הדפסה

לוי ואח' נ' בר כסיף ואח'

בפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

תובע/נתבע שכנגד

נמרוד לוי
ע"י ב"כ עו"ד מרים בקשט

נגד

נתבעת/תובעת שכנגד

אורית בר כסיף
ע"י ב"כ עו"ד אורן גוטרמן

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן עבודות שיפוץ אותן ביצע נמרוד לוי (להלן – נמרוד או התובע) בבית ברמת השרון (להלן – הבית). הבית היה במועדים הרלוונטיים בבעלות אורית בר כסיף (להלן – אורית או הנתבעת).

תמצית טענות הצדדים
התובע עותר לתשלום בסך 386,396 ₪ בגין שיפוצים שביצע בבית הנתבעת. כעולה מכתב התביעה, הצדדים התקשרו ביום 1.11.2009 בהסכם שיפוץ ובנייה (להלן – ההסכם). לטענת התובע, מדובר בהסכם שהציגה לו הנתבעת והיווה בסיס להתקשרות עם קבלן אחר. החתימה על ההסכם נעשתה כשהיה ברור לצדדים, שמדובר "בהסכם בסיס" וכל תוספת בדמות הריסה, בנייה או שיפוץ תתומחר בנוסף לאמור בהסכם (להלן – העבודות הנוספות). להסכם צורף מפרט טכני אותו הכינה הנתבעת ובו פירוט בסיסי וראשוני של יחידות וכמויות להריסה, בנייה, גבס, אינסטלציה, הרכבת גג, קומת גלריה, אמבטיה ועוד (להלן- עבודות הבסיס). הנתבעת ציינה על גבי ההסכם בכתב ידה עבודות נוספות שהיה על התובע לבצע כמו פירוק פנלים, בניית גג ומרזב, בניית קיר, ריצוף והדבקה, הריסת סלון. סוכם ביניהם, כי בגין עבודות הבסיס תשלם הנתבעת לתובע סך של 245,000 ₪ כולל מע"מ. השיפוצים החלו באמצע נובמבר 2009, התובע הסתייע בפועלים ובקבלני משנה ועבד עמם מדי יום. בסמוך לתחילת עבודות השיפוץ דרשה הנתבעת מהתובע לבצע עבודות נוספות והוא ביצע אותן בהתאם לדרישתה ולשביעות רצונה. כך נעשתה הגבהה בגלריית הבית, נהרסה בנייה ישנה לשם בנייה חדשה, נבנו גג חדש וקירות סלון. כאשר ביקש תשלום עבורן מהנתבעת, זו התחמקה מתשלום והבטיחה שתשלם מיד בסיום העבודה כולה. בדצמבר 2009, משנוכח התובע שעבודות השיפוץ עומדות להסתיים דרש לקבל את תמורת העבודות והסביר לנתבעת, שעליו לשלם כספים רבים עבור חומרים וכי העובדה, שאינה משלמת לו מסבה לו נזקים. לטענתו, ממועד זה החלה הנתבעת להטריד אותו מינית באופן המתואר בכתב התביעה, בין היתר, בנוכחות עובדיו. בינואר 2009 הודיע התובע לנתבעת, שסיים את כל עבודותיו ועליה לשלם לו. תחת זאת פנתה הנתבעת למשטרה וטענה, שהתובע מאיים עליה. במעמד זה הגיש נגדה התובע תלונה בגין הטרדה מינית. ביום 24.1.2010 עברה הנתבעת להתגורר בבית המשופץ.

לטענת הנתבעת, כתב התביעה אינו מגלה עילה, בין היתר משום שהתובע אינו מציין שהוא קבלן רשום ומודה בקבלת תשלום בסך של 245,000 ₪. לטענתה, במידה שהתובע אינו קבלן רשום אזי ההסכם בטל שכן הוא נעשה על בסיס הטעייתה משהציג עצמו כקבלן רשום. כמו כן מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, בתביעה בת עוולה, בתביעה טורדנית, קנטרנית ומציקה וכתב התביעה ערוך שלא כדין. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, שההתקשרות ביניהם נעשתה לאחר שקיבלה המלצה על התובע מגב' אורלי ובר. בדיעבד נודע לה, שאורלי מקבלת מהתובע תגמול עבור הפנייתו ללקוחות. לטענתה, ההסכם שצרף התובע אינו ההסכם עליו חתמו הצדדים אלא זה שצורף על ידה לכתב ההגנה. ההסכם פאושלי, נקב במחיר של 245,000 ₪ וכלל את כל השינויים במטראז', ככל שיהיו למעט בנייה שאינה בתכנית ההיתר, לא ניתן לחייבה לשלם עבור עבודות שנעשו על דעת התובע. התובע לא הסכים לבצע מדידות והתאמה בין הכמויות והמדידות במפרט לבין המידות בפועל טרם חתימת ההסכם. לטענת הנתבעת, לאחר שהתובע נכנס לבית החל להתנהג באופן אלים ואגרסיבי, ביצע עבודות והריסות שלא על פי התוכנית תוך שהוסיף, הפחית, שינה מכמות וסוג העבודה והחומרים, הסב נזקים, גנב ריהוט אביזרים וציוד, השחית ציוד וייצר עבודה באמצעות קביעת עובדות וטעויות יזומות בשטח. כך מיקם התובע את גובה רצפת הגלריה בניגוד לתוכנית , עובדה שאילצה אותה לשלם עבור עבודות נוספות. בנוסף הציג עצמו כחשמלאי מוסמך. עוד טוענת הנתבעת, שהתובע הילך אימים עליה ועל ובני משפחתה, עשק אותה וגבה ממנה כספים בניגוד לדין באמצעים פסולים כגון תרמית, רשלנות, אלימות, סחיטה ואיומים תוך שיידע אותה בדבר עברו הפלילי העשיר כמפורט בכתב ההגנה. כספי הסחיטה "הוכשרו" על ידי התובע באמצעות עבודות נוספות שביצע לדבריו ולעיתים דרש כסף נוסף מאחר שביצע "עבודה יפה". בסופו של דבר , עד ליום 31.12.2009 שילמה הנתבעת את הסך המוסכם של 245,000 ₪ ועוד 30,000 ₪ המהווים כספי סחיטה באיומים. לטענתה, שילמה לו מדי שבוע בשל חששות מפניו ובכך קנתה שקט ממנו לשבוע. התובע אישר בחתימתו קבלת 315,000 ₪ אך לא נתן לה חשבונית מס בגין התשלום. כשהבינה הנתבעת, שאין קץ לסחיטותיו פנתה למשטרה, הגישה תלונה ו הוצא נגדו צו הרחקה מביתה. התובע לא סיים את העבודה בבית ובמועד עזיבתו הבית היה כאתר בנייה, ללא חשמל וללא אינסטלציה. הנתבעת עברה להתגורר בבית החדש בלית ברירה למרות מצבו, זאת משום שהתחייבה בהסכם לפנות את דירתה הקודמת ולמוסרה סמוך לאותו מועד. הנתבעת טענה לנזקים שונים שנגרמו בשל עבודת התובע, הכחישה את הסכומים שנתבעו על ידו והדגישה, שהואיל והתובע אינו קבלן רשום אינו זכאי למחירים הנקובים "במחירון דקל". לטענתה, תביעתו הוגשה אך כדי להימנע מההליכים הפלילים ותוך ניסיון נואל ליצור מצג שווא לפיו מדובר בסכסוך אזרחי.

בכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לתשלום בסך של 618,803 ₪. סכום זה מורכב מכספים ששילמה לתובע ותשלום בגין הוצאות ונזקים. לטענתה, נדרשה לשלם לאחרים כדי לתקן את הליקויים כתוצאה מעבודת התובע וכן להשלים עבודות בסך של 124,743 ₪. בנוסף, עלה צורך לבצע תיקונים בסך של 125,000 ₪ בהתאם לחוות דעת מטעמה, על מנת להתאים את הבית להיתר הבנייה. הנתבעת דורשת פיצוי עבור נזקים לרכוש בסך של 50,000 ₪ והחזר עלות חוות דעת בסך של 4,060 ₪. לטענתה, התובע גנב ריהוט, חלונות, סורגים ורעפים. התובע הרס שני מזגנים, שולחן ופרקט בגלריה. התובע חיבל במזיד במערכות הבית לרבות חשמל, קרמיקה, אינסטלציה ועוד. עבודותיו הלקויות גרמו לנזקים לבית ולסביבתו, כמפורט בכתב התביעה שכנגד. התובע ניתק את החשמל בבית, ביצע קו חיצוני גלוי ומסוכן המחובר לגופי התאורה בניגוד לתוכנית, לא ביצע בידוד ואיטום, התיר לשכנים להיכנס לבית ללא רשות לצורך צילום פנים הבית. עוד נטען, שהתובע ביצע שינויים מבניים בניגוד לתוכנית, עובדה שחייבה את הנתבעת להגיש תוכנית מתוקנת, בנוגע לשיפוע והגבהת גג הגלריה, על כל המשתמע מכך מבחינת עלויות.

בכתב הגנה לתביעה שכנגד ציין התובע , שההסכם שצורף על ידי הנתבעת מזויף, הוא אינו חתום עליו ועל גביו ישנן תוספות מאוחרות. גם בעניין זה הגיש התובע תלונה למשטרה. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת מבוססת על נתונים מההסכם המזויף. התובע לא הציג עצמו כחשמלאי מוסמך וגם לא כקבלן רשום, אלא מחק מההסכם את המילה "רשום". הנתבעת התקשרה עמו לאחר שראתה את עבודתו ושיבחה אותה גם לאחר ההתקשרות, בעת שנכחה בבית מידי יום וכל היום ופיקחה על העבודה. בתוך כך ציין, שטענתה לפיה היא חוששת לחייה ולחיי משפחתה אינה מתיישבת עם העובדה, שביקרה את התובע, התארחה אצלו בשבת, ניסתה לשכנע את אשתו לרכוש ממנה תכשיטים ולנסוע יחד לצימר כדי להסדיר את העניינים הכספיים. פניית הנתבעת למשטרה נבעה מרצונה להשתמט מתשלום שכרו, כשניסיונותיה להטרידו מינית לא עלו יפה. עוד הדגיש, שפניית הנתבעת למשטרה נעשתה ביום האחרון לעבודתו ולא התלוננה על גניבה או חבלת והרס רכוש. באשר לטענותיה ביחס לבנייה בניגוד להיתר בנייה הבהיר התובע, שכשדרישות הנתבעת סתרו את ההיתר הוא הפסיק את העבודה והודיע למהנדס , כי לא ניתן להמשיך את הבנייה.

דיון
תחילה אתייחס לטענות הצדדים, שאינן בליבת המחלוקת הכספית. הצדדים הטיחו זה בזה האשמות שונות, חלקן "נושקות" לתחום הפלילי. טענות בדבר איומים, סחיטה, עושק והטרדה מינית. טענותיהם נקשרו בדרך זו או אחרת למחלוקת הכספית אך לאחר בחינה מעמיקה של כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות בכללותו, מצאתי שדין טענות אלה להידחות מכל וכל.

מרבית העדים נדרשו בתצהיריהם ובעדותם לעניינים הנטענים (כך טענות ההטרדה המינית וטיב הקשר בין הנתבעת לבין תובע זכו להתייחסות מאשרת או מכחישה בס' 6 לתצהיר תמיר טל, בס' 11 לתצהיר ירדנה ליב ועדותה בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, בעדות רונן שונ ק, עמ' 35 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, בעדות אילן אזולאי, ס' 9 לתצהירו, בעדות התובע עמ' 148 לפרוטוקול מיום 28.2.2012, בס' 5.10 לתצהיר יוסף מחאמיד; וכך טענת האיומים ומורא הנתבעת מפני התובע, זכו להתייחסות מאשרת או מכחישה בעדות אביטל מאור ס' 7, 10 לתצהירה, עמ' 219 לפרוטוקול מיום 4.9.2012. בעניין זה נשאלו גם אורלי ובר עמ' 22 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, אחמד מוחמד אכברייה, עמ' 48, 49 לפרוטוקול מיום 2.2.2012, נ/26, תמליל שיחה בין הנתבעת למעוז בינדר, עמ' 138 לפרוטוקול מיום 28.2.2012, ס' 13 לתצהיר שי שטרית, עמ' 192 לפרוטוקול, ס' 5.11 לתצהיר יוסף מחאמיד).

הצדדים הגישו תלונות הדדיות למשטרה ועניינם התברר במסגרת זו, כפי שעולה מחלק מהמסמכים שהוגשו בהליך. מסיכומי הצדדים עלו חשדות והאשמות נוספים (כך ראו, טענות הנתבעת בדבר שיבוש הליכים ביחס ל"פרשת היעלמותו של סעיף 3.5" , "המשך מעשי הסחיטה והאיומים", עמ' 9, 12 לסיכומי הנתבעת, חשד לשוחד של רון חן, עמ' 14, 19 לסיכומי הנתבעת וטענות התובע בעניין חתימות על מסמכים ותוספות על ההסכם, ס ' 6, 9 לסיכומי התשובה של התובע).

לאחר דרישה וחקירה יש לקבוע, שטענות הצדדים אינן עומדות ברף הנדרש להוכחתן. "הסרט", שצילמה בת הנתבעת בעת שנמרוד עבד בבית (נ/29, להלן - הסרט), בסמוך מאוד לעזיבתו ולמעבר הנתבעת לבית המשופץ, אינו מצדד בטענות הנתבעת מזה ובטענות התובע מזה. אורית אינה נראית חוששת מפני התובע, נהפוך הוא . אמנם הנתבעת העידה על תחושות של "שבויה" ו"חטופה" (עמ' 271 לפרוטוקול מיום 2.9.2013) אך, לא שוכנעתי, כי פעלה תחת כורח או הכרח חרף דבריה ואולי דווקא בשלם: "היה מגיע הביתה והייתי, והכנתי לו ספגטי והיה שותה קפה אצלי והייתי עושה לו כל מה שהוא רצה, ורק כדי להיפטר מהדבר הזה, רק כדי שאולי, אולי הוא יעזוב אותי בשקט" (עמ' 269 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). פחדיה וחששותיה אינם מתיישבים עם הביקור בבית התובע בשבת ועם הנסיעה עמו, בצוותא חדא, להביא רהיטים עבורה, אף אם הדבר נעשה "בגלל שהיה לו את הטנדר. לי לא היה טנדר" (עמ' 272 לפרוטוקול מיום 2.9.2013) . סמיכות הזמנים שבין המחלוקת הכספית לבין הזמנת המשטרה, כשברקע התנהלותה עם התובע כעולה מהסרט שצילמה ביתה מעלה ספק ביחס לטענות, שהתנהלותה הפיננסית עם התובע נעשתה בשל עושק כורח או נסיבות דומות. טענתה לא זכתה לתימוכין על ידי העדים שנכחו בבית בעת השיפוץ או שליוו אותה באותה תקופה. אמנם, חלקם הצהירו על חששות הנתבעת מפני איומיו של התובע אך מעדותם עלה , שלא חזו במו עיניהם באיומים או בהתנהלות מהסוג שתואר על ידי הנתבעת (ראו לעניין זה עדי הנתבעת: עדות אביטל מאור, חברתה של אורית בעמ' 219 לפרוטוקול מיום 4.9.2012, עדות שי שטרית עדות יוסף מאחמיד, העובד שהתובע פיטר, עדות הקונסטרוקטור, שי שטרית , בעמ' 192 לפרוטוקול ועדות תומר עמרני , האדריכל, בעמ' 188 לפרוטוקול מיום 20.9.2012; זאת לצד מרבית עדי התובע והתובע עצמו, שטענו שלא היו דברים מעולם). ההסתמכות על תמלילי שיחות שצורפו לתצהיר שלמה ולדמן (חוקר פרטי מטעם התובע) כראיה לטענות הנתבעת ביחס לסחיטה באיומים ולאימת הנתבעת מפניו (ראו עמ' 11, 12 לסיכומיה) - לא צלחה. אין בשיחות את שמבקשת הנתבעת למצוא, לבטח לא ראיות חד משמעיות שיש בהן כדי לחתור תחת תמונת המצב המתקבלת מהסרט, שצולם על ידי ביתה. בסיכומיה ציינה הנתבעת, שלא יעלה על הדעת שבסרט המצולם נמרוד יתנהל באופן מאיים , אך מצד שני לא ברור כלל ועיקר הכיצד נתבעת החשה אימה, מצוקה וחרדה מצחקקת עם התובע וטופחת על אחוריו, באותו סרט ממש. מנגד , אף טענת התובע, כבדת המשקל, בדבר הטרדה מינית אין לה במה להיאחז והיא אינה נתמכת בעדויות או בראיות של ממש. חרף עדויות מטעמו, שהצביעו על קשר שיתכן שחצה את גבול הטעם הטוב , לפחות בעיני רונן שונק, שבמענה לשאלה , האם היתה מערכת יחסית אינטימית בין השניים או חברית השיב " אני לא קופץ על החברים שלי ולא על הקליינטים שלי והם לא עלי" (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 1.12.2011). גם בעניין זה סמיכות הזמנים בין סילוקו מהבית, המחלוקת הכספית והתלונות במשטרה - מעוררת תהיות, בלשון המעטה.

כך או אחרת, הואיל ומדובר בהאשמות שאינן מוסיפות כבוד למי מהצדדים, איני רואה צורך להיכנס לעובי הקורה בעניין, די לקבוע שמדובר בהאשמות הדדיות שאינן "בעלות בשר" ומוטב לצדדים להותיר פרק עגום זה ביחסיהם מאחוריהם.

המחלוקות הכספיות
התובע עתר לסך של 386,396 ₪ ואילו הנתבעת לסך של  618,803 ₪. בפי הצדדים שלל טענות ביחס לכספים המגיעים להם. בעניין זה יש לבור את הבר מן התבן, משכך אדון להלן בטענות הנחוצות להכרעה בלבד. 

לטענת התובע, בעמל ידו השביח את בית הנתבעת (ס' 5, 25 לסיכומיו) וסיים את עבודתו . הראייה לכך היא העובדה, שהנתבעת נכנסה להתגורר בבית בחלוף שלושה ימים ממועד סילוקו (ס' 35 לסיכומי התובע). משכך עליה לשלם לו בגין העבודות שביצע.

הצדדים חלוקים בדבר הפרשנות שיש לתת להסכם ביניהם. זאת מעבר לטענות הנוגעות לנוסחים השונים ולאי ההתאמות, שבין ההסכם שצורף על ידי התובע לבין ההסכם שצורף על ידי הנתבעת (ראו ס' 2 לתצהיר התובע ומנגד ס' 21 לתצהיר הנתבעת). לטענת הנתבעת, ההסכם הוא פאושלי והמחיר הנקוב בו שולם לתובע ואף למעלה מכך. מנגד, התובע טוען, שאין מדובר בהסכם פאושלי אלא הסכם שנעשה על בסיס כתב כמויות ומפרט טכני, שכן אחרת לא היה כל היגיון כלכלי בביצוע עבודות נוספות מבלי שיצמח לו מהן רווח.

ההסכם נעשה על בסיס טיוטת הסכם קודם, שנחתם בין הנתבעת לבין הקבלן רון חן (להלן – רון חן, נספח א' לתצהיר אורית). הנתבעת ביטלה את ההסכם עם רון חן (ראו, מכתבה, נספח 3 לסיכומי התובע) ולמחרת חתמה על הסכם חלופי עם התובע: "על בסיס ההסכמות בינינו ביצענו שינויים ידנית על גבי שני העתקים של מסמך דומה למסמך שנחתם עם מר חן" (ס ' 15 לתצהיר הנתבעת).

להלן לשון סעיף 3 להסכם – סעיף התמורה:
3.1 מוסכם בזאת על שני הצדדים כי תמורת ביצוע העבודות בהתאם לחוזה יעמוד המחיר על 245,000 ₪ כולל מע"מ... המחיר שבחוזה כולל את כל החומרים, העבודה הציוד, הכלים ואמצעי העזר הדרושים לביצוע העבודה עד ההרחבה והשיפוץ. כמו כן כוללים המחירים העמסה, הובלה ופירוק של כל הציוד והכלים הנדרשים וסילוק כל הפסולת מכל סוג... .
3.2 שינוי כל שהוא בהיקף העבודה מעבר למפורט בחוזה, בתוכניות ובמפרטים הטכניים תחושב בשכרו של הקבלן על פי מחיר יחידה של כל סוג עבודה על פי התוכניות.
 
ביחס להסכם הפנתה הנתבעת לשני נתונים.
ראשית, לצד הסכום המצוין בכתב יד - סך של 245,000 ₪, ישנה תוספת המציינת כך: "לפי הנושאים במפרט הטכני וללא התייחסות למטראז' אלא אם תהיה בניה שאיננה בהיתר" (ראו גם ס' 8 לתצהיר הנתבעת). על פי עדות הנתבעת מדובר בתוספת להסכם שנעשתה " מיד אחרי הסיפור של הקומה, שהוא בנה את הגלריה ללא היתר... ישבתי איתו בגינה.. אמרתי לו תקשיב, זה לא יעבוד ככה. והחוזה שלא לא היה אצלו, היה רק אצלי... אמרתי שאני מבקשת שזה יהיה ברור.. שאין יותר הפרה של בנייה ללא היתר" (עמ' 249 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). במענה לשאלה , מדוע התובע אינו חתום לצד המשפט שהוסף הבהירה הנתבעת, ש "הוא לא הסכים לחתום על שום דבר... אמר תכתבי מה שאת רוצה, תעזבי אותי באימא שלך מהחתימות האלה", למעט ביחס לתשלומים שקיבל ולהקדמת המסירה (עמ' 252 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). בתוספת זו תולה הנתבעת יהבה וממנה מסיקה, שאין לתובע זכות לקבל כספים זולת הסכום הנקוב במפורש בהסכם.
שנית, התובע נמנע במתכוון מלצרף דף בהסכם, בו מצוי סעיף 3.5 הקובע בהאי לישנא: "כל חריגה מתוכנית בניית ההרחבה, התוספת והשיפוץ תהיה באישור המהנדס ובכתב". כעולה מסיכומיה מדובר בסעיף "המאיין את תביעתו"(עמ' 9, 14 לסיכומים, ההדגשה במקור, והשוו ס ' 21 לתצהיר הנתבעת ומנגד ראו טענות התובע ביחס לכך, ס' 26 לסיכומי התשובה).

אין הכרח ממשי בהכרעה בשאלה, מהו ההסכם האותנטי המסדיר את יחסי הצדדים ובנפקויות סעיף 3.5. משום שבין כך ובין כך, דרישת התשלום של התובע נובעת מעבודות נוספות, ש לטענתו ביצע והיא מותנית בעמידה בנטל הוכחת הזמנתן, ביצוען ותימחורן, בלא עמידה בנטל זה הדיון בשאלה מתייתר.
 
הנתבעת ניהלה רישום ידני בנוגע לכספים ששילמה לתובע והוא חתם על קבלת התשלום. יוער, כי טענת זיוף חתימות התובע לא נזנחה על ידו (ראו ס' 4, 6 לסיכומי התשובה) חרף חוות הדעת ועדותו של זמיר סיוון (עמ' 170 לפרוטוקול מיום 20.9.2012). אולם טענות הזיוף ביחס למסמך שונות מכפי שעלו בתלונתו במשטרה. נ/30 הוא מסמך שכותרתו "תשלומים נמרוד לוי" (להלן – מסמך התשלומים ). על גביו חתימות התובע ובו נקובים התשלומים הבאים: עמ' 1 - 100,000 ₪ מיום 15.11.2009; 10,000 ₪ מיום 1.12.2009; 16,000 ₪; 40,000 ₪ מיום 9.12.2009; 26,000 ₪; 14,000 ₪ מיום 9.12.2009; 40,000 ₪ מיום 16.12.2009; בראש עמ' 2 – מצויים הסכומים הבאים: 30,000 ₪ + 24,000 ₪ מיום 24.12.2009, לצדם נכתב 4 זוגות עגילים 14,000 ₪, שולם בפועל 1 ,600 ₪ וסה"כ 240,000 ₪.

התובע הגיש תלונה למשטרה (נ/11) ביחס למסמך התשלומים. כעולה מ-נ/11 גילה, לכאורה, שני זיופים. לדבריו בעמ' הראשון הכיתוב ביחס לתשלום מיום 16.12.2009 היה במקור על סך של 18,000 ₪ והסכום שונה ל- 40,000 ₪ בעוד, שטען "אני לא קיבלתי ממנה באותו מעמד 40,000 מדובר בזיוף...". באופן דומה בעמ' השני בחלק העליון ישנה מחיקה ובמקומו נכתב סך של 30,000 ₪ וגם בעניין זה טען "אני לא קיבלתי 30,000 שקלים באותו מעמד מדובר בזיוף...". נ/10 היא הודעתו מיום 28.10.2010 . בעניין זה הופנה התובע לתרשומת בתחתית מסמך התשלומים ואישר שמדובר בכתב ידו סמוך לסך של 210,000 ₪. בעניין זה נשאל כך: "שאלה: החשודה טוענת בחקירתה שמדובר בכתב ידך ואם כך איך ייתכן וזייפה את הסכום ע"ס 40,000 שקלים במקום 18,000 אם הסכום שאתה עצמך כתבת ע"ס 210,000 שקלים כולל בתוכו את הסכום ע"ס 40,000 שלטענתך זויף, תגובתך? תשובה: אני לא יודע מה להגיד לך. שאלה: אותה שאלה לגבי טענת הזיוף הנוספת בחלקו האחורי העליון של הדף בעניין טענת הזיוף לסכום של 30,000 שנרשם ונחקר במקור ע"ס 26,000 שקלים, מתחת לשני סכומים אלה נרשם בכתב יד את הסכום 240,000 סה"כ של מי כתב היד? תשובה: כן זהו כתב ידי... הסכום הזה שכתבת בכתב ידי כולל בתוכו סכומי כסף שהעברתי לבעלי מקצוע אחרים. שאלה: בכל מקרה ניתן לומר שבכך שרשמת בכתב ידך "240,000 סה"כ" משמע זה הסכום שקיבלת לידך עד שלב זה מהחשודה / לקוחה ? תשובה: כן אני מאשר שזה שקיבלתי ממנה זה סכום שכולל כספים שהייתי צריך להעביר לקבלנים שלה כמו גגן. שאלה: אם כך לא מדובר בזיוף למעשה? תשובה: אם אתם לא מגדירים את זה ככה אז לא, בכל מקרה היא עדיין חייבת לי כספים" (ההדגשות הוספו).

תשלומים נוספים מנ/30 (עמ' 2) הם: 30.12.2009 – 31.12.2009 35,000 ₪ לצד זה מצוין סך של 275,000 ₪. בהמשך נכתב 5 – רותם ו-10 – תכשיטים. ומצוין שולם 290,000 ₪; תשלום נוסף בסך של 10,000 ₪ וכן 5 כשמצוין לצידו רותם ותכשיט ועוד שני תשלומים ע"ס 8,000 ₪ ו- 2,000 ₪. סך התשלומים מגיע לסכום כולל של 315,000 ₪. התובע ציין , ש "מעולם לא שולם לי סכום של 315,000 ₪ עבור עבודתי בבית. בפועל שולמו לי סך של 240,000 ₪ ועל כך הוצאה קבלה..." (ס ' 75 לתצהיר המשלים של התובע). עוד ציין, שהסכום של 315,000 ₪ כולל העברת כספים לקבלני משנה, שאינם קשורים לעבודתו בבית בסך של 17,000 ₪ ותכשיטים (ס ' 76 לתצהיר המשלים של התובע). התובע אכן הפיק חשבונית מס (מס' 0001, נ/27) בגין עבודות שיפוץ בסך של 240,000 ₪ (וכן ראו כג/1, מכתב יועצת המס כרמי גורדני מיום 24.1.2011 המאשרת זאת). ממכתב יועצת המס, כי "לפי הנתונים שנמסרו לי יש הפסד בספרים בגין פרויקט זה...". עם זאת, בעדותה הסתמן , כי דו "ח רווח והפסד שהוגש מטעמה (כג/2) לא שיקף אלא אך "חלק מההתנהלות" הפיננסית העומדות בזיקה לעבודות בבית הנתבעת ושיקף גם הוצאות הקשורות בפרויקטים אחרים מאוחרים לעבודות אלה (עמ' 194 לפרוטוקול מיום 15.11.2012).

ביחס לכספים שהתקבלו טען התובע, שהנתבעת ביקשה לשלם חלק משכר העבודה בתכשיטים, "כשהיא מעריכה את שווים על דעת עצמה" (ס' 49 לסיכומי התובע). לטענתו, התכשיטים הושבו לנתבעת, אך היא לא שילמה תמורתם כסף (ס' 2 לסיכומי התשובה של התובע). שווים של התכשיטים אף הוא שנוי במחלוקת בין הצדדים זאת לצד שאלות נוספות שהתעוררו אגב אורחא כגון, האם הושבו התכשיטים בשתי הזדמנויות שונות, האם הועברו לנתבעת לאחר הגשת התובענה ועוד כהנה וכהנה סוגיות . בעניין זה הורחבה היריעה על ידי הצדדים, למעלה מן הצורך , הן בחקירות העדים והן בסיכומים (ראו עמ' 77, 78 לפרוטוקול מיום 2.2.2012. נ/8 - תשובה 25, ס ' 49 לסיכומי התובע, ס ' 2, 9 לסיכומי התשובה, ס' 24 לתצהיר הנתבעת, עמ' 5, 6 לסיכומי הנתבעת). שכן, כפי שמציינת הנתבעת בסיכומיה באותיות קידוש לבנה הרי, ש"כדי לסבר את האוזן יובהר כי כלל אין מחלוקת עובדתית למעשה שהתכשיטים בסך של 12,000 ₪ הוחזרו לאורית..." (עמ' 5 לסיכומיה). בהקשר לכך ציינה הנתבעת בתצהירה כך, "שילמתי למר לוי 315,000 ₪... אציין כי במסגרת ההתחשבנות ביני לבין מר לוי סכום של 12,500 ₪ שולם על ידי באמצעות תכשיטים, אשר לאחר מכן הוחזרו לי..." (ס' 24 לתצהיר).

דף התשלומים משקף את התחשבנות הצדדים. הנתבעת מדגישה, כי במסגרת הכספים ששילמה לתובע היו גם התכשיטים שהוחזרו. המחלוקת בדבר שווים אינה ניתנה להתרה, ברם לגרסת הנתבעת , שווים של התכשיטים שהושבו לה הוא 12, 500 ₪. כיוון שהם חלק מהתחשיב אזי לאחר שהושבו לה נותרה חבה לתובע את שווים , דהיינו סך של 12, 500 ₪. טענת התובע ביחס לדמי התיווך שהופחתו (רותם) מהתשלומים, ללא הסכמתו, לא הוכחה דיה בנסיבות בהן הנתבעת הדגישה, ש"מעולם לא קיבלתי את דמי התיווך שהובטחו" (ס' 22 לתצהירה) ובהעדר ראיות תומכות - נדחית.

אולם אין די בזאת, שכן המחלוקת הכספית באשר לעבודות הנוספות נותרת בעינה. על התובע להוכיח את זכאותו לסכומים הנטענים בגין העבודות הנוספות . באופן מקביל, טענות הנתבעת, בכתב התביעה שכנגד, בין היתר להשבת כספים ששילמה ככורח בשל סחיטתו וטענות נוספות, נדרשות אף הן בהוכחה ובמידת הצורך בקיזוז מהסכום שעליה לשלם לתובע.

העבודות הנוספות
התובע הפנה לרשימת עבודות נוספות בגינן הוא דורש כספים מהנתבעת (נספח ת.ג לתצהירו). עובדו, אחמד מוחמד אכברייה, העיד, כי היו עבודות נוספות על פי הנחיות שהתקבלו (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 2.2.2012). בנספח לתצהיר התובע ישנה הרשימה בת ארבעה עמודים המתייחסת ל"תוספות קומת גלריה", בה העבודות מסתכמות בסך של 159,500 ₪, "תוספת קומה עומרי" שעלות העבודות בה היא 95,000 ש"ח, "הריסה קומה עומרי + פינוי" שסכום העבודות בהן הוא 52,000 ₪ וכן עבודות חשמל שעלותן על פי התובע היא 26,600 ₪. הנתבעת התייחסה ל- 3 עבודות נוספות שלא נכלו בתכנית להיתר בגינן היה עליה לשלם לתובע "לפיכך סך כל הסכומים אשר היה עליי לשלם בהתאם לאמור לעיל הוא 265,500 ₪" כשהסכומים הנוספים שולמו לטענתה בעל כורחה (ס' 12, 13 לתצהירה).

אין חולקין, שהעבודות הנוספות, להן טוען התובע, לא נרשמו בהסכם הכתוב. אחמד מוחמד אכברייה, שעבד עם התובע העיד, כי היו עבודות נוספות על פי הנחיות שהתקבלו (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 2.2.2012) אך לתובע אין אישור ביחס להזמנתן או לביצוען. לטענתו, העדר אסמכתאות בכתב אינו עומד לו לרועץ. בהקשר זה הדגיש, ש"יהיה זה חוסר תום לב מופגן מצד הנתבעת לטעון כי התובע לא הסכים לחתום על כלום, שעה שהיא עצמה בחרה שלא לדרוש את דרישת הכתב לפחות ככל הנוגע לתוספות שביקשה והתובע ביצע" (ס' 10 לסיכומי התובע). לגרסתו, "ההסכם הכתוב אינו משקף אלא חלק מההסכם הכולל, שהלך והשתכלל תוך כדי עבודה" (ס ' 23 לסיכומי התובע).
בחקירתו הנגדית הסביר את ההתנהלות ביחס לעבודות הנוספות כך:
ש.        ... ידעתם בהתחלה מה התוספות שהיא רוצה?
ת.         לא.
ש.        לא.
ת.         כשחתמנו על החוזה לא.
ש.        לא. לא ידעתם מה התוספות.
ת.         לא.
ש.        זאת אומרת עשיתם לפי מה שאתה אומר חוזה שאם היא תרצה תוספות אז כל תוספת
תתומחר בנפרד, זה מה שאתה אומר.
ת.         נכון.
ש.        ומה המחיר של התמחור הזה לפי החוזה שלך? למטר, לזה.
ת.         כל דבר לפני שביצעתי אמרתי סכום...
ש.        ... בוא תאשר לי שלא כתוב שמה מחירים ליחידה.
ת. נכון לא כתוב מחירים ליחידה... אני הוספתי את זה על סמך מה שאמרתי לה לפני שביצעתי
כל סוג של עבודה שהוא. בסדר? נכון, היא לא חתומה על זה, היא ידעה על זה הרבה קודם. לפני שביצעתי כל סוג עבודה שהוא היא ידעה מה המחיר... נכון, לא החתמתי אותה, אמרתי לה לפני שביצעתי כל דבר מה זה הולך להיות (עמ' 61, 62 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2012 , ההדגשה הוספה).

התובע ביקש להסתמך על הערות הנתבעת על גבי נספח העבודות הנוספות. לטענתו, יש בהערותיה משום אישור לביצוען. כך הפנה התובע להתייחסות הנתבעת ליציקת בטון ללא ברזל ב"תוספת קומה עומרי" בהסיקו, כי הנתבעת מודה בביצוע העבודה הנוספת ורק מביעה טרוניות על טיבה. ביחס לעבודה נוספת ציינה, ששילמה בגינה לאחד הפועלים ובאשר לנישה של ה -LCD בגלריה, ציינה כך: "סגרנו 2,500 ₪". התובע הפנה לכך שהנתבעת אישרה, בחקירתה הנגדית, לעשות "עוד דברים" במסגרת השיפוץ "לא הוספנו את זה להסכם" (עמ' 281 לפרוטוקול הדיון מיום 2.9.2013). לטענתו, תצהיר הנתבעת ועדותה מלמדים, שהיא "מודה כי חבה לתובע בשל תוספות ושינויים שנוספו במהלך השיפוץ ושאינם מופיעים על גבי ההסכם" (ס ' 26 לסיכומי התובע; הדגשה במקור).
 
הנתבעת מתייחסת לביצוע עבודות נוספות, אלא שלטענתה באשר לחלקן מדובר ב "עבודות נוספות ההכרחיות כתוצאה מהטעות שביצע בסך של 29,000 ₪" (ס ' 28 לתצהירה). הטעות המיוחסת לעבודת התובע היא בניית רצפת גלריה גבוהה מהמתוכנן. כפועל יוצא "היה צורך להגביה גם את התקרה של הגלריה על מנת שיהיה בחלל הקומה 'גובה ראש', וכן היה צורך להגביה את רצפת האמבטיה אשר נותרה במפלס נמוך יותר, על מנת שכל הקומה תהיה במפלס אחד" (ס' 26 לתצהירה).

עדי-הנתבעת העידו, כחזית אחת, כי היציקה שעשה התובע אילצה אכן להגביה את התקרה, עובדה ש הובילה לעבודות נוספות. כך שי שטרית, הקונסטרוקטור (להלן - הקונסטרוקטור) ציין בתצהירו: "הגבהת הגלריה על ידי הקבלן בניגוד לתוכניות... הקבלן יצק קורות שהיו מתוכננות במקום בלוקים שהיו אמורים להתפרק. כמובן שכתוצאה מכך שנוצרו אילוצים רבים ועבודה נוספת" (ס' 4 – 7 לתצהיר הקונסטרוקטור וראו חקירתו הנגדית מיום 4.9.2012 עמ' 166, 167). באופן דומה הצהיר תומר עמרני האדריכל: "רצפת הגלריה (רצפת קומה א') נבנתה בגובה הלא נכון... כתוצאה מבניית רצפת הגלריה (רצפת קומה א') באופן זה נוצרו אילוצים והיה צורך לבצע עבודות ושינויים נוספים... היה צורך להגביה את רצפת האמבטיה... בשל עבודות אלה דרש מר לוי מאורית תוספת תשלום" (ס ' 6 – 8 לתצהירו).

מנגד, התובע הסביר בעדותו, שיצק שתי קורות בטון בהתאם להוראות שקיבל מאורית "אני בניתי, יצקתי את השיניים של הבטון בעקבות דברים שאורית ביקשה... לא היו לי מידות..." (עמ' 109 לפרוטוקול מיום 2.2.2012) במקום אחר הסביר "בניתי את הגובה כן, ואת הדברים שהיה צריך לעשות עשיתי, כי היא היתה נוכחת בשטח והיה קונסטרוקטור שי שטרית" (עמ' 144 לפרוטוקול מיום 28.2.2012). עוד הוסיף, שהשיפוץ הראשוני בקומת הגלריה היה סביב 24 מטרים ומשראתה הנתבעת את פוטנציאל הקומה ביקשה להגדיל את שטח הגלריה וכך נוספה לו עבודה רבה (עדות התובע עמ' 148 לפרוטוקול מיום 28.2.2012). בעניין זה העיד רונן שונק מטעם התובע. בהתאם לעדותו, הנתבעת ביקשה להגדיל את הגלריה וגג הסלון: "היה לי אפילו ויכוח עם המהנדס על חיזוקים... ואז הגיע הקטע של התשלום על תוספת העבודה ואז היא אמרה לנמרוד לידי שהיא יודעת שיש תוספת ומוכנה לשלם ואז ירדנו למטה וגם אני סגרתי עם נמרוד על התוספת..." (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, וס' 8 לתצהירו). בהתאם לגרסת התובע , משהבחין בבעיה שהתעוררה בעקבות היציקה עצר את העבודה והמתין להנחיות ולאישור הנתבעת לעבודה הנוספת בעקבות כך, בין היתר בשל הפרשי גבהים והצורך בחיזוקים ובניה נוספת (עמ' 107 לפרוטוקול מיום 2.2.2012 וכן עדות רונן שונ ק, עמ' 34 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, ס' 30 לסיכומי התובע). בהקשר זה טען , שהטחות האשם בעבודתו מצד הנתבעת ועדיה אינו אלא "ניסיון להתנער מאחריות ולמצוא שעיר לעזאזל שלא צריך לשלם לו..." (ס' 28 לסיכומי התובע). עוד הטעים , ש"בזמן אמת" לא התריעה הנתבעת על הטעות הנטענת ולא בוטל ההסכם עמו (ס ' 29 לסיכומי התובע).
 
עמדת הנתבעת לעניין השתלשלות העניינים בנוגע ליציקה ולבנית הגלריה מתקבלת על הדעת. באשר לטענה בדבר הרחבת הגלריה לא הוצגו ראיות המאששות את דברי התובע כגון , חוות דעת או מדידות או הערכות מחיר ביחס לטענות . משכלל לא וודאי עניין הרחבת שטח (ראו לעניין זה עדויות הקונסטרוקטור, שמציין כי שטח הגלריה לא הורחב בעמ' 179, 180 לפרוטוקול מיום 4.9.2012 והאדריכל, שמבהיר כי היה בנוי 20 מטרים והתוספת היא של 25 מטרים בעמ' 179 לפרוטוקול מיום 20.09.2012). לעומת זאת, הטענה בדבר הצורך בעבודות נוספות לאחר יציקת הרצפה מבוססת דייה. היא נתמכת בעדות הנתבעת, הקונסטרוקטור, האדריכל ובעדות התובע עצמו וכן בעובדה, שאינה מוכחשת, לפיה העבודות נפסקו לשם קיום פגישה רבת משתתפים בה נכחו הקונסטרוקטור, האדריכל, הנתבעת והתובע. מטרת הפגישה הייתה לטקס עצה כיצד להמשיך את הבניה לאחר היציקה בשל בעיית "גובה ראש" בגלריה. על פי עדות הקונסטרוקטור, התובע יצק את הקורות בגובה לא נכון ו" בלי לקרוא לי... זה מבחינתי בעיה רצינית, זה שמישהו יוצק בלי לקרוא לי ובלי לעדכן אותי את הקורות של גלריה שאמורות להחזיק גלריה " (עמ' 165 לפרוטוקול מיום 4.9.2012). הגם שחפץ להפסיק את העבודות לחלוטין ולהמליץ לפטר את התובע, התבקש למצוא פתרון לעובדות בשטח שיצר התובע (עמ' 169). הקונסטרוקטור לא אישר את פירוק היציקות (ס' 29 לתצהיר אורית) משום ש "ברגע שמפרקים את הקורות האלו שהיו יצוקות כנגד הבלוקים של הקירות החיצוניים היה גם צורך לפרק גם חלק נרחב מהבלוקים החיצוניים איתם היו מתפרקים גם חלק מהעמודים ולכן היה נזק גדול מאוד למבנה, לכל הקומה גדול מאוד" (עדות הקונסטרוקטור עמ' 169, 170, 175 לפרוטוקול מיום 4.9.2012).
 
התובע הצביע על עבודות נוספות שביצע. עבודה אחת היא קיר שנאלץ לבנות "מהמסד ועד הטפחות" בשל תלונת שכני הנתבעת. שכנת הנתבעת, ירדנה ליב, העידה מטעם התובע. בחקירתה הנגדית נדרשה לסכסוך בנוגע לבניית קיר שגבל בגדר שלה, במסגרתו הזמינה לנתבעת משטרה (ס' 6 לתצהירה) וביחס לעתירה מנהלית שנמחקה בהסכמתה (נ/2 – פס"ד מיום 22.11.2010 וראו עדותה עמ' 27, 28 לפרוטוקול מיום 1.12.2011). בעניין שיפוע הגג יש לתת את הדעת להפניית הנתבעת לטענות העולות מהעתירה שהגישה השכנה , שאינן עולות בקנה אחד עם גרסת התובע ממנה עולה שביצע הנחיות הנתבעת (עמ' 18 לסיכומי הנתבעת). בחקירתו הנגדית עומת עם הטענה לפיה, יש לו ת וכנית עליה חתומים ביחס לבניה ונשאל האם הביא אותה, והשיב "הבאתי. אנחנו לא חתומים עליהם, קיבלתי במהלך העבודה... אין כאן את החתימות. זה מה שקיבלתי... לגבי החתימה אם אמרתי אז טעיתי, אני מתנצל זה לא המהות של העניין. אתם הגשתם את זה כמוני" (עמ' 145 לפרוטוקול מיום 28.2.2012) . עבודה נוספת היא שינוי מיקום דלת הפאטיו (ס' 50 לתצהירו, עמ' 147 לפרוטוקול מיום 28.2.2012 וס' 27 לסיכומי התובע). בעניין זה העיד הקונסטרוקטור "אז עבור הזזת הפתח ניסה לסחוט מאורית, בנוכחותי, כסף (בהצלחה), אמרתי לאורית שהיא לא צריכה לשלם על זה כלום, בנוכחותו" (ס ' 9 לתצהיר) . בחקירתו הנגדית ציין , שראה את התובע מבקש ממנה תשלום עבור עבודה זו והוסיף "אם לבנות את הפתח במקום פה הוא בנה אותו פה, צריך לדרוש כסף?... שינוי של מיקום, מה אני אדרוש ממנו כסף? נשמע קצת הזוי... הוא ביקש את הכסף בנוכחותי ואמר לי תגיד לה שהיו צריכים חיזוקים מיוחדים וזה. אמרתי לו תשמע, לא צריך פה שום דבר. הפתח הזה קיים" (עמ' 182 לפרוטוקול מיום 4.9.2012). זה המקום להדגיש, שהתובע הצביע על כך, ששיתוף פעולה מאוחר בי נו לבין הקונסטרוקטור, בבית משפחת נוי, הוא "תמוה ביותר, בהתחשב ב'תלונותיו' על התובע" (ס ' 45 לסיכומי התובע) – אולם לטעמי , יש בכך כדי להוסיף נופך של אמינות לעדות הקונסטרוקטור .
 
משהתובע אינו מחזיק באסמכתאות לאישוש טענותיו וכשאין די בעדותו כשמנגד עדויות סותרות לא ניתן לקבל עמדתו ביחס לעבודות אלה.

התובע הצביע על "שיטה דומה ומעשים דומים" לפיה, הנתבעת נוהגת שלא לשלם עבור עבודות שבוצעו בבית ולא רק לו. כך בעניינו של תמיר טל, שנתן לנתבעת הצעת מחיר לפירוק והרכבה של המזגנים ודוד השמש (ס' 3, 4 לתצהירו). על פי עדותו, פרק את המזגנים ובהמשך כשאמור היה להרכיבם מחדש "הגב' לא נתנה לי להיכנס באיום של משטרה, היא אמרה שפגעתי לה במזגנים והרסתי אותם" (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, ס ' 7 לתצהירו). לדבריו "אורית מעולם לא שילמה לי ולו אגורה אחת. אורית הונתה אותי... גזלה ממני את פרנסתי" (ס ' 9 לתצהירו). טענה דומה, בס' 16 לתצהיר החוקר הפרטי, שלמה ולדמן (וכן עדותו עמ' 40 לפרוטוקול מיום 1.12.2011), אך הטענה היא ביחס למרכיב המדרגות, שלא העיד בעצמו. מעוז בינדר, ספק אלומיניום, העיד , שבשל פער בין המפרט לבין המצב בשטח נאלץ להגדיל את כמות האלומיניום ו "לגבי התוספות הבטיחה לי 'שיהיה בסדר' ונסתדר על העניין" (ס ' 8 לתצהירו, עמ' 134 לפרוטוקול מיום 28.2.2012). אך לטענתו, בסופו של דבר הנתבעת סרבה לשלם לו עבור תוספת אלומיניום (ס ' 14 לתצהירו) ולאחר ויכוח כספי עמה שילם לו התובע "מכיסו הפרטי " 3,000 ₪ (ס' 27, 28 לתצהירו, עמ' 137 לפרוטוקול מיום 28.2.2012). יודגש, שבחקירתו הנגדית אישר את הכספים שקיבל מהנתבעת ( נ/24) וכי נותרה יתרה לתשלום בסך של  2,500 ₪. אישר גם את הזמנת העבודה (נ/25) אך לדבריו, דובר ב "חלק מהדברים, היה שם עוד דברים. העבודה שעשיתי לה בבית זו עבודה, אם אתה תביא כל שמאי היום יגיד לך שזה מוערך בסדר גודל של 130-140 אלף ₪" (עמ' 135 לפרוטוקול מיום 28.2.2012). מטבע הדברים, הדיון בעניינו המסוים של התובע, אינו מהווה אכסניה מתאימה לבחינת כלל טענות עדי התובע כלפי הנתבעת ומכיוון שמלוא התמונה ביחס להתנהלות ההדדית בין הנתבעת לבין העדים אינה בפני י, אין מקום להשליך מטענותיהם כלפי התובענה דנן.
 
טענה נוספת העומדת בזיקה לעדות מעוז בינדר היא, שחלק מהכספים שקיבל התובע מהנתבעת היו עבור קבלני משנה וכן ששילם "מכיסו" עבור עבודות שבוצעו בבית (ס' 3 לתצהירו, "תצהיר התובע על תשלום סכומים מכיסו בגין עבודה בבית הנתבעת" מיום 26.1.2011 על נספחיו וס' 16 לסיכומי התשובה). התובע לא השכיל להוכיח טענה זו. התובע צרף חשבוניות וקבלות המשקפות לטענתו חומרים שנרכשו לשיפוץ הבית. לא ניתן בהכרח להצביע על קשר בין חלק מהאסמכתאות לבין העבודות שבוצעו בבית הנתבעת. כך נ/17 חשבונית גל טל אלמוג בע"מ, משנשאל בנוגע אליה ציין התובע "דוד השמש הזה לא קשור אליה. תיקח את זה... זה לא קשור אליה בכלל", עמ' 122 לפרוטוקול מיום 2.2.2012, וכן נ/18 ראו עמ' 122, 123, נ/16 ביחס למועד, עמ' 117 לפרוטוקול. זאת ועוד, ביחס לנ/15 השכילה הנתבעת להפנות לחשבוניות זיכוי (עמ' 114 לפרוטוקול) וגם טענת התובע ביחס ל נ/20, חשבונית מיום 20.12.2009 של "ארקליס" "זו חברה שהייתי עובד קודם ודרכם הייתי מושך סחורה. זהו" אינה ברורה כלל ועיקר (עמ' 127). נ/23 הוא שיק של הנתבעת לעמרני חומרי בניין בע"מ (עמ' 129). כך גם הטענה, שהעביר כספים לקבלנים מהכספים ששילמה לו הנתבעת, ככל שהיה בה ממש, אינה נתמכת באסמכתאות ובתיעוד כלשהו. לעומת זאת נ/4 לצורך העניין הוא שיק שנתנה הנתבעת למעוז בינדר באמצעות התובע (כעולה מעדות מעוז בינדר בעמ' 33 לפרוטוקול מיום 28.2.2012).
 
בסיכומו של דבר, לא שוכנעתי שיש די בראיות התובע להוכיח את רשימת העבודות הנוספות, שטען כי ביצע, ולא את המחיר הנתבע עבורן. לא צורפו חוות דעת או מדידות שיש בהן להצביע על עבודות שבוצעו מעבר למוסכם או כאלה שבוצעו ללא קבלת תשלום, וזאת מעבר לתשלומים הנוספים שקיבל מהנתבעת כעולה מנ/30. עדות התובע לפיה, המחיר ליחידה נעשה על סמך המחיר שאמר לנתבעת, אינה מאששת או מבססת טענה בדבר אישור הנתבעת לביצוען לא כל שכן לעלותן. ככל שהתובע ביצע עבודות נוספות ולא קיבל תשלום בגינן, הרי שהיה עליו לדאוג לאישור בכתובים ובחתימת הנתבעת ביחס לכמותן ועלותן.

יוצא אפוא שתביעתו העיקרית נדחית ברובה . על הנתבעת לשלם לו סך של 12,500 ₪, עלות שווים של התכשיטים שהוחזרו לה.

כתב התביעה שכנגד
הנתבעת עותרת לקבל את מלוא הכספים ששילמה לתובע בגין עבודתו, הואיל והם "נגבו ממנה עקב כפיה שכפה עליה ו/או עושק ו/או תרמית ו/או טעות ו/או הטעיה" (ס ' ג.1. לסיכומי הנתבעת). כפי שצוין בראשית הדיון, באשר לטענה לפיה הכספים נסחטו ממנה באיומים אזי ההתרשמות היא שלא כך היו פני הדברים. בנוסף , לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בדבר העובדה שהתובע ביצע עבודות שיפוץ בבית הנתבעת ומשכך לא יתכן ולא ניכר שכל הכספים שקיבל ניתנו לו שלא בתמורה לעבודה שביצע. כחוט השני עלה , שדובר בעבודה מהירה גם אם לגבי איכותה יש מחלוקת (ראו למשל עדות עובדו לשעבר בע' 213 לפרוטוקול מיום 24.1.2013 וכן עדות הנתבעת , ששבה וציינה ש עבודות ההריסות בוצעו בקצב מהיר ולשביעות רצונה, ס' 22 לתצהירה). טענת הנתבעת לפיה, בעת שנכנסה לבית ה יו ליקויים רבים (כעולה מס' 65 לתצהירה), אינה מתיישבת עם העובדה שעברה להתגורר בבית חרף הטענה שהיה עליה לפנות את ביתה הקודם וזאת נוכח פער הזמנים עליו הצביע התובע בין ההתחייבות לפנות את הבית הקודם לבין המעבר בפועל. חשוב מכך, התמונות שצורפו על ידי הנתבעת (נ/6, נ/7 ), בעניינן נשאל אחמד מוחמד אכברייה, עובד התובע (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 2.2.2012), אינן משקפות את כלל הליקויים שנמנו על ידי הנתבעת, מה גם שכטענת התובע, התמונות אינן מתוארכות ולכן לא ניתן לקבוע באופן מוחלט שהן משקפות את מצב הבית לאשורו בסיום העבודות. דווקא הסרט שצילמה ביתה של אורית משקף את מצב הבית ואינו כנטען על ידי הנתבעת. משכך, עתירתה להשבת הכספים ששילמה לתובע בגין עבודתו נדחית.

רכיב משמעותי בתביעת הנתבעת נשען על טענת נזקים וליקויים בעבודת התובע שאילצוה לשאת בעלויות נוספות. בעניין זה נסמכת על חוות דעת מומחה מטעמה, האדריכל יצחק לזר (להלן – חוות הדעת). חוות הדעת מפרטת רשימת "ליקויים, חיובים ותשלומי יתר" ובהן הוצאות שנאלצה הנתבעת לשלם מכיסה לצורך השלמת בנייה ותיקוני עבודה כגון תשלום לאינסטלטור, עלויות תיקון ליקויי חשמל, אומדנים שונים לעלות פירוק ארונות מטבח, פתחים בתקרת גבס, שיקום מערכת השקייה, חומרי בניין ועוד (עמ' 6 – 9 לחוות הדעת). זאת לצד אומדן עלות תיקונים בשל רטיבות, שלד ובניה, טיח וסיוד, ריצוף וחיפוי, נגרות, חשמל ותקשורת, מסגרות, חוץ וחזיתות וכן חיובי הקבלן בגין תוספות ששולמו שלא לצורך לטענת הנתבעת (עמ' 9 – 16 לחוות הדעת). בסיכומו של דבר קובע עורך חוות הדעת (להלן- יצחק לזר), כי ריכוז עלויות בגין תשלום לאחרים, ליקויים ואי ביצוע בידוד בעבודות גבס הוא בסך של 124,743 ₪, מציין כי סך של 280,000 ₪ שולם ביתר ועלות תיקונים לשם התאמת הבית להיתר נאמד בסך של 125,000 ₪ (עמ' 23 לחוות הדעת). מחקירתו הנגדית של יצחק לזר עולה, שהמידע עליו התבסס בחוות הדעת הוא מפי אורית ביחס לתלונות הקשורות בנזקי הבניה ולהוצאותיה הנטענות, הכרוכות בתיקון הליקויים וכן, ממסמכים כתובים של בעלי מקצוע שהועברו לעיונו לצד התרשמותו במקום (עמ' 202, 203 לפרוטוקול מיום 15.11.2012) באומרו: "חוות הדעת שלי מתחלקת לשני חלקים, חלק אחד זה באמת עדות שמיעה, וחלק שני ליקויי בנייה שאספתי וראיתי והסתכלי ומדדתי וראיתי שהטיח לא בסדר..." (עמ' 205 לפרוטוקול מיום 15.11.2012). לגבי החשבוניות ביחס להוצאות שהוצגו לו ציין, שהן נמסרו לעיונו ואין לו ידיעה בדבר בדבר מהם התיקונים שבוצעו בפועל (עמ' 210 לפרוטוקול מיום 15.11.2012).

התובע נחרץ בעמדתו ומציין, ש"הנתבעת לא הוכיחה כי נזקים, אם היו, נגרמו עקב עבודת התובע" (ס ' 37 סיכומי התובע; ההדגשה במקור). באשר לחוות דעת המומחה הדגיש , שזו התבססה על ביקור בודד בבית, שנעשה כחודשיים לאחר שסולק התובע. לטענתו, חוות הדעת מבוססת על עדות שמיעה וכי החשבוניות שצורפו לא אומתו . כמו כן לטענתו מדובר בעיקר בהערכות מחיר ולא בהוצאות בפועל והעיקר, לא הוכח קשר בין עבודת התובע לבין אותן הוצאות נטענות ולא צורפו אסמכתאות המצביעות על תיקון הליקויים. יש ממש במרבית טענות התובע. אין די בראיות שסיפקה הנתבעת לצורך הוכחת הנזקים כתוצאה מעבודת התובע ועלות תיקונם. אין המסמכים מצביעים על זיקה מובהקת בין נזקים וליקויים נטענים לבין העבודות המבוצעות. העובדה שעל חלקם מצוין, שמדובר בעבודות לתיקון "נזקים שנגרמו על ידי הקבלן" (כנספח י"ג) נעדרת נפקות ממשית. מעבר לעובדה, שלא ניתן לקשור בהכרח בין ההוצאות המתועדות במסמכים לנשוא התובענה (כך הקניות תחת נספח ט"ז כגון קורצקי חומרי בניין או ברזים) מרביתם אינם יכולים לעמוד בפני עצמם בשל פגמים שונים. על קצה המזלג ייאמר, שחלק מהמסמכים שהוצגו אינם מלמדים על תשלום כדין. כך נספח י' בנוגע להעסקת פועלים סיניים בניקיון, נספח י"ג , מכתבו של מרסלו, בנספח ט"ו לא מצויין הסכום ששולם בקבלה, כך גם נספח ו' (עוזי כהן). נספח י"ב (סבן ניסים ובניו) הוא הזמנה ולא חשבונית מס או קבלה ואינו מוכיח ביצוע עסקה בפועל ולבטח לא מוכיח תשלום. הנתבעת הטיחה בתובע טענות נוספות בדבר חבלות במזיד שביצע בבית לצד גניבת והריסת רכוש. עיקר הטענות הן ביחס לבעיות אינסטלציה ובעיקר סתימת ביוב, נזק, ניתוק החשמל וגניבת רכוש הנתבעת.

טענות הנתבעת לבעיות האינסטלציה מצאו ביטוין במכתביו של השרברב, עודד חסיס ובעדותו. מכתבו מיום 2.9.2010 מלמד על שלל בעיות כתוצאה "מחבלה מכוונת בזדון" (ס' 2 למכתב והשוו לאמור במכתבו הנוסף מיום 1.3.2010 בו ציין, שתיקן "את הנזקים שנגרמו לך בזדון ו/או ברשלנות"). אמנם במכתב התייחס לסכסוך עם התובע שהשאיר "הפתעות" בבית וכן נקב במועד אפשרי לחבלה, מספר ימים לאחר שעברו להתגורר בבית, בשעות הלילה תוך שקשר זאת לאזעקה שפעלה על פי הנתבעת (ס' 2, 4 למכתב) אך בחקירתו הנגדית ציין ברורות:" אני לא יודע מי עשה את זה, ואני לא יודע איך עשו את זה, אני יכול להגיד לך שהוצאתי בקבוק קולה וסמרטוט מהביוב... הבקבוק הזה סתם את הביוב בנקודה מסוימת..." (עמ' 166 לפרוטוקול מיום 20.9.2012 בהקשר זה נכון להפנות לס' 34 לתצהירו של מעוז בינדר: "אורית מבלי להסס, הכניסה מילים בפיו של האינסטלטור, ואמרה לו זה 'המנוול הקבלן עשה בכוונה").

טענה נוספת היא חבלה בחשמל. כעולה מס' 41 לתצהיר הנתבעת "... מר לוי חיבל במזיד בחשמל בבית כך כאשר הגעתי לבית הודיע לי מר לוי שגם הנקודות הקיימות, אשר עבדו עד לאותו יום, הפסיקו לפעול...". החבלות הקשורות בחשמל תוארו, בין היתר, בתצהיר ובעדות של תמיר מנדלוביץ (להלן – תמיר). על פי עדותו, בחן לראשונה את החשמל בבית בחודש דצמבר בשעות הערב במהלך השיפוץ. בדיקתו השנייה נעשתה ב- 19.1.2010 "לאחר סיום עבודת הקבלן והמעבר של המשפחה לבית ולבקשת אורית בדקתי שוב את החשמל בבית. בבדיקתי מצאתי ליקויים רבים בבית" (עמ' 194 לפרוטוקול מיום 4.9.2012, ס' 8 לתצהירו). בתצהירו מנה את הליקויים (ס' 9 – 22 לתצהירו) וציין בין היתר "מצאתי כי החשמל בבית חובל באופן יזום וכי כתוצאה מכך נקודות החשמל 'הישנות' לא פעלו" (ס' 5 לתצהירו). תמיר לא ביצע תיקוני חשמל אלא ערך תרשומת ליקויים בבית. כעולה מחקירת הנתבעת, התרשומת לא נמצאה בתיק חרף ההחלטה בעניין מיום 4.9.2012 (עמ' 317 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). מי שביצע תיקוני חשמל היה מנשה עייני (ראו לעניין זה מכתביו בהם מציין ליקויים ותיקונים שבוצעו - נספחים ח' ט' לתצהיר הנתבעת; להלן - מנשה). תמיר העיד, שעיין בממצאיו של מנשה שתאמו את הממצאים שראה במקום (עמ' 210 לפרוטוקול מיום 4.9.2012). אלא שבעניין זה הטעים התובע בסיכומיו, כי מעבר לעובדה שלא הוכח שהתובע חיבל בחשמל אזי אין זה סביר ששני חשמלאים הגישו דוח ליקויים זהה כשיש פער זמנים ובטווח תוקנו הליקויים על ידי מנשה (ס' 41 לסיכומי התובע). משנשאל תמיר בנוגע לבדיקות שנעשו בחודש דצמבר לא זכר את הפרטים לאשורם: " אם זכור לי טוב, אז הוא עבד חלקי (הכוונה לחשמל – ר.כ.)... אני מצהיר שאני לא זוכר, אני זוכר שהיה חשמל... יכול להיות שהוא לא היה מושלם. יכול להיות חלקי" (עמ' 197, 198 לפרוטוקול מיום 4.9.2012). בנוסף לא ידע אם הסימונים על הקיר מתייחסים לנקודות חשמל חדשות או ישנות "הכל יכול להיות" (עמ' 200 לפרוטוקול מיום 4.9.2012). בהקשר זה יש להתייחס לעדות התובע שציין כך, "לגבי הנקודות הישנות שהוא טוען שחייבתי, חשמל נע במעגלים. לצורך העניין אם נקודת החשמל פה בפינה באולם מחוברת במעגל לשאר הקירות בבית ואנחנו מורידים קיר אנחנו חתכנו את המעגל באמצע ואז הנקודות הישנות לא פעילות. אבל שום דבר לא היה במזיד ולא במתכוון" (עמ' 141 לפרוטוקול מיום 28.2.2012).

הנתבעת בסיכומיה מציינת, שעודד חסיס השרברב ותמיר החשמלאי העידו שראו כי בוצעו חבלות רבות בזדון בבית הנתבעת "אך לא כיוונו את האצבע לעברו של מר לוי מאחר ולא ראו את המזיק (ראיות נסיבתיות)" (עמ' 10 לסיכומי הנתבעת). משכך , לא הסתפקה הנתבעת בעדותם וצרפה את עדותו של יוסף מחאמיד, עובד לשעבר של התובע (להלן – יוסף). בתצהירו ציין, שבשל סכסוך בינו לבין התובע פנה לנתבעת והציע את עזרתו (ס ' 3 לתצהיר) ובחקירתו הנגדית הרחיב את היריעה ואמר "את יודעת למה אני מעיד.. זה נקמה לפי החוק... הוא סכסך אותי עם האנשים שהבאתי לו" (עמ' 209 לפרוטוקול מיום 24.1.2013). הנתבעת הסתמכה על עדותו והדגישה, שיוסף פירט את "מעלליו" של התובע ביחס לחבלות "בביוב, בחשמל, נזקים אחרים לאחר ויכוחים עם אורחת, עקירת חלונות וגנבתם, מכירת ציוד מביתה של אורית וכיוצב" (עמ' 10 לסיכומי הנתבעת). ביחס לחבלה בביוב ציין יוסף כך, "במהלך היום התבקשתי על ידי נמרוד להכין בטון. בסוף היום נמרוד השתמש בבטון כדי לסתום את הצינורות הראשיים המוביל מים 4 צאל לבית של אורית... ראיתי את נמרוד מכניס את הבקבוק עם המגבונים לצנרת של הבית וסותם אותה" (ס ' 5.1, 5.4 לתצהירו) . כעולה מעדותו , שפיכת הבטון נעשתה לפני שהלך הביתה ורק הוא שימש כעד לכך (עמ' 220, 221 לפרוטוקול מיום 24.1.2013). לגבי טענת סתימת הביוב במגבונים ובקבוק לא ידע לומר באיזה שלב של השיפוץ זה נעשה: "לא זוכר באיזה שלב, לא זוכר באיזה שלב, בשלב מסוים הוא בא והרים את הבריכה שבכניסה לבית של אורית, הבריכה של הביוב והוא סתם את זה" (עמ' 226 לפרוטוקול מיום 24.1.2013). באשר לחבלות החשמל הצהיר, "ראיתי את נמרוד עולה לגג וחותך את קווי החשמל הראשיים של הבית" (ס ' 5.2 לתצהירו), גם בעניין זה לא זכר לומר מתי במהלך השיפוץ נקט נמרוד בחבלה ולטענתו החבלה תוקנה בהמשך (עמ' 222 – 224 לפרוטוקול מיום 24.1.2013). עוד הוסיף וציין , ש "ראיתי את נמרוד בועט בקירות הגבס בקומה העליונה בבית ועושה נזקים לאחר ויכוחים עם אורית" (ס ' 5.3 לתצהירו).

הנתבעת הלינה על גניבות שביצע התובע "יום אחד פשוט גיליתי כי מר לוי פירק את החלונות בבית מאחר שהתאימו לקרוואנים שלו וגנב אותם... לא רק החלונות נגנבו הדימרים של גוייס שקניתי (למעט שלושה) נגנבו ובמקום שם מר לוי מפסקים מזויפים במועד אחר גנב מר לוי את המעקות והסורגים ובמועד אחר את הרהיטים מהמרתף" (ס' 49 לתצהיר הנתבעת). יוסף העיד בעניין זה, ש"ידוע לי שנמרוד מכר את כל הברזל שהוציא מהבית של אורית... את חלונות האלומיניום נמרוד לא מכר לאוסף הברזל הוא לקח לעצמו חלונות טובים שנעקרו מהבית של אורית" (ס ' 5.5, 5.6 לתצהירו). הוא לא ידע לומר מה היה התשלום שקיבל תמורת הברזל "אני לא יודע כמה כסף אבל אני יודע שהתווכחו על כסף" (עמ' 230 לפרוטוקול מיום 24.1.2013) וביחס לחלונות לא ידע לציין את גודלם וכמותם אך לטענתו העמיד את החלונות על "העגלה" ולאחר מכן הבחין בהם במחסן התובע (עמ' 231, 232 לפרוטוקול מיום 24.1.2013). הנתבעת ציינה ביחס לעדות יוסף, שידיעת הפרטים היא מרשימה במיוחד כך בנוגע לחבלות הבטון בביוב בבחינת ידיעת פרטים "מוכמנים" (עמ' 13 לסיכומיה הנתבעת). איני שותף לדעתה. עדות יוסף היתה בלתי מהימנה ונתגלו בה סתירות, שאינן מאפשרות להתבסס על האמור בה. בחקירתו הנגדית עלו מספר פרטים שמעמידים את עדותו בספק. בקצירת האומר אפנה לטענות לפיהן חשש מפני איומי התובע ובה בעת התגורר אצלו מספר חודשים ואף הביא אנשים מטעמו לעבוד עם התובע. כך התגלו העדר התאמות בתיאור נסיבות פיטוריו, חובותיו, התנדבותו במשטרה ומנגד טלפון שקיבל התובע מהמשטרה משום שלן ברכב, נסיבות ביטול החתונה ועוד נושאים שעוררו תהיות. לכל זאת יש להוסיף, שעדותו ביחס לחבלות ולגניבות אינה עולה בקנה אחד עם עדויות עדי הנתבעת ועדות הנתבעת עצמה, כאשר פורטים אותה לפרטים. כך באשר למועד בו חיבל התובע בביוב, ככל שחזה בתובע מבצע את החבלה במהלך השיפוץ אין הדבר מתיישב עם עדויות עודד חסיס והנתבעת שמלמדות על חבלה שבוצעה ככל הנראה באישון ליל לאחר שכבר עברו להתגורר בבית. כך ביחס למיקום החלונות "הגנובים" ופרטים סותרים נוספים .
 
מן המקובץ עולה, שטענות הנתבעת בדבר חבלות וליקויים לא הוכחו ולפיכך יש לדחותן. משנדחו טענות הנתבעת בדבר נזקים שגרם התובע בעבודתו, אין עוד צורך לדון בשאלות הנוגעות להכשרת התובע ובטענות הנגזרות לפיהן , אינו חשמלאי מוסמך ואינו קבלן רשום. מעבר לכך , שלא ניתן להצביע על זיקה חד משמעית בין הנזקים שלא הוכחו לבין העדר הכשרה מתאימה , הרי שטענות שהועלו בדיעבד מנתבעת ששכרה את שירותיו של אדם נעדר הכשרה הולמת כטענתה מעוררות לכל הפחות חוסר נוחות. לחלופין, ככל שהטענה היא, שהתובע הציג עצמו בכזב כקבלן רשום וכחשמלאי מוסמך והנתבעת הוטעתה, היה עליה לשאת בנטל הוכחה המוטל על בעל דין הטוען טענות מסוג תרמית וכזב.

לסיכום, הנתבעת לא הוכיחה במידה הנדרשת את תביעתה ולפיכך זו נדחית על כלל רכיביה.

 סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 2.2.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏12 אוגוסט, 2015, ‏כ"ז אב, תשע"ה, בהעדר הצדדים.