הדפסה

כיסראוי נ' כיסראוי ואח'

בפני
כב' השופטת דיאנה סלע

התובע

אבראהים כיסראוי ת.ז. XXXXX959

נגד

הנתבעים

1.עלי כיסראוי ת.ז. XXXX194
2.עז' המנוחסאבא עבדללה סאבא ז"ל (המנוח)
3.טופחה בת חמוד מריח
4.חנה אשת יוסף סקר
5.נוף אשת נסיב מנסור
6.מחמוד סאבא
7.מחמודה סאבא
8.נג'יב סאבא
9.סלימאן סאבא
10.נג'יבה סאבא
11.ג'אליה סעיד (סאבא)
12.עז' המנוח עזאם סלימאן ז"ל (המנוח)
13.חסן עזאם ת.ז. XXXX984
14.חמזה עזאם ת.ז. XXXX982
15.עז' המנוח יוסף חוסין מנסור ז"ל (המנוח)
16.מוהיבה מנסור
17.עקל מנסור
18.סלימאן מנסור
19.הנייה שכידם מנסור
20.מופידה סאבא לבית מנסור
21.סאלח סקר
23.מועין סקר
24.אניס סקר
25.עז' המנוח נאיף סאבא ז"ל (המנוח)
26.סלמאן נאיף סאבא ת.ז. XXXX874
27.אכאבר קסראוי ת.ז.XXXXX091

פסק דין

1. בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היה אביו של התובע, יוסף מוחמד כסראוי ז"ל (להלן: המנוח), בעלים של 2,172 מ"ר מכלל הזכויות בחלקה 6 בגוש 17165, קרקע חקלאית בעוספיה (להלן: החלקה), וכי מכח צוואתו של המנוח, זכאי התובע להירשם כבעלים של רבע זכויות מכלל זכויותיו של המנוח בחלקה, דהיינו ב- 543 מ"ר.

העובדות הצריכות לענייננו, ואשר אינן שנויות במחלוקת
2. התובע (להלן גם: אברהים) והנתבע 1 (להלן גם: עלי) הם אחים, אשר ירשו ביחד עם חלק מאחיהם חלק מנכסיו של המנוח, שנפטר ביום 26/2/90, על פי צוואה מיום 17/8/89 שקוימה בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 11/11/90 בתיק עז. 1706/90 (להלן: הצוואה).

בצוואתו התייחס המנוח לביטולן של מתנות שנתן לבנו רשאד עקב התנהגותו הרעה של רשאד כלפיו, ציווה חלק מנכסיו לחלק מנכדיו ולבנותיו, ואת כל היתר ציווה לחלק בין ארבעה - רבע לתובע, רבע לנתבע 1 (להלן גם: עלי), רבע לבנו יעקב ורבע אחרון לחמישה מנכדיו. (תוכן הצוואה יפורט בהמשך).

3. בין נכסי המנוח היתה גם החלקה נשוא המחלוקת, אשר 6/24 מחלקיה נרשם על שם עלי, הנתבע 1, עוד בשנת 91'. הבעלים האחרים שהיו רשומים בחלקה עובר לפטירתו של המנוח, קיבלו בעלות מכוח ירושה. במהלך השנים, פנה עלי לרוב הבעלים האחרים בחלקה, לרבות ליורשיהם, והחתים חלק מהם על מסמכים, לפיהם העבירו אליו את זכויותיהם בחלקה.

נסח רישום מיום 27/4/06, אשר צורף על ידי הנתבעים (להלן: הנסח הראשון) מלמד כי הבעלויות הרשומות באותה עת היו כדלקמן:
יוסף חוסיין מנסור רשום כבעלים של 5/24 בחלקה משנת 42', מכח רישום לאחר הסדר.
שריף בן מוחמד סלמן אל-לווי רשום כבעלים של 1/24 בחלקה משנת 47', מכח רישום מכר.
סלמן בן מוחמד סלמן אל-לווי רשום כבעלים של 1/24 בחלקה משנת 47', מכח רישום מכר.
נאיף סאבא רשום כבעלים של 18/864 בחלקה משנת 58', מכח ירושה.
חסן סלימאן עזאם רשום כבעלים של 5/48 בחלקה משנת 75', מכח ירושה.
חמזה סלמאן עזאם רשום כבעלים של 5/48 בחלקה משנת 75', מכח מכר ללא תמורה.
עלי כיסראוי רשום כבעלים של 6/24 בחלקה משנת 91', מכח מכר ללא תמורה.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 72/864 בחלקה משנת 05', מכח מכר.
חנה אשת יוסף סקר רשומה כבעלים של 1/48 בחלקה משנת 05', מכח ירושה.
מחמוד סאבא סאבא רשום כבעלים של 1/48 בחלקה.
מחמודה סאבא רשומה כבעלים של 1/48 בחלקה.
מחמוד סאבא סאבא רשום כבעלים של 1/16 בחלקה משנת 05', מכח ירושה.
עזבון המנוחה נוף מנסור, רשום כבעלים של 1/48 בחלקה, מכח תיקון.

הנסח הראשון מלמד כי עלי רשום כבעלים ברבע מהחלקה משנת 91' מכח מתנה, וכי בשנת 05' נרשם כבעלים של כתשיעית נוספת מהחלקה מכח מכר.

4. בחודש יוני 10', טרם הגשתה של התביעה דידן, בקש התובע סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בביהמ"ש לענייני משפחה (תמ"ש 30720/06/10), ואולם במהלך ההליכים שהתנהלו שם, לאחר שניתן לו צו שהתיר לו לעיין בכל המסמכים בחלקה, גילה התובע, לטענתו, כי עלי רכש את מרבית הזכויות בחלקה מידי נתבעים 2-26. היות שהתביעה כנגדם לא יכלה להתנהל בפני בימ"ש לענייני משפחה מחמת העדר סמכות עניינית, נמחקה על פי בקשתו.

5. ביום 5/5/11 הגיש התובע תביעה זו כנגד עלי, הנתבע 1, וכנגד הבעלים האחרים בחלקם, לרבות נגד עזבונותיהם, למתן פסק הדין ההצהרתי כאמור בסעיף 1 דלעיל, והוסיף כי זמן רב טרם פטירתו, רכש המנוח את כלל זכויותיהם של הנתבעים 2-26 בחלקה, אך משלא הספיק להשלים את רישומם בלשכת רישום המקרקעין, נותרו על שם הבעלים הרשומים בנסח הרישום.

התובע צירף לכתב התביעה נסח רישום מיום 31/8/09, אשר תמציתו כדלקמן (להלן: הנסח השני), המלמד כי מרבית הבעלים הקודמים אכן העבירו את זכויותיהם בחלקה לעלי. כך נותרו למעשה בעלים בודדים בחלקה. כדי להמחיש את השינויים ברישום, ומהטעם שהדברים משמעותיים למחלוקות בן הצדדים, ראיתי להביא את הבעלויות ככתבן:

שריף בן מוחמד סלמן אל-לווי רשום כבעלים של 1/24 בחלקה משנת 47', מכח מכר.
סלמן בן מוחמד סלמן אל-לווי רשום כבעלים של 1/24 בחלקה משנת 47', מכח מכר.
עזבון המנוחה נוף מנסור רשום כבעלים של 1/48 בחלקה משנת 06', תיקון טעות.
מוסיבה מנסור רשומה כבעלים של 5/96 בחלקה משנת 07', מכח ירושה.
עלי כיסראוי רשום כבעלים של 6/24 בחלקה משנת 91', מכח מכר ללא תמורה.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 72/864 בחלקה משנת 05', מכח מכר.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 5/24 בחלקה משנת 06', מכח מכר.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 18/864 בחלקה משנת 07', מכח מכר.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 5/48 בחלקה משנת 07', מכח מכר.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 5/32 בחלקה משנת 07', מכח מכר.
עלי כסראוי רשום כבעלים של 8/834 בחלקה משנת 08', מכח מכר.

הנסח השני מלמד כי בשנת 09', היה עלי רשום כבעלים של מרבית החלקה, פרט לכ- 16% מהחלקה המצויים בבעלות של אחרים.

6. ביום 25/5/11, טרם הוגש כתב הגנה, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, בטענה כי יום קודם לכן נודע לו שעלי העביר את כל זכויותיו בחלקה לכלתו, אכאבר סאלח כסראוי (להלן: אכאבר). משנתקבלה בקשתו, תיקן תביעתו והוסיף את אכאבר כנתבעת נוספת, מספר 27.

לתמיכה בטענתו, צירף התובע נסח רישום מעודכן, המאוחר ליום 3/4/11 (להלן: הנסח המעודכן), לפיו הבעלים הרשומים בחלקה הם כדלקמן:
אכאבר סאלח כסראוי רשומה כבעלת 27/32 בחלקה מיום 3/4/11 מכח מכר ללא תמורה.
שריף בן מוחמד סלמן אל-לווי הוא בעל 1/24 בחלקה משנת 47', מכח מכר.
סלמן בן מוחמד סלמן אל-לווי הוא בעל 1/24 בחלקה משנת 47', מכח מכר.
עזבון המנוחה נוף מנסור הוא בעל 1/48 בחלקה משנת 08', תיקון טעות.
מוסיבה מנסור היא בעלת 5/96 בחלקה משנת 07', מכח ירושה.

מהנסח המעודכן עולה כי אכאבר נרשמה כבעלת כ- 84.2 % מהזכויות בחלקה ביום 3/4/11.

7. עיקר טרונייתו של התובע על אחיו עלי, אשר לשיטתו העביר את הרישום בחלקים מהחלקה במרמה על שמו, ובהמשך ניסה להבריח את נכסיו, בכך שהעבירן לכלתו אכאבר. בקליפת אגוז, חזר התובע וטען כי החלקה נקנתה במלואה על ידי אביו המנוח, כי עלי לא היה זכאי לרבע שנרשם על שמו מכח מתנה, אלא מכח ירושה, ולכן, לפי צוואת המנוח, הוא ושאר היורשים המוזכרים בצוואה, זכאים ל רבע מזכויות המנוח בחלקה.

8. עלי ואכאבר (להלן: הנתבעים), התנגדו לבקשת התובע מכל וכל, בטענם, בין השאר, כי עלי קיבל מהמנוח בעודו בחיים 6/24 מהזכויות בחלקה, במתנה ללא תמורה, ואילו חלקיה האחרים של החלקה נרכשו על ידו מבעליהם השונים כדין בתמורה מלאה, דווחו לרשויות המס, ונרשמו על שמו כחוק. בהמשך העניק עלי את מלוא זכויותיו בחלקה במתנה ללא תמורה לאכאבר, בשל הסיוע והתמיכה שלה באביו המנוח לעת זקנתו.

הנתבעים אף הוסיפו כי המנוח לא רכש את זכויותיהם של מוהיבה מנסור וסאבא עבדאללה, וככל שרכשן, זכאי עלי לרבע מזכויות אלה.

9. הנתבעים 2-26, אשר התביעה נמסרה להם כדין לא הגישו כתבי הגנה, ומשכך ניתנו נגדם פסקי דין כמבוקש בכתב התביעה בהעדר הגנה, ללא הוצאות. פסקי הדין אף הומצאו להם על ידי התובע, והם לא הגישו בקשות לביטולם. במאמר מוסגר ייאמר כי פסק דין בהעדר הגנה ניתן אף כנגד עלי, ואולם לבקשתו בוטל פסק דין זה בכפוף להוצאות ששילם לתובע.

בנסיבות אלה, הצטמצמו בעלי הריב, והסכסוך נותר בין התובע, אחיו עלי וכלתו של עלי - אכאבר.

10. צו מניעה זמני:
לבקשת התובע, ובהעדר התייצבות מטעם אכאבר, ניתן צו מניעה זמני, המונע ממנה להעביר את הבעלות או לבצע כל פעולה או דיספוזיציה בחלקה.
11. גדר המחלוקת
א. האם נפל פגם ברישומו של הנתבע 1 עלי כבעלים ב-6/24 מהחלקה מכח מכר ללא תמורה?
ב. האם הרים התובע את הנטל להוכיח כי אביו המנוח רכש את כל החלקה מכל בעליה?
ג. מה היה אופי העסקאות שנערכו בין הנתבע 1 עלי לבין בעלי החלקה, והאם הרים התובע את הנטל להוכיח כי עלי הונה את בעלי החלקה, אשר חתמו על מסמכים כי הם מעבירים לו את חלקיהם בחלקה?
ד. נסיבות העברת זכויותיו של הנתבע בחלקה לאכאבר.
ה. אם אכן רכש המנוח את החלקה, מה החלק המגיע לתובע בחלקה זו?

12. לתמיכה בטענותיהם העידו הצדדים את העדים דלקמן:
בנוסף לתובע, אשר ערך תצהיר עדות ראשית (ת/1), הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של נתבע 6, מחמוד סאבא (ת/2), אשר חתם על מסמכים לפיהם מכר את זכויותיו בחלקה לעלי. עד נוסף, אשר לא הגיש תצהיר עדות ראשית, שיח חמזה עזאם, לא התייצב למועד הדיון על אף שזומן על ידי התובע.
עלי ואכאבר הגישו תצהירי עדות ראשית, (נ/2 ו- נ/3 בהתאמה), וכן תצהיר של אחותם של אברהים ועלי, גב' אחמדיה כיוף (נ/4) (להלן: אחמדיה)..
רשאד כסראווי, אחיהם נכח באולם במהלך הדיון והשמיע דבריו בסיומו.

האם נפל פגם ברישומו של עלי כבעלים של 6/24 מהחלקה מכח מכר ללא תמורה?
13. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים בסוגיה זו, שוכנעתי כי עלי אכן קיבל במתנה ללא תמורה מאביו 6/24 חלקים מהחלקה, ורישומו כבעלים בשנת 91' ברבע מהחלקה נעשה כדין.

א. התובע, אשר הגיש תצהיר לגבי זכויות הצדדים בחלקה, נמנע מלהתייחס למקור הזכויות של עלי ב-6/24 חלקים בחלקה, ואילו עלי ואכאבר טענו כי עלי קיבל 6/24 מהחלקה ללא כל תמורה מהמנוח עוד בחייו, על פי ייפוי כח בלתי חוזר שערך. יפוי הכח הנזכר לא הוגש לבית המשפט על ידי מי מהצדדים, ורק במהלך עדותו של עלי בבית המשפט, לפיה קיבל מאביו 6/24 חלקים מהחלקה שגודלה כשלושה דונם, המהווים לדבריו כ- 800 - 840 מ"ר, מכח יפוי כח בלתי חוזר שנערך בינואר 89' בפני עורך הדין והנוטריון אניס שקור, כאות תודה על שהשכין שלום במשפחה, ואף עיבד שטח זה, הציג בפניו התובע את יפוי הכוח המדובר, המאשר למעשה את גרסת הנתבע. (עמ' 40 לפרוט', ש' 25- עמ' 41, ש' 26; עמ' 43, ש' 27-28; עמ' 44, ש' 8-עמ' 45, ש' 10; 20- עמ' 46, ש' 4).

ב. עיון ביפוי הכח הבלתי חוזר, ואשר הוצג לראשונה על ידי התובע בחקירתו הנגדית של עלי (ת/3; להלן גם: יפוי הכח), מלמד כי ביום 23/1/89 ייפה המנוח את כוחו של התובע לתת במתנה ללא תמורה לאחיו עלי "מחצית זכויותי בחלקה 6 בגוש 17165 מאדמות עוספיא הידועה בשם אל מקאזח, דהיינו 6/24 חלקים בחלקה אשר רשומים היום בשמי". לחיזוק תוקפו נכתב: "ואני מוותר על זכותי לחזור ממתנה זו ומבקש לרשום הערת אזהרה אודות יפוי כח זה". חתימתו של המנוח על ייפוי הכח אושרה ואומתה על ידי עו"ד אניס שקור.

נסח הרישום הראשון שהוגש על ידי התובע עצמו מלמד כי אכן ביום 3/3/91 נרשמה בעלותו של עלי ב-6/24 חלקים מהחלקה, מכח מכר ללא תמורה.

ג. התובע טען כי המנוח לא היה רשאי להעניק לעלי זכויות אלה, מאחר שציווה אותן עוד קודם לכן לאחיהם רשאד, וכי יפוי הכח חסר תוקף מפני שאין בו התייחסות לצוואת המנוח, טענות שנדחו מכל וכל על ידי עלי (עמ' 41 לפרוט', ש' 27-31; עמ' 43, ש' 19-23 ). אשר לשאלה מדוע אין העברת הזכויות במתנה לעלי נזכרת בצוואתו האחרונה של המנוח, השיב כי מדובר בצוואה שהועתקה ברובה מצוואות קודמות, ולא ניתן להסיק מהדברים כי ההעברה לא היתה כשרה (עמ' 46, ש' 28-30).

ד. בסיכומיו, נמנע התובע מלחזור על טענות אלה, והעלה טענה נוספת לפיה עלי רכש את יתר החלקים בחלקה לאחר פטירת המנוח, דהיינו לאחר פברואר 90', בניגוד לאמור בצוואה.

14. דיון במתנה שקבל עלי מאביו על פי יפוי הכח.
ייאמר כבר עתה כי דין טענותיו של התובע בכל הנוגע למתנה אשר מכוחה קיבל עלי, הנתבע 1, רבע מהחלקה, להדחות לגופן.

א. טענת התובע כי המנוח לא היה רשאי לתת לעלי במתנה בחייו חלק מחלקה אותה ציווה עוד קודם לכן לרשאד, נעדרת ביסוס משפטי, מהטעם שאדם רשאי לשנות דעתו ולעשות צוואות ככל שיעלה על רוחו. (סעיף 27 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965; להלן: חוק הירושה), ולא ניתן לעשות עסקאות בירושה עתידה. (סעיף 8(א) לחוק הירושה).

ב. לענין נתינתה של החלקה במתנה לרשאד עובר לנתינתה במתנה לעלי באמצעות יפוי הכח משנת 89', הובאה בפני ראיה אחת בלבד, מעבר לעדותו של התובע, וזו צוואת המנוח מיום 20/8/90, בה בוטלה המתנה לרשאד עקב התנהגותו המחפירה. עיון בצוואה זו מלמד, כי במועד בלתי ידוע בעבר, נתן המנוח במתנה לרשאד את ביתו וכן חלקות שונות וביניהן חלקה 6 בגוש 17165, נשוא המחלוקת שבפני, על סמך הבטחתו של רשאד כי יפרנס את אביו וישרת אותו בשנים האחרונות של זקנתו עד לשעת מותו, ויעשה לו הלוויה מכובדת והולמת. עוד נלמד מהצוואה כי לאחר שקיבל את המתנות, נטש רשאד את אביו, הפסיק לפרנס אותו, לשרת אותו ולהאכיל אותו, ניתק לו את זרם המים והחשמל, מנע בעדו להשתמש בשירותים במקלחת ובמטבח, סגר את הדלתות בפניו ומנע מילדיו האחרים להיכנס לחדרו, כך שהוא נזקק לחסדים של זרים, נכדיו ובמיוחד מאשת נכדו ברכאת, אכאבר. לפיכך ביטל המנוח את כל המתנות הנ"ל, החזירן לעצמו ושלל ממנו את הבעלות וזכות ההנאה מרשאד מאותו יום ואילך. בהמשך כתב כי הוריש חלק מנכסיו לנכדיו, בניו של בנו האדי, חלק אחר לבנותיו, ואת כל היתר ציווה לחלק לארבעה: שלושה מבניו ולנכדים מסויימים, כאשר לתובע ולעלי, ציווה רבע מנכסיו לכל אחד.

ג. עניין זה של ביטול המתנה עקב התנהגותו של רשאד לא נידון בפני, אף לא באגב אורחא, משלא צורף רשאד כבעל דין, ואינני רואה להידרש לסוגיה זו, משקויימה הצוואה כאמור לעיל עוד בשנת 90'. למעלה מן הצורך ייאמר כי התובע לא הביא ראיות לאופן בו ניתנו המתנות לרשאד, אך מעצם העובדה כי זכויותיו של רשאד מכח המתנה לגבי החלקה דידן לא נרשמו, סביר להניח, מבלי לקבוע ממצאים של ממש בסוגיה זו, כי עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, אשר ניתן לבטלה בתנאים מסויימים, כפי שאכן נעשה. (ראו סעיף 5(ג) לחוק המתנה, תשכ"ח- 1968).

ד. הוכח כי גם התובע נהנה בעבר מהמתנות שנתן המנוח לבניו, משאישר במהלך חקירתו הנגדית כי אביו העניק לו בחייו רבע מחלקה 19 בגוש 17155, מתנה ללא תמורה, אשר נעשתה אף היא בפני עו"ד אניס שקור. הוא אישר כי הוא מכר את החלקה לאדם בשם חליל אל בט מעוספיה, וחילק את הכסף לארבעה חלקים שווים. (עמ' 32 לפרוט', ש' 18 – עמ' 33, ש' 9; עמ' 34 ', ש' 1-עמ' 35, ש' 8).

ה. יתר על כן, שוכנעתי כי התובע היה מודע ליפוי הכח, שהסמיך דווקא אותו מכל האחים להעביר לעלי אחיו את חלקו הרשום של האב בחלקה, דהיינו מדובר במתנה גלויה ובלתי חוזרת, שהיתה ידועה לבני המשפחה, כאשר חתימת האב נעשתה בפני עו"ד אניס שקור, ואושרה על ידו. המתנה נגמרה ברישום בשנת 91', חזקה על התובע כי אילו סבר שיפוי הכח נעשה שלא כדין, היה מנסה למנוע את רישום הבעלות של אחיו עלי ברבע מהחלקה, דבר שלא עשה במועד הרלוונטי.

משנתן המנוח מתנות בחייו לבניו האחרים, אין בסיס לטענת הנתבע כי המנוח לא היה רשאי לתת מתנה לעלי.

אשר למעמדו של יפוי כח ראו ע"א 3205/00 נאטור נ' יאסין (1/5/01) מפי כב' הש' לוי:
"... גם מסמך שהוגדר כ'ייפוי-כוח', והעונה על אותם כללים שנקבעו בפסיקה, יכול למלא אחר דרישת 'המסמך בכתב' כדי ליצור התחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין ... ".

כאמור לעיל, גם כיום נמנע התובע מלהתייחס ליפוי הכח במפורש בכתב התביעה ובסיכומיו, ובחר להתעלם מהעובדה כי אביו יפה את כוחו שלו להעביר לעלי את אותו חלק בחלקה, ורק בחקירה הנגדית העלה טענות לגביו, אשר נסתרו.

ו. נראה כי התובע היה ער לקשיים בגרסתו, שאינה מתיישבת עם הראיות החיצוניות ועם המסמכים שהומצאו לעיונו של בית המשפט (יפוי הכח, נסחי הרישום, שטרי המכר ועוד.). משכך, העלה טענה נוספת, לפיה עלי רכש את יתר החלקים בחלקה לאחר פטירת המנוח, דהיינו לאחר פברואר 90'. דא עקא, שגרסה זו אינה מתיישבת עם שטרי המכר שצירף התובע עצמו, ועם נסח הרישום השני, לפיו רכש עלי את מרבית החלקה בהדרגה מבעליה הרשומים החל משנת 04' עד 08', ואין כל רישום לאחר שנת 08', למעט העברת זכויותיו לאכאבר.

ז. לסיכום, בנסיבות אלה, מקובלת עליי גרסתו של עלי, הנתמכת ביפוי הכח שהחזיק התובע, ועל פיו פעלו כל הצדדים, כי 6/24 חלקים בחלקה ניתנו לעלי על ידי אביו במתנה ללא תמורה. לפיכך, אני קובעת כי לא הובאה בפני ראיה כלשהי לסתור את זכותו של עלי להירשם כבעלים של 6/24 חלקים בחלקה, כפי שנעשה.

האם הרים התובע את הנטל להוכיח כי אביו המנוח רכש את כל החלקה מכל בעליה?
15. א. התובע טען והצהיר , כאמור, כי אביו המנוח רכש ממורישיהם של הנתבעים 2-26, שהינם תושבי הכפר עוספיא, את כל זכויותיהם בחלקה, אך לא הספיק להשלים את רישומם של כל זכויותיו בחלקה . הוא עצמו לא ידע מיהם אותם בעלי זכויות, מכיון שלא הותר לו לעיין בתיק רישום המקרקעין של החלקה, עד אשר הורשה לעשות כן על פי צו שניתן לו בבית משפט לענייני משפחה. בסיכומיו הפנה התובע גם לעדותו של עלי, אשר הודה כי המנוח החזיק בחלקה מזה שנים רבות, וכי הצדדים אף עיבדו שלושה דונם בחלקה זו.

ב. עלי טען כי לתובע אין כל ראיה בכתב או ראשית ראיה על בעלות המנוח בחלקה, וזאת בניגוד לסעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969.
עלי הצהיר והעיד כי המנוח רכש רק חלק מהחלקה, וכי רק הוא השלים את רכישתה בתמורה מבעליה.
אכאבר מצידה אישרה את גרסת התובע בכללותה, משמסרה כי המנוח אמר לה שרכש אדמות, שילם תמורתן, אך לא הספיק לרשמן, אם כי לא ידעה כל פרטים על עסקאות אלה. יחד עם זאת, העידה כי המנוח אמר לה שרכש 2,800 מ"ר מהחלקה, אמר לעלי שישלים את הרישום על שמו ויתן לה את כל החלקה מפני שטיפלה בו (עמ' 53 לפרוט', ש' 20- עמ' עמ' 56, ש' 8).
כך גם טענו כי התובע עצמו לא כיבד את צוואת המנוח עת מכר את חלקה 19 בגוש 17155 מירושת המנוח, בניגוד לצוואתו.
16. דיון בשאלת זכויותיו של המנוח בחלקה.
ייאמר כבר עתה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי המנוח רכש את החלקה מבעליה הרשומים במלואה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי המנוח רכש כמחצית מהחלקה, ולא כל העסקאות נסתיימו ברישום בחייו.

א. התובע לא תמך טענותיו לפיהם אביו המנוח רכש את החלקה במלואה מבעליה, נתבעים 2-26, במסמכים כלשהם, מקוריים או העתקים, אף שניתן היה לצפות כי יציג הסכמים ו/או יפויי כח ו/או קבלות ו/או מכתבים או כל כיוצא בזה.

ככלל, נדרש התובע לחלוף על פני משוכה משמעותית, והיא דרישת הכתב בעסקאות במקרקעין, לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). עם זאת, חל ריכוך מסוים בכל הנוגע לדרישת הכתב בעסקאות במקרקעין. בניגוד לפסיקה החד משמעית בעבר, לפיה "דרישת החוק היא מהותית, ואם לא נעשה מסמך, לא עשו הצדדים ולא כלום" (ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות נ' מנהלי עזבון המנוח בידרמן, (28/11/72) מפי כב' הש' זוסמן), אשר החילה חובה זו גם במקרים של הסכמים במקרקעין בין בני משפחה (ע"א 7388/97 עזבון המנוח משה שמיר נ' דולב, (11/2/99) מפי כב' הש' אור), הובעה עמדה אחרת, שלפיה במקרים מסוימים ומבוררים יש לרכך במידת מה את דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין (ע"א 986/93 קלמר נ' מאיר גיא (12/6/96) מפי כב' הנשיא ברק, ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ (21/3/11 ) מפי כב' הש' חיות; ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חג'אזי (23/6/11) מפי כב' הש' זילברטל, רובינשטיין וברק-ארז; "דרישת הכתב בחוזים להעברת זכות במקרקעין על פי הצעת הקודקס האזרחי: בחינה ביקורתית" קרית המשפט ו' 231, 249-243).

כך נקבע כי במצבים מיוחדים ויוצאי דופן יגבר עיקרון תום הלב על דרישת הכתב, כאשר המאפיין משותף לכולם, יהיה קיומה של "זעקת הגינות" שתצדיק סטייה מעקרון הכתב, כל זאת, כאשר השימוש בחריג זה ייעשה בזהירות יתירה, שמא תרוקן מתוכנה כוונתו של המחוקק בדבר דרישת הכתב.

ב. התובע ביקש להסתמך בסיכומיו על פסיקה הסובבת סביב "זעקת ההגינות", ואילו עלי ואכאבר ביקשו לדחות טענותיו מכל וכל, בשל התנהלותו בהליך זה ובמהלך כל השנים מאז פטירתו של המנוח.

עלי הצהיר והעיד כי התובע ידע וראה כי הוא רכש במשך השנים את החלקה הנ"ל מבעליה השונים, ורק בשל סכסוך ביניהם בקשר לחלקה אחרת, ובחוסר ניקיון כפיים ותום לב, כדי להפעיל על לחץ על עלי, הגיש תביעה זאת. כן טען כי עובדת היות התובע תובע יחיד, שאיש מאחיו היורשים לא הצטרף אליה, מלמדת כשלעצמה כי התביעה התובע הוגשה מנקמנות גרידא ומשיקולים זרים.

עלי טען כי לא בכדי נמנע התובע מלהביא לעדות את נתבעים 2-26, משידע כי הנ"ל יודעים על זכויותיו של עלי בחלקה. בהתייחסו לחוזי המכר ולשטרי המכר שערך עם מי מהם, טען עלי כי חתימותיהם אמינות ונכונות, ומעולם לא נשמעה כל טענה מצידם על זיוף חתימותיהם.

ג. אכאבר העידה כאמור כי המנוח אמר לה שרכש את החלקה כולה, והורה לעלי להעבירה לה.

השאלה הנשאלת בעניננו היא האם נמנה המקרה שלפנינו על אותם מקרים "מיוחדים, ויוצאי דופן" בהם ניתן לקבוע כי תום לב ו"זעקת ההגינות" מצדיקים סטייה מדרישת הכתב.

17. המסמכים היחידים המלמדים על זכויותיו של המנוח בחלקה הם יפוי הכח שנתן לעלי בשנת 89' וצוואתו, שם הזכיר את החלקה כחלק מנכסיו, אותם ציווה ליורשיו.

א. לראשונה בחקירתו הנגדית, משנשאל התובע אודות מסמכים בקשר לעסקאות שערך המנוח, ציין כי כל המסמכים היו אצלו בבית, אך מאן דהוא לקחת את המסמכים, וכן דברים נוספים מביתו. (עמ' 28 לפרוט', ש' 25 – עמ' 29, ש' 3). בהמשך הסביר כי המסמכים היו שייכים לאביו המנוח והוחזקו בביתו. כאשר הזדקן מינה את בנו הבכור האדי לשמור על מסמכיו ועל כספיו, ובהמשך לקח את המסמכים בלבד מהאדי ונתנם לתובע. אשר למסמכי החלקה שהיו חתומים ומבוילים ושמורים בתוך מעטפה, "מישהו נכנס לבית לקח לי את הכסף, הדולרים והמסמכים" (עמ' 35 לפרוט', ש' 11-20). התובע סיפר כי הגיש תלונה במשטרה, וכי הוא חושד ברשאד, (אשר נכח באולם בזמן הדיון), אם כי לא ראה אותו ולא תפס אותו. (עמ' 35 לפרוט', ש' 23-31).

תמוה כי גרסה זו בדבר גניבת המסמכים המבססים את טענות התובע לענין רכישת חלקיהם של בעלים אחרים בחלקה, ומלמדים על זכויותיו של המנוח בה, דהיינו הנושא המרכזי המצוי בלב ההליך, הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית, ולא בא זכרה בכתב התביעה או בתצהירי עדות ראשית של התובע. התובע לא נתן כל הסבר לגרסה כבושה זו, ומשכך, משקלה נמוך ביותר. לגבי עדות כבושה ומשקלה המועט, שעה שאין לה הסבר נאות ראו ע"פ 1645/08 פלוני נ' מ"י (23/4/09) פס' 10 לפסק דינה של כב' הש' ארבל, ע"פ
98/4297 הרשטיק נ' מ"י (10 /9/00) מפי כב' הש' קדמי, עוד ראו י' קדמי, על הראיות חלק ראשון (2003), עמ' 440- 441).
התובע ביקש להסתמך בסיכומיו על פסיקה הסובבת סביב "זעקת ההגינות". ואולם, התנהלותו בנושא המסמכים שהוחזקו בעבר על ידו ונעלמו, לדבריו, מעוררת תמיהות, שלא ניתן להן הסבר על ידו.

למותר לציין כי אין ביפוי הכח בו אזכר המנוח את זכויותיו לצורך המתנה שנתן לעלי ובצוואה לבדם כדי לבסס את זכויותיו של המנוח בחלקה כולה. יחד עם זאת, עלי עצמו אישר והודה כי אביו עיבד שנים רבות את החלקה כולה, וגרס כל השנים כי אביו רכש חלקים מהחלקה, בבית המשפט ומחוצה לו. הנתבעים 2-26, אשר הסכימו למתן פסק הדין לא מסרו גרסה בהליך שבפני.

ב. יפוי הכח עליו חתם המנוח בינואר 89', כשנה לפני מותו, מלמד כי המנוח רכש זכויות במחצית החלקה, ורק מחציתן נרשמה על שמו. במסגרתו הצהיר במפורש כי הוא נותן לעלי "מחצית זכויותי בחלקה 6 בגוש 17165 מאדמות עוספיא הידועה בשם אל מקאזח, דהיינו 6/24 חלקים בחלקה אשר רשומים היום בשמי". חזקה על המנוח שערך את העסקאות, שילם את תמורתן והחזיק במסמכים המתאימים, כי היה מודע להיקף זכויותיו בחלקה, בעיקר כאשר לא היה לו כל אינטרס לכתוב עובדות שאינן נכונות, וניכר כי ביקש אף להבהיר בדייקנות מה המתנה שנתן.

קריאת הכתוב מלמדת כי מחצית מזכויותיו של המנוח הם 6/24 חלקים, דהיינו רבע מהחלקה. מכאן, כי כל זכויותיו בחלקה עמדו על מחציתה, דהיינו 12/24. המלים "רשומים היום בשמי", מתייחסים לכאורה ל-6/24 חלקים בחלקה, דהיינו המנוח העניק לעלי רק את החלקים שהיו רשומים כנראה על שמו עוד באותו זמן. עיון בנסח הרישום משנת 06' מלמד כי בחלקה היו רשומים בעלים רבים משנים קודמות, וכי פרט ל- 6/24 חלקים בחלקה שנתקבלו על ידי הנתבע 1 ללא תמורה, ו-72/864 בחלקה שהועברו על שם שמו ב שנת 05' מכח מכר , לא נרשם כל חלק נוסף על שם עלי, או מי ממשפחת כסראוי. מכאן, כי העובדה שעלי העביר 6/24 חלקים על שמו עוד ב-91', מכח המכר ללא תמורה, ומשעשה כן לא נשתיירה למנוח כל זכות רשומה בחלקה, מחזקת את המסקנה הנלמדת מנוסחו של יפוי הכח, לפיה 6/24 חלקים היו שייכים למנוח ורשומים על שמו, ו – 6/24 חלקים נרכשו על ידו אך טרם נרשמו.

יפוי הכח סותר בעליל את גרסתו של התובע, שאינה נתמכת במסמכים כלשהם.

ג. לא נעלם מעיני כי בצוואתו התייחס המנוח אל החלקה בכללותה, ולא נכתב בה כי היא שייכת גם לאחרים, או כי בבעלות המנוח רק חלק מהחלקה. ואולם, יש לזכור כי הצוואה , כמו גם יפוי הכח נערכו על ידי המנוח בשנת 89', כאשר יפוי הכח אף קדם לצוואה במספר חודשים. משנכתב במפורש ביפוי הכח שנערך בינואר 89', כי בבעלות המנוח מחצית מהחלקה בלבד, בהעדר התייחסות ספציפית להיקף זכויותיו של המנוח בחלקה בצוואתו, שנערכה באוגוסט 89', ובהעדר מסמכים המלמדים כי בשמונה חודשים אלה רכש המנוח מחצית נוספת של החלקה, אני רואה להעדיף את האמירה המפורשת ביפוי הכח.

בענין פרשנותה של הצוואה וזכויותיו של המנוח בחלקה, ניתן היה לצפות כי התובע, אשר עליו נטל הראיה, יזמן את היורשים האחרים בחלקה, אשר ירשו את שני הרבעים האחרים בה. התובע לא נתן הסבר ממשי לכך שהיורשים האחרים של החלקה לא הצטרפו לתביעתו, ואף לא התייצבו להעיד מטעמו נגד עלי. בחקירה הנגדית הסביר כי אחיו ושני נכדים פנו יחד אתו לעו"ד כמיל מנסור, "יעקב... ושניים מהבנים של המנוח האדי, אח שלנו שנפטר", אך לא יכלו לעמוד בשכר הטרחה שביקש, משעמד על כך כי כל הסכום ישולם בבת אחת, ומפאת הוצאות ההליך לא הצטרפו לתביעה. משנשאל מדוע לא הזמינם להעיד מטעמו, השיב תשובה מתממת: "אני לא יודע. צריך אותם?" (עמ' 30 לפרוט', ש' 1- עמ' 31, ש' 3).

המנעותו של התובע מלזמן את אחיו יעקב ואת בניו של אחיו המנוח האדי להעיד על היקף נכסיו של המנוח בחלקה ועל פרשנותה של הצוואה לגבי מכלול זכויותיו של המנוח בחלקה עובר לפטירתו, נזקפת לחובתו, שכן חזקה עליו שלו הזמינם היתה עדותם מזיקה לו. (לענין הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית ראו ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני (16/12/80) מפי כב' הש' בן עתו; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר (16/5/93) מפי כב' הש' מלץ; ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, (20/6/00), מפי כב' הש' אנגלרד; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27/7/08), מפי כב' הש' ג'ובראן).

לא נעלם מעיני כי אכאבר העידה שהמנוח אמר לה כי רכש את החלקה בשלמותה, אך עדותה אינה משכנעת, בלשון המעטה. אכאבר העידה כי המנוח אמר לה שרכש את החלקה בשלמותה והורה לעלי להעבירה לה כאות תודה על הטיפול שטפלה בו. דא עקא שעדות זו עומדת בסתירה הן לאמור ביפוי הכח, שם נכתב הוא הוא בעלים של מחצית החלקה בלבד, והן בצוואה, בה ציווה את נכסיו לילדיו ולנכדיו, אך לא ציווה לה דבר. משכך, בהיותה בעלת דין מעוניינת, אשר דבריה נסתרו בעליל, איני רואה לבסס ממצאים עובדתיים על עדותה.

ד. לחיזוק טענותיו בדבר עסקאות שבצע האב לרכישת זכויותיהם של בעלים אחרים בחלקה, הגיש התובע תצהיר מאת מר מחמוד סאבא, נתבע 6, (להלן: סאבא), וכן ביקש להזמין את שיח חמזה עזאם, אשר לא נתן תצהיר להעיד מטעמו.

סאבא הצהיר והעיד כי חתם על המסמך להעברת זכויותיו לידי עלי, ללא תמורה, לאחר ש עלי ונכבד הכפר הגיעו אליו ושכנע ו אותו כי המנוח רכש את החלקה מסבו. "כתבתי את
זה. בא אליי הביתה האדון עלי והוא אמר לי שאבא שלי מכר לאבא שלו אדמה, ועכשיו מופיע השם שלי. אמרתי לו אני לא יודע מזה בכלל. לא שמעתי על זה בכלל אף פעם ואני לא חותם. זה מה שאמרתי לאדון עלי שייח. הלך שבועיים, חזר עם שייח חמזה עזאם. חזר איתו, בא כאילו. הוא הדוד של אשתי. הוא בא איתו, הוא מבוגר והוא שייח וקרוב משפחה של אשתי. ואז לא היתה לי ברירה. באו, דיברו על האדמה ועל זה, אמרו לי כולם חתמו ורק אתה לא חתמת. זה מה שאמרו לי. וכמה מטרים, ומה. דיברו איתי. (העד מדבר בעברית ומסביר שהוא היה נהג מונית 50 שנה). לא אמרתי נגד זה ונגד זה (מצביע על התובע ועל הנתבע 1)". (עמ' 36 לפרוט', ש' 21-28).

משנשאל, מה בדיוק הסביר עלי לו ולאחרים, השיב : "אבא שלו קנה מאבא שלי את החלקה. זה מה שהסביר לי. שניהם נפטרו, אנחנו רוצים עכשיו, אני ואחים שלי, הוא כמובן הלך אליהם אחד אחד ואני מבין שהם כבר חתמו. עלי אמר לי כולם חתמו... הוא הסביר לי, אבא שלו קנה מאבא שלי חלקת אדמה. עכשיו אני היורש. האדמה מכורה אבל לא עשו טאבו. אני לא קיבלתי כסף. מה פתאום. שום דבר. לא דיברנו על כסף בכלל", משנשאל "מה אמר לך עלי לגבי מה הוא הולך לעשות עם האדמה שתועבר מאבא לאבא?", השיב "הוא רצה את החתימה שלי וזהו. מה שהוא יעשה אני לא יודע, זה ביניהם. מה זה מעניין אותי? נכון? " (עמ' 39, ש' 1-13).

שיח חמזה עזאם לא התייצב למתן עדות, ובסופו של דבר נראה כי התובע, אשר ביקש תחילה צו הבאה נגדו, ויתר עליו, משהחלה פרשת ההגנה והוא הגיש סיכומיו מבלי לעמוד על התייצבותו של שיח עזאם למתן עדות.

אשר למהימנות דבריו של סאבא, טען עלי כי אין זה הגיוני שכעבור שש שנים מעריכת העסקה עמו, נזכר סאבא כי לא ידע על מה הוא חותם, זאת כאשר גם אחותו חתמה על שטרי המכר, והיא לא הובאה לעדות. יחד עם זאת, עלי לא הכחיש במפורש כי אמר שאביו קנה את החלקה מהוריהם.

לדבריו של סאבא יש משקל ממשי אך ורק לגבי גרסתו של עלי, עת פנה אליו וביקש ממנו לחתום על המסמכים הנדרשים להעברת זכויותיו של סאבא בחלקה על שמו. סאבא העיד במפורש כי לא ידע על עסקה בין המנוח למורישיו, ומעולם לא שמע על כך. דברים שאמרו לו נכבדים בכפר מהווה עדות שמועה אסורה, ולא ניתן לבסס עליה ממצאים עובדתיים. ואולם, ככל שעסקינן בדברים שנאמרו לו על ידי עלי שהינו בעל דין, הענין שונה. מדבריו של סאבא ניתן להווכח כי גרסה זו, לפיה המנוח רכש את זכויותיה של משפחת סאבא בחלקה, היתה שגורה גם על פיו של עלי שנים הרבה לפני ההליך דכאן, בניגוד לדבריו בבית המשפט, וכי הוא עשה בה שימוש כדי לשכנע אותו לחתום על שטרי המכר. דהיינו, אין מדובר על גרסה שהומצאה על ידי התובע לצורך ההליך דנן.
עדותו של סאבא אף "שופכת אור" על התנהלותו של עלי, אשר טען כפי הנראה טענות דומות לאלה שטוען התובע כיום, בפני הנתבעים 2-26 או חלק מהם, לחשוב כי הם פועלים להשלמתה של עסקה שנעשתה בעבר בין המנוח למורישיהם, כפי שניתן לראות לעיל.

יחד עם זאת, גרסתו עשויה לעמוד בניגוד לתצהיר שנתן בן משפחתו סלמאן נאיף סאבא (להלן: סלמאן), מיום 10/2/06 בפני עו"ד אמיר חניפס, לפיו הוא יורשו של אביו המנוח, אשר קבל חלקים בחלקה בירושה, וכי אביו עודנו הבעלים הרשום של הזכות האמורה. סלמאן, אשר חתם על שטרי מכר לטובת עלי, אינו מתייחס בתצהירו לעסקה כלשהיא שעשה אביו המנוח בזכויותיו בחלקה. התצהיר יכול להתפרש בשני אופנים. האחד, כי אביו של סלמאן מכר את זכויותיו בחלקה, אך נותר הבעלים הרשום, פרשנות העשויה להלמד מהמלה "עודנו", והשני, כי הוא לא מכר את זכויותיו, ואין מדובר בהשלמתה של עסקה שנעשתה בעבר, אלא בעסקה חדשה שיצאה אל הפועל בשנת 06', פרשנות הנלמדת מעצם העובדה שסלמאן בחר שלא להזכיר כל עסקה נושנה בחלקה. משבחר התובע שלא להזמינו להעיד, חזקה עליו כי עדותו לא היתה מסייעת לו, ומדובר בעסקה חדשה שנעשתה עם עלי.

משכך, עומדת גרסתו של סאבא בניגוד לגרסתו של בן משפחתו סלמאן, ויש קושי לבסס עליה ממצאים עובדתיים, לפיהם רכש המנוח את כל זכויותיה של משפחת סאבא המורחבת בחלקה. גם קבוצת ראיות זו מלמדת כי אביהם המנוח של התובע ועלי רכש חלקים מהחלקה, מעבר לאלה שנרשמו על שמו.

ה. התובע, אשר נמנע כאמור, מלהגיש את יפוי הכח לבית המשפט עד לחקירתו הנגדית של עלי, ביקש ללמוד על היקף זכויותיו של המנוח מדבריו של עלי עצמו, אשר העיד כי המנוח החזיק בעבר בכשלושה דונם בחלקה, וכי הוא ושאר האחים עיבדו את האדמה.

לשאלה: "חלקה 6 , שטחה הינו 3,200 מ"ר בערך. כמה זמן החזקתם באותה חלקה, אביך והילדים?, השיב: "האבא היה מחזיק בזמן שהיינו ילדים קטנים... עד שגדלנו. עד שקניתי טרקטור והתחלתי לחרוש לו ולעבד לו כל האדמה... היתה זרועה זיתים... בזמן שהיינו ילדים קטנים היו זיתים... הזיתים לא היו טובים והאבא עקר אותם, את כולם... הייתי ילד קטן, אני לא יודע. לא יכולתי לספור אותם" (עמ' 50 לפרוט', ש' 21- עמ' 51, ש' 8). משנשאל, מה נטעו בחלקה לאחר עקירת הזיתים, השיב "אבא גרש אותנו, אני ואברהים מהחלקה הזו – חלקה 6." (שם, ש' 9-10).

גם לענין להיקף השטח בו החזיקו המנוח ובניו, תומכת עדותו של עלי בגרסת התובע:
" אבא שלי לא זרע. אני זרעתי את החלקה, קצת פחות משלושה דונם. 110 עצים של תפוחי עץ בשלוש דונם. זה היה בשנת 88...". (עמ' 51, ש' 13-14). ואולם, משהבין כי גרסה זו אינה מתיישבת עם דבריו לפיהם הוא רכש חלקים מהחלקה בכספו מבעליהם, לאחר פטירתו של אביו, ונשאל בבירור כיצד מתיישבים דבריו בבית המשפט עם גרסתו בתצהיריו ובמסמכיו, התחמק ממתן תשובה ברורה, חזר בו והחל לערפל את תשובותיו. משנשאל: "אם בשנת 88' אתה ואבא שלך עיבדתם את כל השלושה דונם, האם זה לא תומך דווקא במה שאמר אדון מחמוד סבאא, שבעצם לא היתה מחלוקת שאביך קנה מאבא שלו את כל החלקה עוד בחייו?", השיב: "לא. בשנת 88' אני לבד זרעתי. אני ואבא שלי עוד לפני 88'. לאחר שהשאלה מתורגמת שוב - כן, אבל לא רצה לחתום. הלכתי כמה פעמים אליו הביתה להסביר לו עד שקיבל ממני כסף, לא הסכים לחתום. אז הוא הלך לבד מהר. לשאלה "כמה כסף הוא קיבל ממך", השיב "לא יודע. אבל שילמתי כל המיסים של האדמה". (עמ' 51, ש' 13-22).

אכן, דבריו של עלי לפיהם בעבר הרחוק וגם בשנת 88' עיבד כשלושה דונם בחלקה, עשויים היו לתמוך בדבריו של התובע, לפיהם רכש המנוח את זכויותיהם של הבעלים האחרים בחלקה, אך לא השלים את הרישום לפני מותו. דא עקא שעצם העיבוד של החלקה כולה אינו מלמד בהכרח על בעלות - אף שסביר להניח כי אדם מעבד את חלקתו שלו - מכיון שנסיון החיים מלמד כי לעתים מגיעים חקלאים להסכמות שונות לגבי עיבוד יעיל של החלקות גם על ידי שכניהם, משיקוליהם. יתר על כן, כך עולה גם מדבריו של התובע עצמו בחקירתו הנגדית. התובע העיד כי עד היום הוא ועלי מחזיקים בחלקה ומעבדים אותה, זאת שעה שאין חולק כי עלי רשום מזה תקופה ארוכה כבעלים של כ- 84% מהחלקה, והתובע עצמו מבקש להרשם רק כבעלים של רבע מהחלקה. משנשאל "מי מחזיק בשטח?", השיב: "מחזיק בשטח אני ועלי, הנתבע 1. אנחנו החקלאים, אנחנו מעבדים, חורשים, מחזיקים. משכנו קו מים בשביל החלקה הזו ויתר החלקה. אני ועלי אחים." (עמ' 29 לפרוט', ש' 21-24). דהיינו, אין דין עיבוד כדין בעלות.

מכאן, כי אמרתו של עלי לפיה עיבד אביו את כל החלקה אינם מלמדים על בעלותו בה. זאת, מעבר לכך שהדבר מנוגד לאמור ביפוי הכח שנתן המנוח עצמו בתחילתה של שנת 89', לפיו הוא בעלים של מחצית החלקה בלבד.

ו. יתר על כן, דבריה של אחמדיה כיוף, בתו של המנוח, אחותם של התובע ועלי, אשר סיפרה אף היא על עיבוד הקרקע שבמחלוקת, ואשר העידה כי היא " בת 62 ויודעת הכל", לא ידעה להשיב על השאלה "כמה אדמה היתה" לאביה המנוח בחלקה. (עמ' 59 לפרוט', ש' 8-18).

התובע אשר ביקש להסתמך על דבריו של עלי לגבי החזקה של המנוח בחלקה, נמנע מלהביא אישורים של הרשות המקומית, שהיו עשויים ללמד על תשלום מסים משך השנים עבור כל החלקה על ידי המנוח.

ז. התובע, אשר טען לכל אורך הדרך כי המנוח רכש את החלקה בשלמותה, נמנע מלתת הסבר לעובדה שכ-16% מהחלקה נותרו בבעלותם של משפחת אל – לאווי, ושל עזבון המנוחה נוף מנסור ומוהיבה מנסור, אותם לא תבע, לכאורה. דברים אלה מתיישבים עם האמור ביפוי הכח, לפיו המנוח רכש רק חלק מהחלקה, ולא רכשה בשלמותה.

ח. הן התובע והן עלי ואכאבר נמנעו מלהעיד מי מנתבעים 2-26, למעט סאבא, על חתימתם על שטרי המכר והמנעותם מלמדת כי הזמנתם של עדים אלה לא היתה מועילה להם, וחקירתם בבית המשפט היתה עלולה אף להזיק לענייניהם.

לא נעלמה מעיני האפשרות כי התובע וויתר על העדת נתבעים 2-26, למעט סאבא, מפני שהם הסכימו למתן פסק הדין נגדם כמבוקש על ידו, ומהטעם כי היו עלולים להעיד שרק מחצית החלקה נמכרה למנוח. ואילו הנתבע ויתר עליהם, מפני משהסכימו להעביר את חלקיהם בחלקה על שמו, ולא היה מעונין לפתוח בפני בית המשפט את נושא התמורה, אם בגין המקרקעין ואם בגין ההסכמה להעביר את הרישום בלשכת רישום המקרקעין, מסיבות שונות שניתן לשערן, משיכלו להזים את גרסתו כי רכש את חלקיהם בתמורה מלאה.

באשר להסכמתם של נתבעים 2-26 לפסק הדין, יתכן כי היא נובעת, כטענת התובע, מכך שהם ידעו שהחלקה נמכרה בעבר למנוח, ואף הסכימו לחתום על העברת חלקיהם לעלי ללא תמורה, כנטען על ידו. אך לא מן הנמנע גם כי משהושלמו העסקאות שערכו עם עלי, בין בתמורה ובין ללא תמורה, והקרקע נרשמה על שמו של עלי, היו חסרי ענין בשאלה מי ירשם כבעלים בחלקה אשר אינה עוד ברשותם, וממילא בתוצאות ההליך בין התובע לעלי ולאכאבר, ואף לא היו מעוניינים להדרש לסכסוך בין האחים ולהעיד נגד מי מהם בבית המשפט.

כך או כך, משחדלו השניים מהזמנת הנתבעים 2-26, פרט לסאבא, כאמור, לא תזקף המנעות זו לזכות מי מהצדדים.

18. לסיכום, בנתונים אלה, על יסוד הראיות שהובאו בפני, סבורתני כי אכן ניתן לרכך את דרישת הכתב, בכל הנוגע לבעלות המנוח במחצית החלקה, על פי התנאים הקבועים בפסיקה. על יסוד יפוי הכח והצוואה שערך המנוח, הסכמתם של הנתבעים 1-26 למתן פסק הדין כמבוקש על ידי התובע, דבריו של עלי כי המנוח החזיק בשלושה דונם עוד בצעירותו ועדותו של סאבא, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חלקו הרשום של המנוח בחלקה היה קטן מהחלקים אותם רכש מבעלים אחרים בחלקה. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי עובר לפטירתו, היה המנוח בעלים של מחצית החלקה, פי שניים מהשטח הרשום על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

אופי העסקאות שנערכו בין עלי לבין בעלי החלקה
19. האם נעשו עסקאות אלה בתמורה או ללא תמורה? האם הרים התובע את הנטל להוכיח כי עלי הונה את בעלי החלקה, אשר חתמו על מסמכים כי הם מעבירים לו את חלקיהם בחלקה?

טענות הצדדים
א. התובע טען כי עלי הונה את בעלי החלקה משגרם להם לסבור כי הקרקע מועברת לעזבון המנוח, ופעל בניגוד לצוואה, לפיה החלקה תחולק לארבעה, עת העביר על שמו את כל הזכויות בחלקה.

עוד טען כי עלי נמנע מלהביא בפני ביהמ"ש את מסמכי העסקאות שערך בינו לבין נתבעים
2-26, וכן נמנע מלזמן לעדות את עוה"ד סלאמה זידאן ואברהם תלמי , אשר בפניהם נערכו עסקאות אלה. עלי אף לא גילה לבית המשפט את מועד ביצוען של עסקאות אלה, ועל פניו נראה כי נעשו לאחר פטירת המנוח בפברואר 90'. לטענת התובע, הימנעותו של עלי מהבאת ראיות אלה מחלישה את גרסתו, ואילו שתיקתם של הנתבעים הנ"ל מלמדת על הסכמתם לטענותיו של התובע והודאתם בהן, לפי סעיף 83 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984.

התובע תמך טענותיו בתצהירו ובעדותו של "מחמוד סאבא" כמפורט לעיל, אשר הצהיר והעיד, כאמור, שלא קיבל תמורה כלשהי בגין העברת חלקו בחלקה לעלי, וכי חתימתו על שטר ה מכר לעלי נועדה לאשר את העסקה בין אביו לבין המנוח.

כן ביקש להסתמך על דבריו של אחיהם רשאד, שנכח בדיונים ובקש לומר דברים מיוזמתו, לפיהם נעשו העסקאות בין הנתבע 1 לנתבעים 2-26 ללא תמורה. (עמ' 61 לפרוט', ש' 18-19).

ב. הנתבעים ביקשו לדחות את טענות התובע מכל וכל, וטענו כי מעבר ל- 6/24 מהחלקה שקיבל עלי ללא תמורה מהמנוח, רכש את יתר החלקים בחלקה מהנתבעים 2-26 בתמורה מלאה, דווח על העסקאות לרשויות המס, והחלקים נרשמו על שמו כדין.

כן חזרו על הטענות שהעלו לעיל, לפיהן התובע היה מודע לרכישת הקרקע מנתבעים 2-26 כל השנים, כי לא בכדי לא הצטרפו אחיהם של התובע ושל עלי כתובעים לתביעה הנגועה בשיקולים זרים, והעדר טענה כלשהיא מטעם נתבעים 2-26 ביחס לעסקאות שביצעו עם עלי.

20. דיון באופי העסקאות בין עלי לבין הנתבעים 2-26
התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענותיו לפיהן נושאות כל העסקאות בין עלי לבין הנתבעים 2-26 אופי של מתנה או מכר ללא תמורה, אם כי לא מן הנמנע שחלקן אכן נעשה באופן זה.
א. התובע עצמו צירף לכתבי התביעה שהגיש מספר שטרי מכר (להלן גם: שטר או שטר י מכר) שנעשו בין חלק מהנתבעים 2-26 לטובת עלי, ושניים מהם אף מסרו תצהירים התומכים דווקא בעמדתו של עלי, כדלקמן:

הנתבע 6, מחמוד סאבא חתם על שטר לפיו העביר לעלי 5/48 מהחלקה בשנת 07'.
הנתבעת 7, מחמודה סאבא חתמה על שטר לפיו העבירה לעלי 5/48 מהחלקה בשנת 07'.
הנתבעים 8-11 (גם הם ממשפחת סאבא) חתמו על שטרי מכר לפיהם העבירו לעלי 72/864 מהחלקה בשנת 04'.
הנתבע 13, חסן עזאם – חתם על שטר לפיו העביר לעלי 10/48 מהחלקה בתאריך לא ברור.
הנתבע 14, חמזה עזאם חתם על שטר לפיו העביר לעלי 10/48 מהחלקה בתאריך לא ברור.
הנתבעים 17-20 ( משפחת מנסור) חתמו על שטרי מכר לפיהם העבירו לעלי 5/32 מהחלקה בשנת 06'.
סלימאן יוסף מנסור אף מסר תצהיר לפיו אביו המנוח ירש את חלקיו הרשומים בחלקה, והוא עדין הבעלים הרשום בהם.
הנתבעים 21-24 (משפחת סקר) חתמו על שטרי מכר לפיהם העבירו לעלי 8/384 מהחלקה בשנת 08'.
הנתבע 26, סלימאן נאיף סאבא חתם על שטר לפיו העביר לעלי מהחלקה 18/864 מהחלקה בשנת 07'.
הוא אף חתם על תצהיר לפיו אביו המנוח ירש את חלקיו הרשומים בחלקה, והוא עדין הבעלים הרשום בהם.

התובע לא צירף מסמכים לגבי כל הנתבעים, אך אין חולק כי מדובר ביורשים של בעלים רשומים בחלקה, ועניין זה לא נסתר.

שטרי המכר ותוכן הרישום בנסח הרישום השני, לפיו עלי קנה בעלותו במרבית החלקה מכח "מכר", מלמד לכאורה כי העסקאות אינן עסקאות מתנה והמכר אינו מכר ללא תמורה. (לענין חתימה על שטרי מכר ורישום על שם הקונה, כהוכחה מספקת במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי לתשלום התמורה, בהעדר ראיה סותרת, ראו ע"א 767/11, להיג'י נ' עזורי (27/8/13), מפי כב' הש' חיות).

ב. לא נעלם מעיני כי אף שעלי הצהיר והעיד, כאמור, כי רכש את החלקה מנתבעים 2-26 בתמורה מלאה (סעיף 5 לתצהירו; עמ' 47 לפרוט', ש' 27-28), הוא לא ראה לנכון להמציא כל מסמך לתמיכה בטענותיו, לרבות הסכם מההסכמים שערך עם המוכרים, על אף שחזקה עליו כי כל המסמכים או העתקיהם מצויים ברשותו, וכן לא היה קושי בהעדתם של מי שהעבירו לו את זכויותיהם.

ג. יתר על כן, סאבא העיד כאמור כי לא קיבל תמורה עבור העברת הזכויות שירש מאביו, ועלי נמנע מלהטיח בפניו כי דבריו אינם נכונים, ולציין מה הסכום ששילם לו עבור זכויות אלה. הסבריו לענין זה היו חמקמקים ומבולבלים. כך למשל, משנשאל "כמה קיבל מחמוד סאבא?", השיב "מחמוד סבאא התעקש, לא רצה לחתום עד שקיבל. אחר כך הוא לבד הלך וחתם. לא יודע לא זוכר". משנשאל "למה כשהעד מחמוד סבאא העיד פה ואמר שלא קיבל דבר, לא שאלתם אותו ואמרתם לו שהוא קיבל כסף", השיב "אני יכול להגיד לו בבית משפט להתחיל צעקות פה? עזבתי אותו." (עמ' 48 לפרוט', ש' 5-10).

גם לגבי התמורה בעסקת חמזה, אשר לא הגיע בסופו של יום להעיד מטעם התובע, לא ניתן לקבל מעלי תשובה ישירה. משנשאל כמה שילם לחמזה, השיב "אני לא זוכר כמה, אבל לקחתי אותו לטבריה...שילמתי לו בטבריה. אחרת לא היו עושים טאבו". משנשאל לגבי השטח אותו קנה ממנו, השיב "היו לו שלוש עצי זיתים, כמה מטרים אני לא יודע, זהו...". (עמ' 53 לפרוט', ש' 1-11).

יחד עם זאת, לא נעלם מעיני כי עדותו של סאבא עומדת לכאורה בניגוד למסמכים עליהם חתם, לפיהם הועברו זכויותיו בחלקה לעלי מכח מכר ולא מכח מתנה, וכן בסתירה לתצהיר בן משפחתו סלמאן. כאמור לעיל משנשאל עלי מה הסכום ששילם לסאבא השיב: "לא יודע. אבל שילמתי כל המיסים של האדמה". (עמ' 51, ש' 21-22).

ד. גם דבריו של רשאד, אשר נכח באולם במהלך הדיון כולו, אינם יכולים להועיל לתובע. רשאד לא הוזמן להעיד מטעם איש מהצדדים, אך בסיום ההליך אמר את דבריו ממקומו בקהל, מבלי שאיש חקר אותו או התייחס לאמור. לא נעלם מעיני כי רשאד היה מסוכסך עם התובע בעבר, והתובע אף הודה כי נכלא בעטיו של סכסוך זה. לכן, משאמר כי עלי לא שילם כסף לבעלי הקרקע (עמ' 61 לפרוט', ש' 17-19), תמך בגרסתו של בעל ריבו משכבר, מצב שלכאורה מחזק את גרסתו של התובע, ואולם, משלא מסר תצהיר עדות ראשית, לא הוזהר ולא עמד לחקירה נגדית, איני רואה לבסס ממצאי עובדתיים על דברים שמסר בסוף ההליך, לאחר ששמע את כל הצדדים, משהעידה גם אחותו אחמדיה כי הוא מסוכסך עם כולם, ושוכנעתי לא ניתן לדעת מה מניעיו לומר את דבריו.

ה. כאמור לעיל, התובע לא נתן הסבר ממשי לכך שהיורשים האחרים של החלקה לא הצטרפו לתביעתו, ואף לא התייצבו להעיד מטעמו נגד עלי. לא נעלם מעיני כי עוד בשנת 07', שלח עו"ד מנסור מכתב מטעמם לעלי, לפיו הסיג לאחרונה את גבולם של אחיו והחל להעביר את החלקה על שמו, אף שאינו זכאי להרשם כבעלים של יותר מ- 814 מ"ר בחלקה מכח צוואה בלבד. (אשר אינו שנוי במחלוקת), אך מדובר בטענה שנדחתה בפסק דיני זה. ועוד, מחקירתו הנגדית של התובע עצמו כי גם עלי הגיש תביעה נגד התובע, וכי יש ביניהם סכסוך לגבי חלקה 10 באותו גוש, ואף לגבי חלקה 19 בגוש 17155, אותן קיבל התובע במתנה מאביו, לדבריו(עמ' 31 – 34 לפרוט').
משכך, מקובלים עלי דבריו של עלי, כי בין הצדדים סכסוכים רבים בענייני קרקעות וירושות, דהיינו יש לבחון את הדברים בזהירות יתירה.

ו. בנסיבות הענין יש קושי לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס עדויותיהם של התובע ושל עלי.
נטל ההוכחה מוטל על התובע, המוציא מחברו, אך התובע בחר שלא להגיש מלכתחילה את יפוי הכח, בו נכתב במפורש כי רק מחצית החלקה מצוייה בבעלותו של אביהם המנוח, אמירה הסותרת את גרסת התובע כי כל החלקה היתה בבעלות המנוח עובר לפטירתו, ועשה כן רק במסגרת החקירה הנגדית של עלי, כאשר יפוי הכח עומד בניגוד לגרסתו. בנוסף לכך, נמנע התובע מלשאול את עלי מדוע לא המציא את מסמכי העסקאות, ולבקש צוים המורים לו לגלותם.

מאידך גיסא, נטל הבאת הראיות עשוי לעבור אל עלי, אשר המסמכים בידו, ובחר לא להביאם, על אף שאלה יכלו לשכנע את בית המשפט כי שילם כספים לצורך רכישת חלקים מהחלקה, או להסביר כי אינו מעוניין לגלותם מטעמים של חסיון מפני הפללה עצמית וכדומה. עלי לא הבהיר א ילו מיסים שילם על החלקה. אם שילם תשלומים שחלו על המוכרים כל השנים, ארנונה, מסים אחרים וכן מס שבח, החל על המוכר, יתכן כי למעשה עשה עסקה חדשה עם הבעלים הרשומים. מכל מקום, ענין זה לא הובהר ונותר עלום, על פי בחירתם של שני הצדדים, כאשר נטל השכנוע מוטל על התובע.

כאמור, הנתבעים 2-26, למעט סאבא, גילו חוסר עניין מוחלט בסכסוך בין האחים, אך העדר הענין אינו מלמד על צדקתו של צד זה או אחר, מפני שהרוב ממילא העבירו את חלקיהם, ואלה אינם עוד בבעלותם. אשר למיעוט שנותר בעלים בחלקים בחלקה, אין בפסק הדין לפיו רשאי התובע להרשם כבעלים של רבע מהחלקה מעניין אותם, שכן, אין בכך כדי לפגוע בזכויותיהם הרשומות.

21. לסיכום, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עלי קיבל את כל החלקים שהועברו על שמו ללא תמורה, מעבר למתנה שקיבל מאביו בחייו, ואילו עלי לא שכנע את בית המשפט כי שילם דבר עבור רבע החלקה שנמכר למנוח בחייו, ולא נרשם על שמו, כאמור ביפוי הכח. בשל הקושי לסמוך ממצאים עובדתיים על עדויותיהם של התובע ושל עלי, ככל שאלה אינן מתיישבות עם המסמכים שהוצגו, ומשחדלו השניים מהצגת מסמכים לתמיכה בגרסאותיהם, ולא שוכנעתי כי אלה לא היו ניתנים לאיתור, באתי לכלל מסקנה כדלקמן:
המנוח היה בעלים של מחצית מהחלקה, לאחר שרכש זכויותיהם של חלק מהבעלים שהיו רשומים בחלקה. הוא נרשם כבעלים של 6/24 חלקים בלבד, ובאשר לרבע נוסף, זכויותיו לא נרשמו. מלכתחילה קיבל עלי במתנה מהמנוח רבע מהחלקה, ורשם את זכויותיו אלה לאחר פטירתו של המנוח בלשכת רישום המקרקעין. עלי פנה לכל הבעלים בחלקה, ולמעט חלק מהבעלים - משפחת אל לווי המחזיקים ב- 1/12 , עזבון המנוחה נוף מנסור המחזיקה ב- 1/48 חלקים מהחלקה ומוהבה מנסור המחזיקה ב- 5/96 מהחלקה - קיבל את זכויותיהם כל היורשים בחלקה, על פי שטרי המכר שצורפו לכתב התביעה והאמור בנסחי הרישום. מכאן, כי עלי נרשם כבעלים של יותר מ – 84.38% מהחלקה, שעה שהאחרים מחזיקים ב – 15.61% הימנה.

בהעדר מסמכים לא ניתן לקבוע בוודאות מי היו הבעלים של אותו רבע שנמכר למנוח אך לא נרשם על שמו, אם כי סביר להניח שחלק מנכסיה של משפחת סאבא אכן נמכרו למנוח. סביר להניח כי יורשיהם של אנשים אלה הסכימו להעביר את זכויותיהם ללא תמורה נוספת לעלי שהתיימר לייצג את עזבון המנוח, ויתכן, כפי שמסר עלי בעדותו, כי הוא שילם "את המסים על האדמה", או תשלומים אחרים שחלו על המוכרים ולא שולמו על ידם. יחד עם זאת, לצורך ההחלטה דנן, אין הכרח בקביעה זו, ודי בכך שמדובר במחצית מהחלקה. אשר ליתר החלקים בחלקה (כ-34%), אף שעלי לא גילה את תוכן ההסכמים, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עלי קיבלם ללא תמורה. לפיכך, סביר להניח כי עלי רכשם מהבעלים הרשומים לראשונה בתנאים שהיו מוסכמים ביניהם.

לא נעלמה מעיני האפשרות כי המנוח רכש חלק מאותו רבע שלא נרשם על שמו דווקא מאותם אנשים שנותרו בעלים רשומים בכ- 15% מהחלקה, אך סביר להניח שלו היה בכך ממש, היה עלי טוען לאפשרות זו, ואף מציג ראיות לתמיכה בטענתו. משלא עשה כן, סביר להניח כי המנוח רכש את חלקיו ממי שהעבירם בסופו של יום לעלי.

משכך, זכאי התובע זכאי לקבל רבע מרבע זה של החלקה שהיה שייך למנוח בחייו, והועבר על שם עלי במהלך השנים, עד שנת 08', דהיינו 3/48 חלקים בחלקה או 6.25% בחלקה.

דא עקא, שעלי ניסה לטרוף את הקלפים, ובמהלך הסכסוך בינו לבין התובע ואחיו, העביר את זכויותיו בחלקה לאכאבר.

22. נסיבות העברתן של זכויות הנתבע בחלקה לאכאבר
לאחר שמיעת הראיות, שוכנעתי כי עלי העביר את מלוא זכויותיו לאכאבר כדי להבריח את נכסיו, ליצור עובדות חדשות בשטח, ולנסות לסכל את האפשרות להעביר לתובע את החלקים המגיעים לו בחלקה.

א. התובע טען כי עלי העביר לאכאבר את זכויותיו בחלקה דנן למראית עין בלבד, על מנת לסכל את תביעתו. תמיכה לטענה זו מצא בכך שבתאריך 16/1/07 פנה עו"ד מנסור לעלי, בשם התובע ויורשים נוספים של המנוח, בעניין "המחטף" שעשה עלי ברישום הזכויות הקנייניות בחלקה המגיעות למנוח על שמו, ובתגובה לכך פעל עלי ל"הברחת" זכויותיו בחלקה לאכאבר, וכבר בתאריך 22/4/07 דווח ללשכת מיסוי מקרקעין על העסקה ביניהם. לטענת התובע, פעל עלי להשלמת רישום החלקה על שם אכאבר רק בתאריך 22/4/13, לאחר הגשת התביעה דנן, וזאת בעוד שאת העסקאות שבצע עם נתבעים 2-26 מיהר להשלים ברישום בטאבו.

כמו כן, טען התובע, כי לאכאבר אין מעמד של יורשת ו/או נהנית על פי הצוואה, ואילו היה המנוח מבטיח לה את החלקה בה עסקינן, היתה מתנגדת לצו קיום הצוואה שהדירה מכל נכסיו.

ב. עלי ואכאבר, אשר ביקשו לדחות טענותיו של התובע מכל וכל, הצהירו והעידו כי עלי החליט להעניק ל אכאבר את מלוא החלק הרשום על שמו בחלקה, וזאת לאור תמיכתה של אכאבר באביו המנוח, כפי שלטענתם התייחס המנוח לכך בעצמו בצוואה. כך גם מסרו כי אכאבר החזיקה ועיבדה את החלקה עוד טרם העביר עלי את החלקה על שמה (נ/2, נ/3). גרסתם זו נתמכה בתצהירה של אחמדיה, אחותו של עלי. (נ/4).

23. לאחר בחינת הראיות, מקובלת עלי טענת התובע לפיה העביר עלי את זכויותיו בחלקה לאכאבר, בניסיון לסכל את פעולות התובע להשגת זכויותיו בחלקה, ולנסות לאיין את האפשרות לרשום חלק ממנה על שם התובע. משהעביר עלי את כל זכויותיו בחלקה לאכאבר ללא תמורה כאשר הן עלי והן אכאבר לוקים בחוסר תום לב ההעברה של מלוא הזכויות, כפופות זכויותיה של אכאבר בחלקה לחיוביו של עלי כלפי התובע.

א. עלי, אשר אישר את קבלת מכתבו של עו"ד מנסור (עמ' 51, לפרוט', ש' 27-28), לא נתן כל הסבר להעברת זכויותיו בחלקה לאכאבר ולדיווח על עסקה זו שלושה חודשים לאחריו, שעה שהיה מודע לטענות התובע ויורשים נוספים לגבי זכותם בחלקה. עלי אף לא נתן הסבר לכך שלאחר הדיווח, השתהה ברישום החלקה ע"ש אכאבר משך שנים ארוכות, ועשה כן רק בתאריך 22/4/13, דהיינו באיחור של שש שנים, רק לאחר שהוגשה התביעה בבית משפט לענייני משפחה, שעה שאת עסקאותיו עם נתבעים 2-26 השלים ברישום באופן מהיר יחסית.
ב. אשר לטענתו של עלי כי עשה כן ברוח דבריו של המנוח אשר רצה להוריש לאכאבר את החלקה דנן, לא מצאתי בה ממש. כל העדים העידו על המסירות בה טיפלה אכאבר במנוח, והדבר אינו שנוי במחלוקת. ואולם, לו חפץ המנוח להוריש לאכאבר את חלקו בחלקה, היה
מציין זאת במפורש בצוואתו מיום 17/9/98, כפי שידע להודות לה בצוואתו על טיפולה המסור בו. חרף האמור, ועל אף שציין את אכאבר לטובה בצוואתו, לא ראה לנכון להוריש לה חלק כלשהוא בנכסיו.

לא זו אף זו, לו היה ממש בטענתו זו של עלי, לא היתה כל מניעה מצידו להעביר לה את הרבע קבל במתנה מאביו על פי יפוי הכח, אותו דאג לרשום על שמו עוד בשנת 91'. הוא בחר שלא לעשות כן, עד לאחר שקיבל את מכתבם של אחיו באמצעות עו"ד מנסור, וגם אז לא השלים את הרישום על שם כלתו, אלא לאחר שהתובע נקט נגדו בהליכים משפטיים.

ג. לא נעלם מעיני כי עלי, אחותו אחמדיה ואכאבר העידו כי אכאבר עיבדה את החלקה ביחד עם חמיה עליה ועם בעלה (תצהיריהם נ/2- נ/4, ועדותם בעמ' 52 לפרוט', ש' 17-22; עמ' 59, ש' 6-8), אך אין כל ראיה באשר להיקף השטח שעיבדו השניים. יתר על כן, כפי שנאמר לעיל, עצם עיבודה של החלקה משך השנים מאז 07', ואף לפני כן, אינו מקנה לאכאבר זכויות בעלות בחלקה, אם נעשה העיבוד בשטח שהיה מוקנה לעזבון המנוח.

ד. שוכנעתי כי אכאבר, אשר טיפלה במנוח והיתה מקורבת אליו, היתה מודעת לכך שהמנוח העניק לעלי מחצית מחלקו בחלקה במועד בו נעשה יפוי הכח, וגם לאחר מותו היתה מודעת לסכסוך בין עלי לאחיו בקשר לזכויותיהם בחלקה. משהיתה מודעת לכך כי רבע מהחלקה היא בבעלות עזבונו של המנוח, ושהועברה לה זו ללא כל תמורה, לא עומדת לאכאבר תקנת השוק, ועסקה ניתנת לביטול, על אף שהסתיימה ברישום.

לענין הזהירות היתירה בה יש לוודא כי נתקיימו תנאיה של תקנת השוק, ראו ע"א 767/11 הנ"ל, והפסיקה המאוזכרת שם:

"14. סעיף 10 לחוק המקרקעין קובע "תקנת שוק" במקרקעין מוסדרים אשר בהתקיים תנאיה - תשלום תמורה והסתמכות בתום לב על הרישום - יש בידיו של רוכש זכות במקרקעין לשמר בידיו את הזכות שרכש למרות שהרישום שעליו הסתמך לא היה נכון. ... יחד עם זאת, בהינתן מעמדה החוקתי של זכות הקניין בכלל, ומעמדן המיוחד של זכויות קניין במקרקעין בפרט, נוכח ערכם, ייחודם וכמותם המוגבלת (ראו יהושע ויסמן דיני קניין - חלק כללי 116-100 (1993) (להלן: ויסמן)), הפגיעה בבעל הזכות המקורית הנגרמת בעטיה של תקנת השוק מצריכה נקיטת זהירות יתר ומחייבת בחינה מדוקדקת על מנת לוודא כי תנאי תקנת השוק אכן התקיימו (ראו: ע"א 599/77 קורצפלד נ' אדלר, פ"ד לד(2) 29 (1979) (להלן: עניין קורצפלד); ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 848 (2002) (להלן: עניין סונדרס); ע"א 2046/06 אלג'אבר נ' חליל, [פורסם בנבו] פסקה 13 (11.3.2013) (להלן: עניין אלג'אבר)). מטעמים אלה אף הקפידה הפסיקה לתחום את ההגנה הניתנת על-פי סעיף 10 לחוק ולהחילה רק לגבי מקרים מובהקים של הסתמכות על הרישום...".

משעסקינן במכר ללא תמורה, ובשל חוסר תום לבה בעת עשיית העסקה ועד רישומה, כאשר רישום הזכויות על שמה של אכאבר נעשה בשנת 11' בלבד, שעה שאכאבר היתה מודעת לסכסוך בין חמיה לתובע, מקובלת עלי טענת התובע, לפיהם נעשו הדברים כדי לנסות להבריח את הנכס, ולהקשות על ביטולה של העסקה. לא למותר לציין כי התובע הזדרז לבקש צו למניעת כל דיספוזיציה בחלקה, שמא תמכור אכאבר זכויותיה לצד שלישי, העשוי להנות מהגנתה של תקנת השוק. מכל מקום, משצורפה אכאבר כבעלת דין בהליך שבפני, ובהעדר נימוקים מספקים לביסוס זכויותיה בחלקה, אין קושי להורות על ביטול העסקה ככל שעסקינן בחלקים בחלקה הראויים להרשם על שם התובע מכח צוואת המנוח.

ה. יחד עם זאת, דברים אלה יפים אך ורק לגבי החלק השנוי במחלוקת, דהיינו 6.25% מהחלקה, להם זכאי התובע. לגבי יתרת הזכויות שהעביר עלי לאכאבר בחלקה, משהצהיר עלי כי העביר לאכאבר את זכויותיו בחלקה מרצונו, ומשסבר כי המנוח היה חפץ בכך, בהעדר תביעה מצד היורשים האחרים, אשר היו מודעים להעברת הזכויות לאכאבר, ניתן להסיק כי הם ויתרו על זכויותיהם אלה.

בהעדר ראיה על ההוצאות שנגרמו לעלי לצורך העברת הבעלות ברבע זה על שמו, משחדל עלי להמציא ולו קבלה אחת על הכספים ששילם אם שילם לבעלים הרשומים של החלקה, ביחס לרבע החלקה שנרכשה על ידי אביו בחייו ולא הועברה על שמו, יועברו 3/48 חלקים מהחלקה על שם התובע, ללא תשלום סכום כלשהוא מטעם התובע.

סיכום
24. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את תביעתו של התובע ברובה הגדול, מקבלת אותה בחלקה, ונותנת פסק דין הצהרתי כדלקמן:

ביום 23/1/89 היה המנוח בעלים במחצית החלקה, והעניק לעלי במתנה מחצית מזכויותיו בה, דהיינו בעלות ברבע מהחלקה, באופן שהרבע הנותר שלא ניתן במתנה לעלי, נותר בעזבונו לאחר מותו ביום 26/2/90. משהעביר עלי את כל חלקיו בחלקה לאכאבר, זכאי התובע, מכח צוואת המנוח, להרשם כבעלים של 3/48 חלקים בחלקה, מחלקיה של אכאבר.

בנסיבות הענין, נוכח העברת הזכויות השנויות במחלוקת לאכאבר, אני רואה לחייב את עלי ואת אכאבר ביחד ולחוד בהוצאות התובע וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ואם לא ייעשה כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.