סמים.
בשיחה, כמה דקות מאוחר יותר, מס' 241, יש שיחה נוספת. בשיחה זו לוטן וישראל מסיקים באופן מפורש מהנסיבות שמדובר במעצר. לוטן מברר "הוא לא יפתח את הפה?" משמע שלוטן מודע לכך שהוא קשור לסיבת מעצרו של דוידוב. לוטן מבהיר לישראל שגם אם פתאום דוידוב מתקשר, אין הוא רוצה לפגוש אותו, שמא יעשה לו "כיפה אדומה" היינו הכנסתו למלכודת (מהקשרם של דברים הכוונה למלכודת משטרתית).
סיכומו של דבר, בהעדר גרסה קוהרנטית אחידה ובהירה של לוטן, דוידוב וישראל לרצף שיחות מפליל בעליל זה, אין מנוס מן המסקנה כי השיחות קושרות היטב את ישראל ולוטן לסמים שנתפסו אצל דוידוב. צדק אפוא סנגורו של לוטן שלא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ונפנה מיד לשאלת החלופה.
המסקנה היא שיש ראיות לכאורה נגד המשיב ישראל אברמוב גם ביחס לאישום השלישי.

לעניין עילת המעצר בשים לב לכך שמדובר בשתי עבירות שעניינן קוקאין בכמות של כ- 50 גרם בכל פעם, הרי שעילת המעצר ברורה ומובהקת. עילה זו מחוזקת לכאורה על ידי עבר פלילי מכביד ומגוון, הכולל, בין השאר, מספר מאסרים בפועל אשר הוטלו בגין עבירות סמים חמורות. כאשר האחרונה שבהן היא עונש מאסר בפועל בן 26 חודש, שהוטל בשנת 2009, אליו נלווה מאסר על תנאי בן שנה בגין עבירות סמים, התלוי ועומד נגדו.
הסנגור הזכיר כי ישראל נעצר 9 ימים אחרי האחרים. ניתן הסבר לפיו מדובר היה בהתלבטות מבצעית של היחידה החוקרת, אם להמשיך לגביו את החקירה סמויה או לעצור כמו שנעצרו האחרים. לטעמי, ההסבר מניח בהחלט את הדעת ואיני מבין את טרוניית הסנגור. אין בפער זמנים זה כדי להוות הבעה של עמדה של המדינה כי הוא אינו מסוכן. יתרה מזו, אפילו מדובר היה במחדל משטרתי, ואין מדובר במחדל, אין לאיחור כזה במעצר משקל ממשי לעומת העוצמה של עילת המעצר.
הסנגור לא טען לעניין אפשרות חלופת המעצר, ולפיכך ניתנת לו ההזדמנות עתה לעשות כן.

ניתנה היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בנוכחות המשיב, סנגורו עו"ד בן נתן והתובע עו"ד מסעד.

6 מתוך 6