הדפסה

לייבל נ' סמהדאן

בפני כב' השופטת איילת הוך-טל
התובע
חיים לייבל ת.ז. XXXXXX137

נגד

הנתבע
עומר סמהדאן ת.ז. XXXXXX480

פסק דין

בפניי תביעה שטרית בסכום קרן של 250,000 ₪ המבוססת על 5 שטרות שנמשכו על ידי הנתבע לפקודת התובע וחוללו בחוסר פרעון.

א. העובדות הרלבנטיות ותמצית טענות הצדדים
העובדות ביסוד פרשה זו עולות מהמסמכים שהוצגו ומהעדויות שנשמעו ועל אף שקיימות מחלוקות מסוימות בין הצדדים ביחס אליהן, אזי הפרשה העובדתית הנחוצה לצורך בירור המחלוקת כאן הינה ברורה ועיקריה כדלקמן.
התובע השקיע כספים בחברת בלו סי א.ד. בע"מ (להלן – בלו סי) בשנת 2008 וכפועל יוצא מכך החזיק ב 90% ממניותיה.
שותפו העסקי של התובע לפעילות בבלו סי היה מר אלי סבאן, אשר מניותיו בחברה (בשיעור 10%) הוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד עופר דוידוב.
התובע שימש מנהל הכספים ומורשה החתימה בבלו סי ואילו מר סבאן ניהל את החברה.
בלו סי היתה רשומה כבעליה של ספינת דיג בשם "marlin" מס' רישום 72002 (להלן – הספינה) וזאת בהתאם לרישומים אצל רשם כלי השיט.
התובע מכר את חלקו בבלו סי בשלהי חודש אוגוסט 2009.
ביום 20.8.09 נכרת הסכם בין הנתבע למר סבאן (להלן – ההסכם) בו נקבע כי הם יקימו חברה חדשה, אשר תהיה בבעלות שווה בין הצדדים ובניהולם (הכל בין אם בעצמם ובין אם באמצעות אחרים מטעמם), והיא תרכוש את הספינה ותמשיך בהפעלתה.
בהסכם נקבע כי הנתבע ישלים לחברת בלו סי 500,000 ₪ כדי שיהא זכאי למחצית הזכויות בספינה.
עוד נקבע כי החברה שתוקם תשלם 300,000 ₪ ב – 6 שיקים של 50,000 ₪ כל אחד להשלמת רכישת הספינה.
סמוך למועד החתימה על ההסכם מסר הנתבע למר סבאן 5 המחאות דחויות על סך 50,000 ₪ כל המחאה שמועדי פרעונם החל מיום 30.10.09 ועד 30.3.10. המחאות אלו הועברו על ידי סבאן לתובע עובר למועדי הפרעון הנקובים בהם. 4 מתוכן רשומות לפקודת התובע ואחת לפקודת חברת מניגולד שהסבה זכויותיה לתובע.
על פי ההסכם, מטרת הרכישה היתה לשם ייבוא דגים מחו"ל.
ההסכם נערך במשרדו של עו"ד אפרים גלסברג ועיקריו משקפים הסכמות מוכנות מראש עימן פנו הצדדים לעורך הדין, אשר ערך אותן לכדי הסכם בכתב.
ביום 31/8/09 הוקמה חברת ס.א.ל דולפין בע"מ (להלן – חברת ס.א.ל) והון המניות המוקצות נרשם על שם עו"ד אפרים גלסברג ומר אבו כף עדנאן (בן דודו של הנתבע; להלן – עדנאן), בחלקים שווים.
ימים ספורים לאחר שנחתם ההסכם התברר כי הספינה משועבדת לטובת חברת "בריכת החותרים בע"מ (להלן – בריכת החותרים).
ביום 6.9.09 העבירה בריכת החותרים הודעה לרשם כלי השיט הודעה על הסכמתה להעברת הספינה לחברת ס.א.ל, בכפוף לשעבוד הרשום.
ביום 6.9.09 נערך פרוטוקול ישיבת דירקטוריון חברת בלו סי, בה השתתף סבאן בלבד. בפרוטוקול נקבע כי הספינה תימכר לחברת ס.א.ל וכי סבאן יהיה מוסמך לפעול לביצוע המכירה. הפרוטוקול אומת על ידי עו"ד גלסברג.
ביום 10.9.09 העביר עו"ד גלסברג לבריכת החותרים התחייבות מטעם בעלי מניות חברת ס.א.ל שלא להעביר מניותיהם כל עוד לא סולק חובה של החברה בגינו הוטל השעבוד. מסמך זה נחתם על ידי עו"ד גלסברג, אך לא על ידי עדנאן.
ביום 10.9.09 בוצע רישום הספינה על שם חברת ס.א.ל אצל רשם כלי השיט.
הספינה יצאה להפלגה לקפריסין תחת שרביטה של חברת ס.א.ל אך ביום 24.9.09 נתפסה הספינה על ידי פקידי מכס בחשד לכך ששימשה להברחת דלק למדינת ישראל ולהובלתו שלא כדין. בהתאם לכך, היא חולטה לפי סעיף 188 לפקודת המכס, על פי הודעה מיום 13.1.10 (להלן – הודעת החילוט).
במסגרת חקירת העבירות הללו - התובע, הנתבע ומעורבים נוספים נעצרו לחקירה.
ביום 17.7.11 קיבל התובע הודעה ממשטרת ישראל לפיה התיק בעניינו נסגר משום שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין.
מעבר לכך לא ברור מה עלה בגורל החקירה וכן לא הובאו כל ראיות בנוגע לגורל הספינה, היינו האם עודנה מוחזקת בידי רשויות החקירה או שמא שוחררה.
ביום 27.5.10 הגיש התובע את 5 השיקים שנמשכו על ידי הנתבע לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-XX034-10-8, על פי הפרטים שלהלן:
שיק מס' 10220 ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 30.10.2009 .
הנפרעת היא חברת מניגולד שירותים כלכליים 2003 בע"מ, אשר חתמה חתימת הסבה לתובע על גב ההמחאה.
שיק מס' 10221 ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 30.11.2009 משוך לפקודת התובע.
שיק מס' 10222 ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 30.12.2009 לפקודת התובע.
שיק מס' 10224 ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 30.2.2010 לפקודת התובע.
שיק מס' 10225 ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 30.3.2010 לפקודת התובע.
לעמדתו של התובע, הינו אוחז בכל השיקים נשוא התביעה. כולם הוצגו לפירעון בטרם הוגשו לביצוע. לכן, התובע זכאי להיפרע על פיהם.
הקשר היחיד בין הצדדים הינו שטרי ולכן ניסיון הנתבע לבסס קשרים חוזיים עם התובע על מנת ליצור טענות הגנה יש מאין דינו להידחות.
בנוסף, הנתבע מסר את השיקים בתמורה לרכישת זכויות בספינה ועל אף שקיבל את הזכויות בספינה ואף עשה בה שימוש לצורך ביצוע עבירות פליליות, לא שילם בגין הספינה דבר ואף מטעם זה דין טענותיו להידחות. הנתבע הגיש התנגדות בטענה לכישלון תמורה אשר התקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 14.3.14.
טענה זו מבוססת על מספר אדנים מרכזיים:
האחד, כי שילם סך של 250,000 ₪ במזומן עבור הספינה לידיו של מר סבאן, על אף שההסכם בפועל לא קויים.
השני, כי הוטעה לרכוש את הספינה מבלי לדעת כי רובץ עליה שעבוד.
השלישי, כי לא עלה בידם לעשות כל שימוש בספינה משום שזמן קצר לאחר רישומה בבעלות חברת ס.א.ל חולטה על ידי רשויות המדינה בחשד לביצוע עבירות בתחום הדלק.
הנתבע סבור כי לאור היותו של התובע חלק בלתי נפרד מההסכם שנכרת בינו לבין מר סבאן, אזי טענת כשלון התמורה האמורה תקפה גם כלפיו ומשעה שההסכם המדובר לא בוצע בפועל, אין לחייבו לבצע כל תשלום מכוחו.
מטעם התביעה נשמעה עדותו של התובע ושל עו"ד גלסברג. מטעם ההגנה נשמעה עדות הנתבע.
ב. דיון והכרעה
מדובר בתביעה שטרית המבוססת על חמישה שיקים שחוללו בחוסר פרעון.
יש לציין כי כל השיקים חוללו מסיבת "אין כיסוי מספיק", למעט שיק אחד שחולל מסיבת "חתימת מושך אינה תקינה".
על מנת להכריע בהליך זה, יש לבחון תחילה טיבו של הקשר בין הצדדים.
ככל שיתברר כי אין בין הצדדים קשר חוזי והתובע הינו צד מרוחק מעסקת היסוד, הנתבע רשאי להתגונן אך ורק בטענות מתחום דיני השטרות. אולם, אם יתברר כי התובע הינו צד קרוב לעסקת היסוד בגינה הוציא הנתבע את השיקים, הנתבע רשאי להתגונן גם בטענת חוזיות הנוגעות לעסקה (ראו לעניין זה דנ"א 258/98‏ צמח נ' שלשבסקי, פ''ד נה(4) 193, 196 (1998)).

מהות הסכסוך
די בעדות אשר נמסרה בחקירתו הנגדית של התובע בכדי להראות כי אין המדובר בצדדים רחוקים.
על אף שבתצהירו טען התובע כי הוא אינו קשור לעסקת מכירת הספינה וכי השיקים הועברו אליו על ידי סבאן בגין חוב שהיה לו כלפיו, במסגרת התשובות שמסר התובע בחקירתו הנגדית התגלתה הפרשה במלואה וניכר כי הפרטים שנמסרו בתצהיר לא חשפו את כולה.
בחקירה הנגדית התברר כי התובע היה בעל מניות בחברת בלו סי, אשר השקיע בה כמליון ש"ח, היה מנהל חשבונותיה ובעל סמכות חתימה בלעדית בחשבון הבנק של החברה ( ראו עמ' 18 לפרוט' בש' 4-27):
".... נכון שהיתה תקופה שניהלתי את חשבונות בחב' בלו סי. אני נכנסתי לחב' בלו סי כמשקיע. היה את עו"ד עופר דוידוב הוא והחותן שלו הכניסו אותי כמשקיע בחב' בלו סי כדי לנהל את הכספים וגם להביא כסף.... החשבון בבנק הפועלים הוא חשבון שרק אני חותם בו. אני מורשה חתימה בו מטעם בלו סי, אני מנהל הכספים של בלו סי ואני מורשה חתימה של החברה..... אני ביקשתי לצאת מהחברה. עופר דוידוב הוא שותף בחב' בלו סי ומחזיק במניות בנאמנות בסך 10% לאלי סבאן. אני החזקתי ב- 90% מהמניות. החותן של מר דוידוב הוא גיבש את העסקה להכניס אותי כשותף. אני השקעתי בבלו סי 1. מליון ₪ בשנת 2008. יש הסכמים לעניין הזה. ויש גם הלוואה שאני משלם אותה. מכרתי את חלקי בבלו סי בסוף אוגוסט 2009.... אני מנהל כספים. אלי סבאן ניהל את החברה. לשאלת בית המשפט אלי סבאן לא יכול להוציא כסף בלעדי. "
כלומר, הוכח כי התובע היה מעורב בפעילות של חברת בלו סי, בעל תפקיד מנהל הכספים שלה ולמעשה היה בעל השליטה בה. אמנם עולה מהעדות כי סבאן תפקד כמנהל בחברת בלו סי (הוא חתום על פרוטוקול חברת בלו סי מיום 6.9.09 להעברת הספינה לחברת ס.א.ל.), אך העובדה שהתובע החזיק בשליטה כמעט מוחלטת במניות החברה ושלט באופן בלעדי בחשבון הבנק שלה משמעה כי דווקא התובע, ולא סבאן, החזיק בסמכות העליונה בחברה.
בהסכם נקבע כי סבאן והנתבע יקימו חברה חדשה (חברת ס.א.ל.) אשר תרכוש את הספינה מחברת בלו סי. בתמורה התחייב הנתבע לשלם לחברת בלו סי סך של 500,000 ₪ אשר תזכה אותו במחצית מהבעלות בספינה (סעיף 10 להסכם). כמו כן הוסכם כי חברת ס.א.ל. תשלם לחברת בלו סך של 300,000 ₪ להשלמת רכישת הספינה (סעיף 11 להסכם).
מדובר בהסכם לרכישת ספינה כאשר לכאורה בעלת הזכויות בספינה (חברת בלו סי) אינה מהווה צד לו ואינה זוכה לכל מעמד במסגרתו. ברי כי מדובר במצב בלתי הגיוני.
הסבר לכך נמצא בדברי התובע לפיהם " ...הוא (סבאן – אה"ט) הביא את אדון עומר ואמר שזה המשקיע החדש שלו והוא יתן את השיקים וזה הכל....אני הכרתי את העסקה שבין סבן לעומאר. זה היה ברור שזה נועד כדי שאני אקבל את ההשקעה שלי בחזרה..."(ראו עמ' 19 ש' 18-22).
הווה אומר, כי בפועל מדובר בהסכם תלת צדדי – בין חברת בלו סי , סבאן והנתבע.
הצדדים בחרו שלא לצרף את חברת בלו סי כצד להסכם הכתוב, אולם העובדה שההסכם מדבר על רכישת ספינה של חברת בלו סי והיא מכרה את הספינה בהתאם להסכם, תוך ידיעה והסכמה של בעלי מניותיה ומנהליה, מראה כי היא היתה צד להסכם, גם אם צד "נסתר".
יובהר כי לא מדובר בהסכם לטובת צד שלישי, כמשמעו בפרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שכן חברת בלו סי אינה רק "מוטב" בהסכם, שהרי היא לקחה על עצמה התחייבות על פיו, קרי מכירת הספינה.
משברור כי חברת בלו הינה צד להסכם, אזי כבעל שליטה וכמנהל החברה, התובע אינו יכול לטעון כי אינו צד לעסקה, קל וחומר שלשיטתו מדובר בעסקה שנועדה מלכתחילה ליתן מענה כספי להחזר השקעתו בחברה.
נטל ההוכחה
נוכח המסקנה כי התובע הינו צד להסכם, קמה לנתבע האפשרות להעלות טענות הגנה חוזיות כנגד התביעה השטרית.
עם זאת, נמצאים אנו בתחומה של פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), אשר הופכת את נטלי הראיה הנהוגים במשפטנו האזרחי.
אכן, בדרך כלל, התובע בתביעה כספית הוא הנושא בנטל הראיה להוכחת החוב אותו הוא דורש מן הנתבע. אולם בתביעה שטרית, החזקות הקבועות בפקודה מעבירות את נטל הראיה לנתבע להראות כי אין לחייבו בסכום השטר.
בתביעה שטרית, כל החותם על שטר (מושך, מסב וכו') יוצר חזקה כי מסר את השטר כדין (סעיף 20(ג) לפקודה, ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל (פורסם בנבו, 4.7.10) בס' 18) וכי ניתנה תמורה בעד השטר (סעיף 29(א) לפקודה וע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ (פורסם בנבו, 17.9.14), בס' 34).
עוד יש להפנות לחזקה כי שטר נמסר לפרעון ללא תנאי, או שכל תנאי העומד בבסיס השטר התקיים (רע"א 2157/07‏ אדאטו נ' רנתיסי (פורסם בנבו, 2.8.07), בס' ז(1)).
למעשה, כל שנותר לתובע על פי שטר להוכיח הינו כי הנתבע הינו צד לשטר (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 834 ורע"א 8692/08 לוי נ' מאיירס (פורסם בנבו, 9.12.08), בס' ד). היות הנתבע מושך השטר עולה מגוף השטר, כך ש בשלב זה על הנתבע להוכיח כי אין לחייבו בהתאם לשטר.
טענות ההגנה של הנתבע
הנתבע מתגונן כנגד התביעה השטרית בטענות של כשלון תמורה. קרי, בטענה להפרת עסקת היסוד.
טענה מעין זו תתקבל כהגנה כנגד תביעה שטרית רק במקרים בהם הוכח כשלון תמורה מלא או כשלון תמורה חלקי קצוב, כלומר הניתן לכימות (ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850, 854 (1991), בש"א (מח'-נצ') 1442/01 ניצן מלכה נ' גלילי דנית (פורסם בנבו, 21.10.01), בס' 5).
אדון בטענות המובאות בפתח הדברים כסדרן.
תשלום תמורה חלקי עבור הספינה
דין הטענה להידחות.
הנתבע טוען כי שילם סכום במזומן של 250,000 ₪ לידי סבאן.
הנתבע מודה כי לא קיבל קבלה עבור תשלום זה וכי אין לו כל דרך להוכיח את דבר ביצוע התשלום משום שמדובר בכסף מזומן שקיבלה משפחתו כפיצוי עבור קרקעות שהופקעו על ידי המדינה וכסף זה הועבר ב"שקית" לסבאן בליל חתימת ההסכם (ראו עמ' 11 ש' 1-14).
בהקשר זה סיפק הנתבע מספר גרסאות. תחילה סיפר כי הכסף המזומן נמסר לסבאן עם יציאתם ממשרדו של עו"ד גלסברג, לאחר החתימה על ההסכם (עמ' 11 ש' 26). אולם, בהמשך עדותו ס יפר כי הכסף המזומן שולם באום אל פחם. לדבריו, נסע באותו לילה יחד עם סבאן לאום אל פחם, הגיע מישהו מטבריה והוא מסר שם את השקית עם הכסף המזומן (עמ' 12 ש' 1-2).
הגם שתפנית עובדתית זו בגרסאות אינה ברורה ולא נמצא לה כל הסבר מניח את הדעת בדברי הנתבע, אזי מדובר בגרסת בעל דין הנחוצה חיזוק ראייתי על פי דין.
חיזוק זה יכול היה להימצא בעדות של מר עדנאן, גיסו של הנתבע, אשר לדבריו ליווה אותו בכל אותו ערב והוא מאמין בו (ראו עמ' 12 ש' 8-11). למרות זאת, הנתבע לא מצא לנכון להביא עדות זו ולכן אף נתון זה לחובתו. יש לציין כי ניתנה אפשרות לזמן את מר סבאן עצמו ואולם הדבר לא מומש מסיבות שונות.
גרסת הנתבע בנוגע לביצוע תשלום במזומן נחלשת אף לנוכח עדותו לפיה לא נקט בכל הליך לגביית הכספים ששילם, לפי שיטתו. עמדה תמוהה נוכח העובדה שמדובר בסכום כסף שאינו מבוטל ותמוהה מכך העובדה שלא יצא כל מכתב המודיע על ביטול העסקה ו/או על דרישת החזר כספי.
לאור הנימוקים הללו, לא עלה בידי הנתבע להוכיח ביצוע של תשלום כלשהו בהתאם להסכם.
השעבוד לטובת בריכת החותרים
התובע טוען כי בעצם הקמת חברת ס.א.ל ורישום הספינה בבעלותה, הושלם החיוב החוזי בגינו נמסרו השיקים. קרי, רישום הספינה בבעלות חברת ס.א.ל הינה מלוא התמורה בגין השיקים (התובע טען למעשה כי השיקים היו רק חלק מן התמורה שהיה הנתבע צריך להעביר ולמעשה יתרת התמורה לא שולמה, אולם הדבר ממילא אינו נדרש להכרעה כאן).
הנתבע טוען כי קיומו של שעבוד רשום על הספינה, מהווה הפרה של ההסכם המהווה כשלון תמורה בגין השיקים שמסר.
אין בידי לקבל את טענות הנתבע לעניין זה.
אין מחלוקת כי אמנם רישום הספינה בבעלות חברת ס.א.ל הושלם ביום 10.9.09 (נספח ד/2 לתצהיר התובע).
מהראיות עולה כי יש יסוד סביר להנחה כי הנתבע לא ידע על השעבוד עובר לחתימה על ההסכם – הדברים עולים הן מעדותו של עו"ד גלסברג, אשר מסר כי לא ידע דבר על קיומו של שעבוד טרם החתימה על ההסכם (עמ' 24 ש' 17-18) והן מהעובדה שבהסכם עצמו לא קיימת התייחסות כלשהי לעניין קיומו או אי-קיומו של שעבוד כלשהו על הספינה.
עם זאת, מעדותו של מר גלסברג עולה כי מיד כאשר גילה דבר השעבוד פעל על מנת לאפשר השלמת הרישום של הספינה בחברת ס.א.ל והעברת השעבוד בהתאם.
חזקה על עו"ד גלסברג כי פעולתו זו נעשתה על דעתם של הצדדים לעסקה, קרי הנתבע וסבאן, בשים לב לעדותו לפיה לשם העברת בעלות כשעל הנכס רובץ שעבוד יש לקבל הסכמת המוכר, הקונה ובעל השעבוד (עמ' 24 ש' 24) ולכן העיד כי "...הגיעו אלי שני בעלי העניין, גם סבאן וגם הנתבע יחד עם מר עדנאן והיה ברור שזה מה שהולך לקרות שהספינה ממושכנת והעברת הבעלות תתבצע תוך העברת המשכנתא ולא ניתן לבצע את זה אחרת...כלומר במועד העברת הבעלות ידע הנתבע שקיימת משכנתא על הספינה..." (עמ' 24 ש' 27-31).
הנה כי כן, אף אם הנתבע למד על קיום השעבוד לאחר חתימת ההסכם, אזי יכול היה לסגת מההסכם משנודע לו על כך, טרם העברת הבעלות, אך הדבר לא נעשה ורישום הבעלות הושלם.
יתרה מכך, אף אם אקבל טענת הנתבע כי לא ידע דבר על קיומו של השעבוד ולא נתן הסכמתו להשלמת רישום הבעלות בתנאים אלה, יש לבחון מדוע עצם קיום השעבוד מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים.
לצורך כך, אם "נפשט" את טענת הנתבע לעניין כשלון תמורה בהקשר זה, למעשה מדובר בטענה לפיה יש משמעות כלכלית לקיום השעבוד על שווייה של הספינה וייתכן כי אף על יכולת הנתבע ליהנות מרווחים בגין פעולת הספינה.
דא עקא, על הנתבע להוכיח ולקצוב את המשמעות הכלכלית של קיום השעבוד בכדי שטענה זו תהא טענת הגנה שרירה כנגד התביעה השטרית.
הנתבע לא הביא ראיות לקציבת הנזק הנטען ולכן אין הוא יכול להתגונן על בסיס טענה זו במסגרת הליך זה.
לעניין זה יש לציין כי במהלך הדיון עלתה הטענה כי השעבוד האמור כבר "שוחרר" (ראו עדות התובע בעמ' 23 לפרוט' בש' 8-12), אולם הדבר לא הוכח בפניי וממילא אין לו נפקות לענייננו שכן במועדים הרלבנטיים למחלוקת, היינו מועד מסירת השיקים ומועד פרעונם, יש להניח כי היה קיים שעבוד, אלא שלא הוכח מדוע יש בקיומו כדי להוות "כשלון תמורה" של העסקה.
תפיסת הספינה על ידי רשויות המכס
אין מחלוקת כי הספינה נתפסה על ידי רשויות המכס ביום 24.9.09 (נספח ט לתצהיר הנתבע)
הנתבע טוען כי תפיסת הספינה נוגעת לחשד לביצוע עבירות הברחה בתקופה של כשנה לפני המועדים הרלוונטיים (סעיפים 18-19 לתצהיר הנתבע).
התובע טוען כי מאחר והספינה נתפסה בגין הברחת דלק במועד בו היה הנתבע בעל הזכויות בה (באמצעות חברת ס.א.ל) והיות והנתבע עוסק בתחום הדלקים, הרי שניתן להסיק מכך כי הספינה נתפסה בגין עבירות בהן מעורב הנתבע (ס' 11 לתצהיר התובע).
לעניין זה, הצדדים לא סיפקו ראיות כלשהן להוכחת טענותיהם.
כל שהובא בפניי היא הודעת החילוט שנשלחה מטעם רשויות המכס ביום 13.1.10 (נספח ט לתצהיר הנתבע).
הודעה זו קובעת כי הספינה מחולטת "הואיל ושימשה להברחת דלק למדינת ישראל וכן להובלתו שלא כדין".
הודעת החילוט אינה מראה כל בסיס לטענתו של הנתבע כי תפיסת הספינה נובעת מפעולות שבוצעו לפני כריתת ההסכם וכי התקיימה חקירה במשך שנה בנוגע להפעלת הספינה.
נהפוך הוא, העובדה שהספינה נעצרה בגין הברחת דלק לאחר שהזכויות בה כבר עברו לתובע והעובדה שהתובע ציין בעדותו כי הוא בעל עסק בתחום הדלקים ואף קודם לכן עבד כשכיר בחברת דלקים (עמ' 2 לפרוט' בש' 6-11 וכן עמ' 14 בש' 14-22), דווקא מתיישבות יותר עם טענות התובע בדבר מעורבות הנתבע בהברחה הלכאורית.
אולם, אין צורך לקבוע מסמרת בעניין זה מאחר והנתבע לא עמד בהוכחת טענותיו משבחר שלא לצרף ראיה כלשהי או להביא עדים להוכחת אופי החקירה והעבירות הנטענות. החובה להוכיח טענות אלו מוטלות עליו, הן מכח דיני השטרות והן מכח הכלל כי עליו להוכיח טענות עובדתיות המקדמות את ענייניו.
סוף דבר – טענות ההגנה של הנתבע נדחות.
התובע רשאי להמשיך ולפעול לגביית השיקים במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-XX034-10-8.
הנתבע יישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסכום כולל של 25,000 ₪.

ניתן היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.