הדפסה

לי-בחן חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' מלכה

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת בתא"מ 34109-12-10
נתבעת בתא"מ 20444-12-10

לי-בחן חברה לבניה והשקעות בע"מ

נגד

נתבע בתא"מ 34109-12-10
תובע בתא"מ 20444-12-10

יוסף מלכה

פסק דין

רקע ועובדות מוסכמות
1. בפני 2 תביעות נגדיות, שעילתן שטרית. התביעה הגדולה שבהן, וגם זו שנפתחה במועד מוקדם יותר (20444-12-10) היא תביעתו של מר יוסף מלכה (להלן – "מלכה") נגד חברת לי-בחן חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן – "לי-בחן"), והיא נפתחה בהגשתם לביצוע של 3 שיקים, ע"ס 25,630 ₪ (זמ"פ 1.3.2010), 12,500 ₪ (זמ"פ 30.3.2010) ו-10,000 ₪ (זמ"פ 15.4.2010); הקטנה, והמאוחרת (34109-12-10), היא תביעת לי-בחן נגד מלכה, והיא נפתחה בהגשתו לביצוע של שיק אחד, ע"ס 17,000 ₪ (זמ"פ 2.3.2 010). יוער, כי על השיק הגדול , ע"ס 25,630 ₪, נרשם " מבוטל" בכתב יד .

2. שני הצדדים הגישו התנגדויות, כל אחד בתיק בו הוא הנתבע. רשות להתגונן ניתנה בהסכמה בשני התיקים, והדיון בהם אוחד. עדויות נשמעו, ראיות הוגשו, ובשלה השעה ליתן פסק דין בשתי התביעות.

3. ההתקשרות העקרונית, שעמדה בבסיס החלפת השיקים, אינה שנויה במחלוקת:

3.1 לי-בחן היא חברה קבלנית, שנטלה על עצמה לבצע עבודות שלד בפרויקט בניה, שהיזם בו היא חברת אמית הנדסה כחול לבן בע"מ (להלן – " אמית"). מלכה הוא קבלן ביצוע שהתחייב כלפי לי-בחן לבצע את העבודה עצמה.

3.2 החוזה בין לי-בחן לאמית נכרת באוקטובר 2009, ועל פיו היו אמורות עבודות השלד להסתיים עד יום 10.1.2010; ואילו זה שבין לי-בחן למלכה נכרת בנובמבר 2009, ועל פיו היו אמורות עבודות השלד להסתיים עד יום 14.1.2010.

3.3 בהמשך, האריכה אמית את פרק הזמן להשלמת העבודה עד 15.3.2010, אלא שהבניה לא התקדמה בקצב הנדרש, ולמעשה רק בחודש יוני 2010 הופסקה ההתקשרות בין לי-בחן למלכה, שאז עזב מלכה את אתר הבניה (הדעות חלוקות בשאלה אם עזב לאחר השלמת העבודה, או תוך כדי העבודה).

3.4 במהלך העבודות, היה למלכה עובד ראשי, מעין מנהל עבודה, בשם עבדאללה נאטור (להלן – "נאטור").

טענות הצדדים
4. בהתנגדות שהגישה לי-בחן בפני תביעת מלכה טענה לי-בחן, מפי מנהלה מר עמישדי מגידו (להלן – "מגידו"), את הדברים הבאים:

4.1 העיכובים בבניה נבעו מהתנהלותו של מלכה, אשר לא עבד בקצב הנדרש, לא שילם לפועלים שלו את שכרם, ועזב את העבודה בלא לסיימה. לי-בחן נאלצה להביא פועלים על חשבונה כדי לגמור את העבודה.

4.2 באשר להתחשבנות בין הצדדים, הרי שסך הפרויקט (כמוסכם עם מלכה) היה 132,000 ₪, אולם בפועל, שילמה לי-בחן ס ך של 175,700 ₪, וזאת באופן הבא:

4.3 ברגיל, נאטור היה מקבל כסף ממלכה ומחלקו לפועלים (ונוטל את שכרו). ברם, כאשר מלכה התקשה לעמוד בתשלומים לפועלים, ביקש מלי-בחן לשלם להם את שכרם ישירות, באמצעות נאטור. סך הכל שילמה לי-בחן לנאטור 59, 000 ₪ בין 3.3.2010 ל-26.6.2010.

4.4 ביני לביני, לאחר שחולל השיק הראשון משלושת השיקים שהוגשו לביצוע (ע"ס 25,630 ₪), סוכם בין לי-בחן לבין מלכה כי סכומו ייפרע באופן הבא: סך של 14,200 ₪, שאמית היתה אמורה לשלם ל לי-בחן, הומחה ע"י לי-בחן למלכה, ושולם לו ע"י אמית; ואילו סך של 10,000 ₪ שולם במישרין לנאטו ר, כחלק מהתשלומים הנזכרים לעיל.

4.5 בנוסף, המחתה לי-בחן באפריל סך של 10,000 ₪ נוספים מהכספים שאמורים היו להיות משולמים לה ע"י אמית: 8,500 ₪ אכן הועבר למלכה, ואילו 1,500 ₪ הועבר לנאטור ע"ח מלכה. סך נוסף של 2,000 ₪ שילמה לי-בחן במישרין למלכה מעט מאוחר יותר.

4.6 מעבר לתשלומים אלה, המסתכמים בסך 85,200 ₪, זכאית לי-בחן לקזז את הסכומים הבאים: מאחר שהחוזה דרש נוכחות של מנהל עבודה באתר, ומלכה לא יכול היה לשמש בתפקיד זה, שכן אינו קבלן מורשה, הוסכם ש לי-בחן תשמש מנהל עבודה, ושכרה, בסך 17,000 ₪ היא אמור להיות משולם לה באמצעות שיק שחולל, הוא אותו שיק נושא התביעה המקבילה שבפני; יתר על כן, בשל האיחור בהשלמת הפרויקט, נאלצה לי-בחן להמשיך בתפקיד זה עוד מספר חודשים, ולא יכולה היתה לשמש מנהל עבודה בשום פרויקט אחר, וכך נגרם לה הפסד של 42,500 ₪ .

4.7 בנוסף, שילמה לי-בחן 6,000 ₪, ועודנה חייבת סך נוסף של 19,000 ₪, לעובד שלה בשם חאלד עדלי, שהוא תושב שטחים עם רישיון עבודה בישראל, ואשר הושאל על ידה למלכה, אולם שכרו לא שולם על ידי מלכה (יוער, כי על פי האסמכתא שצרף מגידו לתצהירו, שמו של הפועל הו א חאלד עבדאת, כפי שנראה בהמשך).

4.8 ואחרון חביב: סך של 5,000 ₪ שולם על ידי לי-בחן לצוות טפסנים שגויס להשלים את העבודה שמלכה לא השלים. סך הכל זכאית לי-בחן לקזז 89,500 ₪.

4.9 מכאן, כי סך התשלומים שקיבל מלכה, במישרין או בעקיפין, לרבות בדרך של קיזוז כאמור, הוא 175,700 ₪, סכום הגבוה בכ-42,000 ₪ מהסכום המגיע לו עבור הפרויקט כולו.

4.10 מכאן מסיקה לי-בחן, כי לא זו בלבד שאינה חייבת לפרוע את השיקים נושא התביעה הגדולה, אלא שמלכה הוא החייב לה סכום דומה לסכום התביעה הגדולה.

5. להתנגדות צורף גם תצהיר של נאטור, שאישר את עיקרי הדברים הנוגעים אליו, והוסיף כי מלכה עוד חייב לפועלים סך של 14,000 ₪.

6. מנגד, בהתנגדות שהגיש מלכה בפני תביעת לי-בחן, טען מלכה דברים שונים לגבי ההתחשבנות ולגבי העובדות האחרות השנויות במחלוקת :

6.1 לדבריו, מעבר לתשלום החוזי בסך 132,000 ₪ ומע"מ, היה אמור לקבל סך 40,000 ₪ ומע"מ עבור שינויים בפרויקט, עליהם החליטה אמית בעקבות צו הפסקת עבודות שהוציאה עיריית תל-אביב. צו זה להפסקת העבודה הוא שגרם לעיכוב, ולא שום עניין אחר התלוי במלכה.

6.2 את העבודה עצמה השלים לשביעות רצונו של מר עמי כחלון (להלן – "כחלון"), מנהל העבודה באתר מטעם אמית.

6.3 השיק ע"ס 17,000 ₪, נושא התביעה, כלל לא נועד כתשלום ללי-בחן עבור תפקידה כמנהל עבודה, אלא היה בס ך הכל שיק ביטחון, כערבות ביצוע.

6.4 באשר לתשלומים, הרי כל שקיבל מלכה היה סך 14,200 ₪ שהומחה לו מהכספים ששילמה אמית, כמתואר בגרסת לי-בחן למעלה, וסך נוסף של 11,000 ₪ ששולם בשיק שנפרע – שהוא השיק היחיד שנפרע מהשיקים שמסרה לו לי-בחן. לאור השינויים והתוספות, הרי שתשלום זה אף אינו מכסה את התשלומים הנוספים, ולפיכך חייבת לו לי-בחן את כל התמורה החוזית, ולמעלה מכך.

התצהירים
7. לאחר שניתנה רשות להתגונן, השלים מלכה תצהיר נוסף מטעמו, ובו ציין, בין היתר, כי הרישום "מבוטל" על גבי השיק הגדול משלושת השיקים שהגיש להוצאה לפועל לא נעשה על דעתו ולא בהסכמתו. כן הכחיש מפורשות שתשלומים לעובדים נעשו ישירות על ידי לי-בחן באמצעות נאטור, למעט 10,000 ₪ במקביל להמחאת הזכות בסך 14,200 ₪, וסך של 1,500 ₪ מתוך המחאת הזכות השניה. הוא גם טען שצוות הטפסנות לא היה אלא טיי חים, ולא עליו היה לשלם את שכרם.

8. כן הוגש תצהיר של מר חאלד עבדאת (להלן – "עבדאת"; יצויין כי הוא אותו חאלד עדלי הנזכר בגרסת לי-בחן לעיל), אשר הכחיש כי לי-בחן שילמה את שכרו או כי נותר חוב כלשהו כלפיו. לדבריו, שילם מלכה את שכרו במלואו. עבור הזכות לעבוד בישראל שילם עבדאת ל לי-בחן 1,500 ₪ בחודש.

9. כן הוגש תצהיר שלישי, אולם העד לא התייצב לישיבת ההוכחות, ותצהירו נמשך.

10. לי-בחן לא הגישה תצהירים נוספים על אלה של מגידו ושל נאטור שצורפו להתנגדות.

העדויות
11. הצדדים הגיעו להסכמות דיוניות שונות בנוגע לעדים, וסדר שמיעתם, ובסופו של דבר נשמעו עדים אלה: מטעם מלכה העידו עבדאת ומלכה; ומטעם לי-בחן העידו מגידו ונאטור (נאטור העיד במועד אחר, מאוחר יותר).

12. עדותו של עבדאת:

12.1 עבדאת נחקר והעיד, כי באתר עבדו עבור מלכה בין 4-6 פועלים, ביניהם נאטור ועוד פועל או שנים מקלנסווה, והשאר תושבי השטחים. הוא דבק בגרסתו כי קיבל את מלוא שכרו ממלכה, וכי שכרו עמד על 450 ₪ ליום. הוא לא ידע להגיד כמה קיבל כל שבוע או כל חודש, מאחר שלא עבד בכל ימות השבוע ובכל השבועות.

12.2. הוא סיפר כי קיבל רק פעם אחת כסף מנאטור, לאחר מקרה בו מלכה שלח אותו ופועלים אחרים לקבל את שכרם ממגידו, אולם מגידו נתן לו שיק שלא ניתן לפדיון במזומן בבנק, ועל כן העביר את השיק חזרה דרך נאטור, וקיבל תמורתו במזומן.

12.3 הוא אישר כי העבודה באתר הופסקה בצו של העירייה, כך לפי דברי המנהלים במקום, אולם הוא עצמו לא ראה את הצו. את התמשכות העבודה הסביר בכך שהיו שינויים בדרישות תוך כדי העבודה, לרבות הגדלת מספר העמודים ועיבויים. בתקופת הפסקת העבודה סיפר שעבד במקומות שונים, אולם לא ידע לנקוב באיזה מהם. לדבריו ראה את התכניות בתחילת העבודה ובהמשכה, ולכן ידע שהתכניות שונו.

13. עדותו של מלכה:

13.1 מלכה נחקר והעיד כי הסיכום היה שבסוף יציקת כל קומה יקבל שיק, וכי בפועל דרש שיק בסוף יציקת כל קומה, גם אם לא מסר למגידו דרישה מסודרת בכתב. נוהל העבודה ביניהם לא דרש חשבון בכתב, אלא מלכה היה מגיע לביתו של מגידו בתום כל קומה. הוא אישר, כי לאור תקופת ההסכם המקורי (60 יום לגמר ביצוע), היה בפועל אמור לסיים את העבודה בלא לקבל שיק, שכן השיק הראשון לא היה מגיע מועד פרעונו, אולם היה מקבל את כל השיקים לידו. לדבריו, הוציא חשבוניות לתשלום ומסר למגידו, אם כי לא צרף עותק שלהם לתצהירו.

13.2. הוא אישר, כי אין בידיו אישור בכתב כי העבודה בוצעה לשביעות רצון אמית, אולם הסביר כי כחלון, המפקח מטעם אמית, לא היה מאשר את אספקת החומרים לקומה הבאה אם לא היה מרוצה מסיום הקומה שכבר יצקו. הוא אישר, כי אין ברשותו אישור כתוב בדבר שביעות רצון המזמין, אולם הסביר, כי אין לו ניסיון בעבודות מעין אלה, שכן בעברו היה קבלן גינון ופיתוח, ושהוא טפסן וברזלן מורשה, ועל כן לא טרח להצטייד באישור כתוב.
13.3 מעבר לכך סיפר, כי מרוב שהיה מרוצה ממנו, הפנו אותו כחלון, וכן יוסי כהן מחברת אמית, לחברה קבלנית אחרת, ואף שכרו את שירותיו לבצע עבודות שיפוץ בסניף בנק מזרחי.

13.4 הוא אישר כי באתר עבדו לרוב 4 פועלים, ולפעמים יותר, וטען כי שילם להם את שכרם במלואו. הוא הסביר כי כמקובל בענף שילם את שכרם של עובדי השטחים במזומן, אך גם את שכרו של נאטור, לאור הסתבכותו של האחרון בחובות עד שהגיע לפשיטת רגל. כן צייד אותו בכרטיס תדלוק, וסיפק לו תלוש שכר, אולם לא צרף מסמכים אלה לתצהירו.

13.5 הוא סיפר, שאת המימון לפעילות ולשכר הפועלים השיג באמצעות השיקים הבודדים שקיבל ממגידו, אותם ניכה בבנק. לדבריו, בתחילת הפרויקט הסביר למנהלת הסניף כי יקבל שיקים של שוטף+45, וביקש אשראי בהתאם, והיא נענתה לבקשתו. כשהתשלומים בוששו בפועל להגיע, נעזר בהכנסותיו מגינון, אולם בכל אלה לא היה די, ולפיכך נוצר חוב לפועלים, אותו פרע בהמשך.

13.6 באשר לתפקיד מנהל העבודה, טען מלכה שזה מולא על ידי כחלון, בעוד איש מלי-בחן לא שימש כמנהל עבודה, ומגידו כלל לא היה באתר במרבית הזמן. הוא אישר כי גם הוא לא ראה את צו הפסקת העבודה, שכן הוא "לא בדרג הזה", אבל כך נאמר לו על ידי אחד המנהלים כבר סמוך לתחילת הבניה.

13.7 הוא העיד, כי מגידו הראה לו את התכניות, וכי בהמשך היו תכניות עם שינויים, אולם הוא לא שמר תיעוד כלשהו שכן לא ציפה להיקלע להליך משפטי בעניין. עם זאת, טען שברור ששלח חשבונות על התוספות ללי-בחן, שכן לי-בחן דרשו תוספות מא מית, והיה עליהם להתבסס על משהו.

13.8 הוא טען שלמעט הפעם האחת שאישר לעשות כן בחתימתו, מעולם לא ביקש להעביר מלי-בחן כסף ישירות לנאטור. מאידך, מלכה התקשה בכימות הסכום שלטענתו מגיע לו, או אפילו בכימות הסכום שכבר שולם לו.

13.9 כשנשאל לפשר הרישום "מבוטל" על השיק הגדול מהשלושה בהם הוא אוחז, סיפר כי כשחולל השיק פנה ליוסי כהן, נציג אמית, והודיע שאם תשלומים יחזרו הוא לא עובד. יוסי כהן כינס פגישה משולשת, בנוכחות שניהם ומגידו, ושם נקבע המנגנון של המחאת סך 14,200 ₪ מלי-בחן למלכה, כשאת ההפרש הבטיח מגידו לשלם. הוסכם שהשיקים ישארו בידי יוסי כהן, אלא שלא שולם כל סכום אחר על חשבונם, ולכן חזר מלכה אל יוסי כהן לקבל את השיקים בחזרה, ואז גילה את הרישום "מבוטל" על השיק. יוסי כהן טען שלא הוא כתב אותו, ולימים הודה מגידו שזה היה הוא.

14. עדותו של מגידו:

14.1 מגידו נחקר והעיד, כי לא ידע על שום צו הפסקת עבודה, אולם כי עתה, לאור עדותו של מלכה, הוא מסיק כי העבודה הופסקה כדי שיוסי כהן או כחלון יקחו את מלכה לעבודות בסניף בנק מזרחי. עם זאת אישר, כי בזמן אמת כלל לא ידע שהעבודה הופסקה, או שהתכניות השתנו.

14.2 הוא לא זכר אם גודל העמודים שונה, או אם נדרשו להוסיף "קוצים" לחיזוק החיבורים בעקבות רעידת אדמה. הוא לא זכר אם דרש ערבות ממלכה, או אם קיבל שיק ערבות ממנו.

14.3 הוא התעקש, עם זאת, כי קיבל את השיק עבור תפקודו כמנהל עבודה, אך לא ידע להסביר מדוע לא פשוט ניכה את סכום השיק מסכום השיק שמסר למלכה, כקיזוז.

14.4 הוא אישר שלי-בחן קיבלה מאמית 133,000 ₪ במישרין, מעבר לסכום שהעבירה אמית עבור פועלים על פי המחאות הזכות. הוא אישר כי הוא שכתב את המילה "מב וטל" על גבי השיק הגדול מהשלושה.

14.5 הוא לא זכר שהשיק ע"ס 10,000 ₪ שמסר למלכה לא נפרע, ולא ידע להסביר מדוע לא דרש חזרה את 3 השיקים שחוללו, אם לטענתו לא היתה לי-בחן חייבת כסף למלכה, לאור הסכומים ששילמה לנאטור. הוא גם לא זכר כמה שיקים מסר למלכה ישירות, אך טען שהיה יותר משיק אחד.

15. עדותו של נאטור:

15.1 כאמור, נאטור העיד בדיון נפרד. לדיון הביא עמו יומן עבודה לשנת 2009-2010. הוא זכר את הפסקת העבודה, אך לא ידע לייחס אותה לצו של העירייה. לדבריו, סיבת ההפסקה הי תה סגר על כניסת פועלים מהשטחים.

15.2 הוא לא ידע להגיד כמה סה"כ כסף קיבל ממגידו או ממלכה. הוא העיד, שאצלו רשום שקיבל ממגידו 50,000 ₪ בסה"כ, ולא 59,000 ₪. סיכום הנתונים בכתב ידו הוגש במהלך עדותו (נ/1).

15.3 הוא סיפר, כי גם למנהל העבודה בשטח קראו "עמי", אך לא היה זה מגידו, אלא עמי אחר.

15.4 הוא סיפר עוד, כי לא נותר למלכה חוב כלפיו, שכן התפשר עמו, אך לא זכר להגיד מתי.

15.5 הוא אישר שהיה צריך לשנות את עובי הקורות, וכי איש לא התלונן בפניו על טיב העבודה. הוא לא זכר שהיה צוות טפסנים נוסף בסוף העבודה, והעיד כי הוא עצמו נשאר באתר כמעט עד הסוף, אם כי העיד שהעבודה לא הסתיימה, כי הגג לא הושלם.

דיון והכרעה
16. הצדדים סיכמו טענותיהם, ובשלה העת להכריע בסכסוך. כבר עתה אומר, כי החלטתי לקבל את תביעתו של מלכה (ברובה) ולדחות את תביעתה של לי-בחן.

17. קודם שניגש לבחינה תמציתית של טענות ההגנה וגורלן בכל אחת משתי התביעות אקדים ואציין, כפי שגם ניתן היה להסיק מתמצית העדויות דלעיל, שקשה מאד היה לתת אמון בעדותו של מגידו. את רוב המידע הרלבנטי לא ידע או לא זכר. מסמכים בסיסיים מטעם לי-בחן, כפי שניתן היה לצפות לראות מחברה האמורה לנהל ספרים באופן מסודר, לא מצאנו. וטענתה להיותה מנהלת עבודה נראית מופרכת על פניה נוכח חוסר המעורבות המוחלט של נציגה, מגידו, בעבודות בשטח, גם לפי עדותו-שלו.

18. מאידך, הגם שעדותו של מלכה הותירה מספר תהיות לא פתורות, וגם זו התאפיינה במחסור בנתונים ובמסמכים, הרי שהגרסה בכללותה עשתה רושם קוהרנטי ואמין יותר. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו של עבדאת, וגם נאטור, בחלקים נרחבים של עדותו, הותיר רושם מהימן למדי.

19. נפתח, לשם הפשטות, בתביעתה של לי-בחן (34109-12-10), לתשלום שיק ע"ס 17,000 ₪. מהותו של שיק זה שנויה במחלוקת קוטבית: לי-בחן טוענת שזהו שיק שנועד להיות תשלום עבור שירותיה כמנהל עבודה; מלכה טוען שזהו שיק שנמסר על מנת שישמש ערבות ביצוע.

20. מבין שתי הגרסאות, זו של מלכה עדיפה בהרבה, בין היתר מנימוקים אלה:

20.1 ראשית, כאמור לעיל, מגידו עצמו העיד שלא היה מעורב בשטח, וכמעט לא ידע דבר אודות המתרחש; הוא לא ידע אודות השינויים (שכל יתר העדים תיארו באופן אחיד למדי), הוא לא ידע אודות הפסקת העבודה (שכל יתר העדים תיארו באופן נחרץ, גם אם הסבריהם השתנו מעד לעד), וכיו"ב.

20.2 שנית, ההסכם בין הצדדים (שצורף כנספח ב' להתנגדות שהגישה לי-בחן בתיק השני) קובע במפורש שערבות הביצוע תהיה בשיעור 10%; סכום העסקה הוא 132000 ₪ ומע"מ, השקולים לכ-154,000 ₪; אמנם, סכום השיק עולה מעט על שיעור 10% מסכום העסקה, אולם לא שמענו על כל ערבות אחרת שניתנה על ידי מלכה.

20.3 שלישית, יש ממש בתהייה שהעלה ב"כ מלכה בעת חקירת מגידו, כאשר התברר ששיק זה נמסר במקביל לשיק הגדול שמסר מגידו למלכה, מדוע לא הופחת סכומו מתוך השיק שמסר מגידו.

20.4 רביעית, הגם שנימוק זה לעצמו לא היה מספק, כמובן, יש גם לייחס משמעות מסוימת לכך שהשיק הוגש לביצוע רק ביום 15.11.2010, הוא היום בו הגישה לי-בחן את ההתנגדות לביצוע השיקים בהם אוחז מלכה. אם אכן היה שיק זה מיועד כתשלום עבור שירותים, ניתן היה לצפות לפעולות גביה מוקדמות בהרבה (שלא לומר: לחשבונית וקבלה שהוצאו בזמן אמת).

21. כאמור, מסתבר בעיני יותר, שהשיק שימש ערבות ביצוע, ולא תשלום, וכך אני קובע.

22. די בכך שגרסת לי-בחן נדחתה בעניין זה, כדי לקבוע שיש לדחות את התביעה, אולם אעיר גם, כי ממילא לא הצליחה לי-בחן להוכיח כי היא זכאית לממש את ערבות הביצוע.

23. ומכאן נעבור לתביעתו של מלכה (20444-12-10), לתשלום 3 שיקים, ע"ס 25,630 ₪, 12,500 ₪ ו-10,000 ₪. כאן אין מחלוקת, כי מדובר בשיקים שנמסרו על ידי לי-בחן לשם תשלום עבור עבודתו של מלכה. מכאן, כי לכאורה זכאי מלכה לדרוש את פרעונם, אלא אם ל לי-בחן טענה מוכחת שתצדיק את הימנעותה מפרעונם. לשון אחר: נטל הראיה מוטל לפתחה של לי-בחן. כפי שנראה, היא כשלה במשימה זו.

24. כפי שניתן לראות בהתנגדות שהגישה לי-בחן, טענתה העיקרית, ולמעשה היחידה, היא טענת קיזוז. לשיטתה, על פי החשבון שערכה בהתנגדות, שילמה לי-בחן למלכה – בין במישרין ובין, ובעיקר, בעקיפין, לרבות על דרך קיזוז – את מלוא התמורה המגיעה לו, אף בלא פרעונם של שיקים אלה.

25. די יהיה אם נשתכנע, שלי-בחן לא הצליחה להוכיח את טענתה, בשיעור המקביל לסכומם המצטבר של השיקים, כדי שנקבע שיש לדחות את גרסתה. כלומר: אפילו הוכיחה לי-בחן ששילמה, נאמר, 80,000 ₪ למלכה (במישרין ובעקיפין), הרי שנותרה חייבת לו סכום הגבוה מסכומם המצטבר של השיקים, ועל כן עליה לפורעם.

26. סייג יחיד לקביעה זו הוא המקרה, בו נעשה פרעון ספציפי של שיק מסוים או חלקו על דרך של תשלום מסוים.

27. כזכור, לי-בחן טוענת שהיא זכאית לקזז 89,500 ₪, וכן כי שילמה 85,200 ₪. לשם הקיצור, הבה נתמקד בחלק מרכיבי טענות אלה, ונסתפק בהם:

27.1 לי-בחן טוענת ששילמה לנאטור 59,000 ₪ עבור מלכה. נאטור עצמו העיד בחקירתו, כי קיבל רק 50,000 ₪, ואין ראיה אחרת לתשלומים אלה. אין צורך שנגיע למסקנה כי סכום כזה אכן שולם (מלכה הרי מכחיש זאת), אולם ברי כי סך של 9,000 ₪ ניתן להפחית מטענות ההגנה של לי-בחן.

27.2 לי-בחן טוענת שהיא שילמה סך 5,000 ₪ לצוות טפסנים מטעמה, שהשלים את העבודה. לא הובא בדל של ראיה לכך, ונאטור – שהעיד מטעם לי-בחן – העיד שלא נתקל בצוות כזה. גם עדותו של מגידו בעניין זה היתה מהוססת (משורה 27 לעמ' 21 לפרוטוקול מיום 9.12.13 ועד לראש עמ' 22), ונדרשו 3 שאלות ותזכורות לפני שענה תשובה של ממש. הרושם הוא כי רק אז נזכר בגרסתו בעניין זה. גם סכום זה של 5,000 ₪ ניתן להפחית מטענות ההגנה של לי-בחן.

27.3 לי-בחן מבקשת לקזז סך 59,500 ₪ עבור שכרה כמנהל עבודה (כולל הסך של 17,000 ₪ שנדון לעיל). כבר הראינו, כי גרסתה בעניין זה אינה ראויה לאמון. אין חולק כי איש מטעמה לא נכח בשטח, לפחות במרבית הזמן, וכי היה מנהל עבודה אחר שם, מטעם אמית (עמי כחלון). גם טענותיה להפסד שכר כמנהל עבודה בפרויקטים אחרים לא הוכח, אף לא מקצתו – לא כי היו פרויקטים אפשריים כאלה, לא כי נמנע ממנה לקבל אותם על עצמה, ולא כי זה היה השכר המגיע לה עבור שירות שכזה. טענה זו, אפוא, של 59,500 ₪, אף היא קורסת כלא היתה.

27.4 לי-בחן מבקשת לקזז סך 25,000 ₪ עבור תשלומים ששילמה ושעודנה חייבת לעבדאת. עבדאת העיד, כי אין כל חוב כלפיו. מכאן, כי סך 19,000 ₪ מתוך הסך של 25,000 ₪ נותר בלא כל ביסוס.

28. לסיכום הסכומים בהם נגענו למעלה, הרי שמתוך סך כולל של 175,700 ₪, עליהם מבקשת לי-בחן להתבסס בהגנתה, סך של 92,500 ₪ התברר כחספא במקום ככספא. די בכך כדי לקבוע, שמבחינת טענות הקיזוז – דין ההגנה להידחות, ומלכה זכאי להיפרע את סכומי השיקים.

29. למעלה מהדרוש נוסיף, כי גם הסך של 50,000 ₪ שלכאורה שולם לנאטור מבוסס באופן רעוע למדי, כי הסך של 6,000 ₪ שלכאורה שולם לעבדאת לא הוכח (אם כי עבדאת הודה שקיבל שיק אחד ממגידו במהלך התקופה), וכי מהעדויות עולה כי מלכה היה אכן זכאי גם לתוספת תמורה עבור שינויים שנעשו בעבודה המקורית. מכאן, כי יש להניח שגם לאחר פרעון השיקים, נותר ללי-בחן עוד חוב גדול כלפי מלכה.

30. כבר הזכרנו, שטענת ההגנה היחידה היכולה להתקבל מצד לי-בחן, היא של פרעון ספציפי של שיק או חלקו. למעשה, לגבי טענה זו גם מלכה אינו חולק, והוא מודה שקיבל סך של 14,200 ₪ על דרך המחאת זכות, כדרך חלקית של פרעון השיק הגדול. מלכה מודה גם בתשלומים נוספים, בסך כולל של 12,500 ₪, אולם אלה לא באו לפרעון איזה מהשיקים או חלקם, ואיש אינו טוען אחרת.

31. הווה אומר, שהשיק הגדול נפרע בחלקו, כדי סך 14,200 ₪ - ורק בעניין זה יש להפחית את סכום התביעה.

תוצאה אופרטיבית
32. סופו של עניין, שאני דוחה את התביעה בתא"מ 34109-12-10, ואני מקבל חלקית את התביעה בתא"מ 20444-12-10, באופן שמסכום השיק הגדול יופחת סך של 14,200 ₪, נכון ליום 3.3.2010 (הוא היום בו בוצע התשלום, עפ"י המסמך החתום על ידי מלכה, שצורף להתנגדות לי-בחן).

33. אני מחייב את לי-בחן בהוצאות מלכה, בגין שתי התביעות ולאור תוצאתן, בסך כולל של 7,200 ₪. סכום זה יתווסף על סכום החוב בהוצאה לפועל.

34. בהתאם לאמור לעיל, אני מורה בזה על סגירת תיק הוצאה לפועל 18-15094-10-7 (הוא התיק אותו פתחה לי-בחן), ואני מורה שבתיק הוצאה לפועל 18-09180-10-6 יופחת מהחוב סך של 14,200 ₪, נכון ליום 3.3.2010, ויתווסף סך של 7,200 ₪, להיום.

35. מלכה זכאי לחדש את ההליכים בתיק לשם גביית יתרת החוב המעודכנת, ככל שזו לא תיפרע תוך 14 יום (ככל שהליכים אלה עוכבו עקב הגשת ההתנגדות) .

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.