הדפסה

לוזון נ' בוזגלו ואח'

בפני
כב' השופטת איריס לושי-עבודי

תובע

מיכאל לוזון
על-ידי בא-כוחו עוה"ד דוד גיל

נגד

נתבעים

1.אשר בוזגלו
2.מורן בוזגלו
על-ידי באת-כוחם עוה"ד יפעת בן-אביב בראון

פסק דין

בפניי תביעת פיצויים בגין הפרה יסודית של הסכם מכר מקרקעין. התביעה הוגשה על-ידי מר מיכאל לוזון (להלן: "התובע") נגד בני-הזוג אשר ומורן בוזגלו (להלן: "הנתבעים").

רקע עובדתי

ביום 20.11.2008 נחתם הסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב-התביעה, להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם מכר התובע לנתבעים את זכויותיו בדירה הנמצאת ברחוב מוטה גור 11/4 ברחובות, הידועה כחלקה 436 בגוש 3698 (להלן: "הדירה").

על-פי ההסכם התחייבו הנתבעים לשלם תמורת הדירה סך כולל של 825,000 ₪, כאשר מועדי תשלום התמורה נקבעו בסעיף 5 להסכם כדלקמן:

סך של 170,000 ₪ במעמד החתימה על ההסכם.
סך של 140,000 ₪ תוך 5 ימים ממועד רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים. יצוין כי סך זה יוּעד להשבת יתרת הלוואה שנטל התובע בשעתו מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") ולשם ביטול המשכנתא שרבצה על הדירה לטובת הבנק להבטחת הלוואה זו (להלן: "המשכנתא של התובע").
סך של 215,000 ₪ עד יום 1.1.2009 וכנגד המצאת אישור ביטול המשכנתא של התובע. יצוין כי בהסכם נקבע כי אישור ביטול המשכנתא של התובע יומצא לבאת-כוח הנתבעים תוך 25 ימים ממועד התשלום השני.
סך של 220,000 ₪ עד יום 16.3.2009 וכנגד רישום הערת אזהרה לטובת הבנק ממנו נטלו הנתבעים הלוואה לרכישת הדירה.
סך של 80,000 ₪ עד יום 10.7.2009 וכנגד מסירת החזקה בדירה והמצאת אישורים המעידים כי על הדירה לא רובצים חובות כמפורט בהסכם.

(להלן ביחד: "לוח התשלומים").

התובע, מצידו, התחייב - בין היתר - למסור לנתבעים את החזקה בדירה לא יאוחר מיום 10.7.2009, להעביר את זכויותיו בדירה על שם הנתבעים כשהן נקיות מכל חוב, שעבוד, צו הריסה, עיקול או זכות צד שלישי כלשהי, וכן לחתום על כל המסמכים שפורטו בהסכם.

בהסכם נקבע עוד כי מסירת החזקה בדירה במועד, העברת הזכויות על שם הנתבעים ותשלום התמורה במועדים שנקבעו בהסכם (וזאת בנוסף לתנאים נוספים כפי שנקבע בסעיף 11 להסכם) הינם תנאים אשר הפרתם תהווה הפרה יסודית של ההסכם ותזכה את הצד הנפגע מההפרה היסודית בפיצויים מוסכמים על סך של 83,000 ₪ (להלן: "הפיצויים המוסכמים"). בהקשר זה יצוין, כי בהסכם נקבע כי איחור של עד 7 ימים במילוי תנאי ההסכם לא יהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד נקבע כי צד המפר את ההסכם ישלם לצד הנפגע מההפרה פיצויים על נזקיו הישירים והעקיפים בעקבות הפרה זו.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, כיום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי לאחר חתימת ההסכם שונו חלק ממועדי התשלום שנקבעו בהסכם, וזאת מפעם לפעם בהסכמת הצדדים (להלן: "ההסכמות המאוחרות"). אלא שכפי שיפורט להלן, הצדדים נחלקו בנוגע לטיבן של הסכמות מאוחרות אלה.

מכל מקום, אין חולק כי בפועל שילמו הנתבעים את התמורה במלואה באופן הבא:

סך של 170,000 ₪ שולם במעמד החתימה על ההסכם.
סך של 140,000 ₪ שולם ביום 11.12.2008.
סך של 215,000 ₪ שולם בשלושה תשלומים כדלקמן: סך של 195,000 ₪ שולם ביום 25.12.2008; סך של 10,000 ₪ ביום 10.3.2009; והיתרה בסך של 10,000 ₪ שולמה ביום 1.4.2009.
סך של 220,000 ₪ שולם בשלושה תשלומים כדלקמן: סך של 30,000 ₪ שולם ביום 12.4.2009; סך של 30,000 ₪ שולם ביום 13.4.2009; והיתרה בסך של 160,000 ₪ שולמה ביום 16.6.2009.
סך של 80,000 ₪ שולם ביום 10.7.2009 במועד מסירת החזקה.

הצדדים חלוקים בשאלה אם הנתבעים שילמו את התמורה בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם ובהסכמות המאוחרות, וזאת בהתייחס לתשלום השני, השלישי והרביעי על-פי לוח התשלומים. כפועל יוצא מכך חלוקים הצדדים בשאלה אם הפרו הנתבעים את ההסכם הפרה יסודית.

יצוין כי התביעה הוגשה עוד ביום 3.5.2009, כלומר עובר להשלמת ביצוע התשלומים שנקבעו בלוח התשלומים ובהסכמות המאוחרות.

טענות התובע

טרם אתייחס לטענות התובע, ראוי לציין כבר עתה לשלילה את הניסוח המעורפל והלקוי של כתב-התביעה. הת ובע נקט לשון עמומה, בחר להציג בפני בית-המשפט תמונה חלקית בלבד של מערכת היחסים בין הצדדים ולא פירט את מלוא ההסכמות בין הצדדים ואת טיבן. למעשה, מעיון בכתב-התביעה ניתן היה להבין כי לטענת התובע כלל לא היו הסכמות נוספות בין הצדדים במועד מאוחר לחתימת ההסכם. אלא שבהמשך ההליך התברר, כאמור, כי התובע כלל אינו חולק על כך. וכך נכתב בעניין זה בפתח סיכומיו של התובע (סעיף 3):

במקרה דנא עת מוסכם למעשה כי נעשו הסכמות הדדיות כלשהן ביחס לשינויים במועדי התשלום, נראה כי אין מנוס אלא להתחקות אחר הסכמות אלה ככל שהן אכן התגבשו להלכה ולמעשה. נדמה כי הצדדים פעלו במקרה זה על אף האמור בהסכם המכר שביניהם...

אכן, יש לקבוע כבר עתה כי ניסוח כתב-התביעה, באופן שהתובע טען במסגרתו להפרה אך בהתייחס למועדי התשלום המקוריים שנקבעו בהסכם תוך התעלמות מן ההסכמות המאוחרות שאליהן היה שותף בעצמו, נעשה שלא בתום-לב. יתרה מכך, אף מאוחר יותר לא ראה התובע לנכון לתקן את כתב-התביעה בעניין זה, אלא בחר להותיר את המציאות העובדתית בתיק זה מעורפלת ובאופן שיש בו כדי להכביד על בית-המשפט בבירור השאלות השנויות במחלוקת.

לעניין זה אשוב בהמשך, אך בכפוף לאמירה כללית ועקרונית זו, אתייחס להלן לטענות התובע כפי שהן מונחות בפני בית-המשפט בסופו של יום, וזאת בהסתמך במקובץ על כתב-התביעה, תצהירי העדות הראשית מטעמו של התובע וסיכומיו.

כאמור, התובע אינו חולק כי התשלום הראשון והאחרון על-פי לוח התשלומים שולמו במלואם ובמועדם, וטענותיו התמקדו בתשלומים השני, השלישי והרביעי בלבד. לטענת התובע, התשלומים האמורים שולמו במועדים מאוחרים ביחס למועדים שנקבעו בהסכם וכן ביחס למועדים שנקבעו בהסכמות המאוחרות, כדלקמן:

לטענת התובע, חרף האמור בהסכם, הנתבעים לא שילמו את התשלום השני בסך של 140,000 ₪ תוך 5 ימים ממועד רישום הערת אזהרה לטובתם.

כאמור, בהתאם להסכם היה על הנתבעים לשלם את התשלום השלישי בסך של 215,000 ₪ עד יום 1.1.2009. אלא שלאחר חתימת ההסכם, ולבקשת הנתבעים, הסכים התובע כי תשלום זה ישולם באופן ובמועדים הבאים: סך של 195,000 ₪ ישולם ביום 25.12.2008 והיתרה בסך של 20,000 ₪ תשולם עד יום 16.3.2009. יצוין כי התובע סמך טענה זו על מכתבה של באת-כוחו, עו"ד קסלר (להלן: "עו"ד קסלר"), מיום 2.12.2008 (ת/2).

ברם, לטענת התובע, הנתבעים לא עמדו במועדים המוסכמים הללו. אמנם החלק העיקרי של התשלום השלישי בסך כולל של 205,000 ₪ שולם במועדים שהוסכמו (25.12.2008 ו-10.3.2009), אך היתרה בסך של 10,000 ₪ שולמה, כאמור, רק ביום 1.4.2009.

כאמור, בהתאם להסכם היה על הנתבעים לשלם את התשלום הרביעי בסך של 220,000 ₪ עד יום 16.3.2009. לטענת התובע, בעניין זה לא הייתה הסכמה בדבר שינוי מועד התשלום, הואיל והסכמתו לכך הותנתה בדחיית מועד מסירת החזקה – תנאי שהנתבעים סירבו לו.

על כל פנים, התובע טען כי אף נתעלם מטענתו בדבר העדר הסכמות מאוחרות ביחס לתשלום הרביעי, ונקבל את טענת הנתבעים כי אף לגבי תשלום זה היו הסכמות מאוחרות, הרי שהנתבעים לא עמדו אף בהסכמות מאוחרות אלה. בהקשר זה טען התובע בסיכומיו כי ההסדר שאליו התייחסו לכאורה ההסכמות המאוחרות בנוגע לתשלום הרביעי היה כדלקמן: סך של 70,000 ₪ ישולם עד יום 1.4.2009; סך של 95,000 ₪ ישולם עד יום 20.4.2009; והיתרה בסך של 55,000 ₪ תשולם עד יום 20.5.2009. יצוין כי התובע סמך טענה זו על מכתב נוסף של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3).

ברם, כאמור, בפועל שולם התשלום הרביעי במועדים אחרים (סך של 30,000 ₪ שולם ביום 12.4.2009; סך של 30,000 ₪ שולם ביום 13.4.2009; והיתרה בסך של 160,000 ₪ שולמה ביום 16.6.2009).

מכלל האמור לעיל טען אפוא התובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ולפיכך עתר לחייבם לשלם לו את הפיצויים המוסכמים בסך של 83,000 ₪. כן עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בגין נזקיו הממשיים בסך של 10,000 ₪.

עם זאת יצוין, כי בסיכומיו זנח התובע את תביעתו לתשלום פיצויים בגין נזקיו הממשיים, ככל שנגרמו לו נזקים כאלה.

טענות הנתבעים

הנתבעים, מצידם, הכחישו כי הפרו את ההסכם, ודאי שלא הפרה יסודית. לטענתם, שילמו את התמורה בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם ובהסכמות המאוחרות לו.

עוד טענו הנתבעים ביחס לתשלום השלישי והרביעי כי מדובר היה בחיובים שלובים וכי כל עוד לא קיים התובע את חיוביו, לא קמה חובת תשלום מצד הנתבעים.

טענותיהם המפורטות של הנתבעים ביחס לכל תשלום יפורטו להלן במסגרת הדיון בתשלומים השונים.

ההליכים

לאחר שכשלו הניסיונות להביא את הצדדים לפשרה מוסכמת, נקבע התיק לדיון הוכחות ולשמיעת סיכומים בעל-פה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר מטעם בת-זוגו, הגב' צ'וקנוב ויקטוריה שירז (להלן: "בת-זוגו" או "שירז").

הנתבע והנתבעת הגישו תצהירים מטעמם.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.6.2013 העידו בפניי התובע, בת-זוגו וכן הנתבע. הנתבעת לא העידה בפניי לאחר שבא-כוח התובע ויתר על חקירתה.

בתום הדיון נעתרתי לבקשת הצדדים והוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן פסק-הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי-הטענות, בתצהירים, במוצגים ובסיכומים, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את התביעה.

ראשית, כאמור, אני סבורה כי די בעובדה, כי כתב-התביעה התייחס למועדים שנקבעו בהסכם תוך התעלמות מוחלטת מן ההסכמות המאוחרות שאליהן היה התובע שותף בעצמו - כמו גם בעובדה כי התביעה הוגשה לפני השלמת ביצוע התשלומים שנקבעו בלוח התשלומים ובהסכמות המאוחרות - על מנת לדחות את התביעה.

ודוק: אין מדובר בעניין דיוני גרידא, כי אם בפגם, היורד לשורש העניין, של תביעה המוגשת בחוסר תום-לב תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית-המשפט ולמעשה כתב-תביעה שקרי אשר לא הוכח כלל (שהרי התובע עצמו הסכים לבסוף כי ההסכמות בהסכם שאליהן מתייחס כתב-התביעה אינן רלוונטיות).

אף-על-פי-כן, הרי שמעבר לדרוש ועל מנת לעשות מלאכתי שלמה, אתייחס גם לטענות התובע כפי שהלכו והתפתחו במהלך הדיונים בתיק.

הפרת ההסכם

כאמור לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה, האם הפרו הנתבעים את ההסכם הפרה יסודית בשל איחור כביכול בתשלום התמורה, וזאת ביחס לתשלום השני, השלישי והרביעי בלבד.

אדון אפוא בשלושת התשלומים שבמחלוקת על-פי סדרם.

התשלום השני

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי התשלום השני בסך של 140,000 ₪ שולם ביום 11.12.2008. אלא שלטענת התובע, התשלום שולם באיחור לעומת המועד שנקבע בהסכם, וזאת הואיל וחלפו למעלה מחמישה ימים מן המועד בו נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים.

טענה זו הועלתה לראשונה בתצהיר עדות ראשית מטעמו של התובע (סעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית של שירז) ולא בא זכרה בכתב-התביעה. לפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה, כך שדינה של טענה זו להידחות ולוּ מן הטעם הזה.

זאת ועוד, הטענה לא הוכחה אף לגופה, שכן התובע לא ציין את המועד המדויק בו נרשמה הערת האזהרה לטובת הנתבעים וממילא לא הוכיח מועד זה, אלא רק טען באופן סתמי כי התשלום השני שולם למעלה מחמישה ימים ממועד רישום הערת אזהרה. כך, למשל, התובע לא הציג נסח לשכת רישום מקרקעין או ראיה חיצונית אובייקטיבית אחרת כלשהי להוכחת האמור.

הדברים באו לידי ביטוי ברור בחקירתה הנגדית של שירז:

ש. סעיף 8 לתצהירך, 140,000 ₪ היו אמורים להיות משולמים תוך 5 ימים מרישום הערת אזהרה,
ת. נכון.
ש. ואת אומרת שהם הפרו את ההסכם. נכון?
ת. כן.
ש. אני מפנה לסעיף 5.1 ו – 5.2 להסכם המכר.
ת. אני זוכרת בעל-פה הסכם המכר. (מעיינת בהסכם).
ש. את רואה את סעיף 5.1?
ת. כן.
ש. סעיף זה קובע כי ב"כ הקונה מתחייבת לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה תוך 5 ימים מיום קבלת ההסכמה מהחברה, לא מיום התשלום הראשון. נכון?
ת. אוקי, נכון.
ש. האם זה רשום?
ת. כן.
ש. תוכלי להראות לנו מתי התקבלה הסכמת החברה?
ת. אני לא. אבל הערת אזהרה בוצעה, ביטול הערת אזהרה בוצע,
ש. לא ביטול, רישום.
ת. רישום הערת אזהרה בוצע ב -27.11 או 23.
ש. מאיפה את יודעת?
ת. ראיתי אצל עו"ד.
ש. ומדוע לא צירפת את המסמך של רישום הערת אזהרה?
ת. אני לא עו"ד.
[עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 27-7.]

בנסיבות אלה, משלא הוכח המועד המדויק בו נרשמה הערת האזהרה, ממילא לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעים שילמו את התשלום השני באיחור ביחס למועד שנקבע בהסכם.

בהקשר זה יצוין עוד - מעבר לדרוש - כי בניגוד לתשלומים האחרים, הצדדים לא קבעו בהסכם מלכתחילה את המועד המדויק שבו יש לרשום את הערת האזהרה לטובת הנתבעים. ברם, התשלום השני שולם 21 ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם (ההסכם נחתם, כאמור, ביום 20.11.2008, והתשלום השני בוצע ביום 11.12.2008), כך שבכל מקרה מדובר לדעתי בזמן סביר שחלף בין מועד ביצוע התשלום הראשון במעמד חתימת ההסכם לבין מועד ביצוע התשלום השני.

התשלום השלישי

כאמור, התשלום השלישי היה בסך של 215,000 ₪ וצריך היה להתבצע עד יום 1.1.2009 וכנגד המצאת אישור ביטול המשכנתא של התובע.

אין חולק כי חלקו העיקרי של התשלום השלישי - סך של 205,000 ₪ - שולם במועד.

למעשה, חלק הארי של התשלום השלישי, 195,000 ₪, אף שולם עובר למועד המקורי שנקבע בהסכם. כך, ביטול המשכנתא של התובע נעשה לכאורה ביום 24.12.2008 (ת/1) והחלק הארי של התשלום השלישי, 195,000 ₪, שולם למחרת היום, ביום 25.12.2008, וזאת למרות שבהסכם נקבע, כאמור, כי ניתן היה לבצע תשלום זה עד ליום 1.1.2009.

סך נוסף של 10,000 ₪ שולם אף הוא, כאמור, עובר למועד שנקבע בהסכמות המאוחרות (הסך שולם ביום 10.3.2009, בעוד שבהסכמות המאוחרות הוסכם כי תשלום זה יבוצע ביום 16.3.2009).

מכאן, כאמור, כי מתוך טענותיו של התובע בנוגע לתשלום השלישי נותרה רק הטענה ביחס לתשלום היתרה בסך של 10,000 ₪ בלבד, אשר שולמה ביום 1.4.2009, כ-15 ימים לאחר המועד שנקבע במסגרת ההסכמות המאוחרות לביצועו של תשלום זה (16.3.2009).

אתייחס אפוא להלן אך לתשלום אחרון זה, בסך של 10,000 ₪, ששולם כאמור ביום 1.4.2009.

כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים, אשר באה לידי ביטוי במכתבה של עו"ד קסלר מיום 2.12.2008 (ת/2), היה על הנתבעים לשלם את הסך של 10,000 ₪ עד יום 16.3.2009. הנתבעים אינם חולקים על כך (ראו חקירת הנתבע בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 18-10).

מכאן, לכאורה, כי משלא שילמו הנתבעים את הסך של 10,000 ₪ במועד הנ"ל, הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וזאת מכוח ההסכמה שתוארה לעיל, לפיה אי-עמידה במועדי התשלום תיחשב כהפרה יסודית של ההסכם.

ואולם, לטענת הנתבעים, בהתאם להסכם, התשלום השלישי היה אמור להיות משולם כנגד המצאת אישור זכויות מאת החברה המשכנת ולא כנגד אישור ביטול המשכנתא של התובע. בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי הואיל ואישור הזכויות הומצא רק ביום 4.5.2009 הרי שלא נדרשו לשלם את הסך של 10,000 ₪ ביום 16.3.2009 אלא רק במועד המצאת האישור, ולפיכך לא הפרו את ההסכם.

טענה זו של הנתבעים אינה נראית לי.

אכן, בהסכם ובמכתבה של עו"ד קסלר מיום 2.12.2008 (ת/2) לא פורט מהם המסמכים שהתובעים היו אמורים להמציא בהקשר של המונח "ביטול המשכנתא של התובע", אשר נקבע בהסכם כתנאי לביצוע התשלום השלישי. ואמנם, המסמך שהוצג בתאריך 24.12.2008 (ת/1) היה אישור מאת לשכת רישום המקרקעין, שעניינו אך ורק ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת הבנק המלווה של התובע. מבחינה זו קיים אפוא צדק עקרוני בטענתם של הנתבעים, לפיה עד שביטול המשכנתא של התובע לא התבצע במלואו - כולל, למשל, ביטול רישום המשכנתא גם בחברה המשכנת - הרי שטרם התמלא התנאי שנקבע בהקשר לתשלום שלישי זה.

ואולם, כאמור, בכך אין כדי לקבל את טענת הנתבעים, וזאת מן הטעמים העיקריים הבאים:

ראשית, אין ספק כי בתאריך 24.12.2008 הושבה כבר ההלוואה לבנק המלווה של התובע והבנק הביע את נכונותו להסיר את המשכנתא שנרשמה לטובתו. שהרי אחרת הבנק לא היה מסכים להסיר את הערת האזהרה שנרשמה לטובתו. במובן המהותי של הדברים (ביטול עקרוני של זכותו העודפת של הבנק על הדירה) התמלא אפוא במועד זה התנאי של ביטול המשכנתא של התובע, וזאת אף אם נניח לטובתם של הנתבעים כי טרם הושלמו כל המסמכים הקשורים בכך.

שנית - וזה העיקר – המסמך בדבר ביטול הערת האזהרה לטובת הבנק הומצא, כאמור, ביום 24.12.2008 (ת/1), והחלק הארי של התשלום השלישי, 195,000 ₪, שולם למחרת היום, ביום 25.12.2008. בכך גילו אפוא הנתבעים עצמם את דעתם – בזמן אמת - כי התמלא התנאי שנקבע בהסכם לביצוע התשלום השלישי, כאשר בהקשר זה יש להדגיש כי הנתבעים היו בעסקה זו מיוצגים על-ידי עורכת-דין. ראו גם דברי הנתבע עצמו בחקירתו, עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 18-17.

מכאן, שיש לקבוע כי הנתבעים הפרו את ההסכמות המאוחרות בכך ששילמו את הסך של 10,000 ₪ רק ביום 1.4.2009 ולא ביום 16.3.2009 כפי שהתחייבו.

אף-על-פי-כן, איני סבורה כי בעובדה זו יש משום הפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעים, המזכה את התובע בפיצויים המוסכמים.

אכן, כבר נפסק כי "מבחינה עקרונית, התנהגותו של הצד התמים במהלך ביצוע החוזה עשויה להפוך תניה יסודית מוסכמת לתניה לא יסודית. כך, אי-עמידה ממושכת על ביצוע זכות חוזית במועדה הנקוב עשויה ליצור את הרושם, בעיני כל משקיף, כי האיחור אינו עוד בבחינת הפרה היורדת לשורש העיסקה. כפי שהעברת זמן בלתי סביר לאחר מתן ארכה מבטלת את זכות הביטול על-פי ארכה זו, כך יש בכוחו של חלוף הזמן להפוך את מהותה של ההפרה עצמה מיסודית ללא יסודית" (ע"א 2825/97 אבו זייד ואח' נ' מקל, פ"ד נג(1) 402, 413-412 (1999)).

ראו גם ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ , פ"ד נז(2) 172, 176 (2003); ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ ואח' נ' אלוף (6.9.2011).

בענייננו, התובע לא הלין על האיחור במועד קבלת התשלום הספציפי (ראו קבלה מיום 1.4.2009 בכתב-ידו של התובע, אשר צורפה כנספח ד' לכתב-ההגנה), ואף לא בשלב מאוחר יותר, כגון במסגרת חילופי המכתבים הרבים בין באי-כוח הצדדים או במסגרת כתב-התביעה, ולא עמד על תשלום הפיצויים המוסכמים בשל האיחור הנטען.

לכך יש להוסיף את העובדה כי מדובר בסכום זעום יחסית (10,000 ₪ בלבד מתוך תשלום בסך של 215,000 ₪) ובאיחור זניח יחסית של כשבועיים בלבד (כאשר ההסכם אף מתיר, כאמור, איחור של 7 ימים בביצוע תנאיו השונים). כל זאת, כאשר שאר התשלום השלישי - סך של 205,000 ₪ - אף שולם עובר למועדים שנקבעו בין הצדדים.

בנסיבות אלה אני סבורה כי מדובר באחד מאותם מקרים - אף אם נדירים - שבהם התנהגותו של הצד "התמים" במהלך ביצוע ההסכם הפכה את ההפרה היסודית המוסכמת להפרה לא יסודית, ועל כל פנים הגשת תביעה בגין הפרה יסודית בשל עניין פעוט זה גובלת בחוסר תום-לב מצידו של התובע (וראו בעניין זה גם את אמירתי בפתח הדברים, לפיה יש לדחות את התביעה בשל חוסר תום-לבו "הכללי" של התובע, שבא לידי באי-פירוט ההסכמות המאוחרות בכתב-התביעה).

התשלום הרביעי

כאמור, בהסכם נקבע כי התשלום הרביעי בסך של 220,000 ₪ ישולם עד יום 16.3.2009 וכנגד רישום הערת אזהרה לטובת הבנק ממנו נטלו הנתבעים הלוואה לרכישת הדירה.

בסיכומיו טען התובע כי בין הצדדים היו הסכמות מאוחרות, אשר באו לידי ביטוי במכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3), לפיהן שונו מועדי התשלום כדלקמן: סך של 70,000 ₪ ישולם עד יום 1.4.2009; סך של 95,000 ₪ ישולם עד יום 20.4.2009; והיתרה בסך של 55,000 ₪ תשולם עד יום 20.5.2009.

בפועל שולם התשלום הרביעי באופן הבא: סך של 30,000 ₪ שולם ביום 12.4.2009; סך של 30,000 ₪ שולם ביום 13.4.2009; והיתרה בסך של 160,000 ₪ שולמה ביום 16.6.2009. (במאמר מוסגר יצוין, כי התובע הציג שלוש גרסאות שונות בנוגע למועד תשלום יתרת התשלום הרביעי בסך של 160,000 ₪: בתצהיר העדות הראשית של שירז נטען כי הסכום האמור שולם בשלהי חודש יולי 2009; בסיכומים נטען תחילה כי סכום זה שולם ביום 18.6.2009 ובהמשך נטען כי שולם ביום 16.6.2009. עוד יצוין כי התובע לא הציג קבלה או אישור כלשהם להוכחת מועד התשלום, וזאת למרות שעליו הוטל הנטל להוכיח זאת. מכל מקום, נראה כי בסופו של דבר הסתמך התובע על המועד שנטען על-ידי הנתבעים עצמם , קרי 16.6.2009).

ברם, אף לגבי תשלום רביעי זה אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וממילא התובע אינו זכאי לקבלת פיצויים מוסכמים בעניין זה. זאת, מן הנימוקים העיקריים שיפורטו להלן:

ראשית, כאמור, התובע טען בתחילה כי כלל לא היו הסכמות מאוחרות בין הצדדים בנוגע למועד התשלום הרביעי (בשל סירוב הנתבעים לדרישתו לדחיית מועד מסירת החזקה כתנאי לדחיית מועד התשלום הרביעי). ראו בהקשר זה גם את מכתבו של בא-כוח התובע, עו"ד בוקריס מיום 22.4.2009 (נספח ו'5 לתצהירה של שירז), שבו נכתב כי "מרשי מכחיש את ההסכם המוזכר במכתבך הנ"ל, וטוען כי ההסכם ההדדי שהיה הוא, כי מרשי יסכים לשנות את תאריכי התשלום, ומרשייך יסכימו לדחיית מועד קבלת הדירה, אולם, לאחר שמרשי מילא את חלקו, מרשייך סירבו למלא את חלקם... אי לכך, מרשי אינו רואה בהסכם המוזכר במכתבך כהסכם מחייב אותו עקב חוסר ההדדיות שבו, ושומר לעצמו את הזכות לתבוע את זכויותיו [בהתאם] להסכם המכר, ככתבו".

ודוק: מכתבו של עו"ד בוקריס נכתב במועד מאוחר יותר למועד מכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3) וכאמור נשללה בו טענתם של הנתבעים לפיה מכתבה הנ"ל של עו"ד קסלר הכיל הסכמות מאוחרות מחייבות כלשהן בין הצדדים.

אלא שבסיכומיו חזר בו התובע, למעשה, מטענה זו וטען בכל זאת להסכמות מאוחרות אשר באו לידי ביטוי במכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3).

כפי שכבר צוין לעיל, די אפוא בעובדה זו לבדה על מנת לדחות כליל את טענתו זו של התובע, שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

ודוק: תצהירה של שירז אמנם תיאר בהרחבה את המגעים בין הצדדים - לגרסתה של שירז - בנוגע לתשלום הרביעי. כמו כן צורף לתצהיר זה מכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3). אלא שבשום מקום בתצהירה של שירז (כמו גם בכתב-התביעה עצמו) לא נאמר באופן מפורש כי האמור במכתבה של עו"ד קסלר היווה את ההסכמות המאוחרות בין הצדדים, ואמירה מפורשת זו באה לראשונה מצידו של התובע, כאמור, רק בסיכומיו. אדרבא, כאמור, בכתב-התביעה ובתצהירה של שירז נטען כי הפרת ההסכם מצידם של הנתבעים ביחס לתשלום הרביעי החלה במועד המקורי שבו היה צריך להתבצע תשלום זה, קרי ביום 16.3.2009.

לכך יש להוסיף את העובדה, שכבר צוינה לעיל, כי התביעה הוגשה עוד ביום 3.5.2009, כלומר עובר למועד התשלום האחרון שנקבע לכאורה במכתבה של עו"ד קסלר (20.5.2009).

שנית, אף אם נתעלם מעניין זה ונתייחס לטענת התובע בסיכומיו בנוגע להסכמות המאוחרות בין הצדדים בנוגע למועד התשלום הרביעי, הרי שלמעשה, התובע כלל לא הוכיח כדבעי כי אלו אכן היו ההסכמות המאוחרות בין הצדדים.

כאמור, טענה זו הובאה לראשונה בסיכומיו של התובע והסתמכה על מכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3). אלא שהסדר התשלומים שפורט במכתב זה לא צוין בכתב-התביעה או בתצהירי העדות הראשית מטעם התובע. בפרט לא צוין הסדר זה בתצהירה של שירז, וזאת למרות שבתצהיר זה, כאמור, פורטו בהרחבה הסכמות שונות שהיו כביכול בין הצדדים במהלך החודשים הרלוונטיים למועד התשלום הרביעי.

מכאן, שהסדר התשלומים שפורט במכתבה של עו"ד קסלר כלל לא הוכח באופן שבו יש להוכיח עובדות במשפט האזרחי, כאשר בהקשר זה יש לציין עוד כי התובע נמנע מלהעיד את עו"ד קסלר בפני בית-המשפט וכי הימנעות זו פועלת במקרה זה לחובתו (ראו י' קדמי, על הראיות (התש"ע), בעמ' 1891).

ודוק: מעבר להיבט הדיוני של אופן הוכחת הסדר התשלומים, הרי שאף מן הבחינה המהותית עניין זה מעלה ספק ביחס לגרסת התובע בכל הנוגע להסדר התשלומים שהוסכם לבסוף בין הצדדים. במלים אחרות, בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הסדר התשלומים שפורט במכתבה של עו"ד קסלר (ת/3) אכן מחייב את הצדדים ומשקף את ההסכמות הסופיות ביניהם, ולא ניתן לשלול כי היו אף הסכמות מאוחרות יותר ביחס להסדר תשלומים זה, כאשר מן הראיות שהובאו בפניי עלה כי הצדדים שינו את מועדי התשלום הרביעי פעם אחר פעם (ראו בעניין זה, למשל, את מכתבה של באת-כוח הנתבעים מיום 6.4.2009 (ת/4), אשר נכתב כתשובה למכתבה הנ"ל של עו"ד קסלר, וכן את מכתב התגובה של עו"ד בוקריס למכתבה של באת-כוח הנתבעים, שכבר צוטט לעיל).

בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר עוד כי התובע אף לא הוכיח את טענתו הבסיסית (שלאחר מכן חזר בו ממנה למעשה), לפיה התנה את הסכמתו להסדר התשלומים המאוחר בדחיית מועד מסירת החזקה. אכן, מעבר לעובדה שהתובע חזר בו, כאמור, מטענה זו, הרי שההתניה הנטענת לא צוינה בדרך כלשהי במכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3), אלא רק בשלב מאוחר יותר, ואף עובדה זו מעוררת ספק ביחס לקביעה כי האמור במכתבה של עו"ד קסלר אכן היווה את הסדר התשלומים הסופי והמחייב.

עוד יש לציין בהקשר זה את הגרסאות השונות של התובע בנוגע למועד הנדחה של מסירת החזקה: בעוד שבכתב-התביעה טען התובע כי התנה את הסכמתו בדחיית מועד המסירה לחודש ספטמבר 2009, הרי שבתצהיר העדות הראשית של בת-זוגו צוין חודש אוגוסט 2009 לעניין זה.

לסיכום: הואיל ועל התובע מוטל הנטל להוכיח את ההסכמות המאוחרות בין הצדדים, והואיל וכלל לא עלה בידו להוכיח הסכמות אלה, הרי שממילא התובע אינו יכול להוכיח הפרה מצד הנתבעים של אותן הסכמות מאוחרות (שלא הוכחו).

שלישית, ומעבר לדרוש, אף אם נתעלם משני נימוקים כבדי-משקל אלה, ונניח - כהנחה בלבד - כי הסדר התשלומים שנקבע במכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3) הוא הסדר התשלומים הסופי והמחייב שהוסכם בין הצדדים, הרי שאף בכך אין כדי לסייע לתובע.

כאמור, ההסדר שפורט במכתבה של עו"ד קסלר קבע כי התשלום הרביעי בסך כולל של 220,000 ₪ ישולם באופן הבא: סך של 70,000 ₪ ישולם עד יום 1.4.2009; סך של 95,000 ₪ ישולם עד יום 20.4.2009; והיתרה בסך של 55,000 ₪ תשולם עד יום 20.5.2009.

ברם, כאמור, בפועל שולם התשלום הרביעי במועדים אחרים (סך של 30,000 ₪ שולם ביום 12.4.2009; סך של 30,000 ₪ שולם ביום 13.4.2009; והיתרה בסך של 160,000 ₪ שולמה ביום 16.6.2009).

מכאן, לכאורה, שאם הסדר התשלומים המחייב הינו ההסדר הנ"ל, הרי שהנתבעים איחרו בתשלום התשלום הרביעי במידה ניכרת למדי ובכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית.

ואולם, כאמור, בהסכם נקבע כי התשלום הרביעי היה צריך להתבצע לא רק במועד מסוים, אלא בעיקר כנגד רישום הערת אזהרה לטובת הבנק ממנו נטלו הנתבעים הלוואה לרכישת הדירה. (ודוק: לא באה בפניי טענה מצד התובע - וממילא לא הוכחה - כי ההסכמות המאוחרות שבאו לידי ביטוי במכתבה של עו"ד קסלר מחודש אפריל 2009 (ת/3) ביטלו את הדרישה למילויו של תנאי בסיסי זה שנקבע בהסכם. למעשה, ההיפך הוא הנכון ומכתבה הנ"ל של עו"ד קסלר נפתח בהפניה להסכם המקורי ובאזכורו מחדש של תנאי זה).

דא-עקא, התובע כלל לא הוכיח את המועד בו נרשמה הערת האזהרה לטובת הבנק המלווה, וממילא לא הוכיח את מועד התקיימותו של תנאי זה. (התובע טען בסעיף 25 לסיכומיו כי הערת האזהרה נרשמה ביום 21.5.2009, אך לא תמך את הטענה בראיה חיצונית כלשהי).

יתרה מכך, הנתבעים, מצידם, טענו בהקשר זה כי התובע יצר עיכובים מכוונים בעניין זה, כאשר חרף דרישתם לא המציא לידיהם את המסמכים הנדרשים לצורך רישום הערת האזהרה לטובת הבנק, ובפרט את אישור הזכויות מאת החברה המשכנת. עוד טענו הנתבעים כי כפועל יוצא מכך לא הצליחו לקבל לידיהם את כספי ההלוואה מן הבנק וממילא לא יכלו לשלמם לתובע. (ודוק: סוגיית אי-המצאת אישור הזכויות מאת החברה המשכנת הועלתה על-ידי הנתבעים הן ביחס לתשלום השלישי, כאמור לעיל, והן ביחס לתשלום הרביעי. בעוד שביחס לתשלום השלישי נדחתה, כאמור, טענת הנתבעים בהקשר זה וקבעתי לעיל כי המצאת אישור זה לא היוותה תנאי לביצוע התשלום השלישי, הרי שמקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת הבנק שהלווה להם את הכספים לרכישת הדירה ולהשלים את תהליך קבלת ההלוואה מן הבנק המלווה ללא הסרת המשכנתא שהייתה רשומה בחברה המשכנת לטובת הבנק המלווה של התובע).

שאלת האחריות להמצאת אישור הזכויות מאת החברה המשכנת אמנם לא התבררה בפניי עד תום לאור האופן בו בחר התובע לנהל את תביעתו, אך יש לציין כי עדותו של הנתבע עוררה בי אמון והתרשמתי כי הנתבע מאמין באמת ובתמים כי כל התשלומים נעשו במועדים המוסכמים ולאחר שהתמלאו התנאים לביצוע התשלומים, וכי לא היה עיכוב שהיה תלוי בנתבעים בכל הנוגע למילוי התנאי הספציפי של רישום הערת אזהרה לטובת הבנק ממנו נטלו הנתבעים הלוואה לרכישת הדירה.

וכך העיד הנתבע בעניין רישום הערת האזהרה לטובת הבנק המלווה וביצוע התשלום הרביעי:

ש. ... ה-220 שהיו צריכים להיות משולמים על פי החוזה עד 16.3. מה היו ההסכמות, מתי היו צריכים להיות משולמים בפועל?
ת. כפי שרשום, ב-16.3 כנגד רישום הערת אזהרה של הבנק כנגד הקונה. זה מתי שהיינו צריכים לשלם את ה-220. עקב כך שלא הומצא האישור הזה והבנק לא יתן לך שקל כל עוד זה רשום על שם של מישהו אחר, עובדה גם שה-80 אלף שקל במסירה האחרונה [הכוונה לתשלום החמישי והאחרון – א.ל.ע.], לא היה שום בעיה, בגלל שהיה לי כבר, היה לי את האישור, במסירה. זה לא, אם היה לי בעיה כל הזמן, אז גם זה מן הסתם היה נדחה או משהו. והיו פה עוד הרבה הפרות שהם עשו ואנחנו אפילו לא נכנסנו לתביעות איתם, אנחנו לא רצינו, ואנחנו לא תבענו אתכם על שום דבר.
ש. מתי רשמת את הערת האזהרה לטובת הבנק?
ת. ברגע שהיה לי את אישור הזכויות הזה, אז כבר לא הייתה לי בעיה.
ש. הבנק נתן לך את הבקשה להערת אזהרה לטובתו בטאבו, רק לאחר אישור הזכויות של סנורה [החברה המשכנת – א.ל.ע.]?
ת. הבנק שחרר את הכסף לאחר אישור הזכויות,
ש. אני לא שאלתי את זה. אני אומר כזה דבר: מתי אתה רשמת את הערת האזהרה בטאבו לטובת הבנק?
ת. לטובת הבנק?
ש. כן.
ת. לפני שקיבלתי את הסכום של הכסף מהם. זה היה כבר התהליך האחרון. בשביל לקבל את הכסף של ה-, אחרי שקיבלתי את האישור זכויות, הייתי צריך ללכת, ואז רק אתה יכול לרשום הערת אזהרה לבנק, ואז הם שיחררו לי את הכסף.
ש. אשאל אחרת, אני לא מעוניין בתאריך, הבנק אמר לך, אל תרשום לטובתי הערת אזהרה עד שאתה לא מראה לי אישור זכויות מסנורה?
ת. הערת אזהרה תמיד אפשר לרשום, אבל הם לא ישחררו את הכסף עד שהם לא מקבלים שהבית לא רשום על, שהאישור זכויות נקי, שלא רשום על מישהו אחר הבית.
ש. ברשותך, בסעיף 5.4 לחוזה, זה לא מופיע. מופיע רק שהסך ישולם כנגד הערת אזהרה בטאבו לטובת הבנק. זה נכון?
ת. הבית לא יכול להיות שלי אם זה לא מחוק אצל סנורה.
ש. אבל זה נכון מה שאמרתי.
ת. לא יכולתי להעביר את הזכויות אלי עד שלא היה אישור זכויות של סנורה.
ש. אבל זה נכון שאת הכסף הזה של ה-220 היית צריך להעביר כנגד הערת אזהרה לטובת הבנק. נכון או לא נכון? לפי החוזה.
ת. ולא יכולתי לעשות זאת ללא רישום זכויות. איך אני ארשום רישום אזהרה לטובת שהבנק של הקונה בלי שיש לי אישור זכויות נקי? אם הייתי יכול, הייתי עושה את זה מרוב שהתייאשתי.
ש. אבל אמרת שהערת אזהרה תמיד אפשר לרשום.
ת. אל תנסה לתפוס אותי על מילים של חוקים. אני לא עו"ד במקרקעין. אתה שואל אותי שאלות מקצועיות, אני לא עו"ד, אתה שואל אותי שאלות של עו"ד.
[עמ' 45-44 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך.]

ובהמשך כאשר נשאל מדוע שילם 60,000 ₪ על חשבון התשלום הרביעי בתאריכים 12.4.2009 ו-13.4.2009, למרות שלטענתו במועד זה טרם נרשמה הערת האזהרה לטובת הבנק המלווה, ענה הנתבע:

ש. אם כל ה-220 אלף לטענתך עדיין לא הגיע הזמן לתשלום בגלל אישור הזכויות הנקי של סנורה, למה שילמת את השני 30, את ה-60 אלף? לטענתך, עוד לא הגיע המועד.
ת. אני שמח ששאלת אותי את השאלה הזו. אני אגיד לך למה, כי אני הייתי, אני קיבלתי את התביעה, נפלו עיני, הייתי בהלם טוטאלי, רציתי לעשות הכל כדי להרגיע את זוג התובעים בשביל לא להגיע לתביעות, כל מה שהיה לי, לקחתי הלוואה מאבא שלי, לא משנה, קחו הכל, קחו לפני, העיקר שלא יהיו לי תביעות. אמרתי תקחו כל סכום שהיה לי, כל שקל שהיה לי אני נתתי כדי לא להגיע מצב כזה, כשזה היה תלוי בי. אבל כשזה הגיע למצב שלא תלוי בי, אני לא יכולתי למכור את הבית של אבא שלי כדי לשלם את ה-195 אלף ₪, וברגע שאני זה שהלכתי ועשיתי הכל, שזה בעצם עבודה שלהם, בשביל לקבל את האישור מהבנק, איפה לא הייתי ומה לא עשיתי? שוחרר הכסף? הם קיבלו אותו באותו יום. הייתי לחוץ כי אני לא מכיר את העולם הזה של תביעות, הם אולי רגילים לזה, אבל אני הייתי מאוד לחוץ, תקופה ראשונה של הנישואין שלי, אשתי הייתי בהריון, וחרב עלינו עולמנו.
ש. כלומר, אתה הלכת לראיסה [עו"ד קסלר – א.ל.ע.], נתת לה שני שיקים בנקאיים של 30 אלף כל אחד בגלל שהוגשה נגדך תביעה. נבהלת מהתביעה.
ת. זה עשיתי הכל בשביל לכבות שריפות.
ש. זו התשובה? אבל אני אומר לך שהשיקים של ה-30 אלף כל אחד שולמו לפני הגשת התביעה, שהוגשה ב-3.5.09. מה יש לך לומר על זה?
ת. אני אומר על זה שהיא איימה עלי כבר חודשיים לפני שהיא תתבע.
...
ש. כלומר, לא בגלל הגשת התביעה שילמת את ה-60 אלף ₪, אלא בגלל שאתה הרגשת שאתה מאחר בתשלומים,
ת. לא,
ש. אז כמה שיכולת להקדים, הקדמת. זה מה שאני טוען.
ת. זה מה שאתה טוען, אבל זה לא נכון. חודש לפני, הם כבר נכנסו לתביעות עם הדירה שהם מוכרים, והם רצו, הם לא היו בטוחים, זה משיחה שלי עם הנתבעים, שהם לא היו בטוחים שהם ימסרו להם את הדירה בזמן, אז הם רצו להיכנס, שימסרו לנו את הדירה רק עוד שלושה חודשים, שאנחנו לא יכולנו, כמובן, זוג צעיר לא יכול לשלם שכירות ומשכנתא וילד ועוד אלף ואחד הוצאות, והיא איימה, ובגלל שלא הסכמנו לחודשים כאילו לתת להם, אז הם אמרו, אוקי, נתבע אתכם, ואז התחילו האיומים, זה לוקח זמן,  קודם איומים אח"כ תובעים, אז אמרתי להם, אני אעשה הכל כדי לשלם לכם לפני, רק שלא להגיע לבימ"ש לתביעה. זה לא מה שאתה מסיק.
ש. נכון יהיה להסיק אבל, שאתה עיכבת,
ת. אל תגיד נכון, תגיד, ניתן להסיק.
ש. אני רק שואל.
ת. תשאל בצורה נכונה, אל תנסה להטעות.
ש. האם נכון יהיה להסיק שאתה עיכבת את קבלת המסמכים מהבנק לצורך רישום הערת אזהרה לטובתו, לצורך דחיית התשלום. כי קשה לשלם גם שכירות וגם משכנתא. האם נכון יהיה להסיק את זה?
ת. לא. אם הייתי יודע שזה מגיע למצב כזה, הם היו מקבלים את הכסף גם חצי שנה לפני. זה לא בעיה, 200 אלף שקל זה לא בעיה לקבל מבנק, של 800 אלף שקל, זה לא היה אישיו. זה הכל היה בהסכמה, היא הייתה חברה שלנו בהתחלה, הכל בסדר, אין בעיה, כנראה היא רצתה לכוון אותנו שניתן את הדירה בעוד שלושה חודשים, אז היא הייתה נחמדה איתנו, וכשסירבנו כמובן, היא התחילה עם מה שהיא עושה עד היום, כמו כולם.
[עמ' 47-45 לפרוטוקול, שורה 31 ואילך.]

לבסוף יצוין בהקשר זה כי ההפרה הנטענת ביחס למועד התשלום הרביעי, ככל שהתרחשה, אירעה לאחר מועד הגשת התובענה שבפניי, שכן אין חולק כי במועד הגשת התביעה טרם נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק המלווה (שהרי התובע עצמו ציין בסיכומיו את המועד 21.5.2009 לעניין זה, כלומר לאחר הגשת התביעה). מכאן, שהתביעה ביחס להפרה זו הוגשה בכל מקרה טרם זמנה, ואף בעובדה זו לבדה די בכדי לדחות את התביעה בנוגע לתשלום הרביעי.

סיכום

מכלל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים לא הפרו את ההסכם הפרה יסודית, ומכאן כי יש לדחות את תביעתו של התובע לתשלום הפיצויים המוסכמים שנקבעו ביחס להפרה יסודית של ההסכם.

בעניין זה יש לציין עוד - כמתואר לעיל בהרחבה - כי מדובר בתביעה קטנונית וחסרת בסיס, אשר הוגשה בחוסר תום-לב על-ידי התובע, כאשר התרשמתי כי האחרון נדחף לעניין זה על-ידי בת-זוגו, שירז, אשר הייתה למעשה הרוח החיה בתביעה זו, וזאת על אף שכלל לא היוותה צד להסכם.

למותר לציין כי עמדה זו של בית-המשפט הובהרה לתובע ולבת-זוגו במהלך הדיונים בתיק והניסיונות להביא את הצדדים לפשרה מוסכמת, ויש להצר על כך שהללו לא שעו לדבריו של בית-המשפט בעניין זה והעדיפו למצות את ההליך עד תום, בבחינת "יקוב הדין את ההר" (סנהדרין, ו, ב).

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 35,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.