הדפסה

כהן ואח' נ' רבינוביץ ואח'

המערערים

1.ינון כהן
2.איילה כהן
ע"י ב"כ עו"ד אייל שוורץ

נגד

משיבים

1.יהושוע רבינוביץ
2.שמואל מאיר הולצמן
3.י.ש. חמד תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רפאל שטוב

פסק דין

השופט עודד שחם:

בפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת י' ייטב, 13.10.14) בת.א.ק. 23025-11-11. בפסק הדין התקבלה חלקית תביעה כספית של המערערים נגד המשיבים.

1. המערערים הם בני הזוג ינון ואיילה כהן (השניים ייקראו ביחד להלן – המוכרים או המערערים). המשיב 1 הוא מר יהושוע רבינוביץ (להלן – המשיב 1). המשיב 2 הוא מר שמואל מאיר הולצמן (להלן – המשיב 2; השניים ייקראו להלן ביחד – הקונים או המשיבים). המשיבה 3 היא חברת י.ש. חמד תעשיות בע"מ (להלן – המשיבה 3 או החברה). הקונים הם בעלי מניות בחברה (מוצג ת/1). בין המוכרים ובין הקונים נחתמו בשנת 2011 שלושה הסכמים לרכישת מפעל לייצור קמח בריאות אשר היה שכור על ידי המוכרים (להלן – המפעל). הראשון, הוא זיכרון דברים מיום 8.3.11 (להלן – זיכרון הדברים). השני, הוא נספח א' לזיכרון הדברים, מיום 11.4.11 (להלן – נספח א'). השלישי, הוא נספח ב' לזיכרון הדברים, מיום 1.6.11 (להלן – נספח ב'. שלושת המסמכים ייקראו להלן ביחד - ההסכמים).

2. בזיכרון הדברים נקבע, כי התמורה שתשולם למוכרים בגין מכירת המפעל תעמוד על סכום של 4,500,000 ₪ כולל מס ערך מוסף (סעיף 1 לזיכרון הדברים; מוצג 1 לתיק המוצגים מטעם המוכרים). נקבע, כי הקונים יקבלו לרשותם את המפעל ביום 5.4.11 (פסקה 2 לזיכרון הדברים). עוד נקבע, כי הקונים יפקידו בנאמנות אצל רו"ח צביקה ירוסלביץ (להלן – רו"ח ירוסלביץ), בין היתר, שיק על סך 600,000 ₪ לפקודת המוכרים עבור מס ערך מוסף, וכי השיק האמור יועבר למוכרים 15 ימים מתום החודש בו תוצא חשבונית מס על סך של 3,900,000 ₪ מהמוכרים לחברה (סעיף 3 לנספח א'; סעיפים א' ו- ו' לנספח ב'; מוצגים 2 ו – 5 לתיק המוצגים מטעם המוכרים). נקבע גם, כי ביום קבלת אישור מכון התקנים ומשרד הבריאות וכל האישורים הנדרשים להפעלה שוטפת של המפעל, יעביר רו"ח ירוסלביץ למוכרים סך של 500,000 ₪ מחשבון הנאמנות (סעיף ה' לנספח ב').

3. התביעה בבית משפט קמא הוגשה על ידי המוכרים. המוכרים טענו, כי הקונים הפרו את ההסכמים בכך שלא שילמו להם את מלוא תמורת המכירה. על פי הטענה, הקונים ביטלו שיק שנמסר למוכרים בסך של 600,000 ₪ (להלן – השיק שבוטל). נטען עוד, כי סכום של 500,000 ₪ אשר הופקד בידי רו"ח צביקה ירוסלביץ (להלן – רו"ח ירוסלביץ) בנאמנות עבור המוכרים לא הועבר לידיהם. על יסוד זה, נטען כי לא שולם למוכרים סכום כולל בסך של 1,150,000 ₪ . עוד נטען, כי הקונים לא השיבו למוכרים סך נוסף של 20,764 ₪. כן נטען, לזכאות המוכרים לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 225,000 ₪ (סעיף 11 לזיכרון הדברים, הקובע פיצוי מוסכם של 5% מן התמורה החוזית). הקונים טענו, כי המוכרים הפרו את ההסכמים. על פי הטענה, המוכרים לא המציאו לידיהם את כל האישורים הנדרשים להפעלת המפעל, לרבות רישיון עסק. בתוך כך, נטען למצגים מטעים אודות האישורים האמורים. נטען גם, כי המוכר חיבל במכונה לייצור קמח לאחר שהחזקה במפעל עברה לידי הקונים.

4. הערעור סב על ארבע סוגיות עיקריות: (א) עיכוב סך של 500,000 ₪ אשר הופקד בנאמנות על ידי הקונים אצל רו"ח ירוסלביץ. (ב) אי חיובם של הקונים בריבית והצמדה בגין סך של 600,000 ₪. (ג) חיוב המוכרים בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 225,000 ₪. (ד) אי חיוב הקונים בתשלום בסכום של 20,764 ₪ עבור תשלומים שוטפים ששילמו המוכרים במקום הקונים לאחר מכירת המפעל.

5. (א) לאחר הדיון מיום 31.5.15 איפשרנו לצדדים להגיש הודעה על הסכמה. הודעה כאמור לא הוגשה. הצעה של ב"כ המשיבים (17.8.15) כי יינתן פסק דין לפי סעיף 79א, לא התקבלה על דעת המערערים. במצב זה, ובאין הודעה על הסכמה, נכתב פסק דין זה על יסוד החומר שבפנינו, ובכלל זה טענות הצדדים בדיון, וזאת בהתאם להחלטתנו בתום הדיון.

(ב) לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע פסק דינו של בית משפט קמא והחומר שהובא בפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל חלקית. אבאר את עיקרי השיקולים ביסוד מסקנה זו.

6. המחלוקת הראשונה: עיכוב סך של 500,000 ₪ אצל רו"ח ירוסלביץ. נספח ב' הנ"ל קובע, כי סכום של 500,000 ₪ יועבר מחשבון נאמנות המנוהל על ידי רו"ח ירוסלביץ למוכרים, ביום קבלת אישור מכון התקנים ומשרד הבריאות וכל האישורים הנדרשים להפעלה שוטפת, והכל לאחר עריכת התחשבנות סופית לגבי העסקה.

7. בית המשפט קמא קיבל בהקשר זה את עמדת המוכרים לפיה לא הוסכם כי המוכרים ימציאו אישורים ורישיונות על שם הקונים. בית המשפט קבע כי הצדדים סיכמו ביניהם כי המוכרים יציגו אישורים ורישיונות על שמם, וכי המסמכים האמורים יעידו כי כל הדרישות שהציבו הרשויות התקיימו. אין עילה להתערב בקביעה עובדתית זו, המעוגנת בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא, ובכללה לשון ההסכמים, עדות המוכר, ועדותו של ד"ר חיים גדליה, מנכ"ל חברת ניהול נכון, אשר העיד מטעם הקונים (להלן – ד"ר גדליה) (בעמוד 58). ד"ר גדליה העיד כי אי אפשר להסב רישיון עסק על שם הקונים (עמוד 58). גם טעמיו של בית משפט קמא לדחיית עדותו של רו"ח ירוסלביץ בנקודה זו, מקובלים עליי כסבירים ומבוססים בנסיבות העניין.

8. בכל הנוגע לחובה להמציא את האישורים הנדרשים לתפעול העסק, ובכלל זה רישיון עסק, רישיון יצרן ממשרד הבריאות, אישור ממכון התקנים ואישור ממכבי אש, התמונה העולה מן החומר היא כי בהתנהלות המוכרים התגלו קשיים. לדיון פרטני באישורים האמורים אפנה עתה.

9. רישיון עסק. מן החומר שבפניי עולה, כי הוסכם שהמוכרים ימציאו לקונים עד ליום 12.4.11 רישיון עסק (סעיף 1 לנספח א'). מן החומר עולה, כי המוכרים המציאו היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים (11.4.11, נספח 3 לתצהיר המוכר). כשלושה חודשים אחרי כן, הומצא רישיון עסק קבוע (27.7.11, מוצג 3 בערעור שבפנינו). בראיית המכלול, לא ניתן לראות בעניין זה הפרה של ממש של ההסכם בין הצדדים, העשויה לזכות בסעד.

10. רישיון יצרן קבוע ממשרד הבריאות. מן החומר שבפניי עולה, כי המוכרים לא המציאו לידי הקונים רישיון יצרן קבוע ממשרד הבריאות. לעניין זה, המוכרים צירפו רישיון זמני שניתן על שמם (20.3.11), המתייחס לתקופה שמיום 14.3.11 ועד ליום 31.12.11 (נספח 25 לתצהיר המוכר). ד"ר גדליה הצהיר, כי ערך בירור מול משרד הבריאות וכי נמסר לו כי לא ניתן רישיון ייצור קבוע הואיל והמוכרים לא הסדירו מספר נושאים (פסקה 19 לתצהירו). על פי הטענה, המוכרים לא פעלו בהתאם לדרישות משרד הבריאות ולא העתיקו את חדר הקירור ממקומו למקום אחר (פסקה 18.2 לתצהירו). נטען עוד, כי המוכרים לא הקימו קיר הפרדה בין האתר בו מצויים חומרי הגלם לבין אולם הייצור, על אף שמשרד הבריאות הורה להם לעשות כן (פסקה 18.3 לתצהירו). ד"ר גדליה הצהיר, כי שוחח עם המפקחת מטעם משרד הבריאות וזו מסרה לו כי המוכר מתחמק מביצוע העבודות האמורות (פסקה 19 לתצהירו).

11. בנסיבות אלה, אין עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה המוכרים לא עמדו בהתחייבות להמצאת האישור האמור. לא למותר לציין, כי בית משפט קמא קיבל את עדותו של ד"ר גדליה, וקבע כי הייתה אמינה וסדורה. בהקשר זה היה גם בסיס לקביעת בית המשפט, כי עדותו של ד"ר גדליה נתמכת בדוח משרד הבריאות מיום 29.1.12 (מוצג 4 לתיק המוצגים מטעם המוכרים) (להלן – דוח משרד הבריאות). מדוח זה עולה כי המצב התברואתי הכללי במקום תקין. עם זאת, פורטו מספר ליקויים, וניתנה הוראה לתקנם. ניתן להבין, כי על רקע זה לא ניתן אישור יצרן קבוע.

12. בית המשפט קבע, כי הליקויים שפורטו בדוח אינם ליקויים חדשים שנמצאו לאחר מכירת המפעל לקונים, אלא ליקויים שהיו ידועים למוכרים, שנמנעו מלגלות אותם לקונים לפני רכישת המפעל. על יסוד זה נקבע, כי המוכרים הפרו את חובת תום הלב (סעיף 12חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973). קביעות אלה מבוססות, מן הטעמים שפורטו בפסק הדין. לא מצאתי עילה להתערב בהן.

13. אישור ממכון התקנים הישראלי (להלן – מכון התקנים). ד"ר גדליה הצהיר, כי לא ניתן אישור קבוע הואיל והמוכר התקין גלאי עשן בלתי תקינים שלא אושרו על ידי המכון (פסקה 21.4 לתצהירו). הוא הצהיר גם כי המוכר לא התקין גלאי חום (פסקה 21.5 לתצהירו; ראו גם עדותו בעמוד 56). הוא הצהיר, כי הושג אישור זמני בלבד (פסקה 21.6 לתצהירו). באופן דומה, הצהיר ד"ר גדליה כי לא ניתן אישור קבוע מכיבוי אש, הואיל והמוכר לא עשה את המוטל עליו בנוגע לגלאי עשן וחום הנזכרים לעיל (פסקאות 22.1 – 22.2 ו – 23). קביעת בית משפט קמא לפיה המוכרים לא עמדו בהתחייבות להמצאת האישורים מהגורמים האמורים, אף היא עומדת בעינה.

14. במצב דברים זה, יש עוגן לשוני בנספח ב' הנ"ל (סעיף ה') לקביעת בית משפט קמא לפיה סך של 500,000 ₪ יועבר למוכרים רק עם מתן כל האישורים הנדרשים, ובכלל זה אישור משרד הבריאות ומכון התקנים. ברם, בכך לא מסתיים הדיון. הלכה למעשה, הקונים מפעילים את המפעל מזה יותר מארבע שנים. תיקון הליקויים בהם מדובר על ידי המוכרים אינו מהווה, בנסיבות אלה, אופציה מעשית. זאת ועוד. מן הדיון ניתן היה להבין כי המשמעות הכספית של תיקון הליקויים קטנה, יחסית. עולה עוד, כי במהלך השנים ניתנו היתרים זמניים של הרשויות לתפעול המפעל. מצב דברים זה תואם את העולה מן הדוח הנזכר לעיל, לפיו, חרף הליקויים הספורים שפורטו בו, המצב התברואתי הכללי במקום, תקין. במצב זה, פתרון לפיו חלק כה משמעותי מן התמורה החוזית מוקפא, בלא אופק סביר להעברתו לידי המוכרים, אינו פתרון מידתי, העולה בקנה אחד עם תכליתו המסחרית והכלכלית של ההסכם בין הצדדים.

15. (א) בה בעת, הגשמת תכליתו האמורה של ההסכם מחייבת הותרה של סכום כסף מספק בידיו הנאמנות של רו"ח ירוסלביץ, וזאת עד לעריכת התחשבנות סופית בין הצדדים (ראו סעיף ה' לנספח ב' הנ"ל). התחשבנות כאמור תיעשה, לאחר שהקונים, המחזיקים במפעל מזה שנים, יתקנו את הטעון תיקון, לצורך קבלת האישורים הנדרשים. בהקשר זה, ניתן לקבוע, על דרך האומדן השמרני, כי אין הצדקה עניינית להותרת סכום העולה על 100,000 ₪ בידי רו"ח ירוסלביץ. יתרת הכספים המוחזקים על ידי רו"ח ירוסלביץ (כ – 450,000 ₪, ובכלל זה הפרשי ריבית והצמדה שהצטברו עם הזמן), תועבר לידי המוכרים לא יאוחר מיום 30.9.15. במובן זה, הערעור בנקודה זו מתקבל בעיקרו.

(ב) אשר ללוח הזמנים לביצוע התיקונים, נקבע בזה כי הקונים יבצעו את הטעון תיקון עד ליום 1.1.16. לא יאוחר מיום 15.1.16 ימציאו הקונים למוכרים את הקבלות על התיקונים, ואם הדבר יוסכם, ישולם על ידי הקונים למוכרים סכום ההפרש בין הסך של 100,000 ₪, המוחזקים בידי רו"ח ירוסלביץ', לבין סכום הקבלות. בהעדר הסכמה, רשאי כל צד לפנות לבית משפט השלום בנקודה זו. לא יבוצע הטעון תיקון על ידי הקונים עד ליום 1.1.16, יעביר רו"ח ירוסלביץ' את יתרת הסך של 100,000 ₪ שבידו, לידי המוכרים.

16. המחלוקת השנייה: אי חיובם של הקונים בתשלומי ריבית והצמדה בגין תשלום תמורה בסך של 600,000 ₪. מנספח ב' עולה, כי על הקונים היה לשלם למוכרים את הסכום האמור, עבור מס ערך מוסף, בלא תלות בהצגת האישורים בהם דנתי לעיל, ובכפוף להצגת חשבונית מס בגין המכירה (פסקה א' לנספח הנ"ל). אין מחלוקת, כי שיק על הסכום האמור בוטל על ידי הקונים, למרות שהמוכרים הציגו חשבונית מס לרו"ח ירוסלביץ (עדות רו"ח ירוסלביץ, עמוד 51). הקונים הסבירו כי ביטלו את השיק מאחר והתברר להם כי המוכר פרץ במהלך חודש יולי 2011 למפעל, חיבל במכונת ייצור הקמח ואף גנב קמח. בית משפט קמא קיבל את טענות הקונים בעניין זה, וקבע כי התנהגותו של המוכר הייתה חסרת תום לב. נקבע עוד, כי חוסר תום הלב בא לידי ביטוי גם במהלך שלב המשא ומתן בין הצדדים, תוך כדי אי גילוי פרטים מהותיים לעסקה בנוגע לתנאים הנדרשים לצורך הפעלת המפעל.

17. על יסוד זה, קבע בית משפט קמא כי המוכרים הפרו את ההסכמים וכי הקונים היו רשאים לעכב את הסכום האמור, עד לבירור הנזקים שנגרמו להם בעקבות החבלות, הגניבות ומסירת המידע המטעה. קביעה זו מקובלת עליי. היא נשענת על תשתית עובדתית מוצקה, בכלל זה, על עדויות הצדדים ועובדים במפעל. לא מצאתי עילה להתערב בה. עם זאת, יש לקבל באופן חלקי את טענת המוכרים לפיה בית משפט קמא טעה בכך שלא חייב את הקונים לשלם את הסכום האמור בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. נקודת המוצא בהקשר זה היא כי "...רק במקרים נדירים יימנע בית המשפט מלהפעיל את מלוא סמכותו לפסוק כי הפרשי ההצמדה והריבית יתווספו ממועד היווצרות העילה" (ע"א 3021/11 הרטבי בורנשטיין – בסון ושות', משרד עו"ד ואח' נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים ואח' (19.12.12), בפסקה 16 לפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל). בשים לב לתמונה הכוללת עליה עמדתי, נראה לי כי התוצאה המאוזנת והמידתית היא לחייב את הקונים במחצית הפרשי ההצמדה והריבית, וזאת מן התאריך בו הוצא השיק שבוטל, ועד ליום התשלום בפועל.

18. המחלוקת השלישית: חיוב המוכרים בתשלום פיצוי מוסכם. על יסוד הקביעה כי המוכרים הפרו את ההסכמים חייב בית משפט קמא את המוכרים בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 225,000 ₪ (סעיף 11 לזיכרון הדברים). יש ממש בטענת המוכרים כי הסעד האמור לא התבקש על ידי הקונים בכתבי טענותיהם. אכן, הקונים הכחישו בבקשת רשות להתגונן את זכאותם של המוכרים לתשלום הפיצוי האמור (סעיף 44 לבקשה האמורה). ברם, הקונים לא טענו לזכאות שלהם לסכום האמור. בהקשר זה, העובדה שטענו להפרה של ההסכם על ידי המוכרים, אינה עולה כדי עתירה למתן סעד של פיצוי מוסכם. משכך, יש לבטל את החיוב האמור.

19. המחלוקת הרביעית: אי חיוב הקונים בתשלום סכום של 20,764 ₪ נכון ליום 23.8.11 עבור תשלומים שוטפים ששילמו המוכרים במקום הקונים לאחר מכירת המפעל. בית משפט קמא קבע, כי עלות גניבת הקמח מתקזזת כנגד תשלומים שלטענת המוכרים שולמו על ידם. בתוך כך, קבע בית המשפט כי אינו נותן אמון ברישום שערך המוכר לגבי הקמח שנטל. בית המשפט קבע עוד, כי לא הוכח שהתשלומים להם טענו המוכרים מומנו על ידם ולא מקופת המפעל. הגם שהוצגו על ידי המוכרים בהקשר זה חשבוניות (ראו נספחים 6 – 8, 15 – 17, 27, 28 לתצהיר המוכר), לא הונחה תשתית מספקת, המצדיקה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין זה.

התוצאה

20. נוכח כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לקבל את הערעור חלקית, על פי המפורט לעיל. הואיל ובפסק דינו נמנע בית משפט קמא מלעשות צו להוצאות, אציע לחבריי להימנע מצו להוצאות גם בשלב הערעור, ולהורות על השבת העירבון לידי המערערים.

עודד שחם, שופט

סגן הנשיא, השופט משה דרורי:

אני מסכים.

משה דרורי, שופט
סגן נשיא

השופט אריה רומנוב :

אני מסכים.

אריה רומנוב, שופט

לפיכך אנו מחליטים כאמור בפסק דינו של כב' השופט עודד שחם.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

משה דרורי, סגן נשיא
אריה רומנוב, שופט
עודד שחם, שופט