הדפסה

לופו נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ

מספר בקשה:13
בפני
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

מבקשים

נפתלי לופו

נגד

משיבים

הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ

החלטה

לפני בקשת התובע ( להלן: "המבקש" ) לתיקון סכום התביעה מסכום של 150,666 ₪ ל- 1,506,633 ₪. לטענתו, הוא טעה ברישום סכום התביעה בכותרת כתב התביעה, כך שנרשם כאילו סכום התביעה הוא בסך 150,666 ₪, כאשר בפרק שנקרא " פירוט סכום התביעה" נכתב כי סכום התביעה הוא 1,506,663 ₪. לדברי המבקש איננו מתקן דבר למעט סכום התביעה שבכותרת, לא בנוגע לעילת התביעה ולא באשר לעובדות כתב התביעה המפורטות וכן מוותר המבקש על הגשת תצהיר עדות ראשית מתוקן מטעמו.
עוד נטען, כי מדובר בבקשה לתיקון סכום תביעה שהוגשה עוד בטרם תם שלב קדם המשפט ולכן לפי תקנה 149( ב) לתקנות כפי שפורשה ע"י בימ"ש עליון בע"א 222/66, אם מדובר בתיקון שנדרש לצורך מניעת עיוות דין, רשאי בימ"ש להעתר לבקשה גם לאחר שלב קדם המשפט.

לשיטת המבקש, מקורה של הטעות, במקרה נשוא הבקשה הוא בטעות הדפסה, טעות אשר לשיטת המבקש יכולה להיות סמויה מהעין כהגדרתו תקופה ארוכה והמבחן לשיטתו איננו פרק הזמן שעבר מרגע קרות הטעות אלא משך הזמן שעבר מרגע שנודעה לו הטעות. המבקש טוען כי פעל מידיית מרגע גילוי הטעות לתיקונה ולכן יש להורות על תיקון הטעות כדי למנוע עיוות דין.

הנתבע ( להלן: "המשיב" ) מתנגד לבקשה שכן לשיטתו סכום התביעה שלגביו נדרש התיקון, נרשם במכוון כהגדרתו. לשיטת המשיב דבר זה נלמד מעיון בבקשה להחזר אגרה שהוגשה במסגרת תביעה על סך 1,506,663 ₪, שהגיש כנגד המשיב בבימ"ש שלום הרצליה ונמחקה מחוסר מעש. לטענת המשיב עצם הפניה לבית המשפט בהרצליה בבקשה להחזר אגרה, מכיוון שאין בכוחו של המבקש לעמוד בתשלום הנדרש ממנו, היא הסיבה להגשת התביעה כאן בסכום של 150,666 ₪ בלבד.

עוד נטען, כי לכל המאוחר צריך היה לדעת המבקש איזה סכום דרש בכתב התביעה , מעיון בכתב ההגנה, שכן בכתב ההגנה ציין המשיב כי בסעיף 75 לכתב התביעה נטען שסכום התביעה הוא על סך 1,506,666 ₪ ואילו בפועל סכום התביעה הוא 150,666 ₪.
המשיב טוען, כי דין הבקשה להדחות גם מכיוון שלבקשה לא צורף תצהיר המבקש ואילו בתצהיר ב"כ המבקש איננו כולל תשתית עובדתית הנדרש לצורך דיון בבקשה.
תצהיר ב"כ המבקש איננו מסביר כיצד נגרמה אותה טעות הדפסה כאשר מדובר בהעתקה של כתב התביעה שהוגש לבית המשפט בהרצליה.
המשיב טוען, כי דין הבקשה להדחות מכיוון שבנסיבות המפורטות נראה לשיטת המשיבה שהמבקש נהג בחוסר תום לב, ובשיהוי רב ולכן די בכך כדי לדחות את הבקשה.

המשיב לומד על חוסר תום הלב מכך שהמבקש הסתיר מבית המשפט את העובדה כי הגיש לבית המשפט בהרצליה בקשה להחזר אגרה, בקשה שנדחתה והביא להגשת התביעה כאן. הסתרת עובדה זו מהווה לשיטת המשיב עילה לדחיית הבקשה.

המשיב טוען, כי בעניינו של המבקש קיים טעם נוסף לדחיית הבקשה והוא הגשת הבקשה בשיהוי רב, לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית של המבקש וחוו"ד מומחה מטעמו וכאשר המשיב עמל כהגדרתה על הכנת תצהירי העדות הראשית.

המבקש בתשובתו דוחה את טענות המשיב וטוען, כי אין כל ראיה שמוכיחה את טענת המשיב כאילו מדובר במעשה מכוון ולא בטעות או לחילופין להוכחת חוסר תום לב או שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
המבקש מאשר, כי הגיש תביעה לבית משפט השלום בהרצליה וכן שהגיש במסגרתה בקשה להחזר אגרה. אולם לטענתו, אין בכך כדי להצביע על חוסר תום לב או מחדל כהגדרת המשיב שכן בקשה להחזר אגרה היא בקשה לגיטימית שאיננה מעידה על דבר.
המבקש דוחה את טענת המשיב לפיה היה על המבקש ללמוד על הטעות מסעיף 81 לכתב ההגנה שכן לשיטתו החמיץ את האמור בסעיף 81 מתוך 105 סעיפי כתב ההגנה ולכן אין בהתנהלות המבקש בעניין ראיה לקונספרציה לה טוען המשיב כהגדרתו.

דיון:
הוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" או "התקנה" ) מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על תיקון כתב טענות, וכך נאמר:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

ברע"א 5215/12 רונדופלסט נ' אלכס בירמן (פורסם ב נבו, 5.10.12), נקבע כי בעת הדיון בבקשה יבחן בית המשפט בגישה ליברלית את תיקון כתב התביעה:

"אכן, בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה גישה ליברלית (ראו, למשל: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)), ברוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי בה נקבע, בין היתר, כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, ישקול בית המשפט אם התיקון יאפשר לו להכריע "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בנוסף על בית המשפט לבחון את השלב שבו הוגשה הבקשה; האם הבקשה נגועה בשיהוי או הוגשה בחוסר תום-לב; וכן האם יש בתיקון כדי לקפח זכותו של הצד שכנגד (ראו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק, פיסקה 11 ([פורסם בנבו], 11.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם) ".

בעניינה של הבקשה שבפני , מדובר בתביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם הפצה שנערך בין הצדדים לפני שנים רבות. לטענת המבקש נפלה טעות בסכום התביעה שנכתב בכותרת כתב התביעה ולכן מתבקש תיקונו כך שבמקום 1,50666 ₪ ירשם 1,506,663 ₪. המשיב, טוען כי לא מדובר בטעות אלא בתיקון סכום שנרשם במכוון כפי שנרשם וכעת מבקש המבקש לתקנו .

המשיב טוען, כי הראיה לכך שמדובר בסכום שלא נרשם בטעות היא בקשה להחזר אגרת בית משפט שהוגשה לבית המשפט השלום בהרצליה ומלמדת לשיטת המשיב על כך שלמבקש אין אפשרות לעמוד בתשלום אגרה ולכן בחר מלכתחילה להגיש את תבעיתו על סכום מופחת ולא בטעות.

כן נטען ע"י המשיב כי ראיה נוספת לכך שלא מדובר בטעות הנה העובדה, כי המשיב הפנה בסעיף 81 לכתב ההגנה את המבקש לפער בין הסכום שנרשם בכותרת כתב התביעה לזה שנכתב בגוף כתב התביעה לא זכתה להתייחסות ולכן מתבקשת לשיטתו המסקנה שלא מדובר בטעות.
המשיב, טוען כי המסקנה המתבקשת היא שהבקשה נגועה בחוסר תום לב מחד ובשיהוי ניכר מאידך המקימים את החריג לדחיית הבקשה.

מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של תיקון סכום התביעה שבכותרת, שהוגשה בשלב מקדמי של המשפט ובטרם החל שלב ההוכחות ולכן ניתן לרפא את הפגם באמצעות חיוב בהוצאות.

לא שוכנעתי כי המבקש פעל בחוסר תום לב או שיהוי, שכן הבקשה להחזר אגרה עליה מסתמכת המשיבה נוגעת להליך אחר וזמן אחר. נראה כי ניסיון לקשור בין ההליכים קצת מרחיק לכת ואיננו מבסס פעולה בחוסר תום לב של המבקש.

סוף דבר:
לאור האמור, ומאחר ואין בתיקון כדי לקפח את זכותו של הצד השני וכן מכיוון שהתיקון יאפשר דיון בכל השאלות ששנויות במחלוקת בין הצדדים , אני מתירה את התיקון המבוקש.
בשים לב למצבו הרפואי של המבקש , כתב התביעה המתוקן יוגש עד ליום 1.9.13.
כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד יוגש ע"י המשיב אם ירצה בכך עד ליום 15.9.13.
הדיון שקבוע ליום 1.9.13 ידחה למועד אחר.

ככל שיגיש המשיב כתב הגנה מתוקן, ישלם המבקש הוצאות בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.