הדפסה

לנדס נ' דפרון פתח תקוה 1972 בעמ ואח'

לפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

התובעים:
ארקדי לנדס (ת"ז XXXXXX071)
טטיאנה מצייב (ת"ז XXXXXX070)
מרגריטה קוסטוצנקוב (ת"ז XXXXXX618)
ויקטור קון (ת"ז XXXXXX612)
ילנה שמיס (ת"ז XXXXXX350)
ודים אושרוב (ת"ז XXXXX702)
שמעון זפרני (ת"ז XXXXXX931)
אילייב ולדיסלב (ת"ז XXXXXX009)
ילנה סביץ' (ת"ז XXXXXX900)
יפים צייטלין (ת"ז XXXXXX312)
מיכאל יופה (ת"ז XXXXXX990)
יצחק מגריסו (ת"ז XXXXXX533)
סופיה ינגולטוב (ת"ז XXXXXX298)
איגור קוזמין (ת"ז XXXXX930)
סונטה דרפקין (ת"ז XXXXXX882)
אירנה מודונוב (ת"ז XXXXXX517)

ע"י ב"כ: עו"ד עידו אקרמן

-

הנתבעת:
דפרון פתח תקוה 1972 בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד שמואל שלוח ועו"ד עפר דקל

פסק-דין

האם על הנתבעת, מפעל המייצר מעטפות ומחברות, חל צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
התובעים עבדו בזמנים שונים במפעל הנתבעת. הנתבעת מייצרת, בין השאר, מעטפות ומחברות.
התובעים בצעו עבודתם בנתבעת באמצעות מכונות הדפסה.
נתבעים 3-2, מנהלי החברה, נמחקו מהתביעה בהסכמת התובעים בדיון.

המחלוקת:
האם חל על הצדדים צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס או צו הרחבה אחר, ולכן על הנתבעת לשלם לתובעים את זכויותיהם מכוח אותם הסכמים.

עדים:
מטעם התובעים שמענו את עדויותיהם של כל התובעים.
כן נשמעה עדותו של עו"ד רועי אקרמן, נותן חוות הדעת מטעם התובעים.

מטעם הנתבעת נשמעו עדויותיהם של –
מר אברהם טיברגר, חשב הנתבעת;
מר יוסף דוברובסקי, מנכ"ל הנתבעת;
גב' דורית גלזר , נותנת חוות הדעת מטעם הנתבעת.

הכרעה –
לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, עיינו בחווֹת הדעת שהוגשו מטעמם ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעות להידחות ברובן.

המסגרת הנורמטיבית
נבחן להלן את ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה על פי הענפים הרלוונטיים. יצוין כי התובעים לא הפנו בכתב התביעה לצו הרחבה או הסכם קיבוצי מסויים.

ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה:

ההסכם הקיבוצי נכרת בין:
"בין: התאחדות התעשיינים בישראל – מחלקת העבודה וסקצית הדפוס על ענפיו, המהווים צד אחד לצורך הסכם זה ...

לבין: ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מיוצגת ע"י האיגוד הארצי של פועלי הדפוס, הכריכה והקרטונז' ו/או מועצות הפועלים, שבתחום שיפוטן נמצאים המפעלים וועדי הפועלים שמהווים צד אחד לצורך הסכם זה...".

בהסכם מוגדר "מפעל": "כל מפעל בתעשית הדפוס המשתייך להתאחדות התעשיינים בישראל והמעסיק עובדים שכירים כולל שירותים."

"עובד" מוגדר: "כל עובד במפעל, ללא הבדל תפקיד או מקצוע, פרט לנוער עובד."

הנתבעת הייתה חברה בהתאחדות התעשיינים ולכן זהו ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לענייננו, אם הוא אכן חל. מעיון בהסכם קיבוצי זה עולה כי הוא חל על מפעלים בתעשיית הדפוס והכריכה.

צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה קובע כי הוא חל –
"על כל העובדים בישראל בתעשית הדפוס על כל ענפיו ומקצועותיו, בכריכיה וכל שיטת דפוס אחרת, לרבות כל המועסקים בפוטוליטו, בצילום, הפרדת צבעים, סדר צילום, מעתיקי לוחות אופסט, ליטוגרפיה, בלט, אופסט, משי לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידיהם של כל אלה, במפעלים שמועסקים בהם יותר מ-20 עובדים...".

תעשיית הדפוס מוגדרת בצו ההרחבה: "כל מפעל בתחום: דפוס הבלט, האופסט, פוטוליטו וכל מפעל העובד בשיטת דפוס אחרת והכריכה".
ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הקרטונאז':
הסכם קיבוצי כללי נוסף שיכול ורלוונטי לענייננו הוא ההסכם הקיבוצי הכללי או צו ההרחבה בענף הקרטונאז'. בהסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הקרטונאז' שנחתם בין התאחדות התעשיינים להסתדרות, מוגדר "מפעל" כמפעל בענף הקרטונג'.
תעשיית הקרטונאז' ומוצרי נייר מוגדרת בצווי הרחבה נוספים הקשורים לענף הקרטונאז':
"כל מפעל בתחום: מקצוע הקרטונג', מוצרי הנייר, הקרטון והאריזה למיניהם להוציא ייצור הנייר". אין מחלוקת כי הנתבעת איננה מייצרת קרטונים ולכן ההסכם או הצו אינו רלוונטי.

התובעים טוענים שמר טיברגר הבטיח להם כי יקבלו זכויותיהם על פי ענף הקרטונאז'. גרסת התובעים הייתה זהה (לדוגמא: עמ' 8 לפ' שורה 14 לעדות זפרני, עמ' 15 לפ' שורה 14 לעדות לנדס). גם אם נקבל גרסה זו, אין חובה על מעסיקה לשלם לעובדים את זכויותיהם על פי צו הרחבה כזה או אחר אלא אם הוא חל עליה על פי דין או אם אכן שולמו זכויותיהם של העובדים הלכה למעשה על פי הצו לאורך תקופת עבודתם .

נבחן להלן מה היה עיקר עסוקה של הנתבעת, תוך התייחסות מיוחדת לעדויותיהם של התובעים ולהסכם הקיבוצי בענף הדפוס .

עדויות התובעים:
מעדויות התובעים התחוור כי חלקם הגדול של התובעים לא הבינו כלל את תצהיריהם:
"ש. כתבת בתצהירך שמרכיב ההדפסה והפעילות של הייצור הסתכם
ב- 15 – 10 אחוז מכלל התהליך. איך אתה יודע את זה?
ת. אני כתבתי את זה?"
(עמ' 16 לפ' שורות 4-2 לעדות ולדיסלב)

"ש. מה שקראתי לך עכשיו הבנת? כשאני מציג לך את הסעיף עליו חתמת (סעיף 7 לתצהיר) אתה מבין מה כתוב פה?
ת. לא. ... כשבא כוחי חוזר בשבילי על השאלה אם אני מבין מה כתוב בתצהירי – אני משיב, לא כל כך."
(עמ' 16 לפ' שורות 15-13 וכן שורה 18 לעדות ולדיסלב).

"ש. אז מה שכתוב פה (הכוונה בתצהיר – הוספה לא במקור – א.ג.כ.)
לא נכון, כי קיבלת תוספת שכר?
ת. קיבלתי, כן."
(עמ' 17 לפ' שורות 20-21 לעדות ולדיסלב).

עוד התחוור כי השפה העברית לא שגורה בפיהם של התובעים ולא נרשם מי תרגם בעבורם את התצהירים:
"ש. איפה כתוב שהבת שלך תרגמה לך?
ת. זה לא כתוב."
(עמ' 24 לפ' שורות 16-15 לעדות קוזמין)

"ש. מדוע אתה צריך מתרגמת?
ת. אני לא מספיק שולט בעברית, מכיוון שמדובר במעמד רציני.
ש. אתה מבין מה כתוב במסמך שאני מציג לך? (ב"כ הנתבעת מצביע על התצהיר).
ת. לא.
ש. איך חתמת על מסמך שאתה לא יודע מה כתוב בו?
ת. כמובן שהיו אנשים שמבינים ותרגמו לי את זה.
ש. מי האנשים?
ת. אנשים שחיים כאן כבר זמן רב ושולטים בשפה העברית הרבה זמן.
ש. מי?
ת. אשתי ואחי. גם האחיין שלי."
(עמ' 31 לפ', שורות 23-15 לעדות קון).

על כן, ספק רב אם ניתן להסתמך על עדויות אלו.

מה ייצרה הנתבעת?
על פי ההלכה שנפסקה בע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים), על העובד מוטל הנטל להוכיח מהו עיקר עיסוקו של המעסיק. על פי עיקר עיסוקו של המעסיק, תיקבע חלותו של צו ההרחבה. הסוגיה היא מהו עיקר עיסוקה של הנתבעת ולא במה עוסק עובד זה או אחר.

המצהירים העידו כי הם ייצרו מעטפות ומחברות אשר חלק מאותו ייצור הוא הדפסה על גבי המוצרים:
"ש. באיזה מוצרים שייצרה הנתבעת אתה היית מעורב?
ת. רוב המוצרים של מעטפות – מעטפות פרוצס, בין היתר הדפסתי על מכונה של "פלנטה".
ש. אני שואל על המוצר. איזה מוצר ייצרת. יצרת מעטפות, מה עוד עשית?
ת. ב"פלנטה" זה גיליון, גיליון זה 70 על 100 בפרוצס. בעיקר מעטפות."
(עמ' 8 לפ', שורות 6-3 לעדות זפרני)

"ש. מה מייצרים מזה? מעטפות? בלוק מכתבים?
ת. מעין בלוק מכתבים, ציוד משרדי, גם בלוקים הייתי מדפיס שהיינו עושים על זה חיתוך-דבק. גם נייר-פנים ליומנים."
(עמ' 9 לפ', שורות 18-16 לעדות מגריסו)

"ש. בשביל איזה מוצר?
ת. מעטפות מודפסות."
(עמ' 13 לפ', שורות 14-13 לעדות לנדס)

"ש. איזה מוצרים ייצרת?
ת. מעטפות. דפדפות. מחברות."
(עמ' 19 לפ', שורות 3-2 לעדות שמיס)

"ש. על מה?
ת. על מעטפות גם, הלוחות של הבלוקים, מכתבים."
(עמ' 21 לפ', שורות 15-14 לעדות סביץ)

"ש. על מה ?
ת. על מעטפות. לא מעטפות... מעטפות."
(עמ' 23 לפ', שורות 12-11 לעדות מצייב)

"ש. איזה מוצר ייצרת בדפרון?
ת. אני עשיתי מעטפות."
(עמ' 24 לפ', שורות 24-23 לעדות קוזמין)

"ש. איזה מוצר את ייצרת?
ת. הדפסנו ועשינו מעטפות."
(עמ' 27 לפ', שורות 12-11 לעדות קוסטוצנקוב)

"ש. איזה מוצר ייצרת?
ת. מעטפות כיס ומעטפות רגילות."
(עמ' 29 לפ', שורות 19-18 לעדות יופה)

"ש. איזה מוצר ייצרת בנתבעת?
ת. כשעבדתי בנתבעת ייצרתי מעטפות ומחברות."
(עמ' 32 לפ', שורות 5-4 לעדות קון)

"ש. מה אתה ייצרת, איזה מוצר?
ת. מעטפות."
(עמ' 34 לפ', שורות 4-3 לעדות צייטלין)

"ש. מה ייצרת בדפרון?
ת. מעטפות."
(עמ' 37 לפ', שורות 21-20 לעדות קוזמין)

"ש. איזה מוצר ייצרת?
ת. מעטפה."
(עמ' 39 לפ', שורה 1 לעדות מודרנוב)

העולה מהאמור לעיל כי התובעים ייצרו בעיקר מעטפות נייר ומחברות כמו כן ייצרה הנתבעת בלוקים לכתיבה וציור ודפדפות (סעיף 27 לתצהיר דומברובסקי ).

לא זו אף זו, לעניין קביעת סיווג עיסוקה של הנתבעת יש להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד שנקבעו ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עיון בסיווג האחיד מעלה כי בסדר C (תעשייה וחרושת) בענף ראשי 17 (ייצור נייר ומוצריו) נקבע כי "ייצור מעטפות וגלויות... ייצור קלסרים... מחברות וסוגים אחרים של ציוד לימודי ומסחרי..." באים בגדר "ייצור מוצרים אחרים מנייר וקרטון" (1709) וצוין במפורש "יתכן שיהיו על מוצרי הנייר הדפסים (לדוגמא טפט, נייר עטיפה וכד') אך הדפסת המידע אינה המטרה העיקרית."

זאת ועוד, על פי אישור התאחדות התעשיינים, הנתבעת מסווגת תחת ענף הנייר ומוצריו.

דרך הייצור:
כעולה מהעדויות, הנתבעת קיבלה את חומרי הגלם וייצרה באמצעותם מחברות ומעטפות. התהליך כלל חיתוך נייר מגלילים לגיליונות, סירגול שורות או משבצות על הגיליונות, איסוף הגיליונות לפי כמות הדפים במחברת, איגוד הדפים, חיתוך למחברות בודדות, איסוף המחברות ואריזתן. כך למשל, ייצור המעטפות נעשה באמצעות מכונות ובאופן אוטומטי מגלילי נייר: חיתוך הנייר לגיליונות, הדפסת פנים המעטפה, חיתוך לגודל המעטפה, חיתוך לפי צורת המעטפה, מריחת דבק, קיפול המעטפה. בחלק מן המעטפות נעשו הדפסות חיצוניות על פי דרישת הלקוח (ראו לעניין זה תצהירו של מר דוברובסקי)

תהליך ההדפסה:
הצדדים השתמשו במושגים שונים לתיאור עבודתם של התובעים. לטענת הנתבעת, סירגול והדפסת השורות במחברות אינן הדפסה אלא סירגול (עמ' 50 לפ' שורות 9-5 לעדות טיברגר):
"ת. הנתבעת רצתה למכור מוצר מוגמר, כדי למכור מוצר מוגמר הנתבעת גם חייבת לספק כריכה למחברת, אשר ברוב המקרים הכריכה הודפסה מחוץ לדפרון, אני רוצה להבחין – זה מאוד חשוב להבחין בין PRINT - הדפסה, לבין סרגול או RULING. התהליך של הסרגול הוא בתוך הליין של מכונת ייצור המחברות או הדפדפות. ללא סרגול אין קיום למחברת או לדפדפת, אולם תהליך הסרגול איננו תהליך הדפסה במובן המקובל של המילה."
(עמ' 60 לפ' שורות 20-16 לעדות נלקה).

ולשיטת התובעים, עסקינן בהדפסה. אולם גם אם נלך לשיטת התובעים כי סרגול הוא הדפסת שורות המחברת והתובעים הדפיסו למעשה על גבי הכריכה של ה מחברת, לא תצמח ישועה לתובעים שכן כפי שהתברר זהו חלק קטן מהייצור של הנתבעת ועל כך עוד בהמשך.

התהליך האופייני לבתי דפוס הוא קבלת עבודות הדפסה המתבצעות על נייר שנרכש על ידי הלקוח או על נייר שנרכש על ידי בית הדפוס. לא הוכח ע"י התובעים כי הנתבעת ק יבלה על עצמה לבצע עבודות דפוס בלבד.

הוכח כי הנתבעת כי היא בעצמה הזמינה עבודות דפוס בבתי דפוס שונים באותם מקרים שנדרשו איכויות הדפסה מיוחדות או אמצעי הדפסה שלא היו ברשותה. כך, למשל, שילמה נתבעת בשנת 2011 בלבד, כ- 460 אלף ₪ בגין עבודות חוץ שעיקרן שירותי הדפסה חיצוניים (סעיף 27 לתצהיר דומברובסקי ). התובעים לא הצליחו להזים טענות אלו.

טענת הנתבעת לפיה רכשה היא כ-95% ממלאי הנייר שלה בגלילים בשונה מבתי הדפוס אשר רוכשים גיליונות נייר כחומר גלם (סעיף 27 לתצהיר דומברובסקי ), לא נסתרה ע"י התובעים.

יפים הם לעניינו דבריה של כב' השופטת גליקסמן בעב' 2021/09 בועז יוסיפוף - סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ (ניתן ביום 23.10.11 פורסם במאגרים האלקטרוניים) "עיסוקה של הנתבעת בדפוס, אינו עיסוק עצמאי העומד בפני עצמו אלא עיסוק נלווה לפעילויותיה האחרות ומרכיב אחד מפעילויות אלה". כך גם לענייננו. עיסוקה של הנתבעת בדפוס הוא עיסוק נלווה לפעילות העיקרית שלה - ייצור מחברות ומעטפות.

מרכיב ההדפסה:
ברי אם כן כי ההדפסה לא הייתה עיסוקה העיקרי של הנתבעת, וכעולה מעדות התובעים עצמם נפח הפעילות של ההדפסה עמד על 10% - 15% מכלל תהליך הייצור :
"ת. אני לא יודע בדיוק בוודאות 10-15, אני יודע שחלק מהדברים זה לא היה מוצר עיקרי אבל בהחלט הדפסנו את העבודות האלה.
אני לא יודע."
(עמ' 9 לפ', שורות 24-23 לעדות מגריסוׂ)

"ש. מאיפה אתה יודע שמרכיב הדפוס 10-15 אחוז, עכשיו אני שואל אותך. אתה יודע?
ת. ... למה 10-5 אחוז?"
(עמ' 11 לפ', שורות 17-16 לעדות אושרוב).

זאת ועוד, התברר כי חלק מהתובעים לא ידעו להסביר הצהרתם בדבר היקף מרכיב ההדפסה:
"ש. מנין לך הידיעה שמרכיב ההדפסה מגיע לכדי 10 עד 15% מכלל התהליך?
ת. מהתייעצות עם עורך הדין."
(עמ' 8 לפ' שורות 8-7 לעדות זפרני)

"ש. אולי 18%? איך את יודעת 10 עד 15?
ת. כי... זה בערך. זה בערך. זה לא שישבתי וחישבתי."
(עמ' 19 לפ' שורות 13-12 לעדות שמיס)

"ש. את כותבת שתהליך ההדפסה תופש 10 עד 15 אחוז.
ת. אני חושבת שיותר."
(עמ' 21 לפ' שורות 21-20 לעדות סביץ)

"ש. מאיפה את יודעת שמרכיב ההדפסה בתהליך הייצור בדפרון הוא 10 עד 15 אחוז מכלל התהליך?
ת. אני לא כל כך חזקה במספרים, אחוזים."
(עמ' 23 לפ' שורות 15-13 לעדות מצייב)

"ש. מאיפה אתה יודע שמרכיב ההדפסה בתהליך הייצור בדפרון הוא 10 עד 15?
ת. אני לא יודע את זה בדיוק, קודם כל עושה חשבון עורך דין אבל אני עשיתי 100% הדפסה."
(עמ' 25 לפ' שורות 2-1 לעדות קוזמין)

"ש. מאיפה את יודעת שתהליך ההדפסה ב"דפרון" הוא בין 10 ל- 15% מכלל התהליך?
ת. אני עובדת שם מ- 1999 וביצעתי הרבה מאוד עבודות שקשורות לדפוס, וכמעט כל העבודות שעשיתי היו קשורות להדפסה.
ש. חוזר על השאלה.
ת. אני עשיתי את זה כל הזמן, יכול להיות אפילו שזה היה יותר.
ש. אולי 20?
ת. אני חושבת שזה אפילו יכול להיות יותר. אולי אפילו יותר מ-20.
ש. אולי 30?
ת. כמעט 100."
(עמ' 27 לפ' שורות 21-13 לעדות קוסטוצנקוב)

"ש. מאיפה אתה יודע שמרכיב ההדפסה בדפרון מסתכם ב- 10 – 15 אחוז מכלל התהליך?
ת. אני חושב שזה היה אפילו יותר.
ש. כמה יותר?
ת. הרבה יותר. במח' שלנו היה 7 מכונות שהתוצרת הן המעטפות
ש. כמה לדעתך?
ת. מינימום 50%.
...
ש. ובדקת?
ת. לא בדקתי."
(עמ' 29 לפ' שורה 20 עד עמ' 30 שורה 1 וכן עמ' 31, שורות 9-8 לעדות יופה)

"ש. אולי זה 20% ?
ת. אני סומכת על עורך הדין הוא הכין את המסמך . היו מכונות מסוימות שהדפיסו 100% , היו כאלה שלא הדפיסו כלל. ולהערכתי זה בערך 10-15% , אני סומכת על העורך דין שכשהכין את המסמך הזה הוא בדק."
(עמ' 36 לפ', שורות 12-9 לעדות ינגולטוב)

"ש. מאיפה את יודעת שתהליך ההדפסה בדפרון מהווה 10 עד 15 אחוז מכלל התהליך?
ת. לא ספרתי כמה זה מהווה באחוזים מהתהליך, אני סומכת על העורך דין, אילו ידעתי הכול במאה אחוז לא הייתי זקוקה לשירותים של עו"ד."
(עמ' 39 לפ', שורות 4-2 לעדות מודרנוב)

ברי, אם כן, כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויותיהם של התובעים.

מהעדויות עדי הנתבעת התחוור כי לנתבעת היו 4 מכונות דפוס או למצער לא הוכח אחרת (עמ' 58 לפ' שורות 9-8 לעדות דוברובסקי) ועיקר עבודתה של הנתבעת הוא חיתוך הנייר:
"ש. היה גם מכונות חיתוך, קיפול, אריזה?
ת. מכונות קיפול לא, אבל מכונות אריזה היה לנו הרבה מאוד ואריזה תפשה חלק גדול מאוד מהייצור שלנו. היו מכונות חיתוך. פעולות החיתוך במוצרים שלנו היו יותר רבות מפעולות הדפוס, בכל המכונות היו סכינים מאוד רציניים בחיתוך שנקרא "רוטטיבי" ובחיתוך שנקרא חיתוך אורך ובשטאנץ ממוחשב."
(עמ' 57 לפ' שורות 14-10 לעדות דוברובסקי)

אכן הדפוס היה חלק מעבודתה של הנתבעת, אולם הנתבעת לא ביצעה רק עבודת דפוס:
"ש. מניסיונך רב השנים בדפרון – אם לקוח בא אליך עם מעטפות ואומר תדפיס לי. מה אתה עושה?
ת. מעולם לא קרה."
(עמ' 57 לפ' שורות 24-22 לעדות דוברובסקי)

כאמור לעיל, המוצרים המוגמרים שאותם ייצרה הנתבעת היו מחברות ומעטפות וכדי למכור את מוצרים אלו היה עליה להדפיס על גביהם. זה איננו הופך את הנתבעת לבית דפוס או לעסק שעוסק בדפוס. מפעל שעיקר עיסוקו הדפסה וכריכה הוא בית דפוס אולם מפעל שעושה בין השאר דפוס לצורך גימור המוצר איננו בית דפוס או עסק העוסק בדפוס.

חוות הדעת – משקלה
בחוות הדעת מטעם התובעים קובע המומחה "כי חברת דפרון עסקה בתקופה הרלוונטית להעסקת התובעים בתחום הדפוס, הנייר, הקרטונאז' והאריזות וחלו על העסקת התובעים הוראות ההסכמים הקיבוציים או צווי ההרחבה" (סעיף 7 לחוות הדעת).

לא ניתן להסתמך על נותן חוות הדעת מטעם התובעים, עו"ד אקרמן רועי, ונסביר. נותן חוות הדעת ביקר במפעל הנתבעת לפני כ- 30 שנה (!) והוא הסתמך על דברי התובעים (עמ' 43 לפ' שורות 18-10 לעדות אקרמן). נותן חוות הדעת לא ידע להצביע כמה ואלו מכונות מצויות בנתבעת (עמ' 44 לפ' שורה 4 וכן שורות 21-17 לעדות אקרמן).

זאת ועוד, בחוות הדעת מייחס נותן חוות הדעת לנתבעת עיסוקים אשר בהם לא עסקה כלל הנתבעת: הדפסת דפי חשבון, עיטוף אוטומטי של חומרי דיוור או למצער לא הוכח ע"י התובעים כי אכן עסקה הנתבעת בכך. המומחה מסתמך על הדו"חות שהוגשו לבורסה לניירות ערך על ידי החברה הציבורית דאז "דפרון בע"מ". הדו"ח יוצר אבחנה בין הפעילות של הנתבעת לבין חברת " אופק" שאינה קשורה כלל לתובעים. הנתבעת ו"אופק" משתייכות לקבוצה אחת אולם פועלות במשותף ובנפרד (סעיף 1.2 לדו"ח תקופתי 2006). הנתבעת הייתה מעסיקתם של התובעים ולא חברת אופק.

קיימת הבחנה בין פעילות הנתבעת לבין פעילות אופק, אשר באה לידי ביטוי בדיווח לרשות לניירות ערך. לדוגמא: סעיף 2.2.1 מייחד את הפעילות של תחום מוצרי נייר לכתיבה ולבית ספר לדפרון שבמקרה דנא היא הנתבעת, סעיפים 2.1.1 ("עיקר השקעות אופק היו בייצור מוצרים מתוחכמים") ו-2.1.2 ("אופק מגדילה את היקף פעילותה בתחום") מייחדים את הפעילות בתחום המוצרים המתוחכמים לאופק ולא לנתבעת , סעיף 2.1.3.2 מייחד את נושא אבטחת המידע לאופק ולעובדי אופק ולא לנתבעת ו גם ההתקשרות עם "מיגנוט" ו"מרקוס" יוחדה בדו"ח לאופק (סעיף 2.1.24).

המומחה בחר שלא לאבחן בין פעילות שתי החברות. בסעיף ט"ו לחוות הדעת המומחה כורך המומחה יחדיו את כל המכונות שהיו בנתבעת ובאופק לאגודה אחת בעוד שהבעלות על המכונות הייתה של כל אחת מהח ברות הבנות בהתאם לתחומי פעילותן והמכונות לייצור מעטפות ומחברות היו בבעלות הנתבעת וציוד הדפסה מגלילים, מדפסות ממוחשבות, ציוד עיטוף במעטפות היו בבעלות אופק או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובעים (סעיף 27 לתצהיר דומברובסקי ).

כעולה מתצהירו של דומברובסקי הקשר בין הנתבעת לבין אופק היה דומה למערכת יחסים הדומה ליחסי ספק - לקוח. כך, למשל, סיפקה הנתבעת לאופק מעטפות והתקיימה בין שתי החברות התחשבנות כספית בגין פעילות זו ( ס' 22 לתצהיר דומברובסקי)

כשנשאל המומחה בחקירתו הנגדית האם ידוע לו על מקרה אחד שבו לקוח סיפק נייר לנתבעת והנתבעת הדפיסה על גביו, התחמק המומחה מתשובה אולם לבסוף הודה כי לא ידוע לו (עמ' 47 לפ' שורות 23-15 לעדות אקרמן).

מר אברהם טיברגר, חשב הנתבעת לשעבר, העיד כי הנתבעת מעולם לא ייצרה נייר ולא שיווקה נייר אלא רק רכשה אותו מספקים (עמ' 49 לפ' שורות 5-2 לעדות טיברגר). חשב הנתבעת לשעבר היטיב להגדיר את תחום עיסוקה של הנתבעת : "המוצר הוא המעטפה, מעטפה יכולה להיות חלקה או מודפסת, לפי בקשת הלקוח." (עמ' 50 לפ' שורה 2 לעדות טיברגר).

חוות הדעת שהוגשה ע"י התובעת איננה מבוססת ולא ניתן להסתמך עליה.

האם תשלומים על פי הצו מחייבים את הנתבעת?
אכן הנתבעת שילמה בעבר לעובדים (עד לשנת 2003) זכויות שחלקן שאובות מצו ההרחבה בענף הדפוס: משכורת 13, מענק חג, שעות נוספות בגובה של 150% מהשעה הנוספת הראשונה וקרן השתלמות. אולם התחוור כי לא לכל העובדים שולמו זכויות אלה:
"ש. עד שנת 2003 הנתבעת שילמה משכורת 13, מענק חג לעובדים, שעות נוספות מהשעה הראשונה הנוספת בגובה 150% והיא גם שילמה הפרשות לקרן השתלמות?
ת. לא לכולם. משכורת 13 לכולם. שעות נוספות 150% מהשעה הראשונה לכולם. קרן השתלמות לא לכולם, לבודדים.
ש. בעיניך זה פשוט צירוף מקרים שהנתבעת שילמה רכיבי שכר שהם ייחודיים לענף הדפוס?
ת. כן, זה נכון. אני עבדתי בעבר במפעלים שלא שייכים לענף הדפוס וקיבלו משכורת 13.
ש. אתה אבל בתור חשב ידעת שמענק חג, משכורת 13 ושעות נוספות בשיעור 150% ידעת שזה ייחודי לענף הדפוס.
ת. כן."
(עמ' 51 לפ' שורות 17-9 לעדות טיברגר).

לא זו אף זו, ההפרשות לקרן ההשתלמות היו שונות מצו ההרחבה בענף הדפוס: 2.5% עובד ו-5% מעסיק ולא על פי ההסכם הקיבוצי (עמ' 52 שורות 22-19 לעדות טיברגר).

עוד עלה מעדותם של התובעים, כי חלקם חתמו על מעין כתבי ויתור שנים טרם סיימו עבודתם, לפיהם לא תשולם להם משכורת 13 כפי שהיה נהוג עד אז:
"ש. אם תחתום ?
ת. כן.
ש. אז בתצהיר שלך, בסעיף 24, אתה אומר כך: "לא קיבלתי תמורה כלשהי עבור חתימתי" מה אתה אומר על זה?
ת. עכשיו אמרתי את מה שאני יודע.
ש. עכשיו אמרת את האמת
ת. כן. אני לא יודע מה כתוב פה (בתצהיר).
...
ת. אני קיבלתי תמורה. אתה יכול להגיד לי מה שאתה רוצה, אני לא קורא עברית."
(עמ' 14, 17-11 לעדות לנדס וכן שורה 22)

"ש. כשחתמת קיבלת תוספת שכר אחרי שחתמת?
ת. כן. לקחו לי אחזקת רכב."
(עמ' 17 לפ', 15-14 שורות לעדות ולדיסלב)

"ש. אם אגיד לך שאת חתמת כדי לקבל את תוספת השכר?
ת. אני...לא יודעת."
(עמ' 20 לפ', שורות 23-22 לעדות שמיס)

זאת ועוד, אין שחר לטענה כי עובד שסירב לחתום, פוטר:
"ש. כמה אנשים חתמו על המכתב?
ת. נדמה לי 5, 6.
ש. ודים אושרוב פיטרו אותו, אז?
ת. לא.
ש. קוזמין לא חתם ולא פוטר, כך גם אושרוב.
ת. כן.
ש. אז איך זה מסתדר לך שלא פיטרו אותם למרות שלא חתמו?
ת. חתמתי לא אחרי. חתמתי לפני שכולם, אז כן, הייתי בטוחה ב-99 אחוז שיפטרו אותי."
(עמ' 20 לפ', שורות 15-8 לעדות שמיס)

לכן ברי כי אין כל נפקות משפטית לענייננו לחתימתם של התובעים על מכתבים אלו. העובדים שלא חתמו על המכתבים לא ננקטה כנגדם כל סנקציה והם לא פוטרו.

עוד התברר כי אין שחר לטענה כי טופסי 161 הוצאו באיחור:
"ש. כלומר אתה קיבלת את הטופס 161 במועד, מסיבה כלשהי נתנו לך בספטמבר 12' טופס מתקן אבל את הטופס המקורי קבלת כבר ביוני סמוך לפרישתך, נכון?
ת. כן."
(עמ' 10 לפ', שורות 12-8 לעדות מגריסו)

לא מצאנו כל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפי התובעים ונראה כי התובעים חיפשו טענות כנגד הנתבעת "מן הגורן ומן היקב".

סבורים אנו כי אם שילמה הנתבעת מעבר למגיע לעובדים על זכויותיהם על פי דין, אין הדבר יכול לשמש כנגדה. הסבריו של העד לגיטימיים ואנו מקבלים אותם:
"ת. אני אומר שאני החלטתי על זה לפני שנים רבות כשהיינו בהתפתחות ורציתי להשיג אנשים טובים לדפרון, ראיינתי הרבה אנשים בעיקר עובדים שאמורים היו להפעיל את המכונות הגדולות של מחברות, דפדפות, בלוקים וכו', ורק לתת סדר גודל זה מכונות של 30 מטר בערך, ואז אני החלטתי לתת את התנאים הכי טובים שהיו בענף המחברות, דפתר לא נתנה תנאים כאלה, חמן לא נתנה תנאים כאלה. ...
כשבית הדין מבקש מהעד להשיב על השאלה – אני משיב, זה לא צירוף מקרים."
(עמ' 55 שורות 23-22 וכן עמ' 56 שורות 3-1 לעדות דוברובסקי).

משהפסיקה הנתבעת תשלומים שונים, אשר חלקם שאובים מצו ההרחבה או מההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, שנים רבות בטרם הופסקה עבודתם התובעים והתובעים המשיכו לעבוד בנתבעת, אין מקום לחייבה בתשלומים אלו.

פיצויי הלנה
אין מחלוקת כי הנתבעת הלינה את שכר העובדים ולא העבירה כספים לקופת הגמל בשל מצבה הכלכלי (עמ' 51 לפר' שורות 22-18 לעדות טיברגר):
"ת. אנחנו איחרנו לעיתים, היו לנו כמה פעמים שלא הצלחנו לגייס את כל המשכורות, האיחורים היו יומיים – שלושה – ארבעה"
(עמ' 53 לפ' שורות 24-23 לעדות דוברובסקי)

תקנה 20 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964 מחייבת את המעסיקה להעביר במועד את התשלומים לקופת הגמל:
"קופת גמל תקבל מהמעבידים רק סכומים כמפורט בתקנה 19 (א), התשלומים יתקבלו במזומנים בלבד ולא יאוחר מהמועד המוקדם מבין אלה (להלן – מועד התשלום):
(1) שבעה ימי עסקים מיום תשלום המשכורת החודשית לעובד.
(2) חמישה עשר ימים מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד."

עת תשלומים לא מועברים במועד על ידי המעסיקה, על המעסיקה לשלם לקופת הגמל ריבית בגין האיחור (ראו לעניין זה תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד-2014 – הרלוונטיות כיום).

חזקה כי קופת הגמל נהגה על פי דין ולא קיבלה לידיה את חוב הנתבעת בערכים נומינליים אלא את החוב בתוספת בריבית. בסופו של יום הנתבעת כיסתה את חובותיה לקרנות הפנסיה וההשתלמות לאחר מכירת נכסי הנתבעת לרבות תשלום ריבית פיגורים לפי תחשיבי הקרנות כדי שלא ייגרם נזק לעמיתים (נספח נ/6 לכתב ההגנה). לכן גם אם נוצר פיגור בתשלומים לקרנות הפנסיה וההשתלמות הרי שהחוב שולם מבלי שנגרם נזק לתובעים ( סעיף 29 לתצהיר טיברגר).

אי לכך, אין מקום לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת שילמה באיחור את משכורותיהם של העובדים:
"ש. אני מבקש שתאשר לנו שבשנה האחרונה השכר של העובדים הולן בקביעות ושולם כמה ימים לאחר המועד, זה נכון?
ת. כן."
(עמ' 48 לפ' שורות 24-22 לעדות טיברגר)

הנתבעת שילמה באיחור את משכורותיהם של התובעים עקב קשייה הכלכליים. לפיכך הנני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעים פיצויי הלנה בגובה של 25% שנתי בעבור האיחור בתשלום השכר בשנת העבודה האחרונה לעבודת התובעים.

דמי הבראה
דמי ההבראה לשנים 2011 – 2012 שולמו בחודש 12/12 (נספחים ז' ו-ט' לתיק המוצגים של התובעים), לאחר פניית ב"כ התובעים ולאחר שהתובעים פוטרו.

אין מחלוקת כי לחלק מהתובעים שולמו במלואם דמי ההבראה, אם כי באיחור (תובע 4, תובע 3, תובע 5, תובע 6, תובע 13) ולחלק מהתובעים נותרו יתרות חוב בגובה של עשרות שקלים:
תובע 1 – סך של 15 ₪
תובע 9 – סך של 54 ₪
תובע 10 – סך של 54 ₪
תובע 8 – סך של 54 ₪
תובע 11 – 54 ₪.

על הנתבעת היה לשלם דמי הבראה במועד. עיו ן בנספחי ההגנה (נ/10-נ/18) מעלה דמי ההבראה שולמו לרוב התובעים בחודש נובמבר 2012 . לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המועד לתשלום כדין (חודש יולי) ועד התשלום ששולם לתובעים כפי שפורט לעיל. דמי ההבראה דלעיל שטרם שולמו יישאו ריבית והצמדה מיום החיוב לשלם דמי הבראה במועד ועד התשלום בפועל.

מענק חג
הנתבעת לא הייתה מחויבת לתשלום "מענק חג", שכן לא חל עליה ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה.

משכורת י"ג
משכורת י"ג, אשר שולמה לחלק מהעובדים, שולמה שלא מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה. תשלומה הופסק בשנת 2003.

על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייבת מעבידה לשלם לו שכר מסוים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד תנאים מופחתים מהמוסכם והעובד שותק ואינו מוחה, ייראה הדבר כאילו נתן הסכמתו לכך מלכתחילה. לכן, אין לעובד עילת תביעה כנגד מעסיקתו מאחר שבשתיקתו הסכים לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ פד"ע כ"ו עמ' 270).

לפיכך משרכיב תביעה זה ניתן לתובעים על פי שיקול דעתה של הנתבעת , יכלה הנתבעת להפסיק ולשלמו. משהתובעים לא מחו, אין עילת תביעה בגין רכיב זה.

קרן השתלמות:
הנתבעת איננה מחויבת להפרשות לקרן השתלמות, שכן צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי לא חל עליה וזאת מבלי להיכנס כלל לשאלה האם השתלמויות ששולמו הן זהות לקרן השתלמות.

שעות נוספות:
לתובעים שולמו שעות נוספות כדין ע"פ חוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת לא הייתה מחויבת לתשלום שעות נוספות מעבר לנקבע בחוק, שכן ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה אינו חל עליה. רכיב השעות הנוספות הופסק עוד בשנת 2007 (ס' 24-23 לתצהיר טיברגר). לתובעים עמדה הזכות להתפטר באותה עת, אולם הם בחרו להמשיך לעבוד בתנאים שונים ופחותים.

סוף דבר:
התביעות נדח ות ברובן למעט האמור בסעיפים 51 ו-54 (דמי הבראה ופיצוי הלנת שכר).

משמרבית התביעות נדח ות, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
ניתן היום, ‏ו' חשון תשע"ו ( ‏19 אוקטובר 2015 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ק. אסף כהן
חתימה