הדפסה

כחלון נ' רוכלוב

בפני כב' השופטת יעל טויסטר ישראלי
התובע
שמעון כחלון

נגד

הנתבעות

  1. לאה ג'רפי (נמחקה)
  2. רוכלוב גלינה
  3. ג'רפי יוחאי
  4. סגיטל (ג'רפי) איריס
  5. ג'רפי אורי
  6. סגיטל (ג'רפי) ורד
  7. ג'רפי חן

פסק דין

פתח דבר

1. בפני תביעה שעיקר עניינה הפעלת גן ילדים / פעוטון בבית דו משפחתי צמוד קרקע ברחוב שבזי 15/1 ביבנה, הידוע כגוש 4944 חלקה 37 (להלן: "הנכס").

2. התובע, הבעלים של הבית הגובל בנכס, טוען, כי הנתבעת 1 מפעילה את גן הילדים ללא רישיון, באופן המסב לו מיטרד, סבל, רעש, עגמת נפש ופגיעה ביכולת ההנאה משימוש סביר ממקרקעין אשר בבעלותו.

3. במסגרת התביעה שבפני, עותר התובע למתן צו להפסקת פעילות גן הילדים, הריסת חלק ממחסן הבנוי לטענת התובע בשטחו, וכן לפיצויים בגין ירידת ערך ביתו ונזקים אחרים שנגרמו לו ממוניים ושאינם ממוניים.

רקע עובדתי

4. התובע הוא הבעלים והמחזיק הבלעדי של הבית ברחוב שבזי 15/2 ביבנה, (להלן: "הבית"), הגובל בנכס הנתבעים.

5. התובע עבר לגור בבית עם בני משפחתו בראשית שנת 2007.

6. הנתבעים 3-7 ה ינם הבעלים הרשומים של הנכס, אשר צמוד לביתו של התובע (להלן: "הנכס" או "הפעוטון").

7. הנתבעת 2 מפעילה בחלקו של ה נכס גן ילדים/פעוטון (להלן: "הפעוטון"). בחלקו האחר של הנכס מתגוררת הגב' ג'רפי לאה (אמם הקשישה של הנתבעים 3-7), אשר נמחקה כנתבעת מכתב התביעה.

טענות הצדדים

טענות התובע:

בפי ב"כ התובע מספר טענות כפי שיפורט להלן:

א. הפעלת גן ילדים בנכס ללא רישיון, ורעש הבוקע מהגן המהווה מטרד ליחיד.

8. לטענת התובע, מופעל בנכס גן ילדים הפועל ללא רישיון כדין. גן הילדים פועל משעה 06:30 ועד 18:00.

9. הפעילות בגן מייצרת רעש, הפרעה ומטרד ולתובע עילה, הן מכוח מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") ומכוח הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודה בגין פעילות שלא על פי החוק.

ב. חלוקת הנכס לשתי דירות

10. התובע טוען, כי הנתבעים חילקו הנכס לשתי דירות נפרדות, בחלק אחד גרה הגב' לאה ג'רפי ובחלק אחר מפעילה הנתבעת 2 את גן הילדים ללא היתר.

11. חלוקת הנכס לשתי דירות אינה כדין, גורמת לתובע נזק בכך שבנכס מתגוררות שתי משפחות נפרדות במקום משפחה אחת. בהתאמה, התשתיות והמשאבים צריכים להתחלק עם משפחה נוספת (ביוב, חניה וכו'). אילולא חלוקת הנכס, לטענת התובע, לא היה מופעל גן הילדים וכך היה נמנע מהתובע מטרד מהנכס.

12. חלוקת הנכס לשתי יחידות, ללא היתר, מהווה עבירה על דיני התכנון והבניה והינה מעשה נזיקי – עוולת מטרד ליחיד והפרה חובה חקוקה.

ג. נזק כספי ממערכת הביוב של הנתבעים 3-7

13. התובע טוען, כי מערכת הביוב של הנכס הייתה פגומה. גרמה להצפות, סתימות ומפגעי ריח ותברואה, אשר גרמו לו הן למטרד, הן לנזקים ממוניים והן לעגמת נפש רבה בעקבות הריחות מהביוב של הנתבעים.

ד. חריגת מחסן הנתבעים מגבולות שטח הנכס

14. לטענת התובע, על פי מדידות שערך באמצעות מודד מוסמך, מחסן הנתבעים, המצוי בשטח הנכס בנוי בחלקו גם על שטח בבעלותו של התובע. המעשה מהווה פלישה למקרקעין ותפיסת מקרקעין שלא כדין.

ה. הסעדים

15. לטענת התובע, נזקיו נאמדים בסך 443,498 ₪ כמפורט להלן:

א. נזקים ממוניים בעקבות התנהלות הנתבעים בעניין מערכת הביוב - 43,498 ₪.
ב. ירידת שווי ערך הבית בגין חלוקת הנכס לשתי דירות והפעלת גן הילדים –
300,000 ₪.
ג. נזק בלתי ממוני - עוגמת נפש- 100,000 ₪.

16. נוסף על כך, התובע עותר לסעדים הבאים:
א. צו אשר יורה לנתבעים על סגירת הגן, והפסקת כל המטרדים לאלתר.
ב. צו שיורה לנתבעים לסלק את חלקו של המחסן הבנוי, לטענת התובע, בחלק משטחו.

טענות הנתבעים

א. הפעלת פעוטון בנכס

17. לטענת הנתבעים, בנכס מופעל פעוטון, להבדיל מגן ילדים, אשר שוהים בו כעשרה ילדים בלבד.

18. עוד טוענים הנתבעים, כי הפעלת פעוטון אינה מצריכה רישיון או היתר לשימוש חורג. מעבר לכך, הפעלת הפעוטון עומדת בכל הקריטריונים הנדרשים.

19. פעילות הפעוטון אינה מורגשת. זאת ועוד, בסמוך לביתו של התובע קיים בי"ס יסודי, תחנת אוטובוס וכביש ראשי, אשר גורמים לרעש ממילא. מכל מקום, בעת רכש התובע את ביתו, התנהל בנכס גן ילדים ("חגיגן"), כך שממילא היה התובע מודע לפעילות שנעשית בנכס עובר לרכישת ביתו.

20. הנתבעים טוענים, כי לא נגרמה כל ירידת ערך לביתו של התובע עקב הפעלת הפעוטון וכי לא נגרם לו כל נזק אחר בעניין זה ו/או מטרד.

ב. חלוקת הנכס

21. לטענת הנתבעים, לא קיימת בנכס יחידת מגורים נוספת. נכס הנתבעים קיים ללא שינוי כ- 60 שנה ואף בבדיקה שערכה העיריה, נמצא כי אין יחידת מגורים נוספת בנכס.

ג. מערכת הביוב

22. לטענת הנתבעים 3-7 , מערכת הביוב משותפת ל- 4 בתים. הבעיה במערכת הביוב הייתה בחלקו של השכן, מר סעיד, אשר גרמה לעליית הביוב על גדותיו בבריכה המצויה בשטח נכס הנתבעים. מערכת הביוב הינה באחריות כל השותפים במערכת , לרבות התובע, וגם הנתבעים נאלצו לבצע פעולות ולהוציא הוצאות כספיות מעת לעת לשחרור סתימות ותקלות במערכת הביוב המשותפת כאמור ל- 4 נכסים.

23. מכל מקום, עירית יבנה/תאגיד המים והביוב של עירית יבנה, ביצעו החלפה של קו הביוב, והנתבעים וכך גם התובע, שילמו כל אחד את חלקו היחסי בגין החלפת קו הביוב ותיקונו ומאז מערכת הביוב תקינה.

ד. חריגת המחסן מגבולות שטח הנכס,

24. לטענת הנתבעים, המחסן נבנה לפני עשרות שנים. התובע רכש את הנכס שהמחסן היה בנוי במקום בו הוא קיים היום. מכל מקום, המחסן אינו חורג משטח הנכס. בעניין זה מפנים הנתבעים לכך כי על המפה שצורפה על ידי התובע נרשם כי "אינה לצורך רישום" וכן כי לא ניתן ללמוד ממנה על חריגה כלשהי של המחסן משטח הנתבעים.

דיון והכרעה

א. הפעלת הפעוטון ומטרד ליחיד - רעש

25. בעניין הפעלת הפעוטון נדרשת הכרעתי בשאלה האם פועל הפעוטון ללא היתר והאם פעילותו מהווה מטרד ליחיד של רעש?

26. הנתבעים טוענים, כאמור כי בנכס מופעל פעוטון המונה כ- 10 ילדים ובתור שכזה, לא נדרש בגין הפעלתו היתר לשימוש חורג.

27. התובע פנה בעניין הפעלת הפעוטון לגורמים שונים, לרבות לעירית יבנה ונציג תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. במענה לפניותיו, הובהר לתובע, הן על ידי עירית יבנה והן על ידי נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, כי הפעלת פעוטון המונה פחות מ- 12 ילדים אינה טעונה היתר לשימוש חורג. ראה מכתב נציבות תלונות הציבור מיום 3.3.11 – (מסומן נ/2 -3), מכתב מעירית יבנה מיום 25.8.11 – (מסומן נ/2 -4) ומכתב העיריה מיום 6.10.11 – (מסומן נ/3 -3 א').
בעניין זה ראה גם ע"פ 846/01 מחוזי נצרת, הרצל משה נ' הועדה לתכנון ובנייה – פורסם במאגרים המשפטיים.

28. התובע לא הוכיח, כי בפעוטון שוהים יותר מ- 12 ילדים. במהלך עדותו, טען התובע, כי בגן שוהים 20 ילדים, אולם מדובר באמירה בעלמא, שאינה נתמכת בכל ראיה שהיא. יתרה מכך, התובע העיד כי אף פעם לא ב יקר בפעוטון (פרוטוקול עמ' 14 ש' 16). בעניין זה יאמר, כי בתצהירו טען התובע, כי הגן מונה 15 ילדים, ואולי אף יותר, וכי גם אם ימצא כי מספר הילדים בגן הוא 10, הרי שהפעילות בפעוטון מטיבה, יוצרת מטרד.
מנגד, את עדותה של הנתבעת, כי בפעוטון שוהים עד 10 ילדים מצאתי אמינה ואף עולה בקנה אחד עם בדיקות שונות שערכה עירית יבנה (פרוטוקול עמ' 25 ש' 6-13).
לא נעלמה מעיני תגובת עוזר ראש העיריה מיום 14.4.11, המציינת כי הפעוטון מונה 15 ילדים. יחד עם זאת, בבדיקות מאוחרות יותר בפעוטון, נמצא כי הפעוטון אינו מונה יותר מהמכסה המותרת כאמור.

29. לאור כל האמור, כפי שפורט לעיל, עולה בבירור, כי הפעלת הפעוטון במתכונת הפעלתו אינה מצריכה היתר לשימוש חורג ובסיבות אלה, נדחית טענת התובע בעילת הפרת חובה חקוקה אשר התייחסה להפעלת הפעוטון ללא היתר לשימוש חורג.

30. עדיין נותרת בעינה השאלה האם נגרם לתובע מטרד ליחיד, בגין הרעש הבוקע, לטענת התובע, מהפעוטון?

כללי

31. סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין שעניינו מטרד ליחיד קובע:
"מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק" (ההדגשות אינן במקור).

32. המבחן לקיומו של מטרד ליחיד, כמובנו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין הוא מבחנו של האדם הסביר, בהתחשב בנתונים הסביבתיים. (ראו ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח'- פורסם במאגרים המשפטיים).

33. בפסיקה נקבעו שני מאפיינים עיקריים להפרעה העולה כדי מטרד ליחיד:
"א. ההפרעה חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת.
ב. מידתה של ההפרעה, כמוחשית או כקלת-ערך נמדדת על פי אמות המידה של זכותו של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, כאשר הזכות לשימוש "סביר" במקרקעין נבחנת לפי אמות-מידה אובייקטיביות ביחס לתוצאות המעשה לגבי האדם המוטרד, ולא ביחס לטיבו של המעשה עצמו".
(ראה ע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' שוורץ - פורסם במאגרים משפטיים).

34. בפסק הדין בעניין אתא שלעיל, נקבע כי "האינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים. מתחייבת על-כן מעין התאמה ואף פשרה – המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מגיע כדי "הפרעה ממשית"". ( שם בעמ' 796, ראו לעניין זה גם ע"א 403/73 בצלאל נ' סימנטוב- פורסם במאגרים משפטיים).

35. פרשנותה של עוולת מטרד ליחיד מעלה אם כן את הצורך לבצע איזון נחוץ בין זכותו של התובע ליהנות מן השימוש במקרקעין בלא הפרעות, לבין אינטרס הנתבע יוצר ההפרעה, לעשות שימוש במקרקעין שלו ללא מגבלות.

מן הכלל אל הפרט

36. נשאלת כאמור השאלה, האם הפעוטון המצוי בנכס הנתבעים מהווה מטרד ליחיד כפי שטוען התובע. אני סבורה, כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה כפי שיפורט להלן.

37. ראשית, יש לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע רכש את ביתו בו בזמן שפעל בנכס גן ילדים אחר בשם "חגיגן". אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול קיומה של עוולת "המטרד ליחיד", שכן נקבע במפורש בסעיף 46 לפקודה, כי " בתובענה של מטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנידונים".
יחד עם זאת, יש בעובדה זו כדי להוות שיקול רלוונטי במאזן השיקולים הבוחנים את סבירות ההנאה שמבקש התובע להפיק מרכושו (ראה לענין זה תל"א 3261-04 א' ואח' נ' ארן אילנית גן "פלא גן" ואח'- פורסם במאגרים משפטיים).

38. התובע טוען בכתב התביעה, בתצהיריו ובסיכומיו כי רעש הילדים הבוקע מהפעוטון גורם לו למטרד. כאשר נשאל התובע כיצד הוא מבחין בין רעשי רקע אחרים לרעש הילדים, וזאת נוכח העבודה כי סמוך לביתו קיים כביש, בית ספר יסודי ותחנת אוטובוס, הוא השיב:
"ש. איך אתה מבחין בין הקולות?
ת. אני מצטער אני לא שומע.
ש. איך את מבחין בין הקולות?
ת. לא יודע איך להסביר לך, אני שומע בכי של ילדים וזה לגמרי שונה מאשר לשמוע ילדים בגיל-10 שמשחקים.
ש. אם היתה גרה משפחה של 12 נפשות בבית היה הבדל?
ת. לא, אבל לא כל הילדים היו בגיל קטן שאני צריך לשמוע כל יום בוכים".
(פרוטוקול עמ' 15 שורות 3-4 ; 9-13).

39. בחקירתו התקשה התובע להסביר, כיצד הוא מבחין בין הרעשים השונים הבוקעים מסביבת ביתו וכיצד הוא מייחס את הרעש הנטען דווקא לפעוטון (ראה פרוטוקול עמ' 15).

40. לא זו אף זו, התובע לא צירף לכתב התביעה או לתצהיריו חוות דעת מומחה בעניין הרעשים הנטענים על ידו אשר מגיעים, כך לטענתו, לכדי מטרד של ממש. מעבר לכך, התובע לא הציג בתמיכה לטענותיו עדויות רלוונטיות של גורמים נוספים כגון שכנים המתגוררים בסמיכות לפעוטון, אשר יכולים היו לשפוך אור באשר לקיומו של המטרד ולחזק טענותיו.

41. עדותה של הנתבעת 2, גננת הפעוטון, הייתה סדורה, עקבית ואמינה בעיני. מעדותה התרשמתי כי הפעוטון מתנהל בשעות מקובלות ובאופן מקובל, לרבות שעות ההגעה, יציאה מהפעוטון ושהות בחצר. עוד העידה כי הילדים אינם שוהים בחצר הנכס בשעות המנוחה.

42. בעניין זה עלי לציין, כי מקובלת עלי טענת התובע כי מהפעוטון בוקע רעש מסוים וכי ריכוז של פעוטות, קולותיהם ובכיים (לעיתים) עלול להפריע לתובע. במילים אחרות, נדמה כי קשה לחלוק על כך, כי מגורים בסמוך לפעוטון עלולים לגרום לאי נוחות סובייקטיבית. ברם, התובע לא צירף לחוות דעתו, חוות דעת של מומחה או כל ראיה אחרת שהיא, ממנה ניתן היה ללמוד על עוצמתו של הרעש ולבחון האם מדובר במקרה דנא, ב"הפרעה של ממש" וכיצד הדבר עומד באיזון בין האינטרסים המתנגשים של שני הצדדים.
הנתבעת 2 העידה , כי הפעוטות משחקים בחצר הנכס שעות ספורות בלבד מדי יום, שלא בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות המנוחה. לא הוכח על ידי התובע כי הגן פועל בצורה בלתי סבירה או יוצר מטרד באופן החורג ממשוואת איזון האינטרסים הרגילה במקרים אלו בשים לב ל איזון האינטרסים עליו מצווה בית המשפט בעילת המטרד ליחיד, ובשים לב לכך כי כבר נפסק על ידי הערכאות השונות, כי אין מנוס מלאפשר קיומם של גני ילדים ופעוטונים בבתי מגורים, אף אם מצב זה אינו אידאלי.
ראה עתירה מינהלית 1155/00 צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז ואח' – פורסם במאגרים המשפטיים:
"מדברים שאמרתי עד הנה, יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסוימת.
לכן טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעז (NOT IN MY BACK YARD) - NIMBY ובשפת עבר אולי לבא"ש (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזו בד"כ לא תצלח."

43. ויודגש איזון האינטרסים מחייב את שני הצדדים ולפיכך, על הפעוטונים השוכנים בבתי מגורים להיות מופעלים בצורה סבירה ולהקפיד שלא לגרום למטרד לשכניהם, בעוד שהשכנים צריכים לגלות, איפוק, סבלנות וסובלנות על אף אי הנוחות הכרוכה בכך. כאמור, במקרה שלפני התובע לא הוכיח כי נגרמת לו הפרעה של ממש אשר חורגת מגבולות הסבירות ובנסיבות אלו, לא מצאתי כי התובע הוכיח כי הפעוטון הופעל בצורה בלתי סבירה ויצר מטרד המגיע לכדי עוולת מטרד ליחיד, כפי שטען התובע.

ב. חלוקת הנכס לשתי דירות

44. התובע טען כאמור, כי הנתבעים חילקו את הנכס לשתי דירות נפרדות וכי פיצול הנכס נעשה בלא היתר בניגוד לדיני התכנון והבניה. עוד טע ן התובע בעניין זה, כי גב' רוכלוב - נתבעת 2, מתגוררת בפועל ביחידה המשמשת לצורך הפעלת הפעוטון, ומשכך גרות למעשה בנכס שתי משפחות שונות.
מר חן ג'רפי, נתבע 7 הבהיר בחקירתו כי בחלק מהנכס גרה אמו (מי שהיתה נתבעת 1 ונמחקה מכתב התביעה) ואילו חלק אחר של הנכס משמש לצורך הפעלת הפעוטון על ידי הנתבעת 2 (פרוטוקול עמ' 20 ש' 9-14).

45. יש לציין, כי טענ ת התובע בדבר חלוקת הנכס לשתי יח ידות לא אוזכרה בכתב התביעה ובאה לידי ביטוי רק בתצהיר התובע. למעלה מן הצורך אדון בקצרה בטענה זו.

46. התובע פנה לעירית יבנה בעניין זה, העירייה השיבה לתלונותיו של התובע וציינה, כי: "למעט שינויים פנימיים לטובת הפעוטון, אין יחידות מגורים נוספות בנכס." (מסומן נ/3 3א').

47. התובע לא הוכיח את טענתו כי בנכס מתגוררות שתי משפחות וכי הנתבעת 2 מתגוררת עם משפחתה ביחידה המשמשת לפעוטון, וניכר כי טענה זו נטענה בעלמא, מה עוד שכאמור נדחתה ע"י הרשויות המוסמכות. מעבר לכך, התובע העיד כאמור כי כלל לא ביקר בנכס.

48. זאת ועוד, התובע לא הוכיח למעט שימוש מעורב בנכס (למגורים ופעוטון), אשר כאמור אינו מצריך היתר לשימוש חורג (כמפורט בהרחבה לעיל בפרק א ( , כי בנכס קיימת יחידת מגורים נוספת. בעניין זה יש לציין, כי הפעלת פעוטון בחלק מן הנכס מטיבה וטבעה דורשת ומצריכה שינויים, הפרדות והתאמות לדרישות התפעוליות.

49. לאור כל האמור, טענתו של התובע באשר לחלוקת הנכס לשתי יחידות לצורכי מגורים לא הוכחה, ומשכך נדחית.

ג. מערכת הביוב

50. התובע טוען, כי מערכת הביוב של הנתבעים 3-7 הייתה ישנה, גרמה להצפות, סתימות וריחות קשים דבר אשר גרם לו מטרד והצריך מהתובע להוציא כספים.

51. אין מחלוקת בין הצדדים כי מערכת הביוב משותפת ל-4 משפחות/ארבעה נכסים שונים (ראה פרוטוקול עמ' 12 שורות 14-15 ).

52. מעבר לכך, כפי שעולה ממסמכים אשר הוגשו, בשל העובדה כי המערכת משותפת ל- 4 נכסים, כל סתימה או קלקול בצנרת הביוב באחד הנכסים, עלולה להשפיע על ביתו של דייר אחר המחובר למערכת הביוב המשותפת (ראה תגובת נציבות תלונות הציבור מיום 3.3.2011- מסומן נ/2- 3).

53. התובע העיד בחקירתו, כי דווקא משפחה אחרת, משפחת סעיד , המחוברת אף היא למערכת הביוב , סירבה שייכנסו לחצרה , על מנת לבצע את התיקון הדרוש. התובע אף העיד באותו הענין כי במקרה של סתימה אצל משפח ת סעיד יגרור הדבר לסתימה בביוב של הנתבעים. (ראה פרוטוקול עמ' 13 שורות 16-17 וכן עמ' 12 ש' 21-22 ).

54. מעבר לכך, התובע אף העיד כי הנתבעים טיפלו מעת לעת במערכת הביוב בשטחם. (פרוטוקול עמ' 13 שורות 12-13).

55. לאור כל האמור, עולה כי מדובר במערכת ביוב משותפת אשר האחריות לתקינותה משותפת לכל 4 המשפחות המחוברות למערכת הביוב.

56. זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 2012 הוחלפה תשתית הביוב על ידי תאגיד המים והביוב, מי יבנה . התאגיד גבה מכל אחד מ- 4 השותפים במערכת הביוב סך של 8,000 ₪ ואף השתת ף במימון חלק מהעלויות להחלפת תשתית הביוב וכי מאז אין בעיות במערכת הביוב.

57. לאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לעניין זה, עולה כי הנתבעים אכן שלמו את חלקם היחסי בעלות התיקון באופן זהה לתובע.

58. מכל האמור לעיל, התובע לא הוכיח טענתו כי דווקא הנתבעים הם אלו האחראיים לנזקים הנטענים בצנרת הביוב. כאמור, מערכת הביוב משותפת ל- 4 בתים, כאשר כל סתימה או נזק באחד הבתים עלולים להשפיע על ביתו של דייר אחר המחובר למערכת הביוב המשותפת. כפי שציינתי, גם ההוצאה הכספית לצורך החלפת צנרת הביוב הייתה זהה ומשותפת. משכך, טענתו של התובע בדבר הנזקים הנטענים כתוצאה ממערכת הביוב של הנתבעים דווקא לא הוכחה ובשל כך, היא נדחית.

ירידת ערך הבית-

59. התובע טוען לירידת ערך הבית, וזאת בגין חלוקת נכס הנתבעים לשתי יחידות, פעילות הגן, הרעש והמפגע הסביבתי שמהווה הגן. התובע זנח טענה זו בסיכומיו, והזכירה בשלוש מילים בלבד (סעיף 34 לסיכומים). הלכה פסוקה היא כי בעל דין אשר זנח טענה מסוימת מטענותיו בשלב הסיכומים נחשב כמי שזנח טענתו, ובית המשפט לא יתייחס אליה ודינה להידחות.

"כלל גדול נקוט בידי בית-המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסויימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על-ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה." (ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 678-677 (1967)).

60. למעלה מן הצורך אדון בקצרה בטענה זו לגופה.

61. התובע צירף לתצהיריו חוות דעת שמאי (נספח ח') אשר קבעה כי ירידת ערך לבית הינה בסך של 300,000 ₪. יחד עם זאת, בעדותו ציין התובע כי רכש את ביתו בשנת 2005 בשווי של 1,052,800, ₪ כאשר על פי הערכתו של השמאי, באותה חוות הדעת, שווי ביתו מוערך כיום ב- 1,900,000 ₪.
"ש. בכמה רכשת את הנכס בשנת 2005?
ת. לא יודע. 230,000 דולר ושיפצתי הכל מחדש.
ש. 224,000 דולר בשקלים 1,052,800 ש"ח.
ת. כן.
ש. חוות דעת שמאי מצוין כי הבית שווה 1,900,000 ₪.
ת. אני מקבל אם זה מה שהשמאי אומר".
(פרוטוקול עמ' 16 שורות 21,25-26, 30-31).

62. מעבר לכך, התובע רכש את ביתו בשנת 2005, כאשר גן ילדים בשם "חגיגן" , אשר מנה כ- 20 ילדים, פעל בנכס הנתבעים 3-7 . בנסיבות אלה, לא נעשה כל שינוי מהותי חדש בסביבת ביתו של התובע אשר יש בו כדי לגרום לירידת ערך כפי שניסה התובע לטעון.

63. לאור כל האמור, ולאור העובדה כי התובע זנח טענתו בדבר ירידת ערך, ומשאף שמאי התובע קבע בחוות דעתו, כי ערכו של הבית אותו רכש התובע בשנת 2005 דווקא עלה בצורה נכר ת, וזאת על אף סמיכותו לפעוטון, הרי שטענת התובע בדבר ירידת ערך נדחית.

חריגה מגבולות שטח נכס הנתבעים-

64. התובע טוען, כי המחסן הבנוי בשטחם של הנתבעים 3-7, בנוי בחלקו גם על שטחו של התובע. התובע צרף מפת מדידה כדי לתמוך בטענתו (נספח ז' לתצהיר התובע).

65. עיון במפת המדידה המצורפת מעלה כי היא אינה לצורכי רישום. מעבר לכך, המפה המצורפת אינה מתייחסת לקו הגבול בין הבתים או לחריגה כזאת או אחרת של מחסן הנתבעים לשטח שבבעלות התובע. כך או כך לא ניתן ללמוד מהמפה דבר לענין טענת התובע.
נוסף על כך, גם התובע בחקירתו לא ידע להצביע על החריג ה כפי שלטענתו מוצגת במפת המדידה.
"ש. קו הגבול מציין חריגה?
ת. אני לא יודע על מה אתה מדבר.
ש. בחוו"ד שמאי יש התייחסות לקו הגבול?
ת. אני אומר שבמידה ואין חריגות בניה אז אין אבל אם יש חריגות בנייה שיהרסו את המחסן ויבנו אותו בחצר שלהם".
(פרוטוקול עמ' 18 שורות 14-15, 23-25).

66. לאחר שעיינתי במפת המדידה ושמעתי עדות התובע, מצאתי כי התובע לא הוכיח טענתו בדבר חריגת המחסן לשטחו. זאת ועוד, התובע אף לא זימן את המודד אשר ערך המפה מטעמו לעדות, על כל המשתמע מכך.

67. התובע טוען, כי מאחר והנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית ולא הביאו כל ראיה אחרת בעניין זה יש להפעיל דווקא כנגדם החזקה הראייתית בדבר הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית. איני מקבלת טענתו של התובע בעניין זה, שכן נטל הראיה בעניין זה חל על התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. לאור כל האמור, ומאחר שקבעתי כי מפת המדידה מטעם התובע אינה מוכיחה כל חריגה של מחסן הנתבעים ו/או פלישה לשטחו , הרי שהתובע לא הרים את נטל הראייה והשכנוע, ומשכך לא הוכיח טענתו.

עגמת נפש

68. התובע טוען, לנזק בלתי ממוני – עוגמת נפש, וזאת בעקבות פגיעה באורח חייו נוכח המטרד הנטען. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לענין ונסיבותיו של המקרה דנן, ומאחר שנדחו כל טענותי ו של התובע אשר נטענו בתובענה זו, הרי שממילא דינה של טענה זו להידחות אף היא.

סוף דבר-

69. התביעה נדחית, כך גם נדחים צווי עשה ו/או צו מניעה הקבוע המבוקשים על ידי התובע.

70. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים 2-7 ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט ע ו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.
הסכום ישולם לנתבעים 2-7 תוך 30 יום מהיום.
לא ישולם הסכום, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014, בהעדר הצדדים.