הדפסה

כורם נ' עננה בע"מ ואח'

בפני
כבוד השופט דר' עדי זרנקין

תובעת

1. איה כורם
ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור ו/או אלעד פלג
בעז בן צור, משרד עורכי דין

נגד

נתבעים

  1. עננה בע"מ
  2. יניב דוידסון

ע"י ב"כ עוה"ד בנימין חורף ו/או עידו חיטמן
ממשרד עוה"ד יגאל ארנון ושות'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תקפותם של שלושה הסכמים שנחתמו ביום 5.9.05 (להלן- "ההסכמים") בין הגב' איה כורם, זמרת, מחברת ומלחינה (להלן "כורם") לבין חברת עננה בע"מ , העוסקת, בין היתר, בהוצאה לאור ובהפקות של יצירות מוזיקליות, ספרותיות ואומנותיות, מימון הפקות תקליטים, ובניהול עסקיהם של יוצרים ואמנים (להלן- " עננה"). עניינם של ההסכמים הוא ניהול פעילותה האומנותית של כורם, הסדרת הבעלות בזכויות היוצרים של כורם, הוצאה לאור של יצירותיה וחלוקת התגמולים בגינן.

ההליכים
1. בת"א 56169-03-11 עתרה כורם ל מתן סעד הצהרתי, לפיו יצהיר בית המשפט כי ההסכ מים שנחתמו בינה לבין עננה, בוטלו על ידה כדין, ומשכך זכאית היא לסעד של מתן חשבונות, כאשר הסעד הכספי הוערך על ידה בסך של 1,269,000 ₪ (להלן- "תביעת כורם").

2. בת"א 11654-07-11 עתרו עננה ומר יניב דוידסון (מנהל ובעלים של חברת עננה, להלן יכונה "יניב") למתן סעד הצהרתי המצהיר כי שלושת ההסכמים הינם בתוקף (להלן- " תביעת עננה"). יצוין, כי במסגרת תביעת כורם, ובטרם הוגשה תביעת עננה, הגישה עננה בקשה לצו מניעה זמני, אשר במסגרתו נתבקש בית המשפט להצהיר כי עד למתן הכרעה סופית בתיק העיקרי יהא כל אחד מהצדים זכאי לזכויות שהוקנו לו בהסכמים, וכי כורם תהא מנועה מלפעול בניגוד לאמור בהסכמים.

3. ביום 11.9.11 אוחד הדיון בשני התיקים הנ"ל, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בבש"א 6527/11.
כחודשיים לאחר מכן, ביום 7.11.11 ניתן על ידי צו מניעה זמני, בהסכמת הצדדים, בו נקבע, כי עד למתן פסק הדין, כורם תהא רשאית להופיע בציבור, ולשם כך תהא רשאית להתקשר עצמאית עם מארגני המופעים, ובלבד שלא תקנה להם זכויות כלשהן בקשר עם פעילותה האומנותית, ללא הסכמת עננה. עוד נקבע בצו, כי עננה תשתף פעולה עם כורם, ולא תעמיד מכשולים על דרכה ולא תסרב לפנייתה של כורם מטעמים לא סבירים.
כמו כן, הסכימו הצדדים כי כורם תודיע לאקו"ם על ביטול ההקפאה של העברת התמלוגים לעננה, כך שעננה תקבל מחצית מהתגמולים המגיעים מאקו"ם.
 
ההסכמים נשוא הדיון
ביום 5.9.05 נחמו בין עננה לכורם שלושה הסכמים: "הסכם ניהול" (ת/1), "הסכם מו"לות/ פאבלישינג" (ת/2, להלן יכונה "הסכם הוצאה לאור") ו"הסכם הפקת אלבומים" (ת/3).

4. על פי הסכם ההוצאה לאור, העבירה כורם לעננה הן את זכויות היוצרים שלה ביצירו ת (יצירות הוגדרו במבוא להסכם כ"לחנים ו/או מילים של שירים ו/או ספרים ו/או תסריטים ו/או מחזות ו/או יצירות") שנוצרו לפני תקופת ההסכם והן את זכויות היוצרים ביצירות שתיווצרנה במהלך תקופת ההסכם. על פי סעיף 2 בהסכם הנ"ל, הוסכם בין הצדדים, כי כורם תעביר לעננה את כל הזכויות הכלולות בהגדרה "קופירייט" שבחוק זכות יוצרים, 1911, לרבות:
"זכויות הדפסה, הפצה, העתקה, תרגום, זכויות מכניות, ביצוע פומבי, הקלטה, הסרטה, הצגה, שידורי רדיו וטלויזיה, חריטה, צילום וכל צורה אחרת ו/או נוספת של עיבוד והוצאה לאור".

תמורת מכירת זכויותיה התחייבה עננה לשלם לכורם 50% מהתמלוגים שהיא תקבל מ מכירת תקליטים או כל רפרודוקציה אחרת ומביצוע היצירות בארץ ובחו"ל (סעיף 4 בהסכם).

5. על פי הסכם הניהול, התחייבה כורם למנות את עננה, באופן בלעדי, כמפיקה וכמנהלת עסקיה בכל הקשור והכרוך בפעילותה האומנותית בתחומי המוזיקה והבידור.
פעילות אומנותית הוגדרה בסעיף 2.1 בהסכם הניהול כך: "חיבור טקסטים, כתיבת לחנים, הקלטות, הופעות, עסקי בידור ושעשועים מכל סוג ובכל מקום ואירוע, ספרות, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, רדיו, ג'ינגלים, הפקות מוסיקליות , חסויות מסחריות, פרסומות, צילומים, אינטרנט, סלולאר, התקשרויות עם חברות תקליטים וחברות הפצה, מו"לות, מוצרי לוואי, יחסי ציבור, ייצוג וכל כיוצא בזה".
בנוסף, התחייבה כורם בהסכם, כי לא תשתמש בשירותיו של כל אדם או גוף אחר כמייצג, סוכן, אמרגן ו/או מנהל, מנהל אישי ו/או עסקי ביחס לפעילותה האומנותית.
תחת סעיף 9 בהסכם הניהול, שכותרתו "התמורה", הסכימו הצדדים כדלהלן:

"9.1 בתמורה לפעילותו של המפיק על פי הסכם זה יהיה המפיק זכאי ל- 50% (מחצית) ממחזור ההכנסות הנובע ו/או הנגרם מפעילותו של האמן, במישרין ו/או בעקיפין בארץ ובחו"ל. למרות האמור לעיל הרי שהמפיק לא יהיה זכאי לתמורה כלשהי מתוך הכנסות האמן הנובעות מאמנות העיצוב, עיצוב תפאורה, ציור, הפיסול או כל אמנות אשר לא נכללת בהגדרת הפעילות האומנותית כאמור בסעיף 2.1 לעיל. בנוסף ולמניעת ספק, מובה [צ"ל מובהר] בזה כי המפיק לא יהיה זכאי לתמורה כלשהי מתוך הכנסות האמן אשר בגינן זכאי המפיק לתמורה מכח הסכם המו"לות ו/או מכח הסכם הפקת האלבומים הנחתמים בינו לבין האמן.

9.2 תקבולים ו/או הכנסות בגין פעילותו האומנותית על פי הסכם זה יגבו ויתקבלו על ידי המפיק ולאחר קיזוז חלקו של המפיק בהתאם להוראות הסכם זה תועבר היתרה לאמן.

9.3 "תקבולים" ו/או "הכנסות" לצורכי הסכם זה משמעם: כל התקבולים ו/או הכנסות ו/או תמלוגים ו/או הזכויות ו/או דיבידנדים ברוטו ו/או טובות הנאה מכל מין וסוג שהוא בניכוי מע"מ ובניכוי ההוצאות התפעוליות הקשורות בפעילות האמנותית".

על פי סעיף 10.4 בהסכם הניהול, הוסכם בין הצדדים כי במקרה ויניב יפסיק להיות מנהל עננה, בנסיבות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויותיה של כורם על פי הסכם הניהול, או אז תהא כורם זכאית לבטל את ההסכם, בהודעה מראש ובכתב של 120 יום.

הסכם הפקת אלבומים
6. עיקרו של הסכם הפקת אלבומים הוא מתן זכות בלעדית לעננה להפיק ולממן את ההקלטות של יצירות כורם, להפיק ולהוציא לאור אלבומים שיכתבו, יולחנו ויבוצעו על ידי כורם ומתן זכות בעלות לעננה בהקלטות, ב"מאסטרים", בתמלוגים ובזכויות הנובעות מהם (הסכם הקלטות בלעדי). על פי ההסכם הנ"ל , התחייבה עננה לטפל בכל האספקטים של הפקת אלבומים, בין היתר, התחייבה לדאוג למפיק מוסיקלי, לאולפן הקלטות, להתקשר עם חברת תקליטים וחברת הפצה לצורך הפצת אלבומים, לדאוג לייצור אלבומים ולדאוג ליחסי ציבור. בתמורה התחייבה כורם לא להתקשר בהסכם עם כל אדם או גוף אחר, בקשר עם הפקתם והוצאתם לאור של יצירות מוסיקליות, וכן התחייבה לחתום עם המפיק הסכם הוצאה לאור לגבי הפקת האלבומים.
לאור העובדה כי מרבית מטענות כורם נסבו סביב הסכם זה, להלן אביא את עיקרי ההסכם.

סעיף 2 בהסכם הפקת אלבומים, שכותרתו "השותפות", קבע כדלהלן:

"השותפות לפי הסכם זה הינה לצורך הפקתם והוצאתם לאור של אלבומים, לכל שימוש שהוא, לרבות שימוש באוספים של חברות תקליטים, קד"מ, מכירה, השכרה, השאלה, הענקת רישיון כזה או אחר, הורדות באמצעות האינטרנט, סלולאר וכל פורמט אנלוגי, דיגיטאלי הקיים היום ו/או יהיה קיים בעתיד והכול תוך שיתוף פעולה הדדי בין הצדדים כמפורט בתנאי הסכם זה.
[...]
לצורך הבהרה, מוסכם בין הצדדים כי המפיק הינו הבעלים היחיד, המוחלט והבלעדי של ההקלטות והמסטרים והוא אשר ייהנה לבדו מכל התמלוגים והזכויות הנובעות מההקלטות והמסטרים נשואי הסכם זה ".

סעיף 5 בהסכם הפקת אלבומים, שכותרתו "הוצאות הפקה", קבע כדלהלן:

"5.3. מוסכם בין הצדדים כי הואיל והוצאות ההפקה ימומנו על ידי המפיק, הרי שטרם חלוקת כל רווחים, יהיה המפיק זכאי לקבל הוצאות ההפקה מכל הכנסה ו/או תקבול עד לכיסוי מלוא גובה ההוצאות כשהן צמודות למדד (או לדולר האמריקאי – הגבוה מביניהם) ונושאות ריבית כחוק מיום הוצאתן ועד מועד התשלום בפועל.

5.4. במקרה של העדר הכנסות כדי כיסוי מלוא הוצאות ההפקה ו/או חלקן ו/או בכלל- ישיב האמן למפיק כספי ההוצאות כדי חלקו היחסי בשותפות וזאת בתוך פרק זמן של ששה חודשים מהודעת המפיק יחד עם זאת ולמרות האמור לעיל, מובהר ומוסכם במפורש כי האמן לא יידרש לעולם להחזיר כל הכספים כאמור אלא מתוך תקבולי פעילותו האומנותית ורק מתוך תקבולים אלה. במקרה שתקופת ההסכם הסתיימה ולאמן נותרה יתרת חוב למפיק כאמור לעיל, הרי אז תוארך אוטומטית תקופת הסכמי הניהול והפבלישינג הנחתמים בין הצדדים, עד למועד אשר בו תוחזר למפיק כל יתרת החוב הנ"ל מתוך תקבולי האמן".

בסעיף 6 בהסכם הנ"ל, שכותרתו "שיפוי ופיצוי", נקבע כדלהלן:

"6.2. הפסקת פעילות האמן טרם סיום הפקת כל האלבומים בגין סיבות התלויות בו תהווה הפרה יסודית של ההסכם ותחייב אותו בתשלום כל חלקו בהוצאות ההפקה תוך 60 ימים לאחר הפסקת הפעילות מכל מקור שהוא ואף שלא מתקבולי פעילותו האמנותית, ותעמוד למפיק הזכות למפיק [כך במקור] לקזז חלקו של האמן בהוצאות ההפקה מכל תקבול שיכנס לשותפות.

6.3. במקרה כאמור בסעיף 6.2. לעיל, תעמוד למפיק הזכות לקזז חלקו של האמן בהוצאות ההפקה מכל תקבול שייכנס לשותפות".

סעיף 8 בהסכם, שכותרתו "הכנסות השותפות וחלוקתן" קבע כי "חלקי הצדדים בהכנסות הינם 50% - 50% (סעיף 8.1). כן נקבע כי " רווחי הפעילות משמע הכנסות השותפות בניכוי כל הוצאות ההפקה" (סעיף 8.2.).
יצוין, כי על פי סעיף 9.1.1 בהסכם הפקת אלבומים, בדומה לסעיף 10.4 בהסכם הניהול, הוסכם בין הצדדים כי במקרה ויניב יפסיק להיות מנהל עננה, בנסיבות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויותיה של כורם על פי הסכם הניהול, או אז תהא כורם זכאית לבטל את ההסכם, בהודעה מראש ובכתב של 120 יום.

סעיף 9 בהסכם, שכותרתו "תוקף ההסכם והפעילות", נמצא בכל שלושת ההסכמים ולפרשנותו אדרש עוד בהמשך. סעיף זה קבע כדלהלן:

"9.1. מוסכם בין הצדדים כי הסכם זה יכנס לתוקפו למשך תקופה של לא פחות מ: 9 שנים, או למשך תקופה בה יווצרו על ידי האמן, באישור המפיק בכתב ומראש, ויצאו למכירה בחנויות 4 אלבומים ובנוסף אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, בסה"כ 6 אלבומים חדשים, לפי המאוחר מבין המועדים דלעיל (במניין זה לא יכללו הקלטת שירים בודדים, רצועות, קטעים לחו"ל, שיתופי פעולה, דואטים ו/או כל הקלטה שאינה הקלטת אלבום שלם ומלא). למפיק יש אופציה להאריך את תקופת ההסכם בלא פחות מ: 9 שנים נוספות, או למשך תקופה בה יווצרו על ידי האמן, באישור המפיק בכתב ומראש, ויצאו למכירה בחנויות 4 אלבומים נוספים ובנוסף אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, בסה"כ 6 אלבומים חדשים, לפי המאוחר מבין שני המועדים דלעיל (במניין זה לא יכללו הקלטת שירים בודדים, רצועות, קטעים מחו"ל, שיתופי פעולה, דואטים ו/או כל הקלטה שאינה הקלטת אלבום שלם ומלא). לצורך הארכת האופציה, לא תדרש הודעה מטעם המפיק והיא תוארך אוטומטית, אלא אם הודיע המפיק על כוונתו שלא לממש את תקופת האופציה. לאחר מכן ימשיך לחול ללא הצורך שבחתימת הסכם התקשרות אחר ו/או נוסף ו/או חדש.

[...]
9.2. תוקפה של הפעילות הינה מיום חתימה על הסכם זה וללא הגבלת זמן וכל עוד ינבעו הכנסות כתוצאה מהפקת אלבומים".

טענות כורם
7. את עתירתה למתן סעד הצהרתי, המצהיר כי היא ביטלה את ההסכם כדין, ביססה כורם על מספר עילות עיקריות: הפרות יסודיות של ההסכמים מטעם עננה, המזכות את כורם בסעד של ביטול והשבה, אי חוקיות ההסכמים והטעיית כורם בשלב המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכמים.
 
7.1. הפרות יסודיות מטעם עננה- בעניין זה טענה כורם, כי עננה הפרה את ההסכם מספר רב של הפרות יסודיות לאורך תקופת ההסכם, כאשר החל מאמצע שנת 2008, חדלה עננה מלבצע כל פעולה עבור התובעת מכוח ההסכם. וכך תיארה כורם את הפרות עננה בסעיף 76 בכתב התביעה:
"לא ניהלה או הפיקה את הקלטת הוידיאו קלפים; את הזמנת ההופעות וארגונן הנתבעת העבירה מהיום הראשון של ההסכם לצד ג'; לא נטלה חלק בהפקת ההקלטות; לא קידמה את הקלטות התובעת ולא קיימה יחסי ציבור; לא מילאה את תפקיד הניהול האישי; הפיצה את אלבומי התובעת באמצעות צדדי ג', ולתקופה הם לא נמצאו למכירה בחנויות רבות ובאופן כללי משך תקופות ארוכות תפקידים חיוניים בנתבעת לא אוישו, מה שגרם אצלה לחוסר תפקוד מוגבר; הנתבעת לא פעלה עבור התובעת כ"חברת תקליטים", כ- "מפיק" או כ- "מול" – כפי שהתחייבה בהסכם – ולא השקיעה בעבודתה של התובעת; הנתבעת לא השתדלה עבור התובעת בניגוד לציפייתה הסבירה והלגיטימית בהתקשרותה בהסכמי "ניהול", "הפקה" ו-"מו"לות" וגם בכך הפרה את ההסכם הפרות יסודיות. הנתבעים אף דחו כלאחר יד ובחוסר תום לב את טענותיה של התובעת בדבר הפרת ההסכם".

בנוסף להפרות נטענות אלו, טענה כורם כי עננה הסתירה ממנה את העובדה, כי היא קיבלה תמלוגים מאת "הפדרציה הישראלית לתקליטים והקלטות" (להלן- "הפדרציה"), בגין הקלטות של יצירות כורם, ואת התמלוגים הנ"ל שלשלה עננה לכיסה בלבד. בכך, לטענת כורם, הפרה עננה הן את חובת התשלום ו הן את חובת הדיווח.

7.2 גזילת זכות יוצרים, חוסר תום לב בשלב המו"מ והטעייה וטעות לפי סעיפים 13- 14 בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן- " חוק החוזים")- לטענת כורם, היא הוטעתה על ידי עננה ויניב בשלב המשא ומתן לכריתת ההסכמים, בכל הנוגע למהותם של ההסכמים.

הטעייה- לטענת כורם, בשלב במו"מ יניב הציג בפניה מצג מטעה, לפיו ההסכמים מכוננים יחסי שותפות, כאשר עננה מטעמה תשקיע את הכספים וכורם מצידה, תביא את הכישרון. לשם תמיכת טענתה, כי ה"עסקה" הוצגה לה כעסקת שותפות, הצביעה כורם על כך שהסכם הפקת אלבומים נוקט בלשון שותפות, כאשר המילה "שותפות" מוזכרת 10 פעמים בהסכם הנ"ל. בנוסף, הסעיפים הנוגעים לחלוקת הרווחים, בכל ההסכמים, קבעו חלוקה שווה בהכנסות או ברווחים.
לטענת כורם, עננה ויניב הטעו אותה לחשוב כי הם ישקיעו בה השקעה כספית מרובה, וכי מדובר ביחסי שותפות, ורק בשל הטעייה זו היא הסכימה להעביר להם את כל זכויות היוצרים שלה ביצירות ובהקלטות.
בנוסף טענה כורם, כי יניב ועננה הציגו בפניה מצג כאילו עננה היא חברת תקליטים, אשר תפיק את האלבומים בעצמה. לטענת כורם, אך מקובל וידוע הוא, כי חברת תקליטים אחראית על כל ההיבטים של הפקת לתקליט: הקלטה, הפקה מוסיקלית, ייצור, הפצה ומסחור של הקלטות, ללא כל השתתפות והחזר כספי מצד האמן. בתמורה להשקעתה הכספית, מקבלת חברת התקליטים את הבעלות בזכות היוצרים של היצירות ושל ההקלטות. לטענת כורם, עננה כלל לא פעלה כחברת תקליטים, היא לא נטלה חלק בהפקה המוסיקלית (האלבומים הופקו על ידי מפיק מוסיקלי חיצוני ועל ידי כורם), היא לא הפיצה בעצמה, היא לא "השקיעה" כספים, אלא שהיא שילמה את הוצאות כורם ודרשה את השתתפותה של כורם במחצית מן ההוצאות. לטענת כורם, אין לבלבל בין אשראי- אותו העמידה עננה לזכות כורם, לבין הוצאות, לבין מימון ביניים ולבין השקעה. לטענת כורם, עננה התנהלה כמתווכת, בין כורם לחברת תקליטים, ותו לא. לטענתה, אם היא הייתה יודעת במועד חתימת ההסכמים, כי עננה תעניק לה שירותי תיווך להפקת אלבומים, היא מעולם לא הייתה מסכימה להעביר לה את כל זכויות הבעלות ביצירות, ואף כל אמן ויוצר אחר לא היה מעבירים זכויות אלו.

חוסר תום לב- חוזה לטובת המנסח: לטענת כורם, עננה, המנסחת של ההסכמים, תמרנה אותה לחתום על שרשרת הסכמים, המנוסחים בעמימות ובחוסר קוהרנטיות, הגוזלים ממנה את זכויות היוצרים והבעלות ביצירות והקלטות. לטענת כורם, ההסכמים מקנים לעננה זכות בלעדית לבטל את ההסכמים ומשאירים בידה כוח רב. בנוסף, על פי נוסח ההסכמים, עננה לא התחייבה לתוצאות מסוימות באף אחד מן ההסכמים, כך למשל, בהסכם הפקת אלבומים נקבע כי: "האמן מאשר בזה כי ידוע לו שלא ניתן לקבוע כמות היקף השירותים להם הינו זכאי על פי הסכם זה" (סעיף 4.1). בנוסף, על פי נוסח ההסכמים, כל הזכויות שהועברו לעננה הועברו באופן אבסולוטי ובלתי הדיר, כך שגם במקרה ויבוטל ההסכם על ידי כורם, בגין הפרה של עננה, עדיין כל הזכויות יוותרו בידי עננה.

7.3 ההסכם נוגד את תקנת הציבור- לטענת כורם, המדובר בהסכם כובל (שכן התנאי להתקשרות עם עננה היה חתימתה על שלושת ההסכמים). בנוסף נטען, כי מדובר בהסכם פסול הנוגד את תקנת הציבור, לאור העובדה כי הוא מרכז את כל הכוח בידי עננה, מטיל בצורה לא פרופורציונאלית את מרבית העשייה על כורם ובעיקר לאור סעיף "תקופת ההסכם" אשר נמצא בכל ההסכמים. סעיף זה, לטענת כורם, קובע תנאים בלתי אפשריים לסיום ההתקשרות, שכן הסעיף קובע כי משך ההתקשרות הינה, לכל הפחות, תשע שנים, או לאחר שיופקו ויוצאו למכירה 4 אלבומים חדשים של כורם ובנוסף אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, לפי המועד המאוחר מבין השניים, כאשר ההסכם מוארך באופן אוטומטי לתשע שנים נוספות, או לתקופה בה יופקו ויוצאו למכירה 4 אלבומים חדשים של כורם ובנוסף אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, לפי המועד המאוחר מבין השניים. לאחר מכן, כך על פי הנוסח המקורי, ההסכם ימשיך לחול ללא הצורך שבחתימת הסכם התקשרות נוסף.

8. בשל כל הטענות שהועלו על ידי כורם לעיל, בשלהי שנת 2009 נערכו פגישות בין כורם ובין יניב והתנהלה התכתבות ביניהם ובין באי כוחם, בניסיון למצוא פיתרון המאפשר את המשך שיתוף הפעולה בין הצדדים.
ביום 3.8.09 נפגשו כורם ויניב, וכורם הודיעה ליניב כי היא מעוניינת לסיים את המערכת ההסכמית ביניהם ולצאת לדרך עצמאית.
ביום 24.8.09 נשלחה, באמצעות הדואר האלקטרוני (להלן- "דוא"ל"), תשובתו בכתב של יניב לבקשת כורם, וכך נרשם בהודעת הדוא"ל:

"[...] ההסכמים נחתמו לאחר שורת שיחות ופגישות איתך, בנוכחות אימך, כאשר היית מלווה בהליך ההתקשרות על ידי עו"ד יעקב לישצנסקי שניהל את המו"מ על ההסכמים, מול עו"ד אלי נחום מטעמה של עננה. עוד כזכור, במהלך המו"מ בעקבות ייעוץ משפט שקיבלת מעורך דינך, הוכנס בהסכמים שינוי מהותי כי "לא תידרשי להביא כסף מהבית" וכן שינויים נוספים.
אני רוצה לציין כי ההסכמים שחתמת עליהם היו דומים במהותם להסכמים שונים עליהם חתומים אמנים רבים המיוצגים על ידי עננה. אלה התנאים המקובלים בשוק המוזיקה וההסכמים נחתמו איתך כמו גם עם אמנים אחרים, מתוך רצון חופשי ולאחר שקיבלת ייעוץ משפטי. בנוסף, היית מודעת לסיכון הכלכלי הרב שלוקחת חברה עת היא בוחרת להשקיע מאות אלפי שקלים באמנית צעירה בתחילת דרכה. כזכור עוד תקופת ההתקשרות בהסכמים היא בת 18 שנים לפחות (תקופה של 9 שנים ועוד אופציה של עננה ל- 9 שנים נוספות ובסה"כ 18 שנה לפחות, התוקף הוא 8 אלבומים רפרטוארים חדשים ועוד 2 אלבומים המוקלטים בהופעה חיה ועוד 2 אלבומי אוסף). תקופת ההסכם נדרשת, כי כפי שאת יודעת לצד הסיכון הכלכלי העצום שלוקחת עננה בהשקעה באמן צעיר בתחילת דרכו, הרי ידוע כי הצלחה כלכלית משמעותית בתחום המוזיקה וכיסוי ההשקעות (השקעות כספיות, עבודה ומשאבים רבים נוספים) הנדרשות לשם כך לוקחת שנים רבות ולעיתים מספר עשורים.
[...]
ההודעה שלך בע"פ בפגישתנו בתל אביב ביום שני ה- 3 לאוגוסט שעה 18:00, שאת מעוניינת לצאת לדרך עצמאית, הייתה הפוכה למה שאמרת בפגישתנו בעמיקם ביום ראשון ה 5 ליולי בשעה 13:00. עננה מציעה לכבד את בקשתך בכפוף לתנאים היסודיים הבאים:
תקופת הסכם המו"לות שחתמנו, לרבות כל התנאים בהסכם הנ"ל, יישארו בתוקף עד לתום יצאתם של 12 האלבומים כנ"ל, או עד תום 18 השנים (מה שיבוא קודם).
את תשיבי לנו בתוך 60 ימים מחצית מהשקעותינו בך. הסכום המדויק הוא: 350,375 ₪ + מע"מ (הסך הכולל של השקעותינו בך עד היום, הינו 700,751 ₪ + מע"מ).
כל ההכנסות שינבעו משני האלבומים הראשונים שלך וההקלטות שהוקלטו עד היום יהיו לעננה בלבד.
תחתמי איתנו על הסכם סיום התקשרות המסדיר את זכויותינו השונות, כמו גם תאשררי את הסכמתך להכללת יצירותייך ב"דיגיטל ליירס" (לפי שיקול דעתה הבלעדי של עננה, ו/או מי מטעמה)".

כורם לא הסכימה לתנאים שהוצעו על ידי יניב בהודעת הדוא"ל, ומשכך שיגרה לעננה הודעה ביטול ביום 23.2.10 (ת/19), באמצעות בא כוחה דאז, עו"ד מישל קיינס, לפיה היא מבטל ת את ההסכ מים. במכתב נרשם, כי הודעת הביטול באה על רקע הדברים הבאים: ההסכמים נגועים באי חוקיות; עננה הפרה את חובת הדיווח ואת חובת ההפצה; חוסר תום לב בניהול מו"מ ובקיום חוזה על פי סעיפים 12 ו- 39 בחוק החוזים.
בבד בבד עם הודעת הביטול, דרשה כורם כי עננה תפסיק לאלתר לייצר ולהפיץ הקלטות הכלולות באלבומיה, להעביר לידה את כל ההקלטות הראשיות (המאסטרים), להודיע לפדרציה על ביטול ההסכם, להודיע לאקו"ם על ביטול רישום עננה כמו"ל של היצירות, ומתן דו"ח באשר למספר העותקים של האלבומים של כורם, המצויים בידי עננה ו/או אשר הופצו לחנויות אך טרם נמכרו.

בתגובה, שלח ביום 25.2.10, ב"כ עננה, עו"ד בנימין חורף, מכתב לב"כ כורם (נספח 6 לכתב התביעה של כורם) בו הוא דוחה את טענות כורם ואת הודעת הביטול מטעמה. במכתב צוין, כי הודעת הביטול, כשלעצמה, מהווה הפרה יסודית של ההסכמים וכי עננה עומדת על קיום ההסכמים.

מכאן תביעת כורם שבפני , שהוגשה כשנה לאחר משלוח מכתבו של ב"כ עננה.

9. עננה, בכתב הגנתה, חלקה על דרישת כורם לבטל את ההסכ מים והעלתה שורה של טענות ועובדות שיש בהן, לדעתה, להביא לדחיית התובענה על הסף:
העדר עילה ויריבות- ראשית טענה עננה, כי דין התביעה כנגד יניב להמחק על הסף, מהטעם של העדר עילה והעדר יריבות בינו לבין כורם.
שיהוי- לטענת עננה, התביעה הוגשה בשיהוי בלתי סביר, כ- 6 שנים לאחר שההסכמים נחתמו ועננה פעלה לפיהם, ושינתה מצבה לרעה.
מניעות והשתק- לטענת עננה, משך שנים התנהלו הצדדים לצד מציאות קיימת של הסכמים כתובים, ולצידם שינויים וויתורים בפועל בהתנהגות של הסכמים אלו, תוך שתיקה וויתור והסכמה הדדי ת של הצדדים. לטענת עננה, אם היה ממש בטענות כורם, לפיהן היא הפרה את ההסכם, או כי ההסכם אינו חוקי, מדוע לא העלתה טענות אלו בפניה במועד בו ראוי היה להעלותן? ו מוסיפה כי יש לתמוה מדוע בחלוף 5 שנים "התעוררה" כורם והעלתה טענותיה הרבות כנגד עננה . לטענת עננה, לא ניתן להתעלם משתיקת כורם משך שנים ,ויש לפרש שתיקה זו כהסכמה של כורם להסכמים.
לא קמה לכורם כל עילת תביעה- טעם נוסף לדחיית התובענה על הסף, לטענת עננה, הוא שמכתב הביטול, עליו השתיתה כורם את תביעתה לסעד הצהרתי, אינו בבחינת הודעת ביטול כדין, בין היתר, בשל כך שלא פורטו הפרות ספציפיות מטעם עננה ולא ניתנה לעננה אפשרות לתקן את ההפרות הנטענות.
לטענת עננה, אין ממש בטענות כורם לפיהן היא הטעתה את כורם בעת חתימתם של ההסכמים, שכן כורם הייתה מיוצגת על ידי עורך דין ועל ידי אימה, והמשא ומתן התקיים מספר שבועות, כך שהיה לכורם שהות מספקת לעבור על כל פרטי ההסכם וכך היא אף עשתה. עוד הוסיפה עננה, כי כורם ידעה אף ידעה על מה היא חותמת, כאשר היא בעצמה הכניסה שינויים להסכמים.
בנוסף, נטען, כי אין בסיס לטענות כי עננה הפרה את ההסכמים, ואף ההיפך הוא הנכון- לטענת עננה, כורם היא זו שמפירה את ההסכמים, וראיה לכך היא ההסכם שכרתה כורם עם חברת "סטייג' 57", הסכם שעניינו השתתפותה במחזמר "אנה ומלך סיאם" בחג החנוכה 2010. ההסכם כלל, בין היתר, ויתור על זכויות מבצעים (זכויות השייכות לעננה), הקניה של הזכות להקליט את ביצועי כורם, זאת מבלי שקיבלה את הסכמת עננה או הודיעה לה על כך, ובשל כך אף הגישה עננה בקשה לצו מניעה זמני. לא זו אף זו, עננה הצביעה על כך שכורם הפיקה והוציאה לאור אלבום שלישי (אלבום בשם "לאלף את הסוסים"), ללא כל תיאום עם עננה, באמצעות חברת תקליטים וצדדים אחרים. אלבום זה, כך הטענה, כולל הקלטות של שירים שהופקו והוקלטו באמצעות עננה, ועל כן הזכויות בחלק מהשירים, אותן העבירה כורם לצדדים שלישיים, שייכות לעננה.

לאור כל האמור לעיל, הגישה עננה את תביעתה למתן סעד הצהרתי, בו נתבקש בית המשפט ליתן פסק דין אשר מצהיר כי שלושת ההסכמים הינם בתוקף. את הגנתה ואת תביעתה, ביססה עננה, בין היתר, על הטענה כי הודעת הביטול של כורם ניתנה שלא כדין, שכן כורם לא נתנה לעננה אורכה לתיקון ההפרות להן טענה כורם.

אלו, בתמצית, טענות הצדדים.
בטרם הדיון, אקדים ואומר כי דין תביעת כורם להידחות, ומשכך, דין תביעת עננה להתקבל. כפי שאסביר להלן, לא מצאתי כי הודעת הביטול של כורם הייתה מוצדקת על פי דין.

טעות והטעיה
10. סעיפים 14- 15 בחוק החוזים, שעניינם טעות והטעיה, קובעים כדלהלן:

"14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.
(ד)'טעות' לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

"15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

כאמור, כורם טענה כי הוטעתה על ידי עננה בשלב כריתת המו"מ, וכי עננה הציגה לפניה מצג, לפיו הצדדים מכוננים ביניהם, באמצעות ההסכמים, יחסי שותפות, בהם תשקיע עננה מבחינה כספית ובתמורה כורם תעביר את זכות היוצרים שלה ביצירות ואת הבעלות בהקלטות. עוד טענה, כי עננה הציגה לפניה מצג כאילו היא חברת תקליטים, מפיקה ומוציאה לאור, כאשר לא כך הוא.

דין הטענה להידחות.
סעיף 12 בהסכם הניהול, מציין את הדברים הבאים: "...האמן מאשר בזה כי הוא קבל ייעוץ משפטי ומקצועי בכל הקשור להסכם זה, הסכם הפקת אלבומים ולהסכם הפבלישינג הנחתמים בין הצדדים במעמד חתימת הסכם זה". סעיף 9 בהסכם ההוצאה לאור, מציין כדלהלן: "...כך גם מאשר האמן כי חתימתו על גבי הסכם זה מהווה אישור וראייה כי בחן היטב, שאל ובדק את תנאי ההסכם; הן את המפיק והן אנשי מקצוע אחרים בתחום וכי מצא את תנאי ההסכם הוגנים ומקובלים בתחומו...".
בנידוננו, אין חולק כי לצורך כריתת ההסכמים, כורם שכרה את שירותיו של עו"ד והיא יוצגה לאורך כל המשא ומתן עד לחתימה על ההסכמים. בנוסף, על אף עדותה של כורם כי שפת החוזה מבחינתה היא "סינית" (ראו עמ' 13 לפרוט' הדיון מיום 4.1.12, שורה 24), בחקירתה הנגדית הודתה, כי עורך הדין מטעמה הסביר לה ולאמה את ההסכמים, כי היא חתמה על ההסכמים בלב שלם, כי בהתאם לבקשותיה השונות הוכנסו שני שינויים בהסכמים (עמ' 23 לפרוט' הדיון מיום 4.1.12), שאחד מהם מהותי והוא סעיף הקיים בהסכם ההפקה ובהסכם הניהול, לפיו במקרה של העדר הכנסות, כורם לעולם לא "תביא כסף מן הבית", וככל שתצטרך להשתתף בהוצאות הפקה שנכשלה, היא תעשה זאת רק מכספי התקבולים שתקבל בגין פעילותה האומנותית (סעיף 5.4 בהסכם ההפקה וסעיף 8.3 בהסכם הניהול).
כמו כן, אין ממש בטענת כורם, לפיה עננה הציגה לפניה מצג כאילו היא חברת תקליטים, מפיקה ומוציאה לאור. הסכם הפקת אלבומים נוקט לשון ברורה, אשר סבורני כי אין זה מופרז לומר שהוא ברור לכל, וכך קובע הסעיף בהסכם, שכותרתו פעילות המפיק:

"3.1 יטפל בהפקת האלבומים תוך תיאום עם האמן, המפיק המוסיקלי והאולפן.
3.2 יגרום לחתימת הסכם עם חברת תקליטים ו/או חברת הפצה, לצורך הפצתם של האלבומים.
3.3 ידאג לייצור האלבומים ולכך שהם יטופלו ע"י איש/אשת יח"צ".

לא מצאתי כי יש פרט מטעה בנוסח הסעיף, שכן מלכתחילה עננה התחייבה להפיץ את האלבומים ולהקליטם באמצעות צדדים שלישיים, ולא מצאתי, באף אחד מההסכמים, כי היא הציגה את עצמה כחברת תקליטים, או כמפיקה מוסיקלית, או שהיא התחייבה כי תעשה את כל העבודה בעצמה.
בנוסף, מכתב טענות כורם עולה טענה, כאילו כורם לא הבינה מהי הנפקות האמיתית של העברת זכות היוצרים לעננה, הן מבחינת השנים בהם יש ליוצר זכות יוצרים והן מבחינה קניינית, וכי במועד חתימת ההסכם לא הוסבר לה דבר על כך.
על טענה זו יש להשיב, כאמור, כי כורם יוצגה על ידי עורך דין ועל כן ישנה חזקה כי הדברים הוסברו לה, שכן זכויות היוצרים ביצירות הינו לב ליבו של ההסכם.

משנאמרו דברים אלו, יש להמשיך ולבחון האם ביטלה כורם את ההסכמים כדין, בשל הפרתם על ידי עננה, או שמא, כטענת עננה, הודעת הביטול ניתנה שלא כדין.

הודעת הביטול
11. סעיף 7 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1973 (להלן- " חוק החוזים (תרופות)") קובע כי צד לחוזה הנפגע מהפרתו רשאי לבטל את החוזה באחד משני מצבים: כשההפרה היא יסודית, או כשההפרה אינה יסודית, אך הנפגע נתן למפר ארכה לקיום החוזה, והחוזה לא קוים בתוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. הפרה יסודית אינה מבטלת את החוזה מאליה. היא מעמידה בפני הנפגע את הברירה אם לבטל את החוזה או להמשיך בקיומו (ראו למשל ע"א 1407/92 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(3) 45, 52-51 (1993)).

סעיף 8 בחוק החוזים (תרופות) קובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, וכי את הודעת הביטול, במקרים של הפרה לא יסודית, יש לשלוח תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה לקיום החוזה.

12. בענייננו, כורם טענה כי הודעת הביטול נשלחה לאחר שעננה הפרה מספר הפרות את ההסכמים, ובעיקר הפרה את חובת הדיווח וחובת ההפצה. יצוין, כי כורם העלתה טענות באשר להתנהלות עננה ומנהלה יניב, התנהלות אשר לטענתה מהווה הפרה של ההסכם, כגון: אי היענות לבקשות, "העלמות מהשטח", העדר יוזמה של הופעות וקיום יחסי ציבור ועוד.
וזוהי הודעת הביטול:

"1. בפגישות שנערכו ביני לבין מרשך בסוף שנת 2009 ובמכתבי מיום 27.12.2009, הבעתי את עמדתי שההסכמים בין מרשתך ומרשתי נגועים באי חוקיות ושהתחייבויות מהותיות בהסכמים כגון חובת ההפצה (סעיף 3.2 להסכם הפקת אלבומים) וחובת הדיווח (סעיף 5.2 לאותו הסכם) הופרו על ידי מרשך, באופן הפוגע קשות בזכויות מרשתי ובפרנסתה.
2. למרות זאת, התקיימו פגישות בין מרשך לביני בניסיון למצוא פיתרון המאפשר המשך שיתוף פעולה בין הצדדים. במייל מיום 8.12.2009 נשלחה למרשתך הצעה אשר כללה ראשי פרקים לתנאים חוזיים הוגנים. הצעה זו נדחתה על הסף ללא הסבר וללא מתן שום פתח להידברות נוספת בין הצדדים.
3. בנסיבות אלו, ברצוני להעלות על הכתב כי תוכנם ו/או קיומם של בין היתר, סעיף 10 הסכם המו"לות, סעיפים 2,3, 5.2, 5.4, 8.2, 9.1, להסכם הפקת אלבומים וסעיפים 2.2, 6.2, 10.1 להסכם הניהול, מהווים ביחד ו/או לחוד עילה לביטול ההסכם ו/או לפיצויים בהתאם, בין היתר, לפי סעיפים 12, ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, וסעיפים 7 ו- 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970.
בהתאם, מכתב זה הינו הודעה על ביטול ההסכמים(הדגשה לא במקור)".

בהמשך המכתב, דרשה כורם כי עננה תפסיק לאלתר לייצר ולהפיץ הקלטות הכלולות באלבומיה, להעביר לידה את כל ההקלטות הראשיות (המאסטרים), להודיע לפדרציה על ביטול ההסכם, להודיע לאקו"ם על ביטול רישום עננה כמו"ל של היצירות, ומתן דו"ח באשר למספר העותקים של האלבומים של כורם, המצויים בידי עננה ו/או אשר הופצו לחנויות אך טרם נמכרו.

עתה אבחן האם על פי הוראות ההסכמים, עננה הפרה את ההסכמים, הפרה המעניקה לכורם את זכות הביטול והאם הודעת הביטול באה על רקע הפרות אלו, או שמא, כטענת עננה, מטעמים אחרים.

הטענה בדבר הפרת חובת ההפצה
13. כורם טענה, כי עננה הפרה, הפרה יסודית, את ההסכמים, בכך ש"הפיצה את אלבומי התובעת באמצעות צדדי ג', ולתקופה הם לא נמצאו למכירה בחנויות רבות" (סעיף 76 בכתב התביעה).
לטענת כורם, משך מספר חודשים (חודשים ינואר- יוני 2009), לא הייתה הפצה של שני אלבומיה לחנויות. בשל הפרה זו אף שלח ב"כ כורם מכתב לב"כ עננה, ביום 27.12.09 (נספח 9 לכתב תביעת כורם).
בתגובה, השיב ב"כ עננה, במכתב מיום 11.1.10 (נספח 9 לכתב תביעת כורם) כי הפצת האלבומים אכן הופסקה, החל מחודש 2/2009 וזאת על ידי חברת התקליטים הד ארצי בע"מ, בנסיבות שלא היו בשליטתה של עננה. בין היתר הסיבות, צוינה העובדה כי הד ארצי נרכשה על ידי חברה אחרת. כן צוין במכתב, כי לאחר שנודע לעננה על רכישת הד ארצי ועל התנהלות נוספת של הד ארצי שאינה מענייננו, ביום 15.1.09 נחתם הסכם בין עננה להד ארצי, לפיו היא תפסיק להפיץ את האלבומים המופקים על ידי עננה. משכך, ניהלה עננה משא ומתן עם חברת ה"תו השמיני הפקה והפצה בע"מ", זאת על מנת להשיב את ההפצה של האלבומים של כל האמנים אותם מייצגת עננה, ובכללם, כורם. משא ומתן זה צלח והסתיים בהסכם מיום 31.7.09, להפצה של האלבומים שבבעלות עננה ולאחר תאריך זה התחדשה הפצה של האלבומים. עוד ציינה עננה, כי במהלך התקופה הנ"ל התברר לה כי, בניגוד למוסכם, בפועל, הד ארצי המשיכה להפיץ את אלבומי כורם, ובעניין זה מתקיים הליך משפטי כנגד הד ארצי.
בכתבי טענותיה טענה עננה, כי אין להסיק מהעובדה שהאלבומים לא הופצו, כי לא היו אלבומים למכירה בחנויות, שכן החנויות מחזיקות מלאי למכירה קמעונאית, ומשכך, אף אם במשך מספר חודשים בודדים לא הופצו אלבומים לחנויות, אין הדבר מעיד על כך כי היה מחסור בחנויות.
בנוסף טענה עננה, כי ההסכמים אינם מחייבים אותה להפיץ את האלבומים בחנויות בלבד, וכי היא הפיצה את האלבומים במדיות נוספות ("ניו מדיה") בדרך של מכירות דיגיטאליות ומתן רישיונות בסלולאר ובאינטרנט.

אלו טענות הצדדים לעניין הפרת חובת ההפצה. כעת אבחן מה קובע הסכם הפקת אלבומים בעניין זה.

14. הסעיף בהסכם, שכותרתו פעילות המפיק קובע כדלהלן:

"3.1 יטפל בהפקת האלבומים תוך תיאום עם האמן, המפיק המוסיקלי והאולפן.
3.2 יגרום לחתימת הסכם עם חברת תקליטים ו/או חברת הפצה, לצורך הפצתם של האלבומים.
3.3 ידאג לייצור האלבומים ולכך שהם יטופלו ע"י איש/אשת יח"צ".

מנוסח ההסכם עולה, כי אין ממש בטענת כורם כי עננה הפרה את ההסכם בכך שהתקשרה עם צדדים שלישיים, שכן על פי ההסכם עננה התחייבה להוציא לאור את יצירותיה של כורם באמצעות חברת תקלי טים ובאמצעות חברת הפצה. לא מצאתי, באף אחד מההסכמים, כי עננה הציגה את עצמה כחברת תקליטים, או כמפיקה מוסיקלית, או שהיא התחייבה כי תעשה את כל העבודה בעצמה. יצוין, כי העובדה שעננה רכשה את זכויות היוצרים ונטלה על עצמה התחייבויות הפצה כמפורט בהסכם, אינה שוללת ממנה את הזכות או הרשות לבצע את ההפצה באמצעות חברה העוסקת בייצור תקליטים או באמצעות גופים אחרים.
באשר לטענה, כי ההסכם הופר לאור העובדה כי במשך 6 חודשים לא הייתה הפצה של האלבומים לחנויות, לא מצאתי כי טענה זו הוכחה.
ראשית, כורם לא הביאה ראיה לתמוך בטענתה כי אלבומיה לא היו זמינים בחנויות והמסמך שצורף על ידה מאת חברת אקו"ם, בו צוינה כמות המכירות והתמלוגים עבור האלבומים (ת/21) מעיד כי לא נמכרו אלבומים בין התאריכים 1/2009- 6/2009 אך מעבר לכך, אין בו כדי להעיד כי האלבומים לא היו בחנויות.
שנית, חובת ההפצה הקבועה בהסכמים, לא הוגבלה ולא התמקדה דווקא בהפצה של אלבומים לחנויות, אלא שהיא כללה אף הורדות באמצעות האינטרנט, סלולאר וכל פורמט אנלוגי ודיגיטאלי, כאמור בסעיף 2 בהסכם הפקת אלבומים.
שלישית, ככל שהמכירות בחודשים הללו נפגעו כתוצאה מן המשבר עם "הד ארצי", לא מצאתי כי ניתן לגלגל עניין זה לפתחה של עננה.

הפרת חובת הדיווח
15. כורם טענה, כי עננה הפרת את חובת הדיווח הן מכוח חובתה כשלוח לפי חוק השליחות, תשכ"ה- 1965 (להלן- "חוק השליחות") והן מכוח סעיף 5.2 בהסכם הפקת אלבומים. לטענת כורם, בהתאם לנוסח הסעיפים הנ"ל, היה על עננה לדווח לה אודות תמלוגי הפדרציה ותמלוגי אקו"ם אותם היא מקבלת. בנוסף טענה כורם, כי הדיווחים שכן נמסרו לה היו לקויים וחסרים. יצוין, כי בהקשר לתמלוגי הפדרציה, כורם טענה כי היה על עננה להתחלק עימה בתמלוגים אלו שווה בשווה, ומשלא עשתה כן מהווה הדבר הפרה נוספת.

מנגד, עננה טענה, כי התמלוגים מאקו"ם והדיווחים בגינם נעשים ישירות על ידי אקו"ם, ואין לעננה כל נגיעה בעניין זה. עוד טענה, כי לעניין התמלוגים המתקבלים מהפדרציה, לאור הוראות ההסכמים, כורם לא הייתה זכאית לקבל דיווחים אודות תמלוגים אלו. בנוסף, לטענת עננה, כורם מעולם לא פנתה אליה בבקשה לקבל דיווח בנושא זה או אחר ומשכך ברור כי היא לא נתקלה בקשיים לקבל דיווח, או כל מסמך אחר שהייתה חפצה בו.

דין טענת כורם להידחות. בחנתי היטב את שלושת ההסכמים ולא מצאתי סעיף אחד המטיל על עננה חובת דיווח כלשהי. סעיף 5.2 בהסכם הפקת אלבומים, אליו הפנתה כורם, קובע כי: "כל המסמכים, חשבונות, חשבוניות וקבלות הקשורים בהפקה ינוהלו על ידי המפיק ויעמדו לרשות ועיון האמן בכל עת". מכאן, אין להסיק חובת דיווח.
באשר לטענת כורם הנוגעת לחובות מכוח חוק השליחות, לא מצאתי בה ממש. הסעיף היחיד בהסכמים שנוגע ליחסי שליחות, הינו סעיף 6.7 בהסכם הניהול, והוא לא קבע יחסי שליחות בין הצדדים, אלא שהוא קבע, כי חתימתה של כורם על הסכם זה "מהווה גם ייפוי כוח למפיק בהתאם להוראות חוק השליחות..." הא ותו לא.

באשר לטענה הנוגעת לתגמולי הפדרציה, עליה הרחיבה רבות כורם, אף היא דינה להידחות. הפדרציה לתקליטים והקלטות, כשמה כן היא, והיא מייצגת את מפיקי התקליטים וחברות התקליטים, ובין היתר, מעניקה תמלוגים לחברות התקליטים בגין זכויות בהקלטות.
יש להבחין בין זכות היוצרים של כורם ביצירות לבין זכות היוצרים של עננה בהקלטות של היצירות. אין זכות כורם זהה לזכות עננה, ובנושא זה קובע סעיף 33 בחוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007 (להלן- "חוק זכות יוצרים") כי "המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט".
על כך יש להוסיף כי הסכם הפקת אלבומים קובע בפירוש כי עננה היא הבעלים היחיד בהקלטות ובמאסטרים ורק היא תקבל תמלוגים בגינם. וכך קובע סעיף 2 בהסכם הנ"ל: "לצורך הבהרה, מוסכם בין הצדדים, כי המפיק הינו הבעלים היחיד, המוחלט והבלעדי של ההקלטות והמסטרים והוא אשר יהנה לבדו מכל התמלוגים והזכויות הנובעות מההקלטות ומהמסטרים נשואי הסכם זה".
משאין חולק כי עננה הפיקה את שני תקליטיה הראשונים של כורם ועוד מספר סינגלים, והשקיעה כספים בהפקה מוסיקלית, אולפן הקלטות וכיו"ב, ומשקובע חוק זכות יוצרים כי הבעלות בהקלטות היא של המפיק, ומשקובע כך אף ההסכם, הרי שבדין קיבלה עננה את תמלוגי הפדרציה.

הפרות נוספות
16. כפי שצוין בסעיף 7.1 לעיל, כורם העלתה מספר טענות להפרות יסודיות, חוזרות ונשנות, של עננה את ההסכמים.  בין היתר טענה כורם, כי עננה לא השקיעה בעבודתה של כורם, לא השתדלה עבור כורם בניגוד לציפיותיה, כי לא נטלה חלק בהפקת אלבומים, כי העבירה את ארגון ההופעות לצד שלישי, כי לא שילמה לה את המגיע, לא ניהלה יחסי ציבור ועוד.

טענות אלו, כאמור, דינן להדחות.
ראשית יאמר כי הוכח בעדויות ובמסמכים, כי החל מיולי 2008 ביצעה עננה פעולות לא מבוטלות לקידום הקריירה של כורם, כגון: הפקה במימון מלא של שני אלבומים שאחד מהם זכה למעמד של אלבום זהב; העסיקה מנהלת אישית לכורם, על פי בקשת כורם, על אף שהדבר אינו מתחייב מנוסח ההסכמים; הפקה של סינגלים, אשר שניים מהם שימשו את כורם להפקת האלבום השלישי; ארגנה את השתתפותה של כורם בפרויקטים מוסיקאליים ארציים כגון פרויקט "עבודה עברית" ופרויקט אחר שהיה בשיתוף עם אמנים מחו"ל; ארגנה באמצעות חברת "טלית" את הופעות כורם (ראו מוצגים נ/7, נ/8).
על כך יש להוסיף, כי הוכח שעננה הפיקה ושילמה עבור הפקת הסינגל "האישה עם השקית" ובנושא זה כורם נחקרה בחקירתה הנגדית, וכך היא העידה בעניין זה:

"ש. כותבת כך גם קרה עם הסינגל האישה עם השקית, זה היה בתחילת 2008 איפה הופק הסינגל, איך נולד התינוק הזה?
ת. הוקלט באולפני מעוז חיים, של עננה
ש. מי ממן
ת. לא הבאתי כסף כי זה לא העסקה בינינו.
ש. מי עיצב את העטיפה של הסינגל
ת. גרפיקאי שעינב מצאה.
ש. באה לעננה וביקשה להעסיק אותו, למה צריכה אישור מעננה
ת. כי עננה משלמת
ש. כל מה שנוגע לעיצוב העטיפה עננה משלמת
ת. כן
ש. מי שילם לבית הדפוס שהדפיס את העטיפות
ת. עננה
ש. עטיפות יצאו
ת. כן
ש. הודפסו עותקים מהסינגל הזה או שהיה רק ברזל אחד
ת. חושבת שכמה מאות, לא בטוחה.
ש. מי שילם עבור ההדפסות של כמה מאות
ת. לא אני שילמתי.
ש. מה עשו עם הכמה מאות, יש לך אותם בבית
ת. חלקו לתחנות רדיו, שדרנים, וכל מי שברשימת התפוצה, היחצנית של עננה שלחה בדואר, חגית היא היחצנית.
ש. מה אמרו שהמטרה של זה
ת. המטרה של הסינגל הזה לקדם הופעות שלי.
ש. זאת אומרת שההשקעה של כל ההשקעה בכל הדבר הזה גם של עננה בכסף ושלך בכישרון ויצירה, להביא [את] איה כורם לתודעת הציבור לסינגל הזה שהוא כנראה מוצלח במיוחד, ואת כל המערכת הזאת מרימים כדי להביאך לתודעת הציבור לקדם הפועות [צ"ל הופעות]
ת. כן" (עמ' 27- 28 לפרוט' הדיון מיום 4.1.12).

הנה כי כן, כורם הודתה, למעשה, כי עננה הקליטה והפיצה עבורה סינגל, לצורך יחסי ציבור וקידום מעמדה, כאשר היא לא נדרש ה לשאת בהוצאת כלשהן הקשורות ב הקלטה והפצה של יצירותיה ואף לא הוציא ה כאלה בפועל.

16.1 בנוסף, לא מצאתי ממש בטענה כי עננה הפרה את ההסכמים בכך שלא מילאה את תפקיד הניהול האישי, שכן אין חולק כי עננה שכרה לפי בקשתה של כורם, מנהלת אישית לכורם בלבד, היא גב' ענב רביץ- ביקובסקי, על אף שהדבר אינו מתחייב מההסכמים.
זאת ועוד: סעיף 4.1 בהסכם הניהול קובע כי: "...האמן מאשר בזה כי ידוע לו שלא ניתן לקבוע כמות היקף השירותים להם הינו זכאי על פי הסכם זה בכלל ועל פי המפורט בסעיף 3 בפרט ולפיכך הינו מסכים בזאת כי הימנעות מביצוע פעילות מסוימת על ידי המפיק שיש בה לדעת האמן כדי לקדם פעילותו האומנותית, לא תחשב כהפרה של הסכם זה אלא אם נדרשה אותה פעולה או שרות בכתב מראש על ידי האמן וככל שאותו שרות הינו סביר בנסיבות העניין ושיש בו גם לדעת המפיק כדי לקדם את הפעילות האומנותית".

בהקשר לדברים אלו, מן הראוי לציין את מכתב התודה והערכה שכתבה כורם לעננה בתאריך 6/2008, לאחר הפקת התקליט השני על ידי עננה, וכך צוין במכתב:

"...רציתי לומר תודה גדולה לכל אחד ואחת מכם, על התקליט הזה וכל מה שהתלווה אליו... אני חושבת שהוא תקליט יפה ביותר ושכולכם עשיתם את המאמץ הגדול ביותר כדי לתת לו את המקום הראוי לו.
אני מעריכה את העובדה שלמרות שמלכתחילה היה ברור שהוא שונה מהתקליט הראשון באופיו, וכנראה יצליח פחות, עדיין קיבלתי קרדיט מלא ואת כל המשאבים ובעצם כל מה שביקשתי.
... אני מבינה היום שמה שהכי חשוב בשבילי זה לתת את המקסימום בכל פעם, כי אני יודעת שזה מה שאתם עושים בשבילי.
... אני מאושרת שכולכם איתי, אתם נותנים לי כוח וגב חזק.
... המעורבות היומיומית שלכם היא קריטית בעייני, ודעתכם חשובה לי מאד.
בהערכה רבה, ובברכת התקליט הבאה פלטינה.
איה" (צורף כנספח יד' לבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה מטעם עננה).

מכתב זה, אשר נשלח על ידי כורם לצוות העובדים של עננה, לרבות יניב, יש בו כדי להעיד, כי בזמן אמת, כורם הייתה שבעת רצון מהתנהלות עננה, ולכל הפחות, לא סברה כי עננה מפירה את ההסכמים.
נוסף על כך, מהמסמכים שהגישה כורם (ת/6- ת/12) לא עולה כי עננה הפרה את התחייבותה כלל, אלא לכל היותר עולה כי יניב לא נתן מענה מהיר לבקשות כורם וענב, אך עולה בבירור כי ענב עשתה עבודתה נאמנה וניהלה באופן אישי את כורם, בין היתר, דאגה להופעות, ליחסי ציבור ועוד. משהועסקה ענב כמנהלת אישית של כורם על ידי עננה, ומשאף לכורם אין כל טענה כנגד התנהלות ופעילות ענב, לא ברורה טענתה של כורם בעניין זה.
בסעיף 166 לסיכומיה טענה כורם, כי עננה הזניחה את הפעילות האומנותית שלה, בכך שהיא לא יזמה סיבוב הופעות לאחר צאת האלבום הראשון, לא יזמה הפקה של וידאו קליפים, וכי יניב לא נכח בהקלטות. לאור לשונו של סעיף 4.1 לעיל, ברור כי אף אם כך התנהלה עננה, אין בכך בהכרח משום הפרה של ההסכם, ולא הוכח כי המדובר בדרישה סבירה, שבאה עליה דרישה בכתב, כאמור בסעיף 4.1 בהסכם.

16.2 על כך יש להוסיף, כי כורם לא הניחה תשתית ראייתית מינימאלית ממנה ניתן ללמוד כי בזמן אמת היא העלתה את טענותיה וטרוניותיה בפני עננה (לעומת מכתב התודה שהציגה עננה, המעיד כי כורם הייתה מרוצה מפעילות עננה) וכל שהוכח הוא אי זמינות במענה להודעות דוא"ל, מצידו של יניב. בעניין זה נחקרה כורם והיא העידה כי לא פנתה לעננה, בזמן אמת, בטענה כלשהי דוגמת הטענות המועלות בכתב התביעה (ראו עמ' 31 לפרוט' הדיון מיום 4.1.12).
בנוסף, מהתשתית הראייתית שהניחה בפניי עננה (מוצגים נ/7, נ/8, כל מוצג מכיל כ 30 נספחים) הוכח לשביעות רצוני, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה (2008- 2009) עננה, באמצעות עובדיה חגית נוביק סלומון, גל פרלמן ויניב, ביצעה עבור כורם פעולות רבות לקידום הקריירה האומנותית שלה (הופעות; הקלטה והפצה של מאות עותקים של הסינגל האישה עם השקית וחלוקתם לתחנות רדיו; ארגון שיתוף פעולה עם אמנים נוספים; השתתפות כורם בפרויקטים כגון: הנחיה בערוץ 24, "פסטיבל האישה" בחולון, פסטיבל הפסנתר ועוד). 
על כך יש להוסיף, כי אף אם לא יזמה עננה פעילות כלשהי, הוכח כי כל הפעילויות מומנו על ידי עננה, וככל שביקשה כורם מימון לצורך דבר מה, היא קיבלה מימון כזה (מימון שכרה של ענב, מימון הסינגל האישה עם השקית, תקציב להופעות, תשלום למפיק מוסיקאלי לבחירת כורם, ראו למשל נ/7 נספחים 14- 15) משכך, לא ברור על מה מלינה כורם.

האמת ניתנת להיאמר, כי על פי התרשמותי, הרי העובדה שמיוצרת אנונימית הפכה כורם תוך מספר שנים בודדות לאמנית ידועה ומוכרת שמופיעה ברחבי הארץ, משתתפת בפרויקטים עבריים ובינלאומיים, באה אמנם בראש ובראשונה, תודות לכישרונה הרב, אך גם בזכות פעילותה של עננה, בין בעצמה ובין על ידי מי מטעמה.

16.3 באשר לטענת כורם, לפיה עננה הפרה את ההסכם בכך שחייבה אותה שלא כדין, בהשתתפות בתשלום עבור שימוש באולפן הקלטות שהיו בבעלותה, ובהשתתפות בתשלום שכרה של חגית נוביק, שאז הועסקה על ידי עננה ללא קשר לכורם, בגין יחסי ציבור, אף זו דינה להדחות.
באשר לחיוב בגין הקלטות, על מנת להוכיח את טענתה כי עננה חייבה אותה בגין שימוש באולפני הקלטות, הפנתה כורם למוצג ת/23, בעמ' 3 ו- 10. ככל שעיינתי בכל ת/23 מצאתי שני חיובים בלבד בגין השימוש באולפן הקלטות, האחד מיום 21.10.07, על סך של 5,174.89 ₪, עבור "ברדו אולפני הקלטות בע"מ" והשני מיום 24.11.07, על סך של 1,562.77 ₪, עבור אותו אולפן. משכך, אין המדובר באולפן הקלטות שהיה בבעלות עננה, הוא אולפן מעוז חיים, אלא אולפן חיצוני. בנוסף, חיוב שכזה אינו מנוגד לתוכן ההסכמים אלא שהוא תואם ללשון סעיף 5.3 בהסכם הפקת אלבומים, לפיו: "5.3. מוסכם בין הצדדים כי הואיל והוצאות ההפקה ימומנו על ידי המפיק, הרי שטרם חלוקת כל רווחים, יהיה המפיק זכאי לקבל הוצאות ההפקה מכל הכנסה ו/או תקבול עד לכיסוי מלוא גובה ההוצאות כשהן צמודות למדד (או לדולר האמריקאי – הגבוה מביניהם) ונושאות ריבית כחוק מיום הוצאתן ועד מועד התשלום בפועל".

באשר לחיוב כורם בשכרה של חגית נוביק, אף בכך לא מצאתי הפרה של ההסכם, שכן הסכם הניהול קובע, בסעיף 8.3, כי האמן יהא חייב להשיב כספים ששולמו על ידי המפיק, לצורך פעילותו האומנותית של האמן, מיד עם דרישת המפיק להחזר התשלומים.

מכל האמור לעיל, עולה כי לא שוכנעתי כי עננה הפרה את התחייבויותיה כלפי כורם, ומשכך, קל וחומר שאין מדובר בהפרות יסודיות של ההסכם המצדיקות את ביטולו. אף אם אניח כי עננה הפרה את ההסכמים, וכאמור אינני סבור כך, ועל רקע הפרות אלו שלחה כורם את הודעת הביטול, בכל מקרה, הודעת הביטול נשלחה שלא כדין, שכן, מכתב הביטול של כורם, שנוסחו פורט בפסקה 12 לעיל, ביטל את ההסכמים לאלתר, מבלי שניתנה לעננה אפשרות לתקן את ההפרות הנטענות.

מן החומר שהונח בפניי, ובעיקר מעדותה של כורם עצמה, התרשמתי כי כורם ביטלה את ההסכמים, לא בשל הטעייה בשלב המשא ומתן או בשל התנהלות עננה, אלא משום שסר חינו של ההסכם בעיניה, והיא ביקשה להיפטר מעונשו של זה, ולהשיא במידת האפשר את רווחיה מפעילותה האומנותית. כך היא העידה בעניין זה:

"ש. לא נכון שהמטרה שלך להרוויח יותר כסף
ת. לא זו הסיבה שעזבתי
ש. יש לך אתר אינטרנט
ת. איה כורם
ש. את כותבת באתר לפעמים מהגיגיך ושולחת לאתר ניוז גיק
ת. כן
ש. אני אקריא לך משהו. תקריאי בבקשה את הקטעים המסומנים.
ת. אני קורת לבקשתך את מה שסימנת בצהוב מתוך האתר:
"אני בתור אמן, בורג קטן, יכולה לבחור להתנהל כטוב בעיני, במצב הקיים, וזה באמת מה שעשיתי, עזבתי את חברת התקליטים שלי כדי להרוויח יותר מכל עותק שנמכר..."
ההמשך: "...זו גם הסיבה שעזבתי את חברת התקליטים שלי משום שאני מבינה שמדובר במודל שאיננו רלוונטי עוד".
ש. זה את כתבת
ת. כן" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 4.1.12, בעמוד 35, שורות 12- 27).

17. כעת אבחן את טענת כורם, כי בכל מקרה, בין אם הופרו ההסכ מים על ידי עננה ובין אם לאו, היא הייתה רשאית לבטלם, לאור העובדה כי ההסכמים נוגדים את תקנת הציבור בקובעם תקופת ההתקשרות ארוכה במיוחד וחריגה באורכה, ביחס להסכמים אחרים בתעשיית המוזיקה.

 הסכם הנוגד את תקנת הציבור
אזכיר, כי הסעיף נשוא דיון זה, הוא סעיף שכותרתו "תוקף ההסכם והפעילות", אשר נמצא בכל שלושת ההסכמים. סעיף זה קבע כדלהלן:

"מוסכם בין הצדדים כי הסכם זה יכנס לתוקפו למשך תקופה של לא פחות מ: 9 שנים, או למשך תקופה בה יווצרו על ידי האמן, באישור המפיק בכתב ומראש, ויצאו למכירה בחנויות 4 אלבומים ובנוסף אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, בסה"כ 6 אלבומים חדשים, לפי המאוחר מבין המועדים דלעיל (במניין זה לא יכללו הקלטת שירים בודדים, רצועות, קטעים לחו"ל, שיתופי פעולה, דואטים ו/או כל הקלטה שאינה הקלטת אלבום שלם ומלא). למפיק יש אופציה להאריך את תקופת ההסכם בלא פחות מ: 9 שנים נוספות, או למשך תקופה בה יווצרו על ידי האמן, באישור המפיק בכתב ומראש, ויצאו למכירה בחנויות 4 אלבומים נוספים, ועוד אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה, בסה"כ 6 אלבומים חדשים נוספים לפי המאוחר מבין שני המועדים דלעיל (במניין זה לא יכללו הקלטת שירים בודדים, רצועות, קטעים מחו"ל, שיתופי פעולה, דואטים ו/או כל הקלטה שאינה הקלטת אלבום שלם ומלא). לצורך הארכת האופציה, לא תדרש הודעה מטעם המפיק והיא תוארך אוטומטית, אלא אם הודיע המפיק על כוונתו שלא לממש את תקופת האופציה. לאחר מכן ימשיך לחול ללא הצורך שבחתימת הסכם התקשרות אחר ו/או נוסף ו/או חדש".

יצוין, כי לעומת הסכם ההוצאה לאור והסכם ההפקה, בהסכם הניהול, ישנה תוספת לסעיף כדלקמן:

"למרות האמור לעיל הרי שאם מסיבה שאינה תלויה באמן לא יצא לאור אלבום בכורה לאמן תוך תקופה של שנתיים מיום חתימת הסכם זה, הרי שבתום התקופה הנ"ל תסתיים תקופת הסכם זה, וכמו כן תגיע לסיום באותו מועד התקופה של הסכם הפקת אלבומים והסכם המו"לות שבין הצדדים".

יצוין, כי בהסכם הפקת אלבומים ישנו סעיף נוסף, הקובע כך:

"9.2. תוקפה של הפעילות הינה מיום חתימה על הסכם זה וללא הגבלת זמן וכל עוד ינבעו הכנסות כתוצאה מהפקת אלבומים".

כורם טענה בעניין זה, כי מדובר בהסכמים כובלים לתקופה של עשורים, כאשר ברירת המחדל על פי ההסכמים הינה, תקופת התקשרות של 18 שנים. זאת, בתנאי כי לכורם יופקו 6 אלבומים בתוך 9 שנים, אם לא יופקו 6 אלבומים במשך 9 שנים, תוקף ההסכמים יוארך אוטומטית. לטענת כורם, מנוסח הסעיף עולה, כי ככל שהיא לא תספיק ליצור מינימום 12 אלבומים, ימשיך ההסכם לחול שנים רבות לאחר מכן, ללא כל הגבלה של זמן. לטענת כורם, לאור נוסח הסעיף ניתן לקבוע כי ההסכם קובע תקופת התקשרות בלתי מוגבלת בזמן, ומשכך הוא נוגד את תקנת הציבור.

מנגד, עננה טענה בעניין זה, כי לאור אופיים של ההסכמים נדרשת תקופת התקשרות ארוכה בהסכם, שהיא לפחות 18 שנים, ואין הדבר יוצא דופן בתחום המוזיקה. לטענתה, היא לקחה סיכון כלכלי רב, כאשר השקיעה כספים, משאבים וזמן באמנית צעירה בתחילת דרכה, וידוע כי הצלחה והפקת רווחים בתחום המוזיקה יכולה לקחת שנים רבות. לטענת עננה, ההסכמים נכרתו לתקופת זמן זו, של לפחות 18 שנים, מתוך ציפייה לגיטימית שלה להפיק רווחים על השקעתה בכורם, בייחוד כאשר בהסכמים הוכנס שינוי, לבקשת כורם, לפיו כורם לא תידרש להשיב לעננה כספים, אלא מתוך הכנסות מפעילותה האומנותית. לשם תמיכת טענתה, כי המדובר בהסכמים המקובלים בתחום המוזיקה, הפנתה עננה לפסק הדין שניתן בעניינים של יוצרים וזמרים אחרים, בין היתר הזמר שלום חנוך (ה"פ (ת"א) 133/02 שלום חנוך נ' אסנת הוצאה לאור בע"מ (ניתן ביום 19.6.2003); וגם ת"א 28435/04 ארנון גולד הפקות בע"מ נ' מלקום לילה (ניתן ביום 8.5.2007); ת"א 1289/06 גרין נ' התקליט (ניתן ביום 24.10.2011)).

בענייננו, על אף שמדובר, על פניו, בתקופת התקשרות ארוכה, כורם לא הוכיחה כי תקופה ארוכה שכזו, חורגת מן המקובל בתחום בו עסקינן. בנוסף, מקריאת ההסכמים לא ניתן לומר כי ההסכמים קובעים תקופת התקשרות "בלתי מוגבלת בזמן" ועל כן הם נוגדים את תקנת הציבור, שכן ההסכמים תחומים בזמן, והם מחולקים לשתי תקופות: תקופת ההסכם הראשונה, תקופת זמן מינימאלית של 9 שנים, או תקופת זמן (לפי המאוחר מבין השתיים) בה על כורם ליצור ארבעה אלבומים חדשים, ובנוסף על עננה להפיק ולהוציא לאור שני אלבומים מתוך היצירות הקיימות, אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה. תקופת ההסכם השנייה, שהיא תקופה אופציונאלית, קובעת את אותם תנאים.
מכאן, שתקופת ההתקשרות הינה קצובה בזמן והיא, לכל הפחות, 9 שנים, ובמקרה בו עננה תחליט לממש את האופציה, או אז תקופת ההסכם תוארך ל- 18 שנים, לכל הפחות. אכן, תקופת התקשרות ארוכה, אך מוגבלת בזמן, ועל כן אין המדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור.

מעבר לנדרש, אף לו היו ההסכמים ללא הגבלת זמן, ואין הדבר כך, גם אז, לא ניתן לקבוע, כי ההסכמים, אך מטעם זה, נוגדים את תקנת הציבור.

חוזה שמועדו לא נקצב
18. על פי ההלכה, אין הגדרה אחת של מהו חוזה הנוגד את תקנת הציבור, ובאופן כללי ניתן לומר כי חוזים המנוגדים לתקנת הציבור הם חוזים הפוגעים בחופש העיסוק, בכבוד האדם, בחופש התנועה, בחופש המ צפון והדת או בחופש הביטוי (ראו למשל ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"מ מו(2) 464). חשוב להדגיש, כי לא כל תניה בחוזה הפוגעת בחופש העיסוק בטלה או מנוגדת לתקנת הציבור . רק אותה הגבלה שהיא "בלתי סבירה" מתבטלת. משמעות חוסר הסבירות היא, כי ההסדר החוזי, הפוגע בחופש העיסוק, מעניק משקל כבד מדיי לחופש החוזים ולא מעניק משקל כלל, או משקל ראוי, לחופש העיסוק.

בנוסף, יש לתת את הדעת לחזקה פרשנית כי חוזה אינו נערך לצמיתות, וכפי שציין בית המשפט העליון בע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ בע"מ נ' מליבו :

"חוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כמין מומיה, עד שיבוא אליהו" (ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה, פס' 14 לפסק דינו של השופט זמיר (3.5.1994). (ראו גם ע"א 46/74 מורדוב נ' שכטמן, פ"ד כט(1) 477 (1974); ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 671 (1990) (להלן: פרשת זוהר); ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חקל בע"מ, פ"ד מז(2) 429 (1993)).

בעניין אחר ציין בית המשפט העליון כי:

"הפסיקה אימצה את גישת המשפט האנגלי והאמריקני, שלפיה הנחת המוצא הינה כי חוזה נעשה לתקופה מוגבלת, וכי צדדים שלא קבעו בהסכם מועד לסיומו, לא התכוונו כי הקשר ביניהם יימשך לעולמי עד. כמו כן נקבע כי תחולתה של הנורמה אינה מותנית בסיווג החוזה, והיא חלה לא רק על חוזים מסחריים, אלא על כל חוזה, יהא תוכנו אשר יהא" (ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 130 (2004)).

בע"א 355/89, שם דובר על חוזה הפצה, קבע בית המשפט העליון כי:

".15הבנים היו איפוא בעלי זכות כלפי הנתבעות - בחוזה מתמשך שמועדו לא נקצב - ומאליה נשאלת עתה שאלה, והיא, אם זכאים הם - כתביעתם - לאכיפת זכויותיהם על הנתבעות. על שאלה זו השיבה הפסיקה בשלילה נחרצת, לאמור, כי אין לכפות קשר אובליגטורי "נצחי" בין צדדים לחוזה (ע"א 46/74 [2], בעמ' 482), ואם כך ככלל לא כל שכן בחוזה המבוסס על יחסי אמון או על קשרים אישיים (בג"צ 239/83 [3], בעמ' 215). וכך אף נקבע במפורש לגבי חוזה הפצה. אמרה השופטת נתניהו ב ע"א 442/85 בעמ' 671 :

"ואכן, בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא ייתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות. ביחסים שבין יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר, אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפייה. הבעיה שלפנינו איננה איפוא, אם חוזה מסחרי, ובכלל זה חוזה בין יצרן למשווק, שנעשה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, ניתן לביטול על-ידי מתן הודעה סבירה, אלא מהו אורך הזמן הסביר, הנדרש להודעת הביטול" (ההדגשה שלי - מ' ח'). וראה עוד דברי השופט ברק, שם, בעמ' .704 משראינו כך, שוב אין צורך שנוסיף ונדון בשאלה, אם חוזה הפצה הינו חוזה לשירות אישי - והוא חוזה שאינו בר-אכיפה מעיקרו - ואם אין הוא חוזה מעין זה: ראה סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, וספרו של ד' קציר, תרופות בשל הפרת חוזה (תמר, 1991).

ובהמשך קבע בית המשפט, כי:

"16. חוזה שלא נקצב לו מועד מסוים אינו ניתן, כעיקרון, לאכיפה. כל אחד מן הצדדים רשאי להביאו לידי סיום בהודעה לצד האחר, ובלבד שאותה הודעה ניתנה זמן סביר מראש. ואם אין ניתנת הודעה זמן סביר מראש - זכאי הנפגע לפיצוי ששיעורו נקבע לפי משכו של אותו זמן סביר" (ע"א 355/ 89 עיזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"מ מו(2) 70, 75)

בעע"מ 3081/10, שם דובר עם חוזה עם רשות שלטונית, מציין כב' השופט רובינשטיין כי כאשר עוסקים בפרשנות חוזה שלא נקצב בזמן, הן באשר לחוזה בין צדדים פרטים והן באשר לחוזה עם רשות, חלה החזקה כי חוזה אינו אמור לחייב לצמיתות. ואלו דבריו:

"על כן, גם אם לא כלל ההסכם דנא הוראת סיום "רגילה" ולא נקצב בזמן, אין לפרשו כעומד מעתה ועד עולם. ככלל חוזה בעל אופי דינמי (איננו מדברים במכירת נכס, למשל) אינו אמור לחייב את הצדדים לצמיתות, וכל אחד מהצדדים רשאי להביאו לידי סיום על ידי מתן הודעה זמן סביר מראש (ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ בע"מ נ' מליבו, פסקה 28; ע"א 355/89 חינאוי נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מ"ו (2) 70, 76; ע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נגה, פ"ד נד (4)849, 861; ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבונל, פ"ד מד (3) 671,661).

"החזקה, לפיה חוזה אינו נעשה לצמיתות, אינה מצטמצמת לחוזים המבוססים על יחסים אישיים ... היא חלה גם על חוזים מהסוג בו אנו עוסקים כאן. במסגרת חובת תום הלב בביצוע חוזה, יש להניח כי נדרשת תקופה סבירה לקיום תוקפו של חוזה שלא נקבע לו מועד, בטרם יבוטל על ידי צד לחוזה. כן יש להניח, כי הודעת הביטול תינתן תוך זמן סביר בטרם נכנס הביטול לתוקפו... בענין זה, נבחנת סבירות כוונת הצדדים להסכם בהתאם לחזקה כי חוזה אינו נעשה לצמיתות, אלא משך חלותו נבחן על פי נסיבות הענין...
[...]
ל. נוסיף, כי בהצעת חוק דיני ממונות, תשע"א- 2011 הוצע לעגן את שנקבע כבר בפסיקה, ולקבוע כי "חוזה לתקופה בלתי קצובה רשאי כל צד לסיימו בהודעה לצד השני בתוך זמן סביר מראש". בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעות חוק הממשלה תשע"א, עמ' 670) צוין, כי "ההנחה היא שצדדים שהתקשרו בחוזה לתקופה בלתי ק צובה, לא התכוונו להתקשר בחוזה לצמיתות. לפיכך הוקנתה זכות לצדדים לנתק את הקשר החוזי, לאחר שניתנה הודעה זמן סביר מראש לצד השני" (ההדגשות לא במקור. עע"מ 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון ([ניתן ביום 21.8.2011] פסקאות כ"ט- ל בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).

מן האמור לעיל עולה, כי קיימת חזקה פרשנית לפיה חוזה אינו אמור לחייב את הצדדים לצמיתות וכל צד לחוזה שתקופתו לא קצובה רשאי להביא את ההסכם לסיומו בכל עת, בכפוף לחובת תום הלב ולחובה ליתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש. זו ההלכה הפסוקה, ובהמשך לה נפסק כי קיימת חזקה, הניתנת אמנם לסתירה, כי לא הייתה לצדדים כוונה להתקשר בהסכם לתקופה בלתי מוגבלת, השולל מהם את היכולת להביאו אל קיצו (ראו גם: ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו-סכסון סוכנות לנכסים בע"מ, (ניתן ביום 13.2.08) פסקאות 36-39 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר). כן עולה, כי על פי ההלכה, אין נפקא מינה אם מדובר בחוזה הפצה, חוזה בין צדדים פרטיים, חוזה עם רשות שלטונית, וכי כל חוזה שתקופתו אינו קצובה, ניתן לסיימו בהודעה לצד השני תוך זמן סביר, בכפוף לחובת תום הלב.
אפשר ולו היו ההסכמים הנידונים ללא הגבלת זמן, כי אז רשאית הייתה כורם לסיימם בהודעה מראש, תוך זמן סביר, בכפוף לחובת תום הלב ובשים לב לכלל הנסיבות.

לאור דברים אלו, אין בנוסח הסעיף כדי לסתור את תקנת הציבור.

19. לאור כל הטעמים המנויים לעיל, אני דוחה את טענת כורם כי הודעת הביטול נשלחה כדין, ועל כן, תביעתה למתן סעד הצהרתי, נדחית. משהודעת הביטול לא נשלחה כדין, הרי שההסכמים עדיין בתוקפם. לכן, התוצאה המתבקשת היא, כי התביעה שכנגד שהגישה עננה, לפיה ההסכמים תקפים, דינה להתקבל.

20. אעיר כי לא היה מקום להגיש את התביעה כנגד יניב ,ואת הטענה בדבר אחריות אישית שלו יש לדחות , שכן הטענה הועלתה ללא כל ביסוס שבדין , וללא תמיכה בראיות. הטלת אחריות אישית היא אחת הסנקציות האזרחיות החמורות ביותר הקבועות בדיני החברות, כאשר התנאי הבסיסי לשם כך הינו "כוונה לרמות" (ראו למשל פש"ר 89/96 יצחק טאוסי עו"ד נ' ניר יוסי [ניתן ביום 26.1.03] סעיפים 53- 55 להחלטתה של כב' השופטת אלשיך) כוונה שכזאת לא הוכחה.

סוף דבר
תביעת כורם, אם כן, נדחית. תביעת עננה מתקבלת.
צו המניעה שניתן על ידי ביום 7.11.11 בטל.
כורם תשא בהוצאותיה של עננה, בס כום כולל של 25,000 ₪.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.