הדפסה

לניר נ' המוסד לביטוח לאומי

30 אוגוסט 2015
לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר
נציג ציבור ( עובדים)- מר שאול דיוויס

התובעת:
שושנה לניר, ( ת.ז.-XXXXXX808)
ע"י ב"כ: עו"ד גלית קופרשמידט

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בתואל חדד

החלטה

1. התובעת הגישה תביעה להכיר בפגיעה הנפשית מיום 3.12.15 כ"פגיעה בעבודה".

2. התובעת ילידת שנת 1954.

3. התובעת משמשת עובדת במשרד הרווחה משנת 1995, והחל משנת 2000 משמשת כעובדת סוציאלית ביחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.

4. בתקופה החל מ-1.6.2013, עת החלה לעבוד ביחידה עובדת סוציאלית חדשה בשם גב' שרון בלום ( להלן: שרון), נעכרה מערכת היחסים בין עובדות היחידה לבין התובעת, וזאת לפי טענתה. התובעת טוענת כי מאותו מועד ואילך השתנתה מערכת היחסים בצוות, כך שהתובעת מצאה עצמה מוקצית ומבודדת חברתית ומקצועית.

5. ביום 3.12.2013 שבה התובעת לעבודה לאחר יום חופשה, וגילתה, כי היא לבד במשרד, דבר זה לא הודע לה מראש. כשהגיעה התובעת המתינה לה הודעה שנקבעה לה פגישה עם מטופלים, והפגישה שהייתה קבועה לה מראש נעלמה מהיומן ללא תיעוד. בנוסף הייתה אמורה לצאת לבדיקה בצהרי היום ולא ידעה אם מישהו יגיע להחליפה. התובעת חשה בדידות, עלבון והשפלה.
כמו כן, התובעת גילתה באותו יום, כי שרון חברה בוועדת היגוי דבר הנחשב הטבה שניתנת לעובדים ותיקים. הענקת ההטבה לשרון שהינה העובדת החדשה, ולא לתובעת שהינה עובדת ותיקה גרמה לתובעת לקריסה נפשית " ב-3.12 חלפה לי התקווה..." ( עדות התובעת, עמ' 12 שורה 28).

6. כתוצאה מאירוע זה נתקפה התובעת חרדה ושקעה בדיכאון חריף. היא מטופלת מאז תרופתית ולא שבה לעבודה עד היום.

7. לאחר ששמענו את עדי הצדדים מצאנו כי התובעת הוכיחה כי התיאור המופיע בתצהירה ביחס ליום 3.12.2013 הינו אירוע שיא. עדות התובעת נתמכה בעדותיהן של גב' דליה אהוד, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים במחוז הדרום, ושל גב' רחל אבידן, המפקחת הארצית על יחידת הסיוע. התובעת נפגשה עם גב' אהוד בתאריך 5.12.2013 וסיפרה לה על המשבר הנפשי בו היא מצויה. הגב' אהוד מסרה בעדותה כי "לאורך כל הפגישה היו לה פרצי בכי ובנקודת זמן מסוימת היא אמרה שהיא רוצה להתאבד, שנמאס לה" ( עמ' 4 שורות 19-20). לעדות זאת יש חשיבות בשל המועד בו התקיימה הפגישה עם גב' אהוד שהוא יומיים לאחר אותו אירוע שיא לו טענה התובעת.

גב' אבידן הודתה בחקירתה אצל חוקר המוסד לביטוח לאומי כי ידעה היטב עם כניסתה לתפקיד מילוי מקום לתקופה של כחצי שנה מאז מאוגוסט 2013, כי התובעת טוענת שהצוות מחרים אותה ( נספח נ\5).
ביום האירוע 3.12.2013 שלחה התובעת לגב' אבידן הודעת טקסט ובה כתבה את הדברים הבאים:
"אני אומרת שוב ושוב שאני עוברת התעללות ובשורה התחתונה לא נעשה כלום להפסיק אותה; אני כבר לפני שבועיים הסבתי את תשומת ליבך למצב ולחשש שהבריאות שלי תקרוס; אני רועדת פיזית; מחרימים אותי, זה נידוי ( נספח ו' לתצהיר).
דברים אלה מחזקים את גרסת התובעת לפיה האירועים בעבודה כמו גם מצבה הנפשי הגיעו לשיא ב-3.12.2013.

8. אשר על כן, אנו ממנים מומחה מתחום הפסיכיאטריה, את ד"ר אהרונסון רמי אשר יתבקש להשיב על השאלות הבאות:
א. טרם מתן התשובות לשאלות ההבהרה, יבדוק המומחה את התובעת.
ב. מהו ליקויה של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?
ג. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 3.12.2013, כמתואר בעובדות המקרה?

9. הצדדים יעבירו לבית הדין עד ליום 6.9.2015 את כל החומר הרפואי שברשותם ואשר ברצונם להעביר למומחה הרפואי.

10. בחלוף המועד, המזכירות תעביר למומחה הרפואי את החלטה זו בצירוף כל החומר הרפואי הנמצא בתיק.

11. המומחה ימסור את חוות דעתו עד ליום 7.10.2015.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ה, (30 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר שאול דיוויס
נציג ציבור(עובדים)

אילן סופר
שופט