הדפסה

לסמן ואח' נ' שייך מוחמד

בקשה מס' 2

בפני
כב' השופטת אילת דגן

המבקשת/נתבעת
עטאף שייך מוחמד

נגד

המשיבים/תובעים

  1. אילנה לסמן
  2. מרקוס לסמן

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין חיוב בהוצאות או הפקדה כתנאי להותרת התביעה על כנה.

עסקינן בתביעת פינוי דיירת מוגנת מכח חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). הנתבעת דיירת מוגנת במושכר בהתאם להסכם שכירות מיום 15/07/1994.

לטענת הנתבעת, כתב התביעה הינו שימוש לרעה בהליכי בית משפט במטרה ליצר לחץ על הנתבעת לסלק את תביעתה הכספית שהוגשה על ידה ביום 23/01/14 נגד התובע, שהוא בעל הדירה בה היא מתגוררת, בגין אי שמירה על המושכר במצב תקין וראוי לשימוש. התיק מנוהל בפני כב' השופטת נבון.

לאחר שנודע לתובע 1 כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה בתביעה הנ"ל, פנה לנתבעת ואיים כי אם לא תסיר את תביעתה הכספית יגיש נגדה תביעת פינוי. גם לאחר הגשת תביעת הפינוי פנה התובע לנתבעת בשנית והציע לה כי כל צד יסלק את תביעתו. לאחר שלא נכנעה ללחצים מימש את איומיו והגיש ביום 09/06/14 עם אשתו כתב תביעה נגד הנתבעת, שנוסחו זהה לכתב תביעה זה.

כתב התביעה הקודם הודגש לבית הדין לשכירות אך כב' השופט פרידמן הורה על העברתו לבית משפט השלום. הנתבעת הגישה כתב הגנה ונקבע מועד לדיון ליום 05/01/15 בפני כב' השופט אייל דורון. התובעים לא התייצבו לישיבה וכב' השופט דורון הורה על מחיקת התביעה וקבע כי ההוצאות שייפסקו לטובת הנתבעת יובאו בחשבון ככל שתוגש תביעה נוספת.
לגופה של התביעה יש להורות על דחייתה, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה נגד הנתבעת בהתאם לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב 1972. כמו כן יש להורות על דחיית התביעה מאחר והתובעים שטוענים לזכות בעלות בנכס, אינם קשורים להסכם השכירות המוגנת ולא הציגו בפני הנתבעת הסכם רכישה של הדירה/שטר מכר או נסח טאבו המעיד על בעלות. הנתבעת שילמה לתובע 1 את דמי השכירות רק בהסתמך על דבריו כי הוא הבעלים החדש.

לטענת המשיבים, הבקשה מעלה טענות עובדתיות שאינן נתמכות בתצהיר. טענת המבקשת כי היא התובעים אינם בעלי הדירה מופרכת שעה שהגישה נגדם תביעה כבעלי הדירה.

ביחס לפסיקת ההוצאות, עוד באותו יום שניתן פסק הדין, הגיש ב"כ המשיבים בקשה לביטול פסק הדין. ב"כ המשיבים הדגיש כי מדובר בטעות משרדית מאחר וסבר כי התיק מתנהל בפני כב' השופטת נבון ואף התייצב באולמה באותו מועד. כב' השופט דורון דחה את הבקשה וקבע כי יש להגיש תביעה חדשה. השופט דורון דחה את בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות ולדחיית התביעה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף, "הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה ומעל לכל ספק כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף; וראה ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151 , ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721 , ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין".

ראו בענין זה גם החלטת כב' השופט דורון באותו עניין בהליך שהתנהל בפניו בבקשה לסילוק: "לאחר שעיינתי בבקשת הסילוק על הסף ובכתבי הטענות, הבקשה נדחית, ללא צורך בקבלת תגובה. כל הטענות שבבקשת הסילוק על הסף הן טענות אשר יש לבררן, ומן הסתם הן אכן תתבררנה, במהלך ניהול ההליך העיקרי".

ביחס להוצאות המצב שונה ואני סבורה כי נכון להשית על התובעים הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך שבפניי שכן הנתבעת הוציאה הוצאות שונות לשם ניהול הגנתה בתביעה הקודמת. בניגוד לטענת המשיבים כב' השופט דורון לא המליץ על הגשת תביעה חדשה אלא קבע כי " ספק אם יש הגיון בהתדיינות בנוגע לבקשה לביטול פסק הדין, שעשויה להיות כרוכה בחיוב בהוצאות בסכום גבוה יותר" (מהפסד האגרה ששולמה על ידם).
לפיכך תשלם התובעת לנתבעת סך 3,000 ₪. ההוצאות תופקדנה בקופת בית המשפט עד ליום 1/5/15 כתנאי להמשך ניהול התיק כאן.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.