הדפסה

ליאור ואח' נ' לוי ואח'

בפני
כב' השופט רחמים כהן

תובעים

  1. שי יצחק ליאור
  2. יוסי תמר

ע"י ב"כ עו"ד גדי אפריאט

נגד

נתבעות

  1. א. לוי השקעות ובנין בע"מ
  2. יורו - גלוב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד טל לוי

פסק דין
בפני תובענה על סך 299,000 ₪ שעניינה תשלום דמי תיווך בעסקה למכירת שליטה בחברה ציבורית.  
התובעים הם עורכי דין וכלכלנים בהשכלתם העוסקים, בין היתר, בתחום התיווך בעסקאות בשוק ההון. נתבעת 1 (להלן – חב' א. לוי) היא חברה ציבורית בתחום הנדל"ן. נתבעת 2 (להלן – יורו גלוב) היא חברה פרטית הנשלטת על-ידי חב' א. לוי. יורו גלוב הייתה, בעבר, בעלת השליטה בחב' יורו גלוב אוברסיז 1968 בע"מ (להלן – אוברסיז). אוברסיז היא חברה ציבורית, שמניותיה היו רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. 
התובעים טוענים, בכתב התביעה, את הטענות הבאות: בשלהי שנת 2008 נכרת בין התובעים לבין הנתבעות, באמצעות המנכ"ל, מר עזרא לוי (להלן – מר לוי), הסכם לאיתור קונים פוטנציאליים לרכישת השליטה באוברסיז. בין הצדדים סוכם, כי התובעים יהיו זכאים לסך של 250,000 ₪ כדמי תיווך ושכר טרחה, לאחר מכירת השליטה באוברסיז. התובעים עמלו רבות, הפגישו את הנתבעות עם מספר רב של קונים פוטנציאליים, ביניהם היה מר הדר שמיר (להלן – שמיר). שמיר ניהל משא ומתן ממושך עם הנתבעות שלאחריו, ביום 15.11.2009, גיבשו הנתבעות ומר שמיר מזכר הבנות. במזכר ההבנות נקבע, בין היתר, ששמיר ירכוש 82.5% ממניות אוברסיז, המוחזקות על ידי יורו גלוב, תמורת סך של 3.6 מיליון ₪. במהלך חודש דצמבר 2009 הודיעו הנתבעות ומר שמיר לתובעים, כי החליטו לבטל את ההסכמות שביניהם. במהלך חודש ינואר 2010 התקשרו הנתבעות עם מר שמיר ומר ירון ייני למכירת השליטה בשלד הבורסאי של אוברסיז. המכירה נעשתה באמצעות חב' אפסווינג בע"מ (להלן – אפסווינג), בעלי מניותיה ובעלי עניין אחרים, במחיר של 3 מיליון ₪ עבור 80% ממניות אוברסיז. 38.35% ממניות החברה נמכרו למר שמיר (באופן ישיר, באמצעות אחיו ובאמצעות מר מנשה גייזר). כאשר נודע לתובעים על גיבוש העסקה, פנו למר שמיר ולאחר משא ומתן הוא שילם לתובעים את שכר טרחתם בגין העסקה. התובעים פנו לנתבעות, פעמים רבות, בדרישה לתשלום דמי התיווך המוסכמים, וסורבו.
לטענת התובעים, הם זכאים לדמי תיווך, לשכר טרחה, לפיצויים לא ממוניים ולפיצוי בגין עוגמת נפש מהנתבעות, הן מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 
הנתבעות טוענות, בכתב ההגנה, את הטענות הבאות: התובעים פנו ליורו גלוב בהצעה למצוא רוכשים פוטנציאליים לרכישת השליטה באוברסיז. לטענת הנתבעות, לא הובטחו דמי תיווך לתובעים. מאידך הוסכם, שאם תושלם עסקה עם רוכש מטעם התובעים כמתווכים בעסקה, ישולם להם על ידי יורו גלוב שכר טרחה (עמלת תיווך) בסך של 1% (כולל מע"מ) משיעור התמורה, שתתקבל בגין השלד הבורסאי בלבד. הנתבעות מדגישות, כי אין הסכם בכתב לעניין זה וכי עמלת תיווך עתידית, אם בכלל, הייתה אמורה להשתלם מיורו גלוב בלבד. אחד הרוכשים שהוצעו על ידי התובעים היה שמיר. לצורך קידום העסקה התקיימו פגישות בין נציגי יורו גלוב לבין שמיר ואף נוסח מזכר הבנות. בהמשך, שבו ונפגשו הצדדים בניסיון לשאת ולתת ואף לחתום על מזכר ההבנות. בעיצומה של הפגישה הודיע שמיר, שנודע לו שאוברסיז עתידה להיכנס לרשימת השימור של הבורסה לניירות ערך בתל אביב. בציינו זאת, שמיר ביקש הפחתה ניכרת במחיר העסקה. יורו גלוב לא הסכימה להפחתה במחיר והמשא ומתן עם שמיר הסתיים בלא כלום. הנתבעות מדגישות, כי במעמד זה נכח תובע 1 (להלן – שי יצחק). עוד מציינות הנתבעות בהקשר זה, כי למעשה התובעים לא היוו "גורם יעיל" בתיווך ולא סילקו את המחלוקות עם שמיר. כשברור היה, שעל יורו גלוב להמשיך ולחפש אחר קונה אחר, פנה ב"כ יורו גלוב, עוה"ד נועם שרון (להלן –  עו"ד שרון), ביוזמתו, למוטי מנשה (להלן – מוטי) והציע לו את רכישת השליטה באוברסיז. עו"ד שרון קידם את העסקה למכירת אחזקות יורו גלוב לאפסווינג, שבשליטת ירון ייני (להלן – ייני). עו"ד שרון העביר את ההצעה ליורו גלוב וזו פתחה במשא ומתן, במישרין וללא מעורבות התובעים. ביום 1.2.2010 נחתם הסכם מכר אחזקות יורו גלוב באוברסיז לאפסווינג. בחוזה המכר לא הוזכר שמו של שמיר. הנתבעות טוענות, כי בדיעבד התברר להן, שכחודש וחצי לאחר הסכם המכר עם אפסווינג, יצאה הודעה לבורסה לניירות ערך בדבר העובדה, ששמיר מחזיק 3.81% ממניות אוברסיז.
לטענת הנתבעות, התובעים אינם זכאים לדמי תיווך שכן לא היתה להם מעורבות בעסקה עם אפסווינג. מעבר לכך, הסכום הנדרש כדמי תיווך מוגזם ומופרך.
דיון
הצדדים אינם חלוקים ביחס להסכמה עקרונית בין יורו גלוב לבין התובעים ולפיה, במידה שהיה עולה בידי התובעים למצוא רוכש לשלד הבורסאי ולהשלים את העסקה, היו זכאים לתמורה בגין התיווך. נכון הדבר גם בעניין העסקה שנכשלה עם שמיר (להלן – עסקת שמיר). ראו לעניין זה דברי מר לוי:
ש.        אם העסקה עם הדר שמיר היתה נחתמת מבחינתך היה מגיע לתובעים דמי תיווך?
ת.         כן, הם הביאו את הדר שמיר (עמ' 31 לפרוטוקול).
אין מחלוקת בין הצדדים, כי למעשה, עסקת מכר שיצאה לפועל היתה בין יורו גלוב לבין אפסווינג (להלן – עסקת אפסווינג), כעולה מההסכם מיום 1.2.2010 (נספח 5 לתצהירי התובעים).
בנוסף, אין מחלוקת, שהתובעים לא קישרו בין יורו גלוב לבין אפסווינג. ראו לעניין זה עדות תובע 2, יוסי תמר (להלן –  יוסי) שמציין מפורשות, "אני לא הבאתי את אפסווינג" (עמ' 9 לפרוטוקול). עדות עו"ד שרון מצביעה על כך, שהיוזמה למכירת אוברסיז לאפסווינג היתה שלו. עו"ד שרון ליווה את יורו גלוב במשא ומתן המשפטי בעסקת שמיר לדבריו "... הוחלפו טיוטות וזה נראה כמו עסקה שעומדת לקרות. ככל שזה התקדם לקראת חתימה על העסקה, התעוררו קשיים. בסופה של אותה ישיבה אחרונה היה ברור שהעסקה התפוצצה ולא קורית. הדבר הבא שעשיתי הרמתי טלפון לאדם העוסק בתחום של שלדים ציבוריים, מוטי מנשה, ושאלתי אותו אם הוא היה מעוניין בעסקה. בעקבות שיחת הטלפון הזו אכן נקשרה עסקה עם חברה ששייכת למיטב ידיעתי למוטי מנשה בשם אפסווינג שרכשה את החברה" (עמ' 22 לפרוטוקול).
במסגרת עסקת שמיר גובש מזכר הבנות ביום 15.11.2009, בו נקבע, בין היתר, ששמיר ישלם תמורת 82.5% מניות אוברסיז סך של 3.6 מיליון ₪ ואילו הלכה ולמעשה, על פי הסכם המכר לאפסווינג, נמכרו מניות אוברסיז תמורת 3 מיליון ₪. כפי שהיטיב לציין מר לוי: "... היינו צריכים כסף לשלם אג'חים והיה חשוב לנו למכור, מכרנו את זה במחיר לצערי הרב ב- 500, 600 אלף ₪ פחות..." (עמ' 33 לפרוטוקול).
הגם שעסקת אפסווינג לא נולדה כתוצאה מתיווך התובעים, הם עותרים לקבל שכר טרחתם ביחס לעסקת הרכישה. זאת משום שלשיטת התובעים בעסקה זו מעורב שמיר, שהופגש עם הנתבעות על ידם. שאלת זכאותם לדמי תיווך עומדת במחלוקת בין הצדדים כמו גם שאלת גובה דמי התיווך הנטענים.
לטענת התובעים, זכאותם לדמי תיווך צומחת מעסקת אפסווינג. בעניין זה מפנים התובעים, בין היתר, לסמיכות הזמנים בין "פיצוץ" עסקת שמיר לבין החתימה על ההסכם – עסקת אפסווינג וכן על הקשר בין אפסווינג לשמיר, לרבות העברת מניות לשמיר. כלומר, לטענת התובעים, עסקת אפסווינג נעשתה כדי לעקוף את עסקת שמיר ובמצב דברים זה, בין אם מר לוי ידע ששמיר מעורב ובין אם לאו, יש לשלם להם דמי תיווך. ליבת טענת התובעים עולה בחקירתו הנגדית של יוסי:
ש. אתה מסכים איתי שאם מר עזרא לוי היה מוכר את השלד לצד ג' שלא קשור לשמיר ולא אתה הבאת לא מגיע לכם שכ"ט?
ת. כן. לא מגיע. אם היה מוכר לצג ג' ברור שלא.
ש. אם אותו צד ג' היה ברבות הימים מוכר במקרה גם להדר שמיר, אז לשיטתך היה מגיע לכם שכ"ט או לא?
ת. אם זה נעשה לא כדי לעקוף אז כנראה שלא. אם זה נעשה בתום לב. אם מישהו קונה את השלד ולאחר זמן מוכר חלקים לשמיר, אני לא שם.
ש. זאת אומרת שהתביעה שלכם היום מבוססת על התזה שלכם העובדתית שאפסווינג היא הדר שמיר?
ת. אפסווינג היא לא הדר שמיר, היא היתה שותפתו של הדר שמיר. היו להם עוד עסקאות ביחד.
ש. אם במועד העסקה עזרא לוי לא ידע על הקשר בין שמיר לאפסווינג והאמין בתום לב שהוא מוכר לצד שלישי אחר, אתה עדיין חושב שעזרא לוי חייב לך שכ"ט?
ת. כן. כי בסופו של דבר הוא מכר את זה להדר שמיר. נקביל לנדל"ן מתווך הראה לך את הדירה, בסופו של דבר אתה מביא חבר שלך לראות את הדירה ובסופו של דבר הוא קונה את הדירה, האם לאותו מתווך מגיע שכ"ט? כמובן שכן (עמ' 9 לפרוטוקול).

יש לציין בהקשר זה, כי רמיזות, ככל שעלו בכתב התביעה, בנוגע ל"יד אחת" שעשה מר לוי עם שמיר כמו נזנחו בחקירתו הנגדית של יוסי:
ש. מפנה לסעיף 17,18 לכתב התביעה. לשיטתך לפי מה שמתואר בפרק העובדתי בכתב התביעה, מה שארע זה שמר לוי התקשר עם שמיר בדלת האחורית במטרה למנוע ממכם את שכה"ט?
ת. זו הנחה שיכולה להיות. זו לא עובדה שאני יודע. זו עובדה שמר שמיר; זאת אפשרות. אני לא חושב שעזרא לוי ביטל את העסקה עם הדר שמיר והלך ועשה את העסקה השנייה רק כדי שלא לשלם לי שכר תיווך, לא חושב שזה המצב. אני נותן לו את ההגינות המינימלית הזאת (שם).
 
לטענת התובעים, ששמיר נכנס "בדלת האחורית" לעסקת אפסווינג. ראו דברי יוסי:
ש. בזכות הסכם השותפות בין אפסווינג לשמיר, שמיר זכה להיכנס בדלת האחורית בעסקה..?
ת. זו דעתי (עמ' 10 לפרוטוקול).
התובעים מדגישים בסיכומיהם, שככל הנראה בוצע "תרגיל מסחרי" על ידי שמיר. כפועל יוצא, השאלה, שעל הפרק היא בהנחה שמר לוי "אכן נפל קורבן לתרגיל מסחרי" של שמיר, שחפץ לרכוש את השלד הבורסאי במחיר נמוך מזה שדרש מר לוי ועשה זאת באמצעות אפסווינג, האם "גם על התובעים ליפול קורבן לאותו תרגיל ולהפסיד את שכר טרחתם"? (ס' 11 לסיכומי התובעים).
אלא מאי, שלצורך הנחת יסוד בדבר "תרגיל מסחרי" על התובעים להצביע על ראיות המאששות את הטענה לפיה, אמנם אוברסיז נמכרה לאפסווינג, אך בפועל מי שעומד מאחורי הקנייה היה לא אחר מאשר שמיר.
התובעים תולים יהבם בנספחים 7 ו-8 לתצהיריהם. לטענתם קריאה נכונה של הנספחים מלמדת בהכרח, כי מכירת המניות נעשתה מיורו גלוב לשמיר.
בנספח 7, הוראות להעברת המניות, נכתב, בין היתר, כי " את המניות נשוא מכתב זה, נבקש למכור במסגרת של עסקה מחוץ לבורסה מול בנקים כלהלן". במסגרת זו מצוינים שמות של מוסדות בנקאיים, זאת מבלי שמצוין שמם של הגורמים אליהם הועברו המניות בסוף התהליך. בנוסף, נספח 7 מלמד , כי מכירת המניות במסגרת עסקת אפסווינג בוצעה במספר תאריכים. המכירה המאסיבית ביותר של המניות, מבחינה מספרית, בוצעה ביום 23.3.2010.
נספח 8 הוא, " דוח מיידי של מצבת החזקות בעלי עניין ונושאי משרה בכירה". בדוח זה, מופיע שמו של שמיר כמחזיק ב- 17.6% מהון המניות באוברסיז, נכון ליום 24.3.2010. אחיו של שמיר, ניר שמיר, מחזיק במועד זה ב- 3.06% מהון המניות באוברסיז. שותפו של שמיר, מנשה גייזלר , מחזיק אף הוא בשיעור של 17.69% מהון המניות.
לכאורה, יש בנספחים 7, 8 כדי ללמד שמבחינה נסיבתית ונוכח סמיכות הזמנים, אחת האפשרויות היא , שהעברת המניות נעשתה באופן ישיר מיורו גלוב לשמיר. אולם , אין במסמכים אלו כדי לקשור באופן חד וברור בין העברה שבוצעה ביום 23.3.2010 (למוסדות בנקאיים שונים) לבין אחזקתו של שמיר ושותפיו מיד לאחר העברה למוסדות הבנקאיים. בעניין זה נשאל יוסי והשיב כדלהלן:
ש. אתה יודע אם הדר שמיר קנה בקניה ישירה מאפ סווינג או מעזרא לוי?
ת. לפי מה שדווח במאיה, ההעברה נעשתה ישירות מיורוגלוב להדר שמיר ושותפיו (עמ' 9 לפרוטוקול).
כאשר יוסי התבקש להתייחס לנספחים 7, 8 ולהסביר את טענתו לפיה, העברה נעשתה ישירות מיורו גלוב לשמיר השיב כך:
ש. מפנה לסעיף 23 לתצהירך, אתה אומר שאפסווינג, ירון ייני ומנשה נתנו הוראות ליורוגלוב להעביר מניות ישירות לשמיר ויורוגלוב עשתה כן ואתה מפנה לנספח 7 לתצהירך, תראה לי בנספח 7 בתצהירך איפה אתה למד שניתנה הוראה כזו ליורוגלוב?
ת. העובדה שהמניות עברו באופן ישיר לשם.
...
ש. חוזר על השאלה. תראה לי איפה כתוב השם שמיר, או השם מנשה בנספח 7 שלך?
ת. לא רשום. רשום מספרי הבנקים ולאן להעביר את המניות... (עמ' 14 לפרוטוקול).
וכן,
ש. אתה לא מדבר על העברת המניות לאפסווינג, אתה אומר שראית ולמדת במאיה שאוברסיז תחת השליטה של יורוגלוב ולוי העביר מניות לשמיר?
ת. כן. יש שם דיווח על אפסווינג, אח של שמיר והשותף שלו. יש פה דיווח ששמיר מחזיק. מפנה לנספח 8, בעמוד השני יש את מנשה גייזר שהוא שותף של שמיר. כולם קיבלו את המניות באופן ישיר מעזרא לוי, מאוברסיז.
ש. אתה למד מהמסמך הזה שכל אלה קיבלו בהעברה מניות מאוברסיז תחת ההוראות של לוי?
ת. אני רואה מהמסמך שביום נתון נעשו כל העברות המניות ביחד. זה לא משנה טכנית אם אפסווינג היתה מקבל את המניות באותו יום ומעבירה..., אם מה שכתוב פה נכון אז ההעברה פה היא מיורו לאפסווינג ישיר... (עמ' 12 לפרוטוקול, ההדגשות הוספו).
עולה אפוא, כי מול העמדה הנחרצת לפיה העברת המניות נעשתה באופן ישיר מיורו גלוב לשמיר ולשותפיו, בחקירתו הנגדית מסתבר, כי יוסי לא יכול להצביע על כך שהעברת המניות נעשתה ישירות מיורו גלוב לשמיר או שהמניות הועברו לאפסווינג וזו העבירן באופן מידי לשמיר. אמנם יוסי מציין, כי לטעמו אין זה משנה "טכנית" אם העברה היתה ישירות מיורו גלוב לשמיר או מאפסווינג לשמיר, אך כאשר בוחנים את העובדות בפריזמת המוכרות - הנתבעות, בנקודת זמן המכירה, אין מקום לקבוע, כי ידעו על מעורבות שמיר בעסקה.
מר לוי ציין בעדותו, שלא ידע על הקשר בין אפסווינג לבין שמיר. בחקירתו הנגדית הסביר מדוע עסקת שמיר נכשלה: "הוא רצה להפחית את המחיר ברגע האחרון. לא נפגשתי איתם יותר. מיכל ונעם שרון נפגשו כי התחילה להיות טיוטה וה'ה רצו לשנות את המחיר ברגע האחרון" (עמ' 30 לפרוטוקול). ובהמשך, "... אחרי שאמרתי לו לא נחרץ אחרי התנהלות שלו לא רציתי לדבר איתו. אלה היו אנשים חדשים לחלוטין מבחינתי, לא קישרתי ביניהם, אם הייתי יודע לרגע שהדר שמיר היה בכלל בעסקה הזו לא הייתי מוכר להם. בחתימה, לא ראיתי אותו והוא לא הוזכר בשם" (עמ' 31 לפרוטוקול). מבחינת מר לוי , שמיר לא היה חלק מהעסקה ולדבריו, לא מצא לנכון לבחון לעומק מי הם בעלי אפסווינג, שכן בראש מעייניו ולנגד עיניו עמדה המכירה וכלשונו: "... קונה בא ומשלם כסף. מה אכפת לי מי הקונה" (שם). בפרט כשברקע עומד הרצון לקבל כספים במהרה לצורך פרעון התחייבויות (עמ' 33 לפרוטוקול).
כך או אחרת, מבחינת מר לוי עסקת המכר היתה מול אפסווינג ללא מעורבות שמיר ולפיכך אינו סבור , כי חב לתובעים דמי תיווך: "אני כשמכרתי מכרתי לאנשים מסוימים שאיתם התנהלתי, התובעים לא היו בכלל באופק. בשוק ידוע שהחברה הזו למכירה, זה לא היה סוד. אני לא חושב שמגיע להם תיווך כי אני התנהלתי מול הקונה האמיתי שלי, לא התנהלתי מול מישהו אחר. הקונה שלי היתה אותה חברה שקנתה ממני. הם לא עשו את התיווך בעין. הם לא עשו את העסק... לא חתמתי עם הדר שמיר, לא נשאתי ונתתי עם הדר שמיר, הם לא היו במשאים ומתנים. הם לא היו שום דבר. זה שהוא מכר לו אחר כך..." (עמ' 32 לפרוטוקול) .
בנסיבות אלו, השאלה ש במוקד הדיון היא מהות העסקה עם אפסווינג בעת חתימת ההסכם, עם מי נעשתה העסקה, מי יזם וקידם אותה ובאיזה אופן נעשתה. כלומר, התובעים לא השכילו להוכיח, שמדובר בעסקת מכר בין יורוגלוב לבין שמיר ואף לא הוכיחו, שהמניות הועברו באופן ישיר מיורו גלוב לידי שמיר.
בסיכומי התובעים עלתה טענה לפיה, "בבדיקה פשוטה בזמן אמת יכול היה עזרא להבין כי הוא מוכר את השלב הבורסאי לצדדי ג' ולא לחברת אפסווינג ועם עוד טיפה של שקדנות להבין כי המכר נעשה במחיצתו למר הדר שמיר וקבוצתו" (ס' 25 לסיכומים) . דא עקא, שמנקודת המבט של הנתבעות, הן ניהלו משא ומתן עם אפסווינג ועמה נחתמה עסקת המכר. אם פלוני הציג עצמו כנציג אפסווינג לצורך משא ומתן, אין זה מעניינן לברר את מעמדו או זיקתו לחברה ובלבד שההסכם הסופי ייחתם עם מורשה חתימה כדין. גם במעמד החתימה אין בהכרח מקום לבחון את מערכת היחסים בין צדדי ג' שונים לבין החברה הרוכשת. יתרה מכך, בעניין דנן, אף אם הנתבעות היו עורכות "שקידה ראויה", אין זה וודאי כי היו מאתרות עקבות של שמיר בעסקה.
טענה נוספת בפי התובעים ולפיה, בהסכם המכר בין יורו גלוב לבין אפסווינג היו סימנים מקדימים שהיה בהם כדי להצביע על רוכש צד ג'. בתוך כך הפנו לסעיף 5.1.1 להסכם אשר מציין, בין היתר, כי " יהיה הרוכש זכאי להורות למוכרות, בין ישירות ובין באמצעות מתן הוראה מתאימה לנאמן, למכור ולהעביר לצדדים שלישיים ו/ואו לרוכש, הכל על פי פרטים שתקבל בעניין מזה מאת הרוכש, עד 3,699,962 מניות רגילות בנות 1.00 ₪ ערך נקוב כל אחת של החברה, המהוות במועד החתימה עד כ- 34% מההון המונפק ומזכויות ההצבעה בחברה...". הטענה המובלעת היא, שמדובר בסעיף "שנתפר למידותיו של שמיר" על מנת שיוכל לרכוש מניות מחוץ לבורסה (ראו חקירתו הנגדית של יוסי בעניין בעמ' 16 לפרוטוקול). אמנם , נכון שסעיף זה מאפשר לאפסווינג להעביר מניות לצדדים שלישיים, אך אין בסעיף כל אזכור שמי ביחס לצד ג'. בנוסף, האפשרות להעביר מניות לצדדים שלישיים הוא עניין לחברה הרוכשת וודאי לא מעניינן של התובעות- המוכרות, אשר להן הסכם עם אפסווינג בלבד. הדברים מתיישבים עם עדות מר לוי , שציין: "לא כתוב פה שמות לא כתוב כלום, הוא רצה להעביר למישהו אחר, שילם את התמורה, לא אכפת לי למי הוא מעביר... אני חוזר ואומר הקונה שילם לי את התמורה שהיה מחלק את זה גם 90 אחוז למישהו אחר, זה לא הפריע לי..." (עמ' 34 לפרוטוקול).
שמיר הוזמן לעדות על ידי התובעים. שמיר הדגיש בפתח עדותו, שאינו זוכר פרטים רבים הקשורים בעסקה. עם זאת ציין, ש" זוכר שיוסי ושותפו שי תיווכו לי, הציגו לי את העסקה הזו. במסגרת הזו שילמתי להם דמי תיווך..." (עמ' 17 לפרוטוקול). עוד הדגיש , כי את " העסקה הזו רכשתי עם אפסווינג כשותף" (עמ' 18 לפרוטוקול). בהמשך עדותו ציין , ש "לאחר שאפסווינג חתמה על החוזה הזה היא חתמה על חוזה מולנו וזה דבר נפוץ בעסקאות כאלה" (עמ' 20 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית מוסיף שמיר את הדברים הבאים:
ש. זאת אומרת שיהיה נכון שהשלב הראשון בעסקה הוא חתימת מכר מלא עם אפסווינג ובשלב  השני מה שנעשה מאחורי הקלעים בין אפסווינג לבינך?
ת. אני לא זוכר את ההשתלשלות בעסקה הזו. אבל בדרך כלל בעסקאות מהסוג הזה הכל נעשה במקביל. אני לא זוכר מה היה פה, אבל לצורך הדוגמה שאפסווינג עומד על סף חתימה עם יורו אוברסיז כבר יש לו הסכם מולי שהוא מתחלק איתי במניות. לצורך הדוגמה. אין שלבים בעסקאות האלה. זה מתוכנן מראש.
ש. במעמד החתימה שאפסווינג חתמה אתה לא היית?
ת. לא זכור לי.
ש. עזרא לוי ידע על ההסכם בינך לאפסווינג?
ת. לא יודע (עמ' 20 לפרוטוקול).
...
ש. נכון יהיה לומר שאתה לא רכשת במישרין מיורוגלוב או מלוי את השליטה?
ת. אני רכשתי את השליטה ביחד עם אפסווינג, אני לא חתום על החוזה מול לוי (עמ' 21 לפרוטוקול).
אמנם יש בעדות שמיר כדי להצביע על מעורבות ו בעסקת אפסווינג, אולם לצד זאת עולה מעדותו, כי ההסכם של שמיר הוא מול אפסווינג ולא מול הנתבעות. אין בעדותו כדי לגרוע מהקביעה לפיה, מנקודת מבטן של הנתבעות , בעת חתימת ההסכם שמיר לא היה בתמונה.
הצדדים התייחסו בסיכומיהם לנושא "הגורם היעיל" בעסקה, כפרמטר הנבחן לצורך בחינת השאלה, אימתי זכאי מתווך לעמלת תיווך . לטענת התובעים, הם עמלו באורח נמרץ לצורך איתור רוכשים פוטנציאליים והשקיעו מזמנם לקידום העסקה. באשר לאופי התיווך ראו דברי יוסי: "לאתר את החברה הבורסאית... לאתר את השלדים, להבין מה יש בשלד, האם הוא נקי... השלב הבא הוא איתור הקונה, אחרי שמאתרים את הקונה יש מו'מ קצר בדרך כלל, או שזה נסגר או שלא נסגר. רוב העבודה פה היא מומחיות בלאתר את השלד...  בנקודת המו'מ על המחיר, היעילות שלך היא לקרב בין הצדדים אבל לא מעבר, אתה מקרב בין הצדדים אבל אין לך יכולת יותר מה לעשות" (עמ' 5 לפרוטוקול). ביחס לעסקת שמיר יוסי ציין, כי: "באנו לכל הפגישות וניסינו לפשר בעניין המחיר, העסקה פה היתה פשוטה יחסית, מהשלב הזה" (עמ' 6 לפרוטוקול). עוד מפנים התובעים לדוא"ל שנשלח על ידי מיכל גור, עובדת בנתבעת 1 ונושאת משרה בנתבעת 2, לשי יצחק (נספח 1 לתצהיר שי יצחק) בו היא כותבת, "שי – ראה תשובתו של נועם- אנא קדם לפחות חלק מהתשובות על מנת שנוכל לייצר מסמך שניתן לדבר עליו". "ללמדך עד כמה היו מעורבים התובעים בניהול העסקה מול הדר שמיר" (ס' 8 לסיכומי התובעים). בעניין זה מר לוי נשאל והשיב כך:
ת. תסתכל על התאריכים, זה בעסקה של שמיר. של שמיר הראשונה שלא יצא ממנה כלום. אני לא יודע למה היא כתבה את זה.
ש. בעסקה של הדר שמיר הם היו הגורם היעיל לדעתך?
ת. אם היתה נחתמת העסקה עם הדר שמיר והם היו גורמים לעסקה, דוחפים את העסקה בשמחה. הפסדתי 600,000 ש'ח" (עמ' 35 לפרוטוקול).
 
יש לזכור, כי עמלם של התובעים לא נשא פרי, שכן המפגש של שמיר עם הנתבעות, שנעשה באמצעות התובעים, לא הניב דבר זולת מזכר הבנות. בסופו של דבר , לא נחתם הסכם מכר והעסקה לא הושלמה . ברי, כי אך עסקה מוגמרת מצמיחה דמי תיווך. כלומר , הזכות לשכר טרחה נבחנית ב תוצאה ולא רק על בסיס הדרך ומידת ההשקעה, טרם חתימת הסכם, לשמו תיווכו. יוצא אפוא, כי סוגיית "הגורם היעיל" אינה רלוונטית לעסקת שמיר משום שהעסקה לא הגיעה לכדי מימוש וחתימת הסכם.
בנוגע לעסקת אפסווינג, התובעים לא היו מעורבים במשא ומתן ולא הציגו לנתבעות את אפסווינג. התובעים לא השכילו להוכיח, שמדובר בעסקה שבוצעה מול שמיר ולפיכך ניסיונם ליצור מעין "שרשור" של פעולת התיווך לעסקה זו אינו מתקבל בנסיבות אלו. הואיל ועסקת אפסווינג נעשתה ללא תיווך התובעים, אלא ביוזמת ב"כ יורו גלוב , עו"ד שרון, שאלת יעילות התיווך אינה רלוונטית. אף אם שמיר נכנס לעסקה זו "בדלת האחורית" בשלב זה או אחר, ואף אם משך בחוטי העסקה מאחורי הקלעים בשלבי התגבשותה, הדבר לא נעשה מול ה נתבעות. יתכן, שמנקודת המבט של שמיר המתווכים היוו "גורם יעיל" משום שהציעו לשמיר את השלד הבורסאי ובכך אפשרו לו , בעקיפין, להיכנס לעסקה ב"דלת האחורית". בהמשך לדימוי בו השתמש יוסי בחקירתו הנגדית לפיו, "נקביל לנדל"ן מתווך הראה לך את הדירה, בסופו של דבר אתה מביא חבר שלך לראות את הדירה ובסופו של דבר הוא קונה את הדירה, האם לאותו מתווך מגיע שכ"ט? כמובן שכן" (עמ' 9 לפרוטוקול). הרי שבשונה מדוגמת מתווך הדירות, בעסקת אפסווינג, לא המתעניין היה זה שהביא את החבר, אלא המוכר פנה אל החבר (וראו לעניין זה שאלת ב"כ הנתבעות, שם).
בחינת העסקה בציר הזמן מלמדת, שבעת חתימת ההסכם, שמיר לא נשא ונתן עם הנתבעות, לא חתם על ההסכם, לא היה מעורב בעסקה ובפועל לא היה זה שקנה את מניות אוברסיז מהנתבעות.
לאור האמור במקובץ, התובעים אינם זכאים לשכר טרחה או לדמי תיווך , שכן עסקת שמיר לא הושלמה. ואילו עסקת אפסווינג הושלמה ללא מעורבותם. נוכח האמור, שאלת שיעור דמי התיווך או שכר הטרחה מתייתרת.
סוף דבר
התובענה נדחית במלואה. התובעים ישלמו לנתבעות, יחד ולחוד, סך של 5,000 עבור הוצאות משפט וסך של 30,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, ‏ט' אלול, תשע"ד, ‏4 ספטמבר, 2014, בהעדר הצדדים.