הדפסה

לויליכט נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתנה ביום 13 מאי 2014

חיה לויליכט
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט תומר סילוורה; בל' 36752-08-13). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 4.8.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

2. לפי העולה ממסמכי התיק, המבקשת, ילידת 1995, סובלת מחרשות עצבית עמוקה בשתי אוזניה. ועדה רפואית לעררים קבעה כי למבקשת דרגת נכות משוקללת בשיעור 68% בתחולה מיום 1.1.13 בגין ליקוי שמיעה והפרעת הגייה. ביום 4.8.13 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המבקשת, וקבעה כדלקמן:
"הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בסעיפי הליקויים המפורטים בו, בדו"ח עו"ש.
לדעת הוועדה במצבה הרפואי הנוכחי הנ"ל כשירה לעבוד בהיקף מלא בעבודה שאינה מצריכה תקשורת בינאישית ממושכת בעבודות כגון: עבודות הרכבה, אריזה ומיון, תצפיתנית בחדר בקרה, מיון דברי דואר בבתי דואר וכדומה.
כל זאת בהיקף מלא."

לאור האמור קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. כנגד החלטת הוועדה הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

3. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי, כי הוועדה שמעה את תלונותיה של המבקשת. בשים לב לסעיפי הליקוי שנקבעו לה, קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. קביעה זו עולה בקנה אחד עם דו"ח פקידת השיקום ועם חוות דעתו של הרופא המוסמך, אשר קבעו כי המבקשת מסוגלת לעבודה בתנאים מיוחדים המתאימים לחרשים. המסמכים שצורפו לכתב הערעור אינם חוות דעת בתחום התעסוקתי ועל כן לא הייתה מוטלת חובה על הוועדה להתייחס אליהם. מעיון באותם מסמכים לא עולה תמונה השוללת את כושרה התעסוקתי של המבקשת. משכך, לא נמצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

4. בבקשתה חוזרת המבקשת על טענותיה כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי, לפיהן הוועדה לא התייחסה למסמכים שהוצגו לפניה, המעידים על הגבלות תפקודיות מהן היא סובלת, המקשות עליה להשתלב בשוק העבודה. כמו כן, הוועדה לא שקלה מתן נכות זמנית לצורך תקופת שיקום. המבקשת מוסיפה כי חוות דעת רופא מוסמך והמלצת פקידת השיקום כלל לא עמדו לפני הוועדה אלא לפני הוועדה מדרג ראשון, ועל כן לא ברורה קביעתו של בית הדין האזורי כי הוועדה הסתמכה על מסמכים אלה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.8.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינה של המבקשת אל הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) באותו הרכב. זאת, על מנת שהוועדה תבהיר ותנמק היטב את החלטתה בעיקר לאור חוות דעתו של דר' מקסים סוקולוב, מומחה א.א.ג.. לפי חוות הדעת מסוגלת המבקשת לעבודה "בתנאים מיוחדים מאוד המתאימים לחרשים". כמו כן תתבקש הוועדה להתייחס למסמך הערכה פסיכולוגית מיום 6.2.13 ממנו עולה כי למבקשת "פוטנציאל קוגניטיבי בינוני ויחד עם זאת התפקוד נמוך יותר עקב לקות השמיעה שפגעה בהתפתחות השפתית שלה".

6. תשובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה כאמור לעיל מתבקשת נוכח היעדר התייחסות הוועדה למסמכים שהונחו לפניה, ולהיעדר הנמקה למסקנותיה באופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.
כך למשל לא ברור אם עמדה לפני הוועדה חוות דעתו של דר' מקסים סוקולוב, מומחה א.א.ג., שעליו נסמכת חוות דעת הרופא המוסמך דר' הלר וחוות דעתה של פקידת השיקום. לפי חוות דעתו של דר' סוקולוב, המבקשת מסוגלת לעבודה בתנאים מיוחדים מאוד המתאימים לחרשים. לא ברור, האם תחומי העיסוק המפורטים בהחלטת הוועדה עונים על הנדרש בחוות דעתו של דר' סוקולוב, ואם בכלל חוות דעת זו מקובלת על חברי הוועדה. כמו כן, על פי דו"ח ההערכה הפסיכולוגית ישנם נתונים נוספים שיש להביא בחשבון בקביעת כושרה של המבקשת להשתכר. לכל אלה לא נמצאה התייחסות בהחלטת הוועדה.
בשים לב לאמור, וככל שיוחזר עניינה של המבקשת לוועדה, היא תתבקש להתייחס גם לדו"ח קלינאית תקשורת מיום 9.12.13. מסמך זה אמנם מאוחר להחלטת הוועדה. עם זאת, ככל שאכן יוחזר עניינה של המבקשת להנמקה ולהבהרה כאמור, ראוי שגם מסמך זה יונח לפני הוועדה.

7. המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה בסעיף 5 לעיל עד ולא יאוחר מיום 15.6.14.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ד (13 מאי 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .