הדפסה

כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא
נציג ציבור (עובדים) – גב' חנה נאמן גלאי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר צבי זייד

התובע
יהושע כהן
ע"י ב"כ עו"ד ניר גנאינסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

החלטה
בפנינו תביעה להכרה באוטם שריר הלב שפקד את התובע ב- 2.12.04 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

רקע
1. התובע יליד שנת 1956. בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה התובע עצמאי ובבעלותו הייתה נגריה.

2. התובע העסיק בנגריה עובד יחיד בשם שאול.

3. במסגרת עבודתו היה התובע מייצר רהיטים לפי דרישה לחברת "רהיטי בורדו".

4. כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו טוען התובע כי ביום 2.12.04 התקיימה שיחה טלפונית בינו לבין משה טיליאס מרהיטי בורדו בנוגע לארון אשר התובע היה אמור לייצר עבור החברה.

במהלך השיחה הבהיר משה לתובע מהן המידות הדרושות לארון אשר הוא מבקש להזמין. לדעת התובע היה מדובר במידות שאינן נכונות והוא ביקש להסביר זאת למשה. משה מצדו כלל לא התייחס למהות הדברים ותחת זאת עלב בתובע.

נוכח העלבון חמתו של התובע בערה בו והוא רתח מזעם. התובע החל לצרוח על משה בטלפון והשיחה עלתה לטונים צורמים תוך הטחת עלבונות האחד בשני.

5. לגרסת התובע כבר במהלך השיחה התחיל להרגיש שלא בטוב וחש כאבים בחזה.

6. התובע מציין כי לאחר השיחה פנה לקופת חולים "מכבי" ביפו כשהוא חש שלא בטוב. מאוחר יותר נסע, בכוחות עצמו, לקבלת טיפול בבית החולים וולפסון שם התברר כי לקה באוטם שריר הלב.

7. ביום 22.6.10 הגיש התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין פגימה לבבית עקב אירוע חריג נטען מיום 2.12.04.

ביום 22.2.12 דחה הנתבע את התביעה בנימוק: " על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג שאירע תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביא להתפתחות מחלתך בתאריך 2.12.04. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ".

מכאן התביעה שבפנינו.

טיעוני הצדדים
8. התובע טוען כי שיחת הטלפון הקשה אשר הובילה לכעס רב, רוגז וסערת רגשות אצלו – הינה בבחינת אירוע חריג בעבודתו. ועל כן יש למנות מומחה רפואי אשר יקבע את הקשר הסיבתי שבין האירוע החריג ובין פרוץ האוטם.

9. לטענת הנתבע בגרסתו של התובע והעדים מטעמו התגלו סתירות רבות באשר לתיאור האירוע וספק רב אם בכלל התרחש וויכוח חריג . אף העובדה כי התביעה הוגשה שנים לאחר קרות האירוע הנטען מחזקת את המסקנה כי היה זה וויכוח טריוויאלי בשגרת העבודה שאף התובע לא ייחס לו חשיבות ועובדה שאין גם כל זכר לאותו וויכוח במסמכים הרפואיים.

10. הנתבע אף מדגיש כי מר טליאס משה (עמו לכאורה התנהל הוויכוח) מכחיש קיומו של וויכוח חריג עם התובע במועד הנטען וכי מעדות של העד שאול ביבי עולה כי עדותו אינה אובייקטיבית שכן ביקש הוא לסייע לתובע בתביעתו.

עדים
11. מטעם התובע ובנוסף לתצהיר עדות ראשית מטעמו הוגשו תצהיריהם של רעייתו הגב' אביבה כהן ובנו אייל כהן.

מטעם הנתבע העידו מר טליאס משה אשר עובד בחברת רהיטי בורדו שבבעלות אביו, ומר ביבי שאול אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כשכיר בנגרייה שהייתה בבעלותו של התובע.

דיון והכרעה
12. סעיף 83 לחוק, קובע כדלקמן:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב עבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

לפיכך, כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה ע"פ מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315).

13. בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית. (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח (5) 104).

הקביעה אם היה אירוע חריג היא קביעה עובדתית – משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית, ועוד נקבע כי קנה המידה לבחינת אותו אירוע הינו סובייקטיבי.
(דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המל"ל, פד"ע כט 268, בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734).

בחינת "חריגות" הדחק הנפשי צריכה להיקבע מנקודת מבטו של הנפגע עצמו (דב"ע נו/110-7 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75), אלא שהבחינה הסובייקטיבית טעונה הוכחה בראיות אובייקטיביות, ולא די בעצם אמירת התובע (עב"ל 1269/00 לוי רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 28.6.01).

14. עוד נפסק כי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין הכאבים מהם הוא סבל, יכול שתהווה ראשית ראיה לקיום אירוע חריג המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי (דב"ע נד/0-268 יוסף ניב נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח 143).

מן הכלל אל הפרט
15. בחקירתו על ידי חוקר המוסד נתבקש התובע לתאר את אשר אירע. התובע סיפר:
" ... אני חושב שאני התקשרתי למשה מרהיטי בורדו, התקשרתי לבדוק לגבי נתונים של ארון שנכנס בנישה, הבהרתי לו שהמידות שמסר לי יכול להיות והם לא מדויקות או גדולות מהנישה, העובד שלי בשם שאול היה שבוע קודם בבית אותו הלקוח בזמן שעשה הובלה של משהו, ראה שהנישה לא תואמת את המידות, אני אמרתי למשה שחבל לבצע הארון במידות לא נכונות ואח"כ הוא לא יתאים ונצטרך או לעשות ארון חדש או לתקן בתשלום נוסף. משה אמר לי תיצמד למידות שמסרתי אל תגדיל ראש והוסיף המילה "סתום", אתם הנגרים סתומים. מכאן הוויכוח הפך לוויכוח קולני מאד, צעקות, הרמות קול וקללות, הוא ענה בגסויות אני עניתי ביותר גסויות וכך זה התלקח. השיחה הסתיימה והרגשתי כאבים בחזה, ישבתי בצד כמה דקות לא ידעתי מה קורה לי, אחרי שהבנתי שזה יכול להיות משהו מסוכן , פניתי לקופ"ח, עשו לי א.ק.ג, כנראה שיצא תקין. חזרתי לנגריה סגרתי את הנגרייה ובזמן הזה תקף אותי כאב יותר חזק מהאב הראשון, נסעתי יש לבי"ח וולפסון, לבד הגעתי למיון" (ראה הודעת התובע לחוקר המוסד- נ/3 עמ' 1 ש' 4- עמ' 2 ש' 2) .

על גרסה זו חזר התובע בתצהירו ובמסגרת חקירתו הנגדית, כשלטענתו כל שביקש היה למנוע נזק על ידי ייצור ארון במידות שגויות אלא שנוכח העלבון שהטיח בו מר טיליאס גלשה השיחה לוויכוח קולני וצורם שבסופה הרגיש לא טוב, חש כאבים בחזה ובעקבות כך פנה לטיפול רפואי.

16. מטעם התובע הוגש אישור של מר שאול ביבי (נ/4) אשר עבד עם התובע באותה עת. באישור זה מציין מר ביבי כי ביום 2.12.04 שמע את התובע משוחח בטלפון עם סוחר מ"רהיטי בורדו" וכי במהלך השיחה התווכחו השניים על מידות הארון כאשר לפתע שמע את התובע מאבד את שלוות רוחו צורח ומקלל כשהוא עצבני ורותח מזעם.

עוד ציין כי לאחר השיחה הבחין כי התובע אינו חש בטוב וכששאל את התובע מה קרה? הבהיר לו התובע כי הסוחר מרהיטי בורדו זלזל בו ועלב בו המלך השיחה. בהמשך פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים.

17. ב"כ הנתבע מבקש להפנות למספר סתירות שהתגלו בגרסאותיהם של התובע ושל מר ביבי. ראשית לטענתו באישור של מר ביבי שהוגש מטעם התובע (נ/4) ציין שאול כי נשלח לבית הלקוח על ידי התובע על מנת לקחת מידות לארון בעוד שהתובע טען כי שאול הזדמן לבית הלקוח במסגרת עבודתו הנוספת כמוביל של חברת רהיטי בורדו (נ/3 ש' 15-16 ועמ' 11 לפרוטק' ש' 22-23).

בנוסף טוען ב"כ הנתבע כי קיימת אי אחידות באשר לתיאור האירוע כך בעוד שהתובע טוען כי הוויכוח התנהל במסגרת שיחה טלפונית עם משה מרהיטי בורדו, שאול בהודעתו לחוקר המוסד (נ/7) ציין כי התובע יצא לחנות של רהיטי בורדו משם חזר נסער ועצבני ועם כאבים בחזה ככל הנראה לאחר שהתנהל שם הוויכוח. (נ/7 עמ' 1 ש' 8-11 וש' 17-18).

18. אכן, בהודעתו לחוקר המוסד (נ/7) נשאל מר ביבי, מה ידוע לו על המקרה. מר ביבי סיפר כי באחד הימים התובע הביא לו שרטוט לארון קיר עם מידות והוא הבחין שהמידות לא תאמו את המידות שהוא עצמו לקח מביקורו אצל הלקוח. לטענתו בעקבות גילוי אי ההתאמה יצא התובע לחנות של רהיטי בורדו ושם ככל הנראה התנהל וויכוח חריף שלאחריו חזר התובע לנגרייה כשהוא עצבני ועם כאבים בחזה.

אולם בהמשך החקירה אישר מר ביבי כי טרם יצא התובע לחנות של רהיטי בורדו התקיים וויכוח בטלפון בין התובע לבין סוחר מרהיטי בורדו (עמ' 2 ש' 26).

19. אמנם בעת מתן הודעתו ציין מר ביבי כי הוויכוח בטלפון לא התנהל בהרמת קול או צעקות , זאת בניגוד לגרסה שמסר בחקירה הנגדית :
"אני שמעתי את השיחה שלו ושיחה הייתה התחילה בשלום ואחר כך עבר לטונים יותר גבוהים וכל מיני צעקות והבן אדם פתאום התחיל להיות אדמדם ולא הרגיש טוב. השיחה הייתה הרבה זמן ואני באמצע הלכתי לעבוד. לקראת סוף השיחה אני רואה אותו שהוא לא מרגיש טוב בעקבות השיחה... זה היה ויכוח רציני והשיחה לקחה עשר דקות עד 15 דקות " (עמ' 20 לפרוט' ש' 14-21) .

אלא שכך או כך, השתכנענו כי התוצאה הסופית של התנהלות התובע מול רהיטי בורדו הייתה ויכוח קשה שגרם לכעס וזעם רב אצל התובע, כאבים בחזה שבעקבותיהם פנה התובע לקופת חולים (נ/7 ש' 11).

20. מסקנה זו מתחזקת בעדות שמסרה רעיית התובע, הגב' אביבה כהן ולפיה למחרת היום, קרי ביום 3.12.14 הלכה לחנות רהיטי בורדו יחד עם בנה אייל כהן ושם שוחחה עם משה טיליאס ואביו מנשה וסיפרה להם שבעלה עבר יום קודם לכן התקף לב והוא מאושפז בבית החולים והדגישה בפניהם כי הלחצים בחזה וההרגשה הרעה אצל התובע החלו לאחר המריבה הטלפונית ביניהם (סעיף 6 לתצהירה).

הבן אייל כהן אישר בתצהירו את הדברים כאשר לטענת השניים מר טיליאס ניסה להפחית מחשיבות העניין ואמר כי לדעתו אין קשר בין הוויכוח לאירוע הלבבי (סעיף 4-6 לתצהירו של אייל כהן, סעיף 7 לתצהיר אביבה כהן).

21. בחקירתה הנגדית נשאלה הגב' כהן מדוע הלכה למחרת היום לחנות רהיטי בורדו, ובתשובה הסבירה:
"קודם כל הרגשתי כעס על כל מה שקרה בעקבות השיחה שגרמה לזה והיה לי צורך לבוא ולהגיד לו את מה שקרה לבעלי ועקב השיחה קרה לו התקף לב והוא מאושפז עובר צנתור שידע מזה" (עמ' 12 לפרוט' ש' 17-20).

לשאלה מה כללה המריבה הטלפונית, השיבה העדה:
"ויכוח קולני עם האשמות והעלבות והוא קרא לו בשמות שבעלי כעס לשמוע את זה. הוא אמר לו שהוא סתום ונגרים הם סתומים..." (עמ' 12 ש' 27-28).

גם הבן אייל העיד אודות המפגש עם מר טיליאס ביום למחרת האירוע:
"... אמרנו את מה שקרה. הגענו לשם ואמרנו שאבא שלי אחרי שיחה איתו חש ברע כי העליב אותו וזה היה ויכוח קיצוני וכתוצאה מזה הוא לקב בליבו... אמרנו שזה קרה סמוך לזמן שהוא התווכח איתו וזה יכול להיות רק זה". (עמ' 13 ש' 16-18) .

22. מר משה טיליאס לא הכחיש כי הגב' כהן הגיעה לחנות וסיפרה לו אודות התקף הלב שעבר בעלה. אלא שלטענתו היא לא האשימה אותו בדבר, והוא אף מכחיש כי הוויכוח הנטען התרחש וכי כינה את התובע בכינוי כלשהו או עלב בו (ראה הודעתו לחוקר המוסד – נ/6, עמ'2 ש' 35-39, ש' 49, עמ' 3 ש' 54-59) .

בחקירתו הנגדית התגלו סדקים בגרסתו כאשר אישר כי אכן התנהל וויכוח בינו לבין התובע (כמ' 18 לפרוט' ש' 3) וכי הגב' כהן הגיעה ביום למחרת לחנות וטענה בפניו כי התובע החל להרגיש לא טוב וחש לחצים בחזה לאחר אותו וויכוח טלפוני ביניהם (ראה עמ' 17 לפרוט' ש' 10-11).

אמנם מר טיליאס המשיך וטען כי דובר בוויכוח סטנדרטי ורגיל, ולא במשהו חריג גם אם מן הסתם הייתה הרמת קול כזו או אחרת ואף שלל כל היתכנות של קשר בין אותו ויכוח להתקף הלב שעבר התובע ו/או האשמה כזו או אחרת מצד רעיית התובע – אלא שתגובה זו הינה טבעית ומצופה מאדם המבקש להרחיק עצמו ממעורבות כלשהי באירוע לא נעים שייתכן וגרם לו בדרך זו או אחרת גם אם לא במתכוון.

23. שוכנענו כי גרסת הגב' כהן והבן אייל בדבר הסיבה בגינה הגיעו לחנות של רהיטי בורדו, סבירה יותר מגרסת מר טיליאס אשר טען כי הגיעו לחנות רק בכדי לעדכן בדבר מצבו של התובע. זאת בהינתן כי בין הצדדים לא היו קשרי חברות מעבר ליחסי עבודה ובשים לב לכך כי התובע שכב באותה עת מאושפז בבית החולים ואין זה סביר כי רעייתו ובנו היו טורחים להגיע בעצמם לחנות רק לשם העדכון כשניתן היה לעשות זאת בטלפון.

24. באשר להעדר אזכור בדבר האירוע במסמכים הרפואיים- אכן כפי שטוען הנתבע, במסמכים הרפואיים לא צוין האירוע בעבודה אלא שקיים שוני בין "אנמנזה שותקת" לבין "אנמנזה סותרת".

יפים הדברים שנאמרו לעניין זה בעב"ל 37/03 פרומברג נ' המל"ל, (מיום 20.7.04):
"בית הדין האזורי סבר כי המסמכים הרפואיים סותרים את הגרסה לפיה אירע אירוע חריג בעבודה וזאת מאחר והדבר לא צוין במסמכי בית החולים. בכך אין רבותא. בענייננו, נמצא, כי לא נרשמו מפי המערער נסיבות האירוע. ברי כי מי שמגיע לאשפוז לאחר אוטם שריר הלב אינו מדווח בדרך כלל על ויכוח בעבודה. המערער לא מסר גרסה סותרת. בנסיבות אלה, אין לראות במסמכים הרפואיים חזות הכל, אלא יש לפנות לראיות נוספות כפי שאלה הובאו לבית הדין".

בענייננו, בחומר הרפואי לא מצויה אנמנזה שיש בה כדי לסתור את גרסתו של התובע בדבר האירוע הנטען. התובע אף הסביר מדוע לא סיפר בחדר המיון אודות האירוע החריג:
"כשנכנסתי למיון מזיע ועל סף איבוד הכרה כשהאחות ראתה אותי וקיבלה אותי ישירות, המסמך לא נכתב בתחקור איתי אלא חצי שעה אחר כך. אני לא הספקתי לפתוח תיק מיון הם קלטו וראו אותי במצב של הזעה ומאותו רגע אני שומע ברקע תכינו תיק החייאה וחדר צנתורים והייתי על סף איבוד הכרה. אח"כ הרופא כתב את הגיליון" (עמ' 10 לפרוט' ש' 10-14).

גרסתו זו מקובלת עלינו.

25. לנוכח הדברים, שוכנענו כי הוויכוח שהתנהל ביום 2.12.04 בין התובע למשה טיליאס הינו בבחינת אירוע חריג, המצדיק מינויו של מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו על הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הופעת אוטם שריר הלב.

26. זאת ועוד , נפסק כי בית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי גם אם לא הוכח אירוע חריג, אך עלה ספק בדבר קיומו (עב"ל 145/03 סבאח עראדה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.3.05; עב"ל 1098/02 קדמן יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.1.04; עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי נ' דויד מכלוביץ, פ"ד לח 461). נפסק כי אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג ( עב"ל 1285/04 בן ציון בנרויה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.1.06).

כך שגם אם היינו מוצאים כי קיים ספק באשר לנסיבות האירוע והסיבות שהובילו לויכוח הנטען, הרי שנוכח העדויות מהן עולה כי התובע אכן התרגז באופן חריג באותו יום ובשים לב לסמיכות הזמנים בין האירוע הנטען והופעת האוטם, יש מקום להידרש לחוות דעתו של מומחה רפואי על מנת שייעץ בשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע שתואר לעיל לבין האוטם בו לקה התובע כמפורט ובהתבסס על המסמכים הרפואיים.

החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה , (26 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' חנה נאמן גלאי
נציגת ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר צבי זייד
נציג ציבור (מעסיקים)