הדפסה

כוכבי נ' דולינגר

בפני
כבוד ה שופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תובעים

מעוז כוכבי

נגד

נתבעים

ישראל דולינגר

פסק דין

רקע ועובדות
1. התובע הגיש את התביעה דנן על סך 674,104 ₪ נגד הנתבע, עו"ד במקצועו בגין רשלנות.
ביום 1.12.97 נחתם הסכם מכר מקרקעין בין יעקב בן לולו ( להלן: "המוכר") לבין התובע ורעייתו ( להלן: "הקונים"), למכירת חזקה במשק מס' 37 במושב זרועה ( להלן: "הנכס"), בתמורה לתשלום 40,000$, ( להלן: "ההסכם"). בהסכם, הנתבע, עו"ד במקצועו, ייצג את שני הצדדים.
באותו מועד – 1.12.197 אושרה ע"י ועד האגודה במושב זרועה (להלן: "הוועד/אגודה/מושב") את מועמדותם של הקונים להתקבל כחברים באגודה לאחר עזיבת המוכר. באותו מועד גם חתמו המוכר והקונים על בקשה למנהל מקרקעי ישראל להעברת זכויות בנכס באימות הנתבע וביום 25.12.97 מורשי החתימה של המושב הוסיפו את חתימתם על הבקשה.
ביום 12.01.98 שילמו הקונים למוכר באמצעות התובע, סך 20,000$, וביום 21.4.98 שילם סך 56,055 ₪ נוספים שהיוו אז 15,000$
2. בהסכם נקבע בין היתר ( ס' 5), כי התמורה הינה 40,000$ כאשר 20,000$ ישולמו בעת המצאת אישור סילוק חוב כלפי הבנק ומכתב שחרור חוב לאגודה מאת המשקם והיתרה בסך 20,000$ נוספים, ישולמו לא יאוחר מיום 1.2.98 ובתנאי שהמוכר ימכור את החזקה במשק לקונים וימציא עד אז אישור תשלום או פטור ממס שבח, אישור מס רכוש, אישור הרשות המקומית, אישור תשלום חוב לסוכנות היהודית, אישור האגודה ואישור תשלום או פטור מדמי הסכמה למנהל. כן הוסכם, כי ככל שלא יומצאו אישורים אלה, יימסר הסכום לנתבע עם הוראה להחזיק סכום זה בידיו הנאמנות עבור המוכר, עד אשר יומצאו האישורים ולאחר המועד האמור רשאי הנאמן לשלם כל חוב החל על המוכר בקשר למשק מתוך כספי הנאמנות.
בפועל התובע לא העביר את 20,000$ לנתבע בנאמנות במועד הקבוע בהסכם, אלא העביר רק 15,000$ מתוך 20,000$ ביום 21.4.98 ( במקום ביום 1.2.98).
3. לאחר כשמונה חודשים, העביר הנתבע את כל כספי הנאמנות בסך 40,248 ₪ מכספי הנאמנות למוכר. בשלב זה נותר לתובע לשלם את מס הרכישה ואת יתרת התמורה והוא לא שילם סכומים אלה עקב מצבו הכלכלי. לטענתו, האיחור בתשלום החלק האחרון בתמורה היה בהסכמת המוכר.
התובע הגיש המרצת פתיחה נגד המוכר, הסוכנות היהודית והנתבע בבקשה שביהמ"ש יורה למוכר לחתום על מסמכים לסוכנות ולחילופין ,להורות לנתבע לחתום עליהם. בתיק המרצת הפתיחה, הצדדים ( התובע, הסוכנות המוכר והנתבע) הגיעו להסדר שניתן לו תוקף של פס"ד ביום 23.10.13 לפיו בין היתר ההמרצה נגד הנתבע דנן נמחקה ו- : "......זכויות המגרש בהרחבה הנוכחית של משק 37 בהתאם לפרוטוקול של האגודה מיום 25.11.97 ( נספח 2 להמרצת הפתיחה) – המבקש ( התובע דנן – א.פ.) מצהיר שאין לו טענה או זכות לגבי מגרש זה והמשיב 2 ( המוכר – א.פ.) יהיה רשאי לפנות לאגודה השיתופית של מושב זרועה ולקבל הפניה למנהל לגבי המגרש בהרחבה השייך למשק 37. הזכויות במגרש יועברו על שם המבקש...."

4. פרוטוקול ועד ההנהלה של המושב מיום 25.11.97 קובע:
"קבלת מועמד כחבר מושב.
אושר קבלתם של החברים מעוז כוכבי וסמדר להתקבל כמועמדים לחברי מושב במשק 37 מותנה בבדיקה גרפולוגית חיובית. כמו כן, המועמדים מודיעים שאין להם כל זכות במגרשי הרחבת המושב. ומשבצת זו שייכת לאגודה בלבד. עד להתחשבנות עם בן לולו יעקב המועמדים מתחייבים לסיים את בניית המגורים תוך שנה וחצי מיום חתימתם על חוזה רכישת משק 37. המוכר בן לולו יעקב מתחייב לשלם את כל החובות במשק 37 עד למכירת המשק כולל מאזן 97. כנ"ל לגבי זכויות"
ביום 25.12.97 חתמו דוד מדמוני ושמואל אסרף מטעם האגודה על בקשה למנהל להעברת זכויות במגזר החקלאי מהמוכר לקונים ואשרו כי הינם מסכימים להעברת הזכויות בנכס ממעביר הזכויות למקבל הזכויות.

תמצית טענות התביעה
5. הנתבע התרשל בכך שהעביר את כספי הנאמנות למוכר והסב בכך לתובע נזקים רבים. כן התרשל באי העברת הזכויות בנחלה/נכס על שם התובע, והטעה את התובע בכך שדרש ממנו לעבור מחדש את הליכי הקבלה למושב. הנתבע לא הגן על הת ובע בהסכם המכר בכך שלא יצר מנגנון לרישום משכון על זכויות המוכר, גרם לתובע לנזקים, בין היתר באי קבלת חלקת ההרחבה ואיבוד פירות הנכס במהלך כל השנים .
6. התובע טוען, שהוא לא שילם מס רכישה ואת התשלום האחרון בתמורה עקב קשיים כלכליים ואת תשלום יתרת התמורה, הוא דחה בהסכמת המוכר, ולראיה מצביע על כך שהמוכר לא ביטל את ההסכם. לגרסתו, המוכר הסכים לדחיית התשלום, כיוון שהוא נהנה מהשכרת השטחים ו ממכירת מכסות מים. לדבריו, הוא לא קיבל מהמוכר טופס חתום ע"י המושב והמוכר להעברת זכויות במנהל מקרקעי ישראל ואת ייפוי הכוח שהיה חשוב להעברת המשק. הוא כן קיבל מסמכי ועדת קבלה, חשבוניות, ולבסוף הזכויות בנכס הועברו אליו, למרות שלא קיבל את ייפוי הכוח ולמרות שהנתבע לא חתם על העברת הזכויות ( עמוד 21 שורה 20) . התובע שילם את מס הרכישה בשנת 2005 - 7 שנים לאחר חתימת ההסכם ואת יתרת התמורה, בסך 5,000$ למוכר, שילם 8 שנים לאחר מכן ביום 23.11.06.
7. טוען התובע, כי מאותו שלב – 23.11.06- ניתן היה מבחינתו להעביר את הזכויות בנכס על שמו, אך הדבר לא התאפשר כיוון שהיו תשלומים שונים שהיה על המוכר לשלם למנהל מקרקעי ישראל וכן היה על המוכר לחתום בסוכנות כדי לקבל אישור להעברת הזכויות בנכס והמוכר סירב לעשות זאת. את התשלומים שהיה על המוכר לשלם היה אמור הנתבע לשלם מתוך כספי הנאמנות ולהשלים את העסקה עפ"י ייפוי כוח בלתי חוזר שהיה בידי הנתבע, אך הוא לא עשה זאת.
לדבריו, כנרת ממשרדו של הנתבע התקשרה אליו מס' פעמים וטענה בפניו כי המוכר שואל מדוע אינו בא להתיישב במושב, מה שלהבנתו הצביע על כך שהזכויות בנחלה נרשמו על שמו.
8. התובע קיבל ביום 19.3.12 מכתב מהנתבע בו הינו מבקש קיום פגישה עם התובע והמוכר להבהרת הסיבה שהתובע לא מגלה התעניינות בהעברת הזכויות. בפגישה שהתקיימה טען הנתבע, שכדי להשלים את העברת הזכויות על התובע להמציא אישור המושב. רק אז הבין שהזכויות טרם נרשמו על שמו למרות שהיו בידי הנתבע אישורי המושב משנת 1997 והיה ניתן להשלים את העברת הזכויות.
לטענתו, (ס' 25 לתצהירו) בחודש מאי 2012 השיב לפנייתו יו"ר המושב – יוסי עטייה, שאין שום מסמך המאשר שעבר וועדת קבלה ושהוא מוכר מבחינת המושב ועליו לעבור הליך קבלה. עוד לטענתו בפגישה שהתקיימה עם ועד המושב בחודש מאי 2012 נאמר לו מפורשות שאין כל רישום בנוגע אליו וכי עליו לעבור בחינת מכון פיל"ת ולהביא תעודת יושר.
9. ביום 16.1.13 הודיע הנתבע בכתב לתובע ולמוכר, כי כיוון שהתובע לא פעל לקבלתו למושב, הנתבע מושך את ידו מהמשך טיפול בהעברת הזכויות. בשלב זה התברר לתובע כי המושב, אשר דרש שהתובע יעבור את הליכי הקבלת מחדש, שלח מכתב למנהל מקרקעי ישראל בו התנגדות המושב להעברת הנחלה על שם התובע, ולטענתו, זה היה נמנע, אילו הנתבע היה מעביר את הזכויות על שמו.
לאחר מאמצים הצליח התובע להסיר את התנגדות המושב ונאלץ לשלם תשלומים שונים שהיה על המוכר לשלמם ולשם כך הופקדו כספי הנאמנות בידי הנתבע. את אישור הסוכנות לא הצליח התובע להשיג ללא הסכמת של המוכר.
10. כיוון שהמוכר סירב לחתום על המסמכים, הגיש התובע המרצת פתיחה – 39787-06-13- נגד המוכר, הסוכנות והנתבע, כדי שביהמ"ש יחייב את המוכר, או את הנתבע עפ"י יפויי הכוח שנתן לו המוכר, יחתמו על המסמכים לסוכנות. בהליך המרצת הפתיחה נענה התובע לדרישות הסחטניות של המוכר וויתר על פירות הנכס, כיוון שכל עוד לא הועברה הקרקע על שמו, המשיך המוכר להנות ולקבל את חלקו ברווחי המושב מהשכרת שטחים, וכן וויתר על הזכות לקבל קרקע מהאגודה במסגרת הרחבת המושב. התובע מאשר ששיפץ מבנה בן 24 מ"ר ולטענתו, לצרכיו הזמניים, אך קיבל מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה הזמנה למסירת עדות עקב בנייה ללא היתר, ולכן הציב לו למטרה להעביר מוקדם ככל האפשר את הנכס על שמו. לצורך כך, נאלץ לטענתו, לוותר בהמרצת פתיחה על זכויותיו בהרחבה במושב ועל כספים בהתחשבנות בינו לבין המוכר.
לגרסתו, כל זאת בשל רשלנותו של הנתבע שלא העביר במועד את הנכס על שמו.

11. הנזקים הכספיים שלטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מרשלנות הנתבע הם:
שווי הקרקע בהרחבה עליה נאלץ לוותר במסגרת המרצת הפתיחה - 500,000 ₪
סל כל הכספים עליהם וויתר בהמרצת הפתיחה 76,127 ₪
הוצאות ואגרות 31,400 ₪
עוגמת נפש 50,000 ₪

תמצית טענות ההגנה
12. התביעה התיישנה כיוון שמחדלים המיוחסים לנתבע הינם בקשר עם הסכם שנחתם ביום 1.12.97 והתיישנו בשנת 2004. לכל המאוחר ביום 23.11.06 ידע התובע או יכול היה לדעת, שיתרת כספי הנאמנות הועברו למוכר ובאותו מעמד שילם התובע לנתבע את יתרת התמורה בסך 5,000$ שהיה עליו לשלמם בשנת 1998. טוען הנתבע שלכל המאוחר היה על התובע לדעת ביום 23.11.06 כי מתוך סכום הנאמנות, לטענתו לא שולמו חלק מהחיובים לגביהם הוא טוען עתה.
לנתבע נודע רק בדיעבד כי חתימת אשת התובע על הסכם הרכישה נועד למראית עין בלבד וכדי להניח את דעת ועד המושב כדי שהתובע ואשתו יתקבלו כחבי מושב ובעלי נחלה, כיוון שאם אשתו לא הייתה צד להסכם, המושב לא היה מאשר את חברותם.
13. על התובע היה לשלם למוכרים 20,000$ עד ליום 1.2.98 בתנאי ההסכם וכל הסכום היה אמור להיות מופקד אצל הנתבע, אך התובע הפר את התחייבותו בהסכם ושילם רק ביום 21.4.98 חלק מיתרת התמורה ולא את כולה. ממסמכי התיק במשרד הנתבע עולה, כי במהלך שנת 1988 התנהלו כתקנם הליכי העברת הזכויות במשרדו והמוכר אף סילק את חובותיו לאגודה בסך 22,000 ₪ ואת חוב חלף ערבות על סך 7,000 ₪. המוכר גם שילם 45,000 ₪ לסילוק חובו למנהלת ההסדרים וביום 7.1.98 ניתן פס"ד משקם חלקי המשחרר את המוכר מכל חוב נוסף הנוגע למשק. העסקה דווחה כדין למנהל מיסוי מקרקעין, הנתבע הגיש השגה על שומות מס שבח ומס רכישה, שהתקבלו, ושולם מס שבח מכספי הנאמנות. שובר תשלום מס רכישה נשלח לתשלום לתובע, אשר לא שילם אותו ונשלחו מכתבי תזכורת כולל דרישה להמציא אישור הסוכנות להעברת הזכויות.
14. לטענת הנתבע, מאותו מועד, ניתק התובע עמו כל קשר למשך למעלה מ- 8 שנים ולא השיב לפניות טלפוניות ולמכתבים. בשנת 2012 פנה אליו המוכר עם מכתב שקיבל מב"כ האגודה, ולאחר מאמצים אותר התובע והתקיימה עמו פגישה, לאחר מכן נודע לנתבע שהתובע בנה במגרש מחסן למרות שטרם הועברו הזכויות. לטענת הנתבע, לאור העובדה שהתובע הפר את ההסכם עם המוכר, המוכר היה זכאי לקבל את יתרת התמורה שהייתה מופקדת אצל הנתבע מבלי להמציא אישורים. מאז תשלום התמורה החלקית התובע " נעלם" למשך שמונה שנים, לא שילם את יתרת התמורה בהתאם להסכם, לא שילם מיסים, לא תפס חזקה בנכס ולא שילם מיסים בגינו, ויתרת התמורה, בסך 5,000$ שולמה ישירות למוכר רק 8 שנים לאחר מכן – בשנת 2006. לטענת הנתבע, בכך שהתובע השלים למוכר את תשלום 5,000$ אינו יכול עתה לטעון נגד ה עברת הכספים שהופקדו אצל הנתבע למוכר. עוד טוען הנתבע, כי גם לאחר שהתובע הופיע לפתע בשנת 2006, הוא " נעלם" שוב וניתק כל מגע עד שנת 2012.
15. הנתבע שילם, מתוך כספי הנאמנות, בשם המוכר את מס השבח בגין העברת הזכויות ובנוסף, המוכר שילם מכספו את חובותיו לאגודה בסך 29,000 ₪ וסך 45,000 ₪ למנהלת הסדר חוב במשקים כפי שהתחייב בהסכם ולכן היה זכאי לקבל את כספי הנאמנות וקיבל אותם, עפ"י זכותו בדין. לטענת הנתבע, הכספים שהפקיד בידו התובע, לא היוו את כספי הפיקדון עפ"י ס' 5 להסכם המכר, כיוון שהתובע הפר את הסכם המכר והמוכר שילם סכומים על חשבון הסך 15,000$ שהופקדו בידי הנתבע ולא הייתה מניעה להעביר למוכר את כל הכספים שהופקדו בידי הנתבע. הנתבע העיד בחקירתו, שטרם שהעביר את יתרת כספי הנאמנות למוכר בדק שהוסדר החוב עם מנהלת ההסדר, עם בנק הפועלים, ואולי נשאר חוב שוטף של חודשיים למועצה האזורית.
עוד טוען הנתבע, שבפרטי הנזק ובסעדים הנתבעים ע"י התובע, אין אף פריט שהיה על המוכר או הנתבע לשלם מתוך כספי הנאמנות ואשר לא שולם, וזאת בין אם שולם מכספי הנאמנות או ע"י המוכר. לטענתו, בכל מקרה המוכר היה זכאי לקבל את יתרת התמורה שהייתה מופקדת בידיו, כיוון שהתובע לא מילא את חלקו בקיום ההסכם והפר אותו הפרה יסודית. גם בעצם תשלום יתרת התמורה למוכר עצמו, הכיר התובע בכך שהמוכר היה זכאי למלוא התמורה.
16. טוען הנתבע, שבמועד תשלום מלוא התמורה, בשנת 2006, היה על התובע להמציא הסכמת האגודה להעברת הזכויות, ולהתאים את האישור לאותו מועד. התובע אינו יכול לבוא בטענות כלפי הנתבע לאי רישום הנכס על שמו, לאור העובדה שהוא לא שילם את כל התשלומים כולל מס רכישה, אשר שולם באיחור של 8 שנים. גם אז היה עליו המציא לנתבע את הסכמת המושב שניתנה בזמנו על בסיס נתונים שונים מהנוכחיים ולהתאימה לשינויים, כגון בניית מחסן.
בנוסף, התובע הפר התחייבות שלקח על עצמו לבנות תוך שנה וחצי מחודש דצמבר 1997 בית מגורים בנכס, עד שהחליט להפוך ללא היתר, צריף ששימש כמחסן לבית מגורים. (נספח יד' לכתב התביעה). לאור העובדה שהתובע לא מילא את הנדרש ממנו כדי להשלים את העברת הזכויות, הודיע לו הנתבע כי לא יוכל להמשיך לפעול לרישום הזכויות.
17. טוען הנתבע שבעקבות ההסכמות בין התובע למוכר בהמרצת הפתיחה, שקיבלו תוקף של פס"ד שהסדיר את מערכת היחסים בין התובע לכל הצדדים בתיק, כולל הנתבע, נרשמו הזכויות במשק 37 על שם התובע והסתיימה ההתחשבנות הכספית ופסה"ד מהווה מעשה בי"ד. עוד לטענתו, התובע לא וויתר על דבר וקיבל את כל המגיע לו. לגבי ייפוי הכוח שנתן המוכר, טוען הנתבע, שאין בטענות התובע שמץ של אמת, ייפוי הכוח הוכן בזמן אמת והמוכר לא התכחש לו.
18. בחקירתו העיד הנתבע, שהמוכר אמור היה להמציא אישור מס שבח, להמציא אישור הרשות והמועצה המקומית עד למסירת החזקה, אלא שעקב מחדלו של התובע, שלא טרח במשך עשור לקבל את החזקה, הוא יצר בעיה כיוון שהמוכר לא אמור לשלם ארנונה מעבר לתקופה שהקונים התחייבו לקבל את החזקה. לטענתו, בתשלום מס הרכישה לאחר עשר שנים התובע לא פטר עצמו, כיוון שלא קיבל את החזקה, לא בנה את הבית כפי שהתחייב.
הטיפול של הנתבע היה אמור להיות בהעברת הזכויות מהמוכר לקונים – התובע ואשתו, אלא שהם התגרשו, ובטיפול בהעברת הזכויות מגרושתו של התובע לתובע, לא טיפל הנתבע. לטענתו, הוא לא ביצע את העברת הזכויות בשנת 2006 מהמוכר לקונים, כיוון שהתובע לא נענה לדרישות משרדו להמציא אישור עדכני מהאגודה והמועצה האזורית . כמו כן, כיוון שהנתבע לא ידע באותו מועד שהתובע טרם קיבל את החזקה בנכס, היה על התובע להמציא אישור ארנונה, חשמל, פינוי אשפה. הנתבע מפנה למכתב מזכירותו משנת 2006 בו היא פונה לתובע להמציא את אישורי תשלום המיסים.

דיון
19. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלה, האם הנתבע התרשל במימוש עסקת המכר נשוא תביעה זו, ואם כן, האם גרם לתובע את הנזק הנטען על ידו.
לטענת התובע, הנתבע התרשל בכך שבמעמד חתימת ההסכם לא החתים את הצדדים על בקשה להסכמת הסוכנות, לא רשם משכון, בכך ששיחרר את כספי הנאמנות שהופקדו בידו לפני שבדק שיש בידי המוכר את כל האישורים ובכך שמשנת 2006 עד שנת 2012 כאשר לטענתו, לא הייתה כל מניעה, לא העביר את הזכויות בנכס על שם התובע.
20. לטענת הנתבע, הסכום שהפקיד התובע בידיו, אינו מהווה פיקדון כיוון שהופקדו רק 15,000 ₪ ולא 20,000 ₪ כפי שהיה על התובע להפקיד בהתאם להסכם. לטענתו, התובע הפר את ההסכם, כיוון שיתרת כספי התמורה הועברו למוכר באיחור של 8 שנים. עוד לטענתו, הוא העביר כדין את כספי הפיקדון למוכר, לאחר שהוא שילם את חובותיו ואולי נותר חוב שוטף למועצה של כחודשיים. לטענתו, התובע עצמו שילם למוכר בשנת 2006 את יתרת התמורה, ולכן אינו יכול לבוא בטענות לנתבע שהעביר למוכר את הכספים שהיו בידיו, כאשר המוכר שילם הרבה מעבר למה שהיה צריך להיות משולם מהסך 15,000 ₪ שהועברו אליו.
עדויות
21. מטעם התובע הגיש תצהיר עדות ראשית אחיינו, רו"ח יוסי כוכבי שלגרסתו החל לעזור לתובע, לאחר שהסתבר לו שהנתבע פעל לרעתו וסרב להראות לו ייפויי כוח בלתי חוזר שהמוכר חתם, וסרב להמשיך בהליך רישום הזכויות בנכס על שמו. הוא היה יחד עם התובע בפגישה במשרד הנתבע והנתבע שאל היכן היה התובע עד 2006, ציין ששלח לו מכתבים לשלם את המוטל עליו. הנתבע טען שהמוכר לא הסכים למסור לתובע צילום של מסמך העברת הזכויות והתקיימה שיחת טלפון ממשרדו של הנתבע אל המוכר אשר אמר שרק אם התובע יסתדר עם ועד המושב הוא יהיה מוכן לתת לו צילום של המסמך.
22. לגרסתו לאחר שנטל את תיק המסמכים מהנתבע , הודיע הנתבע שעקב הקיפאון בתיק הוא מושך את ידו מהמשך הטיפול. הוא נסע עם התובע למוכר, שמסר להם את פרוטוקול המקורי לפיו התובע התקבל למושב והדגיש שיש לתובע בעיה עם ועד האגודה, אך מבחינתו אין בעיה להעביר את הזכויות. הסתבר שלא נפתח תיק במנהל ונדרש מהתובע להמציא אישור השמעונים,(הועדה לתכנון ובניה), אישור מועצה שאין חוב ותשלום דמי הסכמה למנהל. לאחר כשבוע התקבל מכתב מב"כ האגודה לפיו האגודה מתנגדת להעברת הזכויות לתובע והמוכר מסר להם שיש חוב למועצה בסך 15,500 ₪. יוסף כוכבי הצהיר שהוא השיג את אישור השמעונים, (הועדה לתכנון ובניה), תמורת 199 ₪.
23. לגרסתו, לאחר מספר חודשים שבהם לא הייתה התקדמות, פנה אל עורך הדין של האגודה והבין ממנו שהתובע לא התקבל למושב כיוון שלא המציא בדיקת גרפולוג. לטענתו הוא שילם למועצה 15,440 ₪ שהיה חוב של המוכר, קיבל אישור ופנה למנהל לסיום ההליכים ואז הסתבר שיש צורך באישור הסוכנות. בסוכנות נאמר לו שקיים חוב של 13,000 ₪ שנותר מהלוואה שנטל המוכר לפני שנת 1997, ויש צורך בחתימת המוכר והתובע על מסמך שנמסר לו בסוכנות. כן שילם הוצאות שונות שהיו קשורות ברישום הנחלה על שם התובע, לאחר שהתובע פנה אליו לראשונה בחודש מאי 2012 ובסה"כ השקיע עבור התובע בין 30 ל-40 אלף ₪. לגרסתו יש לו הסכם עם התובע לגבי הכספים ששילם.
יוסף כוכבי העיד שהוא זה שהמליץ בפני התובע להגיע להסדר בהמרצת הפתיחה מחוסר ברירה והתובע ויתר על הזכויות שלו בחלקת ההרחבה כי זה היה התנאי של המוכר כדי שיחתום על העברת הזכויות לסוכנות. לדבריו, הלחץ לסיים את ההליך בהמרצת הפתיחה הייתה העובדה שהתובע בנה מבנה ללא רישיון שעמד להיהרס על ידי המועצה.
24. מנחם שמעון – חברו של התובע , העיד שהסיע את התובע למשרדו של הנתבע בנתיבות , שם פגשו במזכירתו כינרת, שצילמה עבורם מסמכים . הוא ראה יפוי כוח ללא שמות שכינרת לא הסכימה לצלמו.
בחקירתו העיד כשהוא נכנס עם התובע למשרדי הנתבע , " הנתבע" צרח והשתולל, הוא לא זוכר מתי הייתה הפגישה, ולטענתו יש לו בעיית זיכרון בה הוא מטופל ,( עמוד 14 שורה 3), עוד לטענתו מה שמעניין אותו הוא רושם ומה שלא מעניין – לא רושם , ולמרות שלא רשם את המקרה, הוא זוכר אותו היטב " אין לי בעיה עם הזיכרון לגבי מה שהיה שם" (עמוד 14 שורות 5-6). הוא כן זוכר שבמשרד בנתיבות כנרת אמרה שהנתבע לא אישר לה לתת לה את כל התיק אלא רק חלק מהמסמכים ולא נתנה את ייפוי הכוח ואמרה שהוא לא מלא. הוא אף ניסה להקליט את השיחה ולא הצליח .
25. עדת התביעה כנרת דמרי מזכירתו של הנתבע, הצהירה שהייתה בקשר טלפוני עם התובע בקשר למשק שקנה במושב, התובע לא תמיד ענה לטלפון, וכאשר ענה לה היא שאלה אותו למה הוא לא בא לשלם. לאחר ששילם, שאלה אותו מדוע הוא לא בא לגור במושב והוא התנצל בפניה על כך שבשנים האחרונות לא השיב לטלפון . בתיק המשרד יש תיעוד של שיחותיה הטלפוניות לתובע. היא הפסיקה לעבוד אצל הנתבע במחצית השנייה של 2012 – מספר חודשים קודם לכן התובע הגיע למשרד בנתיבות עם אדם נוסף לצלם מסמכים מתיק המשרד והיא צילמה את המסמכים שביקשו. היא סירבה לצלם את ייפוי הכוח של המוכר אשר סירב למסור צילום וגם כיוון שלא היו בו פרטים. לגרסתה ששב הנתבע למשרד הוא לקח את ייפוי הכוח בת"א כיוון ששם הייתה מכונת כתיבה למילוי הפרטים. בחקירתה העידה שהיא השיבה לתובע שאינה יכולה לצלם עד שתקבל אישור מהנתבע, אשר אמר לה לצלם מה שהתובע רוצה, הם ביקשו גם את ייפויי כוח והיו שניים כאלה, האחד עם חתימה והשני עם שני חותמים. ייפוי הכוח עם חתימה אחת היה של המוכר ועם שתי חתימות הי של התובע ואשתו. בייפוי הכוח לא היו פרטים של שמות הצדדים ושל נותן ייפוי הכוח.
כפיר אסרף – חבר ועד המושב, העיד שיש הרחבות במושב וכל משק קיבל מגרש ועשה בו כרצונו. משק 37 הוא המשק שרכש התובע , קיבל את חלקו בהרחבה בעת חלוקת המגרשים לפני 15 שנה, ונמסר למוכר ובהתאם לפסק דין משנת 2013 , נשאר בידיו. לדבריו , דוד מדמוני אשר כתב את הפרוטוקול נ/2 הוא פרוטוקול המושב מיום 25/11/97 עדיין מתגורר במושב.

26. מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, שהתובע הפר את ההסכם עם המוכר, הן בכך שלא שילם את התמורה במועד אלא השלים אותה לאחר 8 שנים, לא שילם מס רכישה במועד ולטענת הנתבע שלא נסתרה, "נעלם" משנת 1997 עד לשנת 2006. התובע לא קיבל את החזקה בנחלה במועד שנקבע.
התובע לא העיד את המוכר כדי שיאשר את טענתו, שהוא הסכים לאחור בתשלום מלוא התמורה.
וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

אי העברת הזכויות בנחלה משנת 1997 – שנת 2006
27. בשנת 1997 הזכויות בנכס לא הועברו על שם התובע וגם לשיטת התובע לא ניתן היה להעבירן על שמו לפחות עד לשנת 2006. דהיינו שעד לשנת 2006 אין חולק שהנתבע לא התרשל.
בשנת 2006 התובע השלים את תשלום מלוא התמורה ואת תשלום מס הרכישה.
התובע הצהיר ( ס' 25 - 28לתצהירו) שבחודש מאי 2012 השיב לפנייתו יו"ר המושב – יוסי עטייה, שאין שום מסמך המאשר שעבר וועדת קבלה ושהוא מוכר מבחינת המושב ועליו לעבור קבלה. עוד לטענתו בפגישה שהתקיימה עם ועד המושב בחודש מאי 2012 נאמר לו מפורשות שאין כל רישום בנוגע אליו וכי עליו לעבור בחינת מכון פיל"ת ולהמציא תעודת יושר. דהיינו, שבניגוד לטענתו, כלל לא עבר וועדת קבלה וגם אם היה קיים אישור האגודה משנת 1997, היה צורך לעדכנו לשנת 2006, שהרי יש צורך באישור תקף למועד ביצוע הרישום. הראיה שלטענת התובע ( ס' 24 לכתב התביעה), שכאשר הוא פנה למושב לקבלת האישור הודע לו שעליו לעבור את כל הליכי הקבלה למושב מההתחלה.
כבר מטענה זו של התובע עולה שגם בשנת 2006 לא היה אישור לקבלתו כחבר במושב.
28. התובע והנתבע צירפו לתצהיריהם ( נספח ז' לתצהיר התובע נספחים ז' –ט' לתצהיר הנתבע) מכתבים ממשרד הנתבע כדלקמן:
מכתב מיום 26.12.99 בו נכתב שמזכירת המשרד, בהמשך לשיחה טלפונית, שולחת לו שובר תשלום מס רכישה, שאינו מעודכן, שעליו לשלמו ולהחזיר למשרד הנתבע.
מכתב מיום 26.1.2000 בו מזכירת הנתבע מבקשת ממנו בכתב לשלוח את שובר מס רכישה חתום על מנת להמשיך לקדם את ההעברה וכן לשלוח אישור סוכנות שהתקבל כחבר מושב ואישורי מיסים מהמועצה האזורית
מכתב מיום 3.4.00 בו המזכירה מבקשת ממנו שוב להמציא את אישור מס רכישה, אישור סוכנות שהתקבל כחבר מושב ואישור מועצה. מצוין במכתב זה שהעניין דחוף להעברת הזכויות על שם התובע.
מכתב מזכירת הנתבע מיום 15.8.06 בו מצוין שלא ניתן להשלים את העברת הזכויות כיוון שהתובע לא המציא אישורי מיסים.
29. דהיינו, התובע ידע בחודש אוגוסט 2006 שלמרות השלמת התשלומים לא ניתן לבצע את העברת הזכויות על שם הקונים, כיוון שהוא לא המציא אישורי מיסים כפי שנדרש ע"י משרדו של הנתבע . הנתבע העיד, שהכוונה לכל אישורי המיסים. גם מפרוטוקול ישיבת המושב מיום 16.4.12 ( נספח יא' לתצהיר התובע) עולה שהתובע טען בישיבה שעד לאותו מועד הוא וגרושתו לא התקבלו כחברים במושב, כך שגם לשיטתו לא ניתן היה בשנת 2006 להעביר את הזכויות בנחלה על שמו.
גם אם לשיטת התובע, הנתבע לא ידע בשנת 2006 ששונתה מדיניות האגודה לגבי האישורים, בפועל לא ניתן היה להעביר את הזכויות בנחלה על שם התובע ללא אישורים עדכניים.
בנוסף, כדי למזער את הנזק, וככל שלטענת התובע ניתן היה לבצע את העברת הזכויות בנכס בשנת 2006, יכול היה התובע לפעול להעברת הזכויות בשנת 2006, ממש כפי שפעל בשנת 2013.
כך שהתובע לא הוכיח שהנתבע התרשל לאחר השלמת התשלומים בשנת 2006.
בשלב זה, בשנת 2006, ידע התובע שכספי הנאמנות הועברו למוכר, שאין אישורים מהסוכנות, ולכן משלב יש לחשב את מועד התיישנות של עילות התביעה. מכיוון שהתביעה הוגשה בחודש אפריל 2014, היא הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות.
כבר מן הטעם הזה דין התביעה להידחות

למעלה מן הצורך אדון בשאר הטענות.
ההתנהלות מאז שנת 2006
30. הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, לאחר שנת 2006 נותק שוב הקשר עם התובע. התובע לא טען ובוודאי שלא הוכיח, שמאז שנת 2006 פנה אל הנתבע או המציא את אישורי המיסים כפי שנדרש ממנו במכתב מזכירת הנתבע מיום 15.8.06 .
ביום 19.3.12 ( נספח י לתצהיר התובע) שלח הנתבע לתובע מכתב על פגישה שנקבעה בהשתתפות המוכר ושמטרתה להבהיר מה הסיבה שהתובע אינו מגלה התעניינות במימוש ההסכם ושהמושב דורש הבהרות מדוע לא נבנה הבית במשק ומאיימת לבטל את זכויות המוכר במשק לטובת המושב.
התובע צירף כנספח יא' לתצהירו את פרוטוקול המושב מיום 16.4.12 בו נרשם כי הוא טוען ( ס' 3) שעד לאותו מועד הוא וגרושתו לא התקבלו לאגודה ותמך טענתן במכתב עו"ד עמיר מיום 7.3.12. עפ"י אותו פרוטוקול ( ס' 6) הובהר לתובע שתלויה ועומדת התראה של ב"כ האגודה לתפוס חזקה במגרש נוכח העובדה שהוא נטוש ועזוב ולא נבנה בית כנדרש עפ"י הנחיות הסוכנות ומנהל מקרקעי ישראל. כמו כן נכתב שנדרש שיתגוררו במקום. ס' 8 לפרוטוקול מציין שהנתבע דרש מהתובע לפנות בדחיפות ליו"ר ועד המושב כדי לדעת היכן עומד נושא העברת הנכס על שם התובע, ויודיע מה לעשות עם העובדה שגרושתו רשומה בהסכם.
31. ביום 9.5.12 כתב התובע לנתבע בכתב ידו כי יו"ר ועד המושב הודיע לו שעליו לעבור שוב את הליכי הקבלה למושב, שהמוכר צריך לכנס את ועד המושב לפגישה מחודשת של כל הצדדים.
ביום 9.8.12 שלח הנתבע לתובע מכתב בו צוין כי בישיבה שהתקיימה במשרדו הוא ביקש מהתובע לברר במשרדי האגודה השיתופית האם עסקת המכר שנערכה 15 שנה קודם לכן ניתנת לביצוע ומהן דרישות האגודה לקבלו כחבר מן המניין. כן נכתב כי עפ"י מידע שקיבל מהמוכר ניתן להמשיך בהליכי ההעברה, לאחר שהתובע ימלא את דרישות האגודה כולל פנייה למכון פילת ותעודת יושר מהמשטרה.
ביום 4.11.12 וביום 4.9.12 ( נספח יד' לתצהיר התובע) שלח עו"ד בעז עמיר ב"כ האגודה מכתב למנהל מקרקעי ישראל, לפיו האגודה מתנגדת לטיפול בהעברת הזכויות.
ביום 26.2.13 שלח עו"ד בעז עמיר מכתב למנהל מקרקעי ישראל, לפיו היא חוזרת בה מהתנגדותה.
מהמכתבים שפורט עולה, כי הנתבע פנה לא אחת אל התובע להמציא את המסמכים שנדרשו להשלמת העסקה החל משנת 2000 ולא נענה.
32. התובע, שעליו נטל ההוכחה להוכיח את תביעתו ואת הרשלנות הנטענת של הנתבע, לא הוכיח שהעברת הזכויות, במועד ש בוצעה, הייתה על בסיס אישור המושב משנת 1997. בכל מקרה הראייה היא, שהיה צורך בחתימת המוכר כדי לקבל את אישור הסוכנות, מה שניתן בעקבות הפשרה שקיבלה תוקף של פס"ד.
לאור האמור לעיל התובע לא הוכיח שהנתבע התרשל ברישום העברת הזכויות בנכס על שמו.

מגרש ההרחבה
33. מוצג נ/2 הינו פרוטוקול המושב מיום 25.11.97 לפיו: "קבלת מועמד כחבר מושב.
אושר קבלתם של החברים מעוז כוכבי וסמדר להתקבל כמועמדים לחברי מושב במשק 37 מותנה בבדיקה גרפולוגית חיובית. כמו כן, המועמדים מודיעים שאין להם כל זכות במגרשי הרחבת המושב. ומשבצת זו שייכת לאגודה בלבד. עד להתחשבנות עם בן לולו יעקב המועמדים מתחייבים לסיים את בניית המגורים תוך שנה וחצי מיום חתימתם על חוזה רכישת משק 37. המוכר בן לולו יעקב מתחייב לשלם את כל החובות במשק 37 עד למכירת המשק כולל מאזן 97. כנ"ל לגבי זכויות"
לטענת התובע יש לקרוא מסמך זה כך שמגרש ההרחבה שייך למושב עד להתחשבנות עם בן לולו. במסמך עצמו לאחר המשפט " ומשבצת זו שייכת לאגודה בלבד" יש נקודה, המצביעה על סיום המשפט. לאחר הנקודה בא המשפט " עד להתחשבנות עם בן לולו" שלכאורה אין לו משמעות ללא המשפט שלפניו. אלא שהתובע, שעליו להוכיח שכוונת המסמך הינה כגרסתו, היה להביא לעדות את כותב המסמך – דוד מדמוני , שעפ"י עדות עד התביעה כפיר אסף שהינו חבר המושב 37, דוד מדמוני כתב את המסמך והינו חבר המושב כיום והוא לא עשה כן. (ע' 12 שורות 24 – 32).
דברי לעניין אי הבאת עד יפים גם לכאן.
34. מנוסח המסמך כפי שהוא, עולה שהקונים הודיעו שאין להם כל זכות במגרשי הרחבת המושב ומשבצת זו שייכת למושב בלבד.
גם אם הייתי מקבלת את פרשנות התובע, הרי שההתחשבנות עם בן לולו הייתה לכל המוקדם בשנת 2006 עת שילם התובע למוכר את מלוא התמורה, ולכל המאוחר בשנת 2013, כשניתן פסה"ד בהמרצת הפתיחה, שהרי הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, שהתובע לא " לקח" את החזקה בנכס ולא שילם את חובות הארנונה, המים, והוצאות נוספות. גם יוסף כוכבי העיד שהוא שילם החל מחודש מאי 2012 עבור התובע בגין הנכס, בין 40-50 אלף ₪, שזה מועד סיום ההתחשבנות עם המוכר. מעדותו של כפיר אסף עולה, כי משק 37 קיבל את חלקו בהרחבה לפני כ- 15 שנה, דהיינו בסמוך לשנת 2000. במועד זה, גם לשיטת התובע לא ניתן היה להעביר את הזכויות בנכס על שמו.
35. התובע העיד שבהמרצת הפתיחה שהגיש נגד המוכר, הסוכנות והנתבע, הוא הגיע להסדר לפיו : "......זכויות המגרש בהרחבה הנוכחית של משק 37 בהתאם לפרוטוקול של האגודה מיום 25.11.97 ( נספח 2 להמרצת הפתיחה) – המבקש ( התובע דנן – א.פ.) מצהיר שאין לו טענה או זכות לגבי מגרש זה והמשיב 2 ( המוכר – א.פ.) יהיה רשאי לפנות לאגודה השיתופית של מושב זרועה ולקבל הפניה למנהל לגבי המגרש בהרחבה השייך למשק 37. הזכויות במגרש יועברו על שם המבקש...."
36. לדבריו, הוא הגיע להסדר מתוך סחיטה, ויוסף כוכבי העיד שהוא זה שהמליץ בפני התובע להגיע להסדר בהמרצת הפתיחה מחוסר ברירה והתובע ויתר על הזכויות שלו בחלקת ההרחבה כי זה היה התנאי של המוכר כדי שיחתום על העברת הזכויות לסוכנות. לדבריו, הלחץ לסיים את ההליך בהמרצת הפתיחה נבע מהעובדה שהתובע בנה על המגרש מבנה ללא רישיון שעמד להיהרס על ידי המועצה. דהיינו שהלחץ נבע ממעשה של התובע, שבנה מבנה ללא רישיון מה שהביא אותו לטענתו ללחץ לסיים את המרצת הפתיחה כדי שהמבנה הזה לא ייהרס.
37. מכאן שאיש לא כפה על התובע להגיע להסדר פשרה בהמרצת הפתיחה ולהצהיר שם שאין לו טענה או זכות בחלקת ההרחבה. הלחץ היחיד היה מעשיו או מחדליו של התובע בבנייה ללא רישיון. התובע לא הצהיר על ויתור על חלקת ההרחבה אלא שאין לו בה כל זכות, מה שתומך בגרסת הנתבע שלא הייתה לו כל זכות בחלקת ההרחבה. יש להדגיש שבהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד התובע לא טען שוויתר על זכויותיו בהרחבה, אלא הצהיר שאין לו כל זכות בחלקת ההרחבה.
התובע היה מיוצג בניסוח הסכם הפשרה ולווה ע"י יוסף כוכבי, רו"ח במקצועו שליווה אותו ופעל עבורו החל מחודש מאי 2012. לשיטת יוסף כוכבי, הלחץ היחיד היה הדרישה להריסת המבנה שהתובע בנה. אין כל קשר בין התנהלות הנתבע, כפי שטוען התובע, לבין חתימתו על הסכם הפשרה.
התובע לא הוכיח שהוא לא קיבל את המגרש בהרחבה כתוצאה ממעשה או מחדל של הנתבע.

כספי הפיקדון

38. התובע הפר את ההסכם גם בנושא כספי הפיקדון, כאשר הפקיד רק 15,000$ ובאיחור של כחדשים.
התובע הפר את ההסכם בכך, שלאור העיכוב בתשלום התמורה ומס הרכישה, לא בוצעה העברת הזכויות בנכס עד יום 1.6.98 כפי שנקבע בהסכם. בהתאם לס' 1 בהסכם, מועדי התשלומים והעברת החזקה בנכס, הינם מעיקרי החוזה והתובע הפר את כל אלה. בנוסף, כיוון שהתובע לא השלים את התשלומים והחזקה והזכויות לא הועברו אליו, חלו על המוכר כל תשלומי הארנונה והמיסים, שהחל ממועד העברת החזקה היו אמורים לחול על התובע .
מאחר והתובע לא מילא את התחייבויותיו עפ"י ההסכם, ניתק כל קשר עם הנתבע והמוכר, הפר את ההסכם הפרה יסודית, לאחר שהמוכר שילם את התשלומים שחלו עליו, לא הייתה מניעה שהנתבע יעביר למוכר את הכספים שהופקדו אצלו.
גם העובדה שלאחר 9 שנים, בשנת 2006 שילם התובע את יתרת סכום התמורה/הפיקדון ישירות למוכר ולא לנתבע, מצביעה על כך שהנתבע נהג נכון בעת שהעביר את הכספים למוכר.
אני דוחה טענה זו של התובע.

סוף דבר
התובע לא הוכיח את תביעתו ואני דוחה את התביעה במלואה.
התובע ישלם לנתבע הוצאותיו, ובנוסף שכ"ט בסך 50,000 ₪ .

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.