הדפסה

ליאוניד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

ד"ר ליטבק ליאוניד
ע"י ב"כ עו"ד סורני אליאב
התובע

נגד

מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסנת ברוש לימור
הנתבעת

פסק דין

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 ( להלן: "החוק"). תאונת דרכים מיום 7.4.06. התובע, רופא כללי במקצועו, יליד 30.10.55.

המחלוקת בין הצדדים
המחלוקת העיקרית בין הצדדים בהליך זה עניינה נכותו של התובע בעקבות התאונה. פרופ' קרוננברג מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום אף אוזן גרון. פרופ' קרוננברג הגיע למסקנה כי ליקוי השמיעה של התובע לא נגרם בתאונה נשוא הליך זה וכך גם הפגיעה במערכת שיווי המשקל של התובע. התובע לא השלים עם מסקנה זו של המומחה וזימן אותו להיחקר על חוות דעתו ועל אף שהמומחה לא שינה את עמדתו בעקבות החקירה, ממשיך התובע וטוען כי יש לקבוע כי לתובע נגרמה נכות בתאונה ולפצותו בהתאם. הנתבעת חולקת על דרישה זו של התובע וכמובן על השלכותיה מבחינת הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה.

טענות הצדדים
לטענת התובע, השאלה הרלוונטית היא של קשר סיבתי משפטי ועל כן ההכרעה צריכה להיות של בית המשפט ולא של המומחה. התובע מפנה בהקשר זה לפסק הדין בע"א 358/83 שולמן נ. ציון חברה לביטוח בע"מ פד מב(2)844 (להלן: "פס"ד שולמן"), בו נקבע כי יש לבחון אם הנזק נופל למסגרת הסיכון של השימוש ברכב בגינו ביקש המחוקק לתת פיצוי. כמו כן מפנה התובע לפסק הדין בת.א. (מחוזי חיפה) 457/99 כהן יוסף נ. צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ( להלן: "פס"ד צים"), בו הוכרה תגובה נפשית שהיה לה ביטוי פיסי, אך לא הסבר פיסיולוגי, כבסיס לפיצוי בתביעת נזקי גוף.
הנתבעת מצידה מציינת כי קשר סיבתי רפואי, הוא בהחלט בתחום מומחיותו של מומחה רפואי והמומחה בענייננו, גם לאחר שנחקר על ידי ב"כ התובע, לא שינה עמדתו בדבר היעדרו של קשר סיבתי כזה בין תלונותיו של התובע לבין תאונת הדרכים נשוא הליך זה. הנתבעת מציינת כי רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט ממסקנות המומחה שמונה על ידו ומקרה זה אינו מצדיק סטייה כזו.

דיון והכרעה – קשר סיבתי
אני סבורה כי הדין עם הנתבעת. הפסיקה שאליה מפנה התובע, איננה מסייעת בידו. פס"ד שולמן, עסק בסוגיה שונה לחלוטין ואינו דומה כלל למקרה זה. פס"ד שולמן עסק במקרה בו אדם נהרג כשהתניע מכוניתו, עקב התפוצצות טען נפץ. לא היה ספק כי מותו נגרם עקב אירוע זה והשאלה שנבחנה בפסק הדין הייתה אם ראוי להכליל אירוע מסוג זה, תחת הגדרת " תאונת דרכים". אין כל קשר בין מקרה זה לענייננו, כשאין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים והשאלה היא רק של הקשר הסיבתי בין תלונות התובע כיום לבין אותה תאונה.
אשר לפס"ד צים, אכן נבחנה בו הסוגיה של תגובה נפשית שגורמת להתבטאות פיסית ( באותו עניין שיתוק ברגליים), אולם אף מקרה זה איננו דומה לענייננו. בפס"ד צים, לא הייתה מחלוקת עובדתית כי התובע שם לא יכול היה להניע רגליו מיד לאחר שנפל, אולם נוכח היעדר סיבה פיסיולוגית לשיתוק זה, נבחנה השאלה אם נגרם כלל נזק לתובע אם לאו. בית המשפט קבע בסופו של יום כי יש לראות בשיתוק נזק שנגרם עקב התאונה, בין היתר משום שאף המומחה מטעם הנתבעת שם לא חלק על חוסר היכולת של התובע ללכת, אלא שהוא טען כי מדובר בחוסר רצון ועל כן אין מדובר בנכות צמיתה. בית המשפט סבר כי שאלת המוטיבציה, היא שאלה בתחום הקטנת הנזק ובסופו של יום קבע כי יש לראות במצבו של התובע נכות צמיתה.
בענייננו, המצב שונה. מומחה בית המשפט קבע כי קיימת אצל התובע פגיעה במערכת שיווי המשקל וקבע כי קיימת אצלו פגיעה בשמיעה, אולם כממצא רפואי סבר כי אלה לא נגרמו כתוצאה מן החבלה בתאונה, אשר בה נגרמה לתובע " צליפת שוט". המומחה סבר כי ככל הנראה נגרמה הפגיעה במערכת שיווי המשקל של התובע באופן וויראלי. אין כאן מצב בו מצא המומחה, כי פגיעתו של התובע היא תגובה נפשית לאירוע. המומחה הסכים כי קיימת פגיעה פיסית אצל התובע אולם לא כזו שנגרמה בתאונת הדרכים. כשנשאל מפורשות לעניין אפשרות של גורם נפשי, השיב המומחה כי זו שאלה שיש להפנות למומחה בתחום הנפש ( ע' 19 ש' 10,11).
עוד ייאמר כי המומחה נשאל בעניין זה מפורשות במסגרת שאלות הבהרה. ביום 16.11.12 השיב המומחה מפורשות כי הפגיעה במערכת שיווי המשקל של התובע איננה קשורה בתאונה. ביום 16.2.13 השיב המומחה על מספר שאלות נוספות וציין כי הסחרחורת המתוארת אצל התובע איננה מתאימה לסחרחורת שמופיעה לאחר חבלת צליפת שוט והופעתה המאוחרת שוללת לחלוטין את האפשרות שהיא נגרמה בתאונה זו.
המומחה נחקר על חוות דעתו בדיון ביום 10.2.14 והסביר אילו בדיקות ערך כדי להגיע למסקנתו וחזר חד משמעית על עמדתו, כי התובע סובל מבעיה בשיווי המשקל " אך אני קובע נחרצות שזה לא קשור לתאונה." (ע' 14 ש' 18). המומחה הדגיש כי התגברות התלונות של התובע על סחרחורת איננה מעידה כי מדובר בתוצאה של התאונה ( ע' 13 ש' 25,26 וע' 14 ש' 1). המומחה אף הסביר כי הממצאים של בדיקת ה – ENG שבוצעה לתובע לאחר התאונה, מעידים כי יש פתולוגיה של מערכת שיווי המשקל אצל התובע, אך אינם מעידים כי הדבר נגרם בתאונה ( ע' 15 ש' 20,21).
בנסיבות אלה, כשמומחה בית המשפט השיב לכל השאלות שנשאל, התייחס לכל הממצאים הרפואיים והתלונות של התובע ולמרות זאת היה איתן בדעתו כי אין קשר בין תלונותיו לבין התאונה, אינני מוצאת בסיס שלא לקבל את חוות דעתו ועל כן אני מקבלת מסקנתו של המומחה, כי תלונותיו של התובע כיום אינן קשורות בתאונה נשוא הליך זה.

הנזקים
נוכח קביעה זו, יש לומר כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה בעקבות תאונה זו ועל כן ניתן לפסוק לתובע פיצוי אך ורק בגין נזקים שנגרמו לו בעבר ופיצוי בגין כאב וסבל. התובע הרחיב בסיכומיו לגבי הקשיים שנגרמים לו עקב הפגיעה בשיווי המשקל והנזק שהדבר גורם לפרנסתו. עם כל הצער שבדבר, לא ניתן לפצות את התובע בגין נזקים אלה, ללא קביעה כי הם נובעים מן התאונה.

הפסד שכר בעבר
לטענת התובע הוא היה באי כושר בעקבות התאונה למשך 22 יום והוא אף צירף תעודות מחלה המעידות על כך. על כן מבקש התובע בסיכומיו פיצוי של 4,348 ₪ בגין היעדרותו מן העבודה בימים אלה על בסיס שכר של 5,929 ₪ לחודש ( נטו). הנתבעת מצידה טוענת כי התובע לא הוכיח כי נגרע משכרו סכום כלשהו, שכן לא צירף תלושי שכר כדי להוכיח זאת. הנתבעת חקרה את התובע בעניין זה והוא ציין כי אם יש צורך בתלושי שכר נוספים הוא יכול להמציאם ( ע' 23 ש' 25), אולם הוא לא עשה כן.
על אף שהתובע לא המציא תלושי שכר, אני סבורה כי נוכח קביעה של אי כושר למשך 22 יום, אשר גם אם לא הורד לו שכר בגינה, סביר כי נגרעו לו ימי מחלה בגינה, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי ברכיב נזק זה אותו אני מעמידה על סכום של 4,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון כי בחישוב הפסדי שכר לפי החוק, יש לנכות מס עד תקרה של 25% בלבד.

רכיבי נזק נוספים
התובע לא תבע פיצויים בגין רכיבי נזק אחרים, כמו עזרת הזולת, הוצאות רפואיות או הוצאות אחרות שנגרמו לו ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצויים בגין רכיבי נזק אלה.

כאב וסבל
התובע מבקש פיצוי בסכום של 180,000 ₪, אם כי נוכח עמדתו כי מדובר בסכום המקסימלי, יש להניח כי כוונתו הייתה ל – 18,000 ₪. הנתבעת מציעה פיצוי בסכום של 4,000 ₪, נוכח היעדר נכות צמיתה. בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי ברכיב נזק זה בסכום של 10,000 ₪.

ניכויים
לטענת הנתבעת, נוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה, יש מקום להשיב לה את התשלום למומחה בית המשפט בו נשאה על פי החלטת בית המשפט מיום 8.9.11. התובע לא התייחס לטענה זו של הנתבעת בסיכומיו ולא הגיש סיכומי תשובה. נראה אם כן כי יש לקבל טענה זו של הנתבעת ואני קובעת כי מסכום הפיצוי בו תחויב הנתבעת ינוכה סך של 5,000 ₪.

סוף דבר
סכום הפיצוי שהנתבעת תשלם לתובע לאחר הניכוי לעיל יעמוד על 9,000 ₪.
לסכום זה תוסיף הנתבעת הוצאות משפט של התובע, שהן אגרת הפתיחה של בית המשפט אותה שילם התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד היום וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,400 ₪. הנתבעת תשלם סכומים אלה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ד, 01 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.