הדפסה

כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות באר שבע סניף ראשי 20426 ואח'

בעניין:
כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ש. אהרנסון ואח'
המבקשת

נגד

1. בנק מזרחי טפחות באר שבע סניף 426
ע"י ב"כ מתי שמחוביץ ואח'
2. עו"ד שמעון אזרד ו/או עו"ד אחרים משרד עו"ד שמעון אזרד

3. מרקביץ אנדריי – משיב פורמלי
המשיבים

פסק דין

בפני בקשה לפי תקנה 378 לתקסד"א כנגד מחזיקים לאישור צו עיקול זמני שהוטל בת.א.
40269-10-11 (להלן: "התיק העיקרי") - תיק ששמיעתו טרם הסתיימה - בין היתר אצל ה משיב מס' 2 (משיב מס' 1 ב בקשת העיקול ). כמו כן אצל ה משיב מס' 1 (המשיב מס' 3 בבקשת העיקול).

על פי העתירה נשוא בקשה, המבקשת עתרה בתיק העיקרי לעיקול זמני על נכסי המשיב הפורמלי במסגרת תביעה שכנגד שהוגשה בתיק העיקרי. התביעה העיקרית בתיק העיקרי היא של המשיב הפורמלי נגד המבקשת (להלן: "המשיב הפורמלי"). הייצוג של המשיב הפורמלי בתיק העיקרי הוא ע"י המשיב מס' 2.
בא כוח המשיב מס' 1 טען כי הבנק קיבל את צו העיקול המלא וכן הפסיקתא שהמזכירות מכינה אך לא את הבקשה לעיקול זמני. אין תיעוד הסותר טענה זו. בהתייחס למשיב 1 הטופס של המזכירות מוגבל לחשבון מס' 240043 . ההחלטה של כב' הרשם יניב בוקר היא שהעיקול מוטל על "כל זכויות המשיב/ים אצל המחזיק/ים כמפורט בבקשה. " (סעיף 1 להחלטה מיום 21/12/11). היקף הבקשה רחב משמעותית מההחלטה ומטופס צו העיקול של המזכירות . לטענת ב"כ הבנק, הפרקטיקה היא לפעול על פי צו העיקול. המזכירות לקחה את נתון מס' החשבון מתוך הבקשה לצו עיקול שלגבי בנק מזרחי טפחות התייחסה רק לחשבון 240043 , להבדיל מיתר הבנקים שגם הם המשיבים לצו העיקול הזמני.
לטענת בא כוח המשיב מס'1 –הספק פועל לטובת הבנק.

ביום 21.12.11 ניתן צו עיקול זמני בתיק העיקרי . הוא נמסר לסניף באר שבע של המשיב מס' 1 ולמשיב מס' 2 ביום 25/12/11 בשעה לא ידועה. לפי עדותו של השליח יש לו סדר יום קבוע שהוא: לקבל בתל אביב חומר למסירה, להגיע לבאר שבע לערך בשעה 11:00, לבצע את במסירות בסדר עבודה שמאפשר לו גם להגיע למשרדים הממשלתיים השונים בלוחות הזמנים בטרם סגירתם. לכן הוא מגיע בסוף לבית המשפט בזמן סיפק כדי להגיש מסמכים ולהגיע חזרה לתל אביב בסביבות השעה 14:30 ולפזר את התיעוד ללקוחות השונים . להערכתו הוא מגיע לבית המשפט בבאר שבע בסמוך לשעה 13:00. אך לכך לא היה גיבוי חיצוני.

הבקשה הוגשה ביום 23/1/12 בטענה כי תשובות המשיבים לצווי העיקול שהומצאו להם לא היו ברורות ובית המשפט בתיק העיקרי לא נתן החלטה שמחייבת אותם להסברים ברורים, או להאריך את המועד להגשת הבקשה הנוכחית, ולכן הוגשה הבקשה לאישור עיקול.

הגנת המשיב מס' 1

התשובה של המשיב מס' 1 מיום 4/1/12 בתיק העיקרי הייתה כי : "בתאריך קבלת הצו לא הייתה כל יתרת זכות בחשבון החייב" (סעיף 3 לטופס התשובה) וכן : "התשובה מתייחסת לחשבון
240043-26 כנקוב בצו, שם החייב שונה משם בעל החשבון" ( סעיף 17 לטופס התשובה). לגבי חשבון זה בינתיים בוטל העיקול הזמני בטרם הדיון בפני .
תשובה נוספת ניתנה ביום 9/1/12 והיא הבאה: "הערות: בחשבון 240043-26 כנקוב בצו, החייב שונה משם בעל החשבון – אין יתרת זכות בהתאם לסעיפים ג'-ד' בבקשה: אין חשבון בבנק ע"ש החייב.
בחשבון 361975-26, המתנהל בנאמנות והחייב הוא הנהנה בחשבון- אין יתרת זכות. " בהמשך הבנק ביקש הנחיה מבית המשפט בהתייחס לחשבון 240043-26.

לא מצאתי לאשר את העיקול הזמני בהתייחס למשיב מס' 1 לנוכח כי הומצא להם צו של המזכירות המתמקד רק בחשבון אחד שלגביו בוטל העיקול הזמני וכן ההחלטה של כב' הרשם יניב בוקר אשר מפנה לבקשה ולא ניתן ללמוד מההחלטה לאילו נכסים הצו מתייחס.
לפיכך הבקשה לאישור העיקול הזמני בהתייחס לחשבון 361975-26, נדחית .

הגנת המשיב מס' 2

התשובה לבית המשפט של המשיב מס' 2 ביום 4/1/12 הייתה כי: "1. ב"כ התובעים מודיע בזה לכבוד בית המשפט כי אינו מחזיק כספים או זכויות כלשהם השייכים לתובעים" .

המחלוקת בתיק זה מתמקדת בחשבון 361975-26, חשבון נאמנות אותו ניהל המשיב מס' 2 כעורך דין עבור המשיב הפורמלי, לקוח שלו בתיק העיקרי.

בכתב ההגנה שהגיש המשיב מס' 2 הוא העלה טענת הגנה כי הוא קיבל את צו העיקול ביום 25/12/11 אך ביום 21/12/11 הוא כבר נתן הוראה לבנק להעביר את היתרה בחשבון הנאמנות כי הם כספי שכ"ט עו"ד. ההוראה שהגיעה לבנק היא הבאה: אבקש להעביר את יתרת הסכום בחשבון 361975 לחשבון 183325 ולסגור את החשבון." (מוצג ת/1). בין הצדדים מחלוקת עובדתית האם הוראה זו הגיעה לבנק ביום 21/12/11 כנטען על ידי המשיב 2 או ביום 25/12/11 בשעה 13:23 כפי שמופיע ב פרטי הפקס בעותק של ההודעה שהייתה אצל המשיב מס' 1 (מוצג ת/1).

המשיב מס' 2 טען גם כי הוא אינו מחזיק זכויות כלשהם של המשיב הפורמלי, ומכל מקום העיקול כפוף לזכויות שרכשו בו אחרים קודם לכן, ולמחזיק עומדת זכות קיזוז חוזית נגד הנתבע (המשיב הפורמלי) . כן נטען כי המחזיק היה רשאי להפעיל את זכות הקיזוז גם לאחר קבלת צו העיקול תוך הפנייה לפסיקה [ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה , פ"ד מט(1) 177 (1995) . להלן: ("עניין – הסתדרות הרבנים דאמריקה ")]. הזכות הנטענת היא מכוח הסכם שכר טרחה בין המשיב מס' 2 למשיב הפורמלי הכולל גם זכות קיזוז בגין כספים המגיעים או שיגיעו בעתיד . הסכם שאינו מוגבל רק לתיק אחד אלא גם תיקים ועניינים אחרים (סעיף יז להסכם שכ"ט מיום 14/7/11) (נספח 4 לכתב ההגנה). בכתב ההגנה ובנספחים אין הסבר ותיעוד מדוע נפתח חשבון הנאמנות ומה היו התנאים למשיכת כסף ממנו וסגירתו. הסכום שנמשך היה 60,385 ₪ כעולה מחשבונית מס של המשיב מס' 2 מיום 22/12/11.

זכות הקיזוז כנגד צו העיקול

זכות הקיזוז בענייננו היא זכות תביעה בלבד שמעוגנת בהסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח. יאן מחלוקת כי המשיב מס' 2 לא הגיש תביעה על שכר טרחה המגיע לו או כי קיבל הסכמה מהלקוח, המשיב הפורמלי , לשחרור הכסף מ חשבון הנאמנות לטובת שכר טרחה.

המשיב מס' 2 אינו חולק כי החשבון היה חשבון נאמנות. על חשבון נאמנות חלות הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (סעיף 1 לחוק הנאמנות).
על פי סעיף 13(א) לחוק הנאמנות ח ל איסור כי הנאמן או קרובו ירכשו לעצמם נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בהם מבלי לגרוע ממה שמגיע לנאמן (סעיף 13(ד) לחוק הנאמנות). אך הדרך לרכישה היא באישור בית המשפט. סעיף 13(ה) לחוק קובע כי: "פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית המשפט – בטלה , זולת אם נעשתה בתמורה כלפי אדם שאינו בין המנויים בסעיף (ב)(1) – (2) ושפעל בתום לב. " המשיב מס' 2 לא הציג את התיעוד על פיו הוא פתח את חשבון הנאמנות, הוא לא הציג אסמכתא כי הודיע ללקוח שלו על הכוונה לקזז את כספי חשבון הנאמנות לטובת שכר טרחתו. הוא לא הציג את עמדת הלקוח לתביעה זו. המשיב מס' 2 לא נקט הליך יזום לתבוע את שכרו או לבקש הוראות מבית המשפט . לכאורה הליך הקיזוז שנעשה ללא אישור בית המשפט בטל.

הצדדים גם חלקו בשאלה האם המשיב מס' 2 שלח את ההודעה למשיב מס' 1 (מוצג ת/1) לאחר קבלת צו העיקול או לפני כן . בסוגיה זו טוענת המבקשת כי הרישום של מועד ושעה על גבי הפקס הוא הוכחה כי המסמך נשלח לאחר קבלת צו העיקול על ידי המשיב מס' 2. לא השתכנעתי כי ניתן לחזק זאת בעדות חיצונית של השליח שביצע את המסירה, על פי שיטת העבודה שלו בדרך כלל. גם לא מצאתי מקום לאותו חיזוק בהתבסס על פרשנות בא כוח המבקשת כי התאריך והשעה נרשמים על ידי הפקס המקבל להבדיל מיתר הפרטים הנרשמים על ידי הפקס השולח .

ההגנה של המשיב מס' 2 היא טענה של עדיפות הקיזוז על העיקול אך כאמור לעיל המשיב מס' 2 לא ביסס את זכות הקיזוז מעבר לטיעון המשפטי המפנה לפסיקה . מעבר לנדרש, מוצג ת/1 הוא מסמך חסר וזאת בלשון המעטה וספק אם הוא עומד בדרישות הוראות סעיף 13(א) לחוק הנאמנות, וסעיפים 39-41 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.
בהתייחס לטענה של בא כוח המשיב מס' 2 כי יש להעדיף את הקיזוז על העיקול הזמני –הכלל הוא שהעיקול גובר והיוצא מהן הכלל הוא שהקיזוז בדיעבד חל. לא מצאתי שבנסיבות תיק זה בכללותם בהתייחס לאופן יישום זכות הקיזוז יש להעדיף את הקיזוז על צו העיקול הזמני [עניין – הסתדרות הרבנים דאמריקה ; ת"א (מחוזי ת"א ) 2176/08 אלבס נ' בנק מזרחי – טפחות בע"מ ( 10/1/2011)].

צו העיקול חל גם על חשבון הנאמנות – מעבר לנדרש - המשיב מס' 2 לא טען כי היקף הצו לא היה ברור או כי הוא לא חל על חשבון הנאמנות .

סוף דבר

מכל הטעמים הללו במצטבר אני מקבלת את הבקשה לגבי המשיב מס' 2 . הבקשה נגד המשיב מס' 2 מתקבלת. פסק הדין כפוף לתוצאות פסק הדין בתיק העיקרי ובקשה לאישור העיקולים הזמניים בעת מתן פסק הדין או בסמוך למועד מתן פסק הדין.

המשיב מס' 2 ישלם למבקשת הוצאות לפי שומה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הבקשה נגד המשיב 1 נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות לפי שומה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.